עַבְדֵי זְמָן
עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם
עֶבֶד אֲ-דֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי.... (ריה"ל)
0.בין ראש השנה(מלשון חזרה) לראש החודשים( התחדשות):
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה(שמות יב,ב)
וכאן ניתן מצוה ראשונה לישראל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש שישראל יכולים להכניס קדושה לחודש וכמ"ש (שמות רבה פ' טו) ואם כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש כו' (פרי צדיק, פרשת החודש)
1.מדוע מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטוו ב"י ?
החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי: (ספורנו,שם)
2.קדושת הזמן- מעל כל הקדושות:
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)
ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )
בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)
3.משמעות הזמן- הרחמים:
ברא א-להים. ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים (רש"י,שם)
כך כתוב במדרש (בראשית רבה יב, טו) שבתחילה חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, וראה שאינו מתקיים, ושיתף את מידת הרחמים. הקב"ה רצה לברוא את העולם בחסד מושלם, ולכן ביקש לברוא אותו במידת הדין – שהרי כך האדם שזוכה בדין, זוכה בקיומו, וזה החסד היותר גדול. אך כשראה שהעולם אינו מתקיים עם מידת הדין בלבד, שיתף את מידת הרחמים, כדי לתת זמן לתיקון . הזמן הוא בעצם ביטוי של מידת הרחמים, שנותנת לאדם זמן לתקן את מעשיו לפני שנשפט בדין. רחמים מלשון רחם, שהוא המקום בו האדם מקבל זמן להתפתח. על כן כשנברא העולם כפי שכתוב בפסוק א', הוא נשבר. התיקון ההדרגתי שמופיע בפסוקים ג'-ל"א מתאפשר על ידי הוספת ממד הזמן במציאות.(שיעורים על ספר בראשית מתוך שיעורי הרב שרקי, ע"מ 126)
4.קידוש החודש דווקא בר"ח ניסן כנגד קידוש החודש של המצרים באמצע החודש וכן שאר מצוות הפסח:
וכן רמז החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם. להרחיקם מחוקי מצרים. כי מצאתי כתוב כי בעבודת המצריים בחלק עבודת החדשים כתוב, שהמצריים אז מונין החדשים וקוראים אותם בשמות עבודתם. והחדש להם ועבודתו, הוא בהיות הלבנה בשלימות אורה ובתקפה, מאז מתחילין ומונין החדש ממלוי למלוי. ומתחילין מנין החדשים מעת הכנסת השמש בראש מזל טלה, והוא החדש שכולו חג להם, ועושין לו כבוד בעבודתם מכל החדשים.
וראשית כל דבר רצה הקב"ה לזכות לישראל, ולטהרם ולהסירם מחוקיהם. והתחיל החדש הזה לכם ראש חדשים, הם מתחילין ממילוי הירח ותוקף אורה, אתם מתחילין החדש בעת מולדתה.
הם לקחו הטלה לממונה עליהם, ובעבורו אין אוכלים בשר, אתם תקחו אותו לשוחטו ולצלותו ולאכול את בשרו ולשרוף את הנותר.
הם מקטרים אליו בריחות ומרקדים לפניו, ואתם תתנו דמו במשקוף כדי שיריחו ריחו, ולאכול בשרו על מצות ומרורים יאכלוהו. וכל זה כדי להרחיקם מהם, ולהקריבם אל עבודתו ית'.
ואולי שעל זאת הכוונה בעצמה צוה לעשות העבודה הזאת במילוי הירח, עת תוקף שמחתם והקרבתם למזל טלה הממונה עליהם, ואז צוה לשוחטו ולצלותו ולשרוף הנותר. וזהו פסח הוא לה' (לק' יב, כז), לשם ה', ולא לשם זולתו מהעליונים.
וכן בעשור לחדש, הוא היום שהמצריים מתחילין לעבוד עבודת הטלה, ולקרוא דרור לכל עבד ולכל מלאכה. כל הימים ההם עד סוף החדש הם להם לששון, ולטלה הם מקריבין, ולצורתו הבשריית הם משתחוים, וסומכין עליו את ידיהם ונושקין את ידיהם, ואחרים נושקין ידי הסומכין. כל זה כתוב בספר הנזכר.
ולכן בעת ההיא רצה אלהינו להשפילם ולהכניעם, ושיקחו להם ויקשרוהו בכרעי מטתם עד יום השחיטה. ואז המית השם את בכוריהם, שבימים ההם הם היותר נכבדים מהם. הם הכהנים העובדים, וכל האנשים והנשים נושקים ידיהם עד אביהם. והיו להם כל החדש ההוא לאלהים, ע"כ: (צרור המור על שמות פרק יב פסוק ב )
חלק ב: חודש ניסן וצירוף האותיות י-ה-ו-ה:
1.ארבע פרשיות כנגד שם י-ה-ו-ה שמקדימים את חודש ניסן שרומז על שם ה' בדרך ישרה(י-ה-ו-ה):
וקודם אבאר לך סוד של ארבע פרשיות. שקלים, זכור, ופרה, וחודש. הנה הם מרומזים כנגד ארבע אותיות הוי"ה בצירוף כזה, הוה"י בסוד ארבע פרצופין נוקבא דכר אימא אבא, היינו שקלים הוא נגד ה"א אחרונה לכך היו השקלים לאדני כסף, כי אדני הוא סוד ה' אחרונה. וזכור הוא נגד הוא"ו שהוא בחינות זכור כנודע. ופרה הוא נגד בינה שהוא אימא עילאה, היינו ה"א ראשונה. וחודש הוא נגד היו"ד שהוא חכמה שבזה נתחדש העולם. ולכך חכמה נקרא בחינת אבא שהוא המוליד העולמות, כי בחכמה ברא את הכל ולכך בין שלישי לרביעי לא יפסיק, כי שלישי ורביעי מרומזים על אבא ואימא שהם תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין. והארבע כוסות של פסח הם גם כן כנגד הארבע פרשיות הללו ולכך בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה, כי הם בסוד אכלו ריעים ונקראים יין המשומר דלית ביה מגע לחיצונים.
("קדושת הלוי", כי תשא דיבור ב)
2. י"ב חודשים כנגד י"ב צירופי שם הויה:
ואכן הנה נודע לטועמי מעץ החיים אשר שנים עשר חודשי השנה נמשכין מי"ב צירופי הוי"ה ברוך הוא, אשר בכל חודש וחודש מאיר ומופיע בו צירוף אחד מצירופי הוי"ה וכן מתנהג החודש לפי האור והשפע המקבל מצירוף ההוא, כי השתנות הצירופים הוא לפי ערך התגברות החסדים על הגבורות או הגבורות על החסדים או שהמה ממוזגים לרחמים בשוה בהתכללות שמאלא בימינא, כי הההי"ן שבשם הוי"ה מורים על בחינת הדינים (בחינת הנוקבא שהם בינה ומלכות) והי"ו מורים על בחינת החסדים (שהם חכמה ותפארת), וכערך הצירוף בהקדמת הי"ו לההי"ן או להיפוך או במקצתו יקדם זה ובמקצתו יקדם זה כמו יהה"ו שהיו"ד קודם לה' ראשונה שמורה על התגברות החסדים וה' אחרונה קודם להוי"ו שמורה על התגברות הדין, כן בחינתו לדין או לרחמים או לחסד גמור, וכן יהיה התנהגות החודש אשר לעומת צירוף הזה ומקבל השפעתו ממנו בדין או ברחמים וכו', ומזה בא השתנות העתים קור וחום קיץ וחורף וגו' כי התגברות הקור או החום הכל יורה על התגברות הדין וכפי עת החודש שמקבל השפעתו מצירוף שם הוי"ה אשר לעומתו כן ישתנו העתים לטובה או להיפוך ח"ו, ועל כן לא נפל פור המן כי אם על חודש אדר לפי שצירוף הוי"ה המאיר בחודש אדר הוא הוה"י ההיפוך מן שם הוי"ה כסדר וההי"ן קודמין לי"ו ועל כן בו בחינת הדינים, ואכן פור המן נהפך לפורינו והקב"ה השיב לו גמולו בראשו שנהפך עיו הדין החזק ונעשה בזה שמחה ומשתה וי"ט ליהודים.
(באר מים חיים שמות יב א)
3.חודש ניסן: "ישמחו השמיים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו" (תהלים צו,יא)
בחודש ניסן יש הרבה שמחה בעולם. חודש ניסן תמיד חל בתקופת האביב בה העולם מתחדש. גם יציאת מצרים בה התחדש העולם מבחינה רוחנית התרחשה בחודש ניסן. השל"ה מסביר כי בחודש תשרי העולם נברא, ואילו בחודש ניסן העולם התחדש (זהו שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי החודש בו נברא העולם ולוח הזמנים של המבול). אם כן כל העולם שמח בגלל חידוש ההוויה שהתרחש בחודש ניסן.
(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)
חלק ג: א בניסן- סודו של יום
1.ניסן- החודש הראשון:
א.המהפכה הגדולה בלוח השנה- במקור החודש הראשון היה תשרי-
וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (מלכים א ח,ב)
ואתכנישּו לות מלכא שלמה כל א נש ישראל בירחא דעתיקי אדקרן ליּה ירחא קדמָאה בחגא וכען הּוא ירחא שביעָאה (תרגום יונתן,שם)ב.אצל הגויים- חודש אלול הוא החודש האחרון ולכן היו מעברים אותו:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)ג.חודש האביב - אב י"ב:
אך שהחודש ניסן שהוא הראש וראשון, הוא ראש השנה למלכים ועל כן נקרא זה החודש אביב: אב י"ב, שהוא אב לכל הי"ב חדשים וצירופי הוי"ה שהוא הצירוף הראשון כסדר השם הוי"ה ב"ה, והשאר צירופים נקראים תולדות (דגל מחנה אפרים פרשת בא)
2.ניסן לשון ניצן- התחלה והתחדשות של הטבע:
א.ניסן= ניצן:
ניסן: מהמילה האכדית Nissanu= תקופת הניצנים כאמור בשיר השירים:הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ(שיר השירים ב,יב) (ע"פ עוד מילה ברגע, ד"ר מרדכי רוזן)ניסן - הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה. חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר (פרק ג פס' 7): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן."
(ע"פ אתר לקסיקון לתרבות ישראל- http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=932)
ב.השיבולים אומרות שירה ( וממילא נידונים על התבואה):
אימתי שיבולים אומרות שירה- בניסן ( ר"ה ח ע"א)
יתרועעו אף ישירו. בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות(רש"י,שם)
3.מה קרה ב-א בניסן:
א.יום הקשור לבריאת העולם:
המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר בעולם וצר בהם טלה בעולם, וניסן בשנה, ורגל ימין בנפש זכר ונקבה
(ספר יצירה אות ה משנה ז)
ה״א - אין ה״א אלא שמו של הקב״ה המפורש שבו נברא העולם כלו, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה׳־בראם (אותיות דרבי עקיבא אות ה)
ב.השפעות עליונות בר"ח ניסן:
משפיע טללי רצון ברכה ונדבה בעולמות העליונים, ומהם לעולמות שלמטה (חוקת הפסח, הרב יהודה גרשוני)
ג.יום נקודת ההתחדשות- היום בו מתחילים לומר ברכת האילנות:
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה יְ-יָ אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם:(אורח חיים סימן רכו)
ד.תחילת ימי תשובה- כמו בתשרי:
יְמֵי נִיסָן הֵם יְמֵי תְּשׁוּבָה כְּמוֹ תִּשְׁרֵי (ליקוטי מוהרן קמא סימן מט)
ה. בא- בניסן- נח הקריב קרבנות אחרי המבול והשתכר- בדיוק כשרצה לתקן את חטא אדם וחווה:
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד... (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)
(א) בשבוע השביעי בשנה הראשונה בו ביובל הזה, נטע נוח גפנים על ההר אשר נחה התיבה עליו ושמו לובָר, אחד הרי אררט. (ב) ותעשינה פרי בשנה הרביעית. (ג) ויצור את פריו ויבצור אותו בשנה ההיא בחודש השביעי, ויעש ממנו יין, וישימהו בכלי וישמרהו עד השנה החמישית עד היום הראשון, הוא ראש החודש הראשון. (ד) ויעל אשה לה' פר בן בקר ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה ושעיר עזים אחד לכפר בעדו ובעד בניו. (ה) ויעש בראשון את השעיר, ויבא את דמו על [קרנות] המזבח אשר עשה, ואת כל חלבו שם על המזבח אשר עשה שם את האש. (ו) ומן הפר ומן האיל ומן הכבשים שם את כל בשרם על המזבח, וישם עליו את כל מנחותיהם בלולות בשמן. (ז) אחרי כן זרק בראשונה יין באש על המזבח, וישם לבונה על המזבח, ויעל ריח ניחוח לרצון לעלות לפני ה' אלהיו(ח) וישמח וישת מן היין הזה הוא ובניו בשמחה רבה. (ט) ויהי ערב ויבוא אל אהלה וישכב שיכור ויישן ויתגל בשנתו בתוך אוהלה (ספר היובלים פרק ז)
ספר היובלים:
אחד מן הספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני. הספר מתאר את תולדות ישראל למן בריאת העולם ועד יציאת מצרים, והוא כתוב כדברי מלאך המדבר למשה בזמן עלותו להר סיני. שמות הספר: "ספר היובלות", "בראשית זוטא", "ספרא דאדם הראשון", "צוואת משה".
(ע"פ אתר דעת)
ו1. א בניסן- יום הקמת המשכן:
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:...וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן (שמות מ יז-לד)
תנא אותו יום נטל עשר עטרות
ראשון למעשה בראשית
ראשון לנשיאים
ראשון לכהונה
ראשון לעבודה
ראשון לירידת האש
ראשון לאכילת קדשים
ראשון לשכון שכינה
ראשון לברך את ישראל
ראשון לאיסור הבמות
ראשון לחדשים
(שבת פז,ע"ב)
ו2.אע"פ שנסתיימה מלאת הקמת המשכן- מחכים ומכוונים ליום א בניסן:
בעשרים וחמישה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן (פסיקתא רבתי, פרשה ו פיסקא ה)
ז.יום בו נהגו לברך- שנה טובה:
ראש חודש ניסן שימש בתקופת התנ"ך ובתקופה התלמודית, כראש השנה למלכים, ובו התחילו למנות את שנות מלכי יהודה. בקרב יהודי תוניסיה ולוב נהוג טקס הנערך בערב ראש חודש ניסן ומכונה "בשישה" או "בסיסה". הטקס כולל איחולים לשנה טובה וברוכה, כציון לשנה חדשה, המתחילה, כאמור, בניסן, על-פי מסורות קדומות (אליבא דויקיםדיה, ערך "ניסן")
סיום:תשרי וניסן- שתי נקודות מבט אופטי מול פסימי
הכפילות במקורה קשורה לדואליות של המציאות- הכל תמיד בא בזוגות (ענ"ד)
1.זמן פסימי( תשרי) מול זמן אופטימי( ניסן):
ישנה מחלוקת עתיקה בין עם ישראל לאומות העולם בנוגע לאופן תפיסת הזמן [ראה גם שיעור על בריאת העולם]. ישנן שתי תפיסות מנוגדות. התפיסה של אומות העולם היא שהזמן הוא דבר שמבלה (מלשון בלאי). השינוי גורם לאדם להשתנות ולהתבלות. היהדות גורסת כי ככל שהזמן מתקדם יש הזדמנות לאדם לקנות חוויות חדשות, יש התחדשות. אומות העולם רואות כיצד ההיסטוריה משתנה במרוצת הזמן, וכיון שהן יודעות שהן בנות תמותה וכל אומה תכלה כשיגיע זמנה, לכן הם מסתכלים על ההיסטוריה באופן פסימי כיון שהזמן מקרב את קיצן. לעומתן עם ישראל הוא נצחי, ולכן המבט שלו על ההיסטוריה הוא אופטימי, כיון שככל שעובר הזמן אנו רק מתפתחים יותר ומתקרבים אל ייעודנו. לכן אנו מונים את השנים מניסן, חודש האביב. האביב הוא סימן להתחדשות ולצמיחה. אומות העולם מונות את השנה מתשרי, שהו הסתיו בו הכל מתכלה. יש עדיפות לכאורה לתפיסה שלנו את החודש על פני השנה, ויש אף הלכות הנגזרות מכך. הרמב"ן כותב כי כדאי יותר להתחתן בחציו הראשון של החודש, כיון שבזמן זה הירח הולך ומתמלא וזה סימן טוב לזוג.
(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)
2.תשרי וניסן- הראש והלב:
..ודע כי אלו ב' חדשים הם דומים לראש וללב, ...כי ראש השנה הוא דומה לראש לגמרי, לפי ששם הנשמה, וכן תשרי הוא ראש לכל השנה ונקרא ראש, אבל הלב דומה לראש חודש ניסן, שהוא התחלת החי, ודבר זה אמת למשכיל מאד... (מהר"ל, חידושי אגדות ראש השנה י ב)
חודש תשרי הוא בבחינת השכל . תשרי הם ימי הדין, ימים שבהם נותנים דין וחשבון מפורט על מיצוי החיים, הבחירה החופשית. כפי שהשכל, שהוא הכח הכי רוחני ועליון שבאדם, הוא קדוש - כך גם חודש תשרי. חודש תשרי הוא החודש השביעי - כידוע המספר שבע הוא מספר קדוש, כפי שמצינו במדרש "נבחר שבע לקדושה הן בימים הן בחודשים הן בשנים": בימים - שבת, בחודשים - תשרי, בשנים - שמיטה. אם-כן חודש תשרי הוא קדוש בקדושת המחשבה והשכל.
חודש ניסן הוא בבחינת הלב . הלב מחייה את הכל, שולח דם לכל האיברים. על ניסן נאמר " שמור את חודש האביב " המסמל את חזרת החיות לעצים לאחר שהם מתים במשך החורף. בחודש זה מברכים ברכת האילנות. ישנה שמירה שחודש זה יחול דוקא באביב (לצורך כך מעברים את השנה). בניסן כל העולם כולו מתחדש. זהו זמן שבו מתגלים חיים חדשים בבריאה.
(מאמר "עניינו של ניסן" ,הרב אברהם בן דוד)
__________________________________________________________________________
נספח: הקשר בין צירופי שם הויה למהות החודש
וּבְצִרוּף דְי''ב הֲוַיָּן, אִשְׁתְּמוֹדְעוּ כֻּלְּהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן יהו''ה יהה''ו יוה''ה, דִּרְמִיזֵי בְּשֵׁם יו''ד ה''י וי''ו ה''י, הַאי שְׁמָא מְקוֹרָא דְאַתְוָון, וּמְקוֹרָא דִלְהוֹן בִּקְרָאֵי בִּנְקוּדֵי, יִהַוְ''הָ יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ (תהלים צז יא), מְקוֹרָא דִנְקוּדֵי מִן יִהַהַ''וְ (ירמיה ט כג) יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ, יְוּהַ''הַ (שמות כו יט כ) יְדוֹתָיו וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית.
תְּלַת וָוִי''ן בְּהַאי שְׁמָא יו''ד ה''י וי''ו ה''י, והי''ה והה''י ויה''ה, וּנְקוּדִין דִּלְהוֹן וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה (בראשית יב טו) וַהֹיָ''הַ, וּהַהַ''יְ וּדְבָשׁ הַיּוֹם הַזֶּה יהו''ה (דברים כו טו), וַיֹהָ''הַ וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי (בראשית נ טו). הוה''י היו''ה ההי''ו מְקוֹרָא דִלְהוֹן, הֶוִהֹ''יִ וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי (אסתר ה יג), הָיְוְ''הּ הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא (ויקרא כז לג), הִהְיְ''וַ עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ (בראשית מט יא), היה''ו הוי''ה ההו''י, הַיִהִ''וְ לַיהוָֹ''ה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ (תהלים לד ד), הוֹיָ''ה הִנֵּה יַד יהו''ה הוֹיָה (שמות ט ג), הּהִוָ''יִּ (דברים ו כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי (הקדמת תיקוני הזהר, דף ט, ע"ב)
מעניין שספר הזהר מציין שתיים עשרה פסוקים שבהם רמוזים שתיים עשרה צירופי האותיות של שם הוי-ה עבור שניים עשר החודשים בראשי או סופי תיבות.
- חודש ניסן: "ישמחו השמיים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו" (תהלים צו,יא)
בחודש ניסן יש הרבה שמחה בעולם. חודש ניסן תמיד חל בתקופת האביב בה העולם מתחדש. גם יציאת מצרים בה התחדש העולם מבחינה רוחנית התרחשה בחודש ניסן. השל"ה מסביר כי בחודש תשרי העולם נברא, ואילו בחודש ניסן העולם התחדש (זהו שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי החודש בו נברא העולם ולוח הזמנים של המבול). אם כן כל העולם שמח בגלל חידוש ההוויה שהתרחש בחודש ניסן.
- חודש אייר: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'" (ישעיהו ט, כג).
בפסוק זה מופיעות שתי מילים מהשורש ה.ל.ל. וזאת כי יש שני ימים בחודש אייר בהם אנו אומרים הלל: יום העצמאות ויום ירושלים. אך לא כל אחד מבין זאת, רק מי שהוא "השכל וידוע אותי". לא כולם רואים שזהו אור הגאולה ושאלו הם חסדי ה' (לכן בתפילה אומרים "ותחזינה עינינו" – שנדע לראות).
- חודש סיון: "... ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי יתדותיו. ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש" (במדבר כו,יט-כ)
המשכן הינו מקום השראת השכינה. ואכן בחודש זה ניתנה התורה במעמד הר סיני. מתן תורה הוא הצלע השנייה, לאחר יציאת מצריים שהי הצלע הראשונה של עם ישראל.
- חודש תמוז: "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך" (אסתר ה,יג).
בחודש תמוז התחיל החורבן. כל מה שבנינו אינו שווה דבר כי הכל נחרב.
- חודש אב – "וידבר משה והכהנים והלוויים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" (דברים כז,ט).
בחודש אב מתגלה הקב"ה דרך השתיקה. "הסכת" פירושו הס ואחר כך כתת, קודם של שתיקה. על הפסוק "מי כמוך באלים ה'", אומרת הגמרא (גיטין נו:): מי כמוך באילמים, ששמע גידופו וניאוצו של טיטוס ושתק.
- חודש אלול – "וצדקה תהייה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוקינו כאשר ציוונו" (דברים ו,כה).
חודש אלול הוא חודש הרחמים. בחודש זה אנו מרבים תפילה, תשובה וצדקה.
- חודש תשרי: "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותוקח האישה בית פרעה" (בראשית יב,טו).
שרה אימנו מצאה חן בעיני עבדי פרעה. רק בחודש תשרי, בחג הסוכות, יש קרבה מסוימת בין עם ישראל לאומות העולם כאשר אנו מתפללים גם עליהם ומקריבים שבעים פרים כנגדם.
- חודש חשון: "... זבת חלב ודבש. היום הזה י-ה-ו-ה אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים כו, טו-טז).
ראשי התיבות של חודש חשון מתחלקים בין שני פסוקים. הדבש הינו דבר טהור שמקורו מדבר טמא (הדבורה). כך גם לאחר חודש תשרי מתהפכים הדינים והופכים לרחמים (לכן מחולק לשני פסוקים) בחודש חשון. זו הסיבה שהגשמים מתחילים לרדת דווקא בחודש חשון.
- חודש כסלו: "וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן (בראשית נ,יא).
בחודש כסלו חל חג החנוכה בו נלחמנו וניצחנו את היוונים, שהיו גוי שישב בתוך ארץ ישראל. כל מלחמותינו היו עם עמים מחוץ לארץ ישראל, ואילו המלחמה עם היוונים הייתה מיוחדת, כיום שהם ישבו בתוך ארץ ישראל.
- חודש טבת: "לי-ה-ו-ה איתי ונרוממה שמו יחדיו" (תהלים לד,ד).
בחודש טבת תורגמה התורה ליוונית (תרגום השבעים). למרות שהתרגום נעשה באופן מקולקל, יש פה כוונה להזמין את כל הגויים לקרוא את התנ"ך, ועל ידי כך להבין את גדלותו של הקב"ה ולהללו יחד איתנו.
- חודש שבט: "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא ייגאל" (ויקרא כז,לג).
בחודש שבט מתרחשת תמורה בעולם. שכן עד חודש שבט האשמה שותה מגשמי השנה שעברה, ומחודש זה ואילך האשמה שותה מגשמי השנה הנוכחית.
- חודש אדר: "אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו" (בראשית מט,יא).
חודש אדר הוא חודש השמחה, ואין שמחה אלא ביין.
חודש אדר שני: אין לו פסוק משלו, אלא הוא כנגד כל הצירופים יחד. חודש אדר שני מאחד את כל השנה יחד עם השנה השמשית. יש בו תכונה של כלליות.
(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)
