פתיחה: מה הקשר בין פרשת נצבים לראש השנה עד כדי כך שהיא חייבת תמיד להיקרא לפניו?
... ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת, ט' באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ראש השנה ...: (או"ח, הלכות ראש חודש סימן תכ"ח ה"ד)
עֶזְרָא תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר וַיִּקְרָא קֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין (במדבר א א) ״בְּמִדְבַּר סִינַי״ קֹדֶם עֲצֶרֶת. (דברים ג כג) ״וָאֶתְחַנַּן״ אַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. (דברים כט ט) ״אַתֶּם נִצָּבִים״ קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. (ויקרא ו ב) ״צַו אֶת אַהֲרֹן״ קֹדֶם הַפֶּסַח בְּשָׁנָה פְּשׁוּטָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ שַׁבָּתוֹת שֶׁקּוֹרִין שַׁחֲרִית שְׁנֵי סְדָרִין כְּגוֹן (ויקרא יב ב) ״אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ״ וְ(ויקרא יד ב) ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״. (ויקרא כו ג) ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ עִם (ויקרא כה א) ״בְּהַר סִינַי״ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִימוּ בְּשָׁנָה וְיִקְרְאוּ אוֹתָן הַסְּדָרִים בְּעוֹנָתָן:
(משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים יג ב)
חלק א: נצבים היום בין ר"ה למתן תורה
1.תכלה שנה וקללותיה:
א.פרשת נצבים חוצצת בין הקללות לבין ראש השנה כדי שתכלה שנה וקללותיה {שבפרשת כי תבוא}:
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר''ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן (מגילה לא ,ע"ב)
...אמאי אין קורין האזינו קודם ר''ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר''ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר''ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת (תוספות,שם, ד"ה משה מעצמו אמרם. וברוח הקדש)
ב.פרשת נצבים באה לנחם את העם אחרי כל הקללות שקדמו לה
ואמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו', ושבת עד ה' אלהיך (פס' ב). לפי שאמר למעלה שיביא עליהם הקללות הנזכרות, עד שישליכם אל ארץ אחרת ויפיצם בכל הארצות. ואם כן לפי זה יאמרו נואש ח"ו ויתיאשו מן הרחמים, וזה שקר, כי לעולם הם אסירי התקוה, ותוחלת יש להם לעולם. לזה אמר בכאן והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, אל תתיאש מן הרחמים, כי ידו פשוטה לקבל שבים. ולכן והשבות אל לבבך, הדברים שעשית או שחטאת בהם ותתחרט בהם, בגוים אשר הדיחך ה' אלהיך שם. ותצדיק הדין לומר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו (תהלים יט, י), ושבת עד ה' אלהיך, בתשובה שלימה, בכל לבבך ובכל נפשך, ומיד ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך (פס' ג), אע"פ שחזרת מתוך צרה ואינה תשובה שלימה, כאומרו ה' בצר יפקדוך (ישעי' כו, טז), עכ"ז ושב וקבצך מכל העמים ואע"פ שיהיה נדחך בקצה השמים (פס' ד), עכ"ז משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך בידו. ואע"פ שאתה בארץ טמאה, והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך (פס' ה), לרמוז שבזכות האבות יבאו אל הארץ, וזהו וירישתה והטיבך והרבך מאבותיך (פס' ו), רוצה לומר מצד זכות אבותיך:
(צרור המור על דברים פרק ל פסוק א )
2.פרשת נצבים היתה ראויה להיות בתחילת ספר דברים:
‘אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים’, אמר ר’ שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה תני רבי ישמעאל: ‘אמר אויב ארדוף אשיג’, זה היה ראוי להיות תחלת השירה, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: ‘ויהי ביום השמיני’, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: ‘אתם נצבים היום’, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ודכוותיה: ‘ויאמר ה’ אל יהושע היום הזה אחל גדלך’, זה היה ראוי להכתב תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
(קהלת רבתי על קהלת א יב)
3.מעמד של אחדות- נצבים, ראש השנה, ומעמד הר סיני:
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. (שמות יט ב)
ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא,שם)הנה כי כן זהו פירוש הכתוב: "אתם נצבים היום" בראש השנה, "כולכם לפני ה' אלקיכם", כי כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, אבל התנאי לכך הוא שתהיו כולכם באחדות: "ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל", כי האחדות יש בה סגולה נפלאה להמתיק כל הדינים.
(שבילי פנחס פרשת נצבים וילך שנת תשעז)
4.נצבים היום- ביום הדין -ראש שנה:
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:(דברים ל,ט)
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ
(מתוך מחזור ראש השנה)
א.היום- יום הדין:
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, (שם א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיְהִי הַיּוֹם - זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, כְּמוֹ זֶה, וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה. אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (זוהר מתורגם שמות לב ע"ב)
ב.היום הידוע- ר"ה:
רמז ב'אתם נצבים' על יום הפקודה, יום ראש השנה, שהזהיר והתרה לישראל עליו לומר איך שבו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, שזהו אתם נצבים היום – בה"י הידיעה, רצה לומר: כי ביום הידוע, הוא יום ראש השנה, אתם נצבים ליום הדין, 'כולכם לפני ה' אלקיכם(פענח רזא,שם)
ג.בכל יום נידונים אבל ב-"היום" הוא יום הדין:
והקדים לומר היום. משום שבאמת בכל ר״ה ויום הדין נצבים כל ישראל בזה האופן (העמק דבר,שם)
5.שלושה אופנים של נצבים- בדין, בהתרסה ובקבלת עול מלכות שמים
הזוהר הקדוש (שמות ח"ב ל"ב ע"ב) מתייחס למילה "ניצבים" בהקשר של הפסוק האמור באיוב (א', ו'): "ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן". מהו "להתייצב על ה' "? חז"ל מסבירים לנו: "ויהי היום" - זה ראש השנה.
ביום זה עומד ה' לדון את בני העולם, ולכן המלאכים באים ומתייצבים לפניו. אלו כדי ללמד סנגוריה על האדם, ואלו כדי להביא קטגוריה. כלומר השטן אינו יכול לשמוע סנגוריא לכן גם הוא בא להתייצב ולקטרג, כיון שה' עומד ביום זה לדון את בני העולם, ולכך אנו מתאמצים ומשתדלים מאוד, בעיקר בימים האלה שהם ימי רצוןורחמים להגיע ליום זה זכאים, ותגבר יד המלאכים המסנגרים על השטן המקטרג.
לעומת התייצבות זו למשפט יש התייצבות אחרת. זו התייצבותם של דתן ואבירם במחלוקתם על משה רבינו ול ה', כפי שנאמר: "יצאו ניצבים". הסביר רש"י: "בקומה זקופה לחרף ולגדף, כמו: 'ויתייצב ארבעים יום' של גוליָת". זאת התייצבות מתוך חוצפה, המזכירה את התייצבותו של גוליֶת הרשע, שכפר בה' ולעַג על עם ישראל. הוא היה משכים ומעָריב בהתייצבותו כדי לבטל את ישראל ממצות קריאת שמע, שכן ידע שבזכות קריאת שמע מנצחים ישראל במלחמותיהם (ראה רש"י דברים כ ב'). התייצבות כזאת איננה טבעית ליהודי, היא הפוכה מההתייצבות במעמד הר סיני (ראה בעל הטורים אצלנו), שבה קיבלו כל ישראל עול מלכות שמים. גם דוד המלך לועג לגולית הערל, המחרף ומגדף שם שמים וחושב לנצח את ישראל בחרב, בחנית ובכידון...
הרי לפנינו שלושה סוגי התייצבויות: ישנה התייצבות לפני ה', במובן של עמידה מול ה' ביום המשפט. ישנה התייצבות הפוכה, של לגלוג וכפירה. וישנה התייצבות יהודית, של קבלת עול מלכות שמים.
(דברי מרדכי הרב מרדכי אליהו פרשת נצבים ע"מ שטו-שטז)
6.בערבות מואב מתקיים חידוש הברית שנכרתה במעמד הר סיני והופרה- והפעם עם אלה ושבועה כדי לתת יתר תוקף:
נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני, ומפני שביטלו הברית הראשון שבסיני באומרם אלה אלהיך ישראל (שמות לב, ד), לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באלה ובשבועה, ומזה יאמר להם משה אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם, כלומר המעמד הזה שאתם בברית הזאת, נצבים כולכם לפני ה' יתברך כמו שהיו אבותיכם בהר סיני בברית הראשון, הוא שתכנסו בברית ה' יתברך ושתקבלו אותו עליכם באלה ובשבועה מה שלא נעשה בראשון: (רבנו בחיי על דברים פרק כט פסוק ט )
7.סיום בריאת העולם היה אמור להיות במעמד הר סיני ובגלל שחטאו יש תיקון למעמד בו שקוראים בו לפני כל ראש שנה בכל שנה ושנה:
וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי ( בראשית א,לא)
יום הששי. הוסיף ה' בששי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, שכלם (מ) תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה (רש"י,שם)
8.במילת נצבים אנו מובטחים לקיום נצחי ושנזכה ביום הדין:
ויתכן לומר כי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות, האחת שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו, והשני שיהיו זוכין לחיי העולם הבא בקיום התורה. והוצרך להבטיח כן מפני שישראל היו ראוין להאבד לכובד התוכחות שהזכיר למעלה שעברו עליהם, ועל כן אמר שיהיו נצבים היום בעולם הזה, כלשון לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קיט, פט), ולא יאבדו מפני התוכחות הקשות אבל תהיינה להם מירוק עוונות שבהן יזכו לחיי העולם הבא, והוא שאמר לפני ה' אלהיכם, כלשון וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו (דברים ו, כה), שהיא הבטחה בשכר העולם הבא, וזהו לשון כולכם, כלשון חז"ל שאמרו (סנהדרין צ.) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: (רבנו בחיי על דברים פרק כט פסוק ט )
9."ספרי חיים ומתים לפניך היום- נפתחים" (מתוך מחזור ראש השנה) :
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע(דברים ל,טו)
א.הלגיטימציה לעמידה בדין- בגלל הבחירה החופשית המלאה שיש לאדם בכל יום:
'ראה נתתי לפניך היום את החיים' - מגיד הכתוב שרשותו של אדם בידו, ויש לו להטות את עצמו לאיזה צד שירצה, אם לדרך החיים ואם לדרך המוות. לפיכך ראוי להפרע ממנו על מעשיו הרעים ולשלם לו שכר טוב על מעשיו הישרים.(מדרש הגדול,שם)
ב.החיים הם אמצעי -עשיית הטוב הוא מטרה:
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. כי אם חיים אתה מבקש צפה לטוב לעשות הטוב בעיני ה', וא"ת למה לא הקדים הטוב שהרי ע"י מעשה הטוב יזכה לחיים, תשובה לדבר שבא להזהירו שלא יבקש לעשות הטוב בעיני ה' כדי שיחיה אלא יחיה כדי שיעשה טוב, שלא יבקש חיים גופני כי אם יבקש החיים כדי שיוכל לעבוד בימי חייו את בוראו כמ"ש (תהלים לד.יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. שלכך אוהב ימים כדי שיוכל לראות בהם בטוב ה' בתורה ומצוה כמ"ש בסמוך לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו כי הוא חייך. ר"ל זהו תכלית חייך כי אין הקב"ה נותן לך חיים כ"א בעבור תכלית זה (כלי יקר ,שם)
10.אחד מרמזי אלול : את לבבך ואת לבב- ברית המילה של הלב
ועוד סמך מקרא: ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך ראשי תיבות אלול (משנה ברורה סימן תקפא בהקדמה)
ומל ה"א את לבבך וא"ל זרעך. פי' כי השב בתשובה יזכה גם לזרעיו אחריו להסיר ערלת לבבם. והקדמונים נתנו רמז בפסוק זה א"ל ואת לבב ר"ת אלול הוא כנ"ל. כי בזמן זה היו בנ"י בעלי תשובה בעת שקיבל מרע"ה לוחות שניות. לכן אלו הימים הם ימי רצון גם לנו זרעם אחריהם בזכות התשובה שעשו אבותינו כנ"ל:(שפת אמת,תרל"ה)
ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב. הראשונים אמרו כי ר"ת את לבבך ואת לבב אלול להתעורר בתשובה בחדש אלול עכ"ד. ואפשר כי ס"ת תכתב והר"ת גימ' חלל עם הכולל או חיים עם הכולל וזה רמז להתעורר ותבין כי בא זמן אשר תכתב ח"ו חלל או חיים. וכן ר"ת ומל ה' אלהיך הוא אוי וגם גימטריא טוב:
(החיד"א,נחל קדומים דברים פרשת נצבים אות ו)
חלק ב: בין השופר של מתן לתורה לזה של ראש השנה
1.השופר- פס הקול של חודש אלול:
האשכנזים תוקעים בכל חודש אלול אחר שחרית, ויסודתם בהררי קודש, לעורר העם בתשובה, ככתוב: ''היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו''. [ילקו''י מועדים עמוד טז].
2.השופר מרומם אפילו מתוך מ"ט שערי טומאה:
פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה:(דברים כט,יז)
כמו שאמר בקדשו היהודי הקדוש מפרשיסחא זצללה"ה, שאותיות שופ"ר הוא ראשי תיבות ש'ורש פורה ר'אש ו'לענה, השופר מנקה את המוח מכל שמץ, וממילא יוכל להיות נשפע עליו אור תשובה וטהרה. וזהו שנקרא שופר שמשפר אותו, כלשון חז"ל (סוטה יא:) [שפרה] שמשפרת את הולד, שנעשה כקטן שנולד
(תפארת שמואל פרשת כי תבוא אות ב)
3.משה עלה למרום לקבל את הלוחות השניים לקול השופר:
ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב): "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה" והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עכומ"ז והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר (תהלים מז, ו): "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה
(פרקי דרבי אליעזר פרק מו)
4.אחד מטעמי השופר- להזכיר מעמד הר סיני:
להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו {שמות יט טז} וקול השופר חזק מאוד ונקבל על עצמנו מה שקיבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע (אבודרהם ,תפילת אש השנה, ע"פ דברי הרס"ג)
5.השופר בר"ה ובמתן תורה ניקה את טומאת הנחש:
מטעם זה השמיע הקב"ה לישראל במתן תורה את קול השופר, כמן שכתוב (שמות יט-טז): "ויהי ביום השלישי
בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר הלך מאד ויחרד כל העםאשר במחנה". כדי לנקות את ישראל מזוהמת הנחש, ומהזוהמה שנשארה אצלם מטומאת מצרים שהיו שקועים שם במ"ט שערי טומאה, ועל ידי זה יוכלו לקבל את התורה שתהיה אצלם בבחינת סם חיים.
וזהו שמבואר בגמרא (שבת קמו.): "שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן". לכן בכל ראש השנה אנו מחדשים את קבלת התורה בשופר כדי להתנקות מכל שורש רע, ועל ידי זה נזכה שהתורה תהיה לנו סם חיים, להשפיע לנו חיים ארוכים מלאי שפע ברכה והצלחה.
(שבילי פנחס נצבים ראש השנה תשעט)
6.תקיעת השופר באלול היא הקדמה לשופר של ראש השנה- לידת ובריאת האדם:
התקיעה בחודש אלול היא בבחינת קורס הכנה לבריאה- בריאת העולם ובריאתנו שלנו.כשם שנשים בשלבים האחרונים של ההריון מתכנסות פנימה ומתכוננות ללידה ונשים רבות עסוקות בזמן הזה בסידור וארגון מחדש של הבית כך אלול הוא חודש של התכנסות , הכנת הלבבות.זהו מעין "קינון" של סוף ההריון הזדמות לעצב מחדש את בית הנפש שלנו (בזמן, דליה מרקס ע"מ 354)
7.סוגי התקיעות הם סמל למהלך חייו של האדם:פשטות סיבוכים ופשטות:
ימי חודש אלול הם ימי התשובה שבהם אנחנו מתחילים לשמוע קול שופר, קול שזועק "שפרו מעשיכם". קול
השופר אינו רק תביעה לשיפור. קול שופר הוא גם ביטוי למשהו אלוקי, מקורי, לנפיחה האלוקית ולמפגש
הראשוני של הקדוש ברוך הוא עם האנושות: "ויפח באפיו נשמת חיים".
התקיעה בשופר מתרחשת בשלושה שלבים: פשוטה שלפניה (קול רצוף), שברים-תרועה (קול קטוע), ופשוטה שלאחריה (קול רצוף).
חיינו מתחילים בקול רצוף, תמים, בלי בעיות.
משם הוא יורד לתוך סיבוכי העולם הזה ומתבטא בקול קטוע ומרוסק.
אולם לאחר הסיבוכים – חוזרים שוב אל המקור, אל הקול האלוקי-טבעי. הנשמה חוזרת אל מקורה.
בתקיעת שופר אנו נזכרים שאנחנו בעצם פשוטים וטובים, יצירי כפיו של הבורא, וזה מה שנותן לנו את הכח להשתנות לטובה ולשפר את מעשינו עוד ועוד.(משה שיינפלד אומה בפרשותיה פרשת נצבים תשע"ח)
חלק ג:עשיית תשובה- פרטית וציבורית:
וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: וְשָׁב יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: וֶהֱבִיאֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: וְנָתַן יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ: וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְ-הֹ-וָ-ה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: וְהוֹתִירְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב יְ-הֹ-וָ-ה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ: כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים ל,א-י)
כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (דברים ל,יא-יד)
0.התשובה קדמה לעולם ולכן חודש אלול הוא זמן התשובה- לפני בריאת העולם בכ"ה באלול:
שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן... והתשובה... שנאמר: 'בטרם הרים יולדו' (תהלים צב), וכתיב: 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם
(תנחומא נשא יט)
1.גודל התשובה שמגעת עד כסא הכבוד:
טוּבֵיכוֹן דְצַדִיקַיָא מָרֵי תְּתוּבָא דְכַד תְּחוֹבוּן וּתְתוּבוּן מַטְיָא תְּיוּבְתְּכוֹן עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן אִין תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרֵיהּ כְּכָל מַה דַאֲנָא מְפַקֵיד לְכוֹן יוֹמָנָא אַתּוּן וּבְנֵיכוֹן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן:(תרגום יונתן,שם)
אשריכם הצדיקים בעלי תשובה שכאשר תחטאו ותשובו תגיע תשובתכם עד כסא הכבוד של ה' אלוקיכם...
2.תשובה כנגד דוד המלך היא הרגל הרביעית בכסא הכבוד והיא כנגד האות ה' בשם ה' ולכן תשוב- ה:
שלוש רגלי הכסא שהם שלושת אבות הקדושים, מכוונות כנגד ג' עמודי עולם: תורה, עבודה, גמילות חסדים, אולם מאחר שכבר אמר החכם מכל אדם (קהלת ז-כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", לכן
הרגל הרביעית של הכסא היא כנגד דוד המלך שהורה מצות תשובה לכל ישראל, שיוכל כל אדם לתקן מה שפגם בשלשה עמודי עולם:תורה, עבודה, גמילות חסדים. [ומצינו סימוכין לכך בשל"ה הקדוש (פרשת במדבר תורה אור אות ז) כי ד' דגלי המדבר הם כנגד: תורה, עבודה, גמילות חסדים ותשובה, הרי שהן ד' בחינות].
נמצא לפי זה כי הרגל הרביעית איננה כנגד עבודה מחודשת, אלא כנגד תשובה ותיקון למה שפגם האדם בשלוש רגלי הכסא שהן תורה עבודה וגמילות חסדים, ולכן לא הזכיר הקב"ה בתורה בפירוש כי אם "שלש רגלים" כנגד ג' עמודי עולם: תורה, עבודה וגמילות חסדים, כי הם כוללים את כל עבודת הי, והוסיף הקב"ה שמיני עצרת שהוא "רגל בפני עצמו", כדי שיוכל האדם לתקן בתשובה את אשר פגם בשלוש רגלי הכסא.
ונראה להביא סימוכין לרעיון זה ממה שמבואר בספרים הקדושים, ומקור הדבר בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא (פרשת פנחס קכב), כי החטא גורם להפריד את ה' אחרונה מג' אותיות יה"ו, אך על ידי תשוב"ה שהיא
אותיות תשוב ה', משיבים ה' אחרונה לחברה עם ג' אותיות יה"ו. ולפי המבואר הרי זה מתאים להפליא עם הרעיון האמור, כי דוד המלך זכה להיות הרגל הרביעית שבכסא הכבוד על ידי שהורה לישראל דרכי תשובה,
כי על ידי תשוב"ה - תשוב ה' יש תיקון לרגל הרביעית שהיא כנגד אות ה'.
נפלא להבין בזה מאמרם בגמרא (יומא פו): "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד". כי היות שדוד המלך השלים את הרגל הרביעית של כסא הכבוד על ידי מצות תשובה, ועל ידי זה גרם שישב הקב"ה על כסא הכבוד של ד' רגלים, לכן אם אנו למדים מדוד המלך לעשות תשוב"ה בבחינת תשוב ה', מגעת התשובה עד כסא הכבוד כדי לחזק את הרגל הרביעית.
(שבילי פנחס פרשת וירא מאמר ב שנת תשעה)
3.כח התשובה היא מה שענה משה למלאכים בבואו לקבל את התורה:
ואריב''ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם {תהילים ח-ה} מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים אמר לו הקב''ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבש''ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה שנאמר {איוב כו-ט} מאחז פני כסא פרשז עליו עננו(שבת פח, ע"ב)
וסוד הענין כי מלאכי השרת קטרגו מה אנוש כי תזכרנו כו', כי הוא מוכשר לקבל טומאה ולחטוא, ואיך תינתן לו התורה. באתה התשובה [של הקב"ה], אחוז בכסא וחזור להם תשובה, כלומר תחזור ותאמר להמלאכים, שיש תקנה להאדם אף אם יחטא בתשובה שיעשה, כי גדולה התשובה שמגעת עד הכסא
(של"ה מסכת שבועות תורה אור אות קלז)
4.עשיית תשובה בסוף הגלות:
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר (דברים ל-א) ''והיה כי יבאו עליך כל הדברים'' וגו' (דברים ל-ב) ''ושבת עד ה' אלהיך'' (דברים ל-ג) ''ושב ה' אלהיך'' וגו': (משנה תורה,ספר המדע,הלכות תשובה,פרק שביעי,סעיף ה)
5.בד"כ המצווה הוא תיאור כולל למצוות אבל לא כן במקרה שלנו- מתייחס דווקא למצוות התשובה:
וטעם כי המצוה הזאת. על כל התורה כולה והנכון כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום" אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן והטעם לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך כמו שפירשתי (רמב"ן,ל,יא)
6.התשובה לא מצריכה פנייה לנביאים או לחכמים אלא באה מהאדם עצמו לפני הכל:
כי המצוה הזאת. והטעם שאמרתי והשבות אל לבבך בכל הגוים שצריך שהתשובה תהי' בעודך בגלות למען תושע ...
לא נפלאת היא ממך. שתצטרך לנביאים.
לא רחוקה היא. שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפי' בעודך בגלות ובאר זה באמרו
לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא:
ולא מעבר לים היא. גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח''ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח''ל:
{יד} בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל ית' שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך:
(ספורנו ,שם)
7. תשובת הכלל- השיבה אל א"י:
הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל
מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור
גמור בבטויה של תורה: 'ושבת עד ה' א-להיך .'
(אורות התשובה יז, ב)
8.תוצאת התשובה של עם ישראל לארצו:
פסוק 5708 (התש"ח-1948- הקמת המדינה) :וֶהֱבִיאֲךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: (דברים ל,ה)
פסוק 5704 התש"ה)- סוף מלחמת העולם השניה:
וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: (דברים ל,ג)
פסוק 5700 (הת"ש-1940- תחילת השואה):
וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה (דברים כט,כו)
9. תשובת הכלל ותשובת הפרט שלובות זו בזו:
התשובה הכללית, שהיא עלוי העולם ותקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות
הפרטית של כל אחד ואחד... הן ביחד תוכן אחד. וכן כל אותם תקוני התרבות, שעל ידם
העולם יוצא מחורבנו, סדרי החיים החברתיים והכלכליים, ההולכים ומשתכללים עם
תקוני כל חטא ועון מחמורים שבחמורים עד דקדוקי סופרים ומדות חסידות היותר
מופלגות, כולם עושים חטיבה אחת, ואינם מנותקים זה מזה, 'וכולהו לחד אתר סליקין .'
(אורות התשובה ד, ג)
10.לב התשובה- בפה- בוידוי ובחרטה:
בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל ית' שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך: (ספורנו,שם)
סיום:בראש השנה ניצב האדם בדין בפעם הראשונה ואילולי חטאו בעגל היתה התייצבותם שם ההתייצבות האחרונה לפני תיקון העולם
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.(ויקרא רבא,כט,א)
