פתיחה: מיוחדות דמותו של יוסף
1.מהי הזכות של יוסף שאביו נגלה לו בחלון ובכך ניצל מחטא שהיה מוציאו מעם ישראל מה שלא זכו יהודה או ראובן בנפילות שלהם ? ואם נגלה לו אביו - אז איך לא ידע יעקב שיוסף במצרים?
תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה (בראשית לט, יב) ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו(סוטה, ל"ו, ע"ב)2.אושפזין- מה עושה יוסף אצל האבות, משה אהרון ודוד?
אושפיזין-נשמות שבעה אבות הבאים להתארח בסוכה בימי חג הסוכות. (אושפיז - אורח)
אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.(אתר דעת ערך אושפיזין)
3.מדוע יוסף נמצא כרוך עם האבות- בארבעת המינים?
דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. (ויקרא רבא,ל,יא)
אושפיזין-נשמות שבעה אבות הבאים להתארח בסוכה בימי חג הסוכות. (אושפיז - אורח)
אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.(אתר דעת ערך אושפיזין)
3.מדוע יוסף נמצא כרוך עם האבות- בארבעת המינים?
דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. (ויקרא רבא,ל,יא)
4.מדוע יצחק היחידי שיודע שיוסף חי?
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (בראשית לז,לה)
ויבך אתו אביו. יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חי (רש"י,שם)
דקשה לרש"י דלא היה לו לכתוב אלא ויבך אותו כמו שכתוב לעיל כל בניו וכל בנותיו לנחמו, ועוד קשה למה נאמר ויבך ולא נאמר ויתאבל כמ"ש לעיל ויתאבל על בנו, ועל זה פירש זה יצחק, וגבי יצחק לא יתכן לכתוב ויתאבל דהוא לא היה מתאבל דיודע היה שיוסף חי. ואין להקשות מנא ידע זה, ושמא י"ל שהקב"ה גילה לו שלא יצער את עצמו לפי שלא החרימו רק שלא לגלות ליעקב:
(שפתי חכמים ,שם)
ויבך אתו אביו. יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חי (רש"י,שם)
דקשה לרש"י דלא היה לו לכתוב אלא ויבך אותו כמו שכתוב לעיל כל בניו וכל בנותיו לנחמו, ועוד קשה למה נאמר ויבך ולא נאמר ויתאבל כמ"ש לעיל ויתאבל על בנו, ועל זה פירש זה יצחק, וגבי יצחק לא יתכן לכתוב ויתאבל דהוא לא היה מתאבל דיודע היה שיוסף חי. ואין להקשות מנא ידע זה, ושמא י"ל שהקב"ה גילה לו שלא יצער את עצמו לפי שלא החרימו רק שלא לגלות ליעקב:
(שפתי חכמים ,שם)
חלק א: יוסף - תיקונו של אדם הראשון
(לכן הוא מתרומם ע"י שר המשקים (יין) ושר האופים(חטה) שמהם היה עץ הדעת ודווקא בראש השנה שהו הזמן בו קלקל אדם הראשון)
1.דיבורו של שר האופים מרמז על מילתו של הנחש:
ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים
אמר רבי חנינא בן סנסן: ארבעה הן שפתהו באף ונאבדו באף, ואלו הן:
נחש
ושר האופים
ועדת קורח
והמן
נחש, (בראשית ג): ויאמר אל האשה אף.
שר האופים, (שם ח): אף אני בחלומי.
עדת קרח, (במדבר ד): אף לא אל ארץ.
המן, (אסתר ה): אף לא הביאה אסתר:
(בראשית רבא,יט,ב)
2.חטא אדם הראשון נבע מכל הנשמות הכלולות בו:
וסיבת חטאו של אדה"ר, היה בסיבת הנשמות שהיו כלולים בו מכל מין ומין, מהם צדיקים מהם רשעים, מהם גזלנים מהם גרגרנים, ומצידם נתאוה לאכול מן העץ, א"כ לא היה מצדו כ"כ החטא, כי אם בסבתם. ועכ"ז עשה תשובה, כי לולי החטא היה נצחי לעולם, ובחטאו נאמר לו כי ביום אכלך מות תמות (האר"י ,ספר הליקוטים , פרשת האזינו )
3.שר המשקים והאופים הם כנגד זיהוי של עץ הדעת כחיטה וגפן:
...יאירו עינינו וישמח לבנו להבין נפלאות דרכי ה' אשר סיבב שיתעלה יוסף לגדולתו במצרים ע"י שר המשקים שקלקל את כוס היין לפרעה ועל ידי שר האופים שקלקל כיכרות הלחם לפרעה לרמז בכך כי עלייתו של יוסף לגדולה במצרים היתה הכנה לראת תיקונן של נשמות ישראל שחטאו בעץ הדעת ובהנה בחטא עץ הדעת קלקל פרעה שהוא נחש הקדמוני את הלחם והיין לאדם הראשון ולכל הנשמות שהיו כלולות בו ועתה כאשר הגיע זמן התיקון קלקלו שר המשקים ושר האופים את הלחןם ואת היין
לפרעה הנחש ועל ידי זה נתעלה יוסף לגדלותו במצרים וסלל את הדרך לכל ישראל שירדו לגלות מצרים ויזככו שם להשלים את תיקונם....
4.יוסף מקבל מאביו את בגדי אדם הראשון כדי להמשיך את תיקונו:
כתנת פסים - הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולעזרו היא שלקחה עשו מנמרוד, והיא בגדי עשו החמודות שלבש יעקב בשעת הברכה (תורה שלמה בראשית לז, ג אות נ)
5.יוסף עולה לגדולה ומתחיל את התיקון ביום שבו ירד אדם הראשון מגדולתו וחטא- ראש השנה:
מאחר שתכליתו יציאתו ועלייתו לגדולתו להיות משנה למלך מצרים היא כדי שיסייע בכך לסלול את הדרך לכל נשמו ישראל שחטאו בעץ הדעת ונתגלגלו למצרים כדי להשלים את תיקונם לכן דבר בעיתו מה טוב שיצא מבית האסורים למלוך על ארץ מצרים בראש השנה ביום שחטא בו אדם הראשון בדץ הדעת ואיתו כל הנשמות שהיו כללולות בו כדי שיסלול בשבילם הדרך לתקן את אשר פגמו ולזככן לקראת קבלת התורה
(שבילי פנחס בראשית ג, פרשת וישב ,מאמר כ)
6.כתנת יוסף כנגד כתנת אור וכשאבד יוסף חשב יעקב שאין תיקון לפגם אדם הראשון ולכן לבש שק ואפר כנגד כתנות עור:
סוד אמרו לצדיק כי טוב (ישעיה ג' [י]), ר"ל אמרו יוסף שהוא צדיק כי טוב, כי הוא שם ה' הקטן שעולה כמנין טו"ב, והיה לו לתקן הפגם של אדם הראשון, ולכן עשה לו כתונת פסים (בראשית לז ג), כנגד כתנות אור שפגם אדם הראשון, ועשה אותו כתנות עור (בראשית ג כא, עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), ולכן כשנאבד יוסף ממנו, היה סבר יעקב שלא יתקן הפגם, ולכן וישם שק במתניו (בראשית לז לד), כנגד כתנות עור של אדם הראשון. ולכן אמר יוסף לאחיו כל טו"ב ארץ מצרים לכם הוא (בראשית מ"ה [מה כ]), כי טו"ב הוא בא"ת ב"ש נפ"ש, כי באו שמה למצרים לתקן הנפש של אדם הראשון, ולכן היו ראויים להיות שמה במצרים ת"ל שנה כמנין נפ"ש, לכן ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (שם מ"ז [בראשית מז כח]), כנגד הי"ז שנים של יוסף כדאיתא בזוהר (ויחי [ח"א רנ"ז ע"א]), לתקן הי"ז דרגין של נשמת אדם הראשון.
(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קעו )
7.אדם הראשון הביא לפירוד דרך ע-70-(כתנת עור) ויוסף הוא המאחד ("מאלם אלומים"?) דרך ה-א (כתנת אור):
וזהו סוד כתונת פסים של יוסף, שהוא כתנות אור להיפך מכתנות עור דאדם הראשון. ואדם הראשון קיצץ בנטיעות, כמו שאמרו רז"ל (שם), אדם הראשון מין היה, ועשה מן האחדות שניות, ויוסף היה מאסף והוא סימן לאחדות. כי אחד סוד יעקב עם השבעים, א' מן האחד הוא יעקב, ח' מן אחד ח' בני הגבירות, ד' מן אחד ד' בני השפחות. ויוסף חיבר אותיות אחד להדדי, כיצד, נתחבר בחיבור אחד כאביו, כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, והוא היה מן ח' בני הגבירות, נמצא שעל ידו היה מחובר ח' בא', גם היה נער את בני בלהה ואת בני זלפה, דהיינו ד' של אחד, נמצא היה מחובר הח' בד'. ועל סוד זה של אחד שפירשתי היה גילגול ביאת יעקב לפדן ארם בשביל יוסף כמו שפרשתי למעלה, כי כבר כתבתי שאדם הראשון מין היה וקצץ באחדות. וכבר ידוע כי כתוב בתורה 'ד' דאחד רבתי ו'ר' דלא תשתחוה לאל אחר, וצריך אדם לראות שלא יתהפך ח"ו 'ד' ב'ר' ולא 'ר' ב'ד', כי אז יחריב כל העולם כולו. וזהו שאמר הכתוב כי ד"ר תהפוכות המה שמהפכין 'ד' ב'ר' ו'ר' ב'ד'. והנה כבר כתבתי למעלה שאדם הראשון גרם בחטאו כתנות עור ב'ע', דהיינו שליטת ע' שרים שהוא רשות הרבים ולא תחת אחדות הש"י לה' לבדו רשות היחיד, מכח זה היה ניצוצות קדושות הנשמות מפוזרות ומפורדות בין העמין, כמו שכתב הפרדס בשער השערים פ"ג בהקדמה ג'. והוצרך יעקב אבינו לילך לפדן ארם לייחד נשמתו בנשמות הקדושות, שהיו שם נשמות אמהות ע"ה, וזהו סוד אדם, כי מכח חטא אדם נתהפך ה'ד' ל'ר' כדפירשתי - ונעשה ארם. ולולי חטאו לא היה צריך לילך לארם, כי היתה הקדושה ביחד מלא כל הארץ. וכאשר ירד לשם היתה כל הכוונה על יוסף, רצוני לומר שיהיה בכאן מייחד אחד שיתקן חטאיו של אדם הראשון, וזה היה יוסף כדפירשתי, והוא היה בסוד אחד כמו שכתבתי, וכל זה היה תיקון לחטא אדם הראשון:
(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש ששי (כ) )
8.אדם וחווה קלקלו בחטא ברית המעור, הלשון והעין, יוסף תיקן אותם ולכן הקפיד על אחיו והביא דיבתם כשחשב שחטאו בהם:
וְהִנֵּה, אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאִשְׁתּוֹ חָטְאוּ בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה. בִּבְרִית עַיִן - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, ו) 'וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ' וְגוֹ', וּכְתִיב (שם שם, ז) 'וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם'. בִּבְרִית הַמָּעוֹר - כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (סנהדרין לח ב) אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה. בִּבְרִית לָשׁוֹן - כִּי חָטָא בְּמַאֲמַר פִּיו, שֶׁאָמַר בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר (בראשית ג, יב) 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי', כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שם), כָּפַר בַּטּוֹבָה כוּ'.
כי כֵן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף, שָׁלֵם בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה. בְּרִית עַיִן - יוֹסֵף זָכָה לִבְרָכָה עֲלֵי עַיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מט, כב) 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן', בִּזְכוּת שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב נֶגֶד אִמּוֹ לְהִתְעַלְּמָהּ מֵעֵינֵי (של) עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פסיקתא זוטרתי, ובראשית רבה פע"ח ס"י), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (בראשית לג, ז).
זָכָה לִבְרִית הַמָּעוֹר, כַּנּוֹדָע בְּסוֹד מַעֲשֵֹה פּוֹטִיפֶרַע אֲשֶׁר עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ לַמְקֻבָּלִים (זהר ח"א דף רמ"ו ע"ב).
זָכָה לִבְרִית הַלָּשׁוֹן, כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה בְּפֶרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לו ב), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הוָה קָא גָּמֵיר, הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו) 'עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָֹמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְֹפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע', לְצַפְרָא כָּל לָשׁוֹן דְּאִשְׁתָּעִי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ, אַהְדַּר לֵיהּ אִיהוּ, לְסוֹף הֲוָה קָא מִשְׁתָּעִי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְלָא הֲוָה פַּרְעֹה קָא יָדַע מַאי קָאֲמַר, אָמַר לֵיהּ מַאי הַאי, אָמַר לֵיהּ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ אַגְמְרָן, אַגְמְרֵיהּ, לָא הֲוָה גָּמֵיר, אָמַר לֵיהּ אִשְׁתְּבַע לִי כוּ':
.....
הֲרֵי שֶׁיּוֹסֵף הֲוָה שָׁלֵם בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה, שֶׁהֵם תִּקּוּן לְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל כֵּן קִנֵּא לַה' צְבָאוֹת בְּהֶעְדֵּר שְׁלשׁ אֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּאֶחָיו לְפִי סְבָרָתוֹ,
חֵטְא אֵבָר מִן הַחַי, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְשֶׁהָיוּ קוֹרִין לַאֲחֵיהֶם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת (תנחומא וישב ז'). מַה 'שֶׁהָיוּ קוֹרִין' כוּ' - זֶה חֵטְא בְּרִית הַלָּשׁוֹן.
'גִּלּוּי עֲרָיוֹת' - זֶה חֵטְא בְּרִית הַמָּעוֹר.
'אֵבָר מִן הַחַי' - דּוֹמֶה לְחֵטְא בְּרִית עַיִן. כִּי הִנֵּה הַבְּהֵמָה שְׁלֵמָה אֲסוּרָה בְּלִי שְׁחִיטָה. וּלְפִי הַמִּסְתַּבֵּר, אֵבָר אֶחָד הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מֻתָּר, וְהֶרְאָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁאֵבָר אֶחָד דִּינוֹ כְּכָל הַגּוּף, וְהַגּוּף נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. כֵּן הוּא הָעַיִן, שֶׁלְּאַחֲרָיו נִמְשָׁךְ כָּל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (במדבר רבה פ"י ס"ב; ילקוט שמעוני ח"ב רמז תמ"ד) הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶֹה גּוֹמְרִין:
(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה )
1.דיבורו של שר האופים מרמז על מילתו של הנחש:
ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים
אמר רבי חנינא בן סנסן: ארבעה הן שפתהו באף ונאבדו באף, ואלו הן:
נחש
ושר האופים
ועדת קורח
והמן
נחש, (בראשית ג): ויאמר אל האשה אף.
שר האופים, (שם ח): אף אני בחלומי.
עדת קרח, (במדבר ד): אף לא אל ארץ.
המן, (אסתר ה): אף לא הביאה אסתר:
(בראשית רבא,יט,ב)
2.חטא אדם הראשון נבע מכל הנשמות הכלולות בו:
וסיבת חטאו של אדה"ר, היה בסיבת הנשמות שהיו כלולים בו מכל מין ומין, מהם צדיקים מהם רשעים, מהם גזלנים מהם גרגרנים, ומצידם נתאוה לאכול מן העץ, א"כ לא היה מצדו כ"כ החטא, כי אם בסבתם. ועכ"ז עשה תשובה, כי לולי החטא היה נצחי לעולם, ובחטאו נאמר לו כי ביום אכלך מות תמות (האר"י ,ספר הליקוטים , פרשת האזינו )
3.שר המשקים והאופים הם כנגד זיהוי של עץ הדעת כחיטה וגפן:
...יאירו עינינו וישמח לבנו להבין נפלאות דרכי ה' אשר סיבב שיתעלה יוסף לגדולתו במצרים ע"י שר המשקים שקלקל את כוס היין לפרעה ועל ידי שר האופים שקלקל כיכרות הלחם לפרעה לרמז בכך כי עלייתו של יוסף לגדולה במצרים היתה הכנה לראת תיקונן של נשמות ישראל שחטאו בעץ הדעת ובהנה בחטא עץ הדעת קלקל פרעה שהוא נחש הקדמוני את הלחם והיין לאדם הראשון ולכל הנשמות שהיו כלולות בו ועתה כאשר הגיע זמן התיקון קלקלו שר המשקים ושר האופים את הלחןם ואת היין
לפרעה הנחש ועל ידי זה נתעלה יוסף לגדלותו במצרים וסלל את הדרך לכל ישראל שירדו לגלות מצרים ויזככו שם להשלים את תיקונם....
4.יוסף מקבל מאביו את בגדי אדם הראשון כדי להמשיך את תיקונו:
כתנת פסים - הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולעזרו היא שלקחה עשו מנמרוד, והיא בגדי עשו החמודות שלבש יעקב בשעת הברכה (תורה שלמה בראשית לז, ג אות נ)
5.יוסף עולה לגדולה ומתחיל את התיקון ביום שבו ירד אדם הראשון מגדולתו וחטא- ראש השנה:
מאחר שתכליתו יציאתו ועלייתו לגדולתו להיות משנה למלך מצרים היא כדי שיסייע בכך לסלול את הדרך לכל נשמו ישראל שחטאו בעץ הדעת ונתגלגלו למצרים כדי להשלים את תיקונם לכן דבר בעיתו מה טוב שיצא מבית האסורים למלוך על ארץ מצרים בראש השנה ביום שחטא בו אדם הראשון בדץ הדעת ואיתו כל הנשמות שהיו כללולות בו כדי שיסלול בשבילם הדרך לתקן את אשר פגמו ולזככן לקראת קבלת התורה
(שבילי פנחס בראשית ג, פרשת וישב ,מאמר כ)
6.כתנת יוסף כנגד כתנת אור וכשאבד יוסף חשב יעקב שאין תיקון לפגם אדם הראשון ולכן לבש שק ואפר כנגד כתנות עור:
סוד אמרו לצדיק כי טוב (ישעיה ג' [י]), ר"ל אמרו יוסף שהוא צדיק כי טוב, כי הוא שם ה' הקטן שעולה כמנין טו"ב, והיה לו לתקן הפגם של אדם הראשון, ולכן עשה לו כתונת פסים (בראשית לז ג), כנגד כתנות אור שפגם אדם הראשון, ועשה אותו כתנות עור (בראשית ג כא, עיין זוהר ח"א ל"ו ע"ב), ולכן כשנאבד יוסף ממנו, היה סבר יעקב שלא יתקן הפגם, ולכן וישם שק במתניו (בראשית לז לד), כנגד כתנות עור של אדם הראשון. ולכן אמר יוסף לאחיו כל טו"ב ארץ מצרים לכם הוא (בראשית מ"ה [מה כ]), כי טו"ב הוא בא"ת ב"ש נפ"ש, כי באו שמה למצרים לתקן הנפש של אדם הראשון, ולכן היו ראויים להיות שמה במצרים ת"ל שנה כמנין נפ"ש, לכן ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (שם מ"ז [בראשית מז כח]), כנגד הי"ז שנים של יוסף כדאיתא בזוהר (ויחי [ח"א רנ"ז ע"א]), לתקן הי"ז דרגין של נשמת אדם הראשון.
(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קעו )
7.אדם הראשון הביא לפירוד דרך ע-70-(כתנת עור) ויוסף הוא המאחד ("מאלם אלומים"?) דרך ה-א (כתנת אור):
וזהו סוד כתונת פסים של יוסף, שהוא כתנות אור להיפך מכתנות עור דאדם הראשון. ואדם הראשון קיצץ בנטיעות, כמו שאמרו רז"ל (שם), אדם הראשון מין היה, ועשה מן האחדות שניות, ויוסף היה מאסף והוא סימן לאחדות. כי אחד סוד יעקב עם השבעים, א' מן האחד הוא יעקב, ח' מן אחד ח' בני הגבירות, ד' מן אחד ד' בני השפחות. ויוסף חיבר אותיות אחד להדדי, כיצד, נתחבר בחיבור אחד כאביו, כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, והוא היה מן ח' בני הגבירות, נמצא שעל ידו היה מחובר ח' בא', גם היה נער את בני בלהה ואת בני זלפה, דהיינו ד' של אחד, נמצא היה מחובר הח' בד'. ועל סוד זה של אחד שפירשתי היה גילגול ביאת יעקב לפדן ארם בשביל יוסף כמו שפרשתי למעלה, כי כבר כתבתי שאדם הראשון מין היה וקצץ באחדות. וכבר ידוע כי כתוב בתורה 'ד' דאחד רבתי ו'ר' דלא תשתחוה לאל אחר, וצריך אדם לראות שלא יתהפך ח"ו 'ד' ב'ר' ולא 'ר' ב'ד', כי אז יחריב כל העולם כולו. וזהו שאמר הכתוב כי ד"ר תהפוכות המה שמהפכין 'ד' ב'ר' ו'ר' ב'ד'. והנה כבר כתבתי למעלה שאדם הראשון גרם בחטאו כתנות עור ב'ע', דהיינו שליטת ע' שרים שהוא רשות הרבים ולא תחת אחדות הש"י לה' לבדו רשות היחיד, מכח זה היה ניצוצות קדושות הנשמות מפוזרות ומפורדות בין העמין, כמו שכתב הפרדס בשער השערים פ"ג בהקדמה ג'. והוצרך יעקב אבינו לילך לפדן ארם לייחד נשמתו בנשמות הקדושות, שהיו שם נשמות אמהות ע"ה, וזהו סוד אדם, כי מכח חטא אדם נתהפך ה'ד' ל'ר' כדפירשתי - ונעשה ארם. ולולי חטאו לא היה צריך לילך לארם, כי היתה הקדושה ביחד מלא כל הארץ. וכאשר ירד לשם היתה כל הכוונה על יוסף, רצוני לומר שיהיה בכאן מייחד אחד שיתקן חטאיו של אדם הראשון, וזה היה יוסף כדפירשתי, והוא היה בסוד אחד כמו שכתבתי, וכל זה היה תיקון לחטא אדם הראשון:
(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש ששי (כ) )
8.אדם וחווה קלקלו בחטא ברית המעור, הלשון והעין, יוסף תיקן אותם ולכן הקפיד על אחיו והביא דיבתם כשחשב שחטאו בהם:
וְהִנֵּה, אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאִשְׁתּוֹ חָטְאוּ בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה. בִּבְרִית עַיִן - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, ו) 'וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ' וְגוֹ', וּכְתִיב (שם שם, ז) 'וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם'. בִּבְרִית הַמָּעוֹר - כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (סנהדרין לח ב) אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה. בִּבְרִית לָשׁוֹן - כִּי חָטָא בְּמַאֲמַר פִּיו, שֶׁאָמַר בְּאוֹתוֹ הַמַּאֲמָר (בראשית ג, יב) 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי', כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (שם), כָּפַר בַּטּוֹבָה כוּ'.
כי כֵן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף, שָׁלֵם בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה. בְּרִית עַיִן - יוֹסֵף זָכָה לִבְרָכָה עֲלֵי עַיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מט, כב) 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן', בִּזְכוּת שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב נֶגֶד אִמּוֹ לְהִתְעַלְּמָהּ מֵעֵינֵי (של) עֵשָֹו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פסיקתא זוטרתי, ובראשית רבה פע"ח ס"י), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י (בראשית לג, ז).
זָכָה לִבְרִית הַמָּעוֹר, כַּנּוֹדָע בְּסוֹד מַעֲשֵֹה פּוֹטִיפֶרַע אֲשֶׁר עַל שֵׁם זֶה נִקְרָא יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ לַמְקֻבָּלִים (זהר ח"א דף רמ"ו ע"ב).
זָכָה לִבְרִית הַלָּשׁוֹן, כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה בְּפֶרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (לו ב), אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הוָה קָא גָּמֵיר, הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא, ו) 'עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָֹמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְֹפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע', לְצַפְרָא כָּל לָשׁוֹן דְּאִשְׁתָּעִי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ, אַהְדַּר לֵיהּ אִיהוּ, לְסוֹף הֲוָה קָא מִשְׁתָּעִי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְלָא הֲוָה פַּרְעֹה קָא יָדַע מַאי קָאֲמַר, אָמַר לֵיהּ מַאי הַאי, אָמַר לֵיהּ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אָמַר לֵיהּ אַגְמְרָן, אַגְמְרֵיהּ, לָא הֲוָה גָּמֵיר, אָמַר לֵיהּ אִשְׁתְּבַע לִי כוּ':
.....
הֲרֵי שֶׁיּוֹסֵף הֲוָה שָׁלֵם בְּשָׁלשׁ בְּרִיתוֹת אֵלֶּה, שֶׁהֵם תִּקּוּן לְחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל כֵּן קִנֵּא לַה' צְבָאוֹת בְּהֶעְדֵּר שְׁלשׁ אֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר רָאָה בְּאֶחָיו לְפִי סְבָרָתוֹ,
חֵטְא אֵבָר מִן הַחַי, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וְשֶׁהָיוּ קוֹרִין לַאֲחֵיהֶם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת (תנחומא וישב ז'). מַה 'שֶׁהָיוּ קוֹרִין' כוּ' - זֶה חֵטְא בְּרִית הַלָּשׁוֹן.
'גִּלּוּי עֲרָיוֹת' - זֶה חֵטְא בְּרִית הַמָּעוֹר.
'אֵבָר מִן הַחַי' - דּוֹמֶה לְחֵטְא בְּרִית עַיִן. כִּי הִנֵּה הַבְּהֵמָה שְׁלֵמָה אֲסוּרָה בְּלִי שְׁחִיטָה. וּלְפִי הַמִּסְתַּבֵּר, אֵבָר אֶחָד הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מֻתָּר, וְהֶרְאָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁאֵבָר אֶחָד דִּינוֹ כְּכָל הַגּוּף, וְהַגּוּף נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו. כֵּן הוּא הָעַיִן, שֶׁלְּאַחֲרָיו נִמְשָׁךְ כָּל הַגּוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (במדבר רבה פ"י ס"ב; ילקוט שמעוני ח"ב רמז תמ"ד) הָעַיִן רוֹאָה וְהַלֵּב חוֹמֵד וּכְלֵי הַמַּעֲשֶֹה גּוֹמְרִין:
(ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים מצה עשירה )
חלק ב: יוסף ונח- החוט המקשר בין שני הצדיקים
0.נח- יוסף - משה:
'אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וגו" [ברא' ו-ט] 'תולדות' על פי המקובלים משמעותו גילגול. אלה תולדות נח נח. ללמדך שנח בא ב' פעמים נוספות. פעם אחת ב'איש צדיק' הוא יוסף הנקרא 'צדיק' ['על מכרם בכסף צדיק'], 'תמים' – שלם, הוא משה – מבחר המין האנושי, 'היה בדורותיו'– שהיה בב' דורות נוספים
[נחל קדומים פ' נח, ועי' שפתי כהן פ' נח]....
1.נזהר מן היין
אחר המבול נח נוטע כרם ושותה מן היין ומשתכר בתוך אהלו ויורד ממדרגתו. יוסף מתקן זאת ומזיר עצמו מן היין עד למפגש עם אחיו [רמ"ע מפאנו שם]
(הגמ' בשבת [קלט.] אומרת: ואמר רב מלאי משום רבי יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, דכתיב [בראשית מט] ולקדקד נזיר אחיו)
2.פרנסי הדור
נח יוסף ומשה פרנסו וזנו את דורם. כדברי המדרש [בר"ר פרשה ל]: אמרו חכמים, כל מי שנאמר בו 'היה', היה זן ומפרנס. נח – [צדיק תמים היה בדורותיו] זן ופירנס כל י"ב חודש את החיות בתיבה, שנאמר 'ואתה קח לך וגו', יוסף – [ויוסף היה במצרים] 'ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו', משה – [ומשה היה רועה צאן] זן ופירנס את ישראל ארבעים שנה במדבר.
3.נח ויוסף- "יצאו צדיקים":
ועוד מובא במדרש [תנחומא נח סי' ה] שני בני אדם נקראו צדיקים [נח איש צדיק, ויוסף- על מכרם בכסף צדיק] על שזנו [-פרנסו] את הבריות – נח ויוסף...
4.גדורים בקדושת הברית
נח יוסף ומשה נולדו כשהם מהולים [אדר"נ הוס' ב' לנוס' א], והיו זהירים בקדושה, נח היה 'צדיק תמים' כ'שצדיק' מרמז על מידת היסוד, ללמדך שלא פגם כשאר בני דורו שהשחיתו דרכם על הארץ בזנות וזימה, ואף כבש מעיינו חמש מאות שנה ולא הוליד, אף יוסף הצדיק נשמר מאשת פוטיפר, וכבש יצרו יום יום, וכן מצינו במשה שפרש מן האשה, ואף נקבר מול בית פעור כדי לכפר על עוון הזנות בשיטים בבית פעור שמבצבץ ומקטרג [עי' פרדר"א מד].
5.נפוץ זרעו
נח לבסוף ירד ממדרגתו בקדושה, חם סרסו ורבעו. על הפסוק 'וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה' – אומר המדרש [בר"ר פל"ו] שהיה לו לומר 'אהלו', אלא בתוך "אהלה של אשתו, א"ר הונא בשם ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי נח כשיצא מן התיבה הכישו ארי ושברו, ובא לשמש מטתו ונתפזר זרעו ונתבזה".
והנה כזאת אירע אף ליוסף – 'ויפוזו זרועי ידיו', ודרשו חז"ל [בר"ר פצ"ט] "אמר רבי יצחק נתפזר זרעו ויצא לו דרך צפורניו".
נח היה צריך להביא בן רביעי, אלולי חם שסירסו [רש"י בראשית ט-כה], ואף יוסף היה צריך להביא עוד עשרה שבטים אלולי עשר טיפין שיצאו מצפרניו [בר"ר פצ"ט].
6.שמירה במים
נח יוסף ומשה הוזקקו לשמירה במים, נח ומשה בתיבה, ויוסף בארון שבנילוס (כדאיתא בסוטה יג.) [תורת המנחה פ' נח].
ונראה לבאר הקשר בין נח יוסף ומשה לבין המים, שידוע על פי הקבלה שיסוד המים מרמז לתענוגים, זנות ועריות [מהרח"ו בשערי קדושה ח"א ש"ב]. ואף שלמה המשיל את הזנות ל'מים גנובים ימתקו' [משלי ט-יז].
אנשי דור המבול קלקלו בעריות ונידונו במים, כמוהם אף אנשי מצרים – ערוות הארץ – נ' שערי טומאה – קלקלו בזנות ונידונו במים – מי ים סוף ששטפום, כדין סוטה הנידונה במים המרים [פרי צדיק קדושת שבת – ז].
ולכן נח שהיה בקדושה וגדור מעריות ניצל ממי המבול, וכן משה ניצל מגזירת המים– כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ויוסף הצדיק קרע אחר מותו את מי ים סוף כפי שדרשו חז"ל [בר"ר פ' פז] הים ראה וינוס- ראה ארונו של יוסף. מפני שמידתו מידת הקדושה מנוגדת למידת המים– תאווה וזנות. ומשה איש האלוקים הוא שקרע בפועל את הים כפי שציווהו ה' 'ונטה את ידך על הים ובקעהו'.
ולפי זה אכן יצדק לומר על משה 'מן המים משיתיהו' – שהיה משׁוּי מן התאוות המשולות למים [מהר"ל גבורות ה' פי"ח].
7.הקשתות המשותפות
אחר המבול ה' אומר לנח [ברא' ט-יג] "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ". אצל יוסף נאמר [ברא' מט-כד] "ותשב באיתן קשתו". מה הקשר בין הקשתות?
הקשת מרמזת לברית קודש. דור המבול היו פגומים בקדושתם, לעומת נח שנקרא 'צדיק' וקדוש בקדושת היסוד, ולכן זכה לברית הקשת, ולכן אף יוסף שהיה 'צדיק' בקדושת היסוד משובח בכך ששלט בקשתו ובקדושתו.
ולכן זוכה יוסף לעיר שכם, 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובְקַשְתי' [ברא' מח-כב], שכם נכבשה על ידי יעקב 'בחרבי ובְקַשְתי', היות ובשכם היה פגם בקדושה במעשה שכם בן חמור עם דינה, ויעקב בכח קדושת הברית המרומזת ב'קשת' לקחה מידם, ולכן הראוי לה ביותר הוא השמור מפגם זה, וזהו יוסף [ע"פ דובר צדק וישב אות ב].
8.קיבוץ גלויות
אומר המדרש [בר"ר פל"ו]:
נח גרם גלות לבניו שנאמר 'ויתגל בתוך אהלה' ויתגל לשון גָלוּת, 'ויתגל' אותיות 'גָלֻיֹו"ת' [מהרז"ו], ויתגל- שנתגלתה ערוותו.
נח גורם את הגלות בגילוי ערוה,
יוסף הוא הראשון מבני יעקב שהחל את הגלות במצרים- שנקראת ערוות הארץ, ומשה סיים את הגלות אך נותר בה ונקבר מול בית פעור- סמל הקטרוג על העריות , ולא זכה להכנס לארץ.
9.איש חן
'ונח מצא חן בעיני ה",
'וימצא יוסף חן בעיניו',
ובמשה נאמר 'וגם מצאת חן בעיני'.
ואף שלשתם כונו "איש", 'נח איש צדיק', 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח', 'משה איש האלקים'.
10.בית כלא
נח היה כלוא י"ב חודש בתיבה, ואף יוסף היה כלוא י"ב שנה בכלא במצרים.
(נערך מתוך משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, פרק ראשון ע"מ 13-17)
חלק ג: יוסף ואברהם אבינו
1.שבר במצרים- אברהם ירד למצרים בגלל הרעב שהיה ויוסף ירד למצרים כדי להציל את העולם מרעב עתידי:
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:(בראשית יב,י)
וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב...וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מא, כו-לג)
2.העברי הראשון מול העברי האחרון:
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם (בראשית יד,יג)
וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל (בראשית לט,יד)
3.יוסף מתחיל לממש את הגלות שהתנבא אברהם:
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית טו,יג)
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה (בראשית לט,א)
4.לשניהם נוספה האות ה' (משם ה') בשמם:
וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: (בראשית יז,ה)
אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף {בראשית מא-מד} ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א''כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב''ה ולמד שנאמר {תהילים פא-ו} עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א''ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א''ל {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור א''ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואע''ג דלא ניחא ליה א''ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך (סוטה לו, ע"ב)
5.יראי אלוהים:
יוסף- שם אלוהים שגור על פיו וגם כשפונה אל האחים:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא (בראשית מב,יח)
וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי (בראשית כב,יב)
6.נישאים לאחייניתם:
א.אברהם נישא לשרה היא יסכה בתו של הרן שמת בנסיבות טרגיות ובכך הקים את שם אחיו המת:
וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)
ב.יוסף נישא לאסנת בת דינה שנאנסה בנסיבות טרגיות ובכך הקים את שמה של הבת שנולדה ממעשה חמור:
ויתן לו את אסנת. וא"ת יוסף שהי' מלך איך נשא בת הדיוט. ונ"ל לפי שמתחלה הי' יוסף עבד לפוטיפר אמר בלבו אם לא אעשה רצונו לישא בתו יזלזלני וילשין אותי שהייתי עבדו אשאנה ויכבדני. ועוד י"ל שנשאה מפני שהית' מזרע יעקב כדפי' רש"י בפ' וישלח דבת דינה הית' משכם ותלה לה יעקב אבינו קמיע בצוארה והשליכה והובאה למצרים ע"י נס כדפרישית וגדלה פוטיפר בביתו ולכך נקראת על שמו כמו שמצינו גבי משה רבינו ע"ה אלה בני בתיה וגו'. וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראות יפיו של יוסף כדכתיב בנות צעדה עלי שור וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט וזו לא היה לה מה לזרוק וזרקה לו הקמיע שהיה בצוארה ועיין בו וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה: (דעת זקנים, בראשי מא מה))
7. היחס אל הכוכבים והמזלות:
א.אברהם- מעל המזלות והכוכבים:
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִֽהְיֶה זַרְעֶֽךָ:(בראשית טו,ה)
ויוצא אתו החוצה. לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים. ולפי מדרשו, אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, (ז) אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר, הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה (ח) מלמעלה למטה: (רש"י,שם)
ב.יוסף- הכוכבים משתחווים לו :
וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:(ברשית לח,ט)
8.תוכנית ההפרדה:
א.אברהם - נפרד מלוט לשלום:
הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה (בראשית יג,ט)
ב.מושיב את בני ישראל להתיישב במצרים בארץ גושן. סוג של תהליך היפרדות:
וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן (בראשית מו לב)
9.ברית מילה- לגויים !
א.אברהם מל את כל אנשי ביתו ( הנפש שעשו בחרן) ולא רק את עצמו ובניו:
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים (בראשית יז כג)
ב.יוסף מכריח את כל מצרים לעבור ברית מילה!
וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּֽעֲשֽׂוּ:(בראשית מא,נה)
אשר יאמר לכם תעשו. לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, (ח) וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם ולמה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות: (רש"י)
10.הצלת אומות העולם מכליון:
א.אברהם ניסה ללמד זכות ולהציל את סדום וצדיקיה ולא עלה בידו(על לוט נגזר שינצל עוד קודם):
וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַֽא-דֹנָי וַֽאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּֽצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּֽעֲבוּר הָֽעֲשָׂרָֽה:
וַיֵּלֶךְ יְ-הֹ--וָה כַּֽאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמֽוֹ: (בראשית יח, לב-לג)
ב.יוסף מציל את כלכלת וחיי המצרים וגורר הצלה לכל העולם כולו בשנות הרעב:
וְהָֽרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּֽחֱזַק הָֽרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָֽיִם:וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּֽי חָזַק הָֽרָעָב בְּכָל הָאָֽרֶץ: (בראשית מא, מו-נז)
חלק ד: יוסף ויצחק- חיבור נשמתי-ותיקון עתידי
*החיבור הנשמתי בין יוסף ויצחק:
1.נשמת יצחק מתעברת ביוסף ולכן יעקב אהבו כי בן זקונים הוא לו- לאביו :
וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פי' שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימט' יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר
( החיד"א, חומת אנך - בראשית לז,ג )
בשם המקובלים שביוסף נתעברה נשמת יצחק, נוטריקון קץ חי. ע"כ מדתו נמי לעשות דין ברשעים ולהתפשט בתוך גבולם. וזה עצמו הוא הענין במצרים שכפאן למול ולהסיר הערלה אף שהערלה היא מהותם. וזהו ענין נ"ח כנ"ל. ואפשר שמזה נסתעף מה שהורקנוס הזקן מזרע החשמונאים כפה את האדומיים למול כביוסיפון והובא באבן עזרא (סוף פ` תולדות):
(שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח )
2.בדיוק כשיוסף עולה מן הבור האחרון בר"ה (של בית הסוהר) יצחק יורד אל בור הקבר:
מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה ח"י ק"פ שנה
ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצחק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוה עשו ויעקב אז באותו פרק הי' קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח"י יוסף "רב עוד יוסף בני חי" ויעקב שדיוקן של יוסף דימה לו אע"פ שחרם הי' שלא לגלות על ענין יוסף אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וירא יעקב כי יש שבר סב"ר במצרים שיוסף עודנו חי בענין חבירי איוב שראו באילן שלהם בבואה וכן יעקב שהיה דיוקנו כיוסף נפשו קשורה בנפשו כשהי' יוסף בשמחה אז גם הוא הי' בשמחה .
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )
3.צפנת פענח- יוסף צפון ביצחק גימטריה פענח:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ... וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימט' יצחק:
(החיד"א,חומת אנך - בראשית מא, מה )
4.יוסף קורא לשני בניו על שם יצחק:
א.מנשה- שכחת יצחק:
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי (בראשית מא,נא)
את- מרבה בית זקנו יצחק (רוקח,שם)
ב.אפרים- אפר יצחק ואפר אברהם:
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית מא,נב)
אפרים נקרא על שם אברהם ויצחק.אברהם שהולך לאור כשדים להישרף ולהיות אפר (ואלי משום כך אמר ואנכי עפר ואפר?) וכן יצחק הושם על גבי המזבח והקב"ה רואה כאילו אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח {תנחומא וירא סימן כ"ג} וזהו אפרים שני שפר לקט שמואל דף ט משם רבנו בחיי (החיד"א,מדבר קדמות מערכת א אות ט"ז)
5.יוסף כל הזמן שואל את האחים גם על אביו הזקן- יצחק:
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וגו' וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וגו' (בראשית מג, כז כח), רַבִּי חִיָּא רַבָּה חֲמָא חַד בַּבְלָאי, אֲמַר לֵיהּ מָה עָבֵד אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ אִמָּךְ שָׁאֲלָה בָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֲמַר לָךְ כְּדֵין וְאַתְּ אוֹמֵר לִי כְּדֵין. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹאֲלִים עַל הַחַיִּים וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַמֵּתִים. כָּךְ הַשָּׁלוֹם אֲבִיכֶם, זֶה יַעֲקֹב. הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, זֶה יִצְחָק, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ.(ב"ר,צב,ה)
הועד אבי חי- והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בנחיותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ובשגם לא אמרו הזקן וכונתםן על יעקב.מכל מקום ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו....(החידא, פני דוד פרשת ויגש אות ח)
5. מהפך מנקבי לזכרי:
א.יוסף הפך במעי אימו מבת(דינה) לבן(יוסף):
וּמִן בָּתַר כְּדֵין יְלֵידַת בְּרַת וּקְרַת יַת שְׁמָהּ דִינָה אֲרוּם אַמְרַת דִין הוּא מִן קֳדָם יְיָ דִיהוֹן מִנִי פַּלְגוּת שִׁבְטַיָא בְּרַם מִן רָחֵל אַחֲתִי יִפְקוּן תְּרֵין שִׁבְטִין הֵיכְמָא דִנְפָקוּ מִן חָדָא מִן אַמְהָתָא וּשְׁמִיעַ מִן קֳדָם יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה (תרגום יונתן ל,כא)
ב.יצחק נולד עם נשמה מעלמא דנוקבא וארי העקידה נהפך לנשמה בעמא דדוכרא:
שוב אשוב וגו'. טעם כפל שוב אשוב, גם [האי] אומרו תיבת והנה. יכוין לומר על דרך אומרם ז''ל כשנולד יצחק לא [לית] היה [הוו] ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד, והוא שרמז במאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה פי' [פירש] מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פי' [פירש] המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב' ישוב אליו פי'[פירש] לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה [הוו] בעקידה (אור החיים,בראשיעת יח,י)
6.הפיספוס- יצחק ויוסף היו אמורים ללדת 12 בנים ולא צלח בידם:
א.יוסף לא הוליד 12 בנים בגלל אשת פוטיפר:
"תנא דבי רבי ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית ע"ז שלהם והיא אמרה להם חולה אני אמרה אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ורועה זונות ..., מיד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו נעץ צפרניו בקרקע, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו" (ילקוט שמעוני בראשית פרשת וישב רמז קמו).
ב.יצחק ורבקה לא הולידו 12 בנים בגלל עשיו:
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין, (בראשית כה, כג): וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה, (בראשית כה, כג): וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא, (בראשית כה, כג): וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא, (בראשית כה, כד): וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה, (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר, (בראשית כה, כו): וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר. וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה. (בראשית כה, כב): (בראשית רבא,בג,ו)
*יצחק יוסף וחנוכה
1.יוסף ויצחק מכוונים כנגד מלכות יון :
לפי שגלות יון הי' נגד יצחק שחי ק"פ שנה וכן יון הי' ק"פ שנה כי ק"פ עווקים ראה יעקב לשר יון שהי' עולה על הסלם ואח"כ ירד לכן נקרא גלות יון חשך מדת יצחק ולפי שיוסף הוא סוד קץ חי על יוסף שאז מל"ך יו"ן בגי' יוס"ף נפרע חטא של קרן שור גם מזל יוסף הוא נוג"ה וכן קליפת יון נוגה נעשה נס ע"י נ"ח כי אור זרוע לצדיק ואז גזרו על מילה ושבת ותרווייהו ביוסף הצדיק שומר ברית לכן גם מילה ביום ח' שבהם ק"פ שעות כי זריזין מקדימין מיד למחרת ביום ח' הרי ק"פ שעות ונעשה הנס ח' ימים
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )
2.יוסף בחינת בית הלל, יצחק בחינת בית שמאי:
ויש להבין שורש מחלוקת בית שמאי ובית הלל להך מאן דאמר. למה סבירא להו לבית שמאי כנגד הימים הנכנסין דוקא ובית הלל סבירא להו כנגד הימים היוצאין דוקא. אך הענין דבית שמאי ובית הלל נקראו במשנה (עדיות פ"א מ"ד) אבות העולם וכן נקראו בזוהר הקדוש (ח"ג עג א) אבהן דעלמא. והיינו דהלל היה מסטרא דרחמי דרגא דאברהם ושמאי היה מסטרא דדינא גבורה דרגא דיצחק
(ספר פרי צדיק לחנוכה - אות ח )
3.מחלוקת בית הלל ובית שמאי - האם חוגגים את החלק הגלוי או החלק הסמוי?
לבית שמאי פוחת והולך כמו שהיה בבית המקדש ביום הראשון כד שמן חזק באיכות שנחלק לשמונה ימים ובכל יום ויום נתמעט הכמות והוא הדין אם כן לנרות חנוכה שיהיו מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ויהיו פוחתין והולכין, אך בית הלל סוברים שאנו עושים זכר לנס שהיה בבית המקדש בבחינת מה שראו, ביום הראשון ראו נס יום אחד ולמחר ראו נס של שני ימים וכן על זה הדרך מוסיף והולך. (ע"פ הרב אהרון מילר)
*יוסף ויצחק- מעשה אבות סימן לבנים(ונכדים):
1.חיבוב הארץ:
לשון הלזה- ביצחק ביוסף ובארץ ישראל ששניהם היו מחוברים אליה:
ותאמר אל העבד מי האיש הלזה' - ראתהו הדר כלוז, ודומה לו 'דבר אל הנער הלז' (זכריה ב, ח), וכן 'הנה בעל החלומות הלזה בא' (בראשית לז, יט), שהראה עצמו הדור לפניהם בכתונת פסים, וכן 'הארץ הלזו' (יחזקאל לו, לה), שהיתה הדורה ומעוטרת באילנות, ועכשיו היא נשמה (שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה.)
יצחק עולה תמימה מעולם לא ירד מארץ ישראל:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ
(בראשית כו,ב-ג)
יתכן שנאמר ליצחק שלא לרדת מהארץ היות והנשמה שיתעבר בה היא זו שתגאל כעבור שנים את העולם מהרעב(אמנם לא אותו רעב) ע"י שהייתה הארוכה במצרים (ענ"ד)
2.יוסף ויצחק - הבנים האהובים:
ששנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי, בתואר בעושר ובגבורה ובחכמה … בנוי ובתואר שנאמר ויהי יוסף יפה תואר בחכמה שנאמר הנה בעל החלומות הלזה בא הרי נוי ותואר וחכמה. וביצחק כתיב מי איש הלזה מה הלזה האמור ביוסף בנוי בחכמה אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה ומה יוסף עמד בגבורתו נגד כל אחיו אף יצחק עמד בגבורה נגד כל בני גרר מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר שנאמר ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאד…(מדרש אגדת בראשית פרק מ)
רבי חייא אמר: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היינו מה דאמר: 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. רבנן אמרי: הוא ופלסונו (בראשית רבא,ס,טו)
3.יוסף ויצחק הגיעו לנקודת שיא בגיל הל"ז ולכן נקראו הלזה:
א.עקידת יצחק בגיל 37:
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד,סה)
ב.יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)
4.החלפת הבכור בצעיר אצל יצחק ואצל יוסף:
א.יצחק ביקש לברך הבכור ובירך הקטן:
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (בראשית כז,לג)
ב.יוסף ביקש לברך בכורו(מנשה) ויעקב בירך דווקא את הקטן(אפרים):
וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח,יז-יט)
5.יוסף מתחפש ומסתתר בפני יעקב ובניו - מידה כנגד מידה למעשה יעקב לאביו יצחק:
מדוע לא הכירו אחי יוסף את יוסף?יש מבארים שהיה מסוה של פניו של יוסף בפוגשו אותם כיון שכך היתה דרך מלכים באותה תקופה- מחמת כבוד המלכות לא היו השריםפ ואנשי הממשלה רשאים להביט בפני המלך.במגילת אסתר מוזכרים שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך.מהו רואי פני המלך?כל השרים אין להם רשות לראות את פני המלך מלבד שבעת השרים הנבחרים הללו שהורשו להביט ללא מסווה.לפי ביאור זה כתב בספר "מרכבות ארגמן" כי ליוסף היתה מסכה על פנו ולכן אחיו לא הכירוהו ורק כעת הוריד אותה מעל פניו ואמר להם: אני יוסף אחיכם.ואפשר לרמוז "ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם" סופי תיבות פורים כמו בפורים מתחפשים ומססתרים מאחורי מסכות כך יוסף התחפש לשליט מצרי והסתתר מאחורי מסכה (עלון להתעדן באהבתך פרשת ויגש תשע"ט)
6.יוסף ויצחק כנגד ע"ז,ג"ע,ש"ד:
ישמעאל ביקש לפגוע שביצחק בע"ז ג"ע ש"ד:
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י ,שם)
יוסף מגלה רגישות רבה בחושדו באחיו על ע"ז ג"ע ש"ד:
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי (ש"ד), ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים (ע"ז), וחשודים על העריות(ג"ע) .(רש"י,שם)
א.דיוקן יצחק כאברהם - למנוע לעז שנולד מאבימלך:
אברהם הוליד את יצחק. (לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את יצחק. דבר אחר), על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, (ב) לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם (היה), שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק (רש"י,שם)
ב.דיוקן יוסף כיעקב- להניח דעתו של יעקב שלא חטא בג"ע:
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. אפשר דיעקב אע"ה לתקן בא ג"ע דאדה"ר כמשז"ל ואחר כל מה שטרח אירע ענין לאה דהטעהו לבן וסבר שהיא רחל ויהי בבקר והנה היא לאה וכמו צער בנפשו דבגמר התקון בא לידו איסור ערוה ושמא הפסיד כל מה שתקן. ולכן ברחל שהיה הפקפוק כמ"ש מהרימ"ט ז"ל האלהים עשה שתלד יוסף שהוא נפש אדה"ר להודיע ליעקב אע"ה דלא עשה איסור וכל מה שעשה היה תקון גמור. וזה פריו שבא ביוסף נפש אדה"ר להשלים התקון ויוסף בחינת יסוד. וזו היא סיבה שיעקב אע"ה אהב את יוסף דהוי סהדא רבא עדות ביהוסף כי כבר רצה האלהים את מעשיו.
(החיד"א, חומת אנך בראשית פרשת וישב אות ג)
8.מכירת יוסף היא גלגול של עקידת יצחק:
א.יעקב היה מוכן אפילו לעקוד את יוסף כיצחק אבל לא להישאר באי ידיעה על גורלו:
ברש"י (בראשית ל"ז, ב`) ביקש יעקב לישב בשלוה וכו` קפץ עליו רוגזו של יוסף. שמעתי ממנו ז"ל היינו שהיה מקבל באהבה אם היה מגלה ה` יתברך ליעקב שרצונו לקחת מאתו את יוסף. ואפילו להעלותו לקרבן כיצחק אבינו בודאי עשה בשמחה רבה כמו אברהם אבינו ע"ה. והיה יעקב מצטער מאוד על זה מה שלא גילה לו ה` יתברך. וחשב שיש איזה רוגז עליו חס ושלום ואינו עמו פנים בפנים. וזה לשון רוגז שלא רצה ה` יתברך לדבר עמו ולגלות לו מעניין יוסף והבן: (ספר רמתים צופים - סימן ב)
ב.דמיון מילולי בין 2 הסיפורים:
(מאמר מכירת יוסף ועקדת יצחק / הרב יואב שחם)
*יוסף ויצחק במרחב הזמן
1.אברהם יעקב ויוסף (במקום יצחק) הם שנתנו לדוד המלך את 70 שנות חייו במקום אדם הראשון אחרי שחטא:
(ע"פ ספר אור החמה)
2. תפילת מוסף ומנחה- כנגד יוסף ויצחק:
א.תפילות כנגד האבות ותפילת מוסף כנגד יוסף :
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום. .... תניא כותיבה דר' יוסי בר' חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' '. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: 'ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה'. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש' ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: 'ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי' (ברכות כ"ו, ב')
והבן, אלה תולדות יעקב יוסף נראה לפרש ע"ד הרמז דהנה אנחנו בגלות המר הזה דוויין וסחופים ודחוקים בדוחק השפעות שנתמעטה מישראל בעוונותינו הרבים. והשם יתברך ברוב רחמיו כביכול עמו אנכי בצרה. והשכין שכינתו בתוכינו והיא המקיימת אותנו בהשפעתה הניתן על ידה. כמו שהבטיח השם יתברך לאברהם אבינו עליו השלום כה יהיה זרעך פירוש השכינה נקראת כה תהיה עם זרעך תמיד. וזהו שאמר השם יתברך לאדם הראשון. איכה. א"י כ"ה דהיינו איך גרמת גלות השכינה ואיה תפנה עצמה בגלות. וזהו אלה תולדות יעקב רוצה לומר ההשפעות הבאות מעולם הנקרא יעקב. הם באים על ידי השכינה הנקרא יוסף והוא תפילת מוסף לשון הוספה מחמת שהשפעה באה בקושי בכח גדול שאנחנו מוסיפים כח על כח להוריד השפעה אלינו. בן שבע עשרה שנה רוצה לומר בגלות המר אשר בכל צרתם לו צר שצער גדול לשכינה שאנחנו דחוקים כנ"ל והשם הוי"ה הוא בקטנות גימטריא שבע עשרה ואף על פי כן הוא גימטריא טו"ב להשפיע עלינו כל טוב (נעם אלימלך, וישב).
ב.מוסף ומנחה דבוקות ומתחלפות לעיתים אחת לפני השניה:
"היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - יתפלל מנחה ואח"כ מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אבל בציבור יקדים להתפלל מוסף ואח"כ מוסף כדי שלא יטעו".
(שו"ע או"ח רפו, ה)
3.יוסף ויצחק כנגד מועדי השנה:
א.יוסף כנגד ראש השנה:
ראש השנה הוא לא רק יום צאתו של יוסף מבית האסורים, והתמנותו על ארץ מצרים. ראש השנה הוא ציר מרכזי, ובו מתרחשים הארועים המרכזים במשך אותם שלוש עשרה שנה נמצא במצרים כעבד וכאסיר. הוא נכנס לבית פוטיפר בראש השנה, מתמודד מול נסיונות של חטא, וניצל ביום ראש השנה מחטא חמור ביותר. הוא עושה תשובה ברגע האחרון ומקדש בכך שם שמים. הוא מובל לבית סוהר מפני שהקב"ה עושה איתו דין על עברות אחרות. לאחר תשע שנים מצטרפים אליו לשנה שני אסירים שר המשקים ושר האופים. מראש השנה עד ראש השנה. כשגם אצלם ראש השנה הוא תאריך מרכזי. פרעה מציין את יום הולדתו, יום התמנותו בראש השנה של המלכים בא' תשרי, ועושה דין ומשפט בעבדיו ביום זה. ביום דין של העולם מעביר הקב"ה מסר דרך חלומות פרעה על הצפוי לעולם מבחינת רעב ושובע ולבסוף לאחר שתים עשרה שנים בראש השנה יוצא יוסף לבסוף מבית הסוהר ומתמנה למלך על מצרים. יום מלכותם של אומות העולם.
(בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים / הרב יהודה זולדן)
ב.יצחק כנגד חג השבועות:
ע"פ הרמז יש שלוש רגלים בשנה כנגד ג' האבות. פסח כנגד אברהם שארח את שלושת המלאכים בחג הפסח. שבועות כנגד יצחק שנעקד על גבי המזבח ואיל הוקרב תמורתו, ובשבועות חג מתן תורה שמענו קול שופר אילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב שכתוב בו "ולמקנהו עשה סֻכֹת". ומידתו של יצחק היא מידת הגבורה לכן בשבועות לומדים בלילה למתק את הגבורות של יצחק.
(ליל חג השבועות , חלק ב, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
ג. הקשר: בר"ה חל היום השישי והעולם היה תלי ועומד עד היום השישי בסיוון (חג השבועות)
יום הששי. הוסיף ה' בששי,... דבר אחר, יום הששי, שכלם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה:(רש"י,שם)
סיום: יצחק ויוסף- תורת הנגלה ותורת הנסתר
יצחק- תורת הנסתר (לכן מידתו כנגד החשך והיה גם חשוך ראיה) ולכן מסתיר את הסוד מיעקב, יוסף- תורת הנגלה ולכן מסלסל בשערו ומגלה חלומותיו לאחיו ומדובב את שר המשקים והאופים ואינו מתבייש לייעץ לפרעה תוך כדי פתרון חלומו- הכל גלוי .
אבל נשמת יצחק שמתעברת בו מביאה אותו להסתיר זהותו מהם עד אשר יתממשו חלומותיו במלואם והנבואה הגנוזה בהם תתממש
(ענ"ד)
1.נשמת יצחק מתעברת ביוסף ולכן יעקב אהבו כי בן זקונים הוא לו- לאביו :
וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פי' שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימט' יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר
( החיד"א, חומת אנך - בראשית לז,ג )
בשם המקובלים שביוסף נתעברה נשמת יצחק, נוטריקון קץ חי. ע"כ מדתו נמי לעשות דין ברשעים ולהתפשט בתוך גבולם. וזה עצמו הוא הענין במצרים שכפאן למול ולהסיר הערלה אף שהערלה היא מהותם. וזהו ענין נ"ח כנ"ל. ואפשר שמזה נסתעף מה שהורקנוס הזקן מזרע החשמונאים כפה את האדומיים למול כביוסיפון והובא באבן עזרא (סוף פ` תולדות):
(שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח )
2.בדיוק כשיוסף עולה מן הבור האחרון בר"ה (של בית הסוהר) יצחק יורד אל בור הקבר:
מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה ח"י ק"פ שנה
ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצחק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוה עשו ויעקב אז באותו פרק הי' קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח"י יוסף "רב עוד יוסף בני חי" ויעקב שדיוקן של יוסף דימה לו אע"פ שחרם הי' שלא לגלות על ענין יוסף אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וירא יעקב כי יש שבר סב"ר במצרים שיוסף עודנו חי בענין חבירי איוב שראו באילן שלהם בבואה וכן יעקב שהיה דיוקנו כיוסף נפשו קשורה בנפשו כשהי' יוסף בשמחה אז גם הוא הי' בשמחה .
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )
3.צפנת פענח- יוסף צפון ביצחק גימטריה פענח:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ... וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימט' יצחק:
(החיד"א,חומת אנך - בראשית מא, מה )
4.יוסף קורא לשני בניו על שם יצחק:
א.מנשה- שכחת יצחק:
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי (בראשית מא,נא)
את- מרבה בית זקנו יצחק (רוקח,שם)
ב.אפרים- אפר יצחק ואפר אברהם:
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית מא,נב)
אפרים נקרא על שם אברהם ויצחק.אברהם שהולך לאור כשדים להישרף ולהיות אפר (ואלי משום כך אמר ואנכי עפר ואפר?) וכן יצחק הושם על גבי המזבח והקב"ה רואה כאילו אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח {תנחומא וירא סימן כ"ג} וזהו אפרים שני שפר לקט שמואל דף ט משם רבנו בחיי (החיד"א,מדבר קדמות מערכת א אות ט"ז)
5.יוסף כל הזמן שואל את האחים גם על אביו הזקן- יצחק:
וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וגו' וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וגו' (בראשית מג, כז כח), רַבִּי חִיָּא רַבָּה חֲמָא חַד בַּבְלָאי, אֲמַר לֵיהּ מָה עָבֵד אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ אִמָּךְ שָׁאֲלָה בָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֲמַר לָךְ כְּדֵין וְאַתְּ אוֹמֵר לִי כְּדֵין. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹאֲלִים עַל הַחַיִּים וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַמֵּתִים. כָּךְ הַשָּׁלוֹם אֲבִיכֶם, זֶה יַעֲקֹב. הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, זֶה יִצְחָק, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ.(ב"ר,צב,ה)
הועד אבי חי- והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בנחיותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ובשגם לא אמרו הזקן וכונתםן על יעקב.מכל מקום ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו....(החידא, פני דוד פרשת ויגש אות ח)
5. מהפך מנקבי לזכרי:
א.יוסף הפך במעי אימו מבת(דינה) לבן(יוסף):
וּמִן בָּתַר כְּדֵין יְלֵידַת בְּרַת וּקְרַת יַת שְׁמָהּ דִינָה אֲרוּם אַמְרַת דִין הוּא מִן קֳדָם יְיָ דִיהוֹן מִנִי פַּלְגוּת שִׁבְטַיָא בְּרַם מִן רָחֵל אַחֲתִי יִפְקוּן תְּרֵין שִׁבְטִין הֵיכְמָא דִנְפָקוּ מִן חָדָא מִן אַמְהָתָא וּשְׁמִיעַ מִן קֳדָם יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה (תרגום יונתן ל,כא)
ב.יצחק נולד עם נשמה מעלמא דנוקבא וארי העקידה נהפך לנשמה בעמא דדוכרא:
שוב אשוב וגו'. טעם כפל שוב אשוב, גם [האי] אומרו תיבת והנה. יכוין לומר על דרך אומרם ז''ל כשנולד יצחק לא [לית] היה [הוו] ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד, והוא שרמז במאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה פי' [פירש] מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פי' [פירש] המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב' ישוב אליו פי'[פירש] לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה [הוו] בעקידה (אור החיים,בראשיעת יח,י)
6.הפיספוס- יצחק ויוסף היו אמורים ללדת 12 בנים ולא צלח בידם:
א.יוסף לא הוליד 12 בנים בגלל אשת פוטיפר:
"תנא דבי רבי ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית ע"ז שלהם והיא אמרה להם חולה אני אמרה אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ורועה זונות ..., מיד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו נעץ צפרניו בקרקע, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו" (ילקוט שמעוני בראשית פרשת וישב רמז קמו).
ב.יצחק ורבקה לא הולידו 12 בנים בגלל עשיו:
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין, (בראשית כה, כג): וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה, (בראשית כה, כג): וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא, (בראשית כה, כג): וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא, (בראשית כה, כד): וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה, (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר, (בראשית כה, כו): וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר. וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה. (בראשית כה, כב): (בראשית רבא,בג,ו)
*יצחק יוסף וחנוכה
1.יוסף ויצחק מכוונים כנגד מלכות יון :
לפי שגלות יון הי' נגד יצחק שחי ק"פ שנה וכן יון הי' ק"פ שנה כי ק"פ עווקים ראה יעקב לשר יון שהי' עולה על הסלם ואח"כ ירד לכן נקרא גלות יון חשך מדת יצחק ולפי שיוסף הוא סוד קץ חי על יוסף שאז מל"ך יו"ן בגי' יוס"ף נפרע חטא של קרן שור גם מזל יוסף הוא נוג"ה וכן קליפת יון נוגה נעשה נס ע"י נ"ח כי אור זרוע לצדיק ואז גזרו על מילה ושבת ותרווייהו ביוסף הצדיק שומר ברית לכן גם מילה ביום ח' שבהם ק"פ שעות כי זריזין מקדימין מיד למחרת ביום ח' הרי ק"פ שעות ונעשה הנס ח' ימים
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )
2.יוסף בחינת בית הלל, יצחק בחינת בית שמאי:
ויש להבין שורש מחלוקת בית שמאי ובית הלל להך מאן דאמר. למה סבירא להו לבית שמאי כנגד הימים הנכנסין דוקא ובית הלל סבירא להו כנגד הימים היוצאין דוקא. אך הענין דבית שמאי ובית הלל נקראו במשנה (עדיות פ"א מ"ד) אבות העולם וכן נקראו בזוהר הקדוש (ח"ג עג א) אבהן דעלמא. והיינו דהלל היה מסטרא דרחמי דרגא דאברהם ושמאי היה מסטרא דדינא גבורה דרגא דיצחק
(ספר פרי צדיק לחנוכה - אות ח )
"אלה תולדות יעקב: יוסף" (בראשית לז,ב). אדם מישראל אינו צריך להסתפק במה שכבר השיג, אלא עליו לשאוף לעלות מעלה-מעלה, להיות מוסיף והולך. זהו שנאמר "אלה תולדות יעקב – יוסף", עליו להוסיף לשאוף, להוסיף לעלות.
3.מחלוקת בית הלל ובית שמאי - האם חוגגים את החלק הגלוי או החלק הסמוי?
לבית שמאי פוחת והולך כמו שהיה בבית המקדש ביום הראשון כד שמן חזק באיכות שנחלק לשמונה ימים ובכל יום ויום נתמעט הכמות והוא הדין אם כן לנרות חנוכה שיהיו מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ויהיו פוחתין והולכין, אך בית הלל סוברים שאנו עושים זכר לנס שהיה בבית המקדש בבחינת מה שראו, ביום הראשון ראו נס יום אחד ולמחר ראו נס של שני ימים וכן על זה הדרך מוסיף והולך. (ע"פ הרב אהרון מילר)
*יוסף ויצחק- מעשה אבות סימן לבנים(ונכדים):
1.חיבוב הארץ:
לשון הלזה- ביצחק ביוסף ובארץ ישראל ששניהם היו מחוברים אליה:
ותאמר אל העבד מי האיש הלזה' - ראתהו הדר כלוז, ודומה לו 'דבר אל הנער הלז' (זכריה ב, ח), וכן 'הנה בעל החלומות הלזה בא' (בראשית לז, יט), שהראה עצמו הדור לפניהם בכתונת פסים, וכן 'הארץ הלזו' (יחזקאל לו, לה), שהיתה הדורה ומעוטרת באילנות, ועכשיו היא נשמה (שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה.)
יצחק עולה תמימה מעולם לא ירד מארץ ישראל:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ
(בראשית כו,ב-ג)
יוסף היחידי מהשבטים שנאמר עליו שחיבב את ארץ ישראל ולכן יהושע מזרעו וכן בנות צלפחד:
למשפחות מנשה בן יוסף, כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל, כך יוצאי חלציו חיבבו את ארץ ישראל.
(ספרי במדבר פיסקא קלג):יתכן שנאמר ליצחק שלא לרדת מהארץ היות והנשמה שיתעבר בה היא זו שתגאל כעבור שנים את העולם מהרעב(אמנם לא אותו רעב) ע"י שהייתה הארוכה במצרים (ענ"ד)
2.יוסף ויצחק - הבנים האהובים:
ששנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי, בתואר בעושר ובגבורה ובחכמה … בנוי ובתואר שנאמר ויהי יוסף יפה תואר בחכמה שנאמר הנה בעל החלומות הלזה בא הרי נוי ותואר וחכמה. וביצחק כתיב מי איש הלזה מה הלזה האמור ביוסף בנוי בחכמה אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה ומה יוסף עמד בגבורתו נגד כל אחיו אף יצחק עמד בגבורה נגד כל בני גרר מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר שנאמר ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאד…(מדרש אגדת בראשית פרק מ)
רבי חייא אמר: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היינו מה דאמר: 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. רבנן אמרי: הוא ופלסונו (בראשית רבא,ס,טו)
3.יוסף ויצחק הגיעו לנקודת שיא בגיל הל"ז ולכן נקראו הלזה:
א.עקידת יצחק בגיל 37:
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד,סה)
ב.יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)
4.החלפת הבכור בצעיר אצל יצחק ואצל יוסף:
א.יצחק ביקש לברך הבכור ובירך הקטן:
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (בראשית כז,לג)
ב.יוסף ביקש לברך בכורו(מנשה) ויעקב בירך דווקא את הקטן(אפרים):
וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח,יז-יט)
5.יוסף מתחפש ומסתתר בפני יעקב ובניו - מידה כנגד מידה למעשה יעקב לאביו יצחק:
מדוע לא הכירו אחי יוסף את יוסף?יש מבארים שהיה מסוה של פניו של יוסף בפוגשו אותם כיון שכך היתה דרך מלכים באותה תקופה- מחמת כבוד המלכות לא היו השריםפ ואנשי הממשלה רשאים להביט בפני המלך.במגילת אסתר מוזכרים שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך.מהו רואי פני המלך?כל השרים אין להם רשות לראות את פני המלך מלבד שבעת השרים הנבחרים הללו שהורשו להביט ללא מסווה.לפי ביאור זה כתב בספר "מרכבות ארגמן" כי ליוסף היתה מסכה על פנו ולכן אחיו לא הכירוהו ורק כעת הוריד אותה מעל פניו ואמר להם: אני יוסף אחיכם.ואפשר לרמוז "ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם" סופי תיבות פורים כמו בפורים מתחפשים ומססתרים מאחורי מסכות כך יוסף התחפש לשליט מצרי והסתתר מאחורי מסכה (עלון להתעדן באהבתך פרשת ויגש תשע"ט)
6.יוסף ויצחק כנגד ע"ז,ג"ע,ש"ד:
ישמעאל ביקש לפגוע שביצחק בע"ז ג"ע ש"ד:
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י ,שם)
יוסף מגלה רגישות רבה בחושדו באחיו על ע"ז ג"ע ש"ד:
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי (ש"ד), ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים (ע"ז), וחשודים על העריות(ג"ע) .(רש"י,שם)
7.דיוקנו של יצחק כאברהם אביו ודיוקנו של יוסף כיעקב אביו- כדי למנוע לעג וצער של הוריהם:
א.דיוקן יצחק כאברהם - למנוע לעז שנולד מאבימלך:
אברהם הוליד את יצחק. (לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את יצחק. דבר אחר), על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, (ב) לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם (היה), שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק (רש"י,שם)
ב.דיוקן יוסף כיעקב- להניח דעתו של יעקב שלא חטא בג"ע:
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. אפשר דיעקב אע"ה לתקן בא ג"ע דאדה"ר כמשז"ל ואחר כל מה שטרח אירע ענין לאה דהטעהו לבן וסבר שהיא רחל ויהי בבקר והנה היא לאה וכמו צער בנפשו דבגמר התקון בא לידו איסור ערוה ושמא הפסיד כל מה שתקן. ולכן ברחל שהיה הפקפוק כמ"ש מהרימ"ט ז"ל האלהים עשה שתלד יוסף שהוא נפש אדה"ר להודיע ליעקב אע"ה דלא עשה איסור וכל מה שעשה היה תקון גמור. וזה פריו שבא ביוסף נפש אדה"ר להשלים התקון ויוסף בחינת יסוד. וזו היא סיבה שיעקב אע"ה אהב את יוסף דהוי סהדא רבא עדות ביהוסף כי כבר רצה האלהים את מעשיו.
(החיד"א, חומת אנך בראשית פרשת וישב אות ג)
8.מכירת יוסף היא גלגול של עקידת יצחק:
א.יעקב היה מוכן אפילו לעקוד את יוסף כיצחק אבל לא להישאר באי ידיעה על גורלו:
ברש"י (בראשית ל"ז, ב`) ביקש יעקב לישב בשלוה וכו` קפץ עליו רוגזו של יוסף. שמעתי ממנו ז"ל היינו שהיה מקבל באהבה אם היה מגלה ה` יתברך ליעקב שרצונו לקחת מאתו את יוסף. ואפילו להעלותו לקרבן כיצחק אבינו בודאי עשה בשמחה רבה כמו אברהם אבינו ע"ה. והיה יעקב מצטער מאוד על זה מה שלא גילה לו ה` יתברך. וחשב שיש איזה רוגז עליו חס ושלום ואינו עמו פנים בפנים. וזה לשון רוגז שלא רצה ה` יתברך לדבר עמו ולגלות לו מעניין יוסף והבן: (ספר רמתים צופים - סימן ב)
ב.דמיון מילולי בין 2 הסיפורים:
עקדת יצחק | מכירת יוסף |
"ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני" (כ"ב, א)[3] | "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם... ויאמר לו הנני" (ל"ז, יג) |
"קח נא את בנך... ולך לך אל ארץ המריה" (שם, ב) | "הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם...לך נא ראה את שלום אחיך" (שם, יג-יד)[4] |
"וישא אברהם את עיניו"(שם, ד) | "וישאו עיניהם ויראו" (שם, כה) |
"וירא את המקום מרחוק" (שם) | "ויראו אתו מרחק"[5] (שם, יח) |
"קח נא את בנך" (שם, ב) "ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו" (שם, ג) "ויקח אברהם את עצי העולה... ויקח בידו את האש ואת המאכלת" (שם, ו) "ויקח את המאכלת לשחט את בנו" (שם, י) | "ויקחהו וישליכו אתו הבורה"[6] (שם, כד) |
"ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" (שם, יג) | "ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים" (שם, לא)[7] |
"וישלח אברהם את ידו... אל תשלח ידך אל הנער" (שם, י-יב) | "ויד אל תשלחו בו" (שם, כב) "וידנו אל תהי בו"[8] (שם, כז) |
"וישב אברהם אל נעריו" (שם, יט) | "וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור" (שם, כט) "וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו" (שם, ל)[9] |
(מאמר מכירת יוסף ועקדת יצחק / הרב יואב שחם)
*יוסף ויצחק במרחב הזמן
1.אברהם יעקב ויוסף (במקום יצחק) הם שנתנו לדוד המלך את 70 שנות חייו במקום אדם הראשון אחרי שחטא:
הנה מה שהאבות הניחו לדוד המלך 70 שנה אחרי שכבר השאיר לו אדם הראשון, כי אחר שאדם הראשון חטא, נפגמו אותן השנים ע''י שנגזרה עליו מיתה ואז בטלה מתנתו. וכשחזר אדם הראשון להתגלגל באבות ונתקן בהם, חזר ונָתַן לו באופן שיועיל לו. הרי בעל המתנה הראשונה הוא בעצמו בעל המתנה האחרונה.
אברהם - הניח לדוד המלך 5 שנים. כיון שהיה לו לחיות 180 שנה כמו יצחק, והוא חי רק 175 שנים.
יצחק - יצחק לא הניח לדוד המלך כלום, כיון שיצחק בא מצד הדין וגם דוד המלך בא מצד הדין. וכתבו גורי האר''י שיצחק נתעבר ביוסף ולכן יוסף נָתַן במקום יצחק. וכן, יצחק משעת העקידה ואילך נחשב כמת, כיון שקיבל דין המיתה על עצמו. ומה גם שפרחה ממנו נשמתו בפועל, ונכנסה באיל שנשחט במקומו והוא קיבל נשמה חדשה, ומאז לא היה לו לשייר לדוד כלום, לכן נכנס יוסף במקומו ושייר לדוד המלך 37 שנים בשביל יצחק, כנגד אותן 37 שנים שחי יצחק לפני העקידה, שהרי יצחק בעת העקידה היה בן 37 שנים.
יעקב - העניק לדוד המלך 28 שנים. היה לו לחיות בעולם כימי אברהם 175 שנים, ולא חי אלא 147 שנים.
יוסף - העניק לדוד המלך 37 שנים. יוסף חי 110 שנים, והיה לו לחיות 147 שנה כימי יעקב. מובא ב"ניצוצי אורות": שלמרות שיוסף לא היה גלגלול אדם הראשון, יוסף נתן לדוד המלך את רוב השנים מתוך 70 השנים, כיון שמשיח בן דוד יחיה את משיח בן יוסף.
אברהם 5 שנים + יוסף 37 שנים + יעקב 28 שנים = בסה''כ 70 שנה.
2. תפילת מוסף ומנחה- כנגד יוסף ויצחק:
א.תפילות כנגד האבות ותפילת מוסף כנגד יוסף :
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום. .... תניא כותיבה דר' יוסי בר' חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' '. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: 'ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה'. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש' ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: 'ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי' (ברכות כ"ו, ב')
והבן, אלה תולדות יעקב יוסף נראה לפרש ע"ד הרמז דהנה אנחנו בגלות המר הזה דוויין וסחופים ודחוקים בדוחק השפעות שנתמעטה מישראל בעוונותינו הרבים. והשם יתברך ברוב רחמיו כביכול עמו אנכי בצרה. והשכין שכינתו בתוכינו והיא המקיימת אותנו בהשפעתה הניתן על ידה. כמו שהבטיח השם יתברך לאברהם אבינו עליו השלום כה יהיה זרעך פירוש השכינה נקראת כה תהיה עם זרעך תמיד. וזהו שאמר השם יתברך לאדם הראשון. איכה. א"י כ"ה דהיינו איך גרמת גלות השכינה ואיה תפנה עצמה בגלות. וזהו אלה תולדות יעקב רוצה לומר ההשפעות הבאות מעולם הנקרא יעקב. הם באים על ידי השכינה הנקרא יוסף והוא תפילת מוסף לשון הוספה מחמת שהשפעה באה בקושי בכח גדול שאנחנו מוסיפים כח על כח להוריד השפעה אלינו. בן שבע עשרה שנה רוצה לומר בגלות המר אשר בכל צרתם לו צר שצער גדול לשכינה שאנחנו דחוקים כנ"ל והשם הוי"ה הוא בקטנות גימטריא שבע עשרה ואף על פי כן הוא גימטריא טו"ב להשפיע עלינו כל טוב (נעם אלימלך, וישב).
ב.מוסף ומנחה דבוקות ומתחלפות לעיתים אחת לפני השניה:
"היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - יתפלל מנחה ואח"כ מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אבל בציבור יקדים להתפלל מוסף ואח"כ מוסף כדי שלא יטעו".
(שו"ע או"ח רפו, ה)
3.יוסף ויצחק כנגד מועדי השנה:
א.יוסף כנגד ראש השנה:
ראש השנה הוא לא רק יום צאתו של יוסף מבית האסורים, והתמנותו על ארץ מצרים. ראש השנה הוא ציר מרכזי, ובו מתרחשים הארועים המרכזים במשך אותם שלוש עשרה שנה נמצא במצרים כעבד וכאסיר. הוא נכנס לבית פוטיפר בראש השנה, מתמודד מול נסיונות של חטא, וניצל ביום ראש השנה מחטא חמור ביותר. הוא עושה תשובה ברגע האחרון ומקדש בכך שם שמים. הוא מובל לבית סוהר מפני שהקב"ה עושה איתו דין על עברות אחרות. לאחר תשע שנים מצטרפים אליו לשנה שני אסירים שר המשקים ושר האופים. מראש השנה עד ראש השנה. כשגם אצלם ראש השנה הוא תאריך מרכזי. פרעה מציין את יום הולדתו, יום התמנותו בראש השנה של המלכים בא' תשרי, ועושה דין ומשפט בעבדיו ביום זה. ביום דין של העולם מעביר הקב"ה מסר דרך חלומות פרעה על הצפוי לעולם מבחינת רעב ושובע ולבסוף לאחר שתים עשרה שנים בראש השנה יוצא יוסף לבסוף מבית הסוהר ומתמנה למלך על מצרים. יום מלכותם של אומות העולם.
(בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים / הרב יהודה זולדן)
ב.יצחק כנגד חג השבועות:
ע"פ הרמז יש שלוש רגלים בשנה כנגד ג' האבות. פסח כנגד אברהם שארח את שלושת המלאכים בחג הפסח. שבועות כנגד יצחק שנעקד על גבי המזבח ואיל הוקרב תמורתו, ובשבועות חג מתן תורה שמענו קול שופר אילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב שכתוב בו "ולמקנהו עשה סֻכֹת". ומידתו של יצחק היא מידת הגבורה לכן בשבועות לומדים בלילה למתק את הגבורות של יצחק.
(ליל חג השבועות , חלק ב, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל)
ג. הקשר: בר"ה חל היום השישי והעולם היה תלי ועומד עד היום השישי בסיוון (חג השבועות)
יום הששי. הוסיף ה' בששי,... דבר אחר, יום הששי, שכלם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה:(רש"י,שם)
סיום: יצחק ויוסף- תורת הנגלה ותורת הנסתר
יצחק- תורת הנסתר (לכן מידתו כנגד החשך והיה גם חשוך ראיה) ולכן מסתיר את הסוד מיעקב, יוסף- תורת הנגלה ולכן מסלסל בשערו ומגלה חלומותיו לאחיו ומדובב את שר המשקים והאופים ואינו מתבייש לייעץ לפרעה תוך כדי פתרון חלומו- הכל גלוי .
אבל נשמת יצחק שמתעברת בו מביאה אותו להסתיר זהותו מהם עד אשר יתממשו חלומותיו במלואם והנבואה הגנוזה בהם תתממש
(ענ"ד)
חלק ה: יוסף ויעקב- יוסף הוא דמות דיוקנו של אביו- פיזית ופנימית:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף,
אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה,
מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל.
מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה.
מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם.
מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר.
מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה.
מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ.
מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ.
מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה.
זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם.
זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים.
זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר.
זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ.
זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ.
זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים.
זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם.
זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ.
זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם.
זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב.
זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ.
זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה.
זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם.
זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט.
זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו.
(בראשית רבה,פד,ו)
5.בין יוסף (שהכניס אותנו למצרים) למשה רבנו(שהוציא אותנו ממצרים) :
א. שניהם מכונים בשם נער,ילד,בן,עבד,איש (ע"פ הספר שערי נסים, פרשת וישב):
א1.נער:
יוסף:
...וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו...(בראשית לז,ב)
משה:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)
א2.ילד
יוסף:
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא (בראשית לז,ל)
משה:
וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה (שמות ב,ו)
א3.בן
יוסף:
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז,ג)
משה:
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים (שמות ב,ב)
א4.עבד:
יוסף:
וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתָּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר (בראשית מא,יב)
משה:
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה (דברים לד,ה)
א5.איש:
יוסף
וַיְהִי יְ-הֹ-וָ-ה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי (בראשית לט,ב)
משה:
גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם (שמות יא,ג)
ב.משה התעכב על עצמות יוסף כדי לקחת אתו לא"י את סוד שמירתו של יוסף בגלות למען הגלויות הבאות : (ענ"ד)
אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א,ח)
(שיר השירים רבא,א,ד)
רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.(ויקרא רבא,לב,ה)
ג.יוסף כמו משה הוא התגלמות של כל עם ישראל :
ויקח משה כו' עצמות יוסף כו'. כי בחי' יוסף הצדיק הוא התקשרות כל המדות. שמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל השבע השביע הם השבעה שבועות תספר כו'. והנה כמו שהיו במצרים בכל שערי טומאה. כך זכו אח"כ לברר כל המדות להשי"ת. וע"י שזכו אח"כ לכל אלה השערים בזה תקנו כל מה שהיו מקודם בשערים הנ"ל. והוא ענין תשובה שמהפכין העונות לזכיות שהרי ע"י החטא בא אח"כ לתשובה. לכן ע"י שנכנסו אח"כ בשערי הקדושה תקנו ימי הגלות. [ואם כי לכאורה קשה כיון דכתיב וחמשים עלו מיד בשעת היציאה א"כ מה הי' חסר עוד. אבל האמת מבואר בספרי קודש כי בעת היציאה נתגלה להם שורש כל השערים לשעה כדי להיות נגאל ואח"כ הוצרכו בנ"י לתקן מעצמם להגיע בעבודתם לכל אלה השערים] וז"ש דבר אל בני ישראל וישובו כו' שזה ענין תשובה כנ"ל:
(שפת אמת - ויקרא - לפסח - שנת [תרל"ז] )
6.בין יוסף לאסתר המלכה: יוסף מכין את הקרקע למשה, אסתר מכינה את הקרקע למשיח
יוסף | אסתר |
בר' לט:י: וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ. | ג:ד: וַיְהִי כִּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. |
מא׃מב: וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף. | ח:ב: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי. |
מא: מב: וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ. | ו:ט: וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. |
מא:מג: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ | ו:ט: וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר. |
מא:מג: וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. | ו:ט: וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶֹה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. |
לט:ו: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. | ב:ז: וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה. |
לט:ד: וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו. | ה:ב: וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר... נָשְֹאָה חֵן בְּעֵינָיו |
מא:לד: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ. | ב:ג: וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ. |
מא:לה: וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. | ב:ג: וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים אֶל-יַד הֵגֶא... שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. |
מא:לז: וַיִּיטַב הַדָּבָר בִּעֵינֵי פַרְעֹה. | ב:ד: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. |
נ:ג: כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים. | ב:יב: כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן. |
מג:ד: וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכֹלְתִּי. | ז:טז: וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. |
מד:לד: כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי. | ח:ו: כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי. |
(מאמר "יוסף ואסתר במגילת אסתר, גב' יונה בר מעוז, עלון בר אילן תשס"א)
יוסף וראובן
יוסף ויהודה
סיום: בין יוסף ל- יוסף- דרך התבוננות פנימה אל עצמו (גם כפשוטו וגם לעומקו של עניין) - נגלה לו אביו(השתקפותו שלו עצמו) והבין מה הנכון מצידו לעשות מול הנסיון הגדול
דמות דיוקנו של אביו שנגלה- היא השתקפותו שלו במראה :
בביתו של יעקב אבינו בכנען לא היו מראות, ובוודאי גברים לא ראו את פניהם. לפיכך יוסף הצדיק מעולם לא ראה את דמותו. ועוד אמרו חכמים על הפסוק בן זקונים הוא לו שדמות דיוקנו של יוסף הייתה כדמות דיוקן אביו. אלא שהוא היה בלא חתימת זקן. ומשעברו שנים במצרים נתמלא זקנו ודמה לאביו בכול.
ולאותה מרשעת, אשת פוטיפר, בוודאי היו בחדרה כמה וכמה מראות להתייפות בהן. וכשמשכה היא את יוסף אחריה וכמעט ונכשל, נכנס לחדרה, ומולו הייתה מראה. וראה ממולו דמות דיוקן. הוא, שמעולם לא ראה את דמות עצמו, ראה דמות דיוקן ונבהל. אבא, מה אבא עושה כאן, אמר לעצמו, ופירש מן העבירה. והאמת, שאת דמות עצמו ראה ולא ידע.
(מאמר "דמות דיוקנו של אביו" , הרב חיים סבתו)
בביתו של יעקב אבינו בכנען לא היו מראות, ובוודאי גברים לא ראו את פניהם. לפיכך יוסף הצדיק מעולם לא ראה את דמותו. ועוד אמרו חכמים על הפסוק בן זקונים הוא לו שדמות דיוקנו של יוסף הייתה כדמות דיוקן אביו. אלא שהוא היה בלא חתימת זקן. ומשעברו שנים במצרים נתמלא זקנו ודמה לאביו בכול.
ולאותה מרשעת, אשת פוטיפר, בוודאי היו בחדרה כמה וכמה מראות להתייפות בהן. וכשמשכה היא את יוסף אחריה וכמעט ונכשל, נכנס לחדרה, ומולו הייתה מראה. וראה ממולו דמות דיוקן. הוא, שמעולם לא ראה את דמות עצמו, ראה דמות דיוקן ונבהל. אבא, מה אבא עושה כאן, אמר לעצמו, ופירש מן העבירה. והאמת, שאת דמות עצמו ראה ולא ידע.
(מאמר "דמות דיוקנו של אביו" , הרב חיים סבתו)
יוסף כמתקן את יחסי הקנאה בין אחים בספר בראשית - אע"פ ששנאו אותו!
לכל אורכו של ספר בראשית אנו מוצאים מאבקים בין אחים. סוגיית האחווה הינה סוגיה כבדת משקל, אין זה דבר פשוט להיות אחים. מהרגע הראשון שבו הופיעו אחים בעולם היו קשיים. הראשונים היו קין והבל, ומשם זה המשיך לכל אורך ההיסטוריה. הקשיים בולטים במיוחד בתקופת האבות, ואכן ניתן לראות כי הושקע מאמץ רב בניסיון לפתור את בעיית האחווה. אברהם נפרד מלוט, ברכות יצחק אבינו לבניו. אך יותר מכל המאבק בין האחים מגיע לשיא החריפות במאבק בין יוסף לאחיו, כי שהתורה מספרת (בראשית לז, ד):
"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום".
שנאת האחים ליוסף הגיע לרמה כזאת שהם אינם מעונינים בשלום עם יוסף. לכאורה זהו מצב קשה ביותר, אך למעשה יש כאן התקדמות לכיוון פתרון הבעיה. התחרות והמריבות בין האחים הם דבר טבעי, והעובדה שהאחים לא רצו ולא יכלו לדבר עם יוסף, היא תחילת הפתרון. הבעיה הוגדרה היטב, כעת יש לפתור אותה. מתוך גנותם של האחים ניתן ללמוד את שבחם. האחים לא טייחו את הבעיה, הם לא התנהגו כ"אחד בפה ואחד בלב". לא ניתן לפתור את הבעיה לפני שמציגים אותה כפי שהיא באמת. ולכן יוסף ואחיו הם גם הראשונים שהצליחו להתגבר על בעיית האחווה ולפתור אותה.
יוסף הצדיק, הדמות שאמורה לפתור את בעיית האחווה, נבחר מכיון שאצלו בעיית האחווה פתורה מטבע לידתו. התורה מספרת מדוע ניתן שם זה ליוסף (בראשית ל, כב – כד):
"ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר"
לכאורה, על פי פשט הפסוקים היה יוסף צריך להיקרא אסף, שכן רחל אימנו הייתה שמחה על פתרון בעיותיה. אך זוהי עמדה אגואיסטית, ולכן קראה את שם בנה הבכור יוסף. יוסף הוא הבכור הראשון שנולד על מנת שיוולדו לו עוד אחים מאביו ומאמו. יוסף הוא הבכור הראשון שאין לו את בעיות הבכורה. זוהי הסיבה מדוע יוסף הוא היחיד שיכול להתמודד עם הטענות של בכורו של יעקב אבינו – עשו, הטוען שאחיו הקטן עשקו..
(הרב אורי שרקי שליט"א, מאמר "וישב - יוסף הצדיק")
לכל אורכו של ספר בראשית אנו מוצאים מאבקים בין אחים. סוגיית האחווה הינה סוגיה כבדת משקל, אין זה דבר פשוט להיות אחים. מהרגע הראשון שבו הופיעו אחים בעולם היו קשיים. הראשונים היו קין והבל, ומשם זה המשיך לכל אורך ההיסטוריה. הקשיים בולטים במיוחד בתקופת האבות, ואכן ניתן לראות כי הושקע מאמץ רב בניסיון לפתור את בעיית האחווה. אברהם נפרד מלוט, ברכות יצחק אבינו לבניו. אך יותר מכל המאבק בין האחים מגיע לשיא החריפות במאבק בין יוסף לאחיו, כי שהתורה מספרת (בראשית לז, ד):
"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום".
שנאת האחים ליוסף הגיע לרמה כזאת שהם אינם מעונינים בשלום עם יוסף. לכאורה זהו מצב קשה ביותר, אך למעשה יש כאן התקדמות לכיוון פתרון הבעיה. התחרות והמריבות בין האחים הם דבר טבעי, והעובדה שהאחים לא רצו ולא יכלו לדבר עם יוסף, היא תחילת הפתרון. הבעיה הוגדרה היטב, כעת יש לפתור אותה. מתוך גנותם של האחים ניתן ללמוד את שבחם. האחים לא טייחו את הבעיה, הם לא התנהגו כ"אחד בפה ואחד בלב". לא ניתן לפתור את הבעיה לפני שמציגים אותה כפי שהיא באמת. ולכן יוסף ואחיו הם גם הראשונים שהצליחו להתגבר על בעיית האחווה ולפתור אותה.
יוסף הצדיק, הדמות שאמורה לפתור את בעיית האחווה, נבחר מכיון שאצלו בעיית האחווה פתורה מטבע לידתו. התורה מספרת מדוע ניתן שם זה ליוסף (בראשית ל, כב – כד):
"ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר"
לכאורה, על פי פשט הפסוקים היה יוסף צריך להיקרא אסף, שכן רחל אימנו הייתה שמחה על פתרון בעיותיה. אך זוהי עמדה אגואיסטית, ולכן קראה את שם בנה הבכור יוסף. יוסף הוא הבכור הראשון שנולד על מנת שיוולדו לו עוד אחים מאביו ומאמו. יוסף הוא הבכור הראשון שאין לו את בעיות הבכורה. זוהי הסיבה מדוע יוסף הוא היחיד שיכול להתמודד עם הטענות של בכורו של יעקב אבינו – עשו, הטוען שאחיו הקטן עשקו..
(הרב אורי שרקי שליט"א, מאמר "וישב - יוסף הצדיק")
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה