פתיחה: בין כסה לעשור- מהו הבדל המהותי בין ראש השנה ליום הכיפור שמצריך שני ימים נפרדים?
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם
(במדבר כט,א)
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם... (ויקרא כג, כז)
הקדמה: עשרת ימי תשובה- ימים של תיקון
ב.ז' ימי הפנימיים יותר בין ר"ה ליום כיפור- מכוונים כנגד שבעת ימי השבוע של כל השנה:
כתב הרא"ש שיקרא באלו הימים באגרת התשובה של רבינו יונה והאר"י ז"ל כתב שחיוב ללמוד בספרי מוסר כל השנה וכ"כ הגר"א במשלי ועכ"פ באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א'׳ כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה כל אותו יום ד"מ ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב׳ וכן כל ז' ימים (משנה ברורה, תר"ג, ס"ק ב)
א.תשר"ת- הדין נמצא בתוך החסד:
א1.רמזי התקיעות לפני ואחרי התרועה – של"ה:
וי"ר-גימטריה - 216 - גבורה
עב -גימטריה 72- חסד
ויעבור ה' - שד"י:
סוד ויעבור ה' על פניו ויקרא. הנה ויעבור, צירופו ע"ב עם רי"ו. וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד, הנקרא שדי. והנה אם תמנה הויה בעצמו, גי' כ"ו. ותמנה בסוד ע"ב רי"ו, עולה הכל שדי. וזהו ויעבור יהו"ה גי' שדי...
...
אמנם, קודם נפילת אפים, שהוא הורדת טפה במלכות, אנו רוצין להקדים קודם ירידתה למטה ליקח אותה למעלה במקום החזה של ז"א, כי אז יצאת מן מחיצות יסוד של בינה אשר ירדה בתוכה, ושם היא מתגלית. ואז אנו מעכבין האור ההוא שם, ואז נמשך משם כח ע"ב, והולך אל הזרוע ימין שלו, לחיבוק יותר מעולה. ואמנם, ג' ע"ב הראשונים שהיו בחג"ת, כולם נתקבצו בשמאל הז"א, ונעשו שם רי"ו. ובזרוע ימין בא חסד כנודע, בסוד ע"ב הטפה הנ"ל, וז"ס ויעבור - ע"ב רי"ו:
(פרי עץ חיים שער הסליחות פרק א)
1.זמן כתיבה לעומת זמן חתימה(סיום הכתיבה):
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים (תוספת בתפילת שמונה עשרה)
זכרנו לחיים: מלך חפץ בחיים. חתמנו בספר החיים. למענך אלהים חיים (תפילת נעילה של יום הכיפורים)
2.שופר של ראש השנה נלמד משופר היובל ביום הכיפורים:
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם (ויקרא כה,ט)
תנו רבנן מנין שבשופר ת''ל {ויקרא כה-ט} והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר בחדש השביעי שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה ומנין שפשוטה לפניה ת''ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת''ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת''ל בחדש השביעי שאין ת''ל בחדש השביעי ומה ת''ל בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה (ר"ה, לג,ע"ב- לד,ע"א)
3.עקידת יצחק- ר"ה או יום הכיפורים?
ומה שקורין ביום שני פ' העקידה (כמ"ש לקמן סי' תר"א) פי' הר"ן ז"ל כדי להזכיר ענין עקידת יצחק ואילו שבשביל כך תוקעין בשופר של איל עכ"ד. ועדיפא מינה הו"ל למימר שביום ר"ה נעקד יצחק כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח.
וידוע מאמר חז"ל דהנפטר ביוה"כ - סימן רע לו.(עיין מס' כתובות דף ק"ג ע"ב - שם הוזכר ערב כיפור) ולפי"ז דברי המדרש מבוארים, דהנה רש"י פירש "שני חיי שרה" - מאה שנה ועשרים שנה וגו', דבת ק' כבת
כ' לחטא נמצא ששרה אמנו מתה בלא חטא וע"ז היה קשה למדרש, והרי שרה נפטרה ביוה"כ, והנפטר ביוה"כ סימן רע לו, משמע שהיה חטא לשרה. ע"ז תירץ המדרש, "כי יודע ה' ימי תמימים". שוודאי שרה
היתה צדיקה בלא חטא. ומה שמתה ביוה"כ, כיון שגם נולדה ביוה"כ. והקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים, וזהו שנאמר "יודע ה' ימי תמימים". (מדרש יונתן, פרשת חיי שרה)
תירוצים לסתירה:
א.אולי ניתן לומר שבר"ה אכן נעקד יצחק אבל שרה נתוודעה לנסיון העקידה ביום הכיפורים ואז גם נפטרה וכאילו נעקד בשנית (ענ"ד)
ב.אולי יש פה רמז לכך שבעקידת יצחק התנוצצות יום הכיפורים (אתערותא דלתתא של אברהם לעקוד ויצחק להיעקד) היתה במישור הזמן ביום ראש השנה אבל זה היה להם כמו יום כיפורים שלהם ולכן כתבו שזה היה יום כיפור- כיפור שלהם בזמן שלכל העולם זה היה זמן ראש השנה (ענ"ד)
5.האיזכור של ראש השנה בתנ"ך- מתייחס דווקא ליום הכיפורים:
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַחַר, אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר--בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הָיְתָה עָלַי יַד-יְ-ה-וָ-ה, וַיָּבֵא אֹתִי, שָׁמָּה(יחזקאל מ,א)
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם
(במדבר כט,א)
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם... (ויקרא כג, כז)
הקדמה: עשרת ימי תשובה- ימים של תיקון
א.בחזרה לעתיד: עשרת ימי תשובה - נמצאים "מעל הזמן" כנגד כל השנה כולה
כאמור, בבבל היו נוהגים בחודשים ירחיים, חודשים שנקבעו לפי הירח, בעוד שבמצרים החודשים היו באופן מלאכותי בני שלושים יום כולם. וכך היו שנים עשר חודשים בני שלושים יום, סה"כ: 360 יום. אך מאחר שבשנה שמשית ישנם 365 יום, היו מוסיפים עוד חמישה ימים שנחשבו כימים 'מחוץ לשנה' ונקראו 'הימים הנוראים'.
השנה העברית היא בת 355 ימים (כגימטריה של 'שנה') ואם כך יש אצלנו פיגור של עשרה ימים לעומת שנת השמש. לפי זה, יש עשרה ימים שהם 'מחוץ לשנה', הלוא הם עשרת ימי תשובה. אלו ימים שנמצאים 'מחוץ לזמן'. בימים אלה ניתן לחזור אחורה בזמן ולתקן את חטאי העבר (בעוד מועד, הרב אורי שרקי,ע"מ 15)
ב.ז' ימי הפנימיים יותר בין ר"ה ליום כיפור- מכוונים כנגד שבעת ימי השבוע של כל השנה:
כתב הרא"ש שיקרא באלו הימים באגרת התשובה של רבינו יונה והאר"י ז"ל כתב שחיוב ללמוד בספרי מוסר כל השנה וכ"כ הגר"א במשלי ועכ"פ באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א'׳ כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה כל אותו יום ד"מ ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב׳ וכן כל ז' ימים (משנה ברורה, תר"ג, ס"ק ב)
חלק א: נקודות העימות בין המועדים
1.איסור תשמיש המיטה- ר"ה מצד חסידות יו"כ- חיוב מעיקר הדין:
אין לשמש בליל א’ של פסח וליל שבועות ושני ימים של ר”ה וליל שמיני עצרת אם לא בליל טבילה. וכ”ז אינו אלא לאדם שהוא מלא ביראה ולא יחטא ח”ו אבל אלו שיצרם מתגבר עליהם והם חושבים שהוא כעין איסור תורה ועי”ז באים ח”ו לידי כמה מכשולים מצוה לשמש אפילו בר”ה ויטבול למחר דמצד הדין אין איסור אלא ביוה”כ ובט”ב ובימי אבלות שלו או שלה (משנה ברורה סי’ רמ ס”ק ז)
2.ראש השנה- עם הפנים קדימה, יום הכיפורים- מבט לאחור:
בראש השנה תוכן התפילות עוסק בשנה הבאה ואילו ביום הכיפורים עוסקים בחטאים של השנה שחלפה (בעוד מועד, הרב אורי שרקי, ע"מ 20)
בראש השנה תוכן התפילות עוסק בשנה הבאה ואילו ביום הכיפורים עוסקים בחטאים של השנה שחלפה (בעוד מועד, הרב אורי שרקי, ע"מ 20)
3.ראש השנה-כמעט תמיד נחגג יומיים, יום הכיפורים כמעט תמיד נמשך יום אחד:
א.ראש השנה- יומיים:
ראש השנה הוא החג היחיד שחל בראש חודש, ולכן גם ברחבי הארץ לא יכלו לדעת אימתי הוא חל. מפני שלאחר שקידשו בבית הדין את החודש, התברר שאותו יום הוא חג, וממילא אסור היה לשליחים לצאת מתחום שבת להודיע אימתי נתקדש החודש. וכיוון שכך, מחמת הספק, היו חייבים לקיים בכל רחבי הארץ את ראש השנה במשך יומיים.
אמנם בירושלים, מקום מושב בית הדין, היו יודעים אימתי בית הדין קידש את החודש, אבל לא יכלו לדעת זאת מראש, כי רק ביום היו מקבלים את העדים ומקדשים את החודש. לפיכך, מחמת הספק היו צריכים לשמור את החג מתחילת ליל השלושים לחודש אלול. אם למחרת הגיעו עדים שהעידו על מולד הלבנה, בית הדין היה מקדש את החודש, והתברר שאותו היום הוא ראש השנה, וביום שלאחריו נהגו חול. ואם לא באו עדים במשך כל יום השלושים, התברר שאותו היום היה חול, והחג יחול למחרת. הרי שכאשר קדשו בית הדין את החודש ביום הראשון, קיימו בירושלים את החג במשך יום אחד, וכאשר ראש חודש חל ביום השני, נהגו בפועל בירושלים שני ימים של חג.
ספקות הזמן מתאימים לאופיו של ראש השנה שהוא חג טמיר ונעלם, ולכן הוא חל בזמן שבו הלבנה המכוסה מתחילה להתגלות. ועל כן נקרא שמו 'כֵּסֶה', שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", אמרו חכמים (ר"ה ח, א): "איזהו חג שהחודש מתכסה בו (שהלבנה נעלמת בו)? הוי אומר זה ראש השנה"
(פניני הלכה - ימים נוראים - ג - ראש השנה - ז – ראש השנה יומיים)אמנם בירושלים, מקום מושב בית הדין, היו יודעים אימתי בית הדין קידש את החודש, אבל לא יכלו לדעת זאת מראש, כי רק ביום היו מקבלים את העדים ומקדשים את החודש. לפיכך, מחמת הספק היו צריכים לשמור את החג מתחילת ליל השלושים לחודש אלול. אם למחרת הגיעו עדים שהעידו על מולד הלבנה, בית הדין היה מקדש את החודש, והתברר שאותו היום הוא ראש השנה, וביום שלאחריו נהגו חול. ואם לא באו עדים במשך כל יום השלושים, התברר שאותו היום היה חול, והחג יחול למחרת. הרי שכאשר קדשו בית הדין את החודש ביום הראשון, קיימו בירושלים את החג במשך יום אחד, וכאשר ראש חודש חל ביום השני, נהגו בפועל בירושלים שני ימים של חג.
ספקות הזמן מתאימים לאופיו של ראש השנה שהוא חג טמיר ונעלם, ולכן הוא חל בזמן שבו הלבנה המכוסה מתחילה להתגלות. ועל כן נקרא שמו 'כֵּסֶה', שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", אמרו חכמים (ר"ה ח, א): "איזהו חג שהחודש מתכסה בו (שהלבנה נעלמת בו)? הוי אומר זה ראש השנה"
ב.יום כיפור- יום אחד (למעט מקרים חריגים) בשל פיקוח נפש:
וחסידים ואנשי מעשה באשכנז רגילין לעשות ב' ימים י"ה שמתענין ב' ימים ולפעמים היה מהן עשרה והיו מתפללין בי' ככל סדר יום הכיפורים וא"א הרא"ש ז"ל היה מוחה בידם אבל לשאר כל דבר ואיסור מלאכה נוהגין כמו בראשון הלכך אפילו אחרים לא יבשלו לו וי"א מי שעשה פ"א ב' ימים שוב אינו יכול לחזור בו לעולם דכיון שקבלו עליו הרי הוא עליו באיסור כרת וא"א הרא"ש ז"ל היה מתיר לישאל עליו
(טור או"ח סי' תרכד)
יש מחמירין על עצמם לעשות ב' ימים יה"כ ואין לנהוג בחומרא זו שיש לחוש שיבא לידי סכנה וגם יש עוד טעמים שאין לנהוג כן
(המטה אפרים סי' תרכד סעי' י-יג)
4.ר"ה ויום כיפור - חג החירות וחג מתן תורה:
לפי רבי אליעזר מתגלה מהו האירוע שאנחנו חוגגים בראש השנה: בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. ועל כך לא חולק רבי יהושע. אין שום חג בתורה שאיננו בא על רקע של אירוע לאומי. בריאת העולם איננה אירוע לאומי, כמו גם הולדת האבות ושאר הדברים שציינו. לכן בראש השנה מציינים בקידוש שהוא "זכר ליציאת מצרים", ואפשר לדייק ולומר שראש השנה הוא תחילת המאורעות של יציאת מצרים.
לפי רבי אליעזר מתגלה מהו האירוע שאנחנו חוגגים בראש השנה: בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. ועל כך לא חולק רבי יהושע. אין שום חג בתורה שאיננו בא על רקע של אירוע לאומי. בריאת העולם איננה אירוע לאומי, כמו גם הולדת האבות ושאר הדברים שציינו. לכן בראש השנה מציינים בקידוש שהוא "זכר ליציאת מצרים", ואפשר לדייק ולומר שראש השנה הוא תחילת המאורעות של יציאת מצרים.
עתה נשאל, איזה מאורע אנו חוגגים ביום הכיפורים שגם הוא "זכר ליציאת מצרים"? ביום הכיפורים ניתנו הלוחות השניים. לפי זה ראש השנה הוא חג החירות ויום הכיפורים הוא יום מתן תורה. ומכאן, חג הפסח הוא דווקא חג העבדות, שכן קיבלנו עלינו עול מלכות שמים, ושבועות הוא החג שבו לא ניתנה התורה, כי הרי הלוחות הראשונים נשברו. מאז המאורע הראשון של ראש השנה, ש"בטלה עבודה מאבותינו במצרים", עד לנתינת הלוחות השניים עברו שנה ועשרה ימים. כלומר בתוך העשרה ימים הללו שבין ראש השנה ליום הכיפורים מקופלים שנה ועשרה ימים. באותו פרק זמן התרחש כל התהליך שראשיתו ביציאת מצרים וסופו בקבלת התורה. יום הכיפורים אפוא מהווה את סופה של השתלשלות המאורעות וראש השנה מהווה את תחילתה
(בעוד מועד, הרב אורי שרקי, ע"מ 20)
(בעוד מועד, הרב אורי שרקי, ע"מ 20)
5. חסד ודין- מה בתוך מה- י"ג מידות של יום הכיפורים לעומת משמעות תקיעות תשר"ת בר"ה :
א.תשר"ת- הדין נמצא בתוך החסד:
א1.רמזי התקיעות לפני ואחרי התרועה – של"ה:
של"ה (מס' ר"ה תורה אור נה): "והנה עשה אלוהים את האדם ישר, רק שהאדם מקלקל את עצמו, והוא עקש ופתלתל. על זה מורה תקיעה ראשונה, שהוא קול פשוט וישר. ואחר כך שהוא גנוחי גנח, רומז על חולי הנפש. ואחר כך יליל, רומז על חטאים גדולים, שהם מיתת נפש. על זה צריך האדם להיות גנוחי גנח, ויילל בבכיה רבה, פלגי מים ירדו עיניו ויחזור, כי השם יתברך מקבל השבים. וכשעושה תשובה שלמה, אז שב הוא לדרכו הראשונה כאשר עשה אותו השם יתברך ישר. וזהו תקיעה אחרונה, שהוא גם כן קול פשוט וישר, כי טוב וישר ה', על כן הוא יורה חטאים בדרך".
יעויין עוד בשל"ה (מס' ר"ה תורה אור סג-סח) שהביא מהזוהר שתקיעת שופר מעוררת שופר העליון שהוא הבינה, שורש הדינים, ושם הם נמתקים. ועוד הביא מסדר התקיעות לרמ"ק: תקיעה – חסד; שברים – דין; תרועה – תפארת ומלכות; תקיעה – חסד. וסוד סדר התקיעות להמתיק כוחות הדין על ידי התקיעות הפשוטות מהצדדים.
(פניני הלכה, ימים נוראים,מצוות שמיעת תרועת השופר, א, ט)
א2.תקיעה- חסד- חיבור רצף תרועה דין-פירוד, קולות קטועים:
ההבדל המהותי בין התקיעה לתרועה, עולה מתוך פרשת חצוצרות הכסף. שם התורה מדברת על תקיעה ותרועה, ומורה מתי לתקוע תקיעה, ומתי להריע תרועה. היא מלמדת שתקיעה נועדה בשביל לכנס את כל ישראל יחדיו - "וּבְהָקְהִיל אֶת הַקְהֶל תַּתְקָעוּ ולא תְרִיעו" (במדבר י ז). לעומת זאת, לפני פיזור המחנות ונסיעתם, מריעים תרועה. כמו כן, בעת מלחמה מריעים תרועה, וביום שמחה ובמועדים, תוקעים תקיעה. מכאן מדייק המהר"ל, שהתרועה קשורה למידת הדין, ואילו התקיעה למידת החסד. הדין הוא כוח הפירוד, כמו האש, שמפוררת לפירורים רבים. ואילו החסד הוא כוח האחדות והחיבור, כמו המים שמדבקים את הקמח. כך, מידת הדין יוצרת גבולות, מפרידה לחלקים. כמו כן, כשיש פירודים קשים, כמו מלחמה, שהיא נובעת מפירוד ואיבה, אזי דווקא צריך להשתמש בכוח הדין, כדי להכריע את האויב. לכן, הן במסע המחנות, שהוא פירוד, והןבעת מלחמה, מריעים תרועה.
לעומת זאת, החסד הוא הכוח המחבר, בחינת אור האחדות, ולכן בעת שמחה, שהיא חיבור ואהבה, וכן בעת שמקהילים את הקהל, שהוא כינוס, אזי צריך לתקוע.
ההבדל הזה בא לידי ביטוי בקולות עצמם - התקיעה היא קול פשוט, בלי שום מעצורים ומחסומים. כל 'חלקיקי' הקול מחוברים יחדיו בלי הפסק וקטיעה. לעומת זאת, התרועה היא קולות מרובים מפורדים זה מזה. הרי עולה ברור, שהתקיעה היא כוח האחדות, והתרועה היא כוח הפירוט והפירוד. לכן מובן, כשרוצים לפזר את הקהל, מריעים תרועה, וכמו כן כשרוצים לפורר ולפרד את האויב במטרה להכניעו, אזי מריעים תרועה
ההבדל הזה בא לידי ביטוי בקולות עצמם - התקיעה היא קול פשוט, בלי שום מעצורים ומחסומים. כל 'חלקיקי' הקול מחוברים יחדיו בלי הפסק וקטיעה. לעומת זאת, התרועה היא קולות מרובים מפורדים זה מזה. הרי עולה ברור, שהתקיעה היא כוח האחדות, והתרועה היא כוח הפירוט והפירוד. לכן מובן, כשרוצים לפזר את הקהל, מריעים תרועה, וכמו כן כשרוצים לפורר ולפרד את האויב במטרה להכניעו, אזי מריעים תרועה
(באור פניך חגי תשרי הרב ראובן ששון שליט"א, ע"מ קכג)
ב.ויעבר - החסד נמצא עטוף בתוך הדיןוי"ר-גימטריה - 216 - גבורה
עב -גימטריה 72- חסד
ויעבור ה' - שד"י:
סוד ויעבור ה' על פניו ויקרא. הנה ויעבור, צירופו ע"ב עם רי"ו. וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד, הנקרא שדי. והנה אם תמנה הויה בעצמו, גי' כ"ו. ותמנה בסוד ע"ב רי"ו, עולה הכל שדי. וזהו ויעבור יהו"ה גי' שדי...
...
אמנם, קודם נפילת אפים, שהוא הורדת טפה במלכות, אנו רוצין להקדים קודם ירידתה למטה ליקח אותה למעלה במקום החזה של ז"א, כי אז יצאת מן מחיצות יסוד של בינה אשר ירדה בתוכה, ושם היא מתגלית. ואז אנו מעכבין האור ההוא שם, ואז נמשך משם כח ע"ב, והולך אל הזרוע ימין שלו, לחיבוק יותר מעולה. ואמנם, ג' ע"ב הראשונים שהיו בחג"ת, כולם נתקבצו בשמאל הז"א, ונעשו שם רי"ו. ובזרוע ימין בא חסד כנודע, בסוד ע"ב הטפה הנ"ל, וז"ס ויעבור - ע"ב רי"ו:
(פרי עץ חיים שער הסליחות פרק א)
6.בראש השנה- מתפללים על הכלל , יום כיפור- מבקשים על כל פרט ופרט:
א.ר"ה- הבקשה היא על הכלל ומתוך זה יורד השפע אל הפרט:
בראש השנה אנחנו נזכרים ומזכירים לעצמינו את התפקיד הגדול של העם, להאיר לכל עם ישראל. להאיר לכל העולם, שנאמר "מלוך על כל העולם כולו בכבודך". התשובה של ראש השנה היא "תשובה עילאה" לפעול כדי למלא את התפקיד שאמר אלוקים לאברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה".(ע"פ הרב שמואל אליהו)
ב.יו"כ- הבקשה היא של הפרט ומתוך כך נשלח לכל עדת בני ישראל:
הוידוי הוא הבסיס לצמיחה שלנו. ישנו אמנם נוסח וידוי מיוחד אותו אנו אומרים בכל יום (בימים בהם אומרים תחנון), אך מעבר לזה ישנם גם נוסחים אחרים, לרוב מסודרים על סדר הא’ – ב’. ביום הכיפורים מתוודים בצורות שונות ונוסחים שונים בתפילות. בחלק מהעדות נוהגים לומר בשחרית את הוידוי הגדול לרבינו נסים, שמי שיתרכז וישים לבו היטב לדברים הכתובים בו, ספק אם יוכל למנוע עצמו מלהתפרץ בבכי כמו ילד קטן. אך מעבר לכל הוידויים האלו, ישנו וידוי פרטי לכל אחד ואחד. כל אדם יכול להיזכר במעשים לא טובים שעשה, כל אדם בוודאי מתחרט על חטאים שונים, את כל זה אנו יכולים להביא לוידוי פרטי משלנו. אמנם הנוסחים שתיקנו לנו הם מועילים וטובים, אך מה שמשפיע יותר מכל על הלב הוא הוידוי הפרטי במלים שלנו על המעשים הלא טובים האישיים שלנו.(מאמר וידוי יום כיפור – מדוע בכלל להתוודות?, רוני פיזנטי)
7.ראש השנה- על הגשמיות, יום הכיפורים - ראש השנה לרוחניות
בראש השנה יש הדגשה על הדברים הגשמיים, וממנו אנו מקבלים את השפע הגשמי לכל השנה כולה. לעומת זאת, ביום הכיפורים ההדגשה היא על הדברים הרוחניים. אנו מתעלים ביום הזה לדרגה גבוהה כל כך של רוחניות, שאפילו הגוף הגשמי מקבל את חיותו מהצום ומהעינוי.
(מאמר "ההבדל בין ראש השנה ליום כיפור", ע"פ אתר חב"ד הודו)
חלק ב: נקודות החיבור וההשלמה בין המועדים
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים (תוספת בתפילת שמונה עשרה)
זכרנו לחיים: מלך חפץ בחיים. חתמנו בספר החיים. למענך אלהים חיים (תפילת נעילה של יום הכיפורים)
2.שופר של ראש השנה נלמד משופר היובל ביום הכיפורים:
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם (ויקרא כה,ט)
תנו רבנן מנין שבשופר ת''ל {ויקרא כה-ט} והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר בחדש השביעי שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה ומנין שפשוטה לפניה ת''ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת''ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת''ל בחדש השביעי שאין ת''ל בחדש השביעי ומה ת''ל בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה (ר"ה, לג,ע"ב- לד,ע"א)
3.עקידת יצחק- ר"ה או יום הכיפורים?
ומה שקורין ביום שני פ' העקידה (כמ"ש לקמן סי' תר"א) פי' הר"ן ז"ל כדי להזכיר ענין עקידת יצחק ואילו שבשביל כך תוקעין בשופר של איל עכ"ד. ועדיפא מינה הו"ל למימר שביום ר"ה נעקד יצחק כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח.
ומיהו בזוהר פ' ויצא איתא דההיא שעתא דאתעקד יצחק ע"ג מדבחא בין הערביים הוה וביארו בפרקי ר"א שהיה ביוה"כ וצ"ע לזווג שני המאמרים כאחד כי לפי הנראה דסברות חלוקים הם...
(כף החיים שולחן ערוך או"ח, תקפ"ד,טז)
איתא בספר "עמק המלך", שעקידת יצחק היתה ביום הכיפורים ובאה שרה אמנו לקרית ארבע ושאלה את בני הענקים הראיתם את אברהם. אמרו לה, ראינו זקן אחד שעמד בהר המוריה ועקד את בנו וכמעט ששחט אותו. באותו רגע פרחה נשמתה. נמצא ששרה אמנו נפטרה ביום עקידת יצחק, דהיינו ביום הכיפורים.
(כף החיים שולחן ערוך או"ח, תקפ"ד,טז)
איתא בספר "עמק המלך", שעקידת יצחק היתה ביום הכיפורים ובאה שרה אמנו לקרית ארבע ושאלה את בני הענקים הראיתם את אברהם. אמרו לה, ראינו זקן אחד שעמד בהר המוריה ועקד את בנו וכמעט ששחט אותו. באותו רגע פרחה נשמתה. נמצא ששרה אמנו נפטרה ביום עקידת יצחק, דהיינו ביום הכיפורים.
וידוע מאמר חז"ל דהנפטר ביוה"כ - סימן רע לו.(עיין מס' כתובות דף ק"ג ע"ב - שם הוזכר ערב כיפור) ולפי"ז דברי המדרש מבוארים, דהנה רש"י פירש "שני חיי שרה" - מאה שנה ועשרים שנה וגו', דבת ק' כבת
כ' לחטא נמצא ששרה אמנו מתה בלא חטא וע"ז היה קשה למדרש, והרי שרה נפטרה ביוה"כ, והנפטר ביוה"כ סימן רע לו, משמע שהיה חטא לשרה. ע"ז תירץ המדרש, "כי יודע ה' ימי תמימים". שוודאי שרה
היתה צדיקה בלא חטא. ומה שמתה ביוה"כ, כיון שגם נולדה ביוה"כ. והקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים, וזהו שנאמר "יודע ה' ימי תמימים". (מדרש יונתן, פרשת חיי שרה)
תירוצים לסתירה:
א.אולי ניתן לומר שבר"ה אכן נעקד יצחק אבל שרה נתוודעה לנסיון העקידה ביום הכיפורים ואז גם נפטרה וכאילו נעקד בשנית (ענ"ד)
ב.אולי יש פה רמז לכך שבעקידת יצחק התנוצצות יום הכיפורים (אתערותא דלתתא של אברהם לעקוד ויצחק להיעקד) היתה במישור הזמן ביום ראש השנה אבל זה היה להם כמו יום כיפורים שלהם ולכן כתבו שזה היה יום כיפור- כיפור שלהם בזמן שלכל העולם זה היה זמן ראש השנה (ענ"ד)
4.תשליך וכפרות- מנהגי הימים שפעם היו מחוברים:
(בר"ה לא מתוודים על חטאים פרט למנהג התשליך)
מנהג תשליך וכפרות שהיה פעם מחובר:
..בתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה. ועשרים ושנים או חמישה עשר יום לפני ראש השנה, עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית. וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח. ובערב ראש השנה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבע פעמים ואומר "זה תחת זה, וזה חליפתי, וזה תמורתי" ומשליכו לנהר.
(תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"א, עמוד ב', רש"י ד"ה: האי פרפיסא)
5.האיזכור של ראש השנה בתנ"ך- מתייחס דווקא ליום הכיפורים:
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַחַר, אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר--בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הָיְתָה עָלַי יַד-יְ-ה-וָ-ה, וַיָּבֵא אֹתִי, שָׁמָּה(יחזקאל מ,א)
6.אדם הראשון חטא בראש השנה והיה אז ככהן גדול וכהן גדול בא ביום הכיפורים לכפר על חטאו:
תני רבי אליעזר:
בעשרים וחמשה באלול נברא העולם.
ואתיא כרב, דתניא בתקיעתא דרב:
זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון.
בשעה ראשונה עלה במחשבה.
בשניה נמלך במלאכי השרת.
בשלישית כנס עפרו.
ברביעית גבלו.
בחמישית רקמו.
בששית העמיד גולם על רגליו.
בשביעית זרק בו נשמה.
בשמינית הכניסו לגן עדן.
בתשיעית צוהו.
בעשירית עבר על צוויו.
באחת עשרה נידון.
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה.
אמר לו הקב"ה: אדם אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס.
(ילקוט שמעוני במדבר תשפב)
מאמר רבותינו זכרונם לברכה אתמול גרשת את אבא והיום אתה מגרשני והיה כל מוצאי יהרגני פירש הרב עיר בנימין ח"ב דף ן' משם גדול דאמרו רבותינו זכרונם לברכה דבשביל קרבן קין והבל נצטוו על הכלאים דקין הקריב פשתן והבל כבשים שלא נגזזו ועולת בני נח בלי הפשט ונתוח כמו שאמר בחגיגה וזה טעם שלא יתחברו קרבנות קין והבל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה נתכנסו כל בהמות וחיות לתבוע דם הבל. וגבי אדם הראשון אף שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יצא כהורג נפש לא נתכנסו והטעם דאדם הראשון כהן גדול וכתנת מכפרת על ש"ד
(פני דוד בראשית כח)
בגדי הכהן הגדול מכוונים כנגד הציווים של אדם הראשון על ע"ז,ג"ע,ש"ד:
7.בראש השנה הסתיים המשתה הראשון (שנמשך 180 יום) וב-ג תשרי ועד יום הכיפורים נמשך המשתה השני שעשה לתושבי שושן הבירה:
בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ(אסתר א , ג-ה)
המשתה התחיל בחודש ניסן וק"פ יום נגמרים בתשרי אבל אינם חודשים מלאים שיש חודש מלא של ל יום וחודש חסר של כ"ט יום ונשארו שלשה ימים לתשלום הק"פ יום מר"ח ניסן עד ג' תשרי שבו נגמר המשתה הראשון והתחיל ז' ימיםן של משתה שושן שהיה בעשרת ימי תשובה עד יום כיפור לכן הכריז מרדכי ליזהר במשתה זה (ילקוט מעם לועז א,ה, ע"פ יערות דבש)
8.ראש השנה כנגד יוסף(משיח בן יוסף) ויום הכיפורים כנגד דוד(משיח בן דוד):
א.יוסף היה הראשון להמליך את הקב"ה- בראש השנה- בפני הממלכה השלטת בעולם - מצרים:
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱ-לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:(בראשית מא,טז)
בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין (ר"ה דף י, ע"ב)
ב.יום כיפור- יום התשובה - מכוון כנגד מי שהקים עולה של תשובה:
"א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה... אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד {דוד המלך}... והיינו דרבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב: (שמואל ב' כג) "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על"? נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה (ע"ז,ד,ע"ב)
9.התגלות הדין לפי מראה הלבנה:
בראש השנה- הדין עדיין מכוסה כמו הלבנה המכוסה:
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:(תהילים פא,ד)
ביום כיפור- מתחיל להתגלות הדין ובמקביל מברכים ברכת הלבנה:
בחודש תשרי נהוג לומר את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור, כאשר האדם שרוי בשמחה לאחר מחילת חטאיו(אליבא דויקיפדיה)
בראש השנה- הדין עדיין מכוסה כמו הלבנה המכוסה:
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:(תהילים פא,ד)
ביום כיפור- מתחיל להתגלות הדין ובמקביל מברכים ברכת הלבנה:
בחודש תשרי נהוג לומר את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור, כאשר האדם שרוי בשמחה לאחר מחילת חטאיו(אליבא דויקיפדיה)
10. ראש השנה- כיסוי,ספק, מסתורין, העלם - ביום כיפורים הארה כפולה מלמעלה (אור ה') ומלמטה(אור התשובה של עם ישראל?) - בזכות שעושים תשובה:
וְעַל כֵּן בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, בְּהֵ', שֶׁמִּתְכַּסָּה הַלְּבָנָה. וּבַמֶּה מְאִירָה? הַכֹּל בִּתְשׁוּבָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר, שֶׁכָּתוּב אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה. אָז – ה' בְּאוֹר פָּנֶיךְ יְהַלֵּכוּן. בֹּא רְאֵה, בַּיּוֹם הַזֶּה מִתְכַּסָּה הַלְּבָנָה, וְלֹא מְאִירָה עַד בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, כְּשֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה, וְהָאֵם הָעֶלְיוֹנָה שָׁבָה וּמְאִירָה לָהּ. וְהַיּוֹם הַזֶּה אֶת אוֹר הָאֵם נוֹטֵל, וְנִמְצֵאת שִׂמְחָה בַּכֹּל. וְעַל כֵּן כָּתוּב, יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא יוֹם כִּפּוּר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי מְאוֹרוֹת מְאִירִים כְּאֶחָד. הַמָּאוֹר הָעֶלְיוֹן מֵאִיר לַמָּאוֹר הַתַּחְתּוֹן, וּבַיּוֹם הַזֶּה מֵאִיר מֵהָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וְלֹא מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. . [זוהר, אמור, ח"ג ק ע"ב]
סיום: ראש השנה- התעוררות מלמעלה, תשובה מיראה , יום כיפור- התעוררות מלמטה, תשובה מאהבה
בראש השנה הקב"ה הוא היוזם, הוא הבורא, החסד המוחלט, הוא המלך, ומאחר והכל שימיימי אז גם הכל מכוסה, הלבנה מכוסה ולאט לאט מתחילה להתגלות .מהות היום מתייחסת קודם כל אל הכלל- כלל ישראל, כלל העמים וכלל העולם שנידון כולו , גם יוסף שממליך אותו במציאות של המעצמה הגדולה עושה הכל בפומבי כשמכוון אל הכלל.זוהי תשובה שבאה מיראה של אימת הדין שמתעורר מלמעלה.
יום כיפור הוא כאמור יום אתערותא דלתתא, יום שמתחיל קודם כל בעבודת הכהן הגדול כפרט(שמתפלל אמנם על הכלל אבל עושה עבודה פרטית אישית ולא ציבורית), בעבודת האדם החוטא כפרט המבקש על חטאיו בשנה החולפת ומשם מתעוררת התשובה למעלה ומבקשת את סליחת כל עם ישראל. זוהי תשובה שבאה מאהבה המתעוררת מבקשת הלסיחה האישית ונמשכת ועולה ומתרחבת מעלה מעלה.
יש צורך בשני ימים נפרדים היות ואלה שני שלבים ומהלכים נפרדים שצריכים להתרחש בנפרד כדי להגיע אל הכפרה השלמה המתבטאת בהארת התושבה שיש מלמעלה במקביל להארה שמגיעה מהאדם,מלמטה .
הוכחה לטענה : בראש השנה מצווים לשמוע( פסיבים וה' פעיל), ביום כיפור של היובל מצווים לתקוע (אנחנו הפעילים)
סדר תקיעת שופר של יום הכיפורים של שנת היובל כסדר תקיעת שופר של ראש השנה. וכן סדר תפילת מוסף של היובל כסדר תפילת מוסף של ראש השנה, שבשניהם מוסיפים: מלכויות, זכרונות ושופרות (ר"ה כו, ב; רמב"ם תפילה ב, ח). אמנם יש שוני בהגדרת מצוות התקיעות. בראש השנה המצווה לשמוע קול שופר , ואילו ביובל המצווה לתקוע בשופר. אפשר לומר שבראש השנה המצווה שכל יהודי ישמע את קול האמונה, ואילו ביובל המצווה להשמיע את קול האמונה והחירות ברבים, ומכוח זה השעבודים פוקעים – העבדים משתחררים והשדות חוזרות לבעליהן.
(פניני הלכה שביעית ויובל - מצוות היובל – יום הכיפורים של היובל)
וידוע מה שהרבי מקוצק זצ"ל היה אומר שמאגוז נזהרים שלא לאוכלו כיון שהוא גימטריה חטא ואילו מחטא שזה בוודאי גימטריה חטא לא נזהרים מספיק... (כי בא מועד, ימים נוראים ע"מ קפט)
