אירוסין: מוריה ואיתמר- שלוש תובנות בין יום ירושלים לחג השבועות

פתיחה: חתונה בירושלים
בהזמנה לחתונת נכדו כתב רבי לוי יצחק מברדיצ'ב:"החתונה תהיה אי"ה במזל טוב בירושלים עיר הקודש, ואם חלילה לא יבוא משיח צדקנו, תהיה החתונה בברדיצ'ב" 
(פתגם חסידי, עלון שיחת השבוע, במדבר תשע"ד)


1.מעגל בני הזוג- מוריה ואיתמר: האם הנישואין הם זכייה ?
דריש ר''ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן (סוטה יז,ע"א)
שכינה ביניהם. שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו''ד באיש וה''י באשה: לא זכו אש אוכלתן. שהקב''ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש (רש"י,שם)

ובשם הסבא מקעלם זצוק ״ל מובא שביאר : ״זכו ״ הוא מלשון זיכוך , והיינו שאם זיככו עצמם ומידותיהם כראו י אז
שכינה שורה ביניהם , ״לא זכ ו ״ היינו שלא זיככו מידותיהם אז אש אוכלתן . (ישמח לב, נישואין באגדה,סימן כו)

מדריך חתנים מלמד כמה כללים לחתן הטרי:
כלל ראשון: אם יש ג'וק בבית חייבים להורגו מיד
כלל שני: אסור לעבור על רצפה רטובה אחרי השטיפה
שאל החתן המתפלפל: אם יש ג'וק וכדי להורגו צריך לעבור על רצפה רטובה, מה עושים??
ענה המדריך: זה יהרג ואל יעבור
(ע"פ מילתא דבדיחותא, ע"מ 56)

2.מעגל המשפחה: מה הקשר בין הנר ובנים תלמידי חכמים?
אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... (שבת כג ע"ב)
בנים תלמידי חכמים. דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה: (רש"י,שם)

הזהיר בנר- מי שנזהר לשמור על ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו מופעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)

אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה (בבא בתרא,קי,ע"א)


3.מעגל הקהל: על הקשר בין ה' לעם ישראל כקשר אירוסין תמידי:
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים:(הושע ב,כא)
הרי כל האירוסין תכליתם וייעודם הם חיי הנישואין,חיים של שותפות...בכל המובנים וההיגד וארשתיך לי לעולם מבטא(לכאורה) קללה ולא ברכה?!

טבעו של האדם שככל שרב חסרונו כך גדל צמאונו..וכאשר יש לאדם פת בסלו נקל לו להדרדר למצב שלבו גס בה...

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"(תהילים כז,ד)
...הביקור הוא זמני וחולף ואם השאיר טעם טוב מבקש האדם לישב במקום בקביעות.מדוע מחליף דוד בבקשתו את הסדר?...דוד מבקש לישב בבית ה' בקביעות ובאותה שעה הוא רוצה להרגיש את הטעם הרעננות והחידוש של הביקור...

זהו פשר הנבואה והברכה "וארשתיך לי לעולם" תמיד אין להיכנס לעייפות של שיגרה ולשובע של הפת בסל.יש לדעת לצקת את החידוש,את הרעננות, את הכמיהה והזוהר של ימי האירוסין אל תוך חיי היום יום האפורים של שגרת הנשואין...

השאיפה ש"כל יום יהיו בעינך כחדשים" שנאמרה לעם ישראל על התורה והמצותת מוצאת כאן את ביטויה ביחס שבין ה' לעמו "וארשתיך לי לעולם" (עיוני הפטרה, הרב אברהם ריבלין,הפטרת במדבר)

סיום: חג השבועות- חג האירוסין בין ה' לעם ישראל

וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה {לה} וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָהּ בְיָמֵינוּ. אָמֵן:(תענית ד,ח)

זה מתן תורה. יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות (רש"י,שם)


יהי רצון שתזכו לזכך עצמכם וללמד זכות אחד על השני, 

שתהוו מופת לבני ביתכם בהתמדה ושאיפה למעלה וכך תזכו לבנים תלמידי חכמים 

ושתדעו לשמר את הרעננות של תחילת הקשר לכל אורך הזוגיות והשותפות בינכם עד מאה ועשרים .

אמן.

חנוכת בית- היופי הפנימי והיופי החיצוני

פתיחה:
שלשה מרחיבין דעתו של אדם אלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים (ברכות נז, ע"ב)

אמר רב הונא הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה... (שבת כג ע"ב)


דירה נאה-יחס היהדות ליופי:

1.היופי כתרופה לנפש:
וכן אם התעוררה עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש, ויסיר דאגת המרה השחורה ממנה. ותהיה הכוונה בכל זה - שיבריא גופו, ותכלית בריאות גופו - שידע.
... יכוון בזה להרחיב נפשו, כדי שתבריא, ויגורש חוליה ממנה, עד שתהיה בהירה וזכה לקבל החוכמות, כדרך שאמרו: "דירה נאה ואשה נאה ומטה מוצעת לתלמידי חכמים". כי הנפש תילאה והמחשבה תעכר בהתמדת העיון בדברים הקשים, כמו שיתעייף הגוף בהתעסקו במלאכות המייגעות, עד שינוח וישקוט, ואז יחזור לשיוויו. כן תצטרך הנפש גם כן להרגע, ולעסוק במנוחת חושים, כמו ההסתכלות בציורים ובדברים הנאים, עד שתסור ממנה הליאות, כמו שיאמרו: "כי חלשי רבנן מגירסא". וקרוב הדבר שעל זה האופן לא יהיו אלו רעות, ולא פעולות הבל, רצוני לומר: ההתעוררות לעשיית הפיתוחים והקשוטים בבניינים ובכלים ובבגדים. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק ה)


2.יחס שלילי ליופי:כיעורו של ר' יהושע
כדאמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה אביך רמי חמרא במני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה אתון דחשביתו רמו במאני דהבא וכספא אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא ותקיף אתו ואמרו ליה אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניה קריוהו אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי אמרי לה והא איכא שפירי דגמירי אי הוו סנו טפי הוו גמירי (תענית ז,ע"א-ע"ב)

3.יחס חיובי ליופי: יופיו של ר' יוחנן
רבי אליעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר א''ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות ואי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר א''ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א''ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו  (ברכות ה, ע"ב)

בכי על חורבן ירושלים:
 ר' יוחנן היה האחרון שניכר אצלו יופי בני ירושלים בבנינה והבכיה היתה על החורבן ועךל אובדן מעלת ירושלים ובניה (ע"פ המהרש"א,מתוך אוצרות האגדה לעין יעקב השלם, שם)

5.גישתו של רשב"י- שאין לתהרגש מן היופי בזמן הגלות:
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות ר' יוסי שתק נענה רשב''י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים ליטול מהן מכס הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה יוסי ששתק יגלה לציפורי שמעון שגינה יהרג אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי כי תקיף גזירתא א''ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן אזלו טשו במערתא (שבת לג,ע"ב)

6.בימי התנ"ך יופי פנימי  משתקף ע"י יופי חיצוני:
הַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:(בראשית כד, טז)


טובת מראה ויפת מראה אפשר שאינם היינו הך. טובת מראה מורה על היופי הרוחני והמוסרי המשתקף בקלסר פנים, הוא החן המראה על האופי. כנגדו, יפת מראה, מציין את היופי החיצוני.(רש"ר הירש,שם)


7.החלוקה של הרב קוק בין דור הגלות לדורנו:
כשכח ישראל גדול ונשמתו מאירה בקרבו בהופעה וענפיו המעשיים מתוקנים, בסדור מלא, בקדושה ביחוד ובברכה, במקדש וממשלה, בנבואה וחכמה, אז ההתרחבות לצד החול, לענוגי החושים הרוחניים והגשמיים, להצצה חדירית ופנימית לתוך חייהם של המון עמים ולאומים שונים, למפעליהם וספריותיהם, התגברות עז החיים הטבעיים, כל אלה טובים הם ומסוגלים להרחיב את אור הטוב, והתחום ארוך הוא: י"ב מיל כמחנה ישראל כולו, הכופל באמת את כל העולם באיכותו, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל".
משחשך האור, משגלתה שכינה, משנעתקו רגלי האומה מבית חייה, החל הצמצום להיות נתבע. כל עז חילוני עלול להיות לרועץ, כל יופי טבעי וחשקו עלול להאפיל את אור הקדש ותם הטהרה והצניעות, כל מחשבה שלא נתגדלה כולה במחנה ישראל יכולה להרס את סדר האמונה והחיים הישראליים, כל שמינות קטנה מביאה לידי בעיטה. מכאן באו העוצב והסגוף, הקדרות והפחדנות,(אורות התחייה,פרק טו)


 סיום: דירה נאה- שנאים מעשי יושביה

הנוי מתחיל מבפנים:
מצווה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה, שחוט של חסד משוך עליה, ואע"פ שאינה נאה אין זה כשקר דיש לומר שהיא נאה במעשים.(שו"ע,אבן העזר סה,א)

הרגיל במזוזה- מי שרגיל לשמור על מזוזת ביתו- נקודת ההשקה בין החוץ לפנים- שתהיה בקדושה , זוכה לדירה נאה שנאים מעשי יושביה (ענ"ד)
הזהיר בנר- מי שנזהר לשמור על ההתמדה כמו נר שדולק כל הזמן ועל השאיפה למעלה כמו השלהבת- זוכה שבניו מושפעים מכך ונעשים תלמידי חכמים (ע"פ הרב בן ציון אלגאזי)


וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:(שמות א,א)
איש וביתו באו - הבית, שהוא יסוד האומה, היה קיים בתחילת בואם למצרים, ואם הוצרך ה' לבנות אחר כך מחדש את הבתים במצות "שה לבית", היה זה רק בעקבות העינוי המצרי. (רש"ר הירש, שם)

בהר: בין האדם לאדמה*

פתיחה:
וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַי-ה-וָ-ה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:(ויקרא כה,ד)
הקדמה בהמה- בה מה, אדם- מוציא פוטנציאל כמו האדמה:
הרי בשביל שלא הוציא שלימות שלו אל הפעל הוא כמו האדמה שלא עשתה פירות ולא הוציאה דבר אל הפעל ונשאר בכח, ולפיכך שמו שנקרא בשם אדם על שם אדמה נאה לו והוא נאה לשמו. והבהמה נקראת בשם בהמה על שם ב"ה מ"ה, רצה לומר כי שלימות דבר שנברא עליו נמצא בה אף על גב שאינו שלמות גמור מכל מקום דבר זה נמצא עמה וזהו בה מה כי דבר מה נמצא עמה, הרי שכל אחד יורה שמו עליו.(מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ג)

1.אדם הראשון והאדמה:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)

 מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)

מדוע לא נפקד עוונה של האדמה כאשר "חטאה" ?
ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

2.יחסי קין והבל והאדמה:
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:(בראשית ד,ב)

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: (בראשית ד,י)

כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ד,יב)

  3.נח והאדמה:
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְ-ה-וָ-ה (בראשית ה,כט)

זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו (רש"י,שם)

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה(בראשית ז,כג)

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:(בראשית ט,כ)

ויחל. עשה עצמו חולין (ב"ר לו, ג.), (ת) שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת: איש האדמה. אדוני האדמה, כמו איש (א) נעמי (רות א, ג.):
מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה".(משך חכמה , בראשית ט)

4.אברהם והאדמה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ(בראשית יב,א)

וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה:  קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה (שם,יג,טז-יז)

5.הסוד: ארץ ישראל- אדמת הקודש:
א.הצורך להזדקק לחסדי שמים:
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:(דברים,יא,י-יא)
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא. שאינה צריכה לגשמים: (ספורנו)

ב.מצוות התלויות בארץ: שימור היחס הערכי אל החומר
 כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:  כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:  כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:(דברים כד,יט-כב)
ג.השמיטה והיובל:
שבת לה'. שגם עובדי אדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה' באופן מה: (ספורנו,שם)

סיכום: השמיטה- חזרה לעולם שלפני החטא:

העולם עומד לעלות ממעל למצב עבודת האדמה, בצורתה האמללה, שתואר קללה יש לה. הזריעה וכל עמלה, הזריה, והניכוש שקדם לקצירה, כל אלה תוצאות של נפילה הן, מעקבות החטא, בזעת אפך תאכל לחם. יעלה רוח האדם למעלה, ותענה הארץ לעומתו ברכה עליונה, ירעש כלבנון פריו, וגלוסקאות וכלי מילת מארץ יצמחו, ועבודת האדם גם המעשית תקח לה תואר עליון יותר. מעין עליה זו הוא אור המתגלה בשמטה, בשבת הארץ, שנה של שביתה מכל עבודת הארץ, ודי לאדם בברכת האדמה, ממתנת ד' עליה, וההתחרות האנושית חדלה, והלב מתעדן עד כדי הכרת אחות כל החיים כולם, ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל. אמנם גם יובל, גם שמטה, רשמים הם של עולם חדש, שהעולם ההוה איננו מניח לקבוע את כל החותם כולו, אבל מבשרים הם טוב עליון, הבא מזריחה של רוחניות יותר עליונה (אורות הקודש,חלק ב, ע"מ תקסג)
סיום: אמא אדמה
שנים ספורות לפני הצהרת בלפור, שאל חבר בית הלורדים את חיים ויצמן: "מדוע אתם היהודים מתעקשים על פלשתינה, אשר ישנן כל כך הרבה מדינות לא-מפותחות בהן אתם יכולים להתיישב בנוחות רבה יותר?"  ענה לו ויצמן: "זה כמו שאני אשאל אותך למה נסעת בסוף השבוע האחרון 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך, כשיש כל כך הרבה נשים זקנות גרות ממש ברחוב שלך."  (רץ בווצאפ, דקת קריאה פרשת שלח)

*ע"פ שיעור מאת הרב ליאור אנגלמן

קדוש קדוש קדוש

פתיחה:
מושגי הקדושה ביהדות:
קדושה,קדיש,קידוש,קודש הקודשים,הקדוש ברוך הוא,קידושין,בית המקדש,רוח הקודש,לשון הקודש,ארץ הקודש,קדש ורחץ,קידוש השם


מהו קדוש?
דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם:(ויקרא יט,ב)


1.נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר
2.המידבק בדרכי א-לוקים
(ע"פ מילון אבן שושן)


א.הקדושה הראשונה- קדושת הזמן:

1.מהי הקדושה היותר משמעותית:
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)

בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעבמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם  נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה  (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)
 
2.קדוש קדוש קדוש- קדושת הזמן, המקום והאדם (ענ"ד)

3.שלושת הקדושות נפגשות ברגע אחד בשנה:
אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים בשלום בלי פגע (ע"פ מחזור ליום הכיפורים)

4.להוסיף מחול על קודש:
 בכל מקום בא "את" לרבות ולהוסיף כמו שדרשו "את ה' אלוקיך תירא- לרבות תלמידי חכמים" וכאן- את שבתותי תשמורו- בא לרבות ולהוסיף מחול על קודש, לקבל שבת לפני שקיעת החמה והמתין בצאתה עד צאת הכוכבים!
"תשמורו" הוא לשון המתנה וצפייה כמו שפירש רש"י ואביו שמר את הדבר - המתין וציפה מתי יבוא.אף כאן תקבל על עצמך שבת לפני בואה ומתמין ותצפה לכניסתה וכן ביציאת השבת תמתין בסבלנות להוסיף מחול על קודש (הגה"ק ר' וידאל הצרפתי,גאב"ד,צוף דבש)

 ב.מיהו קדוש?


1.קדושת האדם- ברוחניות ובגשמיות:
רַבִּי אָבִין אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִים, מֵהֶם נְזִירִים וּמֵהֶם שִׁכּוֹרִים, לְעֵת עֶרֶב בָּא לִתֵּן שְׂכָרָם, נָתַן לַשִּׁכּוֹרִים שְׁנֵי חֲלָקִים וְלַנְּזִירִים חֵלֶק אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ לֹא כֻלָּנוּ שָׁמַרְנוּ כְּאֶחָד, מִפְּנֵי מַה אַתָּה נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָנוּ חֵלֶק אֶחָד, אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, אֵלּוּ שִׁכּוֹרִים הֵן וְדַרְכָּן לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּלְפִיכָךְ אֲנִי נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָכֶם חֵלֶק אֶחָד, כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם קְדֻשָּׁה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, יד): וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָּא, אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים לְפִי שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם הַלְּוַאי בִּשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת יַעַמְדוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב (ויקרא כ, ז): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים. (ויקרא רבא,כד,ח)

2.קדושים תהיו- ולא נבל ברשות התורה:
והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה...
וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות אמר בכלל ועשית הישר והטוב (דברים ו יח) שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו  (רמב"ן,שם)

3.התקדשות- בכל:
ראשי תיבות קדשים :קול דיבור שתיה ידיעה מאכל.שיש להתקדש בין בתורתו ובין בשאר מעשיו הגשמיים.קול רומז ללימוד תורה, שקולכם יהיה התורה ובקדושה, דיבור אפילו דיבור בעלמאיהי בקדושה שתדברו בנחת ולא בכעס ולא בגאווה.שתיה- ששתייתכם תהיה בקדושה ובשיעור הראוי לקיום הנפש.ישיעה- לשון חיבור  כמ"ש באדם הראשון "והאדם ידע את חווה אשתו" שצריך להתקדש בזה, מאכל כמו שנאמר בשתייה שיתקדש בשעת אכילתו... (אביר יעקב זיע"א, מתוך ליקוטי אליהו פרשת קדושים)

ג.קדושה ותפילה:
1.דבר שבקדושה- בעשרה:
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)

בעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)


2.הקדושה: רמז לכבודו של ה' בעולמות העליונים
בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל:  שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:(ישעיה ו,א-ג)

רבי יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, וברוך כבוד ה' ממקומו
(תוספתא ברכות א', י"א)

3.בין קדושה לשמע ישראל:

קדוש בגימטריה שמע שהקורא קריאת שמע מתחילתה ועד "אני ה' אלוקיכם" ומעיין בדברים ואוזניו שומעות את אשר מוציא הוא בפיו-פרשת קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות וזכירת יציאת מצרים יוכל להגיע על ידה לקדושה ( הגאון רבי רפאל משה אלבז,עדן מקדם)


4.שמע ישראל בתוך קדושת תפילת מוסף:

מובא בתשובות הגאונים ,הטעם שתיקנו לומר כתר,לפי שבימי רב אשי גזר המלך יוזגדר השני שלא יקראו קריאת שמע.מה עשו חכמים שבאותו הדור?תיקנו להבליעה בין הקדושות.תחילת קריאת שמע שהיא 'שמע ישראל'–בראש כתר יתנו לך,וסוף קריאת שמע דהיינו 'אני ה'אלהיכם'–בסוף כתר יתנו לך.ותיקנוה בהבלעה כדי שלא תשכח קריאת שמע מפי התינוקות וביקשו מר בר אשי ורב סמא רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע את המלך הרשע הנ"ל בבית משכבו,ובטלה הגזירה(מלתא בטעמא,סימן רס"ז, מתוך סידור איש מצליח לימות השנה)

5.הקדיש- מתוך חזון יחזקאל על ימי גוג ומגוג:
וַיְהִי דְבַר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: ...
וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה: (יחזקאל לח,א;ב;כג)

ד.קדושת האדם בימנו-קדושת מים אחרונים:
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם:(ויקרא כ,ז)

דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא {ויקרא כ-ז} והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני יי' אלהיכם זו ברכה (ברכות נג,ע"ב)

"מים אחרונים חובה" (שו"ע סי' קפ"א, א), והטעם הוא מפני מלח סדומית שמסמא את העיניים. ואמנם, בימינו אין ידוע מהו אותו מלח סדומית, אבל תקנת חז"ל לא בטלה, ולא רק מפני שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין, אלא גם מפני שהרמב"ם גילה שיש בדורנו מלח שאינו מלח סדומית, אבל סגולתו קשה כמו של מלח סדומית, ולכן נשארה חובת נטילת מים אחרונים כבתחילה (פ"ו מהל' ברכות ה"ג).

מלבד עניין הסכנה שבמלח, יש עניין מיוחד על פי הקבלה להקפיד בנטילת מים אחרונים כי הוא חלקו של הסטרא אחרא, ולכן יש להקפיד בזה ביותר (ועיין לבא"ח פרשת שלח לך אותיות ו, ח, יד).  (קול צופייך,גליון 354, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל)


 סיום: הקדושה- דרישה מכל אדם ובכל מצב

0.מוטבציה:
אדם מקדש עצמו מעט- מקדשים אותו הרבה (יומא לא,ע"א)  

1.מי?

...והנה יש בני אדם טועים מדרך השכל באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך, ויתרשלו על ידי כך מלעלות בסולם השלימות אך לא כן הוא שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכישרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו ועל כן להורות זה ציווה יתברך ואמר 'דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו כי הקהיל את כולם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך (תורת משה,פרשת קדושים)

2.מתי?

אין התורה דורשת מאיתנו להיות קדושים כמו מלאכים אלא "קדושים תהיו"- כהוויתכם, בכל מצב ודרגה שאתם נמצאים בהם- השתדלו להתקדש מעט (ע"פ ר' מנחם מנדל מוורקי, חיוכה של תורה פרשת קדושים)

3.איך?
מדרגת הקדושה - האחרונה במדרגות לפי מסילת ישרים:
 הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענוה, יראת החטא, והקדושה (הקדמת המחבר, מסילת ישרים)
כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים גשמיים.(מסילת ישרים,פרק כו)

ויקהל: בין תרומה לצדקה

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַ-יה-וָ-ה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְ-ה-וָ-ה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:(שמות לה,ד-ה)

"קחו מאיתכם תרומה לה'"- קחו זכות לעצמכם,קחו ברכה לאנשי ביתכם.(מדרש אגדה)

מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה(משלי כא,יד)

 ויש לפרש להרשב״א כתשובה סימן תקפ״ב דיש  לפרסם שמות המנדבים ברוח נדיבה,
יו"ד תרמ״ט סי״ג, וכרד״ק זכריה (י יד), וזהו שנאמר  "אשר צוה ה' לאמור" , אף כי בצדקה מתן בסתר יכפה אף אבל בנדבה צוה  וכתב לי  ה׳ לאמור ולפרסם (פרדס יוסף, ויקהל)

תרומה: נדבת הלב

פתיחה: הממון האמיתי של האדם:

מעשה במלך שהיה לו יועץ יהודי שהמלך אהבו וחיבבו מאוד והדבר עורר קינאת שרי המלך וביקשו למצוא בו פגם .ביקשו ממנו שיצהיר על ממונו והוא הצהיר על שווי מסויים שהיה ברור שהוא הרבה פחות משווי ממונו האמיתי והביאו זאת לפני המלך וביקשו להדיחו ולסלקו ואף להעמידו לדין על כך שהוא לא נאמן למלך ומסתיר ממון רב שאינו מצהיר עליו.ביקש המלך מהיועץ להסביר דבריו וזה ענה שאמנן הצהיר שיש לו רק מאה אלף רובל וזה עשירית מכל ממונו בעולם הזה אבל הוא ענה כמה ממון יש לו ומאחר והוא מקפיד לתת מעשר מכל הבא לידו הרי שהממון שלו באמת הוא רק אותו מעשר , הבין המלך וקיבל את דברי יועצו בשמחה ובאהבה ( ע"פ סיפור מתוך עלון שובה ישראל)

מה בין תרומה לצדקה?
תרומה- שורש ר.ו.ם , ניתנת מלמטה למעלה ,מרוממת ומעלה את הכסף הניתן למדרגה גבוהה- למטרה נעלה של ארגון או עמותה
צדקה- משורש צ.ד.ק ניתנת מלמעלה למטה כדי ליצור שוויון וצדק כלפי אדם

 
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כה,ב)

א.למה נאמר ויקחו ולא נאמר ויתנו?
1.הנותן מרוויח יותר מהמקבל:
ומה שלא הזכיר בכולם לשון נתינה כ"א לשון קיחה, לפי שכל נותן נדבה יותר הוא לוקח ממה שהוא נותן כי יוסף ה' לו כהנה וכהנה פי שנים כפלים, וזהו דעת המדרש (ויק"ר לג.ו) האומר אדם לוקח חפץ שמא יוכל ליקח בעליו עמו אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ואמר קחו אותי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה כביכול אותי אתם לוקחין (כלי יקר,שם)
וא''ר יוחנן מאי דכתיב {דברים יד-כב} עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך א''ל עשר תעשר א''ל ומאי עשר תעשר א''ל עשר בשביל שתתעשר אמר ליה מנא לך א''ל זיל נסי אמר ליה ומי שרי לנסוייה להקב''ה והכתיב {דברים ו-טז} לא תנסו את ה' א''ל הכי אמר רבי הושעיא חוץ מזו שנאמר {מלאכי ג-י} הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם (תענית ח ע"ב,-ט ע"א)

2.הכל שייך לה' ולכן לא שייך לשון נתינה:
דָּבָר אַחֵר, נִבְחָר שְׁמוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי מֵעָשְׁרוֹ שֶׁל הָמָן, אָמַר רַבִּי יֹאשְׁיָה מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ רָשָׁע, הוֹצִיא כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהָיָה לוֹ וְנָתַן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ: נִבְחָר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב, נִבְחָר חִנָּהּ שֶׁל אֶסְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, טו): וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן. כֵּיוָן שֶׁבָּא הָרָשָׁע עִם הַמָּמוֹן אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ (אסתר ג, יא): הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אַתֶּם מוֹכְרִים שֶׁלִּי עַל שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וּכְתִי(שמוב (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, חַיֶּיךָ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ: הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וגו', כָּךְ (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן.

3.ויקחו- הגבאים:
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אמור לישראל שחפצתי שגבאים יגבו בעדי תרומה, וכן עשה משה ברדתו מן ההר, כאמרו ואחרי כן נגשו כל בני ישראל, ויצום את כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני ואחר כך ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל שהם הסנהדרין קחו מאתכם תרומה ובזה צוה להם שיגבו. וישראל לא המתינו שיגבו הסנהדרין, אבל תיכף יצאו מלפני משה והביאו עד בלי די ולפיכך לא נשאר על הנשיאים שחשבו לגבות זולתי האבנים והשמן שלא הביאו ישראל עדיין (ספורנו,שם)
...לִי.....
ב.איך יתכן לתרום לה' והרי הכל שלו? 
כל הקניינים מתייחסים לה' ושלו הם ואינם של האדם. רק בעת שיתנדב לשם שמים, אז הוא זוכה בהם שיחשב כאילו הם שלו. ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה'. "ויקחו לי" – על ידי שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו. (מלבי"ם,שם)

ג.מה מלמדת המילה תרומה?
אותיות תורה מ רמז לתורה שניתנה ל-40 יום ללמדך כי באמצעות התורה ניתן לרומם כל דבר ודבר ולהעלותו לשמו יתברך- לי תרומה (בארות מים, רבי צבי הירש מרמינוב, ע"פ חומש פניני החסידות)
תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה (רש"י,שם)
תחילה : סור מרע הפרשה יפרישו ולאחר מכן: עשה טוב, תרומה , התרוממות(בית ישראל, ר' אברהם יעקב מסדיגורה, ע"פ חומש פניני החסידות)

תרומה -להתרומם ולהתנשא מעל .להיות מורם ומובדל למען מטרה נעלה. (רש"ר הירש,שם)

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

ד.מה מרמזים 3 סוגי התרומה?
זהב= זה הנותן בריא כסף- כשיש סכנה פודה נחשת-נדבת חולה שאמר תנו (ע"פ פרפראות לתורה)
כנגד שלושה חלקי הנשמה של האדם: נפש,רוח,נשמה (שם משמואל, ר' משואל מסוכטשוב)

ה.ויקחו...תקחו- מדוע כפל לשון הלקיחה?
קיימים שני סוגים של תרומה, האחד הוא המעולה ,זה הנותן בלב שלם ועליו נאמר תקחו את תרומי בלשון נוכח כי הקב"ה מאיר לו פנים ואילו על השני העושה רק בכדי לצאת ידי חובתו נאמר ויקחו לי תרומה בלשון נסתר (תורת אמת, ר' יהודה ליב מלובלין, ע"פ חומש פניני החסידות)

ו.תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי- לכאורה מילים מיותרות!


אילו היו אנשים מכובדים כמשה ואהרון עוסקים בהתרמת הציבור הרי שכולם היו "מתנדבים" לתת מפאת כבודם של המתרימים ועל כן ה' מצווה את משה לשלוח מתרימים פשוטים שייקחו לי תרומה ואז ממילא מי שיתרום יהיה רק מי שיעשה כן מעומק לבו ובכוונה מלאה ומהם, מהמתרימים, תיקחו- אתם, משה ואהרון- את תרומתי.זוהי סיבת כפל הלשון הבאה ללמדנו אם כן עד כמה חשובה הייתה כוונת הלב והתאימות בין הנכונות החיצונית לכוונה הפנימית במלאכת איסוף התרומות.(ע"פ כתב סופר)

ועָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:(שמות כה,ח)

ז.מדוע נאמר ושכנתי ולא ואשכון?
השראת השכינה קדמה להקמת המשכן כי בשעה שגמרו בליבם לעשות משכן, שרתה עליהם מיד השכינה לפיכך נאמר ושכנתי בלשון עבר ולא בלשון עתיד וכן בתוכם ולא בתוך המשכן כי רצונם הטהור גרם להשראת השכינה עליהם עוד בטרם יוקם המשכן (ארון עדות, ר' שרגא יאיר מביאליברז'יג,ע"פ חומש פניני החסידות)

ח.בְּתוֹכָם-מדוע לא נאמר בתוכו?
ככל שאתם תתעלו כך ארד אני לקראתכם ובזה יווצר המפגש ביני ובינכם - ושכנתי בתוכם( אור לשמים, רבי מאיר מאפטא,ע"פ חומש פניני החסידות)
בפנימיות הלבבות של כל אותם המנתנדבים למשכן (תפארת שלמה, רבי שלמה מרדומסק, ע"פ חומש פניני החסידות)


וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב (שמות כה,י-יא)

מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם(יומא עב,ע"ב)

במסכת ברכות (כח) מסופר שכשהיה רבן גמליאל נשיא הכריז ואמר, שכל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. רק כאשר עברה הנשיאות לידי רבי אליעזר בן עזריה, סולק ''שומר הפתח'' מדלת בית המדרש וניתנה רשות לכל מי שרצה בכך, להכנס וללמוד תורה. ואמנם עד מהרה נתווספו ארבע מאות ספסלים בבית המדרש.
קשה איפוא להבין, מי היה זה אותו ''שומר הפתח'', שהיה מסוגל להבחין בכל תלמיד אם תוכו כברו? הרי לשם כך עליו להיות יודע מחשבות?
אמר על כך הרבי הזקן מסדיגורה ז''ל:
באמת נסגרו דלתות בית המדרש על מנעול ולא ניתן לאיש להכנס. אולם, התלמיד שרצה במלוא הרצינות והשאיפה הפנימית להכנס וללמוד תורה, היה נוקט בכל האמצעים והפעולות, היה פורץ גדרות וחותר חתירות, כדי לחדור פנימה (כגון הלל, שעלה על גג בית המדרש ושמע דברי תורה דרך הארובה). ואם עשה התלמיד הכל כדי שיוכל להכנס, הרי זו ההוכחה הברורה ביותר כי תוכו כברו...(מקור- אביעד- אתר fxp)


סיום: בין תרומה למתן תורה- אחדות הלב

וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: (שמות יט,ב)
ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם):(רש"י,שם)

לכבוד הדר חיה: משמעות השם והוספת שם

פתיחה: מהו שם? 

א.כינוי מיוחד שניתן לאדם או מקום כדי להבדילם מאחרים
ב.מוניטין  (ע"פ מילון אבן שושן)
ג.התוכן של נשמה, שם האדם =מטרתו בעולם  ("לשם")

חלק א: נתינת שם ומשמעותה

1.הראשון לתת שמות:
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב,כ)

2.הוכחה ששם זו מטרה:

א.דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:(שמות כה,ב) 
ויקחו לי תרומה.לי, לשמי (רש"י,שם)
לשמי-רוצה לומר:בשבילי, כדי שתתברך...דקשה לרש"י והלא כל הארץ ומלוה שלו היא (דבק טוב,שם)

ב.וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית,לב,ל)
למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים: (רש"י,שם)

3.שם האדם ניתן להוריו ברוח הקודש:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא, כמש"ה אשר שם שמות בארץ, כפי מקום האבר שבאדם העליון, אשר ממנו חוצב, והשם הזה נרשם למעלה בכסא הכבוד כנודע, ולכן ארז"ל שמא גרים.(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)

4.פירוש השם הדר:
1. פאר, הוד, יופי, זוהר, תהילה, תפארת, כבוד, יוקרה. "לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר" ישעיה נ"ג ב'.
2. עצי הדר - עצי פרי ירוקי עד. מקור שמם בהדרם של הפירות. עם ההדרים נמנים התפוז, הלימון, האשכולית, המנדרינה, הקלמנטינה, האתרוג, הפומלו, הפומלית ועוד, "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל" ויקרא כ"ג מ'.  ( ע"פ אתר שם-לי בערך הדר)

5.פירוש השם חיה:
נושמת, ערה, ערנית, פעילה, חיונית.
"וַיִּיצֶר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז'.) ( ע"פ אתר שם-לי בערך חיה)

הדר- קשורה לסבתא רבקה- היופי וההדר צריכים להיות דרך צניעות:
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד...(בראשית כד,טז)

...וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס(בראשית כד,סה)

חיה- קשורה לסבתא עישה


חלק ב: שינוי שם


רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי.(ויקרא רבה,לב,ה)

1.שני מודלים לשינוי שם:

א.הוספת או שינוי אות מהשם המקורי  :

 אברהם ולא אברם , שרי ולא שרה

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ(במדבר יג,טז)
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, י-ה יושיעך (ו) מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,שם)

ב.הוספת שם שני- יעקב וישראל

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: (בראשית,לה,י)

כיוצא בו אתה אומר {בראשית לה-י} לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך -לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו ( ברכות יב,ע"ב-יג,ע"א)
   
תאריך הלידה של הדר חיה: י"ג כסלו תשמ"ב - פרשת וישלח!!

2.עדיפות להוסיף ולא לעקור לגמרי את השם הקודם:
....מובא  בספרן  של צדיקים  שלא לשנות שם...לגמרי כנודע ממה שכתה האר"י זל אשר נפש חיה הוא שמו וכל אדם שואב חיותו ע"י אותיות שמו ואם עוקרין שמו לגמרי חס ושלום פסקיה לחיותיה ולכן אין לעקור השם אלא להוסיף שם חדש (יביע אומר ח"ה יו"ד כא,אות ג)


3.הזכרת השם בסוף תפילת העמידה:

סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין לאמר פסוק אחד מן התורה או מנביאים וכתובים קודם פסוק "יהיו לרצון" שבסוף תפילת עמידה.הפסוק מתחיל באות המתחילה בשמו ומסתיים באות המסיימת את שמו ( מובא בשם השל"ה, מתוך ספר תולדות שם, ע"מ 176)

4.השם הדר מופיע בתנ"ך 9 פעמים אך רק פעם אחת בראש פסוק:

הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: (תהילים קמה,ה)

ע"פ התהילים המחולק לימות החודש- מזמור קמה נאמר בכל ל' בחודש!!

5.בשולי הדברים: יהודה- טוב להודות לה':
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית,כט,לה)

על מה היתה צריכה לאה להודות דווקא עם הולדת יהודה?

הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות: (רש"י,שם)
שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות-לפיכך נקראים ישראל בשם יהודי על שמו של יהודה כדי שירגישו תמיד שכל מה שיש להם הוא יותר ממה שמגיע להם (וילקט יוסף,רבי מנחם מדל מקוצק,שם)


סיום: השם המשולש

שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד - מה שקוראים לו אביו ואמו,
ואחד - מה שקוראין לו בני אדם,
ואחד - מה שקונה הוא לעצמו.
(מדרש תנחומא, ויקהל)