יום שני, 2 במרץ 2020

פרשת זכור: עמלק והספק

 פתיחה: מדוע דווקא בפורים הגיעו למצב שקיימו וקבלו את התורה שוב פעם ומרצון?

{שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח,ע"א)


הקדמה: עמלק בגימטריה ספק

ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

חלק א: ענייני ספק

1.הרב מסיר את הספק ההלכתי וזו המציאות העדיפה:

רַבָּן גַּמְלִיאֵל  הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: (אבות א,טז)

2.תיקו- מצב זמני של ספק
מושג בלשון חז"ל שאותו נוהגים לדרוש כראשי תיבות של המילים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות - או: תשבי יתרץ קושיות ויפתור. המושג מופיע בתלמוד הבבלי יותר מ- 300 פעמים ומשמעותו המקורית - תעמוד שאלה זו בעינה ולא תיפתר. המונח "תיקו" בתלמוד מציין אפוא שאלה או מחלוקת שנותרה ללא הכרעה. ומכאן הגיע המונח למשחקים ולספורט: משחק שהסתיים בתיקו - נגמר ללא הכרעה, ואין בו מנצח.(לקסיקון לתרבות ישראל)


3.ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא:

במחלוקת בין חכמים פסק הלכה הוא התרת ספק (מאמר גורל, הרב יוסי שטרן, ישיבת ההסדר עכו)
ספק נפתח ב-ס, סגור, חתום,סתום ומוטל בספק, פסק- פותח ב-פ, דיבור,בירור, וודאות (ענ"ד)

חלק ב: הספק במגילת אסתר

1.מגילת אסתר- סוף עידן הנביאים והיעדרות שם ה' מהמגילה - תחילת עידן הספק:


מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

2.מדוע קבע המן את מועד ההשמדה ע"פ פור?


אנו רואים במגילה כיצד המן האגגי צורר היהודים מתאווה למחות את זרעם, וכבר נפל דבר והסכים המלך על ידו לבצע את זממו, ואף הטבעת ניתנה בידו. ובכל זאת, עם כל רצונו העז, המן העמלקי לא מזדרז מייד לעשות את אשר עם ליבו אלא ראשית לכל נמלך ב'אלוקיו'.


מיהו האלוקים של המן? הפור, הוא הגורל. המן עומד בניסן ומפיל את הפור אשר נופל על אדר. מעשה זה מגלה את גודל אמונתו בשליטת הטבע והמקרה עד כדי שאותו רשע מוכן להתאפק ולציית לפור ולדחות את זדונו כמעט בשנה תמימה. עמלק מחשיב את המקרה לצו עליון שצריך לציית לו, ועל כן כל מעשהו בדרך מקרה. אין שום דבר וודאי הכל נתון בידי המקרה, הכל ספק

(מקריות וספק - שבת זכור, ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן,ישיבת ההסדר עכו)


3.השמחה באה במקום בו הספק איננו:
משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט,ע"א)

שבע פעמים שמחה במגילת אסתר:

וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר: (אסתר ח,טו-טז)

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם(משלי טו,ל)

מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות (מצודת דוד,שם)

חלק ג: הספק במלחמה הראשונה בעמלק-פרשת זכור

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק


א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: 


וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)


שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).


ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':


הוא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. 

קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: 

עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )


4.האמצעי של עמלק : שימוש ב"מקרה" -שהוא  שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות

אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)


קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')
הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. 
(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האמצעי למלחמה בעמלק: 


א.ידי ה"אמונה" של משה:

על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל
(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ב.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר
 אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)


הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)


6.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)

כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם (רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם(הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)



חלק ד: מקורו של הספק- בגן עדן

1.השאלה בדרך ספק פתחה פתח לספק של עמלק:


המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות 
(שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)


2.הנחש הביא את אדם וחווה להטיל ספק במציאות:

וז״ש האשה הנחש השיאני היינו, ההא היא הפעולה ונשאר "שי אני" היינו יש אין היינו הנחש הביאני (ע״י  עץ הדעת טוב ורע) לחקור בחסידות היש — או אין.(חדושי בני יששכר, הקדמה)

3.נחש בגן עדן מתממש בעולם הזה דרך- עמלק:


נראה שיש כמה נקודות השואה ביניהם. הנחש מסמל את עמלק, כמו שהנחש הוא המחטיא הראשון, והוא כיצר הרע שבאדם, כך עמלק, נחשבים ל"שאור שבעיסה" המחטיא את האדם. ( צפע בגמט' עמלק ). עמלק זינב אחרי ישראל ופגע בנחשלים שפלטן הענן, וכן הנחשים פגעו בהם לאחר מיתת אהרן שנתבטלו ענני הכבוד. וכך אנו מוצאים מיד לפניו בפרשה על המלחמה שעשה עמלק שהתחפש בלבוש כנעני "וישמע הכנעני מלך ערד", ואמרו חז"ל ("תני :הוא ערד הוא כנען, ערד- שדומה לערוד במדבר וכו'" וידוע שערוד הוא נחש. התורה אומרת " וישב ממנו שבי", הואיל ונסתלקו ענני הכבוד ובדומה לכך במלחמת עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - ואמרו חז"ל שהענן פלטן (מאמר עטיו של נחש,הרב דוד דב לבנון)


