וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם
(במדבר כט,א)
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם... (ויקרא כג, כז)
הקדמה: עשרת ימי תשובה- ימים של תיקון
ב.ז' ימי הפנימיים יותר בין ר"ה ליום כיפור- מכוונים כנגד שבעת ימי השבוע של כל השנה:
כתב הרא"ש שיקרא באלו הימים באגרת התשובה של רבינו יונה והאר"י ז"ל כתב שחיוב ללמוד בספרי מוסר כל השנה וכ"כ הגר"א במשלי ועכ"פ באלו הימים יעשה כל אדם כדעת הזוהר שישוב קודם שישכב ויתאונן על חטאיו ויפשפש במעשיו. ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א'׳ כי ז' ימים שבין ר"ה ליום הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה כל אותו יום ד"מ ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב׳ וכן כל ז' ימים (משנה ברורה, תר"ג, ס"ק ב)
בראש השנה תוכן התפילות עוסק בשנה הבאה ואילו ביום הכיפורים עוסקים בחטאים של השנה שחלפה (בעוד מועד, הרב אורי שרקי, ע"מ 20)
אמנם בירושלים, מקום מושב בית הדין, היו יודעים אימתי בית הדין קידש את החודש, אבל לא יכלו לדעת זאת מראש, כי רק ביום היו מקבלים את העדים ומקדשים את החודש. לפיכך, מחמת הספק היו צריכים לשמור את החג מתחילת ליל השלושים לחודש אלול. אם למחרת הגיעו עדים שהעידו על מולד הלבנה, בית הדין היה מקדש את החודש, והתברר שאותו היום הוא ראש השנה, וביום שלאחריו נהגו חול. ואם לא באו עדים במשך כל יום השלושים, התברר שאותו היום היה חול, והחג יחול למחרת. הרי שכאשר קדשו בית הדין את החודש ביום הראשון, קיימו בירושלים את החג במשך יום אחד, וכאשר ראש חודש חל ביום השני, נהגו בפועל בירושלים שני ימים של חג.
ספקות הזמן מתאימים לאופיו של ראש השנה שהוא חג טמיר ונעלם, ולכן הוא חל בזמן שבו הלבנה המכוסה מתחילה להתגלות. ועל כן נקרא שמו 'כֵּסֶה', שנאמר (תהלים פא, ד): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", אמרו חכמים (ר"ה ח, א): "איזהו חג שהחודש מתכסה בו (שהלבנה נעלמת בו)? הוי אומר זה ראש השנה"
יש מחמירין על עצמם לעשות ב' ימים יה"כ ואין לנהוג בחומרא זו שיש לחוש שיבא לידי סכנה וגם יש עוד טעמים שאין לנהוג כן
לפי רבי אליעזר מתגלה מהו האירוע שאנחנו חוגגים בראש השנה: בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. ועל כך לא חולק רבי יהושע. אין שום חג בתורה שאיננו בא על רקע של אירוע לאומי. בריאת העולם איננה אירוע לאומי, כמו גם הולדת האבות ושאר הדברים שציינו. לכן בראש השנה מציינים בקידוש שהוא "זכר ליציאת מצרים", ואפשר לדייק ולומר שראש השנה הוא תחילת המאורעות של יציאת מצרים.
(בעוד מועד, הרב אורי שרקי, ע"מ 20)
א.תשר"ת- הדין נמצא בתוך החסד:
א1.רמזי התקיעות לפני ואחרי התרועה – של"ה:
ההבדל הזה בא לידי ביטוי בקולות עצמם - התקיעה היא קול פשוט, בלי שום מעצורים ומחסומים. כל 'חלקיקי' הקול מחוברים יחדיו בלי הפסק וקטיעה. לעומת זאת, התרועה היא קולות מרובים מפורדים זה מזה. הרי עולה ברור, שהתקיעה היא כוח האחדות, והתרועה היא כוח הפירוט והפירוד. לכן מובן, כשרוצים לפזר את הקהל, מריעים תרועה, וכמו כן כשרוצים לפורר ולפרד את האויב במטרה להכניעו, אזי מריעים תרועה
וי"ר-גימטריה - 216 - גבורה
עב -גימטריה 72- חסד
ויעבור ה' - שד"י:
סוד ויעבור ה' על פניו ויקרא. הנה ויעבור, צירופו ע"ב עם רי"ו. וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד, הנקרא שדי. והנה אם תמנה הויה בעצמו, גי' כ"ו. ותמנה בסוד ע"ב רי"ו, עולה הכל שדי. וזהו ויעבור יהו"ה גי' שדי...
...
אמנם, קודם נפילת אפים, שהוא הורדת טפה במלכות, אנו רוצין להקדים קודם ירידתה למטה ליקח אותה למעלה במקום החזה של ז"א, כי אז יצאת מן מחיצות יסוד של בינה אשר ירדה בתוכה, ושם היא מתגלית. ואז אנו מעכבין האור ההוא שם, ואז נמשך משם כח ע"ב, והולך אל הזרוע ימין שלו, לחיבוק יותר מעולה. ואמנם, ג' ע"ב הראשונים שהיו בחג"ת, כולם נתקבצו בשמאל הז"א, ונעשו שם רי"ו. ובזרוע ימין בא חסד כנודע, בסוד ע"ב הטפה הנ"ל, וז"ס ויעבור - ע"ב רי"ו:
(פרי עץ חיים שער הסליחות פרק א)
זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים (תוספת בתפילת שמונה עשרה)
זכרנו לחיים: מלך חפץ בחיים. חתמנו בספר החיים. למענך אלהים חיים (תפילת נעילה של יום הכיפורים)
2.שופר של ראש השנה נלמד משופר היובל ביום הכיפורים:
וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם (ויקרא כה,ט)
תנו רבנן מנין שבשופר ת''ל {ויקרא כה-ט} והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר בחדש השביעי שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהיו כל תרועות של חדש שביעי זה כזה ומנין שפשוטה לפניה ת''ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת''ל תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת''ל בחדש השביעי שאין ת''ל בחדש השביעי ומה ת''ל בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה (ר"ה, לג,ע"ב- לד,ע"א)
3.עקידת יצחק- ר"ה או יום הכיפורים?
ומה שקורין ביום שני פ' העקידה (כמ"ש לקמן סי' תר"א) פי' הר"ן ז"ל כדי להזכיר ענין עקידת יצחק ואילו שבשביל כך תוקעין בשופר של איל עכ"ד. ועדיפא מינה הו"ל למימר שביום ר"ה נעקד יצחק כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח.
(כף החיים שולחן ערוך או"ח, תקפ"ד,טז)
איתא בספר "עמק המלך", שעקידת יצחק היתה ביום הכיפורים ובאה שרה אמנו לקרית ארבע ושאלה את בני הענקים הראיתם את אברהם. אמרו לה, ראינו זקן אחד שעמד בהר המוריה ועקד את בנו וכמעט ששחט אותו. באותו רגע פרחה נשמתה. נמצא ששרה אמנו נפטרה ביום עקידת יצחק, דהיינו ביום הכיפורים.
וידוע מאמר חז"ל דהנפטר ביוה"כ - סימן רע לו.(עיין מס' כתובות דף ק"ג ע"ב - שם הוזכר ערב כיפור) ולפי"ז דברי המדרש מבוארים, דהנה רש"י פירש "שני חיי שרה" - מאה שנה ועשרים שנה וגו', דבת ק' כבת
כ' לחטא נמצא ששרה אמנו מתה בלא חטא וע"ז היה קשה למדרש, והרי שרה נפטרה ביוה"כ, והנפטר ביוה"כ סימן רע לו, משמע שהיה חטא לשרה. ע"ז תירץ המדרש, "כי יודע ה' ימי תמימים". שוודאי שרה
היתה צדיקה בלא חטא. ומה שמתה ביוה"כ, כיון שגם נולדה ביוה"כ. והקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים, וזהו שנאמר "יודע ה' ימי תמימים". (מדרש יונתן, פרשת חיי שרה)
תירוצים לסתירה:
א.אולי ניתן לומר שבר"ה אכן נעקד יצחק אבל שרה נתוודעה לנסיון העקידה ביום הכיפורים ואז גם נפטרה וכאילו נעקד בשנית (ענ"ד)
ב.אולי יש פה רמז לכך שבעקידת יצחק התנוצצות יום הכיפורים (אתערותא דלתתא של אברהם לעקוד ויצחק להיעקד) היתה במישור הזמן ביום ראש השנה אבל זה היה להם כמו יום כיפורים שלהם ולכן כתבו שזה היה יום כיפור- כיפור שלהם בזמן שלכל העולם זה היה זמן ראש השנה (ענ"ד)
5.האיזכור של ראש השנה בתנ"ך- מתייחס דווקא ליום הכיפורים:
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אַחַר, אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר--בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הָיְתָה עָלַי יַד-יְ-ה-וָ-ה, וַיָּבֵא אֹתִי, שָׁמָּה(יחזקאל מ,א)
6.אדם הראשון חטא בראש השנה והיה אז ככהן גדול וכהן גדול בא ביום הכיפורים לכפר על חטאו:
תני רבי אליעזר:
בעשרים וחמשה באלול נברא העולם.
ואתיא כרב, דתניא בתקיעתא דרב:
זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות, נמצאת אומר בראש השנה נברא אדם הראשון.
בשעה ראשונה עלה במחשבה.
בשניה נמלך במלאכי השרת.
בשלישית כנס עפרו.
ברביעית גבלו.
בחמישית רקמו.
בששית העמיד גולם על רגליו.
בשביעית זרק בו נשמה.
בשמינית הכניסו לגן עדן.
בתשיעית צוהו.
בעשירית עבר על צוויו.
באחת עשרה נידון.
בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה.
אמר לו הקב"ה: אדם אתה סימן לבניך, כשם שנכנסת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפני בדין ביום הזה ויוצאים בדימוס.
(ילקוט שמעוני במדבר תשפב)
בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם. ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן מִשְׁתֶּה--שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ(אסתר א , ג-ה)
בראש השנה- הדין עדיין מכוסה כמו הלבנה המכוסה:
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:(תהילים פא,ד)
ביום כיפור- מתחיל להתגלות הדין ובמקביל מברכים ברכת הלבנה:
בחודש תשרי נהוג לומר את ברכת הלבנה במוצאי יום כיפור, כאשר האדם שרוי בשמחה לאחר מחילת חטאיו(אליבא דויקיפדיה)
סיום: ראש השנה- התעוררות מלמעלה, תשובה מיראה , יום כיפור- התעוררות מלמטה, תשובה מאהבה
בראש השנה הקב"ה הוא היוזם, הוא הבורא, החסד המוחלט, הוא המלך, ומאחר והכל שימיימי אז גם הכל מכוסה, הלבנה מכוסה ולאט לאט מתחילה להתגלות .מהות היום מתייחסת קודם כל אל הכלל- כלל ישראל, כלל העמים וכלל העולם שנידון כולו , גם יוסף שממליך אותו במציאות של המעצמה הגדולה עושה הכל בפומבי כשמכוון אל הכלל.זוהי תשובה שבאה מיראה של אימת הדין שמתעורר מלמעלה.
יום כיפור הוא כאמור יום אתערותא דלתתא, יום שמתחיל קודם כל בעבודת הכהן הגדול כפרט(שמתפלל אמנם על הכלל אבל עושה עבודה פרטית אישית ולא ציבורית), בעבודת האדם החוטא כפרט המבקש על חטאיו בשנה החולפת ומשם מתעוררת התשובה למעלה ומבקשת את סליחת כל עם ישראל. זוהי תשובה שבאה מאהבה המתעוררת מבקשת הלסיחה האישית ונמשכת ועולה ומתרחבת מעלה מעלה.
יש צורך בשני ימים נפרדים היות ואלה שני שלבים ומהלכים נפרדים שצריכים להתרחש בנפרד כדי להגיע אל הכפרה השלמה המתבטאת בהארת התושבה שיש מלמעלה במקביל להארה שמגיעה מהאדם,מלמטה .
הוכחה לטענה : בראש השנה מצווים לשמוע( פסיבים וה' פעיל), ביום כיפור של היובל מצווים לתקוע (אנחנו הפעילים)
סדר תקיעת שופר של יום הכיפורים של שנת היובל כסדר תקיעת שופר של ראש השנה. וכן סדר תפילת מוסף של היובל כסדר תפילת מוסף של ראש השנה, שבשניהם מוסיפים: מלכויות, זכרונות ושופרות (ר"ה כו, ב; רמב"ם תפילה ב, ח). אמנם יש שוני בהגדרת מצוות התקיעות. בראש השנה המצווה לשמוע קול שופר , ואילו ביובל המצווה לתקוע בשופר. אפשר לומר שבראש השנה המצווה שכל יהודי ישמע את קול האמונה, ואילו ביובל המצווה להשמיע את קול האמונה והחירות ברבים, ומכוח זה השעבודים פוקעים – העבדים משתחררים והשדות חוזרות לבעליהן.
(פניני הלכה שביעית ויובל - מצוות היובל – יום הכיפורים של היובל)
וידוע מה שהרבי מקוצק זצ"ל היה אומר שמאגוז נזהרים שלא לאוכלו כיון שהוא גימטריה חטא ואילו מחטא שזה בוודאי גימטריה חטא לא נזהרים מספיק... (כי בא מועד, ימים נוראים ע"מ קפט)
