פתיחה: מהו סוד התרומומתה של רבקה הצעירה בסביבה כ"כ שלילית ובלי התגלות אלוקית?
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן. וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע (ו) ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:(רש"י,שם)
כשושנה בין החוחים. רבי יצחק פתר קרא ברבקה, דכתיב רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי (ר"פ תולדות) אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין טזהארמים ידועים הם לרמאים עד היום הזה. והצדקת הזאת יצאה מביניהם, למה היא דומה, לשושנה בין החוחים יזר"ל כי במקום שמתגדלין חוחים שם האדמה איננה מוכשרת לגדל שושנים, ולכן אם נמצא שושנה גדילה בין חוחים הוא דבר פלא. כך המקום והבית שנולדה ונתגדלה רבקה לא היה מסוגל כלל שתתגדל בצדקתה, ואעפ"כ כך נתגדלה, ולכן היא דומה לשושנה בין החוחים. והנה אע"פ דכלל פסוק זה בשבחן של ישראל איירי, אעפ"כ לא חש לדרשו ברבקה ללמד מזה לשבחן של ישראל, דכמו רבקה לא למדה במעשיה מאנשי מקומה כך לא למדו ישראל אל מעשה הכנענים במקום שהם שם, ורבקה מן האמהות, ומעשה אבות ירשו בנים, ויתבאר לפי"ז מה שהובאה אגדה זו במ"ר פ' אחרי בפסוק כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.
(תורה תמימה,על שיר השירים רבה)
וכאן הבן שואל: כיצד באמת קרה הדבר? איך הצליחה רבקה הקטנה להגיע לאותה דרגה נעלה של מעשים טובים, עד שהיתה ראויה להיות אשתו של יצחק, לממלאת מקומה של שרה אמו - ""ויביאה יצחק האהלה שרה אמו'"'?? איך צמחה ועלתה שושנה זו בין החוחים?
(נר למאור, הרב משה צבי נריה זצ"ל, פרשת חיי שרה, ע"מ 92)
הקדמה: שדוכי רבקה ויצחק הם ספתח וסמל לשיתוף ולחיבור העתידי בין ה' לכנסת ישראל
1.הצמידים והנזם הם סמל למאפייני הדבקות העתידיים של עם ישראל והקב"ה:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם (בראשית כד,כב)
"בקע - רמז לשקלי ישראל, 'בקע לגולגולת'. ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות. עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדכרות שבהן" (רש"י,שם)
הקשה בכלי יקר: מה עניין השקלים והלוחות זה לזה, ומה הקשר בין עניינים אלו לנישואי יצחק ורבקה?
ויש לבאר:
נישואין בכלל, ונישואי יצחק ורבקה במיוחד, רומזים להתייחדותו של הקב"ה, שנקרא "חתן", עם כנסת ישראל, שנקראת "כלה". וכמבואו בחסידות"י, ש"מעשה אבות סימן לבנים" - הנישואין של יצחק ורבקה היו נתינת כוח ל"נישואין" של הקב"ה עם בני ישראל במתן תורה ("יום חתונתו זה מתן תורה").
ולכן נתן אליעזר לרבקה "שני צמידים", כרמז לשני הלוחות ולעשרת הדברות, בגלל השייכות של נישואין אלו למתן תורה,זוהי גם הסיבה לנתינת הנזם במשקל בקע, רמד למחצית השקל: נתינת מחצית השקל מדגישה את האחדות הגמורה בין הקב"ה ובני ישראל, עד כדי כך שכל אחד מהם נחשב כביכול ל"מחצית" בלבד, והשלמות היא רק כשהם מתחברים יחד.
(לקוטי שיחות ח"ג ע' 929 ואילך)
2.אליעזר נענה מיד כי תפילתו עסקה בדבקות עם הקב"ה:
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וגו' (בראשית כד, טו), תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שְׁלשָׁה הֵם נַעֲנוּ בְּמַעֲנֵה פִיהֶם, אֱלִיעֶזֶר עַבְדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וּמשֶׁה, וּשְׁלֹמֹה. אֱלִיעֶזֶר, וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת. משֶׁה, דִכְתִיב (במדבר טז, לא): וַיְהִי כְּכַתוֹ לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. שְׁלֹמֹה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְהָאֵשׁ יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם וגו'. (בראשית רבה פ"ס, ד)
צריך ביאור: במה התייחדו שלושה אלו, שדוקא הם זכו שתפילתם תיענה מיד?
ביאור הדברים:
הטעם לכך שישנן תפילות שאינן נענות מיד - הוא מצד המרחק,כביכול, בין הקב"ה לאדם המתפלל. אמנם הקב"ה עונה על התפילה וממלא את בקשת המתפלל, אבל עד שהדברים באים לידי פועל בעולם הזה - ייתכן מרחק של זמן, הנובע מריחוקו של האדם מהקב"ה...
אם התפילה היא בנוגע לעניין שהוא מאוחד ומחובר, כביכול, עם הקב"ה - היא נענית מיד, ללא הפסק זמן.
ולכן נענו שלוש תפילות אלו מיד ללא שהיית זמן, מכיוון ששלשתן עסקו בעניינים שיש בהם דבקות והתאחדות בשכינה:
תפילת שלמה - היתה בנוגע להשראת השכינה בבית המקדש, מקום שהוא מאוחד בתכלית עם האלוקות, עד כדי כך שהמקום עצמו מאבד את הגבלותיו, כמאמר חז"ל "מקום הארון אינו מן המידה"'י;
תפילת משה - היתה שהקב"ה יוכיח שמשה הוא נביא אמת ("בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה"*י), ומהותה של נבואה היא התאחדות של הנביא עם הקב"ה, שגורמת לכך ש"דבר ה'" מתלבש במוחו ובשכלו של הנביא;
וכך גם תפילת אליעזר - על-פי המבואר בחסידות*, שהטעם לכך שהתורה מאריכה כל-כך בסיפור נישואי יצחק ורבקה הוא משום שנישואין אלה מהווים את השורש והיסוד לנתינת התורה לעם ישראל:
מהותו של מתן תורה היא נתינת כח מהקב"ה לחבר את ה"עליונים" עם ה"תחתונים", את הרוחניות עם גשמיות, ולהחדיר את האלוקות אל תוך העולם. וחיבור זה נעשה לראשונה בנישואי יצחק עם רבקה, שכן
יצחק היה בבחינת "עליונים" - בנו של אברהם, שנימול לשמונה ימים, ולאחר העקדה אף נעשה "עולה תמימה"; ועם זאת נשא לאשה את רבקה, בת בתואל ואחות לבן, שנולדה בפדן ארם (בחינת "תחתונים").
תפילתו של אליעזר להצלחת שליחותו, למצוא את האישה המיועדת ליצחק, היתה נוגעת איפוא לנתינת התורה לעם ישראל באופן מוחלט עם הקב"ה ("אורייתא וקוב"ה כולא חד).
(לקוטי שיחות ח"כ ע' 91 ואילך)
חלק א: רבקה- ממשיכת החסד של אברהם:
0.רבקה ואברהם מתגלים לעולם בגיל 3:
א.רבקה- בת 3- רוחנית או גופנית- במפגש עם אליעזר:
א1. בת 3:
בן ארבעים שנה. שהרי (ג) כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן ל"ז שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה ל"ז שנה, דבת צ' היתה כשנולד יצחק, ובת קכ"ז כשמתה, שנאמר ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק ל"ז שנים, ובו בפרק נולדה רבקה, (ד) המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים, (ה) ונשאה:(רש"י,שם)
....ואל תתמה איך יצאה לשאוב מים שהרי דורות ראשונים בת שלוש כבת עשר של דורות הללו ומכל מקום בת ג' ראויה לביאה (מדרש שכל טוב,שם)
א2.בת 14:
וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד. תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ''א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה''ר שמואל חסיד משפיר''א הוכיח שהיתה בת י''ד מדתניא בספרי ו' זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל''ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י''ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל''ד ויעקב היה בן צ''ט כשמתה רבקה הרי קל''ג שהרי כשנתברך היה בן ס''ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל''ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י''ד שנה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם א''כ ישמעאל) בן ע''ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס''ג וי''ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ''ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ''ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה
(תוספות יבמות דף סא ע"ב)
א3.יישוב הסתירה בין השיטות:
זה לדעת סדר עולם שנשאת לגיל ג שנים אולם תלמודא דידן שהיתה בת י"ג...
ואפשר לבאר ששתי הדעות שניהם אמת ...דיצחק אבינו תיקן ברכת מחיה המתים בשעת העקידה דפרחה נשמתו וחזרה.ומבואר בזוה"ק שהיה לו מתחילה נשמה מסיטרא דנוקבא ובעקידה פרחה ובאה לו נשמה מסיטרא דדכורא והנשמה מסטרא דנוקבא שפרחה ממנו נכנסה באיל וזהו פירוש "אילו של יצחק" ובאותה שעה קיבלה רבקה נשמה מסיטרא דנוקבא כי הנשמות הן זוגות והשתא אתי שפיר שתי הדעות שיטת התוספות הנ"ל שהיתה כבת י"ג שנים כן הוא האמת
(שארית נתן,ר' נתן לוברט נולד בשנת תרע"ז בווילנה, ראש פרשת תולדות)
וזה פירוש 'והנערה טובה עד מאוד' שהגיעה לגיל נערה שהוא אחר י"ב שנה אלא דעד עשר שנים לא היתה מיוחדת עבורו והיו הרבה כמותה ועכשיו קיבלה נשמה חדשה ולכן בשנת י"ג דידה היתה בת ג' מהנשמה החדשה כשאיתא בסדר עולם... (אוצר פלאות התורה בראשית ע"מ שפב)
ב.אברהם הכיר את בוראו- הכיר בחסד הבריאה- בגיל 3:
וא''ר אמי בר אבא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו שנא' {בראשית כו-ה} עקב אשר שמע אברהם בקולי חושבניה מאה ושבעין ותרי (נדרים לב, ע"א)
1. חיבור שמים וארץ נעשה ע"י החסד:
א.אברהם- שידע לחבר ולשתף את השמים ואת הארץ- מבקש למצוא כלה לבנו שתדע להמשיך בדרך זו:
וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵא-לֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ... יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם (בראשית כד,ג)
ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. (ו) אמר ר' פנחס עד שלא הודעתיו לבריות ה' אלהי השמים. וכיון שהודעתיו אותו לבריות נקרא ה' אלהי השמים ואלהי הארץ. (פסיקתא זוטרתא(לקח טוב), שם)
ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. ולא אמר ואלהי הארץ, ולמעלה אמר (ב) ואשביעך וגו', אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי, היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ:(רש"י,שם)
ב.גילוי שם ה' בארץ - ע"י עשיית חסד שהיא מידתו של הקב"ה ולכן אברהם מרבה חסד:
ג.בניגוד למשל לשם שהיה כהן לאל עליון אבל לא הוריד את זה אל הארץ אלא ליחידי סגולה בבית מדרשו:
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
(בראשית יד,יח-יט)
2.אליעזר מבקש אישה שתהיה בה מידתו של אברהם - מידת החסד ולכן מבקש שימשיך החסד עם אדונו- דרך אישה ממידת החסד שתאזן את יצחק ממידת הגבורה:
וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי (בראשית כד יב-יד)
3.המשכת מידת הצניעות- הגדר לאנשי החסד שלא יפלו בעריות כמו דור המבול:
א.אברהם- ידיעה בין איש לאשתו - מתוך צניעות:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:(בראשית יב,יג)
הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה. (רש"י,שם)
ב.רבקה- ואיש לא ידעה- כהנגדה לשאר סביבתה:
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ ...(בראשית כד,טז)
בתולה. ממקום בתולים (ב"ר ס, ה.): ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הכנענים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקייה מכל (רש"י,שם)
4.מידות אברהם ורבקה- עשיית חסד - בזריזות:
וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: {יג} הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: {יד} וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי: {טו} וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן מִלְכָּה אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ: {טז} וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל: {יז} וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: {יח} וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: {יט} וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת: {כ} וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו: {כא} וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה דַּרְכּוֹ אִם לֹא: {כב} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם: {כג} וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין: {כד} וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: {כה} וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם מָקוֹם לָלוּן: {כו} וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַי-הֹ-וָ-ה: {כז} רביעי וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְ-הֹ-וָ-ה בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי: {כח} וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה
(בראשית כד יב-יח)
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: {ה} וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: {ו} וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: {ז} וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: {ח} וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(בראשית יח,ד-ח)
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ(בראשית יח,ו-ז)
וטעם ואל הבקר רץ אברהם. להגיד רוב חשקו בנדיבות כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב והוא זקן מאד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו (רמב"ן,שם)
וימהר- וימהרהו להכינו(רס"ג,שם)
ב.רבקה- מהירות וזריזות לזר גמור:
וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ...וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (בראשית כד,יח-כ)
ותמלא כדה. בידה ולא בחבל: ותעל. מלמד שהיתה זריזה במלאכתה:
(שכל טוב (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד סימן טז)
5.אמור מעט ועשה הרבה:
א.אברהם- פתח ב- "מעט מים" וסיים בסעודה דשנה:
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (בראשית יח,ד)
בן בקר רך וטוב. ג' פרים היו, (ג) כדי להאכילן ג' לשונות (ד) בחרדל (בבא מציעא פו:):(רש"י,שם)
ב.רבקה-
ב1.אליעזר ביקש מעט מים אבל היא שאבה לכל גמליו( עשרה גמלים!):
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת (שם כד,יז-יט)
ב2.אליעזר ביקש לינה ללילה אחד והיא הציעה לינה ארוכה:
וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין (בראשית כד,כג)
ללין. לינה (מ) אחת, לין שם דבר, (נ) והיא אמרה ללון כמה לינות:(רש"י,שם)
6.בקשת תמורה:
א.החסד של רבקה ניכר כאשר לא ביקשה דבר על מעשיה:
כאשר כלו הגמלים לשתות - זה היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב וראה שלא היתה מבקשת דבר, אבל היו כל מעשיה על צד החסד הגמור. (ספורנו בראשית כד כב)
ב.אברהם- מסרב לקבל שכר כלשהו על מלחמתו במלכים:
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (בראשית יד, כג)
7.הקשר לגמלים- גמילות חסדים :
א.היחס של רבקה אל הגמלים הוא סימן לקשר שלה אל גמילות חסד:
אותה הוכחת - ...ועל צד הרמז הזכיר גמליך לשון גמילות חסד קרוב ללשון גמליך, ורצה בזה אם היא תוסיף לומר וגם גמליך אשקה סימנא מילתא היא, שכל כך היא אוהבת מדת הגמילות חסד עד אשר היא אוהבת כל הנקרא בשם מדה זו, כי זה דבר טבעי... ובדרך פשוטו נראה שלקח לו אליעזר סימן זה לומר, אני אשאל ממנה כי אם הטי כדך ואשתה, ולא אזכור הגמלים ולא אבקש עליהם, ואם היא תשיב אמריה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה, ותהיה חסה על הגמלים יותר ממני, ודאי רוח אלקים דבר בה שהגמלים יהיו שלה כשישא אותה יצחק... (כלי קר בראשית כד יד)
ב.לאברהם יש גמלים המיוחסים אליו- דרך מניעת הגזל מהם:
וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר (בראשית כד ,י)
מגמלי אדוניו. ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין (ב"ר נט, י.), (ה) מפני הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים:(רש"י,שם)
8.קפיצת הדרך- נס של זריזות כמו מידתו של אברהם וכל נס הוא מידת החסד:
א.אליעזר זוכה לנס קפיצת הדרך:
וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (בראשית כד ,מב)
ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ (רש"י,שם)
9. שידוך רבקה ויצחק, גבורה וחסד - מטרתו בסוף להוליד את יעקב מידת האמת:
"ועשה חסד עם אדוני אברהם. רצונו לומר כי ידע שהיה יצחק מדת הדין, על כן התפלל להשם יתברך שתזדמן לו אשה ממדת החסד, כדי שיצאו מבין שניהם יעקב מדת אמ"ת [כמו שכתוב (מיכה ז-כ): "תתן אמת ליעקב"] הכלולה מדין ורחמים, דאי לאו הכי לא יהיה ח"ו קיום לעולם, וכן היה באמת, כי (בראשית כה-כח) רבקה אוהבת את יעקב, אבל ביצחק כתיב (שם) ויאהב יצחק את עשו, ומשום כן אמר ועשה חסד עם אדוני אברהם, חסד דייקא, ועשה לו ניחוש במדת החסד להשקותו וגמליו, ואמר ובה אדע כי עשית חס"ד עם אדוני, ואחר כך אמר אשר לא עזב חסד"ו ואמית"ו, הרי חסד ואמת ( חתם סופר, פרשת חיי שרה)
חלק ב: רבקה- ממשיכת הגבורה של שרה
0.ראויה ליצחק עוד מלידתה- מפי הגבורה:
ובת מלכים שלא יצאה לשאוב מימים ימימה יצאה לשאוב מים באותה שעה והנערה שלא היתה יודעת מי הוא האיש קבלה עליה להזדוג ליצחק למה שהיתה ראויה ממעי אמה שנ' במאזנים לעלות המה מהבל יחד וענו לבן ובתואל הואיל והדבר יצא מפי הגבורה אין אנו יכולין לעכב שנ' ויען לבן ובתואל ויאמרו וכו' הנה רבקה לפניך קח ולך(פרקי דרבי אליעזר פרק טז)
1.השם של רבקה- רק-ריק (דין)+ בה- שמה של רבקה מעיד על מידת הגבורה:
2.דמות ( אותיות מדות) רבקה - זהה לדמותה של שרה!
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק הָיְתָה כִּדְמוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר זֶה וַדַּאי אַבְרָהָם שֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק - כָּךְ גַּם דְּמוּתָהּ שֶׁל רִבְקָה מַמָּשׁ הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּכֹּל כָּךְ זֶה, אֲבָל בּא רְאֵה, זֶהוּ סוֹד. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה מֵתָה, דְּמוּתָהּ לֹא זָזָה מִן הַבַּיִת, וְלֹא נִרְאֲתָה שָׁם מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה עַד שֶׁבָּאָה רִבְקָה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה רִבְקָה, נִרְאֲתָה דְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ נִרְאֲתָה שָׁם. וְלֹא הָיָה רוֹאֶה, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, וְעַל כֵּן וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. [ס''א מה זה אחרי אמו? אחרי] שֶׁאִמּוֹ נִרְאֲתָה וְהִזְדַּמְּנָה בַּבַּיִת, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.
ראשי התיבות "בין כסה לעשור" הם בכל, רמז ל"ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל" וכדרשת חז"ל "בת היתה לאברהם ו'בכל' שמה" – עשרת ימי התשובה הם ימי בנין המלכות כנ"ל, בתו של אברהם אבינו (והגם ש"בנין המלכות מן הגבורות" דיצחק, ראשית הבנין היתה משעת העקדה שאז נכללו יחד אברהם ויצחק ונתגלו הגבורה שבחסד והחסד שבגבורה, היינו כדברי רש"י ש"בכל" בגימטריא בן, דהיינו יצחק. ועוד, תכלית בנין המלכות הוא להמשיך לה ודרכה לכל העולמות כולם את "חסדי דוד הנאמנים" שעל כן היא מכונה "בת נדיב", "בתו של אברהם אבינו" שמדתו חסד). כל הביטוי "בין כסה לעשור" שוה אברהם-שרה, אבינו ואמנו הראשונים, וראשי וסופי התיבות של "בין כסה לעשור" בגימטריא רבקה
(מאמר "סוד שני השעירים (וחבור שמעון ולוי)" / הרב יצחק גינזבורג)
התשובה היא: מינקת מיוחדת היתה לה, מינקת מחנכת, מינקת מדריכה - וחינוכה הטוב המעולה והמתמיד של אשה זו, הוא שהעמיד לנו את האם הדגולה, את רבקה אמנו, כדברי תרגום יונתן המתרגם כאן '"מינקתה" - '"פדגוותה'. ידעה רבקה מה היתה בשבילה מינקת זו - היא היא שהדריכה אותה ב""אורח חיים למעלה למשכיל' , ודבקה נפשה בנפשה, ולא ויתרה עליה בצאתה מבית אביה בדרכה אל בית בעלה, כי היתה לה דבורה המינקת יותר מאב ואם, היתה זו יולדתה הרוחנית.
אישיות מיוחדת זו עמד טעמה בה, תבונתה ורוממות אישיותה, גם כשהגיעה לזקנה מופלגת. כעבור עשרות שנים, כשהגיעה רבקה לכלל דעת שהגיע זמנו של יעקב לחזור, ועליו לצאת מבית לבן, אחרי עבודה מסורה של עשרים שנה, שיערה אחות לבן - שהכירה יפה יפה את אחיה - שהלה עלול לחפש עלילות-רשע לעשוק את יעקב מכל וכל. על כן החליטה לשלוח את דבורה מלאת התבונה, הנערצת בבית בתואל ולבן, בתקוה שהיא, ברוחב דעתה ובתוקף מעמדה, תדע להתמודד עם מחשבות הרשע של לבן, והיא תצליח להוציא את יעקב בשלום מידי מעבידו ולהציל את רכושו מידי עושקו....
(נר למאור, הרב משה צבי נריה זצ"ל, פרשת חיי שרה, ע"מ 93-94)
סוף דבר: רבקה- דבורה- שרה- חסד שבדין:
רבקה יונקת חלב (חסד) מדבורה תלמידת שרה- מידת הדין ומכאן צומחת דמותה שמייצגת את החסד שבגבורה (ענ"ד)
_________________________________________________________________________
רבקה כאיזון ליצחק:
http://korim-navon.co.il/2019/11/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94-%D7%9B%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%A4%D7%A8%D7%A9/
נידה דין חלה חסד הדלקת הנר- תפארת/רחמים
יסוד יוסף- https://www.tehillim-center.co.il/article/1110
https://www.hidabroot.org/article/179005
יצחק מידת הדין דווקא הוא מגלה רחמים על עם ישראל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה