ויגש: בין גישת יוסף ליהודה

פתיחה: מדוע יעקב שלח דווקא את יהודה ראשון אל יוסף לפני כולם ?

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: (בראשית מו,כח)

הקדמה:  יהודה ויוסף בדו קרב

1.התגוששות וגישה
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)

2.עימות בין 2 סוגים של מלכים: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל

כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד  בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)

חלק א- יהודה ויוסף: גלות מול עצמאות

1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:

א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)
ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)

ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)

ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)

ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ...כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי (בראשית מד,יד-לד)

2.שר הפנים ושר החוץ: 
א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים:
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)

3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי:
אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)


4.יהודה ויוסף- פעולות של חיבור- שיחה ותשמיש בקדושה:

ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים 

ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי, 

שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה', 
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח, 
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה, 

הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי. 

שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק], 

רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו', 

הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו, 

מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע, 

לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו, 

תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע, 

שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:

(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)

5.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}

א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)

כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)

(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)

ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:

ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)

ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:

"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)


ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:

רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים  וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא

(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

חלק ב: שבט אפרים ושבט יהודה- עימות וחיבור:

1.מלכות זמנית מול מלכות נצחית

א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)

2.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:

יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)

3.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:

א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:

נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)

ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)

ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.

4.הראשונים בכיבוש הארץ:

יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)

חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)

5.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
 מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)

וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב:  זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם) 

6.דוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)

7.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים

וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)

חלק ג: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:  מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?

צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...
והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...

והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות..(מאמרי הראיה/המספד בירושלים,בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל)

סיום: יעקב רצה לרמוז לבניו על כך שלעתיד לבוא יהודה ויוסף מתאחדים להנהגה אחת

הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)

מקץ: יוסף וחנוכה

הקדמה: יוסף- הוא סמל הפכי למתייונים

מצד אחד הוא מתערה במצרים ומקבל שם נוכרי(צפנת פענח) ולכאורה מתנתק מקשרו לעם ישראל
ומצד שני הוא מחבר בסופו של תהליך את בני ישראל ומציל אותם ושומר על זהותו ומחדש חיבורו עימם
יוסף גם שמר על 4 הגזרות של אנטיוכוס ולא נכשל בהם:

1.שמירת שבת:
מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף שֶׁהוא הִקְדִּים וְשִׁמַּר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתָּנָה (בראשית מג, טז): וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה וְאֵין הָכֵן אֶלָּא לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹסֵף אַתָּה שִׁמַּרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְבֶן בִּנְךָ שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין יָחִיד מַקְרִיב, וְעָלַי לְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ בְּרָצוֹן, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו' (במדבר רבה יד,ב)

2.ברית המילה: יוסף התגאה שמירת הברית ומתגלה לאחיו דרכה

והנה עיניכם רואות. בכבודי, ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בב"ר שם י.):(רש"י,שם)

3.ראש חודש:
חלומו השני של יוסף- שמש וירח ו-11 כוכבים המשתחחוים לו- מרמז על היותו שולט במרכיבי הזמן והם כפופים לו.גאולתו מהבור היתה בראש החודש שהוא גם ראש השנה.(ענ"ד)

א.יוסף מביא את הפרנסה לעולם במצרים ולכן בר"ח מתפללים על הפרנסה :

בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת  תרמ"ד)


ב.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא

(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )

ג.יוסף בחינת ראש חודש:

ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש

(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )

ד.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:

ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:

(אמרי אמת - פרשת תצוה )

ה.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים  ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:

ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו

(מורה נבוכים חלק ג פרק מו)

4.נישואי נוכריות: גזירת ההגמון להיבעל לאישה הבאה להינשא ודרך המתיונים להינשא לנוכריות

יוסף מתגבר על אשת פטיפר ומתנגד ליחסי אישות  עם נוכרית ונשואה

רמז לדבר(ע"פ שמואל בן חמו): חמש- חודש, מילה ,שבת .יוסף חמש את נוכחתו במצרים במצוות שיאירו את בניו לעתיד לבוא
וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבע' (בראשית מא,לד)

5. האדרת שם ה' בעולם:
מקץ- שם אלוקים שגור על פי יוסף:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ

חנוכה: ביקשו להשכיח שם אלוקי ישראל:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(בראשית,ב,א)
וחשך-, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל (מדרש רבא,ב,ד)

סיום:  

1.היוונים גזרו לכתוב דווקא על קרן השור שאין אלוקי ישראל כי יוסף הוא כביכול סמל להתבוללות והוא נדמה לשור

היוונים רצו דוקא את שיטת יוסף, כי הם חשבו שע"י שעם ישראל יתערב בין הגויים, הם יוכלו לבולל אותם בין האומות. וזהו מה שאמרו "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל". "שור" - זה יוסף כמו שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים ל"ג, יז), הם רצו להחזיק בשיטת יוסף ועי"ז עם ישראל יתבולל בין האומות. אמנם, "קרן השור" זהו שופר של תחיה לעם ישראל, אך הם בקשו לטשטש את הזהות המיוחדת של עם ישראל - "ככל העמים בית ישראל", וזהו אין לכם חלק באלוקי ישראל, לא שאין אלוקי ישראל, אלא לעם ישראל אין חלק בו. 
אין מושג של עם נבחר, האומות נלחמו נגד "אתה בחרתנו מכל העמים", וזהו מה שאנו אומרים בפזמון "מעוז צור": "ופרצו חומות מגדלי" - הם ניסו לפרוץ את החומה המבדילה בין עם ישראל לבין האומות. 

(כתבו לכם על קרן השור,הרב זכריה טובי )

2.עוון מכירת יוסף (גימטריה מלך יון) התעורר בחנוכה:

ויהי מקץ שנתים ימים קץ שם לחושך מרמז על גלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיו ואמרו כתבו לכם על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל ע"פ הגמרא העתיקו בימי תלמי המלך התורה לשבעים לשון כדאיתא במגילה ובפרק שור שנגח כבר שלחה מלכות הרשעה לחכמים כדין שור של וכו' ויתר גוים ראה ז' מצות ויתר ממונן לישראל דבר זה אנו יודעין ואין מודיעין למלכות ז"ש על דין של קרן שור כתבו אין לכם חלק דהיינו דין של קרן בשור תם ומועד אבל שן ורגל מועדין הם מתחלתן או שבימי מלך יון נפרע חטא של יוסף בגי' מל"ך יון ( מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )


אחרית דבר: גשנ"ה- אותיות הסביבון רמוזות בחיבור בין יוסף ליהודה

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה (בראשית מו, כח)

בזה תשכיל ותבין, בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף (כנ"ל ב' משיחין), להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישראל), גשנ"ה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגדים לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה) ראשי תיבות ג'ופניי ש'כליי נ'פשיי ה'כל, הכל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והיא נגדיית לנפש הכוללת, ועל כן מתנגדת לגוף ולנפש ולשכל וכאמור לעיל, וביטול כולם יהיה בשלימות על ידי משי"ח בגימ' גשנ"ה, ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות, ואז יהיה במהרה בימינו הוי"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, על כן הוי"ה מל"ך הוי"ה מל"ך הוי"ה ימל"ך גם כן בגימ' משי"ח כנ"ל, הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף, סוד תרין משיחין סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי"ה אחד ושמו אחד, וזה יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו'^*.

(בני יששכר, מאמרי חודש כסלו טבת, כה)

וישב: הקשר הנסתר בין יצחק ליוסף- גירסה מקוצרת

פתיחה: מדוע יצחק היחידי שיודע שיוסף חי?
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (בראשית לז,לה)

ויבך אתו אביו. יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל   שהיה יודע שהוא חי (רש"י,שם)

דקשה לרש"י דלא היה לו לכתוב אלא ויבך אותו כמו שכתוב לעיל כל בניו וכל בנותיו לנחמו, ועוד קשה למה נאמר ויבך ולא נאמר ויתאבל כמ"ש לעיל ויתאבל על בנו, ועל זה פירש זה יצחק, וגבי יצחק לא יתכן לכתוב ויתאבל דהוא לא היה מתאבל דיודע היה שיוסף חי. ואין להקשות מנא ידע זה, ושמא י"ל שהקב"ה גילה לו שלא יצער את עצמו לפי שלא החרימו רק שלא לגלות ליעקב:
(שפתי חכמים ,שם)

הקדמה1- קושיות נוספות:

אושפזין- מה עושה יוסף אצל האבות, משה אהרון ודוד?

אושפיזין-נשמות שבעה אבות הבאים להתארח בסוכה בימי חג הסוכות. (אושפיז - אורח)
אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.(אתר דעת ערך אושפיזין)

מדוע יוסף נמצא כרוך עם האבות- בארבעת המינים?

דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. (ויקרא רבא,ל,יא)

הקדמה2: יחסי סבא נכד גלויים בספר בראשית:

1.יחס שלילי- נח וכנען:
 וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו (בראשית ט,כה)

2.יחס חיובי -יעקב ואפרים ומנשה:

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח,טז)

הקדמה3: על פני השטח-  יוסף ויעקב הם המחוברים והזהים

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם. זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו. 
(בראשית רבה,פד,ו)

חלק א: החיבור הנשמתי בין יוסף ויצחק:

1.נשמת יצחק מתעברת ביוסף ולכן יעקב אהבו כי בן זקונים הוא לו- לאביו :
וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פי' שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימט' יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר
( החיד"א, חומת אנך - בראשית לז,ג )

בשם המקובלים שביוסף נתעברה נשמת יצחק, נוטריקון קץ חי. ע"כ מדתו נמי לעשות דין ברשעים ולהתפשט בתוך גבולם. וזה עצמו הוא הענין במצרים שכפאן למול ולהסיר הערלה אף שהערלה היא מהותם. וזהו ענין נ"ח כנ"ל. ואפשר שמזה נסתעף מה שהורקנוס הזקן מזרע החשמונאים כפה את האדומיים למול כביוסיפון והובא באבן עזרא (סוף פ` תולדות):
(שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח )

2.בדיוק כשיוסף עולה מן הבור האחרון בר"ה (של בית הסוהר)  יצחק יורד אל בור הקבר:

מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה ח"י ק"פ שנה
ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצחק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוה עשו ויעקב אז באותו פרק הי' קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח"י יוסף "רב עוד יוסף בני חי" ויעקב שדיוקן של יוסף דימה לו אע"פ שחרם הי' שלא לגלות על ענין יוסף אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וירא יעקב כי יש שבר סב"ר במצרים שיוסף עודנו חי בענין חבירי איוב שראו באילן שלהם בבואה וכן יעקב שהיה דיוקנו כיוסף נפשו קשורה בנפשו כשהי' יוסף בשמחה אז גם הוא הי' בשמחה .
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )

3.צפנת פענח- יוסף צפון ביצחק גימטריה פענח:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ... וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימט' יצחק:
(החיד"א,חומת אנך -  בראשית  מא, מה )

4.יוסף קורא לשני בניו על שם יצחק:

א.מנשה- שכחת יצחק:
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי (בראשית מא,נא)
את- מרבה בית זקנו יצחק (רוקח,שם)

ב.אפרים- אפר יצחק ואפר אברהם:
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית מא,נב)

אפרים נקרא על שם אברהם ויצחק.אברהם שהולך לאור כשדים להישרף ולהיות אפר (ואלי משום כך אמר ואנכי עפר ואפר?) וכן יצחק הושם על גבי המזבח והקב"ה רואה כאילו אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח {תנחומא וירא סימן כ"ג} וזהו אפרים שני שפר לקט שמואל דף ט משם רבנו בחיי (החיד"א,מדבר קדמות מערכת א אות ט"ז)

5.יוסף כל הזמן שואל את האחים גם על אביו הזקן- יצחק:

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וגו' וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וגו' (בראשית מג, כז כח), רַבִּי חִיָּא רַבָּה חֲמָא חַד בַּבְלָאי, אֲמַר לֵיהּ מָה עָבֵד אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ אִמָּךְ שָׁאֲלָה בָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֲמַר לָךְ כְּדֵין וְאַתְּ אוֹמֵר לִי כְּדֵין. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹאֲלִים עַל הַחַיִּים וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַמֵּתִים. כָּךְ הַשָּׁלוֹם אֲבִיכֶם, זֶה יַעֲקֹב. הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, זֶה יִצְחָק, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ.(ב"ר,צב,ה)

העוד אבי חי - והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בנחיותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ובשגם לא אמרו הזקן וכונתם על יעקב.מכל מקום ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו....(החידא, פני דוד פרשת ויגש אות ח)

5.הפיספוס- יצחק ויוסף היו אמורים ללדת 12 בנים ולא צלח בידם:

א.יוסף לא הוליד 12 בנים בגלל אשת פוטיפר:

"תנא דבי רבי ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית ע"ז שלהם והיא אמרה להם חולה אני אמרה אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ורועה זונות ..., מיד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו נעץ צפרניו בקרקע, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו"  (ילקוט שמעוני בראשית פרשת וישב רמז קמו).

ב.יצחק ורבקה לא הולידו 12 בנים בגלל עשיו:

תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים... (בראשית רבא,בג,ו)

אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:

(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )

 חלק ב: יוסף ויצחק- מעשה אבות סימן לבנים(ונכדים):

1.יוסף ויצחק - הבנים האהובים:
ששנו  רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי, בתואר בעושר  ובגבורה ובחכמה … בנוי ובתואר שנאמר ויהי יוסף יפה תואר  בחכמה שנאמר הנה בעל החלומות הלזה בא הרי נוי ותואר  וחכמה. וביצחק כתיב מי איש הלזה מה הלזה האמור ביוסף  בנוי בחכמה אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה ומה יוסף  עמד בגבורתו נגד כל אחיו אף יצחק עמד בגבורה נגד כל בני גרר מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר שנאמר ויגדל האיש וילך הלך  וגדל עד כי גדל מאד…(מדרש אגדת בראשית פרק מ)

רבי חייא אמר: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היינו מה דאמר: 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. רבנן אמרי: הוא ופלסונו (בראשית רבא,ס,טו)

2.יוסף ויצחק הגיעו לנקודת שיא בגיל הל"ז ולכן נקראו הלזה:

א.עקידת יצחק בגיל 37:
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד,סה)

ב.יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)

3.החלפת הבכור בצעיר אצל יצחק ואצל יוסף:

א.יצחק ביקש לברך הבכור ובירך הקטן:
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (בראשית כז,לג)

ב.יוסף ביקש לברך בכורו(מנשה) ויעקב בירך דווקא את הקטן(אפרים):
וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:  וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח,יז-יט)

4.יוסף מתחפש ומסתתר בפני יעקב ובניו - מידה כנגד מידה למעשה יעקב לאביו יצחק:

מדוע לא הכירו אחי יוסף את יוסף? יש מבארים שהיה מסוה של פניו של יוסף בפוגשו אותם כיון שכך היתה דרך מלכים באותה תקופה- מחמת כבוד המלכות לא היו השרים ואנשי הממשלה רשאים להביט בפני המלך.במגילת אסתר מוזכרים שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך.מהו רואי פני המלך?כל השרים אין להם רשות לראות את פני המלך מלבד שבעת השרים הנבחרים הללו שהורשו להביט ללא מסווה.לפי ביאור זה כתב בספר "מרכבות ארגמן" כי ליוסף היתה מסכה על פניו ולכן אחיו לא הכירוהו ורק כעת הוריד אותה מעל פניו ואמר להם: אני יוסף אחיכם.ואפשר לרמוז "ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם" סופי תיבות פורים כמו בפורים מתחפשים ומססתרים מאחורי מסכות כך יוסף התחפש לשליט מצרי והסתתר מאחורי מסכה (עלון להתעדן באהבתך פרשת ויגש תשע"ט)

סיום: יצחק ויוסף- תורת הנגלה ותורת הנסתר
יצחק- תורת הנסתר (לכן מידתו כנגד החשך והיה גם חשוך ראיה) ולכן מסתיר את הסוד מיעקב,  יוסף- תורת הנגלה ולכן מסלסל בשערו ומגלה חלומותיו לאחיו ומדובב את שר המשקים והאופים  ואינו מתבייש לייעץ לפרעה תוך כדי פתרון חלומו- הכל גלוי .
אבל נשמת יצחק שמתעברת בו מביאה אותו להסתיר זהותו מהם עד אשר יתממשו חלומותיו במלואם והנבואה הגנוזה בהם תתממש
(ענ"ד)

אחרית דבר: יוסף הוא במדרגת ביניים בין הבנים לאבות- אב(בחכמה) -רך(בשנים)

ויש לנו לחקור זאת למה הוציא יעקב את יוסף ממנין השבטים כמו שמצינו שלא נמנה בכלל השבטים כי אם אפרים ומנשה ולמה לא ימנה הוא גם כן ויהיו י''ד שבטים עם לוי כי ה' אמר אליו שיהיו ממנו ב' שבטים נוספים לא שיעקר שם יוסף. .....

אלא יש לדעת מאמרם ז''ל (זהד ח''א ק''פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב. והוא שרמז הכתוב באומרו (ל''ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף. והוא אומרו (תהלים עז) בני יעקב ויוסף, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הוא''ו שהמילוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף, וכפי זה כשאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים זה יעקב זה יוסף ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ב' בניך וגו' לי הם פירוש במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו ולזה הוסיף לבאר ואמר כראובן ושמעון, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים: 
(אור החיים מח,ו)

ויצא: תפילת האבות- מתכון לתפילת הבנים

פתיחה: מדוע זכה יעקב שהיתה לו קפיצת הדרך?

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:  וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:
(בראשית כח,י-יא)

ויפגע. ...
ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה,  כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), 
ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך  שקפצה לו הארץ...(רש"י,שם)

 אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזה ויפגע במקום (רש"י,בראשית כח יז)

דכתיב {בראשית כח-י} ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום (חולין צא, ע"ב)


הקדמה: שלוש מדרגות של תפילה- עמידה- שיחה- פגישה(מפגש)

אברהם תקן תפלת שחרית שנא' {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמד פינחס ויפלל 

יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר {בראשית כד-סג} ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר {תהילים קב-א} תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו 

יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר {ירמיה ז-טז} ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי

(ברכות כו,ע"ב) 

תפילת עמידה- שמונה עשרה ברכות כנגד מספר הפעמים שהאבות כותבים בתורה:
ילמדנו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום? כך שנו רבותינו: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. ולמה שמונה עשרה? א"ר שמואל בר נחמן: כנגד י"ח פעמים שהאבות כתובין בתורה. הראשון שבהם: "ואלהים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (בראשית נ כד), והאחרון: "ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב" (דברים לד ד).

(מדרש תנחומא, פרשת וירא)


חלק א: מדרגת אברהם- מתפלל על אחרים ותפילתו לעיתים נענית מייד ולעיתים קמעה קמעה


1.תפילתו של אברהם  על סדום לכאורה לא נענתה ואם כן מדוע דווקא מפה למדנו על תפילת שחרית:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן: (בראשית יט,כז-כח)

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (שם,כא,יד)

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:(שם,כב,ג)


2. הקשר העמוק בין האבות לבין התפילות:

א.בניגוד לנח שחטא בכך שלא התפלל על דורו אברהם אבינו מחדש שיש להתפלל לביטול גזירות:

אך הענין, שבפרשה זו מצאנו תפלה ראשונה שהתפלל אברהם אבינו ע"ה על סדום, שדורות הראשונים לא ידעו כלל ענין תפלה שיתפלל אדם לשנות הגזירה, ונח ששמע שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, לא עלה על דעתו להתפלל לבטל הגזירה,ואברהם אבינו כיון שגילה לו השם יתברך עונש סדום התפלל עליהם...  

ב.אברהם לא חשב להתפלל על עצמו ולכן לא התפלל לבקש זרע:
ואף אברהם איתא בזוהר הקדוש (תולדות קלז ב) שלא מצינו שהתפלל על בנים ורק ביצחק כתיב ויעתר יצחק. ואף דאמר הן לי לא נתת זרע ההוא לאו בגין צלותא הוי וכו', ואף שאברהם אבינו התפלל על סדום היה בשביל אחרים אבל להתפלל על עצמו לא עלה על דעתו
...

ג.למרות שלא נענתה תפילתו מיידית הרי שלטווח רחוק הועילה שכן לוט ניתצל וממנו בא דוד המלך שורש התפילה ולעתתיד לבוא יצא מפילה זו- מלך המשיח בכבודו ובעצמו:

ובפסוק זה, וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם, שמזה נלמד בגמרא שתיקן אברהם תפלת שחרית, והתפלה הראשונה שהתפלל אברהם אבינו היה על סדום, 

ואף שידע השם יתברך שלא יפעול בתפלתו, שלא ימצא אף עשרה צדיקים, מכל מקום הועילה תפלתו להציל את לוט שממנו יצא דוד המלך ע"ה, שנאמר (תהלים פט-כא) מצאתי דוד עבדי, ובמדרש רבה (ב"ר מא-ד) היכן מצאתיו, בסדום. ודוד המלך ע"ה שורש התפלה, שנאמר (תהלים קט-ד) ואני תפלה, והיה שליח ציבור של כלל ישראל, ועל כן פתח המדרש תנחומא פרשה זו מענין התפלה".

(ספר פרי צדיק פרשת וירא - אות ה )

3.תפילת שחרית מכוונת כנגד הגאולה שמפציעה קמעה קמעה:
רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת (ירושלמי ברכות פרק א, הלכה א, דף ב עמוד א)

4.בגלל הקשר בין השחרית של אברהם לגאולה של משיח שיוצא מסדום- יש עניין של סמיכת גאולה לתפילה- דווקא בשחרית:

בתפילת שחרית המאחר חייב להתפלל לפחות ברכת יוצר וקריאת שמע לפני שיתחיל שמונה עשרה:
...וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם (שו"ע,או"ח פרק נב,א)

ויתפלל עמהם - אבל אם לא יגיע לתפלת צבור ש"ע אפילו אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל לכו"ע רק יתפלל כסדר בלא הצבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הצבור דסמיכת גאולה לתפלה בשחרית עדיף מתפלה בצבור [ב"י וד"מ בסי' רל"ו]: (משנה ברורה סימן נב סעיף ז )


חלק ב : מדרגת יצחק- תפילה כשיחה שעותרת עד שנענית

מיצחק למדנו שהתפילה היא הליכה לקראת  שזמן התפילה (ההווה- כנגד תפילת מנחה) הוא מפגש והראייה שמיד לאחר שתיקן והתפלל מנחה- פגש את רבקה אשתו לעתיד:

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים (בראשית כד,סג)


1.בתפילת מנחה יצחק נענה מיידית:

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ... מצינו שיצחק נענה מיד (כלי יקר,שם)

2.יצחק הרבה להתפלל להסרת עקרותה של רבקה ורק אחרי 20 שנה נענתה תפילתו:

וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל אִתְּתֵהּ אֲרֵי עֲקָרָה הִיא וְקַבֵּל צְלוֹתֵהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵהּ: (אונקלוס,שם)

ויעתר. הרבה והפציר בתפלה: 
ויעתר לו. נתפצר ונתפייס ונתפתה לו...(רש"י,שם)

הרבה והפציר בתפלה- אף שיצחק עצמו לא זקוז להפציר הרבה, הרבה והפציר, בתפילתו כדי להועיל לדורות הבאים,שאף הם יהיו ראויים להתקבל תפילתם (ישמח ישראל, רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר, ע"פ חומש פניני החסידות על בראשית)

3.מדוע היה צריך יצחק להעתיר בתפילות כ"כ הרבה?

תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו, ובו ביום  (ש) מרד עשו:
..ביקש הקב"ה להאריך את עקרותו של יצחק בחמש שנים נוספות כדי להשלים שנות חיי אברהם אביו אולם מאחר והוא הפציר וביקש ממנו ילדים נעתר לו הקב"ה.
הוי אומר התנהל בשמים מאבק האם לשמוע לתפילתם של יצחק ורבקה ולתת להם ילדים וע"י זה לקצר את חיי אברהם או לא לשמוע לתפילתם כעת אלא שימתינו עוד חמש שנים נוספות ...ולכן נאמר הלשון "ויעתר" שמשמעותו שהיה כביכול קשה לקב"ה לשמוע לתפילתם משום שהיה זה על חשבון חייו של אברהם (ע"פ הגרי"ח זוננפלד, ע"פ עלון להתעדן באהבתך)

חלק ג: מדרגת יעקב- תפילה כמפגש

1.בכל תפילה יש קפיצת הדרך - מתחתית העולם הזה וחותרת ועולה השמיימה ואם נענית מיד הרי שהגיעה עד לשער החמישים אל מתחת לכסא הכבוד:

ויפגע. כמו ופגע ביריחו (יהושע טז, ז.), ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה,  כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך  שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא:):(רש"י,שם)

2.גם לאליעזר קפצה הדרך ונענתה תפילתו:

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (בראשית כד,מב)
ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. (רש"י,שם)

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה:(בראשית כד,סו)
ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ (ב"ר ס, טו.), ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו (רש"י,שם)

3.הסולם כתפילה- מפגש בין שמים לארץ:

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ(בראשית כח,יב)

א.כשהתפילה בכוונה שלבי הסולם שלמים והתפילה יכולה לטפס מעלה:
סולם. בגימטריא קול. שקול תפלת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו. וכן עלה המלאך בלהב הקרבן, והתפלה היא העבודה לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו (בעל הטורים,שם)

ב.הסולם כמו התפילה מחבר את הארץ עם השמים:
מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה-הסולם רומז על התפילה שאם כי בני אדם מזלזלים בה- מוצב ארצה- הרי היא עומדת ברומו של עולם- וראשו מגיע השמיימה (רבי יחיאל מיכל מגלינא,קב ונקי, ע"פ חומש פניני חסידות בראשית)

סיכום: תפילה עוברת ממצב עומד- יוצא- פוגש

אצל אברהם "העומד" - התפילה היא חסד לאחרים:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם(בראשית יח,א)
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח,ח)
וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה(בראשית יח,כב)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה (בראשית יט,כב)

אצל יצחק "היוצא"- התפילה היא עבור משפחתו הקרובה (והוא עצמו):

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: 
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:
(בראשית כד,סב-סג)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(בראשית כה,כא)


אצל יעקב- הפוגש - התפילה היא במעגל הכי אישי ואינטימי מחד ומאידך- מפגש בין שמים לארץ:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם...
...וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ(בראשית כח,י-יב)

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵ-אלֹהִים:  וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח כ-כב)

סיום: תפילת האבות - 3 שלבים בכל תפילת עמידה של הבנים

אברהם "עומד" מדרגת הר- עמידה לתפילה
יצחק "יוצא" מדרגת שדה- 3 צעדים קדימה לפני התפילה
יעקב "נפגש" מדרגת בית-אישי, אינטימי-  התפילה עצמה

אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר בהר ה' יראה (בראשית כב יד , ) יצחק קראו שדה, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה (שם כז כז , ) יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח יז , ) אמר ליה הקב"ה חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (מדרש תהלים מזמור פא )



















______________________________________________________________________


מדוע יעקב אבינו מתקן דווקא את ערבית שהיא התפילה הראשונה של היום החדש?




וירא- תולדות- ויצא- 3 פרשיות כנגד 3 תפילות ביום








תפילה שלא נענתה:
סיפר הגאון הצדיק רבי נפתלי חיים אדלר זצ"ל: כשהשתלטו הגרמנים על הונגריה, ריכזו את היהודים בגטאות לקראת שילוחם לאושוויץ. גילו שהוא יליד ארץ ישראל ונושא דרכון בריטי, ואסרוהו בכלא כנתין ארץ אויב. הוא עדיין לא ידע את המשמעות האמתית של הגטו, ולכן ניסה בכל כוחותיו להשתדל לשכנעם להביאו עם כל היהודים אל הגטו, בטענה שאף הגטו כמו בית כלא ענק. אך ללא הועיל, כלא זה כלא. 
ניסה להפעיל שתדלנות, שלפחות יִשָּלַח לבית הכלא המרכזי לנתיני מדינות אויב, שהיה תחת פיקוח בינלאומי וזכה לתנאים משופרים, ולשווא. הוא נותר בכלא עד לשחרור. 
או אז התברר לו מה עלה בגורלם של יושבי הגטו: מאלפי יהודי עירו - ניצלו ארבעה עשר בלבד. ולא די בכך, בגיחת מטוסי בעלות הברית הופצץ בטעות בית הכלא לאסירים ביטחוניים, וכולם נקברו חיים. "כמה דמעות שפכתי לחילוצי מהכלא", סיפר הרב, "וכמה הודיתי כשתפילתי לא נענתה!"... (מעיין המועד פורים שיג)

אברהם תיקן את תפילת שחרית- אחרי חורבנה של סדום:

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/50_04_76.pdf

וכל תפילה פועלת ומשפיעה, וכן אמר רבי חנינא: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב, ב). אלא שלפעמים השפעתה מיידית, ולפעמים לטווח ארוך, לפעמים היא נענית לגמרי, ולפעמים באופן חלקי, וכמו שאמרו (דב"ר ח, א): "גדולה היא התפילה לפני הקב"ה. אמר רבי אלעזר: רצונך לידע כוחה של תפילה – אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה". והקב"ה הוא היודע כיצד לעזור ולסייע לאדם, ולעיתים, מסיבות שונות, הצרה היא לטובתו, ולכן אין הקב"ה מקבל את תפילתו, ואע"פ כן מועילה לו תפילתו, וברכתה תתגלה באופן זה או אחר. (פניני הלכה > > תפילה > > פרק א - יסודות הלכות תפילה > > ג – פעולתה של התפילה)

בכל תפילה יש מרכיב של קפיצת הדרך שכן התפילה קופצת ועולה השמיימה אל כסא הכבוד (ענ"ד)


תפילת ערבית רשות- כנגד אבות- יעקב תיקן אותה כשהיה בדרך :

א.פטור כי היה בדרך:
ויפגע במקום - בענין שאמרו תפלות אבות תקנום לפיכך ערבית רשות, שיעקב בא בדרך ואי אפשר לכוון ומדינא היה פטור, ולכך נקבעה רשות אף לדורות... (בראשית כח יא, תורה תמימה,שם)


ב.תוקנה כביכול במקרה: דוק היטב, אברהם "השכים" , יצחק "יצא" ביעקב שלטה כעין מקריות "ויפגע" כאן רמוזה ה"רשות"(מקור חיים השלם,חלק א, ע"מ 343)

יש מאין ויש לאין- גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר- מלחמת החושך והאור:

יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - תמיד בתורה זה מתחיל בלילה ונגמר ביום. 'הלילה הולך אחר היום' (חולין פג.) ואילו בקרבן, למשל בקרבן של 'קדשים נאכלים ליום ולילה אחד' - היום הולך אחר הלילה' (שם). משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר מהחושך אל ההויה - היום, ואילו בקרבן, אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאַיִּן שממנו נבראנו.(מאמר קרבן - קירבה אל ה' לפרשת ויקרא/הרב אורי שרקי )

דע מאין באת- תפילות כנגד האבות(יש מאין- מהעולם העליון)
ולאן אתה הולך- תפילה כנגד הקרבנות(יש לאין- בעולם הזה)

העולם נברא יש מאין ולכן תפילת ערבית (האין) היא הפותחת את היום כדי ללמדנו שהעולם נברא ואינו קיים וכדי שנפנים עיקרון זה. 

בקרבנות לעומת זה (כפי שמסביר הרב שרקי) המציאות היא שהם מוקרבים ומתים כלומר הולכים מהיש אל האין ולא להיפך, וזהו יסוד המחלוקת אם האבות תיקנו את התפילות (ואז אנחנו מדגישים את בריאת היש מהאין ) או כנגד הקרבנות שמייצגים את המציאות   שבה בעולם הזה היש הולך אל האין (ענ"ד)

מאברהם למדנו שתפילה היא עמידה, הדברים עומדים,עוד לא מחלחלים אבל בהבטה רחוקה הם עושים פעולתם:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן: (בראשית יט,כז-כח)

אברהם הוא מידת החסד וגם הבוקר הוא מידת החסד:



א"י כי אברהם היה מדת החסד, ובכל יום משפיע השי"ת חסדים חדשים לנו, כמו שנאמר (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה כו', בוקר הוא מדת החסד, וזהו שאמר הכתוב כאן, והוא פירוש אברהם מדת החסד, יושב פתח האוהל, תיכף בכניסת האדם לעבודתו ית"ש יושב מדת החסד לעוזרו, ואינו אומר השי"ת אראה מקודם אם יעבוד אותי ויכנוס לעבודתי אז אתחסד עמו, רק תיכף שבא האדם לפתח האוהל של עבודתו ית"ש מתחסד השי"ת לעזרו בכל מיני חסדים
 (ספר זרע קודש - פרשת וירא )




מיעקב למדנו שבסוף התפילה היא מיד עושה קפיצת הדרך והגעה ליעד ועולה לשמים כמו סולם וכמו קפיצת הדרך שהיתה לו אבל המימוש הוא לא מיידי אבל מצד שני גם לא מאוד מאוד רחוק





יש תפילות שנענות רק לאחר הרבה מאוד זמן ואולי אפילו לא בחייו של אדם אלא רק בסוף ההיסטוריה- אברהם
יש תפילות שנענות מיד - יצחק
ויש תפילות שנענים כתהליך ארוך ומתמשך טיפין טיפין- יעקב


ערבית- שחרית- מנחה
יעקב- אברהם- יצחק