בר מצווה: טובים השניים וסוד המספר 13

פתיחה: מה ביקש לחדש קהלת בדבריו?
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם: (קהלת ד,ט)

ככה זה כשיש שניים, זה הרבה, זה תמיד פעמיים (שלמה ארצי, שניים)
הקדמה: הרתיעה של אומות העולם מהמספר 13

שלוש עשרה - נחשב למספר המביא מזל רע. טריסקייד-פוביה - פחד מפני המספר שלוש עשרה. 
הפחד ממספר זה הוא אמונה תפלה שמקורה בנצרות. בסעודתו האחרונה של אותו האיש ישו הנוצרי נכחו 13 אנשים הוא ושנים עשר תלמידיו. אחד מתוכם יהודה איש קריות בגד בו ומכאן גזרו ששלוש עשרה הוא מספר רע.
יתכן שמקור אמונה נוצרית זו הוא קדום יותר. במיתוסים יוונים ונורדיים ניתן למצוא סיפורים דומים על לוויה או סעודה שנערכה במשכן האלים בו האורח השלוש עשרה הלא מוזמן עורר ריב ומדון. מיתוסים אלה נתגלגלו במעשיית הנסיכה הנרדמת שסיפרה כי המלך והלכה הזמינו רק 12 פיות לחגיגה שערכו לכבוד הולדת בתם אך הפיה השלוש עשרה שלא הוזמנה קיללה את התינוקות.
הפחד מהמספר שלוש עשרה בא לידי ביטוי במנהגים רבים: הימנעות מהושבת 13 אנשים סביב שולחן אחד פן ימותו כולם באותה שנה,ראיית שם בעל שלוש עשרה אותיות כמביא מזל רע, דילוג על המספר במספרי בתים, מספרי קומות, מספרי דירות, מספרי חדרים במלונות מספרי טיסות, מספרי שורות מושבים במטוסים, ועוד. על בניינים רבים בפאריז לא מופיע המספר 13 ובמקומו מופיע דוז ביס(שתיים עשרה נוסף)כמובן במספר 13 אין דבר רע ואדרבה בן 13 למצוות שלוש העשרה מידות רחמים. 
(נר באישון לילה הרב שלמה אבינר, ע" 349-350)

דרך ארץ- קדמה לתורה:
עד גיל 13 האדם לומד דרך ארץ ומגיל 13 מקבל את התורה (ע"פ הרב אורי שרקי)

אע"פ שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא ביום י"ג שנים ויום אחד, מ"מ תחילת כניסת הנפש הקדושה בגוף, היא בשעת המילה. (שולחן ערוך הרב  ,מהד"ב ס"ד ס"ב )

המספר 13 הוא מספר קצת סודי ונחבא אל הכלים המייצג- דבק- חיבור בין 2 גורמים שונים:

בשמות האבות – אברהם, יצחק, יעקב – יש 13 אותיות.
אך גם בשמות האמהות, אף על פי שיש ארבעה שמות – שרה רבקה רחל לאה – יש 13 אותיות.
(ביחד - 26 כמניין שם "הויה")
כמניין שתי מילים עיקריות בעברית, אחד ו-אהבה. (ע"פ אתר דרך ארץ)

1.י"ג מידות של רחמים החיבור והדבקות של הקב"ה עם עם ישראל ומשם בין אדם לחברו:

א) הוי"ה, ב) הוי"ה, ג) אל, ד) רחום, ה) וחנון, ו) ארך אפים, ז) ורב חסד, ח) ואמת, ט) נוצר חסד לאלפים, י) נושא עון, י"א) ופשע, י"ב) וחטאה, י"ג) ונקה 
(לקח טוב שם, ר"ת בתוס' ראש השנה י"ז: ד"ה י"ג מדות)

[בשם הגאונים] ונראה שמפני כך הלכה פסוקה שאין הי"ג נאמרים רק בציבור כשיש מנין, ולא ביחידות, מפני שאין תלויה באמירה לבדה, רק בהעשיה - אם עושין המידות הנ"ל. והנה בציבור כשיש מנין, אזי בכל אחד נמצא איזה מדה מי"ג מידות, בזה מדה רחום, בזה מדה חנון, בזה מדה ארך אפים, בזה רב חסד, אזי קורא אני שפיר "כל זמן שבני יעשו כסדר הזה אני מוחל וכו' לאפוקי ביחיד.

(מאור ושמש סוף פרשת ויחי , / רבי קלונימוס (קלמן הלוי), אפשטין )

2.שלוש עשרה המידות שבהן התורה נדרשת ויוצאת אל הפועל להלכה ולאגדה החיבור והדבקות שלנו עם התורה:

א.י"ג מידות להתחבר אל עומק התורה:מידות שהתורה נדרשת בהן הן קבוצת כלים לוגיים (לוגיקה תלמודית) שהוזכרו על ידי חז"ל, אשר נועדו לפירוש התנ"ך באמצעות מדרש לשם הסקת דברים שלא נאמרו בו במפורש או כאשר מתגלות סתירות. על סמך כללים אלו הסיקו חכמים דינים שאינם נובעים לוגית מתוך הכתוב, או דרשו דרשות המיועדות לבסס פירושים המקובלים מסיני^[1]. כך פותחו הן ההלכה והן האגדה.(אליבא דויקיפדיה)

ב.היוונים פרצו 13 פרצות בעזרת המקדש כדי לטשטש את החיבור בין עם ישראל לתורה:

לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג {ד}, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם, שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת (מידות פרק ב, משנה ג)

בימיו של הכהן הגדול המתיוון יאסון, פרצו המתיוונים שלוש עשרה פרצות במקדש, כפי שאנו אומרים בפזמון מעוז צור: "ופרצו חומות מגדלי". והיכן נפרצו פרצות אלו? בספר המקבים מסופר כי שלוש עשרה פרצות אלו נפרצו בחיל. החיל היה גדר נמוכה, בערך בגובה הברכיים שנועדה לסמן עד להיכן מותר לגויים להגיע. פנימה מהחיל היה מותר רק לישראל להיכנס. אם כן לא היה זה מקרה שדווקא שם פרצו את הפרצות, כיון שהיוונים והמתיוונים רצו לבטל את ההבדל בין ישראל לאומות העולם (חנוכה, תשס"ד,הרב אורי שרקי)

מהרב יעקב דוד אילן שליט"א שמעתי דרוש מעניין ביחס למספר הפרצות - י"ג. הרב אילן הציע, ששלוש עשרה הפרצות, וממילא שלוש עשרה ההשתחויות שנתקנו כנגדן, רומזות לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.

הגמרא במסכת מגילה (דף ט) מספרת על תרגום התורה ליוונית. אף שהגמרא שם רואה בתרגום מאורע ניסי, במגילת תענית נכתב בפירוש, שהתורה תורגמה בח' בטבת, ויום זה נקבע ליום תענית. המגילה מוסיפה שבשנה שבה תורגמה התורה, בא חושך לעולם במשך שלושה ימים.

הרב אילן הסביר, שתרגום התורה מבטא את אותה מגמה של מלכי יון: לקעקע את ההבדל שבין ישראל והעמים. חז"ל דרשו, כי פרעה מלך מצרים היה בקיא בשבעים לשון, אך לא ידע את לשון הקודש; ובכך היה יתרונו של יוסף עליו (ראה רש"י בראשית נ, ו). לשון הקודש והתורה מבטאת את סגולת ישראל ואת בחירתם. תרגום התורה ליוונית מאפשר לכל דורש ללמוד את התורה, והיא חדלה מלהיות נחלת ישראל.

בנקודה זו באות לידי ביטוי י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. התרגום ליוונית עשוי לשמור על התוכן באופן כללי, אך הוא איננו שומר על הצורה. רבות מהמידות שהתורה נדרשת בהן מבוססות על דיוק מילולי, ובמעבר לשפה זרה - דיוק זה הופך בלתי רלוונטי. ובכן, אומות העולם זכו בתורה המתורגמת ליוונית, אך לא זכו בתורה שבעל פה, אשר באה לידי ביטוי בי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן.

המגמה להפוך את ישראל לעם ככל העמים גורמת, למעשה, לניתוק כלל ישראל מצור מחצבתו, ומן המסורת העוברת מדור לדור מהר סיני. משנתנו קובעת, כי עם ישראל זכה לשקם את הפרצות, ולשמור על החייץ שבין המקום המותר בכניסה ליהודים והמקום המותר בכניסה לאומות העולם. בכדי לזכות לשמר את אותו חייץ, ואת אותה בחירה מיוחדת של עם ישראל, חובה עלינו לשמור גם על שלימותה של התורה, מתוך מחויבות מוחלטת לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה גם יחד.

(פרצות שפרצו מלכי יון /הרב אביהוד שורץ)

3. י"ג עיקרים- החיבור של עם ישראל עם הקב"ה:
מציאות ה' ,אחדות ה' ,שה' אינו גוף ,שה' הוא קדמון הראשון והאחרון ,שרק אותו ראוי לעבוד ,נבואה ,נבואת משה אמיתית ,תורה מן השמים ,נצחיות התורה ,השגחה ,שכר ועונש ,משיח ,תחיית המתים

(ע"פ פירוש המשניות להרמב"ם למסכת סנהדרין פרק חלק)

4.מימד הזמן: 12 חודשי השנה ועוד חודש בשנה מעוברת ששומר את החיבור בין המועדים לעונות השנה

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:(דברים טז,א)

שמור את חדש האביב. שמור בהתמדת השגחה שיהי' ניסן חדש האביב ע''י עבורי החדשים והשנים שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה (ספורנו,שם)

5.מימד המקום- חלוקת השבטים- לשבט לוי השבט ה-13 אין נחלה והוא מחבר ומדבק את כל השבטים :

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְ-הֹ-וָ-ה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן: וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְ-הֹ-וָ-ה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ (דברים יח,א-ב) 

שמו של לוי נגזר מהמילה לוויה, להתלוות, להתחבר לדבר אחר. שם זה מלמד לכאורה על נחיתות, שכן משמעותו היא שזהו אדם שכל קיומו הוא בזכות שהוא מתלווה למישהו אחר, אדם שאין לו זהות עצמית. אך זו גם מעלה אדירה, לאדם כזה אין צבע משלו ולכן הוא יכול להיות שייך לכולם. הלוי יכול להיות דבק המחבר את כל החלקים. וזהו אכן עניינו של שבט לוי, להיות מעין דבק שבאמצעותו כל שבטי ישראל מאוחדים. בעם ישראל ישנם שלוש עשרה שבטים, שנים עשר שבטים ועוד שבט לוי. המספר שלוש עשרה הוא גם הגימטרייה של המילה אחד, ושל המילה אהבה, הגורמת לחיבור ולאחדות. 
(מאמר כהנים ולוויים" , הרב אורי שרקי)

6.מימד האדם- גיל הכניסה למצוות- חיבור האדם הפרטי אל התורה והקב"ה:
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת (אבות ה,כא)

א.גיל 13 הוא היחידי שהתחנה המצויינת בו היא הכרחית לקרות, כל השאר- רק אפשרי וממוצעת אבל לא מתחייבת המציאות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, 
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא ,בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻפָּה,בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף,בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה,בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָהבֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָהבֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ,בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: (אבות ה,כא)

ב.מצווה- מלשון צוות:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

סיום: בגיל מצוות מצטרף לאדם היצר הטוב והאתגר של חייו הוא לחבר בין היצרים ולמשול ביצרו(הרע)

אמרו שלוש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב. ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו. התחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו, הורג נפשות אין ממחה בידו, הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו. לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב  (אבות דרבי נתן, פרק טז סעיפים א-ב)

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע(ברכות ט,ה) 

א''ר לוי בר חמא אמר ר''ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' {תהילים ד-ה} רגזו ואל תחטאו (ברכות ה,ע"א)

טובים השניים- שני היצרים ביחד - מן האחד כי אז יש לאדם בחירה חופשית ויכול להתעלות מעל מדרגת מלאך (ענ"ד)

בר מצווה: סוד המספר 13

פתיחה: הרתיעה של אומות העולם מהמספר 13

שלוש עשרה - נחשב למספר המביא מזל רע.טריסקייד-פוביה - פחד מפני המספר שלוש עשרה. 
הפחד ממספר זה הוא אמונה תפלה שמקורה בנצרות. בסעודתו האחרונה של אותו האיש ישו הנוצרי נכחו 13 אנשים הוא ושנים עשר תלמידיו. אחד מתוכם יהודה איש קריות בגד בו ומכאן גזרו ששלוש עשרה הוא מספר רע.
יתכן שמקור אמונה נוצרית זו הוא קדום יותר במיתוסים יוונים ונורדיים ניתן למצוא סיפורים דומים על לוויה או סעודה שנערכה במשכן האלים בו האורח השלוש עשרה הלא מוזמן עורר ריב ומדון. מיתוסים אלה נתגלגלו במעשיית הנסיכה הנרדמת שסיפרה כי המלך והלכה הזמינו רק 12 פיות לחגיגה שערכו לכבוד הולדת בתם אך הפיה השלוש עשרה שלא הוזמנה קיללה את התינוקות.
הפחד מהמספר שלוש עשרה בא לידי ביטוי במנהגים רבים: הימנעות מהושבת 13 אנשים סביב שולחן אחד פן ימותו כולם באותה שנה,ראיית שם בעל שלוש עשרה אותיות כמביא מזל רע, דילוג על המספר במסרפי בתים, מספרי קומות, מספרי דירות, מספרי חדרים במלונות מספרי טיסות, מספרי שורות מושבים במטוסים, ועוד. על בניינים רבים בפאריז לא מופיע המספר 13 ובמקומו מופיע דוז ביס(שתיים עשרה נוסף)כמובן במספר 13 אין דבר רע ואדרבה בן 13 למצוות שלוש העשרה מידות רחמים. 
(נר באישון לילה הרב שלמה אבינר, ע" 349-350)

דרך ארץ- קדמה לתורה:
עד גיל 13 האדם לומד דרך ארץ ומגיל 13 מקבל את התורה (ע"פ הרב אורי שרקי)

אע"פ שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא ביום י"ג שנים ויום אחד, מ"מ תחילת כניסת הנפש הקדושה בגוף, היא בשעת המילה. (שולחן ערוך הרב  ,מהד"ב ס"ד ס"ב )

המספר 13 הוא מספר קצת סודי ונחבא אל הכלים המייצג- דבק- חיבור בין 2 גורמים שונים:

בשמות האבות – אברהם, יצחק, יעקב – יש 13 אותיות.
אך גם בשמות האמהות, אף על פי שיש ארבעה שמות – שרה רבקה רחל לאה – יש 13 אותיות.
(ביחד - 26 כמניין שם "הויה")
כמניין שתי מילים עיקריות בעברית, אחד ו-אהבה. (ע"פ אתר דרך ארץ)

1.המספר 13 מייצג חיבור בין עם ישראל לאומות העולם:

א.היוונים פרצו 13 פרצות בעזרת המקדש :

לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג {ד}, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם, שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת (מידות פרק ב, משנה ג)

בימיו של הכהן הגדול המתיוון יאסון, פרצו המתיוונים שלוש עשרה פרצות במקדש, כפי שאנו אומרים בפזמון מעוז צור: "ופרצו חומות מגדלי". והיכן נפרצו פרצות אלו? בספר המקבים מסופר כי שלוש עשרה פרצות אלו נפרצו בחיל. החיל היה גדר נמוכה, בערך בגובה הברכיים שנועדה לסמן עד להיכן מותר לגויים להגיע. פנימה מהחיל היה מותר רק לישראל להיכנס. אם כן לא היה זה מקרה שדווקא שם פרצו את הפרצות, כיון שהיוונים והמתיוונים רצו לבטל את ההבדל בין ישראל לאומות העולם (חנוכה, תשס"ד,הרב אורי שרקי)

מהרב יעקב דוד אילן שליט"א שמעתי דרוש מעניין ביחס למספר הפרצות - י"ג. הרב אילן הציע, ששלוש עשרה הפרצות, וממילא שלוש עשרה ההשתחויות שנתקנו כנגדן, רומזות לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.

הגמרא במסכת מגילה (דף ט) מספרת על תרגום התורה ליוונית. אף שהגמרא שם רואה בתרגום מאורע ניסי, במגילת תענית נכתב בפירוש, שהתורה תורגמה בח' בטבת, ויום זה נקבע ליום תענית. המגילה מוסיפה שבשנה שבה תורגמה התורה, בא חושך לעולם במשך שלושה ימים.

הרב אילן הסביר, שתרגום התורה מבטא את אותה מגמה של מלכי יון: לקעקע את ההבדל שבין ישראל והעמים. חז"ל דרשו, כי פרעה מלך מצרים היה בקיא בשבעים לשון, אך לא ידע את לשון הקודש; ובכך היה יתרונו של יוסף עליו (ראה רש"י בראשית נ, ו). לשון הקודש והתורה מבטאת את סגולת ישראל ואת בחירתם. תרגום התורה ליוונית מאפשר לכל דורש ללמוד את התורה, והיא חדלה מלהיות נחלת ישראל.

בנקודה זו באות לידי ביטוי י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. התרגום ליוונית עשוי לשמור על התוכן באופן כללי, אך הוא איננו שומר על הצורה. רבות מהמידות שהתורה נדרשת בהן מבוססות על דיוק מילולי, ובמעבר לשפה זרה - דיוק זה הופך בלתי רלוונטי. ובכן, אומות העולם זכו בתורה המתורגמת ליוונית, אך לא זכו בתורה שבעל פה, אשר באה לידי ביטוי בי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן.

המגמה להפוך את ישראל לעם ככל העמים גורמת, למעשה, לניתוק כלל ישראל מצור מחצבתו, ומן המסורת העוברת מדור לדור מהר סיני. משנתנו קובעת, כי עם ישראל זכה לשקם את הפרצות, ולשמור על החייץ שבין המקום המותר בכניסה ליהודים והמקום המותר בכניסה לאומות העולם. בכדי לזכות לשמר את אותו חייץ, ואת אותה בחירה מיוחדת של עם ישראל, חובה עלינו לשמור גם על שלימותה של התורה, מתוך מחויבות מוחלטת לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה גם יחד.

(פרצות שפרצו מלכי יון /הרב אביהוד שורץ)

ב.דינה היתה אמורה להיות השבט הנשי, השבט ה-13 שיחבר בין עם ישראל לאומות העולם:

 מלבד שנים עשר השבטים הזכריים הפעילים בישראל, חייב להיות שבט שלוש עשרה נקבי שעניינו הוא להוות חוליית קשר המקבלת מאומות העולם, ודינה היתה אמורה להיות מייסדת השבט השלוש עשרה, המקבלת מאומות העולם את השלמתה.

העניין הזה מתאים לדינה כבתה של לאה - כי כשם שבלאה נאמר:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ" (בראשית ל', ט"ז) -

כך בדינה נאמר:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (שם ל"ד, א').

מדרש תנחומא (וישלח, ז') אומר על זה:

"תלאה הכתוב באמה: מה לאה יוצאנית - אף זו יוצאנית".

ישנה תנועה של יציאה כלפי חוץ, כפי שמצינו אצל לאה ואצל דינה בתה, וישנה תנועה של התכנסות כלפי פנים, כפי שמצינו אצל רחל.

יש המבינים את האמירה זו של חז"ל לגבי לאה לגנאי, שכן אין תכונה בנפש האדם שאינה גם טובה וגם רעה כאחד, כך שכל תכונה טובה יכולה להיות תכונה רעה.

כדי לצאת אל החוץ יש צורך בגדלות נפש מיוחדת, ודבר זה מצינו אצל לאה שהעמידה את רוב השבטים, וממנה יצאו כהונה ומלכות.

הגמרא במסכת ברכות (ס', א') אומרת:

"'ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה' [בראשית ל', כ"א] - מאי 'ואחר'? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבע מן השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר 'ותקרא את שמה דינה'".

הווה אומר: בהתחלה, כאשר דינה היתה בבטן לאה אמה בתור זכר, הרי היא היתה למעשה הבן האמור להיוולד לרחל - כלומר, יוסף. דינה היא, אם כן, הגרסה הנקבית של יוסף. אכן, יוסף הוא האישיות שהיווה את חוליית הקישור שלנו עם אומות העולם:

"אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל" (הושע ז', ח'),

או

"עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (תהלים פ"א, ו').

(לפי מסכת סוטה, דף ל"ו, עמוד ב', פירוש הפסוק האחרון הוא שיוסף ידע את שבעים לשונות הגויים).

מעניין שמעשה דינה ושכם אירע בדיוק במקום שבו נקבר יוסף:

"חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית ל"ג, י"ט).

מה היה, אם כן, היעד של דינה? במילים אחרות: עם מי דינה היתה צריכה להתחתן? הרי אם תפקידה של דינה הוא להשלים את עם ישראל, עליה להתחתן עם אישיות מאומות העולם הראויה להצטרף לאומה הישראלית.

האפשרות המיידית היא עשו. הרי לאה היתה מיועדת לכתחילה להינשא לעשו:

"לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו" (תנחומא, ויצא, ד').

לכן חז"ל ביקרו את יעקב שלא נתן את בתו דינה לעשו. בילקוט שמעוני (איוב, רמז תת"ק) נאמר:

"אילו היתה לעשו - היתה מגיירת אותו".

בבראשית רבה (ע"ו, ט') נאמר:

"'ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו' [בראשית ל"ב, כ"ב] וגו' - ודינה היכן היא? נתנה בתיבה ונעל בפניה, אמר: הרשע הזה עינו רמה היא, שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני. רב הונא בשם רבי אבא הכהן ברדלא אמר: אמר לו הקדוש ברוך הוא 'למס מרעהו חסד' [איוב ו', י"ד], מנעת מרעך חסד, מנעת חסדך מן אחוך, דאלו איתנסיבת לגברא לא זינתה, בתמיה, לא בקשת להשיאה למהול - הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר - הרי נשאת דרך איסור".

(מאמר פרשת וישלח - דינה בת יעקב, הרב אורי שרקי)

2.י"ג מידות של רחמים החיבור והדבקות של הקב"ה עם עם ישראל ומשם בין אדם לחברו:

א) הוי"ה, ב) הוי"ה, ג) אל, ד) רחום, ה) וחנון, ו) ארך אפים, ז) ורב חסד, ח) ואמת, ט) נוצר חסד לאלפים, י) נושא עון, י"א) ופשע, י"ב) וחטאה, י"ג) ונקה 
(לקח טוב שם, ר"ת בתוס' ראש השנה י"ז: ד"ה י"ג מדות)

[בשם הגאונים] ונראה שמפני כך הלכה פסוקה שאין הי"ג נאמרים רק בציבור כשיש מנין, ולא ביחידות, מפני שאין תלויה באמירה לבדה, רק בהעשיה - אם עושין המידות הנ"ל. והנה בציבור כשיש מנין, אזי בכל אחד נמצא איזה מדה מי"ג מידות, בזה מדה רחום, בזה מדה חנון, בזה מדה ארך אפים, בזה רב חסד, אזי קורא אני שפיר "כל זמן שבני יעשו כסדר הזה אני מוחל וכו' לאפוקי ביחיד.

(מאור ושמש סוף פרשת ויחי , / רבי קלונימוס (קלמן הלוי), אפשטין )

3.שלוש עשרה המידות שבהן התורה נדרשת ויוצאת אל הפועל להלכה ולאגדה החיבור והדבקות שלנו עם התורה:

מידות שהתורה נדרשת בהן הן קבוצת כלים לוגיים (לוגיקה תלמודית) שהוזכרו על ידי חז"ל, אשר נועדו לפירוש התנ"ך באמצעות מדרש לשם הסקת דברים שלא נאמרו בו במפורש או כאשר מתגלות סתירות. על סמך כללים אלו הסיקו חכמים דינים שאינם נובעים לוגית מתוך הכתוב, או דרשו דרשות המיועדות לבסס פירושים המקובלים מסיני^[1]. כך פותחו הן ההלכה והן האגדה.(אליבא דויקיפדיה)

4. י"ג עיקרים- החיבור של עם ישראל עם הקב"ה:

• מציאות ה'
• אחדות ה'
• שה' אינו גוף
• שה' הוא קדמון הראשון והאחרון
• שרק אותו ראוי לעבוד
• נבואה
• נבואת משה אמיתית
• תורה מן השמים
• נצחיות התורה
• השגחה
• שכר ועונש
• משיח
• תחיית המתים

(ע"פ פירוש המשניות להרמב"ם למסכת סנהדרין פרק חלק)

5.מימד הזמן: 12 חודשי השנה ועוד חודש בשנה מעוברת ששומר את החיבור בין המועדים לעונות השנה

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:(דברים טז,א)

שמור את חדש האביב. שמור בהתמדת השגחה שיהי' ניסן חדש האביב ע''י עבורי החדשים והשנים שיכוונו בהם שני הלבנה עם שני החמה (ספורנו,שם)

ד.מימד המקום- חלוקת השבטים- לשבט לוי השבט ה-13 אין נחלה והוא מחבר ומדבק את כל השבטים :

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְ-הֹ-וָ-ה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן: וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְ-הֹ-וָ-ה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ (דברים יח,א-ב) 

שמו של לוי נגזר מהמילה לוויה, להתלוות, להתחבר לדבר אחר. שם זה מלמד לכאורה על נחיתות, שכן משמעותו היא שזהו אדם שכל קיומו הוא בזכות שהוא מתלווה למישהו אחר, אדם שאין לו זהות עצמית. אך זו גם מעלה אדירה, לאדם כזה אין צבע משלו ולכן הוא יכול להיות שייך לכולם. הלוי יכול להיות דבק המחבר את כל החלקים. וזהו אכן עניינו של שבט לוי, להיות מעין דבק שבאמצעותו כל שבטי ישראל מאוחדים. בעם ישראל ישנם שלוש עשרה שבטים, שנים עשר שבטים ועוד שבט לוי. המספר שלוש עשרה הוא גם הגימטרייה של המילה אחד, ושל המילה אהבה, הגורמת לחיבור ולאחדות. 
(מאמר כהנים ולוויים" , הרב אורי שרקי)

6.מימד האדם- גיל הכניסה למצוות- חיבור האדם הפרטי אל התורה והקב"ה:
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת (אבות ה,כא)

א.גיל 13 הוא היחידי שהתחנה המצויינת בו היא הכרחית לקרות, כל השאר- רק אפשרי וממוצעת אבל לא מתחייבת המציאות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, 
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף,
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִּקְנָה,
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה
בֶּן שְׁמֹנִים לַגְּבוּרָה
בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ
בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם: (אבות ה,כא)


ב.מצווה- מלשון צוות:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)


סיום: למה בר מצווה ולא בר מצוות?

מסביר הרב שרקי שהמילה מצווה בתורה- במיוחד בחומש דברים- באה לבטא את כל התורה כולה, קרי את מכלול כל המצוות כולן.
ע"פ החסידות מסבירים שהמילה מצווה עצמה באה מלשון צוות, חיבור, של האדם עם הקב"ה, וממילא מובן שכל המצוות כולן מחוברות לשורש אחד עמוק וחשוב - נותן התורה, נותן המצוות, הקב"ה.
כנראה שדווקא בנקודת ההתחלה, של חיוב קיום המצוות, זה המקום הנכון ביותר להדגיש בו את ההרמוניה והחיבור שיש בין כל המצוות. 613 מצוות, כמו גרגרי רימון אחד, מאוחדים כולם לחיבור אחד, מכנה משותף אחד, שורש אחד  והוא דעת ה'. ולכן בר מצווה ולא בר מצוות. הכל אחד.

ל"ג בעומר: עומק השמחה של ל"ג בעומר

פתיחה: ל"ג בעומר- זמן של שמחה אז מדוע מסמלים אותו דווקא  האש והמדורות שהם סימן לדין ?

נהגו שלא ליפול על פניהם בט''ו באב ולא בט''ו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין). בפורים אין נופלין על פניהם. (בל''ג בעומר אין נופלין. ביום כיפור אין נופלין. וכן בערב ראש השנה אפילו שחרית. מנהגים):  (שו"ע,או"ח,קלא,ו)

1.שמחת פטירתו של רשב"י והפסקת פטירתם של תלמידי רבי עקיבא:

א.יום שמחת רשב"י:

והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי ר' עקיבא שמתו בספירת העומר (עץ חיים לאר"י ,שעת ספירת העומר,פרק ז')

ב.יום הפסקת המגיפה - המלחמה:

ב1.שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר''ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד (פרוס) עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה (יבמות סב,ע"ב)

2. תלמידי רבי עקיבא ומרד בר כוכבא:

א.התלמידים מתו בשמד- במלחמה:
והעמיד ר' עקיבא תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא (אגרת רב שרירא גאון)

ב.ר' עקיבא התומך הראשי במרד וממילא תלמידיו בוודאי לחמו בו:
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח. עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן. שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן: (משנה תורה לרמב"ם,הלכות מלכים,י"א,ג)

ג.גדול הדור נושא כליו של רמטכ"ל היהודים:

יתכן מאוד כי רק אדם גדול כמו רבי עקיבא הבין מהי האחדות האמיתית בין הקודש לבין החיים. הדבר בא לידי ביטוי בתמיכתו של רבי עקיבא בבר כוכבא ובמרד נגד הרומאים (ירושלמי תענית כד.). למעשה המרד ברומאים הוכן מבחינה פוליטית / מדינית על ידי רבי עקיבא. בר כוכבא לא היה תלמיד חכם ואילו רבי עקיבא היה גדול הדור, ולמרות זאת רבי עקיבא היה נושא כליו. ומצאנו גם שרבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא מלכא משיחא – שהוא ראוי להיות המלך המשיח. רבי עקיבא ראה ערך משיחי בהתעוררות הלאומית שיצר המרד. לא כולם ראו את הקדושה שהיתה במרד, אך רבי עקיבא הראה להם את הקדושה.

ד.קשר אריכאולוגי בין בר כוכבא לרבי עקיבא- 4 המינים לפי שטית ר' עקיבא במטבעות בר כוכבא:
[בר כוכבא גם גמל לרבי עקיבא על תמיכתו בו, על חלק מהמטבעות שנמצאו מתקופת בר כוכבא מוטבעים ארבעת המינים: אתרוג אחד, לולב אחד, הדס אחד וערבה אחת. זוהי לא ההלכה, אלא שיטת רבי עקיבא במשנה. רבי עקיבא הדפיס את הספרים שלו על המטבעות של בר כוכבא]

ה.מסעות רבי עקיבא לגיוס כספים- לטובת מימון המרד:
במדרשי חז"ל השונים מופיעים סיפורים רבים על רבי עקיבא שביקר בקהילות יהודיות בכל רחבי הארץ וגם בחוץ לארץ, כגון דגניה ונהרדעא. רבי עקיבא הסתובב בכל המקומות בהם יש יהודים על מנת להכין את המרד. הוא הקים גיס חמישי בתוך האימפריה הרומאית. גם בהגדה של פסח מופיע הסיפור המפורסם:

ו.רבי עקיבא עסק עם החכמים בפסח בתכנון המרד ולכן לא זיהו שהגיע זמן קריאת שמע:
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. וצריך לברר מדוע באו גדולי הדור דווקא לביתו של רבי עקיבא הצעיר (שכן רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא), לכאורה היה רבי עקיבא צריך לבוא למקומם? ועוד צריך לברר מדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה, מדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה?

אלא יש להבין שחמשת החכמים עסקו ביציאת מצרים שלהם, בתכנון המרד ברומאים. זו הסיבה שהם באו למקומו של רבי עקיבא, שהיה מיוזמי וממתכנני המרד. וזו גם הסיבה שהתלמידים היו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו שלא יבואו רומאים או מלשינים. והם ישבו עד שבאו התלמידים ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר עלתה אילת השחר שהיא סימן לגאולתם של ישראל.
( מאמר "רבי עקיבא" ט' באייר תשס"ג, ע"פ הרב אורי שרקי ומויע גם בספרו בעוד מועד על חודש אייר)

ז.מיתה רעה- מיתה בחרב:

רבי עקיבא שילם מחיר כבד על המרד. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו נהרגו בקרבות עם הרומאים. תלמידי רבי עקיבא היו ככל הנראה הכוח המרכזי שלחם ברומאים, ולכן המספר הגבוה של ההרוגים. בגמרא לא מופיע במפורש שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד, אלא נאמר (יבמות סב:):

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה.

בגמרא נאמר שהם מתו מיתה רעה, אך לא מוסבר באיזו מיתה רעה. רבי נחמן אומר שמיתה רעה היא אסכרה, שהיא מן מגפה, כיון שבדרך כלל כאשר אומרים מיתה רעה מתכוונים למגפה זו, אך אין זה מחייב. מה עוד, שמצאנו במקומות רבים בגמרא (בבא קמא נא. סנהדרין מה. ועוד) שלומדים מהפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה, שאינה מבזה את המת. ומכאן ניתן להסיק כי מיתה רעה, שכן מבזה את המת זו מיתה בחרב. כלומר, ניתן ללמוד מהגמרא שעשרים וארבעת אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בחרב במרד ברומאים. בנוסף מצאנו באיגרת רב שרירא גאון שהוא כותב שתלמידי רבי עקיבא נהרגו בשמד. ובכל מקום שמצאנו שמד בתקופת הגאונים, הכוונה היא למרד בר כוכבא.

ח.אסכרה- רמז לגדוד:

רב נחמן ידע ככל הנראה מה אירע לתלמידי רבי עקיבא אלא שהוא מסביר מהי מיתה רעה בעולם של חכמי התלמוד אחרי המלחמות ואמר אסכרה.הוא לא התכוון לומר זאת על תצלמידי רבי עקיבא אלא אם נאמר שרמז למילה אסכרה בערבית שפירושה צבא, גדוד( אל אסכרי)

(בעוד מועד הרב אורי שרקי ע"מ 239)

3.שמחת נצחון זמני במרד בר כוכבא:

לפי התיאור המקובל בקרב חוגים ציוניים, חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון. לפי השערת יום-טוב לוינסקי, ייתכן שחגיגות ל״ג בעומר בערב י״ח אייר מסמלות את הבשׂורה על פרוץ המרד הגדול. אישוש לכך ניתן למצוא בכך שבי"ז באייר התרחשה, על פי מלחמות היהודים, הפעולה האלימה הראשונה במסגרת המרד, ובערב אותו יום היו עשויים להודיע על המרד באמצעות מדורות, בדומה להודעה על ראש החודש.
בתחילת המאה ה-20 פיתחה התנועה הציונית את מיתוס ל"ג בעומר, וחיבורו יחד עם מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. מנהג הדלקת המדורות הופץ כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. גם המנהג להכין חצים וקשתותולהתאמן בהם בסביבות המדורה מקושר למרד בר כוכבא, שהתקיים בתקופה בה חץ וקשת היה כלי הנשק העיקרי בקרב (אליבא דויקיפדיה)

4.שמחת ירידת המן:

לג בעומר- יום ירידת המן:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)
לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (שמות טז,לא)

המן-חזרה אל הלחם שלפני חטא אדם הראשון:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא(שמות טז,ד)

הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...
(מלבי"ם,שמות טז ד)

5.סוד: הסיבה הפנימית לשמחה על הפסקת פטירתם של תלמידי ר' עקיבא:

א.זמרי ברבי עקיבא, וכזבי בת צור באשת טורנוסרופוס

כתב עוד הרמ"ע מפאנו (שם, וכ"ה בחסד לאברהם מעין ג' נהר כ"ג בשם מהרח"ו):
זמרי בן סלוא התגלגל בר' עקיבא, והמדיינית עמה חטא – כזבי בת צור – התגלגלה באשת טורנסרופוס אותה נשא ר' עקיבא לאשה.
כ"ד אלף תלמידי ר"ע – הם כ"ד אלף בני שבט שמעון שמתו במגיפה.
זמרי וכזבי מתים במיתה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת- למות על חילול ה'…
כעת ר' עקיבא ואשת טורנוסרופוס זוכים לתקן את שפגמו בגלגולם הקודם.
כיצד?
כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הגמ' במסכת ברכות (סא:):
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה [קורא קריאת שמע ו]מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן? [אין אתה מניח כוונתך? רש"י בע"י]
אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך'- 'אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'.
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
אמרו מלאכי השרת  לפני הקדוש ברוך הוא; זו תורה וזו שכרה? 'ממתים ידך ה"! [תהלים יז-יד. ופירושו– מידך היה ראוי למות ולא מיד בשר ודם. שם].
אמר להם [הקב"ה את המשך הפסוק:] 'חלקם בחיים' [יש לו חלק לחיי עוה"ב].
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא: 

דברי הגמ' הללו טעונים ביאור.
ר"ע מתאוה למות על קידוש ה'. מדוע? והרי שאיפת חייו של היהודי היא לחיות על קידוש ה' ואין הוא שואף למות חלילה? (ע"ש בענף יוסף בשם השל"ה ובעיון יעקב מש"כ בזה).

ועוד יש להבין את דברי הבת קול – 'אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד', וכי אם לא יצאה נשמתו באחד- אין אשריו, והרי זכה למות על קידוש ה'?

ועוד צריך ביאור- מהי תשובת בורא עולם למלאכי השרת- 'חלקם בחיים', וכי אלולי מת מיתה משונה זו- לא היה חלקו לחיי העוה"ב? 

ומהו 'חלקם' בלשון רבים? (עי' בעיון יעקב), 

וכן דברי הבת- קול 'אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב' תמוהים, וכי לא פשוט הוא שר"ע מזומן לחיי העוה"ב? אם הוא לא- אז מי כן?…

ב.קידוש ה' לתיקון חילול ה':

כאמור ר' עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא. 'זמרי בן סלוא' עם האותיות בגימטריה (406) 'עקיבה בן יוסף' (ספר הגלגולים פס"ז בשם מהרח"ו).

זמרי מת על חילול ה'. ר"ע בא לתקן זאת, ולכן כל ימיו הוא מתאוה למות על קידוש ה'

כאשר עבר זמרי את העבירה עם כזבי, מה עשו משה ואהרון? "והמה בוכים פתח אהל מועד". ביאר בתרגום יונתן [כה-ו] "והם בוכים וקוראים שמע". הם ראו חילול ה' גדול, ולכן קראו שמע לקדש שם ה'

ולכן כל ימיו מתאוה רבי עקיבא לקרוא ק"ש ולקדש שמו יתברך ברגעיו האחרונים, ולמות על קידוש ה', והוא אכן זוכה לזה, ונשמתו יוצאת ב'אחד'. [הרמז לכך: "יש קונה עולמו בשעה אחת" ראשי תיבות עקיב"ה (ספה"ג פמ"א בהג"ה)].

מובא בזוהר (צו לג.) שר"ע התכוין לסיים 'ב'רוך ש'ם כ'בוד מ'לכותו לעולם ועד', והנה הר"ת הוא בשכ"ם, לרמז לתקון שמתקן כעת ר"ע את נשמת שכ"ם בן חמור [מגלה עמוקות פ' פנחס].

על כך ה'בת קול' משבחת אותו. ה' אומר למלאכי השרת 'חלקם בחיים', וזו אכן תשובה לשאלה 'זו תורה וזו שכרה','חלקם' בלשון רבים בדוקא- לרמז על זמרי בן סלוא ועל ר' עקיבא, שכעת תוקן חטאו של זמרי, וממילא אין שאלה של חוסר צדק.

ולכן הבת קול אומרת 'אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב' כשאין הכוונה לר' עקיבא עצמו, שזה ברור מאליו, אלא הדברים מכוונים על השלמת התיקון שלו, שכעת זמרי בן סלוא מזומן לחיי העוה"ב!

[עניינו של ר' עקיבא רמוז בר"ת בפסוק (יחזקאל לט-ז): 'ואת שם קדשִי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד' ובא הדבר לרמז שר"ע יקדש שם שמים בתוך עם ישראל, ולא יחלל את שם ה' עוד כבגלגולו הקודם].

ג.מסרקות כנגד מסרקות:

ר"ע מת במיתה משונה, כשאת בשרו סורקין במסרקות של ברזל. מדוע דוקא כך? היה זה לתקן את אשר עשה בגלגולו הקודם כזמרי, שתפס את כזבי בשיער בלוריתה ואמר למשה מדיינית זו מותרת או אסורה כו', כנגד זה נענש שסרקו את בשרו כדרך שסורקין השיער [מגלה עמוקות פ' פנחס].

ד.פנחס הוא אליהו מתקנו:

מובא במדרש [משלי פר' ט'] לאחר שהרגו את ר"ע החזירוהו לבית האסורין, ובא אליהו הנביא להתעסק בקבורתו. אליהו הוא פנחס כידוע. פנחס משלים את המעגל, אז – הוא הביא להריגתו של זמרי, וכעת – הוא דואג לקבורתו של ר"ע [מגלה עמוקות פ' פנחס].

וזהו שמצינו בגמרא [נדרים נ"א] שאחרי שנשא רבי עקיבא את בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירם מנכסיו, בא אליהו הנביא כדי לחזקם ונתחפש לאדם עני וקרא על פתח ביתם; 'תנו לי קצת תבן לחמם הבית, כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם הבית' אמר רבי עקיבא לאשתו – ראי שישנם בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית! הרי לנו שכל הטירחא הזו טרח אליהו הנביא זכור לטוב שהוא פנחס שהרג את זמרי בגלגול הקודם כדי לסייע לרבי עקיבא לעלות בתורה ובקדושה ולתקן את זמרי [הגר"פ פרידמן הו"ד בארשת שפתינו פ' פנחס].

ה.כ"ד אלף אנשי שכם – תלמידי ר"ע:

זמרי בן סלוא גרר עמו לזנות גם את שבטו. עשרים וארבעה אלף איש משבט שמעון (ערש"י במדבר כו-יג) מתים בעטיו במגיפה. הם שבים בגלגול בדורו של ר' עקיבא, והם הם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של ר' עקיבא.

זמרי בן סלוא היה נשיא שבטם, וכעת הוא רבם – ר' עקיבא. אז הוא דירדר אותם מבחינה רוחנית ומוסרית, וכעת הוא מרומם אותם ומלמדם תורה.

אולם כל אותם כ"ד אלף תלמידים מתים שוב במגיפה בין פסח לעצרת. הטעם לכך- משום שלא נהגו כבוד זה בזה.

ו.מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה?

משום שכל אחד זכר מה עשה חבירו בגלגולו הקודם, וכיצד יכול הוא עתה לרחוש לו כבוד?! והם מתים שוב במגיפה כדי לכפר על חטאם הקדום. (הרמ"ע והחס"ל שם).

(משנת הגלגולים עמ' 64 והילך)

סיום:  דווקא ביום של שמחה כה מרובה צריך לראות איך מתעלים את כח ההרס(האש) למקום חיובי וזו השמחה השלמה והאמיתית:

סיפר רבי שלמה גולדשטוף זצ"ל:פעם אחת התפנה הגאון מטישבין-רבי דב בעריש ויידנפלד זצ"ל לעסוק בהשכנת שלום בין שני צדדים יריבים כשהוא אומר לחתנו:

"יודע אני מראש כי הדבר יגרום לי עלבונות,יסורים ועוגמת נפש מרובה.אלא מאי- אפילו על מנת כן.והוסיף בבדיחותא: חז"ל אומרים "הרואה סיר בחלום יצפה לשלום".הסיר הוא סמל השלום מפני שיוצר הרמוניה בין שני יריבים:"אש (מלמטה) ומים(שבתוכו) ומה שכר שמקבל הסיר הוא מתלכלכך בפיח ופניו משחירים(מרביצי תורה מעולם החסידות,ע"פ ספר איש לרעהו,חומש ויקרא,פרשת בחוקותי) 

______________________________________________________________

ב5.רמזים לקשר בין תלמידי רבי עקיבא והלוחמים של בר כוכבא:

הגמרא מציינת כמה פרטים חשובים לגבי מותם של תלמידי רבי עקיבא:
1. שהם מנו 24 אלף.
2. שהם מתו בין גבת לאנטיפרס (בערך בית שמש וראש העין של ימינו).
3. שהם מתו באסכרה.

24 אלף תלמידים זה לא סדר גודל מוכר לתלמידים בזמן הזה אלא לצבא. מעניין שגבת ועד אנטיפרס הם אזורי הקרבות בהם לחם בר כוכבא, ופירוש המילה אסכר בערבית הוא "גדוד", ושבר כוכבא היה נושא כליו של בר כוכבא ומנהיג המרד. אם כן די ברור מכך שתלמידיו הם בעצם חייליו....

(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

ב4.רבי עקיבא היה המתכנן הראשי של ענייני המרד  ולכן היה מכונסים במקום תת קרקעי שאין בו שמש:

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!
(הגדה של פסח)

יש חוקרים שרוצים להגיד שהסיבה שבהגדה מוזכר שהסבו תלמידי החכמים בבני ברק (חיריה של היום, ואשר על שם הסבתם ניתן השם למחלף מסובים) כאשר התלמידים חיכו בחוץ היא כיון שלא רק דיברו אודות יציאת מצרים אלא גם אודות המרד, או לכל הפחות התחבאו מפני הרומאים.


(הרב נתנאל וייל, מאמר מלחמת העצמאות של רבי עקיבא ותלמידיו או יום הזיכרון לחללי רבי עקיבא ומלחמת העצמאות שכשלה)

סוד המספר 70 - גירסה רחבה

פתיחה: מדוע גלות בבל נמשכה 70 שנה ואילו גלות אדום נמשכה כמעט 2000 שנה ?

כִּי כֹה אָמַר יְ-ה-ו-ה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיהו כט י)

הקדמה-  שבעים פנים לתורה מקבלים צורה- מיד עם השלמת הבריאה - המספר 70 הוא מספר אוניברסלי:

כל גנזי החכמה נפתחו לו למשה בסיני. עד שלמדו בארבעים ימים כשהיה עומד בהר תורה בשבעים פנים של שבעים לשון, נביאים בשבעים פנים של שבעים לשון, כתובים... הלכות... שמועות... הגדה... תוספות......(אותיות דרבי עקיבא)

וַיְכֻלּוּ - שֶׁכָּלוּ מַעֲשִׂים שֶׁלְּמַעְלָה וּמַעֲשִׂים שֶׁלְּמַטָּה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ - לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מַעֲשֵׂה וְאֻמָּנוּת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּמַעֲשֵׂה וְאֻמָּנוּת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְכָל צְבָאָם - אֵלֶּה פְּרָטֵי הַתּוֹרָה, פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וַיְכֻלּוּ - שֶׁהִתְקַיְּמוּ וְנִתְקְנוּ זֶה בָּזֶה. שָׁמַיִם וָאָרֶץ - פְּרָט וּכְלָל. וְכָל צְבָאָם - סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, טְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְטֻמְאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (זוהר מבואר בראשית מז,ע"ב)

חלק א: גלגולו של המספר 70 מהבריאה ועד ימי המשנה:

1.המספר 70 בחטא אדם הראשון:

א.סיפור גן עדן- המקדים את ירידת אדם וחווה לעולם הזה- מרוכז ב-70 פסוקים:

מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. (במדבר רבא, יד,יב)

ב.חטאה של חווה מתחיל בעין החומדת את הפרי: ע- גימטריה 70 כי ביקשה לדעת את הסוד(גימטריה 70) של ההבחנה בין טוב לרע(והייתם כאלוקים):

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם (בראשית ג,ו)
אֹסְרִי לַגֶּפֶן (עירה) עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים (סותה) סוּתוֹ:(בראשית מט,יא)
שידרוש בתורה בע' פנים, כמנין יין (בראשית רבתי,שם)

ג.אדם הראשון חטא ביין שמנינו 70 ולכן גם נתן 70 שנה משנותיו לדוד המלך שמתחיל את תהליך התיקון של חטא אדם וחוה בהיותו המקור למלך המשיח:

שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.

(במדבר רבא, יד,יב)

ד.אדם וחוה גימטריה-  70:

שבעים אומות העולם המתבטאים דרך שבעים המשפחות שלאחר המבול- נמצאים מגולמים  בדרך הרמז כבר דרך אדם וחווה.
(ענ"ד)

2.לאחר המבול- מתחלקים משפחות העולם ל-70 אומות בדיוק:

א.מנין האומות הוא 70 א כי המספר לא נכתב במפורש:
בְּנֵי יֶפֶת 1. גֹּמֶר 2. וּמָגוֹג 3. וּמָדַי 4. וְיָוָן 5. וְתֻבָל 6. וּמֶשֶׁךְ 7. וְתִירָס 8. אַשְׁכֲּנַז 9. וְרִיפַת 10. וְתֹגַרְמָה 11. אֱלִישָׁה 12. וְתַרְשִׁישׁ 13. כִּתִּים 14. וְדֹדָנִים בְנֵי חָם 1. כּוּשׁ 2. וּמִצְרַיִם 3. וּפוּט 4. וּכְנָעַן 5. סְבָא 6. חֲוִילָה 7. וְסַבְתָּה 8. וְרַעְמָה 9. וְסַבְתְּכָא 10. שְׁבָא 11. וּדְדָן 12. לוּדִים 13. עֲנָמִים 14. לְהָבִים 15. נַפְתֻּחִים 16. פַּתְרֻסִים 17. כַּסְלֻחִים 18. פְּלִשְׁתִּים 19. כַּפְתֹּרִים 20. צִידֹן 21. חֵת 22. יְבוּסִי 23. הָאֱמֹרִי 24. הַגִּרְגָּשִׁי 25. הַחִוִּי 26. הַעַרְקִי 27. הַסִּינִי 28. הָאַרְוָדִי 29. הַצְּמָרִי 30. הַחֲמָתִי בְּנֵי שֵׁם 1. עֵילָם 2. וְאַשּׁוּר 3. וְאַרְפַּכְשַׁד 4. וְלוּד 5. וַאֲרָם 6. עוּץ 7. וְחוּל 8. וְגֶתֶר 9. וָמַשׁ 10. שָׁלַח 11. עֵבֶר 12. פֶּלֶג 13. יָקְטָן 14. אַלְמוֹדָד 15. שָׁלֶף 16. חֲצַרְמָוֶת 17. יָרַח 18. הֲדוֹרָם 19. אוּזָל 20. דִּקְלָה 21. עוֹבָל 22. אֲבִימָאֵל 23. שְׁבָא 24. אוֹפִר 25. חֲוִילָה 26. יוֹבָב (לב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל: (בראשית י,א-לב)

ב.הפרדות 70 האומות מתחילה רק אחרי מגדל בבל:

הבה נרדה ונבלה שם שפתם (בראשית י"א, ז):

רבי שמעון אומר קרא הקדוש ברוך הוא לע' מלאכים הסובבין כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון והפילו גורלות שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' ונפל גורלו של הקדוש ברוך הוא על אברהם ועל זרעו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב אמר הקדוש ברוך הוא חבל וגורל שנפל עלי רצתה נפשי בו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים
(ילקוט שמעוני תורה פרשת נח [המתחיל ברמז מז])

3.ירידה למצרים  בשבעים נפש- כנגד יוסף שמייצג את כל עם ישראל וכדי שהוא ישלים אותם ל-70 נפש:

א.המספר שבעים מייצג שלמות עבודתם לאל אחד:
כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים: (בראשית מו,כו-כז)

כל הנפש הבאה ליעקב. ...לפי שמשבאו שם היו שבעים, שמצאו שם יוסף ושני בניו, ונתוספה להם יוכבד בין החומות...
מצאתי בויקרא רבה (ד, ו.) עשו שש נפשות (ש) היו לו, והכתוב קורא אותן נפשות ביתו לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה. יעקב שבעים היו לו, והכתוב קורא אותן נפש, לפי שהיו עובדים לאל אחד: (רש"י,שם)

ב.עם ישראל מייצג ביורדו למצרים את כל העולם- 70 אומות העולם:

ר' חייא היה יושב לפני ר' שמעון, אמר לו מה ראתה התורה לספור בניו של יעקב בתחלה, שהם י"ב, ואחר כך שהם שבעים, שכתוב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, ומהו הטעם שהיו שבעים ולא יותר. אמר לו (ר"ש הוא) כנגד שבעים אומות שהם בעולם, שהם היו אומה אחת כנגד כולם. (זוהר שמות סה)

ג.יוסף במצרים מראה עליונתו ע"י שיודע 70 לשון וגם את לשון הקודש שפרעה לא יודע:

אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף {בראשית מא-מד} ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו א''כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב''ה ולמד שנאמר {תהילים פא-ו} עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א''ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א''ל {בראשית נ-ה} אבי השביעני לאמור א''ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואע''ג דלא ניחא ליה א''ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך (סוטה לו, ע"ב)

4.ביציאת מצרים- התנוצצות ראשונה של חיבור בין 12 שבטים לשבעים זקנים:

וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם: (שמות טו,כ"ז)
שתים עשרה עינת מים. כנגד י"ב שבטים (פ) נזדמנו (צ) להם: ושבעים תמרים. כנגד שבעים זקנים: (רש"י,שם)

...אבל ראיתי במכילתא (כאן) ר' אלעזר המודעי אמר, מיום שברא הקב''ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י''ב שבטי ישראל, ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. וספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו, והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה ... (רמב"ן,שם)

5.המספר שבעים במתן תורה:
א''ר יוחנן מאי דכתיב {תהילים סח-יב} ה' יתן אומר המבשרות צבא רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות תני דבי ר' ישמעאל {ירמיה כג-כט} וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב''ה נחלק לשבעים לשונות (שבת פח ע"ב)

5.שבעים זקני ישראל וזקני הסנהדרין (עיני העדה- עין בגימ' 70 ) - מכוונים כנגד ירושלים,עם ישראל, הקב"ה ואומות העולם:

אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם(במדבר יא,טז)

אספה לי שבעים איש. 

כנגד שבעים נפש שירדו למצרים 

וכנגד ע' אומות 

וכנגד ע' שמות שיש להקב''ה ואלו הן אל, אלהים, ה' [אדני], אחד, אדון, אדיר, אהיה, אמיץ, אמת, ארך אפים, אחרון שאין מוסר מלכותו לאחר, אמונה, אשכול הכופר, ברוך, בורא, גדול, גאה, גואל, גבור, דגול, היודע, ועד, זוכר, חי, חסיד, חנון, חוקר, חסין, חכם, טוב, טהור עינים, ישר, יושב סתר, כבוד, מסתתר, נורא, נשגב, נצחי, נוצר חסד, נושא עון, נושא פשע, נושא חטא, נוקם, נוטר, נקה, יושב קדם, סלה, סולח, עליון, עופר, עזוז, פודה, פוקד, צור, צבי, צבאות, קרוש, קנא, קרוב, רחום, רם, ראשון, שלא קיבל מלכותו מאחר, רב חסד, שומר, שופט, שלטון, שר, שוכן עד, תמים, תקיף

וע' שמות של ישראל ואלו הן אשת נעורים, אילי הצדק, אלופים, אחים, אהובים, אום, אם, אישים, אפרים, אדירים, אצילים, אגוז, איומה, אגודה, בנים, בני אל חי, בני אברהם, בני יצחק, בכור, בחורים, בתי, ברה, בעולה, גוי, גדול, גן נעול, גל נעול, גפן העמוסים, ונשואים, זרע קדש, חכמים, טוביס, יחידים, יקירים, ישראל, ישורון, יעקב, יוסף, יהודים, ילדים, ידידים, כלה, כנה, כרם, כהנים, משרתים, מלכים, מעין חתום, נחלה, נדיבים, נאוה, נער, נטע, סגולה, עליונים, ענוים, עדה, עברים, עבדים, עמים, פדוים, פזורים, צאן, קדושים, קנוים, רבים, רכים, שבטי יה, תמימים, ע''כ ושבעים שמות לירושלים.(בעל הטורים,שם)

6.שבעים בנים לשופט גדעון: אולי ביקש לראות בהם ממשיכי דרכו בשיפוט העם כסנהדרין

וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ(שופטים ח,ל)

וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: {ב} דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו: (שופטים ט,א-ד)

7.הקרבת 70 פרים בסוכות - כנגד 70 אומות העולם:

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות ( סוכה נה ע"ב)

א.לטובת (אומות) העולם:
מה יונה זו מכפרת על העונות, כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן (שיר השירים רבה, פרשה ד)

ב.סדר יורד- לכליונם של הגויים הרודים בעם ישראל :
נמצאו הכל שִבעים, והוא כנגד אומות העולם שהם שבעים אומות, כדי שיצילנו השם מידם ויכלו מן העולם, לפיכך מתמעטים והולכים.
(מדרש אגדה [בובר] במדבר פרק כח)

8.מדוע הביאו הנשיאים קרבן שמשקלו מדווקא 70 שקל בשקל הקודש?

וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה (במדבר ז,יג)

שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ.

דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים.

אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ.

דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם.

דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, 
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, 
שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם.


דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.

(במדבר רבא, יד,יב)

9.שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם:
אבן מעמסה, אפרתה, אריאל, ארמון, אשת נעורים, בית תפלה, במות, בעולה, בשן, בתולה, גבעת הלבונה, גולה, גיא חזון, גילה, גלעד, גן אלהים, דלתות העמים, דרום, דרושה, הר גבוה, הר המור, הר מועד, הר הקודש, הר מרום ישראל, חדרך, חפצי בה, טבור הארץ, יבוס, ידידות, ה' יראה, ה' שמה, ים, יער הנגב, יפה נוף, ירושלם, ירכתי צפון, כלה, כלילת יופי, כיסא ה', כרמל, לבנון, מגדל עדר, מוראה, מוריה, מנוחה, מצודה, מקדשים, מרום, משוש כל הארץ, נחלה, סורה, עדן, עיר דוד, עיר היונה, עיר הצדק, עיר ה', עיר לא נעזבה, עיר שחוברה לה יחדו, עקרה, ציון, קריית מלך רב, רבתי בגויים, רבתי עם, רחל, רמה, שגל, שדה יער, שלם, שרתי במדינות, שם חדש אשר פי ה' יקבנו
(אילנה קצנלנבוגן, "שבעים שמות לירושלים)

10.המספר שבעים במקדש שלמה:
בהעלותך את הנרות וגו', למה שבעה נרות, כנגד שבעה כוכבי לכת חנכ"ל שצ"ם, דבר אחר כנגד שבעת ימי בראשית. דבר אחר למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות. אמר הקב"ה בעולם הזה אף על פי שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו', אני מדליק לתוכה נרות. (ילקוט שמעוני,במדבר פרק ח, תשיט)

עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב. רבי אלעזר בן שמוע אומר על כולם היו מסדרין, שנאמר את השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור... (מנחות  צח ב)


ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו. (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפה)

11.גלות בבל נמשכת בדיוק שבעים שנה:
כִּי כֹה אָמַר יְ-ה-ו-ה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיהו כט י)

12.המספר שבעים כסמל לחכמה שלמה בימי המשנה:

מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) לְמַעַן תִּזְכֹּר {יח} אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:(ברכות א,ה)

כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. הָיִיתִי נִרְאֶה זָקֵן. וְלֹא זָקֵן מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו יוֹם שֶׁמִּנּוּ אוֹתוֹ נָשִׂיא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זָקֵן וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת וְאוֹתוֹ הַיּוֹם דָּרַשׁ בֶּן זוֹמָא מִקְרָא זֶה : ( ר"ע מברטנורה,שם)

חלק ב: משמעות המספר שבעים:

1.המציאות הסמויה מן העין(70) :70 הוא סוד

מובא בתלמוד: "נכנס יין - יצא סוד" (מסכת עירובין דף ס"ה, א')....

הגימטריה של יין ושל 'סוד' רומזת לדרגה גבוהה ביותר של משמעות פנימית ונסתרת. היין מגלה את האיכות הפנימית, הנסתרת של הענבים. הוא מוציא אותה מן הכח אל הפועל. בתוך הענב היתה טמונה מהות פנימית, נסתרת, אשר לאחר סחיטה ותסיסה לבשה צורת יין. כאשר נכנס היין, יצא הסוד – התגלתה הפנימיות במיטבה.

(ע"פ אתר עולם האותיות)

2.נקודת השיא הפנימית של העשרות :

הכח העליון של העשירייה היסודית של הכללות המאיר על שבעת ימי הבניין (עולת ראייה א,קמב)

3.בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׁיבָה (אבות ה,כא)

בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׁיבָה. דִּכְתִיב בְּדָוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים א כט) וַיָּמָת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, וִימֵי חַיָּיו הָיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה (ר"ע מברטנורה,שם)

בן שבעים לשיבה פירוש שהוא שלם בימים כי ימי שנותינו שבעים שנה... ופירוש שיבה מלשון שביעה שהוא שבע בימים...ולפיכך מספר זה נקרא שבעה מלשון שביעה שכל אשר הוא שבע הוא שלם (דרך חיים למהר"ל,שם)

4.השלמות המלאה- שלושים + ארבעים:
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה (אבות ה,כא)
השלמות הכוללת (70) היא חיבור של השלמות הגשמית (כח בגיל 30) עם השלמות הרוחנית (בינה בגיל 40)  (ענ"ד)

5.קדושה ברכה וטהרה- מושלמת:
שבע הוא מספר המבטא קדושה ברכה וטהרה ומכאן המספר שבעים הכפלת 7 ב10 מבטא בהכרח ערכים אלו בעוצמה גופנית מושלמת כיון שבני ישראל ירדו למצרים בשבעים נפש הרי שהיגד זה הוא שווה ערך להיגד קהילה קדושה ברוכה וטהורה (נומרולוגיה בראשתית/מאיר בר אילן , ע"מ 39)

6.נקודת המפגש של האלוהי והאנושי:

7 הוא מידתו של האל וברכה וקדושה אופפים אותו...
דומה שחשיבותו של המפסר 10 נובעת מהיותו מספר אנשוי שהרי לכל אדם 10 אצבעות ובהם נהגו לספור כלומר בעוד שה-7 מייצג מידה אלוהית מייצג ה-10 מידה אנושית ונראה כי לא בחינם בחר האל להעניק דברותיו במספר כה אנושי כמו 10.

70 הוא מספר המייצג ברכה קדושה ואלוהות מזה ואנושיות שלמה מזה ביטוי לאיחוד בין האלובי ובים האנושי (נומרולוגיה מקראית/מאיר בר אילן , ע"מ 110-111)

7.שלמות אוניברסלית:
המספר שבעים מייצג שלמות אוניברסלית לכן ירושלים שפונה לכל העולם יש לה שבעים שמות, אומות העולם בבסיסים הם 70 ואפילו עיני העדה- הזקנים והסנהדרין- שאמנם שופטים את עם ישראל אבל מייצגים אותו בתור האור לגויים מניינם 70 (ענ"ד)

סיום: המספר 70 מלווה את עם ישראל בגלויות- עולם שנה ונפש:

1.המציאות מתחלקת ל-3 מימדים- זמן, מקום ואדם- עולם שנה ונפש:
...צריך להקדים כי הם שלשה חלקים בנמצא הגשמי המתגלה, והם עולם שנה נפש וסימניך עש"ן (ספר יצירה לרמ"ק,פרק שלישי)

2.ליקוט ניצוצות - מתחיל באדם הראשון ומתעצם כתפקידו של  עם ישראל: 

א.תוצאת החטא של האכילה מעץ הדעת:
והנה ידוע במדרשים, שגלות ישראל דומה לגירושי אדם הראשון מגן עדן, והנה הוא בא ללמד ונמצא למד, שידוע שבבריאת העולם היו ניצוצות קדושים מפוזרים בכל העולם משבירת הכלים, כידוע ליודעי חן, והנה כתיב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, היינו שבעבודתו בגן עדן במצות עשה ולא תעשה וקרבנות, כבמדרש היה כחו יפה למשוך אליו לגן עדן את כל חלקי הקדושה מכל העולם, אך אחר החטא כתיב וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה, שאחר החטא הוא צריך לחזר בארבע רוחות העולם וללקט משם ניצוצי הקדושה... (שם משמואל, בראשית, תרע"ג)

ב.מטרת הגלויות- ליקוט ניצוצות אנושיות של גרים:

ואם היו ישראל נשלמים כהוגן במתן תורה ולא התקלקלו אז היה מתקיים הפסוק (ישעיה ס', י"ב) והגוים חרב יחרבו ומהר חורב היה חורבה לאומות העולם וזהו את עדים מהר חורב והיה אז גמר התיקון כמו שנאמר (תהלים פ"ב, ו') אני אמרתי אלהים אתם דלא הוו מייתי (עבודה זרה ה' א) והיה נתבטל המלאך המות והיצר הרע שהם אחד כמו שאמרו בבבא בתרא (ט"ז א) ואחר כך שקלקלו כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב הם השני כתרים שכנגד נעשה וכנגד נשמע שהם הנבזבזין המתנות באדם שעל שם זה נקרא חורב שירדה חורבה וכו' ונשאר רק מה ששבו שבי כמו שמובא בזוה"ק שם היינו הניצוצות קדושות. אך לא נשלם עד שיוציאו כל החיות והניצוצות קדושות מאומות העולם בגלות שזה היה תכלית הגלויות שיתוספו עליהן גרים (פסחים פ"ז ב) הם הניצוצות קדושות והיינו לנצח כל כח היצר הרע שהוא קליפת עמלק יצרא בישא (זוהר ח"ג ק"ס א) 
(ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לחג השבועות)

3.בעומק ההבנה פיזור עם ישראל בגלות הריהו תיקון המציאות ולכן הגלות היא לכתחילה ולא בדיעבד:

הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם יְהוָה כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְ-ה-וָ-ה(זכריה ב,י)

כי כארבע רוחות פרשתי אתכם וכו'. כי מה שאמר כי כארבע רוחות פרשתי אתכם ולא כתיב בארבע רוחות, שלא היה משמע רק שישראל הם בד' רוחות, אבל הכתוב אמר כד' רוחות, לומר כי מפני שישראל דומים לד' רוחות הם כל העולם ולכך [כאשר] אי אפשר להיות בלא ד' רוחות שהם כל העולם, וכך ישראל הם עיקר העולם ואי אפשר להיות בלעדם. ומפני כך ראוי לישראל להיות (ישראל) בארבע רוחות העולם שארבע רוחות הם כל העולם בעצמו, וראוי לדבר שהוא כל העולם כמו שהם ישראל, להיות מקומו בד' רוחות שהם העולם, ומזה עצמו נראה כי אי אפשר לכלות ישראל כי הם כל העולם ואי אפשר לכלות כל העולם. ומפני שמ"מ קשה שיהיה כ"כ פיזור להם בין האומות בכל העולם, אמר קטיעה בר שלום שהדבר הזה הוא לטוב להם. כי כל אשר הוא שונא את אחר הוא שונא אליו מצד עצמו, ולפיכך אלו היו ישראל תחת יד אומה אחת כאשר היו מתנגדים להם לעצם ישראל היו מאבדים אותם ח"ו. ולכך פי' אותם בד' רוחות, עד כי א"א לאומה אחת לעשות להם רע לעצם ישראל, ואם ח"ו הם מאבדים אותם במקצת אין זה עצם ישראל.
ויש לפרש ג"כ מה שאמר כשם שא"א לעולם בלא רוחות ר"ל בלא רוחות ממש, כמו (בראשית א') ורוח אלקים, כי האדם וכל בעלי חיים אי אפשר להם בלא רוחות, שאין הרוח רק התנשבות האויר הקר, ובאויר הזה עומד הכל שאם אין האויר היה מת האדם וכל ב"ח. וכמו שהרוחות קיום העולם כך [ישראל], ומפני כך ראוי שיהיה מקומם כל העולם, מאחר שא"א לעולם בלא ישראל. ולכך ישראל יש להם התיחסות אל כל העולם, שישראל נותנים קיום אל הכל, לכך פי' אותם בד' רוחות שהם כל העולם. וכך פי' הכתוב כי כארבע רוחות פרשתי אתכם, ר"ל שפיזר את ישראל בד' רוחות, מפני שישראל הם כמו ד' רוחות לפי שהם ד' רוחות הנמשכות שהם קיום העולם, כך ישראל יש קיום העולם, ולכך פיזר אותם בד' רוחות שהם קיום כל העולם, לפי שמהם ד' רוחות הנמשכות. ואל יקשה לך מה שהיו ישראל במצריים והוא מקום מיוחד, כי עדיין לא היה לישראל מעלה העליונה הזאת ולכך היו במקום פרטי. והתבאר לך כי עצם גלותם מה שפיזר אותם בד' קצוות העולם מורה זה מעלתם, ודבר זה יש להבין כי היא הוראה גמורה על מעלת ישראל*). 

(חידושי אגדות למהר"ל עבודה זרה דף י עמוד א)

4.סוד המספר 70 בכל אחת מהגלויות:

ידוע ומפורסם בספרי הקבלה שעם ישראל גולה כדי ללקט ניצוצות המפוזרים בעולם כדי להגיע לשלמותו ולהאיר על כל העולם ומאחר והמספר 70 הוא מספר אוניברסלי הרי שהוא דומיננטי בתהליך זה.

א.בגלות מצרים ב"י היורדים מצריימה כנפש אחת מתקנים בירידתם את מימד האדם(נפש) ולכן גלו 70 נפש(כשיוסף הוא המשלים ל-70 ולכן הם נאלצים לרדת עימו למצרים לתקן את צלם האדם שלהם בשל מכירתו)
השלמת מימד האדם דרך העלאת הערב רב לתוך האומה הישראלית:
... הייתה מידתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, אפילו את הערב רב. ואף על פי שגרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף התעלו גם הם... כי בודאי יתקיים בו [במשה רבנו]: "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", וה' מקים עצת עבדו ועצת מלאכיו ישלים.
(אגרות הראי"ה ב,אגרת תקנ"ה עמוד קפח)

ב. בגלות בבל תיקנו את המספר 70 דרך מימד הזמן (שנה) ולכן העלו איתם את שמות החודשים , וגלו שנה כנגד כל שמיטה(שתלויה במימד הזמן)  שלא שמרו:

שמות החודשים הם העלאת הניצוצות של גלות בבל ושרש מהדבר בחטא דור הפלגה:
 שמות החדשים עלו עמהם מבבל. כן אמרו רז"ל [ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב], ויצא להם זה מדלא נמצא שום שם חודש בדברי נבואה רק בכתובים במגילת אסתר בעזרא ונחמיה, ונראה לי דודאי שמות החדשים נתקבלו ג"כ מסיני, רק שהיה בבחינת תורה שבעל פה, דהרי נזכרו השמות של חדשים בתרגום והתרגום נתקבל בסיני כידוע [מגילה ג.], אבל התרגום הוא תורה שבע"פ אבל לא ניתנו לכתוב בכתב עד שבאו לבבל, ואעפי"כ לא נמצא בכתובים אצלנו שמות כל החדשים, ואי"ה נדבר מזה אם יהיה הש"י בעזרינו, והנה בירושלמי [שם] אמרו שמות החדשים ושמות המלאכים עלו עמהם מבבל, והוכחתם בודאי הוא ג"כ כנ"ל מדלא מצינו שום שם למלאך בדברי נביאים הראשונים רק בדניאל [ח טז, י יג] נזכרו מיכאל וגבריאל, ומה שיש לי לומר כעת בדרך אפשר דהנה בבבל היתה אסיפת דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' וראשו בשמים ונעשה לנו שם וכו' [בראשית יא ד], והנה רצו להגביר המרכבה טמאה בשמות הקליפות שהיו בקיאים בשמות ובנו את המגדל כפי חכמתם כל חלק וחלק כפי החדש, והנה בלל הש"י שם שפת כל הארץ ולא ידעו שמות החדשים והשרים של המרכבה טמאה שרצו להגביר כפי מזל כל חדש וחדש, והנה ידוע גליות ישראל בכל האומות ובכל מקום הוא לתקן ולברר הניצוה"ק שבכל מקום והם מבררין הטוב מן הרע כידוע, והנה גלו בראשונה לבבל אשר שם פגמו דור הפלגה ונתבלבל לשונם ולא ידעו שמות החדשים והשרים כנ"ל, הנה ישראל תקנו בגלותם, על כן שמות החדשים והמלאכים עלו עמהם מבבל, ואי"ה עוד חזון למועד להאריך בדברים אלו והש"י יעזרינו:

(בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר א ,ו)

ג.בגלות אדום שנמשכה כידוע זמן רב יותר היו צריכים לתקן את המימד האחרון של המציאות - מימד המקום(עולם)  ולכן גלו אל כל רחבי תבל - אל כל  70 אומות העולם:

עם ישראל כיום הוא מעצמה חקלאית, ביטחונית,הייטק וכו' כי הוא מכיל בתוכו זיקוק של בני אדם -יהודים וגרים- מכל רחבי תבל, מכל שבעים אומות העולם וזהו תיקון המקום  דרך קיבוץ הגלויות של כל המקומות בעולם

(ענ"ד)

סוף דבר- משמעות 70 שנה למדינה- לראות עין בעין- לא רק בעיני הרוח של הנבואה אלא גם בעיניים גשמיות את הנס שה' עשה עם עם ישראל:

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱ-לֹהָיִךְ. קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלָ‍ִם. חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת א-ֱלֹהֵינוּ.
70 בגימטריא זה ע. מה זה "עין בעין"? מסביר רד"ק  שצופים אלו הנביאים, כמו "צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל" שנאמר ליחזקאל הנביא. הנביאים ירננו כי סוף סוף כולם יראו בעיניהם ממש, לא רק בעין הנבואה, אלא יראו ( =עין) בעין ממש את הגאולה.
הביטוי "עין בעין" ייחודי, ומופיע שוב רק בסיפור המרגלים. כשמשה מתפלל שה' לא יחסל את כל ישראל במדבר בגלל המרגלים הוא אומר: "וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה' וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה." - כל הגוים רואים בעיניהם את שכינתך, שאתה הקב"ה עם ישראל. כך גם אצלנו, יראו כולם בחוש שה' איתנו. כיצד? אומר התרגום בישעיה הנ"ל שכשיראו את הגבורות שנעשו לנו, הנצחונות במלחמות, יודע שאתה הקב"ה איתנו. בנוסף, ביום העצמאות תיקנו את חטא המרגלים!
הביטוי "עין בעין" מזכיר ביטוי ייחודי אחר. "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם." - "יען וביען". ידוע שהגלות באה על שלא שמרו שמיטה. ובימי בית ראשון לא שמרו 70 שמיטות ועל כן גלו 70 שנה. היום, לאחר 70 שנות מדינה, תיקנו את החטא ההוא.
ומתוך כך, נזכה שבשנה זו תוקם הסנהדרין, הנקראים "עיני ישראל", אשר מונה 70 חכמים.
"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" 

(דברי הרב אורי שרקי שליט"א בערב יום העצמאות תשע"ח)