כי תשא: סוד המספר שבע

פתיחה:  מה לציווי השבת בתוך פרשת המשכן ?

 וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה מְקַדִּשְׁכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:  שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַי-ה-וָֹ-ה כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:  וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:  בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָֹ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ 
(שמות לא,יג-יז)

ואתה דבר אל בני ישראל. ואתה, אף על פי שהפקדתיך לצוותם על מלאכת  (ה) המשכן, אל יקל בעיניך לדחות את השבת מפני אותה מלאכה: אך את שבתותי תשמורו. אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה. כל אכין ורקין  (ו) מעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן (רש"י,שם)

הקדמה: שבע מבטא שובע

שבעה מי יודע?

שבעה אני יודע

שבעה ימי שבתא (הגדה של פסח)

המספור מתחיל משש. המילה שש היא מלשון ששון, הדרך להגעה למטרה. ששון זו השמחה שיש לאדם כשהוא מתקדם ויודע שהוא צפוי להגיע לדבר משמח. שֶׁבָע זה מלשון שבע; כשהאדם נמצא במצב שיש לו כל צרכיו ולא חסר לו כלום. שמונה זה מלשון שומן, זה כשאוכלים הרבה ונוצר עודף המצטבר כשומן. לאחר שאדם אכל ושבע והעלה שומן, הוא יכול להשתעשע. זה תשע, השלב של מי שכבר יש לו די והוא יכול להנות מהחיים.

(מאמר "קדושים - מהי הקדושה?" , הרב אורי שרקי)

חלק א: המספר 7 בנקודת הראשית:

1.בעולם הזה מתגלה שקדושת הזמן (7) לכאורה מעל קדושת המקום (8) - כי היא נצחית  גם כשהמקדש חרב ובכל מקום:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה,ח)

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

2.מדוע דווקא המספר 7 הוא המספר הדומיננטי ביותר ביהדות?

כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, 
לְמַעְלָן הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְרָקִיעַ וּשְׁחָקִים, זְבוּל וּמָעוֹן וַעֲרָבוֹת, וּכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָ-הּ שְׁמוֹ. 
בָּאֲרָצוֹת, שְׁבִיעִית חֲבִיבָה: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא, גַּיְא, צִיָה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. 
בַּדּוֹרוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, קֵינָן, מַהַלַּלְאֵל, יֶרֶד, חֲנוֹךְ. וּכְתִיב (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים.
בָּאָבוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה. וּכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. 
בְּבָנִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, טו): דָּוִיד [הוא] הַשְּׁבִעִי. 
בַּמְּלָכִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב: שָׁאוּל, אִישׁ בּשֶׁת, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, רְחַבְעָם, אֲבִיָה, אָסָא. וּכְתִיב (דברי הימים ב יד, י): וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה'. 
בַּשָּׁנִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. 
בַּשְּׁמִטִּין שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים. 
בַּיָּמִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. 
בֶּחֳדָשִׁים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כד): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.

(ויקרא רבא, כט,יא)

3.מתי תסתיים השבת של הקב"ה?

בפרשת בראשית מתואר היום הראשון כך (בראשית א, ג - ה):

"ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך. ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"

ניתן לראות ארבעה שלבים עיקריים ביום הראשון:

1. התוכנית – "יהי אור".
2. הביצוע – "ויהי אור".
3. משפט תיאור – "וירא אלקים...ולחשך קרא לילה".
4. סיכום – "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".

וכך גם בשאר ימי השבוע מופיעים ארבעת השלבים, כאשר בסיום כל יום מופיע "ויהי ערב ויהי בקר". ונשאלת השאלה מדוע לא מופיע המבנה הזה גם עבור היום השביעי? מדוע אין"ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי" או "יום השביעי"? התשובה לשאלה זו, היא שפסוק זה לא מופיע כיון שהיום השביעי טרם הסתיים (אחרת כן היה מופיע פסוק כזה). משמעות הדבר היא שאנחנו עדיין בעיצומו של היום השביעי שנמשך כבר קרוב לששת אלפים שנים. יום זה הוא יום שבו הקב"ה אינו מתערב לכאורה בנעשה בעולם, הקב"ה שובת ממלאכה והאדם הוא זה שפועל ביום השביעי. ניתן לומר שהקב"ה שומר שבת ואילו אנו ה"גוי של שבת" שלו. כל המנגנון הזה עובד לפי שעון שבת – שהוא הטבע, כלומר העולם של היום השביעי מתנהג על פי חוקי הטבע. ולכן כאשר מתרחש דבר לא טבעי, נס, זהו מעין חילול שבת. אך חילול שבת מותר במקרה של פיקוח נפש, ולכן כאשר הקב"ה רואה שתוכניתו עומדת לכאורה בפני סכנה, אזי הקב"ה "מחלל" את שבתו ועושה נסים, על מנת להציל את עמו.

משך היום השביעי ע"פ הגמרא בסנהדרין – ששת אלפים שנה. מה שמאפיין את היום השביעי – הקב"ה מפסיק את פעולתו ונמצא מאחורי הקלעים, והאדם הוא השחקן הראשי על הבמה. זהו מצב נוח מבחינה מסוימת, כיון שהוא נותן לאנושות אוטונומיה. אך המטרה היא לא להישאר במצב זה

(הרב אורי שרקי, מאמר "בית המקדש השלישי")

4. המספר 7 באדם הראשון שפתח בחטא ובדוד שפתח בתיקון העולם:

ויש הפרש בין האדם ובין המלאך, כי המלאכים קיימים הם לכל הפחות כל ימי עולם, מה שאין באדם שאינו מקויים כל ימי מעמד וקיום העולם, אבל הוא מקויים זמן מה מן העולם הוא חלק שביעית מימי העולם. כי העולם הוא שבעת אלפים כדתניא בפרק חלק (סנהדרין צ"ז, א') כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה. רצה לומר כמו שהשמיטה אין בה זריעה וצמיחה ותולדה בשנה השביעית כך אלף השביעי חרוב מאין תולדה. והאדם ראוי לו אלף שנים שהוא שביעית העולם, וראיה לזה כי אדם הראשון היו חייו תתק"ל שנים שהוא אלף שנים חסר שבעים. והיה ראוי שיהיו חייו אלף שנים שכך א"ל השם ביום אכלך ממנו מות תמות ולא מצינו שמת, אלא כי ביום אכלך מות תמות רצה לומר יום מיומו של הקב"ה שהוא אלף שנים כדכתיב כי אלף שנים וגו'. ומה שלא היה חי אלף שנים אמרו במדרש (ילקו"ש בראשית ר' מ"א) זה ספר תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות והראהו דוד חייו חקוקין לו שלש שעות אמר לפניו רבש"ע לא יהיה תקנה לזה אמר כך עלה במחשבה לפני א"ל כמה ימי שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא גויל וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם וזה שאמר דוד הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ע"כ:

(דרשת שבת הגדול למהר"ל)

חלק ב- משמעויות המספר  שבע: ברכה,קדושה וטהרה

הקדמה: המקור למשמעות השבע- בפסוק הראשון בו מוזכר המספר:

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת (בראשית ב,ג)

מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּֽקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ (שם, ז,ב)

1.קדושה וטהרה 
טהר: זך,צח,נקי  
קדוש: נעלה, נשגב, כליל השלמות (אבן שושן)

א.טהרה מביאה לידי קדושה :
מר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים (ע"ז,כ,ע"א)
טהרה מביאה לידי קדושה - ע"פ הפסוק שנאמר על כפרת המזבח ביום הכיפורים (ויקרא טז,יט):
 "וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
 כלומר, לאחר שהכהן מטהר את המזבח, המזבח נעשה קדוש. (ע"פ אראל סג"ל) 

ב. 7 ימי טומאת יולדת כנגד 7 ימי אבלות:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא, יב,ב)

וטמאה שבעת ימים. וכן ז' ימי אבילות כל עומת שבא כן ילך(קהלת ה,טו): (בעל הטורים,שם)

ולכאורה מה ענין זה לזה ואפשר לומר ע"פ מה שכתב רבנו בחיי ז"ל,שאילו לא חטאו אדם וחוה לא היה ענין פריה ורביה ע"י דם טמא וטיפה סרוחה ,רק בדמיון ומחשבות זכר ונקבה ... לכך אשה מביאה קרבן הכל בשביל חטא אדם וחווה עכ"ל.הרי שטומאת לידה באה מחטא אדם וחווה שחטא זה גרם למיתה  על כן נרמז טומאת יולדת ואבילות בסגנון אחד ומשום דטומאת נדה בא ע"י חטא אדם וחווה כדאיתא בעירובין וכן טומאת לידה כנ"ל על כן מדמה הכתוב זה לזה כימי נדת דותא תטמא (רזא דמאיר לר' מאיר ב"ר יעקב יצחק הורוויץ, אות כ)

כעוצמת החיים שיוצאת ממנה- כך טומאתה:

וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ...(ויקרא יב,ה)

והכל לפי מידת סילוק החיים ממנה בלידה וכיוון שהנקבה עצמה היא פוטנציאל חיים הרי שבלידת נקבה הסתלקה ממנה מנה כפולה של חיים ולכן טומאתה כפולה מצוטמאה בלידה של בן זכר (אור יואל,פרשת תזריע)

2.ברכה- בכמות ובאיכות:

א:סמל כמותי: שבע במשמעות של ריבוי
וַיֹּאמֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְ-הֹ-וָ-ה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ...כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה (בראשית ד,טו-כד)
כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה"(משלי כד,טז)

ב:סמל איכותי: שבע מלשון שובע 

ב1:רמז לדבר:
רבי יהודה אומר, כנור של מקדש של  שבעת נימין היה. שנאמר "שובע שמחות את פניך". אל תיקרי שובע אלא שבע. (ערכין יג,ע"ב)

ב2: שבע שנות שובע ורעב:
הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָֽיִם: {ל} וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַֽחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָֽרָעָב אֶת הָאָֽרֶץ: {לא} וְלֹֽא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָֽרָעָב הַהוּא אַֽחֲרֵי כֵן כִּֽי כָבֵד הוּא מְאֹֽד:: (בראשית מא,כט-ל)

ב3: שובע- מעט המחזיק מרובה:

וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כו,ה)

ואכלתם לחמכם לשבע. אוכל קמעא,   והוא מתברך במעיו (שם ז.):(רש"י,שם) 

3.שבועה  נגזרת משבע :

א:שבועת אברהם ואבימלך בבאר שבע:

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵא-לֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ: ...
וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: ...
עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:
וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים:

וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה אֵל עוֹלָם (בראשית כא,כג-לג)

ב. חג הַשְבוּעוֹת-

על שם שתי השבועות הקשורות בתאריך זה:

א.השבועה שנשבע עם ישראל בעת קבלת התורה למרגלות הר סיני כשהכריז נעשה ונשמע

ב.השבועה שנשבע הקב"ה במעמד זה שלא יחליף את עם סגולה בו בחר ולא ימירנו בעם אחר

(שערי תשובה)

ג: שבועה ומעגל:
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים... התפלל, ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה, ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". באגדה אחרת על אותו חוני המעגל (תענית כא ע"א)

שורה תחתונה: שבע במשמעות שלמות
המילה "שבועה" נגזרת מהספרה 'שבע' המסמלת ביהדות מעגל שלם (כגון מעגל השבוע), כשראשיתו של המעגל היא השבועה וסופו והשלמתו היא קיום ואימות השבועה.(אליבא דויקיפדיה)

חלק ג: 7 במימד השבת ומועדי השנה 

1.המספר 7 בשבת:

א.שבעא ימי שבתא
ב.תפילה מעין שבע
ג.שבעה עולים לתורה
ד.מאכלים בסימן 7:

קשר השבת והמספר 7 מתגלה, לפי הגאון מוילנא, בדברים המיוחדים לשבת שערכם

המספרי בגימטריא קטנה שבה רק היחידות נחשבות הוא 7. (המיסתורין שבלשון הקודש)

נר         =    250    2+5     =  7

יין        =     70     7+0     =  7

חלה     =     43      4+3    =  7

דג        =      7                   =  7

בשר    =      502    5+2    =  7

2.שבע והמועדות: מדוע מוזכרת השבת בתחילת פרשת המועדות?
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא כג ג)

התחיל לומר (- בפסוק ב) "מוֹעֲדֵי ה'", שההוראה כי רצונו לכתוב המועדות. ומה זה שכתב פה (- בפסוק ג) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" - מה עניין שבת לפה?
ויש לומר, כי גם מאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" מדבר רק מן המועדות. כי המועדים בכלל - המה ששת ימים:
בחג הפסח שני ימים - "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ";
שבועות - יום אחד;
סוכות - שני ימים - "בַּיֹוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ... בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ";
ראש השנה - יום אחד - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".
אם כן, המה ששה ימים. ויש עוד יום אחד - יום הכיפורים, אבל אין דינו כאלו ששת הימים, כי בכל אלה מותר לעשות מלאכת אוכל נפש, לבשל ולאפות, ויום הכיפורים דינו כשבת, שגם זה אסור.
וזהו שאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים" - אשר הם המועדים - "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" - זה יום הכיפורים -- "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" - אפילו מלאכת אוכל נפש
('דברי אליהו' לפרשת אמור עמ' כט)

3.שבע ופסח: 
א.שבעת ימי הפסח:
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: (שמות יב,טו)

ג.שבעה ימי שבתא- שבזכות ששמרו את השבת נגאלו ממצרים:
פירוש "ישמח משה", כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם, בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי, וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו, וזהו 'ישמח משה במתנת חלקו'. ( טור אורח חיים רפא)

נִרְפִּים אַתֶּם, לְשׁוֹן טִנּוּף הוּא, יִשְׁתַּחֲקוּ עַצְמוֹתָיו, קְדוֹשִׁים הֵם. עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר וגו' תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִין בָּהֶם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֲלָן, לְפִי שֶׁהָיוּ נָחִין בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶן פַּרְעֹה, תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ וגו', אַל יְהוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין וְאַל יְהוּ נְפִישִׁין בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  (שמות רבא,ה,יח)

ג.יריית הפתיחה לספירת העומר:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג,טו)

4.יסוד המספר 7 בספירת העומר:

א.מדוע ספירת העומר נמשכת שבע שבועות דווקא ולא הסתפקה התורה  7 ימים?

טעם כמותי:

...ואמרו ז''ל (זוהר ח''ג צד.) כי לצד שהיו בטומאת מצרים ורצה ה' להזדווג לאומה זו דן בה כמשפט נדה שדינה לספור ז' נקיים, וצוה שיספרו ז' שבועות ואז יהיו מוכשרים להכניסתם כלה לחופה, והגם כי שם ז' ימים וכאן ז' שבועות, לצד הפלגת הטומאה וגם היותם בכללות ישראל שיער התמים דעים כי כן משפטם...(אור החיים,שם)

טעם איכותי:

טעם לז' שבועות דווקא ולא ז' ימים שמספר ז' ימים הנאמר בטמאים שמספר מצאנו בשבעה דברים ואלו הן א׳ נדה, ב׳ זבים, ג׳ יולדת , ד׳ מת , ה׳ נגעי הגוף ו נגעי בגדים ז' נגעי בתים . בכולן תלויה טהרתן אחרי מלאת להן שבעה ימים ומשבעהה טומאות אלו לא היו נזהרים במצרים או הם או הרומז אליהם מע״ז שבידם ומתקרובתן שאכלו מזבחי מתים ולעומתן הוצרכוו לספיר ז׳׳פ שבעה לטהר מידי ז' טומאות אלו להיות ראויין לקבלת התורה (ילקוט יצחק,מצוה שז, אות ז)

ב.מה טעם קוראים אחרי ספירת העומר את "למנצח בנגינות"?

ול פ י דעתי לכך תקנו קריאת מזמור אלהים יחנני ויברכנו מלבד שיש בו מ"ט תיבות כנגד מ"ט ימי הספירה והם ז פסוקים מפסוק א -להים יחננו וכו' מ פס' כנ ג ד ז' שבועות ותמצא שיש בפסוק ראשון ז תיבות ו בכתב אחרון ז ' תיבות ל רמוז שמצוה לממני שבועות (כסף משנה לר' יאשיהו פינטו,פרשת אמור)

ג.מדוע נוהגים לומר אנא בכח אחרי ספירת העומר?

לפי שבאנא בכח יש שבעה פסוקים כנגד שבעה השבועות של ספירת העומר

(ע"פ ספר הזיכרון להרב יצחק נסין להרב יצחקה וניסי כרך א' עמוד קנ"ב כרך ראשון עמ' קנד הערה 7)

חלק ד- המספר 7 אצל אומות העולם:

1.לא כולם השתמשו בשבוע בן 7 ימים:

*המצרים הקדמונים הגדירו שבוע בן 10 ימים.
*הליטאים החזיקו בשבוע בן 9 ימים לפני שאימצו את הנצרות.
*הצרפתים בזמן המהפכה אימצו אף הם שבוע בן 10 ימים. בין השנים 1793 ועד 1806 השנה חולקה ל12 חודשים וכל חודש חולק ל 3 "עשורים" כלומר שבוע בן 10 ימים. צעד זה היה כמובן מאוד לא פופולארי כי כעת היו 9 ימי עבודה על כל יום חופש. בנוסף היום חולק ל-10 שעות, כל שעה הייתה בת 100 דקות וכל דקה הכילה מאה שניות.
*המאיה הגדירו שבוע בן 13 יום או 20 יום (בתלות בלוח בשימוש).
*ברית המועצות השתמשה בשבוע בן 5 ימים בין 1929-30 כאשר אחד מימי השבוע היה חופשי. השבוע הורחב ל6 ימים בשנת 1931 ובשנת 1940 אורך השבוע הסתנכרן עם שאר העולם ל 7 ימים.

(ע"פ  ד"ר מאיר ברק) 

2.יתרו והמספר 7:

א.שבע בנות:

וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן (שמות ב,טז)

ב.שבע שמות:

וישמע יתרו -שבע שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קני. 

יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. 

יתרו, שייתר במעשים טובים. 

חובב, שהיה חביב למקום. 

רעואל, שהיה כריע למקום. 

פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. 

קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. (מכילתא יתרו א)

על כן יש לו שבעה שמות לעומת שבע המהויות שבו. ובזה נוכל להבין הטעם שלא היה נמצא זיווג למשה רבינו ע"ה אצל ישראל רק אצל יתרו, דכמו שהיה יתרו כללי, כן היה משה רבינו ע"ה כללי, שהיה שקול נגד כל ישראל, וכן מצינו במשה רבינו ע"ה, שהיה לו שבעה שמות... ובזה מיושב מה שהקשה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה על מה שכתוב חותן משה, הלא אין קורבה לגרים, דכקטן שנולד דמי, ולהנ"ל ניחא, דהנה הטעם שגר הוא כקטן משום שסילק עצמו מכל בחינותיו ונטפל ונספח על בית ישראל, מה שאינו כן ביתרו, דהוא לא הלך ממהות שלו רק כמו שהוא במהותו לקח הכל והפכו לקדושה... (שם משמואל,יתרו תרע"א)

ג.בפרשת יתרו יש חיבור בין התורה ל-7 מצוות בני נח:

היה מתאים בהחלט שאנחנו אם נספור את האותיות המרכיבות את עשרת הדברות אנחנו נמצא שם 613 אותיות אבל מה נעשה שזה לא נכון, יש שם 620 אותיות כנראה שלא די ב613 מצוות יש צורך בעוד 7 מצוות. מהם אותם 7 מצוות?, כמובן, שבע המצוות שנצטוו בהם בני נוח (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.בלעם והמספר 7:

א.בלעם בונה 7 מזבחות ומקריב 7 פרים ו-7 אלים:

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים: 
יש סודות עמוקים לא יבינום כי אם מתי מספר ושביעי בימים ובחדשים ובשנים ושבעה כבשי העולה ושבעה הזאות גם אמר השם לאיוב קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ובתת שלם לשלם אז תתחדש רוח בינה והמשכיל יבין: (אבן עזרא,שם)

 שבעה פרים ושבעה אילים. וכן עשה איוב כי כן מנהג בני נח להקריב ז' ז' כנגד ז' מצות שלהם: (בעל הטורים,שם)

ב.טענתו של בלעם כלפי ה':

וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז, א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה, טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז, א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. 
(במדבר כג, ב ג) (במדבר רבא, כ,יח)

שורה תחתונה: אומות העולם בסופו של דבר מכירים בעליונות המספר 7

השמעת על אומה החולקת בדבר השבוע המוכר לכולנו, המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת? וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב? ... סיבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח וקביעת השבוע נמסרה להם  בקבלה מאביהם הראשון. (הכוזרי א' נ"ז-נ"ח).

סיכום: סודו של השבע

1.מה מהות המספר שבע ביהדות?

המספר שבע מסמל את הקדושה בזמן. יש מעגלים-מעגלים של שביעיות, ספר הזוהר מעיד על כך באומרו שהשביתה ב"שבע" מקיפה את היקום כולו:

אדם פרטי שובת פעם בשבעה ימים,
האומה נחה שבעה שבועות – מיציאת מצרים ועד לקבלת התורה,
הטבע שובת פעם בשבע שנים – בשנת השמיטה,
החברה הכלכלית כמכלול – שובתת פעם בשבע שמיטות (ביובל),
ההיסטוריה – פעם בשבעת אלפים שנים,
ההוויה כולה – כל חמישים אלף שנים (שבע שמיטות עולמיות).

בנוסף, בפירושו על פרשת בהעלותך, רבינו בחיי אומר כי מספר ה"יובלים הגדולים" (של חמישים אלף שנה) הוא שמונה עשר אלף, ושמונה עשר אלף פעמים חמישים אלף שנים הם תשע מאות מיליון שנה.

כלומר, ההיקף הכולל של ההיסטוריה כולה הוא אדיר, אלא שהתורה מצמצמת את הנושא הזה לרמיזות בלבד, מפני שאם ידע האדם שהוא שייך ליחידת זמן של מאות מיליוני שנים – הוא ירגיש אבוד, ולכן מוטב שידע שהוא חי בתור מחזור של שבעת אלפים שנה - שזהו דבר אותו הוא יכול להכיל.

יחד עם זאת, מידי פעם חשוב שהאדם ידע שמה שהוא עושה בתוך יחידת הזמן הקטנה שלו משתלב במהלך רחב הרבה יותר.

(ע"פ הרב שרקי*,נפגשים בפרשה (שיחה עם אראל סג"ל) - פרשת בהר-בחוקותי, מכון מאיר, תש"ע
סיכום שיחה)

2.סוד המספר 7 :

...מסמל את התוכן של הדבר ואת משמעותו, ''נשמת'' הדבר היא המימד הנוסף שבו. ולדו ג מא, ספר מורכב משש פאות מששת צדדיו, אך הוא עצמו מהווה מרכיב נוסף- הוא התוכן הרוחני, משמעות, ומטרה, הוא הרוח הזורמת בינות לדפים. הכתוב בו פורץ הרבה מעבר לגבולותיהם של הדפים האגודים בו. בדומה לכך, האדם הינו ישות חומרית בעלת שלשה מימדים וששה צדדים, כמו כל חפץ אחר בעולם, אך נשמתו היא המרכיב הנוסף בו, היא התוכן והמשמעות שלו, והיא אף פורצת את גבולות החומר ויכולה לראות את מרחבי תבל העצומים ולהתבונן ביופי הבריאה הממלא את חלל העולם. לכן המספר שבע מבטא את מימד של הקדושה שבתוך הטבע הנקודה הפנימית שבתוך המימדים הטבעיים. המספר שמונה הוא מבטא את מימד הקדושה שמעל הטבע. (ׁשַבת הָאָרֶץ/עמוס מימון, הלכות שמיטה לתלמיד לימוד הלכה ממקורה וטעמה מדריך למורה , על פי דרשת המהר"ל לשבת הגדול)

בשולי הדברים: הנשמה היתרה של שבת - מכח היותו היום השביעי, שבע במשמעות נשמת המציאות:

דאמר ר' שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקב''ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר {שמות לא-יז} שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש (ביצה טז,ע"א)

______________________________________________________________________

*המקור לדברי הרב שרקי:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְ-ה-וָ-ה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר י,לו)

 ועל דרך הקבלה ויהי בנסוע הארון, פרשה זו רומזת על כל ימי עולם כי נרשמו בה שבעת אלפים כמו בפסוק ראשון, ודרשו חז"ל (ראש השנה לא.) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב. והענין הזה רוצה לרמוז אותו במקום המדבר שהוא מקום החורב והשממון, וכיון שהתורה כולה בנויה ומיוסדת על חידוש העולם יש להבין שיש לו סוף, כי כל דבר שיש לו התחלה יש לו סוף בהכרח, וזהו שכתוב (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון, והכתוב הזה יורה כי העולם יש לו סוף, כי כשם שהיה הקב"ה ראשון לנבראים כולם כן עתיד שיהיה אחרון לכולם, ואילו ישאר בעולם שום נברא לא יהיה הוא אחרון, ודוד ע"ה ביאר זה ואמר (תהלים קב, כו) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו:

 ואות אלף הששי רשומה במלת אלפי לרמוז שיתא אלפי, והשביעית נחתמה במלת ישראל ופירוש ישראל בכאן הסרת הכוחות כי הפסק המשכתם באותו זמן הוא האלף השביעי שעליו אמרו וחד חריב, וכן מצינו הכתוב (הושע ט, יב) בשורי מהם, בשי"ן במקום סמ"ך, והוא מלשון הסרה וביטול. ובעבור כי מלת ישראל כוללת דבר והפכו ואפשר שתתפרש על שתי לשונות, אפשר לומר כי כשם שמורה על החורבן כן תורה על הבריאה שלאחר החורבן כי הוא כולל שררת הכוחות, ורמז לך כי אחר חורבן האלף השביעי ואחר ביטול הכוחות והסרתם תחזור השררה ותתחדש בעולם כשהיה, וזהו סוד הכתוב (תהלים כד, ב) ועל נהרות יכוננה, ולא אמר כוננה כמו שאמר יסדה, כי דיבר על החורבן מתחילת המזמור שישוב הכל לסיבה ראשונה, ודיבר גם כן על החידוש:

 ומזה תמצא במזמור שיר ליום השבת שהזכיר שם (שם צב, יג) צדיק כתמר יפרח, רמז להויה של אחר השבת, והוא סוד חתימת פרשת ויכולו במלת לעשות (בראשית ב, ג) לרמוז מעשה אחר השבת, וכבר הזכרתי שם, וזהו יפרח בימיו צדיק, בכל שמיטה ושמיטה, ורב שלום עד בלי ירח (תהלים עב, ז), ביאורו שילך הענין כן עד היובל הגדול שיתבטלו כל כוחות העולם, והשמש והירח בכללם, ויחזור העולם לתהו ובהו:

 ומה שבאה הנו"ן הפוכה כי כשם שמכתב האות בתיקונו כראוי מורה על קיום דבר כך היפוך האות וביטולו מסידורו הראוי מורה על ביטול דבר וחורבנו, ועל כן הנו"ן הפוכה. ואמר הכתוב (איוב ט, ה) המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו, וכתיב (תהלים מו, ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, ביובל הגדול, שיתמוטטו ההרים והשמים והארץ יחזרו אל יסודם. וכדי לחזק הענין היו הנוני"ן שתים, ומפני שעתידין השמים והארץ שיתחדשו אחר היובל יתכן לומר כי על כן היו שתי נוני"ן. והזכיר לשון ויהי אחר כל נו"ן ונו"ן, להורות על ההויה אחר כל יובל ויובל:

 וזה סוד הנו"ן שחסר נעים זמירות מן המזמור הנקרא תהלה לדוד (שם קמה) לפי שאות נו"ן תורה על נפילה, וביובל הוא עתיד ליפול ויחזור לתהו ובהו. וכדי לבאר שעתיד להתחדש אחר היובל רמז הנו"ן אחר כך שאמר סומך ה' לכל הנופלים, הזכיר זקיפה אחר הנפילה כשם שהזכיר כאן הויה אחר הנוני"ן:

 וכדי להעיר הלבבות על הענין הזה באו בתורתנו הצרופה מצות השמיטה והיובל שהם מן המצוות המקובלות. ויען יהיה הענין קבוע בלבך נטוע בשכלך אוכיח לך מה הסיבה בחורבן העולם ובחידושו בשמיטות, ומה הסיבה גם כן בביטול המציאות ובחידושו ביובלים. ידוע כי שש ספירות פעלו בששת ימי בראשית כל ספירה וספירה ביומה, כגון שתאמר יום ראשון הבינה, ויום שני החסד, ויום שלישי הגבורה, וכן כולן, עד שנכנס יום שביעי והוא היסוד ופעל פעולתו, ומה היתה פעולתו, העונג והמנוחה, כי היתה מנוחה לעצמו ומנוחה לכל הששה, כי בשביתתו שבתו כולן ושביתתו ומנוחתו היא פעולתו, וזהו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי (שמות כ, י), כי עשה שש ספירות והשלים מלאכתו בהם והיתה המנוחה ביום שביעי שהוא יסוד:

 והענין הזה מבואר לדוד המלך במזמור לה' הארץ ומלואה (תהלים כד), כי שם הזכיר חזרת העליונים והתחתונים אל יסודם הראשון והתחיל בהתחתונים וסיים בעליונים, הוא שאמר בסוף על הסתלקות המדות מהמשכתם למטה ועל התעלותם וחזרתם לאין סוף אמר (שם, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, והמשכיל יבין הפסוקים ההם כי איני רשאי להרחיב בהם ביאור. ואם כן יתחייב שיהיה כל המציאות כולו בטל ונעדר ואחר היובל יתחדש המציאות כולו כי יחזרו העשר כבתחילה להתגלות מאין סוף ותחזור ההמשכה בעליונים ובשפלים מימי קדם, וכן מיובל ליובל עד שמונה עשר אלף יובלין, כי כל ספירה וספירה תפעול אלף יובלין, וזהו כנגד עשר ספירות למעלה ועשר ספירות למטה, ומפני שלא תבין שילכו היובלין הללו אל לא תכלית ולאין סוף לכך הזכיר שובה ה' רבבות, להורות שעתיד הקב"ה לישב עולמו שתי רבבות שהם עשרים אלף יובלין, ואמר אלפי ישראל לבאר שמסיר שני אלפים מן הרבבות, וזהו רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (שם סח, יח), אל תקרי שנאן אלא שאינן כלומר שהם אין ולכך אין להזכיר האלפים ועל כן הם שמונה עשר אלף יובלין, וזהו סוד הכתוב (יחזקאל מח, לה) סביב שמונה עשר אלף, וכן בפרק קמא דעבודה זרה (ג ע"ב) איבעית רוכב על כרוב קל וסגי ועובר בשמונה עשר אלף עולמות שלו שמע מינה רכב אלהים רבותים וגו' אל תקרי שנאן אלא שאינן, כן מלת ישראל במקום הזה מלשון הסרה שתסיר שני אלפים משתי רבבות, שמענה ואתה דע לך:

 והנה זה מן הדברים הנמנעים שאין לנו להרהר בהן, והוא שאמרו (חגיגה יא ע"ב) מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. והקב"ה ימחול לנו ויזכנו להמנות עם יראיו וחושבי שמו ויתן לנו מהלכים בין העומדים לפניו. ועוד יש טעם בנו"ן הפוכה, והוא כי מלת בנסע ירמוז למספר יעקב ועל שם שהאדם החקוק בחיות המרכבה מהפך את פניו לפניו ואחוריו לארבע רוחות העולם על כן באו הנוני"ן בהפוך בפרשה זו לפניה ולאחריה:

(רבנו בחיי על במדבר פרק י פסוק לה )

המקור לסוד המספר 7 בדברי המהר"ל:

ור"ל מפני שיש בישראל מעלה זאת שאינם נתונים תחת הטבע שהיא גשמית אבל מדרגתם על הטבע הגשמית, ולכך נתן להם השם יתעלה המילה ביום השמיני. כי שבעה ימים הם ימי הטבע שהיא גשמית שהם נגד שבעת ימי בראשית שברא הקב"ה את הטבע הגשמית, וביום השמיני שהוא על מספר שבעה צוה המילה מה שחסר בטבע הגשמית שהיא הערלה. ולכך ראוי לכהן להיות נכנס לפני ולפנים שמקום זה מקודש ונבדל מן הגשמי שנקרא קודש קדשים בזכות המילה ובזכות התורה שהיא על טבע הגשמית.....

ולכך האדם יש בו כל ששה קצוות, שהרי ראשו הוא לשמים וכאילו דבק ראשו בשמים ורגליו לארץ גופו לארבע רוחות, ובזה נראה כי האדם הוא הכל, כי הבהמה אין ראשה לשמים ולכך אין לומר כאילו ראשה בשמים. וקודם שיחטא האדם היה האדם כולל עולם לגמרי עד שחטא ומעטו השם יתעלה שלא היה לגמרי כל העולם. אבל מכל מקום יש בו כל העולם בצד מה, שהרי יש בו ששה קצוות שהם המעלה והמטה וארבע רוחות. (דרשת שבת הגדול למהר"ל)

http://www.malchuty.org/2009-06-16-14-01-37/769-2012-09-19-06-48-37.html

http://www.arachim.org/FAQSDetail.asp?FaqID=2488

http://www.sefaria.org/Drashot_Maharal,_Drush_L'Shabbat_T'Shuva.5-7?lang=he&with=all&lang2=he

פרשת זכור: עמלק והספק

 פתיחה: מדוע דווקא בפורים הגיעו למצב שקיימו וקבלו את התורה שוב פעם ומרצון?

{שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח,ע"א)

הקדמה: עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

חלק א: ענייני ספק

1.הרב מסיר את הספק ההלכתי וזו המציאות העדיפה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל  הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: (אבות א,טז)

2.תיקו- מצב זמני של ספק
מושג בלשון חז"ל שאותו נוהגים לדרוש כראשי תיבות של המילים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות - או: תשבי יתרץ קושיות ויפתור. המושג מופיע בתלמוד הבבלי יותר מ- 300 פעמים ומשמעותו המקורית - תעמוד שאלה זו בעינה ולא תיפתר. המונח "תיקו" בתלמוד מציין אפוא שאלה או מחלוקת שנותרה ללא הכרעה. ומכאן הגיע המונח למשחקים ולספורט: משחק שהסתיים בתיקו - נגמר ללא הכרעה, ואין בו מנצח.(לקסיקון לתרבות ישראל)

3.ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא:
במחלוקת בין חכמים פסק הלכה הוא התרת ספק (מאמר גורל, הרב יוסי שטרן, ישיבת ההסדר עכו)

ספק נפתח ב-ס, סגור, חתום,סתום ומוטל בספק, פסק- פותח ב-פ, דיבור,בירור, וודאות (ענ"ד)

חלק ב: הספק במגילת אסתר

1.מגילת אסתר- סוף עידן הנביאים והיעדרות שם ה' מהמגילה - תחילת עידן הספק:

מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

2.מדוע קבע המן את מועד ההשמדה ע"פ פור?

אנו רואים במגילה כיצד המן האגגי צורר היהודים מתאווה למחות את זרעם, וכבר נפל דבר והסכים המלך על ידו לבצע את זממו, ואף הטבעת ניתנה בידו. ובכל זאת, עם כל רצונו העז, המן העמלקי לא מזדרז מייד לעשות את אשר עם ליבו אלא ראשית לכל נמלך ב'אלוקיו'.

מיהו האלוקים של המן? הפור, הוא הגורל. המן עומד בניסן ומפיל את הפור אשר נופל על אדר. מעשה זה מגלה את גודל אמונתו בשליטת הטבע והמקרה עד כדי שאותו רשע מוכן להתאפק ולציית לפור ולדחות את זדונו כמעט בשנה תמימה. עמלק מחשיב את המקרה לצו עליון שצריך לציית לו, ועל כן כל מעשהו בדרך מקרה. אין שום דבר וודאי הכל נתון בידי המקרה, הכל ספק

(מקריות וספק - שבת זכור, ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן,ישיבת ההסדר עכו)

3.השמחה באה במקום בו הספק איננו:
משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט,ע"א)

שבע פעמים שמחה במגילת אסתר:
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר: (אסתר ח,טו-טז)

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם(משלי טו,ל)
מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות (מצודת דוד,שם)

חלק ג: הספק במלחמה הראשונה בעמלק-פרשת זכור

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: 

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)

שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).

ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':

הוא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. 
קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: 
עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )

4.האמצעי של עמלק : שימוש ב"מקרה" -שהוא  שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות
אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)

קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')

הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. 

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האמצעי למלחמה בעמלק: 

א.ידי ה"אמונה" של משה:

על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל

(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ב.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)

6.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם (רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם. (הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)

חלק ד: מקורו של הספק- בגן עדן

1.השאלה בדרך ספק פתחה פתח לספק של עמלק:

המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

2.הנחש הביא את אדם וחווה להטיל ספק במציאות:
וז״ש האשה הנחש השיאני היינו, ההא היא הפעולה ונשאר "שי אני" היינו יש אין היינו הנחש הביאני (ע״י  עץ הדעת טוב ורע) לחקור בחסידות היש — או אין.(חדושי בני יששכר, הקדמה)

3.נחש בגן עדן מתממש בעולם הזה דרך- עמלק:

נראה שיש כמה נקודות השואה ביניהם. הנחש מסמל את עמלק, כמו שהנחש הוא המחטיא הראשון, והוא כיצר הרע שבאדם, כך עמלק, נחשבים ל"שאור שבעיסה" המחטיא את האדם. ( צפע בגמט' עמלק ). עמלק זינב אחרי ישראל ופגע בנחשלים שפלטן הענן, וכן הנחשים פגעו בהם לאחר מיתת אהרן שנתבטלו ענני הכבוד. וכך אנו מוצאים מיד לפניו בפרשה על המלחמה שעשה עמלק שהתחפש בלבוש כנעני "וישמע הכנעני מלך ערד", ואמרו חז"ל ("תני :הוא ערד הוא כנען, ערד- שדומה לערוד במדבר וכו'" וידוע שערוד הוא נחש. התורה אומרת " וישב ממנו שבי", הואיל ונסתלקו ענני הכבוד ובדומה לכך במלחמת עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - ואמרו חז"ל שהענן פלטן (מאמר עטיו של נחש,הרב דוד דב לבנון)

סיכום: איך לנצל את הספק לטובה
חלק אינטגרלי של גילוי ה' בעולמו זה דרך הספק.הספק הוא חלק מהבירור של האמונה. אין אמונה בלי שבירה של ודאות ובניה של ודאות עליונה יותר.וכדי לעבור מודאות לודאות חייבים לעבור דרך מדרגות הספק
(הרב אורי שרקי, פורים - עמלק וספק)

הקב"ה הכניס את הספק למציאות כדי שתהיה לנו בחירה חופשית ולא נפעל בלעדיה והאתר הקיומי של האדם הוא להלחם בספק ולברר היטב את צדדיו ומתוך כך להגיע אל הוודאות. זהו מאבק יום יומי וארוך (ענ"ד)

 סיום: עוצמת מעמד הר סיני ביטלה לחלוטין את הספק שיכול להיות קיים באדם בנוגע לאלוקות:

...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)

בפורים ניצחו את הספק(עמלק) מצד עצמם וכח תפילתם וממילא יכלו לקבל את התורה מאהבה :
לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.
ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות. (ע"פ הרב שלמה עמאר שליט"א)

הספק הוא טריגר לבירור אמיתי עמוק ונוקב של הוודאות (ענ"ד)

 *הרעיון המרכזי מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי שליט"א

תרומה: נדבת הלב מבית ומחוץ

הקדמה: 

א.מה בין תרומה לצדקה?

תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה

צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם (ענ"ד)

תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה (רש"י,שם)

ב.סור מרע ועשה טוב:

תחילה : סור מרע הפרשה יפרישו ולאחר מכן: עשה טוב, תרומה , התרוממות(בית ישראל, ר' אברהם יעקב מסדיגורה, ע"פ חומש פניני החסידות)

ג.קדושת הזמן מעל קדושת המקום:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה,ח)

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

1.בין תרומה למתן תורה:

א.שורש המשמעות של התרומה: האיזכור הראשון של השורש רום:

התרוממות שבאה בעקבות 40 יום:

וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

פרשת תרומה  היא הנושא שבא אחרי עליית משה למרומים למשך ארבעים יום:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כד,יח;כה,ב)

ב. התורה מרוממת כל דבר:

אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)

ג.תרומת הלב והאחדות מתן תורה:

התרומה מתחילה בלב:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי(שמות כה,ב)

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: (שמות יט,ב)

ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם):(רש"י,שם)

ד. הכשרת הלב והרצון הטוב מקדימים את השראת השכינה (במתן תורה ובהקדמת המשכן) לפעולה:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה,ח)

מדוע נאמר ושכנתי ולא ואשכון?

השראת השכינה קדמה להקמת המשכן כי בשעה שגמרו בליבם לעשות משכן, שרתה עליהם מיד השכינה לפיכך נאמר ושכנתי בלשון עבר ולא בלשון עתיד וכן בתוכם ולא בתוך המשכן כי רצונם הטהור גרם להשראת השכינה עליהם עוד בטרם יוקם המשכן (ארון עדות, ר' שרגא יאיר מביאליברז'יג,ע"פ חומש פניני החסידות)

2.האדם השלם וארון הברית:

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב (שמות כה,י-יא)

א. האדם נמצא תמיד רק בחצי הדרך בלימוד התורה:

אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. 
כל מדותיו היו שבורות בחצאי אמות ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו (בעל הטורים,שם)

ג.איך מזהים תלמיד חכם שתוכו כברו?

מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם (יומא עב,ע"ב)

בגמרא במסכת ברכות (דף כ"ח) מסופר שכאשר היה רבן גמליאל נשיא, הכריז כי כל תלמיד שאין תוכו כברו-אל יכנס לבית המדרש. רק כאשר עברה הנשיאות לרבי אליעזר בן עזריה, הוסר שומר הפתח מדלת בית המדרש, וניתנה הרשות לכל הרוצה לבוא וללמוד תורה. ואמנם, כעבור זמן לא רב נוספו בבית המדרש ארבע מאות ספסלים!. 
מי הוא זה שאל הצדיק רבי אברהם יעקב האדמו"ר מסדיגורא אותו שומר פתח מופלא, אשר ידע להבחין בלבו של כל תלמיד האם תוכו כברו או לא? אלא תירץ הרבי באמת נסגרו דלתות בית המדרש על מנעול ובריח ולא ניתן לאיש להיכנס, אולם תלמיד אשר רצה בכל מאודו ללמוד תורה, היה נוקט בכל האמצעים שבידו להיכנס פנימה, תלמיד כזה – סיים הרבי – החפץ כל כך בלימוד התורה, זו ההוכחה הברורה מכל כי תוכו כברו.

(ע"פ הרב אברהם מיכאלשוילי,פרשת תרומה)

סיום: סוד האפשרות לתרום לקב"ה- התנדבות לשם שמים היא המקנה לנו את החפץ ולא להיפך

כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם.

רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו.

ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)

______________________________________________________________________


https://www.youtube.com/watch?v=QubZ1iqTqs0&feature=youtu.be

בשלח: המן והספק

                                                           ***לע"נ סבתי עישה בת סוליקה***

פתיחה-בריאת המן בין השמשות, מדוע?

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)

האם המן היה עינוי?
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)

הקדמה - כמה עובדות על המן: 

1.בזכות מי ניתן להם המן?

א.אברהם:

אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית רבא,מח,י)

רמז: אברהם גימטריה 248 והמן היה נבלע ברמ"ח איברים (ענ"ד)

ב.משה:
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ... שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אַחִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. מָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עַנְנֵי כָבוֹד - בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר - בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלָּם אֲחוּזִים לְמַעְלָה. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מִן הַשָּׁמָיִם (דוקא) - זֶה מֹשֶׁה. (זוהר,ויקרא,קג,ע"א)

רמז: המן- ס"ת משה בן עמרם (ע"פ ליקוטי פרדס)

2.ספק או שלמות ?

א.המן: מחד-מאכל שהוא ספק:

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם לְאָכְלָה(שמות טז,טו)

מופלטה או ספינג'? :)
וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:(שמות טז,לא)

כצפיחת. בצק שמטגנין אותו בדבש (רש"י,שם)

ב.המן-מאידך- הפסוק הראשון הכולל את השלמות-כל אותיות הא"ב והעוסק בפרנסה:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:(שמות טז,טז)

ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכולול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל אל נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות:(רבנו בחיי,שם)

3.מה ברכו על המן?

ובספר בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ג') כתב בשם רבינו מנחם עזריה מפאנו, שלעתיד לבוא בסעודת לויתן יוציאו להם צנצנת המן שנגנז על ידי יאשיהו (יומא נב:), שנקרא לחם, שנאמר הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה, למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר, וכתב הרמ"ע, שיברכו על המן המוציא לחם מן השמים. והעיר על זה בשם הרה"ג המקובל מהר"ר ישראל דוב, שיש לומר שלא בירכו על המן כלל, כיון שהוא לחם אבירים הנבלע ברמ"ח איברים, כמנין מחספס, (יומא עה:), וכל עיקר הברכה לבירור ניצוצין להפרידם מפסולת, וזה לא שייך במן, ואולי לא כתב כן הרמ"ע אלא לגבי לעתיד לבוא, אבל המן שבמדבר לא היה צריך ברכה כלל. ע"כ. והנה מבואר בדברי הספר חסידים שגם במדבר בירכו על המן המוציא לחם מן השמים, וכדברי הרמ"ע 

(שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב)

4.כמות עצומה של מזון -29 מליארד מנות של אוכל:

...הרי לדעתי ענין אות המן המופלא שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דבר, כי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באויר...  (אמונות ודעות/רס"ג ,הקדמה פרק ו)

חלק א: הקשר בין המן לחטא אדם הראשון ולגן עדן :

1.הקשר בין הנחשים השרפים והתלונות על המן:וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:(במדבר כא,ה)

וינשכו את העם. יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:(רש"י,שם)

2.דיבת הנחש:
כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית,ג,ה)

3.עונש הנחש- ההפך המוחלט מטעם המן:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(בראשית,ג,יד)

4.המן- לחם בלי פסולת כמו בגן עדן:
הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...(מלבי"ם,שמות טז ד)

רמז שהמן היה מגן עדן:

"כזרע גד לבן" - 
ר"ת 53- ג"ן
ס"ת עד"ן
(שערי נסים, שמות, ע"מ קמ)

5.ה-מן תיקן את חטאי אדם הראשון:

 א.חטאו הראשון של אדם הראשון: אכילה מעץ הדעת
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית,ג,ו)

 התיקון - במן:
כי באכילת המן היו שני החסרונות, ...שלא ירד להם אלא ליומו, וגם לא ראו אלא מן אף על פי שטעמו בו טעם כל המינים...  (תורה תמימה הערות דברים פרק ח הערה ל )

ב.חטאו השני של אדם הראשון: כפר בטובה
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

התיקון- במן:
אדם הראשון חטא בכפירה בטובה שנתנה לו ( האשה) ולכן כאשר עם ישראל מקבל את המן שהוא שריד של עץ הדעת הם מקבלים אותו באופן כזה שיבחן את הכרת הטובה והבטחון שלהם בקב"ה (ענ"ד)

חלק ב- יתרונות המן: לא רק אוכל גורמה...

1.מרקם בהתאמה אישית לפי גיל הטועם:

כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם, 
וכתוב א' אומר וטעמו כצפיחית בדבש, 
ואומר והיה טעמו כטעם לשד השמן, 
כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו, בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן. (שמות רבה פרשה כה ג) 

המן נקרא לחם וגם דבש וגם שמן וכולם רמוזים במילה לשד שזה ר"ת לחם שמן דבש (שערי נסים, שמות,עמ קמ)

2.המן - ארוז כמו משלוח מ"איביי":
כתיב ותעל שכבת הטל, וברדת הטל, אמר רבי יוסי ברבי חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה, דומה כמו שמונח בקופסא (יומא עה,ע"ב)

3.לחם אבירים- נבלע באיברים- ללא פסולת וממילא לא נזקקו לשירותים:

רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים...(יומא עה,ע"ב)

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ (שמות טז,יד)

מחספס. בגי' עולה רמ''ח שהיה המן נבלע ברמ''ח איברים:(בעל הטורים ,שם)

4.המן קירב בין עם ישראל לאביו שבשמיים:

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולם מתים ברעב, ונמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים (יומא עה,ע"ב)

5.המן -רוחני יותר מאשר גשמי:
הלחם מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית...(מלבי"ם,שמות טז ד)

6.המן-קיבלו ללא יגיעה מיוחדת:
ויצא העם ולקטו - שלחם אנשים יעבד בו עבודה רבה בשדה, לא כן בלחם הזה ישבו בבית רק יצאו ללקוט דבר מזומן בלא יגיעה.(מלבי"ם,שמות טז ד)

7.המן ניתן מידי יום  בניגוד ללחם מן הארץ שמוכן רק בסוף השנה( בתקופה ההיא):
הלחם יזרע בשדה בראשית השנה ויאסף הביתה בצאת השנה, ויכינהו על שנה אחת, אבל לחם זה יהיה דבר יום ביומו, כי לחם הארץ תלוי ממגד שמש, אבל לחם זה יבא מהשפעת ה' יום יום... (מלבי"ם,שמות טז ד)

8.(כמעט) כל טעם שבחרו- טעמו בו:
והיה טעמו כטעם לשד השמן, א"ר אבהו מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים.. (יומא עה,ע"א)

ויחד יתרו וגו', רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו המן שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם... (מכילתא יתרו פרשה א)

9.מגלה את הנסתר- למי שייך עבד? לפי המקום בו ירד המן
לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. תניא רבי יוסי כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין, כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין, כיצד, שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר עבדי גנבת, וזה אומר אתה מכרתו לי, אמר להם משה לבוקר משפט, למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו, אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי, אמר להם משה לבקר משפט, למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה. (יומא עה,ע"א)

10.זכר למה שהיה במן - נכנס להלכות ומנהגי  שבת:
על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר ברכו במן וקדשו במן וקדשו בברכה... (מכילתא יתרו-בחודש פרשה ז)

א.כיסוי החלה בשבת:
צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו: (אורח חיים,רעא,ט)
...שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא:טל למעלה וטל למטה (משנה ברורה,שם,ס' מ"ד)

ב.שתי חלות לשבת:
בוצע על שתי ככרות (שלימות) שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה (אורח חיים,רעד,א)
שתי ככרות- זכר למן דכתיב "לקטו לחם משנה" (משנה ברורה,שם)

ג.שלוש סעודות בשבת:
ת''ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א''ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו {שמות טז-כה} ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא (שבת,קיז,ע"ב)

ד.תוספת טעם למן-בשבת- תבלין של שבת:
והוא כזרע גד לבן - ... ועוד אמר שם במן שירד בכל השבוע שהיה טעמו כטעם לשד השמן, אבל המן שירד בשבת היה טעמו כצפיחית בדבש, נוסף בו מתיקות לעונג שבת.(מלבי"ם,שם)

ה.טעמו של המן נמצא בימנו באכילה בקדושה בשבת:
...ומ"מ נשאר לנו הארה שיכולין למצוא טעם מן וא"י באכילה בכוונה ובכח ברהמ"ז. ובפרט בשבת שיש בו ממקום הגנוז כמ"ש בדברי מו"ז ז"ל(שפת אמת,עקב,תרמ"ז)

ו.מאכל החמין שיש בו מגוון של טעמים רומז למן:

שלום לכבוד הרב, שמעתי בהרצאה של כבוד הרב על פרשת בשלח, שטוב להכין לשבת זו חמין ולאכול בורגול. רציתי לדעת את הטעם לעניין. תזכו למצוות
תשובה:
א, זכר למן שירד לישראל במדבר ונזכר בפרשה, והיה כזרע גד, הוא הכוסבר. והבורגול דומה לו. ב, זכר לציפורים שאכלו את המן שזרקו דתן ואבירם במטרה לחלל את השבת.
(דורש ציון, הרב בן ציון מוצפי שליט"א)
חלק ג- חסרונות המן: "עניין של טעם..."

1.הטעמים שלא היו במן-הַקִּשֻּׁאִים, הָאֲבַטִּחִים ,הֶחָצִיר,הַבְּצָלִים,הַשּׁוּמִים:

...ואת הקשואים, ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו, משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפידגוג והיה יושב ומפקדו ואומר לו הנראה שלא יאכל מאכל רע ולא ישתה משקה רע, ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו לומר שלא מפני שאוהבני אלא שאי איפשר לו שאוכל. וחכמים אומרים מן היה משתנה להם לישראל לכל דבר שרוצים אלא שלא היו רואים בעיניהם, שנאמר אין כל בלתי אל המן עינינו, אין לנו אלא מן בשחר ומן בערב. (ספרי, בהעלותך פז)

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:  וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ(במדבר יא ה-ו)
את הקשואים - אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למיניקות. (רש"י,שם )

2.אי הוודאות לגבי יום המחרת - "אי אפשר לשמור בפריזר":

{דברים ח-טז} המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו

3.צורת המן היתה קבועה- הצורך לאכול דרך העיניים:

וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא(יומא עד,ע"ב)

כי באכילת המן היו שני החסרונות, שלא ירד אלא ליומו וגם לא ראו אלא מן אע"פ שטעמו בו טעם כל המינים.ומסיים בגמרא מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינם שבעים וע"פ זה יש לבאר מ"ד במדרש אבכיר על פסוק זה מכאן רמז להדלקת הנר בשבת ולכאורה הוא פלא אבל יתבאר שכייון שזה האוכל ואינו רואה נקרא עינוי ושבת מחוייב בעונג לכן צריך להדליק נר שיראה מה אוכל ויהנה מאכילתו...( תורה תמימה,שם)


סיכום: המן - טוב לצדיקים, רע לגויים:

1.קרוב לצדיקים- רחוק לרשעים:
כתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב ויצא העם ולקטו, וכתיב שטו העם ולקטו, הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו. (יומא עה,ע"א)

3.טוב ליהודים-רע לגוים:
אומות העולם לא היו יכולין לטעום ממנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו... (תנחומא הקדום בשלח כב)

סיום: הבחירה ביד האדם בין עונג לנגע

ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת (תיקוני הזוהר ,הקדמה יב.)

המן נברא ערב שבת בין השמשות-ספק יום ספק לילה,ספק חול ספק שבת כי טובתו נמצאת בספק ותלויה באדם :

ספק חשיכה והוא בין השמשות אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן סימן תט''ו סעיף ב') אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (ועיין לקמן סימן שצ''ג)... (שולחן ערוך רסא,א)

שורה תחתונה: המן- נסיון עבור האדם המאמין ולכן יש בו שני צדדים ובסופו של דבר מביא את האדם לבטחון בה'

ודע כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שרש האמונה כדי שיהיו ראוים לקבל התורה ולסבה זו קרע להם את הים מדי עברם לתוכו ולא בבת אחת גם אחרי צאתם מים סוף אל מדבר שור ובאו למרה והיו המים מתוקים חזרו ונמררו ועל ידי העץ חזרו למתיקותם וכל זה נסיון גמור וכענין שכתוב (שמות טו) ושם נסהו גם ירידת המן דבר יום ביומו ולא לימים רבים הכל נסיון גמור כענין שכתוב (שם טז) ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו, גם אחרי היותם ברפידים ורפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה ובעונש זה בא עמלק ונלחם בהם, כי בעון בטול תורה הצרות באות לעולם, כל הענינים האלה היו נסיון גמור כדי לקבוע בנפשותם מדת הבטחון, ועל זה אמר שלמה המע"ה (משלי כב) להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה, יאמר מה שהודעתיך עד היום בספר הזה מן המוסרים והמשלים הכל היה לתועלתך ולהגיע אותך אל שלמות מדת הבטחון כמו שהגעתי אני אליה זהו שאמר אף אתה, באר לנו כי מדת הבטחון עקר גדול ויסוד התורה והמצוה:(רבנו בחיי,שמות,יג,יז)