לך לך : אברהם ושרה- טובים השניים לשם שמיים

 פתיחה: אם הבטיחו שההליכה היא לטובתו- איזה נסיון יש בזה?

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. (אבות ה,ג)

הי' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו כולם דבר הכתוב. 
הא' הגרות באמרו יתברך לך לך מארצך וגו'. 
הב' הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם והוא יעדו ואעשך לגוי גדול וזה נסיון גדול והוא אמר ויהי רעב בארץ. 
והג' חמס המצרים עליו בהלקח שרה לפרעה. 
הד' הלחמו בד' מלכים. 
הה' לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה. 
הו' הוא המילה אשר צוה בה בימי הזקנה. 
הז' חמס מלך גרר עליו בלקחו שרה גם כן. 
הח' גרש הגר אחרי הבנותו ממנה. 
הט' הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתברך אל ירע בעיניך על הנער וגו' וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה באמרו וירע הדבר מאד בעיני אברהם אלא ששמר מצות הש"י וגרשם. 
העשירי עקדת יצחק: (פירוש הרמב"ם על המשנה, שם)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)

לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)

חלק א: יחסי איש לאשתו המתוארים בכתובים עד לאברהם ושרה

1.אדם וחווה- הרמוניה שהופרה:

א.לפני החטא- שני גופים- בשר אחד :

וַיַּפֵּל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:  וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:  עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב, כא-כד)

ב.האכילה אותו כדי שלא ישא אחרת תחתיה אם תמות:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל (בראשית ג,ו)

ותתן גם לאישה. שלא תמות היא ויחיה הוא  וישא אחרת: (רש"י,שם)

ג.האשים את האישה-כפיות טובה:

 וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית ג,יב)

 אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

ד במשך 130 שנה נפרד מחווה:

אלה תולדות, ואין הראשונים תולדות, ומה הן רוחות, דאמר רבי סימון כל ק"ל שנה שפרשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממים ממנה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו (בראשית רבה כד, ו)

2.למך ונשותיו: נשא שתי נשים האחת לתשמיש והאחת להולדה- זוגיות שמבוססת על אינטרס הבעל בלבד

וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה (בראשית ד,יט)

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש  (ק) משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר, ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (כד, כא.) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב, (ב"ר כ"ג, ב.) כמו שמפורש באגדת חלק: עדה. היא של פריה ורביה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו), עדה תרגום של סורה: צלה. היא של תשמיש, על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בבראשית רבה (שם):  (רש"י,שם)

3.נח ונעמה- בתה של צילה וכאימה נמצא בצלו של נח ולא מזוכרת בכלל בשמה ובדבריה

וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה(בראשית ד,כב)

נעמה. היא אשתו של נח, בבראשית רבה (כג, ג.):(רש"י,שם)

4.אברהם ושרה- הזוג המנצח- למרות הבדלי הגישות

א. - לך לך: ציווי כפול- לאברהם ולשרה (ענ"ד)

הוכחה :וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל(בראשית ב,טז)

ויצו ה' וגו'. טעם אומרו לאמר וכפל אכול תאכל וכפל מות וגו', יכוין על חוה שצוהו לאמר המצוה לחוה אכול אתה תאכל בת זוגך מות אתה תמות גם היא אם תעבור, ישנה באזהרה וישנה בעונש:(אור החיים,שם)

ב.הוכחה לפעילות המשותפת של אברהם ושרה- עשיית נפשות:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן:(בראשית יב,ה)

אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)

ג.מי מפעיל את ההסטוריה? גברים או נשים ?

שאלה עקרונית צריכה להישאל: מי משני המינים מפעיל את גלגלי ההסטוריה?

המחקר מצביע של העובדה שבכל העידן הפרה הסטורי החברה היתה מטריאכלית כלומר מאורגנת ומנוהלת בידי דמויות נשיות לעומת זאת עם תחילת העידן ההסטורי הפכה החברה להיות פטריאכלית...

ניתן הלציע חלוקה אחרת: ניהול ענייני העולם אכן מתחלק בין גברים לנשים אך אופן החלוקה הוא שהגברים מנהלים את העולם באופן גלוי ואילו הנשים מנהלות אותו באופן סמוי...בכל מאורעות ההסטוירה יש תפקיד סמוי השמור לדמות נשית.בתרבות הכללית יש ביטי עממי "חפש את האישה"...גם בדברי חכמים ישנן אמרות שונות המבטאות עניין זה כגון :(סוטה יא,ע"ב): בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים 

(אימהות/הרב אורי שרקי ע"מ 9-10)

חלק ב:אברהם ושרה מתקנים את למך ונשותיו ואת נח ואשתו:

1.אברהם לא נושא אשה נוספת על אף עקרותה של שרה- עד שהיא יוזמת זאת בעצמה בניגוד גמור ללמך שמראש לקח 2 נשים למטרות שונות:

וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד (בראשית יא,ל)

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-הֹ-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי(בראשית טז, א-ב)

2.אשת נח לא מוזכרת בשמה כנראה כי אינה מספיק חשובה והיא נספחת לנח- מה שאין כן אצל שרה מלשון שררה וחשיבות:

א.שרה- לשון שררה וחשיבות :

וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  (נ) ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה (רש"י,שם)

ב.שינוי שם לאברהם יחד עם שינוי שם לשרה:

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:...וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: (בראשית יז,ד-טו)

ג.המלאכים באים בעצם לבשר לשרה ולכן שואלים בשלומה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: (בראשית יח,ט)

ד.ה' מצווה את אברהם לשמוע בקול שרה:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

ה.עד כדי כך חשובה שהיא האישה היחידה שיש פרשה על שמה בתורה:

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:(בראשית כג,א)

חלק ג: אברהם ושרה מתקנים את  אדם וחוה:

1.עקירה ממקומם הטבעי:

א.אדם וחווה מגורשים בעל כורחם מגן עדן- מלמעלה- אל הארץ למטה:

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:(בראשית ג,כג-כד)

ב.אברהם ושרה מבחירתם נעקרים ממקומם והולכים לארץ ישראל מקומו של גן עדן כדי להקימו מחדש מלמטה:

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן

(בראשית יב,ד-ה)

2.מי שומע בקול מי:

א.חווה נענשה בכך שהיא כפופה למרותו שלך בעלה:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ(בראשית ג,טז)
תשוקתך. משמעתך. והטעם שתשמעי כל אשר יצוה עליך כי את ברשותו לעשות חפצו: (אבן עזרא,שם) 

ב.אברהם טפל לשרה: 

ב1.עד להגעתם למצרים- אברהם הוא היוזם ואפילו מחזיר את שרה שהתגרש ממנה כדי ללכת ארצה כנען:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ה)

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו. ולמעלה (נח יא.לא) נאמר ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו. לפי שקודם שהובטח אברם שיהיו לו בנים היה מתרחק מן שרה מצד היותה עקרה, לפי שכל אותן הבעילות אינן לקיום המין ע"כ נאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד. וסמוך ליה ויקח תרח את אברם וגו' לפי שהיתה עקרה על כן הכניס את לוט ביניהם, אבל אחר שנאמר ואעשך לגוי גדול והובטח בבנים כתיב ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט, כי בלשון ויקח הורה שאומר כאילו עשה לקוחין שניים תחת אשר היה פרוש ממנה, כדרך שנאמר (שמות ב.א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי (כלי יקר,שם)

ב2.במצרים - היא העיקר ואברהם טפל והיא מקבלת את הגר כשפחה שלה בלבד מה שיסבך את הדברים בהמשך:

אַבְרָהָם הָיָה עִקָּר (בראשית יב, ה): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, עָשָׂה עַצְמוֹ טְפֵלָה, אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ, וְנַעֲשָׂה טְפֵלָה לָהּ, (בראשית יב, טז): וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. (בראשית רבא מ,ד)

ב3.בנביאות:

*וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה (בראשית יא,כט)

יסכה זו שרה על שם שסוכה  ברוח הקודש (רש"י,שם)

 **וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְ-הֹ-וָ-ה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי (בראשית טז,ב)

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי, רַבִּי יוֹסֵי אָמַר לְקוֹל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א טו, א): וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי ה'.(בראשית רבה, מה,ב)

***וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק  יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא,יב)

שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)

ד' שומעין הן יש שומע והפסיד יש שומע ונשכר ויש לא שומע והפסיד ויש לא שומע ונשכר.
שומע והפסיד זה אדם הראשון כי שמעת לקול אשתך ומה הפסיד כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
שומע ונשכר זה אברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ונשכר כי ביצחק יקרא לך זרע.
לא שומע ונשכר זה יוסף ולא שמע אליה לשכב אצלה ומה נשכר ויוסף הוא השליט על הארץ.
לא שומע והפסיד אלו ישראל ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם ומה הפסידו אשר למות למות:

(ילקוט שמעוני,בראשית,פרק ג,רמז לב)

****עוצמת כוחה הנבואי של שרה על פני אברהם ועל פני שאר הנביאים :

בעוד נבואה באופן כללי היא השגת אלוקות באופן שמלעלה מן השכל והחושים , נבואת שרה מתלבשת בתוך חושיה הטבעיים, בתחושת בטן חזקה ומציאותית כי על יצחק וישמעאל לגדול לחוד (מי זאת עולה/הרב ניר מנוסי, ע"מ 80)


3.נתינה מקדימה ללידה:

א.השפעה רוחנית- שרה נתנה אות בשמה לאברהם: 

ר' הונא בשם ר' אחא יו"ד שנטל הקב"ה מאמנו שרה ניתן חציו על שרה וחציו על אברהם (ירושלמי,סנהדרין דף יג/א )

...התוצאה היא שבחשבון הכולל בערך הגימטרי של שמותיהם נותר זהה: אברם ועוד שרי שוו ה בדיוק אברהם ועוד שרה.כאמור, חילוף חומרים ולא החלפת שמות, המאישה נגרע משה ואילו לאיש נוסף משהו.... לפני שה' היה יכול לברך את שרה בפרי בטןהיה עליו ליצור בבטנה חלל שבתכו יוכל הפרי לגדול...  (מי זאת עולה, הרב ניר מנוסי ע"מ 68-70)

ב.השפעה גשמית- אדם נתן את צלעו ממנה נבראה האישה:
וַיַּפֵּל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:  וַיִּבֶן יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם (בראשית ב,כא-כב)

4.הצלה ממוות:

א.שרה מצילה את חיי אברהם:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג)

ב.חווה מביאה על האדם מיתה: 
חוה אשר הייתה היא אם כל חי וגרמה מיתה לעולם...צריכה כפרה ולכן ציוותה התורה לתן בכורה עבור פשעה, פרי בטנה. לכן דווקא הזכרים נתקדשו במצווה זו ( רפאל משה אלבז ,'עדן מקדם',  דף מד)

5.אחריות כלפי הדור הבא:

א.שרה מצילה את יצחק מידי ישמעאל המבקש להורגו:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (בראשית כא,ט-י)
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.):(רש"י,שם) 

ב.חווה(ואדם) לא  מצליחים למנוע את רציחת הבל ע"י קין:

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ (בראשית ד,ח)


7.נקברו במערת המכפלה: זוג כנגד זוג- אדם וחווה מול אברהם ושרה

כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם (פרקי דרבי אליעזר - פרק לה )

8.אברהם מתקן את אדם וחווה מתקנת את שרה:

8*שרה תיקון חווה:

א.הקדמה: יופי חיצוני בזמן התנ"ך הוא סימן ליופי(מידות) פנימי

יש הבדל תהומי בין היחס אל היופי בזמן שבית המקדש קיים, ובין היחס אליו לאחר היציאה לגלות. בזמן שבית המקדש קיים - העולם מתוקן, והקודש מוצא בהכרח את ביטויו גם ביופי. כך ניתן לראות גם במקרא: דמויות רבות של צדיקים וצדיקות מתוארות בביטויים כגון "יפה תואר" ו"יפה מראה". אולם בזמן שהשכינה אינה שורה במקדש, החוויה האסתטית אינה יכולה לחבר את האדם לבוראו, והיופי מופיע מתוך המרחב התרבותי האלילי או הפילוסופי של אומות העולם. במצב כזה מתחיל להיווצר חשש מפני היופי וההתפעלות ממנו.(קדושה וטבע, פרק אמת ויופי ע"מ 140-141 , הרב אורי שרקי)

ב.שרה יפה יותר(=מתוקנת ) מחווה:

וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד

(בראשית יב,יד)

רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה נִמְסְרוּ לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת, לְהַלָּן כְּתִיב (מלכים א א, ד): וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, מַגַּעַת עַד אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה, בְּרַם הָכָא כִּי יָפָה הִיא מְאֹד, מְאֹד מֵאִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה
(בראשית רבה, מ,ה)

ג.שרה נרמזת כבר בתוך חטאה(השני) של חווה- כשלא הכירה בחטאה והטילה את האחריות על הנחש:

...וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. ס"ת שר"ה. ר"ל התחלת תיקון האשה תהיה אמנו שר"ה (אגרא דכלה בראשית)

ד.תיקון עניני צניעות:

חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. 
(אלשיך בראשית פרק כג )

ה.תיקון העונש של חווה:

ה1.מידה כנגד מידה:
והנה על מה שקלקלה חוה, ניתן לאשה לתיקון שלש מצות, נדה חלה הדלקת הנר. והוא כמאמרם ז"ל (ילקוט בראשית רמז לב) היא כבתה נרו של עולם תדליק את הנר, היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה ותקיים מצות נדה, היא קלקלה חלתו של עולם תפריש חלה (אלשיך בראשית פרק כד )

ה2.נדה,חלה והדלקת הנר:
ובזה נבא אל הענין. כי במה ששרה היא מתקנת קלקולי חוה, במה יוודע, אם לא בהוראת שפע טובה וברכה במה שכנגד הדברים שהם תיקון מה שקלקלה חוה. והוא, כי כנגד החלה היתה עיסתה מתברכת. וכנגד הנר היה דולק מליל שבת לליל שבת להורות שתקנה שני הדברים. וכנגד ענין הנדה היו דלתות פתוחות לרוחה להורות כי טומאת זוהמת דם נידות לא היה לה, או שהיתה זהירה בה והיו דלתות פתוחות כנגד פתחי נדה, שאם לא כן לא היתה ברכה שורה שם תוך אהלה בטומאה ההיא. ואילו היתה בימי טהרתה לא תמצא בימי נדותה, אך כל הימים שהיתה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, כי אין זה רק להיות קדושה שרויה שמה, וזהו אומרו כל ימים שהיתה כו'. ועל הנשמה שלמעלה מהכל, השורה בתיקון השלשה שנפגמו, על כן היה ענן קשור פתח אהלה. רמז אל הנשמה שעל הכל. והוא, כי ענן השכינה היה שם קשור עם הנשמה, כדרך שכינה השורה על כל שלם, ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש ועד הבשר (אלשיך בראשית פרק כד )

8*אברהם-תיקונו של אדם הראשון:

א.אברהם ראוי להיבראות לפני אדם הראשון:

רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. (קהלת רבא,ג,טו)

ב.אדם סילק את השכינה לרקיע, אברהם התחיל החזרתה לארץ:

עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה(בראשית רבא,יט,ז)

ג.אברהם אבינו התחיל את עידן התורה מתוך 3 העידנים של ההסטוריה - תוהו (שבו החל אדם הראשון), תורה, ומשיח:

תנא תוספאה תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממתן תורה עד השתא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי אלא {בראשית יב-ה} מואת הנפש אשר עשו בחרן (עבודה זרה ט, ע"א)

ד.אברהם היה הראשון  שהצליח להתחיל לתקן את חטא אדם הראשון בעץ הדעת:

ד1.אדם חטא בעץ הדעת שלא הותר לו לעומת כל שאר העצים:

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: (בראשית ג,ז)

עלה תאנה. הוא העץ שאכלו (י) ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו (סנהדרין ע:), אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ, (כ) שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד): (רש"י'',שם)

ד2. אברהם תיקן בעקידה( עם עצי תאנה) שנתן את  מה שלגמרי שלו:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים(בראשית כב,ג)

וְאַקְדֵים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא וְזָרֵיז יַת חַמְרֵיהּ וּדְבַר יַת תְּרֵין טַלְיוֹ עִמֵיהּ יַת אֱלִיעֶזֶר וְיַת יִשְׁמָעֵאל וְיַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְקָטַע קֵיסִין דַקִיתָא וּתְאֵנָתָא וְדִיקְלָא דְחַזְיַין לְעָלָתָא וְקָם וְאָזַל לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ: (תרגום יונתן,שם) 

ויבקע עצי עולה, בירושלמי עצי תאנה (רוקח,בראשית,דף קעג)

9.שינוי השם של שרה- השוואת מעמדה לאברהם:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ (בראשית יז,טו-טז)

עד כה, כביכול,נכרתה הברית רק עם אברהם ורק מין הזכר נזכר בה-כגורם בברית הזאת. עתה הוא מזכיר את שרה,והנה היא שווה לו במעלה וחשיבות. שרה היא הגורם השני-החשוב לא פחות-בהבטחת הברית הזאת. וכדרך שמעלת אברם נקבעה ע"י שינוי שמו כן גם מעלת שרי. אברם היה לאברהם-ושרי היתה לשרה (רש"ר הירש,שם)

10.התיקון הגבוה- מדרגת אח ואחות של אברהם מעל מדרגת אדם וחווה:

ישנן שלוש מדרגות במערכות היחסים בין בני זוג:
זכר ונקבה – השלב הטבעי, הביולוגי. קיים גם אצל בעלי החיים.
איש ואשה – השלב השכלי, התודעתי. הכרה שיש אישיות נוספת חיצונית לי.
אדם וחוה – השלב הנשמתי. הכרה באישיות השנייה והבנה שיש לנהל עמה דיאלוג על מנת להצליח בחיים המשותפים.
(ע"פ הרב אורי שרקי)

כאשר אברהם אומר לשרה אחותי את הוא מתקן את המעשה של אדם וחוה.  הוא מתחיל בנקודה שבה אדם הראשון נעצר...אברהם ושרה עוברים למדרגה של אח ואחות. האיש והאישה הופכים להיות אח ואחות.
אברהם מתחיל מחדש את בנייתו התקינה של העולם כאשר הוא לוקח לעצמו להשלים, לתקן את הדרוש תיקון בעולמו של הבורא. כדי שמהלכו יצליח מהוא בעצמו צריך ש"נפשו" תחיה באמת לכן הוא אומר לשרה לפני שהוא מתחיל מסעו זה "וחייתה נפשי בגללך" זה תלוי בך. כאשר נגיע למדרגה של אח-אחות נפשי תחיה באמת אנחנו נהיה באמת אותה נפש חיה של מחשבת הבורא כאשר הוא יתברך אמר "ויהי האדם לנפש חיה"
...
במישור הפרטי כאשר הבעל והאישה מתחילים להידמות זהו סימן להצלחת הזיווג. צריך להגיע לאותה מדרגה וזה לא עניין של גיל-כדי לתפוס זאת.זה מה שקורה בפרשה בין אברהם לשרה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך". הם מתחילים את גמר התיקון בעניין זה. (סוד מדרש התולדות, הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 114-115)

11.סיכום ביניים - אברהם ושרה מתקנים את אדם וחווה :

אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם.
אלו גרמו קללה, ואלו "ונברכו בך" וכו'.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם
(אלשיך בראשית פרק כג )

12.מה אם כן לא היה מתוקן עדיין עד הסוף? טעם העץ לא כטעם הפרי

א.יצחק- צדיק של מידת הדין:

בפרשת וירא, מופיע שלב חדש בחיים של האיש הגדול בענקים - אברהם אבינו. עד עתה הכרנו את אברהם בתור הקורא בשם ה'. ה' היה בעיני אברהם - הבורא - מי שנותן את החיים. ולכן טבעי הדבר שהמידה המוסרית שדרכה מתגלה ה' בשיטתו של אברהם אבינו, היא דוקא מדת החסד, מידת הויתור לזולתו. בפרשתנו, אברהם מתלמד מתחילת הפרשה ועד סופה במידה חדשה בעבודת ה', שעד אז נראתה לו זרה - הלא היא מידת הדין. כלומר המפגש עם הא-להות דרך הזכות, דרך נתינה דין וחשבון על מה שמקבלים. זו היא מידתו של יצחק אבינו.

(וירא מאמר "מידת החסד ומדית הדין", הרב אורי שרקי)

ב.ישמעאל- רשע של מידת החסד:

כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה ...'. ומצינו בספרים הקדושים ("הכוזרי" ועוד) שענין לידת ישמעאל ... לאבות הקדושים (לאברהם אבינו) הוא בסוד הבירורים. כמו שהתבואה מתבררת על-ידי הפרדת הפסולת ממנה, כך נתברר אברהם על-ידי לידת ישמעאל ... הענין עמוק, ונשתדל לבארו קצת.
הנה לאברהם הייתה מידה עיקרית - החסד שהייתה טבועה במהותו, ומידות מִשניות שקנה אותן בעמלו וניסיונותיו - הגבורה והאמת. וישמעאל, שלא הוטל עליו - כיצחק - התפקיד הנעלה של הבאת דרך חדשה של עבודת ה' לעולם, ירש בדרך הטבע את המידה העיקרית של אביו והייתה בו לתכונה טִבעית. ונמצא שחלקו ותפקידו היו שיבוא מעצמו לידי שִכלול החסד על-ידי כוח הגבורה, כמו שעשה אברהם. אבל הוא לא עשה כן וכתוצאה מזה נתהפך חסדו לחסד שבטומאה - זנות [כמו שכתוב (ויקרא כ', י"ז): "חסד הוא" ביחס לזנות], אשר היא מתוצאות הִתפשטות החסד בלי הגבלה מצד הגבורה ... (מכתב מאליהו, הרב דסלר, חלק ב ע"מ 160-165)

ג.גם ישמעאל וגם להבדיל יצחק קיימו באברהם- טעם העץ לא כטעם הפרי:

אם כן ישנה הופכיות מסוימת בין אברהם ויצחק. יצחק אינו צדיק כאביו, אלא צדיק הפוך מאביו. ישמעאל בחר להיות רשע כדי להיות הופכי לאביו, ולכן נשארה אצלו מידת החסד, חסד של טומאה. אם כן ישמעאל הפוך מאביו בצדקות, אך דומה במידה. ואילו יצחק אבינו הפוך מאביו במידה אך דומה בצדקות.

(מאמר "תולדות- יצחק אבינו", הרב שרקי)

סיום: הנסיון- לקיים את דבר ה' למרות השכר המובטח ולא על מנת לקבלו:

1.האתגר- לעשות לשם שמים בלבד בלי פניות אישיות:
אכן שורש הדבר הוא כך  דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח״ו • רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם יהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים  ועיקר הניסיון של אברהם אבנו עליו השלום היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח״ו לכוון בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע במת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש״י. עכ״ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה׳.....

 ידע באמת לבו הזך והמצוחצח שלא עשה זאת לשום הנאת עצמו זולת לכבודו ית'. וזש"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך דייקא. והבן. וזהו שהתוה"ק מעידה עליו וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ר"ל במחשבה זכה וטהורה ובהתלהבות גדול רק לקיים דבר ה'. ולא לשום דבר להנאת עצמו

 (אוהב ישראל, אברהם יהושע השיל מאפטא,פרשת לך לך,א)

2.ייעודו של האדם- על מנת שלא לקבל פרס:
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ  קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים  הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:(אבות ג,א)

3.עומק דברים רש"י- כיצד לעשות שלא על מנת לקבל טובת הנאה, בנים ופרסום:
לך לך. להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם (רש"י,שם)

4.גם במציאות המצוות יש מצוות שצריך להיזהר לא לכוון בהם להנאת עצמנו:

לך לך וגו'. פירוש רש"י להנאתך ולטובתך. לכאורה הבטחה זו מיעוט הנסיון, כיון שהבטיח לו שכר גדול על הילוכו, ודוחק לומר שהנסיון היה באמונתו שיקיים ה' את הבטחתו, כענין שנאמר [להלן טו, ו] והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אמנם העיקר בזה כמו שיבואר לפנינו בפ' העקידה, כי אותן המצות שאין בהם הנאות הגוף כמו תפילין וציצית וכיוצא בהם, וכשאדם עושה אותם שכרו לעוה"ב, כמשחז"ל [קידושין לט ע"ב] שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל יש מצות שיש בהם הנאת הגוף, כמו תענוג שבת ושמחת יו"ט ואכילת קדשים בזמן המקדש, דכתיב [דברים יד, כג] ואכלת לפני ה' אלהיך ושמחת, ובמצות אלו מסית היצה"ר לכוון בהם להנאת עצמו, וזה אם יזכך עצמו ומחשבתו שלא יעלה בלבו שום הנאת ושמחת גופו, שלא יהיה ליצה"ר חלק בו אלא לקיים מצות בוראו, כמשחז"ל בפ' הריני נזיר [נזיר כג.] אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים וגו' שנים שצלו פסחיהן אחד אכלו לשם מצוה ואחד לשם אכילה גסה וכו', וזה יש לו שכר אף בעוה"ז מדה כנגד מדה, שכבש הנאת גופו 

וזה היה עיקר הנסיון באברהם, דאף שהבטיח לו הקב"ה שכר גדול לא היה מחשבתו לשכר, אלא לקיים מצות הבורא, והיינו דכתיב וילך אברם כאשר דיבר אליו ה', פירוש לא כיון אלא לקיים מצות הבורא ולא להנאתו.

(רבי פנחס הורביץ בעל ההפלא"ה, ספר פנים יפות , בראשית פרק יב  א )

5.הניסיון הראשון של אברהם ושרה - מצווה לשם שמים- הוא נקודת התיקון של של החטא המרכזי של אדם וחווה- עבירה לשם שמים:

שני סוגים של חטאים יש בעולם-  עבירה לשם עבירה  ועבירה לשם שמיים:

א.עבירה לשם עבירה:
ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר 

ב.עבירה לשם שמיים- לשם השגת השגות שמיימיות וגבוהות:
אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות הא-להים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם 

ג.חטא נדב ואביהו למשל היה שניסו לקפוץ מהר מידי למדרגת קרבת ה' כמו מי ששותה יין מהר והדבר לו לרועץ:

וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו) וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו 

ד.חטא אדם הראשון היה גם כן שביקש לדעת את ה' במדרגה שאינה שלו:
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה 
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות 


6.אברהם ושרה עשו מצווה שטובתה ידועה אבל עשו 'נטו' לשם שמים בניגוד לאדם וחווה:

פיתוי הנחש היה "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע" לכאורה אדם וחווה מבצעים עבירה באיצטלה שהיא לשם שמים- לשם התקרבות לה' ולהיות כמוהו  
ולכן אברהם ושרה מצווים לקיים מצווה אבל לא לטובתם אע"פ שידועה להם מראש טובתם אלא לשם שמיים- לטובתו של הקב"ה ולקידוש שמו בעולם (ענ"ד)

7.מעשה בראשית התחיל באות ב' של הברכה ואברהם הוא בבחינת "והיה ברכה":

-- ואברהם הוא הוא הברכה בזכות החיבור בינו לבין שרה שמתקן את החיבור שנפגם בין אדם לחווה (ענ"ד):

ואפילו אליעזר עבד אברהם שהיה בכלל ארור כנען מחמת שנדבק באברהם יצא מכלל ארור לכלל ברוך וזש"ה בראשית כ"ד ויאמר "בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ ואנכי פיניתי הבית ומקום לגמלים " ירצה שאליעזר היה כנעני בכלל ארור יצא לברוך מכח  דביקותו באברהם שנאמר בו והיה ברכה כי עבד מלך -מלך ולזה אמר בא  ברוך ה' בא  ר"ת ברוך ארור שנתהפך לברוך  מארור וזהו בסיבת ברוך אברהם לאל עליון וגומר כי תיבת בא הנ"ל ר"ת ג"כ ברו"ך אברה"ם ומסיים הפסוק קונה שמים וארץ כי כבר אמרו חז"ל זהר לך לך פ"ו ב שנברא העולם בשביל אברהם כמו שאמרו בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם בראם  וע"כ התחיל מעשה בראשית בבי"ת שהיא ברכה  שהיא מדת אברהם כדלעיל 

(הקדמה לספר שער הברכות לרבי אברהם בן שבתי הלוי הורביץ , אביו של השל"ה)

אחרית דבר- דווקא בברכת המזון שאכילתו  לכאורה היא רק לשם עצמנו ושמתקנת את האכילה של אדם וחווה  מצווים לכוון את כל מעשינו- לשם שמים ולא לשם עצמנו:

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם: (מתוך ברכת המזון)

נח: שורש חטאי דור המבול- חיבורים מקולקלים וקלקולים מחוברים

 פתיחה: מדוע שלח נח את העורב והיונה אם ממילא לא יצא אלא רק בציויו של הקב"ה?

 וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה:  וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:  וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה:  וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה:  וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:  וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:  וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה: וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ: וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:  צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: (בראשית ח, ו-כו)

אָמַר נֹחַ כְּשֵׁם שֶׁלֹא נִכְנַסְתִּי בַּתֵּבָה אֶלָּא בִּרְשׁוּת כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹצֵא אֶלָּא בִּרְשׁוּת (בראשית ז, א): בֹּא אֶל הַתֵּבָה, (בראשית ז, ז): וַיָּבֹא נֹחַ, (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה, (בראשית ח, יח): וַיֵּצֵא נֹחַ. (בראשית רבה, לד,ד)

שאלת משנה: מדוע דווקא עלה הזית בפי היונה הפך לסמל לשלום הנצחי?

וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ח,יא)

חורף שבעים ושלוש/שמואל הספרי

...הבטחתם יונה

עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה...

חלק א: חיתום הדין בגזל:

1.מהו חמס?

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (בראשית ו,יא-יג)

2. ע"ז, ג"ע, ש"ד ,גזל:

כי מלאה הארץ חמס, אמר רבי לוי חמס, זה עבודת כוכבים. חמס, זה גלוי עריות. חמס, זה שפיכות דמים. חמס, זה עבודת בוכבים, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. חמס, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה נא, לה): חמסי ושארי על בבל. חמס, זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא. חמס, כמשמעו. (מדרש רבא,לא,ו)

חמס, פירוש חמס הוא כללות הרשע בו גזל בו גילוי עריות בו שפיכות דמים בו עבודה זרה, וכמו שהוכיחו רז''ל (ב''ר פל''א) מהכתובים יעש''ד (אור החיים,שם)

3.נחתם דינם על הגזל  ולכן נענשו מידה כנגד מידה:

 ותמלא הארץ חמס.  (ט) גזל (ס"א, שנאמר) ומן החמס אשר בכפיהם (יונה ג, ח.)(רש"י,שם)

כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם  אלא על הגזל (סנהדרין קח.):(רשי,שם)

נענשו במבול במשך "גזל" ימים:...דקרא אתא לאשמוענין שכל מידותיו של הקב"ה הם מידה כנגד מידה (סנהדרין צ.) דכשם שעברו על עבירת הגזל העולה למספר ארבעים, שהרי גזל בגימטריה ארבעים,לפיכך דנם שתי פעמים של ארבעים...(אהל משה,הגאון רבי משה טולידאנו)

4.חמס הוא פחות משווה פרוטה:

כי מלאה הארץ חמס מפניהם, איזהו חמס ואיזה הוא גזל, אמר רבי חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קפתו מלאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין...(מדרש רבא,לא,ה)

5.הראיה שחטאו בפחות משווה פרוטה?

לכאורה תיבת "בא לפני" שבמקרא צריכים ביאור מה באו לומר והרי עיקר אמירת הקב"ה הוא כי נידונים הם למיתה, ומהי הוספת "בא לפני".והנה איתא במד"ר שהיו דור המבול גוזלים פחות משווה פרוטה וקי"ל שאין בי"ד נזקקים לפחות משווה פרוטה והוא אשר אמר הקב"ה כי קיצם ועונשם "בא לפני" היינו הקב"ה בעצמו דנם כי אינו שייך שיידונו בבי"ד על גזלתו שהיא פחות משווה פרוטה... (חנוכת התורה)

7.חומרת החמס-  חטא שעובר מתחת לראדר של מערכת המשפט:

חמס הוא גזל שאיינו יוצא בדיינים,איש חמס אינו חייב בידי אדם אך הוא הורס את חברו לאט לאט -בחמס חוזר ונשנה..חמס קרוב לחמץ,אין היין מתקלקל בבת אחת,אך לאט לאט הוא נעשה חומץ.וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים -וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס,תחילה היתה זו השחתה מוסרית- פשעים שאין החברה האזרחית חוששת להם,אם הנוער פרוץ וחיי הנישואים רקובים-עדיין-כך סבורים הבריות-יכול המסחר לשגשג ומשא ומתן יתנהל ביושר...לעולם לא תימלא הארץ גזל,החברה תתגונן מפני הגזלנים בכח ענשים ומאסר אך החברה תאבד בחמס-בעוול הנעזר בערמה,אין הגנה מפני חמס אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון ועמו נהרס גם השלום האזרחי....בחמס תאבד החברהףבעטיו של החמס היא נעשית חמץ- וסופה להחמיץ ולהרקיב (רש"ר הירש,שם)

8.החמס נעשה בערמה וחכמה להרע:

[רמז] חילו מפניו כל הארץ ראשי תיבות חכמה דתכלית החכמה שנתן הקב"ה לבריותיו היא להשתמש בה ליראת שמים ועבודת ה'.וזו היתה טענה ותביעה גדולה על דור המבול שלא זו בלבד שלא השתמשו בחכמה ליראת שמים אלא השתמשו בחכמה לדעת איך לגזול ולחמוס בתחבולות מתוחכמות..."כי מלאה הארץ חמס" ראשי תיבות חכמה ,דור המבול השתמשו בחכמה אך לא לצורך הסיבה שבשבילה נתן הקב"ה חכמה לבריותיו אלא למטרה ההפוכה למלאות את הארץ במעשיהם הרעים(מפי השמועה, חיים של תורה,הרב שלמה לוונשטיין ע"מ ס')

9.הגזל היה מנת חלקם של כולם:

כי מלאה הארץ חמס מפניהם: שכלם גוזלים זה את זה הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים (ספורנו)

10.מדוע נחתם דינם דווקא על החמס?

א.עבירה שהחלה באדם הרשון והתרחבה למעגלים רחבים עד שכללה את כל האנושות:

מכל העבירות מציינת התורה רק אחת: חמס! כנראה שהחמס בניין אב לכולן. אבוהון דכולהו גזל. התחיל הדבר עוד בחטאו של אדם הראשון: "פן ישלח ידו" - והוא שלח ידו בדבר שאינו שלו. ומשהאדם מתחיל לשלוח ידו, אין לדבר סוף... הוא מגיע עד "מין בשאינו מינו", ואז העולם הגדול והרחב, אשר מקום בו לכל יצורי עולם, נעשה פתאום צר וקטן - "כי מלאה הארץ חמס"...(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

ב.לא ניתן היה להענישם קודם בממונם ( כמו למשל צרעת שמתחילה בבית, בבגדים ובסוף בגוף) כי כל ממונם לא היה שלהם:

...דהנה אמרו חז"ל "אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה וכאשר מושת עונש על האדם נפרעין ממונו תחילה ורק אח"כ אם אינו שב בתשובה נפרעין מגופו ונפשו....כיוון שהממון שהיה תחת ידם גזול היה , ולא היה בכלל קניינם,ועל כן לא ניתן היה להענישם בממונם כי לא היה להם ממון משלהם...ורק מפני הגזל נחתם גזר דינם מיד ומיתה (מלא העומר)

ג.זוהי עבירה שאדם לא חושב לעשות עליה תשובה ומממילא נחתם דינם שהרי אין להם מחשבה לעשות עליה תשובה:

ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס (ו' י"א). וברש"י על ותשחת לשון ערוה ועבודת כוכבים ועל חמס פירש רש"י גזל. ולהלן על ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכו' (ו' י"ג) פי' רש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ולבאר למה באמת רק נחתם גזר דינם על הגזל ולא על שאר העבירות שהיו בידם היינו על העריות ועבודה זרה נקדים מה שאי' בירושלמי (ב"מ פ"ד ה"ב) וכן במדרש שהיו נוטלין פחות פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינים. ולפי זה על שאר העבירות שיודעים שחוטאים בזה אפשר שישובו ועדיין לא נחתם גזר דינם אבל על עבירה שהם סוברים שאין חוטאים כלל היינו על הגזל כיון שנטלו פחות פחות משוה פרוטה כסבורים שאין בידם עבירה ואין להם על מה לעשות תשובה הרי אף שנמתין להם לא ישובו לכן נחתם גזר דינם על עבירה זו.(יגל יעקב,שם)

11.הקשר בין חטא הגזל  למי המבול:

א. ראיתי כי בספר באר שבע...פירש שכיון שדור המבול היו כולם גזלנים, נמצא שלא היה בינהם האמת,השלום והדין שהעולם קיים עליהם,ובנפילת היסוד יפול כל הבניין ארצה( פירוש הטור,שם)
ב. חמס.בגימטריה מי נח,מלמד שפרע להם מידה במידה.(בעל הטורים,שם)
ג. ונראה שכוונת רבנו כמו שהם חמסו והעבירו זה מזה ,כן ה"מי נח"שטף והעביר הכל ממקום למקום (יד אהרון)

12.כיצד התיבה היא תיקון החמס?

האנשים אשר זכו להישאר ולהינצל ממי המבול, קיבלו חינוך מיוחד של הצטמצמות וזהירות מדוקדקת, שלא להיכנס לתחום הזולת. בתיבה קטנה נדחסו אדם ובהמה, זאב עם כבש, נמר עם גדי יחדיו - ואיש לא דחף את חברו. כל אחד שמר בקפדנות על תחומו, כי ידעו והרגישו - דחיקת רגלי הזולת תביא מיד להריסת התיבה, כל באי התיבה ייפלו ישר לזרועות המבול.
וזאת תורת התיבה, העולם הקטן: להעמיק בלב את ההכרה, כי אף העולם הגדול אינו אלא תיבת נח. כל הדוחף את רגלי חברו, וכל המשיג גבול חברו, סופו שהוא מביא את העולם כולו לאבדון. ברם, אם נשמור על זאת התורה כי אז "חסד ה' מלאה הארץ".

(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

חלק ב: חטא גילוי העריות- חיבור מקולקל של כל ההוויה

1.שחיתות המלאכים-עוזא ועזאל:

ארז"ל, בשעה שברא הקב"ה את האדם ברא אותו בגן עדן, וצוהו על ז' מצות, חטא בעץ הדעת ונגרש מגן עדן, ב' מלאכי שמים עזא ועזאל אמרו לפני הקב"ה, אילו אנחנו היינו בארץ, כמו האדם, היינו צדיקים, אמר להם הקב"ה וכי יכולים אתם להתגבר על יצר הרע השולט בארץ, אמרו לפניו, אנו יכולים. מיד הפיל אותם הקב"ה משמים לארץ, וזה שאמר הנפילים וגו' וכתוב הגבורים וגו', ובשעה שירדו לארץ נכנס בהם יצר הרע, שנאמר, ויקחו להם נשים וגו', חטאו ונעקרו מקדושתם. (זוהר בראשית  תסח)

2.שחיתות האדם והבהמה:

א.משכב בעלי חיים עם מי שאינו בן מינם:

כי השחית כל בשר. אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין   לשאינן מינן (רש"י,שם)

ב.משכב זכור ומשכב בהמה:

וצוה אותם ג"כ שיפרו וירבו ר"ל שלא ישחיתו דרכם כמו שעשו אנשי דור המבול אבל יעשו זאת הפעולה לפרות ולרבות ולה נמנע מהם הזכור והבהמה (רלב"ג,שם)

ג.השחתת הזרע:

כאילו מביא מבול לעולם. שמתחמם ובא לידי קרי וזה קלקולו של דור המבול מוציאים שכבת זרע לבטלה דכתיב כי השחית כל בשר וגו' (בראשית ו)(רש"י,שבת מא, ע"א)

3.שחיתות והשחתת עולם הצומח:

 והנה נשחתה כי השחית וגו'. הכי מיבעי וירא אלהים כי השחית כל בשר. אלא ה"פ שראה כי גם אדמת הארץ נשחתה מטבעה שהטביע הבורא ית' להספיק מזון לכל הברואים והנה אבדה כחה. ופי' הטעם משום שהשחית כל בשר את דרכו וטבעו. כי כל בריה יש לה טבע מיוחדת במזונותיה ואויר הראוי לה. וכך טבע האדמה אשר הם עליה וכמש"כ לעיל ב' ז' י"ט. אבל כאשר השחיתו בדור הלז כל המינין ע"י הרכבות זרות את טבעון ודרכן על הארץ ממילא נשחתה האדמה לפניהם. וע"ע מש"כ לעיל ה' כ"ט:

(העמק דבר על בראשית פרק ו פסוק יב )

4.החיות והעופות שלא חטאו  עם מי שאינו בן מינן -הן אלו שנכנסו לתיבה:

מהעוף למינהו. אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו,  (ז) וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה (סנהדרין קח:):(רש"י,שם)

5.הדגים לא חטאו כלל:

בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים (קידושין יג, ע"א)

ב. משום כך נהגו לאכול דגים בשולחן שבת:

"מכל אשר בחרבה מתו, וברש"י ולא דגים שבים. בשם החידושי הרי"מ זצ"ל, מפני מה הדגים יש להם חן שעולים על שלחן מלכים, מפני שלא השחיתו דרכם בדור המבול. והבן כי עמוק הוא

("שיח שרפי קדוש" פרשת נח ד"ה מכל אשר בחרבה)

 נראה לפרש בזה טעם שנבחרו הדגים למאכל שבת, להורות דאין אש גהינם שולט בשבת, כמו כן הדגים לא שלט בהם אש הפורענות של המבול שנידונו ברותחין

( בן יהוידע, סנהדרין קח)

ג.עין הרע של דור המבול לא הגיעה לדגים:

יומתק להבין בזה מה שבירך יעקב אבינו את אפרים ומנשה (בראשית מח טז): "וידגו לרוב בקרב הארץ". ופירש רש"י: "וידגו, כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם". ויש לומר שנתכוון לברכם שלא יסתובבו בין בני אדם רשעים המשחיתים דרכם של הבריות, אלא יהיו "כדגים הללו שפרים ורבים" בדרך היתר מין במינו, "ואין עין הרע" של דור המבול אשר השחיתו דרכם של כל בעלי חיים "שולטת בהם" לקלקלם, מחמת היותם בים מופרשים מבני אדם.

(תבלין לשבת, הרב פנחס פרידמן, מאמר "לקח נשגב מהדגים שלא השחיתו דרכם בחטא עץ הדעת ובדור המבול!")

6. ארבעים ימי המבול כנגד ההשחתה של גילוי עריות ושפיכות דמים:

ארבעים יום. כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים:(ר"י,שם)

7. שלשה שימשו אפילו בתיבה כאשר הדבר נאסר על כולם:

ת"ר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם כלב נקשר עורב רק חם לקה בעורו

(סנהדרין קח, ע"א)

אכן כוונת הכתוב הוא על פי מאמר רז''ל (סנהדרין קח:) כי העורב שמש בתיבה, וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תיכף ומיד והוא אומרו וישלח את העורב ולא הזכיר לראות הקלו המים כמו שאמר אחר כך בשליחות היונה, והוא העורב היה יוצא ושוב פירוש נח מגרשו והוא חוזר ונשאר בדרך זה עד יבושת המים (אור החיים בראשית  ח,ז)

8.קלקול בחיבור : הסיבה שלא נשאר פליט מהמבול(פרט לנח) ואילו בדור הפלגה נותרו כולם בחיים:

...למה בדור המבול לא נשאר שריד ופליט ובפלגה נשארו ונתפזרו.וי"ל דבמבול נחתם גזר דינם על הגזל ולא היה שלום בינהם ובהפלגה היה שלום בינם ולכן בעדת קרח לא נשאר מהם שריד ....נמצא במבול לא היה שלום בינהם והנה שלום עם ד' אותיותיו עולה ש"פ ולכן התיבה ארכה ורוחבה וקומתה עולה ש"ף יען לא עשו שלום ...הוצרכו לתיבה שיש בה ש"פ אמות (הגה"ק ר' רפאל אוחנה,פרשת רא"ה)

9.היפוך הערכים: טראומת המבול היתה שאשת איש נאסרה ולכן החשש של אברהם אבינו היה שידעו ששרה היא אשתו וקודם יהרגו אותו לפני שיקחו אותה:

 וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ:(בראשית יב,יב)

 ...ובשם הר"ר מתתיה מאבלון מצא' שלכך היה ירא אברהם שיהרגוהו יותר ממה שיעשו איסור אשת איש לפי שכבר לקו בדור המבול על דבר הזנות ולא על עון הרציחה: (ריבא, רבי יצחק בן אשר, שם)

חלק ג: היונה, העורב וימות המשיח

וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב                                 וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה(בראשית ח,ז-ח)

0.ההבדלים הפשוטים בין היונה לעורב  מהם פשוט מדוע נבחרה היונה:

העורב שחור היונה לבנה
העורב טמא והיונה טהורה
העורב קולו צורם והיונה קולה ערב
העורב מדדה בכבדות ואילו היונה תנועותיה מלאות חן
ומעל הכל העורב על פי המסורת אכזר לבניו וחומס את ביצי שכניו ואילו היונה מסורה לקינה וצנועה בהליכותיה ומשעה שהיא מכרת את בן זוגה שוה אינה זזה ממנו (תנחומא תצווה ה)

(מעט מן האור, הרב חנן פורת, בראשית, נח- מעשה העורב והיונה)

1.מדוע בכלל שלח את העופות והרי ממילא יצא רק בציווי של ה' והיה יוצא גם ללא שליחתן ?

...שילוח העופות מאפשר התכוננות מתאימה: האם התייבשות האדמה קרובה? היש לחכות עוד זמן רב? דומה הדבר למי שמחכה בקוצר רוח לאורחים יקרים ללבו, והוא צופה כל העת מן החלון ואף שולח את בנו להמתין בפתח ביתו ולהודיעו כאשר מכוניתם קרבה; הציפייה וההתנהגות הכרוכה בה לא תקרבנה את בוא האורחים, אך אין הוא יכול להימנע מהן

(ע"פ הרב יונתן גרוסמן)

2.היונה סמל לנאמנות לבן הזוג- תיקון של כל חטאי בעלי החיים בדור המבול שעירבבו מין שאינו במינו:

ובן יונה או תור. בכ''מ מקדים תורים לבני יונה חוץ מכאן לפי שאינו מביא אלא אחד שאם ימצא יונה לא יקח תור לפי שבן זוגו מתאבל עליו ואינו מזדווג לאחר (בעל הטורים,שם)

בתרבויות רבות מיוחס ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ובשפה העברית הביטוי "זוג יונים" מתאר בני זוג החיים בהרמוניה ומאוהבים זה בזה. לדימוי זה יש בסיס מוצק במציאות, מפני שיונים הן מונוגומיות כמו עופות אחרים כגון תורים. (אליבא דויקיפדיה, ערך יונה)

3. למה דווקא זית ?

א.עץ הזית אינו מאפשר הרכבה ולכן דוקא הוא שרד(כמו ששמן לא מתערבב עם מים) את המבול ללמדנו על הצורך לא לערב מן שאינו במינו:

שידוע שדור המבול השחיתו לדבק מין בשאינו מינו, וכן בוודאי הרכיבו אילנות מין בשאינו מינו. ובן נח מצווה על זה, כמ"ש הרמב"ם (פ"י ה"ז מהלכות מלכים). על כן נעקרו כל האילנות גם כן, כמ"ש במדרש. אבל זית אינו מקבל הרכבה - א"כ אילני זית לא השחיתו דרכם, ולכן לא יכלה היונה להביא מאילנות אחרים כי נמחו מארץ.(פרדס יוסף (נח ח יא) , בשם רביד הזהב)

ב. הזית הוא סמל לפרי שמצריך כתישה ועיבוד- כמו שיצירם של האדם:

זית הוא אחד מפירות העץ היחידים שבלתי אפשרי לאכול אותו ישירות מהעץ, כפי שהוא, ללא תהליך עיבוד כלשהו. טעמו הטבעי של הזית הוא מר מאוד, והוא איננו ניתן לאכילה מיד לאחר הקטיף מהעץ. לכן, לאחר המסיק עוברים הזיתים תהליך השריה במים, כדי להרחיק מהפרי את השמנים המרירים, ולאחר מכן עוברים תהליך  ארוך של כבישה על מנת להכינם למאכל. זיתים שאינם מיועדים לכבישה מופנים לאחר המסיק לבית בד, לצורך מיצוי שמן הזית מהפרי לצורך מאכל, בתהליך הנקרא "עצירה". הזית מוכרח לעבור תהליך.  

נח מתעתד לצאת מהתיבה ובכך הוא בעצם מתחיל את האנושות מחדש. עלה הזית מעביר מסר לנח: הדרך
להצליח בעולם החדש היא אך ורק אם אתה עובר תהליך של כבישה וכתישה עצמית, מאמץ ויזע, בניגוד
חריף להתנהגות בני האדם טרם המבול – בו הם נתנו פורקן ליצרים שלהם ללא הבחנה, והם לא התאמצו לרסן את תאוותם. אנשי דור המבול לא השכילו לעבור תהליך ולהשתבח. כשאדם מתמודד ו"כותש" את עצמו, הוא הופך לעצמאי בעל צורה עצמית, והוא יכול להגיע לדרגה של שמן זית המסמל את החכמה (את המנורה בבית המקדש, שמסמלת את החכמה, הדליקו עם שמן זית). ואכן מיד כשנח יצא מן התיבה הוא הקריב קרבן שעלה
לריח ניחוח להשם. נח הבין את המסר של היונה. נח הביע נכונות ורצון להקריב מעצמו וממילא להתקרב
לבוראו ובכך לבנות עולם חדש. עולם של חירות מוסרית ועצמאות אמתית.

(אומה בפרשותיה , הרב  משה שיינפלד ,פרשת נח תשפ"א)

4.למה דווקא עלה ?

...לשם מה טרפה היונה עלה זית בפיה? לא למאכל כי עלי ועצי הזית אינם מזון ליונים כי אם על מנת לבנות קן.בתחילה חשבה היונה לקנן בתיבה כי בחוץ עוד לא יבשו המים . כשיבשו יותר לאחר שבעה ימים לא חזרה עוד היונה לתיבה.מכל מקום נסיונה לבנות קן בישרה את חידוש כח ההולדה שנעצר במבול.בבוא נח ומשפחתו לתיבה נאסר עליהם תשמיש המיטה וגם בעלי החיים פסקו מתשמיש (רשי ח א,שם יז) ולכן כשראה נוח השיונה בונה קן ישע שהגזירה בטלה.דבר זה סימן לנח שכבר פסקה השחתת הארץ כפי שמסיים הכתוב : "וידע נוח כי קלו המים מעל הארץ ( בראשית ח יא)

(מהלכים במקרא, הרב יהודה הרצל הנקין, ע"מ -51-52)

5.נח שלח את היונה בשליחות עבורו ואת העורב רק גירש ( ואולי רק חשב ללמוד מאי חזרתו שאכן יבשה הארץ - ענ"ד)

ולענין שליחות לראות הקלו שלח היונה והוא אומרו וישלח את היונה מאתו פירוש בשליחות לו לראות הקלו המים, ודבר זה לא יכול לידענו מהעורב להיות שהיה מגורש ולא בשליחות, מה שאין כן היונה שהלכה בשליחות והשיבה אותו כי לא מצאה מנוח לכף רגלה, ותכף שלח ידו ולקחה והביאה אל התיבה כאומרו וישלח ידו ויקחה ויביאה אליו אל התיבה פירוש אל מקום המיוחד לה לשמירתה מה שאין כן העורב שמשולחת נשארת וכשהיה חוזר היה נח משלחו פעם אחרת:

(אור החיים,שם)

והנה אמרו רבותינו ז"ל (שם לו יא, וסנהדרין קח ב) כי חם וכלב ועורב שמשו בתיבה, ויתכן כי חרה לו לנח על הדבר, כי הוזהר ממנו יתברך על זה על האדם ועל כל מין. ועל כן בהכלא הגשם לגמרי, רצה להפריש את העורב לשלחו מן התיבה, שישב לו על התיבה כדרכו לנוח על העצים, מה שלא היה לעשות כן לחם ולכלב, כי חוץ לתיבה ימותו. ויצא אך לא לגמרי רק יצא ושב על בת זוגו, כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין קח ב) כי מקנא היה:

(פירוש האלשיך ז"ל -  תורת משה בראשית - פרק ח פסוק ז-יב )

6.הקשר של העורב אל אליהו הנביא:

 עד יבשת המים. פשוטו כמשמעו. אבל מדרש אגדה (ב"ר שם), מוכן היה העורב לשליחות אחרת, בעצירת גשמים  (צ) בימי אליהו, שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר (מלכים-א יז, ו.):(רש"י,שם)

א.אם ח"ו לא ישוב העולם יחסר את מין העורבים:

וישלח את העורב אמר ר''ל תשובה ניצחת השיבו עורב לנח אמר לו רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורין שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת או שמא לאשתי אתה צריך אמר לו רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כ''ש (סנהדרין קח, ע"ב)

ועוד נראה בזה לפי עניינו למה שלח מתחלה העורב ושלח אחר כך היונה למה לא שלח שוב העורב כמו ששלח היונה לראות הקלו המים גם ששלח מתחלה הפרוץ יותר בעריות שהוא אחד מן המשמשים בתיבה כדאמרינן לקמן ועל כן כינו בכל מקום הטמאים על שמו כמ"ש לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב והיונה הוא היותר גדור בעריות כמ"ש ועריות מיונה שאינה נזקקת אלא לבן זוגה ועש"ז כינו הטהורים בכל מקום על שמה יונתי תמתי ובענין הזה היו משתמשין בלשונם שאמרו מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה ומזה דרשו שראה נח תשובתו הנצחת שלא רצה ללכת לפי שהיה חושדו שמא לאשתי אתה צריך שלא היה לו לשלח אותו מטעם שלא יחסר מין אחד כשיפגע בו שר חמה או שר צנה לפי שהיה זה בתשרי לרבי אליעזר ובניסן לרבי יהושע דלפעמים יש בזמנים הללו חמה או צנה ואמר ליה נח רשע וכו' קראו רשע על שעבר על מצות קונו לשמש בתיבה וז"ש במותר לי נאסר בתיבה בנאסר לי עם אשתך לא כל שכן שלא אעבור על מצות קוני והיה לו זה קצת תשובתו דלכך שלחתיך לפי שאתה רשע ושמשת בתיבה ואין לחוש עליך כמו על שאר העופות גם כי אשתך הרה ממך ונמצא שאין עולם חסר בריה ובבריות אחרות שלא שמשו יש לחוש על כך שיהיה חסר במינם ולפי שראה בו שלא קבל תשובתו וכדי להוציא עצמו מן החשד שלח שוב היונה כי היונה ודאי לא תהיה חושדו דבמותר לה נאסר לה דלא תזקק רק לבן זוגה ודו"ק:

(מהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב)

ב.הקב"ה ורק הוא המורשה לצוות לצאת מן התיבה ולמה שישמע לנח?

הנה הקב"ה צוה לכל בעלי חיים שיכנסו בתיבה, ולא היה להם רשות לצאת כי אם ברשות השם יתברך, כדכתיב אחר אשר כבר חרבו פני האדמה, (בראשית ח טו) וידבר אלקים אל נח לאמר  צא מן התיבהוגו', ואם כן לכאורה הדין עם העורב. אך נח ידע שיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה היכי שהשעה צריכה לכך, ותגזר אומר ויקם, ולא יזיקהו שרב ושמש ולא קור וצינה, אך העורב לא האמין זה

וזה בעצמו היה וויכוח אחאב עם אלי' שאחאב לא האמין לאלי' שנתקיים קללת יהושע בחיאל שבנה יריחו, וע"כ גזר אלי' שלא ירדו גשמים ותגזר אומר ויקם [כסנהדרין קי"ג.], ולבסוף תיקנו ישראל במה שהקריבו בהר הכרמל ע"י אלי' כדאי' ס"פ הנחנקין, וע"כ באותו הזמן נשתלח העורב לכלכל את אלי' לתקן עוותו שגם הוא לא האמין בגזירת צדיקים

ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים, כבר כתבתי במקום אחר [בד"ה וישלח וגו'] כי לא היו רשאים לצאת מן התיבה עד שאמר הקב"ה צא מן התיבה, אך קיי"ל יש כח ביד חכמים לעקור דבר לצורך שעה ולמיגדר ומצוה לשמוע להם ע"כ יונה שהיא בחינת כנסת ישראל ליונה אימתלא [ברכות נ"ג ע"ב], שמעה לקול נח ויצאתה כששלחה, משא"כ העורב האפקורס לא שמע לקול נח נגד דברי ה' שאמר בא אל התיבה ואין לו רשות לצאת עד שיאמר ה' צא, ע"כ כששלחו בעד החלון לא יצא להלן מן התיבה כי ה' לא אמר צא, ולא נכנס לתוך התיבה כי נח דחפו לחוץ, ונשאר מפרח סמוך לאסקופת התיבה והיינו ויצא יצוא הלוך ושוב, ונשאר כך שם עד יבשת המים שהוא זמן רב, בלי אכילה ושתי' ואעפ"י שחטא במה שלא שמע לקול נח, מ"מ סבל רעבון וצימאון שלא לצאת מבלי רשותו של הקב"ה, ע"כ זכה לפרנס אלי' ברעבון כמ"ש חז"ל [ב"ר ל"ג] עד יבשת המים בימי אלי'. [תקצדי"ק]:

(חתם סופר על בראשית פרק ח פסוק ז)

ג.תפקיד העורב להיות שליח לה' לסמל לאכזריות ולכן נשלח לאליהו שלא יתאכזר מידי על עם ישראל בגזרתו על הבצורת:

והיה מהנחל תשתה - שפע ההשגחי ירד אל האדם כפי הכנתו ואחר שאליהו הכין א"ע במעשה זה לעצור בעד הברכה העליונה מרדת למטה כן לא היה אפשר שתרד גם עליו, ולכן לא היה אפשר לפרנסו ע"י שימצא ברכה בלחמו כמו שהיה אח"כ בכד הקמח ולא שיתברכו המים ששותה מהם כי זה נגד הכנתו לכן אמר כי מן הנחל ישתה והעורבים יכלכלוהו במה שיביאו לו מלחם ובשר הנמצא, והראה לו שא"א שישאב שפע חדשה ממקור מים חיים רק שישתה מנחל שכבר מימיו בתוכו אשר סופו ליבש וליחרב כמו שעצר בעד העם שלא יתפרנסו רק מהמזון והמים הנמצא לפני קללתו, וכן הזמין פרנסתו ע"י עורבים שהם אכזרים בטבעם למען יזכור כי כן התאכזר על העם להמיתם ברעב אשר זה מטבע העורב הנטוע במדות האדם הכלול מכל מדות בע"ח כמו שהארכתי בדרושים:

(מלבי"ם על מלכים א פרק יז פסוק ד - חלק באור הענין )

ד.העורב סמל  לחוסר החיבור בין הורים לצאצאים ואליהו הוא התיקון לזה לעתיד לבוא:

נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ (תהילים קמז,ט)

"לבני עורב" - פירשו רבותינו שהוא אכזרי על בניו והקב"ה מרחם עליהם ומזמין להם יתושין מתוך צואתם ונכנסין לתוך פיהם(רש"י,שם)

וּמִנַּיִן שֶׁעוֹרֵב אַכְזָרִי עַל בָּנָיו. שֶׁנֶּאֱמַר: מִי יָכִין לָעוֹרֵב צֵידוֹ כִּי יְלָדָיו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ, יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל (איוב לח, מא). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לִבְנֵי עוֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ (תהלים קמז, ט). וְאָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הָעוֹרֵב מוֹלִיד לְבָנִים, וְאוֹמֵר הַזָּכָר לַנְּקֵבָה, שֶׁעוֹף אַחֵר בָּא עָלֶיהָ, וּמוֹאֲסִין אוֹתָן וּמַנִּיחִין אוֹתָן. מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַזְמִין לָהֶן יַתּוּשִׁין מִצּוֹאָתָן וּפוֹרְחִין וְאוֹכְלִין אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי יָכִין לָעוֹרֵב צֵידוֹ (תנחומא עקב ב)

וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם (מלאכי ג,כד)

7.החיבור של היונה עם עלה של זית אל השלום המיוחל הוא אינטואיציה נכונה למציאות המשיחית:

דָּוִד הַמֶּלֶךְ נִקְרָא זַיִת רַעֲנָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (תהלים נב) וַאֲנִי כְּזַיִת רַעֲנָן בְּבֵית וְגוֹ'. עֲלֵה זַיִת - זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְזֶהוּ שֶׁרָמְזָה יוֹנָה זוֹ בִּימֵי נֹחַ, שֶׁכָּתוּב (בראשית ח) וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ. אוֹתוֹ עֲלֵה זַיִת טָרַף וְנֶחְטַף לִכְבוֹדוֹ, בַּמֶּה? בְּפִיהָ. שֶׁעוֹמֶדֶת עַל רֹאשׁוֹ, וּמְקַבֵּל כָּבוֹד מִיּוֹנָה זוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתוּב טָרָף וְלֹא טָרְפָה, (אלא) כַּזָּכָר הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה חַיִל וּמְנַצֵּחַ. בִּישִׁיבַת הָרָקִיעַ יוֹנָה זָכָר הוּא. מִתּוֹךְ שֶׁנִּקְרָא יוֹנָה כָּתוּב כִּנְקֵבָה, וְכָתוּב כְּזָכָר בִּזְמַן שֶׁמְּקַבֵּל כָּבוֹד זֶה. (זוהר מתורגם פרשת שלח קסד ע"ב)

... שכן טרף בפי"ה דוד ב"ן יש"י   (זוהר חי לאדמו"ר מקומארנה, שם)

על פי המבואר בספר הליקוטים להאריז"ל ( פרשת האזינו) כי דוד המלך הוא גלגול אדם הראשון והוא עצמו עתיד להיות מלך המשיח ונרמז בשם אד"ם שהוא נוטריקון אדם דוד משיח והנה אדם דוד משיח בגימטריה זי"ת וזהו "עלה זית , זה מלך המשיח"  (שבילי פנחס, פרשת נח, מאמר יב, ע"מ שח-שט)

...לרמוז שעלה זית שהוא סמל השלום יגיע אך ורק ע"י משיח בן דוד ולא ע"י כל הזייפנים למינהם (בית נאמן/הרב מאזוז , בראשית, ע"מ רכט)

8.היונה היתה הראשונה בהיסטוריה להקשיב לגזרת חכמים ולכן תהיה קשורה אל המציאות המשיחית:

מעתה יפתח לנו פתח להבין מדוע אחרי שהשלימה היונה שליחותה בחרה בה ההשגחה העליונה להלביש את הכתר על ראשו של מלך המשיח לעתיד לבוא כי היו שהיונה היתה הראשונה שמילאה רצון חכמים במסירות נפש... (שבילי פנחס, פרשת נח, מאמר יב, ע"מ שיב)

חלק ד: אחרי המבול

1.נקודות החיבור שאחרי שואת המבול :

א.כניסה לתיבה - הפרדה בין גברים ונשים, ביציאה- חוזרים אל החיבור בין איש לאשתו:

רבי לויטס איש יבנה אומר, כל הבאים אל התיבה הפריש זכרים מן הנקבות, שנאמר (בראשית ז') ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו, הרי זכרים בצד אחד, ונקבות בצד אחד, וכשיצאו העמיד זכרים בצד נקבות, שנאמר (שם ח') צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך, הרי איש ואשתו. ויברך אותם אלקים לפרות ולרבות בארץ, שנאמר (שם ט') ויברך אותם אלקים לאמר ויאמר להם פרו ורבו... (פרקי דרבי אליעזר, פרק כג)

..אך נח עשה ההיפך  "ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו איתו" (שם יח) . הוא הקדים את בניו לאשתו , חם למד מהתנהגותו של אביו : נח זלזל באשתו, וחם זלזל בו (מהלכים במקרא, הרב יהודה הרצל הנקין, ע"מ 52)

ב.לחבר יום ולילה בלימוד תורה:

ויום ולילה לא ישבותו (בראשית ח,כב)

אם אפשר לו לאדם שילמד סמוך לשקיעת החמה עד אחר צאת הכוכבים ובבוקר סמוך לעלות השחר עד אחר עלות עלות השחר כדי לחבר היו ללילה בלימודתורה ולקיים :"והגית בו יומם ולילה"טוב שיעשה כן ומכל מקום מי שאינו עושה כן יש לו על מה לסמוך ובלבדשיעסוק בתורה ביום ובלילה (הליכות עולם חלק א פרשת וישלח סעיף א עמוד מ"ה)

2.משמעות אות הברית- קשת בענן

 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:  אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:  וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן:  וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ (בראשיתט,יב-יז)

האות נתונה, ומשמעותה מפורשת; בכך אין להטיל ספק, אך עלינו להבין את הקשר שבין האות ובין משמעותה. המפרשים הלכו כאן בדרכים שונות: האות היא קשת הפוכה, והיתר פונה אל הארץ; הוה אומר, הקשת היא אות של שלום: תמו חצים משמים. - הקשת נראית כמחברת שמים וארץ; הוה אומר: היא מסמלת את הקשר שבין שמים וארץ. - הקשת ארוגה מאור ומים. האור מתגלה בעיצומו של הענן, המשפיע חיים ומות; הוה אומר: העולם מתקיים בחסד, אפילו מידת הדין מתוחה.

אך אולי יש קשר הדוק עוד יותר בין גווני הקשת לבין כל האמור עד כה. הן זו תהיה הנהגת ה' מכאן ואילך: רבות ומגוונות הדרכים להתפתחות המין האנושי; אך ה' לא יגזור כליה על האדם, אלא יחנכנו לקראת המטרה האלהית - על יסוד השוני ורבגווניות בני האדם. והנה, זו כל עצמה של הקשת: היא קרן אור אחת מלאה וטהורה השבורה לשבעה גוונים - מן הקרן האדומה הקרובה אל האור ועד לקרן הסגולה הרחוקה מן האור ומתמזגת עם האופל; אך כל הגוונים הם אור, והם מצטרפים לקרן לבנה אחת, המאירה במלוא טהרתה. וכך נרמז לנו: כל הרבגווניות של הנפשות החיות, מנפש האדם ה"אדום", החסר מעט מאלהים, ועד לנפש הכהה של תולעת רומשת - כולן נפש חיה בכל בשר; ומעל לכל: כל ריבוי הגוונים של נפש האדם, מן האדם הרוחני המאיר באור הרוח ועד לאדם המגושם, שאור ה' בו מעומעם, - כולם מחוברים אל החיים, וה' פורש עליהם את סוכת שלומו; בכולם שבירת קרן אור של רוח ה'; וגם כהי הרוח המרוחקים מן האור - בני האור המה. - וכן מצינו, שחז"ל מדמים את דרגות הצדיקים לגוונים שונים של אור: מן האור המבהיק של השמש ועד לאור המעמעם של המנורה, - הכל הוא אור יקרות, המתגלה בגוונים שונים. "שבע כתות של צדיקים וכו' ופניהם דומות לחמה ללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש" (ילקוט פ' אמור סי' תרנא).

(רש"ר הירש בראשית פרק ט פסוק טו)

3.משמעות התר אכילת הבשר:

רק נח ובניו וכל אשר איתו בתיבה ניצלו ממימי המבול, וכשיצאו מהתיבה הוטלה עליהם המשימה לבנות את העולם מן היסוד, בהקפדה על שבע המצוות היסודיות, שהן הבסיס למוסר האנושי. רק לאחר שמערכת המוסר הבסיסית שבין אדם לחבירו תיבנה כראוי, יוכל האדם להמשיך להתעלות ביחסיו המוסריים כלפי בעלי חיים. לשם כך, היה צורך לקבוע גבול ברור בין האדם שנברא בצלם אלוקים לבין בעלי החיים, כדי להדגיש את ייעודו ואחריותו של האדם, שרק עליו מוטלת המשימה לתקן את העולם ולרוממו. הביטוי המובהק לכך, שלאחר המבול הותר לבני האדם לאכול בשר בעלי חיים, תוך אזהרה חמורה, שלא לרצוח אדם שנברא בצלם אלוקים. שנאמר (שם ט, א-ו): “וַיְבָרֶךְ אֱלוֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, וַיֹּאמֶר לָהֶם: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל… וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ… שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (עפ”י מרן הרב קוק חזון הצמחונות והשלום ו-ט).

צריך להוסיף, שבעקבות חטאי אדם הראשון והדורות שקדמו למבול, מערכות הטבע התמוטטו, והצומח שוב לא הספיק לקיומו של האדם. כלומר, הנפילה המוסרית הובילה ליצירת מצב אקולוגי חדש, שבו בני האדם מוכרחים לאכול בשר. ולמרות שאין זה אידיאלי, ההכרח לא יגונה. ויש בזה גם צדק מסוים, שהואיל ובזכות נח בעלי החיים ניצלו מכליה במבול, רשאים בני נח לאוכלם כדי להתקיים

(פניני הלכה, פרק: יד - אכילת בשר  פיסקה א – היתר אכילת בשר)

4.וכבשוה - הפעם הייעוד הוא בלי לכבוש את הארציות  אלא מתוך רצון אמיתי של הארציות להתרומם:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית א,כח)

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ(בראשית ט,א)

"וכבשוה" פירושו שכובשים עניין בעל-כורחו, לא ברצון הנכבש כמובן גם מדרשת חז"ל
(הובא בפרש"י) על "וכבשוה" "איש דרכו לכבוש ולא האשה", שמורה על כיבוש הארץ במלחמה
, על-דרך עניין הממשלה שהיא בעל-כורחו, לא כעניין המלכות - שהיא ברצון )כהלשון
 "ומלכותו ברצון קבלו עליהם".
זאת אומרת, ש"וכבשוה" (בכללות) מורה על מצב שבו צריכים להילחם ולכבוש בעל- כורחו,
כיוון שמצד עצמו (ברצונו) אין לו שום שייכות לזה.
בעבודה דעשיית דירה בתחתונים בתחילת הבריאה )לפני טהרת וזיכוך העולם על-ידי המבול(
- נדרשת במיוחד פעולה באופן ד"וכבשוה", כיוון שהשלימות בעולם היא מצד כוח הבורא ולא
מצד עניינו (דהעולם) גופא, ואדרבה - העולם מצד עצמו עדיין אינו כלי לאלוקות. ולכן
צריכים לכובשו, באופן של ממשלה.
מה-שאין-כן לאחרי כוח הטהרה והזיכוך בעולם שנפעל על-ידי המבול ועל-ידי עבודת נח -
ההדגשה אינה על כיבוש הארץ, היפך רצון העולם, כיוון שאדרבה - אז ניתן הכוח לפעול
שלימות העבודה באופן ד"מלכותו ברצון קבלו עליהם". ולכן לא נאמר שם "וכבשוה", אלא
הלשון "פרו ורבו", שמורה על עבודה חיובית בדרך נייחא, ברצון ( ויתירה מזו - )פרו
ורבו( שרצו בארץ ורבו בה. הוספה בפעולה החיובית והתפשטות בריבוי תולדות האדם בכל
הארץ.

(קטעים משיחות שבת-קודש פרשת נח, ב' דראש-חודש מרחשוון ה'תנש"א. תורת- מנחם - התוועדויות
ה'תנש"א כרך א, עמ'234-240)

5.דיסטנס ומרחק של רתיעה בין האדם לבין בעלי החיים:

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. (בראשית ט,ב)

6.המקור לכל- הפרדת האצבעות אצל נח- סימן לצורך לייצר הפרדה לצורך שיפור ושיבוח המציאות:

ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו וגו', עד שלא נולד נח היו לנולדים מהם ידיהם אדוקים שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות, כי לא היו צריכים לעבוד את האדמה, ונח נולד עם חיתוך אצבעות, מזה הבין למך שיהיה זה צריך לכך לעבוד אדמה. (ילקוט ראובני, בראשית)

חלק ה': הקשר אל הראשית- במבול נברא העולם מחדש עם תקווה לסוף טוב יותר ומציאות מתוקנת:

1.היונה הביאה את העלה מגן עדן- מעץ החיים ולכן לא הביאה פרי כי עדיין לא ניתן לאכול מעץ החיים:

רב ביבי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו (ב"ר פרשה לג)

... וזהו שכתוב: וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". תְּצַוֶּה - לשון צוותא, חיבור. כי צריך עם ישראל כולו לתקן את הדעת ולהתחבר יחדיו להעלות שמן מעץ החיים לנר תמיד בבחינת "מעלין בקודש ואין מורידין" (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

2.שורש כל החטאים- חטא האדמה שלא קיימה טעם העץ כטעם הפרי (ולכן לא חטאו הדגים שאינם מיסוד האדמה) כלומר יש חיבור מקולקל בין האמצעי והמטרה, העץ והפרי :

א.44 מופעים של המילה ארץ בכל סיפור המבול:

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: {יב} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: (ס) {יג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:...

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע

......

(בראשית ו, יא-טז)

ב.חטאה המפורסם של הארץ- האדמה:

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב: (בראשית א,יב)

עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי,  לפיכך כשנתקלל אדם על עונו  נפקדה גם היא על עונה ): (רש"י,שם)

3.האידאל בבריאה היה שהאמצעי(העץ) יהיה שווה למטרה(הפרי) וגם בדור המבול נפלו בזה ולעתיד לבוא המציאות תתוקן:

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו, כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשיים בחוש נשמתו באותו הגובה (מצד ההבנה) והנועם (מצד ההרגשה) שעצם המגמה מורגשת בו אבל טבע הארץ... גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנועמו והדרו. אבל העצים... נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם...
וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בבירור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, ואורחות החיים המעשיים לא יהיו גורמים לחץ בעד הנועם של האור האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים, המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכוח אל הפועל."  (אורות התשובה,ו,ז)

סיום: המסר מאז ימי נח ועד היום בשליחת העורב ,היונה העלה והזית

וישלח את העורב - את, לרבות באפשר שלח מעל פניו גם הקליפה היא קליפת עורב כנודע ליודעי חן...

וישלח את היונה -דייקא רמז לכנסת ישראל שנמשלה ליונה על כן אמר ריבוי הא"ת ר"ל שמרמז על כנסת ישראל שכנפיה מגינות עליה הם האתוון מא עד ת ...(אגרא דכלה ,שם)

נח ביקש לשלוח מסר אל העולם החרב עוד בטרם יצא אליו- יש בידכם שתי אפשרויות  להמשך המין האנושי אחרי המבול להיות כמו העורב אכזריים ומנותקים מצאצאיכם ומחוברים אל התשמיש כשהוא אסור או להיות כמו היונה נאמנים לבני זוגכם ולבשר את בשורת השלום והמשיח לכן היונה כאמור חזרה עם עלה לבניית קן , זית המסמל כתישת היצרים והפרדה בין מין ושאינו במינו .לכן גם נצטוו מיד על פרו ורבו שוב כדי שהפעם יקיימו פרו ורבו וגם אם פרי הבטן לא ממשיך בדרככם- אם תהיו נאמנים כמו היונה אז במציאות משיחית המתוקנת יבוא אליהו שניזון דווקא מהעורבים וישיב את העולם לתיקונו, והשיב לב אבות אל בנים ולב בנים אל אבותם ויהיה טעם העץ כטעם הפרי ובאה גאולה לעולם (ענ"ד)

אחרית דבר: לפעמים צריך להתנתק מהעולם כדי לחבר אותו אליך דרך הקדושה

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי ...: (בראשית יד יג)

 "ויגד לאברם העברי", רבי יהודה ורבי נחמיה ורבותינו. רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. ר' נחמיה אמר: שהוא מבני בניו של עבר. ורבותינו אומרים: שהוא מעבר הנהר ושהוא מֵשִׂיחַ בלשון עברי.

(בראשית רבה פרשת לך לך, פרשה מב סימן ח)

_____________________________________________________________

הדגים לא חטאו בדור המבול:

http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5770/5770-16-Va%C3%A9ra.pdf

מכל אשר בחרבה- מתו(ז כב)

הכתוב אינו אומר כל אשר בחרבה אלא מכל. כי זרעי הצמחים לא הושחתו ומהם חזרה הצמחיה לאחר המבול.זאת מלבד העצים שגם הם שרדו כפי שמוכח מעלה הזית שהביאה היונה (מהלכים במקרא, הרב יהודה הרצל הנקין, ע"מ 51)