תולדות: האבות האמהות וחג הפסח

פתיחה: מה עניין הפסח לברכת יצחק לבניו?

1.המטעמים- לפסח:

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב:(בראשית כז,ט)

שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא פסח היה, האחד הקריב  לפסחו, והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר (רש"י,שם)

2.מוטיב הריח אצל יצחק - רומז על קרבן פסח ועל ריח גן עדן:

וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְ-הֹ-וָ-ה:(בראשי כז,כז)

וירח. בגימטריא יום פסח היה: ריח. בגימטריא ליל פסח:  (בעל הטורים ,שם)

אמר רבי אלעזר, אלוה של מצרים שה היה, וצוה הקב"ה לעשות בו שפטים לשרוף אותו באש, כמה דאת אמר, פסילי אלהיהם תשרפון באש, כדי שהיא ריחו נודף, ועוד ראשו על כרעיו ועל קרבו, ועוד שעצמותיו מושלכים בשוק, וזאת היתה למצרים קשה מכולן, הדא הוא דכתיב שפטים... (זוהר שמות שכ)

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשׂוּ הַפֶּסַח וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה משֶׁה אֶת הַפֶּסַח גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְנוֹשְׁבוֹת בַּגַּן עֵדֶן מִן הָרוּחוֹת שֶׁבַּגַּן עֵדֶן הָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן (שמות רבה יט,ה)

וירח וגו'. והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו  (ב) ריח גן עדן(רש"י,שם)

3.האמנם לא ידע יצחק יום מותו והרי הקב"ה ממלא ימיהם של צדיקים ומן הסתם ימות ביום שנולד- בפסח:

וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי:(בראשית כז,ג)

לא ידעתי יום מותי. אמר רבי יהושע בן קרחה, אם מגיע אדם לפרק אבותיו, ידאג חמש שנים לפניהן, וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן קכ"ג, (כי יעקב בן ס"ג כשנתברך, דוק ברש"י סוף הסדר) אמר, שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא בת קכ"ז מתה, והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי שמא לפרק אבא: (רש"י,שם)

4.יצחק מדגיש לעשיו שיביא לו ציד מן ההפקר כמו שהתורה מדגישה על קרבן הפסח :

 וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי (צידה) צָיִד:(בראשית כז,ג)

וצודה לי. מן ההפקר,  ולא מן הגזל: (רש"י,שם)

אמר ר"י לא היה צריך להתחיל את התורה וכו'. אלא כדי שלא יאמרו האומות לסטים אתם כו'. וקשה ומה בכך אם יאמרו לסטים אתם וכי בעבור זה ישנה סדר התורה. תשובה לזה לפי שדבר זה גורם כפירה בעיקר כי יאמרו לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר כי אילו היה לעולם מנהיג המסדר ענינו מוצאו ומובאו למה לא מיחה בכם כשלקחתם בזרוע דרך לסטיות ארצות ז' אומות. כי מטעם זה לא נחתם גזר דינן של דור המבול כי אם בעבור הגזל כמו שאמר (משלי כח.כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, כי מה שחטא זה גדול מזולתו אינו בעבור עצם החטא כי אם בעבור הרעה הנמשכת ממנו שהחוטא בגזל לא ישים אשם בנפשו ויאמר אין פשע כי אין אלהים שופטים בארץ ועל כן הוא חבר לאיש משחית, ר"ל לדור המבול שנאמר בהם (בראשית ו.יב) כי השחית כל בשר את דרכו, כי גם המה כפרו בעיקר ואמרו (איוב כא.טו) מה שדי כי נעבדנו וגו'. וזה החֹלם לעשות חמס וגזל בארץ. ולפי שמניעת הגזל יסוד לכל האמונה על כן הקדימו הקב"ה והזהיר עליו במצוה ראשונה החדש הזה לכם. (שמות יב.ב) כי שם נאמר משכו וקחו לכם צאן. (שם יב.כא) משלכם להוציא הגזול כן פירש בעל הטורים. וכן יצחק כשצוה להביא לו שני גדיי עזים אחד לעשות ממנו קרבן פסח אמר וצודה לי ציד (בראשית כז.ג) פירש רש"י מן ההפקר ולא מן הגזל. ולפי שעשו לבבו לא כן ידמה כי אם לצוד ציד להביא אפילו מן הגזל ע"כ סבב הקב"ה שלא הביא כי אם יעקב שהיה נזהר בגזל

(כלי יקר בראשית א,א)

ורש"י פירש מן ההפקר ולא מן הגזל. ונראה ליתן טעם למה הזהירו על הגזל בפעם זה יותר מבכל הזמנים, כי ציד בפיו של יצחק זה שנים רבות ואם הזהירו כבר על זה הרי הוא מוזהר ועומד ומה הוצרך להזהירו שנית. ונראה לפי שעל ידי מטעמים אלו חשב יצחק שיחול עליו רוח הקודש מתוך שמחה, וחשב שאם יביא מן הגזל לא תשרה השכינה במקום שהוא מצוי, כי מטעם זה הזהיר על הגזל ביותר, בתחילת הקרבנות שנאמר (ויקרא א.ב) אדם כי יקריב מכם. מה אדם לא הקריב מן הגזל כו', יען כי הקרבן מקרב השכינה והגזל מרחיקה. וכן לדעת המדרש (בפרקי דר"א לב.) האומר שני גדיי עזים אלו א' עשאו פסח כו', ובקרבן פסח כתיב משכו וקחו לכם, משלכם להוציא הגזול, כן מסיק בילקוט פר' בא וכן פירש בעל הטורים, ולפי שעשו הסכים בלבו לצוד ציד להביא אפילו מן הגזל, על כן סבב הקב"ה ששמעה רבקה ושלחה במקומו את יעקב כדי שלא יכשל יצחק בקרבן שיבא מדבר גזול. ויכול להיות שעשו הביא דבר גזול כי על כן נאמר ועשו אחיו בא מצידו ויעש גם הוא מטעמים, הזכיר שהוא בא מצידו אבל לא הזכיר שהביא דבר מצידו ודאי לפי שלא מצא על כן הביא מן הגזל ועשו אמר ויאכל מציד בנו אבל האמת לא היה כן. לפיכך ויחרד יצחק פי' לפי שנכנס עמו גיהנם, ולמה נכנס הגיהנם עמו דווקא בפעם זה אלא ודאי לפי שהביא מן הגזל, ומאן דעביד הא נפיל בהא, ועל כן לא מצינו שאכל יצחק ממה שהביא עשו, כי הרגיש שיש דברים בגו אחר שנכנס הגיהנם עמו

(כלי יקר,בראשית, כז,ג)

הקדמה- תקציר השיעורים הקדומים- בין האבות לפסח-כל האירועים שחלו בפסח בימי אברהם:

1.ברית בין הבתרים- בפסח:

הַנִּסָּיוֹן הַשְּׁבִיעִי. אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְּבַר ה' אֶל אַבְרָם, לְכָל הַנְּבִיאִים נִרְאָה לָהֶם בַּחֲזוֹן, וּלְאַבְרָהָם נִגְלָה בַּמַּרְאֶה וּבַחֲזוֹן. בַּמַּרְאֶה מִנַּיִן, "וַיֵּרָא אֵלָיו". בַּחֲזוֹן מִנַּיִן, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְּבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה. אָמַר לוֹ, אַבְרָהָם, אַל תִּירָא שֶׁאֲנִי מָגֵן לָךְ רַבִּי אוֹמֵר, הוֹצִיא אֶת אַבְרָהָם הַחוּצָה בְּלֵיל יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח וְאָמַר לוֹ, (להלן פסוק ה) "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ".

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלִין וְאוֹבְדִין

(ילקוט שמעוני פרק טו)

2.לקיחת שרה ושחרורה- בליל פסח:

וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה. עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּן. .... הַנֵּס הָרְבִיעִי, "וַיְּהִי רָעָב בָּאָרֶץ" וְלֹא בְּכָל הָאֲרָצוֹת, אֶלָּא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לְנַסּוֹתוֹ וּלְהוֹרִידוֹ לְמִצְרַיִם. הַנֵּס הַחֲמִשִׁי, נִלְקְחָה שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה, וְאוֹתָהּ לַיְלָה הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, וְהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל פַּרְעֹה וְעַל בֵּיתוֹ נְגָעִים, לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּךְ הוּא עָתִיד לְהַכּוֹת אֶת אַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה"

(ילקוט שמעוני,לך לך רמז סח)

3.אברהם חוגג את פסח במלחמת ארבעת המלכים הראשונה:

א.עוג מבשר לאברהם על שביו של לוט בערב פסח בזמן שהכין מצות ולכן קראו "עוג" :

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם(בראשית יד,יג

וְאָתָא עוֹג דְאִישְׁתֵּזֵיב מִן גוּבְרַיָא דְמִיתוּ בְּטוּבְעָנָא וּרְכַב עִילוֹי תֵיבוּתָא וַהֲוָה גְנָנָא עַל רֵישֵׁיהּ וַהֲוָה מִתְפַּרְנֵס מִן מְזוֹנוֹי דְנחַ וְלָא בִּזְכוּתֵיהּ אִשְׁתֵּזִיב אֱלָהֵין דְיֶחֱמוּן דַיְירֵי עַלְמָא גְבוּרְתָּא דַיְיָ וְיֵימְרוּן הֲלָא גִיבָּרַיָא דַהֲווֹ מִלְקַדְמִין מָרְדוּ בְּמָארֵי עַלְמָא וְשֵׁיצֵיאוּנוּן מִן אַרְעָא וְכַד אַגְחוּ מַלְכַיָא הָאִילֵן הֲוֵהּ עוֹג עִמְהוֹן אָמַר בְּלִבֵּיהּ אֵיזֵיל וְאַחֲוֵי לְאַבְרָם עַל עֵיסַק לוֹט דְאִשְׁתְּבֵי וְיֵתֵי לְשֵׁיזְבוּתֵיהּ מִן יַדְהוֹן דְמַלְכַיָא וְיִתְמְסַר בִּידֵיהוֹן עָאֵל אָתָא בְּמֵיעֲלֵי יוֹמָא דְפִסְחָא אַשְכְּחֵיהּ דַהֲוָה עָבִיד גְרִיצִין פַּטִירָן בְּכֵן חַוִי לְאַבְרָם עִיבְרָא וְהוּא הֲוָה שָׁרֵי בְּחֶזְוֵי מַמְרֵא אֱמוֹרָאָה אָחוֹי דְאֶשְׁכּוֹל וְאָחוֹי דְעָנֵר וְהִינוּן הֲווֹ מָארֵי קַיְימֵיהּ דְאַבְרָם:(תרגום יונתן, שם)

ב.הלילה  שבו היכה אברהם את המלכים נחלק ל-2 וחציו נשמר לליל השימורים של מצרים:

וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק (בראשית יד,טו)

לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה, שנחלק הלילה, ובחצות הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות   לילה של מצרים

(רש"י,שם)

4.ביקור המלאכים ובשורת לידת יצחק -בפסח:

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו

    (בראשית יח,י)

כעת חיה. כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה,   ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת  (נ) אלא כעת כעת חיה. כעת הזאת שתהא חיה לכם, שתהיו כלכם שלמים וקיימים:

(רש"י,שם)

5.הצלת לוט מסדום- בפסח:

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יט,ג)

ומצות אפה. פסח היה

(רש"י,שם )

6.לידת יצחק- בפסח:

כל שבעת הימים הי' הקב"ה מדבר עם משה בסנה שנא' (שמות ד') ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך שלשום ג' ימים וג' גם גם ויום שהי' מדבר הרי ז' ימים ופרק הפסח הי' ומכוונין אותו לט"ו בניסן ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים וכן בט"ו בניסן נדבר עם א"א בין הבתרים בט"ו בניסן באו המלאכים אצל א"א לבשרו. ובאותו הפרק נולד אבינו יצחק שנא' (בראשית י"ח) למועד אשוב ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים שנאמר (שמות י"ב) ויהי מקץ שלשים שנה וגו' קץ אחד לכולן.

(ברייתא דסדר עולם רבה - פרק ה )

חלק א: הרן , זרעו והקשר למצה

1.זכותו של הרן - אבי האמהות- שרה רבקה רחל ולאה:

א.מה הסוד של האות נ ההפוכה של חרן?

ואגב נדקדק איזה דקדוקים בפרשה זו דלך לך. וימת תרח בחרן (בראשית יא, לב), פרש"י נו"ן הפוכה כו', צריך ביאור מהו הסוד של 'נ' הלזו. 

ב.בשביל מה לקח אברהם את לוט עימו לכל מקום( ארץ כנען ואח"כ למצרים) והרי היה הדבר לכאורה לרעתו?

עוד צריך התבוננות כשאמר הקב"ה לאברהם אבינו לך לך לקח את לוט עמו, למה, והלא כתיב (עי' דה"ב כ, לז), בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך, וגם כל זמן שהיה לוט עמו היתה השכינה פירשה מאברהם אבינו כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית יג, יד), וה' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו. 

ג.איך לוט מקיים מצוות מצות ועוד לפני שנצטוו על כך ב"י?

עוד יש עיון גדול בענין לוט פרשת וירא, ומצות אפה ויאכלו, פירש"י מצות אפה פסח היה. ויש לתמוה וכי לוט היה צדיק כל כך לקיים מצוה דמצות, ועדיין לא נצטוו אף זרע אברהם, והלא הוא שהסיע את עצמו מקדמונו של עולם, ואמר אי אפשי באברהם ובאלהיו כמו שפרש רש"י בפסוק ויסע לוט מקדם. 

ד.מדוע כל  האמהות יצאו דווקא מהרן( שרה רבקה רחל לאה וגם רות)?

ועוד צריך השקפה גדולה להתבונן במעשה הש"י שהוציא כל הנשים צדקניות אמותינו הקדושות מהרן אבי לוט, והוא כי שרה היתה בת הרן כמו שפרשו רבותינו ז"ל יסכה היא שרה, והרן היה אבי מלכה שילדה לנחור את בתואל שהוליד את רבקה, וגם הוליד את לבן שרחל ולאה היו בנותיו. וכן רות המואביה שהיא אם למלכות בית דוד ומשיח יצא מלוט בן הרן. בודאי מי יוכל לעמוד בסוד אלוה, מכל מקום אחוה דעתי על כל הנ"ל עד מקום שיד שכלי מגעת:

ה.אברהם אבינו פרסם בעולם שהש"י מנהיג העולם והוא המציאות היחידה שקדמה לכל העולם(קדמון לכל דבר אשר נברא):

ומתחלה אקדים מה שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז, ב), אמר ר"ל, ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלהי אברהם. ואברכך, זהו שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהא חותמין בכולן, תלמוד לומר, והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן. כבר כתבתי כי שלושה האבות פירסמו שלושה עיקרים. ואברהם אבינו פירסם מציאות הש"י ושהוא מנהיג את העולם, והוא ביאור המדרש שרמזתי לעיל פרשת לך לך (ב"ר לט, א), אמר רבי יצחק, משל לאחד עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר אני בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אמר תאמר שהעולם בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר אני הוא בעל העולם. כי חדוש העולם שהיה בחסד דהיינו בנדבה ורצון היה בשביל אברהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זח"א ד, א), אלה תולדות השמים והארץ 'בהבראם' 'באברהם', ומחידוש העולם נודע מציאות הש"י, כמו שכתב הרב המורה חלק השני פרק י"ג וזה לשונו, דע כל מי שיאמין בתורת משה רבינו ע"ה הוא שהעולם בכללו רצה לומר כל שנמצא מלבד הבורא יתברך השם המציאו אחר ההעדר המוחלט, והש"י המציאו אחר ההעדר הגמור, והש"י לבד היה נמצא ולא דבר בלעדו, לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל, ואחר כך המציא כל אלה הנמצאים כפי מה שהם חפצו ורצונו לא מדבר כו' עד וזהו סוד תורת משה רבינו ע"ה. והוא שנית ליסוד הייחוד לא יעלה בידך זולת זה. עוד כתב בחלק ראשון פרק ע"א וזה לשונו, אם העולם מחודש יש לו מחדש בלי ספק, וזה מושכל ראשון, כי המחודש לא יחדש עצמו, אבל חדשו זולתו, ומחדש העולם הוא הש"י כו'. הרי ביאור הרב כי באמונת החידוש אנו עומדים על מציאות הש"י במושכל הראשון:

ו.הרן נמצא בין אברהם לנמרוד מבחינה אמונית:

ועתה בנדון זה אבאר מהו ענין נמרוד שצוה להשליך את אברהם לכבשן האש, ומהו ענין הרן שהיה תולה בספק והיה אומר אם אברהם נוצח אני משלו, ואם נמרוד כו', כמו שהביא רש"י מדרש רז"ל (מד"ר לח, יט). 

ז.נמרוד האמין שהיה משהו לפני בריאת העולם שהוא עץ הדעת שממנו אכל ה' וברא את העולם:

נמרוד כפר במציאות הש"י, ומכל שכן שלא האמין בחידוש העולם שיהיה העולם מחודש ממחדש שיהא ביכולתו לשנות הטבע, רק האמין שהעולם קדמון. והלך בדרך שהלך אדם הראשון בעת פיתוי הנחש, שהאמין לדברי הנחש שאמר מן העץ הזה אכל וברא את העולם, שהניח הקדמה שיש חומר קדום לעולם שנברא ממנו, דהיינו עץ הדעת. ובענין זה נתלבש נמרוד בלבוש אדם קדמאה, שקיבל זוהמא זו שהוסת אז אדם הראשון מהנחש הקדמוני, באותו הדעת נשאר נמרוד. ונתבאר הענין הזה בזוהר פרשת נח (עג, ב) וזה לשונו, הוא היה גבור ציד לפני ה' וגו', תא חזי הוא היה גבור תקיף לבושוי דאדם קדמאה הוה לביש, והוה ידע למיצד צידה דברייתא בהו. אמר ר' אלעזר, נמרוד הוה מפתה לברייתא למהך בתר פולחן עבודה זרה. והוא שליט באינון לבושין על כל בני עלמא, ונצח בני עלמא, והוה אמר דאיהו שליטא בעלמא ופלחין ליה בני נשא. ואמאי אקרון שמיה נמרוד, דמרד במלכא עילאה לעילא. דבר אחר, דמרד בעילאי ומרד בתתאי. באינון לבושין שליט על כל שאר בני עלמא ומליך בהו, ומרד במאריה ואמר דאיהו שליטא בעלמא. והוה מפתי לברייתא אבתריה עד דמשך בני נשא למיפק מבתר פולחנא דמריה עלמא. אמר רבי שמעון, באלין לבושין ידעין בהו חברייא רזא עילאה, עכ"ל. ועיין בילקוט שהביא גם כן בפרקי רבי אליעזר:

ח.אברהם- מאמין מוחלט, נמרוד- כופר מוחלט, הרן- מאמין שה' ברא הכל וקדםלכל אבל לא מאמין בהשגחה שמשיח היום על העולם:

נמצא שאברהם ונמרוד היו שני הפכים, הרן ממוצע, כי היה מאמין שיש מחדש שחידש עולם והוא הש"י, רק היה מסופק בהשגחה ובבחירה של בני אדם, כי היה חושב ודאי הש"י שהוא אלוה חידש העולם יש מאין בנדבה כדי להטיב לזולתו, אבל לאחר שחדשו נוכל לומר שעזבו לבני אדם לעשות בו כרצונו איש ואיש, ואין מי שיאמר לו מה תעשה. כי אף שנדבק הרן במקצת בקדושה, מכל מקום לא היה דביקתו כל כך גדול, והיה גם כן מהפירוד. וסוד זה נרמז במה שאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו', וצירוף 'נהר' הוא 'הרן', והבן זה:

ט.הרן האמין בסוד המצה שיצירתה לא תליוה במשהו קודם(שאור) בנגיוד לחמץ שצריך משהו קודם(שאור) כדי שיחמיץ:

והנה הרן האמין בסוד מצה, שהמצה רומז על חידוש העולם יש מאין, כי המצה נעשית בלי התחלת שאור, והוא נעשית בחפזון בלתי הקדמות לה עיסה אחרת שתלקח ממנו, לרמוז שעיסת העולם נעשה בלי התחלה, מה שאין כן החמץ שלא יהיה לפי המורגל כי אם על ידי שאור, ואותו שאור מעיסה אחרת ואחרת מאחרת כו'. 

י.איסור חמץ אפילו במשהו שלא ח"ו נאמין שהיה חומר כלשהו שקדם לעולם 

על כן נצטוינו שלא לאכול חמץ שבעת ימים כנגד שבעה ימי בראשית, ואיסור חמץ במשהו, כי האמונה האמיתית שלא היה חומר קדום אפילו משהו. וזהו הטעם שאין החיוב באכילת מצה רק הלילה ראשונה ואחר כך כל שבעה רשות, כי לא היה החידוש מאין המוחלט רק ברגע הראשונה מהבריאה שהוא ההיולי, ואחר כך יצאו הדברים מכח אל הפועל. 

יא.ההפרש בין חמץ למצה הוא ההפרש בין חרן להרן, הפרש קטן במשהו:

ועל כן אין חילוק בין חמץ למצה רק המשהו, דהיינו בין 'ח' ל'ה'. וזה החילוק יש בין ה רן ל ח רן, וזהו שכתוב, וימת תרח בחרן, ועד תרח היה חרון אף כמו שפרש רש"י, כי תרח קבל לנמרוד על אברהם אבינו, והרן מת על פני תרח אביו. הרי לך כי הרן היה דבק בסוד מצה, אבל לא היה דביקתו בסוד פסח שמורה על מציאות הש"י והשגחתו להרע ולהטיב ולהכניע כל זדים, כמו שהכניע שר של מצרים שהוא גדול על כל השרים ובכור למרכבה, כי הוא מרכבת המשנה להשגיח הש"י בתחתונים לתת להם כדרכיהם:

יב.בזכות דבקותו של הרן בעיקרון היסודי העומד מאחורי המצה זכה שיצאו ממנו הנשים הצדקניות (האמהות) ורות( אמו של משיח) שבזוכתן נגאלו ממצרים:

ומאחר שנדבק הרן בסוד מצה, ומצה רומז על חירות יציאת מצרים אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. והנה רז"ל אמרו (סוטה יא, ב) שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, זהו סוד שיצאו הנשים הצדקניות מן הרן. וכן רות המואביה סוד שממנה יצא משיח, כי גאולה דעתיד מתייחס בגאולה דמצרים, כמו שנאמר (עי' מיכה ז, טו), אראנו נפלאות כימי צאתך ממצרים, ובניסן נגאלנו ועתידין להגאל. 

יג.הנון ההפוכה של חרן תוקנה ע"י נ פעמים שמוזכרת יציאת מצרים בתורה:

והנה כתיב וימת תרח בחרן, ושם הנו"ן הפוכה, ואות הנו"ן נתקנה בחמישים פעמים יציאת מצרים המוזכר בתורה. וזהו שכתוב אחריו, ויאמר ה' אל אברהם לך לך וגו', שציווהו לילך לארץ מצרים. ולקח עמו את לוט בן הרן, כי גם להרן היתה אחיזה זו, ולוט בן הרן אפה מצות. 

יד.לאור - אור כשדים, הנר- אותיות הרן רק החיסרון שהיה לו נטיה אחת לצד מצרים שלא האמין בהשגחה:

ועל ענין זה של הרן יש רמז בדברי רז"ל במה שאמרו בדיקת חמץ לאור הנר, אור רומז לאור כשדים שהושלך שם הרן, 'הנר' אותיות 'הרן'. ומאחר שהיה ל'הרן' גם כן נטיה בבחינה אחת לדעת מצרים, דהיינו שלא האמין בהשגחה, לכך נרמז הפסוק באבוד רשעים 'רנה', 'רנה' אותיות 'הרן', ובאיבוד מצרים כתיב אז ישיר וגו':

הרי מבואר סוד אברהם ונמרוד והרן, אשר כל זה סובב והולך, כי אברהם אבינו נגד עיקר מציאות הש"י, ונמרוד הוא הפוכו כפר בכל, והרן ממוצע האמין בחידוש יש מאין, אבל לא בהשגחה. תרח שקבל לנמרוד היה כופר כנמרוד, ולא ממש כנמרוד, כי האמין בבריאה אבל לא בחידוש יש מאין, רק היה חומר קדום, וזהו הנקודה שבין 'ח' ל'ה', וזהו וימת תרח ב ח רן. וכמו שיש חלוק בין ה רן ל ח רן נקודה, כמו כן בין חמץ למצה. 

טו.בנות חת שרבקה קצה בהם הכוונה לרמוז על ח החמץ בנגוד לבנות הרן:

ו'חמץ' הוא הקליפה סוד מצח אשה זונה, וזה רמז קצתי בחיי מפני בנות 'חת'. כי ארור כנען והוא בא מצד הנחש הארור שראה אותה ערום ונתאוה, כי הנחש דבוק במצח אשה זונה לילית, וזהו החמץ היפך המצה, שה'ה' נתהפכה ל'חת', זהו קצתי בחיי מפני בנות 'חת':

טז.אברהם פירסם בעולם 3 עקרונות יסוד-מציאות ה', שכר ועונש ותורה מן השמים:

ואמרו וימת תרח בחרן 'נ' הפוכה, עד אברהם היה חרון אף. כבר כתבתי עיקר מציאות הש"י כולל כל עיקרים הוא, על ידי עיקר התורה האוחז במציאות הש"י, כי היא כולה שמותיו יתברך, ואח"כ אוחזת בעיקר השלישי שכר ועונש שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. וענין נ' שערי בינה מתגלים בסודות התורה, על כן נתהפכה ה'נ' של חרון אף הרומזת ל'נ' נ פלה שלא הוזכר באשרי ל'נ' של שערי בינה, שנתפרסם במצרים ג' העיקרים. ואברהם אבינו הכוללם אמר לו הקב"ה לך לך צא וכבוש הדרך כו', והלך למצרים. ואמרו רז"ל (פסחים קיז, ב), ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלהי אברהם, שנתפרסם מציאות הש"י על ידו, זהו שהזכיר גדול כמו שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים (שמות יח, יא). ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק, כי הוא הודיע דאית דין ואית דיין, ועל זה מסר נפשו, וזהו עיקר שכר ועונש. וכבר כתבתי כי אף העונש הוא מצד טובו יתברך, וכשם שמברכין כו' בעבור ישמעו ויראו ולא יזידון, זהו שאמר ואברכך שאומרים אלהי יצחק, על דרך את הברכה אשר תשמעו. ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב, עיקר תורה מן השמים, כמו שנאמר (דברים ד, לג), הנהיה כדבר הגדול הזה השמע עם קול אלהים מדבר וגו'. 

יז.מגן- מציאות ה', שכר ועונש ותורה מן השמים:

ואברהם אבינו שפירסם כל השלושה כדפירשתי על כן בו חותמין. וחותמין מגן אברהם, בתיבת מגן רמוזין שלשתן, מציאות הש"י כדכתיב (תהלים ג, ד), ואתה ה' מגן בעדי, תורה אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים (שה"ש ד, ד), נרמז שכר ועונש, במידת הדין כתיב (תהלים ז, יא), מגיני על אלהים, במדת הרחמים כתיב (שמ"ב כב, ג), מגיני וקרן ישעי, ותשובה ומעשים טובים כתריס כו'. 

גם מג"ן ראשי תיבות מ ציאת השם ג ן עדן ג יהנם 'נ' שערי בינה. והנה למדו החתימה מן והיה ברכה, 

יח. התיקון של  הנון ההפוכה ב-50(נון) איזכורים של יציאת מצרים שתיקנה את החרון של חרן, תרח ונמרוד:

כבר כתבתי כי 'נ' הפוכה דחרן חרון אף נתהפכה לטוב על ידי אברהם אבינו, ואת הנפש אשר עשו בחרן הפך וימת כו'. והנה נתקנה במצרים נ' שערי בינה נ' פעמים יציאת מצרים בתורה:

יט.ה"לך" של אברהם הופך ל"כל" של האבות וביחד 100 כמניין הברכות בכל יום והמספר 100 הקשור בכל אחד מהאבות:

ומתחלה אקדים ענין אור ישר ואור חוזר, שהוזכר באריכות בפרדס שהאור החוזר הוא כמו חותם המתהפך. ועוד האריך בביאור הפסוק (דה"א כט, יא), לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ. ופירוש הפסוק, לך היא הבינה ששם נ' שערים ומתפשטים עד הוד, ושם מתהפך תיבת 'לך' נעשה 'כל'. ואז נון הפוכה לטובה סוד התאחדות האור הישר והתהפכות האור. ונראה שאלו המאה, דהיינו 'לך' 'כל' הם סוד מאה ברכות. ומצינו שהקב"ה אמר לאברהם והיה ברכה - הברכות יהיו מסורות בידיך. וה' בירך את אברהם בכל, ומסרם ליצחק, ויצחק ליעקב, והם בכל מכל כל, ו'כל' הוא 'לך'. ורמז הקב"ה סוד המאה לאברהם אבינו לך לך עולה מאה, ומסרה ליצחק סוד מאה שערים ויברכהו ה', ויצחק ליעקב סוד מאה קשיטה, ורומזים למאה קישוטין דשכינה מסוד מאה ברכות, זהו סוד והיה ברכה, בך חותמין, כי הברכות מסורות בידך. והם מאה בסוד החותם המתהפכת מהנון שנתקנה על ידי אברהם אבינו, זהו בך חותמין. 

כ.עם ישראל יורד למצרים לפרסם את 3 עיקרי האמונה האמיתית בכל העולם:

הכלל העולה, אברהם אבינו הובטח להיות זרעו במצרים כדי שתתפרסם האמונה האמיתית בכל מכל כל:

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש שלישי יג-כא)

כא.פרעה הכחיש את 3 עיקרי האמונה האלה ולכן נענש ב-3 סטים של מכות- דצ"כ עד"ש באח"ב:

פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים:
א.יש אלוקים:
משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד' ב) "לא ידעתי את ה'".
ב.יש השגחה אלוקית:
והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!".
ג.יש לאלוקים יכולת לשנות סדרי בראשית:
והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ופרעה יכחישו באמרו (שם,שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו", רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו?
הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השורשים האלה: לאמת מציאות האל - באו שלוש המכות הראשונות, לאמת השורש השני, ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג - באו שלוש המכות השניות, ואמנם השלוש מכות האחרונות - באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.(אברבאנל,שם)

2.התורה רומזת שלוט אפה את המצות לא בגלל המלאכים וממילא בגלל שהוא המשכו של הרן:

ועוד יש לומר שעיקר ההוכחה היא מזה שנאמר ומצות אפה ולא כתוב ומצות אפה להם שהיינו שאפה מצות בלי קשר לאורחים אלא מצד שהיה פסח(תורה ופירושה , אשל אברהם, הרב אברהם אלישווילי, שם)

ועוד רמז הלשון ומצות אפה ולא ויאפה מצות שאת האפייה עשה עוד קודם לכן ולכן הלשון "אפה" שהיא מעין past perfect ועפולה שנעשה לפני שהכין להם" למלאכים משתה(ענ"ד)

3.הקשר של לוט , רבקה (וגם רחל ולאה)  והמצה- לא לקבל השפעה חיצונית

לכאורה נראה תמוה לציין את חג הפסח, שעניינו הוא יציאת מצרים, בימי אברהם אבינו עוד בטרם ירדו אבותינו למצרים. וראה לעיל (יח, י ד”ה כעת חיה) מה שכתבנו בעניין זה.

כאן אנו רואים שלא זו בלבד שציינו את חג הפסח אלא אף הקפידו לאכול מצות, ולכאורה אכילת מצות לא באה אלא זכר ליציאת מצרים עצמה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, ומה עניין לאכול מצות בימי אברהם ולוט?!

אך באמת ההיפך הוא הנכון. חז”ל לימדונו לומר בליל הסדר על המצות: “בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים”, רוצה לומר הקב”ה הוציא אותי ממצרים כדי שאוכל מצות! משמע שיש ערך עצמי לאכילת מצות שאינו תלוי ביציאת מצרים.

המצה היא האוכל הפשוט שלא קיבל השפעה חיצונית. המצה מסמלת את הצורך לעמוד בעולם בכוחות עצמיים בלא השפעה מתרבויות אחרות ומאומות העולם אלא מן הקב”ה בלבד. לא לחינם ברית המילה של אברהם אבינו נעשתה בפסח – כי בזכות המילה הופרד מכל האומות להיות קדוש לה’.

גם לוט במעשיו אלה יוצא מ’מצרים’. הוא יוצא מן ההשפעה החיצונית של אנשי סדום עליו ומוצא את העוז לעבור על חוקי סדום שהוא עצמו נבחר על מנת לשומרם ולאוכפם. הוא מכניס בביתו אורחים ומכבדם כפי שלמד בביתו של אברהם. בכך משתחרר לוט מכבלי האידאולוגיה של סדום, ובזאת מתבטאת יציאתו לחופשי כבן חורין, ולכן אותו יום פסח היה ועל כן אכל מצות.

(בעקבות רש"י,הרב שאול דוד בוצ'קו, שם)

4.לוט החמיץ את ההזדמנות להיות ממשיכו של אברהם ורק צאצאו הרחוק- דוד המלך יעשה את ההשלמה הזו כשיוולד מרות המואביה, שרה רבקה רחל ולאה- מימשו את ההזדמנות:

‏אברהם עומד ומשקיף אל פני סדום ולמורה, ודומה כי באה התורה ‏להשמיענו על רצונו הכמוס של אברהם, אברהם עומד, מצפה ומקווה ‏שמא כעת, לאחר שחרב (כמשמעו) כל עולמו של לוט - ישוב לוט ‏הביתה, לאוהל אברהם. אך שוב נכונה אכזבה לאברהם - אף כעת לא ‏שב לוט, אלא בוחר הוא לשבת במערה. שם מתרחש סיפור ביאת בנותיו ‏עליו, ובמעשה נורא זה של גילוי עריות מבינים אנו שאמנם ניצל לוט ‏מסדום, אך ה"סדומיות" נותרה בו, ולא לוט יהיה ממשיכו של אברהם ‏ויבשר את דבר ה' בעולם,

(את קולך שמעתי, הרב יהודה גלעד, ע"מ 212)

חלק ב: ברכת יעקב ועשיו- בחג הפסח:

0.מדוע דווקא יצחק נולד בפסח:

בפסח נולד יצחק... (ראש השנה יא א)

ויש לומר שמטעם זה נתבשרה שרה ביצחק ממצות הכנסת אורחים, שהיא גמילות חסד, כדי שיבא יצחק לעולם ממצות גמילות חסד, ובפסח שהוא זמן החסד נולד יצחק, כדי שלא יהיו גבורותיו כל כך קשות... (שם משמואל, בראשית לך תרע"ו)

1.יצחק מבקש להביא את עשיו אל הטוב ולזכותו במצוות כמו שזכו ב"י בצאת ממצרים:

ותכהין עיניו - ...אך בכל זאת לא נעלם ממנו דרך עשו, ורצה לזכותו במצוות לשעתו לקבל את הטוב, וכן דרך ה' בבלתי שלמים, כמו במצרים שנתן להם זכות פסח ומילה. (בעל העקידה כז א שער כד)

2.יצחק מבקש לברך בזמן שהרע מתבער מן העולם, הדין נופל בידי הדין שזה מידתו של יצחק(ענ"ד):

בא וראה, יעקב כל מעשיו היו לשם הקב"ה, ומשום זה היה הקב"ה עמו תמיד, שלא סרה ממנו השכינה, כי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו, לא היה שם יעקב, והשכינה הודיעה לרבקה, ורבקה הודיעה ליעקב. רבי יוסי אמר, בא וראה, חס ושלום היה עשו מתברך באותו זמן, לא היה שולט עוד יעקב לעולם, אלא מעם הקב"ה היה שיתברך יעקב, והכל על מקמו בא כראוי. ערב פסח היה, ויצר הרע היה צריך להתבער מן העולם

(זוהר בראשית קכו)

3.מאכלו של יצחק - בליל הסדר כנגד קרבן פסח ומטעמי השולחן:

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב (בראשית כז,ט)

הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול, ואמר לו, בני, זה הלילה כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים עד שאני בעודי אברכך. ורוח הקודש משיבה ואומרת, (משלי כ"ג) אל תלחם את לחם רע עין. הלך להביא ונתעכב שם, אמרה רבקה ליעקב, בני, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים בו, העליונים אומרים שירה, הלילה הזה עתידים בניך להגאל, הלילה הזה עתידין לומר שירה, עשה מטעמים לאביך עד שהוא בעודו יברכך. יעקב היה בקי בתורה, פחד לבו על קללת אביו, אמרה לו אמו, בני, ברכות עליך ועל זרעך, ואם קללות עלי ועל נפשי, שנאמר (בראשית כ"ז) עלי קללתך בני. הלך והביא שני גדיי עזים, וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, והלא די לו באחד, שנאמר (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו, אלא אחד כנגד הפסח, ואחד לעשות לו מטעמים לאכול, דתנינן הפסח אינו בא אלא על השובע. נכנס ואמר לו קום נא שבה ואכלה מצידי, אמר יצחק הקול קול יעקב ביחוד השם, הקול קול יעקב בהגיון תורה, ולא עוד, אלא שמכריזין בשמים הקול קול יעקב, השמים רועשים. רבי יהודה אומר, עשר ברכות ברך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שנאמר ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'. וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו יצא מעוטר כחתן וככלה בקשוריה, וירד עליו תחיית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו, ונעשה גם הוא גבור חיל וכח, לכך נאמר (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל. (פרקי דרבי אליעזר פרק לב)

4.יצחק מעיד שאינו יודע יום מותו והכוונה לאיזו שנה אבל באיזה יום ימות -  פשוט שבפסח:

וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי (בראשית כז,ב)

ונראה לי דבפסח נולד יצחק כמו שפירש"י בפרשת וירא (לעיל י"ט ג') הקב"ה ממלא ימיהם של צדיקים (ר"ה י"א.) באותן הימים שנולדין באותן הימים הם מתים, דכתיב גבי משה (דברים ל"א ב') בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שפירש"י (שם) היום מלאו ימי, ומדאמר יצחק לא ידעתי יום מותי שמא היום אמות, ודאי פסח היה:

(שפתי חכמים,שם)

5.איבוד הבכורה לעשיו ולמצרים – בט"ו בניסן
בלילה הזה מתברר ליצחק שעשיו הוא לא הבכור האמיתי, לא לו מגיעה הברכה, והוא מעביר אותה ליעקב. באותו לילה בדיוק מאבדים המצרים את הבכורה שלהם וכל הבכורות שלהם מתים. באותו לילה מצטווים ישראל "קדש לי כל בכור" כי באותו לילה נקבע "בני בכורי ישראל". הם מקבלים את הבכורה של מצרים. כשם שיעקב לוקח בלילה הזה את הבכורה של עשיו.

6.לילה של צעקה גדולה – גם לעשיו וגם למצרים
כשמתברר לעשיו כי הוא איבד את הבכורה ואת הברכה, הוא צועק צעקה גדולה )בראשית פרק כז לד) "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד". ממש כמו שהמצרים באותו לילה צועקים על אותו עניין ממש של איבוד הבכורה לבניו של יעקב. "וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף" (שמות יא ו).

7.לקיחת הבגדים – גם בברכות וגם ביציאת מצרים
הדמיון ליציאת מצרים הוא לא רק בצעקה של עשיו ושל המצרים ובבכורה שעם ישראל מקבל בשעה זו משניהם. גם לקיחת הלבושים היא אותו דבר. כדי לקבל את הברכות צריך יעקב ללבוש את בגדי עשיו. ובני-ישראל נדרשים לקחת את הבגדים של המצרים (שמות ג כב): "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם".

8.ארבע כוסות – גם בברכות ליעקב וגם ביציאת מצרים
אם הסעודה של יצחק היא סעודת פסח, ניתן להבין גם את עניין היין: "וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ". ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" (בראשית פרשת תולדות) כותב כי היין הזה הוא רמז לארבע הכוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר )ראה זוהר כרך א בראשית פרשת תולדות דף קמב עמוד א ש"בההוא זמנא ערב פסח הוה ובעי יצר הרע לאתבערא ולשלטאה סיהרא רזא דמהימנותא, ועל דא עבדת תרי תבשילין".(

9.הכרת הגויים בכוח הברכה לישראל – גם בברכות וגם ביציאת מצרים
גם הכרת הגויים בכוח הברכה של ישראל הוא עניין שחוזר גם שם וגם פה. אחת המעלות הגדולות של אברהם ושל בניו היא כוח הברכה הגדול שיש בהם. את זאת יודעים גם פרעה וגם אבימלך. אפילו לבן הרשע מבין מאיפה מגיעה הברכה לעולם. לכן עשיו מבקש ברכות מיצחק בלילה הזה. וגם פרעה ברוב חוצפתו מבקש ברכה ממשה בלילה הזה: "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי" (שמות יב לב). זה שנאמר לאברהם (בראשית יב ג) "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

(מאמר "ליל הסדר של האבות"/ הרב שמואל אליהו)

10.הברכה בטל- בגלל זמנו של הטל ובתירוש- כנגד 4 כוסות:

וברכו בטל ורוב דגן ותירוש, שאותו זמן היה פסח, ובפסח זמן הזכרת הטל, ובפסח העולם נידון על התבואה, וכן ברכו בתירוש שישראל עתידין לשתות ד' כוסות של יין בפסח... (רמב"ן, האמונה והבטחון פרק טו)

הטעם שרצה לברך את עשיו דווקא בטל- כי לא מצריך התעוררות מלמטה:

ענין שמברכין טל בפסח, הנה אמרו בפרקי דרבי אליעזר, כשרצה יצחק לברך את עשו, אמר לו הנה הוא זמן שנפתחים בו אוצרות טל. והענין כי טל לא מיעצר לעולם, כי הגשם בא מאתערותא דלתתא, אבל טל הוא אפילו בלא אתערותא דלתתא. ולכן כשרצה יצחק אבינו ע"ה לברך את עשו, אף שלא היה מחזיק את עשו לרשע, אבל בודאי לא היה מחזיק אותו לצדיק, שיזכה לברכות על ידי מעשיו, ולהכי רצה לברכו בבחינת טל, שיתקיים אף שלא יהיה ראוי... ולזה היה צריך שיבואו הברכות ליעקב אבינו ע"ה על זה האופן, כי אם יצחק אבינו ע"ה מברך ליעקב בידיעה שהוא יעקב, והוא היה ראוי לברכות מצד מעשיו, ממילא אם היה זמן שישראל חס ושלום אינם ראויין, לא היה מקום לברכות לחול. (שם משמאול, ויקרא פסח תרע"ב) 

11.לאחר מות יצחק עשיו מוותר על הירושה הכוללת את המכלול של פסח- החל משעבוד מצרים

תא חזי, אחר שמת יצחק ועשו נפרד אל הצד שלו, מה כתוב, ויקח עשו את נשיו וגו' מפני יעקב אחיו, כי הניח ליעקב את הקרן ואת הריוח, (הניח לו את) שעבוד מצרים (שהוא הקרן, וגם את הריוח משעבוד מצרים שהוא ירושת) הארץ, ומכר לו חלקו שבמערת המכפלה, והלך לו מן הארץ ומן האמונה ומחלקו, שהלך לו ונסתלק מכל... (זוהר בראשית  רלג)

12.יעקב בורח מעשיו ורץ אל שידוכו (רחל ולאה) כשם שמצרים רודפים אחרי ב"י והם רצים לשידוכם- מעמד הר סיני:

חלק ג: האבות האמהות וחג הפסח:

1.האבות כנגד פסח מצה ומרור

 ויש לומר על דרך דברי אגדה בענין אחר, פסח מצה ומרור להודיע כי בזכות אבות יצאו ישראל ממצרים ובשבילם זכו ישראל אל הגאולה הפסח נגד יעקב שהוא בחיר שבאבות, ולפיכך הפסח שה תמים שנקרא יעקב שה פזורה ישראל. ובמדרש רבות בפרשת ויחי (בראשית רבה פ' צ"ו) אל נא תקברני במצרים למה אמר יעקב כך אלא כך אמר יעקב נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל והמצרים נמשלים לחמור שנאמר אשר בשר חמור בשרם ונאמר כל פטר חמור תפדה בשה לכך אל נא תקברני במצרים שלא יהיו נפדים בי המצרים, למדנו מזה שיעקב נקרא שה וכנגדו הפסח שהיה שה תמים. מרור נגד יצחק שהיה במרירות שכהו עניו מראות, ואמר במדרש רבות בפרשת תולדות (שם פ' ס"ה) יצחק חדש יסורים, אמר לפניו רבונו של עולם אדם מת בלא יסורין מתוך כך מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו אמר חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל מתחלת הספר עד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מצה נגד אברהם בשביל שהמצה נבדל מן השאור, וידוע מה שאמרו חכמים (ב"מ נ"ט ע"ב) למה הזהירה התורה על אונאת הגר בכמה מקומות מפני שסורו רע, ופי' סורו רע השאור שבו רע כי כותים יש בהם השאור ובקל חוזר לסורו לכך אסור להונות אותו, ואברהם היה נבדל מן השאור של אומות כמו המצה הנבדלת מן השאור, לכך אברהם נחשב מצה, ועוד יש לו לאברהם ענין אחר שראוי להקרא מצה וכמו שהתבאר במקומו עיין שם.

(ספר גבורות השם - פרק ס )

2.ארבע האמהות כנגד 4 כוסות- צנועות ולכן "טפלות" לאוכל:

 וארבע כוסות המתחברים לזה נגד ארבע אמהות, וכבר אמרנו לך כי השתיה נמשך אחר האכילה וטפל השתיה אצל האכילה, ומאחר שפסח מצה ומרור נגד זכות אבות באו שתיית הכוסות נגד הנשים שהם גם כן טפלים אצל האנשים, כי בזכות אבות ואמהות יצאו ישראל שנאמר (שיר השירים ב') קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מסתכל למעשיהן של ישראל אינם נגאלים אלא למי אני מסתכל לזכות אבותם שנאמר מדלג על ההרים ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים ריב ה' ע"כ. ולפי זה יהיה פירוש מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ואלו ארבע כוסות נגד זכות ארבע אמהות על שם אשתך כגפן פוריה על שם אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ויש במדרש (עי' תנחומא פ' וישלח) כל האילנות מקבלים הרכבה עם שאינו מינו חוץ מן הגפן וזה שאמר אשתך כגפן דלא מקבל מין אחר והיא צנועה בירכתי ביתך כן האמהות צנועות היו. ועל היין מברכין בורא פרי הגפן, ולפיכך ארבע כוסות שמברכין עליהם בורא פרי הגפן רמז לזכות אמהות ולצניעותן, ובמדרש (במדבר רבה פ"ט) לא ישים עליה לבונה לפי שהאמהות נקראות לבונה שנאמר ואל גבעת הלבונה וזו שפרשה מדרכיהן לכך לא ישים עליה לבונה, הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות כי עיקר שבח האשה ומדריגתה העליונה היא הצניעות,

(ספר גבורות השם - פרק ס )

3.האבות  כנגד פסח(יצחק) מצה(אברהם) ומרור(יעקב) , לוט גם כן כנגד מצה והאמהות כנגד 4 כוסות:

וכשנתבונן נמצא האבות והאמהות כולן הן יסוד המצוות התלויות בגאולת מצרים, הזמן אשר בחר בנו ה' לו לעם, והם פסח מצה ומרור. אברהם אבינו מצה שמורה. 

יצחק בענין מטעמים שני גדיי עזים אחד לפסח ואחד לחגיגה, ולקח חגיגה כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע. 

יעקב אשר נאמר עליו (איוב ג, כו), לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז כמו שדרשו רז"ל, הוא נגד מרור. אבל הכל לטובתו ומטתו שלימה, ועל כן נקרא המרור חסא. 

ארבע אמהות הם ארבע כוסות. 

שרה כוס ראשון אשר בחר בנו מכל העמים, כי כשם שאברהם אבינו בחר מהעמים וגייר את האנשים, כן שרה גיירה הנשים. 

רבקה כוס אגדה, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, כן התחילה במתחילה עובדי עבודה זרה הוא עשו, וסיימה ביעקב ועכשיו קרבנו. וכן התחילה בגנות עבדים היינו, כי עשו הוא עבד לנצחיות, רב יעבוד צעיר, ויעקב הוא ישראל כי שרית וגו'. 

רחל כוס ברכת המזון, שיוסף בנה כלכל כל בית ישראל, והיא היתה עקרת הבית, ובפרק הזהב (ב"מ נט, א), אין ברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו.

לאה ברכת השיר כוס רביעית. ופליגי בברכת השיר, רב יודא אמר יהללוך, ור' יוחנן אמר נשמת כל חי וכו'. ואומר הלל הגדול, כל מיני הילול מלאה שאמרה הפעם אודה את ה', וממנה בא נעים זמירות דמשה רבינו ע"ה

(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - מצה עשירה מד)

4.אברהם כנגד הצלי,שרה בנגד המצות ויעקב כנגד המרור:

וְיִהְיוּ זְהִירִין בּוֹ, שֶׁבַּלַּיְלָה הוּא נֶאֱכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ, בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם שֶׁהִצַּלְתִּיו מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. וּמַצּוֹת, בִּשְׁבִיל שָׂרָה שֶׁעָשְׂתָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עֻגוֹת וְלֹא טָעֲמוּ לֶחֶם. מְרֹרִים, בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּרְדְּפוּ בָּנָיו בְּמִצְרַיִם כָּךְ רְדָפוֹ עֵשָׂו. וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר, כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי מְשַׁיֵּר נְשָׁמָה בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם, כָּךְ לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר

(שמות רבה טו,יב)

5.זכות האימהות ביציאת מצרים:

לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים. אלא בשביל שרה רבקה רחל ולאה. בשכר שתפסה שרה את הגר והעלתה למיטתו של אברהם. בשכר שאמרו לה לרבקה. 'התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך' (בראשית כד, נח). נתנה ביטחונה על אביה שבשמים. בשכר שתפסה רחל את בלהה והעלתה למיטתו של יעקב. בשכר שתפסה לאה את זלפה והעלתה למיטתו של יעקב. לכך גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים. בשביל מעשה שרה ורבקה ורחל ולאה

(סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא, מהדורת מאיר איש שלום, כה, עמ' 138)

6.זכות האבות במפורש ביציאת מצרים וזכות האימהות במרומז:

וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב (שמות ב,כד)

‏את אברהם וכו': כל את הוא לרבות. והנה באמת ‏שביציאת מצרים גם זכות האמהות הועיל, והם ‏נרמזו בריבוי את שהוא לרבות האמהות, ‎דהיינו ‏‏"את אברהם" לרבות שרה, "את יצחק" לרבות ‏רבקה, אך אצל יעקב היה שנים שהם לאה ורחל,  ‏לכן אמר "ואת" - וא"ו לרבות (לאה) "את" לרבות רחל

‏(גדולת חיים (לרב הבן איש חי,‏עמוד ק"א וכן בהגדה של פסח ושיר השירים עם פירוש הרוקח, מהדורת הרב משה הרשלר, ירושלים שדמ"ת, עמ' פד-פה)

7.תרח מוזכר בהגדה כי ממנו הסתעפו כל האבות והאימהות שהם הבסיס לכל ענייני הפסח וממנו (על אף שהיה עובד ע"ז) התחילה השאיפה לחירות ולא"י:

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל־כָּל־הָעָם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

וָאֶקַּח אֶת־אֲבִיכֶם אֶת־אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל־אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת־זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת־יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת־הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

(הגדה של פסח)

סיום: לכל מועד יש נקודת שורש שקודמת לאירוע ההסטורי שחל בו למלש בפסח- נקודת החירות ואת נקודת השורש הזו הכירו וידעו האבות עוד בטרם חלו האירועים ההסטוריים של פסח, למשל:

הזמנים, לכל פלגות נקודותיהם, הם מושרשים ביסוד ההויה העליונה, והמועד הנועד להופיע בו רשם מיוחד, של אור קדושה מיוחדת, מוכרח הוא שימלא תפקידו, כי דוקא בנקודה זו הוא מוכשר לעשות את מפעל קדשו ולא בנקודה אחרת.

(עולת ראייה, ע"מ קכט)

ביאורם של דברים כך הוא :כל חג מבטא אידיאל רוחני מסויים ‏הקשור לציבור וליחיד שבכל דור ודור. תפקידו של  כל אחד ‏‏‏לחזור ולשנן לעצמו אידיאל זה ולעשות חשבון נפש ער כמה ‏‎הוא ‏ מזדהה עמו ופועל לפיו. למשל: חג הפסח עניינו אינו ‏ההליכה הטכנית שהלכו עם ישראל ממקום זה למקום אחר, ‏אלא יציאה "מעבדות לחרות". הערך המיוחד שמבשר לנו חג ‏הפסח הוא -- חרות. זוהי מטרתו ושאיפתו של כל אדם ואומה ‏בכל דור: להיות בן חורין. אמנם השיעבודים והמשעבדים ‏משתנים מדור לדור. לפעמים אומה זו שלטה על ישראל. ‏ופעמים -- אומה אחרת. פעמים אדם נשלט ע"י יצרו ופעמים ‏עיי החברה שכופה עליו התנהגות אשר אינה מתאימה ‏לתבונות חייו. אך תמיד מוטל על היחיד ועל הציבור לערוך ‏חשבון נפש ולברר - מה, בדרך חייו הוא מקורי ואמיתי ומהו ‏תוצאה של שעבוד חיצוני לו.

(דע מה שתשיב, הרב זאב קרוב, ע"מ 175)

אחרית דבר: כל המאורעות שקרו לאבות בפסח קשורים ביציאה לחירות:

1.ברית בין הבתרים- בפסח- "ואחרי כן יצאו..."

2.לקיחת שרה ושחרורה- בליל פסח:

3.אברהם חוגג את פסח במלחמת ארבעת המלכים הראשונה- ויצאת לוט ושאר שבויי סדום לחירות

4.ביקור המלאכים ובשורת לידת יצחק -בפסח-

5.הצלת לוט מסדום- בפסח-יציאת לוט לחירות פנימית( בהכנסת האורחים) וחירות חיצונית בהצלה מסדום החרבה

6.לידת יצחק- בפסח- הבן הראשון שנולד לאומה הישראלית

7.ברכת יצחק לבניו- מכירת הבכורה של יעקב יוצאת לפועל במציאות

נספח: זמנים המיוחדים לגאולה בחודש אייר שציינו תלמידי הגר"א והרב קוק כי ידוע את שורש הזמנים הבראשיתי:

1.הרב קוק עלה לא"י בכח אייר כי בכח התאריך הזה להאיר בעולם את תורת א"י:

ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה מדגיש את יום עלייתו של מרן הרב קוק זצ"ל לארץ, שהיה בכ"ח באייר שנת תרס"ד, שמאותו יום החל להאיר בעולם אור תורת ארץ ישראל.( ע"פ התגלות/ הרב שמואל יניב שליט"א)

2.זמן עלית תלמידי הגר"א:
וכאשר קבענו מושבנו בעיה"ק ירושלים ת"ו בשנת תקע"ב, ובאחד הימים באותה שנה שבו הניחו את היסוד להקמת "בית מדרש אליהו" על שם רבנו הגר"א, בגוונין אחד נהירין, כי באותה שעה נפתח החלון הראשון של מחיצת הברזל לחדור לזכות של ברית אבות (החיבור שהוא יסוד בתפארת דרך מלכות) שהיה נפסק מחורבן בית המקדש. ואותו היום היה יום עשרים לעומר שהוא יסוד בתפארת כידוע ליודעי ח"ן.(קול התור,פרק חמישי)

3.ימים בהם לא שולטת הקליפה:
ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי ח"ן (מדרש שלמה דרשה ט"ז ע' 53 לר' שלמה זלמן ריבלין)

4.גם השנה של הגאולה היא תאריך שרמוז בצורה מאוד ברורה בתורה :

פסוק 5708(התש"ח-1948- הקמת המדינה) :וֶהֱבִיאֲךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: (דברים ל,ה)
פסוק 5700 (הת"ש-1940- תחילת השואה): וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה(דברים כט,כו)
פסוק 5727 (התשכ"ז-1967- מלחמת ששת הימים): וְעָשָׂה יְ-ה-וָ-ה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם: (דברים,לא,ד)

סיחון ומלכי האמורי-שלטו מבירדן.סיחון אותיות חוסין.
(ע"פ התגלות, הרב שמואל יניב שליט"א )

5.במילה אד"ם כבר הוטמעה שנת הגאולה- התשח כי הפרש השנים מאדם עד דוד שווה לזמן מדוד עד משיח:

 ואדם הראשון היה ראוי להיות הוא הצדיק יסוד עולם ובאמת רוחו של אדם הראשון הוא רוחו של משיח כמו"ש האריז"ל אד"ם ר"ת אדם דוד משיח.(פרי צדיק, קרח, טו {ע"פ שער הגלגולים פרק א?})

• אדם הראשון – נולד ב-1 לבריאת העולם
• שת – נולד בשנת 130 לבריאת העולם
• אנוש – נולד בשנת 235 לבריאת העולם.
• קינן – נולד בשנת 325 לבריאת העולם.
• מהללאל – נולד בשנת 395 לבריאת העולם.
• ירד – נולד בשנת 460 לבריאת העולם.
• חנוך – נולד בשנת 622 לבריאת העולם.
• מתושלח – נולד בשנת 687 לבריאת העולם.
• למך – נולד בשנת 874 לבריאת העולם.
• נח – נולד בשנת 1065 לבריאת העולם.
• שם – נולד בשנת 1558 לבריאת העולם.
• ארפכשד – נולד בשנת 1658 לבריאת העולם.
• שלח – נולד בשנת 1693 לבריאת העולם.
• עבר – נולד בשנת 1723 לבריאת העולם.
• פלג – נולד בשנת 1757 לבריאת העולם.
• רעו – נולד בשנת 1787 לבריאת העולם.
• שרוג – נולד בשנת 1819 לבריאת העולם.
• נחור – נולד בשנת 1849 לבריאת העולם.
• תרח – נולד בשנת 1878 לבריאת העולם.
• אברהם – נולד בשנת 1948 לבריאת העולם.
• יצחק – נולד בשנת 2048 לבריאת העולם.
• יעקב – נולד בשנת 2108 לבריאת העולם.
• ראובן – נולד בשנת 2192 לבריאת העולם.
• שמעון – נולד בשנת 2193 לבריאת העולם.
• לוי – נולד בשנת 2194 לבריאת העולם.
• יהודה – נולד בשנת 2195 לבריאת העולם.
• דן – נולד בשנת 2195 לבריאת העולם.
• יששכר – נולד בשנת 2197 לבריאת העולם.
• נפתלי – נולד בשנת 2197 לבריאת העולם.
• גד – נולד בשנת 2197 לבריאת העולם.
• אשר – נולד בשנת 2198 לבריאת העולם.
• זבולון – נולד בשנת 2199 לבריאת העולם.
• יוסף – נולד בשנת 2199 לבריאת העולם.
• בנימין – נולד בשנת 2207 לבריאת העולם.
• משה רבנו – נולד בשנת 2368 לבריאת העולם.
• יהושע בן נון – נולד בשנת 2406 לבריאת העולם.
• שאול המלך – נולד בשנת 2823 לבריאת העולם.
• דוד המלך – נולד בשנת 2854 לבריאת העולם.
• שלמה המלך – נולד בשנת 2900 לבריאת העולם.
• שמעון הצדיק – נולד בשנת 3460 לבריאת העולם

(ע"פ סדר הדורות)

הקמת המדינה בשנת 2854+2854=5708 = התש"ח !!