בלק: בין משה רבנו לבלעם הרשע

לע"נ סבא משה בר עזיזה

לע"נ יעקב בן סילביה

פתיחה: איך יכול היה בלעם להתנבא והרי הנבואה צריכה לחול על אדם קדוש ובלעם הוא היפך גמור לקדושה

1.נביא- הגדרה:

נביא- מי שה' מדבר איתו ( ע"פ הרב אורי שרקי)

2.בלעם הוא נביא לאומות כמו משה לעם ישראל:

"ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה, זה בלעם בן בעור...
(ספרי,וזאת הברכה,פיסקה שנ"ז,לד,י)

3.הנבואה ניתנה לבלעם כדי שלאומות העולם לא יהיה פתחון פה:

ואם תאמר, מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע,  (מ) כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר, אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות, וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות (במ"ר כ, א):

(רש"י במדבר כב ה)

4.נבואה חלה רק בקרטריונים מיוחדים שלא היו לבלעם לכאורה:

אמר רבי יוחנן: 'אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור, עשיר, חכם ועניו. וכולם ממשה (נדרים לח, א)

חלק א: משה ובלעם - זה לעומת זה

1.עיקרון של זה לעומת זה במציאות, כנגד כל כח טוב יש כח שלילי כדי לאפשר בחירה חופשית:

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה.(קהלת ז,יד)

2.בלעם הוא אחד משבעת הנביאים שקמו לאומות העולם:

שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי (בבלי מסכת בבא בתרא טו ב)


מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם.
העמיד שלמה מלך על כל הארץ.
וכן עשה לנבוכדנצר, שנאמר: וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיה כז ו).

זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים.
וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר: אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישע' יד יד).

נתן לדוד עושר, לקח הבית לשמו.
נתן להמן עושר, לקח אומה שלמה לטבחה.

וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה.
העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה.
העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה.


(תנחומא במדבר כב סימן א)

3.בלעם מתעמת עם משה רבנו עוד בטרם נולד ומייעץ לפרעה את עצת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו":

היארה תשליכהו. ולמה גזר גזירה זו, הדא הוא דכתיב וכי יאמרו אליכם (בניכם) דרשו אל האבות ואת הידעונים המצפצפים והמהגים (ישעיה ח' י"ט), צופים ואינם יודעין מה הם צופים מהגים ואינם יודעים מה הם מהגים, ראו שמושיען של ישראל לוקה במים, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היארה תשלכהו, דלא הוו ידעו דעל מי מריבה הוא לוקה, שנא' המה מי מריבה (במדבר כ' י"ג), אמרו שראו אצטגניני פרעה וטעו, ושלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ שיהרגו את ישראל נהרג, איוב ששתק נידון ביסורים, יתרו שברח זכו בניו לישב בלשכת הגזית:
(מדרש אגדה שמות ב,א)

4.כאשר משה גדל ומשחק עם כתרו של פרעה- בלע הוא היועץ להורדו והמלאך מצילו בעצת הגחלים והזהב:
ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו, והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו, והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו. ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה, ויתמהו תמיהה גדולה מאד.
ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר: זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלוהים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים.
מה עשה אברהם?
אשר התיש את חיל נמרוד מלך כשדים ואת אבימלך מלך גרר, וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען, ומצרימה ירד גם הוא, ויאמר אל אשתו אחותי היא, למען הכשיל מצרים ואת מלכה.
גם יצחק מה עשה לפלשתים?
אשר גר בגרר, ויעצם כחו מכל פלשתים. גם את מלכם רצה להכשיל באמרו לאשתו אחותי היא.
ויעקב הלך בעקבה, ויקח מיד אחיו בן אמו את בכורתו ואת ברכתו, וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו, ויקח את בנותיו ואת מקנהו ואת כל אשר לו, ויברח וישב בארצה כנען.
מכרו בניו את יוסף, וירד מצרימה, וינתן בבית הכלא שנים שתים עשרה, עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות, ויוציאהו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על פתרו חלומותיו לו. ויהי בהרעיב אלוהים את הארץ, וישלח ויבא את אביו ואת אחיו מצרימה, ויכלכלם בלא מחיר והון, ואותנו קנה לעבדים.
ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך, ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלוהים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם.
ויען המלאך ויאמר: אם על המלך טוב, יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח ידו אל השהם, דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו. ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת, ויקח המלאך ידו אל הגחלת, ותדבק הגחלת באצבע, וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו, ונעשה כבד פה וכבד לשון. ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד, ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה.

(ילקוט שמעוני שמות סימן קסה)

5.סופו של בלעם נגזר בבית דינו של משה- למיתה:

ואת בלעם - ביהושע אומר ואת בלעם בן בעור הקוסם, מלמד שהביאוהו לפני משה ודנוהו כדין מכשפה לא תחיה. (בעל הטורים ,במדבר לא ח)

בלעם היה בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד, ונסתפק פנחס להמיתו שאין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח כל צרות של ישראל. (ילקוט ראובני ,מטות)

חלק ב: בין נבואת משה לנבואת בלעם

1.התגלות לבלעם בחצי דיבור ואל משה(ושאר הנביאים)  בדיבור שלם:
מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבִּי יִשָּׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִּי, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִּבּוּר, כְּמָה דְּתֵימַר (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִּבּוּר שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. 

2.הדיבור אל בלעם בלשון קרי וטומאה ואל משה (ושאר הנביאים) בלשון קדושה וטהרה:

וְרַבִּי יִשָּׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִּי אָמַר, כָּךְ יְהֵא שְׂכָרָן, אֵין לְשׁוֹן וַיִּקָּר אֶלָּא לְשׁוֹן טֻמְאָה, כְּמָה דְּתֵימַר (דברים כג, יא): אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְרֵה לָיְלָה, אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן קְדֻשָּׁה בִּלְשׁוֹן טָהֳרָה בְּלָשׁוֹן בָּרוּר בַּלָּשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְסִין בּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְּתֵימַר (ישעיה ו, ג): וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר.

(ויקרא רבה א, יג)

3.דיבור לבלעם דרך וילון וחוצץ ולא דיבור ישיר כמו אל משה("פה אל פה אדבר בו"):

מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבָּנָן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָתוּן הוּא וְאוֹהֲבוֹ בִּטְרַקְלִין, וִילוֹן מֻנָּח בֵּינֵיהֶם, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ הָיָה קוֹפֵל אֶת הַוִּילוֹן וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְקַפֵּל אוֹתוֹ אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן. 

4.הדיבור אל בלעם תמיד בלילה, בחשאי ואל משה בצורה גלויה ("ותמונת ה' יביט"):

וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל שִׁפְחָתוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת. 

כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה (במדבר כב, כ): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, (בראשית לא, כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ, ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה. 

(בראשית רבה נב,ה)

5.משה (ושאר הנביאים  מישראל) מזהירים אותם על העבירות ובלעם(ודומיו)  מביאים אותם אל העבירות:

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות.
נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות.
וכן הוא אומר: נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.

6.משה ונביאי ישראל מתנבאים במידת הרחמים ובלעם ושאר נביאי אומות העולם במידת האכזריות:

ולא עוד, אלא כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם.
שכן ישעיה אומר: על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא).
וכן יחזקאל אומר: בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה:

(תנחומא במדבר כב סימן א)

7.בלעם כנגד עץ הדעת טוב ורע ומשה כנגד עץ החיים:

איתא בגמרא ויודע דעת עליון... אך הרמז כמו שיש בזמן רגע מיוחד לכעס, והוא בחינת דעת רע, שהיה לבלעם מבחינת עץ הדעת טוב ורע, ולכן היה מכוון לעומת משה שהיה יודע טוב, ועליו נאמר "גמלתהו טוב ולא רע", ובלעם רק רע כל היום... וראה אותו הרשע עתה כי בני ישראל דבקים בעץ החיים למעלה מעץ הדעת ולא יכול לשלוט בהם... (שפת אמת בלק תרנד)

8.כוחו של בלעם בפה וכנגדו כוחו של משה בפה:

וירא בלק... כי הנה איתא בזוהר הקדוש, כי כחו של בלק היה בעובדא ובלעם בפומא, ונראה שהיו מכוונים זה לעומת זה מול משה רבינו ע"ה ואהרן, כי בחינת משה בפה ואהרן בעובדא, ולפי שנסתלק אהרן ראה בלק שהיה לו כח להלחם עם ישראל, אבל הקב"ה סיכל עצתו במה ששם ללבו לשלוח אל בלעם שהיה כחו בפה, ובפה היה עדיין כחו של משה רבינו ע"ה בשלימות... (שפת אמת בלק תרנ"ד)

9.משה בשיא כוחו הגופני עד יום מותו ובלעם בעל מום בעינו וברגליו:

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:(דברים לד,ז)

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:(במדבר כד,ג)

בשעה שאכלה חוה מעץ הדעת נתערבב טוב ורע ונולד מניצוץ הטוב הבל, וקין מרע, אפס מפני שכל קדושה עדיין היה בה תערובת קליפה, וכן בהיפך בטומאה היה בה תערובת קדושה, לכן קין מצד חלק קדושה שבו נולד ממנו יתרו ונתגייר, והבל מצד קצת טומאה שבו נולד בלעם, וזהו שארז"ל בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו זה בלעם, במדרגה שזה עומד בקדושה, במדרגה זו זה עומד בטומאה. משה היה כהן ובלעם בעל מום חיגר ברגליו ופסול לכהונה. מצינו בלעם היה גדול ממשה י"א שנה, והסוד אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר, דמנין י"א פונה לטומאה בסוד עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר... (ילקוט ראובני, בראשית)

10.בלעם כביכול יודע יותר מאשר משה:

...ובלעם בן בעור האחרון שבכולם, מפני מה נתנבא בלעם, מפני שעתידין אומות העולם לומר ליום הדין, רבונו של עולם, אלו נתן לנו נביא כמשה כבר קבלנו תורתך, לפיכך נתן להם בלעם בן בעור שישמעו לו בחכמתו יותר ממשה, במשה יתר אות אחת בבלעם חסר אות אחת, במשה חסר דבר אחד בבלעם יתר דבר אחד, במשה כתיב ויקרא אל משה, בבלעם כתיב ויקר אלקים אל בלעם, במשה כתיב הודיעני נא את דרכיך, בבלעם כתיב ויודע דעת עליון. וכיון שאמר לו הקב"ה קום לך אתם, היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם לא איש אתה שתכזב, ולא בן אדם אתה שתגעול מעשה ידך, הללו חביביך בני חביביך הם בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בתורתך, והוא לא עשה כן אלא היה שמח שמחה גדולה, אמר לבלק אביהם של אלו עמד ובנה מזבח אחד והקריב עליו שלש פעמים בשנה, כ"א שור כ"א איל, אבל אתה בנה לי שבעה שבעה מזבחות. באותה שעה היה הקב"ה יושב ושוחק עליו, שנאמר האתן בכורי פשעי וגו' זכר מא מה יעץ וגו'. (ילקוט שמעוני במדבר פרק כב, תשסה)


חלק ג: בין אישיות בלעם לאישיות משה

1.עניו באדם כנגד הגאוותן שבאדם:

א.ה' מעיד על משה שהוא העניו מכל אדם:

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר יב,ג)

ב.בלעם מעיד על עצמו שיודע דעת עליון:

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם: (במדבר כד,טז)

2.משה על החמור מושל בחומריות ובלעם על האתון וכפוף לתאוות הגשמיות

א.משה מעתלה מעל החומריות וזה משמעות הריכבה על החמור:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: (שמות ד,כ)

...וכאשר רצה הקב"ה להגדיל את אברהם ואת משה, לא התנשאות שהוא למלכים, שהם מתנשאים בגבורתם או בעשרם, אבל התנשאות זה התנשאות מעלה קדושה ומעלה נבדלת, שהיו קרובים אל מעלה אלקית, נתן להם הקב"ה להיות רוכבים על החמור, שזה מורה שהוא רוכב על החמריות, מתנשא עליו ורוכב עליו לפי שהוא נבדל מן החומר, אמנם אם היה רוכב על חמור סתם אין זה דבר, כי הקב"ה היה רוצה להגביהם על כל עולם הגשמי... (מהר"ל גבורות ה'  פרק כט)

ב.בלעם כפוף למדרגה הנמוכה ביותר של החומריות כשעשה מעשה אישות עם אתונו:

ותאמר האתון אל בלעם - אמרו לו השרים של מואב לבלעם כשראו כשרבצה האתון תחתיו: למה אתה רוכב אתון ואי אתה רוכב סוס? אמר להו: ברטיבא שריגא ליה (באחו שלחתי אותו) ולפי שעה לקחתיה. אמרה לו: הלא אנכי אתונך, כלומר כי אינך רוכב על סוס אלא עלי! אמר לה בלעם: לטעינה בעלמא את אתוני ולא לרכיבה. אמרה לו: לאו, אלא אשר רכבת עלי. ולא עוד, אלא שאני עושה עִמְךָ מעשה רכיבה ביום ומעשה אשה בלילה. לפי שהיה בא על אתונו. ואין הסכן הסכנתי אלא מעשה אשה כמה דתימר: ותהי למלך סוכנת 

(מלכים א א ד): ויאמר לא. שלא היה יכול לעמוד על תוכחתה

(מדרש אגדה _בובר) במדבר כב)

3.סניגור וקטגור -  בלעם מתזמן את נקודת הקטרוג והכעס הבודדת של היום ומשה מלמד זכות על עם ישראל:

א.משה מלמד זכות על עם ישראל ונלחם להצלתם אחרי חטא העגל וחטא המרגלים:

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:(שמות לב,לב)

ב.מדוע בלק שהיה מכשף גדול מבלעם בכלל נזקק לשירותיו? בגלל יכולתו לדעת את שבריר השניה שבו ה' כועס ולקלל באותו הרגע:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם: וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:

(במדבר כג,יג-יד)

ראש הפסגה. בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, ששם מת משה, כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה (רש"י,שם)

דתניא: "ואל זועם בכל יום". וכמה זעמו? - רגע. וכמה רגע? - אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה: "ויודע דעת עליון". השתא דעת בהמתו לא הוה ידע - דעת עליון הוה ידע? אלא: מלמד, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'". מאי "למען דעת צדקות ה'"? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט; והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: "מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד, שכל אותן הימים לא זעם.

(ברכות ז ע"א)

סיום: הנבואה של בלעם נעשתה דרך העין הסתומה כי היא האיבר היחידי שלא חטא ונשאר בקדושתו וזה מה שאיפשר את התגלות ה' לבלעם

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן (במדבר כד,ג)

וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְשַׁפִּיר חָזֵי:(אונקלוס,שם)

"נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין". פירש בתרגום, אימר גברא דשפיר חזי. ולכאו' הכונה בלשון סגי נהור, שבמקום לומר על עצמו שהוא רואה טוב, אומר שהוא עיור. 

אך בספר  קהלת יצחק (במדבר כד , ג)  כתב בשם הבעש"ט זיע"א, ביאור אחר, שידוע שבשביל מעלת הנבואה צריך קדושה יתירה, וכאשר מקדש אדם את חמשת חושיו הגשמיים, (חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הטעם, חוש הריח, חוש המשוש) חלה קדושה על ה' חושיו הרוחניים, כמ"ש ולבי ראה הרבה חכמה ודעת, ונתת לעבדך לב שומע, והריחו ביראת ה'. 

וא"כ צ"ע כיצד בלעם הרשע שהיה טמא כ"כ שרתה עליו רוח נבואה, אע"פ שהיה הכרח לעשותו נביא בכדי שלא לתת פתחון פה לאומות. ולכן הקב"ה סימא ושתם לו אחת מעיניו, ולא היה יכול לחטוא בזה העין, ועי"כ היה מקום לרוח נבואה לחול על אותה העין. ולכן דוקא על שתום ה עין, פירש התרגום דשפיר חזי, לבאר הטעם שיכל לשרות עליו רוח נבואה

(באר מים חיים, רשת בלק, מתוך דברי הינוקא,רבי שלמה יהודה שליט"א)

__________________________________________________________________________

א"ר שמעון, אלעזר, כל דבריו של בלעם הרשע קשים הם. והרי העמידו החברים, שכתוב, ולא קם נביא עוד כמשה, ואמרו, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ומי הוא בלעם, וכבר העמדנו הדברים, משה אין כמוהו בכתרים עליונים, בלעם אין כמוהו בכתרים התחתונים, זה בצד הקדושה וזה צד השמאל. ואם כל זה היה בידו, וכל כך חזק בחכמה איש שהיה משבח את עצמו בכח גדול, שכתוב, ואנכי אקרה כה, אעקר את כה, (שהיא המלכות) מכאן, איך יכלו להרוג אותו... (זוהר בלק קסא)



אמר ר' אחא ב"ר חנינא ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו, ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים אוהבן ברכן, אמר הקב"ה יוכיחן משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל... (דברים רבה א ד)






אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש, אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו, עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו. (ילקוט שמעוני במדבר פרק לא, תשפה)






...וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף, והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים. ולפיכך בבלעם שהוא בחינות דעת דקליפה כשדרז"ל (ספרי וזאת הברכה וזהר שמות כ"א ע"ב בלק קצ"ג ב') על פסוק לא קם כמשה וכו' בישראל לא קם אבל באומות קם, ומנו בלעם, כי משה הוא דעת, ולזה נקרא דורו דור דעה, ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין אמרו להם אין כחו אלא בפה, כי הפה הוא התגלות הדעת, אמר מואב, אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה, כי הוא גם כן דעת דקליפה... (מוהר"ן, מג)

...ובלעם בראש בזה כנודע לכן אמרו ז"ל אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, שהיה דוגמת משה רבינו ע"ה שהיה עצם ומקור לשל חכמת התורה, כך הוא היה עצם ומקור לכל חכמת מצרים... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד כ)

...ונבואת בלעם נמשך ממה שהחטיא את בני ישראל בזנות, ואז"ל בסוטה ותקראנה וכו' שנעשו כולם בעלי קרי, ומאותם טיפי נפשות שהוציאו לבטלה היינו שלא ברצון השי"ת נפלו גם כן למקום שאין רצון השי"ת ונתגלו לבלעם, ועל ידי זה גם כן ויקר אלקים כטעם ה' צילך כידוע, וירד שפע הדעת עליון והנבואה שיש בכח אותם נפשות שהיה ראוי להתגלות גם כן למשה ירד לחוץ ופגעו בבלעם שהיה מכין עצמו באותם קרבנות לקבל זה. והגם שזה קדם מכל מקום כבר על ידי בלעם היה כח זה בעולם והיה גם אצל בני ישראל... (חלק ג דובר צדק עמוד ק)

...וכמו שמשה רבינו הוא שורש כל החכמות של כל חכמי ישראל בכל הדורות, כידוע על לשון הגמרא (שבת ק"א ב') משה שפיר קאמרת, כך בלעם הוא שורש כל החכמות של כל חכמי עכו"ם בכל הדורות, וזהו מה שנקרא ספרים חיצוניים בפרק חלק, שהוא נגד בלעם בהדיוטות, וכמ"ש בזבחים קי"ז א' נתכנסו כל האומות אצל בלעם הרשע וכו', ובודאי לא נתכנסו אצלו ממש רק רוצה לומר התבוננו בחכמה שבלבם, כי כמו דור דעה כך זה לעומת זה כל האומות העולם שבדור בלעם היו מלאי חכמה דספרים חיצוניים לעומת דור המדבר, ושורשם הכוללם היה בלעם, ולכן אמר שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה... (שם שם עמוד קד)

...כי חשכת העין עינא בישא דעמלק (שהוא עצמה הע' דבלעם שהוא גם כן אותן האותיות רק בחילוף הק' בב', כי הוא היה נדמה מוגדר במעשים באמת, דמצד זה היה דוגמת משה רבינו ע"ה באומות העולם וזכה לנבואה שאינה שורה אלא על איש קדוש ודאי, ועל כן היה מגודר בפעל בתכלית, אף דאז"ל (סנהדרין ק"ה א') דבא אאתונו, היינו דעצמיותו באמת אדרבא הוא פרץ גדר עריות, כי אין נקרא מוגדר במעשה אלא כשההגדרה הולכת בהשתלשלות הקודש מראשית המחשבה עד סוף המעשה, ואצלו היה זה לבד התחלת הצד הטוב ונטייה אל הקודש שלו, ועל כן זה יצא ראשונה ואחר כך ההמשכה בנסתרות מתתא לעילא במדות ולב ומוח, הכל מושרש בראשית גוים שהם אותיות לע"מ דעמלק כנזכר, ועל ידי הלב רע שלו היה לו כח העין בעינא בישא דיליה, היה גורם החשיכה לשעה לאור האמת דשורש נשמת ישראל הטהורה, וכשנמחה החשכה זו מהלב נגלה האורה זו תורה... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קח)

גישת בלעם אל נקודת האמת היתה מצד מדת הדין. (גם גישתו אל החסד היתה מצד הגבורה, כאדם הכועס על חסרון חסד)... והיינו שהתדבק לנקודת הכעס שמלפניו ית'. ויש זמן מסוגל להשגת הנקודה ההיא, כמו שיש זמנים המסוגלים לעניני השגות שונות, כמו המועדים וכו', כי כך שם השי"ת בבריאה עבורנו, שהננו בתוך הזמן, שכל זמן וגילויו המיוחד, ועל כן ידע זמן הנבואה ותוכן הנבואה, כמו שכתב הרמב"ן, וכיון שחסרה אצלו נקודת ההתבטלות, היה יכול לשמוע את הנבואה רק בענין שהוא דרש, ולא כמשה רבינו שהיה מוכן לקבל כל מה שהשי"ת רצה לומר לו... (מכתב מאליהו חלק ד עמוד קס)


_________________________________________________________________________________

http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=219

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/balak/zol.html

http://www.tehilim.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%A7/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%AA%D7%95%D7%9F/%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/balak/bard.html


http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/bilam-2.htm

א"ר אלעזר לא נמצא בעולם חכם להרע כמו בלעם הרשע, כי בתחילה היה נמצא במצרים ועל ידו קשרו המצרים קשר על ישראל שלא יצאו מעבדותם לעולם, וזהו שאמר, מה אוכל להרע להם, כי אני עשיתי שלא יצאו מעבודת המצרים לעולם, אבל א-ל מוציאו ממצרים, וכנגדו לא יוכלו החכמים והמכשפים שבעולם... בשעה שיצאו ממצרים, שמע בלעם שמכשפיו וקוסמיו וכל אלו הקשרים (שעשו) לא הועילו לישראל, התחיל להתגרד ולמרוט שער ראשו, הלך להרי חשך והגיע לשרשראות של ברזל, שעזא ועזאל קשורים בהם... (זוהר בלק תצג)

אמרו חז"ל אותה אתון נבראת ביום הששי של בריאת העולם, ויעקב נתן לו לבלעם זה האתון כדי שלא יתן עצה רעה לפרעה שלא יגזור גזירה רעה על בניו, ולא הועיל לו, אלא הוא נתן עצת הלבנים לפרעה... (מדרש אגדה בלק כא)



"ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" -
בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה, זה בלעם בן בעור. אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו... משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו... משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד... ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל... משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך היודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

(ספרי,וזאת הברכה,פיסקה שנ"ז,לד,י)

דתנו רבנן שלשה יועצין היו לפרעה, כשנצטרע שאל לרופאים מה ירפא אותו, בלעם יעץ שיקח את היהודים לשחטן ולישטף מדמן ובו מתרפא... (מדרש הגדול, שמות ב כג)

לא תסגיר עבד אל אדוניו, כיון שיצאו ישראל ממצרים בקש בלעם להחזירם למצרים בכשפיו. (ילקוט ראובני, כי תצא)

א''ר חייא בר אבא א''ר סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית (סוטה יא, ע"ב)

...וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה.
העמיד, משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה.
העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה.

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות:
1.נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות. וכן הוא אומר, נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.
2.ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם,
שכן ישעיה אומר, על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר, בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.

לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה: (תנחומא בלק,א)

שלח לך: חטא המרגלים וחטא העגל - איזה חטא חמור יותר ?

 פתיחה: איזה חטא חמור יותר- חטא העגל או חטא המרגלים? 

חטא העגל שבכל דור:

בכל דור עם ישראל נצרך להתמודד עם ניסיון שעלול להוביל לחטא העגל, מפני שהעולם משתנה משנה לשנה, ובכל שלב נראה לרגע כאילו משה רבנו בושש לבוא, ואין יודעים מה היה לו, ואין מי שיאיר את דרכנו. ובמקום להתחזק באמונה ולהמשיך להתגדל בתורה ובמצוות כפי האפשר, ישנה נטייה לחפש 'עגלים' שיתווכו בין האמונה בטהרתה לחיים העכשוויים. במיוחד הדברים אמורים בתקופות של משבר ושינוי משמעותי באורחות החיים, שאז היעדרה של הדרכת משה רבנו נראית בולטת יותר, ואז גם חסידי עליון כאהרן הכהן עלולים להיגרר אחר הציבור, ולהסכים בלית ברירה לאיזה 'עגל' שישמש כמתווך (ראו בכוזרי א, צז).

חטא המרגלים שבכל דור:

כיוצא בזה בכל דור עלינו להתמודד עם קשיים בקיום מצוות יישוב הארץ, שכן עבודת היישוב מציבה תמיד אתגרים – מאויבים שקמים עלינו מבחוץ, ומקשיים פנימיים. כלומר, כדי ליישב את הארץ כראוי, צריך ליישב את כל הרעיונות והמצוות בתוך המציאות הטבעית על כל קשייה. ועולות טענות שהרעיונות גבוהים או רחוקים מדי ואין אפשרות ליישמם. שמירת שבת, קביעת עיתים לתורה ולתפילה – יפגעו בעבודה ובמדע; ערכי האמת והמוסר יפגעו ביזמות. וכמו שמיישבים קושיה גדולה בגמרא, כך צריך ליישב את הארץ מהקושיות, וליישב אותה על פי הדרכת התורה, ולהראות איך דווקא ההליכה בדרכי ה' מיישבת את הארץ בתוספת ברכה.

(חטא העגל וחטא המרגלים בימינו/הרב אליעזר מלמד)

הקדמה : המשותף לשני החטאים

1.שני  החטאים המגדירים את ימי בין המיצרים:

 חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. 

בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. 

בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)

 {יש לכאורה מקום שכבר מכאן יש תשובה  שהרי תשעה באב חמור מי"ז בתמוז אבל אין מכך לכאורה ראייה שהרי עיקר האבלות היא על פריצת החומות ועל חורב בתי המקש ולא על השורש שהןא חטא העגל וחטא המרגלים (ענ"ד) }

‏2-4.הפרת הברית-רצון לכלייה גמורה וטיעון של חילול ה':

חטא העם במעשה המרגלים היה, בדומה לחטא העגל, מעשה כביר ‏ששינה את כל מהלך ההיסטוריה של הדור. כי כמו שחטא העגל היה ‏הפרה של הברית... כך היה החטא במעשה המרגלים הפרה של הברית
‏ומאיסה בהבטחת ה' שארץ כנען תהא לישראל למורשה... 

ולפיכך אנו ‏מוצאים שרק בשני חטאים אלו היה ברצונו של ה' לענוש את העם ‏בכליה גמורה, ולהקים גוי חדש מזרעו של משה... (במדבר י"ד, יב; שמות ‏ל"ב, ). 

וכן רק בשני חטאים אלו השתמש משה בתפילתו... באותו נימוק ‏של חילול שם שמים...
‏
‏(מסורת וביקורת הרב משה צבי סגל, ע"מ 90)

{הרב פרופ' משה צבי סגל (באנגלית: Moses Hirsch Segal) (ה' בתשרי תרל"ז – י"א בטבת תשכ"ח, 23 בספטמבר 1876 – 11 בינואר 1968^[1]) היה רב, פרופסור למקרא, פילולוג, חוקר מקרא וספרות עברית. חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשי"ד.ויקיפדיה}

5.הקבלות בין השנה הראשונה לשניה- התעלות(משה להר סיני והנשיאים שעולים לא"י)  שמביאה לירידה

 (צילום מתוך "כי קרוב אליך" /במדבר הרב יעקב מדן ע"מ 230)

 6.בשני החטאים- הנשים לא חטאו:

 א.בחטא העגל סרבו לתת תכשיתיהן ולכן זכו שר"ח ייחודי להם ולא לכולם שהיה אמור להיות יו"ט ( אולי משום כך אומרים רק חצי הלל בר"ח כי לא הפך ליום טוב מלא)

כתבו הפוסקים, הטעם דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חדש, מפני דאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דשלש רגלים נתנם הקדוש ברוך הוא לישראל על שם אבותינו, והיה רוצה ליתן שנים עשר ראשי חדשים להיות מועדים ורגלים גמורים, על שם שנים עשר שבטי ישראל, ואחר שחטאו ישראל בעגל הפסידו דבר זה, ולכך הנשים שלא חטאו בעגל, הם זכו לראש חדש יותר מן האנשים, ולכן נהגו בהם קדושה שלא לעשות מלאכה בראש חדש, אלא רק אוכל נפש בלבד, עד כאן דבריהם. ובזה יובן בסייעתא דשמיא הכתוב בקהלת ז', ואשה בכל אלה לא מצאתי, לבד ראה זה מצאתי, פירוש בכל אלה, הוא עון העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל, לא מצאתי חטא לאשה.

(בן איש חי, - הלכות שנה שניה - פרשת ויקרא)

ב.בחטא המרגלים הנשים גם כן לא השתתפו:

"ותקרבנה בנות צלפחד", אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות ל"ב): "פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם", ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו'", והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל. וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר י"ד): "וישובו וילינו עליו את כל העדה", ועליהם נגזרה גזירה, שאמרו: "לא נוכל לעלות", אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (במדבר כ"ו): "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה", "איש" ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.

(במדבר רבה כא,י)

7.בשני החטאים- שבט לוי לא חטא

א.שבט לוי היה פעיל אקטיבית להלחם בחוטאים ולכן זכה בעבודת המקדש במקום הבכורות:

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי-ה-וָֹ-ה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי: (שמות לב,כו)

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יב} וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: {יג} כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהֹוָה (במדבר ג,יא-יג)

ב.שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ וגם לא חטא אחרי דברי המרגלים:

תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים ואחיה השילוני ראה את עמרם 

והא כתיב {במדבר כו-סה} ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב {במדבר יד-כט} במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים

(בבא בתרא קכא ע"ב)

 8.כוונה רצויה אבל מעשה שאינו רצוי:

א.כוונתם רצויה אך מעשהם אינו רצוי:

א.... מלך כוזר הנכנס בדת היהודים היום כארבע מאות שנה כאשר נזכר ונודע בספרי דברי הימים, כי נשנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך מדבר עמו ואומר לו: "כונתך רצויה אצל הבורא אבל מעשך איננו רצוי" (כוזרי מאמר א אות א)

...הרגישו אחדים מהם צורך לבקש להם נעבד שיוכלו לפנות אליו ככל האומות, אך גם לא כיחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים. הם ביקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש, אליו יוכלו לרמז מדי ספרם את נפלאות אלהיה.....חטאת העם היתה אפוא רק בזה שעשו להם תמונה דבר שנאסר עליהם, ובזה שייחסו כוח אלוהי לדבר אשר עשו בידיהם ומרצונם בלי אשר באה על כך מצות האלוה. (כוזרי מאמר א אות צ"ז)

 

ב.המרגלים חששו למקומם בהנהגה עם הכניסה לארץ?

"וישלח אותם משה" וגו'. "כולם אנשים", כולם זכאים היו וראשי ישראל היו, אבל לקחו לעצמם עצה רעה. ולמה לקחו עצה זו? אלא אמרו: אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מנשיאותינו וימנה משה נשיאים אחרים, שהרי אנחנו זכינו במדבר להיות מנהיגים אבל בארץ לא נזכה. ועל שלקחו לעצמם עצה רעה מתו הם וכל מי שקיבל דבריהם.

(זוהר מתורגם ,ויקרא דף קנח ע"א).

ג.המרגלים חששו לירידה רוחנית כוללת של כל העם וממילא מעמדם ישתבש ויוחלפו ולכן היתה להם כוונה טובה אך מעשה פסול:

איתא בזוהר הקדוש כי המרגלים חשבו הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין. אכן, לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים היה בעבור כללות בני ישראל, וכיון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל ודאי היו בטלין אל הציבור, ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם? אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היו בחינה ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הם ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכים בבחינת אבות ותולדות מרישין ועד רגלין, כמו שכתוב על דורותינו עיקבא דמשיחא. אכן, דור המדבר היו כולם בחינת רישין. ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ היה מדריגה אחר מדריגה, והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר היה להם התגלות כבודו יתברך כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה אל הנשמה לרדת למטה, ובעל כורחו אדם נברא, אבל היה להם לבטל עצמם לעשות רצון הבורא יתברך. ולהבין מאמר חכמינו ז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא" (אבות, ד', יז) כו', וכמו שכתבנו מענין זה במקום אחר

(שפת אמת שבועות תרל"ה ד"ה "פן נמות")

9.בשני החטאים החטא מתרחש אחרי 40 יום- מספר שמבטא זמן שאמור היה ליצור שינוי ומטמרופוזה אך היה זה דווקא לשלילה:

א.משה היה 3 פעמים 40 יום בהר סיני:

וְדִבֶּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל: (שמות לג,יא)

ושב אל המחנה. לאחר שנדבר  (צ) עמו, היה שב משה אל המחנה, ומלמד לזקנים מה שלמד, והדבר  (ק) הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות (תענית כח:), ובי"ח שרף את העגל ודן את החוטאים, ובי"ט  (ר) עלה, שנאמר ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו' (שמות לב, ל.), ועשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר ואתנפל לפני ה' וגו' (דברים ט, יח.), ובראש חדש אלול נאמר לו ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם מ' יום, שנאמר בהם ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו' (שם י, ו.), מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה, אמצעיים היו בכעס. בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן, ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד, אלא מאהל מועד:

(רשי,שם)

ב.המרגלים תרו את הארץ 40 יום ונעשו לשהייה במדבר 40 שנה:

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם:(במדבר יג,כה)

בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי (במדבר יד,לד)

10.משה ואהרון נענשו בצורה עקיפה מחטאים אלו ולכן לא נכנסו לארץ

והנה נשאר לי להודיע, מה ראה משה רבינו עליו השלום להכניס גזרתו בתוך המרגלים, בגזרתם שלא יבאו אל הארץ, והוא הספק העשירי. וידוע, שיסוד הענין הזה הוא ידיעת חטא משה ואהרן, שעליו נתחייבו למות ושלא יכנסו לארץ, והוא דרוש עמוק עמוק מי ימצאנו. ויען אשר בזה היה דעתי מחולף מכל אשר קדמוני, כתבתי אני בו מאמר נבחר אצלי, ושם הבאתי ראיות חזקות להודיע שלא מתו משה ואהרן בעון מי מריבה. וגם פה לא אחדל, משום שלמות המלאכה, להגידו דרך קצרה:

 ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ומשה אדוננו מת בעון המרגלים. לא שיהיה נדון מעון העגל, ולא שהיה משה רבינו עליו השלום נמשך אחרי דברי המרגלים, חלילה להם מרשע. אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך. ולפי שהעם לקחו מיד ה' כפלים בכל חטאתם, מהם מתו במגפה, ומהם על ידי חרב, ולא באו אל הארץ כאשר אמר ה' להם, הנה היה אהרן בזה סבה מה. ולכן היה מהצדק האלהי, שכמו שהוא סבב באנשים ההם שימותו במדבר, כן ימות גם הוא שמה ולא יכנס לארץ. האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו. ועל כיוצא בזה נאמר (שם שם, לד):

"וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן" (לעיל פסוק כב). והאל יתעלה לא אמר גם כן, כי אם: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" וגו' (במדבר יג, ב). והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה. כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ הטובה היא אם רעה, היש בה עץ אם אין, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים (שם שם, יח-כ). והשאלות האלה ששאל מאתם, אין ספק שהיו לכונה טובה, לשמח את ישראל בבשורות טובות. אבל נמשך מהם מה שנמשך, שבתשובת זה אמרו חוזק העם וחוזק הערים, והיות הארץ אוכלת יושביה, ויתר הדברים אשר המסו את לבב העם. וסבב בזה, שנגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ, ושבמדבר ההוא יתמו ושם ימותו ולא יכנסו לארץ (שם יד, לה). ולפי שמשה אדוננו צוה בדברים האלה מה שישראל לא שאלו ולא צוהו האל, ונמשך מזה שהדור ההוא במדבר יתמו. ראה השם יתעלה היות משה רבינו עליו השלום סבה בזה במקרה, ושהיה מהצדק והדין הישר שגם הוא שסבב זה לא יבא שמה, כי שגגת למוד עולה זדון (אבות ד, יג). ולפי שישראל חטאו במזיד, והוא עליו השלום חטא בשוגג ובכונה טובה, רצה השם יתעלה לחוס על כבוד משה, ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת "שלח לך אנשים". והאריך עליו אפו, כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל.

(אברבנאל על דברים - פרק א פסוק לד-ם)

 חלק א: חטא העגל חמור יותר!

1.חטא של ע"ז ג"ע וש"ד- יהרג ובל יעבור

  וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: (פ) {ז} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {ח} סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

(שמות לב,ו-ח)

לצחק. יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר לצחק בי (בראשית לט, יז.), ושפיכות דמים, כמו שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שמואל-ב ב, יד.), אף כאן נהרג חור

(רש"י,שם)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים

(סנהדרין עד, ע"א)

2.חטא העגל מתרחש זמן קצר אחרי המעמד הנשגב של מתן תורה ויש ציפייה שדווקא אז לא יחטאו

עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:(שיר השירים א,יב)

"עד שהמלך במסבו", ר' מאיר ור' יהודה. רבי מאיר אומר: עד שהמלך מלכי המלכים הקב"ה במסיבו ברקיע, נתנו ישראל ריח רע, ואמרו לעגל: "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב ד)(שיר השירים רבה פרשה א)

נרדי נתן ריחו. חילוף להבאיש בעוד שהשכינה בסיני קלקלתי בעגל ולשון חבה כתב הכתוב נתן ריחו ולא כתב הבאיש או הסריח לפי שדבר הכתוב בלשון נקיה

(רש"י,שם)

אמר עולא: עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פח,ע"ב)

3.על כפרת חטא העגל עם ישראל משלם בתשלומים לאורך כל הדורות- עד תחיית המתים!

רבי יודן בשם רבי יסא: אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטיו של עגל

(תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ה)

"ודי זהב" – … רבי אליעזר בן יעקב אומר די הוא עון זה שילקו בו ישראל מכאן ועד שיחיו המתים

 (אבות דרבי נתן נוסח א פרק לד)

וביום פקדי וגו' – עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות. ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל(רש"י שמות לב,לד)

4.בחטא העגל משה מתפלל במשך 40 יום כדי לבטל את הגזרה מה שלא מצאנו משך זמן כזה בחטא המרגלים:

  וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְהַכְעִיסוֹ: {יט} כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְ-הֹ-וָ-ה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא:

(דברים ט,יח-יט)

5.חטא העגל הוא מקבילה של חטא אדם הראשון באוכלו מעץ הדעת:

נמצינו למדים מזה כי חטא העגל היה ממש כי כמו   בבחינת חטא עץ הדעת. 

א.עץ הדעת נכנסה זוהמת הנחש באדם הראשון וכתוצאה מכך נגזרה עליו מיתה ועל כל הנבראים כן על ידי חטא העגל חזרה זוהמת הנחש ועל ידי זה חזרה גזירת המיתה על כל ישראל כדי לזכך בכך את זוהמת הנחש כמו שבחטא עץ הדעת היה כלול עבודה

ב. והייתם כאלקים יודעי זרה מצד פיתוי הנחש כן חטא העגל היה עבודה זרה שהרי טוב ורע נמצא אלה אלהיך ישראל אמרו שמות לב ד לפי זה כי כדי לכפר על חטא העגל שהיתה עבודה זרה צריך לשרוף את זוהמת הנחש שחזרה על ידי חטא העגל כדי לתקן בכך את הקומץ עפר שברא הקב"ה שיהיה מזוכך ומקודש

(שבילי פנחס, ליקוטי מאמרים, תשעא, ע"מ רנח)

6.בחטא העגל העונש היה מיידי ואילו בחטא המרגלים בתשלומים של 40 שנה

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהוָֹה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:   וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:   וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ

(שמות לב,כו-כח)

בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי:

(במדבר יד,לד)

7.לחטא העגל היה צורך להקים משכן ולתת מחצית השקל  כדי לתקן ולכפר

א.זהב המשכן מכפר על זהב העגל:

 אמר הקב"ה: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (ל"ב) "ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב" ולכן מתכפרין בזהב "וזאת התרומה... זהב". אמר הקב"ה (ירמיהו ל'): "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".

(תנחומא תרומה ה)

ב.מחצית השקל כנגכד מרכיבים שונים בחטא העגל:

רבי יודה ורבי נחמיה .חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל
וחד אמר לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין (מחצית השקל שווה לשישה מטבעות גרמיסין)
רבי יהושע בי ר' נחמיה בשם רבן יוחנן בן זכיי לפי שעיברו על עשרת הדיברות יהא נותן כל אחד ואחד עשרת גרה
  (ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ג) 

לפי שהשקלים האלה באים לכפר על מעשה העגל, והואיל והנשים לא חטאו בעגל והאיש בלי אשה אינו אלא חצי גוף, לכן די לכל אחד במחצית השקל. (ספר התודעה, עמ' רל"ח)

 

8.חטא העגל היה כנגד הקב"ה בעצמו בעוד בחטא המרגלים רק כנגד מתנתו לנו- ארץ ישראל

דבר אחר: וענותך תרבני, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כל הימים שהבריות מושלמים לו הוא נזקק ליתן להם דונטיבא לחלק להם אנונות והוא זקוק לחייהם אבל אם מרדו בו חס וחלילה אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם אלא פוסק אנונות שלהם למה שכפרו במלכותו, והקב"ה אינו כן אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה שכלה חיים, הוי ויתן אל משה ככלותו, יש עניו גדול מזה, הוי וענותך תרבני

(שמות רבה פרשה מא)

וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ:   וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר:   וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת

(תהילים קו,כד-כז) 

9.חטא העגל העם הלך אחרי הערב רב ובחטא המרגלים העם נפל ברשתם של מנהיגי העדה ולכאורה יש פחות מקום לבוא אליו בטענות:

א.מי ששיחת והחטיא את העם הם הערב רב- הרדודים שבעם:

וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות לב,ז)

שחת עמך. שחת העם לא נאמר, אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם, ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:

(רש"י, שם)

ב.10 המרגלים היו נשיאים ראי בני ישראל והם אלה שהמרידו את העם:

 וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה(במדבר יג,ג)

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ:(במדבר יג,לא)

 10. בחטא העגל לא נאמרה לשון סליחה ורק בחטא המרגלים:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: {כא} וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ: {כב} כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: {כג} אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: {כד} וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:

(במדבר יד,כ-כג)

  חלק ב: חטא המרגלים חמור יותר

 1.לשון הרע שקולה כנגד ע"ז ג"ע ש"ד:

וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת:  

(במדבר יג,לב)

 אמרו חז"ל על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא.. ואלו הן: עבודה זרה, וגילוי עריות ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם. ופרשו הראשונים, שחז"ל מדברים על אלו שמורגלים בעוון זה של לשון הרע בתמידות, מפני שהדבר נעשה להם כהיתר מרוב הרגל.

(שמירת הלשון הלכות לשון הרע, א,ד)

 2.בחטא העגל עוד לא היו מוכנים רוחנית דיו ולכן כפה עליהם הר כגיגית אבל חטא המרגלים מתחולל אחרי שנה של הכנות , הקמת משכן והתארגנות נפשית ורוחנית להיכנס לא"י ולכן הצפייה היתה שלא יחטאו :

וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן: (שמות מ,יז)

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְ-הֹ-וָ-ה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: {לו} וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: (במדשבר י לה-לו)

 3.חטא המרגלים גם הוא דיראון לדורות שכאן ממנו הוקבעו כל מועדי הגלויות - הראשונה( אחרי חורבן בית ראשון) והשני- אחרי כשלון מרד בר כוכבא:

בתשעה באב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה ( תענית פרק ד,משנה ו)

4.תפילת משה נמשכה עד לסוף שנת הארבעים כדי שלפחות הוא יכנס לארץ ולא נענה:

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-הֹ-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: {כד} אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: {כה} אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:

(דברים ג כג-כה)

5.חטא המרגלים מקביל לחטאו השני של אדם הראשון - כפיות הטובה שהוא חמור מחטאו הראשון:

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ב,יב)

אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י,שם) 

6.גם בחטא המרגלים היה עונש מיידי- למרגלים עצמם:

 וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ: {לז} וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה:

(במדבר יד, לו-לז)

במגפה לפני ה'. באותה מיתה ההגונה להם, מדה כנגד מדה, הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם עד טבורם, ותולעים יוצאין מלשונם ובאין לתוך טבורם, לכך נאמר במגפה ולא במגפה, וזהו לפני ה', באותה הראויה להם על פי מדותיו של הקב"ה שהוא מודד מדה כנגד מדה:(רש"י,שם)

7.התיקון של חטא המרגלים הוא נצחי- ליישב את ארץ ישראל בשמחה!

הצדיק המקובל האלקי רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל תלמידו של האר"י ז"ל ובעל מחבר השיר "ידיד נפש" כתב בספרו ספר חרדים (בפרק נט על מצות ישוב ארץ ישראל): "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות, יען מאסנו בה. רבי אלעזר אזכרי מביא פסוק מספר תהלים (קו) שמסביר את שורש חטא המרגלים במאיסת הארץ. "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'".
מה הפתרון? מסביר הרב שהפתרון הוא "אהבת הארץ": "ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" ובהמשך כתוב "אתה תקום תרחם ציון". ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה. ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר' יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה, ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו', כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ר"ח בשמחה רבה ומתחננים לאל שאל יגרשנו מעליה".
כל מי שהיה פעם עם הרב שליט"א בציון של רבי יהודה בר אילעי בעין זיתים יודע כי הרב מחזיק במנהגו של רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל, ותמיד תמיד מזכיר לכולם לשיר את השיר "ארץ הקדושה" באהבה רבה שכולו אהבת ארץ ישראל, הזכרת מעלותיה והשתוקקות לעלות לחונן את עפרה.
עוד הביא שם הרב אזכרי ז"ל את דברי הרמב"ן שמצות ישיבת א"י היא מצוות עשה מהתורה. ו"כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל - הוא מקיים המצווה זו, וידוע שעיקר שכר המצווה על השמחה הגדולה בה כדכתיב (דברים כח, מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה", אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה, וגם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רשב"י "כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו - לאו פקודא היא" לכך אמרו באבות דרבי נתן הוי שש וחרד על המצות".
לכן אומר אור החיים הקדוש על "והיה כי תבוא אל הארץ" שזו לשון שמופיעה בתורה כמה פעמים על ארץ ישראל. "והיה" - זה לשון שמחה. "להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכו ב) "אז ימלא שחוק פינו וגו'". לכן בעת שנכנסו ישראל לארץ נאמר עליהם המילה "שמחה" כמה וכמה פעמים. שבספרים בראשית שמות ויקרא במדבר נאמר בכל ספר רק פעם אחת המילה "שמחה". אבל בספר דברים שנאמר בכניסה לארץ ישראל כתובה המילה "שמחה" אחד עשרה פעמים וכולם קשורות לארץ ישראל. וכשנכנסו לארץ הקריבו קרבנות בהר עיבל ונאמר שם (דברים כז ז) "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" ומשם למדו חכמים מצוות שמחה בחגים. (ועיין שער החצר על כך באריכות).

(חטא המרגלים ותיקונו/הרב שמואל אליהו)

8.דווקא בחטא המרגלים יהושע מזהירם שלא ימשכיו במרידתם בה' משמע שדחיית מתנתו של ה' היא היא מרידה בה' אפילו יותר מחטא העגל ששם אפשר לומר שרצו לעבוד את ה' רק דרך העגל:

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד:   אִם חָפֵץ בָּנוּ יְ-הֹ-וָ-ה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אַךְ בַּי-הֹ-וָ-ה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם

(במדבר יד,ו-ט)

9. בחטא המרגלים היתה אופוזיצה למרגלים בדמות יהושע נאמנו של משה וכלב נציג שבט יהודה- נצתיגי משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ובכל זאת לא שמעו אליהם וביקשו לרגמם באבנים:

 וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: {ז} וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: {ח}  שלישי  אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {ט} אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם: {י} וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

(במדבר יד,ו-י)

10.דווקא על חטא העגל ה' סלח אבל על חטא המרגלים לא סלח:

 וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ: {כא} וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְ-הֹ-וָ-ה אֶת כָּל הָאָרֶץ: {כב} כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: {כג} אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ: {כד} וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:

(במדבר יד,כ-כג)

ויאמר ה'. על ששנינו שנתרצה הקב"ה לישראל ביום הכפורים ואמר לו סלחתי כדבריך ולכך הוקבע אותו יום למחילה ולכפרה לדורות מקשים העולם היכן מצינו שאמר לו הקב"ה למשה סלחתי כדברך במעשה העגל אלא כאן במרגלים. וי"ל דהאי קרא אדלעיל קאי וה"ק כאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה אז אמרת סלחתי כדבריך וכן סלח נא לעמך ועוד י"ל כדברך משמע כאשר בקשת ממני שאסלח להם עתה כמו שנשאתי להם ביציאת מצרים בעשיית העגל וא"כ גם שם אמר סלחתי: (דעת זקנים,שם)

נזופין היו - אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים, ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל, שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם 'סלחתי' שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם(תוספות יבמות עב, ע"א)

שונות התוצאות בשני חטאים אלו: בחטא העגל הצליח משה במאמציו ‏העצומים להשיג סליחה לעם ולהסיר מהם את העונש, ואף לחדש את ‏הברית שהופרה על ידי החטא, ולהשיב את היחס הקודם בין ה' לעמו על ‏ידי בניין המשכן וקבלת החוקים. אך בחטא המרגלים לא היתה הסליחה ‏שלמה, והחוטאים לא נפטרו מעונש. על החוטאים נגזרה מיתה במדבר, ‏ורק הדור הבא זכה להתחדשות היחסים האינטימיים בין ה' לעמו ישראל

‏בידי משה עבד ה'.

(מסורת וביקורת הרב משה צבי סגל, ע"מ 90)

 11.בחטא העגל רצו את מנהיגותו של משה ואילו בחטא המרגלים ערערו עליה

 וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:(שמות לב,א)

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה (במדבר יד,ד)

 12.בחטא המרגלים רצו לחזור למצרים ואילו בחטא העגל רצו אלוהים שילך לפניהם

 יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)

 

13.חטא המרגלים מול חטא העגל- 40 שנה הצמיחו דור חדש שאינו תועה לבב והוא יכול לכבוש את הארץ:

אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי(תהילים צ"ה,י)

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות ל"ב,ח)

ארבעים שנה אקוט בדור- שהכעיסוני בדבר המרגלים עד שאמרתי שיהיו מתאחרים במדבר ארבעים שנה. ופירוש אקוט, מן (מזמור קיט, קנח) ראיתי בוגדים וָאֶתְקוֹטָטָה, ענין קטטה בדברי רז"ל. ופירוש בדור, בדור המדבר. אמר, כי כל ארבעים שנה הייתי בקטטה עמהם. ואמר עם תועי לבב הם, אמרתי שתועי לבב הם ולבם לְמֵרָע ולא יאמינו בי. והם לא ידעו דרכי, ולא הכירו כל הַנִּסִּים שעשיתי עמהם ופחדו להכנס לארץ ולא בטחו בי, על כן נשבעתי שלא יבואו שם, ומתו במדבר מבן עשרים שנה ומעלה: (רד"ק, שם)

סיום: לדעת רבי עקיבא לדור המדבר אין חלק לעולם הבא- ומכאן שחטא זה חמור יותר

(מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר {במדבר יד-לז} וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין שנאמר {במדבר יד-לה} במדבר הזה יתמו ושם ימותו דברי רבי עקיבא

(סנהדרין קח ע"א) 

 בשולי הדברים :מדוע דווקא יהושע ולא נניח כלב מקבל חיזוק חיצוני בשמו?

א.מצא בו נקודת חוזק שנלחם בעמלק וקיווה שדרך זה יזכור נצחונו ולא יפול עם חולשת המרגלים:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יה יושיעך מעצת מרגלים. יש להתבונן למה דווקא שם של י-ה, ולמה לא התפלל גם על כלב, ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז.טז) כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה י-ה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם י-ה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק. (כלי יקר,שם)

ב. אם יפול יהושע יתלו את זה במשה ח"ו:

…ואם תאמר, למה התפלל על יהושע יותר משהתפלל על כלב, ולא קשיא, דגנאי גדול יש לאדם שתלמידו אינו כהוגן, שיאמרו אלמלא שלמד כך מרבו לא היה עושה מעשים האלו. וכן בפרק היה קורא (ברכות יז ע"ב) "ברחובותינו אין פרץ ואין צווחה" (ר' תהלים קמד, יד) 'שלא יהא בינינו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים'…(גור אריה,שם)

ג. יהושע היה משבט יוסף שכבר חטא בדיבה ולכן חשש לו יותר(בצירוף עם זה שהיה תלמידו):

ויש אומרים לפי שהיה משבט יוסף שהביא דיבת אחיו על כן היה ירא שלא ילך בדרך זקנו כי מטעם זה לא הזכיר בו למטה יוסף

ד. שינוי שמו של יהושע אמור להשפיע ולתת הכוונה לכל שאר המרגלים שלא יפלו :

שינוי השם הוא רמז לו ורמז גם לרעיו, שכן כל אימת שיקראו לו בשמו החדש יזכרו גם הם את המשמעות הרמוזה בשם זה, ובבואם למלא את תפקידם אל יסיחו את דעתם מן הרמז הזה. כי השם הזה רומז לו ולהם ש"הוֹשֵׁע" הוא "יהושע": מי שהושיע בעבר הוא גם יושיע בעתיד…יש יחס עמוק בין שינוי השם לבין התפקיד שהוטל על יהושע ורעיו ודבר זה מוכרע ממקומו של שינוי השם בכתוב. אילו הייתה לו רק משמעות אישית – פרטית, היה מסופר עליו לעיל, פסוק ח. אך השם החדש כתוב כאן אחרי הזכרת השליחות בכללותה – אשר – שלח וגו' ויקרא וגו' – ולפני הביאור המדוייק של השליחות לפרטיה. נמצא ששינוי השם הוא, כביכול, חותמת השליחות, ויחד עם זה הוא גם ההקדמה המניחה לו את היסוד. וכך הוא רומז ליהושע ולרעיו: הם לא נשלחו כדי לבדוק את האפשרות ואת הערך של כיבוש הארץ, שכן ביטחונם בניצחון ובהצלחה – ב"תשועה" וב"שוע" – תלוי בה'; והנתונים החיוביים או השליליים של הארץ לא יחזקו ולא יחלישו את הביטחון הזה. נמצאת אומר: בשינוי השם ליווה משה את שליחיו ברוחו; בו נתן להם מצפן שיכוון את ליבם להבנת שליחות 

(רש"ר הירש,שם)

ה.הפוך על הפוך: היה חשש שדווקא יהושע יהיה המוביל של הגישה של לא להיכנס לארץ כדי שמשה ימשיך את מנהיגותו:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע - ופירש"י: התפלל עליו 'יה יושיעך מעצת מרגלים'. ויש להבין: א) מה טיבו של שם 'יה' בכאן, שלשם תשועה מספיק שם הושע לבד שמשמעו גם כן לשון תשועה. ב) ועוד קושיית השל"ה: מדוע לא התפלל גם על גיסו בעל אחותו כלב?!

 ונראה דהנה בתרגום יונתן: "וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע", ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, שחשש מרע"ה שמחמת הענוה שבו יבטל דעתו לדעתם, עכת"ד. ועדיין צריך למודעי, כי ענוה לבטל דעתו לדעת הרבים נגד רצון הש"י היא ענוה פסולה ואינה אלא שפלות הנפש לבד, וענוה טהורה היא להיות ענו נגד הש"י לבד, וכמו אברהם אבינו ע"ה שעם כל ענותנותו היתירה שהיה בעיני עצמו עפר ואפר - נקרא איתן מלשון חוזק, שהיה לו חוזק הלב מאד מאד שהוא ע"ה איש אחד עמד נגד כל העולם כולו שהיו עובדי ע"ז ונגד נמרוד שמלך אז בכיפה...

 ומצינו ג"כ אזהרה (שמות כ"ג ב'): "לא תהיה אחרי רבים לרעות", ופירש"י: 'אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם'. אך ברורם של דברים, שחילוק הוא בין רואה רבים שוגגים ומוטעים בדבר, יש לו להשיב אל לבו שיותר שכיחה הטעות ביחיד מברבים, ובודאי איהו דקא טעי... והנה בדבר המרגלים כבר אמרנו שח"ו לומר עליהם שהיה זדון ומרד ממש מתחילה, כי לא טפשים היו למרוד במקום, אלא מוטעים היו מפאת כוחות הרע השולטים במדבר... אלא שעבירה גוררת עבירה ומרעה אל רעה יצאו...

אבל תחילת העצה שלהם שנקראת 'עצת מרגלים', היתה נראית לכאורה טובה לישב עוד על התורה ועל העבודה בצלו של משה רבינו ע"ה, עד יזדככו ויטהרו ביותר להיותם נעשים ראויים 

מצד עצמם לרשת את יושבי הארץ... ומעתה יובן מה צורך היה למשה רבינו ע"ה להתפלל על יהושע, שהרי במקום חשש טעות צריכים לשמוע לרבים, מה גם יהושע שהיה ענו בודאי יחשוד יותר את דעתו למוטעה משיחשוד את דעתן ועצתן כי ברע היא... צריך להוסיף בו אות יו"ד למען שלש האותיות הראשונות שבו יהיה שלש האותיות שבשם הויה.

(שם משומאל, שלח,תרע"ג)

כוון שראה משה שנתכעס יהושע על אלדד ומידד בהתנבאם: ''משה מת יהושע מכניס'' - הבין מה גדולה מידת עניוותו, שאיננו רוצה להיות מנהיג ובורח הוא מן הכבוד. לפיכך חושש היה משה, שמא בגלל דבר זה כשלעצמו יסכים יהושע לעצת המרגלים, למען ישארו ישראל במדבר תחת הנהגתו של משה ולא יכנסו לארץ-ישראל מקום שם יהא עליו להיות למנהיג - ועל-כן התפלל עליו שינצל מעצת המרגלים. טבעו של עניו הוא, שלא להיות תקיף בדעתו ותמיד מבטל הוא את דעתו מפני דעת הזולת. המרגלים הרי היו נשיאים של שבטים ואנשי-שם, היה משה חושש איפוא שמא יבטל יהושע את דעתו מפני דעתם מחמת עניוותו, כל-כן התפלל עליו: ''יה יושיעך מעצת מרגלים''

(מתוך עלון תורה דבר רחבות- https://www.dat-rehovot.co.il/parasha-47)

חולשתו של הדור היא הגורם לכך שלא נבנה במקדש ולא נסתיים כיבוש הארץ בימיו

דבר אחר שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי, זה דורו של יהושע... (סנהדרין כ ב)

...כי אתם המעט מכל העמים, אתם לשון רבים, נגד קדושת יוסף הצדיק, שהוא מוציא ניצוצות הקדושה מכל האומות, ויהושע מזרעו כבש ז' אומות והוציא התשעה קבין חכמה שנטלה ארץ ישראל, שהיתה כבושה תחת ממשלתם, ואלמלי זכו היה הוא משיח בן יוסף מזרעו שיקבץ את ישראל מכל האומות ששם נתפשט הקב העשירי מעשרה קבין חכמה שירדו לעולם... (פרי צדיק דברים עקב ג)

 

 

 

 

__________________________________________________________________________

 https://www.yeshiva.org.il/midrash/47602

https://www.yeshiva.org.il/midrash/8436

10. חווה החטיאה את אדם הראשון, ואילו נשות ישראל תיקנו חטא זה, בכך שהן התנגדו לעגל ולא שיתפו פעולה, ועל כך זכו לפי המדרש (פרקי דרבי אליעזר מ"ה) בראש חודש, שהוא חג שלהן, ובו אינן עושות מלאכה.

(

10 דברים שלא ידעתם על חטא העגל)

 

 

 

https://jew.org.il/4437-%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%97%D7%98%D7%90-%D7%94%D7%A2%D7%92%D7%9C/

https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=89599

פסקה זוהמתו של נחש:

https://www2.biu.ac.il/JH/Parasha/veethcha/kas.html

https://www.yeshiva.org.il/midrash/370

 5.בחטא העגל נענש איתם גם אהרון הכהן אע"פ שאחריותו היתה עקיפה בלבד

 וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְהַכְעִיסוֹ: {יט} כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְ-הֹ-וָ-ה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא: {כ} וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְ-הֹ-וָ-ה מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:

(דברים ט,יח-כ)

  ואומר, שדעתי בזה הוא: שאהרן קדוש ה' מת בעון העגל, ... לא שיהיה נדון מעון העגל, ... חלילה להם מרשע. אבל אהרן, כמו שידעת, שלא בכונה רעה עשה את העגל, וכמו שאמר (שמות לב, כה): "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם". ועם היות שכונתו היתה להנהיגם בנחת עד בא משה, הנה נמשך מזה מה שנמשך. ולפי שהעם לקחו מיד ה' כפלים בכל חטאתם, מהם מתו במגפה, ומהם על ידי חרב, ולא באו אל הארץ כאשר אמר ה' להם, הנה היה אהרן בזה סבה מה. ולכן היה מהצדק האלהי, שכמו שהוא סבב באנשים ההם שימותו במדבר, כן ימות גם הוא שמה ולא יכנס לארץ. האמנם, לפי שלא היה הוא כשאר האנשים ההם החטאים בנפשותם, לא נענש אז עמהם, והאריך השם יתעלה אליו אפו.

 (אברבנאל על דברים - פרק א פסוק לד-ם)

 

יהושע בן נון ותגובתו בשני החטאים- בחטא העגל אינו מבין את החטא ובחטא המרגלים עומד בחזית