**לע"נ הרב ישראל בן שפרה זצ"ל **
פתיחה: מדוע נדחתה פתיחת התורה באות א' שהיא לשון ארירה והלא א' זהו גם שמו של ה' יתברך ובה פותחים עשרת הדיברות ?
עַד שֶׁבָּאָה בי"ת, וְאָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְצוֹנְךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת עוֹלָמְךָ, שֶׁאֲנִי אוֹת שֶׁל בְּרָכָה, וּבִי מְבָרְכִין אוֹתְךָ בָּנֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָעֲתִידִים לָבֹא בָּעוֹלָם, וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ'. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּךְ וַדַּאי אִיבְרֵי אֶת עוֹלָמִי, וְאַתְּ רְאוּיָה לְכָךְ.
עָמְדָה אוֹת אָלֶף, וְלא נִכְנְסָה לְפָנָיו. אָמַר לֵיהּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אל"ף אל"ף לָמָּה לֹא תִכָּנְסִי כִּשְׁאָר כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנַי. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁיָּצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. וּכְבָר נָתַתָּ לָאוֹת בי"ת רְשׁוּת, שֶׁתִּבְרָא בָּהּ אֶת עוֹלָמְךָ, וְאֵין רָאוּי לְמֶלֶךְ הַמְּלָכִים, לְמִי שֶׁנָּתַן מַתָּנָה, לְהַעֲבִירָהּ מִמֶּנּוּ, וּלְפִיכָךְ עָמַדְתִּי בִּמְקוֹמִי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְכָךְ הוּא, אַתְּ תְּהִי רִאשׁוֹנָה לְכָל הָאוֹתִיּוֹת. בָּךְ אֲנִי מִתְעַלֶּה, לְהִקָּרֵא בָּךְ שְׁמִי אֶחָד
(זוהר חדש קז, עמוד ב)
דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה...
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.
(בראשית רבא, פרשה א,י)
שאלת ביניים: מדוע הגמרא פותחת באות ב?
...מהאי טעמא גם ציון הדפים שבראש העמודים בתלמוד בבלי מתחיל מדף ב ולא מדף א כדי לרמז לאות ב' שהיא לשון ברכה (אוצר פלאות התורה בראשית ע"מ ו)
הקדמה: מדוע הזקנים תרגמו את התורה שתיפתח באות א?
דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב''ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו {בראשית א-כז} א-להים ברא בראשית (מגילה ט, ע"א)
חלק א: מה תכלית בריאת העולם - ישראל או התורה ? מי מעל מי ?
1.תכלית בריאת העולם: בראשית= ב' ראשית -עם ישראל והתורה
בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכהבשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו,
ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו.(רש"י, בראשית ,א,א)
3.הכרעתו של אליהו הנביא:
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה... ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו, בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') 'ה' קנני ראשית דרכו וגו'', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתה'.(תנא דבי אליהו,פרק י"ד)
4.סוד המעגל:
ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש
(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )
מנהגינו להוסיף "חתן מעונה" שקורא בתורה עד ואתה על במותימו תדרוך, לפני חתן תורה וחתן בראשית. ואחר כך עולה החתן המסיים שנקרא בשם "חתן תורה", וחוזר וקורא מתחלת פרשת וזאת הברכה, עד גמירא, ומברך לפניה ולאחריה. ומיד אחריו מתחיל "חתן בראשית" בספר תורה השני בפרשת בראשית, וקורא עד "אשר ברא א-להים לעשות", ומברך גם כן לפניה ולאחריה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קפה סעיף ה'].
