שמיני: טעמם של בעלי החיים

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה: וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים ... (ויקרא ט,ג-ד)

1.מדוע נצטוו ישראל דווקא על קרבנות אלו ודווקא בסדר זה?

תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן מַה נַּגָּרִין הֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם יוֹדְעִין לְרַצּוֹת אֶת בּוֹרְאָם.
אָמַר רַבִּי יוּדָן כְּאִילֵן כּוּתָאי, אִילֵין כּוּתָאי חַכִּימִין לִמְחַסְּדָה, חַד מִנְּהוֹן הֲוֵי אָזֵיל לְגַבֵּי אִתְּתָא אֲמַר לָהּ אִית לָךְ חַד בָּצָל תִּתְּנוּן לִי, מִן דְּיַהֲבָא לֵיהּ אֲמַר לָהּ אִית בָּצָל בְּלָא פִּיתָּא, מִן דְּיַהֲבָא לֵיהּ אֲמַר לָהּ אִית מֵיכַל בְּלָא מִשְׁתֵּי, מִתּוֹךְ כָּךְ אָכֵיל וְשָׁתֵי.(ויקרא רבא,ה,ט)

צ"ל למה היו הקרבנות בסדר זה.גם יש לומר שאמרו רז"ל שעיר לכפר על מכירת יוסף דכתיב וישחטו שעיר עיזים ויטבלו הכתנת בדם ועגל לעולה לכפר על חטא העגל אך שור ואיל לשלמים לא נודע לנו למאי איצטריכו ונ"ל שאמרו רז"ל ישראל יודעים לרצות את בוראם כאילן כותאי ששואל תחילה חד בצל ואח"כ אומר וכי אית בצל נאכל בלא פיתא ואחר שיתנו הלחם אומר היש מאכל בלא שתיה ויביאו לו לשתות,כן ישראל מבקשים על הקל קל תחילה...
ולכן תחילה מביאין שעיר עיזים על מכירת יוסף שעון זה הוא קל לגבי עון העגל, חדא שלא היו בו שבט ראובן ובנימין ומנשה ואפרים ועוד עוון של אבותם היה ולא שלהם ואח"כ מביאים עגל לבקש על עוון שלהם וגם היה בכולם לבד משבט לוי
ואחרי זה יביאו שור ואיל לשלמים, שור כנגד תועלת הנעשית מעוון מכירת יוסף כי אלקים חשבה לטובה להחיות עם רב ויוסף הוא שור לכך מביאים שור לשלמים בעבור תועלת הנז' ומביאים איל לשלמים כנגד תועלת שיצאה מעוון העגל דבזה הורו תשובה לרבים ואיל רומז לתשובה כמו שאמרו רז"ל על השופר שמצוותו בשל איל שהוא מורה על התשובה שפרו מעשיכם...ולכן באו הקרבנות בסדר זה והשלמים היא הוראה על תועלת וטובה...שהיא שלום על ישראל ( בן איש חי דרושים, פרשת שמיני)

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:(ויקרא יא,ג)

2.מדוע דווקא סימנים אלו הם המייצגים את בעלי החיים הכשרים לאכילה?

השמיעם עשרת הדברות, שהם גופי תורה ועיקר המצוות, וחתם בדיבור 'לא תחמד', שכולם תלויים בו, לרמוז כי כל המקיים מצוה זו כאילו קיים כל התורה כולה (מדרש, תורה שלמה שמות, אות ת"ה)

ועוד אפשר לומר כי קבעתו תורה עשירי, כלומר אחרון, מפני שהוא שקול כנגד כל הדברות, שכל מי שלא נזהר מן החמדה לסוף הוא נכשל ועובר על כולם. (כד הקמח לרבנו בחיי, ערך חמדה)

כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )