ויקהל: בין תרומה לצדקה

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַ-יה-וָ-ה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְ-ה-וָ-ה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:(שמות לה,ד-ה)

"קחו מאיתכם תרומה לה'"- קחו זכות לעצמכם,קחו ברכה לאנשי ביתכם.(מדרש אגדה)

מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה(משלי כא,יד)

 ויש לפרש להרשב״א כתשובה סימן תקפ״ב דיש  לפרסם שמות המנדבים ברוח נדיבה,
יו"ד תרמ״ט סי״ג, וכרד״ק זכריה (י יד), וזהו שנאמר  "אשר צוה ה' לאמור" , אף כי בצדקה מתן בסתר יכפה אף אבל בנדבה צוה  וכתב לי  ה׳ לאמור ולפרסם (פרדס יוסף, ויקהל)

תרומה: נדבת הלב

פתיחה: הממון האמיתי של האדם:

מעשה במלך שהיה לו יועץ יהודי שהמלך אהבו וחיבבו מאוד והדבר עורר קינאת שרי המלך וביקשו למצוא בו פגם .ביקשו ממנו שיצהיר על ממונו והוא הצהיר על שווי מסויים שהיה ברור שהוא הרבה פחות משווי ממונו האמיתי והביאו זאת לפני המלך וביקשו להדיחו ולסלקו ואף להעמידו לדין על כך שהוא לא נאמן למלך ומסתיר ממון רב שאינו מצהיר עליו.ביקש המלך מהיועץ להסביר דבריו וזה ענה שאמנן הצהיר שיש לו רק מאה אלף רובל וזה עשירית מכל ממונו בעולם הזה אבל הוא ענה כמה ממון יש לו ומאחר והוא מקפיד לתת מעשר מכל הבא לידו הרי שהממון שלו באמת הוא רק אותו מעשר , הבין המלך וקיבל את דברי יועצו בשמחה ובאהבה ( ע"פ סיפור מתוך עלון שובה ישראל)

מה בין תרומה לצדקה?
תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה
צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם

 
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כה,ב)

א.למה נאמר ויקחו ולא נאמר ויתנו?
1.הנותן מרוויח יותר מהמקבל:
ומה שלא הזכיר בכולם לשון נתינה כ"א לשון קיחה, לפי שכל נותן נדבה יותר הוא לוקח ממה שהוא נותן כי יוסף ה' לו כהנה וכהנה פי שנים כפלים, וזהו דעת המדרש (ויק"ר לג.ו) האומר אדם לוקח חפץ שמא יוכל ליקח בעליו עמו אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואמר קחו אותי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה כביכול אותי אתם לוקחין (כלי יקר,שם)
וא''ר יוחנן מאי דכתיב {דברים יד-כב} עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך א''ל עשר תעשר א''ל ומאי עשר תעשר א''ל עשר בשביל שתתעשר אמר ליה מנא לך א''ל זיל נסי אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב''ה והכתיב {דברים ו-טז} לא תנסו את ה' א''ל הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו שנאמר {מלאכי ג-י} הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם (תענית ח ע"ב,-ט ע"א)

2.הכל שייך לה' ולכן לא שייך לשון נתינה:
דָּבָר אַחֵר, נִבְחָר שְׁמוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי מֵעָשְׁרוֹ שֶׁל הָמָן, אָמַר רַבִּי יֹאשְׁיָה מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע, הוֹצִיא כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהָיָה לוֹ וְנָתַן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ: נִבְחָר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב, נִבְחָר חִנָּהּ שֶׁל אֶסְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָרָשָׁע עִם הַמָּמוֹן אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ (אסתר ג, יא): הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אַתֶּם מוֹכְרִים שֶׁלִּי עַל שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וּכְתִי(שמוב (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, חַיֶּיךָ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וגו', כָּךְ (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן.

3.ויקחו- הגבאים:
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אמור לישראל שחפצתי שגבאים יגבו בעדי תרומה, וכן עשה משה ברדתו מן ההר, כאמרו ואחרי כן נגשו כל בני ישראל, ויצום את כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני ואחר כך ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל שהם הסנהדרין קחו מאתכם תרומה ובזה צוה להם שיגבו. וישראל לא המתינו שיגבו הסנהדרין, אבל תיכף יצאו מלפני משה והביאו עד בלי די ולפיכך לא נשאר על הנשיאים שחשבו לגבות זולתי האבנים והשמן שלא הביאו ישראל עדיין (ספורנו,שם)
...לִי.....
ב.איך יתכן לתרום לה' והרי הכל שלו? 
כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם. רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו. ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)

ג.מה מלמדת המילה תרומה?
אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)
תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה (רש"י,שם)
תחילה : סור מרע הפרשה יפרישו ולאחר מכן: עשה טוב, תרומה , התרוממות(בית ישראל, ר' אברהם יעקב מסדיגורה, ע"פ חומש פניני החסידות)

תרומה -להתרומם ולהתנשא מעל .להיות מורם ומובדל למען מטרה נעלה. (רש"ר הירש,שם)

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

ד.מה מרמזים 3 סוגי התרומה?
זהב= זה הנותן בריא כסף- כשיש סכנה פודה נחשת-נדבת חולה שאמר תנו (ע"פ פרפראות לתורה)
כנגד שלושה חלקי הנשמה של האדם: נפש,רוח,נשמה (שם משמואל, ר' משואל מסוכטשוב)

ה.ויקחו...תקחו- מדוע כפל לשון הלקיחה?
קיימים שני סוגים של תרומה, האחד הוא המעולה ,זה הנותן בלב שלם ועליו נאמר תקחו את תרומי בלשון נוכח כי הקב"ה מאיר לו פנים ואילו על השני העושה רק בכדי לצאת ידי חובתו נאמר ויקחו לי תרומה בלשון נסתר (תורת אמת, ר' יהודה ליב מלובלין, ע"פ חומש פניני החסידות)

ו.תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי- לכאורה מילים מיותרות!


אילו היו אנשים מכובדים כמשה ואהרון עוסקים בהתרמת הציבור הרי שכולם היו "מתנדבים" לתת מפאת כבודם של המתרימים ועל כן ה' מצווה את משה לשלוח מתרימים פשוטים שייקחו לי תרומה ואז ממילא מי שיתרום יהיה רק מי שיעשה כן מעומק לבו ובכוונה מלאה ומהם, מהמתרימים, תיקחו- אתם, משה ואהרון- את תרומתי.זוהי סיבת כפל הלשון הבאה ללמדנו אם כן עד כמה חשובה הייתה כוונת הלב והתאימות בין הנכונות החיצונית לכוונה הפנימית במלאכת איסוף התרומות.(ע"פ כתב סופר)

ועָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:(שמות כה,ח)

ז.מדוע נאמר ושכנתי ולא ואשכון?
השראת השכינה קדמה להקמת המשכן כי בשעה שגמרו בליבם לעשות משכן, שרתה עליהם מיד השכינה לפיכך נאמר ושכנתי בלשון עבר ולא בלשון עתיד וכן בתוכם ולא בתוך המשכן כי רצונם הטהור גרם להשראת השכינה עליהם עוד בטרם יוקם המשכן (ארון עדות, ר' שרגא יאיר מביאליברז'יג,ע"פ חומש פניני החסידות)

ח.בְּתוֹכָם-מדוע לא נאמר בתוכו?
ככל שאתם תתעלו כך ארד אני לקראתכם ובזה יווצר המפגש ביני ובינכם - ושכנתי בתוכם( אור לשמים, רבי מאיר מאפטא,ע"פ חומש פניני החסידות)
בפנימיות הלבבות של כל אותם המנתנדבים למשכן (תפארת שלמה, רבי שלמה מרדומסק, ע"פ חומש פניני החסידות)


וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב (שמות כה,י-יא)

מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם(יומא עב,ע"ב)

במסכת ברכות (כח) מסופר שכשהיה רבן גמליאל נשיא הכריז ואמר, שכל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. רק כאשר עברה הנשיאות לידי רבי אליעזר בן עזריה, סולק ''שומר הפתח'' מדלת בית המדרש וניתנה רשות לכל מי שרצה בכך, להכנס וללמוד תורה. ואמנם עד מהרה נתווספו ארבע מאות ספסלים בבית המדרש.
קשה איפוא להבין, מי היה זה אותו ''שומר הפתח'', שהיה מסוגל להבחין בכל תלמיד אם תוכו כברו? הרי לשם כך עליו להיות יודע מחשבות?
אמר על כך הרבי הזקן מסדיגורה ז''ל:
באמת נסגרו דלתות בית המדרש על מנעול ולא ניתן לאיש להכנס. אולם, התלמיד שרצה במלוא הרצינות והשאיפה הפנימית להכנס וללמוד תורה, היה נוקט בכל האמצעים והפעולות, היה פורץ גדרות וחותר חתירות, כדי לחדור פנימה (כגון הלל, שעלה על גג בית המדרש ושמע דברי תורה דרך הארובה). ואם עשה התלמיד הכל כדי שיוכל להכנס, הרי זו ההוכחה הברורה ביותר כי תוכו כברו...(מקור- אביעד- אתר fxp)


סיום: בין תרומה למתן תורה- אחדות הלב

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: (שמות יט,ב)
ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם):(רש"י,שם)

לכבוד הדר חיה: משמעות השם והוספת שם

פתיחה: מהו שם? 

א.כינוי מיוחד שניתן לאדם או מקום כדי להבדילם מאחרים
ב.מוניטין  (ע"פ מילון אבן שושן)
ג.התוכן של נשמה, שם האדם =מטרתו בעולם  ("לשם")

חלק א: נתינת שם ומשמעותה

1.הראשון לתת שמות:
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב,כ)

2.הוכחה ששם זו מטרה:

א.דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כה,ב) 
ויקחו לי תרומה.לי, לשמי (רש"י,שם)
לשמי-רוצה לומר:בשבילי, כדי שתתברך...דקשה לרש"י והלא כל הארץ ומלוה שלו היא (דבק טוב,שם)

ב.וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית,לב,ל)
למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים: (רש"י,שם)

3.שם האדם ניתן להוריו ברוח הקודש:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמש"ה אשר שם שמות בארץ, כפי מקום האבר שבאדם העליון, אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן ארז"ל שמא גרים.(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)

4.פירוש השם הדר:
1. פאר, הוד, יופי, זוהר, תהילה, תפארת, כבוד, יוקרה. "לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר" ישעיה נ"ג ב'.
2. עצי הדר - עצי פרי ירוקי עד. מקור שמם בהדרם של הפירות. עם ההדרים נמנים התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הקלמנטינה, האתרוג, הפומלו, הפומלית ועוד, "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל" ויקרא כ"ג מ'.  ( ע"פ אתר שם-לי בערך הדר)

5.פירוש השם חיה:
נושמת, ערה, ערנית, פעילה, חיונית.
"וַיִּיצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז'.) ( ע"פ אתר שם-לי בערך חיה)

הדר- קשורה לסבתא רבקה- היופי וההדר צריכים להיות דרך צניעות:
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד...(בראשית כד,טז)

...וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס(בראשית כד,סה)

חיה- קשורה לסבתא עישה


חלק ב: שינוי שם


רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי.(ויקרא רבה,לב,ה)

1.שני מודלים לשינוי שם:

א.הוספת או שינוי אות מהשם המקורי  :

 אברהם ולא אברם , שרי ולא שרה

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ(במדבר יג,טז)
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, י-ה יושיעך (ו) מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,שם)

ב.הוספת שם שני- יעקב וישראל

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (בראשית,לה,י)

כיוצא בו אתה אומר {בראשית לה-י} לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך -לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו ( ברכות יב,ע"ב-יג,ע"א)
   
תאריך הלידה של הדר חיה: י"ג כסלו תשמ"ב - פרשת וישלח!!

2.עדיפות להוסיף ולא לעקור לגמרי את השם הקודם:
....מובא  בספרן  של צדיקים  שלא לשנות שם...לגמרי כנודע ממה שכתה האר"י זל אשר נפש חיה הוא שמו וכל אדם שואב חיותו ע"י אותיות שמו ואם עוקרין שמו לגמרי חס ושלום פסקיה לחיותיה ולכן אין לעקור השם אלא להוסיף שם חדש (יביע אומר ח"ה יו"ד כא,אות ג)


3.הזכרת השם בסוף תפילת העמידה:

סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין לאמר פסוק אחד מן התורה או מנביאים וכתובים קודם פסוק "יהיו לרצון" שבסוף תפילת עמידה.הפסוק מתחיל באות המתחילה בשמו ומסתיים באות המסיימת את שמו ( מובא בשם השל"ה, מתוך ספר תולדות שם, ע"מ 176)

4.השם הדר מופיע בתנ"ך 9 פעמים אך רק פעם אחת בראש פסוק:

הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: (תהילים קמה,ה)

ע"פ התהילים המחולק לימות החודש- מזמור קמה נאמר בכל ל' בחודש!!

5.בשולי הדברים: יהודה- טוב להודות לה':
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית,כט,לה)

על מה היתה צריכה לאה להודות דווקא עם הולדת יהודה?

הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות: (רש"י,שם)
שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות-לפיכך נקראים ישראל בשם יהודי על שמו של יהודה כדי שירגישו תמיד שכל מה שיש להם הוא יותר ממה שמגיע להם (וילקט יוסף,רבי מנחם מדל מקוצק,שם)


סיום: השם המשולש

שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד - מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד - מה שקונה הוא לעצמו.
(מדרש תנחומא, ויקהל)

חיי שרה: צדקה תפילה ותשובה

פתיחה: 

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ: (בראשית כד,סז)

כיצד הביאה שרה אימו והלא אימו כבר מתה?
האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו: (רש"י,שם)
 
הקדמה:
תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה(פיוט ונתנה תוקף) 

תשובה-כנגד הענן המחפה על העושים תשובה
תפילה-כנגד הנר הדולק בעת תפילה וברכה
צדקה-כנגד תרומת חלה שבעיסה

 א.צדקה-גמילות חסדים:
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת(שם,כד,יח-יט)
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר (שם,שם,לב-לג)
6.מדוע הקדימה רבקה את שתיית אליעזר לשתיית הגמלים ומנגד האכילה את הגמלים לפני אליעזר?
עוד יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ברכות מ.) בפסוק (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואח''כ את עצמו. ויש לך לדעת כי דוקא דאין כאן סכנה או צער אבל בסכנה או בשיש צער קודם יש לחוש לצערו ואחר כך בהמתו, ולזה כששאל האיש הגמיאיני מעט הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער היה לזה אמרה לו שתה וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצער הצמא ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב כי בגדר זה שאינך מצטער אותם צריך להקדים, והוא שסמך הכתוב לותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך וגו'. ואומר עד אם כלו פי' לא אשער להם כפי האומדנא אלא אשקה ולא אשא ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים וזה לך האות כי כלו לשתות
(אור החיים,שם)



ב.תפילה:
כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (בבא קמא צ"ב ע"א) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב:(שם,שם,סב)
מהיכן בא יצחק ומה עשה שם?

מבוא באר לחי ראי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:(רש"י,שם)
בא מבא באר לחי ראי. להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו וקודם שהתפלל כבר נשלם ענינו בחרן וקרבה אשתו לבא על דרך טרם יקראו ואני אענה(ספורנו,שם)
 
ג.תשובה:
א.הגר: 
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(שם,כה,א)
ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה(שם,כא,יד)
קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדוגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:
(רש"י,שם)
1.ממה דייק רש"י שקטורה היא הגר ?
מדוייק בלשוה"ק "ויוסף אברהם ויקח אשה" מה שייך כאן הוספה הרי שרה כבר מתה אלא הוא לשון חזרה שחזר ולקח את הגר ששילח וכמו 'ויוסף שלח את היונה'{בראשית ח,י} (ביאורי רש"י,חומש רש"י המבואר)
2.כיצד לקחה שוב אברהם והרי פירש שחזרה לגילולי בית אביה?
...י"ל קודם שחזר ולקחה אברהם פעם שניה עשתה תשובה ונקראה קטורה על כך וי"א ביקשה לחזור לגילולי אביה ולא חזרה (חזקוני,שם)

ב.ישמעאל:
 וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(שם,כה,ט)
וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו: (שם,לה,כט)
מצחק. לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'(רש"י,שם,כא,ט)
מדוע בקבורת אברהם הוקדם יצחק לישמעאל ולא נהגו לפי סדר הלידה כמו בקבורת יצחק?
יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:(רש"י,שם)

סיום: משיב הרוח/טל הרוש

הִנֵּה אֲנִי
גּוֹמֶלֶת לְאָדוֹן הַחֶסֶד
מְשִּׁיבָה עֲטָרָת עָנַן לְיוֹשְׁנָהּ
מַצְדִיקָה מְחַדַשׁ אֶת הַנֵּר שֶׁכָּבָה

הִנֵּה אֲנִי
מַשִׁיב אֶת אֵם הַמְּצְחֵק וּבְנָהּ
מְפַלֵּל בַּשָׂדוֹת לְעִיסָת החַלָּה
כְּשֶׁבְּאֹפֶק שַיֶירֶת גְּמַלִים וְכַלָּה

הִנֵּה אֲנִי וּבְנִי
שָׁבִים מְֵגִילוּלֵי הַמִּדְבָּר
לְתַקֶן בַּמָּקוֹם שֶׁקִּלְקַלְנוּ
לַעֲשׂוֹת שֵׁם לְאָב הָמוֹן גּוֹיִים

הִנֵּה הֵם
הִנֵּה אֲנַחְנוּ

 

טקס פדיון הבן יהב משה מרק: חלק ב

פתיחה: מילתא דבדיחותא:

בסיום סעודת פדיון הבן חיפשו כהן שיזמן לברכת המזון, בעל השמחה אמר "אני כהן", הסתכלו עליו המוזמנים בתדהמה, "אתה עצמך כהן??? אתה כלל לא היית צריך לעשות פדיון הבן.".
הגיב בעל השמחה במבוכה: "מה אתם אומרים?! חבל שלא ידעתי זאת כשנולד הבן הראשון שלי..."


חלק א-פדיון הבן:
בן זכר שהוא בכור לאמו, חייב אביו לפדותו מן הכהן ביום השלושים ללידתו בחמישה שקלי (כסף) ככתוב "וכל בכור בני אפדה" והוא זכר לבכורי בני ישראל שלא מתו במכת הבכורות במצריםואם האם כוהנת או לוויה - אז אין המצווה קיימת.(ע"פ אנציקלופדיה הווי ומסורת ביהדות)

1.מהו המקור לפדיון הבן?  
תשובת האב לבן התם:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְ-ה-וָֹ-ה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה
עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה (שמות יג,יד-טו)


בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט:(ספורנו,שם)

עלינו להבחין בין שני סוגי בכורות. הבכורות שהיו במצרים אשר ניצלו ממש ממכת בכורות, הם שהתקדשו והיו אמורים לעבוד לפני ה', אך מאחר וחטאו בעגל הוחלפו בלווים. פסוקי ספר שמות לא עוסקים בבכורות אלה, אלא בבכורות שייוולדו בעתיד, שלא ניצלו ממכת בכורות ולא התקדשו לעבודה, מצוות פדיונם הינה זכר למכת בכורות בלבד. (ע"פ הרב חיים סבתו)

2.מדוע דווקא בגיל חודש?

פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם:(במדבר ג,טו)

מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים, הוא נמנה לקרות שומר משמרת הקדש (רש"י,שם)

3.מדוע מייחסים משמעות דווקא לבכור?
בכר- אותיות הכפל:
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)

4.מדוע יש העדפה לבכור בירושה,בפדיון וכו'?
 בכל בכור, בנוסף לכך שהוא גדול האחים, יש גם ביטוי של ראשוניות, שבהיוולדו החלו החיים החדשים של הדור הבא להתגלות. לפיכך מוטלת על הבכור אחריות גדולה. אם יבחר בטוב, יגלה את שורש הראשוניות, את היסוד החשוב ביותר - האמונה בבורא העולם, ובדרכו ילכו שאר אחיו. ואם יבחר ברע - יכפור ויתגאה בליבו כי הוא עצמו הגדול והחשוב, ויהיה טרוד בהגדלת כבודו וסיפוק תאוותיו. (הרב אליעזר מלמד,פניני הלכה,הלכות ומנהגי ערב פסח,ג)
 
5.מה בין פדיון הבן לטקס החופה:

פדיון הבן כטקס שמתחבר לחופה:חופה- איחוד נשמתי, לידה- איחוד של הצד הפיזי
יהודים ממספר קהילות ספרדיות וסוריות מספרים, שאם שילדה את בנה הבכור, נהגה ללבוש את שמלת הכלולות שלה.בקהילות פרס האם נהגה ללבוש את ההינומה שלבשה בחתונתה (עת ללדת- מנהגים ומסורות בעדות ישראל,ע"מ 167)

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב,כד)
לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה  בשרם אחד (שם נח.):  (רש"י,שם)

חלק ב: משמעות השם


1.מילתא דבדיחותא:
אבא אחד קרא לבנו אשר נולד לו "מופת".
שאלו אותו: מדוע קראת לבך כך? האם היה איזה מופת כרוך בלידתו?
ענה האב:לא אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שבה אהפוך להיות אבא למופת...(מילתא דבדיחותא, ע"מ 89)


 2.הנבואה המוטמנת בשם האדם:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא...(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)

א.משמעות השם:
יהב- תקווה וגם נתינה(בארמית).משה-מציל, מושיע(מושה מן המים)
יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין (דניאל ב' כ"א)

ב.בין יהב משה לסבא רבה משה:
יהב נולד בשבת, סבא משה נפטר בשבת
יהב נולד בשבת בראשית בה פותחים את התורה, סבא רבא משה נפטר בט"ז תמוז-  ערב שבירת לוחות הברית

ג.בין בראשית לאותיות השם יהב:
יהב משה מרק=702=שבת
י- כנגד עשרה מאמרות בה נברא העולם
ה-הקב"ה ברא את העולם באות ה'
ב- האות הפותחת את פרשת בראשית והתורה כולה.מייצגת את העולם הזה, סגור מכל הכיוונים פרק לתנועה קדימה.

ד.ענבל=גימ' 152 ; נסים-גימ' 160,
ההפרש: 8 - יהב בגימטריה קטנה גם כן -8 , וזהו רמז לכך ש"והיו לבשר אחד" מתקיים ביהב משה כלפי הוריו שכן הוא ההפרש שבין 2 השמות.

סיכום: מתי נולד אדם?
שלוש תחנות בחיי האדם בהם הוא נולד- עבור ניסים אבי הבן 3 המעגלים מתחברים:
1.בעת הלידה
2.ביום נישואיו
3.כשנולד לו דור ממשיך

*הראיה שהלידה הראשונה כללה 3 תחנות:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כז-כח)

טקס פדיון הבן יהב משה מרק : חלק א

בס"ד                                                                                                אור לכ"ד מרחשוון התשע"ד


ערב טוב לקהל היקר ובשם משפחות מרק והרוש תודה רבה
שבאתם להשתתף בשמחתנו בטקס פדיון הבכורות של יהב משה מרק.
בטרם ניגש לטקס הפדיון אבקש להקריא לכם שיר שכתבתתי לכבוד הרך הנולד:

יהב משה מרק- שיר טרום פדיון

יֶלֶד יָצַא אֵל אֲוִיר הָעוֹלָם: פְּרִי הִלּוּלִים
הַכֹּל זַךְ וְרַךְ, חָדָשׁ וּמִתְחַדֵּשׁ: קְדֻשַּׁת הָעִתִּים
בָּא הַיֶּלֶד, בָּאָה אוֹרָה, בָּאָה בְּרָכָה: בִּרְכַּת הַבָּנִים

מִסָּבִיב לַשָׁעוֹן הֲמֻלַּת אוֹרְחִים תְּסוֹבֵבֵנְהוּ
שְֹמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשׁ אִמּוֹ וִיְמִינָה תְּחֲבְּקֵנּוֹ
הִנְּךָ יָפֶה אַף נָעִים תִּינוֹק מַחֲמַדֵּינוּ

מִקֵּץ שְמּוֹנָה בָּאתָּ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אָב הָמוֹן גּוֹיִים
רָווּי חָלָב אֵם,הִתְחַזַקְתָּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם, -וְעִם חֲלוֹף חוֹדֶש יָמִים

קְדוּשָׁתְּךָ כָּעֵת תִּפָּדֶּה וְהָיִיתַ לְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּלְגַאֲוַת הַהוֹרִים

אני מתכבד להזמין את כבוד הרב יוסף כהן שליט"א לערוך את טקס הפדיון. 

וירא: גלוי ונסתר בדמותה של שרה

פתיחה:  פחד יצחק/ בלה שור

צָחַקְתִּי
מִפַּחַד צָחַקְתִּי
מֵהֶלֶם וּמִשִּׂמְחָה צָחַקְתִּי
כְּמוֹ אִישִׁי לִפַנַי צָחַקְתִּי
בִּקִרְבִּי צָחַקְתִּי
אֲבָל הָאֱלֹהִים
שֶׁהֵכִין בְּעַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם יִצְחָק
שָׁמַע
וְכָעַס
וַאֲנִי
מִפַּחַד
מִיִּרְאָה
הִכְחַשְׁתִּי

וְהַפַּחַד וְהַצְּחוֹק שֶׁבִּקִרְבִּי
עָבְרוּ לְעוּבַּר שֶׁבְּתֹּכִי
וּכְשֶׁנּוֹלַד בְּנִי יִצְחָק
הָיָה בּוֹ בְּיִצְחָק
הַפַּחַד וְהַצְּחוֹק

אֲבָל בְּסוֹף
לֹא צָחַקְתִּי
צָעַקְתִּי
וְצָעַקְתִּי
וּפָרְחָה נָשַׁמְתִּי מִצְּעָקָה
וְעָלְתָה
לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנִי
אַתְּ יְחִידִי
אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
אֵת יִצְחַק


חלק א- רובד ראשוני: שרה לכאורה פסיבית ומושפלת

א.מובלת ע"י אברהם בעלה לעלות לארץ כנען:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)


ב.נאלצת להסתיר זהותה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

ג.מובלת בעל כורחה לבית פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:(שם,יב,טו)

ד.זוכה לזלזול מצד שפחתה:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
ה.מענה את הגר שפחתה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)

ו.משנים את שמה שלא בידיעתה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
ז.נחבאת אל הכלים:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

ח.מפקפקת לכאורה בדברי המלאכים:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)

ט.מכחישה לכאורה שצחקה:
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)

י.גורמת לגירוש הגר וישמעאל:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (שם, כא,י)




ב.רובד עמוק: שרה - חכמה ונביאה

א.לשרה מעמד שווה לאברהם בגיור העמים וממילא גם בצעד הדרמתי של העליה לא"י:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)

אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)

ב.חושפת את היותה נשמה- אחות של אברהם ורומזת על חכמתה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

 הכינוי שנותן אברהם לשרה במפגש עם מלכי מצרים וגרר מהווה ש נוסף ומיוחד לשרה: "אחותי" .ניתן לומר שאברהם חש שהוא ושרה הם שני חלקים של אותה נשמה, שבעת הזיווג באו והתאחדו וניתן גם לומר שאברהם רומז כאן לחכמה העמוקה המצויה בשרה- שאליה משתוקק מלך מצרים- ככתוב בספר משלי (ז,ד):אמור לחכמה אחותי את (אימהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 15, הערה 7)

ג.שולטת במלאך המכה את פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:וַיְנַגַּע יְ-ה-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:(שם,שם,טז;יז)
 על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך, והוא מכה:(רש"י ,שם)


ד.לא מוותרת להגר ומעמידה את דינה מול ה'מה שמביא להפלת העובר הראשון של הגר:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,שם,ה)
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך. כל בינך שבמקרא חסר,  (ל) וזה מלא, קרי ביה וביניך (ר"ל נוכח לנקבה), שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון(רש"י,שם)

ה.המלאך מאשרר את צדקות מעשיה של שרה בפני הגר:החזירה את הגר למעמד של שפחה

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:(שם,שם,ט)

ותענה שרי. היתה משעבדת בה בקושי (ב"ר מה, ו.): (רש"י,שם)
היתה משעבדת בקושי.אבל אין פירוש שהיתה מייסרת אותה ביסורין, דהוי למכתב 'ותיסר אותה':
(גור אריה,שם)
 

ו.חוזרת אל השם הישן שלה:
 וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(שם,יא,כט)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
נראה מלשון הכתוב שהקב"ה לא בא לשנות את שמה של שרי אלא להשיב אותה אל שמה המקורי (אמהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 12)

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה: (רש"י,שם)
שרה. בא''ת ב''ש בג''ץ. שהוא בגימטריא יסכה זו היא רמז למה שאחז''ל יסכה זו שרה: (בעל הטורים,שם)


ז.הישיבה באוהל היא סמל לחכמה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:(שם,כה,כז )

 ישב אהלים. אהלו של שם ואהלו של עבר: (רש"י,שם)
 ותלך לדרוש. לבית מדרשו  של שם:(רש"י,שם,כב)

ח-ט.צחוקה של שרה נבע מחכמתה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)
 וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(שם,שם,י)

בתרגום יונתן מבואר שהיה זה ישמעאל שעמד מאחורי שרה לשמוע דברי המלאכים לאברהם (ומקורו הוא המ״ר). הדבר אומר דרשני מה באה התורה ללמדנו על ידי רמז זה. ונראה שכאן מונח הפתרון לתעלומה הגדולה שכל המפרשים נתקשו בה: איך שרה - אם ישראל והגדולה שבנביאות - פקפקה בהבטחת הקב״ה, ואחר כך הכפילה את המעוות עם הכחשת שקר.
לכך נראה ש״שרה לא נסתפקה ביכולת האל יתברך״(לשון הכלי יקר), ורק צחקה משום שישמעאל עמד מאחוריה. כי עבור ישמעאל היה זה בשורה מרה ושחורה, ששרה עומדת להוליד בן אשר יסלק אותו מהירושה האדירה של אברהם. שרה חששה שאם ישמעאל יקבל ויאמין לבשורה זו, אז ישתדל להפר
את הגזירה ולגרום לכך שתפיל את העובר, ובפרט שעל ידי כן יוכל לנקום מה ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה )ע׳ פרש״י בראשית ט״ז-ה׳(. ולכך עשתה עצמה כאינה מאמינה כדי שגם ישמעאל יפקפק באפשרות הדבר.
ולפי זה נפרש ״ותצחק שרה בקרבה״ כרש״י, ״מסתכלת במעיה ואמרה״ היינו בקול רם. ולפי זה מדוייק ביותר המעשה (מגילה ט.) עם תלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים לתרגם התורה, וכולם כיוונו לעשות אותם שינויים. אחד מהשינויים היה שכתבו כאן ״ותצחק שרה בקרוביה״, ופרש״י שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד, לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמר בקרוביה עכ״ל. והוא להדיא כדברינו, שצחקה בקול רם בפני קרוביה - ישמעאל. ומה שנזף בה הקב״ה ״למה זה צחקה שרה״, כי בדקדוק מידת הדין גם החשש בפני ישמעאל הורה על חסרון אמונה. שהרי בהבטחת הקב״ה ״והנה בן לשרה אשתך״, כלול גם הבטחה שלא תפיל אלא תלד בשלום.ושרה סברה שהחשש בפני ישמעאל נכלל בהשתדלות שכל אחד חייב בה. ולפי זה יש לבאר הכחשת שרה ״לא צחקתי כי יראה״, כי יראתי מישמעאל לכך צחקתי בפניו, ובזה לא שיקרה כלל. ועל זה השיב הקב״ה ״לא כי צחקת״, שאף לפי דבריה הצחוק היה בטוי לחוסר אמונה, שכן שומר ישראל יכול לשמור גם העובר (מגיד יוסף, רבי יוסף סורוצקין,פרשת וירא)

י.מקבלת את הגושפנקא המוחלטת של הקב"ה לכל מעשיה
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(שם,כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות (רש"י,שם)

סיכום:שרה תיקנה את מעשיה של חווה שהלכה אחרי העיניים ולכן שרה התנהלה באופן סמוי מהעין:

ושרה תיקון חוה כמו שכתב האריז"ל שהיא תיקנה חלה ונדה והדלקת הנר. ולכך כמו שבתחילה חוה הסיתה לאדם על הערבוביא כך התיקון ממנה שיעצה לאברהם אבינו  (ר' צדוק הכהן מלובלין - קומץ המנחה חלק ב אות לח)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת (ל) שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, (מ) ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): (רש"י,בראשית,כד,סז)

בני -ענן קשור על האהל(נידה) כנגד:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג,טז)
חיי- נר דלוק(נר ה' נשמת אדם)כנגד:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני-ברכה מצויה בעיסה(כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם)
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:(בראשית ג,יט)