בהעלותך: דמותה של מרים כאישה מובילה המובלת ע"פ צו מצפונה

א.עמדה כנגד ציווי פרעה:
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (שמות א,יז)

מידה כנגד מידה: הצילה (עם אימה) את עם ישראל שהוא ממלכת כהניםוגוי קדוש לעומת שאר העולם ולכן מזרעם באה שושלת הכהונה:
וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמות א,כא)
בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) . כהנה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב) : (רש"י,שם)

ב.יוזמה מול אביה:
"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו ,עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו:" אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יב,א)

מידה כנגד מידה: מרים דאגה להולדת מושיען של ישראל ולכן זכתה להיות חלק מההנהגה שהושיעה אותם במדבר:
כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו,ד)

ג.אחריות כלפי משה ויוזמה מול בת פרעה:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד (שם,שם,ז)

מידה כנגד מידה:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (שם,רש"י)

ד.שירת הנשים על הים:היוזמה מתחילה במרים
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-וָ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא)

מידה כנגד מידה: שרה ראשונה על נס הים וזיכתה את ב"י בבאר המים
שלשה פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל, משה אהרן ומרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. נתן להם מן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ובאר בזכות מרים (במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

ה.דיבורה של מרים כנגד משה-היוזמה מתחילה במרים:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב,א)
מלמד ששניהם דיברו בו ,אלא שמרים פתחה בדבר (ספרי)

מידה כנגד מידה: מרים מדברת במשה אודות צבע עורה של אשתו ולכן נענשת בשינוי צבע עורה:
וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (שם,שם,י)

פרשת נשוא: דיבורם של יוצאי הדופן

א.מבנה הפרשה:
1.הלויים:
א.נשיאת ראש בני גרשון
ב.נשיאת ראש בני מררי
ג.סיכום מפקד הלויים

2.החוטאים:
א.שילוח הטמאים והמצורעים מחוץ למחנה
ב.אשם גזלות
ג.אישה סוטה

3.הקדושים:
א.נזיר
ב.ברכת הכהנים
ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים

ב.הדיבור:

1.הלוויים-השירה במקדש:
ויעמד את הלויים בית ה' במצלתיים בנבלים ובכינורות... (דברי הימים כ"ט,כה)
ורבותינו פירשו במסכת ערכין: 'מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר? דכתיב עבודת עבודה, איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה - הוי אומר: זה השיר בכלי שיר' ו עבודת משא (במדבר ד) נכון לפרש על השיר, כדכתיב (דברי הימים א טו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא, שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר" (רש"י, פירוש שני).

2.החוטאים-הדיבור בדרך השלילה ותיקונה:
א.מצורע- חוטא בדיבורו
אמר ריש לקיש מאי דכתיב {ויקרא יד-ב} זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (ערכין טו,ע"ב)

ב.אשם גזלות- שבועת שקר כמעילה במדרגת המדבר שבאדם ותיקונה ע"י וידוי:
כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּ-י-ה-וָ-ה...וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ (במדבר ה,ו-ז)

ג.אישה סוטה-תיקונה ע"י דיבור:
וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה: וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן (במדבר ה כא-כב)

3.הקדושים-השפעת הדיבור כגורם מחייב:
א.נזיר- חיובו מכח הדיבור :
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה (במדבר ו,ב)
ב.ברכת הכהנים:-דיבור המשפיע טוב:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במדבר ו,כג)
ג.חנוכת המזבח-קרבה לה' ללא דיבור:
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: (במדבר ז,י)

ג.יוצאי הדופן:

1.הלויים:
א.מחוץ למפקד:
וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה (במדבר ב,לג)
ב.מחוץ לצבא המחלמה ובתוך צבא ה':
מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד
ג.ללא נחלה:
וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה (במדבר יח,כג)
2.החוטאים:
א.הטמאים והמצורעים- מחוץ למחנה ישראל:
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ (במדבר ה,ב)
ב.אשם גזלות-שבועת שקר כמעילה בה' ויציאה ממדרגת מדבר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּ-י-ה-וָ-ה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: (במדבר ה,ו)

ג.אישה סוטה-סוטה מדרך הישר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: (במדבר ה,ב)
3.הקדושים:
א.נזיר:
א1:מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל (בדבר ו,ג)
א2:כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ (במדבר ו,ה)
א3:כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא (במדבר ו,ו)

ב.ברכת הכהנים-קדושת הכהנים ותבדלותם מהעם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (ויקרא כא, א)
קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱ-לֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְ-ה-וָ-ה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵא-לֹהָיו (שם,שם,ז)

ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים-אחריות הנשיא בייצוג העם במקדש:
ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל (יחזקאל מה,יז)

ד.עשיית שלום:
1.הלויים:

-->1א:שם השבט מעיד על השכנת שלום: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי (בראשית כט,לד)
1ב:נשיא השבט-אהרון-משכין שלום:
הלל ושמאי קבלו מהם.הלל אומר,הוי מתלמידיו של אהרן , אוהב שלום ורודף שלום , אוהב את הבריות ומקרבן לתורה : (אבות א,יב)


2.החוטאים:
א.שילוח הטמאים והמצורעים מחוץ למחנה- סילוק מרחיקי השלום מהמחנה:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ (תהילים לד,יד-טו)

ב.אשם גזלות-שלום בין איש לרעהו:
"וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה" (רלב"ג,נשא)

ג.אישה סוטה- עשיית שלום במשפחה:
דתני רבי ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.(ויקרא רבא,ט,ט)



3.הקדושים:
א.נזיר-עשיית שלום בין אדם לעצמו:
"..זאת הפרשה להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו מצד תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לידי חטא" (רלב"ג,נשא)

ב.ברכת הכהנים: השפעת השלום כברכת ה'
יִשָּׂא יְ-ה-וָ-ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו,כו)

ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים: עשיית שלום בין אדם לה'
שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל (רש"י,שמות,כ,כב)

על אמירת התודה ול"ג בעומר*

פתיחה:  מה משמעות התכונה של הוד שבהוד בל"ג בעומר?

היום שלושה ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים  (מתוך הספירה)

1- משמעות המילה הוד:
א. שתי משמעויות למילה הוד:

למלה הוד  בלשון הקודש יש כמה  משמעויות אפשריות: הוד במובן של אור ויופי, כמו בפסוק "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" או "וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת" (על שלמה המלך); הוד מלשון תודה, להודות למישהו על הטובות שהוא עושה לי וכדומה; והוד מלשון הודאה באמת או הודאה באשמה, אני מודה שאתה צודק (הרב יצחק גינזבורג)

ב.בין הוד להדר:

קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו... ונתת מהודך עליו (במדבר כז,יז-כ)

ההבדל בין הוד ובין הדר שהוד מורה היופי הפנימי הנפשי והדר הוא היופי החיצוני, ואמר במדרש נתן ההוד למשה וההדר ליהושע, ואילו נתן ההוד ליהושע אין כל בריה יכולה לעמוד כנגדו, כי יהושע היה לו ההדר החיצוני, כי היה גיבור ואיש מלחמה, ומשה היה לו ההוד הפנימי הצוריי ולא היה איש מלחמה... ומטעם זה לא נכנס משה לארץ...". (מלבי"ם, שם)

2.ל"ג בעומר- סעודת הודיה:

יהודי פרס נהגו בשעת מחלה קשה לנדור נדר: אם בזכותו של רשב"י ישוב החולה לאיתנו תיערך סעודה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ביום ההילולה שלו- ל"ג בעומר-"סאל רבי שמעון בר יוחאי(אשמור את השנה של רשב"י).עיקר הסעודה במאכל הידוע בשם פלאוו(אורז מבושל עם גזר,שום ופולים).עם הפלוו הגישו ירקות כבודים בחומץ ומעוררי תיאבון והרבו בשתיית יין (מועדי ישראל,יואל רפל,ע"מ 197)

3. ארבעה מעגלים של הודאה:
א.הודאה בפתחו של היום:
הודאת היחיד:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"
הודאת הציבור:
"מודים אנחנו לך..."

ב.הודאה בפתחו של השבוע:
הודאת הציבור-שבח לה' שכונן תבל (ע"פ סידור שערים בתפילה)
"לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה..." (תהילים כד,א)

ג.הודאה בפתחו של החודש:
הודאת העם-חצי הלל:
"הללוי-ה הללו עבדי ה'..."(תהילים קיג,א)

ד.בפתחה של השנה:
בפסח: הלל שלם
בר"ה: "...לשמוע קול שופר"

4.תיקון החטא השני של אדם  הראשון:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ב,יב)
אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י)
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה (בראשית לח,כו)

5.ביהודה מתחיל תיקון החטא השני של אדם הראשון:

ואמר ר''י משום ר''ש בן יוחי מיום שברא הקב''ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב''ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר {בראשית כט-לה} הפעם אודה את ה' (ברכות ז,ע"א)
לאה תפשה בהודיה, עמד זרעה בהודיה אחריה. היא אמרה "הפעם אודה את ה'", יהודה בנה אחריה "יהודה אתה יודוך אחיך", דוד "הודו לה' כי טוב", דניאל מצלי ומודה.(תנחומא ויצא פרק ו)

6.חזקיהו לא נעשה משיח על שום שלא אמר שירה:
למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' א''ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ''ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום ביקש הקב''ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב''ה רבש''ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם מיד (סנהדרין צד, ע"א)

7.דוד המלך הוא היסוד למשיח משום ספר תהילים- ספר שכולו שבח והודאה:
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:טוֹב לְהֹדוֹת לַי-ה-ו-ה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:(תהילים צב, א-ב)

סיום: הוד שבהוד- היופי הפנימי  והתודה החיצונית:
הוד שבהוד הוא היופי הפנימי שבהכרת התודה לכן נקבעו מסורות של מסיבות הודיה דווקא בל"ג בעומר שכן זוהי תכונתו הפנימית של יום זה- הכרת הערך הפנימי( היופי הפנימי) שבהכרת הטוב כמעשה שמתקן את העולם הפנימי והחיצוני ( ענ"ד)

בשולי הדברים - קרבן תודה אינו בטל לעתיד לבוא:

רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת וגו', זוֹ הוֹדָאָה, (ירמיה לג, יא): מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה', זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים נו, יג): עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, תּוֹדָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תּוֹדֹת, הַהוֹדָאָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה.
(ויקרא רבא,ט,ז)


*הרעיון הכללי וחלק מן המקורות מבוססים על דבריו של הרב אורי שרקי שליט"א

פרשת שלח ומצוות הזכירה

הקדמה:

זיכרון לטווח ארוך:
אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה: (קהלת א,יא)

זיכרון לטווח קצר:
שלח לך אנשים. למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר (רש"י,במדבר י"ג,ב)

*****מה מצווים לזכור?

10 זכירות בכל יום:
חסידים ואנשי מעשה רגילים לומר בכל יום עשר זכרונות וזו הלשון:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה,הרי אני מקיים מצוות עשר זכירות שחייב אדם לזכור בכל יום ואלו הן: א.יציאת מצרים ב.והשבת ג.והמן ד.ומעשה עמלק ה.ומעמד הר סיני ו. ומה שהקציפו אבותינו להקדוש ברוך הוא. ז.ומעשה מרים הנביאה ח.עצת בלק ובלעם – ומה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו למען דעת צדקות ה'. ט.ומצות וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. י. וזכירת ירושלים תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן.

1.יציאת מצרים,בכל יום ובכל שבת ובפרט בפסח:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְ-ה-וֹ-ָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: (שמות יג,ג)

2.שבת: ע"י קידוש בערב ובבוקר
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ,ח)

3.המן: בפרט ע"י משנה הלחם בשבת
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר (מצותו) מִצְוֹתָיו אִם לֹא: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם (דברים ח,ב-ג)

4.מעשה עמלק: בפרט בפורים ובשבת זכור
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כה,יז)

5.מעמד הר סיני: בפרט בחד השבועות
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: (דברים ד,ט)

6.נסיונות במדבר:
זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְ-ה-וָ-ה: (דברים ט,ז)

7.לשון הרע: בפרט בכל דיבור ודיבור עם הזולת
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (דברים כד,ט)

8.עצת בלק ובלעם :
עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְ-ה-וָ-ה (מיכה ו,ה)

9.כח לקיום מצוות:בפרט בכל תפילה מתפילות היום
וְזָכַרְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה (דברים ח,יח)

10.ירושלים: בפרט בסיום החופה
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי (תהילים קלז,ה)

זכרון-במחשבה וזכר -במעשה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: (קידוש ליל שבת)

*****מדוע דווקא זכירות אלו?

א.טובות ה':
1.יציאת מצרים ->ומעמד הר סיני (לכלל ישראל)
2. והמן ->והשבת (לפרט)
5.ומצות וזכרת את ה' אלוקיך -> וזכירת ירושלים (לפרט שישפיע על הכלל)

ב.רעות האדם:
א.מבחוץ:
1.ומעשה עמלק -הגוף
2.עצת בלק ובלעם -הנפש
ב.מבפנים:
3. ומה שהקציפו אבותינו להקדוש ברוך הוא- בין אדם למקום
4.ומעשה מרים הנביאה -בין אדם לחברו

***איך זוכרים?
תיעוד כתוב:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (שמות יז,יד)
הסתמכות על הדור הקודם:
זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: (דברים לב,ז)

*****לשם מה זוכרים?


זיכרון לשם גמילת חסד:
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (אסתר, ו,א)
וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ(שם,שם,יא)

זיכרון מתוך ראייה:
וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם (שמות יג,ט)

זיכרון המביא לעשייה:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם (במדבר,טו,לט-מ)

...תניא אידך "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'"- שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן ,ותניא אידך "וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם"- ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה (מנחות מג,ע"ב)

1.יציאת מצרים- וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ
2.שבת-לקדשו
3.המן-לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר (מצותו) מִצְוֹתָיו אִם לֹא
4.עמלק-תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם
5.מעמד הר סיני-וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ
6.נסיונות במדבר-וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה:
7.לשון הרע-הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת
8. עצת בלק ובלעם-לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה
9.כח לקיום מצוות-לַעֲשׂוֹת חָיִל
10.ירושלים-אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי

תזריע: אחרית וראשית*

יתרון האחרונים:
1.נזר הבריאה:
אשה כי תזריע. אמר ר' שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף.(רש"י,ויקרא,יב,ב)

2.אחרונים חביבים:
וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים: (בראשית,ל"ג,א-ב)
ואת לאה וילדיה אחרנים- אחרון אחרון חביב (רש"י,שם)

3.לכבוד שבת:
אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה (ביצה ט"ז,ע"א)
4.יתרון האישה:
א''ר חסדא מ''ט דרבי דכתיב (בראשית ב-כב) ויבן ה' [א-להים] את הצלע מלמד שנתן הקב''ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש ואידך ההוא (נידה מ"ה,ע"ב)

זכות הראשונים:
5. התחלה חדשה:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות,יב,ב)
החדש הזה. הראהו לבנה בחדושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חדש. (רש"י,שם)

6.החודש הראשון
תניא:רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם ,בתשרי נולדו אבות ,בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק ,בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה ,בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין,בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל.
ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר''ה נפקדה שרה, רחל וחנה ,בר''ה יצא יוסף מבית האסורין, בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים ,בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל (ראש השנה,י,ע"ב-יא,ע"א)
7.ראשונים ואחרונים:
אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים (שבת קי"ב,ע"ב)

8.מאבק הבכורה:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי (בראשית,כה,לא)
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְ-ה-וָ-ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (בראשית ד,ד)
אחרית וראשית:
9.תכלית העולם:
שג' הבחינות דומם צומח חי לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם. וע"כ אין תפקידן אלא לשמש את האדם ולהועילו (הקדמה לספר הזוהר)

10.אחרון הנבראים:
אדם נברא בערב שבת ומפני מה? ... שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה בראשית... דבר אחר כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואחר כך הכניס אורחין. (סנהדרין,לח,ע"א)

*רוב המקורות ע"פ הספר "לתורה ולמועדים" של הרב שלמה יוסף זוין.

ספירת העומר: האבלות בעומר ,תלמידי ר' עקיבא, ו...המן*

-->1.והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי ר' עקיבא שמתו בספירת העומר
(עץ חיים לאר"י ,שעת ספירת העומר,פרק ז')
2.שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר''ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה (יבמות סב,ע"ב)

3.תאני רב יוסף מאי דכתיב {שמות יב-כב} ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר {יחזקאל כא-ח/ט } והכרתי ממך צדיק ורשע (בבא קמא ס,ע"א)

4.והעמיד ר' עקיבא תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא (אגרת רב שרירא גאון)

5.ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח. עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן. שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן: (משנה תורה לרמב"ם,הלכות מלכים,י"א,ג)

6.אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא, והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו. בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו איתבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה נפקו
תרגום:
התחבאו במערה. התרחש נס, נברא להם חרוב ומעין מים, והיו פושטים בגדיהם, והיו יושבים עד צוורם בחול. כל היום לומדים, ובעת תפילה (=הדורשת עמידה) היו מתלבשים ומתעטפים, ואחר פושטים בגדיהם כדי שלא יתבלו. ישבו שתים-עשרה שנים במערה, בא אליהו ועמד בפתח המערה, אמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזירתו? יצאו...
(שבת ל"ג,ע"ב)

7.כמו כן פשט המנהג שלא להסתפר בימי הספירה עד יום ל"ד לעומר בבוקר.ולאחר מכן מותר להסתפר בעל עת שירצה.ואין הנשים בכלל איסור זה.(חזון עובדיה , יום טוב,דף רס"א)

8.נהגו מקצת נשים להימנע בימי הספירה מעשיית מלאכה כגון סריגה ותפירה וכיוצא בזה משקיעת החמה ואילך לאות אבל על תלמידי רבי עקיבא ...ונשים שנהגו לסרוג או לארוג או לתפור בזמנים אלו אין למחות בהן...(חזון עובדיה,יום טוב,דף רע"א)

9. יום ירידת המן:

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)

לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)

*-חלק ניכר מהמקורות מבוסס על דבריו של הרב אברהם קורמן,"פענוח אגדות",פרק "הספירה ול"ג בעומר

סוד המספר שש והמספר שבע

המספר 7:

המספר 7 או כפולותיו (14,21,28 וכו') משמש כאבן היסוד לאורך כל פרשיות התורה בפרשת הבריאה למשל אנו מוצאים מלבד שבעת ימי בראשית, 7 פעמים בהם מופיעה המילה שמים, 7 פעמים מים, 7 ''על הארץ'', 35 פעם אלוקים, 21 פעמים ''ארץ'' (''בארץ'' וכדומה), 7 פעמים טוב, 7 פעמים עוף (בהטיות שונות), 7 פעמים רמש (בהטיות שונות), ו- 14 פעמים ''יום''.

בפרשת המבול אנו מוצאים 28 פעמים ''הארץ'', 7 פעמים ''חיים'' (חי, להחיות), 7 פעמים שמים, 14 פעמים בשר, 28 פעמים נח, 21 פעמים ''מים'', 7 פעמים ''שחת'' (''לשחת''). תופעה מדהימה בפני עצמה היא פרשת מתן תורה, כידוע ניתנו לוחות הברית פעמיים, הלוחות הראשונות ניתנו בששה בניסן ולאחר חטא העגל ושבירת הלוחות על ידי משה, ניתנו הלוחות השניים ב- י' בתשרי (תאריך שנקבע בתורה כיום כיפור).

בתורה מוזכרת פרשת הלוחות בארבע מקומות פעמיים מוזכרים הלוחות הראשונים, ופעמים מוזכרים הלוחות השנים (שמות לא', לה' ודברים ט' ו- י'). המפליא מכל היא העובדה שהמילה ''לוחות'' שבעה פעמים בפרשה הראשונה, בפרשה השנייה, והתופעה חוזרת על עצמה בכל אחת מן ארבעת הפרשיות הללו, שבעה פעמים לא יותר ולא פחות! בסיפור מלחמת עמלק מוזכר שמו של עמלק 7 פעמים, משה (להבדיל) מוזכר אף הוא 7 פעמים, והמילה (''ידי משה'' וכדומה) מוזכרת אף היא 7 פעמים.

פרשה נוספת בה באה תופעה זו לידי ביטוי בצורה מופלאה היא סיפור מסעו של אליעזר עבד אברהם לארם נהריים בכדי לחפש אישה עבור יצחק. בפרשה זו אנו מוצאים 7 פעמים ''להישבע'', 7 ''לקחת לאישה'', 7 ''מים'', 7 ''עין'' (''עין המים''), 7 פעמים את הפועל ''לשאוב'', 7 ''להשקות'', 7 ''האיש'' (אליעזר), 7 פעמים ''ללכת'' ביחס לאליעזר ו- 7 פעמים ''ללכת'' ביחס לרבקה, 7 פעמים ''עבד'', 7 פעמים יצחק (או ''האיש'' כשהכוונה ליצחק), ו- 7 פעמים מוזכרת הודאה של אליעזר לה'.

המספר 6:

באים נבחן את שורשו של המספר 6 מספר המגלם בתוכו את ששת ימי המעשה, תתגלה לעינינו תגלית מופלאה, השורש מורה לנו על התאריך המדויק לבריאת העולם בו הוקם המשכן. יש להקדים ולאמר שששת ימי בראשית מגלמים בתוכם את ששת אלפי השנים בהם העולם עתיד לעמוד, כל יום מרמז על מאורעות אלף השנים המקבילות לו כמובא בפירוש הרמב''ן על התורה (בראשית פרק ב').

שנת הקמת המשכן כפי המובא בתורה היא השנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים, חישוב השנים מבריאת העולם מורה על שנת 2448 כשנה שיצאו בנ''י ממצרים. (עפ''י החישוב בחומש בראשית אברהם אבינו נולד בשנת 1948(!) לבריאת העולם, לאחר 100 שנה נולד יצחק ולאחר 400 שנה מיום היוולדו חלה יציאת מצרים, התוצאה היא = 2448)., שנה לאחר מהן מוקם המשכן, והיא אם כן שנת 2449 לבריאה. הקמת המשכן הייתה בראש חודש ניסן כמובא בתחילת פרשת שמיני, ל' אדר יוצא ביום ה- 178 מתחילת השנה.

עתה כשנתבונן בשורש המספר 6 ניווכח שהתוצאה היא: 2.4494897 כיוון שכל יחידה מרמזת על אלף שנים התוצאה היא שנת 2449 והשארית המרמזת על הימים היא 4897. על מנת להגיע למספר הימים עלינו להכפיל את השארית במספר ימי השנה 4897 כפול 365 = 178.7405 היום המדובר הוא היום ה- 178 והשארית מורה על השעות. נעשה 7405 כפול 24 שעות והתוצאה היא 17.772 שהיא השעה חמש וארבעים אחרי הצהרים שזו בדיוק שעת השקיעה ביום זה והרגע המדויק בו נכנס ראש חודש ניסן של שנת 2449 לבריאה אותו יום בו הוקם המשכן.

(מתוך: http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7416)