בראשית- סוד שער החמישים

פתיחה: כיצד יתכן לומר שאדם הראשון עם כל גדלותו חטא בחטא כ"כ נמוך ושפל כאכילה מעץ שנאסר עליו ?

א.אדם הראשון גדלו היה מלא כל העולם:
אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, וכיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו, שנאמר +תהלים קל"ט+ אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. 
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. – אי הכי קשו קראי אהדדי! – אידי ואידי חד שיעורא הוא
(חגיגה יב,ע"א)

ב.במלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש:
אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך?דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה?
הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:
(בראשית רבא ח,י)

ג.כביכול הקב"ה מעיד עליו שהוא כאחד מהמלאכים:
דרש רבי פפוס:הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת.
אמר לו ר' עקיבא: דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אמר לו: שנתן לו המקום לפניו שני דרכים: דרך החיים, ודרך המות, ובירר לו דרך אחרת.

רבי יהודה בר סימון אמר: כיחידו של עולם, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
רבנן אמרי: כגבריאל, שנאמר (דניאל י): והנה איש אחד לבוש הבדים, כהדין קמצא, דלבושיה מיניה וביה.

ריש לקיש אמר: כיונה.
מה זה בורח משליחותו של מקום, שנאמר (יונה ב): ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה',אף זה בורח מלקיים צווי המקום.
מה זה לא לן בכבודו,
אף זה לא לן כבודו עמו.

רבי ברכיה בשם רבי חנינא אמר: כאליהו.
מה זה לא טעם טעם מות, אף זה לא היה ראוי לטעום טעם מות.

היא דעתיה דרבי ברכיהבשם רבי חנין דאמר: כל זמן שהיה אדם, היה כאחד, וכיון שנטלה ממנו צלעתו, לדעת טוב ורע:

(בראשית רבא, כא,ה)

2.מהו הקשר המהותי בין חטא האדמה לבין חטא האדם ?

וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)

מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)

מדוע לא נפקד עוונה של האדמה כאשר "חטאה" ?

ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)







1.עומק הפיתוי של הנחש לאדם וחווה:

וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱ-לֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: 
וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: (בראשית ג,ג-ד)

א.מדוע שינה הנחש את לשון חווה ואיך העיזו אדם וחווה להסתכן בהמראת פי ה'?
ויש להבין למה הוסיף הנחש מות תמותון תרין מיתות, מה דחוה לא אמרה רק אחד, 
וגם היאך העיז כל כך להכחיש מאמר הבורא, 
ואדם וחוה איך מלאם לבם להאמין בנחש יותר מהקב"ה בעצמו, הזה נאות לאיש השלם כמו אדם, ולא יהיה רק ספק, שב ואל תעשה עדיף, ואיך אפשר להאמין לנחש בהכחשתו להבורא. 

ב.כניסה לשער החמישים לא אפשרית כשהאדם חי ולכן גם משה הגיע רק עד שער מ"ט:
אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מאלהים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מאלהים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:

ג.פיתוי הנחש: המוות שאחרי האכילה מעץ הדעת אינו עונש אלא תוצאה טבעית של היפרדות הנפש מהגוף

וזהו היה פתוי הנחש לחוה, כי אדם היה במעלה נשגבה למאוד, והשיג כמו משה מ"ט שערי בינה ונחסר מעט מאלהים, ואמר הנחש הא דאמר ה' שלא תאכלו מעץ הדעת כי תמותון, לא לעונש הוא, רק הוא עץ הדעת, ואם תאכלו אותו כדעת עליון תשיגו שער החמישים ג"כ, והייתם כאלהים, וא"כ בעל כרחכם תמותון, כי תפרד הנפש מגוף, ולכך אמר ה' באכלכם ממנו שתמותון, אבל אין כאן עונש, כי אילו היה לעונש, אף בעולם הבא היה חטא מיתה, והיה מות תמות. כמאמר חז"ל [מדה"ג בראשית ב י"ז] מות בעולם הזה, ותמות בעולם הבא, 
אבל כאן רק תמותון, ולא מות תמות שיהיה לכם עונש בעולם הבא ג"כ, זהו לא. אדרבה תשיגו שלימות רב, רק על ידי כך תפרד הנפש מגוף, 

ד.הנחש ניצל את אי דיוקה של חווה לומר שאכן רק תמותון בעולם הזה אבל לא מות תמותון בעוה"ז והבא:
ובא זה מחמת שחוה לא השגיחה במאמר השם שאמר מות תמות, רק אמרה פן תמותון, ולכך אמר הנחש פתוי שלו, ולא כמכחיש דברי השם רק כמפרש דבריו, 

ה.אדם וחווה אכלו מהעץ מצד אהבת ה' והרצון להשיגו בדעת:
ולזאת אדם וחוה שהתאוו לדעת ה' ולהשיג נועם עליון, לא השגיחו במותם ופירוד נפש מגוף, ועזה יותר ממיתה הטבעית אהבת ה' ולהשיגו לדעת, ולכך אכלו, ובעו"ה חטאו, כי ה' אמר מות תמות, זהו ענין הסתת נחש, וענין אדם הראשון שלא במרד מעל פי ה' ושמע לקול נחש:

(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )


ו.ערמת הנחש- מייצג הטומאה כנגד המשיח שמייצג את שער החמישים של הקדושה :

משיח כשיבא ב"ב יכניע נחש שהוא כמספר משיח כי המשיח יכניע נחש. ומצאתי בס' לחם תרומה בסופו דכשתהיה הגאולה במהרה בימינו נ' של נחש יתחלק ויהיה מי ועם חש הנשאר מנחש הוא משיח עכ"ד 


ואפשר דבכח ן' שערי בינה המתגלים שבהם הגאולה וכ' הגאון החסיד בס' מעשה רוקח שיהיה ע"י שער הן' בכח נ' ישבר נ' של נחש ויהיה מי הרומז לבינה ואז יהיה משיח וז"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות קרי ביה ן' פלאות דיתגלה שער הן' אשר ביצ"מ לא נתגלה כמ"ש הגאון הנז' ודייק לה מלשון הזוהר הקדוש דיצ"מ מסטרא דיובלא ע"ש: (החיד"א,דבש לפי, מערכת מ אות ג)

 2.המקום בו ניתן להגיע עד שער ה-נ:  עד-ן

וַיִּטַּע יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר (בראשית ב,ח)

א.עדן הוא מקום מעולם התוהו שקדם לעולם:עדן היה מן הארץ הנשארת מעולם התוהו וכמו לוז בשדרו של אדם (בראשית רבא כח ג)  וכמו שבלוז הדרים שם אינם מתים (בר"ר סט,ח) כך היה עדן.
ומשם היה אבן השתיה ומשם ישיגו אורחות חיים ונתרבה המדע ולכך כתיב מקדם היינו מעולם שהיה קודם העולם.כאומרם (פסחים נד ע"א) שעדן היה קודם לעולם 

ב.עדן= עד נ, מקו בו ניתן להגיע עד לשער החמישים:
ומשם יכולים להשיג עד נ שערי בינה וזה עד"ן עד חמישים עד שם מגיע ההשגה והתענוג העליון.

ג.השערים שמצא יצחק הם 50 שערים בנגלה ו-50 שערים שבנסתר:
והוא גן כפול בנגלה ובנסתר ולכן הוא בכלל מאה שערים ויזרע יצחק וגומ' וימצא מאה שערים (בראשית כו יב) 

ד.אדם קלקל ואיבד את הנון (שער החמישים) של עדן וקין קלקל והפריד את ע"ד ל- נע ונד:
אבל אחר שקלקל האדם ונפרד נון מע"ד וקין שקלקל נפרד הנון לשניים נ"ע נ"ד ולכן נאמר לו (שם ד,יה) נע ונד תהיה 

ה.עדן עבר ממידת הדין למידת הרחמים ורק אז ה' שם את האדם בתוכו:
ועדן היה מעולם התוהו  ולכן נאמר (יחזקאל כח,יג) עדן גן אלוקים הכל במידת הדין אבל אח"כ הגן השני בעולם התיקון נאמר ויטע ה' אלוקים גן בעדן במידת הרחמים 

(תפארת יונתן,שם)

ו.התורה היא הגן אל העד"ן ולכן יש בה ג"ן פרשיות ודרכה ניתן להגיע לבסוף אל שער החמישים:

וּמָאן דְּמָנַע רָזָא דְעִקָּרָא דִתְרֵי תוֹרוֹת, כְּאִלּוּ אַהְדַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְאִלֵּין אִינוּן דְּאָמְרִין דְּלָא אוֹרַיְיתָא אֶלָּא כִּפְשָׁטָה, וְלֵית בָּהּ רָזָא אָחֳרָא, וְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, אִיהוּ גַ''ן סְדָרִים דְּאִתְּמַר בָּהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִסִּטְרָא דְם' סְתוּמָה, ו' אִיהוּ נָעוּל בְּשִׁית יוֹמֵי דְשָׁבוּעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מו א) יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְשַׁבָּת בְּגִין דְּלָא תְהֵא כְּנוֹעִל דֶּלֶת בִּפְנֵי לָוִוין, דְּאִתְּמַר בְּהוּ לְווּ עָלַי וַאֲנִי פוֹרֵעַ, אִיהִי פְּתִיחָא לְגַבַּיְיהוּ דְאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵירִין. (תיקוני זוהר תיקון יט דף לח)

3.שני סוגים של חטאים יש בעולם-  עבירה לשם עבירה  ועבירה לשם שמיים:

א.עבירה לשם עבירה:
ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר 

ב.עבירה לשם שמיים- לשם השגת השגות שמיימיות וגבוהות:
אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות הא-להים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם 

ג.חטא נדב ואביהו למשל היה שניסו לקפוץ מהר מידי למדרגת קרבת ה' כמו מי ששותה יין מהר והדבר לו לרועץ:

וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו) וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו 

ד.חטא אדם הראשון היה גם כן שביקש לדעת את ה' במדרגה שאינה שלו:
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה 
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות 

ה.אכילה מעץ הדעת לפני הזמן מחליפה אצל האדם בין טוב לרע ומכאן שמו:
וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו 

ו.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם 

ז.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה' : ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים

(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)

4.הקשר של פרי עץ הדעת לשער החמישים ולדעת סודות התורה:

א.גפן-
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)

יין- ככל ששותים יותר רוצים יותר כמו בשער החמישים ששואפים לדעת כמה שיותר ולא יודעים שובע -בניגוד לכל מאכל אחר שאדם שבע בשלב מסויים ומצד שני מאבד את צלילות דעתו ככל ששותה יותר:

וגם הלא יפה הקשה במרדכי פ' ע"פ למה זה קבעו ארבעה כוסות של יין ולא ארבעה מיני לחם או בשר וכדו...
 וקבעו לזכרון ארבעה כוסות באשר שאין דבר מאכל ומשקה משנה תואר פניו ודעתו של אדם כמו שתיית יין המשמח לב ומטיב גהה

(העמק דבר על שמות פרק ו פסוק ו )

ב.חיטה- לחם- גם התורה נקראת לחם:

...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

כי אתא רב דימי אמר שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה {ישעיה ג-ה} ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד שמונה עשרה קללות מאי נינהו דכתיב {ישעיה ג-א} כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וקוסם וזקן שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם וגו' משען אלו בעלי מקרא משענה אלו בעלי משנה כגון ר''י בן תימא וחביריו פליגו בה רב פפא ורבנן חד אמר שש מאות סדרי משנה וחד אמר שבע מאות סדרי משנה כל משען לחם אלו בעלי תלמוד שנאמר {משלי ט-ה} לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי
(חגיגה יד,ע"א)

המן - הלחם שירד מגן עדן לתיקון האכילה מעץ הדעת:

והתיקון הוא על ידי שאוכל מתוך הכרה שהכל מאמיתותו יתברך שמו – הטעם שיש במאכל שנערב לחיך, וכוח החיות שבו להחיות הגוף, (כל זה) אינו במאכל מצד עצמו, שזה נקרא "העולם הזה" ... אלא הוא כוח השם יתברך, ואין עוד מלבדו, והכל הוא לשם הויה, שהוא הממלא כל עלמין (=הכוח האלוהי הממלא את כל העולמות) ואז נעשה מאכלו כדוגמת המן (שירד לבני ישראל במדבר) מן השמים. ... וכאשר הוא מכיר בברכתו ש'להויה הארץ ומלואה' הרי נעשה מארץ שמים, ומאכלו (הופך להיות בבחינת) לחם שמלאכי השרת אוכלים ... (ולאדם כזה) ניתנו כל רזי התורה. כי (בשל חטא עץ הדעת) ניתנו 'הכרובים ולהט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים'. ו(חטא עץ הדעת היה רק בענין האכילה בתאוה. ואוכלי מן היינו בכונה הנ"ל ומתקן (את החטא) לגמרי, (ולכן) נסתלקו השומרים מדרך עץ החיים אצלו(ערוך מתוך "פרי צדיק, קונטרס עת האוכל, אותיות י-יא).

בזעת אפיך תאכל לחם- ולא בבת אחת תגיע לשער החמישים:

לאחר שחטא ונתגברו הקליפות רמז לו הקב"ה: בזעת אפיך תאכל לחם- מעתה תצטרך לעמול קשה להשיג את הלחם - את התורה ולהכניע את הקליפות שמונעות מהאדם להשיג השגות בתורה( בני ציון, פרשת בראשית ,ע" 3)

ג.תאנה-
 ...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

התאנה היא פרי שלא לוקטים בבת אחת כפי שלא ניתן להיכנס אל שער החמישים בבת אחת:
למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה- היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים - עליו נאמר "נוצר תאנה" (במדבר רבה פרשת נשא)

על יהושע נאמר- יהושע בן נון עליו נאמר "נוצר תאנה יאכל פריה"
...כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכַי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בָּנַי את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז:יח) 'נֹצר תאנה יאכל פריה', בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד, שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר: 'נֹצר תאנה יאכל פריה'
(במדבר רבה [וילנא] פרשה כא)

 יהושע זכה גם הוא להגיע אל 50 שערי הבינה:

ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה. 

ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים 

(ספר מגלה עמוקות , ואתחנן - אופן שנים עשר )

ד.אתרוג- בו מתקיים טעם העץ כטעם הפרי- אבל הם חטאו בדיוק בדבר זה (עבירה לשם שמיים) ולכן היה להם לרועץ:

מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

ה.אגוז- מרמז על הגלות הטומנת בחובה את 50 שערי הטומאה:

ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום (סידור עמרם גאון, מהדורת פרומקין, חלק ג סעיף 406.)

 גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

 את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)

ו.רימון- סודות התורה- אכילה מעץ הדעת טוב ורע יש בה סכנה אם לא יודע להפריד הקליפה והפרי : 

בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)

חיבור בין רימון לעץ הדעת:

וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב:(יחזקאל א,כז)

...ושני הט''ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור''מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט''ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמ''י)(מלבי"ם,שם)

והן עץ חיים ועץ הדעת רמו"ן הידוע (מים אדירים, הגרמ"מ משקלאוו תלמיד הגר"א)

רמון בגימטריה (עם הכולל) טוב ורע 

5.עניין של זמן : חטאו של קין כחטא הפוך לחטאו של אדם הראשון

א.מדוע שעה ה' למנחתו של הבל אבל לא למנחתו של קין?

ולהבין הענין קין והבל, אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, וכאשר הרע לקין אמר [בראשית ד-ו] למה נפלו פניך אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ. 

ב.מה היתה טענת הבל על היצר הרע שגדל מלהיות כשרה עד לעבותות?
ודרשינן במדרש [ב"ר פכ"ב-ו] שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצר הרע, מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה. ויש להבין מה ביקש הבל בזה, ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו. 

ג.קרבנם של קין והבל היה לתקן חטא אדם הראשון:
אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון, כי גם הם היו בכלל חטא, והנה נודע מ"ש רש"י [בראשית ה-כ"ט] ומדרש כי לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלה הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים, עד שבא נח, ולכך נאמר עליו [בראשית שם] זה ינחמנו מעצבון ידינו, ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמה, ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא, כי לא צמחו לאחר החטא מחדש, 

ד.הבל המתין עם הצאן שהביא עד שיוולדו ויהיו ראויים להקרבה:
אבל הבל שהביא מבכורות צאנו, ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויצאו מן הקרקע כשנוצר האדם, כמ"ש שהכל היה תחת הקרקע עד שבא אדם, כי באותן יתכן בכור, וא"כ הבל הוצרך להמתין עד שהיו הצאן הנולדות ויהיו ראויות להקרבה, לכך נאמר [בראשית ד'-ג'] ויהי מקץ ימים, כי היה צריך זמן. וא"כ מהבל לא היה פגם ששהה בקרבן שלו, כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה, 

ה.מנחתו של קין שהיתה מפירות שכבר היו מוכנים לפני החטא היתה צריכה להינתן מוקדם יותר ולכן לא נענה:
אבל קין שקרבן שלו היה מוכן, כי היה מן הנבראים, א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה, ולא היה מן הזריזין המקדימין למצות, ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה, הואיל ואיחר קרבן שלו, 

ו.הבל הסביר לקין מדוע אין לדחות את המצווה אחרת היצר הרע ימנעך מקיומה בכלל:
וכאשר חרה לקין כי לא שעה, כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו, 
השיב לו הבל, אם בזמנו, אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו, אבל אם תמתין, כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו, ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך, כי צריך להיות זריזין ומקדימין היכא דאפשר, כמו ביצר הרע שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש:

ה. אל לאדם לדחות את תשובתו אל ה' וזוהי יציאה מ-50 שערי טומאה שאין להשתהות בהן כלל (ענ"ד):

מזה נלמד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו, כי אם תמתין, יזקין היצר הרע ואי אפשר לגרשו בשום אופן, ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו, כי בעו"ה כאשר תחלוף השנה ויחשוב האיש, במה אבוא למלך בראש השנה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו, ובעו"ה יודע אני בעצמי כי מעט אשר לפני, אוי לי שעברה שנה ומצות ה' בידי מעט שיהיו הכל בלי פגם וכולן כליל לעבודת ה'...

(ספר יערות דבש - חלק ראשון - דרוש יד )


6.האור הגנוז הוא השער החמישים שגנז הקב"ה לצדיקים בלבד ויש לנו בו נגישה רק בשבת עם הנשמה היתרה:

 והנה כבר כתבנו במקום אחר שענין אור הגנוז שגנזו הקב״ה לצדיקים לעתיד לבא, הכוונה על שער הנ׳ שיתגלה ל עתיד לבא שזהו ענין גילוי אור הגנוז, וזהו שאמר ד ו ד המלך שעתיד להיות מלך המשיח (תהלים ק יח יט): ״ פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה״. כ לומר שהתפלל שיפתח לו הקב״ה נ׳ שערי בינה, ואם 
אזכה להשיגם אז אבוא בם אודה י״ה, כי שם י״ה רומז ע ל נ׳ שערי בינה, שכן שם י״ה ב דרך הכאה י׳  פעמים ה׳ ב גימטריא נ׳. ו ע״ז הוא מוסיף ואומר: ״זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו״, כלומר זה השער בה׳ הידיעה שהיא שער הנ׳, הנה רק צ דיקים יבואו בו כי לא כל אחד זוכה לזה. וזהו שמבואר בספרים הקדושים שעל זה התפלל ג״כ ד וד המלך (שם ק י ט יח): ״גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך״. הנה דקדק לומר נפלאו״ת שהוא אותיות נ׳ פלאות שהתפלל על שער הנ׳ שכבר יתגלה.
(ספר ישורון מאמר פותחים הפתח בליל פסח, ע"מ תקפב, הרב פנחס פרידמן)



__________________________________________________________________________


משה רבנו נפטר בהר נבו נון בו :

http://beinenu.com/system/files/alonim/50_58_78.pdf?download=1

בראשית: סוד המעגל- ראשיתו בסופו וסוד האות ב לעומת האות א

**לע"נ הרב ישראל בן שפרה זצ"ל ** 

פתיחה: מדוע נדחתה  פתיחת התורה באות א' שהיא לשון ארירה והלא א'   זהו גם שמו של ה' יתברך ובה פותחים עשרת הדיברות ?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עָמְדוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת לְפָנָיו, זֹאת אוֹמֶרֶת, בִּי יִבְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, וְזֹאת אוֹמֶרֶת, בִּי יִבְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ. .....

עַד שֶׁבָּאָה בי"ת, וְאָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רְצוֹנְךָ לִבְרוֹא בִּי אֶת עוֹלָמְךָ, שֶׁאֲנִי אוֹת שֶׁל בְּרָכָה, וּבִי מְבָרְכִין אוֹתְךָ בָּנֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָעֲתִידִים לָבֹא בָּעוֹלָם, וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ'. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּךְ וַדַּאי אִיבְרֵי אֶת עוֹלָמִי, וְאַתְּ רְאוּיָה לְכָךְ.

עָמְדָה אוֹת אָלֶף, וְלא נִכְנְסָה לְפָנָיו. אָמַר לֵיהּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אל"ף אל"ף לָמָּה לֹא תִכָּנְסִי כִּשְׁאָר כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנַי. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי כָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁיָּצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. וּכְבָר נָתַתָּ לָאוֹת בי"ת רְשׁוּת, שֶׁתִּבְרָא בָּהּ אֶת עוֹלָמְךָ, וְאֵין רָאוּי לְמֶלֶךְ הַמְּלָכִים, לְמִי שֶׁנָּתַן מַתָּנָה, לְהַעֲבִירָהּ מִמֶּנּוּ, וּלְפִיכָךְ עָמַדְתִּי בִּמְקוֹמִי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְכָךְ הוּא, אַתְּ תְּהִי רִאשׁוֹנָה לְכָל הָאוֹתִיּוֹת. בָּךְ אֲנִי מִתְעַלֶּה, לְהִקָּרֵא בָּךְ שְׁמִי אֶחָד

(זוהר חדש קז, עמוד ב)

דָּבָר אַחֵר, וְלָמָּה בְּב' שֶׁהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה, וְלָמָּה לֹא בְּאָלֶ"ף שֶׁהוּא לְשׁוֹן אֲרִירָה...

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אֲחָא, עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת הָיְתָה הָאָלֶ"ף קוֹרֵא תִּגָּר לִפְנֵי כִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי רִאשׁוֹן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּי, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', לְמָחָר אֲנִי בָּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי וְאֵינִי פּוֹתֵחַ תְּחִלָה אֶלָּא בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָלֶ"ף, שֶׁהוּא מַסְכִּים מֵאָלֶ"ף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, ח): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר.

(בראשית רבא, פרשה א,י)

שאלת ביניים: מדוע הגמרא פותחת באות ב?

...מהאי טעמא גם ציון הדפים שבראש העמודים בתלמוד בבלי מתחיל מדף ב ולא מדף א  כדי לרמז לאות ב' שהיא לשון ברכה (אוצר פלאות התורה בראשית ע"מ ו)

הקדמה: מדוע הזקנים תרגמו את התורה שתיפתח באות א?

דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב''ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו {בראשית א-כז} א-להים ברא בראשית (מגילה ט, ע"א)

חלק א: מה תכלית בריאת העולם - ישראל או התורה ? מי מעל מי ?

1.תכלית בריאת העולם: בראשית= ב' ראשית -עם ישראל והתורה 

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה
בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו,
ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו.(רש"י, בראשית ,א,א)

2.שבעה דברים קדמו לעולם :

ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם, אלו הן כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה...  (תנחומא פרשת נשא סימן יא ד"ה ילמדנו רבינו).

3.הכרעתו של אליהו הנביא:

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה... ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו, בני, דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') 'ה' קנני ראשית דרכו וגו'', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתה'.(תנא דבי אליהו,פרק י"ד)

4.סוד המעגל:

ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש

(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )

 מנהגינו להוסיף "חתן מעונה" שקורא בתורה עד ואתה על במותימו תדרוך, לפני חתן תורה וחתן בראשית. ואחר כך עולה החתן המסיים שנקרא בשם "חתן תורה", וחוזר וקורא מתחלת פרשת וזאת הברכה, עד גמירא, ומברך לפניה ולאחריה. ומיד אחריו מתחיל "חתן בראשית" בספר תורה השני בפרשת בראשית, וקורא עד "אשר ברא א-להים לעשות", ומברך גם כן לפניה ולאחריה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד קפה סעיף ה'].

5.הראייה שישראל קדמו לעולם והם התכלית הגבוהה של בראשית- המילה "ישראל" שקדמה לבראשית:

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְ-הֹ-וָ-ה פָּנִים אֶל פָּנִים:  לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְ-הֹ-וָ-ה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ:  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (דברים לב,י-יב; בראשית א א)

6.שיבור הלוחות והשכוייח מה'- ראייה שעם ישראל מעל:

לעיני כל ישראל. שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר ואשברם לעיניכם (דברים ט, יז.), והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת (שמות לד, א.), יישר כחך ששברת (שבת פז.):   (רש"י,דברים,לד,יב)

ערכם וגדולתם של הלוחות בעיני משה ברור הוא שהרי היו מעשה אלוקים..מכתב אלוקים(כי תשא לב,טז) ומה גם שזכה לקבלם מיד הקב"ה בכבודו ובעצמו ואף על פי כן לא היסס כלל ( ואף לא שאל את הקב"ה) ושבר אותם כדי להציל את צאן מרעיתו מעונש... וזוהי מעלתו הנפלאה של משה רבנו, מנהיג ישראל, רועה נאמן של ישראל: לא זו בלבד שהפקיר את עצמו כדי להגן על כלל ישראל ככתוב ואם אין מחני נא מספרך אלא עוד זאת ששבר את הלוחות שקיבל מיד הקב"ה בעבודו ובעצמו כדי להגן על אלה שנכשלו בחטא העגל..היינו שרגש אהבת ישראל העצומה שבלב משה הוא שהביא לשבירת הלוחות  (הרבי מלובביץ', ביאורים לפירוש רש"י על התורה, שם)

7.קשר בל ינותק של עם ישראל והתורה:

מכל מקום אנו לומדים מעצם ההגדרה של ישראל והתורה כראשית שקיים קשר הדוק,שלא ניתן לניתוק בין שני המושגים הללו: ישראל הוא ישראל של התורה והתורה היא התורה של ישראל (הרב יהודה ליאון אשכנזי ("מניטו"), סוד מדרש התולדות, חלק א, ע"מ 44)

8. כמו הקב"ה בבריאת העולם כך משה "שיבר" את עולם הלוחות הראשונים לטובת הלוחות השניים:

...ויש להוסיף ולבאר בדרך רמז בטעם שסיים רש"י את פירושו בתיבת ששברת משום שרש"י רצה  להתכיף את סיום התורה עם התחלתה , שכן תיבת "שברת" היא אותיות בראשית (ללא אותיות אהו"י) ויש לומר שהקשר בין שברת ל"בראשית" הוא גם בתוכן...לפני בריאת העולם נאמר במדרש  (ב"ר ג,ז) שה' היה בורא עולמות ומחריבן ורק אחר כך ברא עולם מתוקן יותר  ,כך גם בלוחות , בתחילה היה עניין של שבירת הלוחות הראשונות ומתוך כך ניתנו הלוחות השניות שהיו מתוקנות יותר וכמובא בשמו"ר (מו,א):וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַל תִּצְטָעֵר בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁלֹא הָיוּ אֶלָּא עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְבָד, וּבַלּוּחוֹת הַשְּׁנִיִּים אֲנִי נוֹתֵן לְךָ שֶׁיְהֵא בָהֶם הֲלָכוֹת מִדְרָשׁ וְאַגָּדוֹת.... (שם, אשל אברהם לרב אברהם אלאשוילי שליט"א) 

ששברת= בראשית ברא א-לוהים=1202 (ע"פ הרב  מרדכי גרינברג שליט"א )

9.סוד הטעם שהקב"ה ברא עולמות והחריבן ולא ברא ישר עולם מתוקן (ומכך למד משה כששיבר הלוחות ענ"ד)

רחש לבי דבר טוב לבאר ביתר עמקות הביאור הנשגב של השל"ה הקדוש בשם אביו, כי לכאורה יש לתמוה על מה שעלה תחילה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם במדת הדין, וכשראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, שהרי הקב"ה המגיד מראשית דבר אחרית דבר, כבר ידע מראש שאין העולם מתקיים במדת הדין, כי אז לא יהיה לחוטאים תיקון בתשובה, אם כן מה ראה על ככה שלא ברא את העולם מיד במדת הרחמים כדי שיהיה לחוטא תיקון בתשובה.....

אך ביאור הענין הוא כמו שהאריך ב"ערוגת הבשם" פרשת בא, לפי מה שהבין בדעתו הרחבה מתוך דברות קדשו של ה"נועם אלימלך" פרשת בא (ד"ה "החודש הזה לכם"), כי מאחר שכלל גדול הוא: "כי  אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", נמצא שיש חשש שאם יכשל האדם באיזה חטא, יפול ברוחו ויבא לידי יאוש שכבר אין לו תקנה.לכן הקדים הקב"ה רפואה למכה במה שברא עולמות והחריבם באומרו: "יתהון לא הניין לי", עד שברא העולם הזה כרצונו ואמר: "דין הניין לי". ומזה יוכל כל אחד מישראל ללמוד לקח נשגב בעבודת  ה', שאפילו אם מתחלה לא הצליח לעבוד ה' כראוי בלי פגם, עדיין יש לו תקוה לתקן הכל כראוי, שהרי מסיבה זו בנה הקב"ה עולמות והחריבם עד שבנה את העולם כתיקונו.

(שבילי פנחס, הרב פנחס פרידמן, פרשת כי תצא תש"פ)

10.הקב"ה התורה וישראל מרשתים בדילוגי אותיות את כל התורה מבראשית ועד ישראל:

אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולהו חד הוא (זוהר ח”ג ע”ג א)

א.ישראל+ י-ה-ו-ה = 567  והפרש זה הוא ההפרש בין ה-ת' של בראשית ל-ו וממנו ל-ר' וממנו ל-ה' של תורה:

 קודשא בריך הוא-אורייתא-וישראל חד הוא: ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא: מרן ז״ל אמר רמז נפלא בתחלת ה תורה, ב אמצעותה ו בסופה — בתחלת ה תורה כיצד; השם הוי׳ ב ׳׳ה הוא מ ספר כ ״ו— וישראל הוא ב גימטריא מספר תקמ״א— ב יחד ה וא מ ספר תקס״ז — ו אם תחשוב מן ה תי״ו של בראשית שהוא התחלת התורה הקדושה, תקס״ז אותיות, תגיע לאות וי״ו—ומן הוי״ו ת ספור עוד תקס״ז אותיות, תגיע לאות רי״ש— ומן הרי״ש ת ספור ע וד תקס״ז אותיות, תגיע ל אות ה ״א — היינו תורה— 

ב.תורה+ ישראל= 1152- ומהאות ואו של גחון אחורה וקדימה תקבל י-ה-ו-ה:

ואיתא בקידושין ל׳ ע״א, וי״ו דגחון חציין של אותיות ספר תורה  ועתה חשוב מספר תתשנ״ב שהוא המספר של תורה וישראל  וחשוב מן הוי״ו של גחון למפרע תתשנ״ב אותיות,   תגיע לאות —ה״א ומן הה״א תחזור לספור תתשנ״ב אותיות תגיע לאות —יו״ד   ומן הוי״ו דגחון ספור ישר להלן עוד תתשנ״ב אותיות תגיע לאות ה״א.

ג.תורה + י-ה-ו-ה=637 וזה ההפרש בין ישראל האחרון (שממנו כבר נכתבה התורה ע"י יהושע) ואחורה תקבל ישראל"

ואיתא במסכת ב״ב דף ט״ו ע״א, דשמנה פסוקים מן "וימת שם משה" - יהושע כתבם, על  כן תחשוב עתה השם הוי׳ ביחד עם תורה, שהוא  בגימטריא תרל״ז מן ישראל האחרון הכתוב קודם פסוק של וימת שם משה  , — ואם תחשוב מן זה הישראל מן הל' למפרע תרל״ז אותיות, תגיע לאות אל״ף, 

ומשם תספור עוד תרל״ז אותיות למפרע תגיע לאות רי״ש

 וספור עוד תרל״ז אותיות למפרע תגיע לאות שי״ן

ספור עוד תרל״ז למפרע תגיע לאות יו״ד, היינו ישראל

(תורת חמד,ע"מ 48)

חלק ב: אמרותיו של משה מול עשרה מאמרות בהם נברא העולם:*

1.עשרת המאמרות של אלוקים בבריאת העולם:

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית ,א,א)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:(שם,שם,ו)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן (בראשית א,ט)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים (שם,שם,יד)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית,א,כ)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן (בראשית,א,כד)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (בראשית,א,כו)
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
(שם,שם,כח)

2.עשרת המאמרות של משה ברכה בלשון אמירה- אולי כדי לבדל מהברכה המלאה של הקב"ה:

 וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:(דברים לג,א)

....

וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה: 

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה: 
לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְ-הֹ-וָ-ה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: 
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-הֹ-וָ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת:... 
וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ: ..... 
וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד...
וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן...
וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְ-הֹ-וָ-ה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה... 
וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ:

(שם שם, ז-כב)

השוואת השימוש בפועל "אמ"ר" בשני הסיפורים חושפת פרט מפתיע נוסף: מספר האמירות של משה ושל ה' בשני הסיפורים זהה! חז"ל כבר ציינו: "בעשרה מאמרות נברא העולם" )משנה אבות ה, א(, ועשר פעמים מופיע ציון של 9 אמירת משה ב"וזאת הברכה". הקבלה זו לאמירות הקב"ה בסיפור הבריאה מרוממת את ברכותיו של משה בסוף התורה, ומעניקה להן חשיבות רבה ביותר.

(ד"ר צבי שמעון מאמר "הקשר בין סוף התורה לתחילתה")

3.עשרה מאמרות דווקא - אולי כדי שיהיו מכוונים כנגד 10 מאמרות הברכה של משה("שכר טוב לצדיקים"):

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר {א}, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת {ב}, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

(אבות ה,משנה א)

חלק ג: יחסי משה ואהרון- התיקון של מעשה קין והבל ושל כל יחסי האחים בספר בראשית

1.יחסי אחים -השנאה הולכת ומוסתרת אך יוקדת לא פחות:

א.קין והבל:

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:(בראשית ד,ח)

ב.יצחק וישמעאל:

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם כא,ט)

מצחק. לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב, ו.). דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה, כמה דתימא יקומו נא הנערים (ז) וישחקו לפנינו וגו' (שמואל-ב ב, יג.): (רש"י,שם)

ג.יעקב ועשיו:

וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם כז,מא)

ד.יוסף ואחיו:

וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:..וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:(בראשית לז,יז-יט)

ה.משה ואהרון:

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח: וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:(שמות ד,יג-יד)

וראך ושמח בלבו. לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה, ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב: (רש"י,שם)

2.יחסי אחיות - התיקון כבר אצל רחל ולאה:

א.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

ב.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא  לפגוע ברחל אחותה :

אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה

(ברכות ס,ע"א)

*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.

3.משה ואהרון- גלגולי נשמות של קין והבל:

א.משה גלגול של הבל:

כבר הודעתיך ג' גלגולי משה, שנרמזו בג' אותיות שמו, והם מש"ה, והם נוטריקון 'משה 'שת 'הבל. והם ממטה למעלה, בסדר תולדותם. ואמנם לא נתקן עדיין במשה, רק ב' אותיות ראשונות של שת והבל, והם ש"ה שבמשה, ועדיין היו אותיות תבל מן שת והבל, חסירי התקון, עד הזמן הזה. ולכן נגלה אליו בלבת אש מתוך הסנה, לרמוז כי אלו האותיות של תבל שהם בלתי מתוקנים, ונתחלפו בצרוף לב"ת אש, על שם כח הדין, כי לא נתקנו בו עדיין. ואז נתבסם משה, ונתקרב אליהם, ולקחם ונשלם תקון שת והבל לגמרי במשה, שהוא גלגולו השלישי:(האר"י,שער הפסוקים,שמות אות ג)

ב.אהרון ניצוץ קין:

ועוד שלח נא ביד תשלח- דרשו חז"ל{רש"י במקום והוא מפסיקתא זוטרא ומדרש שכל טוב וכן באוצר המדרשים}  ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרון שאהרון הוא המוכשר לשליחות זו היות והוא משורש קין  {שם בעיקר הדגיש בשם ספר דבר בעיתו שמי ששרשו מקין השדים והרוחות והכשפים נכפים מפניו  ואילו מי ששורשו מהבל אין כפים ולכן המליץ על אהרון ששרשו מקין ומוכשר לזה ולא אני ששורשי מהבל}   ומהרסיך ומחריבייך ממך יצאו{ע"פ ליקוטי אמרי אל מועלם, בגדד תרצ"ב}

(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום,ע"מ 142-143, פרק ו)

4.סגירת המעגל בין קין להבל- פטירת אהרון מפאת פטירת משה:

וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה:(דברים לד,ח)

וּלְשֵׁיבַט לֵוִי בְּרִיךְ משֶׁה נְבִיָא וַאֲמַר תּוּמַיָא וְאוּרַיָא אַלְבֵּישְׁתָּא לְאַהֲרן גְבַר דְאִשְׁתַּכַּח חָסִיד קֳדָמָךְ דִנְסֵית יָתֵיהּ בְּנִיסְתָא וַהֲוָה שְׁלִים בְּדַקְתֵּיהּ בְּמוֹי מַצוֹת רְקָם וְאִשְׁתַּכַּח מְהֵימָן: (תרגום יונתן,שם)

לכאורה משמע שאהרון( ומרים) מת בעטיו של משה שחטא במובהק במי מריבה כלומר נסגר המעגל אהרון(ניצוץ קין) מת בעקיפין בשל משה ( גלגול הבל):
תריבהו וגו'. (ד) כתרגומו. דבר אחר תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, (ה) אם משה אמר שמעו נא המורים (במדבר כ, י.) (ו) אהרן ומרים מה עשו: (רש"י,שם)

 סיכום ביניים: אהרון ויתר למשה וזכה לעדי החושן כאמור וליכולת לברך את עמו ישראל באהבה- כלומר זכה להיות צינור לברכה  (ענ"ד)

חלק ד: משה איש האלוקים מול האדם שנברא בצלם אלוקים ושניהם בסימן ב ולא א שהוא אות הדיברות ואות שמכוונת כנגד האל -  ה' (אחד ושמו אחד):

1.אדם הראשון סילק את השכינה המעולם הזה לרקיע הראשון ומשה סגר את המעגל והחזירה לארץ: כלומר משה החזיר את האות א (התורה)  אל העולם הזה והפך אותה שוב לאות ב'( תורה שבכתב ותורה שבע"פ)

עִקַּר שְׁכִינָה בַּתַּחְתּוֹנִים הָיְתָה, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן, חָטָא קַיִן נִסְתַּלְּקָה לָרָקִיעַ הַשֵּׁנִי, דּוֹר אֱנוֹשׁ לַשְׁלִישִׁי, דּוֹר הַמַּבּוּל לָרְבִיעִי, דּוֹר הַפְלָגָה לַחֲמִישִׁי, סְדוֹמִיִּים לַשִּׁשִּׁי, וּמִצְרִיִּים בִּימֵי אַבְרָהָם לַשְּׁבִיעִי. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים, וְאֵלּוּ הֵן, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵוִי קְהָת עַמְרָם משֶׁה, עָמַד אַבְרָהָם וְהוֹרִידָהּ לַשִּׁשִּׁי, עָמַד יִצְחָק וְהוֹרִידָהּ מִן שִׁשִּׁי לַחֲמִישִׁי, עָמַד יַעֲקֹב וְהוֹרִידָהּ מִן הַחֲמִישִׁי לָרְבִיעִי, עָמַד לֵוִי וְהוֹרִידָהּ מִן הָרְבִיעִי לַשְּׁלִישִׁי, עָמַד קְהָת וְהוֹרִידָהּ מִן הַשְּׁלִישִׁי לַשֵּׁנִי, עָמַד עַמְרָם וְהוֹרִידָהּ מִן הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן, עָמַד משֶׁה וְהוֹרִידָהּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. (בראשית רבה, יט,ז)

2.האדם- נזר הבריאה- בצלם א-לוהים אבל רק בצלמו ולא במקומו:

וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם (בראשית א,כז)

א.המלאכים ביקשו לומר לפניו קדוש כי חשבו אותה כביכול כאלוה:
אמר רבי הושעיא: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון, טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך?דחפו והוציאו חוץ לקרוכין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה? הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, כי במה נחשב הוא:
(בראשית רבא ח,י)

ב.האדם נברא בצלם אלוקים - אבל גם משה איש האלוקים- איננו אלוקים:

אמרי ליה פפונאי – לרב מתנה:... משה מן התורה מנין? – (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.(חולין קלט, ע"ב)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)

משה "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים" איננו דמות שמימית. אמנם הוא נביא, שליחו של הקב"ה, אבל עדיין "בשר" – כזה המסוגל לטעות. כך נוצר קונטרסט לדמותו של ישו הנוצרי ש"שודרג" לדרגתו של אלוהים ממש. המילה "בשר" מדגישה שהתהום בין האדם לבין אלוהים היא אינסופית ואינה ניתנת למעבר (האיש משה , פרופסור שלום רוזנברג,מוסף שבת,פרשת וזאת הברכה)

ג.כשמשה עלה למרום הוא מייצר רתיעה מול המלאכים כי כר הבינו שבני אדם אינם תחליף לה' ולכן ה' הרגיע אותה שהוא בא רק להוריד את ה-א ( התורה) אל העולם שלמטה( האות ב) ורמוז במילה "בא":

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא... (שבת פח ע"א)

3.חטא אדם הראשון וסגירת המעגל אצל משה:

א.חטא אדם הראשון - ביקש להבין איך מה' שהוא אחד (א)  יש מציאות של ב ( טוב ורע) :
וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת א-להים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה 
והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות 

ב.אכילה מעץ הדעת לפני הזמן מחליפה אצל האדם בין טוב לרע ומכאן שמו:
וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו 

ג.אדם הראשון ביקש להגיע לשער החמישים של הבינה אליו לא ניתן להגיע בלי ההכנה הנכונה:
ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג ה) והייתם כא-להים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר א-להים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם 

ד.אכילת בוסר- הגדרת חטאם של אדם וחווה- אכילה טרם הזמן המתאים להם לקבל את דעת ה':  ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים

(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)

ה.כניסה לשער החמישים לא אפשרית כשהאדם חי ולכן גם משה הגיע רק עד שער מ"ט:

אבל כבר נאמר במשה [תהילים ח ו] ותחסרהו מעט מא-להים, מ"ט שערי בינה נגלו למשה ושער החמישים לא נגלה לו [ר"ה כא ע"ב], ולכך כתיב שנחסר מעט מא-להים, ושער חמשים אי אפשר לחי להשיגו, והוא בכלל לא יראני אדם וחי, כי בהשיגו אור גדול כזה תתדבק נפשו למעלה ותתפרד מגוף כי תתאוה לאור עליון, כנר קטן המתדבק באור גדול, וכמו שאמרו [חגיגה י"ד ע"ב] הציץ ומת וכו', כי כל המשיגים אור רב, נפשם תתדבק בשורש למעלה, לכך לא יראני אדם וחי:

(יערות דבש - חלק שני - דרוש ט )

ו.משה זכה במותו להגיע לשער החמישים ואל מה שאדם וחווה לא הגיעו כשאכלו מעץ הדעת -להיכנס אל שער החמישים ולהבין את סוד הדברים:

בפסוק שאמר משה (דברים ג-כט): "ונשב בגיא מול בית פעור" - נש"ב נוטריקון נ' ש'ערי ב'ינה, ועל אותו שער אמר הקב"ה לפני פטירתו )שם ג-כז(: "עלה ראש הפסגה", שישיג את שער הנ' שהוא ראש הפסגה למעלה מכל השערים. וראוי לדעת כי מקור דברי ה"מגלה עמוקות" הוא מדברי רבינו האריז"ל ב"לקוטי תורה" )פרשת ואתחנן ד"ה ויתעבר(, כי בחייו לא השיג משה את שער הנ', אבל בעת פטירתו זכה להשיגו, ובלשון קדשו: "ולהיות שכוונת משה היה לטובה, לא מנע השי"ת הטוב, ובעת אסיפת רוח (דברים לד-א) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו". וביאר השל"ה הקדוש (פרשת ואתחנן) כוונת האריז"ל, כי "הר נבו" הוא רמז על שער הנ' שכן נב"ו הוא אותיות נ' בו. ויש להוסיף כי מוא"ב בגימטריא מ"ט. וזהו רמז הפסוק: "ויעל משה מערבות מואב", משה נתעלה מעריבות ומתיקות של מוא"ב בגימטריא מ"ט שערי בינה, "אל הר נבו" - נ' בו, דהיינו שער הנ' של הבינה. והנה ידוע כי בינה היא ה' ראשונה מהשם, הנה כי כן זהו הרמז בהר נבו: ה"ר נוטריקון ה' ר'אשונה, נב“ו - נ‘ בו.

(שבילי פנחס, פורים תשע"ח)

ז.האות א מייצגת את השער האחרון אליו לא ניתן להגיע כבר בהתחלה ולכן התורה פותחת באות ב(ענ"ד) :

כתוב במסכת ראש השנה (כא, ע''ב): ''חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד''. למה לא כתוב בגמרא שקיבל משה רבינו רק מ''ט שערי בינה? למה כתוב שקיבל ''כולן'' –כולן זה כל החמישים, אבל אחר כך מוסיפים ''חסר אחד''? כי שער הנו''ן, שער החמישים התגלה במתן תורה רק כאור מקיף אפילו למשה רבינו ורק לפני מותו הוא הסיג שער הנו''ן

(הרב דניאל הכהן סטבסקי ע"פ הבעש"ט)

סיום: עומק משמעות הפתיחה באות ב

וזאת הברכה. התחלת התורה הוא בראשי' שהוא דרגא ראשונ' ומסיים בזאת שהוא דרגא אחרונה וז״ש וזאת. והתחלת התורה הוא בבי״ת לפי שהב' הוא ברכה כמ״ש במדרש ולכך מסיים וזאת הברכה (הגר"א, אדרת אליהו דברים ג,א)

1.מתי א היא לשון ארירה:

כאמור, התורה מסתיימת בענין שבירת לוחות ראשונים שפתחו באות א ופותחת באות ב ללמדנו שכל הקשור לעולם הזה קשור באות ב' כי העולם הזה זקוק לברכה וכל הקשור בלוחות שהם מה' ישירות קשור באות א אבל דווקא האות א משתברת בפני האות ב' ורק כשיש חיבור בין עם ישראל ובין התורה וחיבור בין עם ישראל ובין הקב"ה- חיבור המתבטא באות ב אז כאילו נברא העולם מחדש  אבל אם 

מנסים ישר להתחיל ב-א זה לשון ארירה שזה היה חטא אדם וחווה שרצה להשיג סוד ה-א (שער החמישים) לפני הזמן (ענ"ד)

לכן בנויה האות ב' לפי המדרש הידוע באופן שאי אפשר להתחיל אחרת כשהיא סתומה לאחור:

 רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּב', אֶלָּא מַה ב' זֶה סָתוּם מִכָּל צְדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו, כָּךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לוֹמַר, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא (בראשית רבא א,י)

2.אצל הגויים לא שייכת האות ב' והחיבור הישיר בינם לתורה ולכן בתרגום ליוונית פתחו באות א מלשון ארירה להם שכן התורה של עם ישראל אינה עבורם אלא רק צימצום הדברים ב-7 מצוות בני בח ולכן גוי ששבת או למד תורה חייב מיתה:

יש לציין שעניין הברכה מיוחד לבני ישראל ולכך כשתרגמו הזקנים לתלמי המלך התחילו באות א "אלוקים ברא בראשית"  (אוצר פלאות התורה, בראשית, ע"מ ד, הערה ז)

3.אולי אפשר לומר שמשה רבנו זכה לגעת באות א שבה לא פתחה התורה לזמן מועט בחייו וזהו הרמז באות א' הזעירא לעומת ב' רבתי של בראשית:(ענ"ד)

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א א)

זאת ההתחלה של ספר ''ויקרא'' וידוע שבמילה ''וַיִּקְרָא '' אות אל''ף היא אל''ף זעירה. והלכה היא שאם בספר תורה אות אל''ף במילה ''וקרא'' היא אות רגילה אז הספר הזה פסול. לפי מסורת שלנו יש בתורה אותיות רבתיות, גדולות ויש אותיות זעירות, קטנות. בפסוק ''שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד''. אות ''ע'' ב''שמע'' ואות ''ד'' במילה ''אחד'' הן אותיות גדולות. ובמילה ''וַיִּקְרָא '' אות אל''ף היא אות זעירה, קטנה.
כאשר יש לנו במסורת אות גדולה היא כוונה לגדלות, כאן אנחנו צריכים להתעלות. אבל אות קטנה מראה על קטנות, על צמצום והכנעה.
כותב ''מאור ושמש'':
והנה מצינו אצל משה רבינו ע"ה שהיה שפל בעיני עצמו ולא היה נחשב בעיני עצמו כלל שיגיע לו ח"ו איזה כבוד ולזה בחר בו הקב"ה והיה לו כל הכבוד. ואיתא בזוהר הקדוש בפרשה זאת בשעה שקרא הקב"ה למשה היה יוצא הקול מלמעלה הצירוף של אוקיר אנוש מפז רק שמשה לא ראה רק הצירוף של ויקרא. נמצא למידין שתיבת ויקרא מרמז לצירוף אוקיר דהיינו כבוד שהקב"ה עשה כבוד למשה שקרא אותו לבדו לבא אל אהל מועד לדבר אתו. ולזה מרמז הכתוב זאת באל''ף זעירא דהיינו ויקר אל משה רצה לומר לכך זכה משה ליקר וגדולה דהיינו כבוד גדול כזה מחמת שהיה בעיני עצמו זעיר מאד ולא נחשב בעיני עצמו לכלום לזה מרמז הא' זעירא על כן זכה ליקר כי מאן דאיהו זעיר באמת איהו רב. (זהר, ח''ג קסח):

(הרב דניאל הכהן סטבסקי ע"פ הבעש"ט)

4.סוד העולם הבא:

הבריאה היא בעצם יציאה מן האחדות הא-לוהית וירידה אל קומת הריבוי המתבטא באות ב'.ועולם הריבוי דורש בירורים אבים ומורכבים  על מנת למצוא מתוך הריבוי  עצמו את האחדות המקורית.ורבים הם המשברים בדרך אל האחדות וסוד ההצלחה בזה גנוז בעינו הטובה של האדם ובזיכרון מתמיד במטרת ביאתו לעולם הזה, או אז הוא זוכה ורואה את סוד ה-א' שבתוך הריבוי  ב', וזהו סודו של עולם הבא (אור יואל, הרב יואל בן הראש, פרשת בראשית, ע"מ טז)

אחרית דבר: כל סוף הוא התחלה

סוף התורה- פרשת וזאת הברכה- הוא מחד הפרשה האחרונה ומאידך הפרשה הלפני ראשונה כפי שהוכח מהקשר בין הנאמר בה ומשליך על פרשת בראשית ובמיוחד על הפסוק הפותח שהוא שורש כל התורה. ללמדך- לתורה אין התחלה וסוף וכשם שבלימוד מסכת חותמים במילים "הדרן עלך" כך גם בקריאת התורה- יש עניין לחבר קצוות של סוף והתחלה ( ענ"ד)

_______________________________________________________

שער הנון אין-אני :

http://www.bshemtov.com/index.php/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%92%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%94/8-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/102-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%A1%D7%98%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99

א.אדם הראשון היה ראוי לחיות לעולם:

וידוע כי המיתה נגזרה על אדם הראשון, שהיה שורש העולם ועיקר התולדות, ואין אחד מהן יכול להמלט ממנה, כי בחטאו מת, ואלמלא חטאו היה חי לעולם כמלאכי השרת... (כד הקמח אבל)

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון – מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא א-להים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח – הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה. – אי הכי קשו קראי אהדדי! – אידי ואידי חד שיעורא הוא

(חגיגה יב,ע"א)

...רבי אליעזר אומר באצבעו היה מראה מטטרון למשה והראהו את כל ארץ ישראל, עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה, רבי יהושע אומר משה בעצמו הוא ראה אותה, כיצד נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. (ספרי האזינו שלח)

כך אמר משה, רבונו של עולם, ל"ו כריתות הן, שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה, שמא עברתי על אחת מהן, למה אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו בחטייה של אדם הראשון אתה מת, שהביא מיתה לעולם, הן, מהו הן, בעון אותו שכתוב בו הן, (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו וגו'. (מדרש רבה דברים ט ד)

ב.משה לא נכנס לארץ ישראל שהיא גן עדן משום שלא הושלם התיקון של אדם הראשון שגורש ממנה :

ונראה שמשה רבינו ע"ה במה שקבל על עצמו למות, כמו שכתב האבן עזרא בפסוק ומות בהר, תיקן זה בשביל כל ישראל, וכענין יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו, וזולת זה לא היה אפשר לישראל לכנוס לארץ, שהיא מקום גן עדן...

(שם משמואל בראשית תר"פ)

...ומיתתו היתה חוקה גמורה שגם לו לא נגלה הטעם, דאף על פי שנתפרש חטאו הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואף על פי דהכל במשפט למאן דאמר (שבת נ"ה א') אין מיתה בלא חטא, ואף משה ואהרן וכו', ומשום דלא האמנתם להקדישני נחשב לגבי דידהו כחילול השם דתלוי כפי מה שהוא אדם, כמ"ש סוף יומא כגון אנא וכו', ובחילול השם אין כח בתשובה ויום הכפורים ויסורים לכפר לגמרי אלא בצירוף המיתה, מכל מקום אמרו על זה נורא עלילה לבני אדם, שנחשב לעלילה מה שיהיה זה בגדר חילול השם, וזהו טעם לא ידע איש את קבורתו היינו שלא היה מושג לשום אדם ענין מיתתו וקבורתו כלל, אבל דבר זה הוא מעטיו של נחש דנאמר ועתה פן ישלח ידו וגו', ואז"ל (בר"ר כ"א) אין ועתה אלא תשובה... והשי"ת לא רצה שיעשה תשובה על חטא זה ושישלח ידו וגו' שיזכה (אדם הראשון) לחיי עולם. וזהו שורש העלילה שבא על בני אדם שסגר מהם דלתי התשובה הגמורה ושיכול לזכות לחיי עולם מיד בעולם הזה... 

(רבי צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד לו)

מיתתו של משה היא הפעולה ההופכית של בריאת אדם הראשון שנפח באפיו נשמת חיים:

וַיִּיצֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:(בראשית ב,ז)

אמר רבי ייסא אם כן הוא, שמי שלא חטא לא ימות, אם כן למה מת משה, אמר לו ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המות שולט בו אמרנו, והוא לא מת על ידו לא נטמא בו, ועל כן נבחן שודאי לא מת אלא שנתדבק בשכינה והלך לחיי העולם. (זוהר, חיי שרה רכא)

סוכות: הקשר בין סוכות לארץ ישראל

פתיחה: מדוע ישיבה בסוכה נלמדת מישיבה בארץ ישראל?

כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" {ויקרא כג מב} ואין תשבו אלא תדורו כמו דאת אמרת "וירשתם אותה וישבתם בה"

(ירושלמי סוכה ב,י)

הקדמה: שלשה רגלים כנגד 3 חסדים- יציאה מהגלות( מצרים), מתן תורה וכניסה לארץ ישראל כלומר : עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל:

ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתעלה שלשה חסדים גדולים, והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה: בחג המצות - להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות - להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות - להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה. ויהיו ימי חג הפסח שבעה ימים, לא להיותו היקף בינוני כמו שזכר הרב המורה פרק מ"ג חלק שלישי, כי אם: לפי שמעת שיצאו ממצרים עד שנכנסו בים היו שבעה ימים, ואכלו מן המצות אשר הוציאו ממצרים כל אותם שבעת ימים. ואז נטבעו המצריים, והיתה התשועה שלמה, וכמו שאמר (שמות יד, ל - טו, א): "ויושע יי' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים וגו', אז ישיר משה". וכנגד אותם השבעה ימים, היו ימי חג הפסח גם כן שבעה. אמנם חג השבועות היה יום אחד, כיום מתן תורה, שהיה אחד ומיוחד וכמוהו לא יהיה. וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים, מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל:

(אברבנאל על דברים - פרק טז פסוק יג-יז )

חלק א: הסוכה וכיבוש ארץ ישראל

1.הסוכה מסמלת את הדרך לארץ ישראל:

וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום הכפורים, כי עכשו בסכות אנו זוכין לכבש ארץ ישראל, כי בראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים על ידי תורה שהמשכנו אז על ידי תשובה ותפלה, על ידי זה נבנה ונתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל. ועכשו אנו צריכין לכנס לארץ ישראל. וזה עוסקין בסכות ללחם עם המונעים שהם מוציאי דבת הארץ רעה כדי לזכות לכנס לארץ ישראל שהוא בחינת מלכות ביום שמיני עצרת שאז עקר שלמות המלכות שזוכין ליחד בחינת מלכות עם דודה שזה בחינת שלמות קדשת ארץ ישראל שהיא בחינת מלכות כנ"ל:

כי סכה היא בחינת הדרך לארץ ישראל, כי סכה היא בחינת ענני כבוד . וענני כבוד הם בחינת הדרך לארץ ישראל, כמו שכתוב: וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך וכו'. וכל הדרך של ישראל שהלכו אז הכל היה לילך לארץ ישראל שזה היה עקר יציאת מצרים. כדי לתת להם את הארץ, דהינו ארץ ישראל, כמבאר בתורה פעמים אין מספר. וזה בחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שהיו מוליכים את ישראל בדרך הנכון כדי לבוא לארץ ישראל, כי העננים היו מישרין להם הדרך והיו הורגין נחשים ועקרבים ומכניעין את השונא הגדול שהוא עמלק שלא יהיה לו שליטה וכח לבוא להלחם עמהם מחמת הענני כבוד. כמובן בפרוש רש"י על פסוק וישמע הכנעני מלך ערד וכו' . שכל זה הוא בחינת המונעים שיש בדרך הליכה שהולכין לארץ ישראל שאלו המונעין הם בחינת נחשים ועקרבים בחינת עמלק שמכניעין אותם על ידי ענני הכבוד שזהו בחינת סכה:

(ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעודה סימן י סעיף ה)

2.ענני הכבוד הם רמז לכך שרצה להביאם במהירות ל- ארץ ישראל:

מושלו משל, למה הדבר דומה,  לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד. ר' אליעזר אומר, סוכות ענני כבוד באו וחנו על גבי רעמסס. 

(מכילתא דרשב"י שמות יב לז)

3.ההקפות בהושענא רבא הם כנגד ההקפות בכיבוש יריחו 7 פעמים וכנגד 7 העממים שבארץ כנען :

והנה איתא בגמרא (סוכה מ"ה.) בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום שבע פעמים וכן אנו עושים עם הלולב וד' מינים שאמרו ז"ל (שם) כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח וכו' שנאמר אסרו חג בעבותים וגו', והוא ענין אחד כעין הקפות של יריחו שבכל יום היו מקיפים כל ישראל פעם אחת וביום השביעי בשבת הקיפו שבע פעמים עד שנפלה החומה ובזה הכניעו את כללות שבעה אומות שבארץ ישראל שהיו זה לעומת זה נגד הז' מדות שבקדושה כידוע מפני שהיתה מנעולה של ארץ ישראל. וכן ביום השביעי של חג מקריבין שבעה פרים נגד הז' אומות שהמה בחינת כללות השבעים. 

וביריחו החרים יהושע את כל שללה והשביע ארור אשר יבנה את יריחו מה שלא עשה כן בכל העיירות של ארץ ישראל יש לומר בזה מפני שביריחו היה שליטת מלך בבל כמאמר חכמינו ז"ל על פסוק אדרת שנער פרפרא בבלאה שהיה לו פלטרין ביריחו והיה לו שר ביריחו שהיה שולח לו כותבות מיריחו עיר התמרים ועל ידי הכח הזה גדלו תמרים בבבל כאמרם ז"ל (פסחים פ"ח.) לכך גלו לבבל כדי שיאכלו תמרים וכו'. ויש לומר שיהושע ראה ברוח הקודש שאין באופן לבנות את בית המקדש אם לא יכניעו מקודם את יריחו שהוא שליטת מלך בבל שהיה ראש המחריב את בית המקדש מפני שהיה לו כח של בנין עיר ומגדל בארץ שנער שהיה זה לעומת זה נגד בנין בית המקדש וירושלים ואפשר אם לא בנה חיאל בית האלי את יריחו לא היה חרב בית המקדש מעולם ועיקר הכנעת יריחו היה על פי הקפות שהיה בי"ב שבטים בעיגול וממילא נתחברו יהודא שהוא ראש של השבטים עם שבט דן שהיה מאסף לכל המחנות. וזהו כח בחינת עיגולים שאין לו ראש וסוף על בחינת היושר ונעשה מזה אור מקיף המכניע החיצונים והקליפות וכמו כן פועלים במצות סוכה ובהקפות הלולב להכניע החיצונים להקדושה על ידי אור המקיף וזה היה התיקון לחטא של אדם הראשון שנאמר ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אור המקיף של הלבוש

(פרי צדיק חג הסכות - אות כט )

4.בזמן כיבוש ארץ ישראל יצאו בסוכות ממש:

כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען, אז ישבו ישראל בסוכות. ...וזהו 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל', כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחילקו קורא יציאת מצרים. ...והיא שנת הארבעים. שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים, וכשצרים על הערים של מלכים ישבו בסוכות, עד שכבשום, כדי שיקיימו מצוות התלויות בארץ (רוקח ריט)

5.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו לחגוג בחג הסוכות את הישיבה בסוכה:

ואפשר כי גם שחג המצוות והשבועות נהגו במדבר, חג הסוכות לעניין ישיבה בסוכה לא נהגו שהרי היו מסוככים בענני כבוד ואיך יעשו סוכה תחת שם סוכה, ולכך אמר הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', כי לא נצטוו במצווה זו מיד כי אם לדורות הבאים אחרי דור המדבר

(המבי"ט,שער היסודות פרק לז)

6.רמז לדבר: סוכות בכתיב מלא (ענני כבוד),  בכתיב חסר( סוכות בכיבוש עבר הירדן המזרחי):

 כתיב בסוכות תשבו ז' ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את ב"י וגו' מארץ מצרים. מתחלה כתיב בסכת חסר, וכאן בסוכות הושבתי כתיב מלא, אלא להורות ב' מיני סוכות שישבו, א' סוכות של ענני כבוד, וא' סוכות ממש בשעה שצרו על העיירות במלחמות סיחון ועוג.

(ספר חיי אדם - חלק שני - כלל קמו  א)

7.נפקא מינה הלכתית: לכן נשים פטורות מסוכה היות ולא השתתפו בכיבוש הארץ:

ומידי עברי בעיוני בספר שער המלך בענין זה ראיתי דברים שראוי' לעורר עליה' והנה בהלכו' חמץ ומצה מייתי ק' מהר"ח אלפאנדרי בס' עץ חיים שהקשה מאי מקשה ש"ס בסוכה למה לי אזרח להוציא נשי' תיפוק לי' מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומאי קושיא דלמא ה"א לחייבינהו משום שהי' באותו הנס דענני כבוד ופר"מ הביאו בדבריו ועל זה תי' שער המלך דלא המ"ל הכי משום תינח למ"ד ענני כבוד אבל למ"ד סוכו' ממש מא"ל ולכאורה דבריו תמוהים מה בכך יהי' סוכות ממש או ענני כבוד בין כך ובין כך היה גם נשים באותו הנס ולא מצאתי פתר אלא עפ"י מ"ש הרוקח הובא בספר אלי' רבה ר"סי תרנ"ה שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות ר"ל חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום קרב יע"ש וא"כ לא שייכי בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וא"ש להך מ"ד דסוכות ממש הוה:

(שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן קפ"ה)

8.רק אחרי הכניסה לארץ התחילו ליטול ארבעת המינים:[נדרש מקור מאומת]

..כן משמע מדברי הרמב"ם בהקשמה לפירוש המשניות הסובר שרק מימי יהושע בן נוןהחלו בנטית ארבעת המינים (עיוני חג ומועד, ע"מ 86, מאמר סוכות וארץ ישראל, הרב בן ציון קריגר)

9.אחרי הכניסה המחודשת לארץ אחרי גלות בבל עשו מעמד מיוחד של שמחה גדולה שכמוה לא היתה מאז ימי יהושע בן נון:

 וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:  וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד

(נחמיה ח,טז-יז)

חלק ב: הסוכה ומצוות יישוב הארץ

1.בין סוכה ליישוב הארץ- מצוות בכל גופו, ובשניהם- תעשה ולא מן העשוי:

...אחת התכונות של משיח בן יוסף הצלחה ע״י עשייה כמו שכתוב ביוסף ״כל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו״. ונודע למשגב דבר רבנו: שתי המצוות שהאדם נכנס בהן שלם בכל גופו הן סוכה וארץ ישראל. ורמז נתן לזה בפסוק ״ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון״ והוסיף: סוכה מצוותה תעשה ולא מן העשוי אף ציון כך וכאמור במדרש על הפסוק: ובא לציון גואל. כל זמן שציון אינה בנויה עדיין הגואל לא בא, וכדברי חז״ל (מגילה י״ז) מכיון שירושלים נבנית בן דוד בא, ובמדרש: אין בן דוד בא עד שתהא ירושלים נבנית.

(קול התור א,ז)

2.מצטער (למשל מצינה) פטור מסוכה- פחות רלוונטי בארץ ישראל:

ובארץ הצבי שאוויר הארץ טוב והחורף על פי רוב הוא מאוחר, ישנים בסוכה (החיד"א,שמחת הרגל לסוכות לימוד א)

3.סוכות ממש באים להזהיר את האדם מתחושת כוחי ועוצם ידי שתהיה לו אחרי שינחל את ארץ ישראל:

 למען ידעו דורותיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש - וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון. וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו'. ולמה אני מצוה לך לעשות זאת. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ואכלת ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת:

 ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:

(רשב"ם, ויקרא כג,מג)

4.הסוכה באה ללמדנו שארץ ישראל ובמרכזה בית המקדש היא דירת הקבע האמיתית:

ומפני שהיתה דירתם במדבר דירת עראי, ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא ארץ ישראל, ששם בית המקדש הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו, לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר...

(רבנו בחיי כד הקמח, סוכה)

5.הסוכה וארץ ישראל מסמלים את ההבדלות מהאומות :

חביבה מצות סוכה... והכלל שבחג הזה חל שם שמים על בני ישראל בכח מצות סוכה וד' מינים כנ"ל, לכן צריכין להיות נבדל מתערובות האומות על ידי הסוכה, כמו שהיה בארץ ישראל ובמקדש, ואז השי"ת פורס סוכת שלומו עלינו. והנה בתחלת הבריאה כתיב יהי אור ויבדל וכו', דרשו חז"ל שגנז האור לצדיקים, ומסתמא מתחדש זה בכל שנה, שבראש השנה נברא העולם, ובסוכות מתגלה זה האור הגנוז, לכן צריכין הבדלה, ועל ידי הסוכה שהיא דירה המיוחדת לני ישראל, יכולין לקבל הארת אור הגנוז הנ"ל, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק... (שפת אמת  תרמ"ח)

6.ארץ ישראל היא בחינת סוכת שלום:

ומחמת שקדושת א"י היא בחינת סוכה בחינת סוכת שלום בחי' ויהי בשלם סוכו וכו' ע"כ נאמר ביעקב אבינו קודם שבא לא"י לשכם ויעקב נסע סכותה וכו' ואחר כך ויבא יעקב שלם וכו'. ועיין זוהר שם כי הסוכה הזאת היא בחי' שלום היפוך מרוב לשונות. וכן בצאת ישראל ממצרים לבא לארץ ישראל היתה הנסיעה הראשונה לסוכות כי סוכות היא בחינת וימינו תחבקנו שזה בחינת ארץ ישראל שהיא בחינת ימין כנ"ל ועיין עוד בפנים מבואר הרבה מענין א"י:

(ר' נחמן מברסלב, זמרת הארץ סימן מח)

7.צירוף של ארבעת המינים- מצויים דווקא בארץ ישראל שיש בה גיוון חקלאי גדול לעומת המדבר ולעומת מקומות אחרים:

והנראה לי ב'ארבעת מינין שבלולב', שהם שמחה בצאתם מן ה'מדבר', אשר היה "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות", אל מקום האילנות נותני הפרי והנהרות. ולקח לזיכרון זה הנאה שבפרות, והטוב שבריחו, והיפה שבעלים, והטוב שבעשבים גם כן, רצוני לומר, 'ערבי נחל'. ואלו ה'ארבעת מינין' הם אשר קיבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם: רוב מציאותם ב'ארץ ישראל' בעת ההיא, והיה כל אדם יכול למצאם; והענין השני: טוב מראם ורעננותם, ויש מהם טובים בריחם, 'אתרוג והדס', אבל 'לולב וערבה' אין להם ריח, לא טוב ולא רע; והענין השלישי: עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים וברימונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהם.

(מורה נבוכים חלק ג פרק מג)

8.ארבעת המינים מייצגים את סוגי הצומח השונים בארץ ישראל:

ניתוח פיטוגאוגרפי של ארבעת המינים מורה שמדובר בעצים המייצגים את כל עצי ארץ ישראל:

• כפות התמרים מסמלים את במדבר - מזכירים את תקפות נדודי בני ישראל במדברת, חנייתם בנאות מדבר כמו :"וַיִּסְעוּ, מִמָּרָה, וַיָּבֹאוּ, אֵילִמָה; וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם, וְשִׁבְעִים תְּמָרִים--וַיַּחֲנוּ-שָׁם" (ספר במדבר,ל"ג,ט') וישיבתם בסוכות, לפי שנאמר:"לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ספר ויקרא, כ"ג,מ"ג).
• ערבי נחל מסמלים את עצים הגדלים על גדות הירדן - מזכירים את המעבר בעת הכניסה לארץ ישראל ואת האבנים אשר נטלו משם:"וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַד-עוֹלָם" (ספר יהושע,ד'ז').
• עץ עבות - הוא ההדס, המסמל את אזורי ההר, שנאמר:"צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב" (ספר נחמיה, ח' ט"ו). הוא גם משמש זכרון לשלב הראשון בהתנחלות בני-ישראל: ההתנחלות על שדרת היער של ארץ ישראל.
• עץ ההדר הוא האתרוג - שנחשב לפרי מיוחד "מעונג" שאינו מקומי. מבטא את השלב בו הגיע העם אל המנוחה ואל הנחלה.

יחודם של ארבעת המינים הוא בשילוב, המתאפשר בארץ ישראל. הרמב"ם מביא נימוק נוסף:"ריבוי מציאותם בארץ ישראל באותה העת ויכול כל אחד להשיגם" (מורה נבוכים,ג',מ"ג). מכאן, שארץ ישראל הוא המקום האידאלי לקיום המצווה.

(ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי"' ויקישיבה)

9.הסוכה אצל יהדות אתיופיה- סמל לכיסופים לארץ ישראל:

יהודי אתיופיה חוגגים חג שמקביל לחג הסוכות, והוא נקראי בָּעָל-מַצַלַתְּ (חג הצל, או חג הסכך). את החג חוגגים בחמישה-עשר בחודש תשרי. במסגרת החג, מקיימים כמו אצל שאר העדות מצוות הקמת הסוכה והישיבה בה, ללא הבדלים מהותיים. הסוכה הייתה בעבר סמל חשוב לבני עדה, כיוון שטענו שהיא מסמלת את הישיבה הזמנית בגלות ואת השאיפה והכיסופים ולעלייה לארץ-ישראל. גם ביהדות אתיופה אחד מדגשי החג הוא על להרבות בשמחה.

(מתוך : "חג הסוכות בעדות השונות" - אתר סוכות נחלים)

10.הישיבה בסוכה סמל לישיבה בארץ ישראל גם כשזה פחות נוח:

אולם עדיין נשאלת השאלה מדוע נבחרה דווקא הסוכה העראית להודיה על מתנת ארץ ישראל? שהרי ישנם אינספוק דרכים אחרות (ומוצלחות יותר? ) ישנן כדי להודות על מתנה זו. זאת ועוד: גם אם נסביר שתפקידה של הסוכה הוא להזכיר לנו את המצב שקדם לכניסתנו לארץ ישראל, הרי שגם פה ישנם די והותר סימנים ורעיונות מלבד הסוכה, ומדוע דווקא היא?

נראה שהסוכה נבחרה דווקא מפני שהיא מורה על עוצמת זיקתנו לארץ ישראל. אנחנו נאחז בארץ ישראל ולא ננטוש אותה גם אם נידרש להסתפק בישיבה בצל סוכה קטנה ודלה, החסרה לוקסוס ונוחות. סוכה של שתי דפנות וחצי היא כשרה על פי ההלכה – גם בה אנחנו מוכנים לשהות, למרות שהיא פרוצה לגנבים ולשודדים. גם בארץ ישראל, אנחנו מוכנים לשבת למרות אויבינו שמבחוץ! לא סוד הוא שיש אנשים שאהדתם לארץ ישראל מותנית באפשרות לחיות בה חיים נוחים, בלא סיכונים בטחוניים או כלכליים. חלקם עדיין שוהים בחו"ל וחלקם אמנם יושבים בארץ אבל מוכנים לנטוש חבלי מולדת כדי לזכות בחיים נוחים יותר. מצוות הסוכה מכריזה שאנשים אלו שוגים בדרכם: ישיבת ארץ ישראל יקרה לנו יותר מכל נוחות זמנית!

(הרב אלישע אבינר, סוכות – חגה של ארץ ישראל)

סיום: הסוכה, השמחה וארץ ישראל:

....האפשרות השלישית היא שהמאורע ההיסטורי התרחש באותו תאריך של סוכות. איפה מצאנו זאת? "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה". סוכות היתה בעבר הירדן המזרחי, כמו שרואים במלחמת גדעון במדיינים: "וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד" (תהלים ס', ח'). גם בתיאור המלחמה של דוד על רבת עמון מצאנו: "וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד: הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים" (שמואל ב י"א, י"א). לסוכה היו מספר שימושים: מגורים, הסוואה בעת מלחמה ומגורים זמניים של רועי צאן. בעבר הירדן המזרחי יש מרעה רב, כפי שמצאנו בעניין בני גד ובני ראובן. אם כן, המקום בו נבנות סוכות באופן טבעי הוא עבר הירדן המזרחי. בני ישראל נכנסו לארץ כאשר עברו את נחל ארנון ונכנסו לעבר הירדן המזרחי.

על פי החשבון של תאריכים יוצא כך: אהרון מת בר"ח אב. משה החל את נאומו בספר דברים בר"ח שבט: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן... בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" וגו'. יוצא שמלחמת סיחון היתה בין ר"ח אב לר"ח שבט. אחרי מות אהרון סבבו את ארץ אדום: "ונסב את הר שעיר ימים רבים". ר' אליעזר מורמייזא, בעל "הרוקח", אומר שמלחמת סיחון היתה בסוכות.

יוצא, אם כן, שיש חג על יציאת מצרים, חג על מתן תורה וחג על הכניסה לארץ ישראל. בהתאמה: חג על העבר, על ההווה, ועל העתיד. יוצא גם שיש התלכדות בין השמחה לארץ ישראל. גם הרמב"ם כותב ב"מורה הנבוכים" שחג הסוכות הוא שמחת באי הארץ. ענפים ירוקים מבטאים שמחה של אנשים הבאים ממדבר לארץ ירוקה. (עבור יושבי מדברות הירוק מסמל את שמחת היישוב - עד היום הערבים שבמקורם הם יושבי מדברות, ונווה המדבר מדבר אליהם, אוהבים את הצבע הירוק).

(סוכות - חגו של יעקב אבינו/ הרב אורי שרקי)

______________________________________________________________________________

סוכות או אוהלים?

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sukot/pmen.pdf