סוכות: חג המים

פתיחה- בסוכות נידונים על המים:

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג נידונין על המים. מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג : (ר"ע מברטנורה,שם)
כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. ברייתא:(עיקר תוספות יום טוב,שם)
מפני שהוא התחלת זמן הגשמים (המאירי,ר"ה טז,ע"א ד"ה בראש השנה)

הקדמה: פרשת האזינו הנקראת בסמוך לסוכות- פותחת בהקבלה בין גשם וטל לבין התורה שבכתב ובע"פ:

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: (דברים לב,ב)

יערוף כמטר לקחי. פירוש על דרך אומרם ז''ל (אבות פ''ג מי''ז) אם אין קמח אין תורה וכו', יכוין הכתוב במאמר זה כי כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס כמו כן צריכין הם ללמוד תורה, וזה שיעור הכתוב יטיף כמו שאני מטיף המטר לקחי, וכאלו אמר יערוף לקחי כמטר, ...
...
וכנגד תורה שבעל פה אמר אמרתי שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה, וכינה לתורה שבכתב מטר ולתורה שבעל פה טל, לפי שהתורה שבכתב היא העיקר ויסוד כל דבר, ותורה שבעל פה הם תיקונים ודקדוקים שאינם מפורשים בה אלא נרמזים, והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדימה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועיקר הכל, ותורה שבעל פה לטל שהוא תיקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב:

ולזה כינה תורה שבכתב למטר שאינו תמיד אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, וצא ולמד מה שאירע לרבא (תענית כ''ד:) על שהטריח להוריד גשמים שלא בעתם, כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המוגבל לו יום ולא לילה, ודימה תורה שבעל פה לטל כמו שהטל לא מפסיק קיץ וחורף יומם ולילה כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן שאינו זמנה, ואל תקשה שהטל יפריחנו השמש כי אין המניעה מצד הטל:

(אור החיים,שם)

1.שבעים  פרים- שירדו גשמים בכל העולם:
א''ר (אליעזר) הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות(סוכה,נה,ע"ב)
שבעים פרים. פרי החג שבעים הם חוץ משל שמיני כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים (רש"י,שם)

2.ארבעת המינים- גדלים על המים:
 א.ארבעת  המינים כפרקליטים על ענייני המים:
מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג...
טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכן הן באין פרקליטין למים (ירושלמי,תענית,הלכה א,גמרא)
גדילים על המים-כלומר אי אפשר להם לגדל בלא מים
לפיכך הן באין-למליצין על המים הלכך ראוי להזכיר גבורת הגשמים בעת נטילתם(קרבן העדה,שם)

ב.הפסוקים הקושרים את ארבעת המינים למים:
תמר:
וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם(במדבר לג,ט)
ערבה:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ... וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:(ויקרא כג,מ)
הדס:
אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם:אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו: (ישעיה, מא, יח-יט)
אתרוג:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר... (ויקרא כג,מ)
...בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא (אידור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג (סוכה,לה,ע"א)

ג.הזיקה במציאות המינים  למים:
לכל אחד מארבעת המינים הייתה זיקה ישירה למים:
ערבה -...הערבות הם צמחי מים מובהקים, גדלים ברובם במקווה מים זורמים.
הדס - שיח ירוק עד, סמל הרעננות: .... גדל בחורש ים תיכוני, במפנה הצפוני, הלח והמוצל.
תמר - גדל במדבר, אבל רק באזור של מי תהום גבוהים, במים מתוקים וגם מליחים:
אתרוג - גדל בשדות שלחין ויש להשקותו במים בעלי איכות גבוהה.
(ויקפדיה,ארבעת המינים) 

3.מזמור המיוחד לסוכות- קשור בענייני המים:
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: ....(תהילים מב)

צמאה נפשי. מתאוה אני לבית אלהים כצמא מתאוה למים ואשאל מתי אבא לראות פני ה' בבה''מ : (מצודת דוד,שם)

4.הסוכה- והמים:
א.מצטער (מהגשם )פטור הסוכה:

אם ירדו גשמים בלילה הראשון של החג, פטור מלאכול בסוכה, שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ''תשבו'' כעין תדורו, מכאן שהמצטער פטור מן הסוכה. ויש חולקים ומחמירים בלילה הראשון, שצריך לאכול כזית בסוכה, אפילו יורדים גשמים. ואנו אין לנו אלא דברי מרן השלחן ערוך שסובר כדעת הרשב''א שאין הבדל בין לילה הראשון לשאר הימים, שבכולם מצטער פטור מן הסוכה. ואפילו הרמ''א שמחמיר בזה, מודה שאם היו גשמים יורדים בלילה הראשון, לא יברך לישב בסוכה, שספק ברכות להקל. [ילקו''י מועדים עמוד קמ. הליכו''ע ח''ב עמ' רפז]. ואם רוצה להחמיר ימתין קצת אולי יפסקו הגשמים ואחר כך יכנס ויאכל בסוכה, אבל לא יצער עצמו בליל יום טוב משום כך, לשהות זמן ממושך. ואם אחר שאכל בבית פסקו הגשמים, אם לפני חצות לילה פסקו, יכנס לסוכה ויברך לישב בסוכה ויאכל לפחות כזית. ואם לא פסקו הגשמים עד אחר חצות לילה, לא יברך לישב בסוכה אלא אם כן אוכל פת יותר מכביצה. [ילקו''י מועדים עמ' קמ. חזו''ע סוכות, עמוד קכב]. (קיצור שולחן ערוך- ילקוט יוסף,תרלט,כא)

ב.גשמים בסוכה סימן קללה:
מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג...אמר לו ר' יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר (תענית ב,ע"א,משנה)

סימן קללה בחג הן. כדאמרינן במס' סוכה בפרק הישן (דף כח:) מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו וא''ל אי אפשי בשמושך כלומר כשהגשמים יורדין לסוכה הכל יוצאין ונראה שאין הקב''ה חפץ שנשתמש לפניו ואמאי מתחילין להזכיר גבורות גשמים בחג ונראה שהוא מתפלל שיבא מטר בחג:(רש"י,שם)

ג. מצוות סוכה וטבילה במימי המקווה:

...שלוש מצוות מיוחדות וחשבוות הן עד מאוד: מצוות ישיבה בסוכה,מצוות הטבילה במקווה,ומצוות ישוב א"י.אלו המצוות היחידות שמקיימים אותם עם כל רמ"ח איברנו ושס"ה גידנו שכן מצוות אלו כל הגוף נכנס למצווה,מה שאין כן שאר המצוות... (שולחן מועד ערוך,חג הסוכות,ע"מ קמ)

במשנה סוכה, ושאינה גבוהה עשרה טפחים וגו' פסולה. הענין הוא דסוכה אימא דמסככא על בניה... וידוע דרשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה, על כן צריך שיהיה חלל הסוכה עשרה שהוא תפיסת עולם התחתון, והסכך הוא דוגמת עולם שלמעלה הימנו יהיה חופף על העשרה. והרמז לאדם, שיש בו עשרה כחות הנפש, וצריך שיהיה בכל עשרה כחותיו בתוך הסוכה, תחת צלא דמהימנותא, וכמו מקוה, שצריך שיהיה כולו במים... (שם משמואל,סוכות תרע"ב)


5.ניסוך המים/שמחת בית השואבה - בסוכות:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')

רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ''ם יו''ד מ''ם הרי כאן מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה...דאמר ר' אמי א''ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (תענית ב,ע"ב-ג,ע"א)

מצווה מיוחדת בסוכות לנסך על מים על המזבח.חז"ל מפליגים בפאר והשמחה שהייתה עם קיום מצווה זו....גם יש להתבונן...הנה עיקר החיות בא מהתבואה והפירות שבהם הכוחות הזמינים והמים אינם מזינים כלל{הערת ספר אמונה סדורה לסוכות: והתנן הנודאר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה:מים ומלח לא איקרי מזון(ברכות לה,ע"ב)}
אלא שמבלעדם אי אפשר לקבל את ההזנה של התבואה והפירות, מפני שהגוף איננו מעבד ומעכלאת הדברים הגוטשיים שיתהפכו לכוחות מניעים בדם האדם רק בכח הנוזל המרכך וממיס את אלו הגושים שיוכלו להיבלע בתוך עורקי דם והאיברים וזה בא מפעולת המים.יוצא שהמים אף שמעצמם אינם מזינים אבל מבלעדם אי אפשר היה לכל תזונה רק בם ועל ידם מקבל הגוף את הזנתו עיקר זה שבמים...לומר שהמכשיר הוא ערך מכריע בכל הדבר ושלמותו .זהו גם כן מה שהדגישו את השמחה על השאיבה אף שאיננה רק מכשיר לעצם מצוות הניסוך לומר שהמכשיר יש לו ערך מכריע כעצם העניין (מאורות הראי"ה,ירח האיתנים,עמוד שיד-שטו)

6.הושענות- על כמות המים:
השם 'הושענא' מקורו בצמד המילים 'הושע נא', שבה היו פונים אל האל במהלך קיום מצווה זו, ומבקשים בעיקר על גשמי החורף, שיהיו מבורכים. מקור הביטוי בתהילים קי"ח - "אנא ה' הושיעה נא".(ויקפדיה)

אל נא למען אב אומץ ממוציאי עלילה על מים בצילך גוננתו והצלתו על משטיפת מים בגללו נשבעת שלא להביא עוד מבול מים, בעבורו לא תמנע מים וגו' (מתוך הושענות להושענא רבא)
יום השביעי של חג הסוכות...במדרש הוא נקרא יום הושענא רבא כי עיקר הדין בשמים על כמות המים של השנה החדשה הוא ביום זה.(מושגי יסוד ביהדות/הרב פנחס דורון שפלטר,ערך הושענא רבא)

7.קריאת קהלת-לימוד מוסר לאדם מענייני הגשם:

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ:
אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא:
שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר:
כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל:
 (קהלת יא,א-ה)

אם ימלאו וגו'. אם העבים נתמלאו גשם הנה לא יחזיקו לעצמם רק יריקו וישפכו על פני האדמה. ומוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, ובזה תעלה הארץ אדים למעלה ונתמלא גשמים פעם בפעם, כן מי שנתמלא בעושר אין מהראוי לו להחזיקו לעצמו לבד רק ישפיע ויתן לאחרים ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים :(מצודת דוד,שם)

שומר רוח. ממתין ומצפה עד בא הרוח : לא יזרע. פעמים ממתין ואינו בא : ורואה בעבים. נותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים ולעולם לא יקצור לפי שירא תמיד : (רש"י,שם)

כאשר אינך יודע. כמו שאינך יודע באיזה דרך הרוח מהלך עם כי תשמע קולו, וכמו הולד הנסגר בבטן המלאה שאינך יודע אם הוא זכר או נקבה עם כי תראה בליטת הבטן, ככה לא תדע את וגו' :
את הכל. רוצה לומר שום דבר ממעשה ה' לא תדע. ומוסב למעלה לומר אין לך להמתין על הרוח ולפחוד מן הגשמים, כי לא תוכל לדעת מתי יהיו : (מצודת דוד,שם)


סיכום: אתערותא דלתתא מביאה לאתערותא דלעליה:

ההתפתחות של עולם הצומח תלויה בתפילת האדם על המים והגשמים:
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה (בראשית ב,ה)
טרם יהיה בארץ. ... כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם, וכל עשב השדה עדיין לא צמח, ובג' שכתוב ותוצא, לא יצאו, אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי, ולמה, כי לא המטיר, ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים: (רש"י,שם)

סוד התפתחות הבריאה- ההתעוררות מלמטה מביאה להתעוררות מלמעלה:
...וזה הוא רוצונו יתבך שידע האדם שתלוי במי שאמר והיה העולם ותריכים רחמים ותפילה ואז יורד גשם ומלקוש לברכה...וזה עניין מה שאמרו חז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף מפני שהוא היה צריך להיות ע"י התעוררות מלמטה "דבר אל בני ישראל ויסעו",וכן הרם את מטך ונטה את ידך כדי שיהיה התעוררות מן האדם (אמרי אברהם)

האזינו: בין טל למטר

פתיחה:
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב:(דברים לב,ב)

1.בין טל למטר- במשמעות הרוחנית:
א.המשמעות כלפי האדם-התורה ניתנת לאדם לפי כלי הקיבול שלו- כמטר וכטל:
יערוף כמטר לקחי הנה תורתי היא תערוף ותבא בשטף כמטר למבינים המוכנים לקבל מבוע מקור חכמה: 
תזל כטל אמרתי. ונותנת ג''כ כפי הנגלה ממנה איזו ידיעה להדיוטות שעם היותה מועטת היא טובה מאד כטל באופן שהיא כשעירים עלי דשא שהמשכילים יביטו נפלאות ממנה. וכרביבים עלי עשב שגם ההדיוטות יקנו בה איזה מדע להכיר בו בוראם באופן מה. א''כ אתם ישראל שקבלתם אותה: (ספורנו,שם)

ב.המשמעות כלפי מימד הזמן:
יערוף כמטר לקחי- אלה הימים הנוראים וימי תשרי המרוכזים בימים טובים ומועדים המשמרים את חוזק הרושם שלהם על האדם
תזל כטל אמרתי- זוהי שגרת השנה אשר בא התורה נוזלת בנחת ולא ברוב רושם ועל האדם פנימה להתייגע כדי להגיע למדרגת תעצומות הנפש (ענ"ד)

2.בין טל למטר - במשמעות הגשמית:
 א.יתרונות הטל על פני המטר:
א1.המשמעות כלפי האדם -הכל שמחין בו:
תזל כטל. שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות (ס"א יש עצבים בו), כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין (ספרי שו.) (רש"י,שם)

א2.המשמעות כלפי מימד הזמן -טל לא נעצר לעולם:
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ''ט א''ר חנינא לפי שאין נעצרין וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב {מלכים א יז-יג/יט/כג/א/יא/כא ??} ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב {מלכים א יח-א} לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה הכי קא''ל אפילו טל דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא (תענית ב,ע"ב-ג,ע"א)

ב.יתרונות המטר על פני הטל:

ב1.המשמעות כלפי מימד הזמן-  דבר בעתו מה טוב:
אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב''ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן :
מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים
מפתח של גשמים דכתיב {דברים כח-יב} יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו
מפתח של חיה מנין דכתיב {בראשית ל-כב} ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב {יחזקאל לז-יג} וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם


ב2.המשמעות כלפי האדם-הגשם קובע את פרנסתו של האדם:
במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב {תהילים קמה-טז} פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה (תענית ב,ע"א-ב,ע"ב) 

3.בין טל למטר- בין יחיד לרבים:
תוכחה הנאמרת בחומרה ובסערה נקראת מטר שזה ר"ת משאכם טרחכם ריבכם , ואילו התוכחה הנאמרת בנחת ובלשון רכה נקראת טל שזה ר"ת טוב לכל לפעמים ראוי להוכיח בלשון חמורה וחריפה ולפעמים בלשון רכה ותמונה.כמטיפים מוסר לרבים-יש לנקוט בד"כ בלשון חמורה ואילו כשמטיפים ליחיד יש לנקוט בלשון רכה ומתונה (ע"פ תורת משה מתוך ספר ליקוטי אליהו)
 

סיום:יערוף כמטר לקחי- מים שקטים חודרים עמוק:
דברי תורה תועלתם כמו הגשם,מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על הצמחים,ורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים וזורחת על האדמה,רואים את התוצאות הגשם- כך דברי תורה אף בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתם,בכל זאת סופם לעשות את פעולתם (ע"פ ר' בונם מפשיסחה,מתוך  ספר ליקוטי אליהו,שם)

וילך: על כל שאלה- תשובה

פתיחה: 2 סוגי התשובה ע"פ הרב קוק
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא, ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית...
וישנה עוד הרגשת תשובה, סתמית כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על ליבו, אבל בכלל הוא מרגיש בקרבו שהוא מדוכא מאוד, שהוא מלא עוון, שאין אור ד' מאיר עליו, אין רוח נדיבה בקרבו, ליבו אטום, מידותיו ותכונות נפשו אינן הולכות בדרך הישרה והרצויה, הראויה למלאות חיים הגונים לנפש טהורה, השכלתו היא גסה, רגשותיו מעורבבים, בקדרות וצימאון שמעורר לו גיעול רוחני. מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין אלוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום. (אורות התשובה פרק ג)




0.נקודת המוצא של התשובה- מהאדם, בבחינת "שובו אלי... ואשוב אליכם"(זכריה א,ג):
 וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:(דברים לא,יז-יח)
 אדם זוכה להשראת שכינה עליו רק כאשר הוא מתאמץ להשגיה.בשעות משבר מנסה האדם להטיל את אשמת הנתק על הקב"ה ולא לוקח אחריות על משעשיו:"הלא כי אין אלוקי בקרבי"-הקב"ה אשם.אם לא ידע האדם שההתקרבות צריכה להתחיל ממנו,הקב"ה לא יעזור אלא להיפך-"אנוכי הסתר אסתיר פני".עצלותו של האדם לשוב אל ה'וזריקת האשמה על הקב"התחשב לאדם לרעה כ"כ חמורהעד שיחב לו כאילו "פנה אל א-לוהים אחרים" (ע"פ מי מרום לרב חרל"פ ,מתוך לכל זמן ועת ,פרשת וילך)

1.דרכי התשובה- חמשה נתיבים:(ע"פ ר' מנחם מנדל מליובאוויטש)אמר הרב המגיד ממעזריטש תורה - ושבת עד ה-וי'ה אלוקיך, וביאר כי עבודת התשובה צריכה להיות עד אשר "הוי'ה", שהוא למעלה מהעולמות, יהיה "אלוקיך".
תלמידו, הרב זושא מאניפולי, אמר כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות [של חמישה פסוקים]:
ת', תמים תהיה עם הוי' אלוקיך; ש', שיוויתי ה' לנגדי תמיד; ו', ואהבת לרעך כמוך; ב', בכל דרכיך דעהו; ה', הצנע לכת עם ה' אלוקיך.
(על פי 'היום־יום' ג' תשרי)
על כך אמר אדמו"ר הרש"ב(ר' שלום בער מליובאוויטש):
תיבת 'תשובה' צרופה מחמש אותיות, אשר כל אחת מהן הינה דרך ואופן בעבודת התשובה - וביאר חמשת האופנים, אשר באים כולם מן הכח אל הפועל על־ידי עבודת התפילה:
א.תמים תהיה עם ה' אלוקיך(דברים יח,יג)
עבודת התשובה הבאה על־ידי התמימות. כמה בחינות ומדרגות בענין התמימות, וביחס אל התשובה, הבחינה העולה על כולנה היא תמימות הלב - הנקראת 'רצינות' – כשם שנאמר אודות אברהם אבינו, "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
(על־פי 'היום־יום' ד' תשרי)
ב.שיוויתי ה' לנגדי תמיד(תהילים טז,ח)
שם הוי'ה מורה על התהוות העולם והתהוות הנבראים, אשר התהוות הבריאה כולה וחיותה הוא בדרך אין ערוך מאין ליש. זו היא עבודת התשובה הבאה למי אשר תמיד לנגד עיניו ענין ההוויה של העולם ומלואו.
(על־פי 'היום־יום' ה' תשרי)
ג.ואהבת לרעך כמוך(ויקרא יט,יח)
כאמרתו של רבנו הזקן בעל התניא, אשר אהבת ישראל הינה הכלי ל"ואהבת את ה'", ומבואר במאמר חז"ל "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". עבודת התשובה בסיבת לב טוב.
(על־פי 'היום־יום' ו' תשרי)
ד.בכל דרכיך דעהו(משלי ג,ו)
האדם השם לבו ודעתו על כל הנעשה עימו ומסביב לו, רואה הוא אלוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרונם של בעלי העסקים על יושבי־אוהל (בני תורה) בענין ראיית אלוקות במוחש, שכן בעל עסק רואה כי הפרנסה מזומנת לו מן השמים. זו היא עבודת התשובה הבאה מראיית השגחה־פרטית.
(על־פי 'היום־יום' ז' תשרי)
ה.הצנע לכת עם ה' אלוקיך(מיכה ו,ח)
זהירות שלא תהיה שום בליטה, וכמאמר 'לעולם יהא אדם ערום ביראה', וענין הערמומיות ('ערום') הוא שלא יהיה ניכר כלל על האדם מעלתו האמיתית. ידוע שכמה מהחסידים הראשונים היו מסתירים עצמם ואם התגלו היו מצטערים. וזוהי עבודת התשובה הבאה מהצנע לכת.
(על־פי 'היום־יום' ח' תשרי)

2.מונעי התשובה-העיקר, לא לפחד כלל:

א.בתחילת הספר- חיזוק עם ישראל:
רְאֵה נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת: (דברים א,כא)

ב.בסוף הספר- חיזוק המנהיג של עם ישראל(יהושע):
וַי-ה-וָ-ה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:(דברים לא,ח)

לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת-השורש ירא קרוב לשורש ראה ועל כן מוסב "לא תירא "- על הפחד מפני סכנות חיצוניות ואילו "לא תיחת" ...להתמוטט מתוך יאוש ביחס ליכולת העצמית (דיוקים לרב פנחס וולף,שם)

3.תכלית התשובה: ההליכה המתמדת

א.בתחילת ימיו של משה- ההליכה החשאית של עמרם בחזרה אל יוכבד:וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:(שמות ב,א)

