סוכות: חג שמח

 פתיחה: מדוע דווקא סוכות מכונה זמן שמחתנו?

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)

הקדמה: המצווה הקשה ביותר ביום טוב- שמחה

מצווה להיות במשך כל ימי החג במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, וכן אמרו בשם הגר"א, שמצוות שמחת יום טוב היא המצווה הקשה ביותר לקיום, מפני שכדי לקיימה צריך אדם להסיר מעצמו כל צער, מתח ודאגה ולהיות שרוי כל החג בשמחה וטוב לבב.
(כיצד לשמוח בחג,הרב אליעזר מלמד, י"א בתשרי תשע"ז )

חלק א: שמחה יתרה זו - על שום מה?

1.במקרא - 3 מופעי שמחה - רק בחג הסוכות:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה כִּי יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)

ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)

3.שמיני עצרת- שמחת תורה:

ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)

4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)

את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)

חלק ב- מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:

0.חג האסיף-שמחה חקלאית- האקזיט של החקלאי: 
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)

2.השמחה התחילה בגן עדן:

שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)

כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)

3.שמחת התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)

4.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה. דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)

5.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם" (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

6.יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)

7.שמחת הדרך(האמצעי) כשמחת המטרה(הפרי):

א.חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)

ב.עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

{נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)

}

ג.שמחת בית השואבה- שמחים על העץ- האמצעי(השאיבה) כמו על התוצאה- הפרי- שמחה עתידית למציאות מתוקנת:

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל..." (הרב קוק/ אורות התשובה, ו, ז)

סיכום : שלושה רגלים כנגד - עם ישראל (פסח), תורת ישראל(שבועות) וארץ ישראל(סוכות) :

האחת למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם יציאת מצרים ומתן תורה. וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה
(אברבנאל, דברים טז,יג)

סיום : בסוכות חלה שמחת היציאה מהספק שבגלות לוודאות של גן עדן האמיתי- א"י:
הרמב"ם נותן את ההסבר הבא למצוות ארבעת המינים: יושבי מדברות אוהבים את הצבע הירוק (לכן לישמעאלים שבאים
מהמדבר יש העדפה לצבע הירוק, כי זה נווה המדבר). גם אבותינו ישבו במדבר 40 שנה ולכן הצבע המשמח אותם אחרי
זה היה הצבע הירוק, וכאשר התורה ציוותה לשמוח היא אמרה לקחת מינים ירוקים ביד: "ושמחתם לפני ה' א-לוהיכם".
יוצא שלפי הרמב"ם חג הסוכות הוא החג של ארץ ישראל - החג של הכניסה של יושבי המדבר אל המרחב של ארץ ישראל. כאשר אבותינו יצאו מן המיצרים של המדבר הם נכנסו אל הרוחב של ארץ ישראל )לכן המקום הראשון שאליו הם הגיעו היה הבית של אשה ששמה היה רחב(. לצאת מן המיצר אל המרחב זו שמחה.
רבותינו אמרו: "אין שמחה כהתרת הספיקות". (המאמר הזה מובא במצודת דוד על ספר משלי וגם בשו"ת הרמ"ה כדבר מפורסם, אומנם לא ידוע איפה זה כתוב במקורות קדמוניים).כנראה שלצאת מהגלות לארץ ישראל זה לצאת מן הספק של הגלות, ולכן בחג הסוכות אנחנו שמחים מאוד בשמחת הוודאות. עולם מלא ספיקות הוא אכן עולם עצוב, וכל זמן שיש ספיקות אי-אפשר באמת לשמוח.
(ע"פ הרב אורי שרקי, מאמר סוכות - שמחת בית השואבה כשמחת הוודאות)


*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א

האזינו: דף מקורות מקוצר

1.כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" {ויקרא כג מב} ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה"

(ירושלמי סוכה ב,י)

2.כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ (דברים יא לא)

3.הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (דברים לב,א)

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.(בראשית א א)

4.בראשית - אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

(רש"י,שם)

