פנחס: מידת הדין או מידת הרחמים ?

פתיחה: פנחס איש מלחמה- וברית שלום- כיצד ?

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלם :וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(במדבר כה, יא-יג)

1.פנחס- מנין בא?

וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר...וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם (שמות ו,כג-כה)

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל וגו', בַּת פּוּטִיאֵל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מִשְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת, מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ, וּבָא מִצַּד אַחֵר מִיִּתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.(שמות רבא, ז,ה)

פינחס =208 כמניין בן יוסף=208
בן אלעזר בן אהרון=668 כמניין בן יתרו =668
ובמקום להסתכל על הסב שפיטם עגלים היה להם להסתכל על הסב הצדיק
(שערי נסים , הרב נסים פנרי, ע"מ רט)

2.פנחס- איש המלחמה  -יוצא למלחמה במדיין:

א.סגירת חשבון על מכירת יוסף:
וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס, אותם אלו סנהדרין, פינחס זה משוח מלחמה... תנא לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא לפרוע דין אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים וגו'. למימרא דפינחס מיוסף אתי, והא כתיב ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים, לא מיוסף שפיטפט ביצרו. והלא שבטים מבזין אותו ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל, אלא אי אבוה דאימיה מיוסף אימיה דאימיה מיתרו, ואי אימיה דאימיה מיוסף אבוה דאימיה מיתרו, דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרתי משמע. (סוטה מג א)

תנא לא לחנם הלך פנחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים. אין הפירוש שהיה רוצה ליקח מהם נקמה של אבי אמו, שכבר נשכחה שנאתו וקנאתו מה שהיה בימים הראשונים, אבל הפירוש כך, כי ראוי היה פנחס שיקח נקמה ממדין, כי מדין היה הפך לפנחס, וזה כי מדין היו דבוקים בערוה ובזנות, כמו שנמצא בכתוב שהיו מפקירים בנותיהם לזנות, ואין אומה דביקה יותר בזנות כמו אלו. ויוסף היה קדוש ונבדל מן הזנות, כמו שתמצא בכתוב, ולכך זכה לצאת ממנו פנחס שהיה מקנא על דבר הזנות, ולכך לא היתה מכירת יוסף רק על ידי מדינים, כי ההפכים כמו שהיה יוסף ומדינים מתנגדים זה לזה, מושלים זה על זה, ולכך אמר כאן שלא לחנם הלך פנחס וכו', כי פנחס שהיה קדוש ונבדל מערוה ויצא מיוסף שהיה קודש ונבדל מן הערוה, ראוי להתגבר על מדין... (חידושי אגדות סוטה מג א)

ב.המתחיל מצווה אומרים לו גמור:
למה שלח פנחס, אמר, מי שהתחיל במצוה הוא גומר, הוא השיב את חמתי והכה את המדינית, הוא יגמור מצותו. (במדבר רבא כב ד)

ג.הוא היה הכהן משוח המלחמה: אותם ואת פנחס - מגיד שהיה פינחס שקול כנגד כולם, ומפני מה הלך פינחס ולא הלך אלעזר, אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג כזבי בת צור יגמור, דבר אחר שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו, שנאמר והמדנים מכרו אותו... דבר אחר שהיה משוח מלחמה. (רש"י, במדבר  לא ו)


3.פנחס- סמל השלום שזה תפקידו של הכהן הגדול:

א.כל הכהנים הגדולים- מפנחס:

א1.כהונת עולם- כהונה גדולה לעולם:
בריתי שלום - שלא יגור מאחי זמרי, כי הוא נשיא בית אב, ושכרו שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח, כי הכהנים הגדולים היו מבני פינחס. ומלת אחריו לאות שמת, ואינו אליהו כלל. (אבן עזרא ,במדבר כה יב)

א2.שלום -רמז לכמות הכהנים הגדולים שיצאו ממנו:
תוס' אומר במס' זבחים דף ק"א, שמפנחס יצאו 380 כהנים-גדולים, 80 בבית-ראשון, ו-300 בבית-השני. וזה מרומז בכתוב "שלום" בגמטריא 380, כי הוי"ו הקטועה נחשבת כמו י' (מעינה של תורה,שם)
ב.הכהן הגדול- סמל לאיש השלום שמחבר בין ה' לעמו במיוחד ביום הכיפורים:
זה בדיוק מה שקורה ביום הכיפורים. עיקרו של יום הוא ההתגלות של כבוד ה' לכוהן הגדול בקודש הקדשים. וכיוון שהכוהן הוא שליח של כל ישראל, בגדיו נקנו מכספי מחצית השקל של ישראל. הקטורת שבידו נקנתה אף היא ממחצית השקל של כלל ישראל. הוא נושא את שמות בני-ישראל על לבו כל הזמן. כביכול הוא נכנס אִתם לקודש הקדשים. וכשהוא יוצא, על פניו ניכרת השכינה שנפגש אתה בקודש הקדשים. "אמת. מה נהדר מראה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש".
כְּבוֹד ה' נראה לכוהן הגדול, ובאמצעותו לכל העם. הגילוי הגדול הזה ממלא את ישראל יראה, תשובה גדולה, וכמובן גם כפרה גדולה. על כן נאמר ביום זה "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז). "לפני ה'" דווקא, כי דווקא הקרבה לה' מביאה את הטהרה.
(מאמר "מַה נֶּהְדָּר כּהֵן גָּדול בְּצֵאתו בְשָׁלום מִן הַקּדֶשׁ" הרב שמואל אליהו, תשרי תשע"ה)

ג.פנחס הצליח להכניס הרהור תשובה אפילו בזמרי וכזבי:

...ואחר כך בא פנחס על ידי קנאתו והכניס הרהור תשובה בהם בכל שבט שמעון וגם בזמרי וכזבי שהיתה גלגול דינה, כמו שכתב האר"י הק' ז"ל, ומטעם זה שתקו זמרי וכזבי והוטב בעיניהם ליהרג על ידי פנחס כי היכי דתהוי להו כפרה, וכן שבט שמעון שתקו מפני שהרהרו תשובה בלבם, אך זה שהכניס פנחס הרהור תשובה בהם היה על פי נס, ומשום זה חשב לה בין הנסים שנעשו לפנחס, וזה שאמר בקנאו את קנאתי בתוכם, ומלת בתוכם מיותרת, ואינה מובן, אך הפירוש שהכניס קנאת ה' גם בתוכם, היינו בלב זמרי וכזבי ושבט שמעון, ובשכר זה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, שזכה למדתו של יוסף שמשפיע לכנסת ישראל... (פרי צדיק פנחס ג)


4.מה הביא לכהונתו של פנחס- הריגת זמרי או השכנת שלום ? מחלוקת

...דאמר ר' אלעזר א"ר חנינא לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, רב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו', ואידך נמי והכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו, כי כתיב ההוא בברכה הוא דכתיב, ואידך נמי הא כתיב וישמע פינחס הכהן, ההוא ליחס זרעו אחריו. (זבחים קא ב)

5.אריכות הימים המופלגת של פנחס:

א.שכרו של פנחס - ברית שלום ממלאך המוות ולכן זכרה לאריכות ימים מופלגת עד ימי פלגש בגבעה:

את בריתי שלום. ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפינחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פלגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה וכבר ספרו ז''ל שפינחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פינחס והוא עדיין חי וקיים: (ספורנו,במדבר,כה,יב)
פנחס זכה לשלום בין הגוף לנשמה:

את בריתי שלום - חיים של שלום, כי הנשמה שחוצבה מתחת כסא הכבוד ונתנה תוך חלאת טנוף חומר עכור לא תחיש מהתאוות לצאת לשוב אל האלקים בכל נשימה ונשימה, וזה שאמר בבחקותי "ולא תגעל נפשי אתכם", על ידי שאתן משכני בתוככם שאשרה שכינתי בנפשכם לא תבקש עוד לצאת. וכן פנחס יהיה שלום בין גופו ונפשו, כי היה זך גם בגופו. וזה שאמר ברחב "ותצפנו", את פנחס לא הוצרכה רחב להחביא, וכן עלה בסערה השמימה. (אלשיך במדבר כה יא והלאה)

ב.מדוע זכה לאריכות ימים ?

נמצאת למד שהשבת החמה גרמה קיומן של ישראל, שאלמלא כן היו כלין, ואם כן פנחס גרם לישראל אורך ימים ושלום חיים מאותו זמן עד סוף העולם, ואותן השנים אין להן סוף ותכלית, ולכך זכה לחיות לאין תכלית מדה כנגד מדה... (רבנו בחיי, במדבר כה יא)

לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום. אומרים חז"ל, בדין שיטול שכרו, אם הציל את ישראל, נמצא שעל כל שעה ושעה מגיע לו לחיות 600,000 שעות, אם-כן, חי לעולם, כדי לשלם לו שכרו, ולכן (אליהו שהוא) פנחס חי לעולם.(ע"פ הרב גרשון שטיינברג)

6.בין פנחס לאליהו?

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (במדבר כה,יא-יב)


אמר רבי שמעון בן לקיש: הוא פינחס הוא אליהו. 

(מדרש הגדול ספר במדבר פרשת פינחס כה:יב ד"ה לכן אמר)

א.רמז ראשון- בקנאו את קנאתי- 2 קנאות ב-2 תקופות:
כי פינחס זה אליהו. בקנאו את קנאתי - על דרך הפשט שקם במקומי, שהרי כתיב בהקב"ה א-ל קנא. ובמדרש: שתי קנאות, האחת כאן והאחת שעתיד לקנא בימי אחאב... ודעת רז"ל כי פינחס זה אליהו, למדנו אותו ממה שאמרו בבבא מציעא אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוי קאי בבית הקברות של עכו"ם, אמר ליה לאו כהנא את, כלומר היה תמה עליו על שלא היה נזהר בטומאת אהל... לכך מצינו שנשתטח על בן הצרפית לפי שהיה בן עו"ג. (רבנו בחיי, במדבר כה יא)

ב.רמז שני: הוו הקטועה מרמזת על השם אליהו המופיע לרוב בכתיב חסר:

את בריתי שלום.   ...ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו וכן אליה כתיב חסר וי''ו ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו וזהו יגל יעקב ישמח ישראל ישמח אותיות משיח שישמח לימות המשיח ויחזור הוי''ו ויהא אליהו שלם: (בעל הטורים,שם)

אליה (אליהו הנביא בלי האות ו')
מלכים ב' פרק א' פסוקים
1.ג'
2.ד'
3.ח'
4.יב'
5. מלאכי פרק ג' פסוק כג

(ר' נאמני אהרון)

וּמַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הַמִבְּלִי אֵין אֱ-לֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן: {ד} וְלָכֵן כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה..וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא...וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו (מלכים ב,ג-יב)

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְ-ה-וָ-ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (מלאכי ג,כג)

יעקוב (עם האות ו)
1. ויקרא פרק כו' פסוק מב'
ירמיהו
2.פרק ל' פסוק יח'
3.פרק לג' פסוק כו'
4.פרק מו' פסוק כז'
5.פרק נא' פסוק יט'

(ר' נאמני אהרון)
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו,מב)

כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב (ירמיה ל,יח)

גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי (אשוב) אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים (ירמיה לג,כו)

וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד(ירמיה מו,כז)

לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת שְׁמוֹ (ירמיה נא,יט)

ג.הוו הקטועה מרזמת על ברית המילה בה נוכח אליהו הנביא:
אות ואו של שלום קטועה לרמוז על אות ואו שרומזת לברית קודש שמלים אותו הילכך הוא קטוע..שבא לברית מילה ושהו שאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם- שבא תמיד לברית מילה ( אור החמה פרשת פנחס, ע"פ ספר אור משה)

ד.קנאה על הזנות ולכן בגלגולו השני הוא מוזמן לכל ברית מילה: 
אליהו הוא פנחס, המקנא הראשון אשר השליך עצמו על קדוש השם בענין הזנות, ועל כן נתן לו סוד אות הברית, וכמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום. וג"כ מצינו שגם בימי אחאב נתקנא על הברית, כמ"ש קנא קנאתי לה' [אלהי צבאות] כי עזבו בריתך בני ישראל,והוא הכותב והקב"ה החותם. (מרכבת המשנה על אבות פרק ה משנה כז):



פנחס ואליהו- ברית הקנאים ולכן יש לו כיסא מיודח בכל ברית שיהיה מיושב ויראה ששומרים הברית:
...נגלה עליו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו, אמר לו קנא קנאתי, אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר פנחס בן אלעזר וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית. (פרקי דרבי אליעזר ,פרק כט)

ה.פנחס הוא אליהו - מידה כנגד מידה- כורת שלום בין ה' לעמו:

אמר רבי שמעון בן לקיש, פינחס הוא אליהו, א"ל הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו' והשיב לב אבות על בנים. רבי אליעזר אומר הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד, מלמד שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי היתה אתו החיים והשלום, ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, ונתן לו שכר טוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (ילקוט שמעוני, במדבר פרק כה, תשעא)

ו.אליהו תיקן את חטא פנחס שלא הלך אצל יפתח ואליהו מחל על כבודו כשהלך לחיאל בית האלי:

ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו, אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך אצל פנחס, בין דין לדין אבדה הנערה ההיא... ושניהם נענשו בדמיה... פנחס נטלה ממנו רוח הקדש, הדא הוא דכתיב (דה"א ט') ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם, הוא נגיד עליהם אין כתיב כאן אלא היה נגיד לפנים ה' עמו. (בראשית רבא ס ג)


...ואף על פי שיש מרבותינו אומרים בפשיטות פינחס הוא אליהו אין הדבר כמחשבת המון החכמים שפינחס לא מת ושקיים בעצמו שינוי השם, אך אליהו מבני בניה של רחל היה... אלא מעשה פינחס משלימים לאליהו ומעשה אליהו משלימים לפינחס ומבין שניהם הושלם התקון לאצילי בני ישראל אלה דעלייהו קאימנא. כי הם הגיסו דעתם כלפי מעלה, ובאליהו כתיב וילט פניו באדרתו... וטרם יזכה לזה תקן שגיונו של פנחס בימי יפתח שלא רצה לילך אצלו להתיר נדרו ונסתלקה ממנו שכינה, עכשיו הלך אליהו לבקר את חיאל בית האלי שושביניה דאחאב כדאיתא בחלק... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ד פרק יח)

ז.אליהו ופנחס מחברים בין פערי הדורות:

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

... לשיטה אחת פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני על אתר), שקנאתו לדבר ה' היתה חדורה ברוח פינחס, ועתיד הוא לרפא את שבר עמו המפולג על ידי פער הדורות ועל ידי כך לסלול את הדרך להגשמת ברית השלום עלי אדמות. כי העתיד יהיה מנותק מהעבר ובהווה אבות ובנים יפנו עורף זה לזה, ויהיה זה תפקידו לגשר על פער הדורות על ידי החזרת רוח חורב של תורת ה'. וכך סיים הנביא את נבואתו: "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחֹרב על - כל - ישראל חקים ומשפטים; הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא; והשיב לב - אבות על - בנים ולב בנים על - אבותם פן - אבוא והכיתי את - הארץ חרם" (מלאכי ג, כב - כד). (רש"ר הירש במדבר פרק כה פסוק יג )

והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י,שם)

7.פנחס - סמל לאדם הראוי לשכר:

א.פנחס- סמל הופכי לצביעות:
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאין פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושים, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס. (סוטה כב ב)

ב.הקב"ה עשה שיימינג" לזמרי ופרסום חיובי לפנחס:

ושם איש ישראל וגו', כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנות הרשעים לפרסמן בעולם, פרסם פנחס לשבח ופרסם זמרי לגנאי. (מדרש תנחומא פנחס ב)


ג.מעשהו של פנחס סלל לו את הדרך לכהונה כמו ששבט לוי במעשה העגל זכו במקום הבכורות:

וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

והיתה לו וגו'. כאשר נולד פינחס, עדיין היה אלעזר בגדר זר, ולפיכך עד כה לא בא פינחס לכלל כהונה. אולם כדרך ששבט לוי זכה במעלת הלוייה על ידי מעשהו בחטא העגל ואחר כך נבחר לכך בפירוש, כן היה הדבר כאן: במעשה ההצלה של פינחס הוא פעל כ"כהן" ה"מכין" לעם את הדרך (ראה פי' בראשית עמ' קסד); הוא ביצע במעשה ממשי את ההתמסרות המכפרת שעבודת הכהן מבצעת במקדש דרך סמל. משום כך נתעלה לדרגת כהן אחרי המעשה הזה; ברית כהנת עולם שניתנה כאן לו ולזרעו אחריו התבטאה בכך שכל הכהנים הגדולים היו מזרע פינחס (ראה דברי הימים א' ה, כט - מא), וגם הכהנים הגדולים של בית שני היו, על פי הספרי על אתר, מצאצאי פינחס (ראה תוספות יומא ט ע"א).

8.שכרו של פנחס- 

א.מידה כנגד מידה:

במעשה שעשה פנחס הוא לכאורה הורה הלכה בפני רבו משה ולפיכך כשהסתיים הענין כולו עמד פנחס וחשש מן העונש שיקבל בגין כך.
שלוש דעות נאמרו בעניין ענשו של מי שמורה הלכה בפני רבו וחז"ל מנו אותן בגמרא(עירובין סג,ע"א): על פי דעה אחת- ישכנו נחש, על פי דעה שניה- ראוי שיורידו אותו מגדולתו והדעה השלישית היא שהוא הולך לשאול בלי ולד ולכן שלושת התחומים הללו היו מקור חששותיו של פינחס.
אולם הקהלת יצחק אומר שמפני שהדין הוא שבמקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב ואמחר שבמקרה זה היה חילול ה' נהג פינחס כדין.
לפיכך מבטיח לו הקב"ה 3 הבטחות:
האחת- "בריתי שלום", הקב"ה אמר לנחש (בראשית ג,טו) ואיבה אשית בינך לבין האישה" אולם כאן מבטיח הקב"ה לפינחס שלום עם הנחש.
השניה-"והיתנ לו לזרעו" על מנת לבטל את החשש מפני העונש שימות בלא בנים.
והשלישית- "כהונת עולם"מכיון שהתחום הנוסף שבו יש חשש הוא עונש ההורדה מן הגדולה ,מבטיח לו הקב"ה כהונת עולם כך שתמיד תהיה לו גדולה

(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקנא-תקנב)

ב.כולל שני הפכים:

החתם סופר אומר שהקב"ה נתן לפנחס שכר שהוא שני חלקים והם שני הפכים:
החלק האחד של השכר שקיבל פנחס הוא שנתן לו הקב"ה "ברית שלום"
החלק השני בשכר פנחס הוא כהונה.
....
והכנהים הרי הם כעסנים וממהרים לכעוס ולריב 
ומדוע ראוי היה פנחס לשכר שבו שני הפכים?

משום שעשה רצון ה' בשני הפכים "תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל" מצד אחד פנחס קינא קנאת אלוקיו והרג את ראש שבט שמעון ומצד שני- כאשר ביזו אותו השבטים לא רק שלא כעס עליהם להרע להם אלא שהתפלל עליהם שלא ינגפו ככתוב" (ויעמוד פנחס ויפלל) ויכפר על בני ישראל"

(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקנה)


ג.מדוע בדין יטול שכרו והרי נס ממעט זכויות?

"אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו" (במד"ר כא, א)


ג1.מנוגד לאופיו ותפקידו:
מבאר רבי בן ציון סנה: מעשה הקנאות לא היה מתפקידו של פנחס ויותר מכך- המעשה היה מנוגד לחלוטין לטבעו של פנחס ולמידותיו כי היה פנחס נכדו של אהרון  הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום... (לכן) התורה אומרת פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן כהן הוא בן בנו של אהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום אין לו קשר למעשי קנאות כאלה אין זה מתפיקדו ואין זה באופיו.לכן מגיע לו על המעשה שעשה שכר מיוחד
(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקנ-תקנא)

ג2.עשה לשם שמים בלבד:

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי" וכו'. "אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו" (במד"ר כא, א). רבים תמהו מה היה צורך שהודיענו שנוטל שכרו בדין, וכי יש מי שנוטל שכרו שלא כדין?

הרצב"י זצ"ל הביא מה שהסביר אביו בכתב-יד....

והנה השבטים מבזים את פינחס – פוטיאל, בן פוטי, זה שפיטם עגלים לע"ז, היינו שאמרו עליו שיש בו תכונות רעות מגזע אמו (בת יתרו), וא"כ אף אם עשה המעשה לש"ש, אבל מצד טבעו ותכונתו ודאי נהנה מהרציחה, ואף אם מגיע לו שכר, מ"מ זה רק מצד מידת החסד ולא כדין. ובא הקב"ה והודיע ייחוסו לכל, שטבעו הוא כטבע זקנו אהרן הכהן, הטוב והאהוב לכל, אוהב שלום ורודף שלום, ובוודאי רחוק מתאוות רציחה, וזה נגד טבעו, שעושה הכל לש"ש, וא"כ שכרו אינו בחסד אלא בדין...

ואמרו שכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח, שגם אם נוטר – יעשה  זאת כנחש, שאמרו עליו שכאשר נושך אין לו בזה טעם והנאה.

(ע"פ הרב מרדכי גרינברג,"בדין הוא שיטול שכרו")

ג3.היה מקום לנכות מזכויות בשל הנסים שנעשו לו ולא היא:

לכאורה יש לדקדק מדוע יש לומר שלא יטול שכרו עד שהוצרכו לומר חז"ל להשמיעניו שיטול שכרו?ויש לומר ע"פ מה שאמר רש"י ז"ל שהרבה נסים נעשו לפינחס וכבר אמרו חז"ל בגמרא מי שנעשה לו נס מנכין לו מזכויות(שבת לב) ולכן אמר יעקב קטונתי מכל החסדים וכו' (בראשית לב,יא) לזה אמרו חז"ל שפנחס לא ידמה כן אלא בדין הוא שיטול שכרו ונכה לא ינכה משכרו יען שהנסים שנעשו לו כולם לא היו אלא בשביל הקנאה שעל ידו שנצלו ישראל ממיתה ולא די שלא ינכה משכרו אלא עוד בה יטול שכרו מושלם על הקנאה (אור החמה פרשת פנחס, ע"פ ספר ירך יעקב,שם)

9.מעשהו של פנחס לדורות בזכות תפילתו:

כְּשֶׁיָּצָא עָמְדוּ בְּנֵי שִׁבְטוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ, יָרַד הַמַּלְאָךְ וְנָגַף בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָה פִּינְחָס שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְכַלּוֹתָן, חֲבָטָן בַּקַּרְקַע וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל וְסִלְּקוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כב): וְנָתַן בִּפְלִלִים וגו',
(במדבר רבא, כ,כה)

הפסוק ממשיך ואומר "ותחשב לו לצדקה לדוד ודור עד עולם" וקשה - והלא גם אהרון הכהן עצר את המגפה ע"י קטורת ומדוע לא נאמר עליו שנחשב לו הדבר לצדקה לדור דור?
תרץ התפארת שלמה: ודאי שגם אהרון עשה צדקה גדולה אך אין הדבר נוגע לדור ודור שהרי כאשר אין לנו בית מקדש אין גם קטורת ואיך נעצור את המגפה? פינחס עצר את המגפה ע"י תפילה וזהו דבר שאנו יכולים לעשות תמיד.לכן נחשב לו הדבר לצדקה לדור ודור עד עולם

(ומתוק האור,רבי שלמה לווינשטיין ,ספר במדבר,פרשת פנחס, ע" תקמז)


10.פנחס כמלאך ה':
דבר אחר נקראו הנביאים מלאכים, הדא הוא דכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים... ודכוותיה ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב'), וכי מלאך היה והלא פינחס היה ולמה קורא אותו מלאך, אלא א"ר סימון פינחס בשעה שהיתה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. (ויקרא רבא א א)

רמז: פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן - פ+ב+א+ב+א+ה=91 כמניין מלאך (שערי נסים הרב ניסים פנרי ע"מ רז)

11.פנחס איש אמונו של משה ויהושע:

א.המרגל של משה:
וישלח משה לרגל את יעזר - ית כלב וית פנחס, וכבשו כופרנהא ושיצון ית אמוראי דתמן. (תרגום יונתן, במדבר כא לב)

 ב.רואה ואינו נראה:
...מי היו, שנו רבותינו אלו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן... לפיכך אמר לה פנחס (לרחב) אני כהן ואיני צריך להטמין, אלא הטמיני לכלב חבירי ואני עומד לפניהן ואינן רואין אותי, וכן עשתה, שנאמר (יהושע ב') ותקח האשה את שני האנשים ותצפנם אין כתיב כאן אלא ותצפנו... ללמדך כמה נתנו ב' צדיקים אלו נפשם לעשות שליחותם. (במדבר רבא טז א)

מה עשתה רחב, נטלה אותם להטמינם, אמר לה פנחס אני כהן והכהנים נמשלו למלאכים, שנאמר (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, והמלאך רוצה נראה רוצה אינו נראה... (מדרש תנחומא שלח א)

12.פנחס עושה חישובים וחשבונות ושיקולים לפני שעושה את מעשה הקנאות- ולא בלהט רגעי בלבד:

דבר אחר וירא ויקם, מה ראה, ראה את ההלכה החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו, אמר ראובן חשוד בדבר, שנאמר וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית ל"ה), אינו יכול אחד משבטו לעמוד בזה הענין, ושמעון גדול שבטו עשה העבירה הזאת, אין הדבר תלוי אלא בי, הלא יזכור כי אביו ואבי הרגו אנשי שכם כולם על גילוי עריות, ולא חטא כי אם חמור בן שכם, ולא היה לזמרי שילמוד ממעשה אביו. ועוד כי שבטי קנאי הוא במעשה העגל... ועתה ראוי לי לקנאות לשמו הגדול והנורא. ועמד מתוך העדה ולקח רומח בידו, בידו היה רומח ולאותם היה חרם, כי כן רמח חרם בכל מניני איבריהם שהוא מנין רמח... (מדרש אגדה, בלק בסוף)

13.ארך אפיים:

טוב ארך אפים זה פנחס בן אלעזר, שראה ואמר אין חכמה ואין עצה נגד ה', ועמד וקינא לשם והאריך אפו עד שהגיע אצל הקב"ה, שאילולי היה צועק ומחרף ואומר ראו הרשע מה עשה מיד היו עומדים עליו שבטו של שמעון, אלא האריך אפו... שהמתין לזמרי עד שתש כחו מרוב בעילות עד שנעשה כביצה המוזרת... (ילקוט ראובני, פנחס)

14.פנחס מאלה שזכו לכרות ברית עם ה' בשלשלת הדורות:
שבעה אבות כורתי ברית, אלו הן אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פינחס ודוד... בפינחס כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית... (ילקוט שמעוני, במדבר פרק כה תשעב)

אברהם- 
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם:(בראשית יז,ט)

יצחק-
וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:(בראשית יז,כא)

יעקב-
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר (ויקרא כו,מב)

משה-
וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְ-ה-וָֹ-ה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ (שמות לד,י)

אהרן-
 כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַי-הֹ-וָ-ה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ (במדבר יח,יט)

פנחס-
וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה,יג)

דוד-
וְלֹא אָבָה יְ-ה-וָ-ה לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים (דברי הימים ב,כא,ז)


15.פנחס בא עם הכוונות וה' סייע בידו במעשים:
ובמדרש, בקשו מלאכי השרת לדחפו, רוצה לומר המחשבות הנכונות שהם המלאכים המלוים אותו וממונים על מעשיו, עכבו על ידו בטענות מספיקות, אך נתקרב אל הדבר בהערה אלקית, שעל זה אמר שם, אמר הקב"ה הניחו לו, קנאי בן קנאי וכו', שאביו מסר עצמו על דינה, ולפיכך נעשו לו הנסים שמנו במדרש, כי הא-ל ית' גמר על ידו המעשים, והוא עשה רק ההתמסרות, וזה שאמר אשר קנא לאלקיו. והוא העתיד להשתלח בסוף כל הקנאות להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם... (בעל העקידה, במדבר כה א שער פג)

16.פנחס עשה המעשה לעיני כל- כדי שזה יכופר לעם שלא מיחה:

בקנאו את קנאתי בתוכם - שעשה נקמתי לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו יכופר על אשר לא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם. (ספורנו, במדבר כה יא)


17.פנחס תיקן את ברית הלשון וברית המעור (שהיו קלקולו של בלעם ולכן זכה להורגו?):

ובתהלים כתיב ויעמוד פינחס ויפלל, ובתורה כתיב ויקח רומח, והוא כדכתיב רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, שזה החרב שזוכין על ידי התרוממות בתורה ותפלה היא מוצלחת שכל מלחמתן של בני ישראל היה בכח הפה, פיפיות הוא בכח ברית הלשון וברית המעור, וב' אלו היה בפנחס... (שפת אמת פנחס תרמ"ד)

18.פנחס הגיע למדרגת אדם הראשון לפני החטא:
בענין הברית שלום שניתן לפנחס וניתוסף לו היו"ד, כי זה חותם אות ברית קודש, ונקרא שלום שמו של הקב"ה... וכמו שאדם הראשון הושם בגן עדן שזה היה מקומו, ואחר שחטא נתגרש משם, ולכן אינו יכול לבא לעולם הבא רק על ידי השתנות המיתה, לפי שערלת הגוף הוא מסתיר שאין הנשמה מאירה בתכלית השלימות, ועל ידי המילה זוכין לעולם הבא, ופינחס שהיה ניתקן לגמרי לא טעם מיתה וקבורה ונכנס לעולם העליון בלי השתנות, כמו שהיה קודם החטא ועולה ויורד, כמו שאמרו מי עלה שמים וירד... (שפת אמת פנחס תרס"א)

19.פנחס תיקן נשמות שקדמו לו:

א.פנחס תיקן נשמות נדב ואביהו בזה שנמלך במשה אפילו בדבר שאין בו הכרח:

שלוי עולם השיגו חיל ולא נטלו עצה ממשה על דבר הצריך לרב יועצים, ופנחס בשטים נמלך במשה במה שאין עצה, אדרבה יקשה שבכגון זו אין נמלכין בבית דין והבא לימלך אין מורין לו, אלא כך אמר לו פנחס למשה כבר למדתנו רבינו דינו של קנאי ואיני צריך עכשיו אלא לקיים בעצמי מוסר השכל לרצות דלים נפשות אביונים, ועם זה באוות נפשו שאפה רוח שני שרידים הללו, ואף משה שפיר קאמרת הוא דאמר ליה שכך אמרו הלכה קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא, והלכתא הוא דאסתיים ליה לפנחס ממשה לא רשותא למען יצדק התלמיד בדברו יזכה הרב בשפטו. 

הם (נדב ואביהוא) לא נטלו עצה זה מזה וכאן באו שניהם בעצה אחת אצל פנחס להוסיף כח בגבורה של מעלה. 
הם הורו הלכה בפני רבם, ופנחס ברח מן ההוראה ולא קבל לישב בראש אחרי מות יהושע כל ימי הזקנים והשופטים. 
הם נכנסו שתויי יין, ובאליהו כתיב ומן הנחל ישתה, ומן הצרפית לא שאל אלא מים... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ד פרק יט)

ב.רמז לדבר:
ב1.
האר"י ז"ל אומר, שכאשר בא פנחס להרוג את זמרי, פרחה נשמתו, וה' נתן לו נשמות של נדב ואביהוא. ולכן כתוב "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן". (ע"פ הרב גרשון שטיינברג זצ"ל)

ב2.המדרש אומר "בדין הוא שיקבל שכרו" בדין הוא יש בהם אותיות נדב+ אביהו ( שערי נסים, הרב ניסים פנרי, ע"מ רט)

ב.פנחס גלגול של יצחק אבינו :

...כי כשם שפרחה נשמתו של יצחק בשעת העקדה כך פרחה נשמתן של ישראל בסיני ונשמת פנחס בשיטים... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ב פרק ח)


פינחס, דע שיצחק נתגלגל בפינחס, ועשו נתגלגל בזמרי, ולפי שהיה ליצחק שהוא דין להרוג את עשו, ולא די שלא הרג אותו אלא שהיה אוהב אותו על כי ציד בפיו, ונראה לרשעים שאין דין למעלה, ואחר שנתגלגל בזמרי לא רצה לתקן את עצמו וחזר לסורו, סבב הקב"ה שיתגשם יצחק בגוף פעם שנית, כדי להנקם מעשו ולהראות שיש דין למעלה... (רמ"ע מפאנו, גלגולי נשמות קנה)

כשם שיצחק מסר נפשו לעקידה על המזבח משום כבודו יתברך כך מסר פנחס את עצמו למיתה כדי לקדש את שמו יתברך (ע"ב דברי בעל הטורים, שערי נסים ,הרב ניסים פנירי, ע"מ רו)
סיום: פנחס- שילוב של מידת הדין והחסד



פנחס מגלם את מידת הדין והרחמים- יחדיו ולכן זכה לברית שלום:

...ועל דרך הקבלה הנני נותן לו את בריתי שלום, הבטיחו במתנת המדה הנקראת ברית שהיא כנסת ישראל, והיא מדת הדין, והמדה הזו היא שהיתה לו כענין שאמרו באברהם בת היתה לו, ולזה אמרו בכאן והיתה לו ברית, כי הברית תהיה לו, והבטיחו שיהיה השלום דבק בברית כלשון ונתתי שלום בארץ, ומכאן היה ראוי שיחיה לעולם... ויתכן לומר כי על שם סופו שנסתלק וחזר אלקי נקרא אליהו, שהוא כולל שני שמות דין ורחמים, א-ל הוא הדין והוא הברית... והנה הוא כלול מדת הדין והרחמים, וזהו בריתי שלום, ולכך העניש לשר החמשים וחמשיו מכח הדין, והחיה המת מכח הרחמים. ועוד רמז בחשבון שמו פי שנים בשם המיוחד, והיה פינחס דור שביעי ליעקב אבינו, כשם שהיה חנוך שביעי לאדם... (רבנו בחיי, במדבר כה יב )

רבנו בחיי מחלק את שמו של פינחס לשניים וקורא אותו בנוטריקון: פני חסד. רבנו בחיי לכאורה עומד הנוטריקון בניגוד למעשים של פינחס. מי שנוהג בקנאות לשם ה' על ידי הרג של נשיא ישראל ובת ראש אומת מדיין, נראים מעשיו כהיפך מחסד. 
מה כוונתו של רבנו בחיי בפירושו את השם פינחס כעניין של חסד? נראה לומר שהקנאות של פינחס הבאה בעוצמה ולא נושאת פנים לאיש, היא דבקות נחרצת בשיטה בלתי מתפשרת. אך לזה יש להוסיף דבר ברור וחד משמעי. המעשים לא נעשו לכבוד עצמי או למפגן כוח. הקנאות הזאת היא רק לשם ה'. קנאות שיש בה גם לשם שמים וגם לשם אדם היא פסולה. 

על פינחס העיד ה': "ּבְ קַ נְ אֹו אֶ ת קִ נְ אָ תִ י ּבְ תֹוכָ ם", "אֲ שֶׁר קִ ּנֵ א לֵ אֹלוקָ יו וַ יְ כַ ּפֵ ר עַ ל ּבְ נֵ י יִ שְׂרָ אֵ ל". הייתה זו קנאות טהורה לשם שמים בלבד. 
אך רבנו בחיי מחדש שהיה זה גם חסד. מי שמקנא לשם שמים עושה חסד עם ה', ואף עושה חסד עם ישראל והעולם כולו. ציוויי ה' בתורתו הם הארה לעם ולעולם. כשציוויים אלו הופכים למרמס, צריך לקנא לשמו ולהביא לקיומם. זהו החסד הגדול שיכול אדם לעשות לגילוי דבר ה', ולתיקון המציאות. 

 פינחס - דין ורחמים המילים שהתורה כותבת על פינחס: "וַיִדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם", "ּבְקַנְאֹו אֶת קִנְאָתִי",  ,מורים שפינחס משתייך לצד הגבורה והדין. אולם קנאות "אֲ שֶׁר קִנֵא לֵאֹלוקָיו" שנובעת ממידה של דין ומאופי סוער של מהיר חימה וזעם היא קנאות פסולה. לכן נכתב פינחס מלא יו"ד שערכו הגימטרי(208 ) שווה לאבי ושורש מידת הגבורה והדין שהוא יצחק (208) הוסיפה התורה וכתבה: "וַ ּיִ ּקַ ח רֹמַ ח ּבְ יָ דֹו", המילה 'רֹמח' עולה כמספרו של אברהם (248 .)בזאת התורה מלמדת שפינחס פעל במידת הדין, אבל מיזג עימה את מידת החסד של אברהם. כך אפשר להבין את דבריו של רבנו בחיי שהובאו למעלה, בנוטריקון פני חסד. מצד אחד אומרת התורה: "ּבְ קַ נְ אֹו אֶ ת קִ נְ אָ תִ י", ויחד עם זה: "ּבֶ ן אַ הֲ רֹן הַ ּכֹהֵ ן", שמידתו שלום ותוכו רצוף אהבה לכל. עשיית השלום שבין שני ההפכים דין וחסד, היא שהקנתה לפינחס "אֶ ת ּבְ רִ יתִ י שָׁלֹום". הקב"ה נתן ברית שלום למי שכבר עשה שלום בין דין ורחמים.

(הרב אהרון בורנשטיין , השמות בתורה פרשת פנחס ,ע"מ 350)

איחוד דין ורחמים- דווקא אצל פנחס:

לחז"ל היה חשוב דווקא אצל פנחס להדגיש את איחוד מידת הדין והרחמים ( מה שלא מצינו אצל רבים מלבד למשל יעקב אבינו ידת התפארת) היות ומעשהו החיצוני היה מעשה קנאות קיצוני של דין וע"מ שנדע שלא היה זה מעשה של להט רגעי של איש מלחמה והראיה שקיבל את בריתו שלום מה' - לכן היה חשוב להבהיר ולהבליט את היותו אדם של שילוב מזוקק ומושלם של 2 ההמידות המנוגדות - דין ורחמים ואולי משום כך נכתוב בריתי שלום בכתיב חסר- בריתי שלם שכן הגיע לשלמות ואיזון מושלם בין המידות המנוגדות (ענ"ד)

אחרית דבר : אלישע ביקש מאליהו את החיבור שהיה בו ובפנחס- איחוד ההפכים-סוד המנהיג המושלם:

מנהיג בישראל חייב לאחד בתוכו שתי מידות הנראות הפוכות: מידת הקנאות כנגד פורצי גדר ומידת השלום והמתינות.
ואלו שתי המידות שהיו בפנחסופנחס זה אליהו ואף בו היו תכונות הקנאות נגד עובדי הבעל ויחד עם זאת בא ליה להשיב לב אבות על בנים ואין אליהן בא לרחק אלא לקרב.וזהו שביקש אלישע  "ויהי נא פי שניים בורחך אלי"ביקש שיגלה לו הסוד איך מאוחדים שתי תכונות כ"כ מנוגדות.
ואפשר שזו גם חובתו של המלך וע"כ נצטווה "וכתב לו את משנה התורה הזאת וכו'"

(צורבא כיס,פרשת פנחס יום א,הרב מרדכי גרינברג)

חוקת: סוד פרה אדומה

פתיחה: האמנם אין אנו מבינים טעמיה של פרה אדומה?

אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)

הקדמה: 

פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

חלק א: מה בין שכר כיבוד הורים  לפרה אדומה

1.מעשה דמא בן נתינה:

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)

2.לימוד לגויים:
אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

3.לימוד לישראל:

במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)

חלק ב: פרה אדומה וחטא העגל

1.מה ייחודה של מצוות פרה אדומה?
עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

2.מִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה?
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

3.מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?

א.משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן. עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

ב.חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4.למה פרה אדומה דווקא?
אדומה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א, יח), שהחטא קרוי אדום: (רש"י,שם)
לכפר על חטא האדום שעשו עגל של זהב, ולא אותו החטא בלבד היה אדום, אלא גם כל החטאים הם אדומים.לכך תהא הפרה אדומה וכשהיא נשרפת,אפשר לשה נעשה לבן, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו{ישעיה א,יח} (מדרש אגדה,שם)

5.מדוע חשוב שהפרה תהיה תמימה?
תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: (רש"י,שם)

6.מה עניין העול שלא עלה על הפרה?
לא עלה עליה עול. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: (רש"י,שם)

7.מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור (רש"י,שם)

8.מדוע שרפו את הפרה?
ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. (רבנו בחיי,שם)

9.מה מייצגים עץ ארז ואזוב ושני תולעת?
עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. (רבנו בחיי,שם)

10.מדוע הניחו את אפר הפרה למשמרת?
למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:(רבנו בחיי,שם)

11. משה ידע את סוד פרה אדומה:
 היחידי שהבין את סוד פרה אדומה היה משה רבנו כי הוא היחידי שלא היה בעולם בזמן חטא העגל (ענ"ד)

חלק ג: סוד פרה אדומה וההגיון האנושי

1.מדוע דווקא במרה למדו את מצוות פרה אדומה?
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ (שמות טו,כב-כו)

...רבי אלעזר המודעי אומר:זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית.ר' יהשוע בן קרחה אומר: זה עץ של הרדופי (מכילתא,שם)
כל חקיו. דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם, מה איסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם:(רש"י,שם)

אפשר לומר שדוקא במרה , במקום שבו על מנת להמתיק את המים הורה ה' למשה להשליך עץ מר כזית- פעולה המנוגדת לחלוטין להגיון- רצה הקב"ה ללמד את ב"י שחלק מהמצוות- חוקות כגון פרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים- הן מעל ההגיון האנושי ולכאורה אפילו מנוגדות לו ווגם אם יש לנו בהם אחיזה כזו או אחרת של הגיון הרי שזו אחיזה חלקית ולכן קיום  המצוות אינו תלוי בהבנת טעמם (ענ"ד)

2.ההגיון מאחורי מרכיבי מצוות פרה אדומה:

"פרה אדומה תמימה אשר אין - בה מום אשר לא - עלה עליה על" - היא הבחינה הפיסית האנימאלית. בחינה זו מיוצגת כאן במלוא החיוניות ("אדומה תמימה"), בשלמות ללא דופי ("אין - בה מום") ובבשלות (בת ג' שנים). על פי ייעודה הרי היא "פרה": היא נועדה להיות עזר לאדם בעבודתו, אך מעולם לא הפעילה את כוחה בשירות האדם (פסול עבודה); גדולה מזו: מעולם לא היה עליה סימן של עבדות (פסול עול - ראה פסוק ב). היא מייצגת אפוא את הטבע הגופני, שלא נשלט בידי האדם, ולצורך זה היא תילקח על ידי הכלל הלאומי (בני ישראל - מתרומת הלשכה) ותימסר לכהן המשרת במקדש התורה....
רש"ר הירש במדבר פרק יט פסוק כב 

"ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל - תוך שרפת הפרה". "ארז" - הגדול והחזק שבצמחים, "אזוב" - הקטן והחלש שבהם, "צמר" צבוע בדם "תולעת", תולעת וכבש, תולעת ויונק - הקטן והגדול שבעולם החי - כלום אין אלה מייצגים את כל העולם האורגני? הנה הכהן נוטל את הנציגים האלה של כל העולם הגופני האורגני והרי הוא משליך אותם אל תוך שריפת הפרה; והפרה, המייצגת את החלק הגופני האורגני שבאדם, עומדת באותה שעה להיות לאפר. וזהו אפוא הרעיון שהכהן מביאו לידי ביטוי: הנה גופו של האדם עתיד להיות לאפר בהתאם לגזירה אלהית...  

אולם ה"אפר" הזה נועד להתערב ב"מים חיים" (פסוק יז), ובתערובת זו הוא יזכיר את הרעיון של "החי הנצחי" שנתמזג זמנית עם "החומר הנרקב", והוא יזכיר רעיון זה לכל אלה שנתקרבו למת או לחומר של מת ועל ידי כך נתערפל בליבם הרעיון של החי הנצחי שבאדם; וכל עוד רעיון זה מעורפל בליבם הורחקו מן המקדש ומקדשיו. 

(רש"ר הירש במדבר פרק יט פסוק כב )

סיום:  מה באמת לא הבין שלמה המלך בחכמתו הרבה? 

1.סוד הפרה- טעימה מתחיית המתים:

המוות הוא בלתי טבעי בישראל, והוא מום בכללות היצירה. גם טומאת מת צריכה לעבור מן העולם, וכך יהיה בתחיית המתים. קצת מן האושר הגדול העתידי הזה אנו טועמים כבר בעולם הזה על ידי טהרת מי חטאת, המעבירה את טומאת המוות. לוקחים את פסגת החיים, הגדול שבבעלי החיים שהאדם מגדל: הפרה, בשיא כוחות חייה: אדומה, תמימה, אין בה מום, לא עלה עליה עול. שורפים אותה כולה, על פירשה, יחד עם מדרגת החיים היותר נמוכה: שני תולעת. כמו כן מצרפים את הגדול שבעצים עם הקטן שבהם: עץ ארז ואזוב, והכל יורד אל הפירוד המוחלט, הכל נהיה אפר, דמות המוות. מכאן ואילך מתחילה מלאכת תחיית המתים. האפר, שארית החיים, מועבר אל כלי, כדמות גוף האדם, ובקרבו מים חיים, מי מעיין בלתי פוסקים, כנגד הנשמה, שיש בכוחה להחיות את כל הנפילות, להשיב את החיים.(הרב אורי שרקי,אדר תשע"ה)

2.אם כל כך פשוט העניין, אז מדוע אמר שלמה "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"?
אלא שעדיין פשר הסוד נשאר רחוק. כי לא ברור איך מן המוות צומחים החיים.
הסוד של המעבר מהמות לחיים ומן החיים אל המוות עדין נשאר נעלם, כמו סוד החיות בגשם, כדברי הרמ"א בהגהה: "ומפליא לעשות - שקושר דבר רוחני בדבר גשמי (הרב אורי שרקי,חוקת - יש הגיון בפרה,סיוון תשע"ד)

*לע"נ מרגלית בת יונה

חוקת: בין מרים למי הבאר- קווים לדמותה של המנהיגה הראשונה בעם ישראל

פתיחה: מה הקשר בין מרים לבין הבאר שבזכותה זכו לה ב"י במדבר?

שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. 

(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

הקדמה: מים מים מים

א.ענייני הפרשה- קו פרשת המים

בפרשת חוקת מגיעים ב"י אל קו פרשת המים של נדודיהם במדבר והעניין החוזר ונשנה כמעט בכל נושאי הפרשה הוא:המים.

1.פרה אדומה:
וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי (במדבר יט,יז)

2.מותה של מרים:
שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן; מת אהרן, נסתלק עמוד הענן, וחזר להן בזכות משה; [מת משה] נסתלקו שלשתן, ולא חזרו.
(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

3.מי מריבה:
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:... קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ה-י)

4.בקשת המעבר דרך אדום:
נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ (שם,כ,יז)

5.מות אהרון:
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: (שם,כ,כד)

7.נחש הנחושת:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (שם,כא,ה)

8.המסע בגבול מואב:
מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד: מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ-ה-וָ-ה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְ-ה-וָ-ה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם (שם,כא,יב-טז)

9.שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:(שם,כא,יז-יח)

10.המלחמה בסיחון:
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (שם,שם,כב)

11.המלחמה בעוג:
ויבא הפליט. ... ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה: (בראשית,יד,יג)

ב.מרים והמים:

בתוך שמה של מרים מסתתרת המילה מים.אם מוציאים מהשם את האות ריש מקבלים מים.הרי שמהותה של מרים ושמה קשורים למים . נוכל להבחין שלאורך חייה מתחילת ספר 'שמות', מתייצבת מרים בכל ההזדמנויות על המים: 
א. תחילת הופעתה בתורה בעמידתה על המים: "...וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)

ב. לאחר קריעת ים סוף כשבני ישראל יצאו מן המים, יוצאת מרים במחולות עם  כל נשות ישראל :
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

ג. שירתה של מרים עם כל הנשים על הים היא: "שִׁירוּ לַי-ה-וָֹ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(שם,שם,כא) .במילים רמה בים נמצאות המילים מרים ומים. הן גם אותיות בה מרים, "רָמָה בַיָם" בשירה על המים נמצאת מרים. 

ד. בזכות מרים הייתה לבני ישראל אפשרות לשתות מים במשך ארבעים שנה. 

ה. כשנסתלקה מרים: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן (במדבר כ,ב)

האות רי"ש המצורפת לשמה של מרים עניינה ראש. ראש הוא מקור המים, תחילתה של הנביעה, לאמור: מרים היא ההתחלה של הזרמת המים. נביעה של מים חיים ומים מְחַיִים, הוא הקשר בין מרים לבין המים.  נמצא לא יפלא שבאמירת ההלל באמרנו את המילים: ”הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם“(תהילים קיד,ח) בסופי התיבות את מרים.


(השמות בתורה, פרשת חוקת,ע"מ 333-334)


חלק א: קווים לדמותה של מרים

0.בכל עלייה לתורה- גם כנגד מרים:
לא יפחת אדם בקריאה בתורה משלושה פסוקים כנגד משה, אהרון ומרים ( דברים רבא, פרשה ז)

1.אומץ ותעוזה : עמדה כנגד ציווי פרעה המלך וממנה יצאה שושלת המלוכה לבית דוד

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (שמות א,יז)

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמות א,כא)
בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) . כהנה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב) : (רש"י,שם)

ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות וכו' מ''ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו (סוטה יא, ע"ב)

2.אמונה אמיתית: גילתה יוזמה מול אביה מנהיג הדור וזכתה להיות חלק מההנהגה של עם ישראל:

"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו ,עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו:" אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יב,ע"א)

כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו,ד)

3.סבלנות  ואחריות כלפי משה ויוזמה מול בת פרעה ולכן זכתה שעם ישראל התייצב וחיכה לה בצרעתה:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד (שם,שם,ז)

וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (שם,רש"י)

4. מנהיגות- שירת הנשים על הים- מרים שקולה כנגד משה ואהרון
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-וָ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא)

. ותען להם מרים וגו' מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' כי גאה גאה וגו'. (מכילתא בשלח פרשת שירה פרשה ח)

5. יוזמה ורגישות לזולת: דיבורה של מרים כנגד משה-היוזמה מתחילה במרים אודות 'צבע עורה השחור' של אשתו ונענשה שצבע עורה השתנה ללבן

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב,א)
מלמד ששניהם דיברו בו ,אלא שמרים פתחה בדבר (ספרי)

וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (שם,שם,י)

6.מרים - הנביאה:

א.עוד בגיל 6- דווקא מרים היא המתנבאת על הגאולה:
...אמר רב יודא בר זבינא שהלך בעצת בתו וכו', ואם תאמר למה היתה הנבואה על ידי מרים ולא היתה הנבואה על ידי אהרן, ונראה לומר כי נבואה זאת היא היתה ראויה למרים, כי הגאולה על ידי משה ואהרן, כדכתיב, ולפיכך לא היה אהרן מתנבא על זה, שתמיד הנביא מתנבא על דבר שיהיה אל אחר, ואין מתנבא אל אשר יקרה לעצמו... (מהר"ל, גבורות ה' פרק טז)

ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים, אלא שאמרה לאביה סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים, מיד וילך איש מבית לוי ויקח וגו', ותהר ותלד וגו' ולא יכלה עוד הצפינו, נזף בה אביה, אמר לה בתי היכן נבואתיך, ועוד מחזקת בנבואתה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, ואין יציבה אלא נבואה...
 (מכילתא בשלח פרשת שירה פרשה ח)

ב.אחרי קריעת ים סוף נקראת רשמית- נביאה:
 וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

מרים הנביאה - עכשיו נעשית נביאה, כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני שכינה, עד שאמרו כולן זה א-לי, והנבואה התחילה במרים, וכל הנשים יצאו בעקבותיה, ולפי שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, והנשים יש להן צער לידה, על כן לקחה התוף בידה... (כלי יקר, שמות טו כ)

ג.מכח היות הנביאה - ה' מדבר אליה:

וַיֵּרֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: {ו} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹ-וָ-ה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְ-הֹ-וָ-ה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
(במדבר יב,ה-ח)

7.פטירתה של מרים מציינת את סוף עידן מתי המדבר ותחילת הכניסה לארץ:

"ותמות שם מרים ותקבר שם" (כ', א')
מדרש: "מלמד שכלו מתי מדבר"
מה פשטת של דברים אלו? ברם הרי אמרו חכמינו שבימי היות בני ישראל במדבר היו חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, למחר היו מהם נשארים מתים ומהם קמים וחוזרים לבתיהם. כך היו נוהגים עד אשר מתו כל אנשי דור המרגלים אשר נגזר עליהם למות במדבר. יוצא איפוא שבמדבר היתה תמיד הקבורה קודמת למיתה. וכיון שנאמר  כאן תחילה "ותמת" ואחר כך ו"תקבר" הרי מכאן ראיה שכבר כלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה. (שני המאורות)

(מלוקט מתוך ספר "מעינה של תורה", מזוכר גם בספר הפרשה לדורותיה פרשת חוקת /הרב אברהם קורמן)

סיכום: אומץ, נחישות, אמונה בצדקת הדרך,שמחה, יוזמה וסבלנות


חלק ב: בארה של מרים

1.מתי נבראה?

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.(אבות ה,ו)

וּפִי הַבְּאֵר. בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּכָל הַמַּסָּעוֹת {כד}. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁפָּתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבָּר כא) עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(ר' עובדיה מברטנורה,שם)


2.הזכות הראשונית לבאר מרים- בזכות אברהם אבינו:

דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם (בבא מציעא, פו,ע"ב)

3.הראשון לשתות מבארה של מרים- ישמעאל!

השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו' בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו ויצחק מבן ארבעים שנה כשלקח רבקה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת כמו שאמ' לעיל ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא והלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר להיות חרשן עליו ואמ' אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מים קח את נפשי ממני ואל אמות בצמא ויעתר לו שנ' כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מים שנ' ויפתח אלהים את עיניה ושם הניחו הבאר 

(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל)

ונראה לבאר ששתייתם של הגר וישמעאל מבארה של מרים הית הבבחינת קליפה שקדמה לפרי ...ולכן קיבל הסטרא אחרא את חלקו מבארה של מקרים ע"י ישמעאל דווקא עוד לפני ששתו ממנה בני ישראל שהם בבחינת הפרי המגיע לאחר ההקליפה

(אוצר פלאות התורה,ספר במדבר,ע"מ תשכז)

4.הסלע שבו הכה משה הוא בארה של מרים:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תענית ט,ע"א)

בארה של מרים. סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים (רש"י,שם)

5.היכן נגנזה הבאר?

א.בכנרת:

"אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, )

בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים (שער הגילגולים , הקדמה לז, ר' חיים ויטאל)

ב. בים התיכון מול הכרמל- ולכן שם חזרו בתשובה מהספקות שהיו להם במעמד אליהו בכרמל מול באר מרים המסמלת אמונה ונחישות:

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" ( שבת לה א)

דור המדבר הוא הדור שכלל בקרבו את כח הרוחני של ישראל לכל פרטיו עד סוף כל הדורות, (ירמיהו ב ב): "חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר". יסוד החיים העליונים הנובעים מעומקה של תורה, הלא הנם צפונים בהים הגדול, ימא דאורייתא, היוצא מגאון השכל העליון, מקור החכמה והמדע ב"ה. אמנם לשאוב ממנו להשביר צמאון כל לב, להיות חש ומרגיש כ"א קישורו העצום בקדושתן של ישראל, ע"י קדושת השי"ת ותוה"ק, זהו תלוי בכח הרגש הטוב שבלב הרגש הטהור, שאם 'אמנם' מקומו בלב המוגבל אשר לאדם 'ה'משתנה בשינויי המצבים, אבל הרגש העליון הטהור המקודש, שעל פיו נבנה קישורן של ישראל לצורם וגואלם לתוה"ק, זה הרגש הוא גדול ועצום עד אין סוף ואין תכלית. מקור הרגש הטהור וזכות הורשתו לנו מדור המדבר, שמהם ירשנו ג"כ תורת אלהים חיים מורשה קהלת יעקב , היא זכותה של מרים. האשה עלולה היא ליתרון הרגש, ולפי גודל מעלתה האלהית היתה היא ראויה ליסד בישראל את יסוד הרגש הישראלי, שאמנם אינו כשאר כל הרגשות שמקורם הוא הסתערות הלב ממחזה של הוה שאין לו קיימא, כ"א מקורו ומעמדו הוא הים הגדול, ים התורה, מקור החכמה והאמת, שאין לו קץ ותכלית. בימי אליהו כשירדו ישראל עד תחתית המדרגה, מה פעל עליהם לשוב ע"י ראייתם את מופת הענייה באש לשוב לקבל עליהם עול מלכות שמים לענות "ד' הוא האלהים", אחרי אשר כה ירדו פלאים והסבו לבם אחורנית , לא התעלו עדיין בשכל עליון, ואור התורה אשר עזבו זה כמה לא האיר אליהם בפועל. אמנם כח הרגש הישראלי הצפון בלב נתעורר, וזה אע"פ שאינו נראה לפום ריהטא, אע"פ שמובלע הוא בין המון הרגשות השונים, אמנם בצפיה פנימית הוא נראה. ואע"פ שלכאורה אין לו מעמד, וכשם שמתמלא רגש והתעוררות כן יוכל להתרוקן. אבל לא כן הוא מדת רגש של הקדושה הישראלית, המדביק את העם כולו לקונו ב"ה, הוא באמת קשור ודבוק בעומק ים החכמה, שכל אוצר הרוחניות המלא בכל עז ותפארת שבעולם הוא מסעדו ומחוללו. ע"כ אם יתרוקן מסבת מחזה אחד מיד ישוב להתמלא מכח הים הסובבו, מכח רעיונות של אמת ומועצות מלאי דעת שאין להם חקר, ע"כ הוא תמיד מלא. אע"פ שמצד עצם הכלי, חום הלב והסתערותו, אין בו כדי אחיזה והתקיימות של כח הרעיון והמחשבה וקישורם בקביעות. הרוצה לראות בארה של מרים בצורתה, בעזה ונצחיותה, למרות היותה מתדמה לאיזה רגש עובר, הנדעך מפני שאון רגשות אחרים שחליפות הנם ממלאים לבב אנוש, העשוי כמו כברה נבובה שמיד כשהיא מתמלאת היא מריקה את מימיה. אבל בראש הכרמל, בראש הפעולה האדירה שהיא גם נצחיות הד קול "ד' הוא האלהים" שיצא ויצא מאלפי רבבה, גם בהיותם נתונים בתחתית המצב היותר ירוד, היא תוצאה ישרה מקדושת רגשם הטבעי, אם 'אמנם' אינו ניכר מפני המעשים שבתגרת יד עזיבת התורה ושאון ההרגל נעזבים, אבל בצפיה יראה ויכיר כמין כברה. אמנם אין לבטח בהחזקת מימיה, ומי יצרר מים בכברה, אבל כיון שהיא עומדת נים, כבר מימיה בטוחים בתוכה. רגש שאיננו יליד אותם הרעיונות המתילדים למראה המתגלה לשעה, הוא הרגש האלהי הנצחי הזה, כ"א הוא מתגלה בצורת רגש וענין לביי אחרי שהוא בעצמותו נובע ממקור הבטוח של אור העולם כולו, של כל ים החכמה ואוצר התורה ודעת אלהים אמת. זוהי בארה של מרים, וזה כח נצחיותה עדי עד.

(עין איה, שבת ב,רצה)

6.מנהג לשאוב מים במוצ"ש שיש בהם נגיעה מבאר מרים:

אסור לעשות ^לבשום מלאכה ^לגקודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר 'המבדיל בין הקדש ובין החול' ^לובלא ברכה ועושה מלאכה.

הגה: וכן נשים ^לזשאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, ^לחאבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ^לטומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל ^מהעיקר כסברא ראשונה. וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה. וע"ל סימן רס"ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה.

(שולחן ערוך אורח חיים רצט י)

7.יכולות ריפוי לשחין:
 מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאת [=באה] אצל בעלה כעס עליה - אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח (ספר נחמני)

8.כל הטעמים שבעולם היו בבאר:
באר מרים היה טעם יין טעם חלב טעם דבש כסגולת המן שכל הטעמים היו בו ... (מדרש תלפיות ענף יין דף קנט ע"ב)

9.הבאר החלה להתייבש לפני מותה ונסתלקה עם מותה:

ונראה לומר שקודם מיתת מרים התחיל הבאר להתעלם ולהייבש ולהתמעט כמו שנשמתו של אדם שלושים יום קודם מותו מתחילה להסתלק ולהעלם וכו' והכי דייק לשון רבותנו (תענית ט,ע"ב) מתה מרים נסתלק הבאר דדוקא בעת מותה נסתלק אבל קודם מותה נתייבש מעט או נתעלם מער ולא נסתלק(זרע שמשון פרשת חוקת)

10.מדוע נעלמה הבאר עם מות מרים?

במות מרים היה להם כולם כאיש אחד ללכת לגמול חסד. ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן, גם כן היה ראוי לבלתי יהיו כפויי טובה, כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר, כי לא ידעו כי זכותה השקתה אותם. על כן מה עשה הוא יתברך, מיד במותה נסתלק הבאר. למען יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים, וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים. ולא כן עשו, על כן נצטערו:

(פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על במדבר - פרק כ פסוק א-ב )


סיום :מדוע נקראת הבאר דווקא על שמה של מרים?

1. בזכות השירה של המים:

...והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים, שנאמר (שמות ט"ו) ותען להם מרים וגו', אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי מלך בשר ודם שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני מדינה, אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא שילח למשה ולאהרן ולמרים, שנאמר (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ואף על פי כן בזכותן היו מתנהגין, המן בזכות משה... והבאר בזכות מרים, מה כתיב (במדבר כ') ותמת שם מרים, ומה כתיב אחר כך, ולא היה מים לעדה... (במדבר רבא א ב)

3. מרים ריפאה את הילדים במצרים ולכן זכתה לבאר שריפאה אותם מכל חולאים:
שפרה זו מרים לפי שהיתה מרפאת לכל הילדים החלאים זכתה לכך שמי באר שלה מרפאים כל החלאים (ילקוט דוד פרשת שמות ד"ה שפרה)

4.עמדה ליד המים עבור משה:
ויקהלו על משה ואהרן. ומה שהבאר היה בזכות מרים, כמו שכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, הטעם שהיה לה זכות המים ממשה שנאמר (שמות ב', ד') ותתצב אחותו מרחוק. 

5.הבלנית של מצרים:
עוד טעם אחר לפי שהיתה מטבלת בנות ישראל הנדות והיולדות, 

6.הקואצ'רית של כל הנשים שמשולות לבאר:
והיתה נקראת שפרה, לפי שהיתה משפרת ומקשטת הנשים כדי שיתאוו להן בעליהן, ואף על פי שהיו בעבודת פרך כשהיו רואים נשותיהם היו מתנחמים על כל מה ששיעבדום, והיו מתאוים להן, והיא היתה סיבה שהעמידו ששים ריבוא, ושרתה עליהם השכינה ונגאלו, והאשה נקראת באר שנאמר (משלי ה', ט"ו) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, לזה זכתה והיה הבאר בזכותה. 

והמן בזכות משה, לפי שהביא תורה מן השמים שהיא מזון הנפש, לזה בא בזכותו מן מן השמים שהוא מזון הגוף. 
וענני כבוד בזכות אהרן, לפי שחיפה על ישראל בעשיית העגל שאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא, היינו ערב רב, לומר שערב רב עשו את העגל ולא ישראל, לזה באו בזכותו ענני כבוד שהיו חופין על ישראל ולא על ערב רב:

(שפתי כהן על במדבר פרק כ פסוק ב )

5.פי הבאר כנגד מרים שכוחה בפה:

במדרש זכור את אשר עשה וגו'... הענין הוא להיות כח איש ישראל בפה, לכן צריכין לשמר הפה מלשון הרע, ומרים היתה בחינת תורה שבעל פה, לכן באר בזכות מרים, שהיא פי הבאר, דכתיב עלי באר ענו לה, שהיא בחינת תורה שבעל פה, ועל שם זה נקראת מרים פועה, שפועה אל הילד, ולפי שהיה כחה גדול בפה נענשה בדברה על משה, כמו שאמרו שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. (שפת אמת, דברים תצא תרנ"ז)

6.מרים כנגד יסוד הצניעות והקדושה שבבאר שמשקה ומטהרת:

ויראו כל העדה - כמו שציין הנביא (מיכה ו' ד') נשלחו לישראל שלשה אישים להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהוא מונה שם, עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלקיך, משפט כעצוב החיים ברצון ה', היתה פעולת משה, הקרבה עצמית למען השלום וחסד היתה פעולת אהרן, והצניעות יסוד הנשיות בישראל בצנעה ובטהרה הושפעה על ידי מרים, ואולי אפשר לומר כי זו באר הקדושה, חסד הוא הענן המגן בעד קרני האור הנוקבות וחודרות, והמשפט הוא המזון והקיום והחוזק בקיום האומה. (רש"ר הירש, שם שם כט)

7.מרים לימדה את העם שיש לו תקווה ועתיד- בדיוק כמו נווה מדבר הנותן תקווה להולכי מדבריות: 
מתאים היה לה שהמתנה שלה לעם ישראל תהיה מים.היא עצמה היתה כמו מעיין נובע, מאוד יצירתית ושופעת, היתה בה נתינה אינסופית כמו המים הזורמים אולי זה היה סוד הצלחתה כמנהיגה. הם הודו למנהיגה הגדולה שהפכה ערב רב של עבדים לעם של תקווה ושל עתיד ...

(נשים נסתרות בתנ"ך, אחיות, מרים סמואל, פרק מרים אחות אהרון)


אחרית דבר: ייעודו של האדם בין לידה לפטירה
כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל. הבאר הודיעה מיתתה(קהלת רבא ז,א,ד)