לך לך : אברהם ושרה- טובים השניים לשם שמיים

 פתיחה: אם הבטיחו שההליכה היא לטובתו- איזה נסיון יש בזה?

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. (אבות ה,ג)

הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. 
הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. 
הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. 
והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. 
הד' הלחמו בד' מלכים. 
הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. 
הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. 
הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. 
הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. 
הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. 
העשירי עקדת יצחק: (פירוש הרמב"ם על המשנה, שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)

לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)

חלק א: יחסי איש לאשתו המתוארים בכתובים עד לאברהם ושרה

1.אדם וחווה- הרמוניה שהופרה:

א.לפני החטא- שני גופים- בשר אחד :

וַיַּפֵּל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:  וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:  עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב, כא-כד)

ב.האכילה אותו כדי שלא ישא אחרת תחתיה אם תמות:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל (בראשית ג,ו)

ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא  וישא אחרת: (רש"י,שם)

ג.האשים את האישה-כפיות טובה:

 וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית ג,יב)

 אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

ד במשך 130 שנה נפרד מחווה:

אלה תולדות, ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דאמר רבי סימון כל ק"ל שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו (בראשית רבה כד, ו)

2.למך ונשותיו: נשא שתי נשים האחת לתשמיש והאחת להולדה- זוגיות שמבוססת על אינטרס הבעל בלבד

וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה (בראשית ד,יט)

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש  (ק) משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (כד, כא.) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, (ב"ר כ"ג, ב.) כמו שמפורש באגדת חלק: עדה. היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו), עדה תרגום של סורה: צלה. היא של תשמיש, על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (שם):  (רש"י,שם)

3.נח ונעמה- בתה של צילה וכאימה נמצא בצלו של נח ולא מזוכרת בכלל בשמה ובדבריה

וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה(בראשית ד,כב)

נעמה. היא אשתו של נח, בבראשית רבה (כג, ג.):(רש"י,שם)

4.אברהם ושרה- הזוג המנצח- למרות הבדלי הגישות

א. - לך לך: ציווי כפול- לאברהם ולשרה (ענ"ד)

הוכחה :וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב,טז)

ויצו ה' וגו'. טעם אומרו לאמר וכפל אכול תאכל וכפל מות וגו', יכוין על חוה שצוהו לאמר המצוה לחוה אכול אתה תאכל בת זוגך מות אתה תמות גם היא אם תעבור, ישנה באזהרה וישנה בעונש:(אור החיים,שם)

ב.הוכחה לפעילות המשותפת של אברהם ושרה- עשיית נפשות:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:(בראשית יב,ה)

אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)

ג.מי מפעיל את ההסטוריה? גברים או נשים ?

שאלה עקרונית צריכה להישאל: מי משני המינים מפעיל את גלגלי ההסטוריה?

המחקר מצביע של העובדה שבכל העידן הפרה הסטורי החברה היתה מטריאכלית כלומר מאורגנת ומנוהלת בידי דמויות נשיות לעומת זאת עם תחילת העידן ההסטורי הפכה החברה להיות פטריאכלית...

ניתן הלציע חלוקה אחרת: ניהול ענייני העולם אכן מתחלק בין גברים לנשים אך אופן החלוקה הוא שהגברים מנהלים את העולם באופן גלוי ואילו הנשים מנהלות אותו באופן סמוי...בכל מאורעות ההסטוירה יש תפקיד סמוי השמור לדמות נשית.בתרבות הכללית יש ביטי עממי "חפש את האישה"...גם בדברי חכמים ישנן אמרות שונות המבטאות עניין זה כגון :(סוטה יא,ע"ב): בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים 

(אימהות/הרב אורי שרקי ע"מ 9-10)

חלק ב:אברהם ושרה מתקנים את למך ונשותיו ואת נח ואשתו:

1.אברהם לא נושא אשה נוספת על אף עקרותה של שרה- עד שהיא יוזמת זאת בעצמה בניגוד גמור ללמך שמראש לקח 2 נשים למטרות שונות:

וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד (בראשית יא,ל)

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-הֹ-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי(בראשית טז, א-ב)

2.אשת נח לא מוזכרת בשמה כנראה כי אינה מספיק חשובה והיא נספחת לנח- מה שאין כן אצל שרה מלשון שררה וחשיבות:

א.שרה- לשון שררה וחשיבות :

וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  (נ) ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה (רש"י,שם)

ב.שינוי שם לאברהם יחד עם שינוי שם לשרה:

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:...וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: (בראשית יז,ד-טו)

ג.המלאכים באים בעצם לבשר לשרה ולכן שואלים בשלומה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: (בראשית יח,ט)

ד.ה' מצווה את אברהם לשמוע בקול שרה:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

ה.עד כדי כך חשובה שהיא האישה היחידה שיש פרשה על שמה בתורה:

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:(בראשית כג,א)

חלק ג: אברהם ושרה מתקנים את  אדם וחוה:

1.עקירה ממקומם הטבעי:

א.אדם וחווה מגורשים בעל כורחם מגן עדן- מלמעלה- אל הארץ למטה:

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:(בראשית ג,כג-כד)

ב.אברהם ושרה מבחירתם נעקרים ממקומם והולכים לארץ ישראל מקומו של גן עדן כדי להקימו מחדש מלמטה:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

(בראשית יב,ד-ה)

2.מי שומע בקול מי:

א.חווה נענשה בכך שהיא כפופה למרותו שלך בעלה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ(בראשית ג,טז)
תשוקתך. משמעתך. והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו: (אבן עזרא,שם) 

ב.אברהם טפל לשרה: 

ב1.עד להגעתם למצרים- אברהם הוא היוזם ואפילו מחזיר את שרה שהתגרש ממנה כדי ללכת ארצה כנען:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ה)

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. ולמעלה (נח יא.לא) נאמר ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו. לפי שקודם שהובטח אברם שיהיו לו בנים היה מתרחק מן שרה מצד היותה עקרה, לפי שכל אותן הבעילות אינן לקיום המין ע"כ נאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וסמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)

ב2.במצרים - היא העיקר ואברהם טפל והיא מקבלת את הגר כשפחה שלה בלבד מה שיסבך את הדברים בהמשך:

אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. (בראשית רבא מ,ד)

ב3.בנביאות:

*וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)

יסכה זו שרה על שם שסוכה  ברוח הקודש (רש"י,שם)

 **וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-הֹ-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי (בראשית טז,ב)

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר לְקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, א): וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'.(בראשית רבה, מה,ב)

***וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק  יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:

(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)

****עוצמת כוחה הנבואי של שרה על פני אברהם ועל פני שאר הנביאים :

בעוד נבואה באופן כללי היא השגת אלוקות באופן שמלעלה מן השכל והחושים , נבואת שרה מתלבשת בתוך חושיה הטבעיים, בתחושת בטן חזקה ומציאותית כי על יצחק וישמעאל לגדול לחוד (מי זאת עולה/הרב ניר מנוסי, ע"מ 80)


3.נתינה מקדימה ללידה:

א.השפעה רוחנית- שרה נתנה אות בשמה לאברהם: 

ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי,סנהדרין דף יג/א )

...התוצאה היא שבחשבון הכולל בערך הגימטרי של שמותיהם נותר זהה: אברם ועוד שרי שוו ה בדיוק אברהם ועוד שרה.כאמור, חילוף חומרים ולא החלפת שמות, המאישה נגרע משה ואילו לאיש נוסף משהו.... לפני שה' היה יכול לברך את שרה בפרי בטןהיה עליו ליצור בבטנה חלל שבתכו יוכל הפרי לגדול...  (מי זאת עולה, הרב ניר מנוסי ע"מ 68-70)

ב.השפעה גשמית- אדם נתן את צלעו ממנה נבראה האישה:
וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשית ב,כא-כב)

4.הצלה ממוות:

א.שרה מצילה את חיי אברהם:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג)

ב.חווה מביאה על האדם מיתה: 
חוה אשר הייתה היא אם כל חי וגרמה מיתה לעולם...צריכה כפרה ולכן ציוותה התורה לתן בכורה עבור פשעה, פרי בטנה. לכן דווקא הזכרים נתקדשו במצווה זו ( רפאל משה אלבז ,'עדן מקדם',  דף מד)

5.אחריות כלפי הדור הבא:

א.שרה מצילה את יצחק מידי ישמעאל המבקש להורגו:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (בראשית כא,ט-י)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.):(רש"י,שם) 

ב.חווה(ואדם) לא  מצליחים למנוע את רציחת הבל ע"י קין:

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד,ח)


7.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה

כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )

8.אברהם מתקן את אדם וחווה מתקנת את שרה:

8*שרה תיקון חווה:

א.הקדמה: יופי חיצוני בזמן התנ"ך הוא סימן ליופי(מידות) פנימי

יש הבדל תהומי בין היחס אל היופי בזמן שבית המקדש קיים, ובין היחס אליו לאחר היציאה לגלות. בזמן שבית המקדש קיים - העולם מתוקן, והקודש מוצא בהכרח את ביטויו גם ביופי. כך ניתן לראות גם במקרא: דמויות רבות של צדיקים וצדיקות מתוארות בביטויים כגון "יפה תואר" ו"יפה מראה". אולם בזמן שהשכינה אינה שורה במקדש, החוויה האסתטית אינה יכולה לחבר את האדם לבוראו, והיופי מופיע מתוך המרחב התרבותי האלילי או הפילוסופי של אומות העולם. במצב כזה מתחיל להיווצר חשש מפני היופי וההתפעלות ממנו.(קדושה וטבע, פרק אמת ויופי ע"מ 140-141 , הרב אורי שרקי)

ב.שרה יפה יותר(=מתוקנת ) מחווה:

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד

(בראשית יב,יד)

רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה נִמְסְרוּ לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת, לְהַלָּן כְּתִיב (מלכים א א, ד): וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, מַגַּעַת עַד אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה, בְּרַם הָכָא כִּי יָפָה הִיא מְאֹד, מְאֹד מֵאִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה
(בראשית רבה, מ,ה)

ג.שרה נרמזת כבר בתוך חטאה(השני) של חווה- כשלא הכירה בחטאה והטילה את האחריות על הנחש:

...וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. ס"ת שר"ה. ר"ל התחלת תיקון האשה תהיה אמנו שר"ה (אגרא דכלה בראשית)

ד.תיקון עניני צניעות:

חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. 
(אלשיך בראשית פרק כג )

ה.תיקון העונש של חווה:

ה1.מידה כנגד מידה:
והנה על מה שקלקלה חוה, ניתן לאשה לתיקון שלש מצות, נדה חלה הדלקת הנר. והוא כמאמרם ז"ל (ילקוט בראשית רמז לב) היא כבתה נרו של עולם תדליק את הנר, היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה ותקיים מצות נדה, היא קלקלה חלתו של עולם תפריש חלה (אלשיך בראשית פרק כד )

ה2.נדה,חלה והדלקת הנר:
ובזה נבא אל הענין. כי במה ששרה היא מתקנת קלקולי חוה, במה יוודע, אם לא בהוראת שפע טובה וברכה במה שכנגד הדברים שהם תיקון מה שקלקלה חוה. והוא, כי כנגד החלה היתה עיסתה מתברכת. וכנגד הנר היה דולק מליל שבת לליל שבת להורות שתקנה שני הדברים. וכנגד ענין הנדה היו דלתות פתוחות לרוחה להורות כי טומאת זוהמת דם נידות לא היה לה, או שהיתה זהירה בה והיו דלתות פתוחות כנגד פתחי נדה, שאם לא כן לא היתה ברכה שורה שם תוך אהלה בטומאה ההיא. ואילו היתה בימי טהרתה לא תמצא בימי נדותה, אך כל הימים שהיתה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, כי אין זה רק להיות קדושה שרויה שמה, וזהו אומרו כל ימים שהיתה כו'. ועל הנשמה שלמעלה מהכל, השורה בתיקון השלשה שנפגמו, על כן היה ענן קשור פתח אהלה. רמז אל הנשמה שעל הכל. והוא, כי ענן השכינה היה שם קשור עם הנשמה, כדרך שכינה השורה על כל שלם, ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש ועד הבשר (אלשיך בראשית פרק כד )

8*אברהם-תיקונו של אדם הראשון:

א.אברהם ראוי להיבראות לפני אדם הראשון:

רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. (קהלת רבא,ג,טו)

ב.אדם סילק את השכינה לרקיע, אברהם התחיל החזרתה לארץ:

עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבא,יט,ז)

ג.אברהם אבינו התחיל את עידן התורה מתוך 3 העידנים של ההסטוריה - תוהו (שבו החל אדם הראשון), תורה, ומשיח:

תנא תוספאה תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי אלא {בראשית יב-ה} מואת הנפש אשר עשו בחרן (עבודה זרה ט, ע"א)

ד.אברהם היה הראשון  שהצליח להתחיל לתקן את חטא אדם הראשון בעץ הדעת:

ד1.אדם חטא בעץ הדעת שלא הותר לו לעומת כל שאר העצים:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)

עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)

ד2. אברהם תיקן בעקידה( עם עצי תאנה) שנתן את  מה שלגמרי שלו:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)

וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם) 

ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)

9.שינוי השם של שרה- השוואת מעמדה לאברהם:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (בראשית יז,טו-טז)

עד כה, כביכול,נכרתה הברית רק עם אברהם ורק מין הזכר נזכר בה-כגורם בברית הזאת. עתה הוא מזכיר את שרה,והנה היא שווה לו במעלה וחשיבות. שרה היא הגורם השני-החשוב לא פחות-בהבטחת הברית הזאת. וכדרך שמעלת אברם נקבעה ע"י שינוי שמו כן גם מעלת שרי. אברם היה לאברהם-ושרי היתה לשרה (רש"ר הירש,שם)

10.התיקון הגבוה- מדרגת אח ואחות של אברהם מעל מדרגת אדם וחווה:

ישנן שלוש מדרגות במערכות היחסים בין בני זוג:
זכר ונקבה – השלב הטבעי, הביולוגי. קיים גם אצל בעלי החיים.
איש ואשה – השלב השכלי, התודעתי. הכרה שיש אישיות נוספת חיצונית לי.
אדם וחוה – השלב הנשמתי. הכרה באישיות השנייה והבנה שיש לנהל עמה דיאלוג על מנת להצליח בחיים המשותפים.
(ע"פ הרב אורי שרקי)

כאשר אברהם אומר לשרה אחותי את הוא מתקן את המעשה של אדם וחוה.  הוא מתחיל בנקודה שבה אדם הראשון נעצר...אברהם ושרה עוברים למדרגה של אח ואחות. האיש והאישה הופכים להיות אח ואחות.
אברהם מתחיל מחדש את בנייתו התקינה של העולם כאשר הוא לוקח לעצמו להשלים, לתקן את הדרוש תיקון בעולמו של הבורא. כדי שמהלכו יצליח מהוא בעצמו צריך ש"נפשו" תחיה באמת לכן הוא אומר לשרה לפני שהוא מתחיל מסעו זה "וחייתה נפשי בגללך" זה תלוי בך. כאשר נגיע למדרגה של אח-אחות נפשי תחיה באמת אנחנו נהיה באמת אותה נפש חיה של מחשבת הבורא כאשר הוא יתברך אמר "ויהי האדם לנפש חיה"
...
במישור הפרטי כאשר הבעל והאישה מתחילים להידמות זהו סימן להצלחת הזיווג. צריך להגיע לאותה מדרגה וזה לא עניין של גיל-כדי לתפוס זאת.זה מה שקורה בפרשה בין אברהם לשרה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך". הם מתחילים את גמר התיקון בעניין זה. (סוד מדרש התולדות, הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 114-115)

11.סיכום ביניים - אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה :

אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.
אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם
(אלשיך בראשית פרק כג )

12.מה אם כן לא היה מתוקן עדיין עד הסוף? טעם העץ לא כטעם הפרי

א.יצחק- צדיק של מידת הדין:

בפרשת וירא, מופיע שלב חדש בחיים של האיש הגדול בענקים - אברהם אבינו. עד עתה הכרנו את אברהם בתור הקורא בשם ה'. ה' היה בעיני אברהם - הבורא - מי שנותן את החיים. ולכן טבעי הדבר שהמידה המוסרית שדרכה מתגלה ה' בשיטתו של אברהם אבינו, היא דוקא מדת החסד, מידת הויתור לזולתו. בפרשתנו, אברהם מתלמד מתחילת הפרשה ועד סופה במידה חדשה בעבודת ה', שעד אז נראתה לו זרה - הלא היא מידת הדין. כלומר המפגש עם הא-להות דרך הזכות, דרך נתינה דין וחשבון על מה שמקבלים. זו היא מידתו של יצחק אבינו.

(וירא מאמר "מידת החסד ומדית הדין", הרב אורי שרקי)

ב.ישמעאל- רשע של מידת החסד:

כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה ...'. ומצינו בספרים הקדושים ("הכוזרי" ועוד) שענין לידת ישמעאל ... לאבות הקדושים (לאברהם אבינו) הוא בסוד הבירורים. כמו שהתבואה מתבררת על-ידי הפרדת הפסולת ממנה, כך נתברר אברהם על-ידי לידת ישמעאל ... הענין עמוק, ונשתדל לבארו קצת.
הנה לאברהם הייתה מידה עיקרית - החסד שהייתה טבועה במהותו, ומידות מִשניות שקנה אותן בעמלו וניסיונותיו - הגבורה והאמת. וישמעאל, שלא הוטל עליו - כיצחק - התפקיד הנעלה של הבאת דרך חדשה של עבודת ה' לעולם, ירש בדרך הטבע את המידה העיקרית של אביו והייתה בו לתכונה טִבעית. ונמצא שחלקו ותפקידו היו שיבוא מעצמו לידי שִכלול החסד על-ידי כוח הגבורה, כמו שעשה אברהם. אבל הוא לא עשה כן וכתוצאה מזה נתהפך חסדו לחסד שבטומאה - זנות [כמו שכתוב (ויקרא כ', י"ז): "חסד הוא" ביחס לזנות], אשר היא מתוצאות הִתפשטות החסד בלי הגבלה מצד הגבורה ... (מכתב מאליהו, הרב דסלר, חלק ב ע"מ 160-165)

ג.גם ישמעאל וגם להבדיל יצחק קיימו באברהם- טעם העץ לא כטעם הפרי:

אם כן ישנה הופכיות מסוימת בין אברהם ויצחק. יצחק אינו צדיק כאביו, אלא צדיק הפוך מאביו. ישמעאל בחר להיות רשע כדי להיות הופכי לאביו, ולכן נשארה אצלו מידת החסד, חסד של טומאה. אם כן ישמעאל הפוך מאביו בצדקות, אך דומה במידה. ואילו יצחק אבינו הפוך מאביו במידה אך דומה בצדקות.

(מאמר "תולדות- יצחק אבינו", הרב שרקי)

סיום: הנסיון- לקיים את דבר ה' למרות השכר המובטח ולא על מנת לקבלו:

1.האתגר- לעשות לשם שמים בלבד בלי פניות אישיות:
אכן שורש הדבר הוא כך  דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח״ו • רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם יהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים  ועיקר הניסיון של אברהם אבנו עליו השלום היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח״ו לכוון בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע במת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש״י. עכ״ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה׳.....

 ידע באמת לבו הזך והמצוחצח שלא עשה זאת לשום הנאת עצמו זולת לכבודו ית'. וזש"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך דייקא. והבן. וזהו שהתוה"ק מעידה עליו וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ר"ל במחשבה זכה וטהורה ובהתלהבות גדול רק לקיים דבר ה'. ולא לשום דבר להנאת עצמו

 (אוהב ישראל, אברהם יהושע השיל מאפטא,פרשת לך לך,א)

2.ייעודו של האדם- על מנת שלא לקבל פרס:
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ  קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים  הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:(אבות ג,א)

3.עומק דברים רש"י- כיצד לעשות שלא על מנת לקבל טובת הנאה, בנים ופרסום:
לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)

4.גם במציאות המצוות יש מצוות שצריך להיזהר לא לכוון בהם להנאת עצמנו:

לך לך וגו'. פירוש רש"י להנאתך ולטובתך. לכאורה הבטחה זו מיעוט הנסיון, כיון שהבטיח לו שכר גדול על הילוכו, ודוחק לומר שהנסיון היה באמונתו שיקיים ה' את הבטחתו, כענין שנאמר [להלן טו, ו] והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אמנם העיקר בזה כמו שיבואר לפנינו בפ' העקידה, כי אותן המצות שאין בהם הנאות הגוף כמו תפילין וציצית וכיוצא בהם, וכשאדם עושה אותם שכרו לעוה"ב, כמשחז"ל [קידושין לט ע"ב] שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל יש מצות שיש בהם הנאת הגוף, כמו תענוג שבת ושמחת יו"ט ואכילת קדשים בזמן המקדש, דכתיב [דברים יד, כג] ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת, ובמצות אלו מסית היצה"ר לכוון בהם להנאת עצמו, וזה אם יזכך עצמו ומחשבתו שלא יעלה בלבו שום הנאת ושמחת גופו, שלא יהיה ליצה"ר חלק בו אלא לקיים מצות בוראו, כמשחז"ל בפ' הריני נזיר [נזיר כג.] אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים וגו' שנים שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד לשם אכילה גסה וכו', וזה יש לו שכר אף בעוה"ז מדה כנגד מדה, שכבש הנאת גופו 

וזה היה עיקר הנסיון באברהם, דאף שהבטיח לו הקב"ה שכר גדול לא היה מחשבתו לשכר, אלא לקיים מצות הבורא, והיינו דכתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה', פירוש לא כיון אלא לקיים מצות הבורא ולא להנאתו.

(רבי פנחס הורביץ בעל ההפלא"ה, ספר פנים יפות , בראשית פרק יב  א )

5.הניסיון הראשון של אברהם ושרה - מצווה לשם שמים- הוא נקודת התיקון של של החטא המרכזי של אדם וחווה- עבירה לשם שמים:

שני סוגים של חטאים יש בעולם-  עבירה לשם עבירה  ועבירה לשם שמיים:

א.עבירה לשם עבירה:
ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר 

ב.עבירה לשם שמיים- לשם השגת השגות שמיימיות וגבוהות:
אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות הא-להים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם 

ג.חטא נדב ואביהו למשל היה שניסו לקפוץ מהר מידי למדרגת קרבת ה' כמו מי ששותה יין מהר והדבר לו לרועץ:

וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו) וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו 

ד.חטא אדם הראשון היה גם כן שביקש לדעת את ה' במדרגה שאינה שלו:
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה 
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות 


6.אברהם ושרה עשו מצווה שטובתה ידועה אבל עשו 'נטו' לשם שמים בניגוד לאדם וחווה:

פיתוי הנחש היה "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" לכאורה אדם וחווה מבצעים עבירה באיצטלה שהיא לשם שמים- לשם התקרבות לה' ולהיות כמוהו  
ולכן אברהם ושרה מצווים לקיים מצווה אבל לא לטובתם אע"פ שידועה להם מראש טובתם אלא לשם שמיים- לטובתו של הקב"ה ולקידוש שמו בעולם (ענ"ד)

7.מעשה בראשית התחיל באות ב' של הברכה ואברהם הוא בבחינת "והיה ברכה":

-- ואברהם הוא הוא הברכה בזכות החיבור בינו לבין שרה שמתקן את החיבור שנפגם בין אדם לחווה (ענ"ד):

ואפילו אליעזר עבד אברהם שהיה בכלל ארור כנען מחמת שנדבק באברהם יצא מכלל ארור לכלל ברוך וזש"ה בראשית כ"ד ויאמר "בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פיניתי הבית ומקום לגמלים " ירצה שאליעזר היה כנעני בכלל ארור יצא לברוך מכח  דביקותו באברהם שנאמר בו והיה ברכה כי עבד מלך -מלך ולזה אמר בא  ברוך ה' בא  ר"ת ברוך ארור שנתהפך לברוך  מארור וזהו בסיבת ברוך אברהם לאל עליון וגומר כי תיבת בא הנ"ל ר"ת ג"כ ברו"ך אברה"ם ומסיים הפסוק קונה שמים וארץ כי כבר אמרו חז"ל זהר לך לך פ"ו ב שנברא העולם בשביל אברהם כמו שאמרו בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם בראם  וע"כ התחיל מעשה בראשית בבי"ת שהיא ברכה  שהיא מדת אברהם כדלעיל 

(הקדמה לספר שער הברכות לרבי אברהם בן שבתי הלוי הורביץ , אביו של השל"ה)

אחרית דבר- דווקא בברכת המזון שאכילתו  לכאורה היא רק לשם עצמנו ושמתקנת את האכילה של אדם וחווה  מצווים לכוון את כל מעשינו- לשם שמים ולא לשם עצמנו:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם: (מתוך ברכת המזון)