שמיני עצרת ושמחת תורה

פתיחה-מדוע לא כתבה התורה במפורש שיום שמיני עצרת יהיה יום שמחתה של תורה?

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כט,לה)

1.ההופעה הראשונה של הביטוי שמחת תורה בחז"ל:

"רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קילוסין והידורין לספר תורה ואומרים כמה דברי שבח והודאות לכבוד ספרי תורה וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו ונתכנה יום שמחת תורה." (רי"ץ גיאת, הלכות לולב)

וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ.
(זוהר פרשת פינחס, רנ"ו ע"ב) 

2.מה מסמל "שמחת תורה":

א.בבל- על שום סיום מחזור שלם של קריאת התורה:

חג שמחה תורה שאנו חוגגים בימינו... ביום שמיני של חג הסוכות... הוא חג שנולד בבל, ואילו בא"י לא חגגהו כלל עד סוף תקופת הגאונים. עיקר החג היה על שם, שבאותו היום סיימו לקרוא את חמשת חומשי תורה. (תולדות חג שמחה תורה,אברהם יערי)

ב.בארץ ישראל , זכר להקהל:

וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן הגדול, או הנביא, או השופט, או גדול הדור, קורא בחג הסוכות חלק מן התורה... ובשנה השביעית היה המלך מסיים התורה...
ומכאן נשאר המנהג בימינו, שהיום השמיני חג העצרת האחרון, נקרא יום שמחת תורה, בו אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה ... לדמיין מעשה המלך בזמן ההוא. (אברבנאל פרשת וילך, מצוות הקהל)

3.המספר שמונה מייצג את התורה: 

{א} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: {ב} הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ: {ג} יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת: {ד} אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם: {ה} בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: {ו} וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח: {ז} מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ: {ח} תּוֹרַת יְ-ה-וָ-ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְ-ה-וָ-ה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: (תהילים יט א-ח)

ובמזמור (תהילים י"ט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ואחר כך התחיל לומר תורת ה' תמימה וגו' עד סוף המזמור. 
ויש מן תחילת המזמור עד תורת ה' תמימה שבעה פסוקים, ואחר כך תורת ה' תמימה. כי הנהגת הטבע נברא בשבעה ימי בראשית, ואילו התורה היא על הטבע, והיא מדריגה שמינית. ועל פי טעם זה מזמור אשרי תמימי דרך שהוסד על התורה, יש בו שמונה אלפ"א בית"א, שהתורה היא מדריגה שמינית, שהיא על הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית. 

וכן כל דבר שהוא על הטבע, והוא תיקון מה שחסר הטבע, הוא אחר השבעה. וזה טעם מילה בשמיני. כי האדם מצד הטבע נברא עם הערלה, והוא פחיתות הטבע, והמילה היא תיקון הטבע, ולפיכך תיקון הזה הוא ביום השמיני, לפי שהוא אחר הטבע שנבראת בששת ימי בראשית. (תפארת ישראל,פרק ב) 

4.יום השייך לעולם הבא כמו שהתורה מעל העולם הזה:

הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר שמחה מכל ימי החג ע"פ הסוד... וכן אמר ע"פ סוד יום קדוש ושמחה מכל ז' ימי החג, הקורבנות נגד ע' אומות וע' שרים, אשר לו כן יום שמיני עצרת שהוא דוגמת עולם הבא לעתיד שלא יתערב זר בשמחתנו (מעשה רב לגר"א, הלכות סוכה)

"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" ומפרש הגר"א "עוז- הוא בר"ה ויוה"כ, והדר בסוכות פרי עץ הדר, ותשחק ליום אחרון- זה שמיני עצרת שעליו נאמר: והיית אך שמח". 

נמשלה התורה לשמן... 
אתה מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה.
 (תנחומא דברים כח,ג)

5. י"ב ימים בין יום הכיפורים(מתן תורה בשנית)  לשמיני עצרת:

אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו .כל הכלים טעונין טבילה . ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .
ביום חתנתו , זו מתן תורה 
וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן :
(תענית פרק ד,משנה ח)

זֶה מַתַּן תּוֹרָה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבּוֹ נִתְּנוּ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת: זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁנִּתְחַנֵּךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים {לו}: (ר"ע מברטנורה).

י"ב ימים לאחר שהתקבלה התורה בשנית - חל יום שמחת תורה לאחר שירדו הלוחות ובמשיך י"ב נתפזרו אצל כל השבטים ואז יכולים לשמוח בתורה (ענ"ד)

6.סוכות כנגד עץ הדעת (אתרוג) ושמיני עצרת כנגד עץ החיים(התורה):

האתרוג- עץ הדעת:

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

התורה- עץ החיים:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (משלי ג, יח).

7.בשמיני עצרת מבקשים על הגשמים(הפיזיים) וממילא יש לכרוך את זה עם המים הרוחניים(התורה):

שמחת התורה והמים:

נמשלו דברי תורה במים

• מה מים מסוף העולם ועד סופו

כך תורה מסוף העולם ועד סופו

• מה מים חיים לעולם

כך תורה חיים לעולם

• מה מים מן השמים

כך התורה מן השמים

• ומה המים מטהרים הגוף

כך תורה מטהרת הגוף

• ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים

כך תורה: אדם לומד שתי הלכות היום ושתי למחר עד שנעשה כנחל נובע

• ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים

כך דברי תורה אין הגדול מתביש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד ,פסוק אחד, ואפילו אות אחת.

• ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע

כך דברי תורה, אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע

(שיר השירים רבא,א,יט)

שמיני עצרת- זמן הבקשה על הגשמים:

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר (תענית פרק א, משנה ב)

הקדמת שמחת התורה(כבר מהערב) לבקשה על המים(רק בתפילת מוסף):

כמו שבני ישראל הקדימו, בימי משה, "נעשה לנשמע", אף בימי מרדכי ואסתר; "קיימו וקיבלו"; גם אנו מקדימים את קריאת בראשית בתורה, לתפילתנו עבור גשם. והקב"ה ישלים לנו את חלקו בהסכם. קראנו מתורתו, ושמחנו בה; ולכן הוא ישלח לנו את קצבת המים הנחוצים לנו, מידה כנגד  מידה(ר' אברהם ברניקר, מקבוץ בית רימון)

8.בין עצרת לעצרת:

ושניהם נקראים עצרת, היום הזה הכתוב קראו הכתוב עצרת על שם השכינה שעוצרת לישראל להקריב לפניו פר אחד כי צדיק אוכל לשובע נפשו, ויום מתן תורה, קורין אותו חכמי האמת - עצרת, לפי שבו נגלית שכינה על הר סיני וישראל שקבלו התורה היו נעצרים לחלקו וקבלו עליהם אלוקותו וגזרותיו

(רבנו בחיי ,כד הקמח ערך עצרת)

סיום: התורה מעל הזמן- ולכן בכל יום ניתנת מחדש ויש לשמוח בה מחדש :

לכן גם חג השבועות לא מכונה בתורה מתן תורה וגם שמיני עצרת אינו מכונה חג שמחת תורה(מלבד העובדה ההסטורית שהחלו לחוגגו רק מאוחר יותר) משום שהתורה היא מעל הזמן , היא אינה ניתנת ביום אחד בלבד ואין לשמוח בה רק יום אחד בלבד ולכן מהתורה לא ניתנו הכינויים הללו ורק חז"ל הוסיפום ובאמת יש לראות בתורה מתנה ולשמוח בה בכל יום ויום (ענ"ד)

_________________________________________________________________________

חלק מהמקורות ע"י התבססות על מאמר "שמיני עצרת - שמחת תורה", הרב דוד דב לבנון

בראשית: כחה של שתיקה

הקדמה- סייג לחכמה שתיקה: מדוע דווקא ר' עקיבא לימדנו זאת

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, 
שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה . 

מָסֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. 

מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר . 

נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. 

סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה :(אבות ג,יג)

סייג לחכמה שתיקה, זה הסייג בין למדותיה בין לחכמה עצמה, למדותיה כיצד, שאינו נכנס לתוך דברי חברו, ועל שלא שמע אומר לא שמעתי, ואף על פי שאינה מכלל השתיקה, השתיקה מביאה לידי כך. לחכמה כיצד, שאינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה, כי הלומד לפני רבו ורואה סברא אחת בהלכה, אל יחשוב מיד כי היא האמיתית, ולא ירצה לאומרה בטרם יסיים רבו מלדבר, שאם לא יעשה כן יפסיד מה שיאמר רבו ולא ידע הסברות מן החכמים הקודמים... (רבנו יונה אבות ג יז)

חלק א: השתיקה לאורך סיפורי המקרא

1.צלם אלוקים- ייחודו ונבדלותו של האדם- נזר הבריאה- בכח דיבורו:
א.נפש חיה שבאדם-הדיבור: וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:(בראשית א,כז)

וַיִּיצֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(בראשית ב,ז)
וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַדְמְתָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא: (אונקלוס,שם) 
לנפש חיה. אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור: (רש"י)

ב.חמש מדרגות במציאות ע"פ ריה"ל:
דומם-האדמה והאבנים המחצבים והיסודות(כוזרי מאמר ראשון לא)
צומח-הלא תודה כי הענין הטבעי שממנו מתחיבים לקיחת המזון הגדול וההולדה הם וכחותיהם וכל תנאיהם נתיחדו בו הצמחים ובעלי החיים לא האדמה והאבנים המחצבים והיסודות:(כוזרי מאמר ראשון לא)
חי-ובענין הנפשי שממנו מתחייבים תנועות ורצונות ומדות וחושים חיצוניים ופנימיים וכיוצא בהם נתיחדו כל בעלי החיים: (כוזרי מאמר ראשון לג)
מדבר -אלו האדם נתיחד מכל בעלי החיים בענין השכלי שממנו נתחיבו תקון המדות ואחרי זה תקון עניני הבית ואחריו תקון עניני המדינה וככה קמה אמנות הנהגת המדינה ואתה החקים הנוהגים במדינה: (כוזרי מאמר ראשון לה)
ישראל-לא כן יעודינו הם כי נדבק בענין האלוהי על ידי הנבואה וכל הקרוב לה וכי יתחבר הענין האלוהי בנו באותות גדלה במראות כבוד ובנפלאות(כוזרי מאמר ראשון קט)

ג.הדיבור יכול לרומם או להשפיל את המדבר:
עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם {תהילים ל''ד י''ג}: ''מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'' בָּעוֹלָם הַבָּא וְלִרְאוֹת טוֹב  בָּעוֹלָם הַזֶּה? ''נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע''.
עוֹד יֵשׁ עִנְיָן פָּשׁוּט, אֲשֶׁר נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אֶת גְּנוּת הֶעָוֹן הַמַּר הַנַּ''ל, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁיִּתְרוֹן הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוּא בְּמַה שֶׁהוֹסִיף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {בראשית ב' ז'}: ''וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה'', וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְרוּחַ מְמַלְּלָא, וְזֶהוּ רַק אִם הוּא מְתַקֵּן בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא כֵן אִם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבּוּרוֹ לְרַע, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כִּי הִיא אֵינֶנָּה מְקַלְקֶלֶת עַל כָּל פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁדִּיֵּקּ הַכָּתוּב: ''מִי הָאִישׁ'' וְגוֹ' דְּאִי לָאו הָכִי אֵינוֹ בִּכְלַל אִישׁ. (חפץ חיים- שמירת הלשון, שער הזכירה פרק ב)

2.סוד הסתרתו של המאמר העשירי במעשה בראשית:

א.בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)

בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

ב.המאמר החסר: המאמר של האדם ב"ויכולו":
דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)

ג.השותפות של האדם בבריאה- דיבורו כנגד שתיקתו של ה':

אמר לו טורנוסרופוס : אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? א"ל ר"ע ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול - לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם (תנחומא, תזריע,סימן ה)

ד.בעשרה מאמרות נברא העולם- אך המאמר העשירי חסר- הדיבור העשירי הוא השתיקה של הקב"ה והדיבור של האדם (ענ"ד)

3.שתיקה שהיא חטא:

א.שתיקתו של יוסף

י' פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו ושמע יוסף את הדבר הזה ושתק, ושתיקה כהודאה, לפיכך נתקצרו משני חייו י' שנים. (בראשית רבא, פרק מד, קנא)

ב.שתיקתו של נח:

 אמר רבי יהודה, אף על גב דזכאה הוה נח, לאו איהו כדאי (בגין) דקב"ה יגין על עלמא בגיניה, תא חזי, משה לא תלה מלה בזכותיה אלא בזכות אבהן קדמאי, אבל נח לא הוה ליה במאן דיתלי בזכותא כמשה. אמר רבי יצחק, ועם כל דא כיון דאמר ליה קב"ה והקימותי את בריתי אתך, הוה ליה למבעי רחמי עלייהו". (זוהר, בראשית א, עמ' שעד)

ג.שתיקת הבעל על נדרי אשתו:

ואם החרש יחריש לה - שהשתיקה במי שיכול למחות כהודאה. (ספורנו במדבר ל טו)

4.חטאו השני אדם הראשון - בדיבור:

א.אדם הראשון חטא שלא שתק ולא הכה על חטא:  וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ג,עב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:): (רש"י,שם) 

עומק החטא- שאמר דבר דו משמעי (שנשמע ככפירה בטובה גם אם התכוון לטעון שחשב שדרך אשתו מותר) במקום לשתוק:
נראה לי שאדם וחווה אכלו בסוברם שלא חטאו אדם סבר  שהצווי היה שלא יקח הוא בעצמו אבל ע"י אחר שרי,ולכן השיב האשה אשר נתתי עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל  וא"כ לא עברתי על ציוויך ולזה אמר אכלתי ואוכל שדרשו חז"ל כלומר אכלתי באופן שיכול אני לחזור ולאכול כיוון שלא חטאתי (מדרש תלפיות ענף אדם הראשון)

ב.כח הדיבור דווקא בנשים:
חוה - על שם שמחוה, וזהו שאמרו (קידושין מ"ט) י' קבין שיחה ירדו לעולם, ט' נטלו נשים. (בעל הטורים, בראשית ג כ)

ג.הראשון להיענש בפיו- הנחש שניצל כח דיבורו לרעה:
וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (בראשית ב,יד)

ד.הטעם לאכילת דגים- תיקון חטאו השני של אדם הראשון:
האוכל דג ביום ד+ג ניצל מד"ג (פתגם עממי)
...לכן מתחילה תיבת שבת בניקוד פתח תחת השי"ן,לרמוז שבשבת צריך לשתוק ולא לדבר כלום.וכמו שמצינו באמו של רבי שמעון בר יוחאי שדיברה בשבת דברים מיותרים ואמר לה"אמא,שבת היום".ואפשר לומר שהמצוה לאכול דגים בשבת כי בכל מיני בעלי החיים הכשרים לא נמצא מי שאינו משמיע קול,אלא הדג,שאינו משמיע קול ורק שותק תמיד (בשם רבי נפתלי מרופשיץ/בתוך"תפארת השבת)

ה.דוד המלך- תיקונו של אדה"ר ולכן הכה על חטא מיד :
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַי-ה-וָ-ה  וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְ-ה-וָ-ה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת (שמואל ב,יב,יג)

5.חטאו של קין ו"חטאה" של האדמה:

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ:(בראשית ד,י-יב)

קין- במקום לשתוק ולהכות על חטא- "השומר אחי אנוכי"
האדמה- במקום לסכור פיה ולא לקבל את הבל אל קירבה

אכן הכוונה היא להיות כי קין נתקנא בהבל בחושבו כי הוא סיבה להשפלתו כי באמצעותו הוכר אופלו, וחשב כי כשלא יהיה הבל במציאות יתרצה ה' בקין כי אין עוד אחר לבחור בו, וחשב להורגו, וחש שתעל צחנתו ובאשו בפגעו בו כי נצטווה על הרציחה, ונתיעץ עצות להורגו מבלי שלוח יד בו והנה זה האיש איש אדמה היה יודע מוצאיה ומובאיה ובקי בחדריה ואמרו ז''ל (קהלת רבה פ''א) כי הארץ יש לה איברים כאיברי אדם עינים ידים ורגלים, פה וכו', ולמכיר בה ידע המקומות, ומעתה מצא היועץ רעה להרגו בערמה מבלי שלוח ידו בו. והוא אומרו ויהי בהיותם בשדה מתהלכים באדמה מצא מקום למועצותיו, ובאמצעות מה שקדם שהטעהו בבחינת האחוה האמין בו הבל ובזה קם עליו ובקימה זו שקם פירוש עמד עליו בזה הרגו, והנה העמידה אינה הורגת אלא שנתחכם לעמוד עליו במקום שיהיה נבלע באדמה וזו היא מיתתו והאדמה היא ההורגת. והגם שלא פירש הכתוב כאן אופן ההריגה הנה הוא גילה בפסוק שאחר זה שאמר אשר פצתה. וה' בוחן לבות שאלו אי הבל אחיך לראות היודה על פשעו והשיב לא ידעתי, ואם תאמר היה לך לתת לב עליו לזה אמר השומר אחי וגו', וכי שומר עשיתני עליו, ולא הודה על מעשהו הרע, שחשב כי ה' לא יעניש על הסיבה או לא ישגיח בה. והשיבו ה' מה עשית הודיעו כי מעשיו הרעים הם סיבה לאדמה לבלוע הבל והוא אומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, פירוש כי הבל חושב בדעתו כי אדמה הרגתו וקבל לפני ה' ממנה, ולזה קלל ה' אותו כי הוא הסיבה ובהצטרפות קללתו קלל גם להאדמה אשר פצתה פיה לקחת הבל מידו שלא תפצה עוד פיה (אור החיים,בראשית ד,ח)

6.דור הפלגה נענש ב-השתקת הדיבור המשותף:

אמר רבי חייא משמע שהכל תלוי בדברי הפה, כי כיון שנתבלבל שפתם מיד ויפץ ה' אותם משם, אבל לעתיד לבא מה כתוב, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו'. (זוהר נח שפח)


7.שתיקתו של לוט הצילתו מסדום ועמורה:

ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט, מה זכירה נזכר לו ללוט, שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא והיה יודע ושותק. (מדרש רבא, בראשית נא ח)

8.וידום אהרון- התיקון הפרטי של אהרון הכהן:

אהרון תיקן באופן מלא את חטא דיבורו אדם הראשון- ע"י שתיקה ואת חטא אכילתו ע"י שזכה לציווי על המנעות משתיית יין בבואו אל הקודש ובכך גילה לו הקב"ה את שורש טעותו של אדם הראשון (ענ"ד)

תגובת אהרון למות בניו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (ויקרא י,ג)

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:(שם,שם,ט)
וידום אהרן. קבל שכר על שתיקתו, ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ת"כ שם לו. ויק"ר שם). (רש"י,שם)

9.משה היה איש השתיקה-כבד פה ודיבור והפך בזכות התורה לאיש "דברים":
אמר הקב"ה ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפאה את הלשון, מנין שכן כתוב (משלי ט"ו) מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (שם ג'), ולשונה של תורה מתיר את הלשון. תדע לך לעתיד לבא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים שהן מרפאין את הלשון, שנאמר (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה שפתו מזה ומזה וגו', מנין שהוא רפואה של לשון, שנאמר (שם) והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, רבי יוחנן וריש לקיש, חד אמר לתרפיון, וחד אמר כל שהוא אילם ולועט ממנו לשונו מתרפאה ומצחצחה מיד בדברי תורה... רבי לוי אמר מה לנו ללמוד ממקום אחר, הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו (שמות ד') לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים. (דברים רבה פרשה א א)

10.השתיקות של ה' בדיבור אל משה-נועדו לתת זמן לעכל את הדברים:

ויקרא אל משה - הקול הולך ומגיע לאוזניו, וכל ישראל לא שומעין. 

יכול אף להפסקות הייתה קריאה? תלמוד לומר: וידבר, לדבור הייתה קריאה, ולא להפסקות. 
ומה היו הפסקות משמשות? ליתן רווח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין עניין לעניין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט:(רש"י)

ליתן ריוח למשה להתבונן כו'. בודאי יש כח להקב"ה ליתן חכמה למשה שיתבונן אפילו בלא הפסקה, אלא שעשה כן ללמדנו דרך ארץ כדי שלא יסמוך אדם על חריפותו שיאמר ממהר לקבל אני ואדרבה לפום חורפא שבשתא, ע"כ יעשה הפסקה בלימודו: (פרוש הט"ז על התורה - ויקרא פרק א פסוק א )

חלק ב- מעלות השתיקה:

1.בשתיקה- השליטה בידי האדם:
כללה של חכמה שתיקה, מלה בסלע שתיקותא בתרין, כשאני מדבר אני מתחרט ושאיני מדבר איני מתחרט, עד שלא דברתי אני שליט ומושל על דבורי, אבל כשיצא הדבר מפי אז הדבור מושל בי. (ספר חסידים, פו)

2.השתיקה היא חלק מהדיבור:
פעם ביקשו תלמידים להקליט את שיעוריו של הרב שלמה וולבה ז"ל, וסיפרו לו שיש להם מכשיר הקלטה שמפסיק להקליט בזמן השתיקות, וכך חוסך זמן ואנרגיה. הרב וולבה לא הסכים שיקליטו אותו כך ואמר: "בלי השתיקות - לא תבינו את השיעור. השתיקות הן חלק חשוב ממנו".

(סיוון רהב מאיר)

3.למה סוטר המלאך לתינוק לפני שהוא נולד?

והנה במדרש מאריך בחטא לשון הרע. ונראה שבא לרמז על ענין המיתה שבאה לעולם מחמת פגם הדיבור, והיינו דהנה כבר הגדנו שחטא אדם הראשון היה במחשבה דיבור ומעשה... בדיבור מה שקיבל לשון הרע של הנחש על בוראו, ונכנסו בו כחות רעים שתקפוהו בכח לחטא הדיבור, שאמר אכלתי ואוכל עוד. וכאשר נסתכל בקללות שנתקלל נראה כי בשלשתן לקה... כי עפר אתה ואל עפר תשוב מקביל לחטא הדיבור, והיינו דהנה ידוע מ"ש מהר"ל שהדיבור באדם הוא מחמת הרכבת גוף ונפש, והדיבור הוא חותם בריאת האדם, וזהו שאמרו ז"ל (נדה ל') כיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו. ועל כן מחמת פגם הדיבור בא עונש הפירוד בין גוף לבין הנפש. וגם בפשיטות יש לומר דלשון הרע הוא המפריד ומבדיל... והיא המיתה שהיא פירוד בין הגוף לבין הנפש, ובין יסודות הגוף... דכל החיבור הוא באמצעות כח הדיבור, ועל ידי פגם הדיבור נסתלק כח זה ושורה במקומו כח מפריד, והוא ענין טומאת המת שמחשכת את העינים... (שם משמואל חקת תרע"ו)

4.מידת הזריזות- לא בדיבור:

זריזות מידה טובה ויקרה היא בכל איבריו של אדם, זולת הפה והלשון (המגיד ממזריץ')

5.המקפיד ושומר על דיבורו זוכה שגם תפילותיו יתקבלו:

לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. כי כחן של ישראל רק בפיהם כי כתיב ויפח באפיו נשמת (רוח) חיים. ולכן בכח האדם ע"י דברי תורה שמוציא מפיו להטות עצמו אליו ית'. ולכן מצוה לקרות שמע בכל יום ב"פ וכן שאר ברכות ותפלות שתקנו חז"ל. אך התנאי לזה כשאין אדם משנה בדיבורו כמ"ש לא יחל לא יעשה דבריו חולין מכלל שדבריו הם קודש בעצם ע"י קדושת השי"ת שנתן בכל איש ישראל וכפי מה שהאדם שומר פיו כן זוכה שכל היוצא מפיו יעשה שיועיל לו הקבלה והתפלה בפיו שיהי' כן:
(שפת אמת,מטות,תרל"ד)

6.חשיבות השתיקה בביה"כ:
ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל, כי מראה בזה שאין אלקים, ואינו נמצא שם, ואינו מפחד ממנו ונוהג בזיון בתיקון העליון של מעלה, (כי בית הכנסת מתוקן כנגד המלכות העליונה). 
(זוהר תרומה צב)

7.חשיבות השתקת הדיבור השלילי:
וכן בדיבורנו, חשיבות גדולה יש בזה שנתרחק מביטויים גסים, לא מדובר כאן בניבול פה ושאר דיבורים אסורים חס ושלום, אלא בעדינות הביטוי גם במה שהוא היתר גמור, כמו שביארה הגמרא בריש מסכת פסחים, עיקם הכתוב... שש עשרה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו (שם ג'), וכן הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל, וחד מינייהו רבן יוחנן בן זכאי... חד אמר... ואין מוסקין בטהרה, וחד אמר... ומוסקין בטומאה... מובטח אני בזה (שנזהר מלהזכיר מלת טומאה) שמורה הוראה בישראל... הרי שהגמרא רואה בזה שורש גדלות בתורה. כן מרמזת הגמרא שאי זהירת בדבר זה מורה על פגם פנימי, שמביאה מעשה בהנהו תלתא כהני חד אמר הגיעני (מלחם הפנים) כזנב הלטאה (שרץ טמא), בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
כל זה בא ללמדנו כי דקות הבחנת העדינות שבדיבור באה ממקור פנימי שבנפש, והיינו מכח הדוחה את הטומאה שבעומק פנימיות הלב, והרוצה לעלות במעלות התורה עליו לשמור בכל כחו על עדינות זו. 
(מכתב מאליהו חלק ד עמוד רכ)

8.המשותף לדיבור ולשינה:

אבל הדבור והשינה הקצור בהם משובח, הדבור מפני שהשתיקה אחריתה יותר טובה, כמו שאמר החכם (קהלת ה') "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים, כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דברים מעטים"... (חובת הלבבות שער ג עבודת האלקים פרק ד)

9.הפה כמו דלת- עת לפתוח ועת לסגור:

מי שהוא רגיל בשתיקה ניצול מכמה עבירות, מחניפות וליצנות, מלשון הרע, משקרים ומחרופים וגדופים, כי כשאדם מחרף ומגדף אותו, אם יענה לו, יוסיף לדבר לו כפלים... ואמר כשהכסיל חולק עם החכם והחכם שותק, תשובה גדולה היא לכסיל, שהכסיל מצטער בשתיקת החכם יותר משאם היה משיב לו... ועל זה נאמר מות וחיים ביד לשון (משלי י"ח), כי אדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו, כי אדם עומד כאן ומוסר את חברו הרחוק ממנו למיתה, אבל החרב אינה ממיתה אלא בסמוך. ולכך נבראו לאדם שתי עינים ושתי אזנים ושני נחירים ופה אחד, לומר שימעט בדבורו. השתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטפשים.

ולפעמים שהשתיקה רעה, כדכתיב "ענה כסיל כאיולתו פן יהיה חכם בעיניו" (משלי כ"ו), בדברי תורה, אם רואה שהכסילים מלגלגים על דברי חכמים, יענה להשיבם מטעותם, שלא יהיו חכמים בעיניהם, אם רואה אדם עובר עבירה ימחה בידו ויוכיחהו... ואם תשב בחבורה טוב שיאמרו לך דבר, מה אתה שותק כל כך, ממה שתהיה מדבר ויהיו דבריך להם למשא, ויאמרו לך שתוק...

יש יושב לפני חכם ושותק ויש לו שכר, כגון שיכוין לשמע, ויש שותק ויש לו עבירה, כגון שיחשוב מה אדבר לפניו, כיון שאינו יודע להשיב לי כראוי, והלא אינו יודע כנגדי כלום... כללו של דבר, כמו שאדם עושה דלת לפתחו, ויש לו עת לפתח ועת לסגר, כך יסגר דלתי פיו, כי יש שתי דלתות, השפתים והשנים. והזהר מאד לפתח פיך, ושמור לשונך כמו שתשמור כסף וזהב ומרגליות בחדרך ובתוך התבה ותעשה המסגרת למסגרתו כך תעשה לפיך. ראה איך היו הראשונים נזהרים משיחה בטלה כל ימיהם. ובזה הענין תקנה גדולה להתפלל בכונה, כי רוב בטול הכונה בתפלה בא מדברים בטלים הקבועים בלבו. גם השתיקה היא גדר גדול ליראת שמים כי אי אפשר להיות יראת שמים בלב המרבה דברים... 

(אורחות צדיקים שער השתיקה, וראה שם עוד)

10.החסיד שומע חרפתו- ושותק:
ועל הנהגת החסידות האמורה לעיל דרשו חז"ל (שבת פח: גיטין לו:): "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'". ע"כ.
מעלה נפלאה וגדולה זו, של אדם השומע עלבונו וחרפתו ואינו משיב ומקבל ביזיונות באהבה! נלמדת מהפסוק (בראשית א', ט"ז):"ויעש א-לוהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן ...". ע"כ.
וכתב רש"י: "שווים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקיטרגה ואמרה: אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד". ע"כ. ולשון חז"ל בגמרא (חולין ס:): "כתיב: 'ויעש א-לוהים את שני המאורות הגדולים' וכתיב: 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן'. אלא אמרה ירח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם [וכי] אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך". ע"כ.
ולדברינו עד עתה נמצא שהנהגה זו היא המביאה את האדם לקנות את מידת החסידות. ולפי זה יש להטעים כמין חומר את דברי הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ז, הי"ג): "וכן היה דרך חסידים הראשונים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא עוד אלא שמוחלים למחרף וסולחים לו". ובדווקא נקט "חסידים", שהרי מידות אלו שייכות לתחומה של החסידות, והאדם המתנהג בהן הוא אשר בשם חסיד יקרא. (מאמר "הנעלבים ואינם עולבים " הרב אליהו ממן)

חלק ג: השתיקה- ראשית ואחרית

1.בראשית: ר"ת של אלה שיכלו לדבר ושתקו כדי לא לבייש את זולתם

בנימין- שיכל לספר לשבטים שיוסף החביא את הגביע אצלו בכוונה אך בחר לשתוק(וגם שתק על מכירת יוסף):
 וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה: וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:(בראשית מד,יב-יד)

רחל: שיכלה לספר ליעקב שלבן אביה החליף אותה בלאה אך בחרה לא לספר:
א"ר יהודה גדולה שתיקה שבזכות שתיקתה של רחל זכתה והעמידה שני שבטים בישראל אפרים ומנשה יתר על השבטים, ולמה שתקה, אמר רשב"י אמרה אם משלחת אני ומודעת ליעקב שאבא נותן לאחותי מה שהוא משלח לי אינו נוטל אותי ואבא אין משיאני לו, ואני מתרחקת מן הגוף הצדיק הזה. אמר לה הקב"ה את שתקת חייך בזכות אותה שתיקה זוכרך אני, שנאמר ויזכור אלקים את רחל. (תנחומא ויצא ו)

אסתר: שיכלה לספר את עמה ואת מולדתה אך בחרה שלא כהוראת מרדכי דודה:
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ: ׁ(אסתר ב,כ)

שאול שיכל לספר שנמשך למשלך אך דיבר על מציאת האתונות:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל: (שמואל א  י,טז) 
 ואת דבר המלוכה לא הגיד. דרך צניעות היתה בו: (רש"י,שם)

יוסף-שיכל לספר לאביו את שעשו לו השבטים אך לא עשה זאת:
וידברו אליו את כל דברי יוסף. יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג-ז) ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו' ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו כי ישא פניו ולא ימרה את דברו ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים (רמב"ן,מה,כז)

תמר שיכלה לספר ליהודה בפני כולם שהיא הרה ממנו אך לא הוציאה מפיה את שמו:

ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנלן מתמר שנאמר {בראשית לח-כה} היא מוצאת וגו' (ברכות מג,ע"ב)

(ע"ב מעבר למפורסם בפרשה ע"מ כא,ע"פ הרב יובל דהאן שליט"א)

2.בנימין- סמל השתיקה:

אין אסתר מגדת מולדתה, מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה, עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה, רחל תפשה פלך שתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה תפש בשתיקה תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה, לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק, ישפה - יש פה ושותק. שאול בן בנה 'ואת דבר המלוכה לא הגיד לו'. אסתר – 'אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה'     (אסתר רבה פרשה ו).שלשה הם הגומרים רעה לעצמם, שנים הם בעולם הזה, ואחד בעולם האחר, ואלו הם, מי שמקלל עצמו, שלמדנו ממונה אחד לפני האדם, ובשעה שהאדם מקלל את עצמו ממונה הזה ושבעים אחרים הממונים תחתיו לוקחים מלה ההיא ואומרים אמן, ומעלים אותה למעלה ודנים אותו, וממונה ההוא רודף אחריו עד שעושה ומשלים לו המלה ההיא... (זוהר פנחס תרמב)

3.אנשי השתיקה- הביאו את המקדש ואת המשיח:

א.המקדש- בחלקו של בנימין:
מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים. כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה. קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי גדולים ושורה עמי?! הלך ועמד ופניו כבושות ונפשו עגומה. ראה אותו אביו שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו. אמר: מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו. כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים .... (ספרי וזאת הברכה, פיסקא שנב).

ב.תמר- הביאה את אורו של משיח בן דוד:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (ירמיה כט, יא): כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת, שְׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, רְאוּבֵן הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וְתַעֲנִיתוֹ, וְיַעֲקֹב הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וִיהוּדָה הָיָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה עוֹסֵק בּוֹרֵא אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה. (ישעיה סו, ז): בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד מְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן נוֹלַד גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרַיִם (בראשית רבא,פה,א)


סיום: השתיקה על סופו של רבי עקיבא-שתיקה על הלא נודע

אמר רב יהודה אמר רב:
בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות,
אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך?
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי,
אמר לו: חזור לאחורך.
הלך וישב בסוף שמונה שורות,
ולא היה יודע מה הן אומרים,
תשש כחו;
כיון שהגיע לדבר אחד,
אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך?
אמר להן: הלכה למשה מסיני,
נתיישבה דעתו.
חזר ובא לפני הקב"ה,
אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.
אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו?!
אמר לו: חזור [לאחורך].
חזר לאחוריו,
ראה ששוקלין בשרו במקולין,
אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה?
א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני.

(מנחות כט,ע"ב)

בשולי הדברים: עם אשתו לא ישתוק אלא רק ימעט שיחתו כי האישה זקוקה לדיבור ולהקשבה

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:(אבות א ,ה)

הדיבור האנושי מתחלק אצל חכמים לשני סוגים: שיחה ודיבור. הביטוי "דיבור" מיוחס לדיבורים רציניים, על דברים ערכיים או על דברים נצרכים. מה שאין כן המושג "שיחה" שייך לדברים של מה בכך, להבלים - לשטויות. אמרו חכמים "אל תרבה שיחה עם האשה" אז במה נרבה? יש להרבות בדיבורים. שנושא השיחה - נושא ההידיינות בין בעל לאשתו, יהיו בדברים חשובים: בערכים, בבניין הבית ובכל הצרכים של החיים, ולא רק בענייני שיחה. אלא שכאן חכמים גם דייקו, לא אמרו 'אל תשוחח עם האשה' אלא אמרו חכמים 'אל תרבה שיחה עם האשה', מכאן שקצת שיחה צריכה להיות. משום שהמערכת הבריאה של החיים בנויה גם מקצת שטויות. יש צורך בין בני זוג, שגם קצת בדיחות הדעת תהיה ביניהם. לכן אף על פי שאין להרבות בשיחה, אבל יש גם צורך במעט שיחה. כמו שלמשל אמרו: "בארבעים ושמנה דרכים התורה נקנית..." חלק מהם: " במעוט דרך ארץ, במעוט שנה, במעוט שיחה". מכאן היה מדייק רבינו הרב צבי יהודה שצריך קצת שיחה, צריך קצת שינה, צריך קצת דרך ארץ, המעט הזה הם מהדרכים שהתורה נקנית בהם. אלא שאם האדם מרבה בשיחה עם האשה, סימן שהוא סובר שכל היחס שלו אל אשתו, הוא כאל אובייקט משעשע. זהו יחס של זלזול, של בוז כלפי בת הזוג שלו. ולכן אמרו חכמים - אין להרבות בשיחה עם האשה, כי אז כל החיים הפנימיים יכולים להיהרס. האדם גורם רע לעצמו, כל היחס בין אדם לעצמו בטל, ובוטל מדברי תורה - זה כל היחס בין האדם למקום, וסופו יורש גיהנם - זה כל היחס בינו לבין חברו שגם נהרס, כי עולמו שבינו לבין חברו, הופך להיות גיהנם. ולכן עליו להרבות בדברי תורה ולא בדברי שיחה.(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

בלק: מעשה בלעם וסיפור גן עדן

פתיחה: מדוע נברא פי האתון דווקא בערב שבת בין השמשות  ?

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה,ו)

הקדמה: פי האתון ופי הנחש

ויאמר אל האשה- פתח הקב"ה את פי הנחש כמו שפתח את פי האתון של בלעם (חזקוני,שם)


0.בלעם נולד מתוך הרע של עץ הדעת:

בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני שכל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר, והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם, וזהו שארז"ל בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו זה בלעם, במדרגה שזה עומד בקדושה, במדרגה זו זה עומד בטומאה. משה היה כהן ובלעם בעל מום חיגר ברגליו ופסול לכהונה. מצינו בלעם היה גדול ממשה י"א שנה, והסוד אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר, דמנין י"א פונה לטומאה בסוד עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר... (ילקוט ראובני, בראשית)

חלק א: בלעם הוא גלגולו של נחש הקדמוני- "כי לא נחש ביעקב" :

1.פנחס הרג את בלעם - בחרב ועליה נחש:

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשָׂה בּוֹ כַּמָּה מִינֵי מָוֶת וְלֹא מֵת, עַד שֶׁלָּקַח חֶרֶב שֶׁהָיָה מְתֻקָּן (חקוק) עָלֶיהָ נָחָשׁ מִצַּד אֶחָד וְנָחָשׁ מִצַּד שֵׁנִי. אָמַר לוֹ פִּנְחָס: בְּשֶׁלּוֹ קַח (הרג אותו), וּבְשֶׁלּוֹ יָמוּת. אָז הָרַג אוֹתוֹ וְיָכֹל לוֹ. שֶׁכָּךָ דֶּרֶךָ אוֹתוֹ צַד - מִי שֶׁהוֹלֵךָ אַחֲרָיו, בּוֹ יָמוּת, וּבוֹ תֵצֵא נִשְׁמָתוֹ, וּבוֹ יִכָּלֵל. וְכָךָ מֵת בִּלְעָם, וְדָנִים אוֹתוֹ בְּדִינֵי אוֹתוֹ הָעוֹלָם וְלֹא נִקְבָּר לְעוֹלָמִים. וְכָל עַצְמוֹתָיו נִרֻקְבוּ, וְנַעֲשׂוּ כַּמָּה נְחָשִׁים מְזהָמִים מַזִּיקִים שְׁאָר בְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּשָׂרוֹ הָפְכוּ לִנְחָשִׁים.

(זוהר, חלק ד, קצד, ע"ב)

2. בלעם נהג כנחש השפיפון:

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה יְ-ה--וָה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי( בדמבר כג,ג)
וילך שפי, יחידי, דבר אחר כמו שפיפון עלי אורח (בראשית מ"ט), שהיה קוסם ומנחש, והיה נמשך על גחונו כנחש, ויקר אלקים אל בלעם, הביא עליו טומאה כגון מקרה לילה, מלמד שסרה ממנו רוח הקדש, וישם ה' דבר בפי בלעם, חכה שם לו בפיו שלא יהא רשאי לקלל. (מדרש לקח טוב, בלק)

3.יש בנחשים כח לעוור את עין הניצוד וכך לפגוע בהם, בדיוק כמו בלעם ועינו הרעה:

יש מיני נחשים אשר משתמשים בארס גם כדי לנטרל את אויביהם ללא הכשה וללא מגע ישיר כלל, כמו למשל, הקוברה היורקת. נחש זה מתיז ארס אל עיניו של המאיים עליו, הארס מנטרל מיד את ראיית הפולש או הטורף. במגע עם העיניים, הארס עלול לגרום עיוורון. הארס מותז כאשר הנחש מכווץ את השריר המקיף את בלוטת הארס במהירות ותוך כדי כך ניתז הארס דרך בלוטת הארס אל השיניים החוצה, למרחק של מספר מטרים.(אליבא דויקיפדיה)

...והנה בענין בלעם יש אומרים שהיה בכחו להרע לאיש או לאומה שלמה בכח נחושים וכשפים או עין הרע שיכול להזיק ולהשחית באמצעות כחות של העולם השפל, או באשר היה קוסם ובקי במשפטי הכוכבים היה יודע לעשות טלסמאות להוריד השפע מהעליונים לטובה או לרעה על התחתונים, וזה שאמרו שהיה יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה... (מלבי"ם, שם כב ו)

4. כוחו של הנחש הקדמוני ושל בלעם- בפה:
תא חזי בדבור שבפה היה בלעם גדול מכל המכשפים שבעולם, ובהסתכלות של נחש ההוא היה יודע לכוון את השעה (לקלל, ועל כן קללותיו נתקיימו) ועל כן רצה בלק להשלים הדבר בקסם ונחש... אמר לו הקב"ה רשע, הרי קדמוך בני, מעשה יש ביניהם שכל הצדים הרעים ומינים הרעים וכל הכשפים שבעולם אינם יכולים לקרב אליהם, שכולם בורחים מפניו, ומה הוא אהל מועד וכליו... (זהר בחקותי ה)

5.נקודת התורפה של הנחש ושל בלעם- אובדן הרגליים:
כשהקב"ה מעניש את הנחש על חלקו בחטא עץ הדעת, הוא אומר: "על גחונך תלך", ומבאר רש"י: "רגליים היו לו – ונקצצו" (וכן תרגם גם יונתן בן עוזיאל). לא עוד קומה זקופה כפי שהייתה לנחש קודם לכן, כי אם שפלות ורחישה על עפר הארץ הגשמי. מעתה עתיד להיות מקום פגיעתו הנצחי של הנחש דווקא ברגליו של האדם, שהן חשופות יותר להכשתו, כמו שכתוב: "ואתה תשופנו עקב"...
גאוותן נוסף שנענש ברגליו על גאוותו הוא בלעם, כמו שמביאה הגמרא (סוטה י) על הפסוק "וילך שפי" – "בלעם חיגר ברגלו אחת היה", וביאר המהרש"א, שנעשה בלעם בעל מום "על ידי שנלחץ רגלו אל הקיר" בשעה שהלך לקלל את ישראל ואתונו נבעתה מפני המלאך הניצב על אם הדרך. (דור העקב, הרב ארז משה דורון שליט"א)

6.נקרא מנחש על שם נחש הקדמוני:

ר' יצחק ור' יוסי היו הולכים מטבריא ללוד, אמר ר' יצחק תמיהני על רשע ההוא בלעם, כי כל מעשיו של אותו רשע היו מצד הטומאה, וכאן למדנו סוד אחד, שכל מיני נחש וכשפים שבעולם כולם מתקשרים ויוצאים מנחש ההוא הקדמוני, שהוא רוח הטומאה, המזוהם, ועל כן כל הכשפים שבעולם נקראים על שם הזה, (של נחש הקדמוני), נחשים, וכולם מצד ההוא יוצאים, וכל הנמשך בזה (דהיינו אחר כשפים) הוא נטמא. (זוהר חיי שרה עד?)

חלק ב: נקודות דמיון בין סיפור גן עדן וסיפור בלעם:


1.חטא אדם וחווה נעשה בעץ הדעת שהיה גפן וחטא בלעם עם אתונו היה במשעול הכרמים:

וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְ-הֹ-וָ-ה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה (במדבר כב,כד)

'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה) 

2.עיני בלעם נפקחו לאחר שחטא והכה את אתונו - עיני אדם וחווה נפקחו בעקבות החטא:

וַיְגַל יְ-הֹ-וָ-ה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְ-הֹ-וָ-ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו (במדבר כב,לא)
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:(בראשית ג,ז)

3.קללת בלעם וקללת הנחש:

א.בלעם מבקש להיות המקלל האחרון שכן הוא כנחש היה המקולל הראשון:

וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר

הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ (בראשית ג,יד)

ב.בלעם ביקש להטיל בישראל קללתו של הנחש:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵּלֵךְ עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֹא תָּאֹר אֶת הָעָם. אָמַר, אִם כֵּן אֲבָרְכֵם. אָמַר לוֹ: אֵין צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ, כִּי בָּרוּךְ הוּא. אוֹמְרִים לָהּ לַצִּרְעָה, לֹא מִדֻּבְשָׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצָךְ (תנחומא ,בלק ו)

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (בראשית ג,יד)

הקללה הזאת רומזת לריחוק מה': מכיוון שהעפר מצוי בכל מקום, הנחש אף פעם אינו רעב, ואף פעם אינו צריך להתפלל לה' על מזונותיו... דווקא השפע הזה, הגורם לאדם לשכוח להתפלל אל ה', הוא הקללה הגדולה ביותר! (ע"פ רבי שמחה בונים מפשיסחה) .

וכאן ביקש אותו רשע לקלקל ע"י ברכה שיהיו כמו הנחש מקבל מזונותיו בתמידות.כל זאת כדי למנוע את הייחוד ואופן ההשפעה המיוחד לישראל ויהיו מקבלים שפעם כמו שאר הבריות דרך שליחים- ומילא תקרר האבה (אור יואל,פרקשת בלק, עמ' רמד)

4.סופו של בלעם- מת בחרב המתהפכת של גן עדן:

א.בלעם נרמז על ידי המלאך על סופו בחרב:

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְ-הֹ-וָ-ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ (במדבר כב,כג)

וחרבו שלופה בידו. אמר, רשע זה הניח  (פ) כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבא עליו באומנותו, וכן היה סופו ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (במדבר לא, ח): (במדבר כב,כח)

ב.מרגע שאיבד כח הכישוף התהפכה חרב לשונו לחרב אמתית שכנגדו:

 ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו. דהנה ידוע דכל מעשה כשפי' בא מלהט החרב המתהפכת אשר נתהפך מטוב לרע וגם איפכא לכך כתיב חרטומי מצרי' בלטיה' דזה הלהט החרב המתהפכת מטוב לרע ואיפכא ממקל לנחש ומנחש למקל וזה שאמר המתהפכת לשמור את דרך על החיים ובלעם כבר סילק ממנו זוהמת הכישוף ולכך וחרבו שלופה ביד המלאך אשר אין ביכולת בלעם לעמוד נגדו:(תפארת יונתן, ר' יהונתן אייבשיץ,שם)

ג.בלעם נתקל במלאך עם חרב מהתפכת כמו הכרובים המגוננים על גן עדן מאז גירוש אדם הראשון:

וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים [בראשית ג, כד].
...וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (במדבר לא,ח)


בלעם הכשיל (בעצתו הרעה לבלק מלך מואב, "אלקיהם של אומה זו שונא זימה הוא...") את בני ישראל בבנות מואב – 'תחת פיקוד' כזבי בת צור נשיא מדין ... פינחס בן אלעזר ראה מעשה (של זנות זמרי וכזבי) ונזכר הלכה "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". ידי משה רפו במעשה זה כדי שיבוא פינחס ויטול את הראוי לו. ידוע מבעל מי השילוח שפינחס פעל מתוך מוחין דקטנות, נערות, דקדושה, בחינת "נער ישראל ואוהבהו". החרב שבה נהרג בלעם היינו "[להט] החרב המתהפכת [לשמר את דרך עץ החיים]", סוד ההלכה הנלמדת בחז"ל מהפסוקים (הנ"ל) "צרור את המדינים והכיתם אותם. כי צררים הם לכם..." – "אם בא להרגך השכם להרגו [בחרב של עצמו, בסוד ה'יברוחין', 'ברח לך אל מקומך', שסגולתם להפוך את החרב על השולפו, כמבואר בכתבי האריז"ל]". ה"חרב" שהוא שלף נגד בני ישראל (בעצתו הרעה הנ"ל) התהפכה ופגעה בו עצמו (דברי תורה לפרשת מטות מו"ר הרב יצחק גינזבורג)

חלק ג: כיצד למד בלעם לקח ממעשה אדם וחווה:

1.בלעם שלט בזמן- שורש חטאו של אדם הראשון:

א.אדם הראשון אכל מעץ הדעת טרם הזמן שהותר- לא עמד על סוד הזמן:

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

חטא התזמון תואם את הזיהוי של עץ הדעת עץ התאנה שמבשילה בתזמון שונה לכל פרי ולעונשו של אדם הראשון שמת טרם זמנו:
תְּאֵנָה לוֹקֵט תְּאֵנִים קֹדֶם זְמַנָּם קֹדֶם שֶׁהִבְשִׁילוּ, כָּךְ נִלְקָט הוּא מִן הָעוֹלָם קֹדֶם זְמַנּוֹ (תיקוני הזהר, דף סט, עמוד א)

ב.יודע דעת עליון:
...מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה...וכמה זעמו רגע.. (ברכות ז.)

ג.ה' לא כעס וממילא כוח התזמון של בלעם לא פעל-  לכה אר"ה לי

 והנה ידוע במדרש [ילק"ש ח"א תשס"ה] כי מלחמות סיחון ועוג היו בימי אלול, ואח"כ היה מעשה בלעם ובלק, והיה מחכמת ה' וחסדו, שהזדמן לבלעם שבא לקלל בימים אלו בין כסא לעשור, והוא חשב כי ימים אלו עלולים לעורר דין, היותם ימי דין, ונכזבה תוחלתו, שבימים אלו לא זעם ה' ולריק יגע, והיה סופו שדיבר טוב על ישראל, כמו שטן ביום הכפור אשר תהלות ישראל יספר, וזהו כוונת הגמרא שעשה חסד עמנו שלא כעס, היינו שזימן ענין בלק ובלעם בימים אלו, לא מוקדם ולא מאוחר שכועס בהן ה', רק בימים שאין בהם כעס. 

(יערות דבש, חלק ראשון, דרוש ו) 

ד.זה מה שרמזה לו האתון- עם ישראל קובע את הזמנים- שלשה רגלים- שזה הרבה יותר מלדעת את רגע זעמו של ה':

וַיִּפְתַּח יְ-הֹ-וָ-ה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים (במדבר כב,כח)
זה שלש רגלים.רמז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש  (ש) רגלים בשנה: (רש"י,שם)

{ויקרא כג-ד} אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם...
א''ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני אמר לו אמור אמר לו הרי הוא אומר {ויקרא כג-ב} אתם אתם אתם ג' פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני (מסכת ר"ה,כה,ע"א)


איתא שרמזו לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה, והענין הוא, כי קידוש הזמנים שנמסר לבני ישראל הוא עדות כי בני ישראל למעלה מן הזמן, וכל ניחוש של אותו רשע הוא במזל האדם, שאם רואה עליו איזה חטא מה שעתיד לחטוא או שחטא, יכול לחול עליו קללה... וכן הוא בזמן, שיכולין לקרב הזמן לזמן, אבל בני ישראל שהם למעלה מן הזמן אין הקללה שולטת בהם. (שפת אמת  תרנ"ד)

2.בעקבות החטא- ערמתו של בלעם: בניגוד לאדם וחווה שהאשימו את הזולת הוא מודה - חטאתי:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל:  
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל: (בראשית ג,יב-יג)

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְ-הֹ-וָ-ה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי:  (במדבר כב,לד)


וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי, שֶׁהָיָה רָשָׁע עָרוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר חָטָאתִי, אֵין רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לִגַּע בּוֹ. (במדבר כב, לד): כִּי לֹא יָדָעְתִּי. וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי..(במדבר רבא,כ,טו)

חלק ד: היכן נפל בלעם באותם הנפילות של החטא בגן עדן:


1.בלעם חטא ביוהרה כשלא הבין את השאלה הרטורית של ה' אותו- בדיוק כמו שחטא אדם הראשון:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם וגו' (בראשית ג, יב), אַרְבָּעָה הֵן שֶׁהֵקִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל קַנְקַנָּן וּמְצָאָן קַנְקַנִּין שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם, וְאֵלּוּ הֵן, אָדָם, וְקַיִן, וּבִלְעָם, וְחִזְקִיָּהוּ. אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה. קַיִן (בראשית ד, ט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל וגו' וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי. בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כב, ט י): מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים וגו'. חִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, יד) (ישעיה לט, ג): מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וגו'. אֲבָל יְחֶזְקֵאל מְצָאוֹ בָּקִי מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, ג): בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה' אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא לְצִפּוֹר שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּיַד צַיָּד, פָּגַע בְּאֶחָד אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁבְּיָדִי מָה הִיא חַיָּה אוֹ מֵתָה, אָמַר לוֹ אִי בָּעִית חַיָּה, אִי בָּעִית מֵתָה, כָּךְ בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר ה' אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ (בראשית רבה, יט,יא)

... וְכֵן בִּלְעָם הָרָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח בָּלָק אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַכֹּל גָּלוּי לְפָנֶיךָ וְאֵין כָּל דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּךָּ וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא אָמַר לוֹ: בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי (במדבר רבא,כ,ו)

2.חטאו של בלעם - כחטאו השני של אדם הראשון: כפר בטובה

אדם הראשון- כפר בטובה שנתן לו ה'- חווה:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית ג,יב)

אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י, שם)

בלעם- הכה את אתונו כי חשב שביקשה אותו לתשמיש למרות שהיטיבה עימו כל השנים:

וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא:(במדבר כב,ל)

היינו לפי מה שחשב בלעם שהאתון נטתה מן הדרך לתבוע אותו לתשמיש ותבע עלבונו הן האתון ע"ז השיבה לו האתון ההסכן הסכנתי אתה הוא תובע עלבון דידך שאנכי תבעתי אותך לתשמש ההסכן היסכנתי לתבוע אותך לתשמיש אדרבא איפוך אנא (תפארת יונתן, שם)

חלק ה: פשר הקשר בין מעשה בלעם לסיפור גן עדן:

בלעם רואה במחנה ישראל- ובארץ ישראל- את גן העדן וממילא את כניסתם של בני ישראל לארץ כשיבת אדם הראשון אל גן עדן:

כבר בלעם בנבואתו דימה את משכנות ישראל לגן העדן:

מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנּת עֲלֵי נָהָר
כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.
יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעו בְּמַיִם רַבִּים
וְיָרם מֵאֲגַג מַלְכּו וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתו. (במדבר כ"ד, ה-ז)

גן, נהר, ארזים ואֲהָלים שה' נטע - אין ספק בדבריו, שלגן עדן דימה את מחנה ישראל. ואפשר, שניבא על מקום מושבו העתיד של עם ישראל, בארץ ישראל. וכן תרגם אונקלוס: "מא טבא ארעך יעקב". (מאמר - נהרות גן עדן - פשר סיפור גן עדן והשתקפותו במקרא, הלל גרשוני)

סמוך לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, וקודם להתגלות ה' לבני ישראל בארץ הקודש, מבקש בלעם לעצור את תהליך הגאולה. בדיוק כפי שביקש הנחש לעשות בגן עדן (כי לא נחש ביעקב, הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'מוריה', כפר גנים, פ"ת)

חלק ו: מעשה בלעם ומעשה הנחש- הצלחה או כישלון?

1.סיבת כשלונו של בלעם:
איתא בגמרא ויודע דעת עליון... אך הרמז כמו שיש בזמן רגע מיוחד לכעס, והוא בחינת דעת רע, שהיה לבלעם מבחינת עץ הדעת טוב ורע, ולכן היה מכוון לעומת משה שהיה יודע טוב, ועליו נאמר "גמלתהו טוב ולא רע", ובלעם רק רע כל היום... וראה אותו הרשע עתה כי בני ישראל דבקים בעץ החיים למעלה מעץ הדעת ולא יכול לשלוט בהם... (שפת אמת, תרנ"ד)

2.ניצחונו החלקי של בלעם- כניצחונו הזמני של הנחש:

א.בְּרִית הַלָּשוֹן וּבְרִית הַמָּעוֹר: נצחונו החלקי של בלעם

ביד בלעם אכן היה כוח פנימי ועמוק של המציאות. הקב"ה הכשיל את כוונותיו אך חז"ל אומרים, שאם הקב"ה היה זועם באותם ימים שבלעם רצה לקלל את ישראל, "אל זועם בכל יום", לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד[כב]. כאשר בלעם רואה כי אינו יכול לפגוע בישראל באמצעות כוח הדיבור, הוא פונה לפגוע בהם באמצעות כוח העריות, בעצתו לזנות אל בנות מואב. בעצה זו הוא מצליח לפגוע בהם ולהכשילם[כג].

כוחותיהם של ברית הלשון וברית המעור קשורים זה בזה מאוד. הקשר בין שני כוחות אלה מתגלה בחטא עץ הדעת. לאחר שהנחש מפתה את חוה לאכול מעץ הדעת ומבטיח "והייתם כאלוקים", אוכלים חוה ואדם מעץ הדעת ומסתירים דווקא את ערוותם. לכאורה, היו צריכים הם להחביא את האיבר שחטא, שאכל ודיבר סרה. אלא, שהנפילה התגלגלה ומצאה ביטויה בתאוות עריות ולכן הם מסתירים ערוותם. ברית הלשון הוא הכוח הפנימי של המציאות ומתגלה בכוח החיצוני של ברית המעור. כוח הדיבור מחייה את המציאות, ובאותה מידה, יצר העריות הוא כוח החיים שבעולם, ולכן כאשר ניסו חז"ל לבטלו, נפסקו חיים בעולם[כד].

כוח העריות, כמו כוח הדיבור, הוא כוח הקיים בשורשי המציאות של בריאת העולמות. תאוות עריות ותאוות לשון הרע הן תאוות חזקות כי יש בהם את הרצון להיות בשורש המציאות[כה]. תאוות העריות היא מעין התאווה של כוח הדיבור הקיימת אצל האנשים הפנימיים באמת. כוח הדיבור הוא כוח פנימי השייך לנקודה של יצירה ובריאת המציאות. הכוח לחדש בתוך המציאות, גם אחרי שהמציאות נמצאת, נמשך ומתגלם בכוח העריות. באמצעות יצר העריות נעשים בני האדם כאלוקים ומתגלה בהם היכולת ליצור חיים חדשים ולהוליד נשמות בעולם.

כוח הדיבור וכוח העריות אינם נפרדים זה מזה אף בדמותו של בלעם. כל דמותו של בלעם שטופה בעריות: הקב"ה מתגלה אליו בטומאתו- "ויקר" -מלשון קרי[כו], אתונו אומרת "הסכן הסכנתי לעשות לך כה", ומפרשים חז"ל לשון סוכנת, שהיה בא על אתונו[כז]. ועוד אומרים חז"ל, כי בלעם היה עושה קסמיו עם אמתו[כח]. כל כולו היה שרוי בתאוות עריות, בצורתה היותר שפילה ומתוך כך הביא את עצתו לפגוע בישראל בבנות מואב. קלקול הברית שבבלעם ובבלק מופיע כבר בגלגול קודם אצל אבי מואב - לוט, שהרי מואב נולד מגילוי עריות שבין בת לאביה. לוט ומואב בקלקולם ניצבים "זה לעומת זה עשה אלוקים" כנגד אברהם אבינו, אשר זכה לתיקון שלם של יצרא דעריות על ידי ברית המילה.

("וידע דעת עליון" - פרשת בלק,הרב יהשוע שפירא שליט"א)


ב.התבוסה במדבר-24 אלף המתים במגפה:

...בלעם מייעץ לבלק להפיל את בני ישראל דרך פגיעה ביסוד צניעותם –ע"י הפיתוי של בנות מדין, וכפי שמופיע בפרשת מטות : "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'ֹ " (במדבר ל"א ט"ז). עצה נוראית זו, הביאה לתבוסה הגדולה ביותר במדבר, 24,000 מבני ישראל מתים במגפה.
נצח ישראל מושתת הוא על יסוד הצניעות וטהרת המשפחה. טשטוש קדושת מוסד הנישואין והקידושין, מחליש באופן ישיר את חוסננו הפיזי והרוחני, ומקעקע את יסוד אחיזתנו בארץ הקודש ומעכב חזרתנו אליה. סוד הזה הבינו הגרועים מאויבינו ובראשם בלעם הרשע.

(כי לא נחש ביעקב, הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'מוריה', כפר גנים, פ"ת)

ג.עקבתא דמשיחא- דורו של העקב:

כולנו בדור הזה נקראים "עקבתא  דמשיחא", נשמות הרגל והעקב.מצד אחד, אלו הן הנשמות השפלות ביותר והחשופות לפגיעתו של הנחש,  אך מצד שני – בהן תלוי תיקון העולמות והשלמתם ועליהן עומד הכל!

....

זהו עניין הכנעת כוחו של הנחש, כפי שכבר אמר לו הקב"ה מיד לאחר חטאו: "הוא ישופנו עקב" – שהאדם, אם יזכה לתקן מעשיו, לטהר עצמו מגאוותו וממידותיו הרעות, בעקב רגלו יוכל להכניע לחלוטין את הרע.

(דור העקב, הרב ארז משה דורון שליט"א)

סיכום: מעשה האתון- מענה לגאוות בלעם

ותרא האתון וגו'. צריך לדעת כוונת ה' בענין זה שנתגלה המלאך להאתון, גם בהעמדת המלאך ג' פעמים בג' מקומות, ובלחיצת רגלי בלעם, וברביצתה, גם בפתיחת פה האתון, וכל מעשה האמור בענין הוא ענין סתום. ונראה כי כל כוונת ה' בענין זה לא היתה אלא להשפיל גאותו של בזוי זה, לפי שקדם ונהג גבהות לפני ה' כמו שכתבנו למעלה שלא אמר לשרים כי הוא הולך ברשות ה' אלא כאדם העומד ברשות עצמו, לזה בקש לו ה' השפלה שאין למטה ממנה ושחק בו בקלון מכוער ומשונה...(כלי יקר,שם)

האתון דיברה לא בשביל בלעם אלא כדי שישמעו שרי בלק:

לו יש חרב בידי -משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך נחש. בדרך ראה אנקה אחת התחיל מבקש מקל להורגה. אמרו: זו אי אתה יכול ליטול, היאך באת לרפאות בלשונך נשוך נחש?! 
כך אמרה האתון לבלעם: אני אין אתה יכול להרגני אלא א"כ חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה?! שתק ולא מצא תשובה. 
התחילו תמהים שרי מואב שראו נס שלא היה כמוהו מעולם (במדבר רבא, כ,יד)

סיום: פי האתון קדם לפי הנחש ללמדנו שהתיקון של העולם( המיוצג ע"י פי האתון המכירה במלאך ה' ) קדם לקלקול(המיוצג ע"י פי הנחש הקדמוני המסית):

אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם (הושע ז, פסוק א) אבל אומות העולם אינו כן מכה אותן ואח"כ בורא להם רפואה שנאמר וְנָגַף י-ה-ו-ה אֶת-מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא (ישעיהו יט, פסוק כב)" (בבלי, מסכת מגילה – דף יג, עמוד ב)

בשולי הדברים: האתון , חמורו של אברהם, חמורו משה וחמורו של המשיח - כולם חד הם: לרכב על החומריות

השכים אברהם בבקר ולקח את ישמעאל ואת אליעזר ואת יצחק בנו עמו וחבש את החמור הוא שרכב עליו אברהם הוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות שנ' וישכם אברהם בבקר הוא החמור שרכב עליו משה בבאו למצרים שנ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור הוא החמור שעתיד בן דוד לרכוב עליו שנ' עני ורוכב על החמור (פרקי דרבי אליעזר, פרק לא)

נקודה למחשבה- מעשה בלעם והחטא גן עדן- על זמני:

זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום 
קרה במציאות אבל הרגיש חלום  
(מתוך דממה דקה, אהוד בנאי)

עשרת ימי תשובה בהם התרחש מעשה בלעם - מעל הזמן:
כאמור, בבבל היו נוהגים בחודשים ירחיים, חודשים שנקבעו לפי הירח, בעוד שבמצרים החודשים היו באופן מלאכותי בני שלושים יום כולם. וכך היו שנים עשר חודשים בני שלושים יום, סה"כ: 360 יום. אך מאחר שבשנה שמשית ישנם 365 יום, היו מוסיפים עוד חמישה ימים שנחשבו כימים 'מחוץ לשנה' ונקראו 'הימים הנוראים'. השנה העברית היא בת 355 ימים )כגימטריה של 'שנה'( ואם כך יש אצלנו פיגור של עשרה ימים לעומת שנת השמש. לפי זה, יש עשרה ימים שהם 'מחוץ לשנה', הלוא הם עשרת ימי תשובה. אלו ימים שנמצאים 'מחוץ לזמן'. בימים אלה ניתן לחזור אחורה בזמן ולתקן את חטאי העבר (בעוד מועד, הרב אורי שרקי,ע"מ 15)

האתון היא על זמנית שכן נבראה בין השמשות, כמו עשרת ימי תשובה בהם חל מעשה בלעם וכמו עם ישראל שנמצא מעל הזמן כי מעשה בלעם הוא מעשה על זמני שקורה ומתגלגל בזמן פעם אחר פעם עד להגעת המשיח ותיקונו המלא של העולם ועלינו להשכיל לזהות ולהבין בין הטוב ובין הרע , בין הנחש לבין עם ישראל וממילא נוכל לבלום את שיחזור סיפור מעשה הנחש והבאת העולם לתיקונו המלא במהרה בימנו. אמן. (ענ"ד)

_________________________________________________________________________

שבעת המינים בהקשר של עץ הדעת:
http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01781_part_26.html


אמר אותו רשע, הראשונים השתדלו ולא יכלו, דור הפלגה השתדלו ולא יכלו, משום שעשו מעשה והפה היה חסר מהם... אבל אתה בלעם הרי פיך שנון ולשונך מתוקן בב' צדדים אלו, את אשר תברך מבורך, ואשר תאר יואר... ועל כן במעשה הנחש אני אתקן, ואתה תשלים הכל בפיך, אותו הצד שתברך מבורך ואותו הצד שתאור יואר. והוא לא ידע שהקב"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, והכל עומד ברשותו...(זוהר בלק רעו)

http://mikve.net/content/501

https://www.facebook.com/B.Hillel/posts/296788863753289

http://www.breslev.co.il/articlePrintVersion.aspx?id=11831&language=hebrew#sthash.Xa3i4Mmt.dpbs

בלעם מבקש לבטל 7 מזבחות של - אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה : חטא היוהרה כלפי קודמיו

וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז, א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה, טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז, א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. 
(במדבר כג, ב ג) (במדבר רבא, כ,יח)


נסיונות בלעם כנגד נסיונות אברהם:




בעשרה נסיונות נתנסה בלעם הרשע ובטלן לא השגיח בהם •״ הא׳ ״ בפעם הראשון שבאו: סימן האומה כי הארס כיה בלעם הב׳ י בפעם השני שאהר לו אם לקרוא אשר השלוחים שאהר לו הקכ״ה לא תלך עמהם ::ממקום הקדושה וזה כי היה לו שולחן עם קסמיו והוא להשפיע עליי משולחן שבמקדש השלישי ותטהאתוןהן הדרך־ הד׳ ותלחץ : על הנהר-הואנגד הנהר ונהר יצא העדן -ארן בני עמו* הדעת אין כשפים שגאת׳כי הלאו ןלווקא אם לקרוא ולא לקלל אז' קום לך אתם מקלכ(ישעיה ב׳ וי״ו): לקרא לו לאהר * ג׳ דברים קריאה אמירה דבור וידוע כי הדבור האתון:הה׳ ותרבץ האתון: הו׳ ויפתח ה׳ את פי האתון •־הז׳ויגל ה׳ את עיני בלעם כו׳ ־ העשירי כראש הכעור הנשקף יי הוא המיוחד כשמדבר אחד אל חבירו פנים בפנים משא״כ קריאה ואמירה שאינו אלא מצווה החי במזבחות הרחשזניס בכמות בעל • הט׳ כראש הפסגה כנגד עשרה נםיןנות שעמד א״א ע״ה בכילן ובלעם הרשע עבר על כולן (אדרת אליהו לגר"א, מהדורה ב', במדבר כב,כח)







ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב". שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי, אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל. וזש"ה "ותלחץ רגל בלעם אל הקיר", כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב, דכתיב "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" הידועה והמבוררת, וז"ש הכתוב "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו" ואמרינן בלעם הוא לבן, ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון. (פירוש הראש לתורה,שם)

3.בלעם ואברהם

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי, שֶׁהָיָה רָשָׁע עָרוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר חָטָאתִי, אֵין רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לִגַּע בּוֹ. (במדבר כב, לד): כִּי לֹא יָדָעְתִּי. וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי, אָמַר לוֹ אֲנִי לֹא הָלַכְתִּי עַד שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כב, כ): קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֶחֱזֹר, כָּךְ אֻמְנָתוֹ, לֹא כָךְ אָמַר לְאַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ (בראשית כב, יא יב): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה', וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ, לָמוּד הוּא לוֹמַר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחֲזִירוֹ, וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי לֵךְ אִתָּם, וְעַכְשָׁו אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי. (במדבר כב, לה): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, שֶׁחֶלְקְךָ עִמָּהֶם וְסוֹפְךָ לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם. (במדבר כב, לה): וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק, מְלַמֵּד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֵם שְׂמֵחִים לְקַלֵּל כָּךְ הוּא שָׂמֵחַ. (במדבר רבא,כ,טו)

4.בלעם ומשה:

http://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F

5.בלעם ולבן

עֵד הַגַּל הַזֶּה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר (במדבר כב, כה). הַגַּל הוּא הַקִּיר. לְפִי שֶׁעָבַר בִּלְעָם אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא תַעֲבֹר אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה, וּבִלְעָם זֶה לָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כו, ה), וְעַל שֶׁבִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרָא אֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ נִפְרַע הַקִּיר מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁהוּא הָעֵד עַל הַשְּׁבוּעָה, כְּדִכְתִיב, יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה (דברים יז, ז). (תנחומא ויצא יג)

את התרפים - ...ולבן היה קוסם, כמו שאמר "נחשתי", וארצו ארץ הקוסמים, ובלעם היה מעירו. (רמב"ן, בראשית לא יט)

אמר ר' יהודה, מה ראה יעקב ששלח אל עשו ואמר (עם לבן גרתי), וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו, אלא לבן הארמי קול הלך בעולם שעוד לא היה אדם שינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור היה, ובעור היה אביו של בלעם, שכתוב בלעם בן בעור הקוסם, ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם, ועם כל זה לא יכול ליעקב, והוא רצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב ארמי אובד אבי, (על כן שלח לו ואמר עם לבן גרתי להודיעו את כחו). (זוהר וישלח כב)

תא חזי מה כתיב בבלעם, ויבא אלקים אל בלעם לילה, בלבן כתיב, ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, (הרי שלבן היה גדול כמו בלעם)... (זוהר, שם ל)

בלעם, בלא עם, דבר אחר בלעם שבלה עם, בן בעור שבא על בעיר, תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים, הוא לבן הארמי, בעור שבא על בעיר, כושן רשעתים, דעבד שתי רשעיות בישראל, אחת בימי יעקב ואחת בימי שפוט השופטים, ומה שמו, לבן הארמי שמו. כתיב בן בעור וכתיב בנו בעור, אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות... ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו, אמר תמות נפשי מות ישרים, אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו, ואם לאו הנני הולך לעמי... אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אתם... א"ר יוחנן בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר וילך שפי... בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר שתום העין. קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים, וכתיב התם והמן נופל על המטה וגו' איתמר מר זוטרא אמר קוסם באמתו היה, מר בריה דרבינא אמר שבא על אתונו... כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם בין רגליה כרע נפל שכב וגו'.(סנהדרין קה,א)

ויגר מואב מפני העם מאד, כי יניקתו של בלעם מצד נהורא דקין קליפות נוגה ארמית, כמ"ש מן ארם ינחני בלק, שגם לבן שהוא בגלגול בלעם בן בעור, כדאיתא בתרגום יונתן בגלגולא קדמאה דיליה הכל ענינו קליפה היתה על ידי נוגע ארמית וכו', כוז"ו במוכז"ז כוז"ו בגימטריא יג"ר, וזהו סוד ויגר מואב, וזהו יגר שהדותא. (ילקוט ראובני, בלק)

אל בלעם - לות לבן ארמי הוא בלעם דבעא למבלוע ית עמא בית ישראל בר בעור דאיטפש מסוגעי חכמתיה ולא חס על ישראל זרעא דבני בנתיה... (תרגום יונתן במדבר כב ה)

כיון דחמא בלעם חייבא ית פנחס כהנא רדיף מן בתרוי, עבד מלתא דקוסמין ופרח באויר שמיא, מן יד אידכר פנחס שמא רבא וקדישא, ופרח בתרוי, ואחדיה ברישיה ואחתיה, שלף סייפא ובעא למקטליה, פתח פומיה בתחנונין, משתבענא לך דכל יומין דאנא קיים לית אנא מלטט עמך. אמר ליה הלא אנת לבן ארמאה דבעית למישיציא ית יעקב אבונן, ונחתת למצרים למובדא זרעא, ומן בתר דנפיקו ממצרים גרית בהון עמלק רשיעא... אמליכת מילכא בישא ית בלק למקומא ית בנתיה... בגין כן לית אפשר תוב למקיימא ית נפשך... וקטליה. (תרגום יונתן, שם לא ח)

1.בלעם והאתון: מי רוכב על מי?

אברהם והחמור: מתייחס לחומריות בביטול

אהבה מקלקלת השורה:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ-לֹהִים (בראשית כב,ג)

ויחבש. הוא בעצמו, ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה (ב"ר נה, ח.): (רש"י,שם)

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:(בראשית כב,ה)

וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחוֹק. אָמַר לוֹ לְיִצְחָק, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה. אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹאֶה הַר נָאֶה מְשֻׁבָּח וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו. אָמַר לִנְעָרָיו, רוֹאִין אַתֶּם כְּלוּם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ רוֹאִין אֶלָּא מִדְבָּרוֹת. אָמַר לָהֶם: שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, הוֹאִיל וְהַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינְכֶם רוֹאִין כְּמוֹתוֹ, עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, שֶׁאַתֶּם כְּמוֹתוֹ. (תנחומא וירא כג)

משה והחמור:

 וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ (שמות ד,כ)

 על החמור. חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר עני ורוכב על חמור (זכריה ט,ט.): (רש"יש,שם)

המשיח והחמור: עני ורכוב על חמור
גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת:

 הנה מלכך יבוא לך. אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני : צדיק ונושע. בה' : עני. ענותן : ורוכב על חמור. מדת ענוה היא : ועל עיר. כמו ועירים עשרה (ראשית לב) : (רש"י)

וְיֵשׁ מִפִּיו טוֹב וְלִבּוֹ רָע, זֶהוּ עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, כָּאן מְקַנֵּן נָחָשׁ רַמַּאי.

כָּךָ הוּא אָדָם שֶׁתִּמְצָא אוֹתוֹ גּוּפוֹ יָפֶה, וְסִימָנָיו כֻּלָּם יָפִים בְּמִדָּה, וְנִשְׁמָתוֹ נֶפֶשׁ רָשָׁע מִבִּפְנִים, וְתִמְצָא אָדָם גּוּפוֹ רָע בְּכָל סִימָנָיו וְנִשְׁמָתוֹ מִבִּפְנִים יָפָה, זֶהוּ צַדִּיק וְרַע לוֹ, אֲבָל מִי שֶׁהוּא טוֹב מִבַּחוּץ וְרַע מִבִּפְנִים, הוּא רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, טוֹב מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים - צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, רַע מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים - רָשָׁע וְרַע לוֹ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.טוֹב מִבִּפְנִים וּלְבוּשׁוֹ רַע, זֶהוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר (תיקוני הזהר, תיקון ס')

2.בלעם מול אדם וחווה: תיקון שלא בא

0.החיות המדברות- הנחש והאתון 

הנחש- מסית ומדיח:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן (בראשית ג,א)

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל (שם,ג,יג)

האתון- מצילה את בלעם מהפורענות

2-והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע

אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות(ספר המידות לר' נחמן מברסלב, הרהורים , מב)

חוה אימנו:
http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1526:15261526-1526&catid=195&Itemid=100513

http://www.aspaklaria.info/002_BET/%D7%91%D7%9C%D7%A2%D7%9D.htm