שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-שמות שנה 2

1.שמות:

מדוע רעואל נקרא אביהן והלא הוא אביו של יתרו?
וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: (שמות ב,יח)

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל(במדבר י,כט)

וכי חובב שמו?והלא רעואל שמו ,דכתיב(פרשת שמות):"ותבאנרה אל רעואל אביהן"(שמות ב,יח) אלא מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא (ספרי,פרשת בהעלותך)

כי התינוקות יש להן קירוב הדעת עם אבי אביהן יותר מאשר עם אביהם שמייסרם לפעמים (ספרי דבי רב, מתוך חומש רש"י המבואר,שם)

2.וארא:
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה(שמות,ח,ח)

מדוע היה צריך משה לצעוק בתפילתו אל ה'?

...מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה' ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה'. וי"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו:(שפתי חכמים,שם,אות ו)

3.בא:

מדוע באו המכות בסדר הזה דווקא?

...וזה כי לענין הכאת המכה תמיד המכה שהיא מלמעלה יותר קשה ואין להביא מכה קשה ואחר כך שאינה קשה כל כך, ולפיכך היו עולים מלמטה למעלה וזה שגורם שנוי בסדר מאמרות. (מהר"ל,גבורות ה',פרק נ"ז)

4.בשלח:

מה הקשר בין אמירת אשרי יושבי ביתך לבין פרשת המן?
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:(שמות טז,טז)

ודע כי הכתוב הזה כולל שני ענינים גדולים שכל אחד מהם כולל העליונים והתחתונים, ואלו הם האותיות והפרנסה שאין לך דבר בעולם שלא יהא נכלל בצורות כ"ב אותיות וגם אין לך דבר נמצא בעולם בין העליונים בין התחתונים שלא יהא צריך פרנסה שכל מי שצריך קיום מזולתו הרי זה פרנסתו, וכבר בארו לנו רז"ל מעלת המזמור תהלה לדוד שהאומרו ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב וגלו לנו עיקר הטעם בהיותו כולל האותיות והפרנסה האותיות הוא מסודר באלפ"א בית"א והפרנסה שכתוב בו (תהלים קמה) פותח את ידך וגו', והנה הכתוב הזה יכולול את שניהם כי כ"ב אותיות התורה רשומות בו והוא מדבר בענין הפרנסה, ומזה דרשו רז"ל לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן, וקבלה ביד חכמים כי כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יבא לעולם לידי חסרון מזונות:(רבנו בחיי,שם)

5.יתרו:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם (שמות יט,י)

מדוע סדר הדברים הוא קודם להתקדש ורק אז לכבס בגדיהם ולכאורה הכיבוס והנקיות קודמים לקדושה?
לימדה תורה שלא יהא אדם זהיר בחיצוניות בלבד כגון כיבוס ורחיצה ולבישת לבנים ויזניח את הפנימיות: נקיות כפיים וברת לב אלא לעולם יהא תוכו כברו : נקי וטהור מבפנים ומבחוץ ולא עוד אלא שיקדים את הקדושה והטהרה לכיבוס ולרחיצה החיצונית "וקדשתם היום ומחר" ואחר כך "וכבסו שמלותם" (מתוך אוצר הפלאות,שם, ע"פ האלשיך ואמרות חכמה)

6.משפטים

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז)

איך ניתן לעשות לפני ששומעים?

וחז"ל פירשו נשמע על ההשכלה, תחלה נעשה ־מבלי חקור אחר הטעם , ועי״כ נשמע  להבין טעמי המצוה
וסודותיהם ...והנה התלמוד  מביא לידי מעשה והמעשה הוא העקר ופרי התלמוד והתלמוד הוא השומר לפרי, ועל זה אמרו {שבת פח,ע"א}  מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע (מלבי"ם,שם)

7.תרומה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:

ויקחו...תקחו- מדוע כפל לשון הלקיחה?
קיימים שני סוגים של תרומה, האחד הוא המעולה ,זה הנותן בלב שלם ועליו נאמר תקחו את תרומתי בלשון נוכח כי הקב"ה מאיר לו פנים ואילו על השני העושה רק בכדי לצאת ידי חובתו נאמר ויקחו לי תרומה בלשון נסתר (תורת אמת, ר' יהודה ליב מלובלין, ע"פ חומש פניני החסידות)

8.תצוה:

מדוע לא נזכר שמו של משה בפרשת תצוה?ועוד אמר הגר"א דבסדרא הזאת יש ק"א פסוקים ובשם מ-ם ש-ין ה-א, מ+י+נ+א=ק"א.
זאת לרמוז לנו שאע"פ שהחיצוניות של משה רבנו ע"ה דהיינו גופו הקדוש נעדר מאיתנו מכל מקום הפנמיות שלו, דהיינו הרוחניות שלו, שהיא התורה הקדושה שלימד לנו, עוד חיה עימנו וכל ימי עולם לא ישבותו(קהלת יצחק עה"ת, מתלמידי הגר"א)

9.כי תשא:

מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל? לחזור אל עמדת נעשה ונשמע
 חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

10.ויקהל:
וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַי-ה-וָ-ה:(שמות לה,כב)

מה משמעות ביאת האנשים על הנשים?

ויבואו האנשים על הנשים. המפרשים אמרו שהוא כמו עם הנשים והודיע צדקת הנשים שהסכימו ליתן תכשיטיהן, וצ"ל כי זה באמת שבח להן כי מן הדין לא היו צריכין ליתן תכשיטיהן כי בשלמא האנשים שפרקו נזמיהם ועשו ממנו העגל הוצרכו ליתן נזמיהם ותכשיטיהן לכפר על נפשותיהם, אבל הנשים שלא רצו ליתן תכשיטיהן במעשה העגל אם כן אינן צריכין לכפרה ולמה יתנו תכשיטיהן ומ"מ מחמת חיבת הקודש לא נמנעו מליתן.אבל מ"מ לא רצו הנשים להביא בידיהן הנדבה אל משה כדי שלא יחשוב משה כי היה להם חלק בעבירה ע"כ נאמר כל נדיב לב הביאו אבל הנשים לא הביאו אלא נתנו תכשיטיהן. אבל מדקאמר על הנשים ולא אמר עם הנשים מסתבר לפרשו שבאו עליהם בכח גדול כי לא רצו הנשים ליתן כל כלי זהב שלא יאמרו שהיה חלק להם בזהב העגל והאנשים באו עליהם ולקחו מהם בזרוע כל כלי זהב לכך הזכיר בהבאת הזהב האנשים לבד, אבל ענין המטוה שאין בו חשד זה היו הנשים מתעסקים בו כמ"ש וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וגו' (כלי יקר,שם)

11.פקודי

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט ,מג)

מה מלמד כפל הלשון "וְהִנֵּה עָשׂוּ" , "כֵּן עָשׂוּ" ?

עשייתם היתה באותה התלהבות שבה שמעו את ציווי ה', ואם אמנם בנוהג שבעולם נחלשת ההתלהבות במשך הזמן החולף מהציווי עד העשייה הרי כאן- עשו אותה כאשר צוה ה'-ללא כל חולשה אלא במלוא ההתלהבות (כנסת יחזקאל, ר' יחזקאל מרדומסק)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-בראשית שנה 2

1.פרשת בראשית:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(בראשית ג,כב)
מה רע בכך שהאדם יחיה לעולם?
וחי לעלם-הסכנה היא שהרע שנדבק בו ישאר אף הוא לעולם,בעוד שרק ביעורו וכליונו הוא תיקונו (ע"פ תורה אור,ר' שניאור זלמן מלאדי, מתוך חומש פניני החסידות בראשית)

2.פרשת נח :

גשמי ברכה או מבול:וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה (בראשית ז,יב)
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ(שם,שם,יז)
מדוע  נוקטת התורה פעם בלשון גשם ופעם בלשון מבול?

ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול:(רש"י,שם)

כמה מוסר השכל יש בדבר,שגם כאשר נגזר העונש ניתן עדיין לשנותו על ידי חזרה בתשובה (ע"פ שפתי צדיק,רבי פנחס מנחם אלעזר מפילץ,מתוך חומש פניני החסידות)

3.פרשת לך לך :

מי גדול ממי- אבהרם או נח?

...דיש שתי דרכים בעבודת השם יתברך. דרך אחת מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד, ויש מי שעוסק בצרכי ציבור ומבטל עצמו בשביל הכלל.לכאורה זה שמתבודד יעלה מעלה מעלה, וזה העוסק בצרכי ציבור ירד ממדרגתו (נמצא בדרגה נמוכה יותר ממנו). ובכל זאת מצינו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו, לכן אמרו עליו, שאף הוא היה ראוי לכליה, ורק מתבודד לעצמו היה, בכל זאת אחר שנקרא "איש צדיק" ,אחר המבול ירד ממדרגתו ונקרא "איש האדמה". לעומתו משה נקרא בתחילה"איש מצרי" שהוכרח לגלות, שזה מורה על פחיתות בנפש. הואילואח"כ מסר עצמו על ישראל בהנהגתו אותם במדבר, למרות שבהריגת המצרי נחשב לו עדיין לפחיתות נקרא "איש א-להים", שהגיע לתכלית השלימות מה שיוכל האדם להשיג (משך חכמה,בראשית,ט)

4.פרשת וירא :

המלח- איכות שמשפיעה על כמות: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(בראשית יט,כו)
ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה, אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה (ב"ר נ, ד.):  (רש"י,שם) 
 מדוע מסומלת מידת הכנסת האורחים דווקא דרך עניין המלח? 


א. המלח במשמעות לקיחה- סופח אליו את הדם:
אומצא דאסמיק חתכה ומלחה אפילו לקדרה נמי שפיר  (חולין צג,ע"ב)


ב.המלח במשמעות נתינה- סמל לצדקה-ודווקא קורטוב:

ת''ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה (כתובות סו,ע"ב)


מלח ממון חסר. הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו: ואמרי לה חסד. יעשה ממנו חסד ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונן:(רש"י,שם)


על האדם לדעת שכמו המלח, מצד אחד הוא העולם הזה לוקח ומקבל ומצד שני עליו גם לתת קורטוב לצדקה(לא את כל ממונו כי אז יצטרך לבריות) וזה מה שאשת לוט לא הבינה ולכן חטאה ב"מלח", בהבנת המהות של תפקיד המלח (ע"פ דברי הרב בן ציון אלגאזי)

5.פרשת חיי שרה:

שיחת יצחק וזמן המנחה:  וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים בראשית כד,סג)

 לשוח. לשון תפלה (ב"ר שם), כמו ישפך שיחו (תהלים קב, א.): (רש"י,שם)

 מהו זמנה של תפילת המנחה?

מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י''א שעות חסר רביע
הגה:... ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה (שו"ע,אורח חיים,רלג,א)

6.פרשת תולדות:

מוסיף הולך:וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד(שם,כו,יג)

מה באה הוראת המילים המיותרות לכאורה "הָלוֹךְ וְגָדֵל" ללמד?
...למדך שלא טוב לו לאדם שיעלה במהירות מלמטה למעלה,אלא הכי טוב לאדם שיעלה בשלבים,לאט לאט,כי כך היא הדרך הנכונה והבטוה ביותר לאדם שלא ימעד ויפול חלילה (הגר"ע,אוצרות סופרים, אות כ"ו)

7.פרשת ויצא:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (בראשית כט,יג)
1.מה משמעות השם לבן?
שכל אורח שיבוא אצלו הוא מלבין פניו ומביישו,נתן לו סעודה- וחוזר ושואל דמיה.וכשזימן בני עירו ,כיון שהשיא ליעקב בתו ומשכן ולקח כליהן בדמי הסעודה ורמה בהן יעקב,לכך נקרא לבן (מדרש חמדת ימים התימני,פרשת חיי שרה) 

8.פרשת וישלח :

 מדוע היה צריך לפרש את שמו של אחיו -עשיו?
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים(בראשית לב,יב)

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. מִכָּאן, מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו כָּרָאוּי. הַצִּילֵנִי נָא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הִצַּלְתַּנִי מִלָּבָן - מִיַּד אָחִי. וְאִם תֹּאמַר קְרוֹבִים אֲחֵרִים סְתָם נִקְרָאִים אַחִים - מִיַּד עֵשָׂו. מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל לְפָרֵשׁ הַדָּבָר כָּרָאוּי. וְאִם תֹּאמַר, אֲנִי לָמָּה אֶצְטָרֵךְ? כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי. כְּדֵי לְהִוָּדַע דָּבָר לְמַעְלָה וּלְפָרְשׁוֹ כָּרָאוּי, וְלֹא יַסְתִּיר הַדָּבָר.(זוהר,בראשית,קסט,ע"א)

9.פרשת וישב:

הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:(שם,לח,כה)
מדוע לא אמרה תמר את דבריה בצורה מפורשת?
 
אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר {בראשית לח-כה} הכר נא א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני {בראשית לח-כו} ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (סוטה,י,ע"ב)

בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו-יש לפרש דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו 'הכר נא' ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק אמר לו בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלו לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק 'הכר נא' כדי שיוכל להכחיש (טעמא דקרא,שם)

10.פרשת מקץ :
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ: 

מדוע נשא הפתרון חן גם בעיני כל עבדי פרעה?כבוא יוסף לפני פרעה ועבדיו וחכמיו עוטרים על ידו עומדים ממעל לו אמר אל לבו אם הוא יפתור החלום ויגיד דבר הוראתו הפשוטה הלא ירבו עליו מאד לעג וקלס לבזותו עם חכמתו לאמר הן רבים עתה היושבים לפני המלך אשר לבם יהגה חכמות ומושכלות עמוקות בפתרוני החלומות ויבינו בהם רמזים רחוקים וילאו בעצתם ואתה איככה ערבך לבך לדבר כדברים האלה הפשוטים בהוראתם אשר לא כן הוא משפט הפותר. ע״כ לב חכם השכיל פיהו לדבר לפני המלך ענין הוראת החלום ולצרף לדבריו ועתה ירא פרעה כר אני אמרתי פתרון החלום ע״ד כלל אבל עוד מהצורך אל איש נבון וחכם לשית אותו על ארץ מצרים ויצבר בר כר. והנה בזאת נתן רסן וחכה בפי חכמי פרעה שלא יהרסו דבריו כי כל א׳ אמר אל לבו כי אותו יבחר להיות משנהו וזהו וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו (משלי יעקב למגיד מדובנא,ע"מ מא)

11.פרשת ויגש :

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: (בראשית מה,כז-מו כט)
ויבך על צואריו עוד.לשון הרבות בכיה,... אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע (רש"י,שם)
 מדוע בחר יעקב דווקא בעת המפגש לקרוא את שמע?

להראות את יוסף רשפי אש שלהבת אהבת השם ויראת ה', שכל מחמדי העולם הזה ותענוגותיו המה בעיניו כאין וכאפס, כי אם ביראת השם כל היום - לכן בחר לקרוא אז קריאת שמ ע על תכלית זו, לעוררו על תוקף וחוזק יראת השם , ושזו היתה כונתו באמרו אלכה (באר יוסף,שם)

לפיכך אמרו חכמינו: ״כל הקורא קריאת־שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר: ״ולא אותי קראת יעקב" שאיננו נוהג כיעקב, שלא הפסיק באמצע קריאת־שמע, אפילו כשראה את בנו אחרי עשרים ושתים שנה...(מהרש"א,חידושי אגדות,יט,ע"ב)

12.פרשת ויחי:

וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח,טו-טז)

אם פתח בברכת יוסף מדוע ברך את בניו?

ויברך את יוסף ויאמר - פתח בברכת יוסף ולא ברך כי אם הנערים.וע"ד הפשט מכאן יש ללמוד כי ברכת הנערים היא היא ברכת יוסף, ומעלת הנערים הכל מעלת יוסף:(רבנו בחיי,שם)

אמור: בין העומר למן

 פתיחה: פסוקי ספירת העומר
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ:(דברים טז,ט-י)

איזכורו הראשון של העומר:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:...וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (שמות טז,טז;יח)
וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:(שמות,טז,לו)

והעומר עשירית האיפה. סמך והעומר לפרשת המן רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר: (בעל הטורים,שם)

הקשר ההסטורי בין המן לבין העומר:
שביתת המן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)
 
הקשר הרעיוני בין העומר שבמן לספירת העומר:

א.מידה כנגד מידה:
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַמָּן הָיִיתִי נוֹתֵן עֹמֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טז, טז): עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְעַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעֹמֶר אֵין לִי אֶלָּא עֹמֶר אֶחָד מִכֻּלְּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁל חִטִּים אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר. (ויקרא רבא,כח,ג)

ב.אהבה כנגד אהבה:
זמנה של הקרבת מנחת העומר הוא ממחרת השבת-ממחרת חג הפסח שבו גילה הקב"ה את אהבתו לישראל וגאלם ממצרים ונראה כי ישראל מקריבים את מנחת העומר דוקא בזמן זה משום שעניינה של מנחה זו הוא לגלות את אהבתם לאביהם שבשמים ולהשיב לקב"ה אהבה על אהבתו אותם לפיכך לא נצטוו ישראל להביא קרבן גדול בכמותו ובחשיבותו...כי דוקא העומר-הכמות המצומצמת ביותר של מזון המיועדת לאדם אחד הינה...החביבה לפני הקב"ה כיון שקריבה היא מתוך אהבה...
עיקר עניינה של מנחת העומר מכוון כנגד מהותו של המן-החיבה והאהבה שהראה הקב"ה לישראל בעת שהוריד להם את עומר המן ולפיכך מקריבים ישראל את העומר בזריזות...למען השב לו אהבה על אהבתו אותם...
נמצא אם כן שביום בו מביאים ישראל את מנחת העומר- שעיקר עניינה הוא הביטוי של כלל ישראל לאהבתם את ה' יתברך-ציוותה התורה להתחיל את ההכנה לקראת קבלת התורה הנלמדת מתוך אהבה כפי שנאמר מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה לפיכך נקראה הספירה כולה על שם העומר למען נלמד ממנחת העומר את הדרך לקניינה של תורה-"שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. (דרש דוד/הרב דוד הופשטטר שליט"א,שופרא דמועדא,ע"מ קפ-קפא)

 ג.מעבר מינקות לבגרות:
על פי זה יובן ענין נוסף שהתגלגל ליום זה – והוא האמור בפסוק [יהושע ה' יב] – "וישבות המן – ממחרת השבת".מציאות ירידת המן היתה כולה נס – המעבר מאכילת המן לזריעה וקצירה הוא המעבר מתקופת הניסים הגלויים של דור המדבר – להנהגה הנסתרת בלבוש הטבע שבארץ ישראל – ועל כן המעבר הזה התרחש ממחרת השבת – ביום של המעבר מלימוד הניסים הגלויים של יציאת מצרים – ללימוד הניסים הנסתרים שבהנהגת הטבע. (מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)

סיום: ימי העומר- כחול המועד ארוך
וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד (רמב"ן, ויקרא כג,לו)

ל"ג בעומר: חג הבריאות

פתיחה: בין ל"ג בעומר לרפואה

יהודי פרס נהגו  בשעת מחלה קשה לנדור נדר: אם בזכותו של רשב"י ישוב החולה לאיתנו תיערך סעודה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ביום ההילולה שלו- ל"ג בעומר-"סאל רבי שמעון בר יוחאי(אשמור את השנה של רשב"י).עיקר הסעודה במאכל הידוע בשם פלאוו(אורז מבושל עם גזר,שום ופולים).עם הפלוו הגישו ירקות כבודים בחומץ ומעוררי תיאבון והרבו בשתיית יין (מועדי ישראל,יואל רפל,ע"מ 197)


פשט: 
אייר- שיא האביב-העונה הנוחה ביותר בשנה:

יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנא' {שמואל א יב-יז} הלא קציר חטים היום וגו' (מסכת תענית א,ז)

יצא ניסן של תקופה והוא כשהגיע השמש לתחלת מזל שור אין מתענים (רמב"ם,ספר זמנים,הלכות תענית,ג,ט)

השם אייר בא מאכדית ופירושו כמו זיו, אור, והוא בא להדגיש את האור המיוחד שישנו בעולם בחודש זה הבא אחרי חודשי החורף הקודרים כחודש השני של האביב. (ע"פ הרב ש"ז כהנא זצ"ל)

רמז: 
רפואת האדם הפרטי- רמז בכתוב: אייר- אני ה' רופאך:


וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ:(שמות טו,כו)


דרש- 
אייר מלשון אור ולכן החלה בניית ביהמ"ק בו ובידוע שהאור הוא מרפא:

וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהוָה:(מלכים א ו,א)

זיו. ענין זוהר ונוגה, כי מנוגה נגדו (שמואל ב כב יג), תרגומו : מזיו יקריה, וחודש אייר נקרא זיו, על שם זוהר הפרחים והנצנים הנראים אז בארץ : (מצודת ציון,שם)

ויעש לבית חלוני שקופים אטומים -
אמר רבי אבין הלוי ברבי: את  מוצא כל מי שבקש לעשות לו חלונות עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ למה? - שיהיו שואבות אור, אבל חלונות של בית המקדש לא היו כך,אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים למה? - שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם. (תנחומא תצוה סימן ו', ילקוט שמעוני, מלכים א פרק ו סימן קפב)

למה רופאים, ספרים וטבחים לובשים לבן?
לא רק רופאים לובשים לבן גם טבחים וספרים למשל מתהדרים בחולצה או חלוק לבנה.
הסיבה בשני המקרים דומה – יש כאן שילוב של אפקט פסיכולוגי וסיבה אמיתית.
האפקט הפסיכולוגי של לבן הוא ייצוג נקי וטהור וזה מה שהיינו רוצים שיהיו הרופא והטבח שלנו. הצבע הלבן מתקשר אצלנו עם תכונות אלו.
הסיבה המעשית כמעט זהה- הבגדים הלבנים יאפשרו לנו לראות האם נושאי תפקידים אלו שומרים על הניקיון. הרופא שיהיה נקי (הוא הרי טיפל בחולה אחר קודם ולא היינו רוצים להידבק בתחלואיו של זה), והטבח שיהיה נקי והמזון שהוא מכין ואנחנו נכניס לפינו לא יהיה מזוהם.(ד"ר מאיר ברק, המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע)

סוד: 
רפואתו של עם ישראל- ה' אייר וכ"ח אייר:

ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי ח"ן (מדרש שלמה דרשה ט"ז ע' 53 לר' שלמה זלמן ריבלין)



סיום: טיפ-המתכון לבריאות:
בטל רוגזו, יאזן אוכלו וירבה תנועתו (ע"פ הרמב"ם)

קדושים- אבות ובנים,סבים ונכדים

פתיחה:מירוץ החיים- מצוות(מלשון צוות) ועבירות(מלשון מעבר מטוב לרע):

בן עזאי אומר הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה: (אבות ד,ב)

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: (ויקרא י"ט,ג)

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ: (שמות כ,י"א)

אי זהו מורא ואי זהו כבוד, מורא לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו, ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מרי… אי זהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל האב, ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול, ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב, ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו.(רמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכה ג)

1.מדוע פעם מקדים אב לאם ופעם להיפך?

אמו ואביו תיראו - כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים (רש"י,שם)

שלעולם בכל מצווה שאין האדם זריז בה מעצמו מלמד לך הכתוב שצריך האדם לזרז בה,והמצווה שהוא מזורז בה מעצמו בטבע, אינו צריך כ"כ להיות זריז בה  (גור אריה,שם)

ולכן בן עזאי מנחה אותך לרוץ אל המצוות הקלות והחמורות ולברוח מן העבירות שכן טבעו של היצר הרע שהוא מבקש לרוץ אל העבירות ולברוח מן המצוות (ענ"ד)

 2.מדוע תיראו בלשון רבים?

כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו...כי שורשי הקדושה ונגדיהם הנמצאים במוליד יעשו כיוצא בהם בנולדים ואי בעית אימא מדרך המוסר כי כשיראה הבן שאביו מזלזל בכבוד אביו יפקע כליל מוראו גם כן ממנו וכשאדם ירא מאביו הבן לוקח מוסר ונמצא מקיים שני מוראים והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים כי במורא אחד יראים שנים וזה אומרם (תנחומא תצא א): מצווה גוררת מצווה. (אור החיים ,שם)

סיום: נאה דורש ונאה מקיים:

תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים, שנאמר: +בראשית ט'+ שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: +בראשית ט'+ כי בצלם אלוקים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.(יבמות סג,ע"ב)

מסכת אבות: דרך ארץ קדמה לתורה

*לרפואת לינה בת אורו

פתיחה: טובים השניים
רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. (מסכת אבות ב ,ב)

הקדמה- יש הכרח שדרך ארץ תקדם לתורה:
"דרך ארץ קדמה לתורה",הקדמה זמנית מוכרחת לדורות, המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכחו האיתן, מוכרח להיקבע בנפש ויהיה מצע לאותן השפעות גדולות הבאות מכוחה של תורה (הראי"ה קוק זצ"ל, אורות התורה פרק יב',ב')


 חלק א- שלב הראיות  ע"פ הפרד"ס:

1. דרך ארץ קדמה לתורה-הוכחה ע"פ פשט הכתובים:
בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל (א) את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו (ב) ישראל (כי עיקר התורה אינה אלא למצותיה, והגם שנמצאו בס' בראשית ג"כ קצת מצות כמו מילה וגיד הנשה, היה יכול לכותבן בהדי שאר המצות), ומה טעם פתח (ג) בבראשית?(רש"י,בראשית,א,א)

נכון הוא שהאירועים שבחומש "בראשית" קדמו לַאירועים שבחומש "שמות" - וממילא סדר החומשים הוא בהתאם, ובכל זאת יש סיבה מהותית לכך שחומש "בראשית" קודם לחומש "שמות".
חומש "בראשית" חייב להופיע לפני חומש "שמות" - שכן "דרך ארץ קדמה לתורה" . ה"דרך ארץ" - המידות הטובות, שאותן אנו למדים מחיי האבות בחומש "בראשית", צריכה להופיע קודם, ולהוות הכנה ותשתית, לַ"תורה" - למתן תורה המופיע בחומש "שמות".(ע"פ הרב יעקב יפת) 

2. דרך ארץ קדמה לתורה - ע"פ המדרש:

דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה (ויקרא רבא,ט,ג)

מדוע למדו את העיקרון דווקא מסיפור בראשית?

היה נגלה איך שהטבע מתהווה ע"י קיום מצוות עשה ומצוות לא תעשה ולא היה אז שום הבדל בין חיי קודש לחיי טבע...
מסביר הרב חרל"פ בספרו מי מרום חלק ה', כי לאנושות נשאר טעם מסויים מגן עדן - זו דרך ארץ, שהיא בבחינת הרגשת טוב ורע. גם לאחר הגירוש מגן עדן, ממשיך לקנן בתוכינו המוסר הטבעי, גם כיום, האדם הפשוט והישר מיטיב עם הזולת באופן טבעי, הוא אוהב, מרחם, עוזר - בטבעיות. הוא מרגיש כיצד עליו להתנהג בדרך ארץ - הוא לא רק יודע.
לכך, אומר הרב חרל"פ, התכוונו חז"ל באמרם - "דרך ארץ קדמה לתורה" דווקא בהקשר של הגירוש מגן עדן. דרך ארץ היא השריד הקדמוני אשר נשמר מגן עדן - כלשון הסיפא של הפסוק - "לשמור את דרך עץ החיים" - זו דרך ארץ.
האופן בו אנו נוהגים בדרך ארץ כיום מזכיר את האופן בו קיימנו בעבר את כל התורה. שמירת דרך ארץ היא גם המפתח לחזור ולקיים את התורה בטבעיות, כמו האדם הראשון לפני חטא האכילה מעץ הדעת, בבחינת חדש ימינו כקדם.
(ע"פ ד"ר פנינה נויברט,ע"פ מי מרום לרב רחל"פ,חלק ה)


 3.דרך ארץ קדמה לתורה - ע"ד הרמז:
מקדימין את דברי המוסר(אמירת מסכת אבות) לענין לימוד התורה:
...רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְ-יָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:  (מכות,ג,טז)


4.דרך ארץ קדמה לתורה- ע"פ הסוד:
והנה עניין המידות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת "יסודית", הכלולה מארבע בחינות, הדומם והצומחת והבהמית והמדברת. כי גם הן מורכבות מטוב ורע, והנה בנפש הזה תלויות המידות הטובות והרעות, והן כיסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית, אשר בה תלוויין תרי"ג מצות התורה כנזכר לעיל בשער ראשון. ולפיכך אין המידות מכלל התרי"ג מצות, ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם, יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי"ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית, המחוברת אל הגוף עצמו, בסוד (ויקרא יז יד): "כי נפש כל בשר דמ"ו בנפשו הוא", ולפיכך עניין המידות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד.(הרב חיים ויטל, שערי קדושה א ב)

רבי חיים ויטאל ניסה למפות את ארבע המידות העיקריות במקביל לארבעת היסודות שהיו נהוגים בזמנו. כך הוא סבר שיש בנפשו של האדם ארבעה יסודות רעים וטובים, וכנגדם מידות רעות וטובות:

• מיסוד האש מגיעות הגאווה והכעס שהן מידה אחת ותולדותיהם, הקפדנות, בקשת השררה והשנאה וכנגדם ענווה.
• מיסוד הרוח, דיבור מזיק שתולדותיו התחנפות, שקרנות, לשון הרע והתפארות וכנגדם שתקנות.
• מיסוד המים החשק ותאוות התענוג, שתולדותיהן חמדה וקנאה וכנגדם הסתפקות במועט.
• ומיסוד העפר העצבות שתולדתה העצלות וכנגדם השמחה והזריזות.

(עיבוד על פי ויקיפדיה)


 חלק ב-שלב ההשלכות:

1.התורה אינה תחליף למוסר האנושי:
התורה לא ניתנה לעם ישראל על מנת להוות תחליף למוסר האנושי. על המוסר האנושי להתקיים בטבע האדם מישראל כשם שהוא מתקיים בליבו של כל אדם ואדם, ועל גביו חלה מדרגתה המיוחדת של התורה. אדם בעל שפלות מוסרית שייפגש עם ציוויי התורה עלול לבוא לידי השחתה מוסרית גדולה יותר, משום שהוא יחפש בכל ציווי את האופנים המותרים למימוש שאיפותיו הנמוכות (והעוצמה שברגשי הקודש אף תספק לו 'מוטיבציה' לכך). לדוגמה, אם אדם לא יחוש את השפלות המוסרית שבאמירת לשון הרע על הזולת, וכל יחסיו החברתיים יהיו מבוססים על גבולות ההלכה בלבד, הוא יוכל לבלות את ימיו באמירת לשון הרע באופנים המותרים מבלי לחוש כיצד הדבר מקלקל את נפשו.
התורה לא חייבה את האדם בקיום מצוות במשך שלוש-עשרה שנותיו הראשונות, על מנת שבשנים אלו יבסס את אופיו המוסרי .
(הרב אורי שרקי,מאמר "מה היחס בין התורה והמוסר האנושי?", תשע"א)

2.דרך ארץ ותורה- אליבא דהלכתא:
אין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירים אותו למוטב ומנהיגים אותו בדרך ישרה ובודקים אותו ואחר כך מכניסים אותו לבית המדרש ומלמדים אותו.(יד החזקה,ספר המדע,הלכות תלמוד תורה ד, א)


3.מדוע קוראים את מסכת אבות בין פסח לעצרת?
כפי בחי' הטהרה שנמצא בבנ"י זוכין לקבל הקדושה. ולכן תיקון המדות בימים אלו. שקודם קבלת התורה צריכין לתקן המדות ולהתטהר כדי שנוכל לקבל קדושת התורה. לכן יסדו מס' אבות בימים אלו. והתחיל משה קיבל תורה לומר כי כל אלו המוסרים ותיקון המדות מלבד שהם נאים לעושיהם. אבל עיקר הכוונה צריך להיות בתיקון המדות כדי להיות כלי אל התורה.(שפת אמת,שמיני,תרנ"ג)

4.תורה ודרך ארץ תלויים אחד בשני:
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. (אבות, ג,יז)

מדוע מתו תלמידי ר' עקיבא דווקא בין מפסח לעצרת?

אָדָם חֲסַר מִדּוֹת טוֹבוֹת וְהַנְהָגוֹת נְכוֹנוֹת, הוּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם לִלְמֹד עַל מִצְוַת צְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, כַּאֲשֶׁר אֵין בּוֹ שֵּׁמֶץ מִמִּדַּת הַנְּדִיבוּת. כֵּיצַד הוּא יָבִין כְּרָאוּי אֶת הַצִּוּוּי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", בְּעוֹד הָאֱנוֹכִיּוּת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. הֲרֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ הִיא הַהֲכָנָה שֶׁעַל יָדָהּ יוּכַל לִפְנוֹת לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְלָכֵן הִיא קוֹדֶמֶת לַתּוֹרָה.
רֶמֶז לְכָךְ אָנוּ מוֹצְאִים בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דַּף סב:), עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁמֵּתוּ כּוּלָּם בִּזְמַן קָצַר - מִפֶּסַח עַד שָׁבוּעוֹת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. לְפִי שִׁעוּר קוֹמָתָם הֵם הָיוּ לְקוּיִים בְּמִדַּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

לֹא לְחִנָּם הִדְגִּישׁוּ חֲכָמֵינוּ כִּי הֵם נִפְטְרוּ "מִפֶּסַח עַד שָׁבוּעוֹת", לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהֵם נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם בִּתְקוּפָה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר. תְּקוּפָה זוֹ נוֹעֲדָה לִהְיוֹת הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, הֲכָנָה רוּחָנִית לְמַעֲמָד הַר סִינָי, וּמַהִי אוֹתָהּ הֲכָנָה? הֱוֵי אוֹמֵר "דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה". לְפִיכָךְ מִכֵּיוָן שֶׁאוֹתָם תַּלְמִידִים לָקוּ בַּדֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלָּהֶם, הֵם לֹא הָיוּ רְאוּיִים לִזְכּוֹת לְקַבָּלַת תּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֵין תּוֹרָה, וְלָכֵן נִלְקְחוּ לְבֵית עוֹלָם לִפְנֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה.
(אבות ישראל, הרב אברהם ישראל, מסכת אבות,שם)

5.יש דרך ארץ שקדמה לתורה ויש דרך ארץ שבאה אחרי לימוד התורה:

א.בין אדם לחברו:
{ויקרא א-א} ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדיבור לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא א''כ קורהו (יומא ד,ע"ב)

ב.בין אדם לעצמו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְ-ה-וָ-ה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְ-ה-ו-ה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְ-ה-וָ-ה:(שמות טז,ח)
בשר לאכול. ולא לשובע, למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע(רש"י,שם)

 ג.בין אדם למקום:
מותר לאדם לסדר את מטתו קודם תפלת שחרית, דאין זה בכלל עשיית צרכיו, כי זה שייך לעניני דרך ארץ, ואינה מלאכה (קיצו"שע ילקוט יוסף, הלכות תפילה,לג)


סיום: דרך ארץ ויראת שמים:
דרך ארץ כשמה - באה מלמטה מהארץ, מהמוסר הטבעי הטבוע באדם מעצם בריאתו והיא כפי שהסביר הרב שרקי שליט"T נדרשת להיות באדם קודם שילמד תורה.לעומתה- יראת שמים לענ"ד היא הקומה השנייה היא הדרך ארץ שבאה אחרי לימוד התורה שכן כשמה כן היא- מקורה בשמים, בחלק העליון של המציאות ולכן "דרך ארץ" היא האמצעי(דרך) המסייע ביד התורה להביא את האדם למדרגה מוסרית-ערכית גבוה הלא היא יראת שמים. (ענ"ד)

אבות פרק א משנה ו: אמור לי מי רבך וחברך- ואומר לך מי אתה

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
א.עֲשֵׂה לְךָ רַב,
ב.וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
ג.וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
אסמכתא דקרא:
עֲשֵׂה לְךָ רַב:
וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵ-אלֹהִים(שמות ד,טז)
לא-להים. לרב ולשר(רש"י,שם)
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר:
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם: כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ (קהלת ד,ט)
טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן האחד, שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם, חברו מחזיר ההלכה. והחוט המשלש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן (קהלת רבה,פרשה ד,פיסקה ט)
וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:(ויקרא יט,טו)
בצדק תשפוט עמיתך -הוי דן את חבירך לכף זכות(שבועות,ל,ע"א)

הקשר בין תוכן הדברים ליְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה:
תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים,ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו.מה היה המעשה ביהושע בן פרחיה?כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלכו יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא.כשנעשה שלום, שלח לו שמעון בן שטח: 'מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה'.עמד ובא (יהושע) ונזדמנה לו אכסניא אחת.עשו לו בה כבוד מרובה.אמר: כמה יפה אכסניא זו!אמר לו (ישו): רבי, עיניה טרוטות (מכוערות).אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק? הוציא 400 שופרות והחרימו.בא לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני (בתשובה)לא היה שם לב אליו.יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו.חשב לקבלו, הראה לו בידו (שימתין עד שיסיים את התפילה).הוא חשב: הוא דוחה אותי. הלך והעמיד לבנה והשתחווה לה.אמר לו: חזור בך!אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל. (סנהדרין קז ע"ב).

עשה לך רב וקנה לך חבר- כדי שתדון את כל האדם לכף זכות:
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה שתלמידו היה יש"ו הנוצרי ולא דן אותו לכף זכות וסופו של יש"ו שהתפקר והחטיא את הרבים ואולי מכאן הבין עד כמה חשוב הדבר ולכן היה אוֹמֵר:א.עֲשֵׂה לְךָ רַב אחד מובהק והיה נאמן לפסיקותיו ואל תעשה לך הרבה רבנים לעניין הלכה שכן אז תצא קרח מכאן ומכאן,ב.וּקְנֵה לְךָ חָבֵר שעליו תשים מבטחך וכך תהיה מעורב עם הבריות ולא מנותק מן החברה שסביבך,ג.וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת וגם אם הוא לא קנה לו חבר ואינו מעורב עם הבריות עדיין תדון אותו לכף זכות כאותו עשיר שנדמה לציבור ככילי ורק בזכות שעשו להם רב לימדם זה שעליהם לדונו לכף זכות בשל מעשיו הטובים שעשה בסתר.


3 מדרגות של קשר עם הסובבים:
רַב -שהוא למעלה ממדרגתו
חָבֵר - בדומה לו במדרגתו
כָּל־הָאָדָם - אף אלו שהם למטה ממדרגתו
(ע"פ דרך חיים למהר"ל,שם)

הוי דן את כל האדם לכף זכות -כדי שיהיה חברך או רבך:
שלא יאמר אדם מה לי ולפלוני אינו כדאי לי להיות רב ואינו כדאי להיות לפלוני חברי אלא הווי דן את כל האדם(את מכלול מעלותיו ולא רק פן אחד צר שבו מצאת גנאי- שפת אמת) לכף זכות.(ע"פ דרך חיים למהר"ל)