פתיחה: פסוקי ספירת העומר
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ:(דברים טז,ט-י)
איזכורו הראשון של העומר:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:...וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (שמות טז,טז;יח)
וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:(שמות,טז,לו)
הקשר ההסטורי בין המן לבין העומר:
שביתת המן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)
הקשר הרעיוני בין העומר שבמן לספירת העומר:
א.מידה כנגד מידה:
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַמָּן הָיִיתִי נוֹתֵן עֹמֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טז, טז): עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְעַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעֹמֶר אֵין לִי אֶלָּא עֹמֶר אֶחָד מִכֻּלְּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁל חִטִּים אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר. (ויקרא רבא,כח,ג)
ב.אהבה כנגד אהבה:
זמנה של הקרבת מנחת העומר הוא ממחרת השבת-ממחרת חג הפסח שבו גילה הקב"ה את אהבתו לישראל וגאלם ממצרים ונראה כי ישראל מקריבים את מנחת העומר דוקא בזמן זה משום שעניינה של מנחה זו הוא לגלות את אהבתם לאביהם שבשמים ולהשיב לקב"ה אהבה על אהבתו אותם לפיכך לא נצטוו ישראל להביא קרבן גדול בכמותו ובחשיבותו...כי דוקא העומר-הכמות המצומצמת ביותר של מזון המיועדת לאדם אחד הינה...החביבה לפני הקב"ה כיון שקריבה היא מתוך אהבה...
עיקר עניינה של מנחת העומר מכוון כנגד מהותו של המן-החיבה והאהבה שהראה הקב"ה לישראל בעת שהוריד להם את עומר המן ולפיכך מקריבים ישראל את העומר בזריזות...למען השב לו אהבה על אהבתו אותם...
נמצא אם כן שביום בו מביאים ישראל את מנחת העומר- שעיקר עניינה הוא הביטוי של כלל ישראל לאהבתם את ה' יתברך-ציוותה התורה להתחיל את ההכנה לקראת קבלת התורה הנלמדת מתוך אהבה כפי שנאמר מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה לפיכך נקראה הספירה כולה על שם העומר למען נלמד ממנחת העומר את הדרך לקניינה של תורה-"שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. (דרש דוד/הרב דוד הופשטטר שליט"א,שופרא דמועדא,ע"מ קפ-קפא)
ג.מעבר מינקות לבגרות:
על פי זה יובן ענין נוסף שהתגלגל ליום זה – והוא האמור בפסוק [יהושע ה' יב] – "וישבות המן – ממחרת השבת".מציאות ירידת המן היתה כולה נס – המעבר מאכילת המן לזריעה וקצירה הוא המעבר מתקופת הניסים הגלויים של דור המדבר – להנהגה הנסתרת בלבוש הטבע שבארץ ישראל – ועל כן המעבר הזה התרחש ממחרת השבת – ביום של המעבר מלימוד הניסים הגלויים של יציאת מצרים – ללימוד הניסים הנסתרים שבהנהגת הטבע. (מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ:(דברים טז,ט-י)
איזכורו הראשון של העומר:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:...וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (שמות טז,טז;יח)
וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:(שמות,טז,לו)
והעומר עשירית האיפה. סמך והעומר לפרשת המן רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר: (בעל הטורים,שם)
הקשר ההסטורי בין המן לבין העומר:
שביתת המן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)
הקשר הרעיוני בין העומר שבמן לספירת העומר:
א.מידה כנגד מידה:
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַמָּן הָיִיתִי נוֹתֵן עֹמֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טז, טז): עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְעַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעֹמֶר אֵין לִי אֶלָּא עֹמֶר אֶחָד מִכֻּלְּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁל חִטִּים אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר. (ויקרא רבא,כח,ג)
ב.אהבה כנגד אהבה:
זמנה של הקרבת מנחת העומר הוא ממחרת השבת-ממחרת חג הפסח שבו גילה הקב"ה את אהבתו לישראל וגאלם ממצרים ונראה כי ישראל מקריבים את מנחת העומר דוקא בזמן זה משום שעניינה של מנחה זו הוא לגלות את אהבתם לאביהם שבשמים ולהשיב לקב"ה אהבה על אהבתו אותם לפיכך לא נצטוו ישראל להביא קרבן גדול בכמותו ובחשיבותו...כי דוקא העומר-הכמות המצומצמת ביותר של מזון המיועדת לאדם אחד הינה...החביבה לפני הקב"ה כיון שקריבה היא מתוך אהבה...
עיקר עניינה של מנחת העומר מכוון כנגד מהותו של המן-החיבה והאהבה שהראה הקב"ה לישראל בעת שהוריד להם את עומר המן ולפיכך מקריבים ישראל את העומר בזריזות...למען השב לו אהבה על אהבתו אותם...
נמצא אם כן שביום בו מביאים ישראל את מנחת העומר- שעיקר עניינה הוא הביטוי של כלל ישראל לאהבתם את ה' יתברך-ציוותה התורה להתחיל את ההכנה לקראת קבלת התורה הנלמדת מתוך אהבה כפי שנאמר מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה לפיכך נקראה הספירה כולה על שם העומר למען נלמד ממנחת העומר את הדרך לקניינה של תורה-"שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. (דרש דוד/הרב דוד הופשטטר שליט"א,שופרא דמועדא,ע"מ קפ-קפא)
ג.מעבר מינקות לבגרות:
על פי זה יובן ענין נוסף שהתגלגל ליום זה – והוא האמור בפסוק [יהושע ה' יב] – "וישבות המן – ממחרת השבת".מציאות ירידת המן היתה כולה נס – המעבר מאכילת המן לזריעה וקצירה הוא המעבר מתקופת הניסים הגלויים של דור המדבר – להנהגה הנסתרת בלבוש הטבע שבארץ ישראל – ועל כן המעבר הזה התרחש ממחרת השבת – ביום של המעבר מלימוד הניסים הגלויים של יציאת מצרים – ללימוד הניסים הנסתרים שבהנהגת הטבע. (מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)
סיום: ימי העומר- כחול המועד ארוך
וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד (רמב"ן, ויקרא כג,לו)
וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד (רמב"ן, ויקרא כג,לו)
