ירושלים- פשט רמז דרש וסוד

פתיחה: שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם - אוניברסלית כנגד 70 אומות העולם:
אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלהים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו
(אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים")


1.ירושלים- עיר הצדק:

א1.מלכי צדק מלך שלם מזוהה כמלך ירושלים:
וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל(בראשית יד, יח-כ)

א2.שלם היא ציון:
וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן(תהילים יו,ג)

ב.אדוני צדק- המלך הראשון ששמו מפורש כמלך ירושלים:
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם (ייהושע י,א)

ג.המלך האחרון של ירושלים לפני חורבנה בבית ראשון - צדקיהו:
וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ: בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ (חמיטל) חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים: כִּי עַל אַף יְ-ה-וָ-ה הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל:(מלכים ב כד יז-יח)

ד.ישעיה רואה בירושלים כאידאל של עיר הצדק:

וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:  
צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:
(ישעיה א,כו-כז)

ה.ירושלים נחרבת בסופו של דבר בגלל אי מילוי תפקידה כעיר הצדק:
שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: 

בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה: 

רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְ-ה-וָ-ה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה: 

 לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר:

(מיכה ג ט-יב)

2.ירושלים - מצביעה על דואליות(כמו גבעתיים- 2 גבעות):

וא''ל רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב {הושע יא-ט} בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר א''ל הכי א''ר יוחנן אמר הקב''ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב {תהילים קכב-ג} ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו (תענית דף ה,ע"א) 


3.ירושלים- העיר הנבחרת:

מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: 
(דברי הימים ב, ו,ה-ו) 

4.למי שייכת ירושלים? יהודה ובנימין או כלל ישראל

תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום שנאמר {דברים לג-יב} חופף עליו כל היום לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן (יומא יב,ע"א)

5.ירושלים נמצאת בזיכרון הנצחי:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הריני בא לקיים מצות עשר זכירות שחייב אדם לזכור בכל יום ואלו הן:

א. יציאת מצרים.
ב. והשבת.
ג. והמן.
ד. ומעשה עמלק.
ה. ומעמד הר סיני.
ו. ומה שהקציפו אבותינו להקדוש ברוך הוא במדבר ובפרט בעגל.
ז. ומה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו למען דעת צדקות ה'.
ח. ומעשה מרים הנביאה.
ט. ומצות וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
י. וזכירת ירושלים תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

6.המיקום הגיאוגרפי:

ישראל נמצאת על ציר במפה: קו אורך 35 וקו רוחב 32 (חשבו 23.5). 35 בגימטריה יהודי. 32 בגימטריה לב. יחדו 'לב יהודי' נמצא במרכז העולם עליו הכל מושתת בסוד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".(ע"פ אהרון לב הארי)

7.למה ירושלים מוסתרת בתורה אבל מופיעה כ"כ הרבה בנביאים והכתובים (669 פעמים) ?

אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, 

1.שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, 

2.שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, 

3.שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה) 

...ואומר אני שיש סוד בדבר כי אפילו לאברהם לא גלה מיד. ואמר על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב.ב) וקרא שמו ה' יראה (שם כב.יד) כי הוא ית' הרואה ואין אתנו יודע עד מה. וקרוב לשמוע שלכך לא גלהו שלא ינהגו בזיון בשילה ונוב וגבעון, כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה.(כלי יקר,שם) 

חלק ב: ירושלים במבט היסטורי קצר

1.סיבות קדושתה של ירושלים -או איך הכל התחיל:

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה, פרק ב,הלכה א) 

2.האבות וירושלים:

א.המקום נודע לאברהם ויצחק-בעקידה:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א){6}

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:(בראשית כב,א)

אל ארץ המריה. בגימטריא בירושלים: (בעל הטורים,שם) 

ומה שאמר, על אחד ההרים אשר אומר אליך. לפי שהמקום ההוא לא גלה הקב"ה לשום בריה שבו יבנה המקדש, כמו שיתבאר טעמו לקמן פר' ראה (יב.ד) בע"ה זולת אברהם ידע סוד זה, כי על כן קראו ה' יראה כמו שיתבאר בסמוך בע"ה בפסוק ה' יראה.(כלי יקר,שם)

ב.יעקב עובר דרך המקום בדרכו לגולה אצל לבן:

וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(בראשית כח,יז)

וזה שער השמים - מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה, ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. (רש"י,שם)

...ובדוגמא זו יש לומר בכל קדושת המקום לא אתגליא אלא למאריה, וטיטוס שנכנס להיכל בודאי לא הרגיש שמה שום שינוי מקום זה ממקום אחר, ועל כן יעקב אבינו ע"ה שהיה אז בעיני עצמו בתכלית השפלות, לא צייר בנפשו שתפעל קדושת המקום עליו שירגיש בו שום שינוי, וזה שאמר "ואנכי לא ידעתי", היינו שלא עלה בלבי שארגיש שיש ה' במקום הזה... (שם משמואל, בראשית ויצא תרע"ו)

3.כיבוש ירושלים בפעם הראשונה- לא התיישבו בה כי לא הכירו בקדושתה:

וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ 
וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: 
(שופטים א,ח;כא)

4.דוד המלך קובע את ירושלים כעיר בירתו  במקום חברון, 400 שנה אחרי שנכנסו ב"י לא"י:

וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ: גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה (הייתה) הָיִיתָ (מוציא) הַמּוֹצִיא (והמבי) וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יְהוָה לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהוָה וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: (פ) בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ: בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה: וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה: וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד: וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים (שנאו) שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת: וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה: (שמואל ב ה, א-ט)

5.שלמה המלך מקבע את ירושלים כיער המקודשת ביותר לעם היהודי ברגע שבנה בה את בית המקדש:

אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן: (מלכים א, ח,א)

6.בסוף ימי שלמה - בעקבות נשיו שהטו את לבבו- נגזרת הגזירה על קריעת ממלכת יהודה וישראל :

וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו:  וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים:  וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה כְּדָוִד אָבִיו: (ס)  אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן:  וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם:  וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה: (פ)  וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ: אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה:  רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי: 

7.עם פיצול הממלכה - ירושלים נשדדת ע"י שישק מלך מצרים ובכך מתערערת ריבונותה ועצמאותה של יהודה וירושלים:

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה (שושק) שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם:וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְ-ה-וָ-ה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה (מלכים א יד,כה)


8.האיזכור האחרון של ירושלים- בפסוק החותם את התנ"ך כולו- הצהרת כורש על בניית המקדש מחדש- בירושלים:

כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל (דברי הימים ב, לו, כג)

9.ירושלים בתקופה הרומאים- שמנה את שמה ואת אוכולוסייתה:
אַיְליה קָפּיטוֹלִינה (בלטינית: COLONIA ÆLIA CAPITOLINA) הייתה עיר רומית שהוקמה בידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה, על חורבות ירושלים.(אליבא דויקיפדיה)

10.ירושלים בקוראן לא מוזכרת אף לא פעם אחת :
"ישתבח [אלוהים] אשר הסיע את עבדו [ב]לילה מן המסגד הקדוש אל המסגד האחרון (=הרחוק יותר)" (י"ז, א'). המסגד הקדוש - הוא המסגד במֶכָּה, ואילו המסגד הרחוק יותר הוא, לדעת חלק מפרשני הקוראן, בית המקדש בירושלים, ולדעת פרשנים אחרים - הוא המקדש בשמים הנמצא למול המקדש של מכה. 

 (חוה לצרוס-יפה, קדושת ירושלים במסורת האיסלאם, מולד (27), תשל"א - 1971, עמ' 219. )


11.כיבוש ירושלים ע"י המוסלמים בשנת 4398 לבריאה (שנת 638 למניינם) רמוז בפסוק ה-4398 ( ד אלפים שצ"ח):
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. (במדבר כב,כג)
הקיר רומז לכותל המערבי(אונקלוס מתרגמה כתלא)
[באותה תקופה מתחם הר הבית היה שומם לחלוטין ולא היו מסביבו חומות מלבד הכותל המערבי]
המילה האתון רומזת למוסלמים כי בלעם הרכוב עליה רומז למוחמד וגם ידוע שישמעאל נרמז לחמור("שבו לכם פה עם החמור- עם הדומה לחמור")
המילה ותלחץ רומזת לכיבוש (כמו "וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל {מלכים ב יג,כב}

 (צופן ימי עולם, ע"מ 41)

12.רמזים לכ"ח באייר  כתאריך הקשור לירושלים:

א.מלחמת ששת הימים רמוזה בפסוק התשכ"ז בתורה:

פסוק 5727 (התשכ"ז-1967- מלחמת ששת הימים): וְעָשָׂה יְ-ה-וָ-ה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם: (דברים,לא,ד)

סיחון ומלכי האמורי-שלטו מבירדן.סיחון אותיות חוסין.
(ע"פ התגלות, הרב שמואל יניב שליט"א )

ב.הנביא דניאל מונה את השנים מתחילת האיסלם ועד שחרור ירושלים:

וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים:אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה: (דניאל יב,יא-יב)

הרי שני מספרים - 1290, 1335.מעת שהתגבש האסלאם כדת במותו של מוחמד (632), ונוצרה האימפריה האסלאמית ששלטה במזרח התיכון ועיכבה את חזרת ישראל לארצם, עברו 1290 שנה עד שאומות העולם החליטו בחבר הלאומים (1922) שהממשלה הבריטית תהיה אחראית לייסד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.ו-1335 שנים אחר התגבשות האסלאם, בתשכ"ז, שחררה מדינת ישראל את ירושלים והר הבית.

(ע"פ התגלות/הרב שמואל יניב שליט"א)

ג.הנבואה של ישעיה  רומזת ליום כ"ח באייר:

עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם: (ישעיה,מ,ט)
הר- נוטריקון ה' באייר
בכח- בכח אייר
(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)


ד.ספר זוהר רומז להתרחשות בשנת ה"ערב" של "שבת" ההיסטוריה:

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם - זֶהוּ הַמָּקוֹם שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם בָּכְתָה רָחֵל כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם - לְהִתְחַזֵּק כֹּחָהּ בְּחָזְקָהּ כָּרָאוּי טֶרֶם תִּכָּנֵס לְהָקִים אֶת אוֹתָם הַגּוּפִים. לְעֵת עֶרֶב, מַה זֶּה לְעֵת עֶרֶב? זֶה עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא הַזְּמַן שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי. לְעֵת עֶרֶב - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב, וְכָתוּב (ירמיה ו) כִּי יִנָּטוּ צִלֲלֵי עָרֶב. (זוהר,בראשית קפא ע"ב-קפב,ע"א)

הזוהר מבאר שהכוונה שקדושת השבת תורגש מניין ערב (=272) שנים לפני סוף האלף השישי, יוצא שנת ה'תשכ"ח.
כלומר, צריך שבכניסת שנת ה'תשכ"ח כבר תהיה קדושת השבת מורגשת. והרי שכשם שהשבת היא הזמן הקדוש הראשון, ירושלים היא המקום הקדוש הראשון. אם כן, לא הייתה ברירה אלא שירושלים תחזור אלינו בשנת ה'תשכ"ז! (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

ה.חישוב הקץ של הגר"א: ה' באייר ויום ירושלים

ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי ח"ן (מדרש שלמה,  דרשה ט"ז ע' 53) 

האירוע המשמעותי האחרון( עד כה עבור ירושלים)- העברת שגרירות ארה"ב אליה והכרת המעמצה הגדולה בעולם בירושלים כבירת ישראל:

ב־23 באוקטובר 1995 אושר בקונגרס חוק המכיר בירושלים כבירת ישראל אשר מחייב בין היתר את ממשל ארצות הברית להעביר אליה את השגרירות עד לשנת 1999.[6] עם זאת, בלחץ נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, הוכנס בנוסח החוק סעיף המאפשר לנשיאלדחות את מימוש החוק בכל חצי שנה, בנסיבות של "ביטחון לאומי", מאחר שטרם הושגה הסכמה בנוגע למעמדה של העיר בין ישראל והפלסטינים...
ב-6 בדצמבר 2017 נשא נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, את נאום ירושלים בו הכריז כי ארצות הברית מכירה בירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל, וכי הוא הורה לצוות מחלקת המדינה להתחיל בהכנות להעברת את שגרירות ארצות הברית בישראל מתל אביב לירושלים.[12] בפברואר 2018 הודיעה מחלקת המדינה האמריקנית כי השגריר יעביר את מושבו למתחם הקונסוליה בירושלים ב-14 במאי 2018, לכבוד יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל.
ב-14 במאי 2018 הוכרז על מעבר השגרירות מתל אביב לשכונת ארנונה בירושלים, לבניין ששימש את הקונסוליה של ארצות הברית בירושלים ברח' דוד פלוסר 14, בשטח שחלקו היה בגבולות "ירושלים המערבית" וחלקו בשטח שריבונות ישראל בו הוחלה בפועל רק ב-1967. ביום זה התקיים טקס העברת השגרירות, שבו השתתפו כ-250 אורחים מארצות הברית ועוד אורחים מרחבי העולם. (אליבא דויקיפדיה)


סוף דבר: רמז שלפני בוא שנת תשכ"ח נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו ונשוב לכונן את עפרה:(ענ"ד)
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: {ב} עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: {ג} כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: {ד} אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְ-ה-וָ-ה עַל אַדְמַת נֵכָר: {ה} אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: {ו} תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: {ז} זְכֹר יְ-ה-וָ-ה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: (תהילים קלז א-ז)

פסח: סודו של אליהו הנביא

פתיחה: מדוע דווקא אליהו הנביא מזוהה עם פסח יותר מכל דמות אחרת?

הטעם שאין נועלין החדרים בליל הפסח כי בניסן עתידין להיגאל... ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ויצא לקראתו מהרה ואנו מאמינים בזה ובשכר זאת האמונה ניגאל (ספר "המנהיג" לראב"ן הירחי–ריש הל' פסח)

1.אליהו הנביא ופנחס הכהן:
א.אותו אדם ?

אמר רבי שמעון בן לקיש: הוא פינחס הוא אליהו. 
(מדרש הגדול ספר במדבר פרשת פינחס כה:יב ד"ה לכן אמר)

ב.את בריתי שלום.   ...
ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי''ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יגל יעקב ישמח ישראל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי''ו ויהא אליהו שלם: (בעל הטורים,שם)

ובמדרש בה' מקומות אליהו חסר וי"ו... ובה' מקומות יעקוב מלא וי"ו, וזה רומז על שנתן אליהו ליעקב ערבון... וכוונת המדרש הזה, כי אליהו לא נברא אלא לגאול את ישראל, וכל זמן שאינו גומר דבר זה הנה אליהו נחשב חסר, ולכך חסר בה' מקומות, ונמצאים ואוי"ן שלו אצל יעקב, שהשלמת אליהו נמצאת אצל יעקב כאשר יגאל את בניו, ובניו של יעקב נגאלין בזכותו של יעקב, כמו שרמז, שכתוב "וזכרתי את בריתי יעקוב", מקדים את יעקב בגאולה אחרונה. (נצח ישראל פרק נג)

ג.פנחס ואליהו- קנאים לה':

אליהו הוא פנחס, המקנא הראשון אשר השליך עצמו על קדוש השם בענין הזנות, ועל כן נתן לו סוד אות הברית, וכמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום. וג"כ מצינו שגם בימי אחאב נתקנא על הברית, כמ"ש קנא קנאתי לה' [אלהי צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל,והוא הכותב והקב"ה החותם. (מרכבת המשנה על אבות פרק ה משנה כז):

2.אליהו הנביא - מנין בא? 

א.יבש גלעד- בנחלת שבט מנשה
 ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד. לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר''י טרוט''י משם הר''י בה''ר יצחק ממלאון (תוספות , תענית ג,ע"א)

ב.אליהו משבט בנימין?
וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם (דברי הימים א,ח,כז)

מצאתי בדרש שזה אליה הוא אליה הנביא וארבעה שמות היו לו ואלו השמות מפרשים עליו כמו שכתוב בדרש ההוא, ומבני בנימין היה כי אלה התולדות תולדות בנימין הם (רד"ק,שם)

ג.תשובתו של אליהו? פעם אחת היו רבותינו ושאר חכמים יושבין בבית המדרש, והיו חולקים זה עם זה ואמרו מהיכן אליהו בא, זה אומר מזרעה של רחל וזה אומר מזרעה של לאה, עד שהן חולקין זה עם זה באתי אליהן, ועמדתי לפניהן ואמרתי להן, רבותי אין אני בא אלא מזרעה של רחל, ואמרו לי תן סימן לדבריך, אמרתי להן ולא כתיב ביוחסין של שבט בנימין (ד"ה א' י"ח) וערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם, ואמרו לי ולא כהן אתה, ולא כך אמרת לאשה האלמנה (מ"א י"ז) אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה, אמרתי להן אותו תינוק בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואחר כך יבא בן דוד... (תנא דבי אליהו רבא, פרק יח)


3. אליהו והתיקו:
א.תיקו- מצב זמני של ספק
מושג בלשון חז"ל שאותו נוהגים לדרוש כראשי תיבות של המילים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות - או: תשבי יתרץ קושיות ויפתור. המושג מופיע בתלמוד הבבלי יותר מ- 300 פעמים ומשמעותו המקורית - תעמוד שאלה זו בעינה ולא תיפתר. המונח "תיקו" בתלמוד מציין אפוא שאלה או מחלוקת שנותרה ללא הכרעה. ומכאן הגיע המונח למשחקים ולספורט: משחק שהסתיים בתיקו - נגמר ללא הכרעה, ואין בו מנצח.(לקסיקון לתרבות ישראל)

ב.התיקו על שם אליהו כי אליהו הנביא הראשון שהתריע על אי הוודאות ותוצאותיה (הפסיחה על 2 הסעיפים):


הרבי מליובאוויטש הסביר שבספקנות ובפסיחה על שתי הסעיפים יש צד חמור יותר מאשר בהחזקה תקיפה בדעה שגויה ורעה (ולכן קרא אליהו לעם בהר הכרמל "עד מתי אתם פֹסחים על שתי הסעִפים, אם הוי' הא-להים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו"): ראשית, בעוד מי שהולך אחר הבעל חי חיים רוחניים, חיים שיש בהם אידיאל לו הוא מתמסר, הרי שפוסח על שתי הסעיפים הוא אגואיסט המונע רק בידי הכדאיות האישית. לכן, כשמי שאחז בידו את הרע בכל תוקף ישוב בתשובה הוא יאחז גם את הטוב באותה תקיפות וודאית, אך הפוסח על שתי הסעיפים ישאר פושר וספקני לאחר תשובתו. ועוד, ספקן הפוסח על שתי הסעיפים "מחטיא את הרבים" בהכנסת חטא-ספק לתחום היהדות - הוא מראה שגם יהודי 'עם כיפה' יכול ללכת לעבוד לבעל 'ליתר בטחון' (- מחמת הספק). (הרב גינזבורג,מאמר מחית הספק, פרשת זכור)

4.אליהו מול דמויות אחרות:א.אליהו- כאדם הראשון שלפני החטא:
אם יאמר לך אדם אפשר שאילו לא חטא אדם הראשון שהוא חי וקיים לעולם, אמור לו כבר הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא הוא חי וקיים. (מדרש רבא, קהלת ג יח)

ב.אליהו הנביא ומשה רבנו:
ב1.בין 2 הנביאים:
אתה מוצא שני נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון, 
ושניהם גואלים את ישראל בשליחות, 
1.משה גאלם ממצרים בשליחות, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמות ג' י') ואליהו גואלם לעתיד לבא בשליחות, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' (מלאכי ג' כ"ג), 
2.משה שגאלם ממצרים תחלה עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים, ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית מאדום עוד אינם חוזרים ומשתעבדים, אלא היא תשועת עולם. 
ואת מוצא שמשה ואליהו שאין זה לזה בכל דבר:
1.משה נביא אליהו נביא, 
2.משה נקרא איש האלקים, (דברים ל"ג א'), ואליהו נקרא איש האלקים (מלכים א' י"ז י"ח). 
3.משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה, שנאמר ויהי בהעלות אליהו (שם ב' ב' א'), 
4.משה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל, ויאשם בבעל וימת (הושע י"ג א'). 
5.משה נתכלכל על ידי אשה, על ידי בתו של יתרו, קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ'), ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית, לקחי נא לי פת לחם (מ"א י"ז י"א), 
6.משה ברח מפני פרעה, ואליהו ברח מפני איזבל, 
7.משה ברח ובא לבאר, ואליהו ברח ובא לבאר, דכתיב ויקם וילך וגו' ויבא באר שבע (שם י"ט ג'), 
8.משה ויכסהו הענן ששת ימים, (שמות כ"ד ט"ז), ואליהו עלה בסערה, ויהי בהעלות (מ"ב ב' א'), 
9.במשה ויעבור ה' על פניו (שמות ל"ד), ובאליהו והנה ה' עובר (מ"א י"ט)... 
10.משה קנאי מי לה' אלי (שמות ל"ב), ואליהו קנאי, ויאמר אליהו לכל העם גשו נא אלי (מ"א י"ח ל'), 
משה נטמן במערה, ושמתיך בנקרת הצור, ואליהו נטמן במערה ולן שם, כדכתיב ויבא אל המערה וילן שם (מ"א י"ט ט')... 
11.משה העמיד גלגל חמה, היום הזה אחל תת פחדך וגו' (דברים ב' ל'), ואליהו העמיד גלגל החמה, היום יודע כי אתה אלקים בישראל (מ"א י"ח ל"ו), 
12.משה התפלל על ישראל, אל תשחת עמך ונחלתך (דברים ט' כ"ו), ואליהו נתפלל על ישראל, ענני ה' ענני וגו' (מ"א י"ח)... 
13.משה קיבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז'), ואליהו קבלו על ידו אהבתו של מקום, שנאמר ה' הוא האלקים (מ"א י"ח)...
 בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו, שלמשה אמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה' כ"ח), ולאליהו מה לך פה אליהו (מ"א י"ט ט'),
14.משה הוריד את האש ואליהו הוריד את האש, משה כשהוריד את האש היו כל ישראל עומדין ורואין אותה, וירא כל העם וירונו (ויקרא ט" כ"ד), ואליהו וירא כל העם ויפלו על פניהם (מ"א י"ח ל"ט)... 
(פסיקתא פרשה ד, וראה שם עוד)

ב2: רמז לקשר הין אליהו למשה:

בעבר הירדן בארץ מואב הואי"ל משה באר את התורה, אותיות אליה"ו, ולכן נסמך בתרי עשר אנכי שולח לכם את אליה זכרו תורת משה עבדי, שיבא ללמד סתומים התורה... (ילקוט ראובני, דברים)

ב3.משה הגואל הראשון, אליהו הגואל האחרון:
 אמ' לפניו רבון כל העולמים שלח נא ביד תשלח ר"ל ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח אמ' לו לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל אלא לך ואשלחך אל פרעה ולאותו האיש שאתה אומ' אני שולח לעתיד לבא אל ישראל שנ' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות (פרקי דרבי אליעזר פרק מ)

ג.אליהו ומשה רבנו - כותבי המסעות:
אמר בשם מורו הרב הקדוש ר' דוד מלעלוב זצ"ל ,משה רבינו היה כותב כל המסעות של בני ישראל ונעשה מהן תורה, כן עתה אליהו כותב כל המסעות והרפתקאות של כל אחד מישראל, וכשיבוא משיח במהרה בימנו יהיה מזה ספר שילמד ממנו (קדושת מרדכי, חלק ב' עמוד קפז)

ד.אליהו תיקן את חטא נדב ואביהוא:

..הם נכנסו שתויי יין, ובאליהו כתיב ומן הנחל ישתה ומן הצרפית לא שאל אלא מים והמלאך הכין לו צפחת מים, כדין כהני בית אב. הם נכנסו מחוסרי בגדים, ואליהו נתאבל על זה והיה לו אזור עור תחת אבנט, וקיים בעצמו עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה... ואליהו אמר חי ה' אשר עמדתי לפניו, והיה זה בהר המוריה דמזליה היה שם, והוא הקריב לכהן זה אברהם את האיל שהיה נאחז בסבך, לפיכך אמרה תורה עור העולה לו יהיה, וידוקדק עם זה לו יתירה דאיכא בקרא, דהוה מצי למימר לכהן יהיה...

הם נתעצלו בקדוש ידים ורגלים, ואליהו קדש כל גופו בנחל כרית ימים רבים. הם תקנו אש בחוץ והכניסו עשן בפנים, והוא אמר ואש לא אשים, ולא היה שם מעלה עשן אלא כל התעלה מלא מים. הם עשו אשר לא צוה אותם, והוא אמר ובדברך עשיתי. לא היו להם בנים ונגאלו מבן אחיהם דומה לדינו של בן יבמה, ועל שם עורבא בעי בני וכו', בני העורבים כלכלו את אליהו... הם אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו, ואליהו אמר קח נפשי, הם היו עם זה מחשבים קצין, והוא אמר לא טוב אנכי מאבותי... הם בקשו להנהיג את הקהל ומסתמא היו מצפים לנהוג שררה בארץ ישראל, והוא אמר ואיותר אני לבדי, בקש על אחרים שינהיגו את ישראל, עד שנצטוה במשיחת יהוא למלך ואלישע לנביא, ולא עלה בסערה השמים אלא בעבר הירדן, וגם אז העלה ה' למעלה למקומה האש שיצאה מאת ה' בשבילם. (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ד  פרק יט)

ה.אליהו גלגול פנחס:

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

והיתה לו וגו'. כאשר נולד פינחס, עדיין היה אלעזר בגדר זר, ולפיכך עד כה לא בא פינחס לכלל כהונה. אולם כדרך ששבט לוי זכה במעלת הלוייה על ידי מעשהו בחטא העגל ואחר כך נבחר לכך בפירוש, כן היה הדבר כאן: במעשה ההצלה של פינחס הוא פעל כ"כהן" ה"מכין" לעם את הדרך (ראה פי' בראשית עמ' קסד); הוא ביצע במעשה ממשי את ההתמסרות המכפרת שעבודת הכהן מבצעת במקדש דרך סמל. משום כך נתעלה לדרגת כהן אחרי המעשה הזה; ברית כהנת עולם שניתנה כאן לו ולזרעו אחריו התבטאה בכך שכל הכהנים הגדולים היו מזרע פינחס (ראה דברי הימים א' ה, כט - מא), וגם הכהנים הגדולים של בית שני היו, על פי הספרי על אתר, מצאצאי פינחס (ראה תוספות יומא ט ע"א).

פינחס עצמו זכה לאריכות ימים. עוד בימי פילגש בגבעה (שופטים כ, כח) אנחנו מוצאים את פינחס בן אלעזר בן אהרן משמש ככהן גדול לפני ארון ברית ה'. יתר על כן, לשיטה אחת פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני על אתר), שקנאתו לדבר ה' היתה חדורה ברוח פינחס, ועתיד הוא לרפא את שבר עמו המפולג על ידי פער הדורות ועל ידי כך לסלול את הדרך להגשמת ברית השלום עלי אדמות. כי העתיד יהיה מנותק מהעבר ובהווה אבות ובנים יפנו עורף זה לזה, ויהיה זה תפקידו לגשר על פער הדורות על ידי החזרת רוח חורב של תורת ה'. וכך סיים הנביא את נבואתו: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחֹרב על - כל - ישראל חקים ומשפטים; הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא; והשיב לב - אבות על - בנים ולב בנים על - אבותם פן - אבוא והכיתי את - הארץ חרם" (מלאכי ג, כב - כד). (רש"ר הירש במדבר פרק כה פסוק יג )

והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י,שם)

5.גילוי אליהו: 

ד1:היום- אם בקולו תשמעו:

ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי אמר ליה אתינא לעלמא דאתי אמר ליה אם ירצה אדון הזה אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי

אמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפיתחא דקרתא

ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא איעכב אזל לגביה אמר ליה שלום עליך רבי ומורי אמר ליה שלום עליך בר ליואי א''ל לאימת אתי מר א''ל היום אתא לגבי אליהו א''ל מאי אמר לך א''ל שלום עליך בר ליואי א''ל אבטחך לך ולאבוך לעלמא דאתי א''ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א''ל הכי אמר לך {תהילים צה-ז} היום אם בקולו תשמעו (סנהדרין צח, ע"א)

ד2."מי" ברא "אלה"

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.(ישעיהו, מ,כו)

 אמר רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי:  רבי, ידעת מהו "מי ברא אלה"? אמרתי לו: אלו השמים וצבאם מעשה הקב"ה, שיש לו לבן-אדם להסתכל בהם, ולברך אותו, ככתוב: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך... ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהילים ח'). אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה, וזה הוא: בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, שעה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קודשים, בניין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא "מי". ראשית הבניין, קיים ולא קיים, עמוק וסתום בשמו. לא נקרא אלא "מי". חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר, וברא "אלה", ועלה "אלה" בשם. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם "אלהים". ועד שלא ברא "אלה", לא עלה "אלהים" בשם.
ואותם שחטאו בעגל, על רז שלנו, אמרו: "אלה אלהיך ישראל".
וכמו שהשתתף "מי" ב"אלה", כך הוא שם המשותף תמיד, ובסוד זה העולם קיים. פרח אליהו ולא ראיתיו.

וממנו ידעתי את הדבר שעמדתי על רזו וסתרו. בא רבי אלעזר וכל החברים ונשתטחו לפניו, בכו ואמרו: אילמלא לא באנו אלא לשמוע זה, דיינו. (הקדמת הזוהר דף א, ע"ב)

6.אליהו הנביא וברית המילה:

א.הטעם לבואו בברית המילה:בֹּא רְאֵה, בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב (מלכים א יט) מַה לְּךְ פֹּה אֵלִיָּהוּ וְגוֹ', וְכָתוּב קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'. אָמַר לוֹ, חַיֶּיךְ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יִרְשְׁמוּ אוֹתוֹ בָּנַי בִּבְשָׂרָם, אַתָּה תִזְדַּמֵּן לְשָׁם. וְהַפֶּה שֶׁהֵעִיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָזְבוּ, הוּא יָעִיד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, עַל מָה נֶעֱנַשׁ אֵלִיָּהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? עַל שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל בָּנָיו.(זוהר מתורגם, בראשית, דף צג ע''א)

אמר באגדה, שאליהו קנא על ברית מילה שמנעה מהם מלכות אפרים, שנאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו: קנאת בשטים וכאן אתה מקנא על המילה, חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתם רואה בעיניך. מכאן התקינו לעשות כסא הכבוד לאליהו, שנקרא מלאך הברית, שנאמר "ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות":(רד"ק מלאכי ג א).

ב.אליהו נוטל מהאיל פריט המכוון כנגד איזור הברית:

אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו' קרניו של איל של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ :(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"א)

7.אליהו הנביא במוצאי שבת:
והטור כתב ענין אחר בזה, וזה לשונו בסימן רצ"ה ורגילין להזכיר אליה נביא, ופירש בעל העיטור הטעם לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה, ואתיא בעירובין מובטח להם לישראל שאין אליה בא לא בערבי שבתות ולא בערב יום טוב, ועל כן אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבוא ויבשרנה. וזה לשון מהרי"ל, מהר"ש אומר מה שנוהגין לומר פסוקי דאליה זמירות המיוסדים על שמו במוצאי שבת, היינו משום דאיתא בתוספתא דבמוצאי שבת יושב אליה ז"ל תחת עץ החיים וכותב זכיות של שומרי שבת. (של"ה, מסכת שבת)

הענין שקשה לישן במוצאי שבת, כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, כמ"ש חז"ל (עירובין מ"ג ב') שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת ובמוצאי שבת יוכל לבא, ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו. ואמרז"ל (עדיות פרק ח') אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע, והיינו לרחק השקר ולקרב האמת... והנה אליהו יבא לרחק השקר, שהוא מבחינת הנחש, הנקרא ארור (בראשית ג'), והנחש הביאה מיתה לעולם, והשינה היא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ב'), וכיון שבמוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, נדחה השקר שהיא הנחש, לכן קשה לישן... (מוהר"ן קיז)

ויש לומר דלטעם זה מזכירין במוצאי שבת קדש אליהו הנביא ומלך המשיח, שהם ב' בחינות הבדלות הנ"ל, כי אליהו מלאך הברית הוא הבדלה בין ישראל לעמים, כי הוא יעיד דישראל מקיימין האי קיימא ועמך כולם צדיקים, ומלך המשיח הוא בחינת קדושת שבת מיום שכולו שבת, ולכן יבא משיח גם בערבי שבתות, מה שאינו כן אליהו שאינו בא בערבי שבתות מפני הטורח, כי אליהו הוא בחינת יוסף מנשמתין דחול, שיש עוד טורח והכנה מצד האדם, אבל משיח הוא בחינת נשמתין דשבת, ויבוא יום שכולו שבת, ואז אין טורח והכנה מצד ישראל, וכמו שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. (פרי צדיק ויחי א)

8.תפקידו של אליהו - גורם מאחד ומחבר:

בריתי שלום - ...וכן גם תפקידו של אליהו הנביא לאחות את הקרע שבין ה' לעמו, או בין אבות לבנים, בין העבר לעתיד, על ידי התורה האלוקית. במלחמתו לא היה צריך לשאת פני איש או להרתע מפני גובה עמדתו, וגם לא לפחד מפני תסבוכות מדיניות עם עמים אחרים. (רש"ר הירש, במדבר כה יב)

9.אליהו לעתיד לבוא- מבשר הגאולה האחרונה - הגאולה אפשרית לבוא בזריזות :

בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים נִמְשְׁלָה גַּאֲוָ(ל)תָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בַּקָּצִיר, וּבַבָּצִיר, בַּבְּשָׂמִים, וּבַיּוֹלֵדָה...
נִמְשְׁלָה כַּיּוֹלֵדָה, הֲדָא אִתְּתָא כַּד יָלְדָה בְּלָא עָנָתָהּ, לָא חַיָּיא וַלְדָּא, כַּד יְלֵדַת בְּעָנָתָהּ, חָיֵי, כָּךְ כְּתִיב (מיכה ה, ב): לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר (ישעיה ס, כב): אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זְכִיתֶם, בְּעִתָּה. זְכִיתֶם, אֲחִישֶׁנָּה. כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. (שיר השירים רבה,ח,יד)

עבודתה של האילה היא העבודה המבשרת על ביאת הגאולה. כבר הזכרנו בפנים כמה מהדברים בהם מתאפינת עבודה זו, אשר הם מסממניה המובהקים של הגאולה. גם בעצם ענין האילה מוצאים אנו קשר לגאולה העתידה. האילה השלוחה לתת אמרי שפר, היא היא אליה הנביא הבא לבשר את בשורת הגאולה. על ידי העבודה הבאה עד תכליתה ב"ישועת פני ואלהי" זוכים לביאת אליהו הנביא מבשר המשיח, המתגלה כהרף עין מתוך כל ניצוצות המשיח שנגאלו - תיכף ומיד ממש. (אתר תורת הנפש, ע"פ שיעוריו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א)

סיום: אליהו המחבר אבות ובנים, ספקות ופסקים , גואל ראשון(משה) וגואל אחרון(משיח):


1.מבשר הגאולה במועד הגאולה הראשונה:
באופן כללי הרעיון המרכזי הוא שאליהו הנביא הוא מבשר הגאולה ובליל הסדר אנו מצפים שהוא יבוא לגאול אותנו, כי זה לילה המועד לגאולה. 
כדי לחזק את האמונה בכך נהגו להשאיר לו כוס, שמסמלת את כוס הגאולה החמישית, הגאולה לעתיד לבוא, מכיוון התפתחה האמונה שהוא בא לשתות מהכוס...

2.הכוס החמישית- בתיקו של אליהו:
על פי הגמרא שותים בליל הסדר ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה, אולם ישנה דעה ששותים גם כוס חמישית, על שם "והבאתי", הגמרא נשארת על השאלה האם לשתות את הכוס הזו (או במילים אחרות, האם לשתות ארבע או חמש כוסות) בתיקו, ולא מכריעה... ומכאן שאת ההכרעה האם לשתות כוס חמישית יגיד לנו אליהו, כשיבוא, זו גם סיבה שהכוס הזו מכונה "כוסו של אליהו"- כלומר כוס שנדע האם לשתות אותה רק כשיבוא אליהו הנביא (ע"פ הרב יניב חניא)


3.אליהו עתיד להביא את הבן החמישי לליל הסדר
"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". דרכם של חז"ל, שהם מזכירים את המספר הכולל רק כאשר הדבר בא למעט פרט נוסף. וא"כ ישנו בן חמישי, שבניגוד לארבעת חבריו, שכלל לא הגיע אל הסדר. ההגדה מונה את ארבעת הבנים. "אחד... ואחד... אחד... ואחד..." ביטוי זה בלשונם של חז"ל הוא ביטוי של השוואה. כי כולם באים אל הסדר. אך גם מן הבן החמישי אין להתייאש. מי יביא אותו בסופו של דבר? - אליהו הנביא, שתפקידו הוא להשיב לב בנים על אבותם. פתיחת הדלת היא לא רק לאליהו הנביא אלא בעיקר לבן שהוא מביא אתו, הבן החמישי. ואם ארבע הכוסות נועדו לארבעת הבנים האחרים - בשבילו נועדה הכוס החמישית, כוסו אל אליהו, שהיא כנגד "והבאתי אתכם אל הארץ".
(הרב אורי עמוס שרקי - הגדה של פסח - כנגד ארבעה בנים דיברה תורה)



בשולי הדברים: התיקון של אליהו- התיקון של כולנו 

אליהו הנביא, מחבר בין עם ישראל לקב"ה ב-3 מימדי המציאות: הזמן(מוצאי שבת), האדם(ברית המילה) והמקום ( בחג הפסח שבו יש חיבור בין עם ישראל לבית המקדש) בעצם בא ללמד את כולנו שכל תהליך חיינו הוא תהליך של תיקון, אמנם אצל אליהו זהו תיקון שנמשך כל מהלך ההיסטוריה אבל עבור האדם בכל רגע נתון עליו לייחל לתקן והלשים את ייעודו בכל שלושת האופנים הללו עד למילויים ולקירוב ביאת משיח בן דוד.

_________________________________________________________________________

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3867388,00.html

יתרו: גאולת הדיבור האנושי והאלוקי

פתיחה: איך משה "כבד הפה" מדבר אל כל העם במעמד הנשגב של מתן תורה ולפניו ?

וַֽיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָֽאֱ-לֹהִים יַֽעֲנֶנּוּ בְקֽוֹל (שמות יט,יט)
משה ידבר. כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל, שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהיה לך, והקדוש ברוך הוא מסייעו לתת בו כח להיות קולו מגביר ונשמע: (רש"י,שם)

משה ידבר והא-להים יעננו בקול. ...ועל דרך הפשט לא ידבר בזה עדיין, אבל ירד השם הנכבד אל ההר ביום השלישי, והוציא משה את העם מן המחנה לקראת הכבוד הנראה להם, ויתיצבו הם בתחתית ההר, ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ששם הכבוד מחיצה לעצמו ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו... (רמב"ן,שם)

חלק א: משה-כוחו וחולשתו בפיו

א.משה במדרגת הנביא הגבוה ביותר - פה אל פה:
פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְ-הֹ-וָ-ה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה (במדבר יב,ח)

ב.משה ידע את השם המפורש :

ב1.הרג את המצרי בשם המפורש:
וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:
וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר: (שמות ב,יד)

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו  בשם המפורש (רש"י,שם)

ב2.משה  יכל להרוג רק מצרי בשם המפורש:

כתבו המקובלים כדי להרוג גוי משתמשים באותיות י"ה של שם המפורש ולהרוג יהודי בר מינן משתמשים באותיות ו"ה ומשה רבנו עליו השלום הרג את המצרי בשם המפורש כמ"ש רז"ל והיינו בשם י"ה אבל יהודי לא יכול להרוג כי מרע"ה היה ערל שפתיים ולא יכול לבטא אות ו שהיא מאותיות השפתיים (בומ"ף שפתיים) וזהו שאמר לו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי ? דבשלמא המצרי הרגת אותו בשם י"ה אבל לי לא תוכל להרוג וכאמור.
ובזה יובן גם כן כששאל מרע"ה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם? והשיבו הקב"ה אהיה אשר אהיה כי לא יכול היה לבטא שם הוי"ה כי האות וא"ו כבדה עליו ולכן אמר לו שם אהי"ה שאין בו מאותיות השפתיים (ספר אור החמה פרשת שמות, ע"פ הצדיק רבי ינון חורי שליט"א)

ב3.אחד מ-72 צירופי שם ה' הוא כה"ת אותיות תכה:

 מובא לגבי השם כה"ת שהוא השם שבו הרג משה רבינו את המצרי , דתן שומע זאת ואז למחרת רוצה להרוג את אבירם ואינו יודע שהשם הזה מסוגל רק על גוים. ואז משה רבינו אומר לו רשע למה תכה רעך, תכה אותיות כה"ת, אינך יודע שעל רעך היהודי זה לא עובד. אנו חוזרים פעמיים על הפסוק "כל הנשמה תהלל.." ראשי התיבות הם כה"ת, וזאת על מנת להגן על עם ישראל מהגויים.(ע"פ קונטרס הנלוה לפירוש זמירות יואל של רבי יואל הירשפונג זצ"ל)

וידוע בשם רבינו האר"י זללה"ה (ראה שער מאמרי רז"ל לשבת קכח, ב), דהשם שבו הרג משה את המצרי הוא אותיות ת'-כ'-ה', וזה שאמר, ויאמר לרשע למה "תכה" רעך, ואפשר שהרשע הזה ראה שמשה רבינו ע"ה מכוין בתיבה זו לייחד ייחודים ולצרף צירופים הראויים לכונה זו, וע"כ אמר לו, הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי.

ושם זה רמוז במקומות רבים, כמו סופי תיבות של "ולך נאה להודות" שאומרים במטבע התפילה (ראה שעה"כ דרושי העמידה דרוש ו ופע"ח שער העמידה פ"כ), וראשי תיבות, "כל הנשמה תהלל" (ראה שער מאמרי רשב"י פר' בשלח ומשם בארה). ועוד רבים. 

.....
ב4.תכ"ה הוא צל שד"י:

וע"פ זה פירשתי בזמנו את הפסוק (תהלים צא, א), יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. וצריכים להבין מהו צל שדי, ומה ענינו במזמור זה, שהוא שיר של פגעים, ומגן מפני המזיקין רח"ל. ואולם המזיק הקשה ביותר הוא אדם המזיק, משום שהוא בעל בחירה להטיב או להרע, ואם בחר האדם להזיק צריך שמירה מיוחדת, ולא מספיקה השמירה הרגילה לינצל ממנו.

ואפשר דלזה אמר הכתוב, "יושב בסתר עליון", דזה מועיל ומציל כנגד כל המזיקים, דע"י שיושב בצילא דמהימנותא, צילו של קוב"ה יש בו די להסתירו, ולהגן בעדו, וזהו יושב בסתר עליון. אך מה יעשה בקום עליו אדם רח"ל, לזה אמר, "בצל שדי יתלונן", ועלה בדעתי בס"ד לומר, שצל שדי הוא השם הקדוש הנז', שבו הרג משה את המצרי, שהרי הצל הוא אחרי האור כידוע, והצל של שדי הן המה האותיות שאחרי אותיות של שם שדי, שהם ת' ה' כ', שהם אותיות השם הקדוש הזה. ורמז הפסוק לשם זה, אשר הוא צל שדי, ובו יתלונן ויתגונן גם נגד המזיק הקשה, שהוא אדם המזיק, ה' יצילנו.

(ע"פ הרב עמאר שליט"א)

ג.מדוע פרעה מיד מבקש להרוג את משה על הריגת מצרי זוטר?

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה... (שמות ב,טו)
את הדבר הזה- את- לרבות ששמע שהרג את המצרי בשם המפורש(שפתי כהן,שם)

יש לחקור קצת דמשה היה כבן בתיה בתו של מלך והיה לו גדולה ואם שר אחד קרוב למלכות יאמרו עליו שהרג הדיוט אחד מי יבקש דמו ממנו. וכ"ש כשלא יש ראיה גדולה ועדים בדבר וכשהרג המצרי לא היה איש דכתיב וירא כי אין איש. ואיך כששמע פרעה תכף בקש להרוג משה החביב לבתו וגדול בחצר המלכות ומבלי חקירה כלל רק בשמיעה בעלמא. ואפשר במשז"ל שהרגו בשם המפורש וז"ש הלהרגני אתה אומר דייקא באמירה כמשז"ל. וז"ש וישמע פרעה את הדב"ר הזה לשון דיבור באמירה לחוד ומזה נתפעל מאד מאד כי יכול לבא אצלו ומבלי שום הרגשה יזכיר השם ויהרגהו ובמקום סכנה כזו אין להשגיח בשום דבר ויבקש להרוג את משה כי פרעה סבר שהוא עשה רב פשע דש"ד ולכן לא יועיל לו חכמתו ביום עברה ופקודת חטאו ממלך הארץ ולכן בקש להורגו:
(החיד"א,פני דוד שמות פרשת שמות אות ו)

ד. מנין נעשה משה כבד פה? מהלך נוסף של המלאך גבריאל (גימטריה מדבר-246)  להצלת ההסטוריה: 

הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאַתּוּ מִפַּלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ, וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, מִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַּרְעֹה מְנַשְׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּשֶׁהָיָה גָּדוֹל. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְחִירָם(יחזקאל כח, יח): וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ הִיא וגו'. וְכֵן בַּת פַּרְעֹה מְגַדֶּלֶת מִי שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאָבִיהָ. וְאַף מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁעָתִיד לִפָּרַע מֵאֱדוֹם יוֹשֵׁב עִמָּהֶם בַּמְּדִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז, י): שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל וְשָׁם יִרְבָּץ וגו'. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִין חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאָמְרוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁעָתִיד לִטֹּל מַלְכוּת מִמְּךָ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ, וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וְאוֹמֵר לָהֶם, הַנַּעַר הַזֶּה אֵין בּוֹ דַּעַת, אֶלָּא בַּחֲנוּ אוֹתוֹ, וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת, אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ דַּעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת אֵין בּוֹ דַּעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַּבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת יָדוֹ וְתָפַשׂ אֶת הַגַּחֶלֶת וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ, וּמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה (שמות ד, י): כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן.
(שמות רבא,א,כו)

ה.משה כבד פה(כלפי העם) וערל שפתיים(כלפי פרעה):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי:(שמות ד,י)

מה היה החיסרון בדיבור של משה?

ה1.אינו בקיא בשפה המצרית:
ד"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי: איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. (רשב"ם,שם)
ה2.קושי פיזיולוגי בהגיית אותיות:
מגמגם או שיכבדו על פיו אותיות ידועות (אבן עזרא,שם)


ה3.לא היה רטוריקן:

והאמת, כי לא היה משה איש דברים, בעל כוח הדיבור מרחיב פה ומרחיב לשון בפני מי שיהיה, ולא יחת מפני כל, מסכים עם מה שכתוב עליו "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב) (שד"ל,שם)

ו.מדוע היה כבד פה  ?
...ולזאת הסיבה נשלם משה בכל שלמות נביא, להאמין שענינו בכח אלהי, והוסר ממנו בהשגחה גמורה הדיבור הצח, יען לא יחשב שהיות ישראל וגדוליהם נמשכים אחריו, היה לצחות דברו כמו (שאמר) [שיאמר] על מי שהוא צח הדיבור שימשיך ההמון אחריו, ושהשקר ממנו יחשב אמת, והדבר בהפך למי שהוא כבד פה וכבד לשון, שהאמת לא יקובל ממנו רק לחוזק הגלותו, ולזה הוסר בהשגחה, לא היה דבר נופל במקרה(דרשות הר"ן,ה)

ז.דווקא הגמגום של משה הוא ההוכחה שהוא אכן הגואל :

מהו הסימן במה שאמר משה "פקוד יפקוד אלוקים אתכם", הלא סימן זה נמסר מיוסף הצדיק כדי לדעת מיהו הגואל האמיתי, והיה ידוע ומפורסם בין בני ישראל, ואם כן מה ראיה יש בכך לאמיתותו של משה רבינו? ומבאר שם, שהיות שמשה רבינו היה ערל שפתיים, הרי קשה לו לבטא את האותיות השפתיות בומ"פ, ואם כן היה אמור להתקשות בביטוי המילים "פקוד יפקוד", אך לא כך היה. כאשר ראו בני ישראל כי באורח פלא משה רבינו אינו מתגמגם בהגיית הסימן, היו יכולים להסיק שאכן הוא הגואל האמיתי. (ע"פ ספר חדוות יעקב, מתוך עלון נפש הפרשה, פרשת וארא, עלון 83)

ח.אהרון התמנה לדבר בלשון מצרי מול פרעה:

השיב משה ואמ' לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אני נביא בן נביא מספק ספיקות נכנסתי לדבריך פרעה רשע בן רשע ומצרים מרודים בני מרודים היאך יכנסו לדברי. א"ל אתה דבר בלשון הקודש כמלאך ואהרן אחיך ידבר בלשון מצרי שנא' ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך (שמ' ז א)
(מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק ו)

ט.למרות גימגומו קולו של משה נשמע בכל מצרים- היה הד לתוכן דבריו למרות חולשתם הפיזית:

וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהֵינוּ: (שמות ג,יח)

ושמעו לקלך. דבר אחר אע''פ שקולו היה נמוך היה נשמע בכל ארץ מצרים ולפי שקול בני אדם נמוך לכן הוא חסר: (בעל הטורים,שם)


3.סוד הסמכת גאולה לתפילה:

בתפלת שחרית צריך לסמוך גאולה לתפלה, ואין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו בשתיקה, ולא עוד אלא שאסור להפסיק אפילו לקדיש ולקדושה ולברכו. ואם ממתינים שיהיו עשרה שיתחילו תפלת הלחש ביחד, יש להמתין קודם החתימה, ולא אחר שחתמו גאל ישראל. 

ועל פי הזוה''ק אין להפסיק בין גאולה לתפלה אפילו באמן אחר גאל ישראל. 

ולכן השליח צבור יכול לומר בקול רם עד גאל ישראל, כי בלאו הכי אין עונים אחריו אמן. [ראה להלן סי' קיא דעת הרמ''א]. ומכל מקום אם שומע קדיש וקדושה וברכו בין גאולה לתפלה, יכול לשמוע מפי השליח צבור ויוצא מדין שומע כעונה. [ובלבד שהשליח צבור בקי להוציא י''ח קדושה את השומעים]. [שם עמד' תקפז]. (קיצור ילקוט יוסף,סימן סו סעיף י) 

לכן צריכין לסמוך גאולה לתפלה כי על ידי יציאת מצרים נפתח פיהן של ישראל וזה שכתוב : א-דוני שפתי תפתח וקבעוהו בין גאולה לתפילה כי זה תכלית הגאולה: להיות פתיחת פיהם של בני ישראל
(אור יואל פרשת שמות ע"מ סו)

חלק ב: הדיבור האלוקי -בין מאמרות לדיברות

1.מאמרות-מכות-דיברות:
שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדיברות (שפת אמת, פ' בא, תרל'א).

2.ההבדל בין מאמרות לדברות:

ובטעם שינוי הלשונות שאלו נקראו 'מאמרות' ואלו 'דברות'... ד'מאמר' שייך אפילו בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, ועל כן יש בלשון לומר 'ראובן דיבר עם שמעון', היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת 'עם', אבל אין בלשון לומר 'ראובן אמר עם שמעון' אלא 'אמר לשמעון' או 'אל שמעון'

("שם משמואל", חלק המועדים – ערב יום הכיפורים, תרפ"א בשם בעל האבני נזר)

3.בין המכות לדיברות:

נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים 
א.אנכי כנגד מכת דם ויהפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ"ט ג') אל תאמר שאני בראתי עצמי
ב.לא יהיה לך כנגד [מכת] צפרדעים (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם] אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד?
ג.לא תשא כנגד מכת כינים שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו
ד.זכור כנגד מכת ערוב אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד
ה.כבד כנגד מכת דבר דכתב למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב)
ו.לא תרצח כנגד מכת שחין אמר הקדוש ברוך הוא אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו
ז.לא תנאף כנגד מכת ברד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט' כ"ד) וכתב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט)
ח.לא תגנוב כנגד מכת ארבה כתב בעד החלונות יבואו כגנב (יואל ב' ט')
ט.לא תענה כנגד מכת חושך אמר הקדוש ברוך הוא אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה 

י.לא תחמד כנגד מכת בכורות שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים
(פסיקתא רבתי פרשה כא )

4.בין מאמרות לדברות:

בֹּא רְאֵה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּפִי שֶׁשָּׁנִינוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
א.כָּתוּב (שמות ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ. וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (בראשית א) יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַזּוֹ נִקְרֵאת אוֹר, שֶׁכָּתוּב (תהלים כז) ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ'.

ב.כָּתוּב (שמות כ) לֹא יִהְיֶה לְךְ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (בראשית א) יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ'. יְהִי רָקִיעַ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאוֹחֲזִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם. וְהַיְנוּ הַסּוֹד, שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל רַבִּי יֵיסָא סָבָא לְרַבִּי אֶלְעַאי, אָמַר, הֲרֵי אֶת שְׁאָר הָעַמִּים נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְדוֹלִים מְמֻנִּים שַׁלִּיטִים, וְאֶת יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזֶה מָקוֹם נָתַן אוֹתָם? שָׁלַח לוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְיָפֶה שָׁלַח לוֹ.
בְּתוֹךָ הַמָּיִם, בֵּין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה. וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם - בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וּבֵין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּקְרֵאת (ירמיה ב) בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים וְגוֹ', שֶׁהֵם מַיִם הַמָּרִים, מַיִם עֲכוּרִים, מְכֻנָּסִים, סְרוּחִים וּמְטֻנָּפִים, וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים מַבְדִּילִים בֵּין מַיִם לָמָיִם.

ג.כָּתוּב (שמות כ) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (בראשית א) יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשֶּׁקֶר, כְּאִלּוּ הִפְרִיד אֶת הָאֵם מִמְּקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְהַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁים אֵינָם מִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָתוּב יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, אַל תָּשִׂים פֵּרוּד בִּגְלַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. אֶל מָקוֹם אֶחָד, כָּרָאוּי בִּמְקוֹם אֱמֶת, וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר לַשֶּׁקֶר. וּמָה הַשֶּׁקֶר? הוּא שֶׁהוֹלְכִים הַמַּיִם לְמָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם.

ד.כָּתוּב זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב. מָתַי מִתְגַּדֶּלֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּמִתְעַטֶּרֶת בְּעַטְרוֹתֶיהָ? הֱוֵי אוֹמֵר, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אָז מִתְחַבֶּרֶת הַכַּלָּה (הגבירה) עִם הַמֶּלֶךְ לְהוֹצִיא דְשָׁאִים וּבְרָכוֹת לָעוֹלָם

ה.כָּתוּב כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת, זֶהוּ אָבִיךְ וְאִמֶּךְ. אָבִיךְ זֶה הַשֶּׁמֶשׁ. אִמֶּךְ זוֹ הַלְּבָנָה. וְאֵין שֶׁמֶשׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (תהלים פד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים. וְאֵין לְבָנָה אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס) וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, וְעַל כֵּן הַכֹּל אֶחָד.

ו.כָּתוּב לֹא תִרְצַח, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְאַתָּה אַל תַּהֲרֹג אָדָם שֶׁנִּקְרָא כָּךְ, שֶׁכָּתוּב וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וְאַל תִּהְיֶה כַדָּגִים הַלָּלוּ, שֶׁגְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים.

ז.כָּתוּב לֹא תִנְאָף, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר אָדָם בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ, וְלָכֵן כָּתוּב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, שֶׁלֹּא תוֹלִיד אִשָּׁה אֶלָּא מִמִּינָהּ, וּמִיהוּ מִינָהּ? זֶה בֶּן זוּגָהּ.

ח.כָּתוּב לֹא תִגְנֹב, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע. מַה שֶּׁנָּתַתִּי לָכֶם וְצִוִּיתִי לָכֶם, יִהְיֶה לָכֶם, וְאַל תִּגְנְבוּ מַה שֶּׁהוּא שֶׁל אַחֵר

ט.כָּתוּב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךְ עֵד שָׁקֶר, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ. מִי שֶׁהוּא בִּדְיוֹקַן הַמֶּלֶךְ, אַל תָּעִיד בּוֹ שֶׁקֶר. וּמִי שֶׁמֵּעִיד שֶׁקֶר בַּחֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ הֵעִיד לְמַעְלָה.

י.כָּתוּב לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'. הֲרֵי בַּת זוּגְךְ כְּנֶגְדְּךְ, וְלָכֵן לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ.

וְהַיְנוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר ז) עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. נִשְׁקְלוּ כְאֶחָד בְּמִשְׁקָל אֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֵד הָעוֹלָם וְנִמְצָא בוֹ שָׁלוֹם. וְעַל כֵּן, אִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ, לְהַעֲמִיד הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּכַפֵּר עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם עַל הַכֹּל.

(זוהר מתורגם ויקרא דף יב, ע"א)

5.מאמרות בריאה ודיברות תחזוקה:

במדרש מגיד דבריו ליעקב וגו' חקיו ומשפטיו לישראל וגו', פירוש דבריו הוא עשרת הדברות, והוא הנהגתו יתברך את כל הבריאה, כמו שאמרנו במקום אחר, כי בעשרה מאמרות נברא העולם, ובעשרת הדברות מתקיים העולם שהקב"ה מנהיג העולם במצות ופקודיו שמסר לבני ישראל, ובכל דבר יש מצוה מיוחדת והם מקיימים הכל, וכפי שמירת בני ישראל המצות כך מתנהג העולם... (שפת אמת, משפטים תרל"ז)

סיום: גאולה ודיבור

1.דיבור וגאולה חד הם

..גאולה זהה, כאמור, עם התקשרות הדדית, עם התגלותה של המילה, כלומר - עם הופעתו של הדיבור. משעה שעם נוטש עולם אילם ובא בעולם של קול, של דיבור ושיר, הוא נהיה לעם נגאל, עם בן חורין. במילים אחרות, חיים אילמים זהים לשעבוד! חיים שחוננו בדיבור חיי חרות הם .

('גאולה, תפילה, תלמוד תורה' בתוך: 'דברי הגות והערכה', הרב סולובייצ'יק)

2.משמעות שחרור הדיבור האלוקי - להביא לעולם את בשורת החירות והגאולה:

וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. (הגדה של פסח)

חכמי הקבלה מסבירים לנו אחרת, שהכוונה לדיבור האלוהי שהיה שבוי במצרים. יעקב נשלח למצרים כדי לגאול את הדיבור משם. כלומר, כשרבש"ע ברא את עולמו, הוא השתמש בכלי הדיבור, שנאמר: "בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם".

הדיבור של הקב"ה חופשי, והוא ברא בדיבורו החופשי עולם מלא בחוקיות והכרח. ולא עוד, אלא שהיצירה היותר מופלאה שהוא ברא באותו עולם היא האנושות, ופיסגת התרבות האנושית בימי קדם היתה מצרים, וכל עניינה של מצרים הוא להיות בית עבדים. יש כאן סתירה נוראה בין הראשית לאחרית, בין בריאת עולם מתוך חרות גמורה, ליצירת אומה שמליאה בחוקיות ושעבוד (-הרצון האלוקי לחופש וחרות לא מתגלה בבריאה, וכמבואר להלן)...

(ע"פ הרב אורי שרקי)

סוף דבר: השפה והגאולה של דורנו 

משה רבנו הוא הדיבור המייצג את עם ישראל ולכן כל עוד יש גלות הדיבור הוא "כבד פה וכבד לשון" ורק אחרי שיוצאים ממצרים ומקבלים את התורה אז יש לעם דיבור וגם משה מתרפא במקביל:


בוא וראה, כתוב: הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. מהו ואני ערל שפתיים? הרי בתחילה כתוב: לא איש דברים אנכי וגו כי כבד פה וגו והקב"ה השיב לו: מי שם פה לאדם וגו והוא אמר: אנכי אהיה עם פיך. הכי יעלה על דעתך שלא היה כן? ועתה אומר: ואני ערל שפתיים, וא"כ היכן הוא הדבר שהבטיח לו הקב"ה מקודם? אלא הוא סוד. משה (הוא) קול והדיבור שהוא המלה שלו היה בגלות, (ועל כן) היה משה ערל (פה) לפרש דברים ומשום זה אמר: ואיך ישמעני פרעה, בעוד שהמלה שלי היא בגלות שלה...בוא וראה כל זמן שהדיבור היה בגלות, נסתלק ממנו הקול והמלה הייתה ערלה בלי קול. כשבא משה, בא הקול, ומשה היה קול בלא מילה...וכך הלך עד שקרבו אל הר סיני ונתינה תורה. בעת ההיא נתחבר הקול עם הדבור ואז דיבר דבר, זה שנאמר: וידבר אלוקים את כל הדברים האלה, ואז נמצא משה שלם בדיבור כראוי.. (זוהר בתרגום הסולם דף כ"ה,ע"ב)

תחיית השפה העברית- דווקא במקביל לגאולה האחרונה של דורנו - עם ישראל כבר לא מגמגם:

אין גאולה לעם, לא רוחנית ולא חומרית, אם לשונו אינה נגאלת עמו. (ברל כצנלסון)