סיכום: איך לנצל את הספק לטובה
חלק אינטגרלי של גילוי ה' בעולמו זה דרך הספק.הספק הוא חלק מהבירור של האמונה. אין אמונה בלי שבירה של ודאות ובניה של ודאות עליונה יותר.וכדי לעבור מודאות לודאות חייבים לעבור דרך מדרגות הספק
(הרב אורי שרקי, 
פורים - עמלק וספק)

הקב"ה הכניס את הספק למציאות כדי שתהיה לנו בחירה חופשית ולא נפעל בלעדיה והאתר הקיומי של האדם הוא להלחם בספק ולברר היטב את צדדיו ומתוך כך להגיע אל הוודאות. זהו מאבק יום יומי וארוך (ענ"ד)

 סיום: עוצמת מעמד הר סיני ביטלה לחלוטין את הספק שיכול להיות קיים באדם בנוגע לאלוקות:


...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)


בפורים ניצחו את הספק(עמלק) מצד עצמם וכח תפילתם וממילא יכלו לקבל את התורה מאהבה :

לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.
ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות. (ע"פ הרב שלמה עמאר שליט"א)

הספק הוא טריגר לבירור אמיתי עמוק ונוקב של הוודאות (ענ"ד)

 *הרעיון המרכזי מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי שליט"א


יום שישי, 28 בפברואר 2020

תרומה: נדבת הלב מבית ומחוץ

הקדמה: 

א.מה בין תרומה לצדקה?
תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה
צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם (ענ"ד)

תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה (רש"י,שם)

ב.סור מרע ועשה טוב:
תחילה : סור מרע הפרשה יפרישו ולאחר מכן: עשה טוב, תרומה , התרוממות(בית ישראל, ר' אברהם יעקב מסדיגורה, ע"פ חומש פניני החסידות)

ג.קדושת הזמן מעל קדושת המקום:
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה,ח)

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

1.בין תרומה למתן תורה:

א.שורש המשמעות של התרומה: האיזכור הראשון של השורש רום:
התרוממות שבאה בעקבות 40 יום:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

פרשת תרומה  היא הנושא שבא אחרי עליית משה למרומים למשך ארבעים יום:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כד,יח;כה,ב)

ב. התורה מרוממת כל דבר:

אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)

ג.תרומת הלב והאחדות מתן תורה:

התרומה מתחילה בלב:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי(שמות כה,ב)
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: (שמות יט,ב)

ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם):(רש"י,שם)

ד. הכשרת הלב והרצון הטוב מקדימים את השראת השכינה (במתן תורה ובהקדמת המשכן) לפעולה:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה,ח)
מדוע נאמר ושכנתי ולא ואשכון?

השראת השכינה קדמה להקמת המשכן כי בשעה שגמרו בליבם לעשות משכן, שרתה עליהם מיד השכינה לפיכך נאמר ושכנתי בלשון עבר ולא בלשון עתיד וכן בתוכם ולא בתוך המשכן כי רצונם הטהור גרם להשראת השכינה עליהם עוד בטרם יוקם המשכן (ארון עדות, ר' שרגא יאיר מביאליברז'יג,ע"פ חומש פניני החסידות)


2.האדם השלם וארון הברית:

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב (שמות כה,י-יא)
א. האדם נמצא תמיד רק בחצי הדרך בלימוד התורה:

אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. 
כל מדותיו היו שבורות בחצאי אמות ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו (בעל הטורים,שם)


ג.איך מזהים תלמיד חכם שתוכו כברו?

מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם (יומא עב,ע"ב)


בגמרא במסכת ברכות (דף כ"ח) מסופר שכאשר היה רבן גמליאל נשיא, הכריז כי כל תלמיד שאין תוכו כברו-אל יכנס לבית המדרש. רק כאשר עברה הנשיאות לרבי אליעזר בן עזריה, הוסר שומר הפתח מדלת בית המדרש, וניתנה הרשות לכל הרוצה לבוא וללמוד תורה. ואמנם, כעבור זמן לא רב נוספו בבית המדרש ארבע מאות ספסלים!. 
מי הוא זה שאל הצדיק רבי אברהם יעקב האדמו"ר מסדיגורא אותו שומר פתח מופלא, אשר ידע להבחין בלבו של כל תלמיד האם תוכו כברו או לא? אלא תירץ הרבי באמת נסגרו דלתות בית המדרש על מנעול ובריח ולא ניתן לאיש להיכנס, אולם תלמיד אשר רצה בכל מאודו ללמוד תורה, היה נוקט בכל האמצעים שבידו להיכנס פנימה, תלמיד כזה – סיים הרבי – החפץ כל כך בלימוד התורה, זו ההוכחה הברורה מכל כי תוכו כברו.
(ע"פ הרב אברהם מיכאלשוילי,פרשת תרומה)
סיום: סוד האפשרות לתרום לקב"ה- התנדבות לשם שמים היא המקנה לנו את החפץ ולא להיפך
כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם.
רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו.
ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)




______________________________________________________________________


https://www.youtube.com/watch?v=QubZ1iqTqs0&feature=youtu.be



יום שבת, 8 בפברואר 2020

בשלח: המן והספק

                                                           ***לע"נ סבתי עישה בת סוליקה***

פתיחה-בריאת המן בין השמשות, מדוע?

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)


האם המן היה עינוי?

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-ה-וָ-ה יִחְיֶה הָאָדָם:(דברים ח,ג)
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)

הקדמה - כמה עובדות על המן: 


1.בזכות מי ניתן להם המן?


א.אברהם:

אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית רבא,מח,י)

רמז: אברהם גימטריה 248 והמן היה נבלע ברמ"ח איברים (ענ"ד)

ב.משה:
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ... שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת עֶלְיוֹנוֹת הִזְדַּמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אַחִים: מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וּמִרְיָם. מָן - בִּזְכוּת מֹשֶׁה. עַנְנֵי כָבוֹד - בִּזְכוּת אַהֲרֹן. בְּאֵר - בִּזְכוּת מִרְיָם. וְכֻלָּם אֲחוּזִים לְמַעְלָה. מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (שמות טז) הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מִן הַשָּׁמָיִם (דוקא) - זֶה מֹשֶׁה. (זוהר,ויקרא,קג,ע"א)

רמז: המן- ס"ת משה בן עמרם (ע"פ ליקוטי פרדס)

2.ספק או שלמות ?

א.המן: מחד-מאכל שהוא ספק:

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְ-ה-וָ-ה לָכֶם לְאָכְלָה(שמות טז,טו)

מופלטה או ספינג'? :)
וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:(שמות טז,לא)

כצפיחת. בצק שמטגנין אותו בדבש (רש"י,שם)

ב.המן-מאידך- הפסוק הראשון הכולל את השלמות-כל אותיות הא"ב והעוסק בפרנסה:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:(שמות טז,טז)

ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכולול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל אל נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות:(רבנו בחיי,שם)


3.מה ברכו על המן?

ובספר בני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ג') כתב בשם רבינו מנחם עזריה מפאנו, שלעתיד לבוא בסעודת לויתן יוציאו להם צנצנת המן שנגנז על ידי יאשיהו (יומא נב:), שנקרא לחם, שנאמר הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה, למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר, וכתב הרמ"ע, שיברכו על המן המוציא לחם מן השמים. והעיר על זה בשם הרה"ג המקובל מהר"ר ישראל דוב, שיש לומר שלא בירכו על המן כלל, כיון שהוא לחם אבירים הנבלע ברמ"ח איברים, כמנין מחספס, (יומא עה:), וכל עיקר הברכה לבירור ניצוצין להפרידם מפסולת, וזה לא שייך במן, ואולי לא כתב כן הרמ"ע אלא לגבי לעתיד לבוא, אבל המן שבמדבר לא היה צריך ברכה כלל. ע"כ. והנה מבואר בדברי הספר חסידים שגם במדבר בירכו על המן המוציא לחם מן השמים, וכדברי הרמ"ע 

(שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב)

4.כמות עצומה של מזון -29 מליארד מנות של אוכל:

...הרי לדעתי ענין אות המן המופלא שבכל האותות, לפי שהדבר המתמיד הוא יותר מפליא מן הדבר שאינו מתמיד, כי אז לא תעלה על הדעת תחבולה שבה יתכלכל עם שמספרם קרוב לשני מליון אדם במשך ארבעים שנה מלא דברכי אם ממזון מחודש שחדשו הבורא להם באויר...  (אמונות ודעות/רס"ג ,הקדמה פרק ו)

חלק א: הקשר בין המן לחטא אדם הראשון ולגן עדן :

1.הקשר בין הנחשים השרפים והתלונות על המן:וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח יְ-ה-וָ-ה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:(במדבר כא,ה)

וינשכו את העם. יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:(רש"י,שם)


2.דיבת הנחש:

כִּי יֹדֵעַ אֱ-לֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּא-לֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית,ג,ה)

3.עונש הנחש- ההפך המוחלט מטעם המן:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:(בראשית,ג,יד)

4.המן- לחם בלי פסולת כמו בגן עדן:
הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...(מלבי"ם,שמות טז ד)

רמז שהמן היה מגן עדן:

"כזרע גד לבן" - 
ר"ת 53- ג"ן
ס"ת עד"ן
(שערי נסים, שמות, ע"מ קמ)

5.ה-מן תיקן את חטאי אדם הראשון:

 א.חטאו הראשון של אדם הראשון: אכילה מעץ הדעת
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:(בראשית,ג,ו)

 התיקון - במן:
כי באכילת המן היו שני החסרונות, ...שלא ירד להם אלא ליומו, וגם לא ראו אלא מן אף על פי שטעמו בו טעם כל המינים...  (תורה תמימה הערות דברים פרק ח הערה ל )

ב.חטאו השני של אדם הראשון: כפר בטובה
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

התיקון- במן:
אדם הראשון חטא בכפירה בטובה שנתנה לו ( האשה) ולכן כאשר עם ישראל מקבל את המן שהוא שריד של עץ הדעת הם מקבלים אותו באופן כזה שיבחן את הכרת הטובה והבטחון שלהם בקב"ה (ענ"ד)

חלק ב- יתרונות המן: לא רק אוכל גורמה...

1.מרקם בהתאמה אישית לפי גיל הטועם:

כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם
וכתוב א' אומר וטעמו כצפיחית בדבש
ואומר והיה טעמו כטעם לשד השמן
כיצד מתקיימין ג' כתובין הללו, בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן. (שמות רבה פרשה כה ג

המן נקרא לחם וגם דבש וגם שמן וכולם רמוזים במילה לשד שזה ר"ת לחם שמן דבש (שערי נסים, שמות,עמ קמ)

2.המן - ארוז כמו משלוח מ"איביי":
כתיב ותעל שכבת הטל, וברדת הטל, אמר רבי יוסי ברבי חנינא, טל מלמעלה וטל מלמטה, דומה כמו שמונח בקופסא (יומא עה,ע"ב)

3.לחם אבירים- נבלע באיברים- ללא פסולת וממילא לא נזקקו לשירותים:

רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים...(יומא עה,ע"ב)

וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ (שמות טז,יד)

מחספס. בגי' עולה רמ''ח שהיה המן נבלע ברמ''ח איברים:(בעל הטורים ,שם)

4.המן קירב בין עם ישראל לאביו שבשמיים:

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום. אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולם מתים ברעב, ונמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים (יומא עה,ע"ב)

5.המן -רוחני יותר מאשר גשמי:
הלחם מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית...(מלבי"ם,שמות טז ד)

6.המן-קיבלו ללא יגיעה מיוחדת:
ויצא העם ולקטו - שלחם אנשים יעבד בו עבודה רבה בשדה, לא כן בלחם הזה ישבו בבית רק יצאו ללקוט דבר מזומן בלא יגיעה.(מלבי"ם,שמות טז ד)

7.המן ניתן מידי יום  בניגוד ללחם מן הארץ שמוכן רק בסוף השנה( בתקופה ההיא):
הלחם יזרע בשדה בראשית השנה ויאסף הביתה בצאת השנה, ויכינהו על שנה אחת, אבל לחם זה יהיה דבר יום ביומו, כי לחם הארץ תלוי ממגד שמש, אבל לחם זה יבא מהשפעת ה' יום יום... (מלבי"ם,שמות טז ד)

8.(כמעט) כל טעם שבחרו- טעמו בו:

והיה טעמו כטעם לשד השמן, א"ר אבהו מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה טעמים.. (יומא עה,ע"א)

ויחד יתרו וגו', רבי יהושע אומר בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו המן שנתן לנו המקום אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם... (מכילתא יתרו פרשה א)


9.מגלה את הנסתר- למי שייך עבד? לפי המקום בו ירד המן
לבן שמלבין עונותיהן של ישראל. תניא רבי יוסי כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורין ובסדקין, כך המן מגיד להם לישראל מה שבחורין ומה שבסדקין, כיצד, שנים שבאו לפני משה לדין, זה אומר עבדי גנבת, וזה אומר אתה מכרתו לי, אמר להם משה לבוקר משפט, למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו, אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו. וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין, זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי, אמר להם משה לבקר משפט, למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו, נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה. (יומא עה,ע"א)

10.זכר למה שהיה במן - נכנס להלכות ומנהגי  שבת:
על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, ברכו במן וקדשו במן, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר ברכו במן וקדשו במן וקדשו בברכה... (מכילתא יתרו-בחודש פרשה ז)

א.כיסוי החלה בשבת:
צריך שתהיה מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו: (אורח חיים,רעא,ט)
...שהוא זכר למן שהיה מונח בקופסא:טל למעלה וטל למטה (משנה ברורה,שם,ס' מ"ד)

ב.שתי חלות לשבת:
בוצע על שתי ככרות (שלימות) שאוחז שתיהן בידו ובוצע התחתונה (אורח חיים,רעד,א)
שתי ככרות- זכר למן דכתיב "לקטו לחם משנה" (משנה ברורה,שם)

ג.שלוש סעודות בשבת:
ת''ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש רבי חידקא אומר ארבע א''ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו {שמות טז-כה} ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא (שבת,קיז,ע"ב)

ד.תוספת טעם למן-בשבת- תבלין של שבת:
והוא כזרע גד לבן - ... ועוד אמר שם במן שירד בכל השבוע שהיה טעמו כטעם לשד השמן, אבל המן שירד בשבת היה טעמו כצפיחית בדבש, נוסף בו מתיקות לעונג שבת.(מלבי"ם,שם)

ה.טעמו של המן נמצא בימנו באכילה בקדושה בשבת:

...ומ"מ נשאר לנו הארה שיכולין למצוא טעם מן וא"י באכילה בכוונה ובכח ברהמ"ז. ובפרט בשבת שיש בו ממקום הגנוז כמ"ש בדברי מו"ז ז"ל(שפת אמת,עקב,תרמ"ז)

ו.מאכל החמין שיש בו מגוון של טעמים רומז למן:

שלום לכבוד הרב, שמעתי בהרצאה של כבוד הרב על פרשת בשלח, שטוב להכין לשבת זו חמין ולאכול בורגול. רציתי לדעת את הטעם לעניין. תזכו למצוות
תשובה:
א, זכר למן שירד לישראל במדבר ונזכר בפרשה, והיה כזרע גד, הוא הכוסבר. והבורגול דומה לו. ב, זכר לציפורים שאכלו את המן שזרקו דתן ואבירם במטרה לחלל את השבת.
(דורש ציון, הרב בן ציון מוצפי שליט"א)

חלק ג- חסרונות המן: "עניין של טעם..."

1.הטעמים שלא היו במן-הַקִּשֻּׁאִים, הָאֲבַטִּחִים ,הֶחָצִיר,הַבְּצָלִים,הַשּׁוּמִים:


...ואת הקשואים, ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשת המינים הללו, משל למלך בשר ודם שמסר בנו לפידגוג והיה יושב ומפקדו ואומר לו הנראה שלא יאכל מאכל רע ולא ישתה משקה רע, ובכל כך היה הבן ההוא מתרעם על אביו לומר שלא מפני שאוהבני אלא שאי איפשר לו שאוכל. וחכמים אומרים מן היה משתנה להם לישראל לכל דבר שרוצים אלא שלא היו רואים בעיניהם, שנאמר אין כל בלתי אל המן עינינו, אין לנו אלא מן בשחר ומן בערב. (ספרי, בהעלותך פז)

זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:  וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ(במדבר יא ה-ו)

את הקשואים - אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למיניקות. (רש"י,שם )

2.אי הוודאות לגבי יום המחרת - "אי אפשר לשמור בפריזר":


{דברים ח-טז} המאכילך מן במדבר למען ענותך רבי אמי ורבי אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו

3.צורת המן היתה קבועה- הצורך לאכול דרך העיניים:

וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין אמר אביי הלכך מאן דאית ליה סעודתא לא ליכלה אלא ביממא(יומא עד,ע"ב)

כי באכילת המן היו שני החסרונות, שלא ירד אלא ליומו וגם לא ראו אלא מן אע"פ שטעמו בו טעם כל המינים.ומסיים בגמרא מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינם שבעים וע"פ זה יש לבאר מ"ד במדרש אבכיר על פסוק זה מכאן רמז להדלקת הנר בשבת ולכאורה הוא פלא אבל יתבאר שכייון שזה האוכל ואינו רואה נקרא עינוי ושבת מחוייב בעונג לכן צריך להדליק נר שיראה מה אוכל ויהנה מאכילתו...( תורה תמימה,שם)



סיכום: המן - טוב לצדיקים, רע לגויים:

1.קרוב לצדיקים- רחוק לרשעים:
כתיב וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב ויצא העם ולקטו, וכתיב שטו העם ולקטו, הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו. (יומא עה,ע"א)

3.טוב ליהודים-רע לגוים:
אומות העולם לא היו יכולין לטעום ממנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי הגוי שככה לו... (תנחומא הקדום בשלח כב)

סיום: הבחירה ביד האדם בין עונג לנגע


ענ"ג שבת בהפוכא נג"ע, מאן דאית ליה ולא מקיים ליה, אתהפך ליה לנג"ע צרעת (תיקוני הזוהר ,הקדמה יב.)

המן נברא ערב שבת בין השמשות-ספק יום ספק לילה,ספק חול ספק שבת כי טובתו נמצאת בספק ותלויה באדם :


ספק חשיכה והוא בין השמשות אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן סימן תט''ו סעיף ב') אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (ועיין לקמן סימן שצ''ג)... (שולחן ערוך רסא,א)

שורה תחתונה: 
המן- נסיון עבור האדם המאמין ולכן יש בו שני צדדים ובסופו של דבר מביא את האדם לבטחון בה'

ודע כי כל עניני ישראל ומקריהם במדבר הכל היה נסיון גמור כדי שיגדלו נפשם השכלית במדרגות הבטחון שהוא שרש האמונה כדי שיהיו ראוים לקבל התורה ולסבה זו קרע להם את הים מדי עברם לתוכו ולא בבת אחת גם אחרי צאתם מים סוף אל מדבר שור ובאו למרה והיו המים מתוקים חזרו ונמררו ועל ידי העץ חזרו למתיקותם וכל זה נסיון גמור וכענין שכתוב (שמות טו) ושם נסהו גם ירידת המן דבר יום ביומו ולא לימים רבים הכל נסיון גמור כענין שכתוב (שם טז) ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו, גם אחרי היותם ברפידים ורפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה ובעונש זה בא עמלק ונלחם בהם, כי בעון בטול תורה הצרות באות לעולם, כל הענינים האלה היו נסיון גמור כדי לקבוע בנפשותם מדת הבטחון, ועל זה אמר שלמה המע"ה (משלי כב) להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה, יאמר מה שהודעתיך עד היום בספר הזה מן המוסרים והמשלים הכל היה לתועלתך ולהגיע אותך אל שלמות מדת הבטחון כמו שהגעתי אני אליה זהו שאמר אף אתה, באר לנו כי מדת הבטחון עקר גדול ויסוד התורה והמצוה:(רבנו בחיי,שמות,יג,יז)


יום חמישי, 30 בינואר 2020

בא: סוף ההתחלה או התחלת הסוף ?


חלק א: מכות מצרים כנגד את חטאי הדיבור של פרעה 

הקדמה: מכות מצרים מסתיימות בצעקה של המצרים כנגד הצעקה של ישראל שהביאה לתחילתן :
וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם (שמות ג,ז)

וְהָֽיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִֽהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִֽף (שמות יא,ו)

1.דם- היאור נעשה דם כנגד הציווי להשליך התינוקות ליאור:
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּ (שמות א,כב)

מפני מה הביא עליהם מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים שנאמר : "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לפיכך דן את המים אשר ביאור (משנת רבי אליעזר,יט)

2.צפרדע- כל מצרים מתמלאת רעש המולת צעקות וקרוקורי הצפרדעים כנגד דברי פרעה על צעקת העם נזבחה לה' אלוקינו:

וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: {ז} לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: {ח} וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ: תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר (שמות ה,ו-ט)
וַיֵּצֵא משֶׁה וַיִּצְעַק אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, לֹא דַי לָהֶם לַמִּצְרִיִּים הַשְׁחָתַת הַצְפַרְדְּעִים, אֶלָא שֶׁהָיָה קוֹלָן שֶׁל צְפַרְדְּעִים קָשֶׁה לָהֶם מִמַּכָּתָן, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת בְּגוּפָן וְצוֹעֲקִין בְּתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, עַל דִּבּוּר הַצְּפַרְדְּעִים. (שמות רבא,י,ו)

3.כינים: פרעה הכחיש את קיום ה' ועבדיו החרטומים מודים באצבע אלוקים:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְ-ה-וָֹ-ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְ-הֹ-וָ-ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ (שמות ה,ב)
וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָֹ-ה 
(שמות ח,טו)

4.ערוב - כנגד החשש שעם ישראל יפרד ממצרים, באו חיות רעות ונלחמו ונתערבו במצרים: 
  וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ...וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א,י)

כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ: {יח} וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-הֹ-וָ-ה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ{יט} שישי וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה: {כ} וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָֹ-ה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב: {כא} וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ (שמות ח,יז-כא)

5.דבר : כל בהמות המשמשות את מצרים מתו כנגד שהעליל על ב"י שהם עצלנים ונרפים:

הִנֵּה יַד יְ-הֹ-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,ג)

וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַי-ה-וָֹ-ה:  (שמות ה,יז)

6.שחין- המצרים נענשו בצרעת עם השחין כנגד לשון הרע שאמרו על עם ישראל:


וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ...וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ (שמות א,י)

ואמנם למה השחין בא על ידי כולם...שבעוון לשון הרע חוטאים שנים המספר והמקבל..וזרקם משה השמיימה לרמז שחטא לשון הרע מגיע עד השמים ..ואיתא במדרש פורח מלמש שהיה צרעת עימו וגם זה להורות שבאה מכה זו למצרים על עוון לשון הרע - מקור חטא מצרים (מנחת עני, פרשת שמות ע"מ יט)

7.ברד : הברד ניתך כאבנים כשבתוכם אש מתלקחת:

וַיֹּאמֶר ...וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ: (שמות ה,יז-יח)

ה' נתן קולות וברד, כיצד היה הברד יורד, בתחלה היו הברקים מבריקין והרעמים מרעימין והארץ רועדת, שנאמר קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ (תהלים ע"ז), והחצצות נופלות, שנאמר אף חצציך יתהלכו (שם י"ח) ואין שם מטר אלא אבני ברד, שנאמר נתן גשמיהם ברד.

ותהלך אש ארצה, וימטר ה' ברד, היתה אבן הברד נבקעת והאש יוצא מתוכה ושורף, שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, והיתה גחלת האש נבקעת והברד יוצא מתוכה ומכה, שנאמר ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד. (מדרש רבא, שמות ט כג)

8.ארבה- החשש היה פן ירבו ולכן נענשו בכמות עצומה של ארבה:
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה (שמות א,ט-י)
כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ
וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה (שמות י,ד-ה)

9.חושך-  מלך מצרים משנה את שמות המיילדות ששירתו אותו לשמות מצריים 

והקב"ה משנה את תפקיד גרמי השמיים ומשרתים אותו ומביא חשכה לעולם:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה (שמות א,טו)

דהנה מלך מצרים זה דרכו ברצותו שיהיו ישראל סרים למשמעתו, הניח להם שמות בכדי שיהיו נמשכין כל כחות הנפש אחרי שמו שהניח על פי עצת הסט"א, וזהו ויאמר מלך מצרים (אשר זה דרכו כל היום) למילדות העבריות (מה אמר להן) אשר שם האחת (יהיה שמה) שפרה ושם וכו' (ובאמת היה שמותיהן העבריות יוכבד ומרים, וכיון שהניח להם שמות אזי היה בטוח שיתמשכו אחר השם וישמעו לעצתו),

( ספר בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר ד )

10.בכורות: צעקת מצרים כנגד צעקת בני ישראל:

בכוריהם מפני מה מתו?

מפני שאמר פרעה, בילדכן את העבריות וגו׳ אם בן הוא והמתן אותו וגו׳ (שם א-טז). לולא רחמיו של הקב״ה, אילו אמר בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהם של ישראל באותה שעה, לפי שדרכו של איש לישא עשר נשים ולפרות ולרבות מהן והיו בניו מרובים. אבל אין דרכה של אשה שתינשא אפילו לשני בני אדם כאחת, וגם אינה מולדת כשהיא נישאת לשניים יותר מאילו היתה נישאת לאחד. אבל המיילדות לא עשו כן, שנאמר: ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים (שם שם-יז). וראה הקב״ה את מחשבות פרעה וחשב לו את הדבר כאילו נעשה.

מכאן אמרו חכמים, עכו״ם נתפסים על מחשבה רעה, אבל על הטוב עד שיעשה מעשה.

(אליהו רבא,ז)


11.טביעת מצרים בים סוף:

וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם...  (שמות א,טז)


מרכבות פרעה וחילו. מרכבות פרעה הם שש מאות רכב בחור שלקח ממצרים, וחילו זהו רכב מצרים, ומבחר שלשיו זהו ושלשים על כלו, ולפי שהיה ראוי הכתוב לומר כן מרכבות פרעה וחילו ירה בים סוף ומבחר שלשיו טבעו בו יתכן לומר שיהיה באורו כי נדונו מרכבות פרעה בים למעלה ולכך טבעו בים סוף למטה, ודרשו רז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו הוא גזר (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו לפיכך מרכבות פרעה וחילו ירה בים, הוא גזר (שם) וראיתן על האבנים לפיכך ירדו במצולות כמו אבן: (רבנו בחיי,טו,ד)




חלק ב: משמעות הפרדת המכות ל-2 פרשיות


פתיחה: מדוע נקראת הפרשה בא והרי הביטוי 'בא אל פרעה'- מופיע בכל מכה שניה בסדר דצ"כ עד"ש באח"ב:

1.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: {כז} וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים:(שמות ז,כז)

2.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:  כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם:  הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,א-ג)

3.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ...כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:(שם,י,א;ד)

על דרך הפשט- לך כשיוצאים אל היאור,בא כשנכנסים אל הבית של פרעה:

 ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר התיצב לפני פרעה ובשניה יאמר בא אל פרעה. התחיל במכת הדם לך אל פרעה בבוקר ונצבת לקראתו על שפת היאור ובמכת צפרדעים הזכיר בא אל פרעה, מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו חז"ל (סנהדרין פא ע"ב) מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, ובמכת הדבר הזכיר בא אל פרעה, מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ובמכת הארבה שבכאן הזכיר בא אל פרעה, מכת חושך אין שם התראה:
 ועל כן נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וענין בא אל פרעה שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם ביאורו שיכנס בהיכלו, והכתובים מוכיחים כן כי מעת שהתרה לו במכת הדם על שפת היאור הגיד הכתוב כי מיד נכנס פרעה אל היכלו שנאמר ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת:

 וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסידור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על עונשו וגאותו וגאונו כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתיני, והיה מתגאה בהיכלו והוא שכתוב ויבוא אל ביתו, יאמר כי מצד שנכנס להיכלו ונתגאה בו היה בז לדברי משה ולא שת לבו גם לזאת, שאם לא כן למה הוצרך להודיענו ויבוא אל ביתו אלא שבא להודיענו שהיה מתגאה בהיכלו כענין נבוכדנצר שאמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה ב"ניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז), וכתיב (שם, א) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי, וכשם שהיתה גאותו של נבוכדנצר סיבת שברו ומפלתו כן היה פרעה, ועל כן היו ההתראות כולן מתוך יאורו והיכלו ומהם משפטו יצא כי המקומות שנתגאה וחטא בהם משם באו אליו כל המכות ההם (רבנו בחיי , שמות פרק י פסוק א )


בא-2 הופכים ל-1,(אב-אחד שהופך לשניים):
המילה בא מרמזת על התקרבות בין האדם שאליו הופנתה הקריאה ובין הפונה,עד כדי כניסה של מושא הקריאה לתחומו של הקורא. ( צהר לתיבה,פרשת בא ,הרב חנן חסן)

בא- המילה הראשונה בעברית שיכולה להביע תנועה אחורה, נסיגה, מהב' אל ה-א (ענ"ד)


1.ב->א  עבור מצרים: חזרה אל הכאוס של בריאת העולם


הסיבה להפרדת 3 מכות אחרונות מה-7 בפרשת וארא:

הנראה אלי, שמסדר הפרשיות עשה התחלת הסדר במכה הזאת, לשתי סבות: האחת, לפי שמן המכה הזאת והלאה התחילו פרעה ועבדיו ליראה מה' הנכבד וממכותיו בטרם תבואינה, מה שלא היה בשאר המכות שעברו, כי לא היה מרגיש במכה אלא אחרי בואה. אמנם במכה הזאת, בשמוע פרעה ועבדיו התראת משה על הארבה, פחדו ויראו מאד קודם בואו. ומכאן ואילך תמיד היה פרעה משתדל להפיק רצון משה ולתת פשרה עמו על דבר השליחות. ולפי שבמכה הזאת התחילו הפשרות על ענין יציאתם ממצרים עד שנגמרה היציאה, לכן נעשה כאן התחלת זה הסדר מהתחלת היציאה והגאולה.
והסבה השנית, מפני שמכת הארבה ומכת החשך ומכת בכורות, שלשתן היו ביסוד האויר, ושלשתם היו מחשיכין את הארץ. כי הנה בארבה כתיב (בפסוק טו): "ותחשך הארץ", ובחשך כתיב (בפסוק כא): "ויהי חשך על ארץ מצרים". ואמנם מכת בכורות היתה בחצות הלילה (לקמן יב, כט), ובמחשכים הושיבם כמתי עולם. ומפני השתוף הזה אשר היה בשלשת המכות הנשארות, הבדיל מסדר הפרשיות בין שלשת המכות הנשארות ובין המכות הראשונות שנזכרו בסדר של מעלה. והותרה בזה השאלה הראשונה: (אברבנאל על שמות - פרק י פסוק א-כ )


חושך בראשית:
 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:  וַיֹּאמֶר אֱת א-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(בראשית א,א-ג)


וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם,י,טו)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים:  לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שם,י,כ-כג)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה(שם,יב,כט)

האות ב' מייצגת את העולם הזה שהוא עולם דואלי שהרי גם התורה פותחת באות ב' המייצגת דואליות זו שבאה לידי ביטוח העולם מורכב משמים וארץ,זכר ונקבה,טוב ורע וכו' והמתח בין 2 קצוות הוא זה שמאפיין את העולם הזה.
ב-3 המכות האחרונות מצרים חשו היטב כיצד העולם המוכר הולך בחזרה אל התוהו, אל החושך שלפני הבריאה("חושך על פני תהום") ולכן המאפיין את הארבה שכיסה את עין הארץ ובעצם החשיך את הארץ,מכת החושך היתה עלטה מסוג שלא היה כמוהו קודם לכן ושתי מכות אלו היוו את ההקדמה למכה הקשה מכולם מכת בכורות שבעצם איימה לפגוע אפילו בפרעה ולהביא למותו( מה שקרוב לוודאי הניע אותו לשחררם סוף סוף).המגמה של מעבר מהעולם הזה המייצג ע"י ב אל התוהו שלני בריא העולם המוייצג באות א' שהרי לפני כל ההוויה היה תמיד(ויהיה תמיד) קיים האינסוף- הקב"ה- אלופו של עולם- המיוצג ע"י האות א.

בשולי הדברים: מדוע דווקא המכה האחרונה בחצי הלילה ומה משמעות החושך החוזר ונשנה בכל המכות האחרונות?
הלילה- סמל לגלות שנקרעת ונחצית:
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
בְּיוֹם צָרָתִי אֲ-דֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:(תהילים עז,ג)
ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה : (רש"י,שם)

2. ב->א עבור עם ישראל: התכנסות
עם ישראל ,עם העבדים, משועבד ע"י מצרים ובראשה פרעה בשל החשש של הריבוי(ומיעוט רבים-2-ב)
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: 
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א,ט-י)

ביציאת מצרים נולד- עם ישראל- לא עוד אוסף של פרטים אלא ישות אחת שכאשר תעמוד לפני הר סיני -ויחן שם ישראל כנגד ההר- כל כולה תהיה אחדות בשלמותה.

התהליך הוא תהליך התכנסות הבא לידי ביטוי גם במצוות קידוש החודש,קרבן הפסח ואיסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה ( מעבר מ2 ל-1) :

*קידוש החודש:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(שם,יב,ב)

המצווה הראשונה שנצטוו כעם דווקא לא נוגעת אל האדם הפרטי אלא לסנהדרין שקבעו את ה-א' בחודש ע"פ 2 עדים( מב אל א') ובאופן כללי יש כאן תהליך שהרוב(העם) מצווה להתנהג ע"פ החלטת המיעוט(הסנהדרין) כישות הלכתית פוסקת

**בית אבות- ר"ת בא- לכל בית(ריבוי) שה אחד(מיעוט):
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:  
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:

חשיבות האחדות,התמימות והשלמות בקרבן הפסח:
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ...
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: (שמות יב,ג-י)

***איסור אכילת חמץ: עוברים מהב'(חמץ ומצה) אל ה-א(חמץ):

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת
אָנוּ אוֹכְלִים 
חָמֵץ וּמַצָּה
חָמֵץ וּמַצָּה; 
הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה
כֻּלּוֹ מַצָּה. (מתוך מה נשתנה)

**** קדושה בבכורות:
בכור אמו(ר"ת בא),בכור-סמל לכפל->קדוש(סמל לנבדל,האחד ,המיוחד):

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:(שם,יג,ב)

סיום: מבא לאב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה"

יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)