אמור: וספרתם לכם-למהותו של העומר

פתיחה:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ:(דברים טז,ט-י)

ספירת העומר היא המצווה לספור כל יום במשך 49 הימים שבין חג הפסח לחג שבועות, את מספר הימים שעברו מאז הקרבתקורבן העומר, שהוקרב ביום השני של חג הפסח - "ממחרת השבת"...בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים 'ממחרת השבת', היינו בט"ז בניסן, למחרת חג הפסח את קורבן העומר. הקרבן נקרא 'עומר', על שם כמות התבואה המוקרבת, שהיא 'עומר', לכהן שיניפנו 'לפני ה' '. על שם הנפה זו הקרבן נקרא גם 'עומר התנופה'.הקרבן היה עשוי משעורה, והוא התיר את התבואה החדשה למאכל. בשבועות היו מקריבים את שתי הלחם שהיו עשויות מחיטה, והן התירו הבאת קורבנות מקמח התבואה החדשה.(אליבא דויקיפדיה)

חלק א: בין מצוות העומר לבין המן

1.איזכורו הראשון של העומר:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:...וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (שמות טז,טז;יח)
וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:(שמות,טז,לו)

והעומר עשירית האיפה. סמך והעומר לפרשת המן רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר: (בעל הטורים,שם)

2.מה קרה בט"ז בניסן?
א.מצוות העומר:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה((ויקרא כג,טו)
ב.שביתת המן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)
ג.מיתת המן האגגי:
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ:(אסתר ג,יב)

בי"ג בניסן כתב המן את הספרים להשמיד להרוג וגו', בט"ו בניסן נכנסה אסתר לפני המלך, בי-ו בניסן תלו את המן (סדר עולם רבה פרק כט)

3.הקשר בין העומר שבמן לספירת העומר:
א.מידה כנגד מידה:
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַמָּן הָיִיתִי נוֹתֵן עֹמֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טז, טז): עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְעַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעֹמֶר אֵין לִי אֶלָּא עֹמֶר אֶחָד מִכֻּלְּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁל חִטִּים אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר. (ויקרא רבא,כח,ג)

ב.אהבה כנגד אהבה:
זמנה של הקרבת מנחת העומר הוא ממחרת השבת-ממחרת חג הפסח שבו גילה הקב"ה את אהבתו לישראל וגאלם ממצרים ונראה כי ישראל מקריבים את מנחת העומר דוקא בזמן זה משום שעניינה של מנחה זו הוא לגלות את אהבתם לאביהם שבשמים ולהשיב לקב"ה אהבה על אהבתו אותם לפיכך לא נצטוו ישראל להביא קרבן גדול בכמותו ובחשיבותו...כי דוקא העומר-הכמות המצומצמת ביותר של מזון המיועדת לאדם אחד הינה...החביבה לפני הקב"ה כיון שקריבה היא מתוך אהבה...
עיקר עניינה של מנחת העומר מכוון כנגד מהותו של המן-החיבה והאהבה שהראה הקב"ה לישראל בעת שהוריד להם את עומר המן ולפיכך מקריבים ישראל את העומר בזריזות...למען השב לו אהבה על אהבתו אותם...
נמצא אם כן שביום בו מביאים ישראל את מנחת העומר- שעיקר עניינה הוא הביטוי של כלל ישראל לאהבתם את ה' יתברך-ציוותה התורה להתחיל את ההכנה לקראת קבלת התורה הנלמדת מתוך אהבה כפי שנאמר מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה לפיכך נקראה הספירה כולה על שם העומר למען נלמד ממנחת העומר את הדרך לקניינה של תורה-"שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. (דרש דוד/הרב דוד הופשטטר שליט"א,שופרא דמועדא,ע"מ קפ-קפא)

4.הקשר בין העומר לבין מיתת המן:
א.עומר כנגד שקלים:
מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וגו'] וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס (אסתר ו, י יא), הָלַךְ לוֹ אֵצֶל מָרְדֳּכַי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא בָּא, נִתְיָרֵא עַד מְאֹד, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְתַלְמִידָיו לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, בָּנַי, רוּצוּ וְהִבָּדְלוּ מִכָּאן שֶׁלֹא תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי, שֶׁהֲרֵי הָמָן הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי. אָמְרוּ, אִם תָּמוּת נָמוּת עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן נַעֲמֹד בִּתְפִלָּה וְנִפָּטֵר מִתּוֹךְ הַתְּפִלָּה, וַחֲסַלּוּן צְלוֹתְהוֹן יָתְבוּן וְעָסְקִין בְּהִלְכוֹת מִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם ט"ז בְּנִיסָן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עֹמֶר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אֲתָא הָמָן לְגַבֵּיהוֹן אֲמַר לוֹן בַּמֶּה אַתּוּן עָסְקִין, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ב, יד): וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' וגו', תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי. (אסתר רבא,פרשה י,ד)