5.הראייה שישראל קדמו לעולם והם התכלית הגבוהה של בראשית- המילה "ישראל" שקדמה לבראשית:
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ-הֹ-וָ-ה פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְ-הֹ-וָ-ה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (דברים לב,י-יב; בראשית א א)
6.שיבור הלוחות והשכוייח מה'- ראייה שעם ישראל מעל:
לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.): (רש"י,דברים,לד,יב)
ערכם וגדולתם של הלוחות בעיני משה ברור הוא שהרי היו מעשה אלוקים..מכתב אלוקים(כי תשא לב,טז) ומה גם שזכה לקבלם מיד הקב"ה בכבודו ובעצמו ואף על פי כן לא היסס כלל ( ואף לא שאל את הקב"ה) ושבר אותם כדי להציל את צאן מרעיתו מעונש... וזוהי מעלתו הנפלאה של משה רבנו, מנהיג ישראל, רועה נאמן של ישראל: לא זו בלבד שהפקיר את עצמו כדי להגן על כלל ישראל ככתוב ואם אין מחני נא מספרך אלא עוד זאת ששבר את הלוחות שקיבל מיד הקב"ה בעבודו ובעצמו כדי להגן על אלה שנכשלו בחטא העגל..היינו שרגש אהבת ישראל העצומה שבלב משה הוא שהביא לשבירת הלוחות (הרבי מלובביץ', ביאורים לפירוש רש"י על התורה, שם)
7.קשר בל ינותק של עם ישראל והתורה:
מכל מקום אנו לומדים מעצם ההגדרה של ישראל והתורה כראשית שקיים קשר הדוק,שלא ניתן לניתוק בין שני המושגים הללו: ישראל הוא ישראל של התורה והתורה היא התורה של ישראל (הרב יהודה ליאון אשכנזי ("מניטו"), סוד מדרש התולדות, חלק א, ע"מ 44)
8. כמו הקב"ה בבריאת העולם כך משה "שיבר" את עולם הלוחות הראשונים לטובת הלוחות השניים:
...ויש להוסיף ולבאר בדרך רמז בטעם שסיים רש"י את פירושו בתיבת ששברת משום שרש"י רצה להתכיף את סיום התורה עם התחלתה , שכן תיבת "שברת" היא אותיות בראשית (ללא אותיות אהו"י) ויש לומר שהקשר בין שברת ל"בראשית" הוא גם בתוכן...לפני בריאת העולם נאמר במדרש (ב"ר ג,ז) שה' היה בורא עולמות ומחריבן ורק אחר כך ברא עולם מתוקן יותר ,כך גם בלוחות , בתחילה היה עניין של שבירת הלוחות הראשונות ומתוך כך ניתנו הלוחות השניות שהיו מתוקנות יותר וכמובא בשמו"ר (מו,א):וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת.... (שם, אשל אברהם לרב אברהם אלאשוילי שליט"א)
ששברת= בראשית ברא א-לוהים=1202 (ע"פ הרב מרדכי גרינברג שליט"א )
9.סוד הטעם שהקב"ה ברא עולמות והחריבן ולא ברא ישר עולם מתוקן (ומכך למד משה כששיבר הלוחות ענ"ד)
רחש לבי דבר טוב לבאר ביתר עמקות הביאור הנשגב של השל"ה הקדוש בשם אביו, כי לכאורה יש לתמוה על מה שעלה תחילה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין, וכשראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, שהרי הקב"ה המגיד מראשית דבר אחרית דבר, כבר ידע מראש שאין העולם מתקיים במדת הדין, כי אז לא יהיה לחוטאים תיקון בתשובה, אם כן מה ראה על ככה שלא ברא את העולם מיד במדת הרחמים כדי שיהיה לחוטא תיקון בתשובה.....
אך ביאור הענין הוא כמו שהאריך ב"ערוגת הבשם" פרשת בא, לפי מה שהבין בדעתו הרחבה מתוך דברות קדשו של ה"נועם אלימלך" פרשת בא (ד"ה "החודש הזה לכם"), כי מאחר שכלל גדול הוא: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", נמצא שיש חשש שאם יכשל האדם באיזה חטא, יפול ברוחו ויבא לידי יאוש שכבר אין לו תקנה.לכן הקדים הקב"ה רפואה למכה במה שברא עולמות והחריבם באומרו: "יתהון לא הניין לי", עד שברא העולם הזה כרצונו ואמר: "דין הניין לי". ומזה יוכל כל אחד מישראל ללמוד לקח נשגב בעבודת ה', שאפילו אם מתחלה לא הצליח לעבוד ה' כראוי בלי פגם, עדיין יש לו תקוה לתקן הכל כראוי, שהרי מסיבה זו בנה הקב"ה עולמות והחריבם עד שבנה את העולם כתיקונו.
(שבילי פנחס, הרב פנחס פרידמן, פרשת כי תצא תש"פ)
10.הקב"ה התורה וישראל מרשתים בדילוגי אותיות את כל התורה מבראשית ועד ישראל:
אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולהו חד הוא (זוהר ח”ג ע”ג א)
א.ישראל+ י-ה-ו-ה = 567 והפרש זה הוא ההפרש בין ה-ת' של בראשית ל-ו וממנו ל-ר' וממנו ל-ה' של תורה:
קודשא בריך הוא-אורייתא-וישראל חד הוא: ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא: מרן ז״ל אמר רמז נפלא בתחלת ה תורה, ב אמצעותה ו בסופה — בתחלת ה תורה כיצד; השם הוי׳ ב ׳׳ה הוא מ ספר כ ״ו— וישראל הוא ב גימטריא מספר תקמ״א— ב יחד ה וא מ ספר תקס״ז — ו אם תחשוב מן ה תי״ו של בראשית שהוא התחלת התורה הקדושה, תקס״ז אותיות, תגיע לאות וי״ו—ומן הוי״ו ת ספור עוד תקס״ז אותיות, תגיע לאות רי״ש— ומן הרי״ש ת ספור ע וד תקס״ז אותיות, תגיע ל אות ה ״א — היינו תורה—
ב.תורה+ ישראל= 1152- ומהאות ואו של גחון אחורה וקדימה תקבל י-ה-ו-ה:
ואיתא בקידושין ל׳ ע״א, וי״ו דגחון חציין של אותיות ספר תורה ועתה חשוב מספר תתשנ״ב שהוא המספר של תורה וישראל וחשוב מן הוי״ו של גחון למפרע תתשנ״ב אותיות, תגיע לאות —ה״א ומן הה״א תחזור לספור תתשנ״ב אותיות תגיע לאות —יו״ד ומן הוי״ו דגחון ספור ישר להלן עוד תתשנ״ב אותיות תגיע לאות ה״א.ג.תורה + י-ה-ו-ה=637 וזה ההפרש בין ישראל האחרון (שממנו כבר נכתבה התורה ע"י יהושע) ואחורה תקבל ישראל"
(תורת חמד,ע"מ 48)
חלק ב: אמרותיו של משה מול עשרה מאמרות בהם נברא העולם:*
1.עשרת המאמרות של אלוקים בבריאת העולם:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית ,א,א)וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים (שם,שם,יד)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית,א,כ)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן (בראשית,א,כד)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (בראשית,א,כו)
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
(שם,שם,כח)
2.עשרת המאמרות של משה ברכה בלשון אמירה- אולי כדי לבדל מהברכה המלאה של הקב"ה:
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:(דברים לג,א)
....
וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְ-הֹ-וָ-ה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:...
וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ: .....
וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד...
וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן...
וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְ-הֹ-וָ-ה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה...
וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ:
(שם שם, ז-כב)
השוואת השימוש בפועל "אמ"ר" בשני הסיפורים חושפת פרט מפתיע נוסף: מספר האמירות של משה ושל ה' בשני הסיפורים זהה! חז"ל כבר ציינו: "בעשרה מאמרות נברא העולם" )משנה אבות ה, א(, ועשר פעמים מופיע ציון של 9 אמירת משה ב"וזאת הברכה". הקבלה זו לאמירות הקב"ה בסיפור הבריאה מרוממת את ברכותיו של משה בסוף התורה, ומעניקה להן חשיבות רבה ביותר.
(ד"ר צבי שמעון מאמר "הקשר בין סוף התורה לתחילתה")
3.עשרה מאמרות דווקא - אולי כדי שיהיו מכוונים כנגד 10 מאמרות הברכה של משה("שכר טוב לצדיקים"):
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר {א}, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת {ב}, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:
(אבות ה,משנה א)חלק ג: יחסי משה ואהרון- התיקון של מעשה קין והבל ושל כל יחסי האחים בספר בראשית
1.יחסי אחים -השנאה הולכת ומוסתרת אך יוקדת לא פחות:
א.קין והבל:
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:(בראשית ד,ח)
ב.יצחק וישמעאל:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם כא,ט)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י,שם)
ג.יעקב ועשיו:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם כז,מא)
ד.יוסף ואחיו:
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:..וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:(בראשית לז,יז-יט)
ה.משה ואהרון:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:(שמות ד,יג-יד)
וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב: (רש"י,שם)
2.יחסי אחיות - התיקון כבר אצל רחל ולאה:
א.רחל מוסרת הסימנים ללאה:
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם
(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)
ב.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא לפגוע ברחל אחותה :
אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה
(ברכות ס,ע"א)
*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.
3.משה ואהרון- גלגולי נשמות של קין והבל:
וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה:(דברים לד,ח)
וּלְשֵׁיבַט לֵוִי בְּרִיךְ משֶׁה נְבִיָא וַאֲמַר תּוּמַיָא וְאוּרַיָא אַלְבֵּישְׁתָּא לְאַהֲרן גְבַר דְאִשְׁתַּכַּח חָסִיד קֳדָמָךְ דִנְסֵית יָתֵיהּ בְּנִיסְתָא וַהֲוָה שְׁלִים בְּדַקְתֵּיהּ בְּמוֹי מַצוֹת רְקָם וְאִשְׁתַּכַּח מְהֵימָן: (תרגום יונתן,שם)
לכאורה משמע שאהרון( ומרים) מת בעטיו של משה שחטא במובהק במי מריבה כלומר נסגר המעגל אהרון(ניצוץ קין) מת בעקיפין בשל משה ( גלגול הבל):
תריבהו וגו'. (ד) כתרגומו. דבר אחר תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, (ה) אם משה אמר שמעו נא המורים (במדבר כ, י.) (ו) אהרן ומרים מה עשו: (רש"י,שם)
סיכום ביניים: אהרון ויתר למשה וזכה לעדי החושן כאמור וליכולת לברך את עמו ישראל באהבה- כלומר זכה להיות צינור לברכה (ענ"ד)
חלק ד: משה איש האלוקים מול האדם שנברא בצלם אלוקים ושניהם בסימן ב ולא א שהוא אות הדיברות ואות שמכוונת כנגד האל - ה' (אחד ושמו אחד):
1.אדם הראשון סילק את השכינה המעולם הזה לרקיע הראשון ומשה סגר את המעגל והחזירה לארץ: כלומר משה החזיר את האות א (התורה) אל העולם הזה והפך אותה שוב לאות ב'( תורה שבכתב ותורה שבע"פ)
עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. (בראשית רבה, יט,ז)
2.האדם- נזר הבריאה- בצלם א-לוהים אבל רק בצלמו ולא במקומו:
וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם (בראשית א,כז)
א.המלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש כי חשבו אותה כביכול כאלוה:
אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך?דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה? הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:
(בראשית רבא ח,י)
ב.האדם נברא בצלם אלוקים - אבל גם משה איש האלוקים- איננו אלוקים:
אמרי ליה פפונאי – לרב מתנה:... משה מן התורה מנין? – (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.(חולין קלט, ע"ב)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)
משה "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים" איננו דמות שמימית. אמנם הוא נביא, שליחו של הקב"ה, אבל עדיין "בשר" – כזה המסוגל לטעות. כך נוצר קונטרסט לדמותו של ישו הנוצרי ש"שודרג" לדרגתו של אלוהים ממש. המילה "בשר" מדגישה שהתהום בין האדם לבין אלוהים היא אינסופית ואינה ניתנת למעבר (האיש משה , פרופסור שלום רוזנברג,מוסף שבת,פרשת וזאת הברכה)
ג.כשמשה עלה למרום הוא מייצר רתיעה מול המלאכים כי כר הבינו שבני אדם אינם תחליף לה' ולכן ה' הרגיע אותה שהוא בא רק להוריד את ה-א ( התורה) אל העולם שלמטה( האות ב) ורמוז במילה "בא":
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא... (שבת פח ע"א)
3.חטא אדם הראשון וסגירת המעגל אצל משה:
א.חטא אדם הראשון - ביקש להבין איך מה' שהוא אחד (א) יש מציאות של ב ( טוב ורע) :
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת א-להים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות
ב.אכילה מעץ הדעת לפני הזמן מחליפה אצל האדם בין טוב לרע ומכאן שמו:
וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו
ג.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כא-להים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר א-להים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם
ד.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה': ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
ה.כניסה לשער החמישים לא אפשרית כשהאדם חי ולכן גם משה הגיע רק עד שער מ"ט:
אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מא-להים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מא-להים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )
ו.משה זכה במותו להגיע לשער החמישים ואל מה שאדם וחווה לא הגיעו כשאכלו מעץ הדעת -להיכנס אל שער החמישים ולהבין את סוד הדברים:
בפסוק שאמר משה (דברים ג-כט): "ונשב בגיא מול בית פעור" - נש"ב נוטריקון נ' ש'ערי ב'ינה, ועל אותו שער אמר הקב"ה לפני פטירתו )שם ג-כז(: "עלה ראש הפסגה", שישיג את שער הנ' שהוא ראש הפסגה למעלה מכל השערים. וראוי לדעת כי מקור דברי ה"מגלה עמוקות" הוא מדברי רבינו האריז"ל ב"לקוטי תורה" )פרשת ואתחנן ד"ה ויתעבר(, כי בחייו לא השיג משה את שער הנ', אבל בעת פטירתו זכה להשיגו, ובלשון קדשו: "ולהיות שכוונת משה היה לטובה, לא מנע השי"ת הטוב, ובעת אסיפת רוח (דברים לד-א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו". וביאר השל"ה הקדוש (פרשת ואתחנן) כוונת האריז"ל, כי "הר נבו" הוא רמז על שער הנ' שכן נב"ו הוא אותיות נ' בו. ויש להוסיף כי מוא"ב בגימטריא מ"ט. וזהו רמז הפסוק: "ויעל משה מערבות מואב", משה נתעלה מעריבות ומתיקות של מוא"ב בגימטריא מ"ט שערי בינה, "אל הר נבו" - נ' בו, דהיינו שער הנ' של הבינה. והנה ידוע כי בינה היא ה' ראשונה מהשם, הנה כי כן זהו הרמז בהר נבו: ה"ר נוטריקון ה' ר'אשונה, נב“ו - נ‘ בו.
(שבילי פנחס, פורים תשע"ח)
ז.האות א מייצגת את השער האחרון אליו לא ניתן להגיע כבר בהתחלה ולכן התורה פותחת באות ב(ענ"ד) :
כתוב במסכת ראש השנה (כא, ע''ב): ''חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד''. למה לא כתוב בגמרא שקיבל משה רבינו רק מ''ט שערי בינה? למה כתוב שקיבל ''כולן'' –כולן זה כל החמישים, אבל אחר כך מוסיפים ''חסר אחד''? כי שער הנו''ן, שער החמישים התגלה במתן תורה רק כאור מקיף אפילו למשה רבינו ורק לפני מותו הוא הסיג שער הנו''ןזאת ההתחלה של ספר ''ויקרא'' וידוע שבמילה ''וַיִּקְרָא '' אות אל''ף היא אל''ף זעירה. והלכה היא שאם בספר תורה אות אל''ף במילה ''וקרא'' היא אות רגילה אז הספר הזה פסול. לפי מסורת שלנו יש בתורה אותיות רבתיות, גדולות ויש אותיות זעירות, קטנות. בפסוק ''שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד''. אות ''ע'' ב''שמע'' ואות ''ד'' במילה ''אחד'' הן אותיות גדולות. ובמילה ''וַיִּקְרָא '' אות אל''ף היא אות זעירה, קטנה.
כאשר יש לנו במסורת אות גדולה היא כוונה לגדלות, כאן אנחנו צריכים להתעלות. אבל אות קטנה מראה על קטנות, על צמצום והכנעה.
כותב ''מאור ושמש'':
והנה מצינו אצל משה רבינו ע"ה שהיה שפל בעיני עצמו ולא היה נחשב בעיני עצמו כלל שיגיע לו ח"ו איזה כבוד ולזה בחר בו הקב"ה והיה לו כל הכבוד. ואיתא בזוהר הקדוש בפרשה זאת בשעה שקרא הקב"ה למשה היה יוצא הקול מלמעלה הצירוף של אוקיר אנוש מפז רק שמשה לא ראה רק הצירוף של ויקרא. נמצא למידין שתיבת ויקרא מרמז לצירוף אוקיר דהיינו כבוד שהקב"ה עשה כבוד למשה שקרא אותו לבדו לבא אל אהל מועד לדבר אתו. ולזה מרמז הכתוב זאת באל''ף זעירא דהיינו ויקר אל משה רצה לומר לכך זכה משה ליקר וגדולה דהיינו כבוד גדול כזה מחמת שהיה בעיני עצמו זעיר מאד ולא נחשב בעיני עצמו לכלום לזה מרמז הא' זעירא על כן זכה ליקר כי מאן דאיהו זעיר באמת איהו רב. (זהר, ח''ג קסח):
אחרית דבר: כל סוף הוא התחלה
סוף התורה- פרשת וזאת הברכה- הוא מחד הפרשה האחרונה ומאידך הפרשה הלפני ראשונה כפי שהוכח מהקשר בין הנאמר בה ומשליך על פרשת בראשית ובמיוחד על הפסוק הפותח שהוא שורש כל התורה. ללמדך- לתורה אין התחלה וסוף וכשם שבלימוד מסכת חותמים במילים "הדרן עלך" כך גם בקריאת התורה- יש עניין לחבר קצוות של סוף והתחלה ( ענ"ד)
_______________________________________________________
שער הנון אין-אני :
http://www.bshemtov.com/index.php/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%94/8-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/102-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99
א.אדם הראשון היה ראוי לחיות לעולם:
וידוע כי המיתה נגזרה על אדם הראשון, שהיה שורש העולם ועיקר התולדות, ואין אחד מהן יכול להמלט ממנה, כי בחטאו מת, ואלמלא חטאו היה חי לעולם כמלאכי השרת... (כד הקמח אבל)
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא א-להים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. – אי הכי קשו קראי אהדדי! – אידי ואידי חד שיעורא הוא
(חגיגה יב,ע"א)
...רבי אליעזר אומר באצבעו היה מראה מטטרון למשה והראהו את כל ארץ ישראל, עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה, רבי יהושע אומר משה בעצמו הוא ראה אותה, כיצד נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. (ספרי האזינו שלח)
כך אמר משה, רבונו של עולם, ל"ו כריתות הן, שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה, שמא עברתי על אחת מהן, למה אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו בחטייה של אדם הראשון אתה מת, שהביא מיתה לעולם, הן, מהו הן, בעון אותו שכתוב בו הן, (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. (מדרש רבה דברים ט ד)
ב.משה לא נכנס לארץ ישראל שהיא גן עדן משום שלא הושלם התיקון של אדם הראשון שגורש ממנה :
ונראה שמשה רבינו ע"ה במה שקבל על עצמו למות, כמו שכתב האבן עזרא בפסוק ומות בהר, תיקן זה בשביל כל ישראל, וכענין יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו, וזולת זה לא היה אפשר לישראל לכנוס לארץ, שהיא מקום גן עדן...
(שם משמואל בראשית תר"פ)
...ומיתתו היתה חוקה גמורה שגם לו לא נגלה הטעם, דאף על פי שנתפרש חטאו הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואף על פי דהכל במשפט למאן דאמר (שבת נ"ה א') אין מיתה בלא חטא, ואף משה ואהרן וכו', ומשום דלא האמנתם להקדישני נחשב לגבי דידהו כחילול השם דתלוי כפי מה שהוא אדם, כמ"ש סוף יומא כגון אנא וכו', ובחילול השם אין כח בתשובה ויום הכפורים ויסורים לכפר לגמרי אלא בצירוף המיתה, מכל מקום אמרו על זה נורא עלילה לבני אדם, שנחשב לעלילה מה שיהיה זה בגדר חילול השם, וזהו טעם לא ידע איש את קבורתו היינו שלא היה מושג לשום אדם ענין מיתתו וקבורתו כלל, אבל דבר זה הוא מעטיו של נחש דנאמר ועתה פן ישלח ידו וגו', ואז"ל (בר"ר כ"א) אין ועתה אלא תשובה... והשי"ת לא רצה שיעשה תשובה על חטא זה ושישלח ידו וגו' שיזכה (אדם הראשון) לחיי עולם. וזהו שורש העלילה שבא על בני אדם שסגר מהם דלתי התשובה הגמורה ושיכול לזכות לחיי עולם מיד בעולם הזה...
(רבי צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד לו)
מיתתו של משה היא הפעולה ההופכית של בריאת אדם הראשון שנפח באפיו נשמת חיים:
וַיִּיצֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(בראשית ב,ז)
אמר רבי ייסא אם כן הוא, שמי שלא חטא לא ימות, אם כן למה מת משה, אמר לו ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המות שולט בו אמרנו, והוא לא מת על ידו לא נטמא בו, ועל כן נבחן שודאי לא מת אלא שנתדבק בשכינה והלך לחיי העולם. (זוהר, חיי שרה רכא)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה