וירא: גלוי ונסתר בדמותה של שרה

פתיחה:  פחד יצחק/ בלה שור

צָחַקְתִּי
מִפַּחַד צָחַקְתִּי
מֵהֶלֶם וּמִשִּׂמְחָה צָחַקְתִּי
כְּמוֹ אִישִׁי לִפַנַי צָחַקְתִּי
בִּקִרְבִּי צָחַקְתִּי
אֲבָל הָאֱלֹהִים
שֶׁהֵכִין בְּעַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם יִצְחָק
שָׁמַע
וְכָעַס
וַאֲנִי
מִפַּחַד
מִיִּרְאָה
הִכְחַשְׁתִּי

וְהַפַּחַד וְהַצְּחוֹק שֶׁבִּקִרְבִּי
עָבְרוּ לְעוּבַּר שֶׁבְּתֹּכִי
וּכְשֶׁנּוֹלַד בְּנִי יִצְחָק
הָיָה בּוֹ בְּיִצְחָק
הַפַּחַד וְהַצְּחוֹק

אֲבָל בְּסוֹף
לֹא צָחַקְתִּי
צָעַקְתִּי
וְצָעַקְתִּי
וּפָרְחָה נָשַׁמְתִּי מִצְּעָקָה
וְעָלְתָה
לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנִי
אַתְּ יְחִידִי
אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
אֵת יִצְחַק


חלק א- רובד ראשוני: שרה לכאורה פסיבית ומושפלת

א.מובלת ע"י אברהם בעלה לעלות לארץ כנען:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)


ב.נאלצת להסתיר זהותה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

ג.מובלת בעל כורחה לבית פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:(שם,יב,טו)

ד.זוכה לזלזול מצד שפחתה:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
ה.מענה את הגר שפחתה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)

ו.משנים את שמה שלא בידיעתה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
ז.נחבאת אל הכלים:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

ח.מפקפקת לכאורה בדברי המלאכים:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)

ט.מכחישה לכאורה שצחקה:
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)

י.גורמת לגירוש הגר וישמעאל:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (שם, כא,י)




ב.רובד עמוק: שרה - חכמה ונביאה

א.לשרה מעמד שווה לאברהם בגיור העמים וממילא גם בצעד הדרמתי של העליה לא"י:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)

אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)

ב.חושפת את היותה נשמה- אחות של אברהם ורומזת על חכמתה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

 הכינוי שנותן אברהם לשרה במפגש עם מלכי מצרים וגרר מהווה ש נוסף ומיוחד לשרה: "אחותי" .ניתן לומר שאברהם חש שהוא ושרה הם שני חלקים של אותה נשמה, שבעת הזיווג באו והתאחדו וניתן גם לומר שאברהם רומז כאן לחכמה העמוקה המצויה בשרה- שאליה משתוקק מלך מצרים- ככתוב בספר משלי (ז,ד):אמור לחכמה אחותי את (אימהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 15, הערה 7)

ג.שולטת במלאך המכה את פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:וַיְנַגַּע יְ-ה-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:(שם,שם,טז;יז)
 על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך, והוא מכה:(רש"י ,שם)


ד.לא מוותרת להגר ומעמידה את דינה מול ה'מה שמביא להפלת העובר הראשון של הגר:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,שם,ה)
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך. כל בינך שבמקרא חסר,  (ל) וזה מלא, קרי ביה וביניך (ר"ל נוכח לנקבה), שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון(רש"י,שם)

ה.המלאך מאשרר את צדקות מעשיה של שרה בפני הגר:החזירה את הגר למעמד של שפחה

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:(שם,שם,ט)

ותענה שרי. היתה משעבדת בה בקושי (ב"ר מה, ו.): (רש"י,שם)
היתה משעבדת בקושי.אבל אין פירוש שהיתה מייסרת אותה ביסורין, דהוי למכתב 'ותיסר אותה':
(גור אריה,שם)
 

ו.חוזרת אל השם הישן שלה:
 וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(שם,יא,כט)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
נראה מלשון הכתוב שהקב"ה לא בא לשנות את שמה של שרי אלא להשיב אותה אל שמה המקורי (אמהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 12)

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה: (רש"י,שם)
שרה. בא''ת ב''ש בג''ץ. שהוא בגימטריא יסכה זו היא רמז למה שאחז''ל יסכה זו שרה: (בעל הטורים,שם)


ז.הישיבה באוהל היא סמל לחכמה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:(שם,כה,כז )

 ישב אהלים. אהלו של שם ואהלו של עבר: (רש"י,שם)
 ותלך לדרוש. לבית מדרשו  של שם:(רש"י,שם,כב)

ח-ט.צחוקה של שרה נבע מחכמתה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)
 וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(שם,שם,י)

בתרגום יונתן מבואר שהיה זה ישמעאל שעמד מאחורי שרה לשמוע דברי המלאכים לאברהם (ומקורו הוא המ״ר). הדבר אומר דרשני מה באה התורה ללמדנו על ידי רמז זה. ונראה שכאן מונח הפתרון לתעלומה הגדולה שכל המפרשים נתקשו בה: איך שרה - אם ישראל והגדולה שבנביאות - פקפקה בהבטחת הקב״ה, ואחר כך הכפילה את המעוות עם הכחשת שקר.
לכך נראה ש״שרה לא נסתפקה ביכולת האל יתברך״(לשון הכלי יקר), ורק צחקה משום שישמעאל עמד מאחוריה. כי עבור ישמעאל היה זה בשורה מרה ושחורה, ששרה עומדת להוליד בן אשר יסלק אותו מהירושה האדירה של אברהם. שרה חששה שאם ישמעאל יקבל ויאמין לבשורה זו, אז ישתדל להפר
את הגזירה ולגרום לכך שתפיל את העובר, ובפרט שעל ידי כן יוכל לנקום מה ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה )ע׳ פרש״י בראשית ט״ז-ה׳(. ולכך עשתה עצמה כאינה מאמינה כדי שגם ישמעאל יפקפק באפשרות הדבר.
ולפי זה נפרש ״ותצחק שרה בקרבה״ כרש״י, ״מסתכלת במעיה ואמרה״ היינו בקול רם. ולפי זה מדוייק ביותר המעשה (מגילה ט.) עם תלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים לתרגם התורה, וכולם כיוונו לעשות אותם שינויים. אחד מהשינויים היה שכתבו כאן ״ותצחק שרה בקרוביה״, ופרש״י שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד, לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמר בקרוביה עכ״ל. והוא להדיא כדברינו, שצחקה בקול רם בפני קרוביה - ישמעאל. ומה שנזף בה הקב״ה ״למה זה צחקה שרה״, כי בדקדוק מידת הדין גם החשש בפני ישמעאל הורה על חסרון אמונה. שהרי בהבטחת הקב״ה ״והנה בן לשרה אשתך״, כלול גם הבטחה שלא תפיל אלא תלד בשלום.ושרה סברה שהחשש בפני ישמעאל נכלל בהשתדלות שכל אחד חייב בה. ולפי זה יש לבאר הכחשת שרה ״לא צחקתי כי יראה״, כי יראתי מישמעאל לכך צחקתי בפניו, ובזה לא שיקרה כלל. ועל זה השיב הקב״ה ״לא כי צחקת״, שאף לפי דבריה הצחוק היה בטוי לחוסר אמונה, שכן שומר ישראל יכול לשמור גם העובר (מגיד יוסף, רבי יוסף סורוצקין,פרשת וירא)

י.מקבלת את הגושפנקא המוחלטת של הקב"ה לכל מעשיה
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(שם,כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות (רש"י,שם)

סיכום:שרה תיקנה את מעשיה של חווה שהלכה אחרי העיניים ולכן שרה התנהלה באופן סמוי מהעין:

ושרה תיקון חוה כמו שכתב האריז"ל שהיא תיקנה חלה ונדה והדלקת הנר. ולכך כמו שבתחילה חוה הסיתה לאדם על הערבוביא כך התיקון ממנה שיעצה לאברהם אבינו  (ר' צדוק הכהן מלובלין - קומץ המנחה חלק ב אות לח)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת (ל) שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, (מ) ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): (רש"י,בראשית,כד,סז)

בני -ענן קשור על האהל(נידה) כנגד:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג,טז)
חיי- נר דלוק(נר ה' נשמת אדם)כנגד:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני-ברכה מצויה בעיסה(כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם)
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:(בראשית ג,יט)