שמות: ברוכים ה"באים"

                                                                                                     *לע"נ עישה בת סוליקה
פתיחה: מה ראתה התורה לחזור על הנאמר בספר בראשית? 
ומדוע אחרי 71 שנה נקראים הבאים והלא באו כבר מזמן והיה לו לומר "אשר באו"

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:(בראשית מו,ח)
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ(שמות א,א)

הקדמה: משמעות השם

מהו שם? ייעוד,התוכן של הנשמה
שם האדם =מטרה("לשם") (ע"פ הרב אורי שרקי)

1.מדוע דווקא בפרשת שמות יש העלמה של שמות וזהויות רבות?

א.מיהן המיילדות?וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:(שמות א,טו)
שפרה. זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד: פועה. זו מרים,  (א) על שם שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה (סוטה יא:):(רש"י,שם)
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. יש אומרים שהמילדות היו מצריות וכאילו אמר למילדות את העבריות, דאל"כ מאי רבותיה דקאמר ותיראן המילדות את האלהים...(כלי יקר,שם)

ב.עמרם ויוכבד לא מוזכרים בשמם:
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב,א)

ג.שם אחות משה- לא מוזכר:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)

ד.נער בוכה- זהותו מוסתרת:

והנה נער בוכה. זה אהרן שהניחתו אצל התיבה. נער בכה. בגי'. זה אהרן הכהן: (בעל הטורים,שם)

ה.שם בת פרעה- לא מוזכר- רק התייחסותו אל המלך:
וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר...(שמות ב,ה)

ו.איש מצרי ואיש עברי- זהותם לא גלויה:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו...וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:(שמות ב,יא-יג)

2.במצרים- כל השמות מוסתרים:

מלך חדש-אין ודאות לגבי זהותו של פרעה ששלט במצרים בעת השיעבוד- תחומס השלישי (1426-1479 לפנה"ס) מגדולי פרעוני השושלת ה-18 במצרים, או רעמסס השני מהשושלת ה-19 (1224-1290 לפנה"ס) שהיה המלך הגדול בין פרעוני מצרים בכל ההסטוריה והיו לו מפעלי בנייה רבים ובינהם העיר פר-רעמסס...(התנ"ך המבואר,הרב עדין שטיינזלץ,שמות,ע"מ 18-19)

א.פרעה- הבית הגדול
 "פרעה" פירושו במצרית 'הבית הגדול'. החל מאמצע ימי השושלת ה-18 המתוארכים למאה החמש עשרה לפנה"ס הפך מונח זה לזהה ל"מלך מצרים". ואכן במינוח זה משתמשת התורה. בשלב יותר מאוחר צורף לכינוי 'פרעה' גם שמו הפרטי. צרוף זה מופיע בספרי הנביאים האחרונים כמו: "פרעה חפרע(ירמיהו מד ל)" "ופרעה נכה"(מלכים ב' כג כט; ירמיהו כג לה). (מאמר "מיהו המלך החדש ומי הם השונאים?" , יצחק מייטליס)

ב.בתיה- בת פרעה- לא מופיעה בשמה הפרטי- אלא רק בדברי הימים:

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד(דברי הימים א,ד,יח)

3.כשיוצאים מתוך מצרים- השמות חוזרים וצפים:

א.רעואל-יתרו- בעל 7 שמות: וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם (שמות ב,יח)
שבע שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קני. 
יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. 
יתרו, שייתר במעשים טובים. 
חובב, שהיה חביב למקום. 
רעואל, שהיה כריע למקום. 
פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. 
קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. (מכילתא יתרו א)

וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה (שמות ב,כא)

 ד."והנה נער בוכה"- האח הנעלם:
וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד,יד)

ה.אחות משה- מתגלה רק על הים:
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

ו.עם בשורת הגאולה- כל השמות נחשפים:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן:  וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם:  וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם:  וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי:  וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי:  וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי: וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם:  הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:  הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (שמות ו,יג-כא)

4.אפשרות לפתרון: מיקוד השם במשה

ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם (אבן עזרא,שם)


א.משה- שם מצרי: ילדי - או המים
מתברר שפירושו של השם משה בשפה המצרית הוא "בני" או "ילדי" (מאמר "הנילוס שהחזיר מתנה",הרב אורן דובדבני)

ב.משה- ימשה אחרים: 

וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ (ישעיה סג,יא)

הטעם שקראתיו משה – להורות שימלט את אחרים הוא. כי אמנם מישיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין, כדי שימלט הוא את האחרים.(ספורנו,שם)

ג.משה- אותיות השם:
והנה אם נהפוך את אותיות השם משה נקבל את המלה השם – משה רבינו הוא עצמו השם האבוד שלנו, השם שניתן לנו ומכוחו אנו חוזרים אל "שמות בני ישראל" ויכולים לצאת משעבוד לגאולה. (גל עיני,הרב יצחק גינזבורג)

ד.משה- השם המיוחד בתורה: קריאת שמו של משה מסופו לראשיתו יוצרת את המילה "השם",הדבר כמו בא לומר שזהו השם המיוחד בה' הידיעה....משה הוא האיש ששמו מופיע(כשם של פרט...) יותר מכל שם אד אחר בתורה כולה(770 מופעים בתנ"ך) (צוהר לתיבה,פרשת שמות)

ה.משה יודע את השם המפורש ומשתמש בו:

 וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר... (שמות ב,יד) 

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו   בשם המפורש: (רש"י,שם)

ו.10 שמותיו של משה:
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. אָתָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וּפֵרַשׁ הָדֵין קְרָיָא (דברי הימים א כד, ו): וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן נְתַנְאֵל  הַסּוֹפֵר וגו', שְׁמַעְיָה, שֶׁשָּׁמַע יָהּ תְּפִלָּתוֹ. בֶּן נְתַנְאֵל וגו' בֵּן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ תּוֹרָה מִיַּד לְיַד. הַסּוֹפֵר, שֶׁהָיָה סוֹפְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.(ויקרא רבא,א,ג)

5.השמירה על השם- שמרה על הזהות:

א.נגאלו ממצרים- בזכות השמירה של השם:

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי (ויקרא רבא,לב,ה)

ב.פרעה קרא למיילדות בשמות מצריים כדי לנסות להשפיע עליהן את מהות מצרים ודרכם לילדים הנולדים:

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: 

וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה (שמות א,טו-טז)

דהנה מלך מצרים זה דרכו ברצותו שיהיו ישראל סרים למשמעתו, הניח להם שמות בכדי שיהיו נמשכין כל כחות הנפש אחרי שמו שהניח על פי עצת הסט"א, וזהו ויאמר מלך מצרים (אשר זה דרכו כל היום) למילדות העבריות (מה אמר להן) אשר שם האחת (יהיה שמה) שפרה ושם וכו' (ובאמת היה שמותיהן העבריות יוכבד ומרים, וכיון שהניח להם שמות אזי היה בטוח שיתמשכו אחר השם וישמעו לעצתו), ויאמר אח"כ בילדכן וכו', ותיראן המילדות וכו' ולא עשו וכו' (רק התייחסו בשמותיהם יוכבד ומרים, וזאת שנית) ותחיין וכו', והנה כפי ראות עיני בשר נראה כי דבר אחד טוב נמשך מאלו השמות שמניחין לאדם חוץ שמו העיקרי, שמזה נודע יחוס משפחות לדורות עולם כי בניו לדורות נקראו על שמו הנוסף של אביהם וכן בני בניו לדורותיהם ויודעין גם אחר כמה דורות שזהו מן הבית הזה, כגון משפחות ראפפור"ט והורווי"ץ ושפיר"א, והנה אמר הכתוב ויהי כי יראו המילדות וכו' ולא רצו להקרא בשם נוסף שקראן פרעה,...:  ( ספר בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר ד )

סיום: שמירת השם בבחינת "באים" עכשיו - כנגד נסיון מחיקת השם- המפתח לגאולה

הַבָּאִים, כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם נִכְנְסוּ לְמִצְרַיִם (שמות רבא,א,ד)

סוד השמירה על השם והזהות של עם ישראל מסתתר כולו במילה אחת שחוזרת בספר בראשית בהבנה הפוטה(הבאים) אבל מתחדדת בתחילת ספר שמות כאשר ב"י כבר לפחות 71 שנה במצרים ולכאורה הם בוודאי לא בחזקת "באים" אבל עבור מי ששמר על זהותו הריהו בבחינת בא עכשיו.

בני ישראל במצרים היו תחת תהליך של נסיון למחוק את זהותם- שמם,כמו בגרמניה הנאצית שנתנה לכל אדם מספר במקום שם-  לכן נושא השמות כ"כ דומיננטי- דווקא בגלל הנסיון להעלימם! משה- איש ה-"שם" הוא הגואל של העם של זהותו, הוא מביא את הבשורה ומרגע שמתחיל תהליך הגאולה חוזרים לנקוב בשמות ולהבליט שוב את הזהות היהודית וממילא שמירת השמות- גם אם בחשאי- היא זו המאפשרת את הגאולה וגאולת השמות (ענ"ד)

הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה.(ישעיהו כז,ו)

אחרית דבר: את-לרבות את ה'-כאשר אנחנו שומרים על הזהות והשם שלנו ,ה' שומר עלינו ויורד עימנו:

...אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ(שמות א,א)

את יעקב- עם(יעקב) , ...ועל דרך הקבלה איש וביתו באו איש על שם שכתוב (שמות טו) ה' איש מלחמה וביתו -בית דינו, ונרמז בכאן שארז"ל גלו למצרים שכינה עימהם (רבנו בחיי,שם)

בשולי הדברים- משמעות השם- בשם הסב:
אל הרבי מאפטא באו איש ואישה ואמרו שרוצים להתגרש. שאל הרבי מדוע, ענתה האישה שנולד להם בן והוא רוצה ליתן לרך הנולד השם של אביה ובעלה אומר שרוצה ליתן על השם של אביו. שאל הרבי את הבעל לשמו של אביו ואמר משה אח"כ שאל את האישה לשמו של אביה ואמרה גם כן משה. 
שאל הרבי את הבעל מה היו מעשיו של אביו ואמר שהיה תלמיד חכם ומלמד,אחר כך שאל את האישה מה היו מעשי אביה ואמרה שהיה שואב מים.
פסק הרב ליתן לרך הנולד את השם משה,ואמר שאם יהיה תלמיד חכם ייקרא משה על שם אביו של הבעל ואם לא יהיה תלמיד חכם ייקרא משה על שם אביה של האישה, 
ונתפשרו בינהם ולא נתגרשו 
(ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום,ע"מ 239-240)

וישב מקץ ויגש ויחי: סוד החיבור בין יוסף הצדיק ליצחק אבינו

פתיחה: מדוע יצחק היחידי שיודע שיוסף חי?
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (בראשית לז,לה)

ויבך אתו אביו. יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל   שהיה יודע שהוא חי (רש"י,שם)

דקשה לרש"י דלא היה לו לכתוב אלא ויבך אותו כמו שכתוב לעיל כל בניו וכל בנותיו לנחמו, ועוד קשה למה נאמר ויבך ולא נאמר ויתאבל כמ"ש לעיל ויתאבל על בנו, ועל זה פירש זה יצחק, וגבי יצחק לא יתכן לכתוב ויתאבל דהוא לא היה מתאבל דיודע היה שיוסף חי. ואין להקשות מנא ידע זה, ושמא י"ל שהקב"ה גילה לו שלא יצער את עצמו לפי שלא החרימו רק שלא לגלות ליעקב:
(שפתי חכמים ,שם)

אושפזין- מה עושה יוסף אצל האבות, משה אהרון ודוד?

אושפיזין-נשמות שבעה אבות הבאים להתארח בסוכה בימי חג הסוכות. (אושפיז - אורח)
אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.(אתר דעת ערך אושפיזין)

מדוע יוסף נמצא כרוך עם האבות- בארבעת המינים?

דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. (ויקרא רבא,ל,יא)

הקדמה1: יחסי סבא נכד גלויים בספר בראשית:

1.יחס שלילי- נח וכנען:
 וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו (בראשית ט,כה)

2.יחס חיובי -יעקב ואפרים ומנשה:

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח,טז)


הקדמה2: על פני השטח-  יוסף ויעקב הם המחוברים והזהים

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם. זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו. 
(בראשית רבה,פד,ו)

יעקב הוליד את יוסף בגיל אמ"ן(91) וזהו מילוי אותיות שמו:
 וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (בראשית מה,ג)
חשבון בגימטריה של מילוי אותיות יוסף הינו צ"א כגימטקיה של אמן וזהו כי נבהלו מפניו- שנבהלו מסוד אמן הרמוז בתוך (בפנים) אותיות שמו ( מתוך עלון וכל מאמינים ויגש תשעט, ע"פ אדרת אליהו לר' יוסף חיים מבגדד)

חלק א: החיבור הנשמתי בין יוסף ויצחק:


1.נשמת יצחק מתעברת ביוסף ולכן יעקב אהבו כי בן זקונים הוא לו- לאביו :
וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פי' שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימט' יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר
( החיד"א, חומת אנך - בראשית לז,ג )

בשם המקובלים שביוסף נתעברה נשמת יצחק, נוטריקון קץ חי. ע"כ מדתו נמי לעשות דין ברשעים ולהתפשט בתוך גבולם. וזה עצמו הוא הענין במצרים שכפאן למול ולהסיר הערלה אף שהערלה היא מהותם. וזהו ענין נ"ח כנ"ל. ואפשר שמזה נסתעף מה שהורקנוס הזקן מזרע החשמונאים כפה את האדומיים למול כביוסיפון והובא באבן עזרא (סוף פ` תולדות):
(שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח )

2.בדיוק כשיוסף עולה מן הבור האחרון בר"ה (של בית הסוהר)  יצחק יורד אל בור הקבר:

מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה ח"י ק"פ שנה
ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצחק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוה עשו ויעקב אז באותו פרק הי' קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח"י יוסף "רב עוד יוסף בני חי" ויעקב שדיוקן של יוסף דימה לו אע"פ שחרם הי' שלא לגלות על ענין יוסף אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וירא יעקב כי יש שבר סב"ר במצרים שיוסף עודנו חי בענין חבירי איוב שראו באילן שלהם בבואה וכן יעקב שהיה דיוקנו כיוסף נפשו קשורה בנפשו כשהי' יוסף בשמחה אז גם הוא הי' בשמחה .
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )

3.צפנת פענח- יוסף צפון ביצחק גימטריה פענח:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ... וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימט' יצחק:
(החיד"א,חומת אנך -  בראשית  מא, מה )

4.יוסף קורא לשני בניו על שם יצחק:

א.מנשה- שכחת יצחק:
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי (בראשית מא,נא)
את- מרבה בית זקנו יצחק (רוקח,שם)


ב.אפרים- אפר יצחק ואפר אברהם:
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית מא,נב)

אפרים נקרא על שם אברהם ויצחק.אברהם שהולך לאור כשדים להישרף ולהיות אפר (ואלי משום כך אמר ואנכי עפר ואפר?) וכן יצחק הושם על גבי המזבח והקב"ה רואה כאילו אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח {תנחומא וירא סימן כ"ג} וזהו אפרים שני שפר לקט שמואל דף ט משם רבנו בחיי (החיד"א,מדבר קדמות מערכת א אות ט"ז)

5.יוסף כל הזמן שואל את האחים גם על אביו הזקן- יצחק:

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וגו' וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וגו' (בראשית מג, כז כח), רַבִּי חִיָּא רַבָּה חֲמָא חַד בַּבְלָאי, אֲמַר לֵיהּ מָה עָבֵד אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ אִמָּךְ שָׁאֲלָה בָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֲמַר לָךְ כְּדֵין וְאַתְּ אוֹמֵר לִי כְּדֵין. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹאֲלִים עַל הַחַיִּים וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַמֵּתִים. כָּךְ הַשָּׁלוֹם אֲבִיכֶם, זֶה יַעֲקֹב. הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, זֶה יִצְחָק, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ.(ב"ר,צב,ה)

הועד אבי חי- והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בנחיותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ובשגם לא אמרו הזקן וכונתםן על יעקב.מכל מקום ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו....(החידא, פני דוד פרשת ויגש אות ח)

5. מהפך מנקבי לזכרי:

א.יוסף הפך במעי אימו מבת(דינה) לבן(יוסף):
וּמִן בָּתַר כְּדֵין יְלֵידַת בְּרַת וּקְרַת יַת שְׁמָהּ דִינָה אֲרוּם אַמְרַת דִין הוּא מִן קֳדָם יְיָ דִיהוֹן מִנִי פַּלְגוּת שִׁבְטַיָא בְּרַם מִן רָחֵל אַחֲתִי יִפְקוּן תְּרֵין שִׁבְטִין הֵיכְמָא דִנְפָקוּ מִן חָדָא מִן אַמְהָתָא וּשְׁמִיעַ מִן קֳדָם יְיָ צְלוּתָא דְלֵאָה וְאִיתְחַלְפוּ עוּבָּרַיָא בִּמְעֵיהוֹן וַהֲוָה יָהִיב יוֹסֵף בִּמְעָהָא דְרָחֵל וְדִינָא בִּמְעָהָא דְלֵאָה (תרגום יונתן ל,כא)

ב.יצחק נולד עם נשמה מעלמא דנוקבא וארי העקידה נהפך לנשמה בעמא דדוכרא:
שוב אשוב וגו'. טעם כפל שוב אשוב, גם [האי] אומרו תיבת והנה. יכוין לומר על דרך אומרם ז''ל כשנולד יצחק לא [לית] היה [הוו] ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד, והוא שרמז במאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה פי' [פירש] מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פי' [פירש] המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב' ישוב אליו פי'[פירש] לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה [הוו] בעקידה (אור החיים,בראשיעת יח,י)

6.הפיספוס- יצחק ויוסף היו אמורים ללדת 12 בנים ולא צלח בידם:

א.יוסף לא הוליד 12 בנים בגלל אשת פוטיפר:

"תנא דבי רבי ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית ע"ז שלהם והיא אמרה להם חולה אני אמרה אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ורועה זונות ..., מיד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו נעץ צפרניו בקרקע, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו"  (ילקוט שמעוני בראשית פרשת וישב רמז קמו).

ב.יצחק ורבקה לא הולידו 12 בנים בגלל עשיו:

תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין, (בראשית כה, כג): וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה, (בראשית כה, כג): וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא, (בראשית כה, כג): וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא, (בראשית כה, כד): וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה, (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר, (בראשית כה, כו): וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר. וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה. (בראשית כה, כב): (בראשית רבא,בג,ו)


חלק ב: יצחק יוסף וחנוכה

1.יוסף ויצחק מכוונים כנגד  מלכות יון :
לפי שגלות יון הי' נגד יצחק שחי ק"פ שנה וכן יון הי' ק"פ שנה כי ק"פ עווקים ראה יעקב לשר יון שהי' עולה על הסלם ואח"כ ירד לכן נקרא גלות יון חשך מדת יצחק ולפי שיוסף הוא סוד קץ חי על יוסף שאז מל"ך יו"ן בגי' יוס"ף נפרע חטא של קרן שור גם מזל יוסף הוא נוג"ה וכן קליפת יון נוגה נעשה נס ע"י נ"ח כי אור זרוע לצדיק ואז גזרו על מילה ושבת ותרווייהו ביוסף הצדיק שומר ברית לכן גם מילה ביום ח' שבהם ק"פ שעות כי זריזין מקדימין מיד למחרת ביום ח' הרי ק"פ שעות ונעשה הנס ח' ימים

(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )

2.יוסף בחינת בית הלל, יצחק בחינת בית שמאי:

ויש להבין שורש מחלוקת בית שמאי ובית הלל להך מאן דאמר. למה סבירא להו לבית שמאי כנגד הימים הנכנסין דוקא ובית הלל סבירא להו כנגד הימים היוצאין דוקא. אך הענין דבית שמאי ובית הלל נקראו במשנה (עדיות פ"א מ"ד) אבות העולם וכן נקראו בזוהר הקדוש (ח"ג עג א) אבהן דעלמא. והיינו דהלל היה מסטרא דרחמי דרגא דאברהם ושמאי היה מסטרא דדינא גבורה דרגא דיצחק
(ספר פרי צדיק לחנוכה - אות ח )

"אלה תולדות יעקב: יוסף" (בראשית לז,ב). אדם מישראל אינו צריך להסתפק במה שכבר השיג, אלא עליו לשאוף לעלות מעלה-מעלה, להיות מוסיף והולך. זהו שנאמר "אלה תולדות יעקב – יוסף", עליו להוסיף לשאוף, להוסיף לעלות. (רבי מנחם-מנדל מרימנוב)

3.מחלוקת בית הלל ובית שמאי - האם חוגגים את החלק הגלוי או החלק הסמוי?
לבית שמאי פוחת והולך כמו שהיה בבית ‏המקדש ביום הראשון כד שמן חזק באיכות שנחלק לשמונה ימים ובכל יום ויום נתמעט הכמות והוא הדין אם כן לנרות חנוכה שיהיו ‏מדליקים ביום הראשון שמונה נרות ויהיו פוחתין והולכין, אך בית הלל סוברים שאנו עושים זכר לנס שהיה בבית המקדש בבחינת ‏מה שראו, ביום הראשון ראו נס יום אחד ולמחר ראו נס של שני ימים וכן על זה הדרך מוסיף והולך.‏ (ע"פ הרב אהרון מילר)



 חלק ג: יוסף ויצחק- מעשה אבות סימן לבנים(ונכדים):

1.חיבוב הארץ:

לשון הלזה- ביצחק ביוסף ובארץ ישראל ששניהם היו מחוברים אליה:

ותאמר אל העבד מי האיש הלזה' - ראתהו הדר כלוז, ודומה לו 'דבר אל הנער הלז' (זכריה ב, ח), וכן 'הנה בעל החלומות הלזה בא' (בראשית לז, יט), שהראה עצמו הדור לפניהם בכתונת פסים, וכן 'הארץ הלזו' (יחזקאל לו, לה), שהיתה הדורה ומעוטרת באילנות, ועכשיו היא נשמה (שכל טוב (בובר) בראשית כד, סה.)

יצחק עולה תמימה מעולם לא ירד מארץ ישראל:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ
(בראשית כו,ב-ג)

יוסף היחידי מהשבטים שנאמר עליו שחיבב את ארץ ישראל ולכן יהושע מזרעו וכן בנות צלפחד:

למשפחות מנשה בן יוסף, כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל, כך יוצאי חלציו חיבבו את ארץ ישראל.

(ספרי במדבר פיסקא קלג):

יתכן שנאמר ליצחק שלא לרדת מהארץ היות והנשמה שיתעבר בה היא זו שתגאל כעבור שנים את העולם מהרעב(אמנם לא אותו רעב) ע"י שהייתה הארוכה במצרים (ענ"ד)

2.יוסף ויצחק - הבנים האהובים:
ששנו  רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי, בתואר בעושר  ובגבורה ובחכמה … בנוי ובתואר שנאמר ויהי יוסף יפה תואר  בחכמה שנאמר הנה בעל החלומות הלזה בא הרי נוי ותואר  וחכמה. וביצחק כתיב מי איש הלזה מה הלזה האמור ביוסף  בנוי בחכמה אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה ומה יוסף  עמד בגבורתו נגד כל אחיו אף יצחק עמד בגבורה נגד כל בני גרר מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר שנאמר ויגדל האיש וילך הלך  וגדל עד כי גדל מאד…(מדרש אגדת בראשית פרק מ)

רבי חייא אמר: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היינו מה דאמר: 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. רבנן אמרי: הוא ופלסונו (בראשית רבא,ס,טו)

3.יוסף ויצחק הגיעו לנקודת שיא בגיל הל"ז ולכן נקראו הלזה:

א.עקידת יצחק בגיל 37:
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד,סה)

ב.יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)

4.החלפת הבכור בצעיר אצל יצחק ואצל יוסף:

א.יצחק ביקש לברך הבכור ובירך הקטן:
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (בראשית כז,לג)

ב.יוסף ביקש לברך בכורו(מנשה) ויעקב בירך דווקא את הקטן(אפרים):
וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:  וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח,יז-יט)

5.יוסף מתחפש ומסתתר בפני יעקב ובניו - מידה כנגד מידה למעשה יעקב לאביו יצחק:

מדוע לא הכירו אחי יוסף את יוסף?יש מבארים שהיה מסוה של פניו של יוסף בפוגשו אותם כיון שכך היתה דרך מלכים באותה תקופה- מחמת כבוד המלכות לא היו השריםפ ואנשי הממשלה רשאים להביט בפני המלך.במגילת אסתר מוזכרים שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך.מהו רואי פני המלך?כל השרים אין להם רשות לראות את פני המלך מלבד שבעת השרים הנבחרים הללו שהורשו להביט ללא מסווה.לפי ביאור זה כתב בספר "מרכבות ארגמן" כי ליוסף היתה מסכה על פנו ולכן אחיו לא הכירוהו ורק כעת הוריד אותה מעל פניו ואמר להם: אני יוסף אחיכם.ואפשר לרמוז "ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם" סופי תיבות פורים כמו בפורים מתחפשים ומססתרים מאחורי מסכות כך יוסף התחפש לשליט מצרי והסתתר מאחורי מסכה (עלון להתעדן באהבתך פרשת ויגש תשע"ט)

6.יוסף ויצחק כנגד ע"ז,ג"ע,ש"ד:

ישמעאל ביקש לפגוע שביצחק בע"ז ג"ע ש"ד:
מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים  (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י ,שם)

יוסף מגלה רגישות רבה  בחושדו באחיו על ע"ז ג"ע ש"ד:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי (ש"ד), ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים (ע"ז), וחשודים על העריות(ג"ע) .(רש"י,שם)

7.דיוקנו של יצחק כאברהם אביו ודיוקנו של יוסף כיעקב אביו- כדי למנוע לעג וצער של הוריהם:

א.דיוקן יצחק כאברהם - למנוע לעז שנולד מאבימלך:
אברהם הוליד את יצחק. (לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את יצחק. דבר אחר), על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק,  (ב) לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם (היה), שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק (רש"י,שם)

ב.דיוקן יוסף כיעקב- להניח דעתו של יעקב שלא חטא בג"ע:
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. אפשר דיעקב אע"ה לתקן בא ג"ע דאדה"ר כמשז"ל ואחר כל מה שטרח אירע ענין לאה דהטעהו לבן וסבר שהיא רחל ויהי בבקר והנה היא לאה וכמו צער בנפשו דבגמר התקון בא לידו איסור ערוה ושמא הפסיד כל מה שתקן. ולכן ברחל שהיה הפקפוק כמ"ש מהרימ"ט ז"ל האלהים עשה שתלד יוסף שהוא נפש אדה"ר להודיע ליעקב אע"ה דלא עשה איסור וכל מה שעשה היה תקון גמור. וזה פריו שבא ביוסף נפש אדה"ר להשלים התקון ויוסף בחינת יסוד. וזו היא סיבה שיעקב אע"ה אהב את יוסף דהוי סהדא רבא עדות ביהוסף כי כבר רצה האלהים את מעשיו. 
(החיד"א, חומת אנך בראשית פרשת וישב אות ג)

8.מכירת יוסף היא גלגול של עקידת יצחק:

א.יעקב היה מוכן אפילו לעקוד את יוסף כיצחק אבל לא להישאר באי ידיעה על גורלו:
ברש"י (בראשית ל"ז, ב`) ביקש יעקב לישב בשלוה וכו` קפץ עליו רוגזו של יוסף. שמעתי ממנו ז"ל היינו שהיה מקבל באהבה אם היה מגלה ה` יתברך ליעקב שרצונו לקחת מאתו את יוסף. ואפילו להעלותו לקרבן כיצחק אבינו בודאי עשה בשמחה רבה כמו אברהם אבינו ע"ה. והיה יעקב מצטער מאוד על זה מה שלא גילה לו ה` יתברך. וחשב שיש איזה רוגז עליו חס ושלום ואינו עמו פנים בפנים. וזה לשון רוגז שלא רצה ה` יתברך לדבר עמו ולגלות לו מעניין יוסף והבן: (ספר רמתים צופים - סימן ב)

ב.דמיון מילולי בין 2 הסיפורים:

עקדת יצחק	מכירת יוסף
"ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני" (כ"ב, א)[3]	"ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם... ויאמר לו הנני" (ל"ז, יג)
"קח נא את בנך... ולך לך אל ארץ המריה" (שם, ב)	"הלוא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם...לך נא ראה את שלום אחיך" (שם, יג-יד)[4]
"וישא אברהם את עיניו"(שם, ד)	"וישאו עיניהם ויראו" (שם, כה)
"וירא את המקום מרחוק" (שם)	"ויראו אתו מרחק"[5] (שם, יח)
"קח נא את בנך" (שם, ב) "ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו" (שם, ג) "ויקח אברהם את עצי העולה... ויקח בידו את האש ואת המאכלת" (שם, ו) "ויקח את המאכלת לשחט את בנו" (שם, י)	"ויקחהו וישליכו אתו הבורה"[6] (שם, כד)
"ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" (שם, יג)	"ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים" (שם, לא)[7]
"וישלח אברהם את ידו... אל תשלח ידך אל הנער" (שם, י-יב)	"ויד אל תשלחו בו" (שם, כב) "וידנו אל תהי בו"[8] (שם, כז)
"וישב אברהם אל נעריו" (שם, יט)	"וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור" (שם, כט) "וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו" (שם, ל)[9]

(מאמר מכירת יוסף ועקדת יצחק / הרב יואב שחם)



חלק ד: יוסף ויצחק במרחב הזמן


1.אברהם יעקב ויוסף (במקום יצחק) הם שנתנו לדוד המלך את 70 שנות חייו במקום אדם הראשון אחרי שחטא:

הנה מה שהאבות הניחו לדוד המלך 70 שנה אחרי שכבר השאיר לו אדם הראשון, כי אחר שאדם הראשון חטא, נפגמו אותן השנים ע''י שנגזרה עליו מיתה ואז בטלה מתנתו. וכשחזר אדם הראשון להתגלגל באבות ונתקן בהם, חזר ונָתַן לו באופן שיועיל לו. הרי בעל המתנה הראשונה הוא בעצמו בעל המתנה האחרונה.

אברהם - הניח לדוד המלך 5 שנים. כיון שהיה לו לחיות 180 שנה כמו יצחק, והוא חי רק 175 שנים.

יצחק - יצחק לא הניח לדוד המלך כלום, כיון שיצחק בא מצד הדין וגם דוד המלך בא מצד הדין. וכתבו גורי האר''י שיצחק נתעבר ביוסף ולכן יוסף נָתַן במקום יצחק. וכן, יצחק משעת העקידה ואילך נחשב כמת, כיון שקיבל דין המיתה על עצמו. ומה גם שפרחה ממנו נשמתו בפועל, ונכנסה באיל שנשחט במקומו והוא קיבל נשמה חדשה, ומאז לא היה לו לשייר לדוד כלום, לכן נכנס יוסף במקומו ושייר לדוד המלך 37 שנים בשביל יצחק, כנגד אותן 37 שנים שחי יצחק לפני העקידה, שהרי יצחק בעת העקידה היה בן 37 שנים.

יעקב - העניק לדוד המלך 28 שנים. היה לו לחיות בעולם כימי אברהם 175 שנים, ולא חי אלא 147 שנים.

יוסף - העניק לדוד המלך 37 שנים. יוסף חי 110 שנים, והיה לו לחיות 147 שנה כימי יעקב. מובא ב"ניצוצי אורות": שלמרות שיוסף לא היה גלגלול אדם הראשון, יוסף נתן לדוד המלך את רוב השנים מתוך 70 השנים, כיון שמשיח בן דוד יחיה את משיח בן יוסף.

אברהם 5 שנים + יוסף 37 שנים + יעקב 28 שנים = בסה''כ 70 שנה.

 (ע"פ ספר אור החמה)

2. תפילת מוסף ומנחה- כנגד יוסף ויצחק:

א.תפילות כנגד האבות ותפילת מוסף כנגד יוסף :

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום. .... תניא כותיבה דר' יוסי בר' חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' '. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: 'ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה'. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש' ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: 'ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי' (ברכות כ"ו, ב')

והבן, אלה תולדות יעקב יוסף נראה לפרש ע"ד הרמז דהנה אנחנו בגלות המר הזה דוויין וסחופים ודחוקים בדוחק השפעות שנתמעטה מישראל בעוונותינו הרבים. והשם יתברך ברוב רחמיו כביכול עמו אנכי בצרה. והשכין שכינתו בתוכינו והיא המקיימת אותנו בהשפעתה הניתן על ידה. כמו שהבטיח השם יתברך לאברהם אבינו עליו השלום כה יהיה זרעך פירוש השכינה נקראת כה תהיה עם זרעך תמיד. וזהו שאמר השם יתברך לאדם הראשון. איכה. א"י כ"ה דהיינו איך גרמת גלות השכינה ואיה תפנה עצמה בגלות. וזהו אלה תולדות יעקב רוצה לומר ההשפעות הבאות מעולם הנקרא יעקב. הם באים על ידי השכינה הנקרא יוסף והוא תפילת מוסף לשון הוספה מחמת שהשפעה באה בקושי בכח גדול שאנחנו מוסיפים כח על כח להוריד השפעה אלינו. בן שבע עשרה שנה רוצה לומר בגלות המר אשר בכל צרתם לו צר שצער גדול לשכינה שאנחנו דחוקים כנ"ל והשם הוי"ה הוא בקטנות גימטריא שבע עשרה ואף על פי כן הוא גימטריא טו"ב להשפיע עלינו כל טוב (נעם אלימלך, וישב).

ב.מוסף ומנחה דבוקות ומתחלפות לעיתים אחת לפני השניה:

"היו לפניו שתי תפלות, אחת של מנחה ואחת של מוסף - יתפלל מנחה ואח"כ מוסף, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אבל בציבור יקדים להתפלל מוסף ואח"כ מוסף כדי שלא יטעו".

(שו"ע  או"ח רפו, ה)

3.יוסף ויצחק כנגד מועדי השנה:
א.יוסף כנגד ראש השנה:
ראש השנה הוא לא רק יום צאתו של יוסף מבית האסורים, והתמנותו על ארץ מצרים. ראש השנה הוא ציר מרכזי, ובו מתרחשים הארועים המרכזים במשך אותם שלוש עשרה שנה נמצא במצרים כעבד וכאסיר. הוא נכנס לבית פוטיפר בראש השנה, מתמודד מול נסיונות של חטא, וניצל ביום ראש השנה מחטא חמור ביותר. הוא עושה תשובה ברגע האחרון ומקדש בכך שם שמים. הוא מובל לבית סוהר מפני שהקב"ה עושה איתו דין על עברות אחרות. לאחר תשע שנים מצטרפים אליו לשנה שני אסירים שר המשקים ושר האופים. מראש השנה עד ראש השנה. כשגם אצלם ראש השנה הוא תאריך מרכזי. פרעה מציין את יום הולדתו, יום התמנותו בראש השנה של המלכים בא' תשרי, ועושה דין ומשפט בעבדיו ביום זה. ביום דין של העולם מעביר הקב"ה מסר דרך חלומות פרעה על הצפוי לעולם מבחינת רעב ושובע ולבסוף לאחר שתים עשרה שנים בראש השנה יוצא יוסף לבסוף מבית הסוהר ומתמנה למלך על מצרים. יום מלכותם של אומות העולם. 
(בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים / הרב יהודה זולדן)

ב.יצחק כנגד חג השבועות:
ע"פ הרמז יש שלוש רגלים בשנה כנגד ג' האבות. פסח כנגד אברהם שארח את שלושת המלאכים בחג הפסח. שבועות כנגד יצחק שנעקד על גבי המזבח ואיל הוקרב תמורתו, ובשבועות חג מתן תורה שמענו קול שופר אילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב שכתוב בו "ולמקנהו עשה סֻכֹת". ומידתו של יצחק היא מידת הגבורה לכן בשבועות לומדים בלילה למתק את הגבורות של יצחק.
(ליל חג השבועות , חלק ב, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל)

ג. הקשר: בר"ה חל היום השישי והעולם היה תלי ועומד עד היום השישי בסיוון (חג השבועות)

יום הששי. הוסיף ה' בששי,... דבר אחר, יום הששי, שכלם   תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה:(רש"י,שם)
סיום: יצחק ויוסף- תורת הנגלה ותורת הנסתר
יצחק- תורת הנסתר (לכן מידתו כנגד החשך והיה גם חשוך ראיה) ולכן מסתיר את הסוד מיעקב,  יוסף- תורת הנגלה ולכן מסלסל בשערו ומגלה חלומותיו לאחיו ומדובב את שר המשקים והאופים  ואינו מתבייש לייעץ לפרעה תוך כדי פתרון חלומו- הכל גלוי .
אבל נשמת יצחק שמתעברת בו מביאה אותו להסתיר זהותו מהם עד אשר יתממשו חלומותיו במלואם והנבואה הגנוזה בהם תתממש
(ענ"ד)


אחרית דבר: יוסף הוא במדרגת ביניים בין הבנים לאבות- אב(בחכמה) -רך(בשנים)

ויש לנו לחקור זאת למה הוציא יעקב את יוסף ממנין השבטים כמו שמצינו שלא נמנה בכלל השבטים כי אם אפרים ומנשה ולמה לא ימנה הוא גם כן ויהיו י''ד שבטים עם לוי כי ה' אמר אליו שיהיו ממנו ב' שבטים נוספים לא שיעקר שם יוסף. .....

אלא יש לדעת מאמרם ז''ל (זהד ח''א ק''פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב. והוא שרמז הכתוב באומרו (ל''ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף. והוא אומרו (תהלים עז) בני יעקב ויוסף, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הוא''ו שהמילוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף, וכפי זה כשאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים זה יעקב זה יוסף ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ב' בניך וגו' לי הם פירוש במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו ולזה הוסיף לבאר ואמר כראובן ושמעון, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים: 
(אור החיים מח,ו)

בגלל שראובן בלבל יצועי אביו לא נולדו אפרים ומנשה מיעקב והיה צורך שיוסף שהוא בן יהיה במדרגת אב וממנו יוולדו 2 השבטים הללו:

ויהיו בני יעקב שנים עשר - שהוא פסקא באמצע פסוק, שנראה שלא חטא ראובן, כי היו כלם צדיקים ושוים בצדקתם. והמקובלים בארו שמנשה ואפרים היו ראוים לצאת מיעקב בלילה ההוא שבלבל יצועי אביו, ועל ידי הבלבול הזה לא נולדו, וזה נחשב לראובן כאלו שכב עם בלהה... וראובן שידע מנבואה זו, ורצה שהבנים המובטחים יוולדו מלאה אמו, בלבל יצועו שהיה באוהל בלהה... וגרם בזה שיהיו בני יעקב רק שנים עשר, ובזה נבין למה נטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף... שיעקב היה מוכרח להחזיק מנשה ואפרים כבניו... ובהכרח לתת להם פי שנים, ולקח פי שנים של ראובן שגרם זאת ונתנה לבני יוסף, שלא יפסידו יתר שבטים שלא חטאו. ובזה יובן מה שאמר יעקב ליוסף א-ל ש-די נראה אלי בלוז ויברך אותי וגו' ועתה שני בניך וגו'... (מלבים, בראשית לה כג)





_____________________________________________________________________







https://www.jerusalem-temple.com/Heb/_Uploads/dbsAttachedFiles/203lehosiforoleheavekbachoshech.pdf

http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=413

https://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:Wh6q5nlHXJAJ:https://parasha.org/wp-content/uploads/2017/12/%25D7%25AA%25D7%25A9%25D7%25A2%25D7%2597-%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%25A9%25D7%25AA-%25D7%2595%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2591.doc+&cd=14&hl=iw&ct=clnk&gl=il


מכירת יסף ועקידת יצחק:
https://asif.co.il/download/kitvey-et/alon%20shevut/alon%20shevut167/167_08shacham.html


יוסף וראש השנה:
http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=2513

"את חטאי אנוכי מזכיר"- אמר שר המשקים וזהו הזמן המתאים לראש השנה

https://sites.google.com/site/rabbigershonsteinberg/home/miketz

וישלח: שלח לי מלאך גירסה מקוצרת

פתיחה: מדוע שלח יעקב מלאכים ממש?

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱ-לֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)

וישלח יעקב מלאכים. מלאכים  ממש (ב"ר עה, ד.):(רש"י,שם)

פרשיות התורה עם שורש ש.ל.ח:

וישלח- יעקב שלח מלאכים(מלאכי אלוקים)  בשמו לפגוש את עשיו - להציל את עם ישראל מכליון
בשלח- פרעה שילח(גירש) את בני ישראל ממצרים- לקבל את תורת ישראל 
שלח לך- משה שלח מרגלים בשמו אך בפועל התברר שרובם(עשרה מהם) שילחו מעצמם מן השליחות ופעלו עצמאית כנגד מגמתו של משה שולחם - נשלחו להתוודע אל  ארץ ישראל

חלק א-מלאכי יעקב:

1.מה שלח יעקב: מלאכים אמיתיים או בני אדם?
מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ. (בראשית רבה,עה,ד)

2.מדוע ראה רש"י צורך להבהיר שמדובר במלאכים ממש?

וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש : (רש"י,שם)

דוגמאות למלאכים כבני אדם:
א.המרגלים ששלח יהושע ליריחו מכונים מלאכים:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה: (יהושע,ב,א)
וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיהוָה רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ: (יהושע,ו,יז)

ב.פנחס מכונה מלאך ה':

וַיַּעַל מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: (שופטים ב,א)

מלאך ה'. נביא ה', כן תרגומו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א א) שפינחס היה : (מצודת דוד,שם)

3.כיצד הסיק רש"י שאכן מדובר במלאכים ממש ולא בשליחים בשר ודם?
ע"פ סמיכות עניינים:
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: (שם,לב,ב-ג)

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, מהו מחנים, שתי מחנות שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי א"י משמרין אותו ומלוין אותו כיון שהגיעו לחו"ל נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי א-להים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו(מדרש תנחומא, וישלח, סעיף ג)

חלק ב: מהו מלאך אלוקים?

1.מלאך. הוראת השם הזה בלשון הקודש על השליח הנשתלח לעשות שליחות המשלח ( ספר שיחת מלאכי השרת,ר' צדוק הכהן מלובלין -פרק ראשון ׂׂׂ)
ׂ
2.הגדרת מלאך ה':

המלאך הוא מציאות רוחנית, המוגדרת בעיקר על פי תוכנה, על פי התכונות והאופי המיוחדים שלה (שלושה עשר עלי השושנה,הרב עדין שטיינזלץ)

3.מראה המלאך:
אמר ר' אבון המלאך עצמו חציו מים וחציו אש ואית ביה חמש גפין (דנייאל י) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וגו'.(ירושלמי ראש השנה, נח, ע"א)

4.מלאך שאוסף תפילות:
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִין אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּן מִתְפַּלְּלִין כְּאֶחָד, אֶלָּא כָּל כְּנֵסִיָּה וּכְנֵסִיָּה מִתְפַּלֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, הַכְּנֶסֶת הַזּוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּנֶסֶת הָאַחֶרֶת, וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַכְּנֵסִיּוֹת גּוֹמְרוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת  נוֹטֵל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת כֻּלָּן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֲטָרוֹת וְנוֹתְנָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ, וְאֵין עָדֶיךָ אֶלָּא עֲטָרָה(שמות רבא,כא,ד)

6.עשר מדרגות המלאכים:

שִׁנּוּי שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם מַעֲלָתָם הוּא. וּלְפִיכָךְ נִקְרָאִים:

חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְהֵם לְמַעְלָה מִן הַכּל

וְאוֹפַנִּים

וְאֶרְאֶלִּים

וְחַשְׁמַלִּים

וּשְׂרָפִים

וּמַלְאָכִים

וֵאלֹהִים

וּבְנֵי אֱלֹהִים

וּכְרוּבִים

וְאִישִׁים.

כָּל אֵלּוּ עֲשָׂרָה הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ בָּהֶן הַמַּלְאָכִים עַל שֵׁם עֶשֶׂר מַעֲלוֹת שֶׁלָּהֶן הֵן, וּמַעֲלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה אֶלָּא מַעֲלַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת חַיּוֹת. לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בַּנְּבוּאָה שֶׁהֵן תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּמַעֲלָה עֲשִׂירִית הִיא מַעֲלַת הַצּוּרָה שֶׁנִּקְרֵאת אִישִׁים וְהֵם הַמַּלְאָכִים הַמְדַבְּרִים עִם הַנְּבִיאִים וְנִרְאִים לָהֶם בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה. לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ אִישִׁים שֶׁמַּעֲלָתָם קְרוֹבָה לְמַעֲלַת דַּעַת בְּנֵי אָדָם: (משנה תורה,ספר המדע,הלכות יסודי התורה,פרק ב,הלכה ז)

חלק ג: מלאכו של עשיו

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (בראשית לב,כה-לא)

ויאבק איש. ... ופירשו רז"ל שהוא  שרו של עשו (ב"ר עז, ג.): (רש"י,שם)

למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין  שמותינו , הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים:(רש"י,שם)

חלק ד: בריאת המלאכים

1.מתי נבראו המלאכים?

יום ראשון , יום שני, יום חמישי, יום שישי וערב שבת בין השמשות.


א.יום ראשון-המלאכים הם האור:
ויאמר אלקים יהי אור, פירושו שיהיה נמשך התפשטותו של אור הזה למטה, ואלה הם המלאכים שנבראו ביום הראשון. יש להם קיום להתקיים בצד ימין, כי יום א' הוא חסד, הנבחן לצד ימין, ועל כן גם המלאכים הנמשכים בו הם בחינת ימין...(זוהר (בראשית ב קנג)

ב.יום שני או יום חמישי- שני סוגי מלאכים:
אֵימָתַי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, 
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּשֵּׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו וגו', וּכְתִיב (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, 
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וגו', וּכְתִיב (ישעיה ו, ב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף,

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית א,כ)

ועוף יעופף על הארץ, יעוף היה לו לומר, למה אומר יעופף. אר"ש סוד הוא, כי הכתוב רומז על בריאת המלאכים, ועוף זה מיכאל, שכתוב בו לשון ויעף, שכתוב ויעף אלי אחד מן השרפים שהוא מיכאל. 
יעופף זה גבריאל, שנאמר בו מעף ביעף לשון כפול... 
על הארץ זה אליהו, הנמצא תמיד בארץ...

על פני יורה על מלאך המות שהוא מחשיך פני העולם, וכן משום שכתוב בו וחשך על פני תהום(זוהר חדש,שם)

ג.ביום שישי- סוף מעשה הבריאה: 

ג1.טוב מאוד- נאמר על בריאת המלאכים:
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי (בראשית א,לא)

ר' יצחק בשם ר' חייא אמר, מה כתוב למעלה מן הענין, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, לאחר שאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מהו את כל אשר עשה, את כל לרבות ענין המלאכים שהם טוב מאד, בכל הנבראים לא נאמר אלא כי טוב בלבד, וכאן כי טוב מאד, מלמד שנבראו המלאכים ועליהם נאמר כי טוב מאד. (שם תשה)

ג2.בערב שבת בין השמשות:
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:(בראשית ב,א)

וכל צבאם - ...גם יכלול השכלים הנבדלים, כענין "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו" וגו'... והנה בכאן רמז על יצירת המלאכים במעשה בראשית... (רמב"ן,שם)

2.משמעות הדעות השונות לבריאת המלאכים- בכל יום מלאכים אחרים:
ולפי זה יש לומר דאותם המלאכים המעבים והמגשימים את השפע כדי שיהיו התחתונים יכולין לסבלו הם נבראו בשני, שהרי העולם היה נמתח ומתגשם והולך, על כן היה הצורך לאותם מלאכים, אבל המלאכים שפעולתם לזכך ולדקדק את העולם ממטה למעלה שהם הם מלאכי השיר עדיין לא היה צורך בהם עד יום החמישי שנבראו בעלי נפש התנועה... (שם משמואל, וישלח תרע"ח)

3.סיבת הסתרת בריאת המלאכים:
רבי יהודה אומר למה הזכיר הקב"ה בריאת שמים והארץ תחלה, והלא כסא הכבוד והמלאכים נבראו תחלה, אלא כדי שלא יהרהר אדם דברים הסתומים מהעין ואשר לא גלה בראש. (זוהר חדש בראשית, שיח)

סיום: מלאכי אלוקים-ולא שלוחים בשר ודם- ללמד על עוצמתו של יעקב ולהרתיע את עשיו

1.מי ביקש מיעקב לשלוח מלאכי אלוקים? הם עצמם!

הסבירו רבותינו :"אין פגיעה אלא תפילה(ברכות כו,ע"ב)...ולכן מותר לנו לשער שמשמעות הפסוק ויפגעו בו מלאכי א-לוהים (לב,ב) היא שבפגישתם איתו המלאכים ביקשו ממנו בלשון תפילה ותחינה שישתמש בהם לכל שליחות שהוא זקוק לה ולכן הרגיש שיכול להשתמש בהם (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 179)

2.מדוע שלח דווקא מלאכי אלוקים? להרתיע את עשיולא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)

תוצאות המפגש בין יעקב לעשיו יכולות להעיד שאכן שליחת מלאכי האלוקים אל עשיו ונצחון יעקב את מלאכו של עשיו הם אשר היוו כנראה בסופו של דבר את הגורם המרתיע אשר מנע מעשיו לפגוע ביעקב (ענ"ד)

בשולי הדברים: המלאך- שליח דו כיווני : מחד המלאך הוא שליח ה' אך יש אפשרות לראות במלאך גם שליח של האדם שנברא מכל מצווה שהוא מקיים:

המלאכים שנבראו ממצוותיו של יעקב, הם שנשלחו לעשיו להחזירו בתשובה (ע"פ ר' אברהם מסוכטשוב,שם ממשמואל מתוך חומש פניני החסידות)

בשולי הדברים- המלאכים נבראים בכל רגע - ממעשינו הטובים:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: העושה מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד. והעובר עבירה אחת, קונה לו קטגור אחד (אבות ד,יא)

ואפשר שזה טעם מה ששלח לומר יעקב אבינו ע"ה עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי רצה להודיעו כי כעת יאמר דכל מצוה קנה סניגור אחד וא"כ יש לו מלאכים הרבה לשומרו. (החיד"א, נחל קדומים בראשית פרשת וישלח אות א)