ויחי: סוד הברכה השלמה ליוסף ובניו

פתיחה: כיצד לא חשש יעקב לברך את אפרים לפני מנשה מבלי לעורר קנאה  ?

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר (בראשית מח,יד)

הקדמה:יוסף ויעקב- בסופו של דבר יוסף הוא דמות דיוקנו של אביו- פיזית ופנימית:

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, 
אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, 

מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. 
מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. 
מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. 
מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. 
מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. 
מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. 
מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. 
מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. 
זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. 
זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. 
זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. 
זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. 
זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. 
זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. 
זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. 
זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם.
 זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. 
זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. 
זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. 
זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. 
זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. 
זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. 
זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. 
זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו. 

(בראשית רבה,פד,ו)

חלק א: יוסף ודמויות עתידיות

1.בין יוסף (שהכניס אותנו למצרים) למשה רבנו(שהוציא אותנו ממצרים) :

א. שניהם מכונים בשם נער,ילד,בן,עבד,איש (ע"פ הספר שערי נסים, פרשת וישב):

א1.נער:
יוסף:
...וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו...(בראשית לז,ב)
משה:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)

א2.ילד
יוסף:
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא (בראשית לז,ל)
משה:

וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)

א3.בן
יוסף:
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז,ג)
משה:
 וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים (שמות ב,ב)

א4.עבד:
יוסף:

וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר (בראשית מא,יב)

משה:
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה (דברים לד,ה)

א5.איש:
יוסף
וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי (בראשית לט,ב)

משה:
גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם (שמות יא,ג)

ב.משה התעכב על עצמות יוסף כדי לקחת אתו לא"י את סוד שמירתו של יוסף בגלות למען הגלויות הבאות : (ענ"ד)

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א,ח)

דָּבָר אַחֵר, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, אָמַר לוֹ סוֹף כָּל הַצֹּאן לָצֵאת וְאַתָּה יוֹצֵא בָּאַחֲרוֹנָה? וְלֹא שֶׁנִּתְעַצֵּל משֶׁה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה וּמשֶׁה עָסוּק בְּמִצְוַת יוֹסֵף, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ.

(שיר השירים רבא,א,ד)

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.(ויקרא רבא,לב,ה)

ג.יוסף כמו משה הוא התגלמות של כל עם ישראל :

ויקח משה כו' עצמות יוסף כו'. כי בחי' יוסף הצדיק הוא התקשרות כל המדות. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל השבע השביע הם השבעה שבועות תספר כו'. והנה כמו שהיו במצרים בכל שערי טומאה. כך זכו אח"כ לברר כל המדות להשי"ת. וע"י שזכו אח"כ לכל אלה השערים בזה תקנו כל מה שהיו מקודם בשערים הנ"ל. והוא ענין תשובה שמהפכין העונות לזכיות שהרי ע"י החטא בא אח"כ לתשובה. לכן ע"י שנכנסו אח"כ בשערי הקדושה תקנו ימי הגלות. [ואם כי לכאורה קשה כיון דכתיב וחמשים עלו מיד בשעת היציאה א"כ מה הי' חסר עוד. אבל האמת מבואר בספרי קודש כי בעת היציאה נתגלה להם שורש כל השערים לשעה כדי להיות נגאל ואח"כ הוצרכו בנ"י לתקן מעצמם להגיע בעבודתם לכל אלה השערים] וז"ש דבר אל בני ישראל וישובו כו' שזה ענין תשובה כנ"ל:

(שפת אמת - ויקרא - לפסח - שנת [תרל"ז] )

2.בין יוסף לאסתר המלכה: יוסף מכין את הקרקע למשה, אסתר מכינה את הקרקע למשיח 

יוסף	אסתר
בר' לט:י: וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא-שָׁמַע   אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ.	ג:ד: וַיְהִי כִּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם.
מא׃מב: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף.	ח:ב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי.
מא: מב: וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.	ו:ט: וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
מא:מג: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ	ו:ט: וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר.
מא:מג: וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.	ו:ט: וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶֹה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
לט:ו: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.	ב:ז: וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה.
לט:ד: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו.	ה:ב: וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר... נָשְֹאָה חֵן בְּעֵינָיו
מא:לד: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ.	ב:ג: וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ.
מא:לה: וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ.	ב:ג: וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים אֶל-יַד הֵגֶא... שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
מא:לז: וַיִּיטַב הַדָּבָר בִּעֵינֵי פַרְעֹה.	ב:ד: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ.
נ:ג: כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים.	ב:יב: כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן.
מג:ד: וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכֹלְתִּי.	ז:טז: וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי.
מד:לד: כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.	ח:ו: כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי.

(מאמר "יוסף ואסתר במגילת אסתר, גב' יונה בר מעוז, עלון בר אילן תשס"א)

חלק ב: ברכת יוסף וברכת הבנים- אפרים ומנשה

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי...

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר:  וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:  הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: 

וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:  וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם:  וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה: (בראשית מח,ה-כ)

0.יעקב גזר את החלפת הברכה- והקב"ה קיים:

לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה, אמר להם הקב"ה בני אין אתם רשאין לומר כך אלא כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימין שנא' (דברים י) ועשית על פי התורה אשר יורוך, למה שאף על דבריהם אני מסכים שנאמר (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך, תדע לך שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים מה כתיב שם (בראשית מח) וישם את אפרים לפני מנשה, עשה הקטן קודם לגדול, וקיים הקב"ה גזרתו, אימתי בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה שנא' ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואח"כ מנשה מנין ממה שקראו בעניין ביום השמיני נשיא לבני מנשה

(מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן כט)

1.ברכת יוסף וברכת הבנים:

א.ברכת הבנים היא היא ברכת יוסף:

ויברך את יוסף ויאמר - פתח בברכת יוסף ולא ברך כי אם הנערים.וע"ד הפשט מכאן יש ללמוד כי ברכת הנערים היא היא ברכת יוסף, ומעלת הנערים הכל מעלת יוסף:(רבנו בחיי,שם)

ב.ברכת אפרים  מתקיימת בצורה דומיננטית- כשחוזרים סוף סוף מגלות מצרים ויהושע הוא המנהיג שמעמיד חמה((שזה בעצם חלום יוסף על השמש והירח שמשתחווים לו):

ואולם אחיו וגו', זה יהושע העומד מאפרים, שנאמר למטה אפרים הושע וגו', שהוא מעמיד את החמה וכל אומות העולם מסתכלין ורואין, לפיכך וזרעו יהיה מלא הגוים. אמר הקב"ה ראה טובות שעשיתי לאפרים קחם על זרועותיו, בשעה שאמר קחם נא אלי אני תרתי וגליתי זה מיסטרין (סוד) ליעקב על אפרים על ירבעם, אף על פי כן ולא ידעו כי רפאתים הבן יקיר לי אפרים. דבר אחר הבן יקיר לי כל ישראל נקראו על שמו של אפרים, שנאמר (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא, וכן בהרבה מקומות אמר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים, ביוקר הן עומדין לפני. (אגדת בראשית פרק ה)

ג.אפרים- גדולה בתורה, מנשה- עשייה ציבורית:

אפרים ומנשה היה כל אחד גדולתו משונה מחברו; אפרים היה גדול בתורה ודבק לא‑להיו, ומנשה בהליכות עולם ועוסק בצרכי ציבור(העמק דבר,שם)

ד.אפרים ומנשה- סור מרע ועשה טוב:

...ואצל יוסף היה חביב מנשה שהיה על שם כי נשני וגו', בחינת סור מרע, שזה היה עיקר עבודתו ועמלו לעקור שורש הרע שיהיה מרכבה למדת צדיק יסוד עולם. ואחר כך אפרים על שם כי הפרני וגו', שזכה לאור הראשון הנגנז מצד השי"ת, ועל כן הקדים יוסף מנשה לאפרים, וכן נולד מנשה קודם, שכן הסדר מצד האדם, סור מרע ואחר כך ועשה טוב... ורק יעקב אבינו ע"ה הקדים אפרים למנשה, שאמר שהעיקר הדברי תורה והקדושה שזוכה האור מצד השי"ת, וזה זוכה מי שלבו מזוכך והוא צדיק, אבל מכל מקום הסדר מצד האדם ודאי סור מרע ואחר כך טוב... (פרי צדיק ר"ח אדר ראשון יב)

מנשה נקרא על שם נס הצלתו של יוסף, שעלה מבור תחתיות להיות מושל בכל ארץ מצרים ונשכחה צרתו, על כן מנשה מסמל באישיותו בחינת "סור מרע". ואפרים נקרא על שם הישועה המתמדת שהייתה לו, שהלך וגדל, פרה ורבה, במצרים. על כן אפרים מסמל באישיותו בחינת "עשה טוב".

המידה הזאת של "סור מרע" בכוחה לשמר את הקיים, לעומתה "עשה טוב" - ענינה להוסיף טוב על מה שקיים. והנה כחו של מנשה הוא בעיקר להיות "סור מרע", היינו שלא לקלקל את מה שקבל מאביו, ולהיות ממשיך דרכו. חז"ל מגלים לנו "מנשה היה יוצא ונזקק עם אביו לעסקיו" (פס"ר ג', צג), אנו מוצאים שהיה דבק בדרכי אביו. "כי המליץ בינותם - זה מנשה" (בר"ר צא, ח), היינו שמנשה היה התורגמן של אביו, מפרש דבריו, ומוציאם לפועל. נאמר בתורה "ויאסור אותו לעיניהם"- ופרשו חז"ל שזה היה מנשה " עמד מנשה והכהו מכה אחת, והכניסו לבית האסורים ונתן עליו כבלים" (שם צא, ו), לדעת חז"ל התאים הדבר למנשה לנהוג בשררה ולהוציא לפועל את פקודת אביו.

לעומתו, עיקר כחו של אפרים היה ב"עשה טוב", והיות פורה בחשיבתו ולסלול לעצמו דרכים חדשות שלא ראה אצל אביו, ואנו מוצאים שעזב את אביו והלך ללמוד תורה אצל סבו יעקב "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה - אפרים אמר לו, שהיה יעקב עוסק בתורה עמו" (תנחומא ויחי ו). שלא כמנשה שנזקק עם אביו לעסקיו "אפרים היה ממעיט את עצמו" (פס"ר ג, צג).

והדבר רמוז בשמו אפרים- לשון "פריה ורביה" שמשמעה תוספת חידוש גשמית ורוחנית. אם נתבונן נראה שהחידוש הזה בהנהגתו של אפרים, נמצא אף הוא בשורשו של אביו יוסף, שבתחילת דרכו היה בן זקונים לאביו ותרגומו "בר חכים" ואמרו חז"ל "כל מה שלמד משם ועבר מסר לו" (רש"י בראשית לז, ד). נמצא שדרכו עלתה במחשבה תחילה אצל אביו, ורק אח"כ למעשה נתגלה יוסף בכח העשיה והמנהיגות שבו. נמצא שהחידוש של אפרים הוא בתעלומות נשמת אביו.

(מאמר כאפרים ומנשה / הרב דוד דב לבנון)

ה.בך יברך ישראל- הברכה המושלמת היא אדם שיש בו בחינת אפרים ובחינת מנשה:

בך יברך ישראל, י"ל כי ביוסף היה תורה וגדולה במקום אחד, והיה מוקדם במעלה ובזמן התורה קודם לגדולה, אך בבניו כבר נתחלקה כי הגדולה והשררה היה במנשה ושמו מורה כי נשני את כל עמלי היינו צרותיו ונתגדל ונתעלה, ואפרים היה גדול בתורה והיינו הפרני בארץ עניי כי פרי צדיק תורתו וצדקתו, אמנם משנתחלקה בעו"ה תורה וגדולה ולא נמצא במקום א' קדמה גדולה לתורה, כמ"ש בבאורי מהרי"א שלעולם שולחן קודם למנורה וזבולון קודם ליששכר, וע"כ אמר יעקב ליוסף בך ולא בבניך יברך ישראל לאמור אדם לבנו ישימך אלקים כאפרים וכמנשה כמו ביוסף שהוא עצמו היה האפרים והוא עצמו היה המנשה ולא יתחלקו התורה והגדולה לשנים, וע"י שיהיו במקום א' וישם אפרים לפני מנשה התורה קדמה לגדולה. [תקפ"ו]:

(חתם סופר על בראשית פרק מח פסוק כ )

2. החכמה בברכת יעקב לאפרים ומנשה:

א.התאמת הברכה למתברך:

אין ראוי לברך אדם אלא מעין ברכותיו שברכו ה' עד כה, לעשיר בעשרו ולחכם בחכמתו... ואם כן אין ראוי לברך למי שאינו עוסק בתורה שיהיה כאפרים וכן למי שאינו עוסק בהויות העולם שיהיה כמנשה, אבל בשעת המילה דלא נודע עדיין את הדרך אשר הילד ילך בה, אז יברך ישראל "ישִׂמך א-להים כאפרים" אם יהא עוסק בתורה יצליח כמוהו "וכמנשה" אם יהיה עסוק בהויות העולם יהיה כמנשה. 

(הרחב דבר ,שם)

ב.דיוק בדברי הברכה שיהיו רק לטובה:

וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (בראשית מח,טז)

לדגים יש מעלה שהם פרים ורבים אך גם חיסרון יש בהם שכל הגדול מחבירו בולע את חבירו.

ועל כן,ברכם שידגו לרוב- שרק מעלה זו של רוב תהיה בהם ולא החיסרון 

(צורבא כיס בראשית הרב מרדכי גרינברג, פרשת ויחי יום שלישי)

3.יעקב פעל בחכמה כדי לא להטיל קנאה בין אפרים למנשה:

א.חששו המוצדק של יוסף- לא לעורר שוב את הקנאה בין האחים כפי שהיה לכל אורך בראשית ובמיוחד עם אחיו שלו:

כי רצה יוסף להזכיר לאביו ענין אשר שם קנאה בינו לבין אחיו בל ישוב שנית לעשות גם עתה. והנה זכירה זו תהיה כעשן לעיני אחיו ואביו שמזכיר אשמתם, על כן הקדים ואמר אל יאשם יוסף בזה כי הנה כבר סבל, כי מאז ראה כי ישית וכו' היה רע בעיניו ושתק, וגם אחרי כן ויתמוך וכו' ולא שוה לו. אז לא יכול לסבול עוד. אז ויאמר לאביו לא כן אבי קרה לך כמדובר:

והשיב לו ידעתי בני מה שאירע לך במה שאתה בני, וגם ידעתי כי זה הבכור, אך אחיו הקטן יגדל ממנו כלומר מעצמו משלמותו, כנודע מדברי רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ב ג) שהיה ראש ישיבה של יעקב. ועל כן להיות כשרותו ניכר אין קנאה. וגם זרעו יהיה מלא הגוים שיצא ממנו יהושע שמעמיד שמש בגבעון, במו שאמרו ז"ל (עבודה זרה כה א) שהוא אומרו מלא הגוים שיצא שמעו בכל הארץ. ומעתה זכותו עומדת לו להגדילו

(פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על בראשית - פרק מח פסוק יז-כ )

ב.ברכה נפרדת - למנוע שוב קנאה:

ויברכם - כל אחד בעצמו, ושלא יקנא מנשה באפרים. (אברבנאל, בראשית מח כ)

ג.יעקב שיכל ידיו כי זו האמת אבל גם עשה בחכמה כך שאפרים ומנשה לא יבחינו במעשהו:

בפרשתינו פרק מח פסוק יד כתוב: וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שיכל את ידיו כי מנשה הבכור. ובביאור הפסוק שיכל את ידיו, נחלקו הרבינו חננאל עם הרבינו בחיי כיצד שיכל ידיו, הר"ח כ' שיעקב החליף את ידיו ושם אחד על השני כשאת ימינו העביר 

לאפרים שעמד לשמאלו ואת שמאלו על ראש מנשה שעמד לימינו, ואילו דעת הרבינו בחיי שהחליף את הנערים ולא את ידיו. 

והאור החיים הק' כ' לדקדק על מה שכתוב שיכל את ידיו כי מנשה הבכור, ומילת "כי" תמוהה כי לכאורה הבכור זוהי סיבה שלא ישכל ידיו, ותירץ, שמשום היותו  בכור ידע יעקב שעיניו כבדו מזוקן את מקומו של מנשה. עיי"ש. 

והנראה בזה, כי הנה רש"י ביאר על המילה "שיכל" את ביאור התרגום שהוא מל' שכל וחכמה שאעפ"י שידע שמנשה הבכור מ"מ עשה מדעת והחליף. וי"ל,  דהרי הגמ' במס' שבת י: אומרת, לעולם אל ישנה אדם בניו בין אדם שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. 

הרי שאין ראוי לעשות מעשים שיגרמו קנאה בין אחים, וא"כ כיצד שיכל את  ידיו דבר שיכול לגרום לקנאה בין מנשה לאפרים, ועל כך התשובה, דיעקב עשה בחכמה ושיכל את ידיו כשיטת הר"ח ולא החליף את נערים ממש, וכדמוכח  בפשטות הפסוקים לקמן פסוק יז ויח וכך מבאר בתרגום יונתן, כך שמנשה נשאר 

בימין ואפרים בשמאל כמקום הראוי לבכור, וזהו שיכל את ידיו, ולא החליף את הבנים, כי מנשה הבכור, ולא רצה להורידו ממקומו כדי שלא יגרום לו קנאה, ורק את ידיו החליף. 

ויש להוסיף, דהא יעקב אמר בפסוק ה, אפרים ומנשה כראובן וכשמעון יהיו לי, והקדים כבר שם אפרים למנשה אך לא מצינו שם שיוסף מחה בו כמו שמצאנו כאן בפסוק יז, אלא לפי דברינו מובן, דמה שאמר לו בינו לבין עצמו ואין בו חשש קנאה בין האחים, אך כאן שעשה זאת לאפרים ומנשה עצמם ואין כמו 

יוסף שידע כמה סבל עבר בעצמו בשל קנאת האחים וחשש לזה יותר מכל על כן וירע בעיניו. אך יעקב כדי להחיל את ברכתו היה צריך לעשות בדרך האמת רק שעשה זאת בשכל והבנה כדי שלא יתקנאו זה בזה. 

(מאמר "בעניין ברכת הבנים" /ויחי תשע"ט רבי יצחק מאיר הגר שליט"א)

4.יוסף מוליד את הבנים שלראשונה לא מתעמתים בתור אחים- אפרים ומנשה

כל ספר בראשית מלֻווה במלחמות אחים: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשָׂו, יוסף ואחיו. כל זמן שיש מלחמות אחים לא ניתן לכונן אומה. עם ישראל מתחיל להיווצר רק אחרי סיום המלחמות בין האחים. רק כאשר יש שלום אמיתי בין יוסף לאחיו, מסתיים ספר בראשית ויכול להתחיל ספר שמות, שבו עם ישראל קורם עור וגידים. קודם לכן אין עַם, שכן רק כאשר יש אחווה בתוך המשפחה, ניתן ליצור עם. אפרים ומנשה הם האחים הראשונים במקרא שאינם רבים, ושוררים ביניהם אחווה ושלום. גם כאשר יעקב אבינו שֹיכל את ידיו ונתן העדפה לאפרים על מנשה, אין קנאה ביניהם, והאחים נשארים מאוחדים. לכן ברכת האבות מזכירה את אפרים ומנשה דווקא. האב והאם המברכים מצפים, מקווים ומתפללים שתשרור תמיד אחווה בין ילדיהם, ולכן הם מברכים אותם בברכה זו. אחד הדברים הגרועים העלולים לקרות להורים הוא לראות מלחמה וקנאה בין בניהם ובנותיהם. בקלות רבה יכול הבן לסבור או לחוש שאחיו קיבל יותר ממנו, והדרך לקנאה קצרה היא. האזכור של אפרים ומנשה מבקש למנוע זאת. 

(פרופ' עלי מרצבך , המחלקה למתמטיקה, דף שבועי של בר אילן פרשת ויחי תשע"א)

חלק ג: יוסף סוגר מעגלים

1.יוסף דרך התבוננות פנימה אל עצמו (גם כפשוטו וגם לעומקו של עניין) - נגלה לו אביו(השתקפותו שלו עצמו) והבין מה הנכון מצידו לעשות מול הנסיון הגדול:

דמות דיוקנו של אביו שנגלה- היא השתקפותו שלו במראה :

 בביתו של יעקב אבינו בכנען לא היו מראות, ובוודאי גברים לא ראו את פניהם. לפיכך יוסף הצדיק מעולם לא ראה את דמותו. ועוד אמרו חכמים על הפסוק בן זקונים הוא לו שדמות דיוקנו של יוסף הייתה כדמות דיוקן אביו. אלא שהוא היה בלא חתימת זקן. ומשעברו שנים במצרים נתמלא זקנו ודמה לאביו בכול.

ולאותה מרשעת, אשת פוטיפר, בוודאי היו בחדרה כמה וכמה מראות להתייפות בהן. וכשמשכה היא את יוסף אחריה וכמעט ונכשל, נכנס לחדרה, ומולו הייתה מראה. וראה ממולו דמות דיוקן. הוא, שמעולם לא ראה את דמות עצמו, ראה דמות דיוקן ונבהל. אבא, מה אבא עושה כאן, אמר לעצמו, ופירש מן העבירה. והאמת, שאת דמות עצמו ראה ולא ידע.
(מאמר "דמות דיוקנו של אביו" , הרב חיים סבתו)

2.יוסף כמתקן את יחסי הקנאה בין אחים בספר בראשית - אע"פ ששנאו אותו!

לכל אורכו של ספר בראשית אנו מוצאים מאבקים בין אחים. סוגיית האחווה הינה סוגיה כבדת משקל, אין זה דבר פשוט להיות אחים. מהרגע הראשון שבו הופיעו אחים בעולם היו קשיים. הראשונים היו קין והבל, ומשם זה המשיך לכל אורך ההיסטוריה. הקשיים בולטים במיוחד בתקופת האבות, ואכן ניתן לראות כי הושקע מאמץ רב בניסיון לפתור את בעיית האחווה. אברהם נפרד מלוט, ברכות יצחק אבינו לבניו. אך יותר מכל המאבק בין האחים מגיע לשיא החריפות במאבק בין יוסף לאחיו, כי שהתורה מספרת (בראשית לז, ד):

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום".

שנאת האחים ליוסף הגיע לרמה כזאת שהם אינם מעונינים בשלום עם יוסף. לכאורה זהו מצב קשה ביותר, אך למעשה יש כאן התקדמות לכיוון פתרון הבעיה. התחרות והמריבות בין האחים הם דבר טבעי, והעובדה שהאחים לא רצו ולא יכלו לדבר עם יוסף, היא תחילת הפתרון. הבעיה הוגדרה היטב, כעת יש לפתור אותה. מתוך גנותם של האחים ניתן ללמוד את שבחם. האחים לא טייחו את הבעיה, הם לא התנהגו כ"אחד בפה ואחד בלב". לא ניתן לפתור את הבעיה לפני שמציגים אותה כפי שהיא באמת. ולכן יוסף ואחיו הם גם הראשונים שהצליחו להתגבר על בעיית האחווה ולפתור אותה.

יוסף הצדיק, הדמות שאמורה לפתור את בעיית האחווה, נבחר מכיון שאצלו בעיית האחווה פתורה מטבע לידתו. התורה מספרת מדוע ניתן שם זה ליוסף (בראשית ל, כב – כד):

"ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר"

לכאורה, על פי פשט הפסוקים היה יוסף צריך להיקרא אסף, שכן רחל אימנו הייתה שמחה על פתרון בעיותיה. אך זוהי עמדה אגואיסטית, ולכן קראה את שם בנה הבכור יוסף. יוסף הוא הבכור הראשון שנולד על מנת שיוולדו לו עוד אחים מאביו ומאמו. יוסף הוא הבכור הראשון שאין לו את בעיות הבכורה. זוהי הסיבה מדוע יוסף הוא היחיד שיכול להתמודד עם הטענות של בכורו של יעקב אבינו – עשו, הטוען שאחיו הקטן עשקו..

(הרב אורי שרקי שליט"א, מאמר "וישב - יוסף הצדיק")

סיכום: בראשית, ב' ראשית, ב ברכה, ברכת הראשית:

בראשית- ברכת הראשית האולטימטיבית היא הברכה  שיעקב מברך את שני בני יוסף בברכה שיבורכו בה כל הנערים מעתה והלאה,

ולאחר מכן מברך את ראשית עם ישראל- השבטים- איש כברכתו- לפי מה שמתאים לו (ענ"ד)

10 הכללים לברכה השלמה:

1.כדי שתחול הברכה אסור שתהיה קנאה בין המתברכים 

2."אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"(תענית ח, ע"א)  - הברכה האמיתית צריכה להיות סמויה מן העין- כמו הדגים 

3.המציאות בעולם הזה היא דואלית ולכן כל ברכה תחול תמיד על 2 כוחות(ולכן האות ב) שעליהם לפעול ביחד- אפרים ומנשה, יששכר וזבולון, יוסף ויהודה, וכן הלאה

4.כשרוצים שמשהו יצליח יש לברך אותו מנקודת הראשית, מהשורש

5.איש כברכתו- יש לברך כל חד דרך הכוחות שחנן אותו ה' ואז גם זה יעשה פירות

6.הידיים- הם הצינור לכך שהברכה תחול למעשה לכן יעקב מניח ידיו וכך גם הכהנים מברכים עם הידיים

7."וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק"- הברכה תמיד צריכה לחבר את הדור הקודם עם דור ההמשך בבחינת "דע מאין באת" 

8. תמיד יש להתחיל בברכה הרוחנית ורק אח"כ בקומה הגשמית- כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה

9.ברכת האב היא שיתברכו הבנים וימשיכו דרכו 

10.ב-ר-כ אותיות הכפל (ע"פ הגר"א על השם בכ"ר) ועניינה של הברכה להכפיל ולהפרות ולהרבות את פעולו של האדם בעולם לכן המצווה הראשונה היא "פרו ורבו" מכוונת כנגד האות ב הפותחת של התורה

(ענ"ד)

אחרית דבר: סודו של יעקב כמברך

...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,בראשית,מט,א) 

בראשית- ב' מתחרים על הראשית, על ההובלה של העולם וההסטוריה  לכל אורך הספר יש מאבק בין 2 גישות- קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו- בכל המקרים הללו אחד נבחר ואחד נדחה- החל מיעקב כל בניו כשרים וגם כאשר אחד מועדף האחרים לא נדחים ולכן הוא המברך החותם את ספר בראשית ובחירתו באפרים למשל על פני מנשה מקבלת את אישור הקב"ה (ענ"ד)

__________________________________________________________________

...ויעקב אבינו ע"ה שהקדים אפרים למנשה, שהמכוון שהעיקר היה אצלו הקדושה ששולח השי"ת מצדו באתערותא דלעילא, שעל זה מורה בחינת אפרים, ובמה נחשב נגדו מה שאדם קונה מיגיעו להנצל מרע ולהגביר על היצר הרע, שעל זה מורה בחינת מנשה, וכיון שהכיר שהכל מהשי"ת, לכן הקדים אפרים למנשה... (פרי צדיק ויחי טו)

http://www.aspaklaria.info/

מנשה