בראשית-נח: אות קין, אות הברית ואות הקשת

1.אות קין ואות הברית:
תִּקּוּן שִׁבְעִים בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְזֶה מטטרו''ן, אוֹת בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר וַיָּשֶׂם י-ה-ו-ה לְקַיִן אוֹת, לְהָגֵן עָלָיו, וּמַה שֶּׁהָיָה הוֹלֵךְ נָע וָנָד בְּגִלְגּוּל, נַעֲשָׂה נוֹד, מִיָּד וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, וְזֶה אוֹת בְּרִית מִילָה שֶׁקִּנֵּא עָלָיו בְּאָחִיו מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם זָכָה לוֹ? בְּקֵינִי, מִשּׁוּם שֶׁחָזַר שָׁם בִּתְשׁוּבָה, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ בָנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לְגַן עֵדֶן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.(תיקוני הזוהר, תיקון שבעים)

2.המבול כתהליך לידה מחודשת של העולם:

א.המבול היה 40 יום- כמו זמן יצירת הולד:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

אמר רב חסדא הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום (בכורות כא,ע"ב)

ב.השליה מגוננת על העובר כמו שהתיבה זופתה מבפנים ומבחוץ:
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:


ג.נח שלח 2 צירים לבדוק "הקלו המים":
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה(בראשית ח,ז-ח)



ד.הברכה של ה' לנח לאחר צאתו קשורה בפריון:
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
התקווה שנוטעים ברך הנולדך היא איכות(פרו) וכמות (רבו )

ה.האנושות נבראת מחדש דרך המס' 8 :
 אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם...(רש"י,בראשית,יח,לב)

ו.לאחר היציאה מהתיבה(=מילה) נכרתת ברית עם ה':
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם (בראשית ט,יב)
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם(בראשית יז,יא)


3.ברית הברית וברית הקשת:
א.ברית על הארץ: מימד המקום
ברית המילה:"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם",
ברית הקשת "לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" 

ב.הקשר לבשר: מימד האדם
ברית המילה מוטבעת ב'בשר',
ברית והקשת היא בין הקב"ה לבין "כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר", כדי שלא יהיה מבּול, "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר".

ג.נצחיות הברית: מימד הזמן
בברית הקשת: "לְדֹרֹת עוֹלָם"
בברית המילה:  "לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם".

בראשית-נח: ברית המילה והשבת

פתיחה- הקשר הראשון בין ברית המילה לבין השבת:

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

1.מילה דוחה שבת:

בין ח' אם גמרו שערו וצפרניו מלין אותו בשבת...(ש"ע,או"ח,שלא,ג)
מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת:(ש"ע,או"ח,שלא,ג) 

''וביום השמיני ימול בשר ערלתו'', ודרשינן: ביום השמיני - אפילו בשבת, דהך 'ביום' מיותר הוא, והוה ליה לכתוב 'ובשמיני', שהרי אימים קאי, כדכתיב מקודם: ''וטמאה שבעת ימים'' (עיין שבת קל''ב:). והך 'ערלתו' גם כן מיותר, שהרי כבר נתבאר בפרשת לך לך מקום המילה, והוה ליה לכתוב: 'וביום השמיני ימול', ודרשינן מבשר לענין בהרת (קל''ג.), שיכול למול במקום בהרת, ונתבאר ביורה דעה שם.

ומ'ערלתו' דרשינן דדוקא ערלה ודאי דוחה שבת, ולא ערלה ספק, כגון אדרוגינוס שהוא ספק זכר ספק נקבה - אין מלין אותו בשבת. וכן לא כשהזמן ספק, כגון שנולד בין השמשות, והיינו אחר שקיעת החמה, דמיד אחר השקיעה מתחיל הספק. אבל קודם השקיעה, אפילו אם כבר קבלו שבת, אין זה שייך לזמן המילה. (ערוך השולחן,שם,סעיף ד)


2. שלוש מצוות שמקיימות את העולם- ולכן דוחות אפילו את השבת:
השבת היא בבחינת נפש של עם ישראל, כפי שדורשים חז"ל את הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) "כיון ששבת (האדם), וי! אבדה נפש" (תענית כז:) דהיינו: כיון שיצאה השבת יצאה ביחד איתה הנשמה היתרה שנוספה לנו בשבת. וכשם שישנן שלש עבירות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור", כלומר שמחויבים למסור את הנפש על מנת לא להיכשל בהן, ואלו הן: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכת דמים - כנגדן עומדות שלושת המצוות הללו: ברית מילה, קורבנות ופיקוח נפש, שקיומן מהווה ניגוד לאותן עברות
 
על דרך הרמז: שבת - ראשי תיבות שמירת הנפש, ברית מילה, תמידים ומוספים (קורבנות שזמנם קבוע).(ע"פ הרב אביגדור נבנצל )


3. המספר 8 מייצג מה שמעבר ומעל(הטבע) ולכן שמן לא מתערבב עם מים אלא צף:
 למה היונה הביאה דווקא עלה של זית?
שידוע שדור המבול השחיתו לדבק מין בשאינו מינו, וכן בוודאי הרכיבו אילנות מין בשאינו מינו. ובן נח מצווה על זה, כמ"ש הרמב"ם (פ"י ה"ז מהלכות מלכים). על כן נעקרו כל האילנות גם כן, כמ"ש במדרש. אבל זית אינו מקבל הרכבה - א"כ אילני זית לא השחיתו דרכם, ולכן לא יכלה היונה להביא מאילנות אחרים כי נמחו מארץ.(פרדס יוסף (נח ח יא) , בשם רביד הזהב)

4.ברית המילה - בסימן מס' 8 שהוא מעל הטבע:

וכאשר בא אברהם, נצטווה במילה. ידוע כי הערלה נקראת על שם כסוי ואטימה, וכל דבר נכסה ונבדל נקרא 'ערלה'. וזהו בכל מקום שנאמר (דברים י, טז) "ערלת לב", שאינו נכנס הדבר בלבו, ונבדל ממנו. וכן "ערלת אזן" (ר' ירמיה ו, י), כסוי אזן. וכל דבר מופרש ומובדל מדבר, יש לו אטימה וכסוי המבדיל, שהוא הערלה. וכל הדורות עד אברהם, כל הדורת ההם היו תחת הטבע, ולא היו נבדלים מן הטבע. עד שבא אברהם, ובחר השם יתברך בו, כדכתיב (נחמיה ט, ז) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם". והוציא אותם מן הטבע, עד שלא היה הטבע מבדיל בין השם יתברך ובין הבריות. כי הטבע שהיא חמרית, היא מבדלת בין השם יתברך ובין הבריות. עד שבא אברהם, ואליו היה חבור עם השם יתברך, שבחר בו, והוציא אותם מן הטבע, שלא היה כאן הבדל ואטימה עוד בין השם יתברך והאדם. ואז צוה להסיר הערלה, היא האטימה. והמילה היא הברית והחבור שיש עם השם יתברך, מפני שהוציא השם יתברך אותו מן הטבע. ולכך הערלה, שהיא האטימה שנולד באדם בטבע, צוה השם יתברך להסיר אותו ביום השמיני (בראשית יז, יב), שהוא אחר ז' ימי הטבע, וכמו שבארנו זה למעלה באריכות. לכן נתנה המילה לאברהם בפרטות.  (תפארת ישראל,פרק יט)

5.מלאכת הקרבנות שבמשכן ובמקדש בסימן מס' 8:
א.הקמת המשכן:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט,א)
ויהי ביום השמיני -שמיני למלואים, הוא ראש חדש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (רש"י,שם)
אותו היום הייתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י )

ב.בגדי הכהן הגדול:

כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב {בראשית לז-לא} ויטבלו את הכתנת בדם
מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב {שמות כח-מב} ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה
מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדרבי חנינא דא''ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה
אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתיה (דכתיב {שמות כח-לה/לז/לח } והיה על לב אהרן
חושן מכפר על הדינין דכתיב {שמות כח-טו} ועשית חושן משפט
אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב {הושע ג-ד} אין אפוד ותרפים
מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב''ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול
ציץ מכפר על מעשה עזי פנים....(ערכין טז,א)

ג.בשמי שמן המשחה והקטורת היו ג"כ שמונה.בשמן המשחה ארבעה:מר וקינמון וקנה וקידה.ובקטורת ארבעה:נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. (רבנו בחיי ויקרא ט,א)

ד.גם הבדים היו שמונה: שני בדי הארון ושנים לשולחן ושנים למזבח הזהב ושנים למזבח העולה.(שם,שם)


סיום: ברית המילה- כרטיס הכניסה לעולם הבא

אֵלֶּה תּוֹלְדת נֹחַ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְיוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁבִּגְלָלָהּ יִזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא.בֹּא רְאֵה, לְכָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹמְרִים הַבְּרִית שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְעַל זֶה, יִשְׂרָאֵל שֶׁשּׁוֹמְרִים הַבְּרִית וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרְאוּ צַדִּיקִים. מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית הַזּוֹ שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלֶיהָ, נִקְרָא צַדִּיק. מִנַּיִן לָנוּ? מִיּוֹסֵף. מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַר אֶת בְּרִית הָעוֹלָם זָכָה שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק. וְעַל כָּךְ וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. (זוהר,בראשית,דף נט,ע"ב)

בראשית: מה היה עץ הדעת- גירסה חינוכית

פתיחה: סבלנות סבלנות, לא קונים בשום חנות

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)


1.אתרוג: האמצעי והמטרה

עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

האידאל בבריאה היה שהאמצעי(העץ)=מטרה(הפרי):

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו, כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשיים בחוש נשמתו באותו הגובה (מצד ההבנה) והנועם (מצד ההרגשה) שעצם המגמה מורגשת בו אבל טבע הארץ... גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנועמו והדרו. אבל העצים... נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם (אורות התשובה,ו,ז)

מסר חינוכי: לאהוב את הדרך (הלימוד) כמו שאוהבים את המטרה (ההישג)


2.רימון:
בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)

חיבור בין רימון לעץ הדעת:
וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב:(יחזקאל א,כז)

...ושני הט''ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור''מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט''ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמ''י)(מלבי"ם,שם)

מסר חינוכי: כשם ש"מצווה גוררת מצווה" כך כל ידיעה פותחת דלת לעולם  של ידיעה,בכל רימון של ידע גלומים תרי"ג רימוני ידע נוספים



3.חיטה:
...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם...(בראשית ג,יט)
בזעת אפיך. לאחר שתטרח בו הרבה (רש"י,שם)

מסר חינוכי: אמנם הבדיחה אומרת "קשה יש רק בלחם" אבל על מנת להשיג דעת יש לעמול ולהזיע ולטרוח  ולא לצפות שהכל יבוא מאליו.יגעת ומצאת- תאמין.

4.גפן:
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)

 מסר חינוכי: ע"פ אמרת חז"ל נכנס יין יצא סוד(תוכן פנימי) , ניתן להפיק מפרי הדעת תוצרים שלא היו בו קודם(יין-גפן),לימוד דבר מתוך דבר הוא חלק חשוב בתהליך השגת ה"דעת"


5.תאנה:
 ...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
מסר חינוכי: אז תאמין, שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן(אהוד בנאי,אל תפחד, ע"פ ר' נחמן מברסלב).מאותו מקום של טעות ניתן להצמיח את התיקון ולהשיג את הדעת.

6.אגוז: רמז לעונש הגלות
ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום (סידור עמרם גאון, מהדורת פרומקין, חלק ג סעיף 406.)

 גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

 את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)

מסר חינוכי: הדרך ל"דעת" עוברת לעיתים גם דרך ה"ענישה" (לימוד לקח והפנמת מוסר)  והגלות ("חדר ללא הפסקה"), כל עוד יודעים לשמור על קליפת האגוז שתגן עלינו אפשר למנף גם מצב זה כדי לחזור לדרך הישר.


סיכום: הדרך אל הדעת עוברת בשמירה על כבוד האדם

...ומפני מה לא נתפרסם העץ?  שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד):(רש"י,בראשית ג,ז)

פרי עץ הדעת יש בו 6 צדדים של כפי שהציגו זאת  חז"ל וממילא אין מחלוקת כי כולם צודקים- השאלה על מה שמים את הדגש ולכן התורה לא ציינה את פרי עץ הדעת (ענ"ד)

שורה תחתונה:
"וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב"- רק שיוסיף... (ע"פ הרבי מקוצק)

בראשית-נח: קורא בשם

פתיחה: מהו שם? התוכן של הנשמה
שם האדם =מטרה("לשם")
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב,כ)

ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמש"ה אשר שם שמות בארץ, כפי מקום האבר שבאדם העליון, אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן ארז"ל שמא גרים.(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)

1.אדם- משמעות השם:הפוטנציאל הגלום

...וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרֵא אָדָם שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה (בראשית רבא,יז,ד)


והלא כל בעלי החיים נבראו מן האדמה רק רצה לומר שממה שהתקבצו בנפשו כל כוחות בע"ח מבואר שהוא נברא מכל האדמה , לא מגוש אחד(מלבי"ם, בראשית ב יט-כ)



בהמה- בה מה, אדם- מוציא פוטנציאל כמו האדמה:
ובפרק עגלה ערופה (סוטה מ"ו ע"א) והורידו את העגלה אל נחל איתן אמר רבי יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאינו עושה פירות בשביל מי שלא הניחו אותו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא מצות ע"כ. הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות ולא הוציאה דבר אל הפעל ונשאר בכח, ולפיכך שמו שנקרא בשם אדם על שם אדמה נאה לו והוא נאה לשמו. והבהמה נקראת בשם בהמה על שם ב"ה מ"ה, רצה לומר כי שלימות דבר שנברא עליו נמצא בה אף על גב שאינו שלמות גמור מכל מקום דבר זה נמצא עמה וזהו בה מה כי דבר מה נמצא עמה, הרי שכל אחד יורה שמו עליו.(מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ג)

האם מימש את שמו? לא, עד שבא נח...
...אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (בראשית,ג,יז)

2.נח- משמעות השם: פותח הזדמנויות חדשות

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:(רש"י,שם)

כיצד ידעו לתת לו מטרה כזו בתוך שמו?
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בְּנֹחַ, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ.
מֵאֵיפֹה הָיָה יוֹדֵעַ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִלֵּל אֶת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךְ, אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי יִהְיֶה הָעוֹלָם בִּקְלָלָה? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁיִּוָּלֵד לְךְ בֵּן מָהוּל כְּמוֹתְךְ. וְהָיוּ מְחַכִּים עַד שָׁעָה שֶׁנּוֹלַד נֹחַ. וְכֵיוָן שֶׁנּוֹלַד, רָאָה אוֹתוֹ מָהוּל רָשׁוּם בְּאוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְרָאָה שְׁכִינָה דְּבוּקָה עִמּוֹ, וְאָז קָרָא אֶת שְׁמוֹ עַל מַה שֶּׁעָשָׂה אַחַר כָּךְ.
בַּתְּחִלָּה לֹא הָיוּ יוֹדְעִים לִזְרֹעַ וְלִקְצֹר וְלַחֲרושׁ, וְהָיוּ עוֹשִׂים עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה בִּידֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁבָּא נֹחַ, הִתְקִין אֻמָּנוּת לָהֶם וְכָל הַכֵּלִים שֶׁצְּרִיכִים לְתַקֵּן אֶת הָאֲדָמָה לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה. שֶׁהוּא הוֹצִיא אֶת הָאָרֶץ מִמַּה שֶּׁהִתְקַלְּלָה שֶׁהָיוּ זוֹרְעִים חִטִּים - וְקוֹצְרִים קוֹצִים וְדַרְדָּרִים. וְלָכֵן כָּתוּב אִישׁ הָאֲדָמָה.(זוהר,בראשית,דף נח, ע"א-ע"ב)

האם מימש את שמו? לא , עד שבא אברהם...
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, חָבִיב משֶׁה מִנֹּחַ, נֹחַ מִשֶּׁנִּקְרָא (בראשית ו, ט): אִישׁ צַדִּיק, נִקְרָא אִישׁ אֲדָמָה... (ב"ר,פרשה לו,ג)
 
3.אברהם- משמעות השם: האב האוניברסלי שנעקר מאדמתו  מרצונו לטובת ציווי ה'

ויקרא תרח את שם בנו הנולד אברם לאמור: כי הרימו המלך בימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר איתו (ספר הישר,פרשת נח)

{דברי הימים א א-כז} אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו (ברכות יג, ע"א)
 בתחלה אב לארם. לאנשי מדינתו שמארץ ארם היה שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כד) ואומר אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד): אב לכל העולם. אב המון גוים (שם יז):(רש"י,שם)

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. (בראשית רבא,לט,יא)

האם מימש את שמו? כן!
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: (בראשית טו,ה)

בשולי הדברים: יהודה- טוב להודות לה':
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית,כט,לה)

על מה היתה צריכה לאה להודות עם הולדת יהודה?

הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות: (רש"י,שם)
שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות-לפיכך נקראים ישראל בשם יהודי על שמו של יהודה כדי שירגישו תמיד שכל מה שיש להם הוא יותר ממה שמגיע להם (וילקט יוסף,רבי מנחם מדל מקוצק,שם)


סיום: השם המשולש

שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד - מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד - מה שקונה הוא לעצמו.
(מדרש תנחומא, ויקהל)

שמחת תורה: אחרית וראשית בדברי רש"י על התורה

פתיחה: מדוע רש"י חותם פירושו לתורה דווקא בשבירת הלוחות והרי יכול היה להביא זאת בפרשת כי תשא?

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ-הֹ-וָ-ה פָּנִים אֶל פָּנִים:  לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְ-הֹ-וָ-ה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל: (דברים לב,י-יב)

 אשר ידעו ה' פנים אל פנים. שהיה לבו גס  בו ומדבר אליו בכל עת שרוצה, כענין שנאמר ועתה אעלה אל ה' (שמות לב, ל.), עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם (במדבר ט, ח.):  
ולכל היד החזקה. שקבל את התורה בלוחות בידיו:
ולכל המורא הגדול. נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא: לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):   (רש"י,דברים,לד,יב)

רקע:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (שמות לד,א)

פסל לך. אתה שברת הראשונות, אתה פסל לך אחרות,
משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות, מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע, עמד שושבינה וקרע כתובתה, אמר, אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך, בדק המלך ומצא שלא היה הקלקול אלא מן השפחות, נתרצה לה, אמר לו שושבינה, כתוב לה כתובה אחרת שנקרעה הראשונה, אמר לו המלך, אתה קרעת אותה, אתה קנה לה נייר אחר ואני אכתוב לה בכתב ידי, כן המלך זה הקב"ה, השפחות אלו ערב רב, והשושבין זה משה, ארוסתו של הקב"ה אלו ישראל, לכך נאמר פסל לך:(רש"י,שם)

1. "והסכימה דעת הקב"ה לדעתו"-
א.מנין לנו שאכן הקב"ה מרוצה ממעשהו של משה?
 ומנלן דהסכים הקב''ה על ידו שנאמר {שמות לד-א} אשר שברת ואמר ר''ל יישר כחך ששיברת (שבת,פז,ע"א)
אשר. אישור שאישרו ושיבחו על שבירתן:(רש"י,שם)

ב.למה היה מרוצה הקב"ה ממעשה שבירת הלוחות והלא אין לך ביטול תורה גדול מזה?

 אמר ריש לקיש פעמים  שביטולה של תורה זהו יסודה דכתיב {שמות לד-א} אשר שברת אמר לו הקב''ה למשה יישר כחך ששברת (מנחות צט, ע"א-ע"ב)

שביטולה של תורה. כגון שמבטל תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה זהו יסודה כלומר מקבל שכר כאילו יושב ומייסדה ועוסק בה שנאמר אשר שברת ולא אמר ליה בלשון כעס שמע מינה הסכימה עמו דעת השכינה כשביטל תורה ושיברן כיון דנתכוין לטובה (רש"י,שם)

 וזהו שבחו ששברם מדעתו.ולא היה בגלל תשות כח, שהרי הכתוב העיד עליו "היד החזקה".אלא מדעתו עשה לטובתם של ישראל כדי שיהיו נידונים כפנויה ולא כאשת איש והסכימה עמו דעת העליונה ( ע"פ משכיל לדוד)
  
2.מי קדם למי? תורת ישראל מול עם ישראל
   
א.תכלית בריאת העולם: בראשית= ב' ראשית -עם ישראל והתורה
בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו.(רש"י, בראשית ,א,א)

ב.עם ישראל קדם לתורה: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה... ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו, בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') 'ה' קנני ראשית דרכו וגו'', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתה'.(תנא דבי אליהו,פרק י"ד)


 3.מדוע סיים רש"י במילת ששברת?
...יישר כחך ששברת (שבת פז.):   (רש"י,דברים,לד,יב)

 ערכם וגדולתם של הלוחות בעיני משה ברור הוא שהרי היו מעשה אלוקים..מכתב אלוקים(כי תשא לב,טז) ומה גם שזכה לקבלם מיד הקב"ה בכבודו ובעצמו ואף על פי כן לא היסס כלל ( ואף לא שאל את הקב"ה) ושבר אותם כדי להציל את צאן מרעיתו מעונש... וזוהי מעלתו הנפלאה של משה רבנו, מנהיג ישראל, רועה נאמן של ישראל: לא זו בלבד שהפקיר את עצמו כדי להגן על כלל ישראל ככתוב ואם אין מחני נא מספרך אלא עוד זאת ששבר את הלוחות שקיבל מיד הקב"ה בעבודו ובעצמו כדי להגן על אלה שנכשלו בחטא העגל..היינו שרגש אהבת ישראל העצומה שבלב משה הוא שהביא לשבירת הלוחות  (הרבי מלובביץ', ביאורים לפירוש רש"י על התורה, שם)

...ויש להוסיף ולבאר בדרך רמז בטעם שסיים רש"י את פירושו בתיבת ששברת משום שרש"י רצה  להתכיף את סיום התורה עם התחלתה , שכן תיבת "שברת" היא אותיות בראשית (ללא אותיות אהו"י) ויש לומר שהקשר בין שברת ל"בראשית" הוא גם בתוכן...לפני בריאת העולם נאמר במדרש  (ב"ר ג,ז) שה' היה בורא עולמות ומחריבן ורק אחר כך ברא עולם מתוקן יותר  ,כך גם בלוחות , בתחילה היה עניין של שבירת הלוחות הראשונות ומתוך כך ניתנו הלוחות השניות שהיו מתוקנות יותר וכמובא בשמו"ר (מו,א):וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת.... (שם, אשל אברהם לרב אברהם אלאשוילי שליט"א)

סיכום:  אם אין עם ישראל- אין משמעות לתורת ישראל:
 מעשה זה מגלה לנו את תכלית קיומה של התורה, שהיא למען בני ישראל (ע"פ תורת מנחם)

קשר תלותי:

מכל מקום אנו לומדים מעצם ההגדרה של ישראל והתורה כראשית שקיים קשר הדוק,שלא ניתן לניתוק בין שני המושגים הללו: ישראל הוא ישראל של התורה והתורה היא התורה של ישראל (הרב יהודה ליאון אשכנזי ("מניטו"), סוד מדרש התולדות, חלק א, ע"מ 44)

רש"י לא מגלה לנו בתחילת התורה מי גדול ממי- התורה או ישראל- שכן היה הדבר לנו לפלא היאך התורה פחות גדולה מישראל אבל מתוך מעשהו של משה- מקבל התורה-  והגושפנקא שקיבל מאת הקב"ה- נותן התורה- אתה למד שאכן עם ישראל הוא מעל התורה וזהו המסר האחרון שביקש רש"י להעביר לנו בסיום התורה (ענ"ד)

ראש השנה: יומיים על שום מה?

פתיחה: 2 ימים טובים בגלות:


בזמן שבית הדין היה מקדש את החודש. בזמן שבית הדין שבארץ ישראל היה מקדש את החודש3, בראשונה היו משיאים משואות על ראשי ההרים - כדי להודיע לגולה שנקבע ראש חודש ביום שלשים לחודש העבר ונמצא החודש שעבר חסר, ואם לא השיאו היו יודעים שהחודש שעבר מלא, ועל ידי כך היו יודעים כל בני הגלויות הקרובים והרחוקים את קביעות החודש - ולא היו עושים אלא יום טוב אחד בכל מקום, כדין תורה. משקלקלו הכותים והדליקו אף הם משואות שלא בזמן החודש כדי להטעות את ישראל, ביטלו את המשואות והתקינו שיהיו שלוחים יוצאים לגולה להודיע שם את זמן קביעות החודש, ובני המקומות הרחוקים שלא הגיעו אליהם השלוחים עד יום טוב, היו עושים שני ימים טובים מפני הספק, לפי שלא היו יודעים באיזה יום קבעו בית דין את החודש, ונקראו שני ימים טובים של גלויות, לפי שאין עושים אותם אלא בני הגלויות הרחוקים מבית דין ויש גאונים שכתבו שכך הנהיגו נביאים הראשונים, יחזקאל ודניאל - שהיו בבבל - את ישראל בזמן הגלות, לעשות שני ימים טובים, ואף בזמן הבית היה נוהג כן מי שנסע לחוץ לארץ, ושמא מימות יהושע בן נון הנהיג כך את כל היוצאים והמשתהים בחוץ לארץ.  (אנציקלופדיה תלמודית כרך כג, [יום טוב שני של גליות] טור ב)


על דרך הפשט:
יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית דין את החדש שאין השלוחין יוצאין ביום טוב:
 ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים. שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים:(יד החזקה,ספר זמנים,הלכות קידוש החודש,פרק חמישי,ז-ח)





על דרך הרמז: 
המילה הרומזת לתאריך ר"ה היא המילה הראשונה בתורה הפותחת ב-ב'- רמז לדואליות
בראשית. דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם. (בעל הטורים,שם)


 על דרך הדרש: 
"תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"
בר"ה יש דואליות שכן הוא מוסב על העבר (חשבון נפש) וקבלה אל העתיד ( ראש לשנה החדשה) 
תשרי- הולך מהסוף להתחלה
א'- הולך מההתחלה אל הסוף  (ענ"ד)



על דרך הסוד:
יום ראשון- עניינים רוחניים, יום שני- עניינים גשמיים:

איתא בכתבי האר"י ז"ל דהא דאיתא בזוה"ק (ח"ג רל"א ב) שביום הראשון הוא דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, היינו שביום א' דנין על עסקי אלקות ושם אין שום ויתור והכל בצמצום גדול, וביום ב' דנין על עסקי עוה"ז והוא דינא רפיא: (שם משמואל מועדים ראש השנה שנה תרעג )


 סיום: הדואליות של ר"ה: יום של שמחה ועצב-אהבה ויראה:

ראש השנה מורכב משני חלקים סותרים לכאורה, חלק אחד של שמחה: 
אין אומרים וידוי, אלא "לובשים לבנים, ומתעטפן לבנים, ומגלחין זקנם, ואוכלין ושותין ושמחים, יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים" (ירושלמי, ר"ה, ז:, פ"א, הל' ג'.), 
וחלק שני של עצב: 
אין אומרים הלל, ואין מזכירים בתפילה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", אלא "ישראל עושין עצמן רשין (עניים) בר"ה, לדבר תחנונים ותפלה" (רש"י- ר"ה, טז:).

( מתוך מאמר של ראש השנה - שופרו של העבר והעתיד מאת: רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי )

יום הולדת: המשמעות האמונית

פתיחה: יום ההולדת- מזל מוסב על - טוב

 כי היום שהאדם נולד בו אז הוא בתוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז.(קונטרס דברי חלומות,ר' צדוק הכהן מלובלין אות כ)

ויש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום טוב וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו (בן איש חי,פרשת ראה)

*הלידה הראשונה כללה 3 תחנות:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כז-כח)

3 תחנות בחיי האדם בהם הוא נולד:
1.בעת הלידה
2.ביום נישואיו
3.כשנולד לו דור ממשיך


**מה ראוי לעשות ביום ההולדת?
א.ברכת שהחיינו:
ומ׳׳מ יודע אני שיש איזה אנשי מעשה שבכל שנה כשמגיע יום הולדת אותם שמהדרין לברך שהחיינו על איזה פרי או בגד חדש אבל ברכה מיוחדת לא תקנו, ובאמת אין חילוק בזה בין השנה שהגיע לשבעים שנה או שאר השנים ביום לידתם וודאי מן הראוי ליתן שבח הודאה לשמו הגדול ית״ש,(שו"ת גנזי יוסף,אות ד)
ב.נתינת צדקה:

ומה טוב דכל אחד יהיה לו לזיכרון יום שנולד,בכמה לחודש פלוני, ואותו היום,איש יומו,יהיה מרבה צדקה כפי יכולתו,כי לכך נוצר,ויזכה לעשותו עוד רבות בשנים בריוח ולא בצער,כן נזכה אנחנו וזרענו וזרע זרענו עד סוף כל הדורות,אמן כן יהי רצון(ספר צדקה לחיים,ר' חיים פלאג'י,מערכת העין,סעיף תקנ"ו)

ג.חשבון נפש:

וכמו כן פשוט שאף שעניין זה נזכר אצל פרעה יש ללמוד לטובה להכיר חסדי ה' יתברך שברו וגידלו ונתן לו עוד שנת חיים דהרי כשנולד לא היה בו דעת להכיר את נפלאותיו יתברך...ויחשוב חשבונו של עולם, מה עשה במשך השנה שחלפה ויתן תודה להשם יתברך שהחייהו וקיימהו והגיעהו לזמן הזה ויוסיף לעשות חיל... (ספר מה אשיב לה' הרב ניסים דיין, ע"מ צ"ג)

***הלידה כבסיס לאמונה:

תארו לעצמכם זוג תאומים, הנחים בהשקט ובבטחה ברחם אימם, טרם לידתם. פיותיהם סגורים, הם מוזנים בלי כל מאמץ מצידם דרך חבל הטבור, מחוממים על ידי הנוזל שבשק העובר, וחשים ביטחון ושלווה. הם ודאי לא מסוגלים לחשוב על דרך חיים נוחה יותר או שונה.
כעת, העניקו להם בבקשה כוח חשיבה. הניחו שהם מודעים לסובב אותם, ושהם מתחילים לדון בעתידם. השניים מבחינים בשינויים שמתרחשים סביבם, מרגישים שהם יורדים כלפי מטה, ומתחילים לדון מה עומד לקרות להם.

כל אחד מהאחים מחזיק עמדה שונה ומנוגדת – האחד אופטימי מטבעו, ואילו השני פסימיסט. הראשון מאמין, והשני סקפטי. המאמין משוכנע שחיים אחרים מחכים להם אחרי שיסולקו ממשכנם הנוכחי. "אני לא מאמין", הוא אומר בביטחון, "שאלוקים היה מניח אותנו כאן למשך תשעה חודשים, דואג לנו, מטפח אותנו ומאפשר לנו לגדול ולהתפתח, בלי כל מטרה. חייבת להיות איזושהי תוכנית גדולה יותר, שאנחנו עדיין לא מכירים. המציאות שלנו כאן יכולה להיות רק הכנה לחיים טובים יותר בעתיד. לא יתכן לחשוב, שהדבר היחיד שמחכה לנו הוא אבדון מוחלט."
אחיו, לעומת זאת, הרבה יותר ריאליסטי. הוא סולד מחלומות חסרי בסיס וציפיות מוגזמות. עבורו, אמונה – כפי שמרקס היה מנסח זאת – אינה יותר מ'אופיום להמונים'.

"שוב אתה מתחיל", הוא אומר בלעג לאחיו, "לערבב את התקוות שלך עם המציאות. המציאות הברורה היא שכל מה שנותן לנו חיים – הרחם שבתוכו אנחנו חיים, חבל הטבור שממנו אנו יונקים, השק המגונן – נמצא רק פה, וברגע שנצא מכאן, אנחנו חייבים למות."

...
הזמן חולף והשניים קרבים לתאריך המזומן ללידתם, כשדעותיהם ביחס לאמונתם חלוקות באופן דרסטי. המאמין בטוח שלא רק שהוא ימשיך לחיות, אלא שיהיה לו אפילו יותר טוב ממה שהיה עד כה. הסקפטי לעומתו, ממתין בצער לקריסת העולם, עם רדתו הסופית של מסך הסיום.
פתאום, שק השפיר פוקע, והשניים חשים דחיפות והתכווצויות. הם מרגישים שהם נדחפים בכוח לצאת מביתם. הרגע הטראומטי הגיע. המאמין הוא הראשון שעובר את המחיצה. אחיו התאום עדיין בפנים, מצפה ברוב קשב לרמז מבחוץ. בלב כבד הוא שומע את בכיו קורע הלב של אחיו.
"טוב", הוא חושב לעצמו, "אז אחרי הכל אני צדקתי. זה עתה שמעתי את זעקת המוות של אחי." ...ובאותו רגע, זוג הורים מאושרים מברכים זה את זה על לידת בנם הראשון, שזה עתה בישר על בואו, בבכי של חיים.
מה שנראה כמו מוות מהצד האחד, מתגלה כצורת חיים גבוהה יותר מהצד השני. מוות ולידה מחדש הם מילים נרדפות. האחד מוביל אל השני. (מנוסח ע"פ הרב בנימין בלך)

סיום: העולם נברא- בשבילי- למילוי ייעודי:
שום אדם שחי אי פעם עלי אדמות ויחיה בעתיד, לא יכול למלא את התפקיד המיוחד והספציפי שאותו נתן לך אלוקים. ולכן באת לעולם. בעל יום ההולדת צריך לדעת שלפני מספר שנים החליט אלוקים שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיו ,לכן הוא ברא אותו עם תפקיד ייחודי שאף אחד לא יכול לעשות במקומו. בגלל זה אומרים חז"ל: "אין העולם נברא אלא בשבילי...". (ע"פ הבעש"ט)