חיי שרה: צדקה תפילה ותשובה

פתיחה: 

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: (בראשית כד,סז)

כיצד הביאה שרה אימו והלא אימו כבר מתה?
האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו: (רש"י,שם)
 
הקדמה:
תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה(פיוט ונתנה תוקף) 

תשובה-כנגד הענן המחפה על העושים תשובה
תפילה-כנגד הנר הדולק בעת תפילה וברכה
צדקה-כנגד תרומת חלה שבעיסה

 א.צדקה-גמילות חסדים:
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת(שם,כד,יח-יט)
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר (שם,שם,לב-לג)
6.מדוע הקדימה רבקה את שתיית אליעזר לשתיית הגמלים ומנגד האכילה את הגמלים לפני אליעזר?
עוד יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ברכות מ.) בפסוק (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואח''כ את עצמו. ויש לך לדעת כי דוקא דאין כאן סכנה או צער אבל בסכנה או בשיש צער קודם יש לחוש לצערו ואחר כך בהמתו, ולזה כששאל האיש הגמיאיני מעט הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער היה לזה אמרה לו שתה וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצער הצמא ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב כי בגדר זה שאינך מצטער אותם צריך להקדים, והוא שסמך הכתוב לותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך וגו'. ואומר עד אם כלו פי' לא אשער להם כפי האומדנא אלא אשקה ולא אשא ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים וזה לך האות כי כלו לשתות
(אור החיים,שם)



ב.תפילה:
כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (בבא קמא צ"ב ע"א) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב:(שם,שם,סב)
מהיכן בא יצחק ומה עשה שם?

מבוא באר לחי ראי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:(רש"י,שם)
בא מבא באר לחי ראי. להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו וקודם שהתפלל כבר נשלם ענינו בחרן וקרבה אשתו לבא על דרך טרם יקראו ואני אענה(ספורנו,שם)
 
ג.תשובה:
א.הגר: 
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(שם,כה,א)
ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה(שם,כא,יד)
קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדוגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:
(רש"י,שם)
1.ממה דייק רש"י שקטורה היא הגר ?
מדוייק בלשוה"ק "ויוסף אברהם ויקח אשה" מה שייך כאן הוספה הרי שרה כבר מתה אלא הוא לשון חזרה שחזר ולקח את הגר ששילח וכמו 'ויוסף שלח את היונה'{בראשית ח,י} (ביאורי רש"י,חומש רש"י המבואר)
2.כיצד לקחה שוב אברהם והרי פירש שחזרה לגילולי בית אביה?
...י"ל קודם שחזר ולקחה אברהם פעם שניה עשתה תשובה ונקראה קטורה על כך וי"א ביקשה לחזור לגילולי אביה ולא חזרה (חזקוני,שם)

ב.ישמעאל:
 וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(שם,כה,ט)
וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו: (שם,לה,כט)
מצחק. לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'(רש"י,שם,כא,ט)
מדוע בקבורת אברהם הוקדם יצחק לישמעאל ולא נהגו לפי סדר הלידה כמו בקבורת יצחק?
יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:(רש"י,שם)

סיום: משיב הרוח/טל הרוש

הִנֵּה אֲנִי
גּוֹמֶלֶת לְאָדוֹן הַחֶסֶד
מְשִּׁיבָה עֲטָרָת עָנַן לְיוֹשְׁנָהּ
מַצְדִיקָה מְחַדַשׁ אֶת הַנֵּר שֶׁכָּבָה

הִנֵּה אֲנִי
מַשִׁיב אֶת אֵם הַמְּצְחֵק וּבְנָהּ
מְפַלֵּל בַּשָׂדוֹת לְעִיסָת החַלָּה
כְּשֶׁבְּאֹפֶק שַיֶירֶת גְּמַלִים וְכַלָּה

הִנֵּה אֲנִי וּבְנִי
שָׁבִים מְֵגִילוּלֵי הַמִּדְבָּר
לְתַקֶן בַּמָּקוֹם שֶׁקִּלְקַלְנוּ
לַעֲשׂוֹת שֵׁם לְאָב הָמוֹן גּוֹיִים

הִנֵּה הֵם
הִנֵּה אֲנַחְנוּ

 

טקס פדיון הבן יהב משה מרק: חלק ב

פתיחה: מילתא דבדיחותא:

בסיום סעודת פדיון הבן חיפשו כהן שיזמן לברכת המזון, בעל השמחה אמר "אני כהן", הסתכלו עליו המוזמנים בתדהמה, "אתה עצמך כהן??? אתה כלל לא היית צריך לעשות פדיון הבן.".
הגיב בעל השמחה במבוכה: "מה אתם אומרים?! חבל שלא ידעתי זאת כשנולד הבן הראשון שלי..."


חלק א-פדיון הבן:
בן זכר שהוא בכור לאמו, חייב אביו לפדותו מן הכהן ביום השלושים ללידתו בחמישה שקלי (כסף) ככתוב "וכל בכור בני אפדה" והוא זכר לבכורי בני ישראל שלא מתו במכת הבכורות במצריםואם האם כוהנת או לוויה - אז אין המצווה קיימת.(ע"פ אנציקלופדיה הווי ומסורת ביהדות)

1.מהו המקור לפדיון הבן?  
תשובת האב לבן התם:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְ-ה-וָֹ-ה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה
עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה (שמות יג,יד-טו)


בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט:(ספורנו,שם)

עלינו להבחין בין שני סוגי בכורות. הבכורות שהיו במצרים אשר ניצלו ממש ממכת בכורות, הם שהתקדשו והיו אמורים לעבוד לפני ה', אך מאחר וחטאו בעגל הוחלפו בלווים. פסוקי ספר שמות לא עוסקים בבכורות אלה, אלא בבכורות שייוולדו בעתיד, שלא ניצלו ממכת בכורות ולא התקדשו לעבודה, מצוות פדיונם הינה זכר למכת בכורות בלבד. (ע"פ הרב חיים סבתו)

2.מדוע דווקא בגיל חודש?

פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם:(במדבר ג,טו)

מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים, הוא נמנה לקרות שומר משמרת הקדש (רש"י,שם)

3.מדוע מייחסים משמעות דווקא לבכור?
בכר- אותיות הכפל:
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)

4.מדוע יש העדפה לבכור בירושה,בפדיון וכו'?
 בכל בכור, בנוסף לכך שהוא גדול האחים, יש גם ביטוי של ראשוניות, שבהיוולדו החלו החיים החדשים של הדור הבא להתגלות. לפיכך מוטלת על הבכור אחריות גדולה. אם יבחר בטוב, יגלה את שורש הראשוניות, את היסוד החשוב ביותר - האמונה בבורא העולם, ובדרכו ילכו שאר אחיו. ואם יבחר ברע - יכפור ויתגאה בליבו כי הוא עצמו הגדול והחשוב, ויהיה טרוד בהגדלת כבודו וסיפוק תאוותיו. (הרב אליעזר מלמד,פניני הלכה,הלכות ומנהגי ערב פסח,ג)
 
5.מה בין פדיון הבן לטקס החופה:

פדיון הבן כטקס שמתחבר לחופה:חופה- איחוד נשמתי, לידה- איחוד של הצד הפיזי
יהודים ממספר קהילות ספרדיות וסוריות מספרים, שאם שילדה את בנה הבכור, נהגה ללבוש את שמלת הכלולות שלה.בקהילות פרס האם נהגה ללבוש את ההינומה שלבשה בחתונתה (עת ללדת- מנהגים ומסורות בעדות ישראל,ע"מ 167)

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב,כד)
לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה  בשרם אחד (שם נח.):  (רש"י,שם)

חלק ב: משמעות השם


1.מילתא דבדיחותא:
אבא אחד קרא לבנו אשר נולד לו "מופת".
שאלו אותו: מדוע קראת לבך כך? האם היה איזה מופת כרוך בלידתו?
ענה האב:לא אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שבה אהפוך להיות אבא למופת...(מילתא דבדיחותא, ע"מ 89)


 2.הנבואה המוטמנת בשם האדם:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא...(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)

א.משמעות השם:
יהב- תקווה וגם נתינה(בארמית).משה-מציל, מושיע(מושה מן המים)
יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין (דניאל ב' כ"א)

ב.בין יהב משה לסבא רבה משה:
יהב נולד בשבת, סבא משה נפטר בשבת
יהב נולד בשבת בראשית בה פותחים את התורה, סבא רבא משה נפטר בט"ז תמוז-  ערב שבירת לוחות הברית

ג.בין בראשית לאותיות השם יהב:
יהב משה מרק=702=שבת
י- כנגד עשרה מאמרות בה נברא העולם
ה-הקב"ה ברא את העולם באות ה'
ב- האות הפותחת את פרשת בראשית והתורה כולה.מייצגת את העולם הזה, סגור מכל הכיוונים פרק לתנועה קדימה.

ד.ענבל=גימ' 152 ; נסים-גימ' 160,
ההפרש: 8 - יהב בגימטריה קטנה גם כן -8 , וזהו רמז לכך ש"והיו לבשר אחד" מתקיים ביהב משה כלפי הוריו שכן הוא ההפרש שבין 2 השמות.

סיכום: מתי נולד אדם?
שלוש תחנות בחיי האדם בהם הוא נולד- עבור ניסים אבי הבן 3 המעגלים מתחברים:
1.בעת הלידה
2.ביום נישואיו
3.כשנולד לו דור ממשיך

*הראיה שהלידה הראשונה כללה 3 תחנות:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כז-כח)

טקס פדיון הבן יהב משה מרק : חלק א

בס"ד                                                                                                אור לכ"ד מרחשוון התשע"ד


ערב טוב לקהל היקר ובשם משפחות מרק והרוש תודה רבה
שבאתם להשתתף בשמחתנו בטקס פדיון הבכורות של יהב משה מרק.
בטרם ניגש לטקס הפדיון אבקש להקריא לכם שיר שכתבתתי לכבוד הרך הנולד:

יהב משה מרק- שיר טרום פדיון

יֶלֶד יָצַא אֵל אֲוִיר הָעוֹלָם: פְּרִי הִלּוּלִים
הַכֹּל זַךְ וְרַךְ, חָדָשׁ וּמִתְחַדֵּשׁ: קְדֻשַּׁת הָעִתִּים
בָּא הַיֶּלֶד, בָּאָה אוֹרָה, בָּאָה בְּרָכָה: בִּרְכַּת הַבָּנִים

מִסָּבִיב לַשָׁעוֹן הֲמֻלַּת אוֹרְחִים תְּסוֹבֵבֵנְהוּ
שְֹמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשׁ אִמּוֹ וִיְמִינָה תְּחֲבְּקֵנּוֹ
הִנְּךָ יָפֶה אַף נָעִים תִּינוֹק מַחֲמַדֵּינוּ

מִקֵּץ שְמּוֹנָה בָּאתָּ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אָב הָמוֹן גּוֹיִים
רָווּי חָלָב אֵם,הִתְחַזַקְתָּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם, -וְעִם חֲלוֹף חוֹדֶש יָמִים

קְדוּשָׁתְּךָ כָּעֵת תִּפָּדֶּה וְהָיִיתַ לְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּלְגַאֲוַת הַהוֹרִים

אני מתכבד להזמין את כבוד הרב יוסף כהן שליט"א לערוך את טקס הפדיון. 

וירא: גלוי ונסתר בדמותה של שרה

פתיחה:  פחד יצחק/ בלה שור

צָחַקְתִּי
מִפַּחַד צָחַקְתִּי
מֵהֶלֶם וּמִשִּׂמְחָה צָחַקְתִּי
כְּמוֹ אִישִׁי לִפַנַי צָחַקְתִּי
בִּקִרְבִּי צָחַקְתִּי
אֲבָל הָאֱלֹהִים
שֶׁהֵכִין בְּעַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם יִצְחָק
שָׁמַע
וְכָעַס
וַאֲנִי
מִפַּחַד
מִיִּרְאָה
הִכְחַשְׁתִּי

וְהַפַּחַד וְהַצְּחוֹק שֶׁבִּקִרְבִּי
עָבְרוּ לְעוּבַּר שֶׁבְּתֹּכִי
וּכְשֶׁנּוֹלַד בְּנִי יִצְחָק
הָיָה בּוֹ בְּיִצְחָק
הַפַּחַד וְהַצְּחוֹק

אֲבָל בְּסוֹף
לֹא צָחַקְתִּי
צָעַקְתִּי
וְצָעַקְתִּי
וּפָרְחָה נָשַׁמְתִּי מִצְּעָקָה
וְעָלְתָה
לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנִי
אַתְּ יְחִידִי
אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
אֵת יִצְחַק


חלק א- רובד ראשוני: שרה לכאורה פסיבית ומושפלת

א.מובלת ע"י אברהם בעלה לעלות לארץ כנען:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)


ב.נאלצת להסתיר זהותה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

ג.מובלת בעל כורחה לבית פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:(שם,יב,טו)

ד.זוכה לזלזול מצד שפחתה:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
ה.מענה את הגר שפחתה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)

ו.משנים את שמה שלא בידיעתה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
ז.נחבאת אל הכלים:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

ח.מפקפקת לכאורה בדברי המלאכים:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)

ט.מכחישה לכאורה שצחקה:
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)

י.גורמת לגירוש הגר וישמעאל:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (שם, כא,י)




ב.רובד עמוק: שרה - חכמה ונביאה

א.לשרה מעמד שווה לאברהם בגיור העמים וממילא גם בצעד הדרמתי של העליה לא"י:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)

אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)

ב.חושפת את היותה נשמה- אחות של אברהם ורומזת על חכמתה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

 הכינוי שנותן אברהם לשרה במפגש עם מלכי מצרים וגרר מהווה ש נוסף ומיוחד לשרה: "אחותי" .ניתן לומר שאברהם חש שהוא ושרה הם שני חלקים של אותה נשמה, שבעת הזיווג באו והתאחדו וניתן גם לומר שאברהם רומז כאן לחכמה העמוקה המצויה בשרה- שאליה משתוקק מלך מצרים- ככתוב בספר משלי (ז,ד):אמור לחכמה אחותי את (אימהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 15, הערה 7)

ג.שולטת במלאך המכה את פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:וַיְנַגַּע יְ-ה-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:(שם,שם,טז;יז)
 על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך, והוא מכה:(רש"י ,שם)


ד.לא מוותרת להגר ומעמידה את דינה מול ה'מה שמביא להפלת העובר הראשון של הגר:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,שם,ה)
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך. כל בינך שבמקרא חסר,  (ל) וזה מלא, קרי ביה וביניך (ר"ל נוכח לנקבה), שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון(רש"י,שם)

ה.המלאך מאשרר את צדקות מעשיה של שרה בפני הגר:החזירה את הגר למעמד של שפחה

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:(שם,שם,ט)

ותענה שרי. היתה משעבדת בה בקושי (ב"ר מה, ו.): (רש"י,שם)
היתה משעבדת בקושי.אבל אין פירוש שהיתה מייסרת אותה ביסורין, דהוי למכתב 'ותיסר אותה':
(גור אריה,שם)
 

ו.חוזרת אל השם הישן שלה:
 וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(שם,יא,כט)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
נראה מלשון הכתוב שהקב"ה לא בא לשנות את שמה של שרי אלא להשיב אותה אל שמה המקורי (אמהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 12)

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה: (רש"י,שם)
שרה. בא''ת ב''ש בג''ץ. שהוא בגימטריא יסכה זו היא רמז למה שאחז''ל יסכה זו שרה: (בעל הטורים,שם)


ז.הישיבה באוהל היא סמל לחכמה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:(שם,כה,כז )

 ישב אהלים. אהלו של שם ואהלו של עבר: (רש"י,שם)
 ותלך לדרוש. לבית מדרשו  של שם:(רש"י,שם,כב)

ח-ט.צחוקה של שרה נבע מחכמתה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)
 וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(שם,שם,י)

בתרגום יונתן מבואר שהיה זה ישמעאל שעמד מאחורי שרה לשמוע דברי המלאכים לאברהם (ומקורו הוא המ״ר). הדבר אומר דרשני מה באה התורה ללמדנו על ידי רמז זה. ונראה שכאן מונח הפתרון לתעלומה הגדולה שכל המפרשים נתקשו בה: איך שרה - אם ישראל והגדולה שבנביאות - פקפקה בהבטחת הקב״ה, ואחר כך הכפילה את המעוות עם הכחשת שקר.
לכך נראה ש״שרה לא נסתפקה ביכולת האל יתברך״(לשון הכלי יקר), ורק צחקה משום שישמעאל עמד מאחוריה. כי עבור ישמעאל היה זה בשורה מרה ושחורה, ששרה עומדת להוליד בן אשר יסלק אותו מהירושה האדירה של אברהם. שרה חששה שאם ישמעאל יקבל ויאמין לבשורה זו, אז ישתדל להפר
את הגזירה ולגרום לכך שתפיל את העובר, ובפרט שעל ידי כן יוכל לנקום מה ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה )ע׳ פרש״י בראשית ט״ז-ה׳(. ולכך עשתה עצמה כאינה מאמינה כדי שגם ישמעאל יפקפק באפשרות הדבר.
ולפי זה נפרש ״ותצחק שרה בקרבה״ כרש״י, ״מסתכלת במעיה ואמרה״ היינו בקול רם. ולפי זה מדוייק ביותר המעשה (מגילה ט.) עם תלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים לתרגם התורה, וכולם כיוונו לעשות אותם שינויים. אחד מהשינויים היה שכתבו כאן ״ותצחק שרה בקרוביה״, ופרש״י שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד, לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמר בקרוביה עכ״ל. והוא להדיא כדברינו, שצחקה בקול רם בפני קרוביה - ישמעאל. ומה שנזף בה הקב״ה ״למה זה צחקה שרה״, כי בדקדוק מידת הדין גם החשש בפני ישמעאל הורה על חסרון אמונה. שהרי בהבטחת הקב״ה ״והנה בן לשרה אשתך״, כלול גם הבטחה שלא תפיל אלא תלד בשלום.ושרה סברה שהחשש בפני ישמעאל נכלל בהשתדלות שכל אחד חייב בה. ולפי זה יש לבאר הכחשת שרה ״לא צחקתי כי יראה״, כי יראתי מישמעאל לכך צחקתי בפניו, ובזה לא שיקרה כלל. ועל זה השיב הקב״ה ״לא כי צחקת״, שאף לפי דבריה הצחוק היה בטוי לחוסר אמונה, שכן שומר ישראל יכול לשמור גם העובר (מגיד יוסף, רבי יוסף סורוצקין,פרשת וירא)

י.מקבלת את הגושפנקא המוחלטת של הקב"ה לכל מעשיה
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(שם,כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות (רש"י,שם)

סיכום:שרה תיקנה את מעשיה של חווה שהלכה אחרי העיניים ולכן שרה התנהלה באופן סמוי מהעין:

ושרה תיקון חוה כמו שכתב האריז"ל שהיא תיקנה חלה ונדה והדלקת הנר. ולכך כמו שבתחילה חוה הסיתה לאדם על הערבוביא כך התיקון ממנה שיעצה לאברהם אבינו  (ר' צדוק הכהן מלובלין - קומץ המנחה חלק ב אות לח)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת (ל) שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, (מ) ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): (רש"י,בראשית,כד,סז)

בני -ענן קשור על האהל(נידה) כנגד:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג,טז)
חיי- נר דלוק(נר ה' נשמת אדם)כנגד:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני-ברכה מצויה בעיסה(כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם)
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:(בראשית ג,יט)

 

לך לך: אתה בחרתנו

 פתיחה:הכל ברצון/ גידי דבוש

דְּמָעוֹת זולגות עַכְשָׁו מִנָּהָר לַבָן בַּלֵּב
וְאֵין מַחְסוֹם לְנַפְשִׁי וְאֶת הַדֶּרֶךְ כּוֹתֵב

הַכֹּל בָּרָצוֹן, בְּעַכְשָׁו,בְּלֹא לְהִבָּהֵל
משְׁכְנֵי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, עַד שֶׁנִּגַאֵל

עֲזֹר לִי לִהְיוֹת מָה שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ, כְּשֶׁבָּרָאתָ אוֹתִי
עֲזֹר לִי לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ, כְּשֶׁהִלְחַנְתָּ אוֹתִי

תֵּן לִי כֹּחַ לִרְצוֹת

וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ, וְלֹא לְהִשְׁתַּלֵּט,וְלֹא לְהִתְנַתֵּק

תֵּן לִי כֹּחַ לֶאֱהֹב
וְלֹא לְהִתְעַלֵּם, וְלֹא לְהִתְאַּכְזֵב וְלֹא לְהִשְׁתַּתֵּק

וְהַכֹּל אֶלְמַד, רַק אַל תֵּלֵךְ אִתִּי בְּדִין
אֲנִי צָרִיךְ רַחֲמִים, תִּהְיֶה אִתִּי עָדִין
אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
אֵיזֶה מַדְהִים אַתָּה, אַבָּא שֶׁקָּרַעְתָּ לִי אֶת הַיָּם..

עֲזֹר לִי לִהְיוֹת מָה שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ כְּשֶׁבָּרָאתָ אוֹתִי
עֲזֹר לִי לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ כְּשֶׁהִלְחַנְתָּ אוֹתִי 

א.המצרים ובחירתם:
וַיֹּאמֶר לְאבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: (בראשית טו, יג-יד)

1.מה באו המילים "בארץ לא להם " להוסיף והרי נאמר גר יהיה זרעך וממילא ברור שמדובר בגלות?

מה שאמר הקב"ה לאברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם- הוא רמז לארץ מצרים שנאמר בה: ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו, מלמד שיוסף קנה את אדמת לפרעה, והעביר אותם לאדמות אחרות, לבל יחזרו ויחזיקו בה, וזה "בארץ לא להם", כלומר בארץ שהתושבים בה גרים בה באדמה שאינה שלהם (חזון עובדיה, הגדה של פסח, עמ' רכה ד"ה כי)

2.מדוע נאמר בארץ לא להם ולא נאמר מפורשות שהכוונה למצרים?

בארץ לא להם. ולא נאמר בארץ מצרים, אלא לא להם, משנולד יצחק ויגר אברהם וגו', ויגר יצחק בגרר, ויעקב גר בארץ חם (תהלים קה, כג.), לגור בארץ באנו (בראשית מז, ד.): (רש"י,שם)

ולכך כתיב בארץ לא להם שהרי לא באו מיד למצרים אלא בסוף ימי יעקב: (שפתי חכמים,שם)

3.אם נגזר על מצרים שיענו את ישראל, מדוע נענשו?
והרי נשאר לנו דבר, שנבררו בעניין הזה. וזה, שיש כמה כתובים, שיעלה על דעת בני אדם מהם, שהאלוהים גוזר המרי ושהוא כופה בו. וזה שקר! - ועלינו לבררם, שכן הרבה התלבטו בהם בני אדם.
מהם, אמרו לאברהם: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו, י"ג).
אמרו: "ראה: הרי גזר על המצריים שיחמסו 'זרע אברהם' ולמה נפרע מהם? הלא בהכרח באין ברירה השתעבדו בהם, כמו שגזר!" והתשובה לאלו: הא למה זה דומה, כאילו אמר, יתברך, שהנולדים בעתיד יהיה בהם ממרה ומציית, צדיק ורשע. וזה נכון, ולא יתחייב במאמר זה פלוני הרשע שיהיה רשע מכל מקום, ולא פלוני הצדיק - שיהיה צדיק מכל מקום. אבל כל מי שהיה בהם רשע, הרי בבחירתו היה. ואילו חפץ שיהיה צדיק, הרשות בידו ואין מונע לו. וכן כל צדיק, אילו חפץ - היה רשע ולא היה מעכב בידו. כי הדיבור לא בא על איש פלוני הידוע עד שיאמר: "כבר נגזר עלי!" ואמנם בא על הכלל ונשאר כל איש בבחירתו, לפי עיקר תולדתו.
וכן כל אחד ואחד מן המצריים אשר חמסו את ישראל והרעו להם. אילו חפץ שלא יחמסם, הרשות בידו, שלא גזר על היחיד שיחמוס. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שמיני)


...אפשר לומר שאם היו רוב המצרים בוחרים שלא לשעבד את בני ישראל,גלות מצרים היתה יוצאת אל הפועל בדור אחר או על ידי אומה אחרת... (שמונה פרקים לרמב"ם,הרב אורי שרקי,ע"מ רנד)

ב.תפילה על בחירה חופשית:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
יחיה לפניך. יחיה ביראתך, כמו התהלך לפני, פלח קדמי: (רש"י,שם)

וא"ת והיאך יתפלל על יראת שמים הא אמרינן (מגילה כה.) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וי"ל דהכי פירושו לו ישמעאל יחיה, ר"ל שהתפלל עליו שיחיה ומה שכתוב לפניך דהיינו ביראתך, לא שהיה מתפלל על זה אלא כך אמר וטוב שיחיה ביראתך, והיה שני בקשות האחת שיחיה והשנית ביראתך באם יהיה צדיק אבל אם יהיה רשע איננו מליץ על הרשעים ואין זהו בקשה. (נחלת יעקב): (שפתי חכמים,שם)


סיום-בחירה חופשית ע"פ הלכה:

רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה (בראשית ג-כב) ''הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע''. כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו:

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה''ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב''ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר (איכה ג-לח) ''מפי עליון לא תצא הרעות והטוב''. כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו. ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו (איכה ג-לט) ''מה יתאונן אדם חי'' וגו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו (איכה ג-מ) ''נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה'' וגו': (משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה, הלכה א-ב)


שורה תחתונה:
"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת" ( מתוך תפילת עמידה לרגלים)
- הבחירה של ה' בנו,עם ישראל, הופכת את הבחירה ( החופשית ) שלנו ליותר מחייבת, יותר מעודנת, כאילו אמר ה' אני בחרתי בכם, כעת עליכם לדעת לבחור בטוב היותר טוב, היותר משובח, היותר מובחר (ענ"ד)