5.וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: {כד} אֲ-דֹנָי יֱ-הֹ-וִ-ה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: {כה} אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן: {כו} וַיִּתְעַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: {כז} עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: {כח} וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה

(דברים ג כג-כח)

6.וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: {מז} כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  {מח}  מפטיר  וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: {מט} עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה: {נ} וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: {נא} עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {נב} כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(דברים לב מו-נב)

7.וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: {יז} וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: {יח} וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: {יט} וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {כ} כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי: {כא} וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:

(דברים לא טז-כא)

8.רצית ה' ארצך, זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשו את השמיטים וכל המצות שנצטוו בהן אותה שעה היא מרצה מעשיה להקב"ה. וכן הוא אומר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה, לכך רצית ה' עמך נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, הרי החיים, מניין אף המתים, שנאמר (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו, מי מכפר על עמו, אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים... (מדרש שוחר טוב, מזמור פה)

9.הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (דברים לב,א)

האזינו השמים. שאני מתרה בהם בישראל,  (א) ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם  (ב) שאתם תהיו עדים, וכן ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ,  (ג) אמר משה, אני בשר ודם למחר אני מת,  (ד) אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם, ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם, הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם, ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחלה, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים יא, ז.), ואח"כ ואבדתם מהרה (שם) על ידי האומות: (רש"י,שם)

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:(דברים לב,מג)

וכפר אדמתו. בהשמה מהם ממה שנעשה בה:(ספורנו,שם)

ב.עם ישראל- ברכות משה בפרשת וזאת הברכה:

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (דברים לג,א)

ג.תורת ישראל: שבירת הלוחות ע"י משה היא קיומן והצלתו של עם ישראל

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים לד,יב)

לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור (ס) הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, (ע) שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.): (רש"י,שם)

10.ומידי עברי בעיוני בספר שער המלך בענין זה ראיתי דברים שראוי' לעורר עליה' והנה בהלכו' חמץ ומצה מייתי ק' מהר"ח אלפאנדרי בס' עץ חיים שהקשה מאי מקשה ש"ס בסוכה למה לי אזרח להוציא נשי' תיפוק לי' מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומאי קושיא דלמא ה"א לחייבינהו משום שהי' באותו הנס דענני כבוד ופר"מ הביאו בדבריו ועל זה תי' שער המלך דלא המ"ל הכי משום תינח למ"ד ענני כבוד אבל למ"ד סוכו' ממש מא"ל ולכאורה דבריו תמוהים מה בכך יהי' סוכות ממש או ענני כבוד בין כך ובין כך היה גם נשים באותו הנס ולא מצאתי פתר אלא עפ"י מ"ש הרוקח הובא בספר אלי' רבה ר"סי תרנ"ה שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות ר"ל חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום קרב יע"ש וא"כ לא שייכי בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וא"ש להך מ"ד דסוכות ממש הוה:

(שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קפ"ה)

האזינו - ערב סוכות: סוף התורה, סוכות והקשר אל הארץ הטובה

פתיחה: מדוע ישיבה בסוכה נלמדת דווקא מישיבה בארץ ישראל?

כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" {ויקרא כג מב} ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה"

(ירושלמי סוכה ב,י)

הקדמה: שלשה רגלים כנגד 3 חסדים- יציאה מהגלות( מצרים), מתן תורה וכניסה לארץ ישראל כלומר : עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל:

ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )

חלק א: ארץ ישראל בשירת האזינו

1.סוכה , ירושה וישיבת "הארץ":

כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ (דברים יא לא)

2.הארץ= ארץ ישראל:

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (דברים לב,א)

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.(בראשית א א)

3.במקום להתחיל עם המצווה הראשונה( תורת ישראל)  מתחילים עם הארץ- ארץ ישראל:

בראשית - אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

(רש"י,שם)

4.ספר דברים (86 איזכורים של המילה הארץ- א"י) פותח וחותם באי כניסתו של משה לארץ ומגד כניסתו של העם עם כל האחריות המשתמעת מזה:

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: {כד} אֲ-דֹנָי יֱ-הֹ-וִ-ה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: {כה} אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן: {כו} וַיִּתְעַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: {כז} עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: {כח} וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה

(דברים ג כג-כח)

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: {מז} כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  {מח}  מפטיר  וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: {מט} עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה: {נ} וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: {נא} עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {נב} כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(דברים לב מו-נב)

...רבי אליעזר אומר באצבעו היה מראה מטטרון למשה והראהו את כל ארץ ישראל, עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה, רבי יהושע אומר משה בעצמו הוא ראה אותה, כיצד נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. (ספרי האזינו שלח)

5.מעלת ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות - מסוגלת לקבל קדושה:

בפסוק הצור תמים פעלו וגו'... ולכן הביאם לארץ ישראל, דכתיב ירכיבהו על במתי ארץ, פירשו חז"ל מכאן שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, הרמז כי היא מוכנת לקבל השפע בקדושה... (שפת אמת האזינו תרנ"ז)

6.מעלת הקבורה בארץ ישראל:

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּפִּילִי שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָא, רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו (ירמיה ב, ז): וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, בְּחַיֵּיכֶם (ירמיה ב, ז): וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ, דִּכְתִיב (דברים לב, מג): וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ

(בראשית רבה צו ה)

7. בהנחל עליון גוים- כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו :הארץ הנחברת ע"י ה' ניתנת לעם הנבחר

חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה, אתה מוצא כשברא העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל, מניין שכן משה אמר בהנחל עליון גוים וגו' (דברים ל"ב), ובחר לחלקו ישראל, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (שם), אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי, לכך כתוב כי יכרית{כִּי יַכְרִית יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם}... 

יעקב נתאוה לה, שנאמר (בראשית כ"ח) אם יהיה אלקים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי, א"ר יהודה אף משה נתאווה לה, שנאמר (דברים ג') ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא ואראה וגו', ואף דוד נתאוה לה, שנאמר (תהלים פ"ד) בחרתי הסתופף בבית ה', מהו הסתופף, רבי תנחום ברבי חנילאי ורב, חד אמר אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו יש לי פרקלטין וטרקלין בחוצה לארץ ואין לי אלא הסף בארץ ישראל, בחרתי הסתופף. וחד אמר אפילו לא יהא לי לאכול בארץ ישראל אלא סיפוף של חרובין בחרתי הסתופף... (תנחומא ראה ח)

8.שירת האזינו היא נורת אזהרה לעם הנכנס אל הארץ לבל יחטא ויגלה ממנה וה' אומר זאת כהקדמה לשירה:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: {יז} וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: {יח} וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: {יט} וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {כ} כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי: {כא} וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי:

(דברים לא טז-כא)

9.ארץ ישראל נושאת את עוונו שם עם ישראל:

רצית ה' ארצך, זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשו את השמיטים וכל המצות שנצטוו בהן אותה שעה היא מרצה מעשיה להקב"ה. וכן הוא אומר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה, לכך רצית ה' עמך נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, הרי החיים, מניין אף המתים, שנאמר (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו, מי מכפר על עמו, אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים... (מדרש שוחר טוב, מזמור פה)

10.פרשיות האזינו- וזאת הברכה- ארץ ישראל, עם ישראל תורת ישראל:

א.ארץ ישראל: משה פונה אל ארץ ישראל שתהיה מקום העדות - וכאשר ימרדו בה' יד העדים תהיה בהם בראשונה- גלות:

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי (דברים לב,א)

האזינו השמים. שאני מתרה בהם בישראל,  (א) ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם  (ב) שאתם תהיו עדים, וכן ותשמע הארץ. ולמה העיד בהם שמים וארץ,  (ג) אמר משה, אני בשר ודם למחר אני מת,  (ד) אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם, ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם, הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם, ואם יתחייבו, תהיה בהם יד העדים תחלה, ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים יא, ז.), ואח"כ ואבדתם מהרה (שם) על ידי האומות: (רש"י,שם)

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:(דברים לב,מג)

וכפר אדמתו. בהשמה מהם ממה שנעשה בה:(ספורנו,שם)

ב.עם ישראל- ברכות משה בפרשת וזאת הברכה:

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (דברים לג,א)

ג.תורת ישראל: שבירת הלוחות ע"י משה היא קיומן והצלתו של עם ישראל

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים לד,יב)

לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור (ס) הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, (ע) שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.): (רש"י,שם)

חלק ב: הסוכה וכיבוש ארץ ישראל

1.הסוכה מסמלת את הדרך לארץ ישראל:

וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי עכשו בסכות אנו זוכין לכבש ארץ ישראל, כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים על ידי תורה שהמשכנו אז על ידי תשובה ותפלה, על ידי זה נבנה ונתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל. ועכשו אנו צריכין לכנס לארץ ישראל. וזה עוסקין בסכות ללחם עם המונעים שהם מוציאי דבת הארץ רעה כדי לזכות לכנס לארץ ישראל שהוא בחינת מלכות ביום שמיני עצרת שאז עקר שלמות המלכות שזוכין ליחד בחינת מלכות עם דודה שזה בחינת שלמות קדשת ארץ ישראל שהיא בחינת מלכות כנ"ל:

כי סכה היא בחינת הדרך לארץ ישראל, כי סכה היא בחינת ענני כבוד . וענני כבוד הם בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שכתוב: וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וכו'. וכל הדרך של ישראל שהלכו אז הכל היה לילך לארץ ישראל שזה היה עקר יציאת מצרים. כדי לתת להם את הארץ, דהינו ארץ ישראל, כמבאר בתורה פעמים אין מספר. וזה בחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שהיו מוליכים את ישראל בדרך הנכון כדי לבוא לארץ ישראל, כי העננים היו מישרין להם הדרך והיו הורגין נחשים ועקרבים ומכניעין את השונא הגדול שהוא עמלק שלא יהיה לו שליטה וכח לבוא להלחם עמהם מחמת הענני כבוד. כמובן בפרוש רש"י על פסוק וישמע הכנעני מלך ערד וכו' . שכל זה הוא בחינת המונעים שיש בדרך הליכה שהולכין לארץ ישראל שאלו המונעין הם בחינת נחשים ועקרבים בחינת עמלק שמכניעין אותם על ידי ענני הכבוד שזהו בחינת סכה:

(ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעודה סימן י סעיף ה)

2.ענני הכבוד הם רמז לכך שרצה להביאם במהירות ל- ארץ ישראל:

מושלו משל, למה הדבר דומה,  לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד. ר' אליעזר אומר, סוכות ענני כבוד באו וחנו על גבי רעמסס. 

(מכילתא דרשב"י שמות יב לז)

3.ההקפות בהושענא רבא הם כנגד ההקפות בכיבוש יריחו 7 פעמים וכנגד 7 העממים שבארץ כנען :

והנה איתא בגמרא (סוכה מ"ה.) בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים וכן אנו עושים עם הלולב וד' מינים שאמרו ז"ל (שם) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח וכו' שנאמר אסרו חג בעבותים וגו', והוא ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום היו מקיפים כל ישראל פעם אחת וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את כללות שבעה אומות שבארץ ישראל שהיו זה לעומת זה נגד הז' מדות שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל. וכן ביום השביעי של חג מקריבין שבעה פרים נגד הז' אומות שהמה בחינת כללות השבעים. 

וביריחו החרים יהושע את כל שללה והשביע ארור אשר יבנה את יריחו מה שלא עשה כן בכל העיירות של ארץ ישראל יש לומר בזה מפני שביריחו היה שליטת מלך בבל כמאמר חכמינו ז"ל על פסוק אדרת שנער פרפרא בבלאה שהיה לו פלטרין ביריחו והיה לו שר ביריחו שהיה שולח לו כותבות מיריחו עיר התמרים ועל ידי הכח הזה גדלו תמרים בבבל כאמרם ז"ל (פסחים פ"ח.) לכך גלו לבבל כדי שיאכלו תמרים וכו'. ויש לומר שיהושע ראה ברוח הקודש שאין באופן לבנות את בית המקדש אם לא יכניעו מקודם את יריחו שהוא שליטת מלך בבל שהיה ראש המחריב את בית המקדש מפני שהיה לו כח של בנין עיר ומגדל בארץ שנער שהיה זה לעומת זה נגד בנין בית המקדש וירושלים ואפשר אם לא בנה חיאל בית האלי את יריחו לא היה חרב בית המקדש מעולם ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש

(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )

4.בזמן כיבוש ארץ ישראל יצאו בסוכות ממש:

כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)

5.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו לחגוג בחג הסוכות את הישיבה בסוכה:

ואפשר כי גם שחג המצוות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לעניין ישיבה בסוכה לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצווה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר

(המבי"ט,שער היסודות פרק לז)

6.רמז לדבר: סוכות בכתיב מלא (ענני כבוד),  בכתיב חסר( סוכות בכיבוש עבר הירדן המזרחי):

 כתיב בסוכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ מצרים. מתחלה כתיב בסכת חסר, וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד, וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.

(ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמו  א)

7.נפקא מינה הלכתית: לכן נשים פטורות מסוכה היות ולא השתתפו בכיבוש הארץ:

ומידי עברי בעיוני בספר שער המלך בענין זה ראיתי דברים שראוי' לעורר עליה' והנה בהלכו' חמץ ומצה מייתי ק' מהר"ח אלפאנדרי בס' עץ חיים שהקשה מאי מקשה ש"ס בסוכה למה לי אזרח להוציא נשי' תיפוק לי' מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומאי קושיא דלמא ה"א לחייבינהו משום שהי' באותו הנס דענני כבוד ופר"מ הביאו בדבריו ועל זה תי' שער המלך דלא המ"ל הכי משום תינח למ"ד ענני כבוד אבל למ"ד סוכו' ממש מא"ל ולכאורה דבריו תמוהים מה בכך יהי' סוכות ממש או ענני כבוד בין כך ובין כך היה גם נשים באותו הנס ולא מצאתי פתר אלא עפ"י מ"ש הרוקח הובא בספר אלי' רבה ר"סי תרנ"ה שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות ר"ל חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום קרב יע"ש וא"כ לא שייכי בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וא"ש להך מ"ד דסוכות ממש הוה:

(שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קפ"ה)

8.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו ליטול ארבעת המינים:[נדרש מקור מאומת]

..כן משמע מדברי הרמב"ם בהקשמה לפירוש המשניות הסובר שרק מימי יהושע בן נוןהחלו בנטית ארבעת המינים (עיוני חג ומועד, ע"מ 86, מאמר סוכות וארץ ישראל, הרב בן ציון קריגר)

9.אחרי הכניסה המחודשת לארץ אחרי גלות בבל עשו מעמד מיוחד של שמחה גדולה שכמוה לא היתה מאז ימי יהושע בן נון:

 וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:  וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד

(נחמיה ח,טז-יז)

חלק ג: הסוכה ומצוות יישוב הארץ

0.אעלה עליה לא"י וחיבור לירושלים- ראשי תיבות אתרוג הדס לולב וערבה:

תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי תהלים קלז ו)

אעל"ה ראשי תיבות אתרוג ערבה לולב הדס (שו"ת תירוש ויצהר)

1.בין סוכה ליישוב הארץ- מצוות בכל גופו, ובשניהם- תעשה ולא מן העשוי:

א.השוואת הגר"א בין סוכה ליישוב הארץ:

...אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.

(קול התור א,ז)

ב.מדוע לא השווה הגר"א בין ישיבת ארץ ישראל לבין טבילה במקווה?

ב1 .הכניסה למקווה אינה מצוה אלא הכשר מצוה, כי אין מצוה לטבול אלא להיות טהור. ומה שמזכירים בנוסח הברכה "על הטבילה" ולא "על הטהרה", מפני שצורת הטהרה היא על ידי מעשה הטבילה. 

*ומה שאמרו (שבת קכא, א) "טבילה בזמנה מצוה", אין הכוונה שהטבילה עצמה היא המצוה אלא הטהרה בזמנה מצוה, ולו יצויר שהיה אפשר להיטהר באופן אחר בלי מקווה הייתה מתקיימת המצוה בעצם הטהרה. מובא בשם הגר"ח קנייבסקי בספר שיח הסוכות, בני ברק תשע"ב, עמ' כד-כה

ב2 .המקווה עצמו אין בו קדושה, אף שהוא מטהר את הטובל בו, מה שאין כן ארץ ישראל וסוכה שהו עצמו קדושות, שהרי אמרו רבותינו )סוכה ט, א(: "כשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה". הקדושה העצמית של ארץ ישראל ושל הסוכה מוסיפות על קדושת מעשה המצוה.*

*הרב יואל שורץ, חג הסוכות ומצוותיו, ירושלים תשנ"ז, עמ' 12 ועמ' 57.

 ב3 .עוד נראה לומר שיש הבדל מהותי בין מצות סוכה וארץ ישראל לבין המקווה. מצוה שאדם מקיים בכל גופו פירושה שכל פעולה שהאדם עושה בה כגון בניין, נטיעה וכד', כל פעולות החיים, הופכות להיות מצוה. מה שאין כן במקווה, אמנם האדם טובל בכל גופו, אך אין במקווה פעולות נוספות שהופכות למצוה. 

ב4 .במקווה מדובר בפעולה רגעית, האדם נכנס וטובל ויוצא מיד, אך בסוכה ובארץ ישראל נכנסים ונשארים! ההימצאות במקווה, כאשר כל גופו במים, מונעת ממנו לפעול כדרכו, אי אפשר להישאר זמן רב במצב זה, קל וחומר שלא ניתן לאכול או לישון כשכל גופו בתוך המים. לעומת זאת לסוכה ולארץ ישראל אנו נכנסים על מנת . להישאר בהן, על מנת לחיות בהן את חיינו*

*הרב מאיר גולדמינץ, קדושת ציון, סוכות, מוסף מיוחד לסוכות תש"פ, עמ' ג. 

ב5 .למצות ישוב ארץ ישראל האדם נכנס כפי שהוא וארץ ישראל מטהרתו, וכמאמר רבי ישראל מרוז'ין: "אילו היו יודעים אותם פושעי ישראל כמה מצוות הם מקיימים ללא שימת לב, כגון ישיבת ארץ ישראל, היו מתפקעים מרוב כעס. דוגמת זה מצינו בסוכה שנכנסים אליה "מיט דה שטיוועל" ]עם המגפים והבוץ[, ואילו אל המקווה נכנס האדם בלא בגדיו. ועוד, במקווה אם יהיה אפילו מעט מגופו מחוץ למים כאילו . לא טבל, ואילו בסוכה - די בישיבת ראשו ורובו כדי לצאת ידי חובת המצוה ולהיטהר*

*רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, עקבי אבירים על התורה והמועדים, תשס"ה, סוכות, עמ' שצז

(מאמר "ההשוואה בין מצות הישיבה בסוכה לבין מצות ישיבת ארץ ישראל" /הרב יעקס זיסברג)

2.מצטער (למשל מצינה) פטור מסוכה- פחות רלוונטי בארץ ישראל:

ובארץ הצבי שאוויר הארץ טוב והחורף על פי רוב הוא מאוחר, ישנים בסוכה (החיד"א,שמחת הרגל לסוכות לימוד א)

3.סוכות ממש באים להזהיר את האדם מתחושת כוחי ועוצם ידי שתהיה לו אחרי שינחל את ארץ ישראל:

 למען ידעו דורותיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש - וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת:

 ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:

(רשב"ם, ויקרא כג,מג)

4.הסוכה באה ללמדנו שארץ ישראל ובמרכזה בית המקדש היא דירת הקבע האמיתית:

ומפני שהיתה דירתם במדבר דירת עראי, ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל, ששם בית המקדש הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו, לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר...

(רבנו בחיי כד הקמח, סוכה)

5.הסוכה וארץ ישראל מסמלים את ההבדלות מהאומות :

חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שפת אמת  תרמ"ח)

6.ארץ ישראל היא בחינת סוכת שלום:

ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:

(ר' נחמן מברסלב, זמרת הארץ סימן מח)

7.צירוף של ארבעת המינים- מצויים דווקא בארץ ישראל שיש בה גיוון חקלאי גדול לעומת המדבר ולעומת מקומות אחרים:

והנראה לי ב'ארבעת מינין שבלולב', שהם שמחה בצאתם מן ה'מדבר', אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות", אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה הנאה שבפרות, והטוב שבריחו, והיפה שבעלים, והטוב שבעשבים גם כן, רצוני לומר, 'ערבי נחל'. ואלו ה'ארבעת מינין' הם אשר קיבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם: רוב מציאותם ב'ארץ ישראל' בעת ההיא, והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני: טוב מראם ורעננותם, ויש מהם טובים בריחם, 'אתרוג והדס', אבל 'לולב וערבה' אין להם ריח, לא טוב ולא רע; והענין השלישי: עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם.

(מורה נבוכים חלק ג פרק מג)

8.ארבעת המינים מייצגים את סוגי הצומח השונים בארץ ישראל:

ניתוח פיטוגאוגרפי של ארבעת המינים מורה שמדובר בעצים המייצגים את כל עצי ארץ ישראל:

• כפות התמרים מסמלים את במדבר - מזכירים את תקפות נדודי בני ישראל במדברת, חנייתם בנאות מדבר כמו :"וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם" (ספר במדבר,ל"ג,ט') וישיבתם בסוכות, לפי שנאמר:"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ספר ויקרא, כ"ג,מ"ג).
• ערבי נחל מסמלים את עצים הגדלים על גדות הירדן - מזכירים את המעבר בעת הכניסה לארץ ישראל ואת האבנים אשר נטלו משם:"וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַד-עוֹלָם" (ספר יהושע,ד'ז').
• עץ עבות - הוא ההדס, המסמל את אזורי ההר, שנאמר:"צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב" (ספר נחמיה, ח' ט"ו). הוא גם משמש זכרון לשלב הראשון בהתנחלות בני-ישראל: ההתנחלות על שדרת היער של ארץ ישראל.
• עץ ההדר הוא האתרוג - שנחשב לפרי מיוחד "מעונג" שאינו מקומי. מבטא את השלב בו הגיע העם אל המנוחה ואל הנחלה.

יחודם של ארבעת המינים הוא בשילוב, המתאפשר בארץ ישראל. הרמב"ם מביא נימוק נוסף:"ריבוי מציאותם בארץ ישראל באותה העת ויכול כל אחד להשיגם" (מורה נבוכים,ג',מ"ג). מכאן, שארץ ישראל הוא המקום האידאלי לקיום המצווה.

(ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי"' ויקישיבה)

9.הסוכה אצל יהדות אתיופיה- סמל לכיסופים לארץ ישראל:

יהודי אתיופיה חוגגים חג שמקביל לחג הסוכות, והוא נקראי בָּעָל-מַצַלַתְּ (חג הצל, או חג הסכך). את החג חוגגים בחמישה-עשר בחודש תשרי. במסגרת החג, מקיימים כמו אצל שאר העדות מצוות הקמת הסוכה והישיבה בה, ללא הבדלים מהותיים. הסוכה הייתה בעבר סמל חשוב לבני עדה, כיוון שטענו שהיא מסמלת את הישיבה הזמנית בגלות ואת השאיפה והכיסופים ולעלייה לארץ-ישראל. גם ביהדות אתיופה אחד מדגשי החג הוא על להרבות בשמחה.

(מתוך : "חג הסוכות בעדות השונות" - אתר סוכות נחלים)

10.הישיבה בסוכה סמל לישיבה בארץ ישראל גם כשזה פחות נוח:

אולם עדיין נשאלת השאלה מדוע נבחרה דווקא הסוכה העראית להודיה על מתנת ארץ ישראל? שהרי ישנם אינספוק דרכים אחרות (ומוצלחות יותר? ) ישנן כדי להודות על מתנה זו. זאת ועוד: גם אם נסביר שתפקידה של הסוכה הוא להזכיר לנו את המצב שקדם לכניסתנו לארץ ישראל, הרי שגם פה ישנם די והותר סימנים ורעיונות מלבד הסוכה, ומדוע דווקא היא?

נראה שהסוכה נבחרה דווקא מפני שהיא מורה על עוצמת זיקתנו לארץ ישראל. אנחנו נאחז בארץ ישראל ולא ננטוש אותה גם אם נידרש להסתפק בישיבה בצל סוכה קטנה ודלה, החסרה לוקסוס ונוחות. סוכה של שתי דפנות וחצי היא כשרה על פי ההלכה – גם בה אנחנו מוכנים לשהות, למרות שהיא פרוצה לגנבים ולשודדים. גם בארץ ישראל, אנחנו מוכנים לשבת למרות אויבינו שמבחוץ! לא סוד הוא שיש אנשים שאהדתם לארץ ישראל מותנית באפשרות לחיות בה חיים נוחים, בלא סיכונים בטחוניים או כלכליים. חלקם עדיין שוהים בחו"ל וחלקם אמנם יושבים בארץ אבל מוכנים לנטוש חבלי מולדת כדי לזכות בחיים נוחים יותר. מצוות הסוכה מכריזה שאנשים אלו שוגים בדרכם: ישיבת ארץ ישראל יקרה לנו יותר מכל נוחות זמנית!

(הרב אלישע אבינר, סוכות – חגה של ארץ ישראל)

סיום: הסוכה, השמחה וארץ ישראל:

....האפשרות השלישית היא שהמאורע ההיסטורי התרחש באותו תאריך של סוכות. איפה מצאנו זאת? "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה". סוכות היתה בעבר הירדן המזרחי, כמו שרואים במלחמת גדעון במדיינים: "וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד" (תהלים ס', ח'). גם בתיאור המלחמה של דוד על רבת עמון מצאנו: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים" (שמואל ב י"א, י"א). לסוכה היו מספר שימושים: מגורים, הסוואה בעת מלחמה ומגורים זמניים של רועי צאן. בעבר הירדן המזרחי יש מרעה רב, כפי שמצאנו בעניין בני גד ובני ראובן. אם כן, המקום בו נבנות סוכות באופן טבעי הוא עבר הירדן המזרחי. בני ישראל נכנסו לארץ כאשר עברו את נחל ארנון ונכנסו לעבר הירדן המזרחי.

על פי החשבון של תאריכים יוצא כך: אהרון מת בר"ח אב. משה החל את נאומו בספר דברים בר"ח שבט: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן... בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" וגו'. יוצא שמלחמת סיחון היתה בין ר"ח אב לר"ח שבט. אחרי מות אהרון סבבו את ארץ אדום: "ונסב את הר שעיר ימים רבים". ר' אליעזר מורמייזא, בעל "הרוקח", אומר שמלחמת סיחון היתה בסוכות.

יוצא, אם כן, שיש חג על יציאת מצרים, חג על מתן תורה וחג על הכניסה לארץ ישראל. בהתאמה: חג על העבר, על ההווה, ועל העתיד. יוצא גם שיש התלכדות בין השמחה לארץ ישראל. גם הרמב"ם כותב ב"מורה הנבוכים" שחג הסוכות הוא שמחת באי הארץ. ענפים ירוקים מבטאים שמחה של אנשים הבאים ממדבר לארץ ירוקה. (עבור יושבי מדברות הירוק מסמל את שמחת היישוב - עד היום הערבים שבמקורם הם יושבי מדברות, ונווה המדבר מדבר אליהם, אוהבים את הצבע הירוק).

(סוכות - חגו של יעקב אבינו/ הרב אורי שרקי)

______________________________________________________________________________

סוכות או אוהלים?

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sukot/pmen.pdf

בין סוכה לישיבת הארץ:

https://www.machonso.org/uploads/images/%D7%96%D7%99%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%92%20%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.pdf