ב.נס כנגד נס:
בתוך ההסתר של הטבע ישנם ב' אופנים של הסתר – ישנו ה"נסתר שבנסתר" שזה כולל את כל חוקי הבריאה הקבועים כמו שמש ירח וכוכבים – גשם וטל – פירות וצמחים וכו' וכו' אבל ישנו גם ה"נגלה שבנסתר"- בדוגמת הגילוי של פורים כאשר מאורעות הטבע מתנהלים בצירוף מתואם המגלה בתוך הטבע את הנהגת השי"ת.בזכות קרבן העומר המגלה את יד ה' גם בתוך ה"נסתר שבנסתר" – בחוקי הטבע הקבועים של צמיחת השעורים וגדילתם – זכו לנס הפורים – לגילוי יד ה' ב"נגלה שבנסתר" – בתוך המאורעות הנראים כטבע – ועל כן נתלה המן בט"ז ניסן שהוא יום הקרבת העומר – ללמד אותנו שהנסתר שבנסתר והגלוי שבנסתר שוים הם כי שניהם נס גמור.( מכתב מאליהו , חלק ב, עניין פורים)


ידועים הם דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא – …מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה – שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד – אלא אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו – הכל בגזירת עליון כאשר הזכרתי כבר. עכ"ל.מאחר והרמב"ן שם בכל אריכות דבריו מדבר על הניסים הגדולים של יציאת מצרים – יוצא מדבריו שהתכלית של הלימוד של הניסים הגדולים של יציאת מצרים ביו"ט ראשון של פסח הוא – כדי שמזה נכיר בניסים הנסתרים.על פי זה יש לבאר שלכן – נצטוינו להקריב "ממחרת השבת" – ממחרת יו"ט ראשון של פסח את קרבן העומר – כדי לבטא את ההכרה בניסים הנסתרים של הנהגת הטבע – אותם למדנו מהניסים הנגלים של יציאת מצרים.ומאחר ומהותו של יום ט"ז בניסן הוא הלימוד של הניסים הנסתרים – על כן התגלגל נס תלייתו של המן השייך למגילת אסתר ליום זה בדוקא, מפני שכל נס הפורים לא בא אלא לגלות את הנסים המסתתרים – בתוך לבוש הנהגת הטבע.(מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)

5.הקשר בין השבתת המן לבין העומר:
על פי זה יובן ענין נוסף שהתגלגל ליום זה – והוא האמור בפסוק [יהושע ה' יב] – "וישבות המן – ממחרת השבת".מציאות ירידת המן היתה כולה נס – המעבר מאכילת המן לזריעה וקצירה הוא המעבר מתקופת הניסים הגלויים של דור המדבר – להנהגה הנסתרת בלבוש הטבע שבארץ ישראל – ועל כן המעבר הזה התרחש ממחרת השבת – ביום של המעבר מלימוד הניסים הגלויים של יציאת מצרים – ללימוד הניסים הנסתרים שבהנהגת הטבע. (מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)

חלק ב: פרטי המצווה וטעמיה

1.מהי מטרת ספירת העומר?
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עַל צַד הַפְּשָׁט, לְפִי שֶׁכָּל עִקָּרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא הַתּוֹרָה, וּמִפְּנֵי הַתּוֹרָה נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו לג כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וְגוֹ', וְהִיא הָעִקָּר וְהַסִּבָּה שֶׁנִּגְאֲלוּ וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה בְסִינַי וִיקַיְּמוּהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה (שמות ג יב) וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. וּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק הוֹצִיאֲךָ אוֹתָם מִמִּצְרַיִם, יִהְיֶה לְךָ אוֹת שֶׁתַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, כְּלוֹמַר, שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם נִגְאָלִים וְהִיא תַכְלִית הַטּוֹבָה שֶׁלָּהֶם, וְעִנְיָן גָּדוֹל הוּא לָהֶם יוֹתֵר מִן הַחֵרוּת מֵעַבְדוּת, וְלָכֵן יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה אוֹת בְצֵאתָם מֵעַבְדוּת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי הַטָּפֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ לְעוֹלָם אֶל הָעִקָּר: (ספר החינוך,מצוה שו)

2.מה משמעות מילת לכם?

והוא מאמר הכתוב כאן וספרתם לכם פירוש סיבת ספירה זו היא לסיבתכם לטהרתכם שזולת זה תיכף היה ה' נותן להם התורה (אור החיים,שם)

וטעם וספרתם לכם. כמו ולקחתם לכם (להלן פסוק מ) שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד שימנה בפיו ויזכיר חשבונו כאשר קבלו רבותינו (רמב"ן,שם)

3.מדוע שבע שבועות דווקא ולא למשל 7 ימים?

...ואמרו ז''ל (זוהר ח''ג צד.) כי לצד שהיו בטומאת מצרים ורצה ה' להזדווג לאומה זו דן בה כמשפט נדה שדינה לספור ז' נקיים, וצוה שיספרו ז' שבועות ואז יהיו מוכשרים להכניסתם כלה לחופה, והגם כי שם ז' ימים וכאן ז' שבועות, לצד הפלגת הטומאה וגם היותם בכללות ישראל שיער התמים דעים כי כן משפטם...(אור החיים,שם)

טעם לז' שבועות דווקא ולא ז' ימים שמספר ז' ימים הנאמר בטמאים שמספר מצאנו בשבעה דברים ואלו הן א׳ נדה, ב׳ זבים, ג׳ יולדת , ד׳ מת , ה׳ נגעי הגוף ו נגעי בגדים ז' נגעי בתים . בכולן תלויה טהרתן אחרי מלאת להן שבעה ימים ומשבעה טומאות אלו לא היו נזהרים במצרים או הם או הרומז אליהם מע״ז שבידם ומתקרובתן שאכלו מזבחי מתים ולעומתן הוצרכו לספיר ז׳׳פ שבעה לטהר מידי ז' טומאות אלו להיות ראויין לקבלת התורה (ילקוט יצחק,מצוה שז, אות ז)

עוד טעם לפי שכל אחד ואחד מישראל היה עסוק בקציר שלו והיו מפוזרים כל אחד בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלותם לרגל (אבוררהם,הלכות ספירת העומר)

4.מדוע נאמר ממחרת השבת ולא ממחרת הפסח?ממחרת השבת. ממחרת יום טוב(רש"י,שם)

להטעות את החכמים. ...והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהן דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ... (ר"ה,כב ע"ב,רש"י)

ממחרת השבת- אם אתה או מ ר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מונה חמשים ושנים חמשים וארבע חמשים וששה לא פחות ולא יותר וסימן לא בל׳׳ו פס ח הא מה אני מקיים ממ ח ר ת כשבת ממחרת יו״ט :(חזקוני,שם)

טעם דמחרת הפסח נקר׳ מחרת השבת וספרתם לכם ממהרת השבת. להבין מפני מה פסת נקרא שבת , יש לומר על דרך דאיתא דענין שבת אינו תלוי במעשה: התחתונים אלא מקודש ועומד הוא וכמו שאמרינן מקדש השבת ׳ אבל יו"ט ישראל מקדשין כמ״ש מקרא קודש , והנה בפסח ראשון לא היה כח בישראל לקדשו דהיו במ״ט שערי טומאה ער שהשי״ת היה מרחם עליהם נמצא דקדושת הפסח היה על ידי הקדוש ב״ה וזהו דנקרא שבת דהוה דוגמתה (ראשי בשמים)

משום שבלשון זו רומז הכתוב על מהותה הראשונה של הספירה- היציאה מטומאת מצרים וההתרחקות ממנה- שהרי התרחקות זו הרי היא כשבת שעיקר עניינה הוא שביתה מחיי החולין והחומר וכפי שכתב האלשיך "ועל כן אמרה תורה ממחרת השבת הוא יום ששבתו ממשא טומאתם , יספרו שבע שבתות" (דרש דוד,שופרא דמועדא, ע"מ קפג)

5.מדוע לא החלו בספירה מפסח עצמו?

טעם ממחרת השבת ולא מיום השבת עצמו, כי כן משפט הספירה שיהיו כל הימים שלימים, ולצד שיום ט''ו בניסן שהוא יום השבת האמור כאן מקצת היום היו עדיין בארץ מצרים לזה יצו ה' לספור ממחרת, והגם כי זה היה בפסח מצרים, כמשפט הזה יעשה באותו פרק עצמו מדי שנה בשנה, כי כמו כן יעשה בסוד ה' כידוע ליודעי חן.(אור החיים,שם)

וְאִם תִּשְׁאַל אִם כֵּן לָמָּה אָנוּ מַתְחִילִין אוֹתוֹ מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, וְלֹא מִיּוֹם רִאשׁוֹן. הַתְּשׁוּבָה כִּי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִתְיַחֵד כֻּלּוֹ לְהַזְכָּרַת הַנֵּס הַגָּדוֹל, וְהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא אוֹת וּמוֹפֵת בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבְהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל בְּנֵי אָדָם, וְאֵין לָנוּ לְעָרֵב בְּשִׂמְחָתוֹ וּלְהַזְכִּיר עִמּוֹ שׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל כֵּן נִתְקַן הַחֶשְׁבּוֹן מִיּוֹם שֵׁנִי. (ספר החנוך, מצוה שו)

מדוע אומרים יהי רצון אחרי ספירת העומר (הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש במהרה בימנו) ?

ואומרים יהי רצון אחר ספה"ע משום שעכשיו ספה״ע הוא מדרבנן הואיל ואין בית המקדש קיים לכן אנו אומרין יהי רצון שיבנה בית המקדש ואז יהיה זמן התורה ונקיים מצותיה : (אוצר המדרשים על תרי"ג מצוות, מצוה שו)

6.מה טעם קוראים אחרי ספירת העומר את "למנצח בנגינות"?

ול פ י דעתי לכך תקנו קריאת מזמור אלהים יחנני ויברכנ ו מלבד שיש בו מ"ט תיבות כ נ ג ד מ"ט ימי הספירה והם ז פסוקים מפסוק א -להים יחננו וכו' מ פס' כנ ג ד ז' שב ו ע ו ת ו ת מ צ א שיש בפסוק ראשון ז תיבות ו בכתב אחרון ז ' ת י בות ל רמוז שמצוה לממני שבועות (כסף משנה לר' יאשיהו פינטו,פרשת אמור)

7.מדוע נוהגים לומר אנא בכח אחרי ספירת העומר?

לפי שבאנא בכח יש שבעה פסוקים כנגד שבעה השבועות של ספירת העומר

(ע"פ ספר הזיכרון להרב יצחק נסין להרב יצחקה וניסי כרך א' עמוד קנ"ב כרך ראשון עמ' קנד הערה 7)

8.מדוע מברכים במעומד?

לפי שכל מצוה שאין בה הנאה מברכים עליה בעמידה (אבודרהם עמוד מה, ע"פ הלכה וטעמיה חלק ג)

9.האם יש לספור את העומר לפני או אחרי עלינו לשבח?

א.קודם עלינו לשבח:

דכל מה שאפשר לאקדומי מקדימינן כדי שיתקיים יותר מה שכתוב תמימות תהיינה (משנה ברורה,שם)

ב.לאחר עלינו לשבח:
יש נוהגים לספור אחרי קדיש יתום שלאחר עלינו לשבח(הגר"א מעשה רב סימן סט)

הטעם:

לעיתים מקדימים להתפלל ערבית בשעה שאינה ודאי לילה לכן ראוי לאחר את ספירת העומר כדי שזו תהיה בזמן שודאי לילה ( כתר שם טוב סימן תתסד, ע"פ הלכה וטעמיה חלק ג)

10.מדוע סופרים במעומד?

וצריך לספור מעומד דתנו רבנן "בקמה תחל לספור", לא תקרא בקמה אלא בקומה וסימנך " עצת ה' לעולם תעמוד" נוטריקון עומר ציצית תפילין (מ"מ, מתוך אוצר המדרשים על תרי"ג מצוות, מצוה שו)

11.מדוע סופרים גם ימים וגם שבועות?

אמר אביי מצוה למימני יומי דכתיב {ויקרא כג-טז} תספרו חמשים יום ומצוה למימני שבועי דכתיב {דברים טז-ט} שבעה שבועות תספר לך (חגיגה יז,ע"ב)

ששבעה שבועות אלו בין שני ראשי זמנים של קציר שעורים ושל קציר חטים שמצות שמיטה נוהגת בהם, והם שעליהם אמר ירמיה שבועות חוקות קציר ישמור לנו, ופרש"י... לפיכך דבר גדול תלוי במנינם כדי להיותו דוגמא וזכרון, כשם שאנו מונין יומי ושבועי ולאחר השבת השביעית אנו מקדשים את יום החמישים, כך אנו צריכים לעשות בשמטה ויובל. וכל עצמן של תוכחות שבספר זה לא נאמרו אלא על השמטת השמיטין, שהרי יש בהם מ"ט מיני פורעניות (חזקוני,שם)

סיום: ימי העומר- כחול המועד ארוך
וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד (רמב"ן, ויקרא כג,לו)