פתיחה: מדוע ישיבה בסוכה נלמדת מישיבה בארץ ישראל?
כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" {ויקרא כג מב} ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה"
(ירושלמי סוכה ב,י)
הקדמה: שלשה רגלים כנגד 3 חסדים- יציאה מהגלות( מצרים), מתן תורה וכניסה לארץ ישראל כלומר : עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל:
ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:
(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )
חלק א: הסוכה וכיבוש ארץ ישראל
1.הסוכה מסמלת את הדרך לארץ ישראל:
וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי עכשו בסכות אנו זוכין לכבש ארץ ישראל, כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים על ידי תורה שהמשכנו אז על ידי תשובה ותפלה, על ידי זה נבנה ונתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל. ועכשו אנו צריכין לכנס לארץ ישראל. וזה עוסקין בסכות ללחם עם המונעים שהם מוציאי דבת הארץ רעה כדי לזכות לכנס לארץ ישראל שהוא בחינת מלכות ביום שמיני עצרת שאז עקר שלמות המלכות שזוכין ליחד בחינת מלכות עם דודה שזה בחינת שלמות קדשת ארץ ישראל שהיא בחינת מלכות כנ"ל:
כי סכה היא בחינת הדרך לארץ ישראל, כי סכה היא בחינת ענני כבוד . וענני כבוד הם בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שכתוב: וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וכו'. וכל הדרך של ישראל שהלכו אז הכל היה לילך לארץ ישראל שזה היה עקר יציאת מצרים. כדי לתת להם את הארץ, דהינו ארץ ישראל, כמבאר בתורה פעמים אין מספר. וזה בחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שהיו מוליכים את ישראל בדרך הנכון כדי לבוא לארץ ישראל, כי העננים היו מישרין להם הדרך והיו הורגין נחשים ועקרבים ומכניעין את השונא הגדול שהוא עמלק שלא יהיה לו שליטה וכח לבוא להלחם עמהם מחמת הענני כבוד. כמובן בפרוש רש"י על פסוק וישמע הכנעני מלך ערד וכו' . שכל זה הוא בחינת המונעים שיש בדרך הליכה שהולכין לארץ ישראל שאלו המונעין הם בחינת נחשים ועקרבים בחינת עמלק שמכניעין אותם על ידי ענני הכבוד שזהו בחינת סכה:
(ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעודה סימן י סעיף ה)
2.ענני הכבוד הם רמז לכך שרצה להביאם במהירות ל- ארץ ישראל:
מושלו משל, למה הדבר דומה, לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד. ר' אליעזר אומר, סוכות ענני כבוד באו וחנו על גבי רעמסס.
(מכילתא דרשב"י שמות יב לז)
3.ההקפות בהושענא רבא הם כנגד ההקפות בכיבוש יריחו 7 פעמים וכנגד 7 העממים שבארץ כנען :
והנה איתא בגמרא (סוכה מ"ה.) בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים וכן אנו עושים עם הלולב וד' מינים שאמרו ז"ל (שם) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח וכו' שנאמר אסרו חג בעבותים וגו', והוא ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום היו מקיפים כל ישראל פעם אחת וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את כללות שבעה אומות שבארץ ישראל שהיו זה לעומת זה נגד הז' מדות שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל. וכן ביום השביעי של חג מקריבין שבעה פרים נגד הז' אומות שהמה בחינת כללות השבעים.
וביריחו החרים יהושע את כל שללה והשביע ארור אשר יבנה את יריחו מה שלא עשה כן בכל העיירות של ארץ ישראל יש לומר בזה מפני שביריחו היה שליטת מלך בבל כמאמר חכמינו ז"ל על פסוק אדרת שנער פרפרא בבלאה שהיה לו פלטרין ביריחו והיה לו שר ביריחו שהיה שולח לו כותבות מיריחו עיר התמרים ועל ידי הכח הזה גדלו תמרים בבבל כאמרם ז"ל (פסחים פ"ח.) לכך גלו לבבל כדי שיאכלו תמרים וכו'. ויש לומר שיהושע ראה ברוח הקודש שאין באופן לבנות את בית המקדש אם לא יכניעו מקודם את יריחו שהוא שליטת מלך בבל שהיה ראש המחריב את בית המקדש מפני שהיה לו כח של בנין עיר ומגדל בארץ שנער שהיה זה לעומת זה נגד בנין בית המקדש וירושלים ואפשר אם לא בנה חיאל בית האלי את יריחו לא היה חרב בית המקדש מעולם ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש
(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )
4.בזמן כיבוש ארץ ישראל יצאו בסוכות ממש:
כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)
5.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו לחגוג בחג הסוכות את הישיבה בסוכה:
ואפשר כי גם שחג המצוות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לעניין ישיבה בסוכה לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצווה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר
(המבי"ט,שער היסודות פרק לז)
6.רמז לדבר: סוכות בכתיב מלא (ענני כבוד), בכתיב חסר( סוכות בכיבוש עבר הירדן המזרחי):
כתיב בסוכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ מצרים. מתחלה כתיב בסכת חסר, וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד, וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.
(ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמו א)
7.נפקא מינה הלכתית: לכן נשים פטורות מסוכה היות ולא השתתפו בכיבוש הארץ:
ומידי עברי בעיוני בספר שער המלך בענין זה ראיתי דברים שראוי' לעורר עליה' והנה בהלכו' חמץ ומצה מייתי ק' מהר"ח אלפאנדרי בס' עץ חיים שהקשה מאי מקשה ש"ס בסוכה למה לי אזרח להוציא נשי' תיפוק לי' מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומאי קושיא דלמא ה"א לחייבינהו משום שהי' באותו הנס דענני כבוד ופר"מ הביאו בדבריו ועל זה תי' שער המלך דלא המ"ל הכי משום תינח למ"ד ענני כבוד אבל למ"ד סוכו' ממש מא"ל ולכאורה דבריו תמוהים מה בכך יהי' סוכות ממש או ענני כבוד בין כך ובין כך היה גם נשים באותו הנס ולא מצאתי פתר אלא עפ"י מ"ש הרוקח הובא בספר אלי' רבה ר"סי תרנ"ה שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות ר"ל חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום קרב יע"ש וא"כ לא שייכי בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וא"ש להך מ"ד דסוכות ממש הוה:
(שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קפ"ה)
8.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו ליטול ארבעת המינים:[נדרש מקור מאומת]
..כן משמע מדברי הרמב"ם בהקשמה לפירוש המשניות הסובר שרק מימי יהושע בן נוןהחלו בנטית ארבעת המינים (עיוני חג ומועד, ע"מ 86, מאמר סוכות וארץ ישראל, הרב בן ציון קריגר)
9.אחרי הכניסה המחודשת לארץ אחרי גלות בבל עשו מעמד מיוחד של שמחה גדולה שכמוה לא היתה מאז ימי יהושע בן נון:
וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד
(נחמיה ח,טז-יז)
חלק ב: הסוכה ומצוות יישוב הארץ
1.בין סוכה ליישוב הארץ- מצוות בכל גופו, ובשניהם- תעשה ולא מן העשוי:
...אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.
(קול התור א,ז)
2.מצטער (למשל מצינה) פטור מסוכה- פחות רלוונטי בארץ ישראל:
ובארץ הצבי שאוויר הארץ טוב והחורף על פי רוב הוא מאוחר, ישנים בסוכה (החיד"א,שמחת הרגל לסוכות לימוד א)
3.סוכות ממש באים להזהיר את האדם מתחושת כוחי ועוצם ידי שתהיה לו אחרי שינחל את ארץ ישראל:
למען ידעו דורותיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש - וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת:
ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:
(רשב"ם, ויקרא כג,מג)
4.הסוכה באה ללמדנו שארץ ישראל ובמרכזה בית המקדש היא דירת הקבע האמיתית:
ומפני שהיתה דירתם במדבר דירת עראי, ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל, ששם בית המקדש הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו, לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר...
(רבנו בחיי כד הקמח, סוכה)
5.הסוכה וארץ ישראל מסמלים את ההבדלות מהאומות :
חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שפת אמת תרמ"ח)
6.ארץ ישראל היא בחינת סוכת שלום:
ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:
(ר' נחמן מברסלב, זמרת הארץ סימן מח)
7.צירוף של ארבעת המינים- מצויים דווקא בארץ ישראל שיש בה גיוון חקלאי גדול לעומת המדבר ולעומת מקומות אחרים:
והנראה לי ב'ארבעת מינין שבלולב', שהם שמחה בצאתם מן ה'מדבר', אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות", אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה הנאה שבפרות, והטוב שבריחו, והיפה שבעלים, והטוב שבעשבים גם כן, רצוני לומר, 'ערבי נחל'. ואלו ה'ארבעת מינין' הם אשר קיבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם: רוב מציאותם ב'ארץ ישראל' בעת ההיא, והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני: טוב מראם ורעננותם, ויש מהם טובים בריחם, 'אתרוג והדס', אבל 'לולב וערבה' אין להם ריח, לא טוב ולא רע; והענין השלישי: עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם.
(מורה נבוכים חלק ג פרק מג)
8.ארבעת המינים מייצגים את סוגי הצומח השונים בארץ ישראל:
ניתוח פיטוגאוגרפי של ארבעת המינים מורה שמדובר בעצים המייצגים את כל עצי ארץ ישראל:
- כפות התמרים מסמלים את במדבר - מזכירים את תקפות נדודי בני ישראל במדברת, חנייתם בנאות מדבר כמו :"וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם" (ספר במדבר,ל"ג,ט') וישיבתם בסוכות, לפי שנאמר:"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ספר ויקרא, כ"ג,מ"ג).
- ערבי נחל מסמלים את עצים הגדלים על גדות הירדן - מזכירים את המעבר בעת הכניסה לארץ ישראל ואת האבנים אשר נטלו משם:"וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַד-עוֹלָם" (ספר יהושע,ד'ז').
- עץ עבות - הוא ההדס, המסמל את אזורי ההר, שנאמר:"צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב" (ספר נחמיה, ח' ט"ו). הוא גם משמש זכרון לשלב הראשון בהתנחלות בני-ישראל: ההתנחלות על שדרת היער של ארץ ישראל.
- עץ ההדר הוא האתרוג - שנחשב לפרי מיוחד "מעונג" שאינו מקומי. מבטא את השלב בו הגיע העם אל המנוחה ואל הנחלה.
יחודם של ארבעת המינים הוא בשילוב, המתאפשר בארץ ישראל. הרמב"ם מביא נימוק נוסף:"ריבוי מציאותם בארץ ישראל באותה העת ויכול כל אחד להשיגם" (מורה נבוכים,ג',מ"ג). מכאן, שארץ ישראל הוא המקום האידאלי לקיום המצווה.
9.הסוכה אצל יהדות אתיופיה- סמל לכיסופים לארץ ישראל:
יהודי אתיופיה חוגגים חג שמקביל לחג הסוכות, והוא נקראי בָּעָל-מַצַלַתְּ (חג הצל, או חג הסכך). את החג חוגגים בחמישה-עשר בחודש תשרי. במסגרת החג, מקיימים כמו אצל שאר העדות מצוות הקמת הסוכה והישיבה בה, ללא הבדלים מהותיים. הסוכה הייתה בעבר סמל חשוב לבני עדה, כיוון שטענו שהיא מסמלת את הישיבה הזמנית בגלות ואת השאיפה והכיסופים ולעלייה לארץ-ישראל. גם ביהדות אתיופה אחד מדגשי החג הוא על להרבות בשמחה.
(מתוך : "חג הסוכות בעדות השונות" - אתר סוכות נחלים)
10.הישיבה בסוכה סמל לישיבה בארץ ישראל גם כשזה פחות נוח:
אולם עדיין נשאלת השאלה מדוע נבחרה דווקא הסוכה העראית להודיה על מתנת ארץ ישראל? שהרי ישנם אינספוק דרכים אחרות (ומוצלחות יותר? ) ישנן כדי להודות על מתנה זו. זאת ועוד: גם אם נסביר שתפקידה של הסוכה הוא להזכיר לנו את המצב שקדם לכניסתנו לארץ ישראל, הרי שגם פה ישנם די והותר סימנים ורעיונות מלבד הסוכה, ומדוע דווקא היא?
נראה שהסוכה נבחרה דווקא מפני שהיא מורה על עוצמת זיקתנו לארץ ישראל. אנחנו נאחז בארץ ישראל ולא ננטוש אותה גם אם נידרש להסתפק בישיבה בצל סוכה קטנה ודלה, החסרה לוקסוס ונוחות. סוכה של שתי דפנות וחצי היא כשרה על פי ההלכה – גם בה אנחנו מוכנים לשהות, למרות שהיא פרוצה לגנבים ולשודדים. גם בארץ ישראל, אנחנו מוכנים לשבת למרות אויבינו שמבחוץ! לא סוד הוא שיש אנשים שאהדתם לארץ ישראל מותנית באפשרות לחיות בה חיים נוחים, בלא סיכונים בטחוניים או כלכליים. חלקם עדיין שוהים בחו"ל וחלקם אמנם יושבים בארץ אבל מוכנים לנטוש חבלי מולדת כדי לזכות בחיים נוחים יותר. מצוות הסוכה מכריזה שאנשים אלו שוגים בדרכם: ישיבת ארץ ישראל יקרה לנו יותר מכל נוחות זמנית!
(הרב אלישע אבינר, סוכות – חגה של ארץ ישראל)
סיום: הסוכה, השמחה וארץ ישראל:
....האפשרות השלישית היא שהמאורע ההיסטורי התרחש באותו תאריך של סוכות. איפה מצאנו זאת? "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה". סוכות היתה בעבר הירדן המזרחי, כמו שרואים במלחמת גדעון במדיינים: "וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד" (תהלים ס', ח'). גם בתיאור המלחמה של דוד על רבת עמון מצאנו: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים" (שמואל ב י"א, י"א). לסוכה היו מספר שימושים: מגורים, הסוואה בעת מלחמה ומגורים זמניים של רועי צאן. בעבר הירדן המזרחי יש מרעה רב, כפי שמצאנו בעניין בני גד ובני ראובן. אם כן, המקום בו נבנות סוכות באופן טבעי הוא עבר הירדן המזרחי. בני ישראל נכנסו לארץ כאשר עברו את נחל ארנון ונכנסו לעבר הירדן המזרחי.
על פי החשבון של תאריכים יוצא כך: אהרון מת בר"ח אב. משה החל את נאומו בספר דברים בר"ח שבט: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן... בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" וגו'. יוצא שמלחמת סיחון היתה בין ר"ח אב לר"ח שבט. אחרי מות אהרון סבבו את ארץ אדום: "ונסב את הר שעיר ימים רבים". ר' אליעזר מורמייזא, בעל "הרוקח", אומר שמלחמת סיחון היתה בסוכות.
יוצא, אם כן, שיש חג על יציאת מצרים, חג על מתן תורה וחג על הכניסה לארץ ישראל. בהתאמה: חג על העבר, על ההווה, ועל העתיד. יוצא גם שיש התלכדות בין השמחה לארץ ישראל. גם הרמב"ם כותב ב"מורה הנבוכים" שחג הסוכות הוא שמחת באי הארץ. ענפים ירוקים מבטאים שמחה של אנשים הבאים ממדבר לארץ ירוקה. (עבור יושבי מדברות הירוק מסמל את שמחת היישוב - עד היום הערבים שבמקורם הם יושבי מדברות, ונווה המדבר מדבר אליהם, אוהבים את הצבע הירוק).
(סוכות - חגו של יעקב אבינו/ הרב אורי שרקי)
______________________________________________________________________________
סוכות או אוהלים?
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sukot/pmen.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה