מסכת אבות פרק א משנה א: המימד השלישי (גירסה מקוצרת)

פתיחה: מדוע מיוחסים 3 דברים בלבד ו3 דברים אלו דווקא לאנשי כנסת הגדולה?

הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 

וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

אנשי כנסת הגדולה- דור ההשקה בין עידן הנביאים לעידן החכמים:
א.מיהם אנשי כנסת הגדולה?

מועצת נביאים וחכמים שנוסדה על ידי עזרא הסופר באסיפה הגדולה שכינס בירושלים בעלותו מבבל.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו תקנות גדולות וחשובות לחיזוק התורה והאמונה. בין ראשוני אנשי כנסת הגדולה נימנו: חגי הנביא, זכריה הנביא, מלאכי הנביא, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי היהודי, זרובבל בן שאלתיאל ועוד הרבה אחרים. מספר אנשי כנסת הגדולה היה מאה ועשרים, ויש אומרים: שמונים וחמשה. תקופתם נמשכה כמאתיים שנה עד שמעון הצדיק, שהיה האחרון שבהם. (אליבא דויקישיבה)

ב.מדוע נקראו אנשי כנסת ה"גדולה" ?
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה 
אתא משה אמר {דברים י-יז} האל הגדול הגבור והנורא 
אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא 
אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור 
אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים 

ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב''ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות (יומא סט, ב) )

חלק א: הקדמה לענייני המשנה

0.סיבת חיבור המשנה:

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה... 
וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

1.משנה אותיות נשמה:

א.מדוע נהגו לקרוא משניות דווקא לע"נ הנפטרים?

בעל התוספות יום טוב נשאל על ידי המהר"ל לפשר מנהג לימוד המשנה לזכרו של נפטר, והשיב לו כי מכיוון שהצדוקים כפרו בתורה שבעל פה ובתחיית המתים אנו לומדים משנה, כביכול להזכיר שכשם שיש תורה שבעל פה יש תחיית המתים, והמיתה איננה אלא זמנית
(הרב י"ל מימון, "מדי חודש בחודשו – אלול", סיני, לה, עמ' תיג.)

ב.מה הטעם לקריאת  משנת "במה מדליקין" בערב שבת?
ומביא שהרב השל"ה ז"ל מביא בסידורו שער השמים משם הרמ"ק שיש טעם עפ"י קבלה לומר פרק במה מדליקין, ואיהו מדידיה מוסיף ליתן עוד טעם, והוא עפ"י מה שאיתא בבה"ט בשם האר"י ז"ל שאחר שישכים בבקר יהיה תחילת לימודו פרק משניות, כי ע"י זה מתיישבת הנשמה בגופו, כי משנה אותיות נשמה. ולפי זה אחר תפלת ערבית בשבת, שכבר קיבל נשמה יתירה, כדי ליישב אותה לומדין פרק במה מדליקין, כי יען הנשמה קרויה נר, כדכתיב כי נר ה' נשמת אדם, כדאיתא בגמ' פרק זה, לכן לומדין פרק משניות זה שמדבר מעניני נר.
(שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נ:)

ג.ידיעת המשנה - סוד גדולתו של בעל ה'שולחן ערוך':

המגיד מישרים שהתגלה לרבי יוסף קארו הזדהה כנשמת המשנה ותלה את הופעתו לפני רבי יוסף בין היתר בזכות לימוד משניות (ספר נשמת המשנה, הקדמה):

התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר תלך... רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד... בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית... הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה. 
(מגיד מישרים פרשת תזריע)

2.מה משמעות המילה "מסכת" ?

א. מסך הכניסה- "דף הבית" -לתורה שבע"פ:
מלשון מסך שלפני הפתח ,שתורה שבע"פ הוא הפתח להיכנס לתורה שבכתב (ע"פ ספר לקט הקמח)

ב.רמז למספר פרקי המשניות שבש"ס (524- מסכת עם ארבע האותיות): מסכת עם ארבע האותיות הוא בגימטריה חמש מאות עשרים וארבע שזו פרקי כל ששת הסדרים (ע"פ החיד"א, מובא בהקדמה  למסכת ברכות הוצאות ארטסקרול)

חלק ב: הקדמה למסכת אבות

1.מסכת אבות דווקא בסדר נזיקין - ואחד האפיקים להיות חסיד:
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות (בבא קמא ל ע"א)

2.מה הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה?

ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. ...
ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה. (ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)

3.מה טעם לקריאת מסכת אבות בין פסח לשבועות?

א.דרך ארץ(מסכת אבות) - קדמה ל(מתן) תורה:

דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)

ב.תיקון המידות כתיקון לחטאם של תלמידי רבי עקיבא:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות דף סב ע"ב):

רבי עקיבא הבין את סיבת הסתלקות תלמידיו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", יצא ולימד שמצות "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי מסכת נדרים פרק ט)  (ע"פ הרב  דוד דב לבנון)

חלק ג: פרק א משנה א:  דיוקים ולימוד לימנו

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, 
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , 
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, 
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, 
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . 
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

1.מתחברים לשורש : משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי - מדוע דווקא במסכת אבות נזכרת המשנה לעמוד על החיבור לסיני?

 אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי: (ר"ע מברטנורה,שם) 

2.סוד מידת סיני : מִסִּינַי -

א.מ-סיני כנגד 40 יום בסיני:
שבאה המם לרמוז על מ' הימים והלילות שהיה משה שם (ילקוט מעם לועז,שם)

ב. למה נאמר מסיני ולא בסיני ?
מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

ג.למה לא ניתנה התורה בגבעה?
המצב הרצוי לקבלת התורה הוא הר נמוך . מצד אחד הר ומצד שני נמוך.
משמעות הדבר בעבודת האדם: 
ככלל נדרש האדם להיות נעו ושפל-רוח. אך ביחד עם זאת אין הנהגה זו שוללת התנשאות ותוקף במקום הדורש זאת, כפי שנאמר בתחילת השולחן-ערוך - "ואל יבוש מפני המלעיגים". יש זמנים ומצבים שבהם נדרש האדם לעמוד בעוזר ובתוקף כנגד המונעים ומעכבים אותו מעבודת ה
(ליקוטי שיחות כרך א ע"מ 276)

4.כלי שני:  וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ ,  וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,  וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,  וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ - מדוע לא נאמר מסירה מיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים? 

מסירה מרמזת של נסירה ואיבוד חלק מהמידע:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה… במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. [ואת ההלכות האבודות] החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז ע"א)

5.מסירות הנותן -ומסרה- למה לא ונתנה?
מסרה מלשון מסירות .כדי שהתלמיד יהיה בבחינת יהושע נדרש מהרב "משה" התמסרות- ומסרה- לחינוכו של התלמיד (הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות גרך ד, ע"מ 1177)

6.המימד השלישי: הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים - מה משמעות  המאמרים המשולשים  ?

א.לצאת מעצמנו: - במיוחד בעידן בו הנבואה וה' מסתתר
...הרעיון העמוק והמהפכני הטמון בה הוא שעל האדם לנסות לעבור מחשיבה דו מימדית לחשיבה תלת מימדית; מהבנה שיש רק אדם ומציאות שמחוצה לו להבנה שיש גם נסתר, והוא נוכח הן בפנים והן בחוץ. יש מימד שלישי...

בעולם דו מימדי הכל מתחיל באדם ונגמר בו. זהו עולם של שיכרון כח וגדלות גאוותנית. בעולם תלת מימדי האדם יכול להתחיל להבין את חלקיותו ...יותר משאמרו אנשי הכנסת הגדולה שלשה דברים מבחינת תוכנם הם ניסו לומר משהו על תפיסת האדם  הבנוייה על חיים דו מימדיים ועל הזמנתו להיפתח אל אפשרות אחרת, חדשה, אפשרות המייצרת הקשבה והתבוננות של אדם המבין כי הוא חלק ממרחב מורכב ואינו המרכז הבלתי מעורער (משה קיבלת תורה מסיני, הרב משה טמסות, ע"מ 17)

ב. מהם 3 המימדים? - 3 מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו ,לה' ולעצמו:

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

8.מה הקשר בין דברי אנשי הכנסת הגדולה לטעם חיבור המשנה?

לָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה 
1.שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, (= כנגד העמידו תלמידים הרבה)->בין אדם לחברו
2.וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, (=כנגד הוו מתונים בדין שאתם דנים את הקב"ה על אף שאין כבר נבואה והתגלות ה' אלא תנהגו כפי שעשו אנשי כנסת הגדולה שהשיבו את הגדול והנורא)-> בין אדם לעצמו
3.וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת (=כנגד עשו סייג לתורה והוסיפו הלכות כי אין יותר נביאים)
 (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)-> בין אדם למקום

סיום: מה רלוונטיות דברי אנשי הכנסת הגדולה לאדם הנבוך בפרוזדורי המאה ה-21 ?

האדם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין- דווקא בעידן הווטסאפ של רב אלוף שמועתי, כשכל שביב מידע שלא תמיד מאומת במקרה הטוב או שקרי ומניפולטיבי במקרה המצוי, עובר בין אלפים ומאות בשניות- תמתינו, תקשיבו, תבדקו, תחקרו, תשאלו . אל תמהרו לשפוט ואל תזדרזו לחרוץ דין לכאן או לא לכאן. 
ההמתנה והמתינות היא המתנה הגדולה שתתנו לעצמכם ולזולתכם.

המקום: וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה- בעידן הרב ערוצי בו כל דגי המידע נגישים בים האינפורמציה  בלחיצת כפתור אחת בחיפוש ממוצע בגוגל או בשורה מתומצתת למחצה בויקיפדיה- מוטב לתת לתלמיד (וכל אדם הוא תלמיד) חכות ולא דגים- כלים לרכישת מידע מהימן, דרכים לחקור ולהבין ואת המקום שלהם לקום וליפול, להעמיד את המועדים שוב ושוב ושוב. 
במקום בו עומדים בעלי תשובה ותוצאת חיפוש ארוך ואינסופי ,צודקים גמורים שאינם מחפשים יותר  - לא יוכלו לעמוד וסופם ליפול.

הזמן: וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה- במציאות בה מדיה ואמצעי הבידור זמינים ונגישים ומבלים את זמנו  של כל אדם על כל שעל ושעל- עליו להתאמץ כדי לשים גבולות וסייגים כדי להקצות מספיק זמן לתורה במובן הרחב של המילה -כדי לקיים את העולם ב-3 מימדיו שיתבררו במשנה הבאה : תורה , עבודה(תפילה)  וגמילות חסדים.

(ענ"ד) 

*לע"נ סבא מאיר בן אסתר ז"ל

מסכת אבות: פרק א משנה א : המימד השלישי

חלק א: הקדמה לענייני המשנה

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.
וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין שֶׁשָּׁמְעוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְשֶׁלִּמְּדוּ בֵּית דִּין שֶׁלְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.
וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת: חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

1.משנה אותיות נשמה:

א.מדוע נהגו לקרוא משניות דווקא לע"נ הנפטרים?

בעל התוספות יום טוב נשאל על ידי המהר"ל לפשר מנהג לימוד המשנה לזכרו של נפטר, והשיב לו כי מכיוון שהצדוקים כפרו בתורה שבעל פה ובתחיית המתים אנו לומדים משנה, כביכול להזכיר שכשם שיש תורה שבעל פה יש תחיית המתים, והמיתה איננה אלא זמנית
(הרב י"ל מימון, "מדי חודש בחודשו – אלול", סיני, לה, עמ' תיג.)
ב.מה הטעם לקריאת  משנת "במה מדליקין" בערב שבת?

ומביא שהרב השל"ה ז"ל מביא בסידורו שער השמים משם הרמ"ק שיש טעם עפ"י קבלה לומר פרק במה מדליקין, ואיהו מדידיה מוסיף ליתן עוד טעם, והוא עפ"י מה שאיתא בבה"ט בשם האר"י ז"ל שאחר שישכים בבקר יהיה תחילת לימודו פרק משניות, כי ע"י זה מתיישבת הנשמה בגופו, כי משנה אותיות נשמה. ולפי זה אחר תפלת ערבית בשבת, שכבר קיבל נשמה יתירה, כדי ליישב אותה לומדין פרק במה מדליקין, כי יען הנשמה קרויה נר, כדכתיב כי נר ה' נשמת אדם, כדאיתא בגמ' פרק זה, לכן לומדין פרק משניות זה שמדבר מעניני נר.
(שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נ:)

ג.ידיעת המשנה - סוד גדולתו של בעל ה'שולחן ערוך':

המגיד מישרים שהתגלה לרבי יוסף קארו הזדהה כנשמת המשנה ותלה את הופעתו לפני רבי יוסף בין היתר בזכות לימוד משניות (ספר נשמת המשנה, הקדמה):

אני אני המשנה המדברת בפיך אני נשמתא דמשנה, דאנא ומשנתא ואנת מתיחדין כחדא, לכן אהדרותך יהא תדיר למשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגעא חדא. 

התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר ה' עמך בכל אשר תלך... רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד... בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית... הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה. 
(מגיד מישרים פרשת תזריע)

2.מה משמעות המילה "מסכת" ?

א. מסך הכניסה- "דף הבית" -לתורה שבע"פ:
מלשון מסך שלפני הפתח ,שתורה שבע"פ הוא הפתח להיכנס לתורה שבכתב (ע"פ ספר לקט הקמח)

ב.מסכת -שנסוכים בה שתי וערב של לימוד:
מסכת מלשון אריגה כמו "עם המסכת" ... לפי שתורה שבע"פ דומה לצמר ופשתים שעומלים ואורגים בה (ספר חסידים סימן תתקכ"ח)
המשנה היא השתי והתלמוד הוא הערב שהוא נפש המסכת.לפי שאין מורין הלכה מפי משנה (תוספות אנשי שם)

ג.רמז למספר פרקי המשניות שבש"ס (524- מסכת עם ארבע האותיות): מסכת עם ארבע האותיות הוא בגימטריה חמש מאות עשרים וארבע שזו פרקי כל ששת הסדרים (ע"פ החיד"א, מובא בהקדמה  למסכת ברכות הוצאות ארטסקרול)

חלק ב: הקדמה למסכת אבות

1.מסכת אבות בסדר נזיקין - ואחד האפיקים להיות חסיד:
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות (בבא קמא ל ע"א)

2.מה הטעם לקריאת מסכת אבות בשבת במנחה?


ולכך אין אני אומר ואני תפלתי וגו' וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צידוק הדין אומר אותו ומשום כבודו של משה רבינו שנפטר באות' שעה במנחת שבת. והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנח' מותר לעסוק בתלמוד. ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבכל /שבבבל/ לאחר תפלת המנח' בשבת שונין אבות וקנין תורה. ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום. ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום. ומכל מקום לעסוק בדברי תורה טפי עדיף ואל יעמוד בטל. ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא משום כבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באות' שעה ולפיכך הן בטילין ולקיים נשיא שמת כל מדרשות בטילין. ולפיכך הן בטילין. ולפיכך נתנו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך הוא יהיה לו מנוחה טובה. 
(ספר ליקוטי הפרדס מרש"י פירוש קדיש)

3.מה טעם לקריאת מסכת אבות בין פסח לשבועות?

א.דרך ארץ(מסכת אבות) - קדמה ל(מתן) תורה:

דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) "לשמור את דרך עץ החיים" (בראשית ג). "דרך" - זו דרך ארץ ואחר כך "עץ החיים" - זו תורה." (מדרש רבה ויקרא פרשה ט פסקה ג, וכן פרשה לה פסקה ו)

ב.תיקון המידות כתיקון לחטאם של תלמידי רבי עקיבא:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמות דף סב ע"ב):

רבי עקיבא הבין את סיבת הסתלקות תלמידיו "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה", יצא ולימד שמצות "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי מסכת נדרים פרק ט)  (ע"פ הרב  דוד דב לבנון)

חלק ג: פרק א משנה א:  דיוקים ולימוד לימנו

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, 
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ , 
וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, 
וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, 
וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . 
הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, 
הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, 
וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, 
וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

1.מתחברים לשורש : משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי - מדוע דווקא במסכת אבות נזכרת המשנה לעמוד על החיבור לסיני?

 אוֹמֵר אֲנִי, לְפִי שֶׁמַּסֶּכֶת זוֹ אֵינָהּ מְיֻסֶּדֶת עַל פֵּרוּשׁ מִצְוָה מִמִּצְוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מַסֶּכְתּוֹת שֶׁבַּמִּשְׁנָה, אֶלָּא כֻּלָּהּ מוּסָרִים וּמִדּוֹת, וְחַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גַּם כֵּן חִבְּרוּ סְפָרִים כְּמוֹ שֶׁבָּדוּ מִלִּבָּם בְּדַרְכֵי הַמּוּסָר כֵּיצַד יִתְנַהֵג הָאָדָם עִם חֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ הִתְחִיל הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת זוֹ מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּדּוֹת וְהַמּוּסָרִים שֶׁבְּזוֹ הַמַּסֶּכְתָּא לֹא בָּדוּ אוֹתָם חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה מִלִּבָּם, אֶלָּא אַף אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי: (ר"ע מברטנורה,שם) 

2.מחוברים לאבות:  משֶׁה  - אם שם המסכת הוא "אבות" - מדוע פותחים במשה רבנו? 

משנה מפורסמת זו עומדת בסתירה לשמה של המסכת. המסכת נקראת "מסכת אבות" ואבותינו הם: אברהם, יצחק ויעקב, "אין קוראים אבות אלא לשלשה והם אברהם יצחק ויעקב" (ברכות טז, ב), ואילו המשנה פותחת ב"משה קיבל". משה איננו מן האבות, אלא הוא מרבותינו - "משה רבינו" ולא משה אבינו. אלא שכאן רצו חכמינו לרמוז רמז עמוק ביותר, והוא שכל תורת משה היא על יסוד תורת האבות. משה הוא הרב - הוא נותן את התורה, אבל הוא נותן את התורה לא לסתם בני אדם, אלא למי שהזהות שלו היא הזהות של בני אברהם יצחק ויעקב. (ע"פ הרב אורי שרקי,מתוך סיכומי שיחות הרב על מסכת אבות בערוץ 7)

3.סוד מידת סיני : מִסִּינַי -

א.מ-סיני כנגד 40 יום בסיני:

שבאה המם לרמוז על מ' הימים והלילות שהיה משה שם (ילקוט מעם לועז,שם)

ב. למה נאמר מסיני ולא בסיני ?

מסיני - ר"ל משה שהיה עניו מאוד, עי"ז קבל התורה שנמשלה למים שמניחין מקום גבוה ומתאספים בנמוך [כתענית ד"ז א'] , ולכן קבל התורה מסיני הנמוך בהרים [כמגילה כ"ט א'] , להורות דרק ע"י ענוה מקור לכל המדות ישרות יזכה אדם לתורה:(תפארת ישראל,שם)

ג.למה לא ניתנה התורה בגבעה?

המצב הרצוי לקבלת התורה הוא הר נמוך . מצד אחד הר ומצד שני נמוך.
משמעות הדבר בעבודת האדם: 
ככלל נדרש האדם להיות נעו ושפל-רוח. אך ביחד עם זאת אין הנהגה זו שוללת התנשאות ותוקף במקום הדורש זאת, כפי שנאמר בתחילת השולחן-ערוך - "ואל יבוש מפני המלעיגים". יש זמנים ומצבים שבהם נדרש האדם לעמוד בעוזר ובתוקף כנגד המונעים ומעכבים אותו מעבודת ה
(ליקוטי שיחות כרך א ע"מ 276)

4.כלי שני:  וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ ,  וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים,  וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,  וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ - מדוע לא נאמר מסירה מיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים? 

מסירה מרמזת של נסירה ואיבוד חלק מהמידע:
שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה… במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. [ואת ההלכות האבודות] החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו (תמורה טז ע"א)

5.מסירות הנותן -ומסרה- למה לא ונתנה?

מסרה מלשון מסירות .כדי שהתלמיד יהיה בבחינת יהושע נדרש מהרב "משה" התמסרות- ומסרה- לחינוכו של התלמיד (הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות גרך ד, ע"מ 1177)

6.אנשי כנסת הגדולה- דור ההשקה בין עידן הנביאים לעידן החכמים:
א.מיהם אנשי כנסת הגדולה?

מועצת נביאים וחכמים שנוסדה על ידי עזרא הסופר באסיפה הגדולה שכינס בירושלים בעלותו מבבל.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו תקנות גדולות וחשובות לחיזוק התורה והאמונה. בין ראשוני אנשי כנסת הגדולה נימנו: חגי הנביא, זכריה הנביא, מלאכי הנביא, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה, נחמיה בן חכליה, מרדכי היהודי, זרובבל בן שאלתיאל ועוד הרבה אחרים. מספר אנשי כנסת הגדולה היה מאה ועשרים, ויש אומרים: שמונים וחמשה. תקופתם נמשכה כמאתיים שנה עד שמעון הצדיק, שהיה האחרון שבהם. (אליבא דויקישיבה)

ב.מדוע נקראו אנשי כנסת ה"גדולה" ?
דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה 
אתא משה אמר {דברים י-יז} האל הגדול הגבור והנורא 
אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא 
אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור 
אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים 
ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב''ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות (יומא סט, ב) )

7.המימד השלישי: הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים - מה משמעות  המאמרים המשולשים  ?

א.לצאת מעצמנו: 
...הרעיון העמוק והמהפכני הטמון בה הוא שעל האדם לנסות לעבור מחשיבה דו מימדית לחשיבה תלת מימדית; מהבנה שיש רק אדם ומציאות שמחוצה לו להבנה שיש גם נסתר, והוא נוכח הן בפנים והן בחוץ. יש מימד שלישי...
האדם רגיל לחוות את עולמו מהפנימי רגשותיו ומחשבותיו ולעיתים הוא מתפנה לצאת מעצמו ולפגוש את העולם המכווץ ומוגבל לחושיו והבנתו. אנשי כנסת הגדולה  רוצים ללמדנו שיש מימד נוסף - סודי, נסתר, כזה שאינו נשלט על ידנו- שאין לנו בו נגיעה אך נוכחתו בעולם וודאית.
בעולם דו מימדי הכל מתחיל באדם ונגמר בו. זהו עולם של שיכרון כח וגדלות גאוותנית. בעולם תלת מימדי האדם יכול להתחיל להבין את חלקיותו ולהיפתח למדרגת אמונה להבנת המוגבלות וכן לקיום האינסופי שמחוצה לו.ומכאן שיותר משאמרו אנשי הכנסת הגדולה שלשה דברים מבחינת תוכנם הם ניסו לומר משהו על תפיסת האדם  הבנוייה על חיים דו מימדיים ועל הזמנתו להיפתח אל אפשרות אחרת, חדשה, אפשרות המייצרת הקשבה והתבוננות של אדם המבין כי הוא חלק ממרחב מורכב ואינו המרכז הבלתי מעורער (משה קיבלת תורה מסיני, הרב משה טמסות, ע"מ 17)

ב. 3 מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו ,לה' ולעצמו:

שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל 
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)

8.מה הקשר בין דברי אנשי הכנסת הגדולה לטעם חיבור המשנה:
לָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה 
שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, (= כנגד העמידו תלמידים הרבה)
וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַמְלֶכֶת הָרִשְׁעָה פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, (=כנגד הוו מתונים בדין שאתם דנים את הקב"ה כפי שעשו אנשי כנסת הגדולה שהשיבו את הגדול והנורא)
וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת (=כנגד עשו סייג לתורה)


חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח; וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמַּד הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים (הקדמת הרמב"ם  למשנה תורה)

סיום: מה רלוונטיות דברי אנשי הכנסת הגדולה לאדם הנבוך בפרוזדורי המאה ה-21 ?

האדם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין- דווקא בעידן הווטסאפ של רב אלוף שמועתי, כשכל שביב מידע שלא תמיד מאומת במקרה הטוב או שקרי ומניפולטיבי במקרה המצוי, עובר בין אלפים ומאות בשניות- תמתינו, תקשיבו, תבדקו, תחקרו, תשאלו . אל תמהרו לשפוט ואל תזדרזו לחרוץ דין לכאן או לא לכאן. 
ההמתנה והמתינות היא המתנה הגדולה שתתנו לעצמכם ולזולתכם.

המקום: וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה- בעידן הרב ערוצי בו כל דגי המידע נגישים בים האינפורמציה  בלחיצת כפתור אחת בחיפוש ממוצע בגוגל או בשורה מתומצתת למחצה בויקיפדיה- מוטב לתת לתלמיד (וכל אדם הוא תלמיד) חכות ולא דגים- כלים לרכישת מידע מהימן, דרכים לחקור ולהבין ואת המקום שלהם לקום וליפול, להעמיד את המועדים שוב ושוב ושוב. 
במקום בו עומדים בעלי תשובה ותוצאת חיפוש ארוך ואינסופי ,צודקים גמורים שאינם מחפשים יותר  - לא יוכלו לעמוד וסופם ליפול.

הזמן: וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה- במציאות בה מדיה ואמצעי הבידור זמינים ונגישים ומבלים את זמנו  של כל אדם על כל שעל ושעל- עליו להתאמץ כדי לשים גבולות וסייגים כדי להקצות מספיק זמן לתורה במובן הרחב של המילה -כדי לקיים את העולם ב-3 מימדיו שיתבררו במשנה הבאה : תורה , עבודה(תפילה)  וגמילות חסדים.

(ענ"ד) 

*לע"נ סבא מאיר בן אסתר ז"ל

אזכרה: הספק ועמלק- גירסה מקוצרת

 פתיחה: מדוע דווקא בפורים הגיעו למצב שקיימו וקבלו את התורה מרצון?

{שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח,ע"א)

הקדמה: עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

חלק א: ענייני ספק

1.הרב מסיר את הספק ההלכתי וזו המציאות העדיפה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל  הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת: (אבות א,טז)

2.תיקו- מצב זמני של ספק
מושג בלשון חז"ל שאותו נוהגים לדרוש כראשי תיבות של המילים: תשבי יתרץ קושיות ובעיות - או: תשבי יתרץ קושיות ויפתור. המושג מופיע בתלמוד הבבלי יותר מ- 300 פעמים ומשמעותו המקורית - תעמוד שאלה זו בעינה ולא תיפתר. המונח "תיקו" בתלמוד מציין אפוא שאלה או מחלוקת שנותרה ללא הכרעה. ומכאן הגיע המונח למשחקים ולספורט: משחק שהסתיים בתיקו - נגמר ללא הכרעה, ואין בו מנצח.(לקסיקון לתרבות ישראל)

3.ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא:
במחלוקת בין חכמים פסק הלכה הוא התרת ספק (מאמר גורל, הרב יוסי שטרן, ישיבת ההסדר עכו)

ספק נפתח ב-ס, סגור, חתום,סתום ומוטל בספק, פסק- פותח ב-פ, דיבור,בירור, וודאות (ענ"ד)

חלק ב: הספק במגילת אסתר

1.מגילת אסתר- סוף עידן הנביאים והיעדרות שם ה' מהמגילה :

מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

2.מדוע קבע המן את מועד ההשמדה ע"פ פור?

אנו רואים במגילה כיצד המן האגגי צורר היהודים מתאווה למחות את זרעם, וכבר נפל דבר והסכים המלך על ידו לבצע את זממו, ואף הטבעת ניתנה בידו. ובכל זאת, עם כל רצונו העז, המן העמלקי לא מזדרז מייד לעשות את אשר עם ליבו אלא ראשית לכל נמלך ב'אלוקיו'.

מיהו האלוקים של המן? הפור, הוא הגורל. המן עומד בניסן ומפיל את הפור אשר נופל על אדר. מעשה זה מגלה את גודל אמונתו בשליטת הטבע והמקרה עד כדי שאותו רשע מוכן להתאפק ולציית לפור ולדחות את זדונו כמעט בשנה תמימה. עמלק מחשיב את המקרה לצו עליון שצריך לציית לו, ועל כן כל מעשהו בדרך מקרה. אין שום דבר וודאי הכל נתון בידי המקרה, הכל ספק

(מקריות וספק - שבת זכור, ראש הישיבה, הרב יוסי שטרן,ישיבת ההסדר עכו)

3.השמחה באה במקום בו הספק איננו:
משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט,ע"א)

שבע פעמים שמחה במגילת אסתר:
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר: (אסתר ח,טו-טז)

מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם(משלי טו,ל)
מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות (מצודת דוד,שם)

חלק ג: הספק במלחמה הראשונה בעמלק

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)

שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).

ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':

הוא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. 
קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )

4.האמצעי: יד המקרה- שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות
אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)

קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')

הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. 

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק
ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

6.האמצעי למלחמה בעמלק: 

א.כנגד ספק של עמלק- ידי האמונה של משה:
על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל

(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ב.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)

7.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם (רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם. (הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)

8.הספק - עמלק שבלב:
עמלק הוא זה שמשיב לנו את זהותנו כאשר מתעורר אצלנו ספק אודותיה. לא מדובר רק בישות לאומית הפועלת מולנו, אלא גם בדבר הנמצא בקרבנו. וכבר אמרו הדרשנים ש"עמלק" עולה בגימטריה "ספק", זוהי נקודת הספק שישנה בכל אחד מאיתנו ותובעת מאיתנו את בירורה. רבי צדוק מלובלין אמר שעמלק מופיע בלב כאשר האדם פתר כבר את כל בעיותיו ויחד עם זאת הוא עדיין איננו חש את הנוכחות האלוהית בקרבו. באותו הרגע הוא חש ספק גדול בזהותו, ורק הוא עצמו יכול להסיר את הספק מקרבו.(הרב אורי שרקי שליט"א,נפגשים בפרשה -שיחה עם אראל סג"ל - פרשת בשלח)

חלק ד: מקורו של הספק- בגן עדן

1.השאלה בדרך ספק פתחה פתח לספק של עמלק:
המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

2.הנחש הביא את אדם וחווה להטיל ספק במציאות:
וז״ש האשה הנחש השיאני היינו, ההא היא הפעולה ונשאר "שי אני" היינו יש אין היינו הנחש הביאני (ע״י
 עץ הדעת טוב ורע) לחקור בחסידות היש — או אין.(חדושי בני יששכר, הקדמה)

3.נחש בגן עדן מתממש בעולם הזה דרך- עמלק:

נראה שיש כמה נקודות השואה ביניהם. הנחש מסמל את עמלק, כמו שהנחש הוא המחטיא הראשון, והוא כיצר הרע שבאדם, כך עמלק, נחשבים ל"שאור שבעיסה" המחטיא את האדם. ( צפע בגמט' עמלק ). עמלק זינב אחרי ישראל ופגע בנחשלים שפלטן הענן, וכן הנחשים פגעו בהם לאחר מיתת אהרן שנתבטלו ענני הכבוד. וכך אנו מוצאים מיד לפניו בפרשה על המלחמה שעשה עמלק שהתחפש בלבוש כנעני "וישמע הכנעני מלך ערד", ואמרו חז"ל ("תני :הוא ערד הוא כנען, ערד- שדומה לערוד במדבר וכו'" וידוע שערוד הוא נחש. התורה אומרת " וישב ממנו שבי", הואיל ונסתלקו ענני הכבוד ובדומה לכך במלחמת עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" - ואמרו חז"ל שהענן פלטן (מאמר עטיו של נחש,הרב דוד דב לבנון)

סיכום: איך לנצל את הספק לטובה
חלק אינטגרלי של גילוי ה' בעולמו זה דרך הספק.הספק הוא חלק מהבירור של האמונה.אין אמונה בלי שבירה של ודאות ובניה של ודאות עליונה יותר.וכדי לעבור מודאות לודאות חייבים לעבור דרך מדרגות הספק
(הרב אורי שרקי, פורים - עמלק וספק)

הקב"ה הכניס את הספק למציאות כדי שתההי לנו בחירה חופשית ולא נפעל בלעדיה והאתר הקיומי של האדם הוא להלחם בספק ולברר היטב את צדדיו ומתוך כך להגיע אל הוודאות. זהו מאבק יום יומי וארוך (ענ"ד)

 סיום: עוצמת מעמד הר סיני ביטלה לחלוטין את הספק שיכול להיות קיים באדם בנוגע לאלוקות:

...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)

בפורים ניצחו את הספק(עמלק) מצד עצמם וכח תפילתם וממילא יכלו לקבל את התורה מאהבה :
לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.
ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות. (ע"פ הרב שלמה עמאר שליט"א)

הספק הוא טריגר לבירור אמיתי עמוק ונוקב של הוודאות (ענ"ד)

 *הרעיון המרכזי מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי שליט"א

דף מקורות - הספק: שורש כוחות של עמלק

1.פרשת זכור:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: {יח} אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים: {יט} וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: (דברים כה, יז-יט)

2.מלחמת עמלק:

{א}  שביעי  וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְ-ה-וָֹ-ה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: {ב} וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְ-ה-וָֹ-ה: {ג} וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: {ד} וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: {ה} וַיֹּאמֶר יְ-הֹ--וָה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: {ו} הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: {ז} וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָֹ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָֹ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: (פ) 

{ח} וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: {ט}וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר-לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל-רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי:{י} וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: {יא} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: {יב} וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:{יג} וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: (פ) {יד}  מפטיר  וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: {טו} וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְ-ה-וָֹ-ה נִסִּי:{טז} וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: (פפפ)
(שמות יז,א-טז)

3.חטא אדם וחווה- מספק לספק:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: {ב} וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: {ג} וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: {ד} וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: {ה} כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: {ו} וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: {ז} וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת: {ח} וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: {ט} וַיִּקְרָא יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: {י} וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא: {יא} וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:

4.שביתת המן וחיסול הספק:

וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)