פתיחה: 2 סוגי התשובה ע"פ הרב קוק
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא, ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית...
וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאוד, שהוא מלא עוון, שאין אור ד' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום, מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה, השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים, בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני. מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. (אורות התשובה פרק ג)
0.נקודת המוצא של התשובה- מהאדם, בבחינת "שובו אלי... ואשוב אליכם"(זכריה א,ג):
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(דברים לא,יז-יח)
אדם זוכה להשראת שכינה עליו רק כאשר הוא מתאמץ להשגיה.בשעות משבר מנסה האדם להטיל את אשמת הנתק על הקב"ה ולא לוקח אחריות על משעשיו:"הלא כי אין אלוקי בקרבי"-הקב"ה אשם.אם לא ידע האדם שההתקרבות צריכה להתחיל ממנו,הקב"ה לא יעזור אלא להיפך-"אנוכי הסתר אסתיר פני".עצלותו של האדם לשוב אל ה'וזריקת האשמה על הקב"התחשב לאדם לרעה כ"כ חמורהעד שיחב לו כאילו "פנה אל א-לוהים אחרים" (ע"פ מי מרום לרב חרל"פ ,מתוך לכל זמן ועת ,פרשת וילך)
1.דרכי התשובה- חמשה נתיבים:(ע"פ ר' מנחם מנדל מליובאוויטש)אמר הרב המגיד ממעזריטש תורה - ושבת עד ה-וי'ה אלוקיך, וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר "הוי'ה", שהוא למעלה מהעולמות, יהיה "אלוקיך".
תלמידו, הרב זושא מאניפולי, אמר כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות [של חמישה פסוקים]:
ת', תמים תהיה עם הוי' אלוקיך; ש', שיוויתי ה' לנגדי תמיד; ו', ואהבת לרעך כמוך; ב', בכל דרכיך דעהו; ה', הצנע לכת עם ה' אלוקיך.
(על פי 'היום־יום' ג' תשרי)
על כך אמר אדמו"ר הרש"ב(ר' שלום בער מליובאוויטש):
תיבת 'תשובה' צרופה מחמש אותיות, אשר כל אחת מהן הינה דרך ואופן בעבודת התשובה - וביאר חמשת האופנים, אשר באים כולם מן הכח אל הפועל על־ידי עבודת התפילה:
א.תמים תהיה עם ה' אלוקיך(דברים יח,יג)
עבודת התשובה הבאה על־ידי התמימות. כמה בחינות ומדרגות בענין התמימות, וביחס אל התשובה, הבחינה העולה על כולנה היא תמימות הלב - הנקראת 'רצינות' – כשם שנאמר אודות אברהם אבינו, "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
(על־פי 'היום־יום' ד' תשרי)
ב.שיוויתי ה' לנגדי תמיד(תהילים טז,ח)
שם הוי'ה מורה על התהוות העולם והתהוות הנבראים, אשר התהוות הבריאה כולה וחיותה הוא בדרך אין ערוך מאין ליש. זו היא עבודת התשובה הבאה למי אשר תמיד לנגד עיניו ענין ההוויה של העולם ומלואו.
(על־פי 'היום־יום' ה' תשרי)
ג.ואהבת לרעך כמוך(ויקרא יט,יח)
כאמרתו של רבנו הזקן בעל התניא, אשר אהבת ישראל הינה הכלי ל"ואהבת את ה'", ומבואר במאמר חז"ל "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". עבודת התשובה בסיבת לב טוב.
(על־פי 'היום־יום' ו' תשרי)
ד.בכל דרכיך דעהו(משלי ג,ו)
האדם השם לבו ודעתו על כל הנעשה עימו ומסביב לו, רואה הוא אלוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרונם של בעלי העסקים על יושבי־אוהל (בני תורה) בענין ראיית אלוקות במוחש, שכן בעל עסק רואה כי הפרנסה מזומנת לו מן השמים. זו היא עבודת התשובה הבאה מראיית השגחה־פרטית.
(על־פי 'היום־יום' ז' תשרי)
ה.הצנע לכת עם ה' אלוקיך(מיכה ו,ח)
זהירות שלא תהיה שום בליטה, וכמאמר 'לעולם יהא אדם ערום ביראה', וענין הערמומיות ('ערום') הוא שלא יהיה ניכר כלל על האדם מעלתו האמיתית. ידוע שכמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם ואם התגלו היו מצטערים. וזוהי עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת.
(על־פי 'היום־יום' ח' תשרי)
2.מונעי התשובה-העיקר, לא לפחד כלל:
א.בתחילת הספר- חיזוק עם ישראל:
רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת: (דברים א,כא)
ב.בסוף הספר- חיזוק המנהיג של עם ישראל(יהושע):
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)
לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת-השורש ירא קרוב לשורש ראה ועל כן מוסב "לא תירא "- על הפחד מפני סכנות חיצוניות ואילו "לא תיחת" ...להתמוטט מתוך יאוש ביחס ליכולת העצמית (דיוקים לרב פנחס וולף,שם)
3.תכלית התשובה: ההליכה המתמדת
א.בתחילת ימיו של משה- ההליכה החשאית של עמרם בחזרה אל יוכבד:וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:(שמות ב,א)
ב.בסוף ימיו של משה:
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)דבריו של משה היו תמיד לישראל שישתדלו להיות בגדר של וילך- ללכת ולהתעלות מדרגא לדרגא (רב ייבי ,ר' יעקב יוסף מאוסטרהדא, ע"פ חומש פניני החסידות)
הצדיק תמיד "הולך" ואינו עומד:(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב... (ברכות לד ע"ב)
סיום: בין תשובה לתשובה- בין ר"ה ליום הכיפורים
...בראש השנה, אנו חוזרים בתשובה - דרך מידת אהבת ה', אין זכר בר"ה לעוונות או לחטאים. כל התפילה כולה מדברת על התגדלות שמו של הקב"ה, והתגלות כבודו לעיני אפסי ארץ: על קיבוץ גלויות, על תחיית המתים, על מתן תורה, אין זכר שם לחטאים, עד כדי כך שגם אסור להתוודות ביום ר"ה. ובכן, אנו שבים בר"ה בתשובה שלימה מתוך אהבת ה'. לעומת זה ביום הכפורים, אנו משלימים את התשובה דרך מידת היראה. יראת ה' ממלאה אותנו, וגם חרדת העונש והחרדה של הצורך לחזור בתשובה שלימה, כדי שיתכפרו עוונותינו.
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא, ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית...
וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאוד, שהוא מלא עוון, שאין אור ד' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום, מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה, השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים, בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני. מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. (אורות התשובה פרק ג)
0.נקודת המוצא של התשובה- מהאדם, בבחינת "שובו אלי... ואשוב אליכם"(זכריה א,ג):
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(דברים לא,יז-יח)
אדם זוכה להשראת שכינה עליו רק כאשר הוא מתאמץ להשגיה.בשעות משבר מנסה האדם להטיל את אשמת הנתק על הקב"ה ולא לוקח אחריות על משעשיו:"הלא כי אין אלוקי בקרבי"-הקב"ה אשם.אם לא ידע האדם שההתקרבות צריכה להתחיל ממנו,הקב"ה לא יעזור אלא להיפך-"אנוכי הסתר אסתיר פני".עצלותו של האדם לשוב אל ה'וזריקת האשמה על הקב"התחשב לאדם לרעה כ"כ חמורהעד שיחב לו כאילו "פנה אל א-לוהים אחרים" (ע"פ מי מרום לרב חרל"פ ,מתוך לכל זמן ועת ,פרשת וילך)
1.דרכי התשובה- חמשה נתיבים:(ע"פ ר' מנחם מנדל מליובאוויטש)אמר הרב המגיד ממעזריטש תורה - ושבת עד ה-וי'ה אלוקיך, וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר "הוי'ה", שהוא למעלה מהעולמות, יהיה "אלוקיך".
תלמידו, הרב זושא מאניפולי, אמר כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות [של חמישה פסוקים]:
ת', תמים תהיה עם הוי' אלוקיך; ש', שיוויתי ה' לנגדי תמיד; ו', ואהבת לרעך כמוך; ב', בכל דרכיך דעהו; ה', הצנע לכת עם ה' אלוקיך.
(על פי 'היום־יום' ג' תשרי)
על כך אמר אדמו"ר הרש"ב(ר' שלום בער מליובאוויטש):
תיבת 'תשובה' צרופה מחמש אותיות, אשר כל אחת מהן הינה דרך ואופן בעבודת התשובה - וביאר חמשת האופנים, אשר באים כולם מן הכח אל הפועל על־ידי עבודת התפילה:
א.תמים תהיה עם ה' אלוקיך(דברים יח,יג)
עבודת התשובה הבאה על־ידי התמימות. כמה בחינות ומדרגות בענין התמימות, וביחס אל התשובה, הבחינה העולה על כולנה היא תמימות הלב - הנקראת 'רצינות' – כשם שנאמר אודות אברהם אבינו, "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
(על־פי 'היום־יום' ד' תשרי)
ב.שיוויתי ה' לנגדי תמיד(תהילים טז,ח)
שם הוי'ה מורה על התהוות העולם והתהוות הנבראים, אשר התהוות הבריאה כולה וחיותה הוא בדרך אין ערוך מאין ליש. זו היא עבודת התשובה הבאה למי אשר תמיד לנגד עיניו ענין ההוויה של העולם ומלואו.
(על־פי 'היום־יום' ה' תשרי)
ג.ואהבת לרעך כמוך(ויקרא יט,יח)
כאמרתו של רבנו הזקן בעל התניא, אשר אהבת ישראל הינה הכלי ל"ואהבת את ה'", ומבואר במאמר חז"ל "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". עבודת התשובה בסיבת לב טוב.
(על־פי 'היום־יום' ו' תשרי)
ד.בכל דרכיך דעהו(משלי ג,ו)
האדם השם לבו ודעתו על כל הנעשה עימו ומסביב לו, רואה הוא אלוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרונם של בעלי העסקים על יושבי־אוהל (בני תורה) בענין ראיית אלוקות במוחש, שכן בעל עסק רואה כי הפרנסה מזומנת לו מן השמים. זו היא עבודת התשובה הבאה מראיית השגחה־פרטית.
(על־פי 'היום־יום' ז' תשרי)
ה.הצנע לכת עם ה' אלוקיך(מיכה ו,ח)
זהירות שלא תהיה שום בליטה, וכמאמר 'לעולם יהא אדם ערום ביראה', וענין הערמומיות ('ערום') הוא שלא יהיה ניכר כלל על האדם מעלתו האמיתית. ידוע שכמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם ואם התגלו היו מצטערים. וזוהי עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת.
(על־פי 'היום־יום' ח' תשרי)
2.מונעי התשובה-העיקר, לא לפחד כלל:
א.בתחילת הספר- חיזוק עם ישראל:
רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת: (דברים א,כא)
ב.בסוף הספר- חיזוק המנהיג של עם ישראל(יהושע):
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)
לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת-השורש ירא קרוב לשורש ראה ועל כן מוסב "לא תירא "- על הפחד מפני סכנות חיצוניות ואילו "לא תיחת" ...להתמוטט מתוך יאוש ביחס ליכולת העצמית (דיוקים לרב פנחס וולף,שם)
3.תכלית התשובה: ההליכה המתמדת
א.בתחילת ימיו של משה- ההליכה החשאית של עמרם בחזרה אל יוכבד:וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:(שמות ב,א)
ב.בסוף ימיו של משה:
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)דבריו של משה היו תמיד לישראל שישתדלו להיות בגדר של וילך- ללכת ולהתעלות מדרגא לדרגא (רב ייבי ,ר' יעקב יוסף מאוסטרהדא, ע"פ חומש פניני החסידות)
הצדיק תמיד "הולך" ואינו עומד:(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב... (ברכות לד ע"ב)
סיום: בין תשובה לתשובה- בין ר"ה ליום הכיפורים
...בראש השנה, אנו חוזרים בתשובה - דרך מידת אהבת ה', אין זכר בר"ה לעוונות או לחטאים. כל התפילה כולה מדברת על התגדלות שמו של הקב"ה, והתגלות כבודו לעיני אפסי ארץ: על קיבוץ גלויות, על תחיית המתים, על מתן תורה, אין זכר שם לחטאים, עד כדי כך שגם אסור להתוודות ביום ר"ה. ובכן, אנו שבים בר"ה בתשובה שלימה מתוך אהבת ה'. לעומת זה ביום הכפורים, אנו משלימים את התשובה דרך מידת היראה. יראת ה' ממלאה אותנו, וגם חרדת העונש והחרדה של הצורך לחזור בתשובה שלימה, כדי שיתכפרו עוונותינו.
אם כן שני הקצוות של עשרת ימי תשובה, אנו עסוקים בעבודות קיצוניות - הָפְכִיוֹת זו לזו. בר"ה השנה - תשובה מאהבה, וביוה"כ - תשובה מיראה. בשני המקרים הדבר נעשה בעצמה נפשית רבה ביותר. החזרה בתשובה הכפולה הזו, עלולה להוציא את האדם מן האיזון הנפשי הרגיל, מן היציבות של נפשו, ולאבד ממנו את מתנת השמחה. לשם כך, באו הימים של חג הסוכות כדי להשלים את התשובה של האדם, דרך מידה שלישית, והיא תשובה מתוך שמחה, והשמחה של הישיבה בסוכה, שבה האדם חי את קרבת ה' - מעין עולם הבא.(מאמר תשובה מתמדת/הרב אורי שרקי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה