יום ראשון, 11 באוקטובר 2020

בראשית- סוד שער החמישים

פתיחה: כיצד יתכן לומר שאדם הראשון עם כל גדלותו חטא בחטא כ"כ נמוך ושפל כאכילה מעץ שנאסר עליו ?

א.אדם הראשון גדלו היה מלא כל העולם:

אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. 
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. – אי הכי קשו קראי אהדדי! – אידי ואידי חד שיעורא הוא
(חגיגה יב,ע"א)

ב.במלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש:

אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך?דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה?
הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:
(בראשית רבא ח,י)

ג.כביכול הקב"ה מעיד עליו שהוא כאחד מהמלאכים:

דרש רבי פפוס:הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת.
אמר לו ר' עקיבא: דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת.

רבי יהודה בר סימון אמר: כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
רבנן אמרי: כגבריאל, שנאמר (דניאל י): והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה.

ריש לקיש אמר: כיונה.
מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה ב): ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה',אף זה בורח מלקיים צווי המקום.
מה זה לא לן בכבודו,
אף זה לא לן כבודו עמו.

רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר: כאליהו.
מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מות.

היא דעתיה דרבי ברכיהבשם רבי חנין דאמר: כל זמן שהיה אדם, היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע:

(בראשית רבא, כא,ה)


2.מהו הקשר המהותי בין חטא האדמה לבין חטא האדם ?


וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)


מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?


וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)


מדוע לא נפקד עוונה של האדמה כאשר "חטאה" ?


ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)







1.עומק הפיתוי של הנחש לאדם וחווה:

וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: 
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: (בראשית ג,ג-ד)

א.מדוע שינה הנחש את לשון חווה ואיך העיזו אדם וחווה להסתכן בהמראת פי ה'?
ויש להבין למה הוסיף הנחש מות תמותון תרין מיתות, מה דחוה לא אמרה רק אחד, 
וגם היאך העיז כל כך להכחיש מאמר הבורא, 
ואדם וחוה איך מלאם לבם להאמין בנחש יותר מהקב"ה בעצמו, הזה נאות לאיש השלם כמו אדם, ולא יהיה רק ספק, שב ואל תעשה עדיף, ואיך אפשר להאמין לנחש בהכחשתו להבורא. 

ב.כניסה לשער החמישים לא אפשרית כשהאדם חי ולכן גם משה הגיע רק עד שער מ"ט:
אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מאלהים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:

ג.פיתוי הנחש: המוות שאחרי האכילה מעץ הדעת אינו עונש אלא תוצאה טבעית של היפרדות הנפש מהגוף

וזהו היה פתוי הנחש לחוה, כי אדם היה במעלה נשגבה למאוד, והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים, ואמר הנחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדעת כי תמותון, לא לעונש הוא, רק הוא עץ הדעת, ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ, והייתם כאלהים, וא"כ בעל כרחכם תמותון, כי תפרד הנפש מגוף, ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון, אבל אין כאן עונש, כי אילו היה לעונש, אף בעולם הבא היה חטא מיתה, והיה מות תמות. כמאמר חז"ל [מדה"ג בראשית ב י"ז] מות בעולם הזה, ותמות בעולם הבא, 
אבל כאן רק תמותון, ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעולם הבא ג"כ, זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב, רק על ידי כך תפרד הנפש מגוף, 

ד.הנחש ניצל את אי דיוקה של חווה לומר שאכן רק תמותון בעולם הזה אבל לא מות תמותון בעוה"ז והבא:
ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות, רק אמרה פן תמותון, ולכך אמר הנחש פתוי שלו, ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו, 

ה.אדם וחווה אכלו מהעץ מצד אהבת ה' והרצון להשיגו בדעת:
ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון, לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגוף, ועזה יותר ממיתה הטבעית אהבת ה' ולהשיגו לדעת, ולכך אכלו, ובעו"ה חטאו, כי ה' אמר מות תמות, זהו ענין הסתת נחש, וענין אדם הראשון שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:

(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )


ו.ערמת הנחש- מייצג הטומאה כנגד המשיח שמייצג את שער החמישים של הקדושה :

משיח כשיבא ב"ב יכניע נחש שהוא כמספר משיח כי המשיח יכניע נחש. ומצאתי בס' לחם תרומה בסופו דכשתהיה הגאולה במהרה בימינו נ' של נחש יתחלק ויהיה מי ועם חש הנשאר מנחש הוא משיח עכ"ד 


ואפשר דבכח ן' שערי בינה המתגלים שבהם הגאולה וכ' הגאון החסיד בס' מעשה רוקח שיהיה ע"י שער הן' בכח נ' ישבר נ' של נחש ויהיה מי הרומז לבינה ואז יהיה משיח וז"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות קרי ביה ן' פלאות דיתגלה שער הן' אשר ביצ"מ לא נתגלה כמ"ש הגאון הנז' ודייק לה מלשון הזוהר הקדוש דיצ"מ מסטרא דיובלא ע"ש: (החיד"א,דבש לפי, מערכת מ אות ג)

 2.המקום בו ניתן להגיע עד שער ה-נ:  עד-ן

וַיִּטַּע יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר (בראשית ב,ח)


א.עדן הוא מקום מעולם התוהו שקדם לעולם:עדן היה מן הארץ הנשארת מעולם התוהו וכמו לוז בשדרו של אדם (בראשית רבא כח ג)  וכמו שבלוז הדרים שם אינם מתים (בר"ר סט,ח) כך היה עדן.
ומשם היה אבן השתיה ומשם ישיגו אורחות חיים ונתרבה המדע ולכך כתיב מקדם היינו מעולם שהיה קודם העולם.כאומרם (פסחים נד ע"א) שעדן היה קודם לעולם 

ב.עדן= עד נ, מקו בו ניתן להגיע עד לשער החמישים:
ומשם יכולים להשיג עד נ שערי בינה וזה עד"ן עד חמישים עד שם מגיע ההשגה והתענוג העליון.

ג.השערים שמצא יצחק הם 50 שערים בנגלה ו-50 שערים שבנסתר:
והוא גן כפול בנגלה ובנסתר ולכן הוא בכלל מאה שערים ויזרע יצחק וגומ' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב) 

ד.אדם קלקל ואיבד את הנון (שער החמישים) של עדן וקין קלקל והפריד את ע"ד ל- נע ונד:
אבל אחר שקלקל האדם ונפרד נון מע"ד וקין שקלקל נפרד הנון לשניים נ"ע נ"ד ולכן נאמר לו (שם ד,יה) נע ונד תהיה 

ה.עדן עבר ממידת הדין למידת הרחמים ורק אז ה' שם את האדם בתוכו:
ועדן היה מעולם התוהו  ולכן נאמר (יחזקאל כח,יג) עדן גן אלוקים הכל במידת הדין אבל אח"כ הגן השני בעולם התיקון נאמר ויטע ה' אלוקים גן בעדן במידת הרחמים 

(תפארת יונתן,שם)

ו.התורה היא הגן אל העד"ן ולכן יש בה ג"ן פרשיות ודרכה ניתן להגיע לבסוף אל שער החמישים:

וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְעִקָּרָא דִתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ''ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מו א) יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְהֵא כְּנוֹעִל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין. (תיקוני זוהר תיקון יט דף לח)

3.שני סוגים של חטאים יש בעולם-  עבירה לשם עבירה  ועבירה לשם שמיים:

א.עבירה לשם עבירה:

ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר 

ב.עבירה לשם שמיים- לשם השגת השגות שמיימיות וגבוהות:
אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות הא-להים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם 

ג.חטא נדב ואביהו למשל היה שניסו לקפוץ מהר מידי למדרגת קרבת ה' כמו מי ששותה יין מהר והדבר לו לרועץ:


וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו) וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו 


ד.חטא אדם הראשון היה גם כן שביקש לדעת את ה' במדרגה שאינה שלו:

וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה 
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות 

ה.אכילה מעץ הדעת לפני הזמן מחליפה אצל האדם בין טוב לרע ומכאן שמו:

וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו 

ו.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:

ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם 

ז.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה' : ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים

(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)


4.הקשר של פרי עץ הדעת לשער החמישים ולדעת סודות התורה:

א.גפן-
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)

יין- ככל ששותים יותר רוצים יותר כמו בשער החמישים ששואפים לדעת כמה שיותר ולא יודעים שובע -בניגוד לכל מאכל אחר שאדם שבע בשלב מסויים ומצד שני מאבד את צלילות דעתו ככל ששותה יותר:

וגם הלא יפה הקשה במרדכי פ' ע"פ למה זה קבעו ארבעה כוסות של יין ולא ארבעה מיני לחם או בשר וכדו...
 וקבעו לזכרון ארבעה כוסות באשר שאין דבר מאכל ומשקה משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין המשמח לב ומטיב גהה

(העמק דבר על שמות פרק ו פסוק ו )

ב.חיטה- לחם- גם התורה נקראת לחם:

...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה {ישעיה ג-ה} ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב {ישעיה ג-א} כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון ר''י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר {משלי ט-ה} לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי
(חגיגה יד,ע"א)

המן - הלחם שירד מגן עדן לתיקון האכילה מעץ הדעת:


והתיקון הוא על ידי שאוכל מתוך הכרה שהכל מאמיתותו יתברך שמו – הטעם שיש במאכל שנערב לחיך, וכוח החיות שבו להחיות הגוף, (כל זה) אינו במאכל מצד עצמו, שזה נקרא "העולם הזה" ... אלא הוא כוח השם יתברך, ואין עוד מלבדו, והכל הוא לשם הויה, שהוא הממלא כל עלמין (=הכוח האלוהי הממלא את כל העולמות) ואז נעשה מאכלו כדוגמת המן (שירד לבני ישראל במדבר) מן השמים. ... וכאשר הוא מכיר בברכתו ש'להויה הארץ ומלואה' הרי נעשה מארץ שמים, ומאכלו (הופך להיות בבחינת) לחם שמלאכי השרת אוכלים ... (ולאדם כזה) ניתנו כל רזי התורה. כי (בשל חטא עץ הדעת) ניתנו 'הכרובים ולהט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים'. ו(חטא עץ הדעת היה רק בענין האכילה בתאוה. ואוכלי מן היינו בכונה הנ"ל ומתקן (את החטא) לגמרי, (ולכן) נסתלקו השומרים מדרך עץ החיים אצלו(ערוך מתוך "פרי צדיק, קונטרס עת האוכל, אותיות י-יא).


בזעת אפיך תאכל לחם- ולא בבת אחת תגיע לשער החמישים:

לאחר שחטא ונתגברו הקליפות רמז לו הקב"ה: בזעת אפיך תאכל לחם- מעתה תצטרך לעמול קשה להשיג את הלחם - את התורה ולהכניע את הקליפות שמונעות מהאדם להשיג השגות בתורה( בני ציון, פרשת בראשית ,ע" 3)

ג.תאנה-
 ...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

התאנה היא פרי שלא לוקטים בבת אחת כפי שלא ניתן להיכנס אל שער החמישים בבת אחת:
למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה- היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים - עליו נאמר "נוצר תאנה" (במדבר רבה פרשת נשא)

על יהושע נאמר- יהושע בן נון עליו נאמר "נוצר תאנה יאכל פריה"
...כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכַי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בָּנַי את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז:יח) 'נֹצר תאנה יאכל פריה', בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד, שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר: 'נֹצר תאנה יאכל פריה'

(במדבר רבה [וילנא] פרשה כא)

 יהושע זכה גם הוא להגיע אל 50 שערי הבינה:

ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה. 

ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים 

(ספר מגלה עמוקות , ואתחנן - אופן שנים עשר )

ד.אתרוג- בו מתקיים טעם העץ כטעם הפרי- אבל הם חטאו בדיוק בדבר זה (עבירה לשם שמיים) ולכן היה להם לרועץ:

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

ה.אגוז- מרמז על הגלות הטומנת בחובה את 50 שערי הטומאה:


ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום (סידור עמרם גאון, מהדורת פרומקין, חלק ג סעיף 406.)

 גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

 את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)


ו.רימון- סודות התורה- אכילה מעץ הדעת טוב ורע יש בה סכנה אם לא יודע להפריד הקליפה והפרי : 


בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)

חיבור בין רימון לעץ הדעת:
וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב:(יחזקאל א,כז)

...ושני הט''ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור''מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט''ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמ''י)(מלבי"ם,שם)

והן עץ חיים ועץ הדעת רמו"ן הידוע (מים אדירים, הגרמ"מ משקלאוו תלמיד הגר"א)
רמון בגימטריה (עם הכולל) טוב ורע 


5.עניין של זמן : חטאו של קין כחטא הפוך לחטאו של אדם הראשון

א.מדוע שעה ה' למנחתו של הבל אבל לא למנחתו של קין?

ולהבין הענין קין והבל, אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, וכאשר הרע לקין אמר [בראשית ד-ו] למה נפלו פניך אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ. 

ב.מה היתה טענת הבל על היצר הרע שגדל מלהיות כשרה עד לעבותות?
ודרשינן במדרש [ב"ר פכ"ב-ו] שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצר הרע, מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה. ויש להבין מה ביקש הבל בזה, ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו. 

ג.קרבנם של קין והבל היה לתקן חטא אדם הראשון:
אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון, כי גם הם היו בכלל חטא, והנה נודע מ"ש רש"י [בראשית ה-כ"ט] ומדרש כי לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלה הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים, עד שבא נח, ולכך נאמר עליו [בראשית שם] זה ינחמנו מעצבון ידינו, ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמה, ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא, כי לא צמחו לאחר החטא מחדש, 

ד.הבל המתין עם הצאן שהביא עד שיוולדו ויהיו ראויים להקרבה:
אבל הבל שהביא מבכורות צאנו, ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויצאו מן הקרקע כשנוצר האדם, כמ"ש שהכל היה תחת הקרקע עד שבא אדם, כי באותן יתכן בכור, וא"כ הבל הוצרך להמתין עד שהיו הצאן הנולדות ויהיו ראויות להקרבה, לכך נאמר [בראשית ד'-ג'] ויהי מקץ ימים, כי היה צריך זמן. וא"כ מהבל לא היה פגם ששהה בקרבן שלו, כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה, 

ה.מנחתו של קין שהיתה מפירות שכבר היו מוכנים לפני החטא היתה צריכה להינתן מוקדם יותר ולכן לא נענה:
אבל קין שקרבן שלו היה מוכן, כי היה מן הנבראים, א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה, ולא היה מן הזריזין המקדימין למצות, ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, הואיל ואיחר קרבן שלו, 

ו.הבל הסביר לקין מדוע אין לדחות את המצווה אחרת היצר הרע ימנעך מקיומה בכלל:
וכאשר חרה לקין כי לא שעה, כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו, 
השיב לו הבל, אם בזמנו, אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו, אבל אם תמתין, כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו, ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך, כי צריך להיות זריזין ומקדימין היכא דאפשר, כמו ביצר הרע שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש:

ה. אל לאדם לדחות את תשובתו אל ה' וזוהי יציאה מ-50 שערי טומאה שאין להשתהות בהן כלל (ענ"ד):

מזה נלמד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו, כי אם תמתין, יזקין היצר הרע ואי אפשר לגרשו בשום אופן, ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו, כי בעו"ה כאשר תחלוף השנה ויחשוב האיש, במה אבוא למלך בראש השנה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו, ובעו"ה יודע אני בעצמי כי מעט אשר לפני, אוי לי שעברה שנה ומצות ה' בידי מעט שיהיו הכל בלי פגם וכולן כליל לעבודת ה'...

(ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש יד )


6.האור הגנוז הוא השער החמישים שגנז הקב"ה לצדיקים בלבד ויש לנו בו נגישה רק בשבת עם הנשמה היתרה:

 והנה כבר כתבנו במקום אחר שענין אור הגנוז שגנזו הקב״ה לצדיקים לעתיד לבא, הכוונה על שער הנ׳ שיתגלה ל עתיד לבא שזהו ענין גילוי אור הגנוז, וזהו שאמר ד ו ד המלך שעתיד להיות מלך המשיח (תהלים ק יח יט): ״ פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה״. כ לומר שהתפלל שיפתח לו הקב״ה נ׳ שערי בינה, ואם 
אזכה להשיגם אז אבוא בם אודה י״ה, כי שם י״ה רומז ע ל נ׳ שערי בינה, שכן שם י״ה ב דרך הכאה י׳  פעמים ה׳ ב גימטריא נ׳. ו ע״ז הוא מוסיף ואומר: ״זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו״, כלומר זה השער בה׳ הידיעה שהיא שער הנ׳, הנה רק צ דיקים יבואו בו כי לא כל אחד זוכה לזה. וזהו שמבואר בספרים הקדושים שעל זה התפלל ג״כ ד וד המלך (שם ק י ט יח): ״גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך״. הנה דקדק לומר נפלאו״ת שהוא אותיות נ׳ פלאות שהתפלל על שער הנ׳ שכבר יתגלה.
(ספר ישורון מאמר פותחים הפתח בליל פסח, ע"מ תקפב, הרב פנחס פרידמן)



__________________________________________________________________________


משה רבנו נפטר בהר נבו נון בו :
http://beinenu.com/system/files/alonim/50_58_78.pdf?download=1
















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה