טקס פדיון הבן יהב משה מרק: חלק ב

פתיחה: מילתא דבדיחותא:

בסיום סעודת פדיון הבן חיפשו כהן שיזמן לברכת המזון, בעל השמחה אמר "אני כהן", הסתכלו עליו המוזמנים בתדהמה, "אתה עצמך כהן??? אתה כלל לא היית צריך לעשות פדיון הבן.".
הגיב בעל השמחה במבוכה: "מה אתם אומרים?! חבל שלא ידעתי זאת כשנולד הבן הראשון שלי..."


חלק א-פדיון הבן:
בן זכר שהוא בכור לאמו, חייב אביו לפדותו מן הכהן ביום השלושים ללידתו בחמישה שקלי (כסף) ככתוב "וכל בכור בני אפדה" והוא זכר לבכורי בני ישראל שלא מתו במכת הבכורות במצריםואם האם כוהנת או לוויה - אז אין המצווה קיימת.(ע"פ אנציקלופדיה הווי ומסורת ביהדות)

1.מהו המקור לפדיון הבן?  
תשובת האב לבן התם:
וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג יְ-ה-וָֹ-ה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה
עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה (שמות יג,יד-טו)


בכור בארץ מצרים. והיו בכורי ישראל ראוים ללקות עמהם על דרך פן תספה בעון העיר והצילם במה שהקדישם לו, באופן שהיו בכורי האדם בישראל כמו נזירים או יותר, מיוחדים לעבודת האל יתברך, ואסורים בעבודת הדיוט:(ספורנו,שם)

עלינו להבחין בין שני סוגי בכורות. הבכורות שהיו במצרים אשר ניצלו ממש ממכת בכורות, הם שהתקדשו והיו אמורים לעבוד לפני ה', אך מאחר וחטאו בעגל הוחלפו בלווים. פסוקי ספר שמות לא עוסקים בבכורות אלה, אלא בבכורות שייוולדו בעתיד, שלא ניצלו ממכת בכורות ולא התקדשו לעבודה, מצוות פדיונם הינה זכר למכת בכורות בלבד. (ע"פ הרב חיים סבתו)

2.מדוע דווקא בגיל חודש?

פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם:(במדבר ג,טו)

מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים, הוא נמנה לקרות שומר משמרת הקדש (רש"י,שם)

3.מדוע מייחסים משמעות דווקא לבכור?
בכר- אותיות הכפל:
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)

4.מדוע יש העדפה לבכור בירושה,בפדיון וכו'?
 בכל בכור, בנוסף לכך שהוא גדול האחים, יש גם ביטוי של ראשוניות, שבהיוולדו החלו החיים החדשים של הדור הבא להתגלות. לפיכך מוטלת על הבכור אחריות גדולה. אם יבחר בטוב, יגלה את שורש הראשוניות, את היסוד החשוב ביותר - האמונה בבורא העולם, ובדרכו ילכו שאר אחיו. ואם יבחר ברע - יכפור ויתגאה בליבו כי הוא עצמו הגדול והחשוב, ויהיה טרוד בהגדלת כבודו וסיפוק תאוותיו. (הרב אליעזר מלמד,פניני הלכה,הלכות ומנהגי ערב פסח,ג)
 
5.מה בין פדיון הבן לטקס החופה:

פדיון הבן כטקס שמתחבר לחופה:חופה- איחוד נשמתי, לידה- איחוד של הצד הפיזי
יהודים ממספר קהילות ספרדיות וסוריות מספרים, שאם שילדה את בנה הבכור, נהגה ללבוש את שמלת הכלולות שלה.בקהילות פרס האם נהגה ללבוש את ההינומה שלבשה בחתונתה (עת ללדת- מנהגים ומסורות בעדות ישראל,ע"מ 167)

עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב,כד)
לבשר אחד. הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה  בשרם אחד (שם נח.):  (רש"י,שם)

חלק ב: משמעות השם


1.מילתא דבדיחותא:
אבא אחד קרא לבנו אשר נולד לו "מופת".
שאלו אותו: מדוע קראת לבך כך? האם היה איזה מופת כרוך בלידתו?
ענה האב:לא אבל הבנתי שזו הדרך היחידה שבה אהפוך להיות אבא למופת...(מילתא דבדיחותא, ע"מ 89)


 2.הנבואה המוטמנת בשם האדם:
ונמצא כי כאשר נולד האדם, וקוראים לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובהזדמן, כי אם הקב"ה משים בפיו השם ההוא המוכרח אל הנשמה ההיא...(האר"י,שער הגילגולים,הקדמה כג)

א.משמעות השם:
יהב- תקווה וגם נתינה(בארמית).משה-מציל, מושיע(מושה מן המים)
יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין (דניאל ב' כ"א)

ב.בין יהב משה לסבא רבה משה:
יהב נולד בשבת, סבא משה נפטר בשבת
יהב נולד בשבת בראשית בה פותחים את התורה, סבא רבא משה נפטר בט"ז תמוז-  ערב שבירת לוחות הברית

ג.בין בראשית לאותיות השם יהב:
יהב משה מרק=702=שבת
י- כנגד עשרה מאמרות בה נברא העולם
ה-הקב"ה ברא את העולם באות ה'
ב- האות הפותחת את פרשת בראשית והתורה כולה.מייצגת את העולם הזה, סגור מכל הכיוונים פרק לתנועה קדימה.

ד.ענבל=גימ' 152 ; נסים-גימ' 160,
ההפרש: 8 - יהב בגימטריה קטנה גם כן -8 , וזהו רמז לכך ש"והיו לבשר אחד" מתקיים ביהב משה כלפי הוריו שכן הוא ההפרש שבין 2 השמות.

סיכום: מתי נולד אדם?
שלוש תחנות בחיי האדם בהם הוא נולד- עבור ניסים אבי הבן 3 המעגלים מתחברים:
1.בעת הלידה
2.ביום נישואיו
3.כשנולד לו דור ממשיך

*הראיה שהלידה הראשונה כללה 3 תחנות:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:  וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כז-כח)

טקס פדיון הבן יהב משה מרק : חלק א

בס"ד                                                                                                אור לכ"ד מרחשוון התשע"ד


ערב טוב לקהל היקר ובשם משפחות מרק והרוש תודה רבה
שבאתם להשתתף בשמחתנו בטקס פדיון הבכורות של יהב משה מרק.
בטרם ניגש לטקס הפדיון אבקש להקריא לכם שיר שכתבתתי לכבוד הרך הנולד:

יהב משה מרק- שיר טרום פדיון

יֶלֶד יָצַא אֵל אֲוִיר הָעוֹלָם: פְּרִי הִלּוּלִים
הַכֹּל זַךְ וְרַךְ, חָדָשׁ וּמִתְחַדֵּשׁ: קְדֻשַּׁת הָעִתִּים
בָּא הַיֶּלֶד, בָּאָה אוֹרָה, בָּאָה בְּרָכָה: בִּרְכַּת הַבָּנִים

מִסָּבִיב לַשָׁעוֹן הֲמֻלַּת אוֹרְחִים תְּסוֹבֵבֵנְהוּ
שְֹמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשׁ אִמּוֹ וִיְמִינָה תְּחֲבְּקֵנּוֹ
הִנְּךָ יָפֶה אַף נָעִים תִּינוֹק מַחֲמַדֵּינוּ

מִקֵּץ שְמּוֹנָה בָּאתָּ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אָב הָמוֹן גּוֹיִים
רָווּי חָלָב אֵם,הִתְחַזַקְתָּ בָּרוּךְ הַשֵּׁם, -וְעִם חֲלוֹף חוֹדֶש יָמִים

קְדוּשָׁתְּךָ כָּעֵת תִּפָּדֶּה וְהָיִיתַ לְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וּלְגַאֲוַת הַהוֹרִים

אני מתכבד להזמין את כבוד הרב יוסף כהן שליט"א לערוך את טקס הפדיון. 

וירא: גלוי ונסתר בדמותה של שרה

פתיחה:  פחד יצחק/ בלה שור

צָחַקְתִּי
מִפַּחַד צָחַקְתִּי
מֵהֶלֶם וּמִשִּׂמְחָה צָחַקְתִּי
כְּמוֹ אִישִׁי לִפַנַי צָחַקְתִּי
בִּקִרְבִּי צָחַקְתִּי
אֲבָל הָאֱלֹהִים
שֶׁהֵכִין בְּעַצְמוֹ אֶת הַשֵּׁם יִצְחָק
שָׁמַע
וְכָעַס
וַאֲנִי
מִפַּחַד
מִיִּרְאָה
הִכְחַשְׁתִּי

וְהַפַּחַד וְהַצְּחוֹק שֶׁבִּקִרְבִּי
עָבְרוּ לְעוּבַּר שֶׁבְּתֹּכִי
וּכְשֶׁנּוֹלַד בְּנִי יִצְחָק
הָיָה בּוֹ בְּיִצְחָק
הַפַּחַד וְהַצְּחוֹק

אֲבָל בְּסוֹף
לֹא צָחַקְתִּי
צָעַקְתִּי
וְצָעַקְתִּי
וּפָרְחָה נָשַׁמְתִּי מִצְּעָקָה
וְעָלְתָה
לְחַפֵּשׂ אֶת בְּנִי
אַתְּ יְחִידִי
אֲשֶׁר אָהַבְתִּי
אֵת יִצְחַק


חלק א- רובד ראשוני: שרה לכאורה פסיבית ומושפלת

א.מובלת ע"י אברהם בעלה לעלות לארץ כנען:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)


ב.נאלצת להסתיר זהותה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

ג.מובלת בעל כורחה לבית פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:(שם,יב,טו)

ד.זוכה לזלזול מצד שפחתה:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
ה.מענה את הגר שפחתה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)

ו.משנים את שמה שלא בידיעתה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
ז.נחבאת אל הכלים:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

ח.מפקפקת לכאורה בדברי המלאכים:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)

ט.מכחישה לכאורה שצחקה:
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)

י.גורמת לגירוש הגר וישמעאל:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (שם, כא,י)




ב.רובד עמוק: שרה - חכמה ונביאה

א.לשרה מעמד שווה לאברהם בגיור העמים וממילא גם בצעד הדרמתי של העליה לא"י:

וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן (שם יב,ה)

אשר עשו בחרן. שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאם, (לכך כתיב אשר עשו).(רש"י,שם)

ב.חושפת את היותה נשמה- אחות של אברהם ורומזת על חכמתה:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ(שם,יב,יג)

 הכינוי שנותן אברהם לשרה במפגש עם מלכי מצרים וגרר מהווה ש נוסף ומיוחד לשרה: "אחותי" .ניתן לומר שאברהם חש שהוא ושרה הם שני חלקים של אותה נשמה, שבעת הזיווג באו והתאחדו וניתן גם לומר שאברהם רומז כאן לחכמה העמוקה המצויה בשרה- שאליה משתוקק מלך מצרים- ככתוב בספר משלי (ז,ד):אמור לחכמה אחותי את (אימהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 15, הערה 7)

ג.שולטת במלאך המכה את פרעה:
וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה:וַיְנַגַּע יְ-ה-וָ-ה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם:(שם,שם,טז;יז)
 על דבר שרי. על פי דבורה, אומרת למלאך הך, והוא מכה:(רש"י ,שם)


ד.לא מוותרת להגר ומעמידה את דינה מול ה'מה שמביא להפלת העובר הראשון של הגר:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(שם,טז,ד)
וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:(שם,שם,ה)
אנכי נתתי שפחתי וגו' ביני וביניך. כל בינך שבמקרא חסר,  (ל) וזה מלא, קרי ביה וביניך (ר"ל נוכח לנקבה), שהכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה, הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה, והלא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון הראשון(רש"י,שם)

ה.המלאך מאשרר את צדקות מעשיה של שרה בפני הגר:החזירה את הגר למעמד של שפחה

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ(שם טז,ו)
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ:(שם,שם,ט)

ותענה שרי. היתה משעבדת בה בקושי (ב"ר מה, ו.): (רש"י,שם)
היתה משעבדת בקושי.אבל אין פירוש שהיתה מייסרת אותה ביסורין, דהוי למכתב 'ותיסר אותה':
(גור אריה,שם)
 

ו.חוזרת אל השם הישן שלה:
 וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(שם,יא,כט)

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:(שם יז,טו)
נראה מלשון הכתוב שהקב"ה לא בא לשנות את שמה של שרי אלא להשיב אותה אל שמה המקורי (אמהות,הרב אורי שרקי,ע"מ 12)

יסכה. זו שרה, על שם שסוכה  ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה: (רש"י,שם)
שרה. בא''ת ב''ש בג''ץ. שהוא בגימטריא יסכה זו היא רמז למה שאחז''ל יסכה זו שרה: (בעל הטורים,שם)


ז.הישיבה באוהל היא סמל לחכמה:

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל (בראשית יח,ט)

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:(שם,כה,כז )

 ישב אהלים. אהלו של שם ואהלו של עבר: (רש"י,שם)
 ותלך לדרוש. לבית מדרשו  של שם:(רש"י,שם,כב)

ח-ט.צחוקה של שרה נבע מחכמתה:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:(שם יח,יב)
וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ( שם, יח,טו)
 וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:(שם,שם,י)

בתרגום יונתן מבואר שהיה זה ישמעאל שעמד מאחורי שרה לשמוע דברי המלאכים לאברהם (ומקורו הוא המ״ר). הדבר אומר דרשני מה באה התורה ללמדנו על ידי רמז זה. ונראה שכאן מונח הפתרון לתעלומה הגדולה שכל המפרשים נתקשו בה: איך שרה - אם ישראל והגדולה שבנביאות - פקפקה בהבטחת הקב״ה, ואחר כך הכפילה את המעוות עם הכחשת שקר.
לכך נראה ש״שרה לא נסתפקה ביכולת האל יתברך״(לשון הכלי יקר), ורק צחקה משום שישמעאל עמד מאחוריה. כי עבור ישמעאל היה זה בשורה מרה ושחורה, ששרה עומדת להוליד בן אשר יסלק אותו מהירושה האדירה של אברהם. שרה חששה שאם ישמעאל יקבל ויאמין לבשורה זו, אז ישתדל להפר
את הגזירה ולגרום לכך שתפיל את העובר, ובפרט שעל ידי כן יוכל לנקום מה ששרה הכניסה עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה )ע׳ פרש״י בראשית ט״ז-ה׳(. ולכך עשתה עצמה כאינה מאמינה כדי שגם ישמעאל יפקפק באפשרות הדבר.
ולפי זה נפרש ״ותצחק שרה בקרבה״ כרש״י, ״מסתכלת במעיה ואמרה״ היינו בקול רם. ולפי זה מדוייק ביותר המעשה (מגילה ט.) עם תלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים לתרגם התורה, וכולם כיוונו לעשות אותם שינויים. אחד מהשינויים היה שכתבו כאן ״ותצחק שרה בקרוביה״, ופרש״י שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד, לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמר בקרוביה עכ״ל. והוא להדיא כדברינו, שצחקה בקול רם בפני קרוביה - ישמעאל. ומה שנזף בה הקב״ה ״למה זה צחקה שרה״, כי בדקדוק מידת הדין גם החשש בפני ישמעאל הורה על חסרון אמונה. שהרי בהבטחת הקב״ה ״והנה בן לשרה אשתך״, כלול גם הבטחה שלא תפיל אלא תלד בשלום.ושרה סברה שהחשש בפני ישמעאל נכלל בהשתדלות שכל אחד חייב בה. ולפי זה יש לבאר הכחשת שרה ״לא צחקתי כי יראה״, כי יראתי מישמעאל לכך צחקתי בפניו, ובזה לא שיקרה כלל. ועל זה השיב הקב״ה ״לא כי צחקת״, שאף לפי דבריה הצחוק היה בטוי לחוסר אמונה, שכן שומר ישראל יכול לשמור גם העובר (מגיד יוסף, רבי יוסף סורוצקין,פרשת וירא)

י.מקבלת את הגושפנקא המוחלטת של הקב"ה לכל מעשיה
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע(שם,כא,יב)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו  שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות (רש"י,שם)

סיכום:שרה תיקנה את מעשיה של חווה שהלכה אחרי העיניים ולכן שרה התנהלה באופן סמוי מהעין:

ושרה תיקון חוה כמו שכתב האריז"ל שהיא תיקנה חלה ונדה והדלקת הנר. ולכך כמו שבתחילה חוה הסיתה לאדם על הערבוביא כך התיקון ממנה שיעצה לאברהם אבינו  (ר' צדוק הכהן מלובלין - קומץ המנחה חלק ב אות לח)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת (ל) שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, (מ) ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.): (רש"י,בראשית,כד,סז)

בני -ענן קשור על האהל(נידה) כנגד:
אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג,טז)
חיי- נר דלוק(נר ה' נשמת אדם)כנגד:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)
מזוני-ברכה מצויה בעיסה(כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם)
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:(בראשית ג,יט)

 

לך לך: אתה בחרתנו

 פתיחה:הכל ברצון/ גידי דבוש

דְּמָעוֹת זולגות עַכְשָׁו מִנָּהָר לַבָן בַּלֵּב
וְאֵין מַחְסוֹם לְנַפְשִׁי וְאֶת הַדֶּרֶךְ כּוֹתֵב

הַכֹּל בָּרָצוֹן, בְּעַכְשָׁו,בְּלֹא לְהִבָּהֵל
משְׁכְנֵי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, עַד שֶׁנִּגַאֵל

עֲזֹר לִי לִהְיוֹת מָה שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ, כְּשֶׁבָּרָאתָ אוֹתִי
עֲזֹר לִי לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ, כְּשֶׁהִלְחַנְתָּ אוֹתִי

תֵּן לִי כֹּחַ לִרְצוֹת

וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ, וְלֹא לְהִשְׁתַּלֵּט,וְלֹא לְהִתְנַתֵּק

תֵּן לִי כֹּחַ לֶאֱהֹב
וְלֹא לְהִתְעַלֵּם, וְלֹא לְהִתְאַּכְזֵב וְלֹא לְהִשְׁתַּתֵּק

וְהַכֹּל אֶלְמַד, רַק אַל תֵּלֵךְ אִתִּי בְּדִין
אֲנִי צָרִיךְ רַחֲמִים, תִּהְיֶה אִתִּי עָדִין
אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
אֵיזֶה מַדְהִים אַתָּה, אַבָּא שֶׁקָּרַעְתָּ לִי אֶת הַיָּם..

עֲזֹר לִי לִהְיוֹת מָה שֶׁהִתְכַּוַּנְתָּ כְּשֶׁבָּרָאתָ אוֹתִי
עֲזֹר לִי לִהְיוֹת כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ כְּשֶׁהִלְחַנְתָּ אוֹתִי 

א.המצרים ובחירתם:
וַיֹּאמֶר לְאבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: (בראשית טו, יג-יד)

1.מה באו המילים "בארץ לא להם " להוסיף והרי נאמר גר יהיה זרעך וממילא ברור שמדובר בגלות?

מה שאמר הקב"ה לאברהם: כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם- הוא רמז לארץ מצרים שנאמר בה: ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו, מלמד שיוסף קנה את אדמת לפרעה, והעביר אותם לאדמות אחרות, לבל יחזרו ויחזיקו בה, וזה "בארץ לא להם", כלומר בארץ שהתושבים בה גרים בה באדמה שאינה שלהם (חזון עובדיה, הגדה של פסח, עמ' רכה ד"ה כי)

2.מדוע נאמר בארץ לא להם ולא נאמר מפורשות שהכוונה למצרים?

בארץ לא להם. ולא נאמר בארץ מצרים, אלא לא להם, משנולד יצחק ויגר אברהם וגו', ויגר יצחק בגרר, ויעקב גר בארץ חם (תהלים קה, כג.), לגור בארץ באנו (בראשית מז, ד.): (רש"י,שם)

ולכך כתיב בארץ לא להם שהרי לא באו מיד למצרים אלא בסוף ימי יעקב: (שפתי חכמים,שם)

3.אם נגזר על מצרים שיענו את ישראל, מדוע נענשו?
והרי נשאר לנו דבר, שנבררו בעניין הזה. וזה, שיש כמה כתובים, שיעלה על דעת בני אדם מהם, שהאלוהים גוזר המרי ושהוא כופה בו. וזה שקר! - ועלינו לבררם, שכן הרבה התלבטו בהם בני אדם.
מהם, אמרו לאברהם: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו, י"ג).
אמרו: "ראה: הרי גזר על המצריים שיחמסו 'זרע אברהם' ולמה נפרע מהם? הלא בהכרח באין ברירה השתעבדו בהם, כמו שגזר!" והתשובה לאלו: הא למה זה דומה, כאילו אמר, יתברך, שהנולדים בעתיד יהיה בהם ממרה ומציית, צדיק ורשע. וזה נכון, ולא יתחייב במאמר זה פלוני הרשע שיהיה רשע מכל מקום, ולא פלוני הצדיק - שיהיה צדיק מכל מקום. אבל כל מי שהיה בהם רשע, הרי בבחירתו היה. ואילו חפץ שיהיה צדיק, הרשות בידו ואין מונע לו. וכן כל צדיק, אילו חפץ - היה רשע ולא היה מעכב בידו. כי הדיבור לא בא על איש פלוני הידוע עד שיאמר: "כבר נגזר עלי!" ואמנם בא על הכלל ונשאר כל איש בבחירתו, לפי עיקר תולדתו.
וכן כל אחד ואחד מן המצריים אשר חמסו את ישראל והרעו להם. אילו חפץ שלא יחמסם, הרשות בידו, שלא גזר על היחיד שיחמוס. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שמיני)


...אפשר לומר שאם היו רוב המצרים בוחרים שלא לשעבד את בני ישראל,גלות מצרים היתה יוצאת אל הפועל בדור אחר או על ידי אומה אחרת... (שמונה פרקים לרמב"ם,הרב אורי שרקי,ע"מ רנד)

ב.תפילה על בחירה חופשית:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:
יחיה לפניך. יחיה ביראתך, כמו התהלך לפני, פלח קדמי: (רש"י,שם)

וא"ת והיאך יתפלל על יראת שמים הא אמרינן (מגילה כה.) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וי"ל דהכי פירושו לו ישמעאל יחיה, ר"ל שהתפלל עליו שיחיה ומה שכתוב לפניך דהיינו ביראתך, לא שהיה מתפלל על זה אלא כך אמר וטוב שיחיה ביראתך, והיה שני בקשות האחת שיחיה והשנית ביראתך באם יהיה צדיק אבל אם יהיה רשע איננו מליץ על הרשעים ואין זהו בקשה. (נחלת יעקב): (שפתי חכמים,שם)


סיום-בחירה חופשית ע"פ הלכה:

רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה (בראשית ג-כב) ''הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע''. כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו:

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה''ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב''ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר (איכה ג-לח) ''מפי עליון לא תצא הרעות והטוב''. כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו. ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו (איכה ג-לט) ''מה יתאונן אדם חי'' וגו'. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו (איכה ג-מ) ''נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה'' וגו': (משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה, הלכה א-ב)


שורה תחתונה:
"אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת" ( מתוך תפילת עמידה לרגלים)
- הבחירה של ה' בנו,עם ישראל, הופכת את הבחירה ( החופשית ) שלנו ליותר מחייבת, יותר מעודנת, כאילו אמר ה' אני בחרתי בכם, כעת עליכם לדעת לבחור בטוב היותר טוב, היותר משובח, היותר מובחר (ענ"ד)

בראשית-נח: אות קין, אות הברית ואות הקשת

1.אות קין ואות הברית:
תִּקּוּן שִׁבְעִים בְּרֵאשִׁית, בָּרָא שִׁית, וְזֶה מטטרו''ן, אוֹת בַּצָּבָא שֶׁלּוֹ, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר וַיָּשֶׂם י-ה-ו-ה לְקַיִן אוֹת, לְהָגֵן עָלָיו, וּמַה שֶּׁהָיָה הוֹלֵךְ נָע וָנָד בְּגִלְגּוּל, נַעֲשָׂה נוֹד, מִיָּד וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן, וְזֶה אוֹת בְּרִית מִילָה שֶׁקִּנֵּא עָלָיו בְּאָחִיו מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, וּבְאֵיזֶה מָקוֹם זָכָה לוֹ? בְּקֵינִי, מִשּׁוּם שֶׁחָזַר שָׁם בִּתְשׁוּבָה, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ בָנָיו שֶׁנִּכְנְסוּ לְגַן עֵדֶן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן.(תיקוני הזוהר, תיקון שבעים)

2.המבול כתהליך לידה מחודשת של העולם:

א.המבול היה 40 יום- כמו זמן יצירת הולד:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ (בראשית ז,יז)

אמר רב חסדא הרי אמרו יצירת הוולד באשה ארבעים יום (בכורות כא,ע"ב)

ב.השליה מגוננת על העובר כמו שהתיבה זופתה מבפנים ומבחוץ:
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:


ג.נח שלח 2 צירים לבדוק "הקלו המים":
וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה(בראשית ח,ז-ח)



ד.הברכה של ה' לנח לאחר צאתו קשורה בפריון:
וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:
התקווה שנוטעים ברך הנולדך היא איכות(פרו) וכמות (רבו )

ה.האנושות נבראת מחדש דרך המס' 8 :
 אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם...(רש"י,בראשית,יח,לב)

ו.לאחר היציאה מהתיבה(=מילה) נכרתת ברית עם ה':
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם (בראשית ט,יב)
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם(בראשית יז,יא)


3.ברית הברית וברית הקשת:
א.ברית על הארץ: מימד המקום
ברית המילה:"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם",
ברית הקשת "לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" 

ב.הקשר לבשר: מימד האדם
ברית המילה מוטבעת ב'בשר',
ברית והקשת היא בין הקב"ה לבין "כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר", כדי שלא יהיה מבּול, "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר".

ג.נצחיות הברית: מימד הזמן
בברית הקשת: "לְדֹרֹת עוֹלָם"
בברית המילה:  "לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם".

בראשית-נח: ברית המילה והשבת

פתיחה- הקשר הראשון בין ברית המילה לבין השבת:

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)

1.מילה דוחה שבת:

בין ח' אם גמרו שערו וצפרניו מלין אותו בשבת...(ש"ע,או"ח,שלא,ג)
מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת:(ש"ע,או"ח,שלא,ג) 

''וביום השמיני ימול בשר ערלתו'', ודרשינן: ביום השמיני - אפילו בשבת, דהך 'ביום' מיותר הוא, והוה ליה לכתוב 'ובשמיני', שהרי אימים קאי, כדכתיב מקודם: ''וטמאה שבעת ימים'' (עיין שבת קל''ב:). והך 'ערלתו' גם כן מיותר, שהרי כבר נתבאר בפרשת לך לך מקום המילה, והוה ליה לכתוב: 'וביום השמיני ימול', ודרשינן מבשר לענין בהרת (קל''ג.), שיכול למול במקום בהרת, ונתבאר ביורה דעה שם.

ומ'ערלתו' דרשינן דדוקא ערלה ודאי דוחה שבת, ולא ערלה ספק, כגון אדרוגינוס שהוא ספק זכר ספק נקבה - אין מלין אותו בשבת. וכן לא כשהזמן ספק, כגון שנולד בין השמשות, והיינו אחר שקיעת החמה, דמיד אחר השקיעה מתחיל הספק. אבל קודם השקיעה, אפילו אם כבר קבלו שבת, אין זה שייך לזמן המילה. (ערוך השולחן,שם,סעיף ד)


2. שלוש מצוות שמקיימות את העולם- ולכן דוחות אפילו את השבת:
השבת היא בבחינת נפש של עם ישראל, כפי שדורשים חז"ל את הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, יז) "כיון ששבת (האדם), וי! אבדה נפש" (תענית כז:) דהיינו: כיון שיצאה השבת יצאה ביחד איתה הנשמה היתרה שנוספה לנו בשבת. וכשם שישנן שלש עבירות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור", כלומר שמחויבים למסור את הנפש על מנת לא להיכשל בהן, ואלו הן: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכת דמים - כנגדן עומדות שלושת המצוות הללו: ברית מילה, קורבנות ופיקוח נפש, שקיומן מהווה ניגוד לאותן עברות
 
על דרך הרמז: שבת - ראשי תיבות שמירת הנפש, ברית מילה, תמידים ומוספים (קורבנות שזמנם קבוע).(ע"פ הרב אביגדור נבנצל )


3. המספר 8 מייצג מה שמעבר ומעל(הטבע) ולכן שמן לא מתערבב עם מים אלא צף:
 למה היונה הביאה דווקא עלה של זית?
שידוע שדור המבול השחיתו לדבק מין בשאינו מינו, וכן בוודאי הרכיבו אילנות מין בשאינו מינו. ובן נח מצווה על זה, כמ"ש הרמב"ם (פ"י ה"ז מהלכות מלכים). על כן נעקרו כל האילנות גם כן, כמ"ש במדרש. אבל זית אינו מקבל הרכבה - א"כ אילני זית לא השחיתו דרכם, ולכן לא יכלה היונה להביא מאילנות אחרים כי נמחו מארץ.(פרדס יוסף (נח ח יא) , בשם רביד הזהב)

4.ברית המילה - בסימן מס' 8 שהוא מעל הטבע:

וכאשר בא אברהם, נצטווה במילה. ידוע כי הערלה נקראת על שם כסוי ואטימה, וכל דבר נכסה ונבדל נקרא 'ערלה'. וזהו בכל מקום שנאמר (דברים י, טז) "ערלת לב", שאינו נכנס הדבר בלבו, ונבדל ממנו. וכן "ערלת אזן" (ר' ירמיה ו, י), כסוי אזן. וכל דבר מופרש ומובדל מדבר, יש לו אטימה וכסוי המבדיל, שהוא הערלה. וכל הדורות עד אברהם, כל הדורת ההם היו תחת הטבע, ולא היו נבדלים מן הטבע. עד שבא אברהם, ובחר השם יתברך בו, כדכתיב (נחמיה ט, ז) "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם". והוציא אותם מן הטבע, עד שלא היה הטבע מבדיל בין השם יתברך ובין הבריות. כי הטבע שהיא חמרית, היא מבדלת בין השם יתברך ובין הבריות. עד שבא אברהם, ואליו היה חבור עם השם יתברך, שבחר בו, והוציא אותם מן הטבע, שלא היה כאן הבדל ואטימה עוד בין השם יתברך והאדם. ואז צוה להסיר הערלה, היא האטימה. והמילה היא הברית והחבור שיש עם השם יתברך, מפני שהוציא השם יתברך אותו מן הטבע. ולכך הערלה, שהיא האטימה שנולד באדם בטבע, צוה השם יתברך להסיר אותו ביום השמיני (בראשית יז, יב), שהוא אחר ז' ימי הטבע, וכמו שבארנו זה למעלה באריכות. לכן נתנה המילה לאברהם בפרטות.  (תפארת ישראל,פרק יט)

5.מלאכת הקרבנות שבמשכן ובמקדש בסימן מס' 8:
א.הקמת המשכן:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט,א)
ויהי ביום השמיני -שמיני למלואים, הוא ראש חדש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (רש"י,שם)
אותו היום הייתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ (מגילה י )

ב.בגדי הכהן הגדול:

כתונת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב {בראשית לז-לא} ויטבלו את הכתנת בדם
מכנסים מכפרים על גילוי עריות דכתיב {שמות כח-מב} ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה
מצנפת מכפרת על גסי הרוח כדרבי חנינא דא''ר חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה
אבנט מכפרת על הרהור הלב אהיכא דאיתיה (דכתיב {שמות כח-לה/לז/לח } והיה על לב אהרן
חושן מכפר על הדינין דכתיב {שמות כח-טו} ועשית חושן משפט
אפוד מכפר על עבודה זרה דכתיב {הושע ג-ד} אין אפוד ותרפים
מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב''ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול
ציץ מכפר על מעשה עזי פנים....(ערכין טז,א)

ג.בשמי שמן המשחה והקטורת היו ג"כ שמונה.בשמן המשחה ארבעה:מר וקינמון וקנה וקידה.ובקטורת ארבעה:נטף ושחלת וחלבנה ולבונה. (רבנו בחיי ויקרא ט,א)

ד.גם הבדים היו שמונה: שני בדי הארון ושנים לשולחן ושנים למזבח הזהב ושנים למזבח העולה.(שם,שם)


סיום: ברית המילה- כרטיס הכניסה לעולם הבא

אֵלֶּה תּוֹלְדת נֹחַ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְיוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתּוֹרָה שֶׁבִּגְלָלָהּ יִזְכּוּ לָעוֹלָם הַבָּא.בֹּא רְאֵה, לְכָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹמְרִים הַבְּרִית שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. וְעַל זֶה, יִשְׂרָאֵל שֶׁשּׁוֹמְרִים הַבְּרִית וְקִבְּלוּ אוֹתָהּ, יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרְאוּ צַדִּיקִים. מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית הַזּוֹ שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלֶיהָ, נִקְרָא צַדִּיק. מִנַּיִן לָנוּ? מִיּוֹסֵף. מִשּׁוּם שֶׁשָּׁמַר אֶת בְּרִית הָעוֹלָם זָכָה שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק. וְעַל כָּךְ וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. (זוהר,בראשית,דף נט,ע"ב)

בראשית: מה היה עץ הדעת- גירסה חינוכית

פתיחה: סבלנות סבלנות, לא קונים בשום חנות

...אדם הראשון שלא המתין, ואכל מהפרי קודם זמנו, שהוא בבחינת ערלה (עפ"י המקובלים, אם היה ממתין, הפרי היה מותר באכילה בליל שבת), נענש גם בכך שנוצרה בו ערלה, לזאת רמזו חז"ל (סנהדרין לח:) באומרם: "אדם הראשון מושך בערלתו היה".(ספר מעשה אבות,הרב יעקב יעקב)


1.אתרוג: האמצעי והמטרה

עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

האידאל בבריאה היה שהאמצעי(העץ)=מטרה(הפרי):

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו, כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשיים בחוש נשמתו באותו הגובה (מצד ההבנה) והנועם (מצד ההרגשה) שעצם המגמה מורגשת בו אבל טבע הארץ... גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנועמו והדרו. אבל העצים... נתעבו ונתגשמו ואיבדו את טעמם (אורות התשובה,ו,ז)

מסר חינוכי: לאהוב את הדרך (הלימוד) כמו שאוהבים את המטרה (ההישג)


2.רימון:
בשידוע כי הרמון יש בו תרי"ג גרעינים נגד תרי"ג מצות... ואומר אני, אם הגרגרים מרמזים על המצות, א"כ העסיס רמונים, שהוא עיקר הפרי, מרמז על התורה...(ר"מ סופר ,דרשות חתם סופר, ירושלים תשס"ב, ח"ב)

חיבור בין רימון לעץ הדעת:
וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב:(יחזקאל א,כז)

...ושני הט''ט הם הטוב שבעץ הדעת ורמון הוא הקליפה והרע, ור''מ שלמד תורה מאחר רמון מצא תוכו אכל שהם הט''ט טוב, וקליפתו רמון זרק, כי בתורתו מצא כתנות אור, שהוא הפשיט עור הנחש, ותקן את רבו באש שהוציא מקברו, והמ''י)(מלבי"ם,שם)

מסר חינוכי: כשם ש"מצווה גוררת מצווה" כך כל ידיעה פותחת דלת לעולם  של ידיעה,בכל רימון של ידע גלומים תרי"ג רימוני ידע נוספים



3.חיטה:
...ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן.(סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם...(בראשית ג,יט)
בזעת אפיך. לאחר שתטרח בו הרבה (רש"י,שם)

מסר חינוכי: אמנם הבדיחה אומרת "קשה יש רק בלחם" אבל על מנת להשיג דעת יש לעמול ולהזיע ולטרוח  ולא לצפות שהכל יבוא מאליו.יגעת ומצאת- תאמין.

4.גפן:
'וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל' (בראשית ג, ו), אָמַר רַבִּי אַיְבוּ סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ (בראשית רבא,יט,ה)

 מסר חינוכי: ע"פ אמרת חז"ל נכנס יין יצא סוד(תוכן פנימי) , ניתן להפיק מפרי הדעת תוצרים שלא היו בו קודם(יין-גפן),לימוד דבר מתוך דבר הוא חלק חשוב בתהליך השגת ה"דעת"


5.תאנה:
 ...רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)
מסר חינוכי: אז תאמין, שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן(אהוד בנאי,אל תפחד, ע"פ ר' נחמן מברסלב).מאותו מקום של טעות ניתן להצמיח את התיקון ולהשיג את הדעת.

6.אגוז: רמז לעונש הגלות
ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג [=יצר, ברא] אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשל זר במעין חתום (סידור עמרם גאון, מהדורת פרומקין, חלק ג סעיף 406.)

 גלות ראשונה החלה אצל אדם הראשון:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

 את הפסוק אל גינת אגוז ירדתי דרשו חז"ל: למה נמשלו ישראל לאגוז?מה אגוז אף על פי שמתגלגל למקום הטינופת- אין תוכו נמאס,אף ישראל אף על פי שמתגלגלין באומות העולם- אין תוכן נמאס" ומכיון שאגוז רומז על גלות ישראל בין האומות לא מסמנא מילתא לאוכלו בראש השנה( ע"פ חתם סופר הגהותיו לסימן תקפג, מתוך הלכה וטעמיה)

מסר חינוכי: הדרך ל"דעת" עוברת לעיתים גם דרך ה"ענישה" (לימוד לקח והפנמת מוסר)  והגלות ("חדר ללא הפסקה"), כל עוד יודעים לשמור על קליפת האגוז שתגן עלינו אפשר למנף גם מצב זה כדי לחזור לדרך הישר.


סיכום: הדרך אל הדעת עוברת בשמירה על כבוד האדם

...ומפני מה לא נתפרסם העץ?  שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו זה שלקה העולם על ידו. (מדרש רבי תנחומא וירא פי"ד):(רש"י,בראשית ג,ז)

פרי עץ הדעת יש בו 6 צדדים של כפי שהציגו זאת  חז"ל וממילא אין מחלוקת כי כולם צודקים- השאלה על מה שמים את הדגש ולכן התורה לא ציינה את פרי עץ הדעת (ענ"ד)

שורה תחתונה:
"וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב"- רק שיוסיף... (ע"פ הרבי מקוצק)