חיי שרה: סוד דמותו של הרן - אבי האמהות

פתיחה: מדוע אברהם מתעקש על אישה ליצחק דווקא מחרן ולא מבנות ענר ואשכול או בתו של אליעזר  שבעצמו היה מסור וצדיק ומדוע חוזר ושונה פעמיים שלא יוריד את יצחק לשם?

{א} וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: {ב} וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: {ג} וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: {ד} כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: {ה} וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם: {ו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: {ז} יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: {ח} וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה:

(בראשית כד, א-ח)

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:(בראשית כו, א-ב)

אל תרד מצרימה. שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה,   ואין חוצה לארץ כדאי לך:(רש"י,שם)

חלק א: הרן וייחוסו

1.סוף פרשת וירא: רבקה- שידוכו של יצחק- היא בת בתואל בן מלכה בת הרן:

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: {כא} אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: {כב} וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: {כג} וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם: {כד} וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה: (בראשית כב,כ-כד)

2.סוף פרשת נח: הרן, לוט ויסכה(היא שרה) - בני הרן 

וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן: {כז} וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: {כח} וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים: {כט}  מפטיר  וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה: {ל} וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד: {לא} וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: {לב} וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן

(בראשית יא, כו-לח)

3.משפחת תרח- עץ היוחסין:

הרן -> אבא של שרה, סבא רבה של רבקה( בת בתואל בן מילכה בת הרן), ואבא של סבתא רבה (מילכה) של רחל ולאה

4.הרן נולד באור כשדים בעוד אברהם ונחור- בחרן( ארץ מולדתם ולכן אברהם שולח את אליעזר דווקא לשם):

 והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו, והלך לו עם אברם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד בנו הרן הקטן, ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה בבואו מכותה. וזה טעם 'בארץ מלדתו באור כשדים' כי שם מולדתו של הרן לבדו

(מזרחי ‏על רש"י על בראשית פרק יב פסוק ב וגם: ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השני - אלף תתקנ"ח )

5.הרן היה אחיו החורג של אברהם- מתרח מצד אחד אבל מאם אחרת מצד שני:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי: וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:(בראשית כ,יא-יב)

 אחותי בת אבי היא. ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לעובדי עבודת אלילים, וכדי לאמת דבריו  (צ) השיבו כן. ואם תאמר והלא בת אחיו היתה, בני בנים הרי הן כבנים, והרי היא בתו של תרח, וכן הוא אומר ללוט, כי אנשים אחים אנחנו: אך לא בת אמי. הרן מאם אחרת היה:(רש"י,שם)

6.הרן מת בנסיבות טרגיות בחיי אביו כשהושלך לכבשן האש אחרי אברהם אך לא שרד אותו:

(כח) על פני תרח אביו - בחיי אביו (ב"ר) ומ"א י"א שע"י אביו מת שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח אני משלו ואם נמרוד נוצח אני משלו וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברם אני השליכוהו לכבשן האש ונשרף וזהו אור כשדים ומנחם פי' אור בקעה וכן (ישעיה כד) באורים כבדו ה' וכן (שם יא) מאורת צפעוני כל חור ובקע עמוק קרוי אור:

(רש"י על בראשית פרק יא פסוק כח )

הרן בן פ"ב שנה במותו באור כשדים (היה אלף תתקצ"ח) ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ כי ניצל אברם מן האש ויבואו וישתחוו לו. ויאמר להם אברם אל תשתחוו אלי אך השתחוו לאלהי עולם אשר עשה אתכם ועבדוהו ולכו בדרכיו כו' והוא יציל כל הבוטח בו. ויתן המלך לאברם מתנות רבות ושני עבדים הגדולים בבית המלך שם אחד עוני והשני אליעזר (ע"ל ב' אלפים פ"ח שהיה בן נמרוד)

(ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השני - אלף תתקצ"ח )

7.הרן מת שלא יאמרו שבזכותו ניצל אברהם או שאין האש שולטת בזרעו של תרח:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? (בראשית יא) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו וְגוֹ'. מָה אוֹמֵר כָּאן? אֶלָּא עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁמֵּת בְּחַיֵּי אָבִיו פְּרָט לָזֶה, וּכְשֶׁנִּזְרַק אַבְרָהָם לָאֵשׁ, נֶהֱרַג חָרָן, וּמִשּׁוּם זֶה יָצְאוּ מִשָּׁם. [מי הרג את הרן? אלא כיון שהשליכו את אברהם לאור כשדים, התגלה עליו הקדוש ברוך הוא והצילו, והיה הרן אחיו עומד שם.] אמרו הכשדים, בשביל זכותו של הרן נצול, מיד יצאה שלהבת של אש ושרפה את הרן, זהו שכתוב וימת הרן על פני תרח אביו, ויש שאומרים שאין שולטת אש בזרעו של תרח, אבל נשליך את הרן לאש, ואם לא יבער, נדע ודאי שאין שולטת האש בזרעו, מיד השליכו את הרן לאש ונשרף, והיה תרח אביו עומד שם, זהו שכתוב וימת הרן על פני תרח אביו.

(זוהר בראשית מתורגם דף עז, ע"א)

8.הרן מת זכאי ולא חייב בגלל שהגיע לאמת דרך הנס ולא מהכרה שכלית:

בהתבונן בדבריו הקדושים הנ"ל יתגלה לנו אור חדש במדרשם ז"ל על מיתת הרן (ב"ר ל"ח י"ג מובא ברש"י נח י"א כ"ח): "הרן יושב ואומר בלבו, אם אברם נוצח אני משלו, ואם נמרוד נוצח אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף". כי על פי הנ"ל אפשר לומר שכיון שהגיע הרן לאמת רק על ידי התרגשות הנס ולא בהכרעת שכלו בהכרה חזקה, הרי ברור שבסופו לא יעמוד בהכרתו כשיתגבר יצרו עליו בנסיונות, ועל כן לא ניצל, בדרך 'ימות זכאי ואל ימות חייב'. הרי שזה רחמים עבורו ולא עונש. (מכתב מאליהו חלק ה עמוד רבי)

9.ההצלה של לוט מהכבשן של סדום- בזכות אביו שמת על קידוש ה' בכבשן באור כשדים:

אל המקום אשר עמד שם את פני ה' וגו' כקיטור הכבשן ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה וגו'. לא אאריך בדקדוקים, ידוע משאחז"ל [יבמות קכ"א ע"ב] בחסיד א' שכיבד בוראו במים ובתו נפלה למים ואמר חסיד אחר אפשר כיבד בוראו במים ויכשל בו זרעו, ה"נ כיון שראה אברהם כקיטור הכבשן ידע שניצל לוט כי אביו של לוט הוא הרן כיבד הקב"ה בכבשן שנשרף על שמו לא יתכן שיכשל בנו בכבשן, נמצא בשעת ההפכה הי' לוט ראוי להנצל בזכות אביו, אך סדום הי' ראוי לידון אותן בשארי מיני עונשין במים וחרב ורעב ואז לא הי' לוט ראוי להנצל בזכות אביו, אך הקב"ה זכר ללוט זכות אברהם בשחת ערי הככר פי' בשעת פסק דינם נגמר דינם לקיטור כבשן כדי שבשעת ההפכה ינצל לוט בזכות אביו הרן:

(חתם סופר על בראשית פרק יט פסוק כז )

10.רבקה מייחסת את עצמה למלכה בת הרן משום שקידש שם שמים אבל אליעזר מיחס את בתואל לאביו

וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר:...

וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ

(בראשית כד, כד-מז)

 בת בתואל בן נחור. היא ייחסה את בתואל אחר אמו ואמרה (לעיל כ"ד) בת בתואל בן מלכה, כי כשהושלך אברהם לאור כשדים וראו שלא שלטה בו האש, אמרו בלבם הלא הרן אחי אברם מלא קסמים וחרשים והוא לחש על האש שלא תשרוף את אחיו, מיד נפלה אש מן השמים ושרפו, כמבואר בתרגום יב"ע ס"פ נח, הנה ע"י הרן נתקדש שם שמים ברבים, לכן ייחסה רבקה את בתואל אבי' על שם אמו מלכה, להיותה בת הרן איש המעלה שנתקדש ש"ש על ידו ברבים, וכמו טפל הבא אחר העיקר הוסיפה אח"כ אשר ילדה לנחור. אמנם אליעזר בהיותו בבית בתואל אדוקי אלילים לא הוציא בשפתיו כלשונה ממש, שהיה נראה כפוחת בכבוד בתואל לבלי ייחסהו אחר אביו, לכן אמר בת בתואל בן נחור, ולידת מלכה כטפל אחריו:

(הכתב והקבלה על בראשית פרק כד פסוק מז )

11.החסד שעשו האחרים עם הרן: נחור נישא למלכה כי היא בת הרן אבל אברהם לקח תחת חסותו את לוט בן אחיו הרן אבל נישא לשרה ברוח הקודש

אם יסכה היא שרה בת הרן מדוע לא זהכיר הכתוב שאברם לקח את שרי בת הרן כפי שכתב מיד אח"כ על מלכה בת הרן?

וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(בראשית יא,כט)

 ואבי יסכה. אחרי שלא נזכר אודות יסכה שום ענין מבואר דיסכה היא שרה. ונזכרה בשם הזה כאן לבאר מדוע לא לקחו אברם ונחור האחיות כדרך גדילתם מלכה הבכירה לאברם הבכור. [דאע"ג דבפ' בן סורר צדד בגמ' לומר דנחור גדול מאברם זה אינו אלא דיחוי דאפשר שהוא כן אבל לפי הפשט אברם הוא הבכור] ושרי לנחור אלא משום דשרה היא יסכה שסכה ברוה"ק שהיא ראויה אך לאברם (כענין בת ר"ה שאמרה בקטנותה שראויה לרבא ולרמי ב"ח) ע"כ נתהפכו ולקח נחור את מלכה. ומש"ה לא כתיב בנות הרן משום שאברם לא נשא את שרה בשביל שהיא בת הרן המת אלא ברוה"ק. מה שא"כ נחור נשא את מלכה בשביל שהיא בת הרן המת:

(העמק דבר על בראשית פרק יא פסוק כט )

12.מות הרן בתור המוטיבציה  הציונית לעלות לארץ ישראל- ארץ כנען:

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם (בראשית יד,יג)

 אביך האמורי. תרח ואבותיו מכנען באו:(רש"י, סנהדרין מד ע"ב)

תרח מופיע בפעם הראשונה באור כשדים. מה תרח עשה שם, שכן ברור לנו שאור כשדים אינה ארצו של תרח. אור כשדים הינה ארצם של הכשדים, ואילו תרח היה עברי. תרח היה מצאצאיו של עבר, וגם בנו אברהם אבינו נקרא אברהם העברי. משפחתו של תרח היא משפחה עברית. ואת ההוכחה לכך ניתן לקבל דווקא מנינו של אברהם אבינו – יוסף. כאשר יוסף נמצא בבית האסורים והוא מבקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה הוא אומר (בראשית מ, טו):

"כי גונוב גונבתי מארץ העברים"

כלומר ארץ העברים היא ארץ כנען, שהרי יוסף השתמש במילים פשוטות, על מנת שהמצרי יבין אותו, ולכן אמר את השם המקובל והידוע של ארצו – ארץ העברים. אך כעת מתעוררת שאלה, שהרי מצאנו את תרח ומשפחתו שהיו עברים הולכים לעבר ארץ כנען, כלומר שלא ישבו בה? למעשה המשפחה העברית היחידה שידוע לנו עליה היא משפחת תרח, כלומר ששאר עם העברים כנראה נעלם מן ההיסטוריה האנושית. יש פרט אחד המרמז על גורלו של העם העברי. משפחתו של תרח, המשפחה העברית היחידה ששרדה, מוצגת כמשפחה גולה ונודדת. כבר מתחילת ההיסטוריה הגלויה של העם היהודי, הזהות היהודית מוצגת כזהות גולה השואפת לשוב אל מקורותיה.

מהיכן הגיעה משפחת תרח לאור כשדים? האם הם באו לשם ישירות מארץ כנען, או שמא לא? נראה כי משפחתו של תרח לא הגיעה ישירות לאור כשדים, אלא כנראה הם עברו דרך חרן. שכן כאשר הם חוזרים מאור כשדים לארץ כנען, הם לא לוקחים את נחור שהיה בארם נהריים. נחור השתקע בארם נהריים עד שאפילו קראו למקום על שמו, כפי שמופיע בפרשת חיי שרה על אליעזר עבד אברהם שהלך לחפש אישה ליצחק (בראשית כד, י):

"...וילך אל ארם נהריים אל עיר נחור"

(ארם המופיעה כאן, היא ארם העתיקה הנמצאת מעבר לנהר פרת). אם כן, נחור היה בחרן ושאר המשפחה הייתה באור כשדים. שוב כבר מתחילת ההיסטוריה אנו מוצאים את העם העברי מפוזר בעולם. מה גרם לתרח לעזוב את אור כשדים? התורה מספרת לנו כי אחד מבניו של תרח מת באור כשדים (בראשית יא, כח):

"וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים"

הרן מת בחיי אביו – הוא לא מת מוות טבעי. חז"ל מספרים לנו כי העברים נרדפו באור כשדים, והיו משליכים אותם שם לתנורים. למעשה שליש מהאומה העברית נשרף אז בכבשן האש. זה מה שגרם לתרח לקחת את בניו הנותרים ולעזוב את אור כשדים. לגבי העברים האחרים אנו לא יודעים דבר. הם יצאו מההיסטוריה שלנו.

תרח – הציוני הראשון

אנו מוצאים את תרח ומשפחתו חוזרים לארץ כנען (מקובל לחשוב, שהציווי לך-לך שנצטווה אברהם אבינו הוא עקירה ממקום מושבו והליכה לארץ חדשה, אך מהתורה משתמע בדיוק להיפך, שאברהם אבינו דווקא חוזר אל ארצו, לארץ העברים), כפי שהתורה מתארת (בראשית יא, לא):

"וייקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם"

מדוע משפחתו של תרח רצתה לחזור לארץ כנען? כיון שזו הייתה מולדתם. תרח היה הציוני החילוני הראשון. לאחר שהוא ראה את הסבל שעובר על עמו באור כשדים, הוא החליט שאין לו יותר מה לחפש בגולה. לתרח לא הייתה כל מוטיבציה דתית לחזור לארץ כנען, תרח היה עובד עבודה זרה. אבל זו הייתה התנועה הראשונה של שיבה לארץ ישראל, תנועה שממנה נבע אחר כך הציווי : "לך לך".

שיבת ציון הראשונה התחילה אצל תרח, אך היא נתקעה בחרן. משפחתו של תרח נעצרה בחרן כיון שהם פגשו שם את נחור. ונחור משכנע את תרח להפסיק את המסע. נחור מצדיק את העזיבה של אור כשדים, כיון ששם רדפו את היהודים, אך אינו מסכים עם ההליכה לארץ כנען. הרי בכנען התיישבו בינתיים הכנענים, ואילו כאן, בארם נהריים יש גויים טובים, שלא רודפים את היהודים. בארם (שם כנראה דיברו ב"ארמאיקאית") לא שורפים יהודים. אז מדוע להסתכן ולעלות לארץ כנען כשאפשר לחיות חיים טובים לא פחות בארם נהריים. ניתן לראות במשפחת תרח ארבע דמויות שונות:

תרח – הציוני החילוני.
הרן – קורבן השואה
נחור – היהודי הקוסמופוליטי, זה שמשתלב עם הגויים.
אברהם – הציוני הדתי.

(נח - תרח/ הרב אורי שרקי ב' בשבט התשס"ג)

13.הרן התגלגל באהרון הכהן שהיה צריך למות על קידוש ה' במעשה העגל ותיקן בכך ששני בניו מתו על פניו כפי שמת הוא על פני תרח אביו:

דע כי אהרן גלגול הרן, ולפי שהוא מת תחילה על פני תרח אביו גם בניו נדב ואביהוא מתו על פני אהרן אביהם. (ילקוט ראובני, נח)

...גם אהרן ידע ברוח קדשו, שהיה צריך לתקן עון הנזכר של הרן, ולמסור עצמו על קדוש ה', וחשב כי כיון שגם חור היה מבחי' הרן כנזכר, וכבר מסר נפשו לתקן הענין הנזכר, א"כ אין צורך לו שהוא ימסור גם עצמו, כי כבר נתקן העון ההוא ע"י חור, וטעה בזה. ולכן (דברים ט' כ') ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואז נגזר מיתה על בניו, כמש"ה (תהלים ק"ו כ"ג) ויאמר להשמידו לולי משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית, ואין השבת חימה אלא אחר שכבר עשתה רושם. והוא כמ"ש חז"ל כי אין השמד אלא כלוי בנים. ובתפלת משה השיב חצי הגזרה, ונשארו אלעזר ואיתמר, ולא מתו אלא נדב ואביהוא:

(שער הפסוקים להאר"י, פרשת וארא)

חלק ב: הקשר של לוט למצות- בתור צאצא של הרן- ושל האמהות ל-4 כוסות :

1.התורה רומזת שלוט אפה את המצות לא בגלל המלאכים:

ועוד יש לומר שעיקר ההוכחה היא מזה שנאמר ומצות אפה ולא כתוב ומצות אפה להם שהיינו שאפה מצות בלי קשר לאורחים אלא מצד שהיה פסח(תורה ופירושה , אשל אברהם, הרב אברהם אלישווילי, שם)

ועוד רמז הלשון ומצות אפה ולא ויאפה מצות שאת האפייה עשה עוד קודם לכן ולכן הלשון "אפה" שהיא מעין past perfect ועפולה שנעשה לפני שהכין להם" למלאכים משתה(ענ"ד)

2.הקשר של לוט והמצה:

לכאורה נראה תמוה לציין את חג הפסח, שעניינו הוא יציאת מצרים, בימי אברהם אבינו עוד בטרם ירדו אבותינו למצרים. וראה לעיל (יח, י ד”ה כעת חיה) מה שכתבנו בעניין זה.

כאן אנו רואים שלא זו בלבד שציינו את חג הפסח אלא אף הקפידו לאכול מצות, ולכאורה אכילת מצות לא באה אלא זכר ליציאת מצרים עצמה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, ומה עניין לאכול מצות בימי אברהם ולוט?!

אך באמת ההיפך הוא הנכון. חז”ל לימדונו לומר בליל הסדר על המצות: “בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים”, רוצה לומר הקב”ה הוציא אותי ממצרים כדי שאוכל מצות! משמע שיש ערך עצמי לאכילת מצות שאינו תלוי ביציאת מצרים.

המצה היא האוכל הפשוט שלא קיבל השפעה חיצונית. המצה מסמלת את הצורך לעמוד בעולם בכוחות עצמיים בלא השפעה מתרבויות אחרות ומאומות העולם אלא מן הקב”ה בלבד. לא לחינם ברית המילה של אברהם אבינו נעשתה בפסח – כי בזכות המילה הופרד מכל האומות להיות קדוש לה’.

גם לוט במעשיו אלה יוצא מ’מצרים’. הוא יוצא מן ההשפעה החיצונית של אנשי סדום עליו ומוצא את העוז לעבור על חוקי סדום שהוא עצמו נבחר על מנת לשומרם ולאוכפם. הוא מכניס בביתו אורחים ומכבדם כפי שלמד בביתו של אברהם. בכך משתחרר לוט מכבלי האידאולוגיה של סדום, ובזאת מתבטאת יציאתו לחופשי כבן חורין, ולכן אותו יום פסח היה ועל כן אכל מצות.

(בעקבות רש"י,הרב שאול דוד בוצ'קו, שם)

3.לוט החמיץ את ההזדמנות להיות ממשיכו של אברהם ורק צאצאו הרחוק- דוד המלך יעשה את ההשלמה הזו כשיוולד מרות המואביה:

‏אברהם עומד ומשקיף אל פני סדום ולמורה, ודומה כי באה התורה ‏להשמיענו על רצונו הכמוס של אברהם, אברהם עומד, מצפה ומקווה ‏שמא כעת, לאחר שחרב (כמשמעו) כל עולמו של לוט - ישוב לוט ‏הביתה, לאוהל אברהם. אך שוב נכונה אכזבה לאברהם - אף כעת לא ‏שב לוט, אלא בוחר הוא לשבת במערה. שם מתרחש סיפור ביאת בנותיו ‏עליו, ובמעשה נורא זה של גילוי עריות מבינים אנו שאמנם ניצל לוט ‏מסדום, אך ה"סדומיות" נותרה בו, ולא לוט יהיה ממשיכו של אברהם ‏ויבשר את דבר ה' בעולם,

(את קולך שמעתי, הרב יהודה גלעד, ע"מ 212)

4.לוט הוא המשכו של הרן שהוא בחינת מצה ולא חמץ ולכן הכין אפה מצות למלאכים:

א.מה הסוד של האות נ ההפוכה של חרן?

ואגב נדקדק איזה דקדוקים בפרשה זו דלך לך. וימת תרח בחרן (בראשית יא, לב), פרש"י נו"ן הפוכה כו', צריך ביאור מהו הסוד של 'נ' הלזו. 

ב.בשביל מה לקח אברהם את לוט עימו לכל מקום( ארץ כנען ואח"כ למצרים) והרי היה הדבר לכאורה לרעתו?

עוד צריך התבוננות כשאמר הקב"ה לאברהם אבינו לך לך לקח את לוט עמו, למה, והלא כתיב (עי' דה"ב כ, לז), בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך, וגם כל זמן שהיה לוט עמו היתה השכינה פירשה מאברהם אבינו כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית יג, יד), וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו. 

ג.איך לוט מקיים מצוות מצות ועוד לפני שנצטוו על כך ב"י?

עוד יש עיון גדול בענין לוט פרשת וירא, ומצות אפה ויאכלו, פירש"י מצות אפה פסח היה. ויש לתמוה וכי לוט היה צדיק כל כך לקיים מצוה דמצות, ועדיין לא נצטוו אף זרע אברהם, והלא הוא שהסיע את עצמו מקדמונו של עולם, ואמר אי אפשי באברהם ובאלהיו כמו שפרש רש"י בפסוק ויסע לוט מקדם. 

ד.מדוע כל  האמהות יצאו דווקא מהרן( שרה רבקה רחל לאה וגם רות)?

ועוד צריך השקפה גדולה להתבונן במעשה הש"י שהוציא כל הנשים צדקניות אמותינו הקדושות מהרן אבי לוט, והוא כי שרה היתה בת הרן כמו שפרשו רבותינו ז"ל יסכה היא שרה, והרן היה אבי מלכה שילדה לנחור את בתואל שהוליד את רבקה, וגם הוליד את לבן שרחל ולאה היו בנותיו. וכן רות המואביה שהיא אם למלכות בית דוד ומשיח יצא מלוט בן הרן. בודאי מי יוכל לעמוד בסוד אלוה, מכל מקום אחוה דעתי על כל הנ"ל עד מקום שיד שכלי מגעת:

ה.אברהם אבינו פרסם בעולם שהש"י מנהיג העולם והוא המציאות היחידה שקדמה לכל העולם(קדמון לכל דבר אשר נברא):

ומתחלה אקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז, ב), אמר ר"ל, ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלהי אברהם. ואברכך, זהו שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהא חותמין בכולן, תלמוד לומר, והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן. כבר כתבתי כי שלושה האבות פירסמו שלושה עיקרים. ואברהם אבינו פירסם מציאות הש"י ושהוא מנהיג את העולם, והוא ביאור המדרש שרמזתי לעיל פרשת לך לך (ב"ר לט, א), אמר רבי יצחק, משל לאחד עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר אני בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אמר תאמר שהעולם בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר אני הוא בעל העולם. כי חדוש העולם שהיה בחסד דהיינו בנדבה ורצון היה בשביל אברהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זח"א ד, א), אלה תולדות השמים והארץ 'בהבראם' 'באברהם', ומחידוש העולם נודע מציאות הש"י, כמו שכתב הרב המורה חלק השני פרק י"ג וזה לשונו, דע כל מי שיאמין בתורת משה רבינו ע"ה הוא שהעולם בכללו רצה לומר כל שנמצא מלבד הבורא יתברך השם המציאו אחר ההעדר המוחלט, והש"י המציאו אחר ההעדר הגמור, והש"י לבד היה נמצא ולא דבר בלעדו, לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל, ואחר כך המציא כל אלה הנמצאים כפי מה שהם חפצו ורצונו לא מדבר כו' עד וזהו סוד תורת משה רבינו ע"ה. והוא שנית ליסוד הייחוד לא יעלה בידך זולת זה. עוד כתב בחלק ראשון פרק ע"א וזה לשונו, אם העולם מחודש יש לו מחדש בלי ספק, וזה מושכל ראשון, כי המחודש לא יחדש עצמו, אבל חדשו זולתו, ומחדש העולם הוא הש"י כו'. הרי ביאור הרב כי באמונת החידוש אנו עומדים על מציאות הש"י במושכל הראשון:

ו.הרן נמצא בין אברהם לנמרוד מבחינה אמונית:

ועתה בנדון זה אבאר מהו ענין נמרוד שצוה להשליך את אברהם לכבשן האש, ומהו ענין הרן שהיה תולה בספק והיה אומר אם אברהם נוצח אני משלו, ואם נמרוד כו', כמו שהביא רש"י מדרש רז"ל (מד"ר לח, יט). 

ז.נמרוד האמין שהיה משהו לפני בריאת העולם שהוא עץ הדעת שממנו אכל ה' וברא את העולם:

נמרוד כפר במציאות הש"י, ומכל שכן שלא האמין בחידוש העולם שיהיה העולם מחודש ממחדש שיהא ביכולתו לשנות הטבע, רק האמין שהעולם קדמון. והלך בדרך שהלך אדם הראשון בעת פיתוי הנחש, שהאמין לדברי הנחש שאמר מן העץ הזה אכל וברא את העולם, שהניח הקדמה שיש חומר קדום לעולם שנברא ממנו, דהיינו עץ הדעת. ובענין זה נתלבש נמרוד בלבוש אדם קדמאה, שקיבל זוהמא זו שהוסת אז אדם הראשון מהנחש הקדמוני, באותו הדעת נשאר נמרוד. ונתבאר הענין הזה בזוהר פרשת נח (עג, ב) וזה לשונו, הוא היה גבור ציד לפני ה' וגו', תא חזי הוא היה גבור תקיף לבושוי דאדם קדמאה הוה לביש, והוה ידע למיצד צידה דברייתא בהו. אמר ר' אלעזר, נמרוד הוה מפתה לברייתא למהך בתר פולחן עבודה זרה. והוא שליט באינון לבושין על כל בני עלמא, ונצח בני עלמא, והוה אמר דאיהו שליטא בעלמא ופלחין ליה בני נשא. ואמאי אקרון שמיה נמרוד, דמרד במלכא עילאה לעילא. דבר אחר, דמרד בעילאי ומרד בתתאי. באינון לבושין שליט על כל שאר בני עלמא ומליך בהו, ומרד במאריה ואמר דאיהו שליטא בעלמא. והוה מפתי לברייתא אבתריה עד דמשך בני נשא למיפק מבתר פולחנא דמריה עלמא. אמר רבי שמעון, באלין לבושין ידעין בהו חברייא רזא עילאה, עכ"ל. ועיין בילקוט שהביא גם כן בפרקי רבי אליעזר:

ח.אברהם- מאמין מוחלט, נמרוד- כופר מוחלט, הרן- מאמין שה' ברא הכל וקדםלכל אבל לא מאמין בהשגחה שמשיח היום על העולם:

נמצא שאברהם ונמרוד היו שני הפכים, הרן ממוצע, כי היה מאמין שיש מחדש שחידש עולם והוא הש"י, רק היה מסופק בהשגחה ובבחירה של בני אדם, כי היה חושב ודאי הש"י שהוא אלוה חידש העולם יש מאין בנדבה כדי להטיב לזולתו, אבל לאחר שחדשו נוכל לומר שעזבו לבני אדם לעשות בו כרצונו איש ואיש, ואין מי שיאמר לו מה תעשה. כי אף שנדבק הרן במקצת בקדושה, מכל מקום לא היה דביקתו כל כך גדול, והיה גם כן מהפירוד. וסוד זה נרמז במה שאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו', וצירוף 'נהר' הוא 'הרן', והבן זה:

ט.הרן האמין בסוד המצה שיצירתה לא תליוה במשהו קודם(שאור) בנגיוד לחמץ שצריך משהו קודם(שאור) כדי שיחמיץ:

והנה הרן האמין בסוד מצה, שהמצה רומז על חידוש העולם יש מאין, כי המצה נעשית בלי התחלת שאור, והוא נעשית בחפזון בלתי הקדמות לה עיסה אחרת שתלקח ממנו, לרמוז שעיסת העולם נעשה בלי התחלה, מה שאין כן החמץ שלא יהיה לפי המורגל כי אם על ידי שאור, ואותו שאור מעיסה אחרת ואחרת מאחרת כו'. 

י.איסור חמץ אפילו במשהו שלא ח"ו נאמין שהיה חומר כלשהו שקדם לעולם 

על כן נצטוינו שלא לאכול חמץ שבעת ימים כנגד שבעה ימי בראשית, ואיסור חמץ במשהו, כי האמונה האמיתית שלא היה חומר קדום אפילו משהו. וזהו הטעם שאין החיוב באכילת מצה רק הלילה ראשונה ואחר כך כל שבעה רשות, כי לא היה החידוש מאין המוחלט רק ברגע הראשונה מהבריאה שהוא ההיולי, ואחר כך יצאו הדברים מכח אל הפועל. 

יא.ההפרש בין חמץ למצה הוא ההפרש בין חרן להרן, הפרש קטן במשהו:

ועל כן אין חילוק בין חמץ למצה רק המשהו, דהיינו בין 'ח' ל'ה'. וזה החילוק יש בין ה רן ל ח רן, וזהו שכתוב, וימת תרח בחרן, ועד תרח היה חרון אף כמו שפרש רש"י, כי תרח קבל לנמרוד על אברהם אבינו, והרן מת על פני תרח אביו. הרי לך כי הרן היה דבק בסוד מצה, אבל לא היה דביקתו בסוד פסח שמורה על מציאות הש"י והשגחתו להרע ולהטיב ולהכניע כל זדים, כמו שהכניע שר של מצרים שהוא גדול על כל השרים ובכור למרכבה, כי הוא מרכבת המשנה להשגיח הש"י בתחתונים לתת להם כדרכיהם:

יב.בזכות דבקותו של הרן בעיקרון היסודי העומד מאחורי המצה זכה שיצאו ממנו הנשים הצדקניות (האמהות) ורות( אמו של משיח) שבזוכתן נגאלו ממצרים:

ומאחר שנדבק הרן בסוד מצה, ומצה רומז על חירות יציאת מצרים אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. והנה רז"ל אמרו (סוטה יא, ב) שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, זהו סוד שיצאו הנשים הצדקניות מן הרן. וכן רות המואביה סוד שממנה יצא משיח, כי גאולה דעתיד מתייחס בגאולה דמצרים, כמו שנאמר (עי' מיכה ז, טו), אראנו נפלאות כימי צאתך ממצרים, ובניסן נגאלנו ועתידין להגאל. 

יג.הנון ההפוכה של חרן תוקנה ע"י נ פעמים שמוזכרת יציאת מצרים בתורה:

והנה כתיב וימת תרח בחרן, ושם הנו"ן הפוכה, ואות הנו"ן נתקנה בחמישים פעמים יציאת מצרים המוזכר בתורה. וזהו שכתוב אחריו, ויאמר ה' אל אברהם לך לך וגו', שציווהו לילך לארץ מצרים. ולקח עמו את לוט בן הרן, כי גם להרן היתה אחיזה זו, ולוט בן הרן אפה מצות. 

יד.לאור - אור כשדים, הנר- אותיות הרן רק החיסרון שהיה לו נטיה אחת לצד מצרים שלא האמין בהשגחה:

ועל ענין זה של הרן יש רמז בדברי רז"ל במה שאמרו בדיקת חמץ לאור הנר, אור רומז לאור כשדים שהושלך שם הרן, 'הנר' אותיות 'הרן'. ומאחר שהיה ל'הרן' גם כן נטיה בבחינה אחת לדעת מצרים, דהיינו שלא האמין בהשגחה, לכך נרמז הפסוק באבוד רשעים 'רנה', 'רנה' אותיות 'הרן', ובאיבוד מצרים כתיב אז ישיר וגו':

הרי מבואר סוד אברהם ונמרוד והרן, אשר כל זה סובב והולך, כי אברהם אבינו נגד עיקר מציאות הש"י, ונמרוד הוא הפוכו כפר בכל, והרן ממוצע האמין בחידוש יש מאין, אבל לא בהשגחה. תרח שקבל לנמרוד היה כופר כנמרוד, ולא ממש כנמרוד, כי האמין בבריאה אבל לא בחידוש יש מאין, רק היה חומר קדום, וזהו הנקודה שבין 'ח' ל'ה', וזהו וימת תרח ב ח רן. וכמו שיש חלוק בין ה רן ל ח רן נקודה, כמו כן בין חמץ למצה. 

טו.בנות חת שרבקה קצה בהם הכוונה לרמוז על ח החמץ בנגוד לבנות הרן:

ו'חמץ' הוא הקליפה סוד מצח אשה זונה, וזה רמז קצתי בחיי מפני בנות 'חת'. כי ארור כנען והוא בא מצד הנחש הארור שראה אותה ערום ונתאוה, כי הנחש דבוק במצח אשה זונה לילית, וזהו החמץ היפך המצה, שה'ה' נתהפכה ל'חת', זהו קצתי בחיי מפני בנות 'חת':

טז.אברהם פירסם בעולם 3 עקרונות יסוד-מציאות ה', שכר ועונש ותורה מן השמים:

ואמרו וימת תרח בחרן 'נ' הפוכה, עד אברהם היה חרון אף. כבר כתבתי עיקר מציאות הש"י כולל כל עיקרים הוא, על ידי עיקר התורה האוחז במציאות הש"י, כי היא כולה שמותיו יתברך, ואח"כ אוחזת בעיקר השלישי שכר ועונש שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. וענין נ' שערי בינה מתגלים בסודות התורה, על כן נתהפכה ה'נ' של חרון אף הרומזת ל'נ' נ פלה שלא הוזכר באשרי ל'נ' של שערי בינה, שנתפרסם במצרים ג' העיקרים. ואברהם אבינו הכוללם אמר לו הקב"ה לך לך צא וכבוש הדרך כו', והלך למצרים. ואמרו רז"ל (פסחים קיז, ב), ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלהי אברהם, שנתפרסם מציאות הש"י על ידו, זהו שהזכיר גדול כמו שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים (שמות יח, יא). ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, כי הוא הודיע דאית דין ואית דיין, ועל זה מסר נפשו, וזהו עיקר שכר ועונש. וכבר כתבתי כי אף העונש הוא מצד טובו יתברך, וכשם שמברכין כו' בעבור ישמעו ויראו ולא יזידון, זהו שאמר ואברכך שאומרים אלהי יצחק, על דרך את הברכה אשר תשמעו. ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב, עיקר תורה מן השמים, כמו שנאמר (דברים ד, לג), הנהיה כדבר הגדול הזה השמע עם קול אלהים מדבר וגו'. 

יז.מגן- מציאות ה', שכר ועונש ותורה מן השמים:

ואברהם אבינו שפירסם כל השלושה כדפירשתי על כן בו חותמין. וחותמין מגן אברהם, בתיבת מגן רמוזין שלשתן, מציאות הש"י כדכתיב (תהלים ג, ד), ואתה ה' מגן בעדי, תורה אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים (שה"ש ד, ד), נרמז שכר ועונש, במידת הדין כתיב (תהלים ז, יא), מגיני על אלהים, במדת הרחמים כתיב (שמ"ב כב, ג), מגיני וקרן ישעי, ותשובה ומעשים טובים כתריס כו'. 

גם מג"ן ראשי תיבות מ ציאת השם ג ן עדן ג יהנם 'נ' שערי בינה. והנה למדו החתימה מן והיה ברכה, 

יח. התיקון של  הנון ההפוכה ב-50(נון) איזכורים של יציאת מצרים שתיקנה את החרון של חרן, תרח ונמרוד:

כבר כתבתי כי 'נ' הפוכה דחרן חרון אף נתהפכה לטוב על ידי אברהם אבינו, ואת הנפש אשר עשו בחרן הפך וימת כו'. והנה נתקנה במצרים נ' שערי בינה נ' פעמים יציאת מצרים בתורה:

יט.ה"לך" של אברהם הופך ל"כל" של האבות וביחד 100 כמניין הברכות בכל יום והמספר 100 הקשור בכל אחד מהאבות:

ומתחלה אקדים ענין אור ישר ואור חוזר, שהוזכר באריכות בפרדס שהאור החוזר הוא כמו חותם המתהפך. ועוד האריך בביאור הפסוק (דה"א כט, יא), לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ. ופירוש הפסוק, לך היא הבינה ששם נ' שערים ומתפשטים עד הוד, ושם מתהפך תיבת 'לך' נעשה 'כל'. ואז נון הפוכה לטובה סוד התאחדות האור הישר והתהפכות האור. ונראה שאלו המאה, דהיינו 'לך' 'כל' הם סוד מאה ברכות. ומצינו שהקב"ה אמר לאברהם והיה ברכה - הברכות יהיו מסורות בידיך. וה' בירך את אברהם בכל, ומסרם ליצחק, ויצחק ליעקב, והם בכל מכל כל, ו'כל' הוא 'לך'. ורמז הקב"ה סוד המאה לאברהם אבינו לך לך עולה מאה, ומסרה ליצחק סוד מאה שערים ויברכהו ה', ויצחק ליעקב סוד מאה קשיטה, ורומזים למאה קישוטין דשכינה מסוד מאה ברכות, זהו סוד והיה ברכה, בך חותמין, כי הברכות מסורות בידך. והם מאה בסוד החותם המתהפכת מהנון שנתקנה על ידי אברהם אבינו, זהו בך חותמין. 

כ.עם ישראל יורד למצרים לפרסם את 3 עיקרי האמונה האמיתית בכל העולם:

הכלל העולה, אברהם אבינו הובטח להיות זרעו במצרים כדי שתתפרסם האמונה האמיתית בכל מכל כל:

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש שלישי יג-כא)

כא.פרעה הכחיש את 3 עיקרי האמונה האלה ולכן נענש ב-3 סטים של מכות- דצ"כ עד"ש באח"ב:

פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים:
א.יש אלוקים:
משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד' ב) "לא ידעתי את ה'".
ב.יש השגחה אלוקית:
והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!".
ג.יש לאלוקים יכולת לשנות סדרי בראשית:
והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ופרעה יכחישו באמרו (שם,שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו", רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו?
הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השורשים האלה: לאמת מציאות האל - באו שלוש המכות הראשונות, לאמת השורש השני, ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג - באו שלוש המכות השניות, ואמנם השלוש מכות האחרונות - באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.(אברבאנל,שם)

חלק ג: האבות האמהות וחג הפסח:

1.האבות כנגד פסח מצה ומרור

 ויש לומר על דרך דברי אגדה בענין אחר, פסח מצה ומרור להודיע כי בזכות אבות יצאו ישראל ממצרים ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה הפסח נגד יעקב שהוא בחיר שבאבות, ולפיכך הפסח שה תמים שנקרא יעקב שה פזורה ישראל. ובמדרש רבות בפרשת ויחי (בראשית רבה פ' צ"ו) אל נא תקברני במצרים למה אמר יעקב כך אלא כך אמר יעקב נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל והמצרים נמשלים לחמור שנאמר אשר בשר חמור בשרם ונאמר כל פטר חמור תפדה בשה לכך אל נא תקברני במצרים שלא יהיו נפדים בי המצרים, למדנו מזה שיעקב נקרא שה וכנגדו הפסח שהיה שה תמים. מרור נגד יצחק שהיה במרירות שכהו עניו מראות, ואמר במדרש רבות בפרשת תולדות (שם פ' ס"ה) יצחק חדש יסורים, אמר לפניו רבונו של עולם אדם מת בלא יסורין מתוך כך מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו אמר חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל מתחלת הספר עד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מצה נגד אברהם בשביל שהמצה נבדל מן השאור, וידוע מה שאמרו חכמים (ב"מ נ"ט ע"ב) למה הזהירה התורה על אונאת הגר בכמה מקומות מפני שסורו רע, ופי' סורו רע השאור שבו רע כי כותים יש בהם השאור ובקל חוזר לסורו לכך אסור להונות אותו, ואברהם היה נבדל מן השאור של אומות כמו המצה הנבדלת מן השאור, לכך אברהם נחשב מצה, ועוד יש לו לאברהם ענין אחר שראוי להקרא מצה וכמו שהתבאר במקומו עיין שם.

(ספר גבורות השם - פרק ס )

2.ארבע האמהות כנגד 4 כוסות- צנועות ולכן "טפלות" לאוכל:

 וארבע כוסות המתחברים לזה נגד ארבע אמהות, וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשך אחר האכילה וטפל השתיה אצל האכילה, ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות באו שתיית הכוסות נגד הנשים שהם גם כן טפלים אצל האנשים, כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל שנאמר (שיר השירים ב') קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל אינם נגאלים אלא למי אני מסתכל לזכות אבותם שנאמר מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים ריב ה' ע"כ. ולפי זה יהיה פירוש מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ואלו ארבע כוסות נגד זכות ארבע אמהות על שם אשתך כגפן פוריה על שם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ויש במדרש (עי' תנחומא פ' וישלח) כל האילנות מקבלים הרכבה עם שאינו מינו חוץ מן הגפן וזה שאמר אשתך כגפן דלא מקבל מין אחר והיא צנועה בירכתי ביתך כן האמהות צנועות היו. ועל היין מברכין בורא פרי הגפן, ולפיכך ארבע כוסות שמברכין עליהם בורא פרי הגפן רמז לזכות אמהות ולצניעותן, ובמדרש (במדבר רבה פ"ט) לא ישים עליה לבונה לפי שהאמהות נקראות לבונה שנאמר ואל גבעת הלבונה וזו שפרשה מדרכיהן לכך לא ישים עליה לבונה, הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות כי עיקר שבח האשה ומדריגתה העליונה היא הצניעות,

(ספר גבורות השם - פרק ס )

3.האבות  כנגד פסח(יצחק) מצה(אברהם) ומרור(יעקב) , לוט גם כן כנגד מצה והאמהות כנגד 4 כוסות:

וכשנתבונן נמצא האבות והאמהות כולן הן יסוד המצוות התלויות בגאולת מצרים, הזמן אשר בחר בנו ה' לו לעם, והם פסח מצה ומרור. אברהם אבינו מצה שמורה. 

יצחק בענין מטעמים שני גדיי עזים אחד לפסח ואחד לחגיגה, ולקח חגיגה כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע. 

יעקב אשר נאמר עליו (איוב ג, כו), לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז כמו שדרשו רז"ל, הוא נגד מרור. אבל הכל לטובתו ומטתו שלימה, ועל כן נקרא המרור חסא. 

ארבע אמהות הם ארבע כוסות. 

שרה כוס ראשון אשר בחר בנו מכל העמים, כי כשם שאברהם אבינו בחר מהעמים וגייר את האנשים, כן שרה גיירה הנשים. 

רבקה כוס אגדה, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, כן התחילה במתחילה עובדי עבודה זרה הוא עשו, וסיימה ביעקב ועכשיו קרבנו. וכן התחילה בגנות עבדים היינו, כי עשו הוא עבד לנצחיות, רב יעבוד צעיר, ויעקב הוא ישראל כי שרית וגו'. 

רחל כוס ברכת המזון, שיוסף בנה כלכל כל בית ישראל, והיא היתה עקרת הבית, ובפרק הזהב (ב"מ נט, א), אין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו.

לאה ברכת השיר כוס רביעית. ופליגי בברכת השיר, רב יודא אמר יהללוך, ור' יוחנן אמר נשמת כל חי וכו'. ואומר הלל הגדול, כל מיני הילול מלאה שאמרה הפעם אודה את ה', וממנה בא נעים זמירות דמשה רבינו ע"ה

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - מצה עשירה מד)

4.אברהם כנגד הצלי,שרה בנגד המצות ויעקב כנגד המרור:

וְיִהְיוּ זְהִירִין בּוֹ, שֶׁבַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ, בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם שֶׁהִצַּלְתִּיו מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. וּמַצּוֹת, בִּשְׁבִיל שָׂרָה שֶׁעָשְׂתָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עֻגוֹת וְלֹא טָעֲמוּ לֶחֶם. מְרֹרִים, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּרְדְּפוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם כָּךְ רְדָפוֹ עֵשָׂו. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי מְשַׁיֵּר נְשָׁמָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, כָּךְ לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר

(שמות רבה טו,יב)

5.זכות האימהות ביציאת מצרים:

לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים. אלא בשביל שרה רבקה רחל ולאה. בשכר שתפסה שרה את הגר והעלתה למיטתו של אברהם. בשכר שאמרו לה לרבקה. 'התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך' (בראשית כד, נח). נתנה ביטחונה על אביה שבשמים. בשכר שתפסה רחל את בלהה והעלתה למיטתו של יעקב. בשכר שתפסה לאה את זלפה והעלתה למיטתו של יעקב. לכך גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים. בשביל מעשה שרה ורבקה ורחל ולאה

(סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, מהדורת מאיר איש שלום, כה, עמ' 138)

6.זכות האבות במפורש ביציאת מצרים וזכות האימהות במרומז:

וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב (שמות ב,כד)

‏את אברהם וכו': כל את הוא לרבות. והנה באמת ‏שביציאת מצרים גם זכות האמהות הועיל, והם ‏נרמזו בריבוי את שהוא לרבות האמהות, ‎דהיינו ‏‏"את אברהם" לרבות שרה, "את יצחק" לרבות ‏רבקה, אך אצל יעקב היה שנים שהם לאה ורחל,  ‏לכן אמר "ואת" - וא"ו לרבות (לאה) "את" לרבות רחל

‏(גדולת חיים (לרב הבן איש חי,‏עמוד ק"א וכן בהגדה של פסח ושיר השירים עם פירוש הרוקח, מהדורת הרב משה הרשלר, ירושלים שדמ"ת, עמ' פד-פה)

7.תרח מוזכר בהגדה כי ממנו הסתעפו כל האבות והאימהות שהם הבסיס לכל ענייני הפסח וממנו (על אף שהיה עובד ע"ז) התחילה השאיפה לחירות ולא"י:

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל־כָּל־הָעָם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

וָאֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶם אֶת־אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל־אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת־זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת־יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת־הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

(הגדה של פסח)

סיום: טעמי בחירתו של אברהם בשולחו את אליעזר ולא יצחק ודווקא לחן ולא מבנות ענר ואשכול (או אליעזר):

1.אברהם מבקש לשאת אשה ליצחק דווקא מבנות נחור בגלל הצד של מילכה בת הרן ובגלל הגרעין האמוני העמוק שהיה מגולם בהרן וחילחל הלאה לצאצאיו (ענ"ד)

2.קרבן פסח הוקרב רק בא"י בבית המקדש  ולכן אסור ליצחק שהוא כנגד קרבן פסח( והקרבנות בכלל) לצאת מא"י שכן אז יפסל הקרבן:

 וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה:(שמות יג,ה)