מטות: נדרים, שבועות ומה שבינהם

פתיחה: מדוע התרת נדרים לא נכתבה במפורש בתורה?

 וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה:אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל,ב-ג)

הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר, וְאֵין לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ.(חגיגה,א,ח)


הקדמה:ענייני הפרשה
א.נדרים ושבועות  
ב.המלחמה במדיין והריגת בלעם   
ג.בקשתם של בני גד ובני ראובן

חלק א:נדרים ושבועות

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל,ג)
כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: (שם,ל,יד)

1.מדוע פרשת נדרים מוזכרת דווקא כעת ? 

א.הקרבה אל ארץ ישראל ומלחמות כיבוש הארץ:

ראשי המטות. סמך ראשי המטות לנדרים ו...ועוד כשישראל בצרה ראשיהם נודרין כמו ביפתח: (בעל הטורים,שם)

נקם נקמת - סמך זה לפרשת נדרים לומר לך שנודרים בעת צרה ומלחמה, ועוד אמרו המחריש לבתו ולאשתו ולא הפר להן הוא נכנס תחתיהן, מדינים שהחטיאו את ישראל לא כל שכן שיענשו. (בעל הטורים שם לא ב)

ב.עם ישראל נוטש את "רחם המדבר" שכולו רוחני ונולד מחדש בכניסתו אל תוך ארץ ישראל שכולה גשמיות - ולכן הדגש הוא על האיבר הגשמי-הרוחני- הפה:
כשעם ישראל היו במדבר הם היו  במצב רוחני גבוה ששם הגשמיות כמעט בוטלה.:אכלו אוכל שנבלע באיברים כאוכל של מלאכים,שתומי מבאר ניסית,גדלו עם הבגדים שעליהם...במדבר עם ישראל משול לאותו תינוק כשנוצר במעי אימו שמלאך מלמדו את כל התורה כולה, כולו רוחני...אך כשעם ישראל עומד להיכנס לא"י הוא עובר מעבד חד: מהעולם הרוחני של המדבר אל העולם הגשמי של א"י..וזה מקביל לאותו תינוק..ושם בא המלאך וסותרו על פיו ומשכחו את התורה בגלל שהוא מתחבר אל הגשמיות.ומכיוון שעם ישראל הרוחני שבמדבר עומד לפני הכניסה לארקץ ישראל- העולם הגשמי ,צריכים לבוא ולצוות באופן מיוחד על קדושת מוצא פי האדם כדי שידע לקדש את גופו
(מדרש אור חדש, הרב חיים דוייטש, פרשת מטות)

2.בין הפרה להתרה:

א.הפרת נדרים והתרת נדרים: משל קריעת השרוכים או התרת הקשר

זה הדבר - החכם מתיר הנדר, ובעל מפר, פירוש שהחכם עוקר הנדר מעיקרו, לכן גם שאר לשונות ביטול כשרים בו, אבל האב והבעל מפירים מכאן ולהבא, על כן לשון אחר לא זכתה להם התורה. (תורה תמימה, במדבר ל ב)

הפרת נדרים הוא הליך בהלכה, פעולה שאדם יכול לנקוט על מנת לבטל נדר שלו או של אדם אחר. על פי התורה, כל אדם יכול להפר את נדרה של אשתו או של בתו בעל כרחה, בתנאים מסוימים.

יש להבדיל את ההפרה מהתרת נדרים, שהיא התרה שחכם או בית דין יכולים להתיר נדרי כל אדם, על פי בקשת הנודר.

(אליבא דויקיפדיה)

ב.הפרה עוקרת מכאן ולהבא ולכאן מי שהתפיס עצמו עם הנודרת אין נדרו מופר דרך הפרת הבעל(ולהיפך בחכם שהתיר שעוקר את הנדר לגמרי וכאילו לא היה בכלל ):
הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה וְשָׁמַע אַחֵר וְהִתְפִּיס עַצְמוֹ בְּנִדְרָהּ וְאָמַר וַאֲנִי. וְשָׁמַע אָבִיהָ אוֹ בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ שֶׁלָּהּ מוּפָר וְזֶה שֶׁהִתְפִּיס עַצְמוֹ חַיָּב: (משנה תורה, ספר הפלאה להכות נדרים פרק יג, הלכה טו)


ג.מי מפר ומי מתיר את הנדר?
ומה תלמוד לומר אל ראשי המטות, מגיד שאין היתר נדרים אלא מפי המומחים... דבר אחר זה הדבר אשר צוה ה', הבעל מפר ואין חכם מפר, חכם מתיר ואין בעל מתיר...איש, להוציא את הקטן, משמע מוציא את הקטן ואת בן שלשה עשרה ויום אחד, הרי אתה דן, נאמר כאן נדר, ונאמר להלן נדר, מה נדר האמור להלן נדר ונדבה עמו, אף נדר האמור כאן נדר ונדבה עמו, מיכן אמרו בן שלשה עשרה יום אחד דבריו קיימים...
(ספרי מטות קנג)

3.בין נדר לשבועה:

א.שבועות של אנשים בתנ"ך- כלפי אנשים אחרים:

א1.בתורה:

השבועות הראשונות מופיעות אצל אברהם: 

כאשר הוא נשבע למלך סדום, שהוא לא יקח שלל מהמלחמה (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק כ"ב). 

אברהם ואבימלך נשבעו וכרתו ברית ביניהם, תוך מתן תוקף על ידי הצגת שבע כבשים. אירוע זה התקיים בבאר שבע, ועל שם מעמד שבועה זה נקבע שמו - "באר שבע".

בהמשך אליעזר עבד אברהם מתבקש להשבע על ידי אברהם כי לא יביא אישה ליצחק מבנות הכנעני אלא מחרן ממשפחת אברהם (ספר בראשית, פרק כ"ד).

יעקב מבקש מעשיו להישבע לו על מכירת הבכורה (בראשית, כ"ה, ל"ג).

יעקב ולבן כורתים ברית אי לוחמה בגלעד, ויעקב נשבע באלוהי אביו (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק נ"ג).

יוסף נשבע לאביו יעקב שלא יקבור אותו במצרים אלא בארץ ישראל בקברי אבותיו (בראשית, מ"ז, ל"א)

ובדומה יוסף משביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל כאשר הם יצאו מארץ מצרים (ספר בראשית, פרק נ', פסוק כ"ה).

א2.בנ"ך:

כאשר ישראל נכנסים לארץ הם נשבעים לכרות ברית שלום עם הגבעונים. לאחר שהתברר כי הגבעונים רימו אותם ולא באו מארץ רחוקה כפי שסיפרו, מסופר כי ישראל לא יכלו להפר את הברית והשבועה שנשבעו בשם ה', ולכן כעונש הפכו אותם לחוטבי עצים ושואבי מים.

יהושע נשבע שבועה נוספת שבה הוא מקלל את האיש שיבנה את יריחו מחדש (ספר יהושע, פרק ו', פסוק כ"ו).

מאוחר יותר שאול המלך נשבע לבנו יהונתן כי לא יהרוג את דוד. והוא משתמש בביטוי "חי ה'". שבועה שהוא מפר אותה מאוחר יותר, כאשר הוא מנסה להורגו בכל זאת. (ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק ו'),

גם אצל בעלת האוב שאול משתמש בביטוי "חי ה'", ונשבע שלא יקרה לה רע (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק י').

גם דוד נשבע מספר פעמים: 

לשאול שלא ישמיד את צאצאיו. 

לא לאכול ביום שבו נרצח אבנר בן נר כסימן לאבלותו הרבה, 

לשמעי אויבו שהוא לא ימיתהו, 

ולבת שבע שיעתר לבקשתה כי שלמה ימלוך תחתיו.

עוד מסופר בתנ"ך כי מלך יהודה אסא, כופה על העם להשבע שבועת אמונים לאלוהים כנגד עבודת האלילים שרווחה. והעם נשבע בכל לבבו ורצונו ושמח על כך[4]. בדומה לכך עזרא הסופר משביע את העם לעזוב את הנשים הנוכריות.

שבועה מסוג שונה היא שבועתו של גדליהו בן אחיקם שנבוכדנצר השני, מלך בבל מעמיד בראש ישראל, נשבע לעם שהם יקבלו הגנה מפני העמים שמסביב, אם יכנעו למלך בבל. 

שבועה נוספת היא השבועה שהמלך צדקיהו נשבע לנביא ירמיהו, לא להרוג אותו ולא למסור אותו בידי אלו שרוצים להורגו, בתמורה לכך שיספר לו את העתיד שצופן לו[7].

(אליבא דויקיפדיא ערך שבועה)

ב.נדרים בתנ"ך- כולם כלפי ה':

ב1. אליעזר בחפשו כלה ליצחק:
הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי. (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוקים י"ג-י"ד)

ב2.יעקב- מפני סכנת עשיו:

וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
(בראשית, כ"ח, כ'-כ"ב)

אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.
(בראשית, ל"א י"ג)

ב3.בני ישראל לפני מלחמתם בבני ערד:

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה.
במדבר, כ"א, א'-ג'

החרמת הערים משמעותה שהשלל שייתפס יוקדש לה'.

ב4.יפתח נדר שלא כראוי ונענש שלא התיר נדרו אצל פנחס:
וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה' וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה.
( שופטים, י"א, ל'-ל"א)

היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס. אמר: אני מלך ואלך אצל פנחס? ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה?! בין דין(=זה) לדין (בין יפתח ובין פינחס) נספת (=נהרגה) ההיא עלובתא (=מסכנה) ושניהם נתחייבו בדמיה. פנחס נסתלקה ממנו רוח הקודש הדא הוא דכתיב (=זה מה שנאמר): "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו" (ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק כ'). יפתח נישול אבר אבר ונקבר (במקום שנפל) הה"ד: "ויקבר בערי גלעד" (ספר שופטים, פרק י"ב, פסוק ז') - "בעיר גלעד" לא נאמר אלא "בערי" - מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה.

(ויקרא רבה, פרשה ל"ז, פסקה ד')

ב5.חנה, בגלל שהיתה עקרה, נדרה נדר להקדיש את בנה לעבודת ה':

וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. (שמואל א,א,יא)

ג.נדר תלוי בתנאי ושבועה אינה תלויה בתנאי:

דוגמה לנדר: אם דבר מסוים יקרה או לא יקרה אני מתחייב למשהו מסוים. שבועה לעומת זאת אינה כרוכה בתנאי... 
ד.נדר - כלפי ה', שבועה- כלפי בני אדם (ענ"ד)

ד.נדר חפצא, שבועה-גברא:

הנדר מוגדר בתלמוד כ"איסור חפצא ( = חפץ)", כלומר שהחפץ הוא זה שנאסר בנדר על הנודר, הרי שהשבועה נחשבת ל"איסור גברא ( = גבר)", כלומר שאיסור השבועה חל על האדם ( = גברא), בעוד שהחפץ הוא חפץ מותר. 

לדוגמה, אדם הנודר שלא לאכול את לחמו, איסור הנדר חל על הלחם, ולא על האדם, ולנודר אסור לאכול מן הלחם כי הלחם הוא האסור באכילה. לעומת זאת, בשבועה שלא לאכול לחם, איסור השבועה חל על האדם, ולא על הלחם, ולנודר אסור לאכול מן הלחם כי הוא אסור באכילה מלחם זה. 

ה.נפקא מינה בין נדר לשבועה:

אף על פי שההבדל בין נדר לשבועה נראה כתאורטי בלבד, שהרי בשני המקרים התוצאה היא אותה התוצאה, (בדוגמתנו - שאסור לאכול מן הלחם) ישנה נפקא מינה משמעותית בין נדר לשבועה, במקרה בו ראובן אמר "יהא אסור עלי לחם זה, כאיסור שחל על לחמו של שמעון". אם שמעון אסר את הלחם על עצמו בלשון נדר, הרי שהאיסור חל על הלחם, ולכן נדרו של ראובן חל. אך אם שמעון נשבע שלא לאכול את הלחם, הרי שאין האיסור חל על הלחם, אלא על שמעון, וממילא שבועתו של ראובן לא חלה, שהרי בלחמו של שמעון לא חל שום איסור.

(אליבא דויקיפדיה)

4.איך תיתכן לכאורה בכלל מציאות של נדר והרי זה כביכול מוסיף על דברי התורה :

א.לחכמים הכח להוסיף ועל הפרט לנהוג כן רק כשמזהה צורך לשמירה יתריה עבורו:
...וכמו כן איזה פרט מישראל, שמרגיש בעצמו באיזה ענין שנצרך שמירה יתירה בנפשו והוא עושה הרחקה לקדש את עצמו במותר לו, נדר כזה יש עליו הכח כאיסור של תורה ממש, ועל זה מרמז משה "אל ראשי המטות", היינו הסנהדרין ועיני העדה, שיש להם הכח הזה להוסיף על דברי תורה, לעשות מהיתר איסור ממש לצורך העת, וככח הזה ניתן לבני ישראל גם לפרטי נפשות בעת שירגיש בנפשו הצורך לזה... (פרי צדיק, במדבר מטות ב)

ב.חולשתו של הנדר לעומת מצווה- שהוא בר התרה וממילא פחות מדבר מצווה:
...וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק, הלא אין עיקר נדר תלוי בראשי המטות, אלא עקירת הנדר, וכשהתחיל בראשי המטות, משמע שעיקר הנדר תלוי בראשי המטות, אמר הוא ז"ל דבר נחמד, שלכאורה איך נתנה התורה רשות לאדם לאסור את המותר לו, לחייב את עצמו בדבר שאינו חייב, שהוא כאילו מוסיף על דברי תורה, והכתוב אמר לא תוסיפו, אך באמת אין זה נחשב הוספה על המצוות, שהרי אינן בסגנון אחד, שמצוות התורה הן נצחיות בלי שינוי, וזה ישנו בשאלה, ולפי זה מה שהחכם יכול להתיר הנדר, זה עצמו הוא סיבה שיכול לנדור, אם כן עיקר מציאות הנדר תלויה בראשי המטות... (שם משמואל, במדבר מטות  תרע"ג)


5.הקשר הדרשני בין ראשי המטות לבין נדרים:-"הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים"
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה:(שם ל,ב)

על פי רוב ראשי המטות,העסקנים והמנהיגים,הם שנודרים ונשבעים ומבטיחים, ולא מקיימים.הם מועדים לשנות מדבריהם ולחזור בהם מהבטחותיהם, ולכן הופנתה האזהרה דווקא להם: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" (ע"פ חתם סופר ,מתוך שבעים פנים לתורה לשמחה רז, פרשת מטות)

6.מה מביא את האדם לידור?

...כי רוב העם ידרו מתוך כעס וכיוצא בזה, ולכן לא אכל שמעון הצדיק מקרבן נזיר. ואמר לראשי המטות להזהיר העם שאינו טוב להרבות בנדרים, אלא להכניע יצרו, כמעשה דשמעון הצדיק, והוא לה' - או להכניע יצרו כיוסף ובועז, וזהו לאסור איסר, דבר שכבר אסור, ועם כל זה טוב שלא ידור. (אלשיך, במדבר ל ב)

7.בין נדבת הצדיק לנדר הרשע- כוונת הלב:

במשנה (נדרים ט') כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום וכו'. ומסיק שם בגמרא אליבא דרבי מאיר, שההפרש העיקרי בין נדר הרשע לנדבת הצדיק הוא בכוונת הלב, שמביא שם דוגמא לנדבה מאותו נזיר שבא מן הדרום אל שמעון הצדיק, שנזירותו היתה כולה לשם שמים. ביאור הדברים, שנדבות, היינו הנדרים הרצוים, הם הנעשים בהחלטה גמורה ואמיתית, שמשתמש האדם בנדר כדי לקבע במעשה את הכרתו הנוכחית הממשית, ואולם יש בני אדם הבורחים מההוה ומפייסים את מצפונם במה שמבטיחים שיעשו בעתיד, ואז ברור שלא יקיימו לעולם, והיינו כנדרי רשעים. (מכתב מאליהו חלק ג עמוד רצה)

8.שורש המשמעות של המילה נדר:

נדר - קרוב לנתר, קפץ, אך לא למעלה, אלא ממקום למקום, ונמצאת הוראתו לעבור למקום אחר, מתוך דילוג על הרווח שבינתים, נדר קרוב גם לנטר, המורה לא רק על שמירה והטמנה, שכן נגזר ממנו שם העצם מטרה, שהיא המקום אשר נוטרים אותו בלב ומשקיפים אליו מרחוק, כן כל נודר משים את עצמו בנקודת זמן שטרם באה, והרי הוא קובע מה ייעשה בה, והשוה את המליצות בלשון חז"ל: קפץ ונדר, קפץ ונשבע... ודוקא משום כך משום שהוא מקדים את העתיד נקרא הנודר חוטא, הן קשה הדבר למדי לסקור ולהעריך יפה את הרגע שבהווה, ולמלא את חובותיו באמונה... נדרים מיותרים איפוא בין להרע בין להיטיב, נשארים רק דברים חסרי ערך, אך יהיה זה יותר מסכלות, להעלות דבר חסר ערך לדרגת חובה רצינית על ידי הנדר, ועוד נוסף על כך בעתיד הנעלם. רק במקרים יוצאים מהכלל, כמו כאן בשעת צרה, אין מקדימים את העתיד, אלא היפוכו של דבר, הרגע בהווה כה גדול, עד שהוא נעשה יסוד ובסיס לחיי העתיד, רק אז הנדר מותר, וגם למצוה יחשב. (רש"ר הירש, בראשית כח כ)

9.המקפיד על דיבורו זוכה שגם תפילותיו יתקבלו: 
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו  - יעשה (ה')
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. כי כחן של ישראל רק בפיהם כי כתיב ויפח באפיו נשמת (רוח) חיים. ולכן בכח האדם ע"י דברי תורה שמוציא מפיו להטות עצמו אליו ית'. ולכן מצוה לקרות שמע בכל יום ב"פ וכן שאר ברכות ותפלות שתקנו חז"ל. אך התנאי לזה כשאין אדם משנה בדיבורו כמ"ש לא יחל לא יעשה דבריו חולין מכלל שדבריו הם קודש בעצם ע"י קדושת השי"ת שנתן בכל איש ישראל וכפי מה שהאדם שומר פיו כן זוכה שכל היוצא מפיו יעשה שיועיל לו הקבלה והתפלה בפיו שיהי' כן:(שפת אמת,מטות,תרל"ד)

10.חומרתם של נדרים- מביאים למיתה:

בעוון נדרים מתה אשתו של אדם... בעוון נדרים בנים מתים כשהם קטנים... (שבת לב,ע"א)
נדרים. בגימ' רוצח שהנודר חשוב כרוצח אם אינו משלם דבעון נדרים הבנים מתים: (בעל הטורים,שם)

11.דווקא הירא לדבר ה' נזהר ושומר על מוצא פיו , לא כן מי שמורגל שלא לעמוד במילתו ו"לפרוץ" את דיבורו:

פעם היו שני שכנים עניים, אחד מהם היה חוטב עצים והשני היה גנב, ולשניהם היו בנות. והנה כאשר הגיעו בנותיו של חוטב העצים לפרקן, השיא אותן אביהם ברוב פאר והדר, ואילו לגנב לא היה כסף כדי להשיא את בנותיו, ונשארו בבית עד שהזקינו. באחד הימים ניגש הגנב לשכנו, וביקש ממנו שיגלה לו כיצד הצליח להשיא את בנותיו ולתת להם נדוניה, והרי שניהם נמצאים במצב דחוק של עוני ומחסור?! השיב לו חוטב העצים, שמנהגו הוא שביום שנולד לו ילד הוא עושה לו 'קופה' קטנה סגורה במנעול, ובכל יום הוא שם בתוכה אגורה אחת, וכשמגיע הזמן שצריך לחתן את אותו הילד, יש לו בעבורו קופה מלאה בכסף לצרכי החתונה. "מציע אני גם לך לעשות כך", אמר החוטב לגנב. כששמע זאת הגנב צחק ואמר: "העצה הזו טובה רק עבורך, כי כאשר אתה נותן אגורה לקופה, היא אכן תשאר שם עד החתונה, מכיון שאינך יכול לפותחה. אבל אני גנב הפותח את כל סוגי המנעולים, ולכן גם את הקופה שלי אני אפרוץ ביום מן הימים שיהיה לי מחסור, ואיני יכול לחסוך כך כסף עבור חתונת ילדיי" (ע"פ המגיד מדובנא)

12.חכם לא יכול להתיר נדר של עצמו ואפילו לא הקב"ה:

א.משה ביקש להפר נדרו של הקב"ה על חטא העגל::
ויחל משה את פני ה', אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו, ורבא אמר עד שהפר לו נדרו, כתיב הכא ויחל, וכתיב התם לא יחל דברו, ואמר מר הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלין לו. (ברכות לב א)

ב.משה התיר נדרו של הקב"ה על העגל:
דבר אחר איש האלקים, תלמיד שנדר, רבו מתיר לו נדרו, אבל מי שאמר והיה העולם לא עשה כן, אלא כביכול נדר במעשה העגל, שנאמר הרף ממני ואשמידם, ובא משה והתיר לו נדרו, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך. (ילקוט שמעוני, דברים פרק לג, תתקנא)


ג.רבא בר בר חנה היה יכול להפר נדרו של הקב"ה על הגלויות :א''ל תא אחוי לך הר סיני אזלי חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל אבא חמרא כל בר בר חנה סיכסא היה לך לומר מופר לך והוא סבר דלמא שבועתא דמבול הוא ורבנן א''כ אוי לי למה 

אמר לי [הסוחר הישמעאלי לרבב"ח]: בא ואראה לך את הר סיני.
הלכתי וראיתי שאת ההר מקיף עקרב, והוא עומד שם כחמור לבן.
שמעתי בת קול שאומרת:
אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי?
כשחזרתי וסיפרתי לפני החכמים מה ששמעתי,
אמרו לי:
כל אדם ששמו 'אבא'- טיפש כחמור,
וכל אדם ששמו 'בר בר חנה'- שוטה [התרעמו עלי].
היה לך לומר [לבת-קול]:
מופר לך [השבועה שנשבע הקב"ה להגלות את ישראל].
והוא [רבב"ח] סבר:
שהבת-קול דיברה על שבועת המבול, ואותה לא רצה להתיר.
ורבנן [מה סברו]?
א"כ, 'אוי לי' למה [מדוע שיצטער הקב"ה על שבועת המבול?].

(תרגום ע"פ אתר דעת)

13. שלשה שנדרו שלא כהוגן נענו באופן שונה:

א.אליעזר יפתח ושאול- נדרו שלא כהוגן:

'א''ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן 
אליעזר עבד אברהם 
ושאול בן קיש 
ויפתח הגלעדי 
אליעזר עבד אברהם דכתיב {בראשית כד-יד} והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפי' חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה 
שאול בן קיש דכתיב {שמואל א יז-כה} והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו יכול אפי' עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד 
יפתח הגלעדי דכתיב {שופטים יא-לא} והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו' יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו והיינו דקאמר להו נביא לישראל{ירמיה ח-כב} הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתיב {ירמיה יט-ה} אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר {מלכים ב ג-כז} ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עולה ולא דברתי זה יפתח ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם 

(תענית ד,ע"א)

ב.מדוע דווקא ליפתח ענו שלא כהוגן?

אליעזר= "והיה הנערה אשר אומר אליה"
שאול- "והיה האיש אשר יכנו"
יפתח והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי
(ענ"ד)

אליעזר ושאול התייחסו אל עסקי בני אדם ועשו בהם סימנים בשונה מיפתח שעלה דרגה והבטיח להקריב לקב"ה קרבן וכשמדברים עם הקב"ה - חייבים להיות זהירים פי כמה שכן צריכים להיות מדוייקים לגמרי
(ע"פ ספר כרם דל לרב דניאל הלוי, מתוך "ומתוק האור פרשת מטות)

ג.רמז לדבר- ראשי תיבות אי"ש-אליעזר יפתח ושאול:

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי-ה-וָ-ה- איש אלו ראשי תיבות של אליעזר יפתח שאול , כי ידור נדר עולה בגימטריה יפתח.אליעזר יפתח ושאול נדרו אולם יפתח התעלה עליהם ו"כי ידור נדר- לה'" את נדרו (שלא כהוגן) נדר לשם ה'  ומשום כך נענה שלא כהוגן (ומתוק האור,שם)

ד.מדוע פנחס לא התיר נדרו של יפתח ?

ועל דרך הדרוש אפשר לומר במה שכתוב בספר הליקוטים דיפתח ניצוץ זמרי ובתו ניצוץ כזבי עי"ש. ואפשר שזה שאמר יפתח אני נשיא ישראל הכונה אני זמרי נשיא ולא די שהרגני אלא רוצה שאפיל את עצמי גם עתה.ופנחס ידע שיפתח ניצוץ זמרי ובתו ניצוץ כזבי  ועדיין יפתח עומד בנשיאותו ולכן לא רצה ללכת. והקב"ה מדקדק עם חסידיו דהיה לו לילך ולתקנם וטוב לו לפי שהרגם בגלגול שעבר אדרבה היה לו לעשות להם נחת רוח ולתקנם.
ולפי זה אפשר לרמוז שאמר יפתח (שופטים יא לה) הכרע הכרעתני , הכרע בגלגול כזבי שחבת בדמי שהרגו פנחס , הכרעתני בגלגול זה שעל ידי מתתך והכרעתני לשלם לך ואת היית בעוכרי שימות איברים איברים כמו כתבו חז"ל (ב"ר שם) על הפסוק (שם יב ז) ויקבר בערי הגלעד ( דבש לפי מערכת פ אות ז)

14.התרת נדרו של אליהו הנביא:

...איכן הותר נדרו של טל, אמר רבי תנחומא אדרעיה (שם מקומו) סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו, אית דבעי מימר בבנה של צרפית... כך אמר לו הקב"ה לאליהו, לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה בנה של צרפית. (ירושלמי ברכות לח א)

15.הנודר ולא מקיים בורא מלאכי חבלה:

הפוגם בשבועה בשעה שיוצאה מפיו עונשו גדול, שהיא עצמה שקר, ולא שייך בה היתר כלל, שאין לה תקנה אלא בתשובה ויסורין, אבל הנודר אין להם אחיזה שם, כי הוא למעלה בבינה, ואמרו כי סוד הנודר או נשבע ואינו מקיימו גורם שהמלאך הממונה על מאמר פיו אותה מצוה שמחייב לעשות נשאר גרוע ממנה, עד אשר ישלים חיובו בפועל, וכל אשר עליה קאי בבל תאחר, ועד שלא יצא ידי חובתו, הנה המלאך שראוי להיות טוב הוא שליח המצוה שבא אצלו כמזיקים שנבראו בין השמשות, ולא הושלמו יצירתם לטוב... (ילקוט ראובני, במדבר מטות)

היתר נדרים פורחים באוויר שמכל מצווה נברא מלאך אמנם מלאך שנברא מנדר תלוי ועומד עד גמר בריאתו עד שישלם הנדר עד אז לא נשלם המלאך (ספר אלף כתב בשם ר' שמשמון מאוסטרופולי)

16.מדוע יהושע לא התיר שבועתו לגבעונים?

..ויש אומרים כי נדר ושבועה שנעשה ברבים אין לו התרה, ולכן לא הרגום, וכן הפסוקים "ולא יהיה עלינו קצף על השבועה", והגבעונים חשבו שכתבי יהושע ששלח אולי היו בערמה שישלימו ולא ישמרו מהם... (רק"ד, יהושע ט ז)

17. נדר ושער החמישים:

א.נדר= נון דר
איש כי ידור נדר (במדבר ל, ג). עיין בשערי אורה שפירש נדר נו"ן דר (קדושת הלוי, פרשת מטות)

ב.נדר יעקב- היסוד לכל הנדרים בעולם:

...ובזה יש ליתן טעם מדוע לא נדר את הנדר עד אחר החלום, ולכאורה איפכא מבעיא ליה, דבמראה כבר נתחזק לבו, ולא היה כל כך בצרה גדולה כמו קודם המראה, וקודם המראה שהיה בצרה גדולה היה לו לנדור. והאמנם שאיכא מאן דאמר במדרש שמסורסת היא הפרשה, והנדר היה קודם לכן, אך לאינך מאן דאמר דעל הסדר נאמר, מאי איכא למימר. אך להנ"ל יובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, דבאשר היה יעקב מפחד מעשו ומלבן אחז בלמעלה מן הטבע, כי נדר הוא לשון נ' דר שער הנ', עד כאן דבריו. והנה יעקב פתח בנדרים, שלא מצינו קודם לזה לשון נדר... והיינו משום דמעולם לא זכה אדם לאחוז בשער הנ' כמו יעקב, ועל כן קודם מראה זה שנתאחו האבנים כנ"ל, היינו שראה בעיניו שבא למעלה משבעת ימי הבנין, לא הרהיב עוז בנפשו לאחוז בנדרים, אלא אחר שראה בעיניו שהגיעה זכותו לזה פתח בנדרים, ולשון פתח, היינו מלשון פתח, שפתח פתח לכל, ומכל מקום כל הנודרים מגיעים לזה באמצעות יעקב... (שם משמואל, בראשית ויצא תרע"ג)

ג.כוחו של שער החמישים בנדרים:

ומעתה יש לומר שזו היתה עצת יעקב שקפץ לנדרים, דהנה ידוע שענין נדרים הוא מלשון נ' דר, שהוא נאחז בשער החמשים, וידוע דשער החמשים הוא בלי שינוי, וכל השינוי הוא רק בעולם הטבע, ושער החמשים הוא למעלה משבע פעמים שבע, שהם במספר שבעת ימי הבנין... ועל כן נדרים מסוגלים לכך, שלא יהיה האדם כל כך בעל שינוי, ועל ידי זה שוב אין חשש שמא יגרום החטא.

ובזה יובן הלשון, מכאן שנודרים בעת צרה, כי כ"ח עתים מפורשים בספר קהלת, שהם תחת השינוי, על כן "בעת" צרה, שמורה שהוא תחת הענין השינוי, אז העצה לקפוץ לנדרים, וזה לימוד גדול להאדם, שיתאמץ שכל עבודתו ותורתו יהיו בכח עצום למעלה מן הטבע, ואז כפי המדה שיוצא מהיקש הטבע בה במדה יש לו קיום ביותר, ואיננו כל כך תחת השינוי. ונראה שזה גם כן מכחו של יעקב אבינו ע"ה, שפתח פתח שיהיה ביכולת האדם לאחוז בכח עצום למעלה מהיקש הטבע... (שם משמואל, שם שם תרפ"א, וראה שם עוד)

ב. הסוד של "כל נדרי":
הנדר והתשובה באים משער החמישים (נדר= נ דר) ולכן ביום הכיפורים קודם כל פותחים ב"כל נדרי" ורק אז ונסלח לכל העם בשגגה"
(ע"פ הרב רוזנבלום מתבסס על שערי אורה לר' יוסף ג'יקטליה)

ג.הקשר בין הנדר למיתה ח"ו :
מכיוון ששורש החיים מבינה לכן בעוון נדרים ילדים מתים ח"ו 

ד.הסיבה שדווקא החכם מתיר את הנדר:
וחכם הוא אשר מתיר הנדר כי הנדר הוא בבינה וצריך שיבוא בעלה של הבינה דהיינו החכמה כדי להתיר נדרה
ומוגדל דרגת הנדר שדר בבינה אין השגה שם לאומות העולם 
(אור יואל, הרב יואל בן הראש,  פרשת מטות)

18.לכל אדם יש עת רצון ביום שדבריו יתקבלו:

בספר מדבר קדמות ראיתי בשם האר"י ז"ל דכל אדם יש לו שעה בכל יום שכל דיבור היוצא מיו יתקיים וכו' על פי זה יש לבאר דברי  המדרש שהביא שהביא הנחל קדומים "ככל היוצא מפיו יעשה הדא הוא דכתיב כי לא ידע האדם עיתו" לומר שיזהר האדם  בדיבורו כי לא ידע את השעה שלו שכל היוצא מפיו יעשה (מכתם לדוד פרשת מטות עמ קפו)

גמירי דבשנת תקל"ב יש רגע אחד שהרקיע נפתח ושערי רחמים פתוחות וכל מה שאדם שואל באותו 
הרגע נותן לו המקום ויש"ו כיון באותו רגע ושאל מה ששאל וניתן לו (תוספות השלם בראשית ה,כט)

19.רשב"י לא רצה לעשות היתר נדרים אפילו כדי להשכין שלום בין איש לאשתו שלא יקלו בנדרים:

ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר''ש ר' יהודה טעים אמר ק''ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק ואני על אחת כמה וכמה ר''ש לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו ועוד כי היכי דלא לתרגלי למינדר

(נדרים סו,ע"ב)

לא יזוז שמעון ממקומו. שיטעום תבשילה ולהכי לא רצה לטעום כי היכי דלא לירגלי למידר שלא יהיו קלים בנדרים (רש"י,שם)
20.מתי ראוי לנדור:

אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים (תהלים פ"א), רבי חגי בשם רבי יצחק אמר אין שואלין עניות במקום עשירות, שמתוך כן קפצה חנה לנדרים, ותדר נדר ותאמר וגו'... כתיב וידר יעקב נדר לאמר (בראשית כ"ח), אמר רבי יצחק הבבלי כל מאן דנדר עבד מצוה, מהו לאמר, לאמר לדורות שיהיו נודרין בשעת צרתן... (מדרש שמואל, פרשה ב)

מי ששרוי בצער אל יהמר ואל יקפץ בנדר, אלא יחשוב תחילה שמא יתחרט, לכך יחשבו תחילה איזה נדר יקבל שלא יתחרט, וכשיוכל לקיימו ילך לחכם ויאמר מה שטוב בעיניך אקבל עלי, והחכם יתן לו עצה הגונה שידור נדר שיוכל לקיים. ונדר הגון לפני הצרה, דכתיב (קהלת ה') "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם", ואם נודר בעת צרה לא ידור כדרכי האמורי, אם חולי מעיים שלא יאכל בני מעיים... אין זה בטחון, אלא יבטח בהקב"ה ויעשה דרך חפצי שמים, כדרך שעשה יעקב אבינו, "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כ"ח), ומעין הצרה יחשבו, כי שמא לכך הובא בצרה, שיחשוב נדר מדה במדה. (ספר חסידים, תג)


***מסקנת ביניים:
יתרונו של האדם הוא בדיבור אבל העוצמה היא דווקא בשתיקה ובהמנעות מנדרים והתחייבויות שאינו יכול או רוצה לעמוד בהם.לראשי המטה היכולת להטות את דבריו של הנודר ולמצוא פתח מילוט להתיר את נדרו. (ענ"ד)

חלק ב : בקשתם והתחייבותם של בני גד ובני ראובן - מעין נדר מותנה:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם
אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם-
וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם -
וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (שם,לב-כט-ל)
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג,לא)

1.תנאי בני גד ובני ראובן:
כל תנאי צריך להיות בו ארבע דברים, ואלו הן:
שיהיה כפול,
ושיהיה הן שלו קודם ללאו,
ושיהיה התנאי קודם למעשה,
ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו.
ואם חסר התנאי אחד מהם, הרי התנאי בטל, וכאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה מקודשת מיד, כאלו לא התנה כלל.(שו"ע אבן העזר סימן לח ס"ב)

א.סדר קדימות:
וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ:(במדבר לב,טז)
בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:(שם,שם,כב)
נבנה למקננו פה. חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם, ואחר כך גדרות לצאנכם (רש"י,שם)

ב.בין אדם למקום:
וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ (במדבר לב,יז)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְהוָה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְהוָה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (במדבר לב,כ-כב)

***מסקנת ביניים:
הקשר בין "מטות" לבין דברי משה לבני גד וראובן:
משה הטה את דבריהם בדיבורו ע"מ לחייב אותם לצאת חלוצים לפני ה' ולהקדים את בניהם לטפם. מאחורי  הבדל קטן בדיבור מסתתרת משמעות ומהות גדולה (ענ"ד)

סיום: חשיבות העמידה בדיבור גם כשיש נקודת מילוט

התורה מחנכת אותנו להיות זהירים בדיבורנו ובמיוחד בהתחייבותנו כלפי ה'.אילו היתה התורה כותבת בפירוש את כללי היתר נדרים,היה הדבר מביא לזילות וזלזול בהתבטאויות שאינן מחייבות,ביודענו כי כל נדר ניתן להפרה ולביטול (ותישאני רוח,ספר במדבר,הרב שבתאי סבתו, ע"מ 276)

שורה תחתונה: המטה והפה

הפה הוא המטה.כפי שהמטה נקרא כך כי הוא מוט נטוי כך פי האדם  יכול להטות את האדם למעלה או להורידו שאולה.הפה מוליך ומוביל את האדם כמו שמטה מוליך את הנשען עליו וכמו שהאדם נשען על ראשי מטהו (ענ"ד)

פנחס: מידת הדין או מידת הרחמים ?

פתיחה: פנחס איש מלחמה- וברית שלום- כיצד ?

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם :וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(במדבר כה, יא-יג)

1.פנחס- מנין בא?

וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר...וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם (שמות ו,כג-כה)

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל וגו', בַּת פּוּטִיאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ, וּבָא מִצַּד אַחֵר מִיִּתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.(שמות רבא, ז,ה)

פינחס =208 כמניין בן יוסף=208
בן אלעזר בן אהרון=668 כמניין בן יתרו =668
ובמקום להסתכל על הסב שפיטם עגלים היה להם להסתכל על הסב הצדיק
(שערי נסים , הרב נסים פנרי, ע"מ רט)

2.פנחס- איש המלחמה  -יוצא למלחמה במדיין:

א.סגירת חשבון על מכירת יוסף:
וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס, אותם אלו סנהדרין, פינחס זה משוח מלחמה... תנא לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא לפרוע דין אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים וגו'. למימרא דפינחס מיוסף אתי, והא כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים, לא מיוסף שפיטפט ביצרו. והלא שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל, אלא אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו, ואי אימיה דאימיה מיוסף אבוה דאימיה מיתרו, דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרתי משמע. (סוטה מג א)

תנא לא לחנם הלך פנחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים. אין הפירוש שהיה רוצה ליקח מהם נקמה של אבי אמו, שכבר נשכחה שנאתו וקנאתו מה שהיה בימים הראשונים, אבל הפירוש כך, כי ראוי היה פנחס שיקח נקמה ממדין, כי מדין היה הפך לפנחס, וזה כי מדין היו דבוקים בערוה ובזנות, כמו שנמצא בכתוב שהיו מפקירים בנותיהם לזנות, ואין אומה דביקה יותר בזנות כמו אלו. ויוסף היה קדוש ונבדל מן הזנות, כמו שתמצא בכתוב, ולכך זכה לצאת ממנו פנחס שהיה מקנא על דבר הזנות, ולכך לא היתה מכירת יוסף רק על ידי מדינים, כי ההפכים כמו שהיה יוסף ומדינים מתנגדים זה לזה, מושלים זה על זה, ולכך אמר כאן שלא לחנם הלך פנחס וכו', כי פנחס שהיה קדוש ונבדל מערוה ויצא מיוסף שהיה קודש ונבדל מן הערוה, ראוי להתגבר על מדין... (חידושי אגדות סוטה מג א)

ב.המתחיל מצווה אומרים לו גמור:
למה שלח פנחס, אמר, מי שהתחיל במצוה הוא גומר, הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, הוא יגמור מצותו. (במדבר רבא כב ד)

ג.הוא היה הכהן משוח המלחמה: אותם ואת פנחס - מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם, ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר, אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג כזבי בת צור יגמור, דבר אחר שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו... דבר אחר שהיה משוח מלחמה. (רש"י, במדבר  לא ו)


3.פנחס- סמל השלום שזה תפקידו של הכהן הגדול:

א.כל הכהנים הגדולים- מפנחס:

א1.כהונת עולם- כהונה גדולה לעולם:
בריתי שלום - שלא יגור מאחי זמרי, כי הוא נשיא בית אב, ושכרו שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח, כי הכהנים הגדולים היו מבני פינחס. ומלת אחריו לאות שמת, ואינו אליהו כלל. (אבן עזרא ,במדבר כה יב)

א2.שלום -רמז לכמות הכהנים הגדולים שיצאו ממנו:
תוס' אומר במס' זבחים דף ק"א, שמפנחס יצאו 380 כהנים-גדולים, 80 בבית-ראשון, ו-300 בבית-השני. וזה מרומז בכתוב "שלום" בגמטריא 380, כי הוי"ו הקטועה נחשבת כמו י' (מעינה של תורה,שם)
ב.הכהן הגדול- סמל לאיש השלום שמחבר בין ה' לעמו במיוחד ביום הכיפורים:
זה בדיוק מה שקורה ביום הכיפורים. עיקרו של יום הוא ההתגלות של כבוד ה' לכוהן הגדול בקודש הקדשים. וכיוון שהכוהן הוא שליח של כל ישראל, בגדיו נקנו מכספי מחצית השקל של ישראל. הקטורת שבידו נקנתה אף היא ממחצית השקל של כלל ישראל. הוא נושא את שמות בני-ישראל על לבו כל הזמן. כביכול הוא נכנס אִתם לקודש הקדשים. וכשהוא יוצא, על פניו ניכרת השכינה שנפגש אתה בקודש הקדשים. "אמת. מה נהדר מראה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש".
כְּבוֹד ה' נראה לכוהן הגדול, ובאמצעותו לכל העם. הגילוי הגדול הזה ממלא את ישראל יראה, תשובה גדולה, וכמובן גם כפרה גדולה. על כן נאמר ביום זה "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז). "לפני ה'" דווקא, כי דווקא הקרבה לה' מביאה את הטהרה.
(מאמר "מַה נֶּהְדָּר כּהֵן גָּדול בְּצֵאתו בְשָׁלום מִן הַקּדֶשׁ" הרב שמואל אליהו, תשרי תשע"ה)

ג.פנחס הצליח להכניס הרהור תשובה אפילו בזמרי וכזבי:

...ואחר כך בא פנחס על ידי קנאתו והכניס הרהור תשובה בהם בכל שבט שמעון וגם בזמרי וכזבי שהיתה גלגול דינה, כמו שכתב האר"י הק' ז"ל, ומטעם זה שתקו זמרי וכזבי והוטב בעיניהם ליהרג על ידי פנחס כי היכי דתהוי להו כפרה, וכן שבט שמעון שתקו מפני שהרהרו תשובה בלבם, אך זה שהכניס פנחס הרהור תשובה בהם היה על פי נס, ומשום זה חשב לה בין הנסים שנעשו לפנחס, וזה שאמר בקנאו את קנאתי בתוכם, ומלת בתוכם מיותרת, ואינה מובן, אך הפירוש שהכניס קנאת ה' גם בתוכם, היינו בלב זמרי וכזבי ושבט שמעון, ובשכר זה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, שזכה למדתו של יוסף שמשפיע לכנסת ישראל... (פרי צדיק פנחס ג)


4.מה הביא לכהונתו של פנחס- הריגת זמרי או השכנת שלום ? מחלוקת

...דאמר ר' אלעזר א"ר חנינא לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, רב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו', ואידך נמי והכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו, כי כתיב ההוא בברכה הוא דכתיב, ואידך נמי הא כתיב וישמע פינחס הכהן, ההוא ליחס זרעו אחריו. (זבחים קא ב)

5.אריכות הימים המופלגת של פנחס:

א.שכרו של פנחס - ברית שלום ממלאך המוות ולכן זכרה לאריכות ימים מופלגת עד ימי פלגש בגבעה:

את בריתי שלום. ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה וכבר ספרו ז''ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים: (ספורנו,במדבר,כה,יב)
פנחס זכה לשלום בין הגוף לנשמה:

את בריתי שלום - חיים של שלום, כי הנשמה שחוצבה מתחת כסא הכבוד ונתנה תוך חלאת טנוף חומר עכור לא תחיש מהתאוות לצאת לשוב אל האלקים בכל נשימה ונשימה, וזה שאמר בבחקותי "ולא תגעל נפשי אתכם", על ידי שאתן משכני בתוככם שאשרה שכינתי בנפשכם לא תבקש עוד לצאת. וכן פנחס יהיה שלום בין גופו ונפשו, כי היה זך גם בגופו. וזה שאמר ברחב "ותצפנו", את פנחס לא הוצרכה רחב להחביא, וכן עלה בסערה השמימה. (אלשיך במדבר כה יא והלאה)

ב.מדוע זכה לאריכות ימים ?

נמצאת למד שהשבת החמה גרמה קיומן של ישראל, שאלמלא כן היו כלין, ואם כן פנחס גרם לישראל אורך ימים ושלום חיים מאותו זמן עד סוף העולם, ואותן השנים אין להן סוף ותכלית, ולכך זכה לחיות לאין תכלית מדה כנגד מדה... (רבנו בחיי, במדבר כה יא)

לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. אומרים חז"ל, בדין שיטול שכרו, אם הציל את ישראל, נמצא שעל כל שעה ושעה מגיע לו לחיות 600,000 שעות, אם-כן, חי לעולם, כדי לשלם לו שכרו, ולכן (אליהו שהוא) פנחס חי לעולם.(ע"פ הרב גרשון שטיינברג)

6.בין פנחס לאליהו?

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה,יא-יב)


אמר רבי שמעון בן לקיש: הוא פינחס הוא אליהו. 

(מדרש הגדול ספר במדבר פרשת פינחס כה:יב ד"ה לכן אמר)

א.רמז ראשון- בקנאו את קנאתי- 2 קנאות ב-2 תקופות:
כי פינחס זה אליהו. בקנאו את קנאתי - על דרך הפשט שקם במקומי, שהרי כתיב בהקב"ה א-ל קנא. ובמדרש: שתי קנאות, האחת כאן והאחת שעתיד לקנא בימי אחאב... ודעת רז"ל כי פינחס זה אליהו, למדנו אותו ממה שאמרו בבבא מציעא אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוי קאי בבית הקברות של עכו"ם, אמר ליה לאו כהנא את, כלומר היה תמה עליו על שלא היה נזהר בטומאת אהל... לכך מצינו שנשתטח על בן הצרפית לפי שהיה בן עו"ג. (רבנו בחיי, במדבר כה יא)

ב.רמז שני: הוו הקטועה מרמזת על השם אליהו המופיע לרוב בכתיב חסר:

את בריתי שלום.   ...ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי''ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יגל יעקב ישמח ישראל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי''ו ויהא אליהו שלם: (בעל הטורים,שם)

אליה (אליהו הנביא בלי האות ו')
מלכים ב' פרק א' פסוקים
1.ג'
2.ד'
3.ח'
4.יב'
5. מלאכי פרק ג' פסוק כג

(ר' נאמני אהרון)

וּמַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הַמִבְּלִי אֵין אֱ-לֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן: {ד} וְלָכֵן כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה..וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא...וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו (מלכים ב,ג-יב)

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְ-ה-וָ-ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (מלאכי ג,כג)

יעקוב (עם האות ו)
1. ויקרא פרק כו' פסוק מב'
ירמיהו
2.פרק ל' פסוק יח'
3.פרק לג' פסוק כו'
4.פרק מו' פסוק כז'
5.פרק נא' פסוק יט'

(ר' נאמני אהרון)
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו,מב)

כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב (ירמיה ל,יח)

גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי (אשוב) אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים (ירמיה לג,כו)

וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד(ירמיה מו,כז)

לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת שְׁמוֹ (ירמיה נא,יט)

ג.הוו הקטועה מרזמת על ברית המילה בה נוכח אליהו הנביא:
אות ואו של שלום קטועה לרמוז על אות ואו שרומזת לברית קודש שמלים אותו הילכך הוא קטוע..שבא לברית מילה ושהו שאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם- שבא תמיד לברית מילה ( אור החמה פרשת פנחס, ע"פ ספר אור משה)

ד.קנאה על הזנות ולכן בגלגולו השני הוא מוזמן לכל ברית מילה: 
אליהו הוא פנחס, המקנא הראשון אשר השליך עצמו על קדוש השם בענין הזנות, ועל כן נתן לו סוד אות הברית, וכמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום. וג"כ מצינו שגם בימי אחאב נתקנא על הברית, כמ"ש קנא קנאתי לה' [אלהי צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל,והוא הכותב והקב"ה החותם. (מרכבת המשנה על אבות פרק ה משנה כז):



פנחס ואליהו- ברית הקנאים ולכן יש לו כיסא מיודח בכל ברית שיהיה מיושב ויראה ששומרים הברית:
...נגלה עליו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו, אמר לו קנא קנאתי, אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר פנחס בן אלעזר וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית. (פרקי דרבי אליעזר ,פרק כט)

ה.פנחס הוא אליהו - מידה כנגד מידה- כורת שלום בין ה' לעמו:

אמר רבי שמעון בן לקיש, פינחס הוא אליהו, א"ל הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים. רבי אליעזר אומר הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד, מלמד שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי היתה אתו החיים והשלום, ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, ונתן לו שכר טוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (ילקוט שמעוני, במדבר פרק כה, תשעא)

ו.אליהו תיקן את חטא פנחס שלא הלך אצל יפתח ואליהו מחל על כבודו כשהלך לחיאל בית האלי:

ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו, אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך אצל פנחס, בין דין לדין אבדה הנערה ההיא... ושניהם נענשו בדמיה... פנחס נטלה ממנו רוח הקדש, הדא הוא דכתיב (דה"א ט') ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן אלא היה נגיד לפנים ה' עמו. (בראשית רבא ס ג)


...ואף על פי שיש מרבותינו אומרים בפשיטות פינחס הוא אליהו אין הדבר כמחשבת המון החכמים שפינחס לא מת ושקיים בעצמו שינוי השם, אך אליהו מבני בניה של רחל היה... אלא מעשה פינחס משלימים לאליהו ומעשה אליהו משלימים לפינחס ומבין שניהם הושלם התקון לאצילי בני ישראל אלה דעלייהו קאימנא. כי הם הגיסו דעתם כלפי מעלה, ובאליהו כתיב וילט פניו באדרתו... וטרם יזכה לזה תקן שגיונו של פנחס בימי יפתח שלא רצה לילך אצלו להתיר נדרו ונסתלקה ממנו שכינה, עכשיו הלך אליהו לבקר את חיאל בית האלי שושביניה דאחאב כדאיתא בחלק... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ד פרק יח)

ז.אליהו ופנחס מחברים בין פערי הדורות:

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

... לשיטה אחת פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני על אתר), שקנאתו לדבר ה' היתה חדורה ברוח פינחס, ועתיד הוא לרפא את שבר עמו המפולג על ידי פער הדורות ועל ידי כך לסלול את הדרך להגשמת ברית השלום עלי אדמות. כי העתיד יהיה מנותק מהעבר ובהווה אבות ובנים יפנו עורף זה לזה, ויהיה זה תפקידו לגשר על פער הדורות על ידי החזרת רוח חורב של תורת ה'. וכך סיים הנביא את נבואתו: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחֹרב על - כל - ישראל חקים ומשפטים; הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא; והשיב לב - אבות על - בנים ולב בנים על - אבותם פן - אבוא והכיתי את - הארץ חרם" (מלאכי ג, כב - כד). (רש"ר הירש במדבר פרק כה פסוק יג )

והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י,שם)

7.פנחס - סמל לאדם הראוי לשכר:

א.פנחס- סמל הופכי לצביעות:
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאין פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושים, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. (סוטה כב ב)

ב.הקב"ה עשה שיימינג" לזמרי ופרסום חיובי לפנחס:

ושם איש ישראל וגו', כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנות הרשעים לפרסמן בעולם, פרסם פנחס לשבח ופרסם זמרי לגנאי. (מדרש תנחומא פנחס ב)


ג.מעשהו של פנחס סלל לו את הדרך לכהונה כמו ששבט לוי במעשה העגל זכו במקום הבכורות:

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

והיתה לו וגו'. כאשר נולד פינחס, עדיין היה אלעזר בגדר זר, ולפיכך עד כה לא בא פינחס לכלל כהונה. אולם כדרך ששבט לוי זכה במעלת הלוייה על ידי מעשהו בחטא העגל ואחר כך נבחר לכך בפירוש, כן היה הדבר כאן: במעשה ההצלה של פינחס הוא פעל כ"כהן" ה"מכין" לעם את הדרך (ראה פי' בראשית עמ' קסד); הוא ביצע במעשה ממשי את ההתמסרות המכפרת שעבודת הכהן מבצעת במקדש דרך סמל. משום כך נתעלה לדרגת כהן אחרי המעשה הזה; ברית כהנת עולם שניתנה כאן לו ולזרעו אחריו התבטאה בכך שכל הכהנים הגדולים היו מזרע פינחס (ראה דברי הימים א' ה, כט - מא), וגם הכהנים הגדולים של בית שני היו, על פי הספרי על אתר, מצאצאי פינחס (ראה תוספות יומא ט ע"א).

8.שכרו של פנחס- 

א.מידה כנגד מידה:

במעשה שעשה פנחס הוא לכאורה הורה הלכה בפני רבו משה ולפיכך כשהסתיים הענין כולו עמד פנחס וחשש מן העונש שיקבל בגין כך.
שלוש דעות נאמרו בעניין ענשו של מי שמורה הלכה בפני רבו וחז"ל מנו אותן בגמרא(עירובין סג,ע"א): על פי דעה אחת- ישכנו נחש, על פי דעה שניה- ראוי שיורידו אותו מגדולתו והדעה השלישית היא שהוא הולך לשאול בלי ולד ולכן שלושת התחומים הללו היו מקור חששותיו של פינחס.
אולם הקהלת יצחק אומר שמפני שהדין הוא שבמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב ואמחר שבמקרה זה היה חילול ה' נהג פינחס כדין.
לפיכך מבטיח לו הקב"ה 3 הבטחות:
האחת- "בריתי שלום", הקב"ה אמר לנחש (בראשית ג,טו) ואיבה אשית בינך לבין האישה" אולם כאן מבטיח הקב"ה לפינחס שלום עם הנחש.
השניה-"והיתנ לו לזרעו" על מנת לבטל את החשש מפני העונש שימות בלא בנים.
והשלישית- "כהונת עולם"מכיון שהתחום הנוסף שבו יש חשש הוא עונש ההורדה מן הגדולה ,מבטיח לו הקב"ה כהונת עולם כך שתמיד תהיה לו גדולה

(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקנא-תקנב)

ב.כולל שני הפכים:

החתם סופר אומר שהקב"ה נתן לפנחס שכר שהוא שני חלקים והם שני הפכים:
החלק האחד של השכר שקיבל פנחס הוא שנתן לו הקב"ה "ברית שלום"
החלק השני בשכר פנחס הוא כהונה.
....
והכנהים הרי הם כעסנים וממהרים לכעוס ולריב 
ומדוע ראוי היה פנחס לשכר שבו שני הפכים?

משום שעשה רצון ה' בשני הפכים "תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל" מצד אחד פנחס קינא קנאת אלוקיו והרג את ראש שבט שמעון ומצד שני- כאשר ביזו אותו השבטים לא רק שלא כעס עליהם להרע להם אלא שהתפלל עליהם שלא ינגפו ככתוב" (ויעמוד פנחס ויפלל) ויכפר על בני ישראל"

(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקנה)


ג.מדוע בדין יטול שכרו והרי נס ממעט זכויות?

"אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו" (במד"ר כא, א)


ג1.מנוגד לאופיו ותפקידו:
מבאר רבי בן ציון סנה: מעשה הקנאות לא היה מתפקידו של פנחס ויותר מכך- המעשה היה מנוגד לחלוטין לטבעו של פנחס ולמידותיו כי היה פנחס נכדו של אהרון  הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום... (לכן) התורה אומרת פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן כהן הוא בן בנו של אהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום אין לו קשר למעשי קנאות כאלה אין זה מתפיקדו ואין זה באופיו.לכן מגיע לו על המעשה שעשה שכר מיוחד
(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקנ-תקנא)

ג2.עשה לשם שמים בלבד:

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי" וכו'. "אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו" (במד"ר כא, א). רבים תמהו מה היה צורך שהודיענו שנוטל שכרו בדין, וכי יש מי שנוטל שכרו שלא כדין?

הרצב"י זצ"ל הביא מה שהסביר אביו בכתב-יד....

והנה השבטים מבזים את פינחס – פוטיאל, בן פוטי, זה שפיטם עגלים לע"ז, היינו שאמרו עליו שיש בו תכונות רעות מגזע אמו (בת יתרו), וא"כ אף אם עשה המעשה לש"ש, אבל מצד טבעו ותכונתו ודאי נהנה מהרציחה, ואף אם מגיע לו שכר, מ"מ זה רק מצד מידת החסד ולא כדין. ובא הקב"ה והודיע ייחוסו לכל, שטבעו הוא כטבע זקנו אהרן הכהן, הטוב והאהוב לכל, אוהב שלום ורודף שלום, ובוודאי רחוק מתאוות רציחה, וזה נגד טבעו, שעושה הכל לש"ש, וא"כ שכרו אינו בחסד אלא בדין...

ואמרו שכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, שגם אם נוטר – יעשה  זאת כנחש, שאמרו עליו שכאשר נושך אין לו בזה טעם והנאה.

(ע"פ הרב מרדכי גרינברג,"בדין הוא שיטול שכרו")

ג3.היה מקום לנכות מזכויות בשל הנסים שנעשו לו ולא היא:

לכאורה יש לדקדק מדוע יש לומר שלא יטול שכרו עד שהוצרכו לומר חז"ל להשמיעניו שיטול שכרו?ויש לומר ע"פ מה שאמר רש"י ז"ל שהרבה נסים נעשו לפינחס וכבר אמרו חז"ל בגמרא מי שנעשה לו נס מנכין לו מזכויות(שבת לב) ולכן אמר יעקב קטונתי מכל החסדים וכו' (בראשית לב,יא) לזה אמרו חז"ל שפנחס לא ידמה כן אלא בדין הוא שיטול שכרו ונכה לא ינכה משכרו יען שהנסים שנעשו לו כולם לא היו אלא בשביל הקנאה שעל ידו שנצלו ישראל ממיתה ולא די שלא ינכה משכרו אלא עוד בה יטול שכרו מושלם על הקנאה (אור החמה פרשת פנחס, ע"פ ספר ירך יעקב,שם)

9.מעשהו של פנחס לדורות בזכות תפילתו:

כְּשֶׁיָּצָא עָמְדוּ בְּנֵי שִׁבְטוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ, יָרַד הַמַּלְאָךְ וְנָגַף בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָה פִּינְחָס שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְכַלּוֹתָן, חֲבָטָן בַּקַּרְקַע וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל וְסִלְּקוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כב): וְנָתַן בִּפְלִלִים וגו',
(במדבר רבא, כ,כה)

הפסוק ממשיך ואומר "ותחשב לו לצדקה לדוד ודור עד עולם" וקשה - והלא גם אהרון הכהן עצר את המגפה ע"י קטורת ומדוע לא נאמר עליו שנחשב לו הדבר לצדקה לדור דור?
תרץ התפארת שלמה: ודאי שגם אהרון עשה צדקה גדולה אך אין הדבר נוגע לדור ודור שהרי כאשר אין לנו בית מקדש אין גם קטורת ואיך נעצור את המגפה? פינחס עצר את המגפה ע"י תפילה וזהו דבר שאנו יכולים לעשות תמיד.לכן נחשב לו הדבר לצדקה לדור ודור עד עולם

(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקמז)


10.פנחס כמלאך ה':
דבר אחר נקראו הנביאים מלאכים, הדא הוא דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים... ודכוותיה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב'), וכי מלאך היה והלא פינחס היה ולמה קורא אותו מלאך, אלא א"ר סימון פינחס בשעה שהיתה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. (ויקרא רבא א א)

רמז: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן - פ+ב+א+ב+א+ה=91 כמניין מלאך (שערי נסים הרב ניסים פנרי ע"מ רז)

11.פנחס איש אמונו של משה ויהושע:

א.המרגל של משה:
וישלח משה לרגל את יעזר - ית כלב וית פנחס, וכבשו כופרנהא ושיצון ית אמוראי דתמן. (תרגום יונתן, במדבר כא לב)

 ב.רואה ואינו נראה:
...מי היו, שנו רבותינו אלו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן... לפיכך אמר לה פנחס (לרחב) אני כהן ואיני צריך להטמין, אלא הטמיני לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואינן רואין אותי, וכן עשתה, שנאמר (יהושע ב') ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו... ללמדך כמה נתנו ב' צדיקים אלו נפשם לעשות שליחותם. (במדבר רבא טז א)

מה עשתה רחב, נטלה אותם להטמינם, אמר לה פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, והמלאך רוצה נראה רוצה אינו נראה... (מדרש תנחומא שלח א)

12.פנחס עושה חישובים וחשבונות ושיקולים לפני שעושה את מעשה הקנאות- ולא בלהט רגעי בלבד:

דבר אחר וירא ויקם, מה ראה, ראה את ההלכה החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו, אמר ראובן חשוד בדבר, שנאמר וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית ל"ה), אינו יכול אחד משבטו לעמוד בזה הענין, ושמעון גדול שבטו עשה העבירה הזאת, אין הדבר תלוי אלא בי, הלא יזכור כי אביו ואבי הרגו אנשי שכם כולם על גילוי עריות, ולא חטא כי אם חמור בן שכם, ולא היה לזמרי שילמוד ממעשה אביו. ועוד כי שבטי קנאי הוא במעשה העגל... ועתה ראוי לי לקנאות לשמו הגדול והנורא. ועמד מתוך העדה ולקח רומח בידו, בידו היה רומח ולאותם היה חרם, כי כן רמח חרם בכל מניני איבריהם שהוא מנין רמח... (מדרש אגדה, בלק בסוף)

13.ארך אפיים:

טוב ארך אפים זה פנחס בן אלעזר, שראה ואמר אין חכמה ואין עצה נגד ה', ועמד וקינא לשם והאריך אפו עד שהגיע אצל הקב"ה, שאילולי היה צועק ומחרף ואומר ראו הרשע מה עשה מיד היו עומדים עליו שבטו של שמעון, אלא האריך אפו... שהמתין לזמרי עד שתש כחו מרוב בעילות עד שנעשה כביצה המוזרת... (ילקוט ראובני, פנחס)

14.פנחס מאלה שזכו לכרות ברית עם ה' בשלשלת הדורות:
שבעה אבות כורתי ברית, אלו הן אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פינחס ודוד... בפינחס כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית... (ילקוט שמעוני, במדבר פרק כה תשעב)

אברהם- 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:(בראשית יז,ט)

יצחק-
וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:(בראשית יז,כא)

יעקב-
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו,מב)

משה-
וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְ-ה-וָֹ-ה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ (שמות לד,י)

אהרן-
 כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַי-הֹ-וָ-ה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ (במדבר יח,יט)

פנחס-
וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

דוד-
וְלֹא אָבָה יְ-ה-וָ-ה לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים (דברי הימים ב,כא,ז)


15.פנחס בא עם הכוונות וה' סייע בידו במעשים:
ובמדרש, בקשו מלאכי השרת לדחפו, רוצה לומר המחשבות הנכונות שהם המלאכים המלוים אותו וממונים על מעשיו, עכבו על ידו בטענות מספיקות, אך נתקרב אל הדבר בהערה אלקית, שעל זה אמר שם, אמר הקב"ה הניחו לו, קנאי בן קנאי וכו', שאביו מסר עצמו על דינה, ולפיכך נעשו לו הנסים שמנו במדרש, כי הא-ל ית' גמר על ידו המעשים, והוא עשה רק ההתמסרות, וזה שאמר אשר קנא לאלקיו. והוא העתיד להשתלח בסוף כל הקנאות להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם... (בעל העקידה, במדבר כה א שער פג)

16.פנחס עשה המעשה לעיני כל- כדי שזה יכופר לעם שלא מיחה:

בקנאו את קנאתי בתוכם - שעשה נקמתי לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו יכופר על אשר לא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם. (ספורנו, במדבר כה יא)


17.פנחס תיקן את ברית הלשון וברית המעור (שהיו קלקולו של בלעם ולכן זכה להורגו?):

ובתהלים כתיב ויעמוד פינחס ויפלל, ובתורה כתיב ויקח רומח, והוא כדכתיב רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שזה החרב שזוכין על ידי התרוממות בתורה ותפלה היא מוצלחת שכל מלחמתן של בני ישראל היה בכח הפה, פיפיות הוא בכח ברית הלשון וברית המעור, וב' אלו היה בפנחס... (שפת אמת פנחס תרמ"ד)

18.פנחס הגיע למדרגת אדם הראשון לפני החטא:
בענין הברית שלום שניתן לפנחס וניתוסף לו היו"ד, כי זה חותם אות ברית קודש, ונקרא שלום שמו של הקב"ה... וכמו שאדם הראשון הושם בגן עדן שזה היה מקומו, ואחר שחטא נתגרש משם, ולכן אינו יכול לבא לעולם הבא רק על ידי השתנות המיתה, לפי שערלת הגוף הוא מסתיר שאין הנשמה מאירה בתכלית השלימות, ועל ידי המילה זוכין לעולם הבא, ופינחס שהיה ניתקן לגמרי לא טעם מיתה וקבורה ונכנס לעולם העליון בלי השתנות, כמו שהיה קודם החטא ועולה ויורד, כמו שאמרו מי עלה שמים וירד... (שפת אמת פנחס תרס"א)

19.פנחס תיקן נשמות שקדמו לו:

א.פנחס תיקן נשמות נדב ואביהו בזה שנמלך במשה אפילו בדבר שאין בו הכרח:

שלוי עולם השיגו חיל ולא נטלו עצה ממשה על דבר הצריך לרב יועצים, ופנחס בשטים נמלך במשה במה שאין עצה, אדרבה יקשה שבכגון זו אין נמלכין בבית דין והבא לימלך אין מורין לו, אלא כך אמר לו פנחס למשה כבר למדתנו רבינו דינו של קנאי ואיני צריך עכשיו אלא לקיים בעצמי מוסר השכל לרצות דלים נפשות אביונים, ועם זה באוות נפשו שאפה רוח שני שרידים הללו, ואף משה שפיר קאמרת הוא דאמר ליה שכך אמרו הלכה קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא, והלכתא הוא דאסתיים ליה לפנחס ממשה לא רשותא למען יצדק התלמיד בדברו יזכה הרב בשפטו. 

הם (נדב ואביהוא) לא נטלו עצה זה מזה וכאן באו שניהם בעצה אחת אצל פנחס להוסיף כח בגבורה של מעלה. 
הם הורו הלכה בפני רבם, ופנחס ברח מן ההוראה ולא קבל לישב בראש אחרי מות יהושע כל ימי הזקנים והשופטים. 
הם נכנסו שתויי יין, ובאליהו כתיב ומן הנחל ישתה, ומן הצרפית לא שאל אלא מים... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ד פרק יט)

ב.רמז לדבר:
ב1.
האר"י ז"ל אומר, שכאשר בא פנחס להרוג את זמרי, פרחה נשמתו, וה' נתן לו נשמות של נדב ואביהוא. ולכן כתוב "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". (ע"פ הרב גרשון שטיינברג זצ"ל)

ב2.המדרש אומר "בדין הוא שיקבל שכרו" בדין הוא יש בהם אותיות נדב+ אביהו ( שערי נסים, הרב ניסים פנרי, ע"מ רט)

ב.פנחס גלגול של יצחק אבינו :

...כי כשם שפרחה נשמתו של יצחק בשעת העקדה כך פרחה נשמתן של ישראל בסיני ונשמת פנחס בשיטים... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ב פרק ח)


פינחס, דע שיצחק נתגלגל בפינחס, ועשו נתגלגל בזמרי, ולפי שהיה ליצחק שהוא דין להרוג את עשו, ולא די שלא הרג אותו אלא שהיה אוהב אותו על כי ציד בפיו, ונראה לרשעים שאין דין למעלה, ואחר שנתגלגל בזמרי לא רצה לתקן את עצמו וחזר לסורו, סבב הקב"ה שיתגשם יצחק בגוף פעם שנית, כדי להנקם מעשו ולהראות שיש דין למעלה... (רמ"ע מפאנו, גלגולי נשמות קנה)

כשם שיצחק מסר נפשו לעקידה על המזבח משום כבודו יתברך כך מסר פנחס את עצמו למיתה כדי לקדש את שמו יתברך (ע"ב דברי בעל הטורים, שערי נסים ,הרב ניסים פנירי, ע"מ רו)
סיום: פנחס- שילוב של מידת הדין והחסד



פנחס מגלם את מידת הדין והרחמים- יחדיו ולכן זכה לברית שלום:

...ועל דרך הקבלה הנני נותן לו את בריתי שלום, הבטיחו במתנת המדה הנקראת ברית שהיא כנסת ישראל, והיא מדת הדין, והמדה הזו היא שהיתה לו כענין שאמרו באברהם בת היתה לו, ולזה אמרו בכאן והיתה לו ברית, כי הברית תהיה לו, והבטיחו שיהיה השלום דבק בברית כלשון ונתתי שלום בארץ, ומכאן היה ראוי שיחיה לעולם... ויתכן לומר כי על שם סופו שנסתלק וחזר אלקי נקרא אליהו, שהוא כולל שני שמות דין ורחמים, א-ל הוא הדין והוא הברית... והנה הוא כלול מדת הדין והרחמים, וזהו בריתי שלום, ולכך העניש לשר החמשים וחמשיו מכח הדין, והחיה המת מכח הרחמים. ועוד רמז בחשבון שמו פי שנים בשם המיוחד, והיה פינחס דור שביעי ליעקב אבינו, כשם שהיה חנוך שביעי לאדם... (רבנו בחיי, במדבר כה יב )

רבנו בחיי מחלק את שמו של פינחס לשניים וקורא אותו בנוטריקון: פני חסד. רבנו בחיי לכאורה עומד הנוטריקון בניגוד למעשים של פינחס. מי שנוהג בקנאות לשם ה' על ידי הרג של נשיא ישראל ובת ראש אומת מדיין, נראים מעשיו כהיפך מחסד. 
מה כוונתו של רבנו בחיי בפירושו את השם פינחס כעניין של חסד? נראה לומר שהקנאות של פינחס הבאה בעוצמה ולא נושאת פנים לאיש, היא דבקות נחרצת בשיטה בלתי מתפשרת. אך לזה יש להוסיף דבר ברור וחד משמעי. המעשים לא נעשו לכבוד עצמי או למפגן כוח. הקנאות הזאת היא רק לשם ה'. קנאות שיש בה גם לשם שמים וגם לשם אדם היא פסולה. 

על פינחס העיד ה': "ּבְ קַ נְ אֹו אֶ ת קִ נְ אָ תִ י ּבְ תֹוכָ ם", "אֲ שֶׁר קִ ּנֵ א לֵ אֹלוקָ יו וַ יְ כַ ּפֵ ר עַ ל ּבְ נֵ י יִ שְׂרָ אֵ ל". הייתה זו קנאות טהורה לשם שמים בלבד. 
אך רבנו בחיי מחדש שהיה זה גם חסד. מי שמקנא לשם שמים עושה חסד עם ה', ואף עושה חסד עם ישראל והעולם כולו. ציוויי ה' בתורתו הם הארה לעם ולעולם. כשציוויים אלו הופכים למרמס, צריך לקנא לשמו ולהביא לקיומם. זהו החסד הגדול שיכול אדם לעשות לגילוי דבר ה', ולתיקון המציאות. 

 פינחס - דין ורחמים המילים שהתורה כותבת על פינחס: "וַיִדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם", "ּבְקַנְאֹו אֶת קִנְאָתִי",  ,מורים שפינחס משתייך לצד הגבורה והדין. אולם קנאות "אֲ שֶׁר קִנֵא לֵאֹלוקָיו" שנובעת ממידה של דין ומאופי סוער של מהיר חימה וזעם היא קנאות פסולה. לכן נכתב פינחס מלא יו"ד שערכו הגימטרי(208 ) שווה לאבי ושורש מידת הגבורה והדין שהוא יצחק (208) הוסיפה התורה וכתבה: "וַ ּיִ ּקַ ח רֹמַ ח ּבְ יָ דֹו", המילה 'רֹמח' עולה כמספרו של אברהם (248 .)בזאת התורה מלמדת שפינחס פעל במידת הדין, אבל מיזג עימה את מידת החסד של אברהם. כך אפשר להבין את דבריו של רבנו בחיי שהובאו למעלה, בנוטריקון פני חסד. מצד אחד אומרת התורה: "ּבְ קַ נְ אֹו אֶ ת קִ נְ אָ תִ י", ויחד עם זה: "ּבֶ ן אַ הֲ רֹן הַ ּכֹהֵ ן", שמידתו שלום ותוכו רצוף אהבה לכל. עשיית השלום שבין שני ההפכים דין וחסד, היא שהקנתה לפינחס "אֶ ת ּבְ רִ יתִ י שָׁלֹום". הקב"ה נתן ברית שלום למי שכבר עשה שלום בין דין ורחמים.

(הרב אהרון בורנשטיין , השמות בתורה פרשת פנחס ,ע"מ 350)

איחוד דין ורחמים- דווקא אצל פנחס:

לחז"ל היה חשוב דווקא אצל פנחס להדגיש את איחוד מידת הדין והרחמים ( מה שלא מצינו אצל רבים מלבד למשל יעקב אבינו ידת התפארת) היות ומעשהו החיצוני היה מעשה קנאות קיצוני של דין וע"מ שנדע שלא היה זה מעשה של להט רגעי של איש מלחמה והראיה שקיבל את בריתו שלום מה' - לכן היה חשוב להבהיר ולהבליט את היותו אדם של שילוב מזוקק ומושלם של 2 ההמידות המנוגדות - דין ורחמים ואולי משום כך נכתוב בריתי שלום בכתיב חסר- בריתי שלם שכן הגיע לשלמות ואיזון מושלם בין המידות המנוגדות (ענ"ד)

אחרית דבר : אלישע ביקש מאליהו את החיבור שהיה בו ובפנחס- איחוד ההפכים-סוד המנהיג המושלם:

מנהיג בישראל חייב לאחד בתוכו שתי מידות הנראות הפוכות: מידת הקנאות כנגד פורצי גדר ומידת השלום והמתינות.
ואלו שתי המידות שהיו בפנחסופנחס זה אליהו ואף בו היו תכונות הקנאות נגד עובדי הבעל ויחד עם זאת בא ליה להשיב לב אבות על בנים ואין אליהן בא לרחק אלא לקרב.וזהו שביקש אלישע  "ויהי נא פי שניים בורחך אלי"ביקש שיגלה לו הסוד איך מאוחדים שתי תכונות כ"כ מנוגדות.
ואפשר שזו גם חובתו של המלך וע"כ נצטווה "וכתב לו את משנה התורה הזאת וכו'"

(צורבא כיס,פרשת פנחס יום א,הרב מרדכי גרינברג)