מטות- כוח הדיבור( גירסה קצרה)

פתיחה: מותר האדם מן הבהמה - אין?
כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל: (קהלת ג,יט)
ומותר האדם מן הבהמה אין. ויתרונו והצלחתו של אדם יותר מן הבהמה אינו נראה משמת כי הכל נהפך להיות הבל לשוב אל העפר : (רש"י,שם)



ענייני הפרשה: א.נדרים ושבועות  ב.המלחמה במדיין והריגת בלעם   ג.בקשתם של בני גד ובני ראובן

א.נדרים ושבועות:

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל,ג)

כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: (שם,ל,יד)

1.הקשר בין ראשי המטות לבין נדרים:-"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים"
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה:(שם ל,ב)

על פי רוב ראשי המטות,העסקנים והמנהיגים,הם שנודרים ונשבעים ומבטיחים, ולא מקיימים.הם מועדים לשנות מדבריהם ולחזור בהם מהבטחותיהם, ולכן הופנתה האזהרה דווקא להם: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ע"פ חתם סופר ,מתוך שבעים פנים לתורה לשמחה רז, פרשת מטות)

2.מידת הזריזות:
זריזות מידה טובה ויקרה היא בכל איבריו של אדם, זולת הפה והלשון (המגיד ממזריץ')


ההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם יודע לצאת מצרות שפיקח לא היה נכנס אליהן.(עממי)

3.המקפיד על דיבורו זוכה שגם תפילותיו יתקבלו:
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. כי כחן של ישראל רק בפיהם כי כתיב ויפח באפיו נשמת (רוח) חיים. ולכן בכח האדם ע"י דברי תורה שמוציא מפיו להטות עצמו אליו ית'. ולכן מצוה לקרות שמע בכל יום ב"פ וכן שאר ברכות ותפלות שתקנו חז"ל. אך התנאי לזה כשאין אדם משנה בדיבורו כמ"ש לא יחל לא יעשה דבריו חולין מכלל שדבריו הם קודש בעצם ע"י קדושת השי"ת שנתן בכל איש ישראל וכפי מה שהאדם שומר פיו כן זוכה שכל היוצא מפיו יעשה שיועיל לו הקבלה והתפלה בפיו שיהי' כן:(שפת אמת,מטות,תרל"ד)




***מסקנת ביניים:
יתרונו של האדם הוא בדיבור אבל העוצמה היא דווקא בשתיקה ובהמנעות מנדרים והתחייבויות שאינו יכול או רוצה לעמוד בהם (ענ"ד)


ב.המלחמה במדין: דיבור רע
וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (שם,לא,ח)

1.יתור מילת בחרב:
דייק דתיבת בחרב היא מיותרת דהא פשיטא דסתם הריגה היא בחרב ועוד דהא במלכי מדין לא הזכיר שהיא בחרב (נחלת יעקב,שם)
בחרב. הוא בא על ישראל, והחליף אמנותו באמנותם, שאין נושעים אלא בפיהם על ידי תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אמנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אמנותם באמנות האמות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה: (רש"י,שם)

2.המלאך עם החרב השלופה רמז לו שימות בחרב על אשר הוא מבקש לפגוע ע"י דיבור:
וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ:(במדבר כב,כב-כג)
וחרבו שלופה בידו. אמר, רשע זה הניח כלי אומנותו, שכלי זיינן של אומות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו שהוא אומנות שלהם, אף אני אתפוש את שלו ואבא עליו באומנותו, וכן היה סופו ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב (במדבר לא, ח): (רש"י,שם)

***מסקנת ביניים:
הפה הוא כמו מטה שניתן לאדם, אם הוא משתמש בו לרעה כבלעם סופו שיענש בחרב ושמדרגתו תהיה שפלה אף מבהמה(האתון) (ענ"ד)

ג.בקשתם של בני גד ובני ראובן וחששו של משה:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם
אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם-
וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם -
וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (שם,לב-כט-ל)


1.תנאי בני גד ובני ראובן תנאי כפול:
כל תנאי צריך להיות בו ארבע דברים, ואלו הן:
שיהיה כפול,
ושיהיה הן שלו קודם ללאו,
ושיהיה התנאי קודם למעשה,
ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו.
ואם חסר התנאי אחד מהם, הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה מקודשת מיד, כאלו לא התנה כלל.(שו"ע אבן העזר סימן לח ס"ב)
2.סדר קדימות:
וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:(במדבר לב,טז)
בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:(שם,שם,כב)
נבנה למקננו פה. חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם (רש"י,שם)

3.בין אדם למקום:
וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (במדבר לב,יז)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהוָה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (במדבר לב,כ-כב)

***מסקנת ביניים:
הקשר בין "מטות" לבין דברי משה לבני גד וראובן:
משה הטה את דבריהם בדיבורו ע"מ לחייב אותם לצאת חלוצים לפני ה' ולהקדים את בניהם לטפם.מאחורי  הבדל קטן בדיבור מסתתרת משמעות ומהות גדולה (ענ"ד)

ד.על כוחו של הדיבור:

1.הדיבור יכול לרומם או להשפיל את המדבר:
עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם {תהילים ל''ד י''ג}: ''מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים'' בָּעוֹלָם הַבָּא וְלִרְאוֹת טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה? ''נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע''.
עוֹד יֵשׁ עִנְיָן פָּשׁוּט, אֲשֶׁר נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אֶת גְּנוּת הֶעָוֹן הַמַּר הַנַּ''ל, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁיִּתְרוֹן הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוּא בְּמַה שֶׁהוֹסִיף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב {בראשית ב' ז'}: ''וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה'', וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְרוּחַ מְמַלְּלָא, וְזֶהוּ רַק אִם הוּא מְתַקֵּן בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא כֵן אִם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבּוּרוֹ לְרַע, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כִּי הִיא אֵינֶנָּה מְקַלְקֶלֶת עַל כָּל פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁדִּיֵּקּ הַכָּתוּב: ''מִי הָאִישׁ'' וְגוֹ' דְּאִי לָאו הָכִי אֵינוֹ בִּכְלַל אִישׁ. (חפץ חיים- שמירת הלשון, שער הזכירה פרק ב)


2.סוד הסתרתו של המאמר העשירי במעשה בראשית:

א.בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)
בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

ב.השותפות של האדם והקב"ה:
אמר לו טורנוסרופוס : אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו? א"ל ר"ע ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול - לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם (תנחומא, תזריע,סימן ה)

ג.המאמר החסר: המאמר של האדם ב"ויכולו":
דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)


סיום: ... וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן...

בהמה- בה מה, אדם- מוציא פוטנציאל כמו האדמה:
ובפרק עגלה ערופה (סוטה מ"ו ע"א) והורידו את העגלה אל נחל איתן אמר רבי יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאינו עושה פירות בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא מצות ע"כ. הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות ולא הוציאה דבר אל הפעל ונשאר בכח, ולפיכך שמו שנקרא בשם אדם על שם אדמה נאה לו והוא נאה לשמו. והבהמה נקראת בשם בהמה על שם ב"ה מ"ה, רצה לומר כי שלימות דבר שנברא עליו נמצא בה אף על גב שאינו שלמות גמור מכל מקום דבר זה נמצא עמה וזהו בה מה כי דבר מה נמצא עמה, הרי שכל אחד יורה שמו עליו.(מהר"ל, תפאת ישראל, פרק ג)

אין - אמירה,ידיעה,נשמה.
ומותר האדם מן הבהמה אין (שם שם יט). מהו אין?
1.שהוא מדבר, והיא אינה מדברת.
2.ועוד, יש באדם דעה, ובבהמה אין בה דעת.
3.והאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת כלום.
4.ועוד, האדם נוטל שכר על מעשיו, והבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה.
5.האדם מת, מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת.
הוי, ומותר האדם מן הבהמה אין.
(תנחומא ויקרא,כב,יד)

פנחס: ירידת הדורות ועליית הדורות

פתיחה- ראשונים כמלאכים:
אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים (שבת קיב, ע"א)

הקדמה:המעבר ממשה ליהושע וירידת הדורות
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:
וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(במדבר כז,יח-כ)
מדוע לא נתן משה ליהושע את כל הודו?

כיוצא בדבר אתה אומר {במדבר כז-כ} ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך.
זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.
אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (בבא בתרא,עה,ע"א)


חלק א: פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה

1.ההבדל בין חמה ללבנה:
כשם שאור הלבנה לא מצד עצמה הוא רק מצד החמה שהלבנה מקבלת אורה ממנה כן יהושע קיבל ממשה (רבנו בחי,שם)

2.משה ביקש לתת יותר ממה שה' ציווה:
כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (במדבר כז, יח): וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, יַד אַחַת, מֶה עָשָׂה (במדבר כז, כג): וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו וַיְצַוֵּהוּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. לְפִיכָךְ (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כִּתְאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת, הַזַּיִת, הַגֶּפֶן וְהַתְּמָרָה, נִלְקָטִין כְּאַחַת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁנָתַיִם (במדבר רבה,טו,כא)

3.שני סוגים של העברה מדור לדור:
 וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו, כְּמַדְלִיק נֵר מִנֵּר. (במדבר כז, כ): וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, כִּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי. (במדבר רבא,טו,כא)

4.שני הדברים שמסר משה ליהושע:
משה הנחיל ליהושע שני ענינים שהיו לו. אחד מעלת הנבואה, והב' המלכות.
לכן כנגד מעלת הנבואה אמר כמדליק מנר לנר, שלא חסר משה כלום. ולזה אמר וסמכת את ידך עליו.
וכנגד המלכות שהיה לו אמר ונתת מהודך עליו, שהוא הוד המלכות, ולזה אמר כמערה מכלי אל כלי, שאי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד (כתר שם טוב,קט, ע"א)

א.המטה-כנגד "הודך"  סמל להנהגה והשלטון:

קח את המטה, זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו, שנאמר כי במקלי עברתי, הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, והוא היה ביד אהרן, שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. (ילקוט שמעוני,שם)

בא וראה - משה היה בבחינת השמש ורצה להיכנס לארץ, אמר לו הקב"ה: משה כשבא אור השמש הרי נכללה הלבנה בתוכו, עתה שאתה הוא השמש, איך יעמדו יחד השמש והלבנה, הרי הלבנה אינה מאירה אלא בשעה שהשמש נאסף (זוהר פרשת שלח קנ"ז ע"א עפ"י תרגום הסולם)


ב.נר הנבואה וסמכות ההלכה -ע"י סמיכת ידו- התורה שבע"פ:

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה... :(אבות א,א)

חלק ב: אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה- מהי הבושה והכלימה?

בושה-מעצמו, כלימה- מאחרים( המלבי"ם, יאיר אור)

אותה בושה- כלפי הזקנים שהתביישו לשמש, אותה כלימה- כלפי יהושע שהכלי שלו לא קלט הכל:

1.אותה כלימה- כלפי יהושע:
 ובפשוטו,התכוונו לירידת הדרגה ממשה ליהושע מבחנת חמה לבחינת לבנה... 

2.אותה בושה- כלפי הזקנים:
מעשה בסוחר גדול מבין ובקי באבנים טובות שלא הסתפק ברווחים הנאים שיש לו בתיווך יהלומים שהוא קונה במטרופולין ומביא לעירו אלא יסע למרחקים למקום מחצב האבנים הטובות שם הן זולות ובמבחר עצום ורב וירכוש מהן בכסף הרב שבידו.ביקש לו עוזר במסעו.
כיוון שהדרך ארוכה היתה וקשה לא התפתו אנשים לשכר הנאה שהציע זולת אדם אחד שהסכים והתלווה אליו. נדו לו כולם על הסבל הרב שיפול בחלקו והנדודים הקשים שיסבול.
כעבור כמה שנים חזרו ממסעם.הסוחר חזר עשיר שבעתיים שכן במומחיותו בחן ובדק ובחר את האבנים היקרות שביקרות והשיגן במחיר זול להפליא.אך להפתעת הכל חזר גם משרתו בעושר רב.התברר שחכם ופיקח היה והעשיר נהג בו טובת עין.המשרת חקר לטיב האבנים והעשיר לא הסתיר ממנו דבר.לימדו כל רזי המקצוע ובכסף שהיה מדמי שירותו יעץ לו איזה אבנים לקנות ואף העמיד לרשותו אשראי נכבד.בקצרה, עם שובו פתח חנות משל עצמו.אמנם לא יכול היה ולא חפץ היה להתחרות בעשיר המופלג אבל א הוא היה לעשיר וזכה לכבוד ויקר.
או אז הצטערו בני העיר על סירובם ליהלוות אל העשיר, קינאו בחברם שליחווהו ואמרו:"אין לנו במה לקנאות בעשיר.תמיד היה מורם מעם ומרום הפיסגה.אבל במשרת יש ויש לנו להתקנאות.שהרי עני היה כמונו, בשפל המדרגה.וגם לנו הציע העשיר אותה הצעה, ואילו היינו מסכימים, היינו אנו עשירים מופלגים כיום הזה ברום המעלה.בידנו היתה האפשרות ובידנו איבדונה- אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה"

והנמשל: 

יהושע לא היה הגדול ביותר בעם ישראל.המרגלים שנשלחו בשעתו היו שרי אלפים ומעליהם היו שרי רבבות והזקנים ויהושע לא נמנה שם ראשון.ומדוע נבחר מכולם? כי הקב"ה אמר "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האהל" וזהו שאמר שלמה "נוצר תאנה יאכל פריה"אמרו זקנים שבדור : אם שכר שימושו נטל, הרי גם אנו יכולים היינו לשמש את משה רבינו כמותו ולהגיע למדרגתו.אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה  (חפץ חיים, דוגמא מנימוקי אבי, אות יב)


חלק ג: ירידת הדורות



1.ירידת הדורות- אובדן הלכות:
אמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה...
אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ''כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז,ע"א)


2.הסיבה לירידת הדורות- בגלל חוסר שימוש תלמידי חכמים:(בימנו -סימוס תלמידי חכמים)

אמר רבי יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל הוצרך הדבר לשאול שואלין מבית דין שבעירן אם שמעו אמרו להן ואם לאו באין לזה שסמוך לעירן אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך למדתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו להם ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין למנין רבו המטמאים טמאו רבו המטהרין טהרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות (סנהדרין פח,ע"ב)


סיום- במקביל לירידת הדורות יש עליית הדורות לקראת המשיח:

עליית הדורות עד לדורו של משיח:
אמרו ז"ל (שיר השירים רבה ב' ב') איזה דור חביב מכל הדורות זה דור המדבר מפני שזכו לקבלת תורה, וכן על דורו של שלמה המלך ע"ה אמרו (מועד קטן ט' א) שנתבשרו לחיי עולם הבא מפני שזכו לבנין בית המקדש, ואין צריך לומר דורו של משיח ודאי יהיה חביב ואפשר שיהיה כולו חייב ויתהפכו לדור חביב על ידי שהשם יתברך יביאם לתשובה, ועל כרחך ששורש נשמתם ממקום גבוה יותר מכל הדורות: (ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות נב )

ירידת הדורות של הפרט- עליית הדורות של הכלל:
כלל גדול הוא, שאע"פ שהעולם יורד תמיד בירידה אחר ירידה, מ"מ אין זה כ"א מצד החיצוניות שלו, דהיינו שהמעשים והמדות נופלים ואינם בערך של דורות הראשונים מצד פרטיות הנשמות. אבל מצד הפנימיות, דהיינו כח-הכלל של כללות קדושת האומה כנס"י, כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשונים, מפני שהקדושה מצטרפת, ונמצא שהקדושה של מעוט תורה ומעשים טובים של דורות האחרונים מוסיפה אור לשעבר ג"כ, ועבירה אין לה פירות ולא צירוף, בסוד "יתפרדו כל פועלי און". ע"כ כללות האומה בתוכיותה היא מלאה יותר אור ד' מכפי הערך של העבר' אלא שאין הדבר נגלה לעין עד בא משיח צדקנו, (אגרות ראי"ה,א,שסט)

מסיבת החומש תשע"ד

1.יהי רצון לראש חודש:

יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם לְכונֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ וּלְהָשִׁיב שְׁכִינָתו לְתוכו בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם לְרַחֵם עַל פְּלֵיטָתֵנוּ. וְלַעֲצור הַמַּגֵּפָה. וְהַמַּשְׁחִית. וְהַחֶרֶב. וְהָרָעָב. וְהַשְּׁבִי. וְהַבִּזָּה. מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם לְקַיֵּם לָנוּ אֶת כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקומות מושְׁבותֵיהֶם וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהִי רָצון מִלִּפְנֵי אֱ-להֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂורות טובות בְּשׂורות יְשׁוּעות וְנֶחָמות. מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ וְאִמְרוּ אָמֵן:



2.ברכה למורה שרה:

אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים  (שבת כג ע"ב)

הרגיל בנר- מי שנזהר לשמור על תכונת ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו ותלמידיו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)

תכונת הנר שהוא מדליק נרות נוספים מבלי להחסיר משלו דבר- תכונת הנתינה האינסופית ע"פ האימרה " זה נהנה וזה לא חסר" (בבא קמא כ, ע"א )

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה (התמדת דליקת הנר ) וְעַל הָעֲבוֹדָה(שאיפת הלהבה למעלה) וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים(תכונת הנתינה של הנר): (אבות,א,ב)

חוקת: מינקות לבגרות

בר מצווה כלידה שניה  

  

שתי לידות לו לאדם:
אחת- בעל כורחו ואחת- מדעתו;
אחת- על ידי אחרים ואחת- על ידי עצמו.
ראשונה- לקתה בחבלי לידה,
שנייה- נתברכה בחבלי יצירה.
ראשונה- מאורע לשעתה,
שנייה-נמשכת כל ימי חייו של אדם.
ראשונה- עיקרה לידת הגוף,
שנייה- כולה לידת נשמה.
ראשונה- יציאתו מבטן אימו לאוויר העולם,
שנייה- התגלות מהותו על ידי (תפילה ), תורה ומצוותיה (הרב אלימלך בר-שאול)
המטה- הגיבור הראשי בסיפור חטא מי מריבה- אך מה היה תפקידו במעמד זה?

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)

"דבר אל העצים והאבנים"- דיבור שבד"כ אינו מועיל!
         

דיבור אל הסלע- מעבר בין תקופות- מינקות במדבר עם מן, עננים ובאר- לא"י בה יעשו הדברים ע"י עם ישראל עצמו:
קח את המטה...ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתרים, ורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)

חשיבות הדיבור אל הסלע כסמל לעבודה שבלב- התפילה:

באמת היתה הסיבה כמו שעוצר הקב"ה מי מטר בשביל עוון הדור וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד אף שלאט בבית המקדש מקום קרבנות וגילוי שכינה וראש העם אומר דברי מכיבושין ואח"כ מתפללים בציבור כמבואר במסכת תענית ורצה הקב"ה אשר משה ואהרון ילמדו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל ויאמינו שגם בלי הכח והעוז של משה אפשר לפעול בתפילת רבים על כן ציווה ה' להקהיל העם אל הסלע ושם היתה השכינה באותה שעה ... (העמק דבר,במדבר כ,ח)

דעת החכמים היא להעדיף תפילה על פני מעשי ניסים:

שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך. (תענית כג,ע"א)

סיום: 
בכוחה של התפילה-עבודת הלב שהחליפה את המטה כאמצעי מתווך בין האדם לה'- להפוך גזרות קשות(סלע) לבשורות טובות ורכות(מים).זהו המסר שעולה מציווי ה' .שנתבשר תמיד בבשורות טובות.(ענ"ד)

בשולי הדברים- מסר להורים:
משה רבנו לא דיבר אל הסלע אלא היכה אותו כי חשב שעם ישראל עדיין לא בשל לעמדה של דיבור ותפילה כתחליף לניסים גלויים וזו היתה טעותו.היה עליו לשחרר, להרפות, לתת לעם להעיע אל בגרותו הנדרשת עם כניסתו לארץ ישראל.חובה גם על ההורים לתת לבר המצווה לנסות, לטעות ,להתפתח ולהיוולד מחדש (ענ"ד)

חוקת: המטה ותפקידו

פתיחה- המטה- אמצעי, מתווך משענת :

בבוקר אני הולך על ארבע ובצהריים אני הולך על שתיים ובערב על שלוש מי אני? האדם.(חידה עממית)

חלק א: גלגולו של המטה אצל משה ואהרון

1.האות הראשון שמשה עושה לפני בני ישראל:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה (מזה) מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה:  וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו (שמות ד,ב-ג)
2.האות שעושים משה ואהרון לפני פרעה:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין:  וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן:  וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:(שמות ז,י-יב)
3.א.מכות דם ,צפרדע וכנים - ע"י מטה אהרון:

וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם: (שמות ז,כ)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: (שם ח א)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם שם יב)

ב.במכת ברד וארבה-ע"י מטה משה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַ-י-ה-וָ-ה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות ט,כב-כג)

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה:(שם,י,יג)

4.בקריעת ים סוף המטה מסולק לצורך לימוד למצרים:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:(שמות יד,טו-טז)

... כָּךְ אָמְרוּ הַמִּצְרִיִּים לֹא הָיָה יָכוֹל משֶׁה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם אֶלָּא בַּמַּטֶּה, בּוֹ הִכָּה הַיְאוֹר, בּוֹ הֵבִיא כָּל הַמַּכּוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַיָּם וְהַמִּצְרִיִּים עוֹמְדִים מֵאַחֲרֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַשְּׁלֵךְ אֶת מַטְךָ, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ אִלּוּלֵי הַמַּטֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: הָרֵם אֶת מַטְךָ. (שמות רבה,כא,ט)

5.בהגיעם למרה משה נצטווה להשליכו אל המים ולהמתיקם:

וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ:(שמות טו,כה)

א"ל קב"ה משה הרי לך עצה בזה השלך המטה אצלם ויתחקק נחש עלי צור שניהם בידך וינצלו הה"ד ויורהו ה' עץ... (מדרש הנעלם,זוהר חדש,בשלח ל ע"ב)

6.בהגיעם לרפידים נצטווה להכות את הצור במטה:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יז,ה-ו)

7.המטה- הגיבור הראשי בסיפור חטא מי מריבה- אך מה היה תפקידו במעמד זה?
קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְ-ה-וָ-ה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ח-יא)

חלק ב: מנין הגיע המטה?

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת... (אבות ה,ו)

1.מאדם ועד משה:

רבי לוי אומר, המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון בגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח, ונח מסרו לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם מסרו ליצחק, ויצחק מסרו ליעקב, ויעקב הורידו למצרים, ומסרו ליוסף בנו, וכשמת יוסף נלקח כל ביתו ונתן בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותם בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך גן ביתו של יתרו... ולא היה אדם יכול לקרוב עליו עוד, וכשבא משה לביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלח ידו ולקחו, וראה יתרו את משה, ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה... (פרקי דרבי אליעזר, פרק מ)

2.מיעקב ועד מלך המשיח:

קח את המטה, זה שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו, שנאמר כי במקלי עברתי, הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, והוא היה ביד אהרן, שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם, לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. (ילקוט שמעוני,שם)

מטה משה היה מעץ הדעת טוב ורע...(ילקוט ראובני,פרשת חוקת)

חלק ג: מה מייצג המטה ומדוע הסתיים (בינתיים) תפקידו

         

מה משמעות הדרישה לקחת את המטה אך לדבר אל הסלע?
קח את המטה, מאז מלחמת עמלק היה המטה לפני ה', המטה מסמל את משה כשליח ה', תנועה במטה מראה שהמעשה הנולד הוא בהשגחה... אבל אינו צריך להכות בסלע, לומר שיציאת המים הוא דבר חדש שנגרם על ידי מריבתם... ומפי חכם ברנייס שמעתי: כאן הוא המעבר מההנהגה בדרך נסים גלוים לזו שבנסים נסתרים, ורצה להראות להם כי מה שנעשה עד עתה על ידי מטה משה, ייעשה מעתה על ידי דבר משה. (רש"ר הירש, במדבר כ ח)

דעת החכמים היא להעדיף תפילה על פני מעשי ניסים:

שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי... אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך. (תענית כג,ע"א)

חשיבות הדיבור אל הסלע כסמל לעבודה שבלב- התפילה:

באמת היתה הסיבה כמו שעוצר הקב"ה מי מטר בשביל עוון הדור וידוע מנהג ישראל בעת עצירת גשמים מתאספים ברבים למקום אחד אף שלאט בבית המקדש מקום קרבנות וגילוי שכינה וראש העם אומר דברי מכיבושין ואח"כ מתפללים בציבור כמבואר במסכת תענית ורצה הקב"ה אשר משה ואהרון ילמדנו את העם היאך יעשו לדורות בארץ ישראל וימינו שגם בלי הכח ועוז של משה אפשר לפעול בתפילת רבים על כן ציווה ה' להקהיל העשה אל הסלע ושם היתה השכינה באותה שעה ... (העמק דבר,במדבר כ,ח)

סיום: כוחה של תפילה

המטה היה אמצעי ששימש כידו הארוכה של משה מחד ומצד שני בא לבטא את העובדה שהניסים לא נעשו ע"י משה עצמו אלא הוא שימש כמטהו ושליחו של הקב"ה
ולכן בהיפוך למשל חייו של האדם שלעת זקנתו נצרך למטה הרי שעם ישראל נזקק למטה ולאמצעי בתחילת דרכו אך לאחר 40 שנות מדבר על העם להבין שאינו זקוק עוד לאמצעי חיצוני כמו המטה אלא בכח פיו ותפילתו לחולל שינוי במציאות.

בכוחה של התפילה-עבודת הלב שהחליפה את המטה כאמצעי מתווך בין האדם לה'- להפוך גזרות קשות(סלע) לבשורות טובות ורכות(מים).זהו המסר שעולה מציווי ה' .שנתבשר תמיד בבשורות טובות.

(ענ"ד)

אירוסין: מוריה ואיתמר- שלוש תובנות בין יום ירושלים לחג השבועות

פתיחה: חתונה בירושלים
בהזמנה לחתונת נכדו כתב רבי לוי יצחק מברדיצ'ב:"החתונה תהיה אי"ה במזל טוב בירושלים עיר הקודש, ואם חלילה לא יבוא משיח צדקנו, תהיה החתונה בברדיצ'ב" 
(פתגם חסידי, עלון שיחת השבוע, במדבר תשע"ד)


1.מעגל בני הזוג- מוריה ואיתמר: האם הנישואין הם זכייה ?
דריש ר''ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן (סוטה יז,ע"א)
שכינה ביניהם. שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו''ד באיש וה''י באשה: לא זכו אש אוכלתן. שהקב''ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש (רש"י,שם)

ובשם הסבא מקעלם זצוק ״ל מובא שביאר : ״זכו ״ הוא מלשון זיכוך , והיינו שאם זיככו עצמם ומידותיהם כראו י אז
שכינה שורה ביניהם , ״לא זכ ו ״ היינו שלא זיככו מידותיהם אז אש אוכלתן . (ישמח לב, נישואין באגדה,סימן כו)

מדריך חתנים מלמד כמה כללים לחתן הטרי:
כלל ראשון: אם יש ג'וק בבית חייבים להורגו מיד
כלל שני: אסור לעבור על רצפה רטובה אחרי השטיפה
שאל החתן המתפלפל: אם יש ג'וק וכדי להורגו צריך לעבור על רצפה רטובה, מה עושים??
ענה המדריך: זה יהרג ואל יעבור
(ע"פ מילתא דבדיחותא, ע"מ 56)

2.מעגל המשפחה: מה הקשר בין הנר ובנים תלמידי חכמים?
אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... (שבת כג ע"ב)
בנים תלמידי חכמים. דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה: (רש"י,שם)

הזהיר בנר- מי שנזהר לשמור על ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו מופעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)

אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה (בבא בתרא,קי,ע"א)


3.מעגל הקהל: על הקשר בין ה' לעם ישראל כקשר אירוסין תמידי:
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:(הושע ב,כא)
הרי כל האירוסין תכליתם וייעודם הם חיי הנישואין,חיים של שותפות...בכל המובנים וההיגד וארשתיך לי לעולם מבטא(לכאורה) קללה ולא ברכה?!

טבעו של האדם שככל שרב חסרונו כך גדל צמאונו..וכאשר יש לאדם פת בסלו נקל לו להדרדר למצב שלבו גס בה...

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"(תהילים כז,ד)
...הביקור הוא זמני וחולף ואם השאיר טעם טוב מבקש האדם לישב במקום בקביעות.מדוע מחליף דוד בבקשתו את הסדר?...דוד מבקש לישב בבית ה' בקביעות ובאותה שעה הוא רוצה להרגיש את הטעם הרעננות והחידוש של הביקור...

זהו פשר הנבואה והברכה "וארשתיך לי לעולם" תמיד אין להיכנס לעייפות של שיגרה ולשובע של הפת בסל.יש לדעת לצקת את החידוש,את הרעננות, את הכמיהה והזוהר של ימי האירוסין אל תוך חיי היום יום האפורים של שגרת הנשואין...

השאיפה ש"כל יום יהיו בעינך כחדשים" שנאמרה לעם ישראל על התורה והמצותת מוצאת כאן את ביטויה ביחס שבין ה' לעמו "וארשתיך לי לעולם" (עיוני הפטרה, הרב אברהם ריבלין,הפטרת במדבר)

סיום: חג השבועות- חג האירוסין בין ה' לעם ישראל

וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה {לה} וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָהּ בְיָמֵינוּ. אָמֵן:(תענית ד,ח)

זה מתן תורה. יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות (רש"י,שם)


יהי רצון שתזכו לזכך עצמכם וללמד זכות אחד על השני, 

שתהוו מופת לבני ביתכם בהתמדה ושאיפה למעלה וכך תזכו לבנים תלמידי חכמים 

ושתדעו לשמר את הרעננות של תחילת הקשר לכל אורך הזוגיות והשותפות בינכם עד מאה ועשרים .

אמן.

חנוכת בית- היופי הפנימי והיופי החיצוני

פתיחה:
שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים (ברכות נז, ע"ב)

אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... (שבת כג ע"ב)


דירה נאה-יחס היהדות ליופי:

1.היופי כתרופה לנפש:
וכן אם התעוררה עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש, ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה. ותהיה הכוונה בכל זה - שיבריא גופו, ותכלית בריאות גופו - שידע.
... יכוון בזה להרחיב נפשו, כדי שתבריא, ויגורש חוליה ממנה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החוכמות, כדרך שאמרו: "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים". כי הנפש תילאה והמחשבה תעכר בהתמדת העיון בדברים הקשים, כמו שיתעייף הגוף בהתעסקו במלאכות המייגעות, עד שינוח וישקוט, ואז יחזור לשיוויו. כן תצטרך הנפש גם כן להרגע, ולעסוק במנוחת חושים, כמו ההסתכלות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות, כמו שיאמרו: "כי חלשי רבנן מגירסא". וקרוב הדבר שעל זה האופן לא יהיו אלו רעות, ולא פעולות הבל, רצוני לומר: ההתעוררות לעשיית הפיתוחים והקשוטים בבניינים ובכלים ובבגדים. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק ה)


2.יחס שלילי ליופי:כיעורו של ר' יהושע
כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי אי הוו סנו טפי הוו גמירי (תענית ז,ע"א-ע"ב)

3.יחס חיובי ליופי: יופיו של ר' יוחנן
רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א''ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר א''ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א''ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו  (ברכות ה, ע"ב)

בכי על חורבן ירושלים:
 ר' יוחנן היה האחרון שניכר אצלו יופי בני ירושלים בבנינה והבכיה היתה על החורבן ועךל אובדן מעלת ירושלים ובניה (ע"פ המהרש"א,מתוך אוצרות האגדה לעין יעקב השלם, שם)

5.גישתו של רשב"י- שאין לתהרגש מן היופי בזמן הגלות:
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב''י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א''ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא (שבת לג,ע"ב)

6.בימי התנ"ך יופי פנימי  משתקף ע"י יופי חיצוני:
הַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:(בראשית כד, טז)


טובת מראה ויפת מראה אפשר שאינם היינו הך. טובת מראה מורה על היופי הרוחני והמוסרי המשתקף בקלסר פנים, הוא החן המראה על האופי. כנגדו, יפת מראה, מציין את היופי החיצוני.(רש"ר הירש,שם)


7.החלוקה של הרב קוק בין דור הגלות לדורנו:
כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".
משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות,(אורות התחייה,פרק טו)


 סיום: דירה נאה- שנאים מעשי יושביה

הנוי מתחיל מבפנים:
מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה, שחוט של חסד משוך עליה, ואע"פ שאינה נאה אין זה כשקר דיש לומר שהיא נאה במעשים.(שו"ע,אבן העזר סה,א)

הרגיל במזוזה- מי שרגיל לשמור על מזוזת ביתו- נקודת ההשקה בין החוץ לפנים- שתהיה בקדושה , זוכה לדירה נאה שנאים מעשי יושביה (ענ"ד)
הזהיר בנר- מי שנזהר לשמור על ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)


וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:(שמות א,א)
איש וביתו באו - הבית, שהוא יסוד האומה, היה קיים בתחילת בואם למצרים, ואם הוצרך ה' לבנות אחר כך מחדש את הבתים במצות "שה לבית", היה זה רק בעקבות העינוי המצרי. (רש"ר הירש, שם)