שמות: מציאות מטושטשת ומשבר הגלות

פתיחה: יציאת מצרים- בלילה או ביום ?

א''ר אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר {דברים טז-א} הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנא' {במדבר לג-ג} ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון ר' אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ורבי עקיבא סבר מאי חפזון חפזון דישראל תנ''ה הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב:
 (ברכות דף ט, ע"א)

1.משבר זהות ראשון- האם מלך מצרים הוא מלך חדש שקדם או ישן שרק העמיד פנים ?

א.חדש ממש או שנתחדשו גזרותיו ?

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף (שמות א,ח)

{שמות א-ח} ויקם מלך חדש וגו' רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו 
מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש 
ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך 
{שמות א-ח} אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל 
(סוטה יא,ע"ב)

ב.אדם שמשנה מעשיו איננו אותו "אדם":

אדם המשנה מעשיו איננו אותו האדם אלא אדם אחר זה לא רק נאמר לרעה אלא גם לטובה (ר"ה טז: שינוי מעשה)
(אוצרות האגדה, עין יעקב, ביאורי אגדות)

ויקם=156 יוסף=156 (ע"פ שערי נסים,שם)

אשר לא ידע את יוסף. אמר רבי יהודה בן לוי משל למי שרגם איקונין של מלך נטלוהו והתירוהו למחר רגם את המלך עצמו כך פרעה בתחלה אמר אשר לא ידע את יוסף ולבסוף אמר לא ידעתי את ה': (דעת זקנים,שם)

ג.חדש ממש- מרד במלך הקיים ולא היה מזרע המלוכה:

 ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו בלא תוספת שלא היה מזרע המלוכה. (אבן עזרא)

ויקם מלך - חדש על - מלים אלה בשום אופן אינן מציינות חילופי משמרת רגילים וחוקיים על כס המלכות. "קום על" משמעותו תמיד השתלטות אלימה. נראה אפוא כי השושלת הוותיקה מוגרה, העם והארץ ניתנו בידי אחר, ושושלת זרה באה מן הנכר, ופשטה על מצרים. לכן: אשר לא - ידע את - יוסף; אילו היתה שושלת אחרת, מבני המקום, לא היה להם יוסף בלתי ידוע. אופייני הוא כי כל שנאת ישראל, המתוארת להלן, מוצאת את הסברה בכך, שהמלך לא ידע את יוסף. העם הן ידע עליו, ולא הביט בעין צרה על ארץ היהודים ועל עם היהודים הגדל בה. ביהודים ראו מיטיבים ולא משיגי גבול, וכן לא חשו עצמם מקופחים משגשוגם של אלה.

(רש"ר הירש,שם)

המלך החדש אשר לא ידע את יוסף ראה קשר בין בני ישראל לבין שונאנו, ההיקסוסים ששלטו במצרים בתקופת יוסף....
ההיקססים שלטו במצרים כ-100 שנה.. יעקב אבינו הגיע למצרים בראשית שלטון ההיקסוסים וכעבור 94 שנים ניצחום המצרים והתחיל השעבוד (יציאת מצרים ומתץן תורה, הרב אברהם קורמן, ע"מ 214-215)

החיקסוס או ההיקסוס (ביוונית: Ὑκσώς או Ὑξώς, היקסוס; או Ύκουσσώς, היקוסוס^[2]) הוא שם יווני עתיק לקבוצה אתנית שהשתלטה על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה "תקופת הביניים השנייה". המצרים קראו לפולשים אלה בשם חקה-חסות ופירושו "שליטי ארצות זרות". (אליבא דויקיפדיה)

ד.שנתחדשו גזרותיו- הפמליה שלו הדיחה אותו והחזירה אותו על תנאי שיעשה כן:

ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם: ( דעת זקנים ,שם)

ובזה מובן מדוע נאמר בתורה כי לפני הגזירות על ישראל דיבר פרעה אל עמו כמו שכתוב: "ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו" ויש לתמוה הכי דרכו של מלך לדב עם עמו לפני חקיקת חוקים ? אלא ללמדך שבתחילה כל כולה של עצת פרעה לא באה כי אם להיענות לדרישות העם (אבני ברקת,שם)

ה.מבחינה הסטורית אין ודאות מי בכלל היה המלך החדש:

מלך חדש-אין ודאות לגבי זהותו של פרעה ששלט במצרים בעת השיעבוד- תחומס השלישי (1426-1479 לפנה"ס) מגדולי פרעוני השושלת ה-18 במצרים, או רעמסס השני מהשושלת ה-19 (1224-1290 לפנה"ס) שהיה המלך הגדול בין פרעוני מצרים בכל ההסטוריה והיו לו מפעלי בנייה רבים ובינהם העיר פר-רעמסס...(התנ"ך המבואר,הרב עדין שטיינזלץ,שמות,ע"מ 18-19)

ו.אי יציבות שלטונית - סימן לעומק הגלות :
מלך מצרים היה חדש וגם נתחדשו גזרותיו וזאת משום מצרים היתה נתונה בפני הפיכות וחוסר יציבות שלטוני כך שיתכן שפעם שלט מלך כזה ופעם מלך אחר- מה שבטוח הוא שב"י הרגישו היטב את חוזר היציבות הזו עם תחילת הגזרות ולכן אין זה משנה אם היה מלך חדש ממש או לא שכן השלטון היה לא יציב ולא עקבי וממילא הם היו הראשונים לסבול מכך, ככה מתחילה גלות חוזר יציבות חוסר וודאות ואי יכולת להוביל את הדברים לקרקע בטוחה (ענ"ד)

2.משבר זהות שני: מי היו המיילדות המצריות- מצריות או עבריות

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיה:וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ: (שמות א,טו-יט)
א.מיילדות עבריות ממש- יוכבד ומרים:

א1.יוכבד ומרים או יוכבד ואלישבע:
{שמות א-טו} ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ''ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ''ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ''ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד''א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד''א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (סוטה יא,ע"ב)

א2.יש רק 3 נשים עבריות שהתפרסמו בסיפור מצרים ולכן מתאים לזהויות אלה:

...דרשו מיניה "אשר שם האחת" היא הידועה במקום אחר וכן שם השניה הידועה כבר ולפי שלא נזכרו בשמם באותו דור אלא שלוש נשים אלה: יוכבד מרים ואלישבע על כרחך "האחת" ו"השניה" - הידועות של שתיים משלוש נשים אלה קאמר ..(מהרש"א חידושי אגדות שם)

א3. המיילדות העבריות קיבלו שמות מצריים כדי להניע אותן לבצע מעשה אכזרי זה:

יודע היה פרעה, כי כל זמן שהמיילדות יהיו נקראות בשמותיהן העבריים: יוכבד ומרים, לא יוכל כלל לבוא אליהן בהצעה אכזרית כזו, להמית את ילדי ישראל. לפיכך ציווה עליהן פרעה תחילה לשנות את שמותיהן לשפרה ופועה. סבור היה, כי לכשיהיו נקראות בשמות מצריים ישפיע הדבר על הלך-רוחן וישנה את מהותן ואופיין, עד אשר יהיו מסוגלות לרצוח את ילדי ישראל. ורק אז נתן להם את הצו השני: 'אם בן הוא והמיתן אותו'. כל עצמו של האדם הוא השם. טמיעת השם משפיעה מאד על טמיעה פנימית של הרוח והאופי.

(הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב, בעל הבני יששכר)

א4.רמז ליוכבד - המילדת בכתיב חסר ובאמת מרים או אלישבע היו קטנות מכדי להיות מילדות בעצמן:

המילדת. בגי' יוכבד בת לוי (בעל הטורים,שם) 

לפי חשבון השנים של מרים ושל אלישבע אז קשה לומר שהיו אז מיילדות ובמדרש רבא מבואר שהיו רק עוזרות ליוכבד במה שציוותה עליהן (תורה תמימה, שם)

ב.מיילדות מצריות:

ב1.שפרה ופועה ברשימת הנשים הגיורות שהצטרפו לעם ישראל:
ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים ,נשים כשרות הן: הגר, אסנת,ציפורה,שפרה פועה,בת פרעה רחב רות ויעל 
(מדרש תדשא פרק ה)

ב2. לכאורה הציווי הוא יהרג ובל יעבור ומדוע קיבלו שכר כזה גדול ?
מצאתי בשם רי"ח ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג את היהודים, וגם הן היאך הודו לדבריו, והלא אמרו: בכל יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות", אע"פ שלא היה להן לירא מתחילה, דאם לא כן מאי רבותייהו ומאי יראה היתה זו? פשיטא (אמרי נועם,ר' יעקב דיליישקייש, שם)

ב3.איך יתכן שפרעה יסמוך על מיילדות עבריות שיצייתו לו על כך ?

ולא היו עבריות, כי איך יבטח לבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל היו מצריות מילדות את העבריות, ר"ל עוזרות אותן ללדת, כמו שנאמר 'בילדכן את העבריות
(אברבנאל,שם)

ב4.מה החידוש ביראת אלוקים אם הן עבריות?
 ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. יש אומרים שהמילדות היו מצריות וכאילו אמר למילדות את העבריות, דאל"כ מאי רבותיה דקאמר ותיראן המילדות את האלהים. (כלי יקר,שם)


ב5. איזכור יראת האל הוא ההוכחה שלא עשו זאת מאהבת בני עמם אלא מתוך צלם אלוקים שבהן על אף היותן מעם אחר:
... ומה שטענו ממה שכתוב "ותיראן המילדות את האלהים", איננה טענה כלל, כי "את ה'" אין כתוב כאן, אלא "את האלהים", וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר), הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו,...
ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר, יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו
(שד"ל,שם)

ב6."יראת אלוקים " במקרא היא דרישה הנדרשת מכל אדם הנברא בצלם ואם אין יראת אלוקים בליבו, בלב הנוכרי,מונה אותו הכתוב בכך ונחשב לו הדבר כבגידה בכל חובותיו הנה אמר אברהם:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי (בראשית כ,יא)

משמע שלעולם יראת אלוקים ישנה בין אומות העולם וכי מי שחשוד ל כך שאינה בלבו חשוד גם על מעשים רעים טכן נאמר בעמלק:

 אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ (וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ) וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים (דברים כה,יח)
ולא ירא. עמלק  (מ) אלהים, מלהרע לך (רש"י,שם)

(עיונים חדשים בספר שמות, נחמה ליבוביץ,ע"מ 32-33)

ב7.מוסר השכל- הנשים המצריות - חסידות אומות העולם- לא הסכימו לקבל פקודה בלתי חוקית בעליל והתמרדו :
יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות – ודווקא בסמוך לפסוק יג המראה את מצרים (הממלכה והעם) ברשעותם – כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי. ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית, וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים

(עיונים חדשים בספר שמות, נחמה ליבוביץ,ע"מ 32-33)


ג. שתי קבוצות של מיילדות- לאנשים הפרטים (מצריות) ולאומה ( יוכבד ומרים):
יתכן לומר שאכן על דרך הפשט היו המיילדות חסידות אומות העולם ולמה הזכירו חז"ל את יוכבד ומרים? משום שיש פה הטרמה לחמה שיקרה בהמשך, שהרי הן יילדו את מושיען של ישראל (יוכבד הולידה ממש ומרים החייתה והצילה אותו כשהשגיחה עליו ביאור) שדרכו באה הגאולה ולכן הן נקראות מיילדות שכן הן יילדו את יציאת מצרים (ענ"ד)

3.משבר זהות שלישי: מי היו אחיו של משה- עבריים או מצריים?


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו (שמות ב,יא)

וטעם ויצא אל אחיו. כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ: (הרמב"ן,שם)

ויצא אל אחיו. המצרים כי בארמון המלך היה וטעם מאחיו אחר הזכיר עברי ממשפחתו. כמו אנשים אחים: (אבן עזרא,שם) 

 

"וַיְהִי | בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו:"

מהי משמעותה של "גדילה" זו לאחר שנאמר בפסוק הקודם "ויגדל הילד"? חז"ל אומרים, ורש"י במקום מביא את דבריהם: "הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו". ה"גדילה" כאן נושאת משמעות של "שלטון", משה, מטבע הדברים, הופך להיות ראש ממשלת מצרים האחראי, בין היתר, על בנית הפירמידות. הוא אחראי על כך שהעברים ימשיכו לבנות. הוא יודע שהוא הבן המאומץ של פרעה מלך מצרים, ראש ההיסטוריה האנושית של תקופתו, ובבא הזמן הוא ייקרא להיות היורש של פרעה. אך מנגד הוא בוודאי יודע שהוא הבן של עמרם, ושעמרם הוא ראש שבט לוי וראש שבטי ישראל [14]. בעתיד הוא עשוי להיות למלך ישראל מטבע לידתו. עליו להחליט באיזו היסטוריה הוא ישתלב, או, יותר נכון, בעד איזו היסטוריה הוא ינקוט עמדה.

לכן, "ויגדל משה ויצא אל אחיו". רבנו אברהם אבן עזרא אומר: "אחיו – אלה המצרים", הרמב"ן אומר: "אחיו – אלה העברים". כביכול משה הלך לבדוק: האם האבן־עזרא צודק או הרמב"ן: "וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו", הלך לבדוק מי הם אחיו, אל מי להשתייך.

"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" – לפי הרמב"ן, התבונן בצערם ועבודתם של העברים, לפי האבן־עזרא "סבלות" בתנ"ך אינה מילה שמורה על סבל, אלא על מטלות, "ויפקידהו על כל סבל בית יוסף". כלומר, משה יצא לראות האם העבודה של המצרים מתבצעת כמו שצריך. אם כך, עדיין אין לנו הכרעה.

"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו:"

"וירא" – מה רואה משה במקום המפגש של שתי הזהויות שהוא עצמו מתלבט ביניהן? "איש מצרי" – איש במובן של חשיבות, משה רואה את מצרים כיצירה חשובה, "מכה איש עברי" – גם העברים הם יצירה חשובה. אבל הוא רואה שהאיש האחד מכה את האיש השני. "מאחיו" – כאן משה מחליט שהוא בצד של המוכה. זוהי קביעה מוסרית הדומה במקצת לרומנטיקה השמאלנית: מי שנרדף הוא הצודק.

הרב אשכנזי הדגיש שבשלב זה בחיי משה ההזדהות שלו עם עם ישראל קדמה להתגלות האלהית אליו, ונבעה מסיבות מוסריות. משה זיהה את עם ישראל כמי שמייצג את המוסר. השאלה היא האם הזיהוי הזה צודק רק מכיוון שעם ישראל הוא המוכה, אנו נראה בהמשך שמשה חזר בו מהקביעה הזו, אבל בשלב הראשון כך מכריע הגואל. כך גם מצאנו את דפוס הגאולה בדורות מאוחרים: תיאודור (בנימין זאב) הרצל גדל בתרבות האוסטרית, והוא עסוק בשאלה האם למען תיקון העולם צריך להצטרף אל התרבות הכללית, ואם כן אז באופן מוחלט, או, האם צריך לנקוט עמדה אחרת שתשמור על הייחוד היהודי. אבל כשהוא רואה את מה שעושים לדרייפוס, הוא כותב את "מדינת היהודים" ומקים את ההסתדרות הציונית [15]. "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל:"

מה פירוש "כה וכה"? אפשר לומר שמשה הסתכל לשני הכוונים, ימינה ושמאלה, ולא ראה אנשים. אבל אם לא היה שם איש – איך למחרת כולם ידעו שהוא הרג את המצרי? נאלץ אם כן לומר ש"ויפן כה וכה" מוסב על העברי ועל המצרי. כך גם מפרש רש"י, שמשה רבנו התבונן על המצרי, וראה ברוח הקודש [16] שמהמצרי לא יופיע עוד טוב בעולם. בפסוק הקודם ראינו שיש "איש" עברי מול "איש" מצרי, שתי מציאויות חשובות, אך מבחינת משה, המצרי הפסיק להיות "איש", מצרים חדלה לתפוס מקום. לכן "וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל:", לא נאמר כאן "איש מצרי", מכיוון שמשה רבנו הבין שכל מה שיישאר ממצרים יישאר טמון בחול.

"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי־אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:"

משה יוצא להיפגש עם היהודים עצמם, לבנות את האומה. הוא פוגש מציאות קשה של מחלוקות ומפלגות. התגובה להגעתו מפתיעה: "וַיֹּאמֶר מִי שָּׂמְךָ לְאִישׁ שַּׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ", שאלה מוזרה ביותר, שהרי משה היה הממונה מטעם פרעה שליט מצרים – יש לו זכות להרוג את כל מי שהוא רוצה, וברור שהוא יכול גם לשפוט אותם! אלא שמבחינת היהודים, כל זמן שהיית מצרי הייתה לך זכות להרוג את מי שאתה רוצה מבינינו, אבל עכשיו כשחצית את הקווים והחלטת להצטרף אלינו, אתה צריך להוכיח את עצמך, אתה צריך לעמוד בקריטריונים הפנימיים שלנו.

"הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:"

מפרש רש"י: "נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך? אבל רואה אני שהם ראויים לכך". זה טוב שהם משועבדים, מכיוון שזו חברה מושחתת, חברה שיש בה לשון הרע, ולחברה זו אסור להגיע לעצמאות מדינית. משה רבנו מודה שהייתה לו טעות כשהוא סבר שכל מי שנרדף גם צודק.

משה רבנו נמצא עכשיו במצב שבו אין לו אחיזה לא במצרים ולא בישראל: ברור לו שגם מצרים וגם ישראל אינן הכתובת של המוסר. "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־משֶׁה" – פרעה שומע שמשה אינו מוגן לא על ידי מצרים ולא על ידי ישראל. אם משה היה מזדהה עם עם ישראל, פרעה לא היה מנסה להרוג אותו מכיוון שהוא שייך להנהגת העם. אמנם זהו עם של עבדים, אבל בכל זאת עם שלם. לכן נותר למשה רק לברוח, מכיוון שהוא נשאר ללא מקום.

(מאמר וישלח מלאך לפרשת שמות , הרב שרקי ע"פ ביאורו של מניטו את הפרק)

סיום: יציאת מצרים נעשתה מתוך החושך והבלבול של הגלות ולכן גם מעורבים בה מאחורי הקלעים נשים מצריות ונשים ישראליות ובזכות איזה נשים צדקניות נגאלו ממצרים ? גם גרות- בתיה,המיילדות, ציפורה וגם.. כל נשות ישראל

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס"ח, י"ד)... וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו" (סוטה י"א:)

ויחי: בין יעקב אבינו לרבי יהודה הנשיא( לא ערוך)

*השיעור הוא ע"פ שיעור הרב רוזנבלום ויחי תש"פ

פתיחה: מדוע נפתחה המשנה בק"ש ולא בברכות כשמה של המסכת ?

מֵאֵימָתַי קוֹרִין {א} אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן {ג}, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר {ה}. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:(ברכות א,א)

הקדמה: רבי יהודה הנשיא

1.מדוע פתח במם: ראשונים שאלו דהוה ליה למימר אימתי קורין . ואפשר דרך רמז שרצה לחבר תורה שבכתב ותורה שבע"פ  כי סוף התורה לעיני כל ישראל הרי שסיים באות למד וסוף המקרא בסוף דברי הימים סיים ויעל ולכן התחיל במם מאימתי שתהיה סמוכה למקרא ( החיד"א פתח עיניים ברכות א)

2.פטירתו של רבי: רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָה נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד. 

(בראשית רבא, צו,ה)

ת''ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: הזהרו בכבוד אמכם: דאורייתא היא דכתיב {שמות כ-יב} כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך וי''ו יתירה לרבות את אחיך הגדול הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא: נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה: מאי טעמא כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים: יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה אמרי שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר והאי דאמר הכי דלא לימרו מילתא הואי להו ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו אמר להן לחכמי ישראל אני צריך נכנסו אצלו חכמי ישראל אמר להן אל תספדוני בעיירות

והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא ישב בראש: אל תספדוני בעיירות: סבור מינה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזי דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא אמרו שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו דכתיב {דברים לד-ח} ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום תלתין יומין ספדין ביממא וליליא מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא או ספדו בליליא וגרסי ביממא עד דספדי תריסר ירחי שתא ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה''ב ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא

(כתובות קג, ע"א-ב)

חלק א : בין יעקב לרבי יהודה הנשיא 

0.יעקב גלגולו של רבי:

ויאמר ה' לה... עשו ויעקב היו גלגולו אנטונינוס ורבי, אנטונינוס היה גלגולו דעשו, ורבי היה גלגולי דיעקב שתיקן אתה קדוש, ולכן נקרא ר' יהודה נשי"א, ר"ת ניצוץ של יעקב אבינו, ובזכות יעקב ניתנה תורה שבכתב, ור' סידר תורה שבעל פה. (ילקוט ראובני, תולדות)

נולד ביום בו מת רבי עקיבא שגם כן היה גלגולו של יעקב ולכן רבי ממשיך את התיקון:
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָּא מָה הוּא כֵן, עַד שֶׁלֹא יִשְׁקַע שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה, הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי, וְקָרְאוּ עָלָיו פָּסוּק זֶה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.(קהלת רבא א,י)

עיין בעץ יוסף שכתב שרבי יהודה הנשיא [רבי] היה נשמתו של יעקב אבינו. הנשי"א נוטריקון ה'וא נ'שמתו ש'ל י'עקב א'בינו, ע"כ.
1.והנה בזה מבואר מה שרבי יהודה הנשיא כתב את המשנה שהרי יעקב אבינו היה עמוד התורה של כלל ישראל, ורבי ג"כ עמוד התורה שבע"פ. 

2.יעקב אבינו לא מת ורבי ג"כ לא מת:
א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ...
כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך  (תענית ה,ע"ב - ו, ע"א)

העובדה שזרעו בחיים,כלומר שהם ממשיכים את דבקותו של יעקב באלוקים חיים- מהווה המשך נצחי לחייו של יעקב עצמו (ליקוטי שיחות,חלק טו , ע"מ 427)

3.יעקב השתחווה לעשיו, וגם אצל רבי מצינו [במדרש פר' וישלח] שכתב לאנטונינוס מכתב, וכתב לו 'מעבדך יהודה לאדוני אנטונינוס', ושאלוהו תלמידיו של רבי הרי אתה יותר מכובד וחשוב ממנו, אמר להם ומה אעשה שסבא שלי השתחוה לסבא שלו שהרי רבי בא מיעקב ואנטונינוס מעשיו:

רבינו אמר לר' אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעה, א"ל כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, א"ל ר', מפני מה אתה מבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר עבדך יעקב. (בראשית רבא, בראשית עה ו)

4.יעקב קרא לבניו לפני מותו וצוה אותם, וגם רבי קרא לבניו לפני מותו וצוה אותם. 

5.בניו של יעקב יוסף ובנימין לא גדלו ע"י אמם אלא ע"י בלהה אשת יעקב, וגם בניו של רבי גדלו ע"י אשתו ולא ע"י אמם[שנפטרה]. 

6.אצל יעקב מצינו שראובן לא נהג מספיק כבוד באשת אביו היא בלהה ובלבל יצועי אביו, ורבי צוה על בניו שיזהרו בכבוד אשתו אע"פ שהיא לא אמם. 

7.רבי היה בסכנה של מות מפני השלטון הרומי על שנימול, וגם יעקב היה בסכנת מות משנאת עשיו. 
רבי היה נקרא רבנו הקדוש משום שלא הכניס ידיו למטה מאבנטו [מטבורו], וגם יעקב אבינו לא ראה קרי מימיו. 

8.אצל יעקב [באהל] היה ענן קשור ונר דולק מע"ש לע"ש וברכה בעיסה, כלומר דוגמת משכן, וכן אצל רבי נר דולק ומיטה מוצעת ושולחן ערוך. 

9.והנה כשרבקה אמנו היתה מעוברת בתאומים נאמר עליה [בראשית כה, כג] "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו' ", ודרשינן [ע"ז י"א א'] "אלו רבי ואנטונינוס", כלומר דיעקב ועשיו הם רבי ואנטונינוס, 
והבן כי קצרתי.

(האר עינינו, כתובות קג ע"א)

10.שבע עשרה שנים של רבי לעומת שבע עשרה שנים של יעקב:

ר' הוה יתיב ליה בציפורין שבעה עשר שנין, וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנין, ומן גוביהן עבד תלת עשרה שנין חשיש שינוי, אמר ר' יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל, ולא הפילה עוברה בארץ ישראל... (כתובות סה ב)

11. מתי ייעקב אבינו חזר לפגוש את עשו אחיו? בימי רבי יהודה הנשיא
עד אשר אבא אל אדוני שעירה חזרנו על כל המקומות ולא מצאנו שבא יעקב לשעיר אבל רמז קא רמיז על גלגולא בתרא אשר הראו לרבקה שהיו הבנים מתרוצצים בקרבה ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך הם אנטונינוס ורבי והיה להם אז קירוב הדעת יחד אב"א נוטריקון "אנטינינוס "בן "אסרירוס אל אדוני שעירה כי כבר למד רבי ושלח לאנטינינוס שילמד. במדרש רבה שאז נתקיים נסעה ונלכה לנגדך ביחד ועתה לא רצה יעקב לעשות שותפות עמו ז"ש יעבור נא אין נא אלא עתה יעבור לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי. ועז"א (תהלים עג) עד אב"א אל מקדשי אל אבינה לאחריתם דרז"ל רמז לרב אשי מקדשי סימן לרב אשי אבינה רמז לרבינא לאחריתם שהם סוף הוראה ולדעתי נרמזה ג"כ שם סוף משניות שסדר רבי בימי אנטנינוס שמצא אז חן בעיניו ולכן נקרא רבינו הקדוש שגזרו שמד על ברית מילה וניצול רבי ע"י אנטינינוס זה נרמז בסוד לרגל המלאכה ולרגל הילדים על תרין גוים אלו. ז"ש עשו אציגה נא עמך מן העם שיבואו עתה ניצוצית מני' בקדושה וע"ז השיב יעקב למה זה אמצא חן בעיני אדוני על גלגול ז"ה בזה הפעם אין אני מבקש ממך כי הוא אדמוני כאדרת שער. אבל בגלגול דורות הבאים מצא חן בעיני אנטינינוס ואז טובות שלו לא הי' רעה בעיני צדיקים:

(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת וישלח )



12. ר' יהודה הנשיא ביקש לבטל את צום תשעה באב הדחוי - ולא עלה בידו- ולכן השבת נדחתה עבורו בקבורתו ויעקב ניצל מעשיו בין השאר משום ששמר שבת בבית לבן:

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה {קהלת ד-ט} טובים השנים מן האחד (מגילה ה ע"א-ה ע"ב)

ב) ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת אמר כיון דאידחי אידחי וחכמים לא הודו לו [מגילה ה ע"ב], ונ"ל מה שרבינו הקדוש דוקא ביקש לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת,....

ג) אמרו רז"ל [ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג] יום שנפטר רבינו הקדוש ערב שבת היה והתעסקו כולי עלמא בכבודו, ואח"כ באו כולם לביתם והיה עוד זמן לכל אחד להחם חמין ולצלות דג ולהדליק את הנרות, וכד ערבא שמשא קרא הגבר וידעו שנדחה שבת והמתין בעבור כבודו דרבינו הקדוש, ולא נמצא כן בשארי הצדיקים, ולדעתי היה זה להיות שהוא בסברתו דחה אבילות דתשעה באב בעבור קדושת שבת וכבודו, והיה זה שכרו שנדחה שבת בעבור כבודו:

(ספר בני יששכר - מאמרי חדשי תמוז אב - מאמר ג )

13.השמש שקעה בפטירץו מאוחר כתיקון לשמש שהקימה לשקוע אצל יעקב אבינו (הרב רוזנבלום)

14.י"ג שנים סבל משיניו בגלל החלב שינק מאימו של אנטונינו כאשר החליפו בינהם


חלק ב: יעקב אבינו וקריאת שמע

1.כאשר הניח ראשו על האבנים קיבץ 12 אבנים שהם שמע ישראל+ ברוך שם- 12 תיבות לאבן אחת

2.כאשר פגש יעקב את יוסף היה קורא ק"ש


3.וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)


סיום: המשנה פתחה בק"ש- החיבור אל יעקב אבינו
מסכת ברכות פותחת בק"ש בגלל שרבי יהודה הנשיא הוא גלולו של יעקב ומאחר וק"ש נתקנה לראשונה ע"י יעקב אבינו הרי שרבי שגלגולו קבע את הדיון בה בראש המשנה שהיא חיבורו המרכזי והחשוב ( ע"פ הרב רוזנבלום)

רבי פתח דווקא בק"ש של ערבית שהרי יעקב תיקן תפילתך ערבית (ענ"ד)








_________________________________________________________________________

עשיר מאוד:
אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ פה.)


וכן רבינו הקדוש שנקרא כן בסתם כי נתייחד בתוקף הקדושה שאפשר להשיג בעולם הזה היה ניצוץ יעקב אע"ה כידוע מהאריז"ל, דעל כן אתי כל בי שמשי לביתיה כמ"ש בכתובות (ק"ג א') דגם כן לא מת, והיינו שהוא היה נשיא ופרנס הדור וכולל כל נפשות דורו, וכשהשלים נפשו כל כך עד שיזכה לשם קדוש סתם, היינו כשלא יגיע לו שום פגם עוד, ועל כן שהשלים גם נפשות כל דורו האחוזים בו, ולפיכך איתא בסנהדרין (צ"ח ב') אי מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש שחשבו עליו שהוא משיח, כי כבר תיקן נפשו כל כך עד שהמשיך ותיקן כל דורו עמו, אלא שעדיין לא היה הדור כדאי שיהיה גם אצלם בהתגלות כן, כי עדיין לא נתקנו גם הדורות הבאים הכלולים בהם, דלעולם נפשות הבנים כלולים באבותם, ורבינו הקדוש תיקן נפשו לגמרי עם כל הנתלה בו מזרעו עד סוף כל הדורות וכן מנפשות כל בני דורו, אבל מה שנתלו בנפשות דורו מדורותיהם אחריהם עד סוף כל הדורות זה לא נתקן עדיין... ומכל מקום הוא זכה לנפשיה דמצד עצמו לא מת אלא שלא היה בהתגלות ברור מצד הדור, והוא יסד התורה שבעל פה שזהו עיקר הטל תורה המחייהו ורוח הקדש דחכמים המביא לתחיית המתים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד סד)

ויגש: בין גישת יוסף ליהודה

פתיחה: מדוע יעקב שלח דווקא את יהודה ראשון אל יוסף לפני כולם ?

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: (בראשית מו,כח)

הקדמה:  יהודה ויוסף בדו קרב

1.התגוששות וגישה
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)

2.עימות בין 2 סוגים של מלכים: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל

כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד  בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)

חלק א- יהודה ויוסף: גלות מול עצמאות

1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:

א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)
ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)

ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)

ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)

ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ...כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי (בראשית מד,יד-לד)

2.שר הפנים ושר החוץ: 
א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים:
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)

3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי:
אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)


4.יהודה ויוסף- פעולות של חיבור- שיחה ותשמיש בקדושה:

ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים 

ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי, 

שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה', 
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח, 
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה, 

הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי. 

שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק], 

רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו', 

הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו, 

מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע, 

לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו, 

תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע, 

שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:

(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)

5.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}

א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
 וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)

כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)

(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:

וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)

ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:

ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)

ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:

"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)


ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:

רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים  וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא

(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)

חלק ב: שבט אפרים ושבט יהודה- עימות וחיבור:

1.מלכות זמנית מול מלכות נצחית

א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)

2.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:

יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)

3.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:

א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:

נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)

ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)

ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.

4.הראשונים בכיבוש הארץ:

יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)

חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)

5.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
 מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)

וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב:  זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם) 

6.דוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)

7.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים

וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)

חלק ג: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד:  מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?

צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...
והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...

והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות..(מאמרי הראיה/המספד בירושלים,בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל)

סיום: יעקב רצה לרמוז לבניו על כך שלעתיד לבוא יהודה ויוסף מתאחדים להנהגה אחת

הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)

מקץ: יוסף וחנוכה

הקדמה: יוסף- הוא סמל הפכי למתייונים

מצד אחד הוא מתערה במצרים ומקבל שם נוכרי(צפנת פענח) ולכאורה מתנתק מקשרו לעם ישראל
ומצד שני הוא מחבר בסופו של תהליך את בני ישראל ומציל אותם ושומר על זהותו ומחדש חיבורו עימם
יוסף גם שמר על 4 הגזרות של אנטיוכוס ולא נכשל בהם:

1.שמירת שבת:
מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, מְדַבֵּר בְּיוֹסֵף שֶׁהוא הִקְדִּים וְשִׁמַּר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתָּנָה (בראשית מג, טז): וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֶרֶב שַׁבָּת הָיְתָה וְאֵין הָכֵן אֶלָּא לַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ה): וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יוֹסֵף אַתָּה שִׁמַּרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם לְבֶן בִּנְךָ שֶׁיְּהֵא מַקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין יָחִיד מַקְרִיב, וְעָלַי לְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ בְּרָצוֹן, הֱוֵי: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא, מִמַּה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם וגו' (במדבר רבה יד,ב)

2.ברית המילה: יוסף התגאה שמירת הברית ומתגלה לאחיו דרכה

והנה עיניכם רואות. בכבודי, ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש (בב"ר שם י.):(רש"י,שם)

3.ראש חודש:
חלומו השני של יוסף- שמש וירח ו-11 כוכבים המשתחחוים לו- מרמז על היותו שולט במרכיבי הזמן והם כפופים לו.גאולתו מהבור היתה בראש החודש שהוא גם ראש השנה.(ענ"ד)

א.יוסף מביא את הפרנסה לעולם במצרים ולכן בר"ח מתפללים על הפרנסה :

בפסוק ויקרא שם יוסף צפנת פענח, פירש רש"י מגלה צפונות, ולכאורה היה צריך להיות שמו פענח צפנת, והענין הוא, דכתיב ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ... שבכל חודש נפתח שער פרנסה ושפע מחדש, לכן מתפללין בראש חודש על פרנסה, ועל יוסף הצדיק נאמר ביום השבת יפתח, ומדריגת יוסף למעלה מן השבטים, וי"ב שבטים המה ממשיכין השפע לכל העולם, אבל יוסף הוא פותח מקור השפע, כמו בשבת שאין מתפללין על פרנסה, ומכל מקום עיקר השפע בא בכח השבת... ולכן מעיד הכתוב עליו הוא המשביר לכל עם הארץ, אף על פי שאינו ניכר שהוא הגורם, ולכן לא הכירו השבטים כחו של יוסף כי כל כחו בהסתר, ולכן נקרא צפנת פענח, שהשפעה שלו היא בסתר ולא בגלוי. (שפת אמת  תרמ"ד)


ב.יוסף היחידי שנולד ונפטר בר"ח (ר"ח תמוז):

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן מאה עשרים שנים, לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה תשע עשרה שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן מאה עשרים וחמש שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלש שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן מאה עשרים וחמש שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן מאה עשרים ושלש שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן מאה עשרים ושנים שנה, זבולון נולד ז' בתשרי ומת בן מאה ארבע עשרה שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן מאה ועשר שנה, בנימין נולד י"א במרחשון ומת בן מאה ותשע שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא

(רבינו בחיי על שמות פרק א פסוק ו )

ג.יוסף בחינת ראש חודש:

ועל פי הדברים הנ"ל נוכל להבין גם כן ענין הלבנה שכתוב בש"ס שאמר לה הקב"ה לכי ומעטי כו' הביאו עלי כפרה כו', ולאשר מיעטה את עצמה נתעלתה באמת כענין יהושע שניתוסף לו היוד וכן בסיהרא שמיעטה עצמה להיות נקודה ועל ידי זה ניתן לה ראש חודש שהוא בחינת יוסף יוד הנ"ל ויוד זו באה מחכמה בסוד אבא יסד ברתא וזה שכתבו הביאו עלי כו' כי אף שאין לה עלי' יותר ממנו בראש חודש כנודע מכל מקום מאחר שהתחדשות היא לה וכבר נודע כי על ידי כל עליות עולין כל המדריגות עד אין סוף ב"ה ונמצא גורמת כל העליות בראש חודש

(שפת אמת ליקוטים - ליקוטי נ"ך )

ד.כוחו של יוסף - בר"ח תשרי:

ולא יזח החושן מעל האפוד, איתא בשפת אמת שבכתפות האפוד היו רק אבני שוהם כי אבן השוהם היא אבנו של יוסף בחושן ובאמצעות אבנו של יוסף מתאחדין כל הי"ב אבנים, איתא בזוה"ק שי"ב אבני החושן הם האבנים שלקח יעקב אבינו כדכתיב ויקח מאבני המקום, ואיתא במדרש י"ב אבנים נטל וכו' אם מתאחות הן וכו' יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים ועוד במדרש שם שנטל ב' אבנים כנגד אברהם ויצחק, זה ענין י"ב אבני החושן וב' אבני השוהם שבאפוד כי החושן והאפוד הם כדי לחבר לב אבות על בנים וזה הוא כוחו ומדתו של יוסף, וזהו דכתיב על שתי כתפיו לזכרון דאיתא על ראש השנה וראש חודש זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ואיתא בטור שהי"ב ראשי חדשים הם כנגד הי"ב שבטים והיה ראוי שהראשי חדשים יהיו ימים טובים אלא שישראל נפלו ונתבטל זה מהם, והנה ר"ח תשרי נשאר יו"ט וזהו על שתי כתפיו לזכרון וזהו כחו של יוסף שבראש השנה יוסף שווה עם כולם והוא בתוך כולם כענין שאיתא שעל ראש השנה נאמר בתוך עמי אנכי יושבת, ויכולין ישראל לזכות בדין וזהו חושן המשפט, איתא בזוה"ק שהאבנים הטובות הם מענין שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב וזהו אור הגנוז:

(אמרי אמת - פרשת תצוה )

ה.ע"פ התנחומא שמצטט הרמב"ם - כל השעירים  ובכללם של ר"ח- כנגד מכירת יוסף:

ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולם ליחיד ולציבור שעירים - רצוני לומר שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה - סיבת כל אלו אצלי היות רוב מרים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם' אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים - בעבור שחטא עדת ישראל כולה היה בשעיר עיזים, רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בענינו: 'וישחטו שעיר עיזים'.
ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות ליישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שאמר: 'וחטאתי נגדי תמיד', ושצריך כפרה על החטא ההוא, הוא וזרעו וזרע זרעו, בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא. שאם יהיה המרי בממון - יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו - ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במידה מן המידות - יעמוד כנגדה בהפך המידה ההיא... כמו שתראה מה שנעשה באהרן, כאשר נכשל במעשה העגל - היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עיזים - היתה העבודה בשעיר עיזים. וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש יהיה מביא, בלא ספק, להיות המרי קשה בעיני האדם, ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו

(מורה נבוכים חלק ג פרק מו)

4.נישואי נוכריות: גזירת ההגמון להיבעל לאישה הבאה להינשא ודרך המתיונים להינשא לנוכריות

יוסף מתגבר על אשת פטיפר ומתנגד ליחסי אישות  עם נוכרית ונשואה

רמז לדבר(ע"פ שמואל בן חמו): חמש- חודש, מילה ,שבת .יוסף חמש את נוכחתו במצרים במצוות שיאירו את בניו לעתיד לבוא
וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבע' (בראשית מא,לד)

5. האדרת שם ה' בעולם:
מקץ- שם אלוקים שגור על פי יוסף:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ

חנוכה: ביקשו להשכיח שם אלוקי ישראל:
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:(בראשית,ב,א)
וחשך-, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל (מדרש רבא,ב,ד)

סיום:  

1.היוונים גזרו לכתוב דווקא על קרן השור שאין אלוקי ישראל כי יוסף הוא כביכול סמל להתבוללות והוא נדמה לשור

היוונים רצו דוקא את שיטת יוסף, כי הם חשבו שע"י שעם ישראל יתערב בין הגויים, הם יוכלו לבולל אותם בין האומות. וזהו מה שאמרו "כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל". "שור" - זה יוסף כמו שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים ל"ג, יז), הם רצו להחזיק בשיטת יוסף ועי"ז עם ישראל יתבולל בין האומות. אמנם, "קרן השור" זהו שופר של תחיה לעם ישראל, אך הם בקשו לטשטש את הזהות המיוחדת של עם ישראל - "ככל העמים בית ישראל", וזהו אין לכם חלק באלוקי ישראל, לא שאין אלוקי ישראל, אלא לעם ישראל אין חלק בו. 
אין מושג של עם נבחר, האומות נלחמו נגד "אתה בחרתנו מכל העמים", וזהו מה שאנו אומרים בפזמון "מעוז צור": "ופרצו חומות מגדלי" - הם ניסו לפרוץ את החומה המבדילה בין עם ישראל לבין האומות. 

(כתבו לכם על קרן השור,הרב זכריה טובי )

2.עוון מכירת יוסף (גימטריה מלך יון) התעורר בחנוכה:

ויהי מקץ שנתים ימים קץ שם לחושך מרמז על גלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירותיו ואמרו כתבו לכם על קרן שור אין לכם חלק באלקי ישראל ע"פ הגמרא העתיקו בימי תלמי המלך התורה לשבעים לשון כדאיתא במגילה ובפרק שור שנגח כבר שלחה מלכות הרשעה לחכמים כדין שור של וכו' ויתר גוים ראה ז' מצות ויתר ממונן לישראל דבר זה אנו יודעין ואין מודיעין למלכות ז"ש על דין של קרן שור כתבו אין לכם חלק דהיינו דין של קרן בשור תם ומועד אבל שן ורגל מועדין הם מתחלתן או שבימי מלך יון נפרע חטא של יוסף בגי' מל"ך יון ( מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )


אחרית דבר: גשנ"ה- אותיות הסביבון רמוזות בחיבור בין יוסף ליהודה

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה (בראשית מו, כח)

בזה תשכיל ותבין, בהתחלת הגלות השרשיית כאשר בא יעקב מצרימה וראה שהוא גלות שרשיית לכל הד' גליות, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף (כנ"ל ב' משיחין), להורות לפניו (היינו שיורו הדרך לפניו היינו לכל ישראל הכלולים בו ונקראים על שמו ישראל), גשנ"ה (המה כתות ד' מלכיות אשר הם בסט"א מנגדים לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ"ה) ראשי תיבות ג'ופניי ש'כליי נ'פשיי ה'כל, הכל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם והיא נגדיית לנפש הכוללת, ועל כן מתנגדת לגוף ולנפש ולשכל וכאמור לעיל, וביטול כולם יהיה בשלימות על ידי משי"ח בגימ' גשנ"ה, ותתבטל זוהמת נח"ש בגימ' כנ"ל אשר ממנו כח המלכיות, ואז יהיה במהרה בימינו הוי"ה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד, על כן הוי"ה מל"ך הוי"ה מל"ך הוי"ה ימל"ך גם כן בגימ' משי"ח כנ"ל, הנה לכל אלה עשה יעקב אבינו הכנה דרבה תיכף בהתחלת ביאתו למצרים גלות שרשיי, הנה את יהודה שלח לפניו אל יוסף, סוד תרין משיחין סוד סמיכת גאולה לתפלה יחודא שלים הוי"ה אחד ושמו אחד, וזה יתפרש עוד אי"ה להלן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו וכו'^*.

(בני יששכר, מאמרי חודש כסלו טבת, כה)