ויגש- ויחי: סוד ייחודו של יהודה - בין שמים לארץ

 פתיחה: מדוע זכה דווקא יהודה שעיקר המלוכה וההנהגה מזרעו  ולמשיח בן דוד שהוא מזרעו?

לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא  שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

לא יסור שבט מיהודה. מדוד ואילך (ר) אלו ראשי גליות שבבבל (סנהדרין ה.), שרודים את העם בשבט, הממונים על פי המלכות: ומחקק מבין רגליו. תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל: עד כי יבא שילה. מלך המשיח שהמלוכה (ש) שלו, וכן תרגמו אונקלוס. ומדרש אגדה, שילו, שי (ת) לו שנאמר יובילו שי למורא (תהלים עו, יב.) (רש"י,שם)

הקדמה: משמעות השם יהודה

א.הוד- אמירת תודה- עדות מצד אימו:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)

 לפי שראתה ברוח הקודש שעתיד יעקב להעמיד י"ב שבטים ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה לה יותר מן המגיע (רש"י,שם)

ב.שהכל מאששים גבורתו וחכמתו- עדות מצד הסובבים אותו:

על כן קראה שמו יהודה. ראתה ברוה"ק שכן יהיה הולד ראוי לאותו השם שהכל יודוהו בגבורתו ובחכמתו:

(העמק דבר על בראשית פרק כט פסוק לה )

ג.וידוי - מודה על האמת- עדות מצד עצמו:

הפעם אודה את ה'. הוא השם הראשון שבשלש עשרה מדות היא מדת התשובה, ולכך נרמז השם הזה בשמו כי הודה ולא בוש וגרם לראובן שיודה, ולכך יצא מזרעו דוד ע"ה שהקים עולה של תשובה:

(רבנו בחיי על בראשית פרק כט פסוק לה )

ד.אותיות שם הויה- עדות מצד ה' למדרגתו:

 על כן קראה שמו יהודה. שיש בזה השם אותיות השם הנכבד ועם זה לשון ההודאה (ספורנו,שם)

מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת מַלְכוּת לִיהוּדָה מִכָּל אֶחָיו? אֶלָּא אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ חֲקוּקוֹת בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ יָרַשׁ אֶת הַמַּלְכוּת. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי, יְהוּדָה - הִנֵּה אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ וַדַּאי. ד' אֵינֶנָּה לָמָּה? אֶלָּא זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּקְשַׁר בִּשְׁמוֹ מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (הושע ג) וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וְגוֹ'. הִנֵּה דָּוִד קָשׁוּר בִּשְׁמוֹ. וְעוֹד, שֶׁהוּא קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין וַדַּאי, ד' דָּוִד הַמֶּלֶךְ [ד''א קשר של תפלין ודאי], וּמִשּׁוּם כָּךְ דָּוִד נִקְשַׁר בִּשְׁמוֹ

(זוהר בראשית פט, ע"ב)

חלק א: יהודה מול יוסף

0.יהודה ויוסף בדו קרב

א.התגוששות וגישה
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)

ב.עימות בין 2 סוגים של מלכים: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל

כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד  בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)


1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:

א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד ועדיין אחריות מלאה למכירתו:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)

ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)

ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)

ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)

ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ...כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי (בראשית מד,יד-לד)

2.התהליך שעברו בני יעקב מאחי יוסף ליהודה ואחיו:

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם

(בראשית מב,ג)

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה

(בראשית מב,ו)

 וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה (בראשית מד,יד)

3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי- ר"ה לעם ישראל(יהודה) ולאומות העולם( תשרי):

אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)


4.יהודה ויוסף- פעולות של חיבור- שיחה ותשמיש בקדושה:

ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים 

ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי, 

שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה', 
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח, 
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה, 

הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי. 

שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק], 

רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו', 

הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו, 

מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע, 

לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו, 

תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע, 

שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:

(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)

5.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}

א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)

כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)

(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)

ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:

ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)

ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:

"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)


ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:

רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים  וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה לח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא

(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

6.סוד כוחו של יהודה בעימות מול יוסף- אותיות הוויה שבשמו:

‏לאברם נוספה האות ה"א בשמו שהיא אחת מאותיות הוי"ה. ליתר חותן משה נוספה ‏האות וא"ו, שהתווספה ליו"ד שהייתה בשמו, שהן שתי אותיות של שם הוי"ה.

‏להושע נוספה האות יו"ד, וכך כלל שמו שלוש אותיות משם הוי"ה: יהושע. ליוסף ‏נוספה גם האות ה"א, וגם בשמו נמצאות שלוש אותיות של שם הוי"ה: יהוסף. ‏

‏על ארבעת האישים האלה שנוספו לשמם אותיות משם הוי"ה, אפשר לרמוז את ‏הכתוב: "וֶשָמוּ אֶת שמי על בָּנִי ישראל ואני אַבְרְכֶם"". שמי הוא י-ה-ו-ה והוא ‏נוסף ליהושע, לאברהם, ליתרו, וליהוסף. הצד השווה שבהם, שהם התקרבו לשכינה ‏וקירבו נפשות נוספות תחת כנפי השכינה'!. אמר הקב"ה: אתם שמתם את שמי על ‏רחוקים שקרבתם, אני אשים את שמי עליכם.

אפשר להבחין בהדרגה של השמות כפי שהובאו כאן. אות אחת משם הוי"ה מבטאת קשר עם ‏ שם ה'. שתי אותיות משם הוי"ה זהו קשר חזק ונעלה יותרי'. שלוש אותיות ‏משם הויה זה ביטוי של גילוי שם ה'. אך ארבע אותיות משם הוי"ה הנמצאות בשם האדם הוא חידוש מיוחד של שלימות שם ה' בהתגלותו. יהודה ששם הוי"ה כולו נמ‏צא בשמו, בוודאי שיש בו עוצמה מיוחדת שאינה קיימת באחרים.

העוצמה המיוחדת הזאת, ניגש יהודה ליוסף בתחילת פרשת 'ויגש', ואומר לו: "בי אָדְנֶי"'. אפשר לרמוז שכוונתו לומר בי נמצא שם אדון העולם במלואו, ואילו ‏נשמך יש רק שלוש אותיות משמו, לכן תהיה ידי על העליונה. אכן כך היה, למרות ‏שיוסף היה מנהיג ושליט בכל ארץ מצרים, הכניע אותו יהודה בשם ה'.

(השמות בתורה, הרב אהרון באורנשטיין, פרשת ויחי ע"מ 114-115)

7.יהודה- בעל תשובה, יוסף- הצדיק:

א.יהודה מעלה את הנופלים- מזכיר את אופיה של תורת אהרון:

כרע רבץ - אמו"ז ז"ל אמר, כי הגם שיוסף הוא הצדיק, ועליו נאמר אור זרוע לצדיק, מכל מקום יהודה גבר באחיו, בבחינת ולישרי לב שמחה, ולרש"י ישר עדיף מצדיק, כי יהודה בכחו להעלות הנופלים לישר אורחותם, וזה כרע רבץ, אפילו בשעת נפילה... ולכן משיח בן דוד יתקן כל המעוות, ועל יוסף ויהודה אמרו, אמת ויציב שחרית, אמת ואמונה ערבית, כי תקון התערובת על ידי אמונה... (שפת אמת ויחי  תרנ"ג)

ב.יוסף צדיק גמור, יהודה בעל תשובה גמור ודווקא הוא שורש תלמידי החכמים(כמו שמעיה אבטליון רבי עקיבא וכד')

...ועל כן יהודה ויוסף היו המרובים מכל השבטים כי פרו ורבו ביותר מפני שהיה בהם קדושת היסוד יותר מכל השבטים. יוסף צדיק גמור בפעל בלא חטא, ויהודה בעל תשובה אחר החטא, דהתחלת התפשטות דיהודה בצאצאיו היה בחטא דער ואונן, אבל יהודה מחוקקי שהוא שורש המחוקק דנקרא כן משה רע"ה, שהוא שורש התלמידי חכמים שבישראל כידוע בסוד מ"ש בכמה דוכתיה בגמרא משה שפיר קאמרת, וכן יהודה שורש התלמידי חכמים שבישראל, ולשכת הגזית בחלקו... ((ר' צדוק הכהן מלובלין,  חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קטו)

8.יהודה ויוסף- צרכים גשמיים ורוחניים:

א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים- למרות שהוא במדגת ה"צדיק":
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים- אע"פ שהוא במדרגת בעל תשובה:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)

9.בין מלכות יוסף למלכות יהודה:

...ולפי דרכנו יש לומר שהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם, לא היה זה מחמת שקנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע שלא נתקנאו ביהודה, והרי לא קשיש מיוסף אלא כשלש שנים, אלא בהכרח שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, שמדתו היתה להבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתייראו ומיאנו בהנהגה שכזו, ורצו בהשקט ונחת. ונראה שממשלת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים נחומים ובענוה, וכן כתב (ישעיה ח' ו') יען מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, וכבתרגום שם, הרי כי הנהגת מלכות בית דוד היתה נוחה, ומלכות בית אפרים היתה ברעש ובמדת הדין ביותר... (שם משמואל,מקץ תרע"ח)

10.בין מלכות יוסף ליהודה- סור מרע מול עשה טוב:

עד כי יבא שילה, הראשונים ז"ל נתקשו במלת עד, דמשמע עד אז ולא יותר, והרשב"א בתשובה (ח"ד) פירש, שהוא כמו לעד... אך לפי דרכנו אין כאן קושיא, והפירוש כפשוטו, שיעקב אבינו ע"ה נתן המתנה ליהודה רק עד אז, ומשם ואילך אין ליהודה תוספת מעלה על זולתו, וכולם במעלה גבוהה כמו יהודה, אלא שכתר מלכות זכה דוד ונטלו. ולפי מה שאמרנו שמדתו של יוסף היא לדחות את כחות הרע, ומדתו של יהודה להמשיך חסד ורחמים לישראל, ולעתיד יהיו כולם כאחד, יובן ענין שני המשיחים... (שם משמואל ויגש תרע"ה)

11.יהודה ויוסף- משיח בן יוסף ומשיח בן דוד- ברית הלשון וברית המעור:

...ויוסף ויהודה ב' הכנות לגלות וגאולה של מצרים, והם ברית הלשון והמעור, שבזכותו של יוסף נשמרו במצרים מעריות ונגאלו, ובחינת יהודה ברית הלשון כח הפה לברר ולגלות כבוד מלכותו יתברך בעולם בהתגלות, והיא הדרך שיכולים ליהנות ממנו רבים, אבל יוסף נקרא נזיר אחיו, שיש לבחינה זו שייכות רק ליחידים. (שפת אמת ויגש  תרמ"ה)

12.גבורת יהודה באחיו וגבורת יוסף בעמים :

...אבל יהודה גבר באחיו, כי גבורה דיוסף הוא בעמים שעליהם היה עיקר מלכותו, היינו בכבישת היצר שהם כחות העמים שבלב, וגבורה דיהודה באחיו היינו כבישת החסרונות שיש בכל אחיו, כי גם בכל השבטים יש איזה חסרון בכל אחד בתולדה הנמשך מעטיו של נחש שלא נתקן בהם עדיין לגמרי כביעקב אביהם דלא מת, כי הוא זכה לזה דחיים שלא ביצר הרע... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד מא)

חלק ב: אודות יהודה וייחודו

1.גבורתו של יהודה:

אמר רבי חנין, בשעה שהיה יהודה מעלה חימה, היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות, והיה נותן עששיות של ברזל לתוך ופיו ומוציאן כאבק. (בראשית רבה לג ו)

2.יהודה הוא שהרג את עשיו:

ואויבי נתת לי עורף, הפסוק הזה מדבר ביהודה, אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יהודה בר אילעאי מסורת אגדה היא יהודה הרג לעשו, אימתי, בשעה שמת יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו, דכתיב (בראשית ל"ה) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו, והיו הולכין במערה ועומדים ובוכין, והשבטין עומדין וחולקין כבוד ליעקב, ויצאו חוץ למערה, כדי שלא יהא יעקב נמאס ומתבזה לפניהם, השחיל עצמו עשו ונכנס למערה, נכנס יהודה אחריו, אמר שמא הוא הורג לאבא בפנים, נכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו, מיד עמד יהודה והרגו מאחוריו, למה לא הרגו מנגד פניו, שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב, והוא שאביו מברכו, ידך בעורף אויביך... ולמי נתן את העורף, לשבטו של יהודה, שנאמר ידך בעורף אויביך, וכן בדוד הוא אומר ואויבי נתת לי עורף...וממי את למד ידיו רב לו, מגלית, שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו, ולא היה צריך ליפול אלא לאחריו, ולמה נפל על פניו, אלא המלאך דחפו על פניו... כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו, נשתכר י"ב אמה וזרתיים... (מדרש שוחר טוב תהילים יח)

3.יהודה- השמש והירח:

א.יהודה הבן הרביעי נמשל לשמש שנבראה ביום הרביעי וכנגד ארבעה מזרעו שניצלו מוג הארחיות ומכבשן האש:

יהודה רביעי הוא נולד לשבטים כגון ד׳ שהוא אות רביעית באל״ף בי״ת ולשם הזה, וביום הרביעי נבראו המאורות וכתיב במשיחנו וכסאו כשמש נגדי וניצל לו מזרעו ארבעה, אחד מגוב אריות ושלשה מכבשן האש, דוד אות רביעית הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה, ועוד כתיב ונאמן ביתך וממלכתך, וכתיב לעולם אשמר לו חסדי

(אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יעקב אבינו עמ' 2309)

ב.יהודה נמשל לירח:

יהודה, עמדו ממנו שלשים מלכים ונשיאים ‏כמנין יהודה הרי שלשים, מן אברהם עד ‏שלמה ט"ו דורות, ואברהם אבינו נשיא היה, ‏שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו סט). אברהם ‏יצחק יעקב, יהודה פרץ חצרון רם עמינדב ‏נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד ושלמה, הרי ‏‎yo‏ שלמה עד גלות יכניה ט"ן, רחבעם ‏אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהן יואש ואמציה ‏עזריה יותם אחז יחזקיהו מנשה אמון יאשיהו ‏יכניה, לכך נמשלה מלכות יהודה כירח, שנאמר ‏כירח יכון עולם, כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט"ו יום, ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ‏‎ט"ו‏ ימים כך מן אברהם עד שלמה ט"ו ומיכן ‏ואילך ט"ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך ‏יהודה. ולכך עולה חשבון יהודה שלשים.

(לקח טוב, פרשת ויחי)

4.טעמי הפסוק רומזים למסירותו של יהודה בעירבון שנתן ליעקב:

בפסוק (שם מד. יח) ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' הנה הנגינות על המלות הללו הם קדמא ואזלא רביעי זרקא מונח סגול, ויש לפרש משום דלמעלה בפרשת מקץ כתיב (שם מג. ט) שאמר יהודה ליעקב אביו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים ואיתא במדרש (הובא ברש"י שם) וחטאתי לך כל הימים היינו לעולם הבא. וזאת היא מרומז בהנגינות האלה, קדמא ואזלא רביעי ר"ל למה קדם ואזל ליוסף הרביעי לבנים שהוא יהודה (דסדר תולדתן הי' ראובן שמעון לוי יהודה) ולכאורה הו"ל לראובן ליכנס בעובי הקורה עבור בנימין דהוא הי' הבכור. ולא יהודה שהוא רביעי לבנים. ומפרש משום דזרקא מונח סגול, ר"ל דזרק את עצמו מלהונח בתוך עם סגולה שפסק את עצמו מעוה"ב אם לא יביאהו אל אביו כנז"ל, לכן נכנס הוא בעובי הקורה ולא אחר. (קהלת יצחק עה"ת):

(קול אליהו על בראשית פרק מד פסוק יח )

5.יהודה משלים את הרגל הרביעית למרכבה ולכן נקטו בו לשון הודאה- שלמות:

...וכתיב הפעם אודה את ה' וגו', הוא משום שכאן נשתכללו ארבע עמודים (של הכסא, שהם חסד וגבורה ותפארת ומלכות). מהו הטעם שאמרה בבן הזה אודה את ה' ולא בכל הבנים, אלא מכאן נשמע, שכל זמן שכנסת ישראל, דהיינו מלכות היא בגלות, השם הקדוש אינו שלם. בא וראה, אף על פי שג' בנים היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכסא, ומשום זה אמרה הפעם אודה את ה', ולא בכולם, ועל כן ותעמוד מלדת, שהכסא עמד על עמודיו... (זוהר בראשית  קנט)

6.יהודה קידש שם שמים בגלוי ולכן כל אותיות שם ה' בשמו:

אמר רבי חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו, בהכר בישר הכר נא הכתונת בנך היא, בהכר בישרוהו, הכר נא למי... ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, היינו דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא, זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה, כיון שהודה ואמר צדקה ממני, יצתה בת קול ואמרה, אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור, חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור, חנניה מישאל ועזריה... (סוטה  י, ע"ב)

7.יהודה זכה לקדימות- בדגלים,במסעות,בקרבנות,במלחמה בכיבוש הארץ אחרי יהודע, ובבשורת הגאולה:

דבר אחר, והחונים לפני המשכן, אתה מוצא בכל מקום יהודה קודם, לדגלים שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לחניה, לנסיעה מניין, שנאמר ונסע דגל מחנה יהודה, ולקרבנות, דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון, למלחמה מניין, דכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א'), ואף כשיבא המבשר יהודה מתבשר תחילה, שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך. (ילקוט שמעוני, במדבר פרק ב, תרפז)

8.יהודה הוא גימ' של מעלות המלכות :

יהודה - עולה בגימטריא ל', נגד ל' המעלות שהמלכות נקנית. (בעל הטורים בראשית  לט ח)

9.למה זכה יהודה למלכות? בזכות הקפיצה אל מי ים סוף- ההתעוררות מלמטה

א.בזכות שדן דין אמת ולא בוש להודות:

ולמה נתן הקב"ה כתר ליהודה, והלא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין לעולם, משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף, והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד, היו יצחק ויעקב יושבין שם וכל אחיו, והיו מחפין אותו, הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר, ואמר (בראשית ל"ח) צדקה ממני, ועשאו הקב"ה נשיא. וכן היה בן זומא דורש, נתביישת בעולם הזה, אין אתה מתבייש מן הקב"ה לעולם הבא... (שמות רבה ל טו)

ב.בזכות התעוררות מלמטה בקריעת ים סוף:

ילמדנו רבינו באיזו זכות זכה יהודה למלכות, אמר להם רבי טרפון אמרו אתם, אמרו זה בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, שהצילו ממיתה, אמר להם דיה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה, שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו, 

אם כן בזכות שאמר ויכר יהודה, אמר להם דיה להודאה שתכפר על הביאה, 

אם כן בזכות מה, בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער, אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. 

אמרו לו רבי, למדנו באי זו זכות זכה למלכות, אמר להם כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחילה, וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו', מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו, לכך ישראל ממשלותיו, אמר להם הקב"ה מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל. (מכילתא בשלח פרשה ה)

10.עוצמת מלכות יהודה - גם בזמן הפילוג:

א.גם בזמן הפילוג בין הממלכות - היו משתחווים למלך שבירושלים- משבט יהודה

יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ בְּנֵי אָבִיךְ, כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, מִשּׁוּם זֶה בְּנֵי אָבִיךְ וְלֹא בְּנֵי אִמֶּךְ. בְּנֵי אָבִיךְ - הֲרֵי כָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים. שֶׁאַף עַל גַּב [שהם נחלקו] שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁתֵּי מַלְכֻיּוֹת, כְּשֶׁהָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, מִשּׁוּם שֶׁמַּלְכוּת יְרוּשָׁלַיִם מִמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. [שולטת] מִמֶּנּוּ הָיְתָה יִשְׁתַּחֲווּ לְךְ, וְלֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ, שֶׁאִם כָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ - לְהוֹסִיף אֶת שְׁאָר הָעַמִּים. לֹא כָתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מט) שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ. עַכְשָׁו שֶׁאָמַר יִשְׁתַּחֲווּ, לְהַרְאוֹת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כֻּלָּם יַעַבְדוּ לְרֹאשׁ הַגּוֹלָה, לָרֹאשׁ שֶׁל בָּבֶל, וְלֹא שְׁאָר הָעַמִּים

(זוהר בראשית רלז ע"א- רלז ע"ב)

ב.ולכן ירבעם העמיד את 2 עגלי הזהב כאלטרנטיבה למקדש שלא לתת את העליונות לרחבעם על פניו:

אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר {מלכים א יב-כו} ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד {מלכים א יב-כח} ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן

(סנהדרין קא, ע"ב)

ג.בני אביך רומז על ירבעם שהיה מבני שבט אפרים שהיה בן אביו של יהודה ולא בן אמו:

ולכן לא אמר אחיך סתם כמו בתחילת הפסוק אלא אמר בני אביך לרמוז על ירבעם שהיה משבט אפרים בן יוסף שהיה בן אביו ולא בן אמו שגם הוא היה בכלל ההודאה כאשר היו עולים לירושלים (ע"פ זכירה לחיים מתוך הארות והערות על זוהר הקוד המאור המבואר, שם)

11.עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון:

ויסע דגל - בכולם כתיב ונסע, וביהודה ויסע, חסר מ', שכל מ' שנה שהיו במדבר היו עצמותיו מגולגלין בארון, כאילו לא נסע. (בעל הטורים, במדבר י יד)

יהודה הודה ולא בוש, מה היה סופו, נחל חיי העולם הבא... אלא מה שכרן בעולם הזה, להם לבדם ניתנה הארץ, ולא עבר זר בתוכם. בשלמא יהודה אשכחן דאודי, דכחיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, אלא ראובן מנלן דאודי, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה, בכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר לפניו רבונו שלעולם, מי גרם לראובן שיודה, יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה, על איבריה לשפא (למקום שניתקו ממנו), ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא, ואל עמו תביאנו, ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן, ידיו רב לו, לא הוה קא סלקא שמעתא אליבא דהלכתא, ועזר מצריו תהיה... (סוטה ז ב)

12.יש בשם יהודה מימד של שמירה:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט כח), בְּגִין דְּבֵיהּ יהו''ה וּבֵיהּ ד', בֵּיהּ אִיהִי נְטִירָא.(תיקוני הזוהר תיקון כ"א דף נז, ע"א)

13.הזהות של עם ישראל ששרדה בגלות היא הזהות של יהודה- יהודים:

א.הזהות היהודית בראי הנצח:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ (בראשית מט, ח), אַחֶיךָ מוֹדִים בְּךָ, אִמְךָ מוֹדָה בְּךָ, אֲנִי בְּעַצְמִי מוֹדֶה לָךְ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יִהְיוּ כָּל אַחֶיךָ נִקְרָאִין עַל שִׁמְךָ, אֵין אָדָם אוֹמֵר רְאוּבֵנִי אֲנָא שִׁמְעוֹנִי אֲנָא אֶלָּא יְהוּדִי אֲנָא.

אָמַר רַבִּי יְהוּדה בַּר סִימוֹן מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים וְהָיָה שָׁם אֶחָד וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם וְנָתַן לוֹ חֵלֶק בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְחֵלֶק עִם אֶחָיו. (בראשית מט, ח):(בראשית רבה צח, ו)

ב.יהודה מלשון הודאה- מהותם של כל היהודים:

ויגש אליו יהודה - מלשון הודאה, וכן יהודים, על שם שמודים להשי"ת על כל דבר, שיודעין שהכל ממנו, והיא עצה בכל שעת צרה והסתרת פנים, להתבטל לרבון השי"ת על ידי שמברר לעצמו שגם בהסתר יש חיות מרצון השי"ת, וזהו ויגש אליו, להשי"ת... (שפת אמת בראשית ויגש תרל"א)

חלק ג:יהודה ובנימין

1.בשטח של שניהם נמצא בית המקדש:

א.יהודה ובנימין  קשורים זה בזה במקדש:

דאמר רבי שמואל בר רב יצחק, מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא, רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין,והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר חופף עליו כל היום... (זבחים נג ב)

ב.לכאורה דריסת הרגל של יהודה במקדש חלקית- בגלל מכירת יוסף:

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב בִּיהוּדָה (בראשית לז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים. וּבִגְלַל שֶׁהוּא חָטָא אֶל אוֹתוֹ הַיְסוֹד וְהִפְרִידוֹ מֵאוֹתָהּ אֶרֶץ עֶלְיוֹנָה וְנָתַן עֵצָה לִמְכֹּר אוֹתוֹ, מִשּׁוּם כָּךְ בְּאוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה לוֹ יְסוֹד. וְכָךְ שָׁנִינוּ, מֶה הָיָה חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה? הַר הַבַּיִת וּלְשָׁכוֹת וַעֲזָרוֹת. וּמֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, שֶׁהוּא צַדִּיק לְמַטָּה? אוּלָם וְהֵיכָל וּבֵית קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים. וּרְצוּעָה יוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁהִיא כְּלַפֵּי מִזְרָח, שֶׁהֲרֵי גַּם דִּגְלוֹ הָיָה מִמִּזְרָח, וְנִכְנְסָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְעָלֶיהָ נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהֲרֵי הַמִּזְבֵּחַ חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה הָיָה, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ (בראשית כט) וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת, שֶׁעָמַד הַכִּסֵּא עַל עַמּוּדָיו, וְהוּא תּוֹמֵךְ הָרְבִיעִי (מלכות), כְּנֶגֶד כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא רְבִיעִית, וְכָתוּב בָּהּ (תהלים קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.

