וירא: עקידת יצחק כתיקון חטא אדם וחווה

1.חוסר המתנה:

א.אדם וחווה חטאו שלא המתינו בסבלנות עד לכניסת שבת כדי לאכול מעץ הדעת:

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

ב.אברהם תיקן בכך שלא התמהמה בקיום ציוויו הכה קשה של  הקב"ה וישן היטב בלילה כך שיכול היה להשכים! :

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים (בראשית כב,ג)

וישכם אברהם בבוקר. מנוחת הנפש של הנשמה הקדושה, של האב הקדוש איתן האזרחי, לא נשבתה. שנתו לא נהיתה עליו, מתוך הידיעה הברורה, הבאה לו בדבר ד', ושום רגש של כהות, של רשול ושל דכאות, לא נתערב בהמית נפשו המטוהרה. שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש עברה, וזמן ההשכמה באה כסדרה, ועז ד' המשוה רגליו כאילות, לרוץ כצבי ולהיות גבור כארי, לעשות רצונו של מקום ב"ה סמכהו, כי השכים בבוקר. וישכם אברהם בבקר. (עולת ראייה,פרשת העקידה)

2. עץ הדעת- עצי העולה- עץ התאנה:

א.אדם וחוה חטאו בתאנה ובה כיסו ערוותם:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)

עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:)... (רש"י'',שם)

ב.אברהם אבינו בקע עץ תאנה בתור עצי עולה ומעשה העקידה הפך לסמל פרסומו לטובה:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)

וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם) 

ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)

והרה"ק מראפשיץ ביאר שכאן עסק אברהם אבינו לתקן חטא עץ הדעת, שאמר הקב"ה אאע"ה מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל. שלכאו' הפסוק סותר את עצמו, אם מכל עץ הגן אכול תאכל, משמע אפי' מעץ הדעת, איך אמר שלא לאכול מעץ הדעת? אלא שגם עץ הדעת היה לו לאכול, אמנם היה לו לברר הטוב מן הרע, רק מעץ הדעת כשהוא מעורב טוב ורע, אותו לא יאכל, רק יפריד הרע קודם ממנו, ואח"כ היה יכול לאכול מעץ הדעת. 

וחטא אדה"ר היה שלא הפריד את הרע ואכל האכילה, ונתערב שם תערובת חלק אחד מני אלף אלפים אלפים כונה להנאתו ולא לעבודתו ית"ש. וזה היה מציאות חטא עץ הדעת....ולכן בקע אברהם עצי עולה, כלומר בקע והפריד הרע מן הטוב...

(שיעורים בסידור התפילה, הרב מנשה ישראל רייזמן, שיעור ס) 

3.הנחש- השטן מעורר את הכל:

א.בגן עדן הנחש הוא מקטרג על הקב"ה ומביא את חווה אל המעשה:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן (בראשית ג,א)

ב.בעקידה - השטן הוא המקטרג על אברהם ואח"כ על הקב"ה והמעורר את הנסיון:

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(בראשית כב,א)

אחר הדברים האלה. יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פט:) אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר, מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד, אמר לו, כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני, לא היה מעכב (רש"י,שם)

בָּא לוֹ סמא"ל אֵצֶל אָבִינוּ אַבְרָהָם אֲמַר לֵיהּ סָבָא סָבָא אוֹבַדְתְּ לִבֶּךָ, בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָׁחֲטוֹ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמֹד, (איוב ד, ב): הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה, אָמַר לוֹ וְיָתֵר עַל דֵּין. אָמַר לוֹ לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ שׁוֹפֵךְ דָּם אַתְּ חַיָּב שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ, אָמַר לוֹ, עַל מְנָת כֵּן. וְכֵיוָן שֶׁלֹא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם בָּא לוֹ אֵצֶל יִצְחָק, אָמַר לוֹ בְּרָא דַּעֲלוּבְתָּא, הוֹלֵךְ הוּא לְשָׁחָטֶךָ, אָמַר לוֹ עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ אִם כֵּן כָּל אוֹתָן הַפָּרְגָזִיּוֹת שֶׁעָשָׂת אִמְּךָ לְיִשְׁמָעֵאל שְׂנָאֵיהּ דְּבֵיתָה יְרוּתָא, וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ. כַּד לָא תֵיעוּל מִילָא תֵיעוּל פַּלְגָא (בראשית רבה נו ד)

4.חוה- פותחת בפועל בחטא- שרה- לא מודעת לכל המעשה ובסופו של דבר מתו בגינו:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית ג,ו)

לספוד לשרה ולבכתה. נסמכה מיתת שרה   לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה,  שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה  נשמתה ממנה ומתה:(רש"י,שם)

שרה זלזלה בבשורת המלאכים על הולדת בנה ומתה בעקבות בשורתו של השטן על מעשה העקידה של כביכול פטירת בנה( או הצלתו ) (ענ"ד)

5.הזמן: העקידה וחטא אדם וחוה - בראש השנה

א.אדם הראשון חטא ונידון - בראש השנה:

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט, פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. (ויקרא רבה,פרשה כט,א)

ב.מעשה העקידה - בראש השנה:

ומה שקורין ביום שני פ' העקידה (כמ"ש לקמן סי' תר"א) פי' הר"ן ז"ל כדי להזכיר ענין עקידת יצחק ואילו שבשביל כך תוקעין בשופר של איל עכ"ד. ועדיפא מינה הו"ל למימר שביום ר"ה נעקד יצחק כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח. 

(כף החיים שולחן ערוך או"ח, תקפ"ד,טז)

6.המקום: הר המוריה ואבן השתיה ממנו הושתת אדם הראשון 

א.העקידה בהר המוריה:

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה, פרק ב,הלכה א) 

ב. אדם הראשון נענש שישוב אל העפר - שבהר הבית:

...כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב(בראשית ג,יט)

7.היציאה והחזרה בשערי גן עדן:

א.בעקבות חטא אדם וחווה הם גורשו מגן עדן ולהט החרב המתהפכת מנעם מלשוב:

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:(בראשית ג,כד)

ויגרש את האדם גורש ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח שנאמ' ויקח אלהים את האדם מאי זה מקום לקחו ממקום בית המקדש שנאמר לעבוד את האדמה אשר לוּקח משם. (פרקי דרבי אליעזר, פרק כ)

רמזים לקודש הקדשים שבמקדש  שמקומו מעל אבן השתייה ובמקום העקידה:

עץ החיים- התורה הכתובה על הלוחות  שבארון הברית שבקודש הקודשים:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי ג,יח)

הכרובים- מידת החסד ומידת הדין- ובה' הידיעה כי הם הכרובים שעתידים להיות בבית המקדש:

ומדוע הם "שני" כרובים? ע"פ מינוחי סודות התורה, הם מדת רחמים ומדת הדין (זכר ונקבה). אם יזכה האדם, נהפך הכל לרחמים. " אוי להם לרשעים שהופכים מדת רחמים למדת הדין וכו'. אשריהם הצדיקים שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים" (בראשית רבה לג, ג). בזה מוסבר כיצד עת שהרומים נכנסו להיכל, מצאו את הכרובים מעורים זה בזה (יומא נד ע"ב). כלומר הכרובים היו דבוקים במדה אחת, מדת הדין שנתכה על ישראל בחורבן המקדש. מה שאין כן בעת הרגלים, היו הכהנים מגביהים לפרוכת והראו לישראל את הכרובים שהם דבוקים זה בזה וידעו חביבותם בעיני ה', שהכל נהפך לרחמים (יומא נד ע"א. ובמיוחד זה כך לפי פירוש רש"י שם ד"ה הכרובים, שהזכר, בעל החסד, היה שליט). ובמקדש שני מדובר על הכרובים שהיו מצויירים על כתלי מקדש של שלמה (שם). בזה מוסבר מדוע בפרשת בראשית כתובה מלת "הכרובים" (ג, כד) עם אות ה' הידיעה, כי הם אותם הכרובים עליהם מדובר בהקמת משכן משה (פרשת תרומה). עכשיו שנטרדו אדם ואשתו מגן עדן, ידעו כי כרובים לפניהם. וכמו תינוק ותינוקות (פני הכרובים) מתבגרים ומתפתחים, ידעו אדם ואשתו שהם הם הגורמים שינוי ופנייה של הכרובים, או למדת הדין או למדת הרחמים

(מאמר "לשמור את דרך עץ החיים", הרב משה צוריאל)

לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת- הבחירה בין טוב לרע- ואולי זוהי המאכלת שבידי אברהם:

אמנם כעת כאשר גורש מגן עדן, נתחדש באדם בחירה הפוכה וכו' הבחירה ברע נתהוה בו כטבע ראשון, ויש לכוחות הרעים שבו ממשלה חזקה. והבחירה בדרך הטוב קשה עליו מאד וצריך התגברות גדולה והתאמצות ללכת בדרך מישרים ע"פ התורה. ולסיבה זו אין שלום בנפשו, וכל ימי חייו הוא במלחמה פנימית וכו'. אבל הנפש המשכלת גם היא אוזרת חיל להכניע את מורדיה הפנימיים וכו'. והנה החרב הניתן בידי אדם להלחם בה מלחמת ה', חרב מתהפכת היא מטוב לרע ומרע לטוב לפי הבחירה הנתונה לו" עכ"ל. הרב מביא ראיה כי "חרב" הוא כינוי לתורה ממה שאמרו בשבת (סג.) "חגור חרבך על ירך". וכן הוא הנמשל של חרבו של יעקב אבינו ("אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", בראשית רבה צז) (הכתב והקבלה,שם)

ב.בעקבות העקידה נפתחים בפני יצחק שערי גן עדן שנמצאים בהר הבית והוא שוהה שם 3 שנים:

ויצא יצחק - מהיכן יצא? מגן עדן, שהיה שם משעת העקידה עד עכשיו שלש שנים (חזקוני,שם)

8.איכה- הנני:אדם הראשון נשאל איכה ושאלה זו מהדהדת עד אברהם אבינו שעונה לה' - הנני

א.ה' שואל איכה ולא מקבל תשובה הולמת( את קולך שמעתי ...):

וַיִּקְרָא יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה (בראשית ג,ט)

.... בתשובת אדם אל האלהים על מה אמר לו 'איכה', שהשיבו: "את קולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחבא" (ג, י). וזה, כי למה לא השיבו:

(אברבנאל על בראשית - פרק ב פסוק ד- ג, כד )

ב.אברהם אחרי 200 שנה עונה את התשובה הנכונה- הנני מסור לעשות  הנדרש :

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(שם כב,א)

הנני. כי היא היתה התשובה ההגונה למאמר איכה....

(אברבנאל על בראשית - פרק ב פסוק ד- ג, כד )

9.מוטיב הראייה: אדם וחוה חטאו בראייה- אברהם מתקן בראייה

א.תחילת החטא ותוצאותו - קשורים בראיית העין:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם ... וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם ... (בראשית ג,ו-ז)

ב.אברהם רואה מה ששני נעריו 'אינם רואים' ורואה מרחוק ולא רק כאשר מגיעים ממש אליו כי רצה לקיים ציווי ה':

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק (בראשית כב,ד)

וירא את המקום. ראה ענן קשור על ההר:(רש"י,שם)

כתוב בספר 'עשרה למאה' להג"מ רבי צבי הירש ]אביו של הרבי רבי בונים, הדרשן מברלין ווידיסלוב, קרא לספרו עשרה למאה, לומר שיש תחת ידו מאה דרושים וכתב רק עשרה מהם[ בדרוש החמישי המיוסד על עקדת יצחק, מה ראה הכתוב להוסיף לנו למעלת העקדה שראה אאע"ה את המקום מרחוק. והלא כל פרט ופרט בא להחשיב ולרומם את מעשה העקדה, מה ענין יש בזה שראה את המקום מרחוק?

וביאר שאם לא היה לו לאאע"ה חשק לעקוד את בנו, לא היה רואה את המקום מרחוק. בפרט יהודי בן מאה ושלושים ושבע שנה שאין ראייתו צחה כאיש צעיר. וכלשון הפסוק 'כבדו מזוקן'. אלא שהיה מחפש את המקום בכל נימי נפשו, עד כדי כך שהיה רואה את המקום מרחוק. הוא הולך והולך כמה ימים ומחפש היכן יראה לו הקב"ה את המקום, מסתמא היה עוסק בתוה"ק עם בנו יצחק בינתיים, אך יחד עם זאת היה מחפש ומחפש בעיניו בכל צד ופינה, היכן הוא המקום, ואילו לא היה לו רצון וחשק בנפשו לעקוד את בנו, היה הולך והולך עד שיפגע במקום, אך כיון שבערה נפשו לעשות רצון קונו היה תר ומחפש בכל שעה, עד כדי כך שבזקנותו ראה את המקום מרחוק. 

(שיעורים בסידור התפילה, הרב מנשה ישראל רייזמן, שיעור ס) 

ג.עיני אברהם "נפקחו" לראות את השה כי עד אז הוא "לא ראה בעיניים" והיה מכוון מטרה אחת בלבד- לעשות את דבר ה':

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז- והנה איל גימטריה סומא.רמז למה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, נג,יד) הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עינהם.שגם פה האיל היה מוכן שם ולא ראהו אברהם עד עכשיו.וזהו שאמר וישא אברהם את עינו וירא וגו'.ולכן כתיב נאחז החי"ת בפתח לשון עבר ולא קמץ.שכבר היה נאחז לפני כן (בית נאמן/הרב מאזוז, שם)

ד.בעקבות העקידה המקום נקרא על שם הראייה- ירושלים:

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-הֹ-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְ-הֹ-וָ-ה יֵרָאֶה (בראשית כב,יד)

10.הכל או כלום- אברהם תיקן את עומק חטאו של אדם בכך שהיה מוכן לוותר על כל עמלו ( בנו, תדמיתו וכל המ שנלחם כנגדו כל השנים) בשביל לקיים ציווי ה':

א.לאדם הראשון- הכל הותר לו פרט לעץ אחד:

ויְצַו יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:  וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:(בראשית ב, טז-יז)

ב.לאברהם- נצווה לוותר על כל מה שהובטח לו :

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (בראשית כב,ב)