פתיחה: איזה חטא חמור יותר- חטא העגל או חטא המרגלים?
חטא העגל שבכל דור:
בכל דור עם ישראל נצרך להתמודד עם ניסיון שעלול להוביל לחטא העגל, מפני שהעולם משתנה משנה לשנה, ובכל שלב נראה לרגע כאילו משה רבנו בושש לבוא, ואין יודעים מה היה לו, ואין מי שיאיר את דרכנו. ובמקום להתחזק באמונה ולהמשיך להתגדל בתורה ובמצוות כפי האפשר, ישנה נטייה לחפש 'עגלים' שיתווכו בין האמונה בטהרתה לחיים העכשוויים. במיוחד הדברים אמורים בתקופות של משבר ושינוי משמעותי באורחות החיים, שאז היעדרה של הדרכת משה רבנו נראית בולטת יותר, ואז גם חסידי עליון כאהרן הכהן עלולים להיגרר אחר הציבור, ולהסכים בלית ברירה לאיזה 'עגל' שישמש כמתווך (ראו בכוזרי א, צז).
חטא המרגלים שבכל דור:
כיוצא בזה בכל דור עלינו להתמודד עם קשיים בקיום מצוות יישוב הארץ, שכן עבודת היישוב מציבה תמיד אתגרים – מאויבים שקמים עלינו מבחוץ, ומקשיים פנימיים. כלומר, כדי ליישב את הארץ כראוי, צריך ליישב את כל הרעיונות והמצוות בתוך המציאות הטבעית על כל קשייה. ועולות טענות שהרעיונות גבוהים או רחוקים מדי ואין אפשרות ליישמם. שמירת שבת, קביעת עיתים לתורה ולתפילה – יפגעו בעבודה ובמדע; ערכי האמת והמוסר יפגעו ביזמות. וכמו שמיישבים קושיה גדולה בגמרא, כך צריך ליישב את הארץ מהקושיות, וליישב אותה על פי הדרכת התורה, ולהראות איך דווקא ההליכה בדרכי ה' מיישבת את הארץ בתוספת ברכה.
(חטא העגל וחטא המרגלים בימינו/הרב אליעזר מלמד)
הקדמה : המשותף לשני החטאים
1.שני החטאים המגדירים את ימי בין המיצרים:
חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב.
בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל.
בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)
{יש לכאורה מקום שכבר מכאן יש תשובה שהרי תשעה באב חמור מי"ז בתמוז אבל אין מכך לכאורה ראייה שהרי עיקר האבלות היא על פריצת החומות ועל חורב בתי המקש ולא על השורש שהןא חטא העגל וחטא המרגלים (ענ"ד) }
2-4.הפרת הברית-רצון לכלייה גמורה וטיעון של חילול ה':
חטא העם במעשה המרגלים היה, בדומה לחטא העגל, מעשה כביר ששינה את כל מהלך ההיסטוריה של הדור. כי כמו שחטא העגל היה הפרה של הברית... כך היה החטא במעשה המרגלים הפרה של הברית
ומאיסה בהבטחת ה' שארץ כנען תהא לישראל למורשה...
ולפיכך אנו מוצאים שרק בשני חטאים אלו היה ברצונו של ה' לענוש את העם בכליה גמורה, ולהקים גוי חדש מזרעו של משה... (במדבר י"ד, יב; שמות ל"ב, ).
וכן רק בשני חטאים אלו השתמש משה בתפילתו... באותו נימוק של חילול שם שמים...
(מסורת וביקורת הרב משה צבי סגל, ע"מ 90)
{הרב פרופ' משה צבי סגל (באנגלית: Moses Hirsch Segal) (ה' בתשרי תרל"ז – י"א בטבת תשכ"ח, 23 בספטמבר 1876 – 11 בינואר 1968[1]) היה רב, פרופסור למקרא, פילולוג, חוקר מקרא וספרות עברית. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשי"ד.ויקיפדיה}
5.הקבלות בין השנה הראשונה לשניה- התעלות(משה להר סיני והנשיאים שעולים לא"י) שמביאה לירידה
(צילום מתוך "כי קרוב אליך" /במדבר הרב יעקב מדן ע"מ 230)
6.בשני החטאים- הנשים לא חטאו:
א.בחטא העגל סרבו לתת תכשיתיהן ולכן זכו שר"ח ייחודי להם ולא לכולם שהיה אמור להיות יו"ט ( אולי משום כך אומרים רק חצי הלל בר"ח כי לא הפך ליום טוב מלא)
כתבו הפוסקים, הטעם דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש, מפני דאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דשלש רגלים נתנם הקדוש ברוך הוא לישראל על שם אבותינו, והיה רוצה ליתן שנים עשר ראשי חדשים להיות מועדים ורגלים גמורים, על שם שנים עשר שבטי ישראל, ואחר שחטאו ישראל בעגל הפסידו דבר זה, ולכך הנשים שלא חטאו בעגל, הם זכו לראש חדש יותר מן האנשים, ולכן נהגו בהם קדושה שלא לעשות מלאכה בראש חדש, אלא רק אוכל נפש בלבד, עד כאן דבריהם. ובזה יובן בסייעתא דשמיא הכתוב בקהלת ז', ואשה בכל אלה לא מצאתי, לבד ראה זה מצאתי, פירוש בכל אלה, הוא עון העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל, לא מצאתי חטא לאשה.
(בן איש חי, - הלכות שנה שניה - פרשת ויקרא)
ב.בחטא המרגלים הנשים גם כן לא השתתפו:
"ותקרבנה בנות צלפחד", אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות ל"ב): "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם", ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו'", והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר י"ד): "וישובו וילינו עליו את כל העדה", ועליהם נגזרה גזירה, שאמרו: "לא נוכל לעלות", אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (במדבר כ"ו): "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה", "איש" ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.
(במדבר רבה כא,י)
7.בשני החטאים- שבט לוי לא חטא
א.שבט לוי היה פעיל אקטיבית להלחם בחוטאים ולכן זכה בעבודת המקדש במקום הבכורות:
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-ה-וָֹ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: (שמות לב,כו)
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יב} וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: {יג} כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהֹוָה (במדבר ג,יא-יג)
ב.שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ וגם לא חטא אחרי דברי המרגלים:
8.כוונה רצויה אבל מעשה שאינו רצוי:
א.כוונתם רצויה אך מעשהם אינו רצוי:
א.... מלך כוזר הנכנס בדת היהודים היום כארבע מאות שנה כאשר נזכר ונודע בספרי דברי הימים, כי נשנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו: "כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי" (כוזרי מאמר א אות א)
ב.המרגלים חששו למקומם בהנהגה עם הכניסה לארץ?
"וישלח אותם משה" וגו'. "כולם אנשים", כולם זכאים היו וראשי ישראל היו, אבל לקחו לעצמם עצה רעה. ולמה לקחו עצה זו? אלא אמרו: אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מנשיאותינו וימנה משה נשיאים אחרים, שהרי אנחנו זכינו במדבר להיות מנהיגים אבל בארץ לא נזכה. ועל שלקחו לעצמם עצה רעה מתו הם וכל מי שקיבל דבריהם.
(זוהר מתורגם ,ויקרא דף קנח ע"א).
ג.המרגלים חששו לירידה רוחנית כוללת של כל העם וממילא מעמדם ישתבש ויוחלפו ולכן היתה להם כוונה טובה אך מעשה פסול:
איתא בזוהר הקדוש כי המרגלים חשבו הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין. אכן, לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים היה בעבור כללות בני ישראל, וכיון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל ודאי היו בטלין אל הציבור, ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם? אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היו בחינה ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הם ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכים בבחינת אבות ותולדות מרישין ועד רגלין, כמו שכתוב על דורותינו עיקבא דמשיחא. אכן, דור המדבר היו כולם בחינת רישין. ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ היה מדריגה אחר מדריגה, והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר היה להם התגלות כבודו יתברך כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה אל הנשמה לרדת למטה, ובעל כורחו אדם נברא, אבל היה להם לבטל עצמם לעשות רצון הבורא יתברך. ולהבין מאמר חכמינו ז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא" (אבות, ד', יז) כו', וכמו שכתבנו מענין זה במקום אחר
(שפת אמת שבועות תרל"ה ד"ה "פן נמות")
9.בשני החטאים החטא מתרחש אחרי 40 יום- מספר שמבטא זמן שאמור היה ליצור שינוי ומטמרופוזה אך היה זה דווקא לשלילה:
א.משה היה 3 פעמים 40 יום בהר סיני:
וְדִבֶּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: (שמות לג,יא)
ושב אל המחנה. לאחר שנדבר (צ) עמו, היה שב משה אל המחנה, ומלמד לזקנים מה שלמד, והדבר (ק) הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כח:), ובי"ח שרף את העגל ודן את החוטאים, ובי"ט (ר) עלה, שנאמר ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו' (שמות לב, ל.), ועשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר ואתנפל לפני ה' וגו' (דברים ט, יח.), ובראש חדש אלול נאמר לו ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם מ' יום, שנאמר בהם ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו' (שם י, ו.), מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה, אמצעיים היו בכעס. בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן, ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד, אלא מאהל מועד:
(רשי,שם)
ב.המרגלים תרו את הארץ 40 יום ונעשו לשהייה במדבר 40 שנה:
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם:(במדבר יג,כה)
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי (במדבר יד,לד)
10.משה ואהרון נענשו בצורה עקיפה מחטאים אלו ולכן לא נכנסו לארץ
ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ומשה אדוננו מת בעון המרגלים. לא שיהיה נדון מעון העגל, ולא שהיה משה רבינו עליו השלום נמשך אחרי דברי המרגלים, חלילה להם מרשע. אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך. ולפי שהעם לקחו מיד ה' כפלים בכל חטאתם, מהם מתו במגפה, ומהם על ידי חרב, ולא באו אל הארץ כאשר אמר ה' להם, הנה היה אהרן בזה סבה מה. ולכן היה מהצדק האלהי, שכמו שהוא סבב באנשים ההם שימותו במדבר, כן ימות גם הוא שמה ולא יכנס לארץ. האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו. ועל כיוצא בזה נאמר (שם שם, לד):
"וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן" (לעיל פסוק כב). והאל יתעלה לא אמר גם כן, כי אם: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" וגו' (במדבר יג, ב). והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה. כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ הטובה היא אם רעה, היש בה עץ אם אין, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים (שם שם, יח-כ). והשאלות האלה ששאל מאתם, אין ספק שהיו לכונה טובה, לשמח את ישראל בבשורות טובות. אבל נמשך מהם מה שנמשך, שבתשובת זה אמרו חוזק העם וחוזק הערים, והיות הארץ אוכלת יושביה, ויתר הדברים אשר המסו את לבב העם. וסבב בזה, שנגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ, ושבמדבר ההוא יתמו ושם ימותו ולא יכנסו לארץ (שם יד, לה). ולפי שמשה אדוננו צוה בדברים האלה מה שישראל לא שאלו ולא צוהו האל, ונמשך מזה שהדור ההוא במדבר יתמו. ראה השם יתעלה היות משה רבינו עליו השלום סבה בזה במקרה, ושהיה מהצדק והדין הישר שגם הוא שסבב זה לא יבא שמה, כי שגגת למוד עולה זדון (אבות ד, יג). ולפי שישראל חטאו במזיד, והוא עליו השלום חטא בשוגג ובכונה טובה, רצה השם יתעלה לחוס על כבוד משה, ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת "שלח לך אנשים". והאריך עליו אפו, כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל.
(אברבנאל על דברים - פרק א פסוק לד-ם)
1.חטא של ע"ז ג"ע וש"ד- יהרג ובל יעבור
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: (פ) {ז} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {ח} סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
(שמות לב,ו-ח)
לצחק. יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר לצחק בי (בראשית לט, יז.), ושפיכות דמים, כמו שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל-ב ב, יד.), אף כאן נהרג חור
(רש"י,שם)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים
(סנהדרין עד, ע"א)
2.חטא העגל מתרחש זמן קצר אחרי המעמד הנשגב של מתן תורה ויש ציפייה שדווקא אז לא יחטאו
עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:(שיר השירים א,יב)
"עד שהמלך במסבו", ר' מאיר ור' יהודה. רבי מאיר אומר: עד שהמלך מלכי המלכים
הקב"ה במסיבו ברקיע, נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל: "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב ד)(שיר השירים רבה פרשה א)
נרדי נתן ריחו. חילוף להבאיש בעוד שהשכינה בסיני קלקלתי בעגל ולשון חבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב הבאיש או הסריח לפי שדבר הכתוב בלשון נקיה
(רש"י,שם)
אמר עולא: עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פח,ע"ב)
3.על כפרת חטא העגל עם ישראל משלם בתשלומים לאורך כל הדורות- עד תחיית המתים!
רבי יודן בשם רבי יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטיו של עגל
(תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ה)
"ודי זהב" – … רבי אליעזר בן יעקב אומר די הוא עון זה שילקו בו ישראל מכאן ועד שיחיו המתים(אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד)
וביום פקדי וגו' – עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות. ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל(רש"י שמות לב,לד)
4.בחטא העגל משה מתפלל במשך 40 יום כדי לבטל את הגזרה מה שלא מצאנו משך זמן כזה בחטא המרגלים:
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְהַכְעִיסוֹ: {יט} כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְ-הֹ-וָ-ה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא:
(דברים ט,יח-יט)
5.חטא העגל הוא מקבילה של חטא אדם הראשון באוכלו מעץ הדעת:
נמצינו למדים מזה כי חטא העגל היה ממש כי כמו בבחינת חטא עץ הדעת.
א.עץ הדעת נכנסה זוהמת הנחש באדם הראשון וכתוצאה מכך נגזרה עליו מיתה ועל כל הנבראים כן על ידי חטא העגל חזרה זוהמת הנחש ועל ידי זה חזרה גזירת המיתה על כל ישראל כדי לזכך בכך את זוהמת הנחש כמו שבחטא עץ הדעת היה כלול עבודה
ב. והייתם כאלקים יודעי זרה מצד פיתוי הנחש כן חטא העגל היה עבודה זרה שהרי טוב ורע נמצא אלה אלהיך ישראל אמרו שמות לב ד לפי זה כי כדי לכפר על חטא העגל שהיתה עבודה זרה צריך לשרוף את זוהמת הנחש שחזרה על ידי חטא העגל כדי לתקן בכך את הקומץ עפר שברא הקב"ה שיהיה מזוכך ומקודש
(שבילי פנחס, ליקוטי מאמרים, תשעא, ע"מ רנח)
6.בחטא העגל העונש היה מיידי ואילו בחטא המרגלים בתשלומים של 40 שנה
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָֹה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ
(שמות לב,כו-כח)
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:
(במדבר יד,לד)
7.לחטא העגל היה צורך להקים משכן ולתת מחצית השקל כדי לתקן ולכפר
א.זהב המשכן מכפר על זהב העגל:
אמר הקב"ה: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (ל"ב) "ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב" ולכן מתכפרין בזהב "וזאת התרומה... זהב". אמר הקב"ה (ירמיהו ל'): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".
(תנחומא תרומה ה)
ב.מחצית השקל כנגכד מרכיבים שונים בחטא העגל:
רבי יודה ורבי נחמיה .חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל
וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין (מחצית השקל שווה לשישה מטבעות גרמיסין)
רבי יהושע בי ר' נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכיי לפי שעיברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה
(ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ג)
לפי שהשקלים האלה באים לכפר על מעשה העגל, והואיל והנשים לא חטאו בעגל והאיש בלי אשה אינו אלא חצי גוף, לכן די לכל אחד במחצית השקל. (ספר התודעה, עמ' רל"ח)
8.חטא העגל היה כנגד הקב"ה בעצמו בעוד בחטא המרגלים רק כנגד מתנתו לנו- ארץ ישראל
דבר אחר: וענותך תרבני, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כל הימים שהבריות מושלמים לו הוא נזקק ליתן להם דונטיבא לחלק להם אנונות והוא זקוק לחייהם אבל אם מרדו בו חס וחלילה אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם אלא פוסק אנונות שלהם למה שכפרו במלכותו, והקב"ה אינו כן אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה שכלה חיים, הוי ויתן אל משה ככלותו, יש עניו גדול מזה, הוי וענותך תרבני
(שמות רבה פרשה מא)
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת
(תהילים קו,כד-כז)
9.חטא העגל העם הלך אחרי הערב רב ובחטא המרגלים העם נפל ברשתם של מנהיגי העדה ולכאורה יש פחות מקום לבוא אליו בטענות:
א.מי ששיחת והחטיא את העם הם הערב רב- הרדודים שבעם:
וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות לב,ז)
שחת עמך. שחת העם לא נאמר, אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:
(רש"י, שם)
ב.10 המרגלים היו נשיאים ראי בני ישראל והם אלה שהמרידו את העם:
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה(במדבר יג,ג)
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ:(במדבר יג,לא)
10. בחטא העגל לא נאמרה לשון סליחה ורק בחטא המרגלים:
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: {כא} וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ: {כב} כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: {כג} אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: {כד} וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:
(במדבר יד,כ-כג)
חלק ב: חטא המרגלים חמור יותר
1.לשון הרע שקולה כנגד ע"ז ג"ע ש"ד:
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:
(במדבר יג,לב)
אמרו חז"ל על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא.. ואלו הן: עבודה זרה, וגילוי עריות ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם. ופרשו הראשונים, שחז"ל מדברים על אלו שמורגלים בעוון זה של לשון הרע בתמידות, מפני שהדבר נעשה להם כהיתר מרוב הרגל.
(שמירת הלשון הלכות לשון הרע, א,ד)
2.בחטא העגל עוד לא היו מוכנים רוחנית דיו ולכן כפה עליהם הר כגיגית אבל חטא המרגלים מתחולל אחרי שנה של הכנות , הקמת משכן והתארגנות נפשית ורוחנית להיכנס לא"י ולכן הצפייה היתה שלא יחטאו :
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: (שמות מ,יז)
וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְ-הֹ-וָ-ה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: {לו} וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: (במדשבר י לה-לו)
3.חטא המרגלים גם הוא דיראון לדורות שכאן ממנו הוקבעו כל מועדי הגלויות - הראשונה( אחרי חורבן בית ראשון) והשני- אחרי כשלון מרד בר כוכבא:
בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)
4.תפילת משה נמשכה עד לסוף שנת הארבעים כדי שלפחות הוא יכנס לארץ ולא נענה:
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: {כד} אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: {כה} אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:
(דברים ג כג-כה)
5.חטא המרגלים מקביל לחטאו השני של אדם הראשון - כפיות הטובה שהוא חמור מחטאו הראשון:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ב,יב)אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י,שם)
6.גם בחטא המרגלים היה עונש מיידי- למרגלים עצמם:
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: {לז} וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה:
(במדבר יד, לו-לז)
במגפה לפני ה'. באותה מיתה ההגונה להם, מדה כנגד מדה, הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם עד טבורם, ותולעים יוצאין מלשונם ובאין לתוך טבורם, לכך נאמר במגפה ולא במגפה, וזהו לפני ה', באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקב"ה שהוא מודד מדה כנגד מדה:(רש"י,שם)
7.התיקון של חטא המרגלים הוא נצחי- ליישב את ארץ ישראל בשמחה!
הצדיק המקובל האלקי רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל תלמידו של האר"י ז"ל ובעל מחבר השיר "ידיד נפש" כתב בספרו ספר חרדים (בפרק נט על מצות ישוב ארץ ישראל): "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות, יען מאסנו בה. רבי אלעזר אזכרי מביא פסוק מספר תהלים (קו) שמסביר את שורש חטא המרגלים במאיסת הארץ. "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'".
מה הפתרון? מסביר הרב שהפתרון הוא "אהבת הארץ": "ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" ובהמשך כתוב "אתה תקום תרחם ציון". ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה. ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר' יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה, ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו', כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ר"ח בשמחה רבה ומתחננים לאל שאל יגרשנו מעליה".
כל מי שהיה פעם עם הרב שליט"א בציון של רבי יהודה בר אילעי בעין זיתים יודע כי הרב מחזיק במנהגו של רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל, ותמיד תמיד מזכיר לכולם לשיר את השיר "ארץ הקדושה" באהבה רבה שכולו אהבת ארץ ישראל, הזכרת מעלותיה והשתוקקות לעלות לחונן את עפרה.
עוד הביא שם הרב אזכרי ז"ל את דברי הרמב"ן שמצות ישיבת א"י היא מצוות עשה מהתורה. ו"כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל - הוא מקיים המצווה זו, וידוע שעיקר שכר המצווה על השמחה הגדולה בה כדכתיב (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה", אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה, וגם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רשב"י "כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו - לאו פקודא היא" לכך אמרו באבות דרבי נתן הוי שש וחרד על המצות".
לכן אומר אור החיים הקדוש על "והיה כי תבוא אל הארץ" שזו לשון שמופיעה בתורה כמה פעמים על ארץ ישראל. "והיה" - זה לשון שמחה. "להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכו ב) "אז ימלא שחוק פינו וגו'". לכן בעת שנכנסו ישראל לארץ נאמר עליהם המילה "שמחה" כמה וכמה פעמים. שבספרים בראשית שמות ויקרא במדבר נאמר בכל ספר רק פעם אחת המילה "שמחה". אבל בספר דברים שנאמר בכניסה לארץ ישראל כתובה המילה "שמחה" אחד עשרה פעמים וכולם קשורות לארץ ישראל. וכשנכנסו לארץ הקריבו קרבנות בהר עיבל ונאמר שם (דברים כז ז) "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" ומשם למדו חכמים מצוות שמחה בחגים. (ועיין שער החצר על כך באריכות).
(חטא המרגלים ותיקונו/הרב שמואל אליהו)
8.דווקא
בחטא המרגלים יהושע מזהירם שלא ימשכיו במרידתם בה' משמע שדחיית מתנתו של
ה' היא היא מרידה בה' אפילו יותר מחטא העגל ששם אפשר לומר שרצו לעבוד את ה'
רק דרך העגל:
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ יְ-הֹ-וָ-ה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אַךְ בַּי-הֹ-וָ-ה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם
(במדבר יד,ו-ט)
9. בחטא המרגלים היתה אופוזיצה למרגלים בדמות יהושע נאמנו של משה וכלב נציג שבט יהודה- נצתיגי משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ובכל זאת לא שמעו אליהם וביקשו לרגמם באבנים:
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: {ז} וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: {ח} שלישי אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {ט} אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: {י} וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
(במדבר יד,ו-י)
10.דווקא על חטא העגל ה' סלח אבל על חטא המרגלים לא סלח:
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: {כא} וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ: {כב} כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: {כג} אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: {כד} וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:
(במדבר יד,כ-כג)
ויאמר ה'. על ששנינו שנתרצה הקב"ה לישראל ביום הכפורים ואמר לו סלחתי כדבריך ולכך הוקבע אותו יום למחילה ולכפרה לדורות מקשים העולם היכן מצינו שאמר לו הקב"ה למשה סלחתי כדברך במעשה העגל אלא כאן במרגלים. וי"ל דהאי קרא אדלעיל קאי וה"ק כאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה אז אמרת סלחתי כדבריך וכן סלח נא לעמך ועוד י"ל כדברך משמע כאשר בקשת ממני שאסלח להם עתה כמו שנשאתי להם ביציאת מצרים בעשיית העגל וא"כ גם שם אמר סלחתי: (דעת זקנים,שם)
נזופין היו - אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים, ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל, שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם 'סלחתי' שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם(תוספות יבמות עב, ע"א)
שונות התוצאות בשני חטאים אלו: בחטא העגל הצליח משה במאמציו העצומים להשיג סליחה לעם ולהסיר מהם את העונש, ואף לחדש את הברית שהופרה על ידי החטא, ולהשיב את היחס הקודם בין ה' לעמו על ידי בניין המשכן וקבלת החוקים. אך בחטא המרגלים לא היתה הסליחה שלמה, והחוטאים לא נפטרו מעונש. על החוטאים נגזרה מיתה במדבר, ורק הדור הבא זכה להתחדשות היחסים האינטימיים בין ה' לעמו ישראל
בידי משה עבד ה'.
(מסורת וביקורת הרב משה צבי סגל, ע"מ 90)
11.בחטא העגל רצו את מנהיגותו של משה ואילו בחטא המרגלים ערערו עליה
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:(שמות לב,א)
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במדבר יד,ד)12.בחטא המרגלים רצו לחזור למצרים ואילו בחטא העגל רצו אלוהים שילך לפניהם
יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)
סיום: לדעת רבי עקיבא לדור המדבר אין חלק לעולם הבא- ומכאן שחטא זה חמור יותר
(מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר {במדבר יד-לז} וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר {במדבר יד-לה} במדבר הזה יתמו ושם ימותו דברי רבי עקיבא
(סנהדרין קח ע"א)
בשולי הדברים :מדוע דווקא יהושע ולא נניח כלב מקבל חיזוק חיצוני בשמו?
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יה יושיעך מעצת מרגלים. יש להתבונן למה דווקא שם של י-ה, ולמה לא התפלל גם על כלב, ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז.טז) כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה י-ה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם י-ה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק. (כלי יקר,שם)
ויקרא
משה להושע בן נון יהושע - ופירש"י: התפלל עליו 'יה יושיעך מעצת
מרגלים'. ויש להבין: א) מה טיבו של שם 'יה' בכאן, שלשם תשועה מספיק שם הושע לבד
שמשמעו גם כן לשון תשועה. ב) ועוד קושיית השל"ה: מדוע לא התפלל גם על גיסו
בעל אחותו כלב?!
אבל תחילת העצה שלהם שנקראת 'עצת מרגלים', היתה נראית לכאורה טובה לישב עוד על התורה ועל העבודה בצלו של משה רבינו ע"ה, עד יזדככו ויטהרו ביותר להיותם נעשים ראויים
מצד
עצמם לרשת את יושבי הארץ... ומעתה יובן מה צורך היה למשה רבינו ע"ה להתפלל על
יהושע, שהרי במקום חשש טעות צריכים לשמוע לרבים, מה גם יהושע שהיה ענו בודאי יחשוד
יותר את דעתו למוטעה משיחשוד את דעתן ועצתן כי ברע היא... צריך להוסיף בו אות
יו"ד למען שלש האותיות הראשונות שבו יהיה שלש האותיות שבשם הויה.
(שם משומאל, שלח,תרע"ג)
חולשתו של הדור היא הגורם לכך שלא נבנה במקדש ולא נסתיים כיבוש הארץ בימיו
דבר אחר שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי, זה דורו של יהושע... (סנהדרין כ ב)
...כי
אתם המעט מכל העמים, אתם לשון רבים, נגד קדושת יוסף הצדיק, שהוא מוציא
ניצוצות הקדושה מכל האומות, ויהושע מזרעו כבש ז' אומות והוציא התשעה קבין
חכמה שנטלה ארץ ישראל, שהיתה כבושה תחת ממשלתם, ואלמלי זכו היה הוא משיח בן יוסף מזרעו שיקבץ את ישראל מכל האומות ששם נתפשט הקב העשירי מעשרה קבין חכמה שירדו לעולם... (פרי צדיק דברים עקב ג)
__________________________________________________________________________
https://www.yeshiva.org.il/midrash/47602
https://www.yeshiva.org.il/midrash/8436
10. חווה החטיאה את אדם הראשון, ואילו נשות ישראל תיקנו חטא זה, בכך שהן התנגדו לעגל ולא שיתפו פעולה, ועל כך זכו לפי המדרש (פרקי דרבי אליעזר מ"ה) בראש חודש, שהוא חג שלהן, ובו אינן עושות מלאכה.
(
10 דברים שלא ידעתם על חטא העגל)
https://jew.org.il/4437-%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C/
https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=89599
פסקה זוהמתו של נחש:
https://www2.biu.ac.il/JH/Parasha/veethcha/kas.html
https://www.yeshiva.org.il/midrash/370
5.בחטא העגל נענש איתם גם אהרון הכהן אע"פ שאחריותו היתה עקיפה בלבד
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְהַכְעִיסוֹ: {יט} כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְ-הֹ-וָ-ה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא: {כ} וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְ-הֹ-וָ-ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:
(דברים ט,יח-כ)
ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ... לא שיהיה נדון מעון העגל, ... חלילה להם מרשע. אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך. ולפי שהעם לקחו מיד ה' כפלים בכל חטאתם, מהם מתו במגפה, ומהם על ידי חרב, ולא באו אל הארץ כאשר אמר ה' להם, הנה היה אהרן בזה סבה מה. ולכן היה מהצדק האלהי, שכמו שהוא סבב באנשים ההם שימותו במדבר, כן ימות גם הוא שמה ולא יכנס לארץ. האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו.
(אברבנאל על דברים - פרק א פסוק לד-ם)
יהושע בן נון ותגובתו בשני החטאים- בחטא העגל אינו מבין את החטא ובחטא המרגלים עומד בחזית