ב.בסוף ימיו של משה:
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,א)דבריו של משה היו תמיד לישראל שישתדלו להיות בגדר של וילך- ללכת ולהתעלות מדרגא לדרגא (רב ייבי ,ר' יעקב יוסף מאוסטרהדא, ע"פ חומש פניני החסידות)

הצדיק תמיד "הולך" ואינו עומד:(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב... (ברכות לד ע"ב)

סיום: בין תשובה לתשובה- בין ר"ה ליום הכיפורים

...בראש השנה, אנו חוזרים בתשובה - דרך מידת אהבת ה', אין זכר בר"ה לעוונות או לחטאים. כל התפילה כולה מדברת על התגדלות שמו של הקב"ה, והתגלות כבודו לעיני אפסי ארץ: על קיבוץ גלויות, על תחיית המתים, על מתן תורה, אין זכר שם לחטאים, עד כדי כך שגם אסור להתוודות ביום ר"ה. ובכן, אנו שבים בר"ה בתשובה שלימה מתוך אהבת ה'. לעומת זה ביום הכפורים, אנו משלימים את התשובה דרך מידת היראה. יראת ה' ממלאה אותנו, וגם חרדת העונש והחרדה של הצורך לחזור בתשובה שלימה, כדי שיתכפרו עוונותינו.

אם כן שני הקצוות של עשרת ימי תשובה, אנו עסוקים בעבודות קיצוניות - הָפְכִיוֹת זו לזו. בר"ה השנה - תשובה מאהבה, וביוה"כ - תשובה מיראה. בשני המקרים הדבר נעשה בעצמה נפשית רבה ביותר. החזרה בתשובה הכפולה הזו, עלולה להוציא את האדם מן האיזון הנפשי הרגיל, מן היציבות של נפשו, ולאבד ממנו את מתנת השמחה. לשם כך, באו הימים של חג הסוכות כדי להשלים את התשובה של האדם, דרך מידה שלישית, והיא תשובה מתוך שמחה, והשמחה של הישיבה בסוכה, שבה האדם חי את קרבת ה' - מעין עולם הבא.(מאמר תשובה מתמדת/הרב אורי שרקי)

ראש השנה: על הזיכרון

א.מה קרה בר"ה?

רבי אליעזר אומר :
1.בתשרי נברא העולם
2.בתשרי נולדו אבות...
3.בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה
4.בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין
5.בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים
(ראש השנה, י,ע"ב-יא ע"א)
6.חרבו המים במבול:
וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה (בראשית ח,יג) בראשון. לרבי אליעזר הוא תשרי ולרבי יהושע הוא ניסן (ר"ה יא:): (רש"י,שם)

ב.מדוע נקרא ר"ה יום הזיכרון?

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ(ויקרא כג,כד)

1.בתשרי נברא העולם :
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ(שמות כ,ח)

2+3.בתשרי נולדו אבות... בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה :
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)

4.בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין :
וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם:(בראשית מא,ט)

5.בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים
וַיִּשְׁמַע אֱלֹ-הִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב(שמות ב,כד)

6.חרבו המים במבול:
וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (בראשית ח,א)

ראש השנה: הסימנים וסיפור גן עדן

פתיחה:
גרסינן בכריתות (ו א):אמר אביי: השתא דאמרת מילתא היא – יהא אדם רגיל למיכל בריש שתא רוביא, כרתי, סילקי, תמרי, קרא.
וכשאוכל רוביא אומר: "יהי רצון שיתרבו זכיותינו".
כרתי: "יכרתו שונאינו".
סילקי: "יסתלקו אויבינו".
תמרי: "יתמו שונאינו".
קרא: "יקרע גזר דינינו, ויקראו לפניך זכיותינו."
והולכין בזה כפי לשון המדינה. ולכן אצלינו מבשלין ריב"ן, מערי"ן, וקירבע"ס, שחושבין זה לקרא, וקרוי"ט, שזהו כמו קרא, וכיוצא באלו. וכל מקום לפי מנהגו. ומדגים – יש מהדרים אחר מין דג שקורין "כרת", והוה כמו כרתי. וכל דבר טוב – אנו אומרים ה"יהי רצון" על עצמינו, ואם להיפך – אומרים על שונאינו. (ערוך השולחן,סימן תקפג סעיף א)

מדוע הסימנים ברמז ולא במפורש?
הסימנים בליל ראש השנה, כרתי רוביא, כי בראש השנה אין מבקשין על עניני העולם הזה, כמו שאמרו בזהר ותיקונים, רק לבקש על מה שאמרו תן פחדך ותמלוך. ויש לומר דלכך מרמזין על צורכי העולם הזה שהם באמת רק רמזים, להוציא מכל ענין רמיזא דחכמתא לעבודת השי"ת, ובאופן זה שיהיה רק לסימן ולרמז רשאין לבקש, שכן רצונו יתברך, שעל זה נבראו... (שפת אמת, ראש השנה תרל"ב)

מדוע הסימנים דווקא באוכל?
...ועל צד להגדיל ההתעוררות לזכור השם בכל רגע ולשוות יראתו על פניהם לבלתי יחטאו, היתה הכוונה לשום בשולחן קרא, רוביא, כרתי, סלקא, תמרי, על צד מה שאמרו במסכת כריתות ובמסכת הוריות, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, ליחזי אינש בריש שתא קרכסת, ועל צד שלא יטעו באמרם סימנא מילתא היא, שיהיה זה דרך נחש חלילה לרבותינו מרשע, היתה ההסכמה לקרות עליהם דברים יורו על הסליחה והערה על התשובה, ואמרם מילתא היא, רוצה בו, שהערות התשובה גם מבלי קביעת תפלה רק דרך סימן ותורת עראי, הם יעזרו על הכוונה, ומפני זה צוו לראותם בעת האוכל, להעיר שעם היותם נמשכים אל הנאת הגוף, לא ימשכו רק כפי הצורך, ולא ישלחו אימת המשפט מעל פניהם, והוא שהם קוראים עליהם דברים יורו על זה, יאמרו על הקרא יקראו זכויותינו... (המאירי, משיב נפש מאמר ב פרק ב)


הקדמה:
א''ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו שנאמר {תהילים מט-יג} אדם ביקר בל ילין אמר רמי בר חמא אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה שנאמר {תהילים מט-יג/כא ??} נמשל כבהמות נדמו (סנהדרין לח,ע"ב)

1.המנהג: אכילת ראש של איל
נוהגים בראש השנה לאכול ראש של איל(טור שולחן ערוך סימן תקפג סעיף ב)
ואומרים שנהיה לרא"ש ר"ת לעשות רצון אבינו שבשמיים (ייטיב לב בשם מחותנו הרה"ק מדזיקוב זצוק"ל)
הטעם חיצוני:
לסימן טוב שנהיה לראש ולא לזנב (שם)
הטעם הפנימי:
זכר לאילו של יצחק(שם)

הקשר לחטא בגן עדן:
מעשה העיקדה הוא במידה רבה פעולה מנוגדת והופכית(שמא יש לומר תיקון) לחטא אדם הראשון עם עץ הדעת שכן בגן עדן כל פירות הגן הותרו לו באכילה, הכל שלו,פרט לעץ אחד ואילו בסיפור העקידה הוא מתבקש לקחת את כל עולמו, כל מה שנתן יהבו עליו,בנו ממשיכו ולתת אותו לה'.יותא אם כן שאכילת ראש האיל הקשור בעקידה מתקנת את תאוות האכילה של אדם הראשון. (ענ"ד)

2.המנהג: אכילת דגים
יש נוהגים לאכול דגים בסעודת ראש השנה(ברכת יוסף סימן תקפ"ד סעיף ד בשם הרשבץ)
הטעם החיצוני:
לסימן ברכת פרו ורבו שנתברכו בהם הדגם בעת בריאתם(בראשית א,כב)
וכן וידגו לרוב(בראשית מח טז) כדגים הללו שפרים ורבים ואין עי הרע שוטלת בהם (רש"י,שם)
הטעם הפנימי:שקט בבית המשפט
ואפשר לומר שהמצוה לאכול דגים ... כי בכל מיני בעלי החיים הכשרים לא נמצא מי שאינו משמיע קול,אלא הדג,שאינו משמיע קול ורק שותק תמיד (בשם רבי נפתלי מרופשיץ/בתוך"תפארת השבת")
הקשר לחטא בגן עדן:אדם הראשון חטא בשני חטאים בגן עדן, הראשון באכילה והשני חטא בדיבורו כאשר אמר "האישה אשר נתתת עימדי וגו'" וראוי היה לו להודות על טעותו או לפחות לשתוק ובזה יש קשר לאכילת הדג דווקא המסמל יותר בע"ח אחר את השיתקה בעת הדין(ענ"ד)


3.המנהג: אכילת אתרוג
אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא (טור אורח חיים סימן תקפג)
טעם חיצוני: תיקון עץ הדעתכדי לתקן את חטאו של אדם הראשון שאכל בראש השנה מעץ הדעת שלדעות מסויימות הוא האתרוג (ע"פ הלכה וטעמיה -ראש יוסף,שם)
טעם פנימי:מצווה גוררת מצווהכדי לבקש ביום הדין שנזכה לקיים מצות אתרוג כהלכה(ע"פ הלכה וטעמיה -ראש יוסף,שם)
הקשר לחטא בגן עדן:
מהו פרי עץ הדעת? נאמרו על ידי רבותינו דעות שונות, והמרכזית שבהן היא שעץ הדעת אתרוג היה, שטעם עצו ופריו שווים, וכמו שנאמר "המן העץ... אכלת".
עץ הדעת נאכל בראש השנה, כשהיה עדיין איסור באכילתו. נראה שאם היה האדם ממתין עד יום כיפור היה הפרי מותר לו לאחר מכן. הלא יום הכיפורים הוא היום שבו עתידה התורה להינתן לישראל במתן הלוחות השניים, והלא התורה היא עץ החיים. בינתיים אסרה האישה אפילו את הנגיעה "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו". אמנם היא הוסיפה על האיסור, אך מדוע דווקא נגיעה? בתלמוד נאמר שמשמוש הידיים מזיק לאתרוגים, ולכן סברה האישה שאם אין לאוכלו, עדיף בינתיים שלא לנגוע בו, כדי שלא יתקלקל הפרי, וגזרה גזרה דרבנן על הפרי. אם היה נשמר הסדר הראוי, היה האדם עושה חגיגה לכבוד ההיתר הראשון, ביטול איסור הנגיעה. וראה זה פלא, שהתורה אכן קבעה חג אחרי יום הכיפורים, שתוכנו הוא נטילת האתרוג ביד!
(הרב אורי שרקי, מאמר טו בשבט- חג השיקום)4.המנהג: אכילת רימוןויש אוכלים רימונים ואומרים נרבה זכויות כרימון (רמ"א,או"ח,סימן תקפג)

טעם חיצוני: גרעיני הרימון והמצוותבשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה, מעיןשל דבש עסיס רמונים. נמצא רמון כשהוא בשלימותו מרמז על ת"ח שעוסק בתורה שבה תרי"ג מצות ומקיימם.ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)

טעם פנימי: שהק"בה יראה את הפנימיות הטובה שבנו אע"פ שיש בהם חטאים ששהם חיצוניים לנו (ענ"ד)
ר''מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק (חגיגה טו ע"ב)

הקשר לחטא בגן עדן- חווה חטאה בפרי שחיצוניותה משכה אותה אליו במקום לחפש אחר הפנימיות:וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית ג,ו)

5.המנהג: איסור אכילת אגוזיםיש נוהגים לא לאכול בראש השנה אגוזים (רמ"א סימן תקפג סעיף ב בשם המהרי"ל)
טעם חיצוני: אגוז בגימטריא חט(א) (שם)
טעם פנימי:את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)
הקשר לחטא בגן עדן: הפרי שהביא לגלות

מצד אחד- גם כן מיוחס להיות פרי עץ הדעת:ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום (סידור עמרם גאה מהדורת פרומקין, חלק ג סעיף 406.)

מצד שני- גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)6.המנהג: אכילת תפוח בדבשואחר כך יאכל תפוח מבושל בסוכר, ויאמר יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ואין אומרים כדבש.
טעם חיצוני: כנגד חקל תפוחין שהוא מקום השכינה
וכתבו האחרונים ז"ל הטעם שמביאים תפוח, רמז לחקל תפוחין קדישין, בסוד ראה ריח בני כריח שדה,
טעם פנימי: 3 מעלות שבתפוח כנגד 3 העניינים עליהם מבקשים בר"ה
ונראה לי בסייעתא דשמיא טעם לתפוח בליל ראש השנה, כי התפוח יש בו שלש הנאות, טעם, ומראה, וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי, שהוא בני חיי מזוני, לכל השנה כולה(בן איש חי, שנה ראשונה,ניצבים ד)

הקשר לחטא בגן עדן: העונש היה על בני,חיי ומזוני
בני :אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: (בראשית ג,טז)
חיי:וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)הערת אגב-תפוח המוזכר בחז"ל הוא אתרוג ומכאן כנראה ייחוסו השגוי של עץ הדעת לתפוח:
א''ר חמא ברבי חנינא מ''ד {שיר השירים ב-ג} כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שבת פח,ע"א)
פריו קודם לעליו. הקשה ר''ת שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים הוי פריו קודם לאותם עלים אך תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב''ה כדכתיב כן דודי בין הבנים וקרא דריח אפך כתפוחים (שיר ז) הוה ליה לאתויי טפי: (תוספות,שם)


סיום:זה לשון הטור, אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא וכו'... אלא הענין הוא, שאין שום רמז באכילת הפרי, רק הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה, רצוני לומר כשמשים רוביא על שלחנו ואכלו, אז הוא לו למזכיר שיתפלל על שירבו זכיותינו, וכשרואה כרתי, אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל על הכרתת שונאינו, נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה, ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה, אז הוא רושם שתתקיים תפילתו (של"ה,מסכת ראש השנה, עמוד הדין)

נצבים: בקשר לראש

פתיחה- פרשת נצבים תמיד סמוכה לר"ה:
... ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, ט' באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ראש השנה ...: (או"ח, הלכות ראש חודש סימן תכ"ח ה"ד)

1.ספרי חיים ומתים לפניך היום- נפתחים:
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע(דברים ל,טו)
'ראה נתתי לפניך היום את החיים' - מגיד הכתוב שרשותו שלאדם בידו, ויש לו להטות את עצמו לאיזה צד שירצה, אם לדרך החיים ואם לדרך המוות. לפיכך ראוי להפרע ממנו על מעשיו הרעים ולשלם לו שכר טוב על מעשיו הישרים.

תמן תנינן [שם שנינו] (אבות פ"ג;ט"ז): 'הכל נתון בערבון'- מלמד שהאדם על ידי ערב משנולד, שנאמר 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך' (תהילים צ"א;י"א). 'והמצודה פרוסה על כל החיים' (אבות שם)- זו מצודתו של מלאך המוות... 'והחנות פתוחה'- זו דרך הטוב והרע שהן נפתחין לפני אדם, שנאמר: 'נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב' (דברים ל';ט"ז).
ועוד אמרו חכמים: בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו (שבת ק"ד;ע"א). 'והחנוני מקיף'- זה יצר הרע שמקיף לאדם מעט מעט עד שיתמלא ספקו...
'והפנקס פתוח והיד כותבת'- זה פנקסו שנכתב בו כל מה שעשה... (מדרש הגדול, שם)

2.השופר המרומם:
פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:(דברים כט,יז)

"שופר" ראשי-תיבות: "שורש פורה ראש ולענה". ללמדנו שאפילו יהודי השקוע במ"ט שערי טומאה, יכול להתעלות על-ידי תקיעת השופר. (ע"פ היהודי הקדוש)

3.שלשה רמזי אלול:
תשובה, תפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה (מחזור ראש השנה)

א.תשובה- בין אדם למקום:
ואיכא אסמכתא מקרא:'אני לדודי ודודי לי' ראשי תיבות אלול וסופי תיבות עולה ארבעים כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יום הכיפורים...

ב.תפילה- בין אדם לעצמו:
ועוד סמך מקרא: ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך ראשי תיבות אלול (משנה ברורה סימן תקפא בהקדמה)

ג.צדקה-בין אדם לחברו:
אחד הענינים העיקריים דחודש זה, המרומז בראשי תיבות הידועים דחודש אלול, שא' מהם הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" [אסתר ט, כב. ספר ערוגת הבושם, אליה רבה (ר"ס תקפ"א) בשם ספר אמרכל] – רמז לענין הצדקה.
('תורת מנחם' תשמ"ט ח"ד עמ' 209)

4.המקור לחזרה בתשובה:
וְשַׁבְתָּ עַד יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
וְשָׁב יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה (דברים ל,ב-ג)

כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר (דברים ל-א) ''והיה כי יבאו עליך כל הדברים'' וגו' (דברים ל-ב) ''ושבת עד ה' אלהיך'' (דברים ל-ג) ''ושב ה' אלהיך'' וגו': (משנה תורה,ספר המדע,הלכות תשובה,פרק שביעי,סעיף ה)
סיום: לעמוד בדין- ביציבות:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:(דברים כט,ט)
יצ"ב בניגוד לעמד-אינו רק עמידה גרידא אלא הוא מבטא עמידה איתנה,עמידה בכח ובהתמדה מלאת מרץ.(רש"ר הירש,שם)
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.(ויקרא רבא,כט,א)

---

כי תבוא: מה אברך

פתיחה:מהי ברכה?

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (דברים יב,כו;כז)

ברכה - היא מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם.... אשר תשמעו - עצם קיום מצוות ה' יש בו משום ברכה, ואין הברכה חלה רק בעקבות השמיעה אל המצוה, אלא היא מתחילה להתגשם כבר בעצם השמיעה וקיום המצוה. המעשה הרוחני והמוסרי של הנאמנות לתורה, הוא עצמו יש בו משום התקדמות רבת ברכה של כל ישותנו...(רש"ר הירש,שם)

ברך אותיות הכפל:
...והנה האות ב ...שמניינה שתיים והוא הכפול שביחידות...והר כפול המאות...והכ' הוא הכפול שבעשרות (ליקוטי תורה מהגר"א,ממעתיקי וולוז'ין)

הברכה הראשונה:
א.ברכת החי-פרו ורבו-כמות ואיכות
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ...וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ(בראשית א,כב;כח)

ב.ברכת הזמן:
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,ג)

1.הברכה רודפת אחריך:
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ(דברים כח,ב)
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך - כלומר שלא תצטרך לרדוף אחר הברכה, שהיא עצמה תבא אחריך ותשיג אותך:
(רבנו בחיי,שם)

2.הברכות כאמצעי בלבד:
ברכות הפריחה וההצלחה באות אליך מאליהן,הן באות "עליך" בלי שתבקש אותן.הן שמיגות אותך ולא אתה משיג אותן,אין הן תכלית מעשיך ומגמת פניך איינה דווקא אליהן.ודווקא מפני שאינך מבקש אותן אלא רצונך רק לעשות את רצון ה' בארץ ומגמת פניך היא רק לקיים את חובתך כלפי ה' ולהשיג את רצונו בעולם-דווקא משום כך ברכות ה' ,כביכול, מבקשות את פניך.הן באות עליך כדי לסייע לך בעשייתך שכל עצמה איננה אלא הגשמת מטרות ה' עלי אדמות(רש"ר הירש,שם)

3.סדר הקדימויות בברכה:
בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ(דברים כח,ו)

משמעות רבה יש בסדר זה של הדברים, תחילה ברכת הבנים ורק אחר כך ברכה הרכוש.העידן החומרני דורש תחילה בטחון כלכלי ואילו היהדות טוענת: מאן דיהיב חיי יהיב מזוני.(דיוקים על התורה,הרב פנחס וולף,שם)

4.ברכת פרי הבטן-שיהיו צאצאיך- כמותך:
כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך
יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך: (תענית ה,ע"ב-ו,ע"א)

5.ברכת הנסתר:
יְצַו יְ-ה-וָ-ה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ(דברים כח,ח)
ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)

6.ברוכים הבאים:
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ (דברים כח,ו)
ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. שתהא יציאתך מן העולם (כ) בלא חטא כביאתך לעולם (בבא מציעא קז.): (רש"י,שם)

7.ברכתו של משה:השראת שכינה במעשים
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט,מג)
ויברך אותם משה, מה ברכה ברכם, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'... (ספרי, פנחס קמג)

8.ברכתו של א-כתריאל:הברכה למי שאינו כועס
תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו, וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. (ברכות ז ע"א)

9.הברכה שבעמל:
וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:(ויקרא כו ד)
והשיג לכם דיש - מלמדנו בזה ברכה לאדם שיהיו על ידי זה עמוסים תמיד בעבודה, והתועלת בזה מסיים הכתוב ואכלתם לחמכם לשובע - שגדולה מלאכה שמחממת בעליה ומאכלו בריאה ממי שיושב והולך בטל. (העמק דבר,שם)

10.סגולה בדוקה לקבלת הברכה:
טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל: (משלי כב,ט)
טוב עין. הנותן לעני בעין יפה יבורך מה' כי הלא נתן מלחמו לדל ואם עוד יבורך בנכסיו ישפיע עוד יותר ולא ירע לבבו בתתו לו : (מצודת דוד,שם)


סיום: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה
רשב"א אומר: עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה (מגילה לא,ע"ב)

אחות קטנה תפלותיה.
עורכה ועונה תהלותיה.
אל נא רפא נא למחלותיה.
תכלה שנה וקללותיה:
(אחות קטנה,פיוט לר"ה)