פתיחה: מילתא דבדיחותא:
בסיום סעודת פדיון הבן חיפשו כהן שיזמן לברכת המזון, בעל השמחה אמר "אני כהן", הסתכלו עליו המוזמנים בתדהמה, "אתה עצמך כהן??? אתה כלל לא היית צריך לעשות פדיון הבן.".
הגיב בעל השמחה במבוכה: "מה אתם אומרים?! חבל שלא ידעתי זאת כשנולד הבן הראשון שלי..."
חלק א-פדיון הבן:
בן זכר שהוא בכור לאמו, חייב אביו לפדותו מן הכהן ביום השלושים ללידתו בחמישה שקלי (כסף) ככתוב "וכל בכור בני אפדה" והוא זכר לבכורי בני ישראל שלא מתו במכת הבכורות במצריםואם האם כוהנת או לוויה - אז אין המצווה קיימת.(ע"פ אנציקלופדיה הווי ומסורת ביהדות)
1.מהו המקור לפדיון הבן?
תשובת האב לבן התם:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְ-ה-וָֹ-ה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה
עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה (שמות יג,יד-טו)
בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט:(ספורנו,שם)
עלינו להבחין בין שני סוגי בכורות. הבכורות שהיו במצרים אשר ניצלו ממש ממכת בכורות, הם שהתקדשו והיו אמורים לעבוד לפני ה', אך מאחר וחטאו בעגל הוחלפו בלווים. פסוקי ספר שמות לא עוסקים בבכורות אלה, אלא בבכורות שייוולדו בעתיד, שלא ניצלו ממכת בכורות ולא התקדשו לעבודה, מצוות פדיונם הינה זכר למכת בכורות בלבד. (ע"פ הרב חיים סבתו)
2.מדוע דווקא בגיל חודש?
פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם:(במדבר ג,טו)
מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים, הוא נמנה לקרות שומר משמרת הקדש (רש"י,שם)
3.מדוע מייחסים משמעות דווקא לבכור?
בכר- אותיות הכפל:
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)
4.מדוע יש העדפה לבכור בירושה,בפדיון וכו'?
בכל בכור, בנוסף לכך שהוא גדול האחים, יש גם ביטוי של ראשוניות, שבהיוולדו החלו החיים החדשים של הדור הבא להתגלות. לפיכך מוטלת על הבכור אחריות גדולה. אם יבחר בטוב, יגלה את שורש הראשוניות, את היסוד החשוב ביותר - האמונה בבורא העולם, ובדרכו ילכו שאר אחיו. ואם יבחר ברע - יכפור ויתגאה בליבו כי הוא עצמו הגדול והחשוב, ויהיה טרוד בהגדלת כבודו וסיפוק תאוותיו. (הרב אליעזר מלמד,פניני הלכה,הלכות ומנהגי ערב פסח,ג)
5.מה בין פדיון הבן לטקס החופה:
פדיון הבן כטקס שמתחבר לחופה:חופה- איחוד נשמתי, לידה- איחוד של הצד הפיזי
יהודים ממספר קהילות ספרדיות וסוריות מספרים, שאם שילדה את בנה הבכור, נהגה ללבוש את שמלת הכלולות שלה.בקהילות פרס האם נהגה ללבוש את ההינומה שלבשה בחתונתה (עת ללדת- מנהגים ומסורות בעדות ישראל,ע"מ 167)
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב,כד)
לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד (שם נח.): (רש"י,שם)
חלק ב: משמעות השם
1.מילתא דבדיחותא:
אבא אחד קרא לבנו אשר נולד לו "מופת".
שאלו אותו: מדוע קראת לבך כך? האם היה איזה מופת כרוך בלידתו?
ענה האב:לא אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שבה אהפוך להיות אבא למופת...(מילתא דבדיחותא, ע"מ 89)
2.הנבואה המוטמנת בשם האדם:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא...(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)
א.משמעות השם:
יהב- תקווה וגם נתינה(בארמית).משה-מציל, מושיע(מושה מן המים)
יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין (דניאל ב' כ"א)
ב.בין יהב משה לסבא רבה משה:
יהב נולד בשבת, סבא משה נפטר בשבת
יהב נולד בשבת בראשית בה פותחים את התורה, סבא רבא משה נפטר בט"ז תמוז- ערב שבירת לוחות הברית
ג.בין בראשית לאותיות השם יהב:
יהב משה מרק=702=שבת
י- כנגד עשרה מאמרות בה נברא העולם
ה-הקב"ה ברא את העולם באות ה'
ב- האות הפותחת את פרשת בראשית והתורה כולה.מייצגת את העולם הזה, סגור מכל הכיוונים פרק לתנועה קדימה.
ד.ענבל=גימ' 152 ; נסים-גימ' 160,
ההפרש: 8 - יהב בגימטריה קטנה גם כן -8 , וזהו רמז לכך ש"והיו לבשר אחד" מתקיים ביהב משה כלפי הוריו שכן הוא ההפרש שבין 2 השמות.
סיכום: מתי נולד אדם?
שלוש תחנות בחיי האדם בהם הוא נולד- עבור ניסים אבי הבן 3 המעגלים מתחברים:
1.בעת הלידה
2.ביום נישואיו
3.כשנולד לו דור ממשיך
בסיום סעודת פדיון הבן חיפשו כהן שיזמן לברכת המזון, בעל השמחה אמר "אני כהן", הסתכלו עליו המוזמנים בתדהמה, "אתה עצמך כהן??? אתה כלל לא היית צריך לעשות פדיון הבן.".
הגיב בעל השמחה במבוכה: "מה אתם אומרים?! חבל שלא ידעתי זאת כשנולד הבן הראשון שלי..."
חלק א-פדיון הבן:
בן זכר שהוא בכור לאמו, חייב אביו לפדותו מן הכהן ביום השלושים ללידתו בחמישה שקלי (כסף) ככתוב "וכל בכור בני אפדה" והוא זכר לבכורי בני ישראל שלא מתו במכת הבכורות במצריםואם האם כוהנת או לוויה - אז אין המצווה קיימת.(ע"פ אנציקלופדיה הווי ומסורת ביהדות)
1.מהו המקור לפדיון הבן?
תשובת האב לבן התם:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְ-ה-וָֹ-ה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה
עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה (שמות יג,יד-טו)
בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט:(ספורנו,שם)
עלינו להבחין בין שני סוגי בכורות. הבכורות שהיו במצרים אשר ניצלו ממש ממכת בכורות, הם שהתקדשו והיו אמורים לעבוד לפני ה', אך מאחר וחטאו בעגל הוחלפו בלווים. פסוקי ספר שמות לא עוסקים בבכורות אלה, אלא בבכורות שייוולדו בעתיד, שלא ניצלו ממכת בכורות ולא התקדשו לעבודה, מצוות פדיונם הינה זכר למכת בכורות בלבד. (ע"פ הרב חיים סבתו)
2.מדוע דווקא בגיל חודש?
פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם:(במדבר ג,טו)
מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים, הוא נמנה לקרות שומר משמרת הקדש (רש"י,שם)
3.מדוע מייחסים משמעות דווקא לבכור?
בכר- אותיות הכפל:
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)
4.מדוע יש העדפה לבכור בירושה,בפדיון וכו'?
בכל בכור, בנוסף לכך שהוא גדול האחים, יש גם ביטוי של ראשוניות, שבהיוולדו החלו החיים החדשים של הדור הבא להתגלות. לפיכך מוטלת על הבכור אחריות גדולה. אם יבחר בטוב, יגלה את שורש הראשוניות, את היסוד החשוב ביותר - האמונה בבורא העולם, ובדרכו ילכו שאר אחיו. ואם יבחר ברע - יכפור ויתגאה בליבו כי הוא עצמו הגדול והחשוב, ויהיה טרוד בהגדלת כבודו וסיפוק תאוותיו. (הרב אליעזר מלמד,פניני הלכה,הלכות ומנהגי ערב פסח,ג)
5.מה בין פדיון הבן לטקס החופה:
פדיון הבן כטקס שמתחבר לחופה:חופה- איחוד נשמתי, לידה- איחוד של הצד הפיזי
יהודים ממספר קהילות ספרדיות וסוריות מספרים, שאם שילדה את בנה הבכור, נהגה ללבוש את שמלת הכלולות שלה.בקהילות פרס האם נהגה ללבוש את ההינומה שלבשה בחתונתה (עת ללדת- מנהגים ומסורות בעדות ישראל,ע"מ 167)
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב,כד)
לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד (שם נח.): (רש"י,שם)
חלק ב: משמעות השם
1.מילתא דבדיחותא:
אבא אחד קרא לבנו אשר נולד לו "מופת".
שאלו אותו: מדוע קראת לבך כך? האם היה איזה מופת כרוך בלידתו?
ענה האב:לא אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שבה אהפוך להיות אבא למופת...(מילתא דבדיחותא, ע"מ 89)
2.הנבואה המוטמנת בשם האדם:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא...(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)
א.משמעות השם:
יהב- תקווה וגם נתינה(בארמית).משה-מציל, מושיע(מושה מן המים)
יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין (דניאל ב' כ"א)
ב.בין יהב משה לסבא רבה משה:
יהב נולד בשבת, סבא משה נפטר בשבת
יהב נולד בשבת בראשית בה פותחים את התורה, סבא רבא משה נפטר בט"ז תמוז- ערב שבירת לוחות הברית
ג.בין בראשית לאותיות השם יהב:
יהב משה מרק=702=שבת
י- כנגד עשרה מאמרות בה נברא העולם
ה-הקב"ה ברא את העולם באות ה'
ב- האות הפותחת את פרשת בראשית והתורה כולה.מייצגת את העולם הזה, סגור מכל הכיוונים פרק לתנועה קדימה.
ד.ענבל=גימ' 152 ; נסים-גימ' 160,
ההפרש: 8 - יהב בגימטריה קטנה גם כן -8 , וזהו רמז לכך ש"והיו לבשר אחד" מתקיים ביהב משה כלפי הוריו שכן הוא ההפרש שבין 2 השמות.
סיכום: מתי נולד אדם?
שלוש תחנות בחיי האדם בהם הוא נולד- עבור ניסים אבי הבן 3 המעגלים מתחברים:
1.בעת הלידה
2.ביום נישואיו
3.כשנולד לו דור ממשיך
*הראיה שהלידה הראשונה כללה 3 תחנות:
וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כז-כח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה