1.נח והמהפכות הגדולות של דורותיו:
א.נח- צדיק של 3 דורות שהרשיעו:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)
ניתן לדבר על שלושה דורות, או תקופות שבהן חי נח:
הדור שלפני המבול,
הדור שחווה את המבול,
והדור שלאחר המבול...
ברמה הרעיונית, נח חיי בשלוש תקופות. כל אחד משלושת הדורות הללו חווה מציאות הסתורית שונה, חָטָא חֵטְא בפני עצמו, ונענש בעונש משלו.
הראשון משלושת הדורות, דור אנוש (אנוש עצמו נפטר בגיל 905, בשנת 1140 לבריאה), חטא בעבודה זרה ונענש בכך שעלה אוקיינוס והציף שליש מהעולם. כך מתאר זאת המדרש:
רבי יוסי אומר, 'אֱלֹהִים אֲחֵרִים' למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, אִלו נקראו בשמו, כבר היה בהם צורך, והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך. ואימתי נקראו בשמו, בימי אנוש בן שת, שנאמר אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (ד, כו). באותה שעה עלה אוקיאנוס והציף שלישו של עולם. אמר להם המקום, אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם בשמי, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי, שנא' הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח) (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ו).
דור המבול חטא בגילוי עריות, שפיכות דמים וגזל, וערבוב כל הרשויות, ונענש במחייה במים המערבבים את כל התחומים.
...
דור הפלגה שחטא בעבודה זרה מסוג אחר, נענש בהצפה נוספת, כפי שמתאר המדרש:
וַיָּפֶץ י"י אֹתָם (יא, ח), ר' יודן אמר, הלכו בני צור לצידון ובני צידון לצור, מצרים תופס את ארצו. אמר ר' נחמיה, נתכנסו כל הארצות בראשי תורין והיתה כל אחת ואחת בולעת אנשי מקומה. רבנין אמרי, ויצף. עלה הים והציף מהם ל' משפחות (רבה [מהד' תיאודור-אלבק] לח, ח).
וכן נענשו בגלות עולמית:
וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ (יא, ד), ואחריו מה כתיב, וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם (יא, ח) (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה, ב)...
גם לשלושת התארים השונים שבהם מתארת התורה את נח יש משמעות משולבת: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים. לפנינו שלושה תארים המקבילים לדרכו של נח בשלושת הדורות שלאורכם חי, ולהימנעות מחטאיהם:
אִישׁ – ולא אל, שחטאו של דור אנוש היה עבודה זרה, ככתוב: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (ד, כו), ומבאר רש"י על אתר: "אָז הוּחַל לִקְרֹא – את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקדוש ברוך הוא, לעשותם עבודה זרה ולקרותם אלהות", ונח לא השתתף בעבודה זרה זו.
צַדִּיק – ולא רשע כדור המבול שחטא בשפיכות דמים, בחמס, בגזל ובזנות שאכלו בו כל חלקה טובה, ככתוב: וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (ו, יא).
תָּמִים – ולא מתחכם ויוזם רעה כאנשי דור הפלגה, שביקשו למרוד בבוראם.
יתרה מכך, נח היה שונה מכל הצדיקים שהיו בדורו.
חנוך, שחי בדורו של אנוש, לא חטא אלא סולק בידי הבורא קודם זמנו, מאחר שהיה "קל להרשיע".
מתושלח עמד בצדקתו בדור אנוש וגם בדור המבול, אבל בדור הפלגה לא נתנסה.
ואילו נח עמד בצדקתו בשלושת הדורות הללו כולם.
(סוד העברי 2: שער שני - צדיק כנח/הרב יהודא ליאון אשכנזי)
ב.הצדיקות של נח היתה רק לעצמו ורק בדעיבד (צדיק מלשון מצדיק את מעשה ה'?):
באיזה מובן נח היה צדיק של אלוקים? על הפסוק (בראשית ו, ט):"את האלוקים התהלך נח"
אומר בעל הטורים: סופי תיבות חכם. כלומר נח הוא חכם של סופי תיבות, חכם שלאחר מעשה. כלומר נח הוא מסוג הצדיקים שתמיד יודע להסביר לאחר שהמאורעות התרחשו, מדוע הם התרחשו ומדוע אי אפשר היה אחרת (ניתן לראות זאת גם מכך שהמילה חכם אינה רק סופי תיבות אלא גם מן הסוף להתחלה, כלומר הסתכלות לאחר המעשה). נח הוא חכם הנגרר לאחר המאורעות. הוא אמנם נאמן לדרישות של צדיק ועומד בהן, אך אינו משנה (או לפחות מנסה לשנות) את מהלך ההיסטוריה. ואכן צדיק כזה אינו צריך להינצל, ועליו למות (באוהלה של תורה). זהו צדיק שהולך עם הזרם, ולכן הזרם סוחף אותו.
האנטיתזה לנח הוא כמובן אברהם אבינו. כאשר הקב"ה רוצה להחריב את סדום ועמורה, אברהם אבינו מיד יוצא נגד החלטה זו ומנסה לשנותה, למרות שהיא כלל אינה נוגעת לו והוא לא היה נתון בסכנה. אמנם אברהם אבינו לא הצליח לשנות את ההחלטה, אך לפחות היה ניסיון להציל. אצל משה רבנו אנו מוצאים מדרגה גבוהה יותר. לאחר חטא העגל הקב"ה רוצה להשמיד את בני ישראל ולבנות אומה חדשה ממשה רבנו עצמו. ומשה רבנו למרות שהיה יכול לזכות כאן בכבוד גדול, לא מסכים לכך. הוא מנסה ואף מצליח לשנות את הגזרה של הקב"ה ולהציל את בני ישראל
(מאמר "נח - אישיותו של נח"/הרב אורי שרקי)
ג.נח נולד בפירוד אצבעות והמציא את המחרשה- תחילת התקווה להפסקת קללת אדם הראשון:
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְ-הֹ-וָ-ה:(בראשית ה,כט)
נח (דור י') נולד נ"ו לאלף השני, קפ"ב ללמך, וחי תתק"נ שנים, (והבחיי כתב אלף ומ' שנה מאדם עד נח, ט"ס, וצריך לומר אלף נ"ו שנה).
כל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלמות בלי פירוד וחילוק אצבעות כי לא היו צריכין לעבוד אדמה ונח נולד עם חתוך אצבעות ומזה הבין למך שזה יהיה נצרך לכך לעבודת האדמה (מדרש אבכיר)
וכתב פענח רזא לזה אמר ומעצבון ידינו, מן האדמה, שעד עתה היה לנו עצב ידים מכח אדמה ממעשנ"ו ומעצבו"ן ידינ"ו גימטריא ידי"ם בל"י חילו"ק אצבעו"ת הי"ו, עכ"ל.
נח תיקן הכלים לעבודת האדמה (זוהר בראשית):
(ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השני - אלף נ"ו )
ד.נח כממציא שהביא נוחות לעולם:
ד1.המצאת המחרשה- תיקון קללת אדם הראשון ותקווה חדשה לעולם:
כיוון שנח היה גורם לקידמה הגדולה שהצמיחה בעקיפין את כל התופעות המכוערות האלה, הציפייה ממנו היא שישתמש בשמו ובכוחו לעצור את ההידרדרות. עצירת ההידרדרות יכולה להיות בשני אופנים. האחד, לקחת את העולם חזרה אחורה לעולם ללא קידמה. האופן השני הוא להשתמש דווקא בקידמה עצמה בשביל לתקן את הקלקול. אלוקים אומר לנח להמציא את ההמצאה הגדולה מכולן, לבנות תיבה שאורכה 150 מטר, רוחבה 25 מטר וגובהה 15 מטר. גודל התיבה הוא כגודלה של נושאת מטוסים בינונית. בתקופת נח, שכזכור החלה בלי מסור, פטיש ומסמר, הייתה התיבה הפלא הגדול בעולם, שיא הקידמה והטכנולוגיה האנושית. פלא שכל העולם דיבר עליו. באמצעותו הפלא הזה היה נח אמור להחזיר את העולם כולו לדרך הישר. כאשר הפלא הזה לא מרשים אותם והם ממשיכים בדרכם, אלוקים מביא עליהם את המבול.
(נח - גדול הממציאים בעולם, והשפעות המצאותיו | הרב שמואל אליהו)
ה.יכולת ההמצאה של האדם מראה את גדולתו וקירבתו לצלם אלוקים- ועדיין זה לא נותן לו את הזכות להתנהג כאילו הוא א-להים כי הוא עדיין רק בצלם א-לוהים:
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם {המבקש לשפוך דם חברו} (בראשית ט,ו)
ו.הטכנולוגיה נועדה שהאדם יבנה מגדלים שיחברו מים וארץ ולא ילחמו ב"שמים":
כולנו חווינו בשנים האחרונות את מגפת הקורונה שהשביתה את העולם, לפחות במובן מסוים, והעולם כולו התגייס למציאת חיסון ובניית מגדלים לחיזוק הבריאות. כמה מאתנו ניסו לחפש את רצון הבורא מאחורי כל זה? כמה חיזוקים וסמוכות עשינו בנפשנו פנימה בשביל למנוע מגפות דומות בעתיד? מדע וטכנולוגיה הם ברכות גדולות, אבל הם רק כלים. עלינו לבנות מגדלים לא כדי להילחם בשמים אלא להיפך – לחבר את הארץ לשמים. למצוא את הקשר בין מה שקורה כאן בעולם לבורא עולם. שליש המגדל הזה עדיין קיים. כל אחד מאתנו יכול לבחור איך להסתכל על העולם ולשאול את עצמו האם העולם הוא תוצאה של מפץ אקראי ודבר קיומו תלוי בנסיבות טבעיות בלבד, או שלכל פרט בעולם יד מכוונת ומחיה? כולנו בונים מגדלים, השאלה איזה סוגי מגדלים ומה מטרתם.
(במעגל הפרשה, הרב משה שיינפלד, פרשת נח תשפ"ג)
נראה שהמצאת הכתב היא מהפכה בהתפתחות האדם, המבדילה יותר מכול את זה שחי לפני 5760
שנים ויותר, מהאדם שחי אחרי התאריך הזה. שרידי הכתב הראשונים נמצאו על לוחות חמר בשכבה
IVa ב-Uruk- ארך התנ"כית, על גדת הפרת בדרום מסופוטאמיה, לפני כ-5100 שנה (שנות C14 לא
מכוילות). תאריך זה, כאשר מכיילים אותו, מקביל לזמן שבין 5700 ל-5800 שנים לפני ימינו. שרידים
אלה, שכללו רשימות ומספרים חרוטים בכתב יתדות, מעידים שהכתיבה באותו זמן הגיעה כבר לדרגה
גבוהה מזו של הפיקטוגרפיה (כתב תמונות). כתב היתדות הזה פותח בידי השומרים הקדומים מכתב
ציורים של עם אחר שקדם להם.
תמיכה תורנית להמצאת הכתב, המגדירה את שלב המעבר מהפרהיסטוריה להיסטוריה, באה
מהמשנה המציינת שהכתב והמכתב הם בין עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות (אבות ה,ו)ומקבילות - לאחר האכילה מפרי עץ הדעת. לפי הגישה המסורתית גילם של הכתב והמכתב היום
(תש"ס) הוא 5760 שנים. בתאריך זה הפך האדם לאדם מודרני - האדם שחי לאחר ששת ימי הבריאה.
יוצא אפוא, שהתאריך 5760 שנים לפני ימינו מתאים לגיל של תחילת כתב היתדות השומרי, וממילא
לראשית ההיסטוריה במסופוטאמיה. אם כן, המשמעויות של צמד הביטויים אדם פרהיסטורי ואדם
היסטורי מקבילות לצמד אדם קדמון ואדם מודרני כפי שהוגדרו כאן.
3.ספרים בעת העתיקה- המעבר מפפירוסים וקלף - לנייר:
במשך אלפי שנים, מאז המצאת כתב היתדות בשומר העתיקה לפני יותר מחמשת אלפים שנה, בני האדם חיפשו דרכים לשכפל טקסטים כתובים, אך ללא הועיל – המכשולים הטכנולוגיים היו גדולים מדי. בימי הביניים, נזירים קתולים העבירו את ימיהם בהעתקת כתבים עתיקים לצורך שימורם – מלאכה קשה וסיזיפית של העתקה ידנית של מגילות וספרים. ההעתקה דרשה זמן רב, וכל עותק היה שונה מקודמו עקב חדירת שגיאות, פרשנות אישית וצנזורה דתית.
המכשול הראשון שהיה צריך להיפתר הוא חומר הגלם הבסיסי – המדיום שעליו כותבים. בעת העתיקה השתמשו לכתיבה ולקריאה בעיקר בפפירוסים – גיליונות שטוחים שעובדו מצמחי גומא. הפפירוס הומצא במצרים והופץ ממנה לכל רחבי המזרח התיכון ולאירופה, שם השתמשו בו להכנת מגילות וקודקסים – גליונות כרוכים יחד שהיו הצורה המוקדמת של הספר.
הפפירוס היה חומר זול למדי ונוח לשימוש, אבל היו לו שתי מגרעות: הוא היה רגיש ללחות ולכן לא השתמר טוב באקלים האירופי הממוזג, והיו חייבים לייבא אותו ממצרים, שכן גומא הפפירוס (Cyperus papyrus) נפוץ בעיקר בצפון אפריקה ובישראל. כשהקיסרות הרומית המערבית קרסה במאה החמישית לספירה, אספקת הפפירוס לאירופה נעצרה כמעט לחלוטין. בלית ברירה אירופה עברה בהדרגה לחומר גלם הרבה יותר יקר – הקלף, העשוי מעור מעובד של בהמה כגון כבש, עז או עגל. הקלף אומנם היה עמיד מאוד וניתן לשימוש חוזר, אך עורות של בהמות הם חומר גלם הרבה יותר קשה להשגה מצמחים, ועיבודם לקלף אינו תהליך פשוט.
כדי לאפשר ייצור המוני של ספרים היה צורך בחומר זול יותר וקל יותר לייצור – הנייר. מקובל לייחס את המצאת הנייר ללבלר הסיני צָאי לוּן בסביבות שנת 105 לספירה, אך רק במהלך המאה ה-13 הגיע הנייר לאירופה דרך העולם המוסלמי.
(מאמר "דפוס-המצאה-ששינתה-את-העולם", רמי שלהבת, אתר מכון דוידסון)
4.מהפכת הנייר וארון הספרים היהודי:
{רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 ד'תרמ"ב – 21 במאי 942 כ"ו באייר ד'תש"ב), המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל. בגיל 46 מונה לראש ישיבת סורא בבגדאד.}
א.עד רס"ג- היהודים נקראים עם הספר בגלל ספר אחד בלבד:
עד רס"ג עיקר הלימוד הוא בע"פ , כשמוחמד מכנה את היהודים "עם הספר" הוא לא התכוון לעם שיש לו הרבה ספרים .הפוך! עם שיש לו ספר אחד- התנ"ך.עד רס"ג ארון הספרים היהודי הוא מושג שלא קיים. אולי אפשר לקרוא לזה , מדף הספרים היהודי כפי שקורא לזה פרו' מנחם אילן.4.מהפכת הדפוס - באמצע המאה ה-15 והדפסת הספר הראשון - התנ"ך הנוצרי:
הספר הראשון שהודפס בשיטה זו היה התנ"ך בשפה הלטינית, המכונה תנ"ך גוטנברג, בשנת 1456, הוא הודפס ב-180 עותקים - מספר עותקים עצום לעומת הספרים שקדמו לו, שנכתבו בחרט סופרים, אחד אחד. גוטנברג לא הצליח מבחינה עסקית, ובית הדפוס שלו עבר לידיים אחרות. בשנת 1468 נפטר גוטנברג כשהוא חסר כול.
צמד היצירות ההלכתיות המרכזיות של רבי יוסף קארו – ‘בית יוסף’ ו’שולחן ערוך’ – שינו באופן מהותי את השיח ההלכתי מאז ועד היום. מבחינות רבות הן מהוות את קו הגבול השברירי בין מה שמכונה ‘תקופת הראשונים’ למה שמכונה ‘תקופת האחרונים’ בהיסטוריה של היצירה ההלכתית היהודית. מאז שהופצו שני החיבורים באמצע המאה ה-16 לא ניתן לדון בהלכה מבלי להתייחס למה שנאמר בהם, בין אם בהסכמה ובין אם במחלוקת. ההשפעה הרבה של צמד הספרים החשובים שלובה בטכנולוגיה שאפשרה הפצה מהירה שלהם בזמן קצר ובעותקים זהים בכל רחבי העולם היהודי – טכנולוגיית הדפוס החדשה.
עשורים בודדים לאחר שגוטנברג השיק את טכנולוגיית הדפוס החדישה שלו נולד ב-1488 בפורטוגל בן לאפרים קארו, בן למשפחת רבנים שהגיעה לשם מקסטיליה ושמו יוסף. ארבע שנים מאוחר יותר גורשו יהודי ספרד, וב-1498 חרבה גם קהילת פורטוגל שחויבה כולה להתנצר, ומהמרכז היהודי החשוב באי האיברי נותרה רק תפארת העבר. משפחת קארו, ואתה יוסף הצעיר, המשיכה במסעותיה ונדדה כמו המוני יהודים אחרים אל האימפריה העות’מאנית שאפשרה ליהודים לשמור על דתם. יוסף למד תורה מפיו של דודו, רבי יצחק קארו.
כשם שכיום הילדים נולדים למציאות שיש בה אינטרנט ומבינים את הטכנולוגיה אחרת מאלה שפגשו אותה בשלב מאוחר יותר בחייהם, כך רבי יוסף קארו גדל במציאות שבה התהוותה תרבות הדפוס. הדפוס העברי החל באיטליה ומשם הגיע לספרד ולפורטוגל. מבחינות רבות הייתה טכנולוגיית הדפוס החדשה המשך ישיר של תעשיית העתקת הספרים ההמונית שקדמה לה, אך מבחינות אחרות הייתה מהפכת הדפוס חידוש מוחלט: האפשרות להדפיס עותקים רבים של אותו ספר בעלות נמוכה מאוד בהשוואה להעתקה ידנית שינתה מהותית את עולם הידע והלמידה. כישרונותיו הרבים והייחודיים של רבי יוסף קארו הפכו אותו לא רק לגאון תורני ולפוסק חשוב, אלא גם למי שידע להשתמש בטכנולוגיה החדשה באופן יוצא דופן לזמנו, שהשפיע מאוד על המשך הפצת הידע התורני בדפוס.
....
חשיבותם העצומה של ספריו של רבי יוסף קארו בעולם ההלכה הפכה את גבולות ספרייתו לגבולות הספרייה ההלכתית הקנונית. הספרים שהוזכרו בו הפכו נפוצים מאוד, ואילו חיבורים שלא הוזכרו בו – בין היתר כיוון שלא היו מודפסים בימיו – לא נלמדו ולכן גם לא הודפסו בהמשך, וכך הצטמצם העיסוק בהם.
הדפוס אפשר את הפצתם המהירה של ספרי ההלכה החדשים העצומים בגודלם בהיקף גאוגרפי נרחב – מאירופה ועד לכורדיסטן. כך הגיעו עותקים זהים לחלוטין של כתבי רבי יוסף קארו כמעט לכל הקהילות ברחבי העולם, והביאו אתם את חידושיו ההלכתיים ואת ארגון הידע הייחודי, ולצערו גם את טעויות המדפיס שהפריעו לו. תוך זמן קצר הפכו בית יוסף ושולחן ערוך לספרי תשתית בלימוד ההלכה, ועל גביהם התפתח הדיון ההלכתי מאז ועד היום. לא לחינם ניצב רבי יוסף קארו כקו פרשת המים בין תקופת הראשונים לתקופת האחרונים. אמנם לא כל דבריו התקבלו על ידי כלל הרבנים והקהילות, אך אין עוררין על המקום המרכזי שתפסו ספריו, ועל שידוד המערכות שיצרו בעולם ההלכה והלמדנות מאז ועד היום.
הבנתו העמוקה של רבי יוסף קארו את עולם הדפוס ואת האפשרויות שפתח, והמודעות שלו להשפעה הרחבה שהייתה לטכנולוגיה החדשה על הנגישות לספרות הלכתית, היו חלק בלתי נפרד מהיצירה של ספריו בית יוסף ושולחן ערוך. כדרכם של אנשים שמבינים את הטכנולוגיות החדשות מהר יותר מרוב הסובבים אותם, הוא עיצב את האופן שבו ייעשה שימוש בטכנולוגיית הדפוס לאחר פרסום ספריו.
הדפוס השפיע על רבי יוסף קארו גם בכך שקבע את גבולות ספרייתו. ממיפוי הספרים של כותבים אשכנזים שבהם השתמש רבי יוסף קארו בכתיבת בית יוסף עולה כי למעט ספרי שאלות ותשובות של כותבים אשכנזים שהוא לא ציין את מקורם ולא כתב אם הופיעו בספר כלשהו, הוא הביא רק מדבריהם של חכמי אשכנז שהופיעו בדפוס. מעניין לציין כי הספרים של חכמי אשכנז שבהם הרבה להשתמש – ‘מרדכי’ ו’הגהות מיימוניות’ – לא הודפסו כספר נפרד אלא בתוך ספרים אחרים. ספרו של רבי מרדכי בן הלל ‘מרדכי’ הודפס בסוף כרכי התלמוד ובסוף ספר הלכות הרי”ף, וספרו של רבי מאיר הכהן מרוטנבורג ‘הגהות מיימוניות’ הודפס בתוך משנה תורה לרמב”ם. רבי יוסף קארו לא התייחס לספרים אלה כמייצגים הלכה אשכנזית דווקא. הוא קרא אותם בדפוס כחלק ממכלול קנוני שהבחנות גאוגרפיות לא משחקות בו תפקיד משמעותי.
| עדיין אין איש יודע מהו הספר הראשון שנדפס בעברית. אולם כיוון שהספר הראשון שעליו נדפס תאריך ראה את אור הדפוס, כאמור, בשנת רל"ה, קבעו הביבליוגרפים, לשם נוחיות בלבד, שנה זו כראשית מלאכת הדפוס העברי, אף על פי שיש רגליים להשערה שכמה שנים לפני שנת רל"ה כבר נדפסו ספרים באות עברית. הספר הראשון שתאריך בצדו נדפס באיטליה בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria). זהו גם הספר העברי האחרון שנדפס בעיירה זו. סמוך לשנה זו עזב יהודי בשם אברהם ב"ר יצחק בן-גרטון את מולדתו ספרד והגיע לאיטליה לשם הדפסת ספר רש"י על התורה. בחירתו בפירוש רש"י על התורה מובנת ביותר, שכן זהו ספר שבו מתחיל הפעוט להיכנס לפרדס התורה. אין אפוא ספק שאברהם בן-גרטון היה יהודי בעל חוש מסחרי מפותח. תבנית האותיות שבהן בחר הן מטיפוס הכתב הקורסיבי הספרדי. לא נודע מתי הוחל במלאכת ההדפסה, אך התאריך שבו נשלמה ההדפסה, י' באדר רל"ה (17 בפברואר 1475), מסר בקולופון{טקסט שהמדפיס או העתיק הוסיף בסוף הספר} המחורז, שבו הטביע המדפיס גם את שמו "אברהם" בכל שורה מסיימת: |
נשלם פי' תורה שרש"י ביארה ובו הייתה אורה לכל בני אברהם אשיר בשיר לאל צור פודה וגואל אשר נתן כאל בלב אברהם אני בדת חשקתי בלב אותה חמדתי דרשתי וחקרתי כיד אברהם אך הניאני הזמן בקשתי מעשה אמן בעזר אשר נתן אלוהים לאברהם במקום למידתי ספרים כתבתי והנם השלמתי לזרע אברהם באמצעותם אולי אשתה מנהר אולי הלוואי ואולי יהי כן לאברהם רואה קרא ואל תשים ספרי לאל כי מה שבם נגאל לא מצד אברהם הלא מצד חברה אשר החשיך אורה זעם גם עברה הביא על אברהם בעזר ישלח יהו' מחזה אל תיראו באותם יבאו מצד אברהם להר בית רהטון יקו לב ועשתון אני בן גרסון בן יצחק אברהם בריגו המדינה דעל ימא מותבא בסוף קלבריאה שם גר אברהם ליצירת ה' אלפים ומאתים וה' ושלשים בי' באדר סוף חודשים לחשבון אברהם |
| הספר נדפס בשלוש מאות עותקים, שהעביר לספרד מקום מולדתו. עם גירוש ספרד, כעבור כעשרים שנה ועם פעולות האינקביזיציה, אבדו כמעט כל הטפסים של ספר זה, והיום אין ידוע ממנו אלא טופס בודד בספריית פארמה שבאיטליה. |
(ראשית הדפוס העברי וראשוני המדפיסים/יוסף י. כהן,מחניים ק"ו, תשכ"ו עמודים צ"ו-ק"ה)
6.ראשיתו של הכתב המוכנה כתב רש"י- בספר הראשון המודפס:
כמו הספרים בלטינית שהטקסט הופיע בהם בגופן- פונט- מרובע והפירוש בגופן מעוגל קוראים לזה כתב קורסיבי גם אברהם בן גרטון חיפש גופן מעוגל לפירוש רשי בתור הפירוש לשם כך הוא בחר שם גופן שהכיר מהבית כתב יד ספרדי חצי קורסיבי שהיה מאוד מקובל בספרד מכתבי יד ואברהם בן גרטון מדפיס בכתב הספרדי הזה את הפירוש והרעיון שלו תפספס וגם כל שאר הספרים שיבואו בעקבותיו הדפיסו את רש"י עם הרבה פירושים בכתב הספרדי המעוגל מאז אנחנו קוראים לזה כתב רש"י אבל אתם מבינים שרש"י לא כתב בכתב הזה בכלל זה לא כתב שהיה באשכנז
(תמלול מתוך פודקסט קדמא- פרק 21: מהפכת הדפוס העברי/נועם אשכולי)
7.מי המציא את מבנה דף הגמרא?
8.ראשית הדפסת התלמוד ע"י משפחת שונצינו שממציאה את שילוב הפירושים של רש"י ובעלי התוספות( (ש"ס ונציה):
אנחנו נשארים בצפון איטליה. לומברדיה. 60 קילומטר מזרחית ממילנו יש עיר קטנה , היום גרים שם 8000 איש. לעיר הקטנה הזו קוראים שונצינו. באמצע המאה ה-15 מגיעה לעיר משפחה יהודית מאשכנז, כנראה ממגנצא , והם כנראה צאצאים של אחד מבעלי התוספות.הם היו סוחרים, קיבלו היתר מיוחד להתייישב בעיר. סתם יהודים לא יכלו לבוא לאיטליה. המשפחה משתקעת בעיר ומאמצת לעצמה את שם המשפחה סונצינו . כמו העיר כמוש היה נהוג בהרבה מקומות בעולם.
בשנת 1483 ישראל נתן שונצינו ובנו יהושע מחליטים לפתוח בית דפוס הם מאמצים לעצמם סמל כמו משפחות אצולה אירופאיות של אותו הזמנים. כנראה ראו את עצמם ככה. בסמל יש מגדל ביניימי כנראה מחווה לסמל של היער סונצינו שבו יש מצודה עם 3 צריחים. עד היום זה הסמל של העיר ולמגדל האיטלקי הזה הם מוסיפים פסוק מישעיה עם הכותרת "מגדל עוז שם ה' " והסמל הזה יופיע בכל ההדפסות שלהם. הספרים הראשונים שהם מדפיסים מסכת ברכות ומסכת ביצה .פעם ראשונה מדפיסים תלמוד בבלי. השנה היא 1484 רמ"ד וישראל שונצינו מדפיס בהקדמה שזה שנת גמר"א , ג-מ-ר-א אותו שווי אותיות כמו רמ"ד
הם לא סתם הראשונים. הם המציאו את דף הגמרא כמו שאנחנו מכירים אותו. את הרעיון שהטקסט באמצע והפירושים מימין ומשמאל הם לקחו מהספרים הנוצרים שהשתמשו בשיטה הזאת. הם שמו את רש"י בצד הפנימי ובצד החיצוני הם מחליטים החלטה שמלווה את הגמרא עד היום. המצאה שלהם שאנחנו קוראים לה: תוספות.
מכל פירושים הקיימים לגמרא הם אוספים מכתבי יד קבצים שהסתובבו בישיבות של בעלי התוספות , הראשונים שבהם היו צאצאי ותלמידי רש"י .משפחת שונצינו כנראה בתור הצאצאים שלהם ועורכים ומדפסים לתוך הגמרא את הקטעים שהם החליטו להכניס...
(תמלול מתוך פודקסט קדמא- פרק 21: מהפכת הדפוס העברי/נועם אשכולי)
9.המתחרה הגדול של משפחת שונצינו- דניאל בומברג- נוצרי וראש המדפיסים של התלמוד הבבלי ומקראות גדולות:
דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475–1549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.דניאל בומברג נולד בשנת 1475 בעיר אנטוורפן, שם למד את מלאכת הדפוס מאביו, סוחר בשם קורנליוס, ובגיל צעיר בא לוונציה, שם חי רוב ימיו. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. לצורך הגהת הספרים והכנתם לדפוס הוא נעזר ביהודים כמו רבי אליהו בחור, אך בעיקר ביהודים מומרים, בהם יעקב בן חיים אבן אדוניהו. לצורך ההדפסה גם פיתח אותיות דפוס חדשות ובכלל השקיע ממון רב.
(אליבא דויקיפדיה)
מאז שהומצא הדפוס החלו לצוץ ברחבי איטליה, ובעיקר באזור ונציה, בתי דפוס יהודיים, אך בית הדפוסהעברי הגדול מכולם היה שייך דווקא למדפיס נוצרי קלוויניסטי שפעל באישורו ובעידודו של האפיפיור לאו העשירי.
דניאל בומברג - בפלמית ואן בומברגן - היה בנם של אגנס ורנקס וקורנליו בומברג, נוצרי קלוויניסטי מאנטוורפן שבדוכסות בראבנט. הוא הגיע לוונציה והקים בה את בית הדפוס העברי הגדול ביותר במאה ה16.
בומברג חולל מהפכה תרבותית של ממש בעולם שהיה זר לו, בשפה שלא הכיר על בורייה מילדות, באותיות שלא ברור עד כמה ידע לקרוא ובקודים תרבותיים שהיו רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב. הוא הדפיס ספרים
של קבוצת מיעוט נרדפת, וזו קיבלה אותו ואת מרכולתו ברצון, ועוד הגדילה לעשות וכינתה אותו בינה לבין עצמה בתואר 'ראש המדפיסים'. למרות שלא היה לו כל קשר לעולם היהודי - לא רגשית, לא משפחתית ולא
תרבותית - הוא היה הראשון שהדפיס תנ"ך עם פירושים, מה שלימים נקרא 'מקראות גדולות', הראשון שהדפיס את התלמוד הירושלמי, והראשון שהוציא לאור את התלמוד הבבלי במלואו. המהדורה שנדפסה בין השנים ר"פ" רפ"ג (1523-1520) קיבעה לדורות את צורת העמוד של התלמוד הבבלי ואת החלוקה לדפים ולעמודים. כך, תוך חמש שנים בלבד, שינה בומברג את ארון הספרים היהודי...
ב-13 באוגוסט 1517 נשללו מבתי הדפוס בוונציה כל הרישיונות שהיו להם עד אז במטרה להסדירם מחדש. בזכות קשריו עם האפיפיור קיבל בומברג באפריל 1518 אישור לפרסם ספרים בעברית לתקופה של עשר שנים, וכך זכה למעשה במונופול על הדפסת ספרים עבריים באיטליה כולה, ובכך מנע משונצינו להמשיך בהדפסת מסכתות בודדות של התלמוד. ב-1519 הדפיס שונצינו את מסכת חולין, וזו הייתה המסכת האחרונה שבית הדפוס שלו הוציא לאור. ב-1519 החל בומברג בהדפסת התלמוד הבבלי כולו, ובסוף 1522 הושלמה המלאכה ב-23 כרכים. מחיר הש"ס כולו היה 22 דוקטים - כ-11 אלף שקל לפי מחיר הזהב היום. בומברג לא הסתפק בתלמוד ושאף לבלעדיות על חיבורים נוספים, בעיקר כאלה ששונצינו השקיע בהדפסתם. בחמישה ביולי 1521 קיבל בומברג בלעדיות מהאפיפיור להדפסת שלושה חיבורים הלכתיים מרכזיים - ארבעה טורים,הלכות רב אלפס ומשנה תורה. אלה היו חיבורים שישראל נתן שונצינו הדפיס לראשונה בין השנים 1488-1490 והבלעדיות שבומברג השיג מנעה מנכדו גרשם להמשיך להדפיסם
(מאמר "ראש המדפיסים"/ורד טוהר - מגזין סגולה 125)
10.הגמרא של ימנו- ש"ס וילנא:
ש"ס וילנא הוא הגרסה הנפוצה ביותר של התלמוד הבבלי, והיא נוצרה בדפוס האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") שבעיר וילנה בשנים תר"ם–ה'תרמ"ו (1880–1886).הדפסת המהדורה ארכה כשש שנים, החל בכרך של מסכת ברכות, שפורסם בי"ח באייר תר"ם, ועד הכרך של מסכת נידה, שיצא לאור בי"ג בניסן תרמ"ו.
(אליבא דויקיפדיה)
11.המהפכה הדיגיטלית: מאגרי המידע התורניים הדיגיטליים
א.פרוייקט השו"ת של בר אילן:
פרויקט השו"ת (בשמו הרשמי: מאגר היהדות הממוחשב) הוא כינוי לתוכנית ליצירת מאגר מידע ממוחשב של כתבים יהודיים תורניים עם דגש על ספרות הלכתית וספרי שאלות ותשובות (שו"ת), ופיתוח מנוע חיפוש המאפשר אחזור מידע מהמאגר על פי מילות חיפוש. הפרויקט החל בשנות השישים של המאה ה-20 במכון ויצמן והיה מהראשונים בעולם לשמירה דיגיטלית של טקסט שלם ("טקסט מלא") לצורך חיפוש בו. כיום הוא מובל על ידי אוניברסיטת בר-אילן. הפרויקט זכה בפרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשס"ז. הכינוי "פרויקט השו"ת" משמש כיום גם ככינוי לתוכנה המכילה את המאגר עצמו.
(אליבא דויקיפדיה)
ב.מאגר dbs:
התקליטור התורני די.בי.אס הוא מאגר ספרים המכיל מנוע חיפוש. התקליטור בגרסה 25 מכיל כ-5,000 ספרי יהדות מוקלדים, חלקם נדירים, בתחומים: תנ"ך, תלמוד, ראשונים ואחרונים, הלכה, מחשבה, חסידות וקבלה, וכן סידורי תפילה במגוון נוסחאות[20]). בתקליטור תוכנת אחזור מידע בסיסית ופשוט
(המכלול- מאגרי מידע תורניים)
ג.hebrew books:
HebrewBooks (היברו-בוקס, "ספרים עבריים") היא ספרייה דיגיטלית מקוונת וחינמית, המנגישה ספרות יהודית-תורנית באמצעות אתר האינטרנט שלה. האתר מכיל מעל ל-55,000[6] ספרים וכתבי עת תורניים סרוקים, החל מראשית הדפוס ועד לספרים ממחברים בני זמננו, רובם בעברית וחלקם ביידיש ובשפות נוספות, הניתנים לצפייה, להורדה ולחיפוש טקסטואלי בתוכן הספר. האתר נגיש בשפות עברית ואנגלית.
הספרייה מכילה בעיקר ספרים תורניים, ונלווים להם גם חיבורים היסטוריים וספרים אחרים מארון הספרים היהודי. רובם של הספרים כתובים עברית, ומיעוטם בשפות יהודיות אחרות הנכתבות באותיות עבריות (בעיקר יידיש). כמו כן ישנם ספרים באנגלית[7] ובשפות נוספות.
(המכלול- מאגרי מידע תורניים)
ג.אוצר החכמה:
אוצר החכמה הוא מאגר תורני המכיל מאה ועשרים אלף ספרים תורניים וספרי מחקר סרוקים בפורמט זהה לצורת עמודי הדפוס המקורי שעברו זיהוי תווים אופטי, שמאפשר אחזור מידע באמצעות מנוע חיפוש שמוטמע במערכת.
(המכלול- מאגרי מידע תורניים)
ד.ספריא:
ספריא (באנגלית: Sefaria) הוא מלכ"ר המפעיל אתר אינטרנט המשמש כספרייה דיגיטלית מקוונת של טקסטים יהודיים חופשיים ובקוד פתוח. היא נוסדה בשנת 2011 על ידי ברט לוקשפייזר (Brett Lockspeiser), לשעבר מנהל מוצר בחברת גוגל, והעיתונאי והסופר ג'ושוע פואר.[1] חלק מהטקסטים ניתנים ברישיון שמאפשר הפצה מסחרית וחלקם ניתנים לשימוש אישי בלבד. האתר מספק גם כלי ליצירת דפי מקורות.[2]
(המכלול- ספריא)
ה.תורת אמת:
תורת אמת היא תוכנה המכילה מאגר מידע אלקטרוני חינמי של ספרי קודש, המאגר מכיל מעל 1,000 ספרים וקונטרסים.
בתוכנה אפשרות לחיפוש ניבים וביטויים או מחרוזות אחרות בתנ"ך, במשנה, בגמרא, בספרי פוסקים נודעים (כמו שולחן ערוך, היד החזקה לרמב"ם) ובמפרשיהם, וכן בספרי קודש נוספים, החיפוש כולל בנוסף אפשרויות למציאת גימטריות, ראשי תיבות ודילוגי אותיות בתנ"ך.
(המכלול- מאגרי מידע תורניים)
_________________________________________________________________________
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְ-הֹ-וָ-ה:(בראשית ה,כט)
זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם: (רש"י,שם)
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)
וטעם בדורותיו. בדורו בעת המבול ובדורות שהיו אחריו כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן נ''ח שנה והסי' הוא ואברהם אבינו בן נ''ח כאשר מת נח: (אבן עזרא,שם)
איש צדיק תמים היה בדורותיו. לפי שדור המבול השחיתו התעיבו בשלשה מיני השחתות שנזכרו בפרשה והם ע"ג וג"ע וגזל ע"כ הקדים לומר שנח היה גדור בשלשתם כי איש צדיק, היינו שלא היה גוזל משל אחרים. תמים היה בדורותיו, היינו שהיה גדור מעריות כי נולד מהול והיה תמים. את האלהים התהלך נח, לא פנה אל אלהים אחרים אבל דור המבול פרצו גדר שלשתן. (כלי יקר,שם)
נח- החוליה המקשרת בין אדם הראשון לאברהם בסוד העיבור : אדם- חנוך-נח-אברהם
בשמנה ועשרים באלול נבראו חמה ולבנה ומניין שנים וחדשים וימים ולילות וקצים ותקופות ומחזורות ועבורים היו לפני הב"ה והיה מעבר את השנה ואח"כ מסרם לאדם הראשון בגן עדן שנ' זה ספר תולדות אדם מנין עולין בו תולדות בני אדם וחוה מסר לחנוך ונכנס תוך העבור ועבר את השנה שנ' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר זרע זו תקופת תשרי קציר זו תקופת ניסן קור זו תקופת טבת חום זו תקופת תמוז קיץ בעתו וחורף בעתו מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו ונח מסר לשם ונכנס בסוד העבור ועבר את השנה ונקרא כהן שנ' ומלכי צדק מלך שלם וכי שם בן נח כהן היה אלא שהיה בכור והיה משרת לאלהיו ביום ובלילה לפי' נקרא כהן שנ' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן ומנין שמסר שם לאברהם שנ' על דברתי מלכי צדק ואברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העבור ועבר את השנה לאחר מיתתו של אברהם אבינו שנ' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנוע"ישנכנס בסוד העבור ועבר את השנה וברכו ברכת עולם ונתן ליעקב את כל הברכות ומסר לו סוד העבור וכשיצא יעקב לחוצה לארץ בקש לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי יצחק עבר את השנה שנ' וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם וכו' למה עוד אלא שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ וכשבא לארץ אמ' לו הב"ה יעקב קום עבר את השנה שנ' וירא אלהים אל יעקב עוד על ידי שנכנס בו סוד העבור וברכו ברכת עולם ויעקב מסר ליוסף ולאחיו סוד העבור והיו מעברין את השנה בארץ מת יוסף ואחיו ונתמעטו העבורים מישראל במצרים שנ' וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא וכשם שנתמעטו העבורים מישראל בארץ מצרים כך הם
עתידים להתמעט בסוף מלכות רביעית שנ' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר מהו לאמר אמור להם עד עכשו היה לי סוד העבור מכאן ואילך שלהן הוא לעבר את השנה בארץ גלו לבבל והיו מעברין את השנהע"יהנשאר בארץ שגלוי כלם ולא נשאר אחד מהם בארץ היו מעברין את השנה בבבל עלה עזרא וכל הקהל עמו ובקש יחזקאל לעבר את השנה בחוצה לארץ אמ' לו הב"ה יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי ישראל אחיך יעברו את השנה בארץ מכאן אמרו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ ורועה צאן ובקר בארץ אפי' נביאים בחוצה לארץ והדיוטות שהן בארץ שנ' בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם שלהם היא לעבר את השנה על שלשה דברים מעברין את השנה על האלנות ועל העשבים ועל התקופה הגיעו שנים ולא הגיע אחד מהן אין מעברין את השנה לא על האילנות ולא על העשבים הגיע אחד מהן ולא הגיעו שנים מעברין את השנה על התקופה אם נכנסת תקופת טבת מעשרים יום של חדש ולמעלה מעברין את השנה מחזור העבור י"ט שנה וז' מחזורין קטנים יש בו מהן מג' מהן מב' שלש של שתים שלש של שלש גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט שתים משלשה בשלשה מעברין את השנה ר' אליעזר אומ' בעשרה שנ' אלהים נצב בעדת אל ואם נתמעטו מעשרה לפי שהן מועטין מביאין ספר תורה לפניהם ונעשין גורן עגולה ויושבין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ונותנין את פניהם למטה בארץ ועומדין ופורשין את כפיהן לפני אביהן שבשמים וראש ישיבה מזכיר את השם ושומעין בת קול בלשון הזה וידבר ה' אל משה לאמר ואם מעון הדור אין שומעין מאומה כביכול אינו יכול לשכון כבודו ושכינתו ביניהם ואשריהן העומדין במקום ההוא בשעה ההיא שנ' אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון באור פניך פניו של הב"ה הן מהלכין בראש חדש ניסן נגלה הב"ה על משה ועל אהרן בארץ והיה שנת חמש עשרה שנה של מחזור הגדול של לבנה ושנת שש עשרה שנה של מחזור העבור מכאן ואילך המנה יהיה לכם:
(פרק דרבי אליעזר פרק ז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה