יום חמישי, 4 ביוני 2020

בהעלותך: סודה של המנורה

פתיחה: מהו סוד המנורה- הכלי בו התקשה משה יותר מכל כלי המשכן?

אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּתְקַשָּׁה משֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע. .... וְכֵן בַּמְּנוֹרָה (במדבר ח, ד): וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, כְּלוֹמַר מַה קָּשָׁה הִיא לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַרְבֵּה יָגַע בָּהּ משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַשָּׁה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, טֹל כִּכַּר זָהָב וְהַשְּׁלִיכוֹ לָאוּר וְהוֹצִיאֵהוּ וְהִיא מֵעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לז, יז): וְכַפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ גְּבִיעֶיהָ וְקָנֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ, מַכֶּה בַּפַּטִישׁ וּמֵעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה, מָלֵא יו"ד כְּתִיב וְלֹא כְּתִיב תֵּעָשֶׂה, כְּלוֹמַר מֵעַצְמָהּ תֵּיעָשֶׂה. נָטַל משֶׁה אֶת הַכִּכָּר וְהִשְׁלִיכוֹ לָאוּר, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי כִּכָּר בְּתוֹךְ הָאֵשׁ כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה כֵּן תֵּעָשֶׂה, מִיָּד יָצְתָה הַמְּנוֹרָה עֲשׂוּיָה כְּתִקּוּנָהּ, לְפִיכָךְ כְּתִיב (במדבר ח, ד): כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת משֶׁה, כֵּן עָשָׂה משֶׁה אֶת הַמְּנוֹרָה, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כֵּן עָשָׂה סְתָם, וּמִי עָשָׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם הִזְהַרְתֶּם לִהְיוֹת מַדְלִיקִין לְפָנַי אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם מִכָּל דָּבָר רָע, שֶׁנִּמְשְׁלוּ נְפָשׁוֹת כְּנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, וְנֶאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת.

(במדבר רבא, טו,ד)

הקדמה: מעשה המנורה נרמז בפסוקים הפותחים של החומשים


וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:  וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה:  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְ-הֹ-וָ-ה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה


(במדבר ח, א-ד)


בחמשה חומשי תורה נרמזין מעשי המנורה, ספר בראשית מתחיל בפסוק אשר בו שבעה תיבות, נגד שבעה נרות, שמות י"א תיבות נגד י"א כפתורים, ויקרא תשעה תיבות נגד ט' פרחים, במדבר י"ז תיבות נגד גובהה של מנורה שהיא י"ז טפחים ומשהו (ואעפ"י שבמנחות [כח ע"ב] חשיב י"ח טפחים, כיון שטפח האחרון חסר לא נכתבה תיבה נגדו) דברים כ"ב נגד כ"ב גביעים, בעל עקידה בשם מצא כתוב במדרש, הביאו מרן מהרמ"א בספרו תורת העולה. ועי"ש עוד ענינים נפלאים במעשה המנורה רמז לתורה, ע"כ כאשר רצו היונים לבטל התורה מישראל נעשה נס במנורה, ועיין בדרושינו לחנוכה ענינים נפלאים. ונ"ל בסגולה כשהאדם אינו מבין איזה דבר בתורה יאמר פרשת המנורה בתורה ויאירו עיניו, המשכיל יבין:

(ספר אגרא דפרקא - אות קעב )

1.מדוע להעלות ולא להדליק ?

להעלות נר - ולא כתב להדליק נר, כי על ידי ההדלקה למטה שהיא מעשה מצוה עושה רושם למעלה, ומאירה נר רוחני תמיד, כפי שאמרנו למעלה שהמועדים מתקדשים על ידי בית דין של מטה, ואם נכנסו בית דין של מעלה לדין ועברו של מטה החודש מפסיקין... 

מחוץ לפרוכת - ואם היה צריך לאורה, היה מדליק לפנים מהפרוכת, אלא יערוך אותו - אין הכונה שידליק, כי אם שיערוך המצוה בכונה, ובזה מעלה לפני ה' למעלה תמיד, 
על המנורה הטהורה - שבמקדש של מעלה. (אלשיך, ויקרא כד ב)

2.אהרון הכהן והאור הגנוז: מה מיוחד בכך שאהרון לא שינה ?


א.המנורה, החנוכיה  בסדר הל"ו של האור הגנוז: 


הסדר הזה היינו סדר בהעלותך הוא סדר הל"ו בתורה הוא על פי מה שכתב הרוק"ח ז"ל ל"ו פעמים נזכר בתורה לשון 'אור' 'מנורה' 'נרות' והוא על פי מה שכתבתי כמה פעמים במאמרי חנוכה ל"ו נרות תיקנו נגד אור הגנוז והוא נגנז בתורה ושימש לאדם הראשון ל"ו שעות והדברים ארוכים ועל כן סדר הזה של אור המנורה הרמוזה לתורה שנגנז בה האור כי טוב(בראשית א ד) הוא הסדר הל"ו ציינתי למשמרת (ליקוטי מהרצ"א, בעל ה'בני יששכר', פרשת בהעלותך)



ב.בין "ויהי אור" ל- ויהי כן" ל-"ויעש כן": 


 ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של  אהרן שלא שנה (ספרי ס):(רש"י,שם)


וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי רָקִיעַ...  וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם ...וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ ....וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם ... וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה ...וַיְהִי כֵן
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע... וַיְהִי כֵן
(בראשית א, ג-כט)

 לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ: עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים(תהילים א,ד-ה)


השאלות: (ג-ה) מה היה האור שנברא ביום הראשון. אם הם המאורות הלא נבראו ברביעי. ולמה קראם פה אור ושם מאורות, ולמה אמר יהי אור ולא אמר ויהי כן כמו בכ"מ...


...דעת חז"ל שלכן לא אמר ויהי כן, מפני שאור הזה לא נתקיים רק עד יום רביעי ואח"כ נגנז, כי הי' קרוב לשרשו שבא מאור השכליים והיו מצד אחד אור מוחש ומצד אחד אור שכלי שבו ישמש לעת"ל כמ"ש קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, וע"כ אמרו שראה הקב"ה שיהיו רשעים בעולם וגנזו לצדיקים לעת"ל...

וז"ש במדרש שוח"ט אמר הקב"ה אני אמרתי יהי כן והרשעים אומרים "לא כן" חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט, ר"ל שהקב"ה רצה שאור הגנוז יתקיים וישמש תמיד ואז לא היה כותב ויהי אור רק ויהי כן שמורה על הקיום, וז"ש אני אמרתי יהי כן, אבל ע"י שראה מעשי הרשעים הוכרח לגנוז האור ולא כתב ויהי כן, וז"ש והרשעים אומרים לא כן ועי"ז יהיו נדונים באור הזה לעתיד לבא, כמ"ש שהרשעים נדונים בה, שאם היה האור מתמיד במציאות היו יכולים לסבלו, וז"ש על כן לא יקומו רשעים במשפט:
(מלבי"ם ,שם)

...להוריד אור השכינה ואור הנבואה והתורה וההשכלה מלמעלה היה צריך להקדים אור של מטה, שהוא אור המנורה, שבעת העלה אהרן את שבעת נרות המנורה בקדש בהיכל ירד אור הגנוז בשבעת קני מנורה אשר למעלה בקדש, שימלא את הבית באור השכינה ואור החכמה ונבואה, והיא אורה הקיימת לעולם, גם בזמן שאין בית המקדש קיים, אם ימצא איש שימלא את לבו אורה ויאיר מחשכי נפשו על ידי אור התורה והנבואה, אז עליו יזרח כבוד ה' וקרנים מידו לו מן המנורה הטהורה אשר ראה זכריה במראה, שהיא נמצאת גם בעת החורבן... (מלבי"ם, תורה אור, במדבר ח,ב)



ג.אהרון תיקן את הרשעים ולא "שינה" את האור הגנוז אלא שימר אותו בעולם על 'אש קטנה' :

אבל אהרון מדליק נרות במנורה כנגד האור שנגנז וחושף את האור הראשון וז"ש "ויעש כן אהרון" מגיד שבחו שלא שינה,כמו הרשעים אלא עשה כן והחזיר האור 


(צורבא כיס במדבר פרשת בהעלותך יום א, הרב בן ציון אלגאזי)


3.יתרונה של המנורה על פני קרבנות הנשיאים-תכונת האוניברסליות של הלווים:


"לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך! שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" (רש"י). 

אמנם מובן שהיה לו לאהרון צער על שלא השתתף בחנוכת המשכן, אך במה מהוה הדלקת הנרות דבר גדול מקרבנות הנשיאים? 
ונראה לומר שהדבר המיוחד בנרות הוא הנס שהיה מתרחש בנר המערבי שלא היה כבה כל היום כולו, שעליו אמרו חז"ל שהוא "עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל". אם כן שונה הנס הזה במהותו מכל הניסים שהיו במקדש, משום שהוא פירסם את שם ה' בעולם כולו, בעוד ששאר הניסים נגעו לישראל בלבד. 

התכונה האוניברסלית היא כשרונם של בני שבט לוי דווקא, משום שאין להם חלק ונחלה בארץ ישראל, והם משום כך שייכים יותר לרוחניות המופשטת, שהיא יותר שייכת לכשרונם הרוחני של אומות העולם, לעומת הכשרון העילאי של הקדושה בארציות, של נוחלי הארץ. אמנם מעלה גדולה היא לנחול את הארץ, אך דווקא מפני עוצמת הקדושה הארצישראלית, מתקשים אומות העולם לינוק ממנה, ונותר שבט לוי היסוד המחבר אותם לשכינה השורה בישראל

(בהעלתך - הדלקת נרות המנורה, סיוון תשע"א,הרב אורי שרקי)

4.הדלקת המנורה- כשרה בזר אע"פ שהיא לכאורה המטרה שלא כמו בשחיטה שגם כשרה בזר אבל היא הכנה להקרבה:


הדלקה לאו עבודה היא ולא והתניא {ויקרא א-ז} ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו עבודה היא

(יומא כד, ע"ב)

בהעלותך - ביומא כ"ד אמרו שהדלקה לאו עבודה, וכשרה בזר, ונראה שלחנוך את המנורה פעם ראשונה צוה את אהרן, ולדורות רק יערוך - ההטבה והסדור. (משך חכמה ,במדבר ח ב)


5. סיבת הדלקה נר מנר:


ויומתק בזה למה הדליקו במקדש נר מנר, עד שהוצרכו לעשות 'פתילות ארוכות,' שזהו כדי לאחד את כל קני להראות ולהורות שאינם דרכים  המנורה ד'קביעי וקיימי,' שונים ושיטות נפרדות בעבודת ה', אלא מקשה אחת היא, ומקבלין דין מדין, 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', שכנסת ישראל מנורת זהב כולה מכף יריכה עד פרחה. ואהרן 'אוהב שלום ורודף שלום' 'גדולה משלהם', לאחד את קרבנותיהם של כל השבטים ע"י נשיאיהם, שנצטווה אהרן לברך את עמו ישראל באהבה, ברכנו אבינו כולנו כאחד.

(הרב רובין, חב"ד)


6.סודו של הנר המערבי- נצח ישראל :


א.נר מערבי לא כבה:

הנר הפונה לפרוכת קודש הקדשים במערב וממנו מדליקים את שאר נרות המנורה.(ע"פ אתר מכון המקדש)


אמר רבי חנניה סגן הכהנים אני שמשתי במקדש ומעשה נסים היו במנורה, משהיו מדליקין אותה בראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת, ואמרו רבותינו כל חצר שבירושלים היתה משתמשת לאורה שלמנורה. (מדרש הגדול, ויקרא כד ב)
להעלת - חסר וי"ו, לומר שוי"ו נרות מכבין אותם, אבל נר מערבי דולק לעולם. למאור להעלות - בגימטריא חצי לוג שמן לנר. נר תמיד - בגימטריא בשבת. (בעל הטורים, שמות כז כ)


ב.מטרת הנרות- לא להאיר אלא להעיד על נצח ישראל:

מתיב רב ששת {ויקרא כד-ג} מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים (שבת כב, ע"ב)

ג.נר המערבי כבה כשמת שמעון הצדיק: ובה היה מסיים. הטבת הנרות שדלק כל היום ואינו מטיבו עד הערב ומשנה זו בת''כ שנויה וסבירא ליה דמזרח ומערב מונחין והכי תניא לעיל מיניה להעלות נר תמיד שתהא נר מערבי תמיד שממנו יהא מתחיל ובו יהא מסיים ומדלא כתיב להעלות נרות ש''מ הוקבע נר אחד להתחיל בו בכל יום וזהו נר מערבי השני של מזרח והכי תנן (תמיד לג.) נכנס ומצא נרות מזרחים דולקות מדשן המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין הערבים מצאו שכבה כגון משמת שמעון הצדיק מדליקו ממזבח העולה(רש"י,שבת כב,ע"ב)

ד.כבה נר המערבי- כשמת אור החיים:

שלושה חדשים לאחר שובו של הבעש"ט נפטר רבי חיים בן עטר בירושלים בערב שבת, ט"ו בתמוז תק"ג. קבלה בידי הספרדים, כי רבי חיים אבולעפיה, לאחר שסיים באותו יום את תפילתו השעין כמחצית השעה את ראשו על השולחן, אחר כך קם על רגליו ואמר: רבי חיים בן עטר נסתלק, לויתי אותו עד שערי גן העדן.
בשבת הבאה, פרשת פנחס, לאחר שנטל הבעש"ט את ידיו לסעודה שלישית, אכל כזית חלה ואמר: כבה הנר המערבי.
כל דבורו של הבעש"ט ביום השבת היה בלשון הקודש ובמלים ספורות בלבד, ומשום כך נהגו תלמידיו לשאול אותו במוצאי שבת לפשר הדברים שהשמיע. הוא הסביר להם הפעם, כי רבי חיים בן עטר נסתלק לעולמו. מערבי הוא הכינוי בו מכנים את יהודי מרוקו, המתגוררים במערב הקצוני. מששאלוהו מנין לו זאת, ענה: יש בנטילת ידים כונה אחת, שנתגלתה רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה ולשוא, כי היא היתה ברשותו של רבי חיים בן עטר. היום לאחר שנטלתי את ידי נתגלתה לי פתאום אותה הכונה, מכאן אני יודע שבעל "אור החיים" איננו כבר בחיים.

(מרקוס אהרון, שינפלד מ., החסידות, תל אביב, תש"ד, עמ' 316)




7.המנורה כנגד התורה:


א.ארון- תורה שבכתב, מנורה- תורה שבע"פ:

דיש לדעת דאור התורה שהוא תכלית המשכן ועיקר המשרה שכונה בישראל. בא בשפע ע"י אמצעות שני כלי קודש. היינו הארון והמנורה. ונשתנו פעולותיהם. הארון בא ליעוד הדברות שבכתב וגם לצווי בקבלה בע"פ וכמש"כ לעיל כ"ה כ"ב. ועדיין אין בזה כח הפלפול והחידוש שיהא אדם יכול לחדש מעצמו דבר הלכה שאינו מקובל. ולזה הכח הנפלא שנקרא תלמוד ניתן כח המנורה אשר נכלל בו שבע חכמות וכל כחות הנדרש לפלפולה ש"ת. וכ"ז נכלל בכפתורים ופרחים. עד דאי' בב"ר פצ"א ר' טרפון בשעה שהיה שומע דבר מתוקן היה אומר כפתור ופרח. ושיח רבן של ישראל ללמדנו בא שמה שתלמיד ותיק מחדש דבר טוב הוא ע"י כח שנרמז בכו"פ של המנורה. וע"כ בבית שני שרבו ישיבות והעמידו תלמידים הרבה להויות דאביי ורבא שהוא התלמוד מש"ה נתחזק כח המנורה ע"י נס דחנוכה. וע"ע להלן ל"ט ל"ז שהראיתי לדעת שמרומז ג"ז בתורה. והיינו דאי' בברכות דנ"ז הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנא' ויקחו אליך שמן זית וגו


(העמק דבר על שמות פרק כז פסוק כ )

ב.הנר האמצעי כנגד משה רבנו עמוד התורה:

על פי המבואר בספרים הקדושים הטעם שצוה הקב"ה להדליק את הנרות אל מול פני הנר האמצעי, כי שבעה קני המנורה מכוונים כנגד שבעה הרועים:  אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף, דוד.נמצא לפי זה כי הנר האמצעי שהוא גוף המנורה, בהיותו הנר הרביעי הרי הוא מכוון כנגד משה רבינו שהיה גדול מכל שבעה הרועים, כי זכה להיות שליחו של הקב"ה למסור את התורה לישראל, זאת ועוד שהיה אדון כל הנביאים כמו
שכתוב )דברים לד-י(: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים", לכן: "אל מול
פני המנורה יאירו שבעת הנרות", להורות כי משה רבינו גדול מכולם.(שבילי פנחס, פרשת בהעלותך , שנת תשע"ז)

ג.ששה נרות כנגד שישה סדרי משנה:

ששת הנרות הם כנגד ששה סדרים בתורה שבעל פה הנר האמצעי הוא כנגד: "תורה חדשה מאתי תצא" (שבילי פנחס, פרשת בהעלותך , שנת תשע"ה)


8.איסור עשיית מנורה:

דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו שבהן מראה את ההדיוטות ואומר הכזה ראית או כזה: גמ' ומי שרי והכתיב {שמות כ-כג} לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשיי אמר אביי לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן כדתניא לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר כנגד עזרה שלחן כנגד שלחן מנורה כנגד מנורה אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמונה ושל שבעה לא יעשה אפי' של שאר מיני מתכות רבי יוסי בר יהודה אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי אמרו לו משם ראייה שפודין של ברזל היו וחיפום בבעץ העשירו עשאום של כסף חזרו העשירו עשאום של זהב (ראש השנה כד,ע"א-ע"ב)



לא יעשה בית, תבנית היכל כשיעור גבהו וארכו ורחבו. אכסדרה, תבנית אולם. חצר, תבנית עזרה. שלחן, תבנית שלחן. מנורה, תבנית מנורה. אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמנה, אבל של שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות, ואפילו בלא גביעים וכפתורים ופרחים, ואפילו אינה גבוהה י"ח טפחים:


(שו"ע יורה דעה - סימן קמא סעיף ח)



9.כמה מנורות היו במקדש?


א.שבע הנרות של משה- שבעת העממים ו-70 הנרות של שלמה כנגד 70 אומות העולם:


בהעלותך את הנרות וגו', למה שבעה נרות, כנגד שבעה כוכבי לכת חנכ"ל שצ"ם (שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה, דבר אחר כנגד שבעת ימי בראשית. דבר אחר למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות, אלא משה עקר שבעה אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות. אמר הקב"ה בעולם הזה אף על פי שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אף על פי שאני ממלא ירושלים מכבודי, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו', אני מדליק לתוכה נרות. (ילקוט שמעוני,במדבר פרק ח, תשיט)



עשר מנורות עשה שלמה, ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב. רבי אלעזר בן שמוע אומר על כולם היו מסדרין, שנאמר את השולחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולן היו מדליקין, שנאמר את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור... (מנחות  צח ב)

ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו. (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפה)

ב.כמה מנורות ששימשו להדלקה היו בכל ההסטוריה ?


יש בפרשה זו ד' פעמים מנורה ב' מלאים ו-ב' חסרים וי"ל דהנה המנורה שעשה משה היתה קיימת בבית ראשון כמו שנאמר במנחות צח ע"ב ובשעת החורבן נטלוהו כשדיים לבבל כמפורש בסוף ירמיה ומסתמא החזירוהו כשבנו בית שני כמובאר בעזרא שהחזירו את כל כלי ביהמ״ק שהורידו לבבל והי׳ קיים עד ימי יונים

שאז כנראה טמאוהו והשתמשו בו ונפסל מהקרבה כמ״ש בע״ז נ״ב ב׳ גבי מזבח, ולכן כשנצחו בית חשמונאי עשו מנורה חדשה כמ״ש במנחות כ״ח ב׳ שבית חשמונאי עשו מנורה משפודין של מתכת (שכשר בדיעבד) ,העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב וזה נשאר עד חורבן בית שני נמצא שישראל
עשו ד׳ מנורות שנים של זהב כדין ושנים  שכשרין רק בדיעבד וי״ל דכנגדן כתיב ד״פ מנורה  שנים מלאים ושנים חסרין 


(טעמא דקרא, הרב קנייבסקי שליט"א,פרשת בהעלותך)


10. לאן נעלמה המנורה?


א.חשיבות המנורה שלא הסכימו למוסרה ליהודי מומר:

יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. מֶה עָשׂוּ לוֹ נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר וַוי אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי(בראשית רבא, סה,כב)

ב.עדות על כלי המקדש באוצרות רומא:

אמר ר' אלעזר בר' יוסי אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים (יומא נז,ע"א)

אני ראיתיה ברומי. במסכת מעילה (דף יז:) גבי בן תלמיון נעשה נס לר' אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם ושם ראה כלי בית המקדש באוצר:(רש"י,שם)


ג.המנורה לא נגנזה:

חמשה דברים העשויין וגנוזין. אלו הן. אהל מועד וכלים שבו. ארון ושברי לוחות [שבו]. צנצנת המן. וצלוחית של שמן המשחה. והמטה. ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. ובגדי כהונה ובגדי כהן משיח. אבל מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי 

(מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק מא)


ד.יש הסוברים שהמנורה אינה במרתפי הותיקן:

יש מקורות שהמנורה כלל לא גלתה לרומי עם חורבן בית שני אלא נגנזה.על שער טיטוס יש צורה של מנורה ...כמה פקפוקים בדבר: הראשון שבהם הוא צורת דרקונים המגולפים בסיס המנורה ואף כי דנו בזה א יש בזה איסור ממש, אך מסתבר שבבית המקדשלא עשו ציורי חית על בסיס המנורה.
הרמב"ם קובע כי למנורה היו שלוש רגלים.רש"י מזכיר גם בסיס וגם שלוש רגלים.למנורה שבשער טיטוס יש בסיס אבל אין לו רגליים.... (אלף דור,הרב ירוחם הורוביץ, חלק א ע"מ 388)

ה.סברתו של הרב הרצוג שהמנורה בכל זאת הורדה לרומי:

ההכרח יאלצני להניח הנחה שכנראה קרה אסון בדרך מארץ ישראל לאיטליא ונשבר ונקצץ ונפל לים החלק התחתי של המנורה והאמנים של טיטוס עשו שיחזור מהתושבת ועשו עליה צורות דרקון סמל האור (האלילי) כמתכונת המנורות שבהיכלי האלילים (,ספר הזיכרון לשמואל קלמן מירסקי, דברי הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג ז"ל)



11.גלגולו של סמל המדינה:

עיצבו את הסמל האחים גבריאל ומקסים שמיר, והוא נבחר מבין הצעות רבות שהוגשו לוועדת הסמל והדגל שהקימה מועצת המדינה הזמנית. ..

...הצעתם המקורית של האחים שמיר כללה מגן שבמרכזו מנורת שבעת הקנים בעיצוב סכמטי מודרני. בהצעתם, שבעת הכוכבים של הרצל מסודרים מעל המנורה בשורה, ומשני עבריה ענפי זית.

ייתכן שמעצבי הסמל, האחים שמיר, הושפעו מקטע בנבואת הנביא זכריה שבה מראה המלאך לנביא "מנורת זהב כולה וגֻלּה על ראשה ושבעה נרותיה עליה... ושנים זיתים עליה אחד מימין הגֻלּה ואחד על שמאלה". האחים שמיר עצמם לא הזכירו את הקטע מספר זכריה כהשראה לעיצוב, אף על-פי שהסבירו בפירוט את עבודתם בריאיון שנתנו לעיתון מעריב ב-18 בפברואר 1949.[3] לפיכך, אין לדעת אם מדובר בצירוף מקרים, או בדמיון מכוון.

הוועדה החליטה כי הצעתם של האחים שמיר תשמש בסיס לסמל המדינה, אולם דרשו לערוך בה שינויים. לדברי האחים שמיר, הם עצמם רצו במנורה בעיצוב מודרני, אולם העיצוב הזה לא נראה הולם בעיני חברי הוועדה, ובהם בבה אידלסון שעמדה בראשה, והם העדיפו את העיצוב המופיע בתבליט שער טיטוס.התבליט מתאר תהלוכה של עבדים וחיילים השבים לרומא לאחר ניצחון הרומאים על היהודים במרד הגדול והחרבת בית המקדש השני בירושלים בשנת 70 לספירה. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי. השימוש בענפי זית מצא חן בעיני חברי הוועדה, והועדף על פני השימוש בסמלי הלולב, האתרוג והשופר, שכן הם ביקשו להימנע משימוש בסמלים בעלי אופי דתי מובהק. הוספת ענפי הזית כסמל לשלום נראתה עדיפה על-פני השימוש במוטו "שלום על ישראל", אולם בכל זאת, ביקשה הוועדה להוסיף את השם "ישראל" בעברית מתחת למנורה. שבעת הכוכבים של הרצל הושמטו בסופו של דבר מהעיצוב הסופי.


(אליבא דויקיפדיה, ערך "סמל מדינת ישראל")



סיום: מדוע התקשה משה במעשה המנורה- סוד המנורה:

א.המנורה שייכת לשער החמישים:

וידוע שהמנורה הוא נ' שערי בינה ולכן היה במנורה כ"ב גביעים וי"א כפתורים וט' פרחים, הרי מ"ב כנגד שם מ"ב, וז' קנים הרי מ"ט שערי בינה, והגוף של מנורה הוא שער נ' וזה שנתקשה בה משה (אדרת אליהו לגר"א, ראש פרשת דברים)

ב.המנורה- למעלה מן העולם:שלשה דברים היו קשים למשה וכו'... כי המנורה מפני שמדריגתה כמו שידוע בסוד המנורה שהיא למעלה מן העולם, וזה ידוע ממה שהיתה המנורה מקשה, לפי שהיא מעולם האחדות לגמרי, לכך היה מקשה, שכל גופה אחת, ולפיכך נרמז בלשון מקשה כמה היתה קשה המנורה, ומפני זה לא היה יכול להשיג בהשגת הנבואה דבר זה, עד שהיה צריך להראות לו באצבע ולסייע לו... (חידושי אגדות מנחות כט א)



ג.שייכת לנצח שלאחר החיים:
...והשכר הרוחני לעולם הבא הנרמז במנורה, שהנר רומז לנשמה, ואמר תיעשה-מאליה, ושלהבת עולה מאליה, כי בלי מניעת חטאים הנפש עולה מטבעה למקורה, ובעולם הבא עיקר השכר, על כן היא מימין, והוא קשה לצייר מכל, וזהו שנתקשה משה במעשה המנורה... (כלי יקר, שמות כה לא)


ד.המנורה מייצגת את נוקדת האחדות של עם ישראל ולכן נתקשה בזה משה במיוחד לאחר חטא העגל:

לכאורה, תמוהים דברים אלה של חז"ל. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוא הרב ומשה רבנו בחיר האדם הוא התלמיד; ובכל זאת מתקשה כאן משה לתפוס את מעשה המנורה!
אלא - המשיך האדמו"ר בהרמת קול - עניין זה אין להבינו כפשוטו. על המנורה נאמר, שהיתה "מקשה אחת זהב טהור", כדי לסמל את האחדות השלמה של כל חלקי העם: "עד ירכה" - האנשים הפשוטים, הניצבים בתחתית סולם המעמדות; "עד פרחה" - הגדולים והחשובים שבעם. על משה הוטלה איפוא המשימה הכבירה לאחד את כל חלקי העם לחטיבה אחת ובכך התקשה גם בחיר האומה, עד שזכה לסיעתא דשמיא. ואף עתה, סיים האדמו"ר, מוכל להגיע לאחדות ישראל, אם יערה עלינו ד' רוח ממרום, שתבטל את יצר הפלגנות השרוי בתוכנו . . .


(מאמר, "מדוע התקשה משה במעשה המנורה?", אתר כיפה)


אחרית דבר: המנורה וסודו של עם ישראל


*סוד נצחיותו של עם ישראל הוא באחדותו, בין כשהיא גלויה ובין כשהיא לא, כששנאת חינם יוקדת אז עם ישראל מתפזר בעולם וגולה כדי לחזור ולהתאחד אח"כ מחדש


*המנורה מייצגת את האחדות שבאה ע"י השלום והרי ידוע הכלל- "נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף, משום שלום בית"(שבת כה)


*לכן המנורה שהיא מקשה אחת כמו עם ישראל, גם כאשר כבים חלק מהנרות - הנר המערבי - שמכוון כנגד משה רבנו והתורה- לעולם לא כבה


*המנורה מכוונת כנגד תורה שבע"פ ולכן היוונים ודווקא הם טימאו אותה אבל לא  בזו אותה כי ניסו לפוגע בצד הרוחני של עם ישראל אבל לא להשמידו פיזית


*ההדלקה מנר לנר במנורה מעידה על הערבות בין אחד לשני


*האור הגנוז הוא נקודת האחדות הגנוזה בכל חלקי העם אבל המציאות של הרשע מסתירה אותה ביום יום ולכן הקב"ה גנז את האור עד לזמן המתאים. אהרון הכהן שהוא אוהב שלום ורודף שלום הוא כמובן הדמות שמייצגת את העלאת האור הגנוז והפצתו.

*המנורה מביאה לידי ביטוי את תכונת האוניברסליות של הלויים ומרמזת כנראה על החיבור העתידי גם בין עם ישראל לאומות העולם


*הפיכת המנורה לסמל המדינה שמייצג את כלל ישראל היא סגירת מעגל והחזרת המנורה להיות מייצגת את אחדות העם


*משה רבנו משליך את מנורת הזהב אל האש כדי ליצור אותה , להבדיל כמו שעשו עם העגל, כדי להיות נקודת התיקון של העגל שקלקל את האחדות שהיתה במעמד הר סיני !


*האיסור לעשות מנורה כדוגמת זו שבמקדש היא אולי כנגד לא להביא להחזרת המקדש בצורה מלאכותית אלא רק אחרי שבאמת יבנה תהיה המנורה שוב נקודת החיבור והאחדות



(ענ"ד)

















________________________________________________________________


https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_98.1.pdf


https://www.kipa.co.il/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%94/



https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=11310


https://www.mayim.org.il/wp-content/uploads/2016/12/Truma_71.pdf


http://beinenu.com/system/files/alonim/25_22_23_73.pdf?download=1


https://www.kipa.co.il/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2-%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%94/



הרב פרדימן: כנגד 7 הרועים ובמרכז משה רבנו- ששקול כנגד כל עם ישראל וגם בכוכבים כנגד החמה שמשה שקול לחמה


http://www.capitalchabad.com/media/pdf/285/hFoU2850448.pdf


נצחיות נר מערבי:

  משמת שמעון הצדיק מצאו שכבה (שבת דף כ"ב)



יום חמישי, 16 באפריל 2020

עשרה מי יודע ? סוד המספר עשר

       *לע"נ סבי מאיר בר אסתר*

פתיחה: מדוע נברא העולם דווקא בעשרה מאמרות

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר {א}, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת {ב}, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

(אבות ה,משנה א)

הקדמה: המספר 10- הבסיס הנפוץ לכל פעולות החשבון בימנו


השיטה העשרונית (נקראת גם בסיס דצימלי) היא שיטה מבוססת מיקום להצגת מספרים (שלמים, ובהרחבה גם ממשיים), לפי בסיס 10.... השיטה הומצאה בהודו, החליפה את הכתיבה בספרות רומיות באירופה בסוף ימי הביניים, והיא מקובלת כיום בכל העולם.

....
במתמטיקה ובמדעי המחשב מערכת ספירה על בָּסִיס בִּינָארִי, או מערכת ספירה על בסיס 2 (על פי הצעת האקדמיה ללשון העבריתבָּסִיס שְׁנִיּוֹנִי), מייצגת ערכים מספריים באמצעות שני סמלים, בדרך כלל 0 ו-1. בפרט, שיטת הספירה הבינארית הנפוצה היא סימון לפי מקום עם בסיס 2. מספרים המיוצגים בשיטה זו נקראים לרוב מספרים בינאריים...
ספירה על בסיס אוקטלי היא ספירה על בסיס 8. ספירה זו משמשת במחשבים, על מנת להקל את העבודה עם הספירה הבינארית...
ספירה על בסיס הקסדצימלי היא ספירה על בסיס 16. היא משמשת כיום בעיקר בתחום המחשבים, בזכות התאמתה לייצוג תוכנו של זיכרון המחשב.

(אליבא דויקידפיה)


 חלק א: המספר 10 במימד האדם- חשיבות של עשרה אנשים
1.על פחות מעשרה צדיקים- אברהם לא ביקש:


חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי  וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:(בראשית יח,כג-לב)

מדוע לא ביקש אברהם על פחות מעשרה?


 אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא: (רש"י,שם)


ראוי לציין שרש"י מונה כאן גם את הנשים כראויות להציל את זולתן (ואולי נח לא התפלל כלל על הצלת האנושות משום שידע, כי אין בה כתעריף שרש"י קבע) (ברכת אשר,שם)


...דָּבָר אַחֵר לָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה, לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְאַרְבָּעָה חֲתָנָיו (בראשית רבא,מט,יג)


2.השכינה שורה בעשרה  אנשים:


רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט,), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ,), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.



(אבות ג,ו)

3.אמירת קדיש - דווקא בעשרה אנשים :

וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)

עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (במדבר יד,כז)


הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר טז,כא)


א.עשרה אנשים- המינימום ההלכתי לאמירת קדיש ודברים שבקדושה:


א1.קדיש בעשרה:אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות והוא הדין לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה: (אורח חיים,נה,א)


א2.כל דבר שבקדושה- בעשרה- נלמד מהמרגלים ומעדת קורח: ובעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)


א3.קושיית רבנו בחיי על הלימוד מהמרגלים:

ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן, אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (רבנו בחיי, ויקרא כב,לב)

א4. לימוד עשרה מעשרת אחי יוסף: א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן (בראשית מב) ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים מה תוך שנא' להלן עשרה אף כאן עשרה(ירושלמי מגילה פרק ד, הלכה ד)


א5. כוחו של המספר 10:

אפשר לראות את הכח של עשרה שיש אפשרות ללומדו אפילו מן המרגלים שחטאו - ואף על פי כן היות והם עשרה אז יש כח למספר הזה להיות מקור ללימוד לכוחו של מניין  (ענ"ד)

חלק ב: עשר במימד הזמן

1.המספר 10  נמצא לכאורה רוב הזמן בעימות עם מימד הזמן:



א.בעת העתיקה היו שהתייחסו גם על מעגלי הזמן- שבועות בחודש וחודשים בשנה לפי הבסיס העשרוני:
במצרים העתיקה חילקו את החודש לשלושה שבועות ובכל שבוע היה עשרה ימים (מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 167)
רומלוס , מלכה הראשון של רומא , חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים...יורשו של רומלוס המלך נומה פומפיליוס הוסיף שני חודשים (ינואר ופברואר) (מילים מספרות,נתן שפיגל, ע"מ 247)

ב.עשרת ימי תשובה- מעל הזמן:

כאמור, בבבל היו נוהגים בחודשים ירחיים, חודשים שנקבעו לפי הירח, בעוד שבמצרים החודשים היו באופן מלאכותי בני שלושים יום כולם. וכך היו שנים עשר חודשים בני שלושים יום, סה"כ: 360 יום. אך מאחר שבשנה שמשית ישנם 365 יום, היו מוסיפים עוד חמישה ימים שנחשבו כימים 'מחוץ לשנה' ונקראו 'הימים הנוראים'. השנה העברית היא בת 355 ימים )כגימטריה של 'שנה'( ואם כך יש אצלנו פיגור של עשרה ימים לעומת שנת השמש. לפי זה, יש עשרה ימים שהם 'מחוץ לשנה', הלוא הם עשרת ימי תשובה. אלו ימים שנמצאים 'מחוץ לזמן'. בימים אלה ניתן לחזור אחורה בזמן ולתקן את חטאי העבר (בעוד מועד, הרב אורי שרקי,ע"מ 15)

ג.הזמן בין אדם לנח ובין נח לאברהם נמדד בדורות ולא ביחידות רגילות של זמן:

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ {ג} כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם {ד}, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו {ה}, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
(אבות ה,ב)

ד.עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות- כלומר לפני תחילת הזמן ההסטורי:

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה :(אבות ה,ו)

2.עשרה בטבת, עשור לחודש ( יום כיפור) ותשעה ועשירי באב- על תאריכים שביום העשירי לחודש:

א.עשרה בטבת-  נקודת הסדק הראשונה של השבר במקום המושלם במציאות - בית המקדש- המצור הראשון על ירושלים:
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:(מלכים ב כה,א)

ב.יום הכיפורים- היום השלם ביותר בשנה- יום  מחילת העוונות :

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם... (ויקרא כג, כו-לב)

ג.תשעה באב- יום החורבן דווקא ב-ט' ולא ב-י כדי לסמל שהחורבן אינו שלם והוא עתיד להיטבל ובית המקדש יבנה מחדש:

ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר {ירמיה ו-ד} אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא
(תענית כט, ע"א)

חלק ג: עשר במימד המקום- הכל יורד לעולם הפיזי בעשרה קבין

עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. 
עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. 
עֲשָׂרָה קַבִּין עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה רוֹמִי וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. 
עֲשָׂרָה קַבִּין עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. 
עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת־הָרוּחַ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. וְגַּסּוּת, לְבָבֶל לָא נָחִית? וְהָכְּתִיב: (זכריה ה) "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם, וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדָה לְבָבֶל. אִין, לְהָכָא נָחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוּבִי הוּא דְּאִישְׁתַּרְבּוּב לְהָתָם. דִּיּקָא נַמִּי דִּכְתִיב: "לִבְנוֹת לָה בַיִת", שְׁמַע מִינָהּ! אֵינִי? וְהָא אָמַר מַר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת! וַעֲנִיּוּת בְּבָבֶל הוּא דְּאִיכָּא! מַאי 'עֲנִיּוּת'? 'עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה', דִּכְתִיב: (שה"ש ח) "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. 
עֲשָׂרָה קַבִּים גְּבוּרָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ פַּרְסִיִּים וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין כִּנִּים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מָדַי וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין כְּשָׁפִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ מִצְרַיִם וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין נְגָעִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ חֲזִירִים וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין זְנוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עַרְבַיָּא וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין (שחרות) [שִׁכְרוּת] יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה (נטל כושן) [נָטְלוּ כּוּשִׁיִּם] וְכוּ'. 
עֲשָׂרָה קַבִּין שֵׁנָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים וְאֶחָד נָטְלוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.
(קידושין מט,ע"ב)

חלק ד: עשיריות  שמשתקפות אחת כנגד השניה:
1.עשר המכות כחוליה מקשרת בין 10 המאמרות ו-10 הדיברות:

...שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדיברות (שפת אמת, פ' בא, תרל'א)

2.בין 10 המכות ל-10 הדיברות:


נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים
א.אנכי כנגד מכת דם ויהפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ"ט ג') אל תאמר שאני בראתי עצמי
ב.לא יהיה לך כנגד [מכת] צפרדעים (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם] אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד?
ג.לא תשא כנגד מכת כינים שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו
ד.זכור כנגד מכת ערוב אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד
ה.כבד כנגד מכת דבר דכתב למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב)
ו.לא תרצח כנגד מכת שחין אמר הקדוש ברוך הוא אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו
ז.לא תנאף כנגד מכת ברד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט' כ"ד) וכתב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט)
ח.לא תגנוב כנגד מכת ארבה כתב בעד החלונות יבואו כגנב (יואל ב' ט')
ט.לא תענה כנגד מכת חושך אמר הקדוש ברוך הוא אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה 

י.לא תחמד כנגד מכת בכורות שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים
(פסיקתא רבתי פרשה כא )


3.בין 10 המאמרות ל-10 המכות:


 א.דם כנגד "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע":


ומכל מקום תמצא מבואר שכל אלו המכות היו נגד העשרה מאמרות, וזה שתמצא במאמר האחרון (בראשית א') ויאמר ה' הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' לאכלה, וזהו המאמר העשירי שנתן השם יתברך לבעלי חיים פרנסתם ומזונם על ידי שהמזונות באכילתם שבים לדם, וכאשר הם דם מהם יתפרנס הבעל חי שישוב הדם חלק בשר ומן הדם יתפרנס הבעל חי והוא חיותו, ושנה הקדוש ברוך הוא מאמר הזה שיהא כל היאור דם, וכמו שהיה בטל להם המאמר אם היה חסר בריאת דם מה שראוי להיות פרנסתם, כן נחשב הפסד וקלקול כאשר היה תוספת דם שכל תוספת וכל גרעון שוה הוא.


ב.צפרדע כנגד "ישרצו המים שרץ נפש חיה":


וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית,א,כ)

וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ (שמות,ז,כח)

המכה השניה צפרדע הוא כנגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ובזה בטל להם מאמר שרץ נפש חיה שהיה כאן תוספת, כי התוספת והמגרעת שניהם כאחד שוים שנחשב הכאה כאשר יש יציאה מן סדר המאמר וכאן היה שנוי מסדר הטבעי.


ג.כינים כנגד "יקוו המים ותראה היבשה":


וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן (בראשית א,ט)

... וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ח,יג)

המכה השלישית כנים שהיה עפרם כנים שלקה מאמר יקוו המים ותראה היבשה ועכשיו לקה היבשה שהוא עפר הארץ להיות כנים, ואין עפר אלא מקום הראוי לישוב שזה נקרא עפר ששאר הארץ נקראת ארץ אבל עפר נאמר על הארץ המיושבת כדמוכח בפרק כסוי הדם (חולין פ"ח ע"ב).


ד.ערוב כנגד "תוציא הארץ נפש חיה":


וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן (בראשית,א,כד)

וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָ-ה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב:(שמות,ח,כ)

ערוב נגד תוציא הארץ נפש חיה ששנה הקדוש ברוך הוא המאמר הזה עד שבאו להשחית לגמרי. 


ה.דבר נגד "יהיו מאורות ברקיע השמים":


וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים (שם,שם,יד)

הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד: וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם
(ענ"ד: מאורות קובעים את הזמן והמוות הוא חידלון של הזמן) 

דבר נגד יהיו מאורות ברקיע השמים, מוסכם הוא אצל המעיינים כי התחדשות הדבר בא מן ניצוצות הכוכבים אשר יחודש במבטיהם, ומהם יחודש שנוי האויר ועפושו מן ניצוץ הכוכבים כן אמרו המעיינים, ולפיכך הדבר שבא עליהם הוא מכה במאמר יהי מאורות ברקיע השמים


ו.שחין כנגד "נעשה אדם בצלמנו":


וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (בראשית,א,כו)


וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:(שמות ט,י-,יא)


השחין הוא מכה במאמר נעשה אדם בצלמנו, כי כבר התבאר לך למעלה כי השחין מכה דבוקה באדם ולא מצאנו דבוקה באדם זולת זה, ומפני שכתוב בזה המאמר נעשה אדם בצלמנו בצלם אלהים ברא את האדם, ובהכאת השחין נהפך תארם וצלמם שלא היה להם דמות וצלם מפני השחין הדבק בהם, כי השחין היה משחית תאר האדם שלא יהיה נראה לו תאר ודמות, ולפיכך מפני שנוי התאר שלהם היו מתביישים החרטומים לעמוד בפני משה ואהרן כשבא עליהם השחין. 


ז.ברד כנגד "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים":


ברד נגד יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ובמאמר הזה נתחדש פעל נוסף ברקיע ובא ממנו הברד שלא כדרך טבע ומנהגו של עולם שזהו שנוי במאמר יהי רקיע בתוך המים, כי מן הרקיע בא הברד. 


ח.ארבה כנגד "תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי":


וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)


וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות,י,טו)


ארבה נגד תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי, כי הארבה הזה הוא השחתה במאמר הזה דוקא כי הארבה יותר מיוחד מכל שאר התולעים שהוא משחית הפרי כדכתיב (דברים כ"ח) זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה, ועוד נאמר כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל, שמזה תראה כי הארבה מיוחד שהוא משחית העץ והפרי. ואף על גב שהברד גם כן היה מכה על עץ השדה אין זה מיוחד לעץ השדה שגם בהמה ואדם היה מכה הברד, אבל הארבה לא היה מיוחד כי אם לעץ ולפרי וזהו השחתת הפרי נחשב ביחוד. 


ט.חשך כנגד "יהי אור":


וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שמות י,כב-כג)
החשך הוא מכה אל מאמר יהי אור. 

י.בכורות כנגד "בראשית":

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית ,א,א)
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם (תהילים קה,לו)

מכת בכורות ראשית אונם הוא נגד מאמר בראשית שהבכור ראשית לבאים אחריו, והוא נגד מאמר בראשית שהוא ראשית הבריאה גם כן ושניהם ראשית הם, וכמו שמכות בכורות שקולה נגד כל המכות כך מאמר בראשית שקול נגד כל המאמרות שכן יש במדרשות.

(מהר"ל ספר גבורות השם - פרק נז )



4.בין 10 מאמרות ל-10 הדיברות:

בֹּא רְאֵה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּפִי שֶׁשָּׁנִינוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה, אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. 


א.אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ = יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר

כָּתוּב (שמות ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ. וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (בראשית א) יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַזּוֹ נִקְרֵאת אוֹר, שֶׁכָּתוּב (תהלים כז) ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ'.

ב.לֹא יִהְיֶה לְךְ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי= יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ'

כָּתוּב (שמות כ) לֹא יִהְיֶה לְךְ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (בראשית א) יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ'. יְהִי רָקִיעַ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֶלְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאוֹחֲזִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם. וְהַיְנוּ הַסּוֹד, שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁאַל רַבִּי יֵיסָא סָבָא לְרַבִּי אֶלְעַאי, אָמַר, הֲרֵי אֶת שְׁאָר הָעַמִּים נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְדוֹלִים מְמֻנִּים שַׁלִּיטִים, וְאֶת יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזֶה מָקוֹם נָתַן אוֹתָם? שָׁלַח לוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְיָפֶה שָׁלַח לוֹ.בְּתוֹךָ הַמָּיִם, בֵּין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה. וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם - בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּקְרָא בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וּבֵין עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּקְרֵאת (ירמיה ב) בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים וְגוֹ', שֶׁהֵם מַיִם הַמָּרִים, מַיִם עֲכוּרִים, מְכֻנָּסִים, סְרוּחִים וּמְטֻנָּפִים, וְעַל כֵּן יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים מַבְדִּילִים בֵּין מַיִם לָמָיִם.

ג.לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא,= יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד:


כָּתוּב (שמות כ) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךְ לַשָּׁוְא, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (בראשית א) יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשֶּׁקֶר, כְּאִלּוּ הִפְרִיד אֶת הָאֵם מִמְּקוֹמָהּ לְמַעְלָה, וְהַכְּתָרִים הַקְּדוֹשִׁים אֵינָם מִתְיַשְּׁבִים בִּמְקוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף. וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְכָתוּב יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד, אַל תָּשִׂים פֵּרוּד בִּגְלַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. אֶל מָקוֹם אֶחָד, כָּרָאוּי בִּמְקוֹם אֱמֶת, וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר לַשֶּׁקֶר. וּמָה הַשֶּׁקֶר? הוּא שֶׁהוֹלְכִים הַמַּיִם לְמָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלָּהֶם.


ד.זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ =תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב:


כָּתוּב זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב. מָתַי מִתְגַּדֶּלֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּמִתְעַטֶּרֶת בְּעַטְרוֹתֶיהָ? הֱוֵי אוֹמֵר, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אָז מִתְחַבֶּרֶת הַכַּלָּה (הגבירה) עִם הַמֶּלֶךְ לְהוֹצִיא דְשָׁאִים וּבְרָכוֹת לָעוֹלָם


ה.כָּתוּב כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ, = יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם:

כָּתוּב כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא אֵלּוּ הַמְּאוֹרוֹת, זֶהוּ אָבִיךְ וְאִמֶּךְ. אָבִיךְ זֶה הַשֶּׁמֶשׁ. אִמֶּךְ זוֹ הַלְּבָנָה. וְאֵין שֶׁמֶשׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (תהלים פד) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים. וְאֵין לְבָנָה אֶלָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס) וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, וְעַל כֵּן הַכֹּל אֶחָד.

ו. לֹא תִרְצַח =יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה:

כָּתוּב לֹא תִרְצַח, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְאַתָּה אַל תַּהֲרֹג אָדָם שֶׁנִּקְרָא כָּךְ, שֶׁכָּתוּב וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וְאַל תִּהְיֶה כַדָּגִים הַלָּלוּ, שֶׁגְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים

ז.לֹא תִנְאָף, = תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ:

כָּתוּב לֹא תִנְאָף, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר אָדָם בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ, וְלָכֵן כָּתוּב תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, שֶׁלֹּא תוֹלִיד אִשָּׁה אֶלָּא מִמִּינָהּ, וּמִיהוּ מִינָהּ? זֶה בֶּן זוּגָהּ.

ח.לֹא תִגְנֹב=הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע:כָּתוּב לֹא תִגְנֹב, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע. מַה שֶּׁנָּתַתִּי לָכֶם וְצִוִּיתִי לָכֶם, יִהְיֶה לָכֶם, וְאַל תִּגְנְבוּ מַה שֶּׁהוּא שֶׁל אַחֵר



ט.לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךְ עֵד שָׁקֶר= נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ

כָּתוּב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךְ עֵד שָׁקֶר, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ. מִי שֶׁהוּא בִּדְיוֹקַן הַמֶּלֶךְ, אַל תָּעִיד בּוֹ שֶׁקֶר. וּמִי שֶׁמֵּעִיד שֶׁקֶר בַּחֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ הֵעִיד לְמַעְלָה


י.לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ,= לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ

כָּתוּב לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ, וְכָתוּב בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ וְגוֹ'. הֲרֵי בַּת זוּגְךְ כְּנֶגְדְּךְ, וְלָכֵן לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ.

וְהַיְנוּ עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר ז) עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. נִשְׁקְלוּ כְאֶחָד בְּמִשְׁקָל אֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹמֵד הָעוֹלָם וְנִמְצָא בוֹ שָׁלוֹם. וְעַל כֵּן, אִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ, לְהַעֲמִיד הָעוֹלָם בְּשָׁלוֹם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּכַפֵּר עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וְעַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם עַל הַכֹּל


(זוהר מתורגם פרשת תזריע דף יב, ע"א)


5.בין מאמרות לדיברות- ההבדל הקטן:


א.בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות:


אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר ג' ג' מכולן יצא: גמ' הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר (רבי) כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו {תהילים קנ-ג} הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר (ויאמר) דבראשית ט' הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (ר"ה,לב,ע"א)


ועוד יש לך לדעת גם כן, כי כאשר הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים המכות הכה אותם בכל חלקי העולם, שכמו שאמרנו

שבאו עליהם מכות למטה ולמעלה ובחלל העולם כך היו באים עליהם המכות בבל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו,
והם עשרה מאמרות שבהם ברא עולמו, כי בראשית גם כן מאמר הוא כדאיתא במסכת ראש השנה (ל"ב ע"א) ואף על גב שלא היו המכות באות עליהם כסדר מאמרות שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו מפני שכל אחד ואחד סדר מיוחד, וזה כי לענין הכאת המכה תמיד המכה שהיא מלמעלה יותר קשה ואין להביא מכה קשה ואחר כך שאינה קשה כל כך, ולפיכך היו  עולים מלמטה למעלה וזה שגורם שנוי בסדר מאמרות. (מהר"ל,גבורות ה',פרק נ"ז)

ב.ההבדל בין מאמרות לדברות:

ובטעם שינוי הלשונות שאלו נקראו 'מאמרות' ואלו 'דברות'... ד'מאמר' שייך אפילו בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, ועל כן יש בלשון לומר 'ראובן דיבר עם שמעון', היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת 'עם', אבל אין בלשון לומר 'ראובן אמר עם שמעון' אלא 'אמר לשמעון' או 'אל שמעון'

("שם משמואל", חלק המועדים – ערב יום הכיפורים, תרפ"א בשם בעל האבני נזר)



6.המכות הכשירו את השטח לקבלת הדיברות, מעין בריאה על דרך השלילה:


והנה כבר אמר החכם מכל אדם (קהלת ז-יד): "גם את זה לעומת זה עשה האלקים". לכן כמו שיש עשרה מאמרות ועשרת הדברות מצד הקדושה, כן היה במצרים זה לעומת זה עשרה כוחות של טומאה שהחשיכו עיניהם של ישראל שלא להאמין שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, וממילא לא היו מסוגלים להשיג את האור של עשרת הדברות. לכן הביא הקב"ה על המצרים עשר מכות, כדי להכניע ולשבור עשרה כוחות הטומאה, ועל ידי כל מכה הוסר כוח אחד של הקליפה המסתיר מישראל האור מדיבור אחד של עשרת הדברות, ואחרי כל העשר מכות נשברו כל עשרת כוחות הטומאה ועל ידי זה זכו ישראל שמסר להם הקב"ה עשרת הדברות בפועל במתן תורה. וזהו ביאור דברי החידושי הרי"ם, כי תכלית עשר המכות היא: "להסיר הקליפה וההסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות"


(שבילי פנחס פרשת בא תשע"ה)


7.הסיבה ש"בראשית" הוא גם כן מאמר:


מגלה לנו המגיד ממעזריטש חידוש גדול, כי במאמר הראשון "בראשית" נאצלו ונבראו כ"ב אותיות התורה, וזהו פירוש הכתוב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - א"ת השמים רומז על כ"ב אותיות התורה מאות א' עד אות ת' שבהן נבראו שמים, וא"ת הארץ רומז על כ"ב אותיות התורה מאות א' עד אות ת' שבהן נבראו הארץ, לכן לא נזכרה לשון אמירה במאמר הראשון, כי במאמר זה עדיין לא נבראו האותיות שמהן מורכב המאמר, ובכל זאת "בראשית נמי מאמר הוא" מאחר שנבראו בו האותיות. לפי זה אומר ה"בני יששכר", כי מטעם זה צוה הקב"ה לתקוע בקול שופר בלי אותיות, כדי לעורר בכך המאמר הראשון "בראשית" שהיה לפני שנבראו האותיות, אשר במאמר זה רמז הקב"ה מה שפירש רש"י: "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית" ברא את העולם, והרי זה זכות גדולה לישראל להצדיקם בדין עכדה"ק.


(שבילי פנחס פרשת בא תשע"ה)


8.שורש כל העשיריות - עשר הספירות:

עשר הספירות הינן מונח קבלי המובא בתורת החסידות, המתיחס לעשרה כוחות שונים, שבאמצעותם הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם ומנהיגו. על פי המניין המוזכר בדרך כלל בחסידות, עשרת הספירות הם: חכמהבינהדעתחסדגבורהתפארתנצחהודיסודמלכות.  (אליבא דחבדפדיה)


חלק ה: סוד ומשמעות המספר 10 : 

1.סוד המספר 10- בתוך המציאות הקיימת:

כשם שכל ההוויה מחולקת לשלושה חלקים: עולם, שנה, נפש, שהם מקבילים למקום, זמן ואדם, כך בעולם הטבעי, הבריאה מחולקת לשלושה חלקים: מקום, זמן וחומר. כל אחד משלושה אלו מחולק לשלושה: מקום – אורך, רוחב ועומק. זמן – עבר, הווה ועתיד. חומר – מוצק, נוזל וגז. סך הכל תשעה מימדים, המקבילים לתשע ספרות בסיסיות שאיתן יוצרים אין סוף מספרים.

המספר עשר מורכב משתי ספרות: אחד ואפס. הספרה אחד מורה על היש שבבריאה, והספרה אפס המצורפת אליו, מורה על המשמעות הרוחנית של הבריאה – "אפס זולתו". עשר הוא המספר השלם המבטא שלימות כוללת של גשמי ורוחני גם יחד. על פי זה נבחן את עשרת שמותיו של משה רבינו המתארים את מסכת חייו המופלאה, ונסדר במידת האפשר את השמות לפי סדר תולדות חייו
(השמות בתורה, הרב אהרון בורנשטיין, פרשת שמות)

2.משמעות המספר 10: שלמות אנושית המביאה לנתינה קדושה(מעשר) ולמספר אופטימי ושלם

א.שלמות:


המספר 10 מייצג את השלמות האנושית. בהתאם לעשרת האצבעות אשר שימשו כידוע לא רק לצורכי אכילה והריגה כי אם גם לצרכי מניין...לו למשל היו לאדם הראשון 12 אצבעות  וכך היה הדבר לבניו אחריו עד ימנו אין ספק כי הבסיס המתמטי שלנו היה 12 אך עתה שיש לנו רק 10 אצבעות מהוות הן את המודל שלשלמות: היגד אנושי שלם.מי שאינו עשר (כביטוי  הסלנג המודרני) אינו שלם ועובדה היא כי רק אחרי 10 דורות לאחר אשדם הראשון נמצא אדם תמים.


ב.קדושה של נתינה:


בדומה לכתוב (ויקרא כז, לב) העשירי יהיה קודש לה' וכדברי יעקב(בראשית כח,כב): 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' לאמור העשר הוא בבחינת קודש לה' וממילא ברור כי המספר 10 מבטא קדושה או לפחות משהו בעל שיוך אלוקי.


ג.מספר המבטא אופטימיות- על דרך החיוב ועל דרך השלילה:


עבד אברהם לקח 10 גמלים ונתן לרבקה עשרה זהב (והציעו להמתין ימים או עשור)הכל בהתאם לאותה חשיבה של ה-10 השלם כלומר עבד אברהם נקט במספרים אופטימליים להצלחת משימתו ...


במו"מ שבין אברהם לבין האל הוסכם כי מ' הצדיקים המינמיאלי הוא 10 היינו ש-10 איש מבטאים שלמות מגינה שאמורה היתה בכוחה להציל את סדום ועמורה...


כזכור יעקב שלח 10 מבניו- 10 ולא 11, 10 ולא 9 על מנת שהשמימה שלהם בהשגת מזון תצליח ואכםן היא הצליחה. 

ממילא מובן כי 10 שנות נישואים ללא ילדים הם שלמות על דרך השלילה כלומר חוסר הצלחה מוחלט והמוצא ממצב זה הוא נישואים לאישה אחרת 

(נומרולוגיה בראשיתית, ד"ר מאיר בר אילן, ע"מ 36-37)


סיום: העולם נברא בעשרה מאמרות שבנויות מספרות 0 ו-1 לרמז על בריאה של יש(1) מאין(0)


לְהִבָּרְאוֹת. וְלֹא תְּנַן בָּרָא הָעוֹלָם וְיָכוֹל לִבְרֹא. נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהִפְלִיא בָּזֶה הוֹרָאַת הַבְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה יֵשׁ מֵאַיִן וְאֶפֶס מֻחְלָט, וְלֹא כְּמַחֲשֶׁבֶת הַחוֹשֵׁב בְּחֹמֶר קַדְמוֹן. שֶׁכַּאֲשֶׁר נַאֲמִין בְּאֶפֶס מֻחְלָט, צוֹדֵק הַמַּאֲמָר לוֹמַר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת שֶׁהוּא מִצַּד הַנִּבְרָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֶפֶס וְאַיִן מֻחְלָט הָיָה, אֵין מוֹנֵעַ מִלְּהִבָּרְאוֹת בְּמַאֲמָר אֶחָד כְּמוֹ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. אֲבָל אִלּוּ הָיָה חֹמֶר קָדוּם, לֹא יִצְדַּק לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת מִצַּד הַחֹמֶר, כִּי שֶׁמָּא טֶבַע הַחֹמֶר לֹא הָיָה מְקַבֵּל הַבְּרִיאָה בְּמַאֲמָר אֶחָד: (עיקר תוי"ט,שם).


בשולי הדברים:בין המספר 10 ( שמבטאת שלמות אנושית ) לאות יוד הסימן לצניעות

שורש המילה עשיר השמח בחלקו הוא עשר- מספר המבטא שלמות:(ע"פ הרב זמיר כהן)


היוד נברא העולם הבא:

יו"ד מפני מה הוא קטן מכל האותיות?
מפני שכל מי שהוא מקטין עצמו בעולם זה ואין בו גסות הרוח, זוכה ונוחל חיי עולם-הבא שנברא ביו"ד שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" בה"א נברא העולם-הזה, ביו"ד נברא העולם-הבא.
מפני מה נברא העולם-הבא ביו"ד?
מפני שצדיקים בני העולם-הבא מועטים.
ומפני מה תגו של יו"ד כלפי פניו?
מפני שכל צדיק וצדיק נותנין לו שכר לפי מעשיו. וצדקתו הולכת לפניו שנאמר 'והלך לפניך צדקך

(מדרש אותיות דרבי עקיבא אות י)
_____________________________________________________________________


https://www.hidabroot.org/article/224105


10 אצבעות- כי האדם נברא בצלם אלוקים


7 מבטא ברכה קדושה וטהרה(וביחד- האל) בעוד שבעשרת הדברות מבטא ה-10 שלמות מסויימת \ מעין הכתוב"(ויקרא לז,לב): "העשירי יהיה קודש לה') וכיצא בכך 10 המכות היוו עונש גמור על מצרים ( נומרולוגיה בראשיתית, ע"מ 12)



7 הוא מידתו של האל וברכה וקדושה אופפים אותו...
דומה שחשיבותו של המספר 10 נובעת מהיותו מספר אנושי שהרי לכל אדם 10 אצבעות ובהם נהגו לספור כלומר בעוד שה-7 מייצג מידה אלוהית מייצג ה-10 מידה אנושית ונראה כי לא בחינם בחר האל להעניק דברותיו במספר כה אנושי כמו 10.
(נומרולוגיה מקראית/מאיר בר אילן , ע"מ 110-111)