וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו,ב)
א.דווקא ברגעי השיא- לתת מקום לשני:
"מ" של מוֹקְדָה זעירא וכן "א" של וַיִּקְרָא בפרשה הקודמת.מה בא ללמדנו? אמרו חכמי הרמז בדרך מליצית,כשפנה הקב"ה למשה רבינו ב"ויקרא אל משה" הצביע משה על אות א' דהיינו שיפנה לאהרון,וכשמצווה את אהרון מצביע אהרון על אות "מ" שיפנה למשה.
אותיות זעירות אלו הן "אם" ר"ת אהרון משה שעל ידם היתה גאולת מצרים וכן בימי המן הרשע הגאולה היתה ע"י "אם" ר"ת אסתר מרדכי.גם הגאולה העתידית במהרה בימנו תהיה ע"י "אם",דהיינו אליהו משיח. (פאר לשולחן, פרשת צו)
ב.שקולים אחד כנגד השני-בכבוד:
הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:(שמות ו,כו-כז)
הוא אהרן ומשה. ... יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד (רש"י,שם)
ואינו ר״ל שקולין בחכמה אלא בכבוד שכל אחד היה מכבד את חבירו משה לאהרן מפני שגדול ממנו בשנים ואהרן למשה מפני שגדול ממנו בחכמה:(רא"ם,סוף פרשת מסעי)
ג.להפגין אהבה מקרב הלב:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:(שמות ד,יג-יד)
וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב: (רש"י,שם)
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה:(משלי טו,יג)
נתן אדם לחבירו כל מתנות שבעולם ופניו כבושות בקרקע מעלה לו כאלו לא נתן לו כלום אבל המקבלו בפנים יפות אפילו לא נתן לו כלום הרי הוא כאלו נתן לו כל מה שבקש ממנו: (אבות דרבי נתן , פרק י"ג )
2.השלום-כלי המחזיק ברכה:
...שהשלמים באמת נקראו כן על שם השלום כידוע. זבח השלמים נאמר בסוף כל הזבחים והקרבנות ושלום נאמר בסוף התפילה מלמד שהשלום הוא הכלי המחזיק את הכל ומשלים את הכל (פענח רזא,פרשת צו)
וביותר יהיה לו שלום עם אשתו ויזהר לכבדה ויכון בכל פרט לכבוד השכינה (עבודת הקדש לחיד"א ,מורה באצבע, סימן א)
3.להנציח את ההתלהבות הראשונית בשגרה היומיומית:
כבר דנו הפרשנים בהפרש שבין פרשת צו לפרשת ויקרא-שהרי שתיהן עוסקות בעולה ובשלמים, במנחה ובחטאת, והעלו הצעות אחדות.אם נתייחס לאמור בראשיתן של הפרשות נוכל להבחין כך: ויקרא עוסקת יותר בנדבה כמודגש: "אדם כי יקריב מכם...לרצונו" ואילו צו כשמה כן היא: צווים והוראות מחייבות...דומה שכן הדבר בבניית בית בישראל.ראשיתו ברצון,בהתנדבות,בספונטניות,אבל בהמשך חשוב שתהיה המסגרת קבועה,מוסדרת,מוצקת ובעלת תוכן יומיומי מחייב.
אולם מדגישה פרשתנו: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה {ויקרא,ו,ו} ,אפשר רמז יש בזה לצורך לשמר משהו מן האש הראשונית,זו שהובערה מתוך נדיבות לב ונשיאות רוח,וממנה לקחת לעבודה היומיומית.אש תמיד מבטאת מחד את השיגרה המתמידה, אבל מאידך את הלהבה שאינננה פוסקת. (עת לשמוח,הרב יהודה שביב,פרשת צו)
4.המעשה-אמצעי, הקירבה- כמטרה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַ-י-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:(ויקרא,א,ב)
פירוש "קרב" כמשמעו: להתקרב, להגיע ליחסים הדוקים עם פלוני...תכלית הקרבן היא קירבת א-לוהים: קרבת א-לוהים יחפצון {ישעיה נח,ב}-זו קרבת הא-לוהים שהיא הטוב היחיד לאדם מישראל...שם בדביר ובהיכל ,יתברר לו שאושרו הרוחני והחומרי יתפתח רק בקרבת ה' ...רק קרבת ה' היא טוב לאדם-וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב {תהילים עג,כח} (רש"ר,הירש,שם)
נכון, לא תמיד אני מראה אהבה אבל היום אני מבקש את הקירבה (אהוד בנאי," היום")
5.רחמנא ליבא בעי: העיקר- הכוונה
עולת בהמה:
וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַי-ה-וָ-ה:(ויקרא,א,ט)
עולת העוף:
וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַי-ה-וָ-ה : (שם,א,יז)
מנחה:
וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַ-י-ה-וָ-ה (שם ו,ח)
נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, (וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ), וּבַמִנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם: (מנחות יג,יא)
כלל גדול יהיה בידך בעשיית המצוות, שהכל הולך אחר כוונת הלב. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: רחמנא ליבא בעי.(סנהדרין קו) ולפי זה יש מי שעושה מצוות הרבה ואינן עולות לו כלום, או בשיעור שיספיקו להקנאת השלמות האנושי, ולא לחלק ממנו שיהיה מורגש. ויש עושה מצווה אחת תספיק יותר ממצוות הרבה, כפי כוונת העושה אותה לקנות חלק גדול מהשלמות. (ספר העיקרים לר' יוסף אלבו ,מאמר שלישי, פרק כז)
6.איך לא לבייש את הזולת:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא (ויקרא ו,יח)
א''ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (סוטה לב,ע"ב)
7.לקחת- בדברים ודיבורים:
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת (ויקרא,ח,ב)
קח את אהרן. קחנו בדברים ומשכהו (רש"י,שם)
קח וכו', קחנו בדברים וכו' כמו שכתוב במכילתא דמילואים שלא יהיה לבו לדבר אחר שהיה דואג שנתרחק בעוון העגל , כשאמר לו קח וכו' ידע אהרון שנתקרב (משכיל לדוד,שם)
דיבור עם בן הזוג:
אל תשתדל רק שיעשה,אלא שירצה לעשות,ויהיה מאושר בעשייתה (מכתב מאליהו, חלק ד)
תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת (אגרת הרמב"ן)
סיום:נתינה מביאה אהבה
היזהרו יקרים שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה כאשר תרגישו בכם בשעה זו.ודעו, אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה...
יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה האהבה באה בעקבות הנתינה... (מכתב מאליהו, חלק א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה