וישלח: יעקב וישראל - קומות בעם ישראל- גירסה מקוצרת

פתיחה: אברהם ולא אברם :: ישראל וגם יעקב- מדוע אצל יעקב נשאר השם הראשון ?

אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו שרי היא שרה בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו: תני בר קפרא. כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר {בראשית יז-ה} והיה שמך אברהם רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר{בראשית יז-ה} ולא יקרא עוד [את] שמך אברם ...

אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה''נ שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב {בראשית מו-ב} ויאמר א-להים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב (ברכות יג,ע"א) 

הקדמה: מטרת שליחת מלאכי א-לוהים- הרתעה

וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש (ב"ר עה, ד.):(רש"י,שם)

לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)

חלק א: שינוי שמו של יעקב

1.שינוי השם אצל אברהם:

 וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: (בראשית יז,ה)

2.שינוי השם אצל יעקב- בשני שלבים:

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (בראשית לב,כב)

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:(בראשית לה,י)

3.שינוי השם אצל יעקב  - תוספת שם ולא עקירתו כמו אצל אברהם ו-2 רמזים לדבר :

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד(==רק)  יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל (בראשית לה,י)

לא יקרא שמך וגו' כי אם ישראל. צריך לדעת מה נשתנה יעקב מאברהם כי הקורא לאברהם אברם עובר בעשה (ברכות יג.) אבל הקורא לישראל יעקב אינו עובר. ... ואולי כי לצד ששינה ה' דברו הטוב האמור ביעקב מהאמור באברהם במה שאמר שמך יעקב כי לא היה צריך לומר כן כי מה חידש בזה באמרו שמך יעקב אלא ודאי שנתכוין לומר שם קבוע הוא לך, ...

וכפי זה אומרו לא יקרא שמך עוד וגו' פירוש לבד אלא גם ישראל. גם דייק באומרו לא יקרא שמך עוד ולא אמר לא יקרא עוד שמך כמו שאמר באברהם (לד י''ז ה') והבן: (אור החיים,שם)

את שמו- את לרבות ששמו יעקב עדין נשאר אלא שנוסף לו שם על שמו ( ע"פ גנזי יוסףמתוך חמישה חומשי תורה עם ביאור כל האתין שבתורה)

4.לשון עבר אצל אברהם- לרמז ששמו שהישן כבר הסטוריה מול לשון עתיד אצל יעקב לרמז שבעתיד יעקר לגמרי אבל בהווה לא:

מה שנאמר אצל אברהם "והיה שמך" לשון עבר להורות שכבר עתה נשתנה שמו לגמרי אבל אצל יעקב שלא נשתנה שמו אלא שהוסיפו לו שם נאמר יהיה שמך לשון עתיד להורת שלא נשתנה שמו אלא שמכאן ואילך יקראו לו גם ישראל ( חמישה חומשי תורה עם באור כל האתים שבתורה ,ע"פ הרמ"ע מפאנו)

5.יעקב - עקב- שפלות , ישראל -שררה:

 א.עקבה מול שררה:

לא יקרא שמך עוד יעקב. לשון אדם הבא במארב  (כ) ועקבה, אלא לשון שר ונגיד: (רש"י,שם)

ב.שתי  שמות שמעידים לכאורה על 2 הפכים:
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך, דע כי שם יעקב מורה על שפלות, מלשון (בראשית כה) וידו אוחזת בעקב עשו, כי העקב שפל מכל המקומות שבגוף, ושם ישראל מורה על שררה ומעלה, וע"כ אמר ראוי אתה להקרא בשם שיורה על הקדימה ועל המעלה, לא שתקרא בשם המורה על השפלות והאחור

(רבינו בחיי על בראשית פרק לב פסוק כט )

ג. כמו ברכת ה' לאברהם:

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: (בראשית כב,יז)

אומה זו[הכוונה לישראל] משולה לעפר ומשולה לכוכבים,כשהם יורדים-יורדים עד עפר: וכשהם עולים עולים-עולים עד לרקיע. (ירושלמי שקלים א',ה')

6.משמעות השם ישראל:

אל תקרי ישראל אלא איש ראה אל שכל מעשיו מכוונים לפניו (סדר אליהו רבה)

7.בשני המקרים - שינוי השם נלווה לברכה:

וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית לב,ל)

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: (בראשית לה,ט)

שאלת ביניים:  מדוע ה' אישרר את שמו של יעקב ומדוע בכלל התנדב המלאך- שרו של עשיו- לתת ליעקב שם חדש? 

חלק ב: מזימתו של המלאך- שרו של עשיו - כנגד יעקב אחרי שניצחו:

1.המלאך שנאבק עם יעקב- סמ-אל שרו של עשיו:

הפסוק אינו מגלה לנו מי היה אותו איש שנאבק עם יעקב, אולם רש"י מפרש בשם רבותינו ז"ל ומקור הדבר במדרש (ב"ר עח-ג): "שרו של עשו היה". במדרש תנחומא (פרשתנו סימן ח) אף מוסיף לגלות לנו את שמו: "ויאבק איש עמו, זה סמאל שרו של עשו"... 

2.יעקב קיבל פעמיים את שמו ישראל, פעם אחת משרו של עשיו ופעם שניה מהקב"ה בכבודו ובעצמו:

והנה ידוע כי אנו בני אברהם יצחק ויעקב נקראים "ישראל", על שם יעקב שנקרא כן אחרי שניצח את שרו של עשו, שאמר לו אז: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", ואחר כך הוסיף לו הקב"ה עצמו השם ישראל ככתוב (לה-י): "ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל". 

3.על מה נאבקו יעקב והמלאך ומה משמעות שהעלו אבק עד כסא הכבוד ?

וכפי הנראה כך עלה ברצונו יתברך ששרו של עשו עצמו יודה תחילה שנצחו יעקב, בבחינת (שבת קיט:): "ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו". הנה כי כן מאחר שאנו נקראים "ישראל", על שם הניצחון של יעקב על שרו של עשו, בבחינת: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", מוטלת עלינו החובה להשכיל ולהתבונן: 

א. על מה נאבקו שני כוחות המנוגדים הללו הס"מ מול יעקב, ומהי משמעות הניצחון הזה של יעקב, למען נדע ללמוד לקח להמשיך בניצחון הזה של יעקב בכל אורחות חיינו. 

ב.מהי הכוונה באמרם: "שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד", שהרי ברור שאין הדברים כפשוטם. 

4.המכה בכף הירך- משמעותה ואיך זה שנרפאה בזריחת השמש?

עוד זאת ראוי להתבונן מה שמצינו, כי עם כל הניצחון הזה של יעקב הצליח שרו של עשו לפגוע בכף ירכו, עד כדי כך שהיה צולע על ירכו ככתוב בפרשתנו (לב-לב): "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו". ופירש רש"י: "ומדרש אגדה ויזרח לו לצרכו לרפאות את צלעתו, ..... וצריך ביאור להבין ביאור ענין הפגם של הס"מ בירך יעקב בדרך עבודה, ואיך נתרפא פגם זה בזריחת השמש. 

5.מדוע היה המלאך כ"כ נדיב לתת ליעקב את השם ישראל מבלי שנתבקש לכך ?

פתח דברינו יאיר עם הקדמה יקרה במשנתו הטהורה של מרן ה"חתם סופר" (פרשתנו דף קעה ד"ה ויאמר), אשר דיבר בקדשו ליישב הפלא הגדול, מה ראה שרו של עשו הוא הס"מ על ככה, להיות כל כך נדיב בדבר שלא נתבקש כלל, לומר ליעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". 

6.בשינוי השם ע"י הקב"ה נאמר "שמך ליעקב" כדי לרמז שלא ייעקר לגמרי שם יעקב אלא רק יהפוך לטפל :

ותירץ על פי מה שמדייק בלשון הכתוב, כשהודיע הקב"ה ליעקב על השם ישראל: "ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל". וצריך ביאור מדוע הקדים הקב"ה לומר לו ב' תיבות אלו: "שמך יעקב", הלא היה מספיק שיאמר רק: "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל". אך הביאור בזה על פי מה ששנינו בגמרא (ברכות יב:) : "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו". הנה כי כן מטעם זה הקדים הקב"ה לומר: "שמך יעקב", כדי לקבוע בכך הוראה ברורה שגם לעתיד ישאר: "שמך יעקב" במקומו, אבל "לא יקרא שמך עוד יעקב" לשם העיקר, "כי אם ישראל יהיה שמך", שם העיקר ויעקב טפל לו. 

7.שרו של עשו ביקש לבטל לגמרי את השם יעקב כי צירוף השמות יעקב וישראל הוא קר"ע שטן:

אולם שרו של עשו נתחכם שלא הקדים לומר לו "שמך יעקב", אלא אמר לו מיד: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל", כי ביקש לעקור שם יעקב ממקומו שלא יקרא רק בשם ישראל, ומבאר ה"חתם סופר" הטעם לכך, כי ב' שמות יעקו"ב ישרא"ל בגימטריא קר"ע שט"ן, לרמז שיש בכח ב' שמות אלו לקרוע ולבטל את השטן, לכן ביקש הס"מ לעקור שם יעקב לגמרי שלא יקרא רק בשם ישראל. 

8.יעקב ושרו של עשיו נלחמו באמת על אבק המצוות שאי בני ישראל נזהרים בהם:

אלא שעדיין מוטלת עלינו חובת הביאור לברר מקחו של צדיק דברי ה"חתם סופר", מדוע באמת יש רק בכח ב' שמות יעקב וישראל לקרוע את השטן, ואילו השם ישראל לבד אף שהוא רומז על מדריגה גבוהה: "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", אין בו הכח לבטל את השטן. שרו של עשו נלחם להכשיל את ישראל במצוות קלות ונראה לבאר כל זה על פי יסוד נפלא שלמדנו ממשנתו הטהורה של ה"מגלה עמוקות" בפרשתנו, כי עיקר המאבק בין שרו של עשו עם יעקב היה, על אבק המצוות קלות שאין בני ישראל נזהרים בהם כראוי, כמו שפירש רש"י על הפסוק בפרשת עקב (דברים ז-יב): "והיה עקב תשמעון וגו', אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון". ועל כך קטרג שרו של עשו שעתיד יעקב להעמיד עם אשר לא יזהר באבק העבירות

9.עומק קללת אדם הראשון "ישופך ראש"-במצוות גדולות האדם מתגבר "תשופנו עקב"- במצוות שאדם דש בעקביו האדם עשוי יותר ליפול:

בדרך זו מוסיף ה"מגלה עמוקות" לבאר מה שפגע הס"מ שר של עשו בכף ירכו של יעקב, אך כדרכו בקודש משלב בתוך דבריו מענין לענין באותו ענין רמזים נפלאים, לכן כדי לברר מקחו של צדיק הבה נסדר את הדברים דבר דיבור על אופניו, למען יאירו עינינו להבין הרעיון הנשגב שעובר כבריח התיכון בכל הפסוקים שהזכיר. וזה יצא ראשון מה שכתב לפרש בדרך עבודה, מה שאמר הקב"ה לנחש הקדמוני שהחטיא את האדם בחטא עץ הדעת: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", כלומר האדם יהרוג אותך בדריכתו על ראשך, ואתה תהרגנו בנשיכתך בעקבו. והרמז בזה על דרכי המלחמה של הנחש הקדמוני הוא היצר הרע עם האדם, ועל כך אמר הקב"ה לנחש: "הוא ישופך" - האדם יצליח להתגבר עליך ועל פיתויך, "ראש" - במצוות הראשיות החשובות והחמורות, אך לעומת זה "ואתה תשופנו" - אתה הנחש תצליח להפיל את האדם ברשתך, "עקב" - במצוות הקלות שאדם דש בעקביו. 

10.לכן גם הס"מ ביקש לקטרג על ב"י שמזלזלים במצוות קלות שדשים בעקב:

על פי האמור מבאר ה"מגלה עמוקות" מה שכתוב בלידת יעקב (בראשית כה-כו): "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב". הכוונה בזה כי יעקב אבינו השכיל להבין כי כוחו של עשו להפיל את זרע ישראל ברשתו, הוא על ידי שמכשילם במצוות קלות לכן מיד בצאת עשו לאויר העולם: "וידו אוחזת בעקב עשו", שלא להיכשל להקל ח"ו במצוות קלות שאדם דש בעקביו. לפי זה פותח לנו ה"מגלה עמוקות" שערי אורה, כי שרו של עשו שהוא הס"מ המקטרג תמיד על ישראל, נאבק עם יעקב לקטרג עליו ועל זרעו שמזלזלים במצוות קלות, ובכך ביקש להורגו שאינו ראוי להעמיד זרע עם הקודש. 

11.כשראה שאינו יכול להפיל את יעקב במצוות קלות אז נטפל לזרעו( יוצאי ירכו) שהם אינן מקפדים במצוות קלות :

"וירא כי לא יכול לו", שלא הצליח לעורר קטרוג על יעקב עצמו, משום שהיה זהיר לקיים כל מצוות ה' קלות כבחמורות, כמו שקיבל על עצמו מיד בצאתו לאויר העולם: "וידו אוחזת בעקב עשו", שקיבל על עצמו שלא ליפול ברשתו לזלזל במצוות קלות שאדם דש בעקביו. והנה כאשר ראה הס"מ שאינו מצליח לקטרג על יעקב עצמו, כי אז: "ויגע בכף ירכו" - הלא המה יוצאי ירכו בני ישראל, שיפלו ברשתו לזלזל במצוות קלות: "שאדם דש בעקביו", ועל דשדוש זה פגע בירך יעקב המדשדש בארץ, ועל כך אומר הכתוב: "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו", "והוא צולע על ירכו". אלו תוכן דבריו הקדושים בתוספת ביאור. 

12.כוונתו של הס"מ היא להתחיל במצוות קלות ומשם למשוך את האדם ליפול גם בגדולות :

ועתה בא וראה כי על פי דברי ה"מגלה עמוקות" יפתח לנו פתח להבין מאמרם הנ"ל על הכתוב: "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו - מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד". כי הן אמת שלפי המבואר עיקר כוחו של היצר להפיל את האדם ברשתו, הוא על ידי שמפתהו לזלזל במצוות קלות שאדם דש בעקביו, אולם לאמיתו של דבר הוא משתוקק להביא את האדם לעבור על כל עבירות החמורות. אך ביודעו שהאדם לא ישמע בקולו לעבור על עבירות החמורות, לכן הוא מתחכם לפתות תחילה את האדם לזלזל במצוות הקלות, ומאחר שעבירה גוררת עבירה הוא מביאו אט אט לעבור ח"ו על כל עבירות החמורות. וזהו ששנינו בגמרא (שבת קה:): "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". ומזה נשכיל להבין כמה צריך להיזהר שלא לזלזל ח"ו במצוות הקלות, כמו ששנינו במשנה (אבות פ"ד מ"ב): "בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה". 

13.החיות של הנחש היא מהעפר שאדם דש בעקביו:

נפלא לצרף בזה מה שהביא הגה"ק החיד"א ב"חומת אנך" (פרשת בראשית אות יד) בשם המקובל האלקי רבינו חיים וויטאל זי"ע לפרש הפסוק: "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", וזה לשון קדשו: "הוא ישופך ראש. פירש הרב מהרח"ו בכתב יד, כי האדם בתחילת פיתוי היצר אפילו על דבר קל, יתגבר עליו ולא יתן לו שום אחיזה כלל, ובזה לא יוכל עמו היצר שהוא הנחש כלל, וזהו שאמר הוא ישופך ראש, שיתגבר עליך הלא מראש, ואתה תשופנו עקב בעבירות שאדם דש בעקביו". נמצינו למדים מזה כי כך דרכו של הנחש הוא היצר, להביא את האדם לזלזל במצוות קלות שאדם דש בעקביו בבחינת: "ואתה תשופנו עקב". ויש לומר כי זהו שרמז הקב"ה לנחש הקדמוני (בראשית ג-יד(: "ועפר תאכל כל ימי חייך", ובדברי הנביא (ישעיה סה-כה): "ונחש עפר לחמו", כי כל חיותו של הנחש הוא מאותו עפר של שאדם דש בעקביו על המצוות הקלות. והנה מהדשדוש בעפר נוצר אבק שפורח ועולה כלפי מעלה בבחינת עבירה גוררת עבירה, עד שמביא את האדם לעבור עבירות חמורות של אמונה בה' הנוגעות ח"ו בכסא הכבוד שהקב"ה יושב עליו. הנה כי כן יאירו עינינו להבין מאמרם: "שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד". כי שרו של עשו העלה את האבק הנוצר ממצוות קלות שאדם דש בעקביו עד לכסא הכבוד, כדי לקטרג בכך על יעקב וזרעו. אך יעקב אבינו החזיר לו מלחמה השערה, כי בני ישראל מצד עצמם מגודל אהבתם לה' נזהרים גם במצוות הקלות, אלא ששרו של עשו הס"מ הוא זה שמפילם ברשתו, כדי להעלות אבק דשדושם עד לכסא הכבוד, נמצא כי שניהם: "העלו אבק מרגלותם עד לכסא הכבוד" - שרו של עשו לרעה ויעקב אבינו לטובה. 

14.הקב"ה השאיר את השם יעקב כדי שימשיכו להקפיד על מצוות ה"עקב" ואילו שרו של עשיו ביקש לבטל מדרגה זו לגמרי כדי שמתוך כך יפלו גם במצוות הגדולות בהמשך: 

בדרך זו במסילה נעלה לבאר על פי האמור, מה שבחר הקב"ה להשאיר שם יעקב במקומו אלא שהוסיף עליו גם שם ישראל, אך לעומת זה כפי שלמדנו מדברי ה"חתם סופר" ביקש שרו של עשו לעקור שם יעקב שלא ישאר רק שם ישראל, כי השם "יעקב" מורה על היותו מקיים מצוות קלות שאדם דש בעקביו, שהרי מטעם זה נקרא יעקב על שם: "וידו אוחזת בעקב עשו", שעמד על המשמר שלא ליפול ברשת עשו שמבקש להכשילו במצוות קלות שאדם דש בעקביו. אך לעומת זאת השם "ישראל" מורה שעלה ממדרגה למדרגה, לקיים המצוות באופן נעלה ונשגב בהשגות גדולות. אולם דוקא אז כשמתעלה אדם למדרגה גדולה זו, הוא צריך להיזהר בכפלים שלא יפול ברשת היצר לזלזל במצוות הקלות, בחשבו שהוא עובד את ה' באופן נעלה, כמו שמצינו אצל דוד המלך שהיה מתיירא מכך כמבואר במדרש תנחומא )פרשת עקב סימן א(: "והיה עקב, זה שאמר הכתוב )תהלים מט- ו(, למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. יתברך שמו של הקב"ה שנתן תורה לישראל, שיש בה תרי"ג מצוות ויש בהן קלות וחמורות, ומפני שיש בהן מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן, אלא שמשליכין אותן תחת עקביהן כלומר שהן קלות, לפיכך היה דוד מתיירא מיום הדין ואומר, רבונו של עולם איני מתיירא מן מצוות החמורות שבתורה שהן חמורות, ממה אני מתיירא מן מצוות הקלות, שמא עברתי על אחת מהן אם עשיתי אם לא עשיתי מפני שהיתה קלה, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה". 

הנה כי כן מטעם זה הקפיד הקב"ה, שגם אחרי שזכה לשם ישראל ישאר שם יעקב במקומו, כי אף שיתעלה לקיים המצוות במדרגות נעלות וכוונות נשגבות בבחינת ישראל, יקפיד לקיים גם מצוות קלות שאדם דש בעקביו. אולם שרו של עשו ביקש לעקור שם יעקב לגמרי ולא ישאר רק שם ישראל, כי ידע שאם יצליח להפיל את יעקב במצוות קלות, יצליח אחר כך להפילו ח"ו גם בעבירות החמורות

15.השילוב של יעק"ב( מצוות העקב) עם ישראל( מצוות חמורות) הוא הכח שיכול באמת להילחם בשט"ן:

, וזהו ביאור דברי ה"חתם סופר" כי יעקו"ב ישרא"ל בגימטריא קר"ע שט"ן, כי העובד את ה' בשתי בחינות אלו מובטח לו שיתגבר על השטן.

 16.אם בלידתו מצאו שידו אוחזת בעקב עשיו מדוע יעקב לא נקרא עקב?

רחש לבי דבר טוב לאוהבי תורת הרמז, כי על פי האמור יפתח לנו פתח להבין מה שכתב ה"מגלה עמוקות" בפרשתנו על הפסוק: "ויגע בכף ירכו", וחזר על דבריו ביתר ביאור (פרשת בחקותי ד"ה אז תרצה), ליישב מה שתמהו המפרשים על מה שכתוב (בראשית כה-כו): "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב". ופירש רש"י שהקב"ה קרא שמו יעקב. וצריך ביאור מאחר שנקרא כן על שם שאחז בעקב עשו היה לו להיקרא "עקב", מנין אם כן ניתוספה לו אות י' בשם "יעקב". 

17.יעקב אחז ב"עקב שמו" של עשו שהוא "עשוי" ולקח את ה-י' משמו ולכן נקרא יעקב:

ותירץ בדברי קדשו על פי מה שפירש רש"י (שם שם-כה) הסיבה שקראו שמו עשו: "לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה". וביאר הרשב"ם כי "עשו" הוא מלשון "עשוי", כי היה עשוי ונגמר כבן שנים הרבה. אך לפי זה קשה מדוע נקרא "עשו" בחסרון י' ולא "עשוי" עם אות י'. אך לפי האמור הביאור בזה, כי מתחילה אכן היה ראוי להקרא "עשוי" עם י', אולם אחרי שיעקב לקח ממנו האות י' וצירפה לשמו נשאר רק בשם "עשו". וזהו רמז הכתוב: "וידו אוחזת בעקב עשו" - "עקב" הוא לשון סוף, כלומר ידו של יעקב אחזה "בעקב עשו" - בסוף שמו של "עשו", שהיא האות י' של "עשוי" להוציאה משם, וזהו הרמז בתיבת יד"ו שהיא אותיות יו"ד שהוציא מעקב עשו, על כן "ויקרא שמו יעקב", הקב"ה קרא שמו "יעקב" שהיא צירוף אות י' עם "עקב" שהוציא יעקב מעקב עשו עכדה"ק. 

18.המלחמה של שרו של עשיו היתה להחזיר את האות יוד לעשיו ולהוצאה מיעקב:

ועתה בא וראה מה שמצינו עוד בענין זה דבר נפלא ב"מגלה עמוקות" בפרשתנו, כי שרו של עשו נלחם עם יעקב כדי להוציא ממנו האות י' של "יעקב" וישאר רק עם השם "עקב". ומצאתי מקור הדברים בתיקוני זוהר (תיקון יג כט.): "ויעקב בההיא ירכא אתמר ביה (בראשית לב לב) והוא צולע על ירכו, דפרח מניה י' ואשתאר עקב, ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". כלומר הקב"ה אמר לנחש הקדמוני: "הוא ישופך ראש", האדם יצליח להתגבר עליך על ידי האות י' שהיא בבחינת ראש, "ואתה תשופנו עקב", אתה הנחש תצליח להתגבר על האדם, אם תפריד ממנו האות י' וישאר רק "עקב". וזהו ביאור הפגם שפגע שרו של עשו בכף ירך יעקב, שסילק ממנו אות י' ונשאר רק "עקב", אשר מצד זה: "והוא צולע על ירכו". ולפי האמור מתקשר דבר זה להפליא עם דברי ה"מגלה עמוקות" הנ"ל, כי בעת לידתו של יעקב: "וידו אוחזת בעקב עשו", להוציא ממנו האות י', לכן בא עתה שרו של עשו ונאבק עם יעקב כדי להוציא ממנו האות י' שלקח מעשו. 

19.שרו של עשו הצליח זמנית לקחת את ה-יוד מיעקב ולכן יעקב צלע על ירכו  אבל כשזרחה ה"שמש" נתרפא וחזר להיות יעקב:

אלא שמדברי התיקונים למדנו חידוש נוסף כי שרו של עשו הצליח בזה, שהרי על כך נאמר: "והוא צולע על ירכו", ומפרש התיקונים: "דפרח מניה י' ואשתאר עקב, ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". אמנם דבר זה צריך ביאור, שהרי אנו רואים במציאות כי גם אחרי המאבק עם שרו של עשו נשאר "יעקב" בשמו המלא עם י' ולא "עקב" בלי י'. ולכאורה יש ליישב בפשיטות, כי הן אמת שמתחלה היה צולע על ירכו מחמת העדר אות י' בבחינת "עקב", אולם הלא מקרא מלא דיבר הכתוב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו". ופירש רש"י בשם מדרש אגדה: "ויזרח לו לצרכו לרפאות את צלעתו", לכן אחרי שזרחה לו השמש ונתרפא מצלעתו שוב חזרה האות י' ליעקב. 

20.האות יוד מסמלת את החכמה שבאדם ויכולתו לראות את הנולד:

אלא שעתה מוטלת עלינו חובת הביאור להבין בדרך עבודה: א. מהי המשמעות של האות י' שלקח יעקב משמו של עשו בצאתו לאויר העולם, שעל כך נאמר: "וידו אוחזת עקב עשו", ואחר כך נאבק שרו של עשו עם יעקב לקחת ממנו אות י' זו שלקח מעשו, והצליח לגרום לכך שיהיה צולע על ירכו בבחינת "עקב". 

ב. איך על ידי שזרחה לו השמש נתרפא יעקב מצלעתו, ושוב חזרה אליו האות י' של "יעקב". 

אות י' חכמה היא בבחינת חכם הרואה את הנולד ונראה לבאר הענין בזה על פי מה שנתבאר לעיל, כי היצר הרע יודע שהאדם לא ישמע בקולו לעבור מיד עבירות החמורות, לכן הוא מתחכם לפתות תחילה את האדם לזלזל במצוות הקלות, ומאחר שעבירה גוררת עבירה הוא מביאו אט אט לעבור ח"ו על כל עבירות החמורות, כמו ששנינו בגמרא (שבת קה:): "שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה". נמצא לפי זה כי העצה על כך היא, כי בעת שהיצר מפתהו לעבור על מצוות קלות, יהיה חכם הרואה את הנולד, כי כל מטרתו של היצר היא להביאו לעבור על עבירות החמורות, ואם ישמע בקולו לזלזל במצוות קלות מובטח לו שיבוא ח"ו לעבור גם על עבירות החמורות, ועל כך שנינו בגמרא (סוטה ג.): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כי לא היה חכם לראות את הנולד לברוח מעבירה קלה. והנה מבואר בזוהר הקדוש )פרשת פנחס רלב.(: "י' חכמה". פירוש אות י' היא רמז על חכמה. עוד זאת שנינו בגמרא (תמיד לב.): "איזהו חכם הרואה את הנולד". 

21.יעקב ביקש שתהיה בו המידה של ראיית הנולד כדי שלא יפול בשכנועי היצר הרע לזלזל במצוות העקב :

מעתה יאירו עינינו להבין מה שאחז יעקב "בעקב עשו", וביאר ה"מגלה עמוקות" להתגבר על עשו שמפיל אדם ברשתו לזלזל במצוות קלות שאדם דש בעקביו, לכן כדי להתגבר עליו נתחכם יעקב לקחת מעשו האות י' חכמה, וצירפה לשמו יעק"ב - י' עקב - להיות חכם הרואה את הנולד, שאם יזלזל במצוות קלות יבוא לעבור על עבירות החמורות. 

22.כדי שלא יראה את הנולד נאבק עימו המלאך בלילה וביקש להשתחרר ביום שזהו זמן ראיית הנודל ולכן בבוקר נתרפא יעקב:

על פי האמור נשכיל להבין הטעם שנלחם שרו של עשו עם יעקב דוקא בחשכות הלילה, וכאשר האיר השחר ביקש מיעקב: "שלחני כי עלה השחר", כי מלחמתו עם יעקב וזרעו להכשילם במצוות קלות שייך רק בחשכות הלילה, כשאין אדם רואה את הנולד, אבל כאשר מאיר אור היום של השכל לראות את הנולד, שאם יזלזל במצוות קלות יבוא לעבור על עבירות החמורות אין לו שום שליטה. הנה כי כן זהו שאמר הכתוב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו", ומפרש רש"י: "לרפאות את צלעתו", ללמדנו שהשפיע הקב"ה ליעקב וזרעו אור השמש, שיוכלו תמיד להסתכל על העתיד, כדי לרפאות מה שהיה צולע על ירכו, מחמת הזלזול של יוצאי ירכו במצוות קלות שאדם דש בעקביו. 

23.עומק משמעות הביטוי ישופך ראש ותשופנו עקב:

וזהו שאמר הקב"ה לנחש הקדמוני: "הוא ישופך ראש", האדם יתגבר עליך על ידי שיהיה בבחינת (קהלת ב-יד): "החכם עיניו בראשו", לדעת מראש שאם ימשך אחר עצת הנחש בדברים קלים יבוא לעבור עבירות חמורות, "ואתה תשופנו עקב", אתה הנחש תצליח להתגבר על האדם "עקב" – על ידי שתפתה אותו לעבור על מצוות קלות שאדם דש בעקביו, כי על ידי זה יכשל בסופו של דבר בעבירות עצמן ח"ו. 

24.שם "אל" שניתן ליעקב בי"ג מידות של רחמים הוא כנגד מידת קל וחומר בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם:

חשבתי דרכי כי על פי האמור יפתח לנו שערי אורה, להבין מה שכתוב בפרשתנו מיד אחרי הניצחון של יעקב על שרו של עשו (בראשית לג- כ): "ויקרא לו אל אלקי ישראל", ודרשו על כך בגמרא (מגילה יח.): "מנין שקראו הקב"ה ליעקב א"ל, שנאמר ויקרא לו א"ל אלקי ישראל". וביאר המגיד הקדוש הרבי ר' דוב בער ממעזריטש זי"ע ב"אור תורה" הכוונה בזה, על פי הידוע כי י"ג מדות של רחמים מכוונות כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. והנה על פי שיטת האריז"ל שני השמות ה' ה' הם רק שורש הי"ג מדות של רחמים, והמדה הראשונה היא שם א"ל והשני "רחום" וכך הלאה, נמצא כי שם א"ל מכוון כנגד המדה הראשונה "קל וחומר", הנה כי כן מטעם זה קרא הקב"ה ליעקב בשם א"ל לרמז שהוא דורש "קל וחומר", להעלות ניצוצי קדושה אפילו בדברים "חומריים", וכל שכן שיש בכוחו להעלות ניצוצי קדושה מדברים "קלים" עכדה"ק. 

25.אין עונשים מיתה מדין שנלמד מקל וחומר כי הוא מכוון כנגד שם "אל" שהוא של חסד:

בספר "בית האוצר" להגאון הגדול רבי יוסף ענגל זצ"ל (מערכת א' כלל נו אות טז) מבאר בזה, מה שקיימא לן כשיטת רבא (סנהדרין נד., תמורה ט.): "אין עונשין מן הדין". כלומר אין עונשים מיתה או מלקות על איסור שאינו מפורש רק נלמד בקל וחומר, ונתייגעו המפרשים מדוע באמת אין עונשים מקל וחומר שהוא אחד מי"ג מדות, אך לפי האמור יש לומר כי מאחר שקל וחומר מכוון כנגד שם א"ל שהוא חסד ככתוב (תהלים נב-ג): "חסד אל כל היום", לכן אין עונש יוצא ממדה זו. 

26.סוד מידת קל וחומר שמלמדת שלא להבחין בין מצוות קלות לחמורות:

ועתה בא וראה מה שמצינו חידוש גדול ב"ערבי נחל" (פרשת ויצא דרוש א), כי כמו ששם א"ל מצד הקדושה הוא כנגד הדרש של קל וחומר, כן זה לעומת זה "אל אחר" מצד הקליפה ככתוב (שמות לד-יד): "כי לא תשתחוה לאל אחר", מתנגד לדרש של קל וחומר. 

וצריך ביאור: א. מהי החשיבות הגדולה של הקל וחומר, שהקב"ה בחר בו למדה הראשונה של י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ויש בכוחו לעורר המדה הראשונה א"ל שהיא בבחינת: "חסד אל כל היום". 

ב. מדוע מתנגדים כל כך כוחות הטומאה הנקראים "אל אחר" לדרש של הקל וחומר יותר מכל שאר הדרשות. 

אך לפי האמור יש לומר בזה רעיון חדש, כי כאשר נתבונן נראה כי הדרש של "קל וחומר" הוא להשוות את הדבר החמור לדבר הקל, דהיינו לחדש חומרא בדבר חמור ממה שמצינו חומרא זו אצל דבר קל בקל וחומר, ומה דבר שהוא קל אף על פי כן יש לו חומרא זו, על אחת כמה וכמה בדבר שהוא חמור צריך להחמיר חומרא זו. מעתה יאירו עינינו להבין החשיבות הגדולה של קל וחומר, כי ממנו ניתן ללמוד שאסור להבדיל בין מצוות קלות למצוות חמורות, אלא יקיים קלות כחמורות בלי שום הבדל. ומטעם זה ממש מתנגד "אל אחר" לדרש של קל וחומר, כי היצר מפיל את האדם ברשתו, על ידי שמפתהו לזלזל במצוות קלות. הנה כי כן מטעם זה אחרי שניצח יעקב את שרו של עשו שלא היה יכול לו, כי מעת לידתו כבר היה נזהר בקלות כבחמורות בבחינת: "וידו אוחזת בעקב עשו", קראו הקב"ה ליעקב בשם א"ל כי דרכו בקודש לדרוש "קל וחומר" - להשוות קלות לחמורות.

(מאמר "המאבק בין שרו של עשיו ליעקב אבינו על המצוות שאדם דש בעקביו", שבילי פנחס, הרב פנחס פרידמן):

 

אחרית דבר: יעקב-ישראל-ישורון

א.הנשמה, הגוף ומה שבינהם: 

והנה ג' שמות יש, יעקב ישראל וישורון, יעקב בחינת הגוף, ישראל בחינת הנשמה ושורש שבשמים, וישורון הוא התחברות הנשמה והגוף, מעין מה שכתוב והאלקים עשה את האדם ישר כמו שהיה קודם החטא... 

(מלבי"ם וישב תרנ"א)

ב.יעקב-גלות,ישראל-עצמאות,ישורון- גאולה-אוניברסליות:
משנה לשנה הולכת גאולתנו ומתעצמת. דרך הצרות הפוקדות את הציבור ואת היחיד הולכת ומתבררת הזהות שלנו. יהדות הגולה היתה יהדות של יחידים, של חיי קדושה וטהרה של הפרט. זוהי מדרגתו של יעקב, המכונה כך על שם קומתו הנמוכה כעקב, הנשלטת על ידי אומות העולם.

משנת תש"ח ואילך, זכינו בחסדי ה' לשוב אל מדרגתנו הלאומית, להיקרא שוב בשם ישראל על שם השררה. קדושת הכלל חוזרת ומופיעה וזוקפת את קומתנו.
ממלחמת ששת הימים ואילך, בשובנו אל הר הקודש, התחברו בנו שתי ההכרות כאחד, יעקב וישראל, הדתיות והלאומיות מצאו זו את זו והיו לתוכן אחד המאיר את הלבבות, שלנו ושל העולם כולו, בהתקדש שם שמים לעיני העמים.

כעת אנו ניצבים מול מערכה שבה מערערות אומות העולם על הלגיטימיות של המהלך הגדול והנורא של שיבת ציון. גם אנו בקרבנו פנימה נבוכים ומחפשים דרך. אין זה אלא שקיימת במעמקים תביעה להופעת קומה נוספת בזהותנו, הקומה האוניברסלית, שעל שמה אנו נקראים ישורון, המלמדת עמים רבים את תורת ה' היוצאת מציון ואת דבר ה' הבא מירושלים לתקן עולם במלכות ש-די, להפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד.(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

סיום: אברם- אברהם, יעקב- ישראל-ישורון:

אברהם אבינו נולד בתוך מציאות מקולקלת( אור כשדים) ועבר תהליך של גילוי הקב"ה וממילא זכה לייעוד חדש כאב המון גויים דרך תיקון שמו הישן לשם חדש. מאברם לאברהם.

יעקב אבינו קיבל דרך שמו החדש תפקיד נוסף- להיות לאום, עם, ישראל היושב בארץ ישראל אבל הזהות שלו כיעקב שהיא הזהות הנמוכה יותר של הגלות לא נתסיים תפקידה עדיין שכן כידוע יצאו לגלות בבל וגלות אדום ואז התעוררה מחדש זהות "יעקב" שהיא זהות קיימת אבל לעתיד לבוא גם היא תתבטל עד  שיגיעו לזהות השלמה והעתידית- ישורון (ענ"ד)

______________________________________________________________________

יעקב נאבק לבדו -אחד על אחד, בלי מלאכי ה' המסייעים בידו- בדו קרב מול שרו של עשו ומביס אותו ומכריחו להודות על כך שהברכות הגיעו לו בזכות:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:  וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:  וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:  וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית לב, כה-ל)

א.עשו שולח את שרו להאבק עם יעקב: 

ויאבק איש. ... ופירשו רז"ל שהוא  (ל) שרו של עשו (ב"ר עז, ג.): (רש"י,שם)

ב.שרו של עשו מודה לו על הברכות:

לא יעקב. לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה, כי אם בשררה וגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך,  (נ) ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, ... ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה: (רש"י,שם)

ג.שרו של עשו פגע דווקא בכף ירך יעקב כי שם היה שטר המכירה של הבכורה אותו רצה לקחת:
נדמה שכאשר מכר עשו את הבכורה ונשבע לו עשו שטר שכל קניין לכתיבה עומד וכל שכן שבועה וכבר היה 
... בשמירת שטר קושרו על ירכו  כמו שאמרו חז"ל בההא בתרא פרק יש נוחלין מי שמת ונמצא דיתיקי קשורה על ירכו וכן גם יעקב שהיה צריך לשמירת שטרו רוצה לומר שטר קניין הבכורה הנה היה לו שטרו קשור על ירכו ושרו של עשו היה רצונו לקחת את שטרו ולכן פגע על ירכו ולא יכול היה לקחת השטר מידו ועל זה אמר לו המלאך כי שרית עם אלוקים כלומר שניצחת אותי שנדשאר השטר בידך (צידה לדרך,שם)

ד.רמז לו על פגיעה ביוצאי ירכו:
ויפגע בכף ירכו, רמז לו שעשו לא יוכל לו אבל הוא יכאב לו מצד אחר, מצד ירכו, רמז לו בזה שיכאיב באחד מיוצאי ירכו, והוא בתו שנבעלה לכנעני, לפיכך נגע בכף, כי כף לשון נקבה (רד"ק,שם)

http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5773/5773-12-Vayishlach.pdf