(זוהר בראשית מז, ע"א)

2.דוד פרע את הערבות של זקנו יהודה כשלחם בגלית  ונתן נפשו עבור שאול מזרע בנימין ולכן זכה לאחיזה בבית המקדש עם בנימין:

כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו, בימי גלית, כיון שהיו ישראל באותה שעה בצרה, כמה דכתיב, ויגש הפלשתי השכם והערב (שמואל א' י"ז), מחרף ומגדף... אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך, שערב את בנימין מיד אביו, אלא לך הוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, ואין ערובתם אלא ערבות. מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות והרג את גלית. אמר לו הקב"ה חייך, כשם שנתת את נפשך על שאול שהוא משבטו של בנימין, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימין, כך אני נותן בית המקדש בגבולך ובגבול בנימין... ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. (מדרש תנוחמא הקדום, ויגש ח)

3.הטעם שזכה יהודה להיות המקריב הראשון במשכן - שהשפיל עצמו בפני יוסף ועבור בנימין:

דבר אחר גאות אדם תשפילנו, שביל גדול הוא, אלא ניבא לענוים זה יהודה, שהשפיל עצמו לפני יוסף בשביל בנימין, (בראשית מ"ד י"ח) ידבר נא עבדך דבר וגו', ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (שם ל"ג), אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי, אמר לו הקב"ה, אתה השפלת עצמך לפני אחיך הקטן ממך, בשביל אחיך הקטן שבקטן הימך, חייך שיוקם המשכן ויבואו שבטים להקריב קרבנות, אין אדם מקריב ראשון לפניך, הריני חולק לך כבוד ואתה מקריב ראשון... (פסיקתא פרשה ז)

4.מרדכי משבט בנימין אבל נקרא יהודי על שם יהודה:

...אלא בשעה שירדו השבטים למצרים אצל יוסף וראה את בנימין עמהם ונתן הגביע באמתחתו, חיפש כולן ונמצא בידו, ואמר להם האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, אמר לו יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לכו ונמכרנו לישמעאלים, ואתה תביא לי רעה אחרת, לאחי מכרתי ולזה נטלתי מאבי בערבות להחזיר אצלו, ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני הקב"ה ולא לפני אבי, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי ובדין הוא שאהיה עבד תחת זה... אמר לו הקב"ה אתה נתת נפשך לעבד תחת בנימין, הגואל שאני עתיד להעמיד לישראל על שמו אני כותבו לכך נאמר איש יהודי. (מדרש על מגלת אסתר)

5.יהודה ובנימין- לשניהם שייכות לראשוניות:

...והנה אלו השנים, יהודה ובנימין, כל אחד יש לו שייכות שיהיה תחלה, כי בנימין מצד שהוא קרוב אל הים רוצה לרדת תחלה, ויהודה מפני שהיה הולך בראש רוצה לרדת, לכך היו רוגמים את בנימין, אלא שירד בנימין מצד שהוא קרוב אל הים, והיה משתוקק לשם, ומפני כך זכה שתשרה שכינה בחלקו, מפני שראה שיש לו כח מערב, והשכינה במערב, ויהודה היה רוצה לרדת שם תחלה זכה למלכות, כי המלך ילך בראש... (גבורות ה' פרק מב)

סיום: שורש כוחו של יהודה- מידת הערבות ונקיטת האחריות האישית

1.יהודה מעלה את המלכות מלמטה בארץ למעלה אל השמים- חיבור שמים וארץ מלמטה למעלה- אתערותא דלתתא:

...ומדת יהודה יש לה מעלה מיוחדת, באשר הקדושה שבו נראית גם בחיצוניות יש בו כח להגביה לשמים גם את הבחינה הנגלית, היינו להגביה גם עולם הזה הנגלה, לעשותו קדוש ודבוק בעולם העליון. הכלל, כדי להמשיך מלמעלה למטה יש למדתו של יוסף תוספת מעלה, ואילו להגביה את העולם משפל מצבו יש למדתו של יהודה תוספת מעלה... ומדתו של יהודה היא המלוכה, מרכבה למלכות שמים, והיא השתוקקות ממטה למעלה בשירות ותשבחות, כידוע מענינו של דוד המלך ע"ה, על כן אחז צדיק זה דרכו בהתגלות, כי למדה זאת יש להתגלות מעלה יתרה... (שם משמואל ויגש תרע"ב)

2.יהודה תיקן את ה"נפילה" עם העירבון לתמר דרך העירבון הטוטאלי שנתן ליעקב לשמירה על בנימין:

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים(בראשית מג,ט)

לך כל הימים. בגימטריא העולם הזה ולבא: (בעל הטורים,שם)

נקודה למחשבה: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:  מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?

1.קומת הגוף וקומת הנשמה- משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:
צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...
והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...

והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות..(מאמרי הראיה/המספד בירושלים,בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל)

לשני המשיחים אופי וזהות שונה לגמרי.הראשון נקרא "משיח בן יוסף" והשני נקרא "משיח בן דוד".תפקידו של משיח בן יוסף הוא לכונן את המדרגה הראשונה של עם ישראל בבחינת אומה ככל האומות.רק אח"כ נבנה הרובד השני "מצד תורת ד' והקומה העליונה המיוחדת לישראל" לא לראות את ההבדל בינהם זה הבלבול שיש עכשיו בעולם הדתי(מתוך "תפסתם את זה"/ספי גלדצהלר, ע"פ מספד למשיח לרב יהודא ליאון אשכנזי ע"מ 45+ תוספת מהתמליל)

2.משיח בן יוסף ומשיח בן דוד- גישה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה- עולם הגלוי או עולם נסתר וזה היה שורש המלקות של שאול שלא קיבל את מלכות דוד:

ויש להבין ענין ב' משיחין הללו מה הוא, ומה ההפרש ביניהם. ולמה אינם יכולים להתגלות זולת אחר גילוי נשמת משה. והענין הוא, כי מסבת שיתוף מדה"ר בדין, שהמלכות נכללה בבינה, נחסרה עצמותה של המלכות, ואין בה אלא בחינת ט"ר דמלכות, דהיינו בחינת התכללותה של המלכות בהם, אמנם בחינת עצמה נגנזה בראש עתיק, ומסבה זו נחלקה מלכות דז"א לשתי ממלכות, שמחזה ולמעלה, היא אהל לאה, והוא עלמא דאתכסיא ומשם נמשך משיח בן דוד, שהוא בן לאה. ומחזה ולמטה היא אהל רחל עלמא דאתגליא, ומשם נמשך משיח בן יוסף, שהוא בן רחל. (כמ"ש לעיל דף ק"י ד"ה מלכותא דדוד עש"ה) והנך מוצא שהמלכות שמחזה ולמעלה יש בה ע"ס שלמות, אבל במלכות שמחזה ולמטה חסרה המלכות שלה והיא מסתיימת ביסוד, ע"ש. ולפיכך יש מחלוקת בין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף למטרת גמר התיקון. כי משיח בן דוד רוצה למלוך, דהיינו להנהיג את ישראל בבחינתו, מהמלכות שלמעלה מחזה, שהזווג הוא שלם שם, מפני אדם, וע"כ הארתו שלמה. (וכנ"ל דף ק"י) אמנם משיח בן יוסף אינו מרוצה מהנהגת משיח בן דוד, להיותו מבחינת עלמא דאתכסיא, והארתו ממטה למעלה, כי כל הנמשך מבחינת מחזה ולמעלה אינו מאיר ממעלה למטה, רק ממטה למעלה, וע"כ הוא רוצה למלוך ולהנהיג לישראל להאיר להם מבחינתו שהיא מהמלכות שמחזה ולמטה, המאירה ממעלה למטה בהנהגה גלויה, להיותה עלמא דאתגליא. וז"ס המחלוקת שהיה בין שאול ודוד, כי שאול היה מבני רחל דהיינו משיח בן יוסף, ודוד היה מבני לאה דהיינו משיח בן דוד. וכן בין רחבעם וירבעם, וכן בכל דור ודור, נמצא ב' הללו שמקטרגים זה לזה.‏

ובזה תבין סוד הכתובים שאמר לו יהונתן בן שאול אל דוד. ואני שלשת החצים צדה אורה וגו' אם אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה כי שלום לך ואין דבר חי ה'. ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה, לך כי שלחך ה'. ויש להבין למה בחר יהונתן בסמנים הללו. והענין הוא, כי סוד שלשת החצים, הם ג' ענפין דש' שהם ג' ספירות חג"ת, הרומזים על ג' רגלי הכסא, אשר דוד הוא רגל רביעי אליהם. וכן הם רומזים על ג' ענפין דש' התחתונה, שהם ג' ספירות נה"י, אשר מלכות בית יוסף היא רביעי אליהם, בסוד שביעאה לבנין (כנ"ל דף ק"י) ולפיכך נקראים חצים, משום שנחצו ונחלקו ג' ענפין הללו בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. הג' שלמעלה מחזה למב"ד, והג' של מטה מחזה למב"י. וזה סוד אם אמר‏

 (דפו"י דף כ"ה ע"ב)‏

 אמר לנער הנה החצים ממך והנה, שפירושו ממטה למעלה, דהיינו כטבע הארת הג' ענפין שלמעלה מחזה שה"ס משב"ד, תדע ברור כי שלום לך, שזהו אות אשר אבי שאול שהוא משב"י מודה בהנהגתך, ואינו חושב להרגך. אבל, ואם כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה, שפירושו ממעלה למטה באתגליא, כמו הג' ענפין שמחזה ולמטה שהוא מדת מב"י, ואז לך כי שלחך ה', שזהו האות שהוא מקנא אותך ורוצה להרגך ולבטל הנהגתך. בכדי להנהיג את ישראל בהארת מב"י שממעלה למטה, באתגליא.‏

(ספר הסולם על הזהר - פרשת בראשית אות רנד)

3.שני משיחים- 2 תפיסות מנוגדות - הגאולה תגיע בנקודת ההשלמה בין שניהם- לאומיות(יהודה) ודתיות(יוסף):

‏ בניגוד למחשבה השגרתית המצפה למשיח האחד   בישראל ישנם שני משיחים,משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. לכן אומרים בתפילת "ובא לציון": ”‏נִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְרָכָה לשְנִי ימות הַמֶשִיח וּלְחַיִי הֶעלֶם הַבָּא".
שני משיחים ‏יהיו לפני הגאולה של "העולם הבא" ("הבא" - לא במובן של העולם שאחר ‏המוות אלא במובן של עולם שיבוא אחרי התיקון השלם של עולם הזה הנוכחי).
‏הרב יהודה אשלג, בעל פירוש הסולם על הזוהר, אומר שבכל דור ניתן למצוא ‏משיח בן דוד ומשיח בן יוסף "שמתקוטטים זה לזה", כי דרכם שונה (זוהר בראשית ‏א, סימן רלד בסולם).
ואמנם, דרכם של יוסף ויהודה שונות: ‏יוסף היה מלך בגלות מצרים, משיח בן יוסף דוגל בערכים שהחזיקו את עם ‏ישראל בגלות ובעיקר בקיום הדת, בגמילות חסדים ובמבנה הקהילתי. משיח בן ‏דוד דוגל בערכים הממלכתיים, בארץ ישראל ובירושלים עיר דוד. יוסף הוא כתר ‏תורה, ויהודה-דוד כתר מלכות (של"ה, וישב תורה אור, י'.)
‏דרכיהם של שני המשיחים שונות: בן יוסף שורשו בשמים ואורו מלמעלה ‏למטה, ובן דוד שורשו בארציות והוא מאיר מלמטה למעלה. בכל דור היו ‏מפלגות דמויות בן יוסף ודמויות בן דוד. הגאולה תבוא כאשר שני המשיחים ‏יסכימו ביניהם, ונבין שהם ודרכיהם משלימים אלה את אלה. התקרבותו של ‏יהודה ליוסף בפרשת ויגש היא לפי הזוהר (ויגש, סימנים כב וט בסולם). "התקרבות ‏עולם בעולם", וקירוב זה בין עמדות מנוגדות מסמל כבר את השגת האחדות ‏והשלום אשר יביאו את הגאולה. ‏

הנביא יחזקאל מצטווה לבשר את הגאולה על ידי איחוד סמלי של יהודה ‏ויוסף: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו] וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חברו [חֲבֵרָיו]. (יחזקאל לז, טז-יז). הנביא מפרש ‏את הנבואה כהבטחה לשל הקב"ה לקיבוץ גלויות ולגאולה "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם:וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ...(שם,כא-כב)

(פנים אל פנים, פרופסור מישל רבל, ע"מ 78)

4.החיבור של יהודה- כנגד עשיו  ויוסף- כנגד ישמעאל - ומתחברים בתפילת מוסף של שבת :

בפרשתנו מתבאר שכל עוד שלא השלימו יוסף ויהודה לא היו יכולים ע' נפש לרדת למצרים לעשות את התיקון הנצרך. ותחילת הדברים היא בעניין החלומות שרצה יוסף שאחיו ישלימו איתו, וע"י התחברות יוסף משיח בן יוסף ויהודה משיח בן דוד יחד יוכלו לכלכל את גלות מצרים, אבל לא עלתה בידם ונעשה פירוד עד שעל ידי מעשה הגביע ובנימין "ויגש אליו יהודה" בקרבת הלב ואז הגיע זמן הירידה למצרים.

ובבאור הדברים נראה לומר שהנה הובא בילקוט ראובני בשם ספר הפליאה:

דע שס"ה לאוין, כי הקב"ה אמר לאדם לעבדה ולשמרה, ואדם מי הוי? יעקב, ויעקב צריך לשמור לצד ימין שלא יכנס ישמעאל ובצד שמאל שלא יכנס עשו. זהו שאמר "יעקב יעקב" להיות שומר כפי חשבון שמו, שם יעקב יעקב ב' פעמים עולה שס"ה וא' יותר, הוא מלך מלכי המלכים.

ביאור דבריו הוא שאדם הראשון משהכניסו הקב"ה לגן עדן וציווה עליו לעבדה ולשמרה שהכוונה היא לשמור מאחיזת הרע בצד ימין ובצד שמאל, כי בצד ימין זו קליפת ישמעאל ובצד שמאל קליפת עשו. ומשמע שלא היה לאדה"ר תפקיד של עשה טוב, שהרי היה בגן עדן ששם האיר זיו השכינה וכל עבודתו היתה בסור מרע לשמור שלא תהיה התאחזות הרע בשפע הקודש, וכמבואר שהמצווה היחידה היתה "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". ויעקב, שהוא אשר בא לתקן את חטא אדה"ר, נאמר לו לפני ירידתו למצרים "יעקב יעקב אל תירא" וכו', ונרמז לו כי עיקר תפקידו הוא לשמור מאחיזת הרע בימין ושמאל. וכמו שנתבאר במקום אחר כי גלות ישראל במצרים היא בגדר שישים גבורים סביב כדי לשמור את המלכות שהיא אשר עושה פעולת ההוצאה של הקדושה מהסט"א. ואמנם בתחילה היו שבעים נפש, שהם שורשי הששים רבוא, ואחר זה הענפים שישים רבוא. והוא מה שאמר הקב"ה ליעקב "אנכי ארד עמך מצרימה", שלא רק ירידת שכינה עמהם אלא הכוונה היא כי עיקר עבודת הבירור תהיה על ידי השכינה. אלא שכלל ישראל באו בבחינת "שישים גבורים סביב לה", והנה קליפת ישמעאל היה לה מציאות באברהם שהוא היה צד הטוב של הימין בחינת החסד, והכונה על אהבה נפולה. ואילו קליפת עשו הייתה לה אחיזה בצד שמאל, היא הבחינה של כפירה "אנא אמלוך" וכן "ויבז עשו את הבכורה", "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". ויעקב הוא מקו אמצעי, תפארת שכולל את שתי הבחינות, לכן בהכרח יש לשמור על שני הצדדים בין מקליפת ישמעאל בין מקליפת עשו.

ושתי בחינות אלו היו יוסף ויהודה, יוסף מצד ימין ויהודה מצד שמאל. בחינת יוסף הוא מה שמונע אהבה נפולה ומעלה אותה בקדושה, כמו שהיה אצל אשת פוטיפר, ויהודה בחינת המלכות אמונה פשוטה. ולכן רק על ידי שיש שלום בין שני צדדים אלו יכולים ישראל לרדת מצרימה שהייתה מקור שני הקליפות, מצד אחד ערות הארץ ומצד שני מלא כשופים וכפירה בשאלת מי ה'. לכן רצה יוסף כבר בתחילה שיהיה שלום ביניהם לחבר את שני הקצוות, שיוכלו לעמוד בזה במצרים, ונסבב הדבר על ידי המכירה ומעשה בנימין עד שהשלימו שניהם יוסף ויהודה ואז ירד יעקב אבינו למצרים. וזה הביאור במה שהובא בתנחומא שכשהיה יהודה מתווכח עם יוסף אמרו מלאכי השרת בואו ונרד למטה ונראה שור ואריה מתווכחין זה עם זה. יוסף בחינת שור, ויהודה בחינת אריה, כי אריה מלך שבחיות מורה על בחינת מלכות ואמונה, ושור הוא "בכור שורו הדר לו" המורה על צד ימין. ותחילת ויכוחם היה מי העיקר, בחינת יוסף שור או בחינת יהודה אריה, ואחר זה השלימו שצריכים שמירה משני הצדדים. ונראה שגם שני השמות שהיו ליעקב מורים על שתי הבחינות. שם ישראל שמירה מבחינת ימינא, ושם יעקב הוא שמירת שמאלא ,שהרי נקרא יעקב על שם ידו האוחזת בעקב עשו.

אמנם כלל ישראל במצרים היו להם שני ניסיונות אלו. מצד אחד שמרו על עצמם, "גן נעול אחותי כלה" שלא היה אחד מהם פרוץ בעריות, ומצד שני ביציאתם "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". השמירה מקלי' ישמעאל באה על ידי כוחו של יוסף, והשמירה מקליפת עשו על ידי יהודה. והנה שור ואריה עם הכולל גימטריה קרע שטן, וכן ישראל ויעקב גימטריא קרע שטן, להורות על שתי הבחינות, שרק באמצעות שניהם יחד יכולים לשמור משני כוחות הרע של ישמעאל ועשו. וכן מצינו שישראל נצטוו במצרים בשלוש מצוות זכר לגאולה, פסח מצה מרור, שכולם יחד גם גימטריא קרע שטן, והם כנגד שלוש הבחינות של אברהם יצחק ויעקב. ועיקר המצוה היא אכילת פסח על מצות ומרורים, כי הפסח בחינת תפארת, מידת יעקב, שפסח תרגומו חייס שזו מידת הרחמים שהיא התפארת, ומצה לחם צד ימין נגד קלי' ישמעאל, כמו שנאמר "הלחם אשר הוא אוכל". ומרור בחינת עשו, כולו אדמוני שזה ענין כפירה, ומרור מורה על אמונה פשוטה, והפסח תפארת הוא שמאחד יחד את שני הקצוות.

לכן גם לעתיד, בזמן הגאולה, קודם יבא משיח בן יוסף להכניע את צד הימין קליפת ישמעאל, ואחר כך משיח בן דוד לשפוט את הר עשו כדי להכניע את כוח הקליפה של הכפירה. והנה ישמעאל נשא את בת עשו כדי לחבר את שתי הקליפות של שור וחמור, ויצא מביניהם עמלק שבא להחטיא את ישראל בשני הדברים: "אשר קרך בדרך" בבחינת קליפת ישמעאל, וכן קרך באמונה בבחינת קליפת עשו. 

ולכן אין עמלק נופל אלא על ידי בניה של רחל מבחינת הקליפה של ישמעאל, יחד עם משיח בן דוד שישלים לשפוט את הר עשו "והיתה לה' המלוכה". וכן מצינו שיהושע לחם עם עמלק יחד עם מרע"ה מזרע יהודה, וכן שאול יחד עם שמואל הנביא שהיה מזרע לאה, וכן יהיה לעתיד לבוא. וכן מבואר בהפטרת פרשת ויגש, בענין עץ שכתוב עליו יהודה ועץ יוסף וקרב אחד אל אחד והיו לאחדים ויהיו לעץ אחד ואז תהיו הגאולה, כמו שמסיים "ונתתי מקדשי בתוכם לעולם והיה משכני עליהם", שלא תוכל להיות השראת השכינה למטה בישראל אלא על ידי ביעור שתי הבחינות של עשו וישמעאל שמתחברים יחד, יוסף ויהודה לשמור את דרך עץ החיים משני הצדדים כמבואר.

בחינה זו קיימת בכל שבת התפילת בעת תפילת מוסף, גימטריא קפ"ו כמניין יוסף יהודה, להורות שאז הוא זמן של חיבור הקדושה, ועל ידי זה מתבטלת שתי הקליפות של ישמעאל ועשו. לכן רק בסעודה שניה נאמר "אז תתענג על ה'", שהרי אין תענוג שלם אלא כשאין מצירים של הקלי'. והנה בלילה מאירה בחינת המלכות, אמונה לבער קלי' עשו, וביום זכור אור הקדושה לבטל את קלי' ישמעאל, ואז נעשה בחינת מוסף זכור ושמור יחד והתענוג האמיתי של מעין יום שכולו שבת שאין בו הרע של שתי הקליפות.

(הרב מנחם מקובר, ע"פ ניצוצות מתורת הבית גנזי, מעובד עפ"י המאמר בבית גנזי, פרשת ויגש עמ' תתתכ"ז.)

וישב- מקץ : חלומות שווא ידברו ?

פתיחה: תמיהות על חלומות יוסף

1.מדוע יוסף רץ לספר לאחיו את חלומותיו?

2.מדוע לא התייחסו האחים לחלומותיו של יוסף בביטול ותחת זאת - שנאו אותו ?

3.מדוע אחרי החלום השני  עברו משנאה לקנאה?

4.מדוע לא סיפר יוסף את החלום הראשון לאביו?

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: 

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: 

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:  

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:  

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר 

הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:  

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:  וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר

(בראשית לז ה-יא)

חלק א: ענייני חלומות

1.החלום והנבואה:

א.החלום- רסיסי נבואה:

חלום אחד משישים לנבואה(ברכות נז, ע"א)

ב.מדרגת החלום היא לאדם שלא נמצא עדיין במדרגת נבואה כמו יעקב לפני שהיה נשוי שהוא פלגא גופא:

תא חזי, וכי יעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, לא ראה את ה' אלא בחלום, אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, (והיה פלג גופא), ויצחק היה חי, (ועוד לא הגיע זמן שליטתו), ועל כן כתוב בו חלום ולא מראה בהקיץ... (זוהר ויצא סח)

ג.החלום הוא האמצעי להעברת הנבואה של כל הנביאים מלבד משה:

כלל כל הנביאים חוץ ממשה, נבואתם על ידי מראה וחלום... והיינו שהקב"ה משמש מן החלום החקוק כבר בטבעם של בני האדם להיות להם לאמצעי, להמשיך על ידו הנבואה לנביא. ולא שהנבואה והחלום ממין אחד, אלא שחלום דבר הגון לפני חכמתו יתברך, שיהיה אמצעי להמשיך הנבואה על ידו, ולא אמרו חז"ל חלום אחד מששים בנבואה (ברכות נ"ז) אלא מצד היות בו הגדה והודעה למעלה מגדר ההודעה הרגילה לבני האדם כפי חוק השכלתם.

(רמח"ל, דרך ה' פרק ה, א)

ד.החלום הוא מדרגה של התגלות נבואית:

כשבני אדם שוכבים על מטתם ומתנמנמים, והנשמה יצאה ממנו, זהו שכתוב בתנומות עלי משכב אז יגלה אוזן אנשים, ואז הקב"ה מודיע אל הנשמה באותה המדרגה הממונה על החלום, (דהיינו גבריאל), (את הדברים העתידים לבא בעולם, או אלו הדברים שהם באים מהרהורי הלב, (דהיינו אמת או שקר או שניהם יחד כנ"ל), כדי שיקבל האדם דרך תוכחה מדברי העולם, (כלומר ע"כ מגלים לו העתיד לבא בעולם).

כי אין מודיעים לאדם בעוד שעומד בכחו של הגוף, כמו שאמרנו, אלא המלאך מודיע אל הנשמה והנשמה אל האדם, שהחלום בא אל הנשמות מלמעלה, כשהנשמות יוצאות מגופות, ועולות כל אחת ואחת כפי מעלתה.

וכמה מדרגות על מדרגות הן בסוד החלום, כולם הן בסוד החכמה, ותא חזי, חלום מדרגה אחת, מראה מדרגה אחת, נבואה מדרגה אחת, וכולם הן מדרגות למדרגות אלו על אלו, (כי מדרגת החלום מתחת למדרגת המראה, ומדרגת המראה מתחת מדרגת הנבואה).

(זוהר וישב פג)

ה.חלום הוא השגת מצב ההוה שטרם ירד למציאות החושית ולכן גם ניתן עוד לשנות את מהלכו למציאות החושית לטובה:

והפיכת חלום גם כן תתבאר בדרך זו, כי לא כמו שחושבים הוא, שחלום הוא גילוי ידיעה מהעתיד לבא, אלא חלום הוא השגת מצב ההוה. כי כל דבר הקורה בעולמנו אין שרשו והתחלתו הסבה הגלויה שאנו רואים פה, אלא התחלת כל דבר ומקורה היא בעולמות הגבוהים, שורש הבריאה. ויש אשר נברא וקיים הוא לפני ימים רבים ושנים רבות בעולמות העליונים, ואף גם בעולם הזה בחלקיה הרוחניים הדקים שאין חוש האדם משיגם, ולבסוף משתלשל הדבר ומתגלה גם לעין האדם ולחושיו... כי גם לאחרי הגיע הדבר לחושינו, איננו רואים אלא אחוז אחד מרבוא רבבות של המציאות באמת, כי כל זמן שהנפש מלובשת בחומר אי אפשר לה לראות יותר מאשר ניתן לה להציץ על ידי החלונות הקטנים, חמשת החושים, וגם מה שהיא רואה אין זה לפי המציאות באמת, אלא כפי האספקלריא של חוש האדם.

אולם בשעת השינה הנפש מתפרדת קצת מהחומר, ואינה שקועה לגמרי במסגרתו כמו בהקיץ, ואז יקרה שהנפש מציצה מבעד למסגרות החומר, ורואה מה מהמציאות הקיימת עוד טרם באה לידי גילוי החושים. ואמנם ראיה אחרת היא לגמרי מאשר יראה האדם בחושיו, כי מציאות זו לא ניתנה להבחן בחושי האדם... עדיין לא ניתק לגמרי מן החומר לשיגיע לידי הבחנת המציאות באופן אחר, לכן מתערבת השגתו המופשטת מחושי החומר עם ההשגות החמריות ומתבלבלת עמהם... ואשר לזה דרושה חכמת הפתרון לדעת מה ראה בחלום...

ומעתה נבין ענין רפואת החלום, כי מציאות הוא המצב הנראה בחלום, כמו חלי חזקיה מלך יהודה וכו', אלא שאלה נראים בחוש וזו נראית בחלום, אבל גם מציאות זו יכולה להרפא ברצות ה', ואין צורך בבריאה ולבטל מציאות, אלא כמו שבדרך הטבע יש רפואה לכל חלי, כמו כן יש רפואה לאותה מציאות הנראית בחלום.

ואחת מדרכי הרפואה היא הפיכת החלום, כי כל זמן שעדיין לא נתגשם הענין למטה ולא הגיע לחושינו, יכול אותו הענין עצמו להתהפך בדרך השתלשלותו למטה מרעה לטובה, וכידוע שבכל דבר רע נמצאים גם חלקי הטוב, ואפשר לסדר דרכי השתלשלותו באופן שהצד הטוב יכריע... (שעורי דעת/ הרב יוסף יהודה לייב בלאך ,מראשי תנועת המוסר, חלק א נסים וטבע א עמוד קט)

2.יש בחלום את הרהורי ליבו של האדם:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו... (ברכות נה ב)

3.בכל חלום יש בר ותבן:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים, מנא ליה מיוסף, דכתיב והנה השמש והירח וגו', וההיא שעתא אימיה לא הוה. (ברכות נז ע"א)

4.איש אמת יראה חלומות אמת :

והחלומות באים על ידי מלאך המלוה לאדם, ולפי שאין כל המחשבות אמת, על כן אין כל החלומות אמת, ומי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת, גם יראה בלילה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים. (שער האמת)

(אורחות צדיקים, שער האמת)

5.החלום הולך אחר הפתרון:

א.צריך לפתור לטובה כי הפתרון הולך אחר הפה:

ומשום שיש בו בחלום הכל, (הן אמת והן שקר) כמו שאמרנו, לכן כל החלומות שבעולם הולכים אחר פתרון הפה, ובארוה שכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה, (הרי שמתקיים לפי הפתרון), מהו הטעם, משום שיש בו בחלום שקר ואמת, לכן המלה של הפתרון שולטת על הכל, שמכרעת אותו, אם לפי אמיתותו או לפי השקר שבו), ולפיכך צריך החלום לפתרון טוב.

(זוהר וישב פג)

ב.חלום טוב- לפתור כממשי וחלום רע- כשקרי וכל פתרון שכבר נאמר בפה יכול להיות  פתרון במציאות:

שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר וחלומות השוא ידברו, כי הוה חזי חלמא טבא אמר, וכי החלומות השוא ידברו, והכתיב בחלום אדבר בו. רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו, וכתיב וחלומות השוא ידברו, לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רבי נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד ומנו רבי בנאה, עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה... שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר איש כחלומו פתר...

(ברכות נה,ב)

6.דינו של חלום שלא נפתר

א.כמו איגרת שלא  נקראה - האם לכן גם לא יתקיים?

ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נה ע"א)

ב.יתקיים בכל מקרה- רק שלא יידע את המהלך

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ מְצוּיִים לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הִנֵּה שָׁנִינוּ, חֲלוֹם שֶׁלֹּא נִפְתָּר כְּמוֹ אִגֶּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרְאָה, אִם מִשּׁוּם שֶׁהִתְקַיֵּם וְהוּא לֹא יָדַע, אוֹ שֶׁלֹּא הִתְקַיֵּם כְּלָל. אָמַר לוֹ, הִתְקַיֵּם וְלֹא נוֹדַע, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַחֲלוֹם תָּלוּי עָלָיו כֹּחַ, וְהוּא לֹא נוֹדַע וְלֹא יָדוּעַ אִם הִתְקַיֵּם וְאִם לֹא הִתְקַיֵּם.

(זוהר מתורגם בראשית קפג ע"ב)

7.אופן סיפור החלום:

א.לספר החלום רק לאוהב אותו שיפתור אותו לטובה:

ויחלום יוסף חלום ויגד וגו', מכאן שאין לאדם לומר חלומו רק לאדם שאוהב אותו, ואם לא (אוהב אותו) הוא גורם לו (רעה), שאם החלום מתהפך לדבר אחר, הוא שגרם להסתלק (הוראת החלום האמיתית על ידי) פתרונו... (זוהר וישב פג)

ב.לספר החלום בצורה חיובית :

בחלומי - ראוי לאדם שיזהר בתחלת דבורו בספור חלומות, כי שר המשקים זה היה תחילת דבורו בחלומי שהוא לשון חלימות ובריאות, שהוא מלשון "ותחלימני והחייני" (ישעיה ל"ח), ונצול ונדון לחיים וחזר למעלתו. אבל שר האופים התחיל באף ונדון למיתה... (רבנו בחיי בראשית מ ט)

8.מטרת החלומות : מעוררים אותו לתשובה

מטרת החלום - לגלות את הרהורי לבו הצפונים של האדם, היינו את הצפון בתת-הכרה שלו, כדי לעוררו לתשובה. עיין זוהר וישב (קפ"ג) "וכדין קב"ה אודע לה לנשמתא... אינון מילין כפום אינון הרהורין דליביה בגין דבר נש נטיל ארחא דתוכחי"... וכן אמרו ז"ל (ברכות נ"ה) "כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע", כי זה לאות שאין מתענינים בו בשמים לעוררו...

(מכתב מאליהו,חלק ד עמוד קסד)

9.שלשה סוגי חלום :חלום על הווה, עתיד קרוב ועתיד רחוק

מצינו בחז"ל כללים בענין חלומות. הנה חלומות על ענינים שיארעו בעתיד רחוק מראים רק לצדיקים, כי חלומות הלא הם מדרגות בנבואה, ורק לראויים מאלה המדרגות מגלים מה שעתיד לקרות בשנים רבות. כמו כן דברים הנוגעים לכלל העולם מראים רק לבעלי מדרגה, לצדיקים אשר כלל העולם תלוי בהם. אולם חלומות אשר על דברים הקרובים לבא, והנוגעים לאותו היחיד, מגלים גם לאנשים שאינם בעלי מדרגה כלל, גם לרשעים מתגלים בחלומות דברים הקרובים לבא והנוגעים להם... (רבנו ירוחם, דעת תורה בראשית מא כה)

10.המתכון לחלום שמתקיים:

ואמר רבי יוחנן ג' חלומות מתקיימין, חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חברו, וחלום שנפתר בתוך חלום, ויש אומרים אף חלום שנשנה, שנאמר ועל השנות החלום וגו'. (ברכות נה ב)

11.אורך הזמן להמתנה לקיום חלום טוב- כ"ב שנים:

אמר רבי לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, מנלן מיוסף (ברכות נז ע"א)

12.פתרון החלום צריך להיעשות בו ביום:

שמעו נא - ... כי עיקר פתרון החלום הוא דוקא ביומו ולא ביום אחר, לזה מתענין תענית חלום אפילו בשבת ואינו נדחה ליום אחר, לזה אמר נא, פירוש עתה... והלא אמרו בהרואה אמר רבי בנאה פעם אחת חלמתי חלום אחד והלכתי אצל כ"ב פותרי חלום שהיו בירושלים, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי, אולי דוקא שאין הפתרונים סותרים, אבל אם סותרים אין פותר שני מוציא מפתרון ראשון... (אור החיים, בראשית לז ו)

13.אדם שלא חולם - נקרא רע:

'ר יונה א''ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר {משלי יט-כג}וְשָׂבֵ֥עַ ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע  (ברכות יד א)

אל תקרי שבע אלא שבע. ילין בל יפקד מן השמים בחלום הרי הוא רע לכך אין משגיחין לפקדו: (רש"י,שם)

חלק ב: יוסף בעל החלומות

1.החלום- המאפיין של העברים:

א.לחלום זה לצפות לעולם מתוקן - מי שלא חולם לא רוצה לתקן את העולם:

ויחלום יוסף חלום. אדם שיש לו חלומות קודם כל זה אומר שהוא עברי, ראינו שגם יעקב חולם חלום ובכלל המשפחה של אברהם משפחה של חולמים ויוסף הוא נאמן לרעיון. מה זה לחלום? זה לצפות לעולם אחר. הגמרא אומרת שמי שעוברים עליו שבעה ימים ולא חולם סימן שהוא רשע. למה? במה הוא רשע? כי הוא מסתפק במצבו של העולם. העולם  כפי שהוא מוצא חן בעיניו. והרי העולם כפי שאנו רואים אותו הוא עולם מלא צרות, מלא רע. ולכן מי שלא חולם יש פה איזה בעיה. ויוסף חולם. אם הוא חולם זה סימן שהוא רוצה עולם מסוג אחר לגמרי.

יוסף מספר את החלומות שלו כי החלומות שלו נוגעים לייעוד של המשפחה...נוגע לאחים לכן צריך לספר.

(תמלול שיעורים על ספר בראשית שיעור 212 ,  הרב שרקי)

ב.שר המשקים שוכח את יוסף כמו אדם השוכח את חלומו:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:  וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:  וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:  וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ:(בראשית מ כא-כד)

‏יש המון חלומות בספר בראשית דווקא של העברים. ברגע שמגיע ‏עברי אחד למצרים הוא גורם לכולם לחלום ועוד שאלו שהוא גורם ‏להם לחלום גורמים לאנשים אחרים לחלום. החלימה היא תכונה עברית המדבקת עמים אחרים (שיעורים על ספר בראשית/ הרב שרקי,שם)

2.אחי יוסף שנאו אותו על חלומו הראשון כי החלומות הם הרהורי הלב ואם כך מהרהר למלוך עליהם:

ויחלום יוסף חלום, ויוסיפו עוד שנא אuתו. תימ' וכי עבור שראה חלום שנאוהו, וכי ‏מה היה יכול שראה חלום בדרך כל אדם שחולם בלילה מתוך השינה, ופי' הר"ר יוסף ‏מאורליי"ש  דאמ' בעלמא אין חלום  אלא מתוך מחשבותיו שחושב על מטתו כדכתיב : ‏רעיונך על משכבך סליקו, ויוסף כמו כן אמרו לו אחיו מתוך שאתה חושב עלינו מחשבות ‏רעות שאתה אומר למלוך עלינו לכך נראו לך החלומות הללו

(רבי חיים פלטיאל על התורה, בראשית לז ז)

3.יוסף לא יספר על החלום הראשון לאביו שמא אלו דברים בטלים ואחיו עברו משנאה לקנאה כי בהישנות החלום הבינו שהוא אמת שהוא ימלוך ועל כך קנאו בו:

מה שלא סיפר לאביו את החלום ‏הראשון, לפי שחשש שאין חלום בלי דברים ‏בטלים, ולא רצה לפגוע בכבוד אביו. ובחלום ‏השני שוב סיפר לאחיו כדי שיפתרו לו אותו, ‏ולא סיפר לאביו משום כבודו כנ"ל, אך הפעם
‏האחים לא אמרו דבר, כדי שלא יתקיים ‏החלום. והיות שלא פתרו לו, הלך אל אביו ‏בנוכחות אחיו, וסיפר לו כדי שיפתור לו את ‏החלום. וכאשר שמע אביו, אמר בתמיה הבוא ‏נבוא וגו" להשתחוות לך?! כדי שהאחים לא
‏יקנאו, ואף שאמר בתמיה, הרי זה פתרון ‏לחלום. אולם האחים ששמעו שחלם פעמיים, ‏סימן שאמת הדבר, כמו שאמר יוסף לפרעה: ‏"על השנות החלום פעמים כי נכון הוא", לכן ‏עתה האחים לא שנאו אותו, אלא קנאו בו, כי ‏ידעו שהוא ימלוך. אולם יעקב ששמע ואת ‏פעם ראשונה, אע"פ שידע ברוח הקודש שאמת ‏החלום, יעקב גער בו כדי שהאחים לא יקנאו ‏בו, אבל האחים ששמעו את שתי החלומות ‏מיוסף כבר ידעו שזה אמת לכן הפעם כתוב: ויקנאו בו. על שהוא יהיה מלך

(טיב פרשת השבוע. בראשית, הרב מיכאל נסים אביטן , ע"מ רצט)

4.פתרון האחים בדיבורם - שהחלום מכוון על מלכות- אכן סייע לדבר להתקיים

המלוך תמלוך - משנאתם אותו היה להם לפתור לרעה, והיה מה' לזמן בפיהם הפתרון למלכות. (רבנו בחיי , בראשית לז ח)

5.יוסף הוא בעל החלומות ולכן ידע את חלום השרים ופתרונו כי גם הוא חלם אותו:

ויחלמו חלום שניהם, תא חזי כי למדנו, שכל החלומות הולכים אחר הפה. יוסף כשפתר להם החלום, למה פתר לזה פתרון טוב ולזה פתרון רע, (למה לא פתר לשניהם פתרון טוב). אלא אלו החלומות על יוסף היו, ומשום שידע הדבר בעקרו ושרשו, משום זה פתר להם החלום כמו שצריך, ופתר לכל אחד ואחד פתרון, כדי להחזיר דבר למקומו (ושרשו).

(זוהר וישב רנד)

חלק ג: פתרון חלומות יוסף כפי שהתממשו במציאות 

1.עלייתו של יוסף דרך השיבולים- תיקון הכלכלה של מצרים:

מאלמים - ראה שתהיה מעלתו על ידי אלומות, שיקום מעצמו בלעדי רצונם, ושיתמיד במלכותו. וגם ניצבה - ושיסובבוהו וישתדלו שלא יקום ולא יועיל, והשתחוו לאלומתו ולא לו, שלא הכירוהו, ושנאוהו כי חשבו שמספרו להם כדי להכעיסם, או שממציא בו דברים מעצמו, שעל זה קראוהו בעל החלומות. (אברבנאל בראשית לז  ו)

2.מלכותו של יוסף נמשכה 80  שנה- "גם ניצבה":

וגם נצבה - להורות שמלכותו תמשך, כי מלך פ' שנה, ולא נעשה כן לכל הממלכות. (ספורנו בראשית לז ז)

קמה וגם נצבה - בתחלה ימשול, ואחר כך ימלוך... (כלי יקר בראשית לז  ז)

3.יוסף עיכב את בנימין כדי שיעקב יבוא אצלו להשתחוות- יוסף קידם את מהלך הפתרון של חלומו:

ויביאו לו את המנחה - כל אחד השתדל להביא בידו, ובזה נתקיים חלום האלומות... באמת רצה לעכב את בנימין אצלו כדי שיבא אביו להשתחוות לפניו ולבקש עליו, ורק משאמר לו יהודה כראותו כי אין הנער ומת, הבין, כי אי אפשר בזה האופן... (העמק דבר מג כו וכז)

4.מה מייצגים השמש הירח ואחד עשר כוכבים:

א.יעקב בלהה והאחים:

 ותשתחוין לאלומתי. גם השמש והירח ואחד עשר כוכבים שהשתחוו לו, והם יעקב ובלהה ואחד עשר אחיו, כענין שכתוב באחיו וישתחוו לו אפים ארצה, וכתיב ביעקב (בראשית מז, לא) וישתחו ישראל על ראש המטה

(רבנו בחיי על בראשית פרק לז פסוק ז )

ב.הכוכבים- אחיו, הירח- ישראל והשמש- מצרים:

כוכבים בכל זאת מרמזים לאחיו, הירח נמשל כידוע לישראל והשמש נמשלה למצרים שכן לפי אמונת המצרים פרעה הוא בן השמש (יציאת מצרים מציאות או דמיון, פ. גלפז-פלר, שוקן, עמ' 49). כלומר יש כאן גם רמז לשלטון יוסף על אחיו, על עם ישראל ועל מצרים.

(פשט ומסר /ניצן חמיאל, מאמר "פתרון חלומות יוסף")

ג.השמש והירח הם יעקב וכל המהלך הוא רמיזה על הליכה לגלות:

 ישנם תרבויות שמשיות - אקטיביות ו‏תרבויות ירחיות- פסביות . התפיסה היתה שיעקב הוא תרבות ירחית אלא שהוא קנה לעצמו את הבכורה והברכה, לקח ‏את לאה אשת עשו לכאורה- לאישה וניצח את המלאך הוא התאמץ‏וכבש את השמש ולכן לוח השנה שלו הוא ירח ושמש. 

כלומר ‏יעקב הוא השמש והירח ואין בעיה בחלום. ומה שדחה היה כדי ‏לעשות שלום ‎עם האחים (שיעורים על ספר בראשית/ הרב שרקי,שם)

אי אפשר לראות שמש ירח וכובבים ‏בבת אחת אלא הוא ראה את הזמן ביום מתחיל בשמש ממשיך ‏עם הירח נגמר בכוכבים. הוא מזמין את אחיו להיכנס ללילה ‏ולשמש ככוכבים. כלומר ללכת לגלות ומשם להשפיע

(שיעורים על ספר בראשית/ הרב שרקי,שם)

5.והנה והנה והנה- שלוש השתחוויות:

ותמצא בכתוב שלש פעמים והנה כנגד שלש פעמים שהוצרכו לרדת למצרים להשתחוות לאלומתי, והיה להם הכנעה לפניו, פעם ראשונה כשהיה רעב בארץ כנען, ופעם שניה כשאמר להם יעקב שובו שברו לנו מעט אוכל שבו נתגלה יוסף, ופעם שלישית כשחזרו אליו עם יעקב אביהם ואז נתקיימו כל החלומות:

(רבנו בחיי על בראשית פרק לז פסוק ז )

6.משמעות שתי החלומות- אותו מהלך של השתחוויה אבל בשני זמנים שונים- האחד בזמן הרעב והאחר אחרי שהתגלה אליהם יוסף:

אין שתי החלומות חלום אחד שהרי כתוב ויחלום חלום אחר.הרי שיש כאן ב חלומות.וכל חלום פתרונו בזמן אחר. מובא במדרש לקח טוב ( וישב לז סימן ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה.אמר להם עתידין אתם לכנוס פירות ואני כונס. שכשם שראה פרעה חלום הרעב. כך ראהו יעקב אבינו. והשבטים כינסו פירות ולא הצליחו. 

[לפי זה והנה החלום הראשון מדבר בשנת השבע]  שנאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה. שלכם מתרקבים ושלי עומדים לפי שהכניס התבואה בשיבולת ולא מירחן לו לפיכך עמדו עכ"ל

[לפ"ז והנה השני מדבר בתחילת שנת הרעב]

תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי, ‏כשבאתם למצרים הסתובבתם ולא נכנסתם ‏בשער אחד, וכשהגעתם אלי השתחויתם ‏לאלומתי. מכון שלא ידעתם מי אני, ‏והשתחויתם לממונה על האלומות.

[לפ"ז,‏"והנה" השלישי, כשירדו האחים לשבור אוכל ‏(טיב הפרשה)]. פתרון לחלום השני, טיב הפרשה ‏כתב, "והנה" אחרי הוודע יוסף לאחיו, כולם ‏באו יחד. "השמש", זהו יעקב. "והירח" זו ‏בלהה שגדלתו. "ואחד עשר כוכבים" אחד ‏עשר אחים, (רש"י) "משתחוים לי" כשהגיעו אל ‏יוסף. 

לפ"ז מובן, למה בחלום הראשון לא ‏מופיע יעקב. וגם מובן, למה בחלום הראשון ‏נמשלו האחים לאלומות,  ובחלום השני ‏ לכוכבים. וגם מובן, למה בחלום השני, כתוב: ‏"משתחוים לי", כי כבר ידעתם לפני מי אתם

‏עומדים, וההשתחויה היתה לי. 

(טיב פרשת השבוע/הרב מיכאל נסים אביטן ,בראשית ע"מ רצט-ש)

על ראש המטה נתן שבח להקב״‎ה על שנתן בלבו של יוסף לקברו עם אבותיו וכאן נתקיים החלום שהשמש משתחוה לו ומ״‎מ ההשתחויה כלפי שכינה היתה.

(חזקוני, בראשית מ״ז:ל״א:א׳)

חלק ד: המדריך לפתרון חלומות

0.הגדרת המושג "חלום" ו"פתרון":

א.חלום מלשון כבול וקשור:

בחלום - שורש חלום קרוב לשרשים עלם, הלם, ואלם, המורים על משהו קשור כבול ומקופל ומכווץ, בלתי מפותח... הרי זה מצב, המתואר באיוב (ל"ג ט"ו) "בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב, אז יגלה אוזן אנשים ובמסרם יחתם. להסיר אדם מעשה, וגוה מגבר יכסה". הרצון החופשי כבול, הגוף והרוח פועלים על פי חוקים אחרים, כשם שבחלמון הזה מקופלים ואחוזים בערבוביה ובהעדר דמות כל אותם הנכסים של האורגניזם העתיד להיווצר, משום שעדיין חסרה בו הנפש, אותו ניצוץ של עצמאות חיה... כן בחלום חסר השכל הפעיל של הנשמה, מחשבות ודמיונות אגורים ואחוזים אלו באלו, מתקשרים על פי קשרי אסוציאציה מקריים, מפני שהשכל האנושי המודע איננו מחזיק ברסן המחשבות... במצב זה לא האדם הוא החושב ומדמה, אלא המחשבות והדמיונות פועלים באדם, בתוך נפשו. באותו מצב יש והקב"ה אומר את דברו לאדם בחלום השלוח מאת ה', ה' הוא השכל הפעיל... (בראשית כ ג)

ב.לפתור- לפתוח כמו פטר רחם:

פתר קרוב לפטר, לפתח, פתיחה אורגנית מבפנים כדוגמת "פטר רחם"... אדם נבון יכול לעמוד על ביאורו המדויק של חלום, מבלי שיוכל להבטיח גם את קיומו של החלום. הפתרון חייב להיות מתוכו. פתרונו של חלום מתוכו הנו התפקיד הפסיכולוגי העמוק ביותר, בדרך שביאורו של כל סמל פירושו של כל פסוק, חייב להיות פתרון, פירוש הדברים מתוכם. אין קץ לפירושים שאפשר להעמיס על כל סמל ופסוק, אך פירוש אחד בלבד - הפירוש הנכון יעלה בידי זה המבקש את הפירוש מתוכו... (רש"ר הירש בראשיתמ ה)

1.החלום והפתרון- חד הם והפתרון נמצא תמיד אצל החולם :

החלום והפתרון משתייכים זה לזה אין הם שניים.למעשה יכולים הם להתחלף זה בזה ואין האחד שונה במאומה  מחברו, יחד מהווים הם את השלמות ,החולם הוא הפותר, והבא לפתור בהכרח שיהיה חולם בעבר

( תומס מאן)

2.סימני החלום הצודק: יבא מסודר, והחולם מתרשם ומתפעל.

הפתרון: הוא יושג א', על ידי שיבין בחכמתו המשלים שבחלום על פי החכמה הכוללת. ב', אומדן לפי האיש החולם, שתליה על דקל לא תפתר בשוה ללסטים ולצורבא דרבנן. ג', יש בחלום הוראות שונות אבל פותר זה לא יכול לדעת הכל ולהבדיל בין משל ונמשל, לדעת מה שעל אנשים וענינים רחוקים מהחולם ועוד. על כן כשיגידו הפותרים ענינים אמיתיים הם ברוח הקודש, והוא שפע אלוקי לדבר חכמה ולהשיג אמיתויות הדברים, כבהמורה חלק ב' פרק מ"ה... (אברבנאל, בראשית מא א)

3.המתכון להיות פותר חלומות:

א.שלמות לשון הקודש:

ומי שיש לו שלימות לשון הקדש יודע לפשר חלמין שבתרדמה כמו יוסף כמבואר שם, כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל כמובא, כי בכל דבר יש אותיות כנ"ל, וכששוכב וישן עולים האידיים מהמאכלים שאכל עולים להמוח, ונצטרפין האותיות שיש בהם ומזה נעשה החלום. נמצא כשאדם אוכל, אם היה אוכל הכף השני קודם הראשון, היה מתראה לו חלום אחר, כי בכל דבר יש אותיות אחרים, ואלו היה אוכל זה הכף תחלה, היו נצטרפין האותיות בצירופים אחרים, והיה מתראה לו חלום אחר. ומי שיש לו שלימות לשון הקדש הוא יודע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל, על כן הוא יכול לפשר חלמין כנ"ל... (מוהר"ן,יט)

ב. ניתוק מדמיון התאוות כך שהוא יכול להפריד בין דמיונות בחלום לדבי הטעם שבו:

והחלום שבעת השינה שאינו בידו ובחירתו לנקות הרהוריו וכן הרהורי ודמיונות כל א' מישראל בכל זמן שהם דוגמת חלום הם אף מס' מאמיתות המדמה שהיא נבואה, כי גם בהם מלובש פתרון האמיתי ומרומז חכמת אמת הנמשכות מחב"ד שבמוחו אלא שמעורבב בבטלה הרבה, כענין אין חלום בלא דברים בטילים. ובלקוטי פרשת וישב ביאר ענין החלום מוחין דגדלות שבתוך מוחין דקטנות. וכן הדמיונות של הבל הם מוחין דקטנותו, ואצל בני ישראל שכל אחד יש לו שורש בתורה דכתוב בה אמת ואינה דמיון הרי המוחין דגדלות גנוז תוך מוחין דקטנות, רק מכל מקום מפני הקטנות המסבבו אי אפשר בלא דבר בטל, אבל יש בו גם בר. והמבין על זה לדעת התוכיות שבכל הדמיונות הוא מי שנקי מתאוות כיוסף בתאות נשים ודניאל בתאות אכילה הם היו פותרי חלומות, דשורש כל הרהורי בטלה הם בתאות שבזה הלב חושק להרהר, ומי שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות... (ר' צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק חלק ב עמוד פ)

ג.איש אמת יחלום חלומות אמת:

כתב באורחות צדיקים (שער האמת) "לפי שאין כל המחשבות אמת על כן אין כל החלומות אמת ומי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת, (בחינת דובר אמת בלבבו), גם בלילה יראה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים". מכאן שכערך אמיתת מחשבותיו ביום כך יהיו חלומותיו אמת בלילה, וכשיפשפש במעשיו ידע את ערך חלומו. ואם יתחזק האדם זמן רב במדת האמת ואחר כך יתפלל על חלום לברר האמת, אפשר שיסייעו לו מן השמים להשיגו. (מכתב מאליהו חלק ד עמוד קסד)

4.בין פתרון חלומות להגדת עתידות:

אמנם פתרון החלומות והגדת העתידות הם ענינים הפכיים, שהפתרונות נלקחים מהענינים הפרטיים שבחלום המתחדשים מהדמיון שבנפש החולם, ומהם ישער וישפוט הפותר, וההגדות הנבואיות לקוחות מהגזרות הכוללות הנמצאות בסדור השמימי או בדעת אלוקי... והנביא לא יתבלבל על ידי הדברים הבטלים שבחלום כי יכירם, ועל דרך האמת אינו פותר החלום, כי אם מגיד את אשר האלוקים עושה... (בעל העקידה, בראשית מא א)

5.חלום של מלכים נוגע לכל העולם ואינו הולך לפי פתרון הפה :

א.מלך רואה בחלום דברים הנוגעים לכלל- דברים שהקב"ה עושה בעולם:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַף עַל גַּב שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁאֵין מַרְאִים לְאָדָם אֶלָּא בְּאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ - שׁוֹנֶה אֵצֶל הַמְּלָכִים, שֶׁמַּרְאִים לָהֶם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּמְשֻׁנִּים מִבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים. כְּמוֹ שֶׁמֶּלֶךְ דַּרְגָּתוֹ עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר הָאֲחֵרִים, כָּךְ גַּם מַרְאִים לוֹ בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר הָאֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה, אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם אֵין מְגַלֶּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, פְּרָט לַנְּבִיאִים אוֹ לַחֲסִידִים אוֹ לְחַכְמֵי הַדּוֹר, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ.

ב.אצל מלך אין החלומות הולכים אחר הפה ולכם הפתרונות שנתנו לו חכמיו לא נתקיימו:

אצל כל אדם החלום הולך אחר הפה כדלקמן אמנן חלומות המלכים שה גילוי עניינים הנוגעים לכלל העולם אינם הולכים אחר הפה ולכן רק יוסף בקדושתו יכול לפור את חלום פרעה (ע"פ אור יקר, מתוך זוהר המאור המבואר פרשת מקץ ע"מ לא הערה י)

6.כדי שחלום שנפתר לטובה יתממש - צריך החולם לזכור אותו :

עוֹד, וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם - זָכַר אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי חֲלוֹם שֶׁהוּא טוֹב, צָרִיךְ אָדָם לְהַזְכִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח, וְאָז מִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁכָּח לִפְנֵי הָאָדָם, כָּךְ נִשְׁכָּח עָלָיו.

בֹּא רְאֵה, חֲלוֹם שֶׁלֹּא נִפְתַּר, כְּאִגֶּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרְאָה. וּבֹא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִזְכָּר, כְּמִי שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתוֹ. וְעַל זֶה, מִי שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנּוּ חֲלוֹם וְלֹא יָדַע אוֹתוֹ, לֹא עוֹמֵד עָלָיו לְהִתְקַיֵּם. וּמִשּׁוּם זֶה יוֹסֵף הָיָה זוֹכֵר אֶת חֲלוֹמוֹ, כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח הַחֲלוֹם מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, וְהָיָה תָמִיד מְצַפֶּה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם. הוּא זָכַר אֶת הַחֲלוֹם, אֲבָל לֹא אָמַר לָהֶם דָּבָר, אֶלָּא מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(זוהר בראשית קצט ע"ב)

כי כאשר נשמתו לא תתפעל מהחלום יאמרו : הנה הוא עצמו לא נתן לב לבשורה טובה שבשרוהו ולא החשיב טובות הבורא וישכחוהו מלעמלה לכן צריך להזכיר ( ע"פ הרמ"ק)

חלק ה: חלום יוסף כבסיס למחלוקת הגדולה שלו עם האחים

1.האחים שכבר קינאו ביוסף בשל כתונת הפסים נכנסים לחרדה בעקבות החלומות שלו:

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתו (בראשית לז ה)

אנחנו יודעים שיש בחלום אחד מששים לנבואה. חז״ל מסבירים שיוסף ראה בחלומו שהוא עתיד למלוך. השאלה היא מדוע הוא רץ לספר לאחיו שהוא חולם. הרי הוא יודע שהם לא מבינים אותו, שהם אינם מבינים בדיוק מה הוא רוצה לעשות, מה הוא זומם לעשות. התשובה הפשוטה המיידית היא שהוא נער, שהוא ממשיך לעשות מעשי נערות. אולם עצם האמירה לאחיו שהוא חולם מוסיפה אצלם חרדה נוספת. הם עוד פחות מבינים אותו: ׳וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ׳. והוא בכל זאת מתעקש

2.האחים רצו להתעלם מחלומו של יוסף אבל הוא מתעקש ומתחנן לספר להם את החלום ובעצם גם את פתרונו:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.(בראשית לז ה)

 הם רצו להתעלם ממנו, מחלומו, והוא מתעקש ׳שִׁמְעוּ נָא׳ - ואין נא אלא לשון בקשה כידוע וכדי שהדברים יהיו ברורים ומובנים להם, הוא בעצמו מסביר להם את משמעות חלומו. אני מדגיש: הוא לא מספר להם את החלום עצמו. הוא נותן לו מיד פרשנות משלו:

3.מקום ההתרחשות -השדה- ארץ החיטה- מצרים:

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי (בראשית לז ה)

 בחלום הם בשדה, כלומר הם בחוץ לארץ ובמקום מאוד מסוים: בארץ החיטה. ובמקום הזה כל בני יעקב עוסקים בגידול החיטה. כולם מאלמים אלומים. כולם, יחד, ממלאים את התפקיד של המשביר. וארץ החיטה היא מצרים, הציוויליזציה החשובה ביותר באותה תקופה. זהו החלק הראשון של דבריו. 

4.יוסף הוא מהוביל של המהלך- הוא המנהיג והמטרה היא לאחד את כל העולם בגלל רעב- פיזי ורוחני:

אולם הוא מוסיף מיד שאחיו עתידים להשתחוות לו כשם שהשתחוו אלומותיהם לאלומתו. המשמעות ברורה: הוא במרכז. הוא המוביל. הוא המשיח שמלמד איך מאלמים אלומים. רש״י מפרש: ״מאלמים אלומים - כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין״. מאסרין אסרין, כלומר קושרים קשרים. .... צריך לעשות מהתבואות של הפעילות האנושית עמרים ממש. יש הבדל בין לקשור ובין לכרוך.[30] לקשור זה לעשות קשר של קיימא, זה לאחד. וכאן צריך לדייק: התפקיד שלנו אינו לגדל את החיטה עצמה אלא לעשות ממנה עמרים. לכן רש״י מדייק ואומר שני דברים: הראשון, לקשור. מה זה לקשור? זה לאחד יחד. השני, לעשות עמרים. לא לקשור סתם אלא לאחד עם המקור. בקבלה מסבירים, וזה נמצא הרבה בתורת חב״ד דווקא, שתכלית עבודה זו היא ליקוט ובירור הניצוצות.[31] ומי יודע לעשות זאת? יוסף. ומדוע צריך לעשות זאת? כי יש רעב בעולם, לא רק רעב ללחם - הלחם הגשמי בלשון החסידות, אלא רעב לדבר ה׳, בבחינת ׳הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְ-ה-וָ-ה׳.[32] יוסף רואה את משימת ישראל כספק של הרעב בעולם. 

5.את כל הפעילות הזו עושים בגלות וזה מה שמקומם את האחים- הספיקה להם הגלות אצל לבן:

האם בנקודה זו חולקים אחיו? בוודאי שלא. מה שמקומם אותם הוא שכל זה אליבא דיוסף חייב להתרחש בגלות, בלילה. להם הספיקו עשרות השנים אצל לבן. אולם הוא נער והוא לא חווה את מה שהם חוו אצל לבן.

6.הבעיה השניה מבחינת האחים- הצורך לעזוב את רעיית הצאן ולעבור לחקלאות:

הנקודה השנייה הבעייתית מאוד בחלומו של יוסף מבחינת האחים, היא שהאחים אמורים לעזוב את המקצוע המסורתי שלהם כדי לממש את חלומו של יוסף. הם רועים. הם אינם בעלי קרקע. לפי הפרשנות שיוסף נותן לחלומו, על כולם לעסוק בחקלאות ולאסוף אלומות רבות ככל האפשר כדי להאכיל את העולם כולו.

....

7.האחים סוברים שיהודה עתיד להיות המלך ולא יוסף ובא"י ולא דרך מעבר בגלות:

. להם הסבר אחר לחלום הזה. החלום אינו בא לבשר להם שיוסף יהיה מלך עליהם. הם יודעים שיהודה יהיה המלך, הם יודעים שכוח המלוכה בישראל נמצא ביהודה ולכן הם מבינים מהחלום שיוסף ימשול בחוץ, על עם אחר, וזה יהיה דבר גדול בפני עצמו. האם הם חייבים להצטרף למהלך הזה של יוסף? זו השאלה. והם זוכרים טוב מדי את אשר קרה אצל לבן. לכן יש להם אסטרטגיה שונה למימוש המשימה של בית ישראל ואסטרטגיה זו לא עוברת דרך הגלות, אלא דווקא דרך ארץ ישראל. לכן הם דוחים את פרשנותו של יוסף:

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו(בראשית לז ו)

 8.בחלום השני הדברים ברורים כשמש - ויעקב הוא שפותר את החלום והאחים יודעים שכך יהיה:

ושוב מדייק הכתוב: ׳וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו׳. אי ההבנה בין הצדדים הולכת וגדלה. ושוב יוסף חולם. הפעם הוא מספר את חלומו החדש בלי פרשנות משלו:

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה.

(בראשית לז, ז-ח)

 הפעם, לדידו, הכל ברור והוא אינו צריך לפרש להם את הדברים. עצם הסיפור צריך לשכנע אותם שהוא הצודק: עליהם כולם להיות הכוכבים בלילה של הגלות. הוא סיפר קודם כל חלום זה לאחיו ולאחר מכן לאביו בנוכחותם.

נראה שתגובתו של אביו יעקב מפתיעה אותו. נראה שהוא הצליח לעורר את כעסו: ׳וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?׳ - עד כדי כך שיעקב נראה סותר את דברי בנו: ׳הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה?התורה אינה מוסרת לנו את תגובתו של יוסף לנזיפת אביו ולכן קשה לקבל הבנה זו של דברי יעקב. לכן, על הפסוק הבא ׳וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר׳, מדייק המדרש ואומר:

׳ויקנאו בו אחיו׳ - ידעו כי כאשר פתר להם אביהם כך עתיד להיות (מדרש לקח טוב)

מדברי המדרש עולה שיוסף רק סיפר את חלומו ומי שפתר אותו בנוכחות כולם היה דווקא יעקב. זה מקנה ממד אחר לגמרי לדבריו והמדרש הבא מדגיש זאת:

׳והנה השמש׳ - בשעה שאמר יוסף ׳והנה השמש והירח וגו׳׳, אמר יעקב מי גילה לו ששמי שמש?(בראשית רבה פרשה פד-יא)

9.האחים קנאו ביוסף כי הבינו שזה נבואה משמים:

אם כן, יש בחלום הזה של יוסף, אליבא דיעקב עצמו, ממד נבואי. מחדד נקודה זו האור החיים הקדוש שמוסר לנו הסבר עמוק ביותר כאשר הוא כותב בד״ה ״ויקנאו בו אחיו״: ״בחלום זה הסירו הספק שהיה להם בחלום ראשון שבא החלום לסיבת מחשבותיו, כי ודאי שלא חשב ולא עלה על דעתו להשתרר על אביו ואין זה אלא הודעת דבר מהשמים ולזה נכנסה בהם קנאה״. עולה מדבריו שהיה מקום לחשוב שהחלום הראשון הוא תולדה של מחשבותיו של יוסף עצמו משום שכאשר אדם חושב על נושא מסוים לאורך זמן, הוא גם חולם עליו. חלום כזה הוא בוודאי לא חלום של נבואה. אולם כאן, בגלל התוספת של השמש והירח, התברר ליעקב ולאחים שמדובר במשהו אחר. מדובר באמת בחלום נבואי. גם אם יוסף הוא נער שעושה מעשי נערות, הוא לא היה מוסיף פרט זה על דעת עצמו. לכן יש כאן נבואה הדורשת בירור ועליהם להבין אחרת את כל החלומות של יוסף. מבחינה למדנית אפשר לחזק הבנה זו אם שמים לב שבכל פעם יוסף משתמש במילה ״הנה״: ליתר דיוק מילה זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים בחלום הראשון ופעמיים בחלום השני. 

10. שלשה הבשורות שהיו בחלום יוסף: שינוי המקצוע{בגלות},התפקיד המיוחד של יוסף{משנה מלמלך} , ההכרה של האחים בתפקיד זה:

לכן יש בחלום הראשון שלוש נבואות: הראשונה, שינוי המקצוע של האחים מרועי צאן למאלמים אלומים. השנייה, בתהליך הזה יהיה ליוסף תפקיד מיוחד - ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה׳, והשלישית, ההכרה מצד האחים בתפקיד המיוחד של יוסף: ׳וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי׳. בחלום הזה תמצית העתיד להתרחש.

אם כן, יוצא שמהחלום הראשון לומדים שתפקידו של יוסף הוא תפקיד מאחד. הוא עתיד לאחד את האחים. ומהחלום השני לומדים שהוא עתיד לאחד את כל בית ישראל. הוא עתיד להיות הציר המרכזי וסביבו עתידה להיווצר אחדות בית ישראל כולו. כך פתר להם יעקב, ובתגובה האחים מקנאים בו.

מה פשר קנאה זו? מה חדש בה? אנחנו זוכרים שלפני כן האחים שנאו אותו והסברנו ששנאתם נבעה מאי־הבנה. האחים לא הבינו מה יוסף רוצה. האם הוא רוצה להיות הממשיך הבלבדי? האם הוא מבקש להמשיך לבד את התולדות? האם הוא רואה את עצמו כאב? אולם כעת אחרי שיעקב פתר לפני כולם את החלום, אין עוד מקום לאי־הבנה מסוג זה. כעת השאלה אחרת לגמרי: יוסף הבין, לפי הפרשנות שהוא נתן לחלומו הראשון, שהוא עתיד למלוך עליהם והם פירשו את הדברים אחרת. לדידם הוא עתיד למלוך על עם אחר ולא עליהם. בהינתן מחלוקת יסודית זו, האם הם בכל זאת מוכנים לשתף פעולה עם יוסף, כלומר האם הם מוכנים לרדת שוב לגלות?

(סוד מדרש התולדות/הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 135-139)

חלק ו: חלום פרעה והקשר  לגלות:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

1.ה' מתגלה בחלום גם בזמן הסתר פנים:

אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו... (חגיגה ה ב)

2.החלום- מציאות גלותית- כמו חלום יעקב, חלומות יוסף ועוד:

א.הגלות היא בעצמה סוג של חלום:

ויחלום - ודאי לא היה צריך לנבואת חלום, אלא שהכניס עצמו כנ"ל למקום בו לא יוכל להסתכל באספקלריא המאירה כי אם בחלום, וכן הגלות נדמה לחלום, כמו שכתב "היינו כחולמים", והחלום בא על ידי רוב התדבקות כל היום בעבודת הבורא. ויעקב קבל יראה מהחלום והוא סימן אמת, שכל מעלה שמקדמים לה אמת מתקיימת, וכל מעשה אמת מביא ליראה... (שפת אמת ויצא תרל"ו)

ב.החלום של אברהם, של יעקב ושל יוסף ושל פרעה- כולם סביב הגלות של עם ישראל:

א.ברית בין הבתרים שנסובה על "ועבדום ועינו אותם 400 שנה" מתרחשת כשאברם חולם:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו(בראשית טו,יב)

ב.חלום הסולם של יעקב- כשיוצא לגלות בבית לבן:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה...וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח, י-יב)

ג.חלום העקודים נקודים וברודים- לקראת יציאתו של יעקב מבית לבן:

וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים:  וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:  וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:  אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:

(בראשית לא י- יג)

ד.חלומות יוסף נסובו על הירידה למצרים- ארץ החיטה:

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי (בראשית לז ה)

 בחלום הם בשדה, כלומר הם בחוץ לארץ ובמקום מאוד מסוים: בארץ החיטה. ובמקום הזה כל בני יעקב עוסקים בגידול החיטה. כולם מאלמים אלומים. כולם, יחד, ממלאים את התפקיד של המשביר. וארץ החיטה היא מצרים, הציוויליזציה החשובה ביותר באותה תקופה. זהו החלק הראשון של דבריו. 

(סוד מדרש התולדות/הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 135-139)

ה.חלום  פרעה פותח בלשון  וַיְהִי:לשון צער- צער הגלות של ישראל וצער העולם על הרעב:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס' במס' שבת (י:) וכמו שכתב הראב''ד (פ''ו הל' תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו':
עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב''ה כביכול לו צר בצרת עולמו (אור החיים,שם)

3.חלום של מלך נוגע לכל העולם:

ופרעה חולם, וכל הבריות אינן חולמין, אתמהא, אלא חלום של מלך של כל העולם כולו הוא. (שם פרשה פט ד)

4.החלום יכול להשפיע פיזית על גוף החולם:

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ...(בראשית מא,ח)

ויוותר יעקב - ...ושאלת הרמב"ן על הרמב"ם אם היה כל זה בחלום איך צלע יעקב על ירכו אינה קשה, כי יש המתפעל כל כך בחלום עד שיארע בגופו באמת, כקרי... (אברבנאל ,בראשית לב כה)

5.החלום שיקוף מדרגתו של האדם החולם:

ושמעתי בשם הר"ב ז"ל דהחלומות הם בירור האדם במה מעמקי לבבו שקועים, ויעקב אע"ה שהוא הדבוק באמת באלקים חיים ושורש מדת הדביקות הנמצא בברואי מטה גם בחלומו "והנה ה' נצב עליו"... (ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ עמוד פב)

6.מִקֵּץ שְׁנָתַיִם:- ראש השנה- זמן המיוחד לחלום פרעה ולחלום שר האופים והמשקים

עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא: (אור החיים,שם)

7.וּפַרְעֹה- מדוע לא נאמר פרעה מלך מצרים? יש פה רמז לתחילת מפלת מלכות פרעה ע"י המים

ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים אבל בגלל שהיה החלום הזה בעניין היאור והוא היה תחילת מפלתו,גם יש בו רמז שעתיד שילקה במים על כן לא הזכיר לו הכתוב מלכות כי אם השם לבדו ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף שהוא שכתוב {בראשית מא} ויוסף בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סיבת מלכותו כי כל הארץ היתה אובדת לולא עצתו בחכמת פתרונו (רבנו בחיי,שם)

8.מדוע נאמר ופרעה חולם ולא פרעה חולם? - גם יוסף חלם את אותו חלום 
...ויש אומרים שגם יוסף חלם אותו החלום של פרעה ולכן נאמר ופרעה חולם שהוי"ו מראה שעוד אדם חלם כמוהו (ע"פ כלי חמדה, מתוך ילקוט מעם לועז,שם)

9.חֹלֵם: מדוע נאמר "ופרעה חולם" ולא "ויחלום פרעה? - כי חלם את אותו חלום במשך שנתיים ושכח עד לאותו הבוקר

עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: (אור החיים,שם)

10.וְהִנֵּה- מעיד על הפתעה שמתרחשת בחלום

מה משמעות המילה והנה החוזרת בתיאור החלום שש פעמים?
לשון המורה לרוב על תופעה שהיא חידוש מפםתיע בעיני המרגיש בה ורווח הלשון והנה בחלומות שנכתבו בספרנו.שהם מראה מופלא רודף אחר מראה מופלא אחר מופלג מבינת אדם.ומצאנו שלוש פעמים והנה בראש חלום הסולם הנבואי של יעקב{כח,יב-יג} וכן בא והנה חמש פעמים בחלומותיו של יוסף{לז ז,ט} וכן בא והנה פעם אחת בחלומו של שר המשקים {מ ט} ופעם אחת בחלומו של שר האופים {שם,טז}ואילו בחלומו של פרעה בא והנה שש פעמים ובו פתח חלומו הראשון ובו חתם חלומו השני:והנה חלום{ז} (דעת מקרא,שם)

11.על- רמז שבמקום היאור יעמוד פרעה ויזון את מצרים

מה משמעות עמידתו של פרעה על היאור דווקא?
היינו שראה שהוא עומד במקום היאור דהנה היאור מזין את ארץ מצרים ובשנות הרעב היאור בטל ממלאכתו ופרעה יעמוד במקומו לזון את הארץ במה שיעמיד איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע (בני יששכר,תשרי,מאמר ב',כד)

12.הַיְאֹר- היאור היה נושא מרכזי במחשבותיו של פרעה ולכן הראו לו דווקא אותו

והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

סיום: יוסף - בעל החלומות- הלזה- המחבר שמים וארץ

יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)

{כמו שיצחק שנאמר בו הלזה על רמז לעקידה שהיתה לו בגיל 37
כשראתה אותו רבקה שאלה מי האיש הלזה ההולך לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני וקשה וכי דרכה של רבקה לשאול וללכת אחרי בחורים אם דל אם עשיר ורש"י פי' ראתה אותו הדור הקושי' יותר חזקה בשם אמ"ז מוהר"ר נתן ז"ל מהראדני שמעתי היה לה לומר מי האיש הזה למה אמרה הלזה אלא שנזרקה בה נבואה שהוא בן ה"ה דהיינו בן אברהם שנתוסף לו ה' ובן שרה שנשתנה שמה למעליותא להיות לה זרע כי אלה תולדת שמים וארץ
בה' בראם (בראשית מד) ה"א לכם זרע והי' בן ל"ז שנים כשנעקד לכן אמרה הלזה.
(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת חיי שרה )}

ענין שני החלומות שהי' ליוסף, הראשון והנה אנתנו מאלמים אלומים שהוא בארץ והשני והנה השמש והירח וגו' בגרמיים השמימים, והוא להורות כי ממשלתו מתברכת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי מדת יוסף צדיק יסוד עולם אחיד בשמים ובארץ, וכאשר נסתכל בכתוב נראה כי יעקב הולידו בהיותו בן צ"א שנה והוא כמספר שני שמות הוי' אדנ' ששמים וארץ רומזים אליהם, והי' אז יעקב בבחי' זו לחבר שמים וארץ היינו להמשיך התגלות אלקית בארץ כמו שהוא בשמים, ובאשר הי' אז באותה בחי' הי' תולדותיו אז כיוצא בו בבחי' זו עצמה, וזהו בחי' שבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, ובאדם הוא המוח והלב, ובכל ימי החול הטרדות מפרידין ובשבת הזמן בכל אחד מישראל להתעורר ולהתאחד במוח ולב, אך זה אי אפשר בלתי שמירת הברית שהוא המחבר, ושבת כשאדם מתעורר בהתלהבות ורגש הנפש הוא תיקון לפגם ברית, והנה עשו במעשיו הרעים הי' היפוך מזה לגמרי וכמו שאיתא בפסיקתא בהא דכתיב ולא יכנף עוד את מורך כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאלו פנים של מעלה מכוסה, והוא כל ענין הגלות כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר וגו' וע"כ כיון שנולד יוסף הוא שטנו של אותו האיש בטח יעקב ורצה לשוב, וזה שבמדרש מי מורידן למצרים יוסף למען לא יתגבר כ"כ הגלות, והוא הי' שורש הגאולה כמ"ש וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים כמ"ש הרמב"ן שמתחילה הי' הסתרת פנים והיו לאכול, ובשבת שהוא זכור ושמור בדיבור אחד חיבור שמים וארץ מדתו של יוסף הצדיק היפוך הסתרת פנים ע"כ הוא גאולה:

(שם משמואל וישב ד יב)

נקודה למחשבה: בין חלום פרעה לחלומות יוסף ויעקב

‏פרעה חולם שני חלומות, וכמו החלומות של יעקב ויוסף, ‏הם לא סתם. החלומות מסמלים את מציאות החיים ‏שלנו וכפי שראינו בפרשות קודמות, אולם הבדל גדול ‏יש ביניהם. ההבדל טמון במשפט שאמר יוסף לפרעה: ‏"חָלום פּרֶעה אֶחָד הוא" (בראשית מא, כה), למרות שהיו ‏אלו שני חלומות נפרדים

‏‏נבאר, ‏‏יעקב חלם שני חלומות...‏החלום הראשון הוא על מלאכים שעולים ויורדים, חלום ‏המבטא ומסמל שמירה והצלחה בעניינים רוחניים, ואילו ‏החלום השני, מסמל את ההצלחה הגשמית של יעקב ‏ואת ריבוי נכסיו.
‏
‏גם יוסף חולם שני חלומות. החלום הראשון הוא על ‏הצלחה ומעמד גבוה מבחינה גשמית: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" 

‏חלום זה מבטא עושר וריבוי נכסים שיהיו ליוסף יותר ‏מאחיו, ואילו החלום השני מבטא הצלחה רוחנית: "הנה
‏הַשְמֶש והירְח ואַחָד עָשַר כוכבים מִשְתַחַיִים לי". הדמויות ‏של החלום הזה הן גרמי השמים, המבטאים על מעמד
‏והצלחה שמימית ורוחנית (עיין"אור החיים" בראשית טו, ג ‏) 

לעומתם- פרעה, חלם רק חלום אחד! אמנם הוא חלם ‏שני חלומות בעלי דמויות שונות, אולם שניהם בעלי ‏מוטיב אחד = גשמיות. פרות ושיבולים הן שניהן גשמיות. ‏פרעה אפילו לא חולם על רוחניות, וזה מה שאומר יו סף ‏לפרעה - "חלום פרעה אחד הוא". עולם המושגים  של ‏פרעה הוא גשמי בלבד, ולכן ארצו היא ארץ "מצרים", שהרי צר עולמם עד מאוד.
‏
‏המסר הוא חשוב מאוד. יעקב ויוסף יודעים את הסוד ‏של החיים. זה בסדר גמור לחלום על עניינים גשמיים, ‏כל עוד מטרתן העיקרית היא להעלות את האדמה ‏לשמים ולקדש את החומר. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו

(עלון "במעגל הפרשה" תשע"ב הרב משה שיינפלד פרשת מקץ)

__________________________________________________________________________________

7.

סיום: יוסף מחבר שמים וארץ ולכן חולם על אלומות (ארצי)  ועל גורמי השמים( שמיימי):

ענין שני החלומות שהיו ליוסף, הראשון אלומות שהוא בארץ, והשני והנה השמש והירח וגו' בגרמים השמימיים, הוא להורות כי ממשלתו מתברכת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כי מדת יוסף הצדיק יסוד עולם אחיד בשמים ובארץ... (שם משמואל בראשית וישב תרע"ד)

 ענין שני החלומות שהי' ליוסף, הראשון והנה אנתנו מאלמים אלומים שהוא בארץ והשני והנה השמש והירח וגו' בגרמיים השמימים, והוא להורות כי ממשלתו מתברכת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי מדת יוסף צדיק יסוד עולם אחיד בשמים ובארץ, וכאשר נסתכל בכתוב נראה כי יעקב הולידו בהיותו בן צ"א שנה והוא כמספר שני שמות הוי' אדנ' ששמים וארץ רומזים אליהם, והי' אז יעקב בבחי' זו לחבר שמים וארץ היינו להמשיך התגלות אלקית בארץ כמו שהוא בשמים, ובאשר הי' אז באותה בחי' הי' תולדותיו אז כיוצא בו בבחי' זו עצמה, וזהו בחי' שבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, ובאדם הוא המוח והלב, ובכל ימי החול הטרדות מפרידין ובשבת הזמן בכל אחד מישראל להתעורר ולהתאחד במוח ולב, אך זה אי אפשר בלתי שמירת הברית שהוא המחבר, ושבת כשאדם מתעורר בהתלהבות ורגש הנפש הוא תיקון לפגם ברית, והנה עשו במעשיו הרעים הי' היפוך מזה לגמרי וכמו שאיתא בפסיקתא בהא דכתיב ולא יכנף עוד את מורך כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאלו פנים של מעלה מכוסה, והוא כל ענין הגלות כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר וגו' וע"כ כיון שנולד יוסף הוא שטנו של אותו האיש בטח יעקב ורצה לשוב, וזה שבמדרש מי מורידן למצרים יוסף למען לא יתגבר כ"כ הגלות, והוא הי' שורש הגאולה כמ"ש וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים כמ"ש הרמב"ן שמתחילה הי' הסתרת פנים והיו לאכול, ובשבת שהוא זכור ושמור בדיבור אחד חיבור שמים וארץ מדתו של יוסף הצדיק היפוך הסתרת פנים ע"כ הוא גאולה:

(שם משמואל וישב ד יב)

________________________________________________________________________

...והיה פה חמשה ענינים שבעבורם ראוי שיתקיים החלום, א', שהיה חלום שנשנה, הפרות והשבלים. ב', היה חלום שנפתר בתוך חלום, כי השבלים פתרון הפרות, וזה מורה על קיום החלום כמ"ש חז"ל. ג', וייקץ פרעה והנה חלום, שלא הרגיש שהוא חלום עד אחר שהקיץ, כי תחלה נדמה לו שהוא רואה הכל בהקיץ, כי היה חלום מסודר. (שם מא ה)ד', שהיה בבקר, שחלום של שחרית מתקיים, ה' ותפעם רוחו שנתרגש מאד מן החלום, וזה מורה שהוא חלום אמיתי. (מלבים בראשית מא ח)

חלום שאינו ממשי- בערב שבת:

אמרי ליה חלמא דבי שימשי (ערב שבת) לית בהו ממשא... (יומא פג ב)

רוב החלומות אינם ע"י מלאך וכך היה אצל שר המשקים והאופים ולכן הולכים אחר הפתרון:

הלא לאלקים פתרונים - לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלקים נוססה בו... לכן נראה לי שהמכוון באמרו להקטין מאד ענין פתרון חלומות עד שאין מן הצורך לחפש אחר איש לפתור אותו, וזה רוב החלומות באים אם מהרהורי דיומא, או על ידי מערכת השמים או על ידי רוחות ושדים, ומעוטא דמיעוטא באים על ידי מלאך. והחלומות הבאים על ידי מלאך הם אשר אין להם רק פתרון אחד אמיתי, והפותר צריך להיות איש אשר צלם אלקים עליו ורוח ה' נוססה בו. ולזה מתענים על מקצת חלומות כי חוששין פן באו על ידי מלאך אשר לא ישתנה הפתרון כי אם בתשובה ומעשים טובים. אמנם רוב החלומות הבאים על ידי סבות ואמצעיים אחרים, הן הנה שיוכלו להשתנות על ידי פתרון מטוב לרע ומרע לטוב. ועל מין חלומות אלה אמרו חכמים כל החלומות הולכין אחר הפה... לפי זה יתכן כי יוסף בהיותו רגיל זה כמה עם שני השרים האלה, והכיר תכונות נפשותם, הבין כי אינם ראויים לחלומות באמצעית מלאך, לכן אמר להם לא לאלקים פתרונים, כלומר אין צריכים לפתרון חלומות לאיש אלקים אשר רוח ה' מתנוססת בו, כי החלומות הולכין אחר הפה וכל איש יהיה מי שיהיה יוכל לפתור, לכן ספרו נא לי... (הכתב והקבלה, בראשית מ ח)

בעת ברכת כהנים ניתן לבטל חלומות רעים:

ולמד תנא לפני ר' שמעון, כל מי שמצטער בחלומו, יבא בשעה שהכהנים פורשים ידיהם ויאמר, רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך וכו', למה, משום שבאותה שעה נמצאים רחמים בכל העולמות, ומי שיתפלל תפלתו על צערו, מתהפך לו הדין לרחמים. (זוהר נשא קעג)